מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

אליהו ברכה.

-ונולדת בשם הזה?

נכון. על הדרכון הצרפתי

היה כתוב לוסייה מרסל.

-מרסל.

-מרסל.

אבל ככה קראו לי מקסי, החבר'ה.

-מקסי?

מקסי, כן.

באיזו שנה נולדת?

-1926.

00:01:00

איפה?

-באלכסנדריה.

אלכסנדריה במצרים. תספר לנו

קצת על הבית שבו גדלת.

על הבית איפה שהייתי גר?

-כן.

גרתי עם אמא שלי וסבתא שלי, בגלל שאבי נפטר

בגיל 8. כשהייתי בגיל 8 אבי נפטר.

כן.

00:01:30

אמא היתה עובדת. היא עסקה, קראו לזה

בצרפתית "ברודורין", החנויות הגדולות,

וככה התפרסמנו פחות או יותר. אני בגיל 19

או 20 עזבתי את אלכסנדריה ועליתי לארץ.

00:02:00

בצורה בלתי לגלית, כמו חייל בריטי. אז היו

הפלסטינאים היהודים בתעלה והם סידרו שאנחנו

ניסע במקום האנשים שלהם והחזרנו את הביגוד

וכל זה ונשארו בארץ עם תעודות זהות מזויפות

00:02:30

למדתי בבית הספר היהודי אבל זה

עלה כסף ואמא לא יכלה לעמוד בזה,

אנחנו היינו צרפתים מלידה.

אמא הלכה לקונסול הצרפתי באלכנסדריה

ובקישה שנקבל, איך קוראים לזה?

מלגה?

-מלגה. ואני בזכות התעודה הטובה שהיתה לי,

00:03:00

יכולתי להמשיך ללמוד 4 שנים ב"אליסה פרונסה",

זה עלה הרבה כסף אבל היה לי האישור

של הקונסוליה הצרפתית.

וכך סיימתי את חוק לימודי

ב"אליסה פרונסה" באלכסנדריה.

שזה בית ספר יהודי?

-לא לא, זה בית ספר צרפתי

00:03:30

וגרמתי את תעודת הבגרות וחלק מההתקדמות

של עוד שנה או שנתיים, נדמה לי, בצרפתית.

וגרתם בשכונה יהודית?

-לא, גרנו בשכונה רגילה.

והייתם קשורים לקהילה היהודית?

00:04:00

היה קשר, כן. בעיקר בגלל

שהייתי בחור בלי אבא.

כן.

אז גם הקהילה היהודית עזרה, נדמה לי, קצת.

גם המשפחה עזרה מסביב.

אמא שלך ילידת מצרים?

-כן.

כן וגם אבא?

-גם אבא. אמא גם כן, סבתא לא.

00:04:30

סבתא נולדה באיזמיר, אמא של אמא

שלי, בתורכיה. היא מיוצאי ספרד.

כן.

הם עשו סיבוב, הגיעו לאיזמיר ושם נמצאו.

מה הביא אותם למצרים?

הבעלים. הסבא מצא תעסוקה

במצרים אז הוא בא למצרים, כן.

כן.

00:05:00

תראי, במצרים היו 85,000 יהודים. זה

התחיל עם לא הרבה והגיע ל-85,000 יהודים.

מהרבה הגירה.

-בא מהגירה ובעיקר בגלל מדיניות שונה.

אני למשל הייתי נתין צרפתי.

-כן.

00:05:30

וכולי וכולי וכולי. עד שהגיע בן

גוריון ואמר לי "לך תביא אותם",

אמרתי לו "מה אתה דואג?" הוא אומר "כל פעם

שצה"ל מתקדם בסיני, יהודי מצרים בסכנה".

נכון.

-אבל לפני שנסעתי לשליחות, הייתי חבר קיבוץ.

00:06:00

כן, אז תגיד לי רגע, מה הביא אותך, חניך בית

ספר צרפתי, לעלות לארץ בעליה בלתי לגלית?

זה סיפור. אנחנו היינו רגילים,

חוג של שניים ושלושה אנשים,

כל שבת להיות ביחד וללכת לטייל.

00:06:30

עד שפעם אחת אמרו לנו "אבל יש קבוצה של

אנשים, הם דומים לקומוניסטים, בואו תראו",

אמרו לנו "יהודים שם", עוד לא הספקנו ללכת

שמישהו מהשניים השלושה שהיה חבר איתנו קרוב,

אומר לו "אל תלך לשם, בוא נלך למקום אחר,

שמעתי שיש מישהו אחר מטפל בצעירים האלה".

00:07:00

זה היה רפאל רקנאטי, שנשלח על ידי

הסוכנות היהודית לטפל בנוער והלכתי לשם,

שמעתי אותו, הדבר הראשון שהוא אמר

לי "תפסיק לקרוא לעצמך אלי ברכה,

אתה קוראים לך אליהו ברכה".

00:07:30

זה הסיפור וככה נשארנו, הוא, היינו שניים

עוד, אוחנה ובנימין סיטבון שהתחלנו ביחד ככה

את הקבוצה. התחלנו לדבר על ציונות, על הרבה

דברים אחרים, הוא הביא שליחים מהארץ שהיו

00:08:00

בתעלה מטעם ארץ ישראל שנתנו לנו שיחות לשמוע.

הבריגדה? בחורים מהבריגדה? הם היו בבריגדה?

לא היתה בריגדה עדיין, הם בקבוצות היו.

הבריגדה באה לאחר מכן.

וכך הגענו לזה שצריך להגיע לישראל, לארץ,

יותר נכון, עוד לא קראו לזה ישראל.

00:08:30

כן.

-ובגיל 19 עליתי לרכבת בתור חייל בריטי,

הייתי לבוש חייל בריטי עם ניירות בריטיים.

והגעתי לרחובות, אנשי ההגנה לקחו את הכל,

גם את הניירות והכל והחזירו את זה למצרים,

לאנשים שבמקום שיבואו לארץ, נשארו במצרים.

-במצרים.

00:09:00

ככה הגעתי לארץ יחד עם 156 איש.

-טיפין טיפין או בבת אחת?

במכה אחת. הרכבת היתה ענקית ואנשי הקבוצות

הארץ ישראליות לקחו את הצ'אנס והצליחו.

ואני הגעתי ונסעתי ישר

לקיבוץ גבת, שם הקבוצה שלנו...

00:09:30

-נקלטה?

נקלטה. היינו כמה חודשים שם.

אתה מדבר על שנת? איזה שנה?

-26', משהו כזה.

46', אני נולדת ב-26', אני מבולבל קצת.

ונשארנו כשנה בערך שם, היה לנו טוב

בקיבוץ גבת, האנשים התנהגו אלינו יפה.

00:10:00

משם נסענו בין רעננה למושב שבצפון

והיה לנו שם כמה אוהלים שלנו

והיינו עובדים ברעננה.

ומרעננה עלינו על הקרקע בחמישה למאי 48'.

00:10:30

איפה?

-איפה עלינו? קיבוץ ברור חיל.

זה מול בריר הערבית, שאחרי כמה

ימים נמחקה, זה היה 4,500 איש.

אבל הם קיבלו הוראות לעזוב את המקום

בגלל שעוד כמה ימים יחזרו לשם,

היהודים לא יהיו, זה היה הפוך.

נדמה לי שהם היו הבסיס של גזה.

00:11:00

ובריר נמחקה לגמרי, והיו עוד שני

מקומות של ערבים, איך קראו להם?

היו שניים, חוץ מבריר היו עוד שניים, באחד

מהם מצאו נפט שם וההסתדרות סגרה את זה

בכדי שלא יפריעו לנו. אני

הייתי בבריר כל המלחמה.

00:11:30

כל מלחמת השחרור הייתי ברור חיל, עד שיום

בהיר אחד, מישהו בא מטעם המוסד ואומר לי

"אתה מכיר ערבית?" אמרתי לו "כן". הוא

אמר "לך תבדוק אותם, תדבר איתם".

יש פה אנשים שנתפסו ולא יודעים לדבר איתם.

00:12:00

אז נפלתי מיד על מישהו

שהיה אלוף משנה בצבא המצרי

ואמרתי לו "איפה למדת?" אז הוא אומר לי

"במוסקבה", מתברר שהוא עשה את הלימודים שלו

בצבא המצרי, במוסקבה וכך אני התקשרתי. למה

אני מספר עליו? כשהייתי בשליחות אחר כך,

נתקלתי בו, אבל הוא לא

הכיר אותי, זה המזל שלי.

00:12:30

בברור חיל כולם היו מהקבוצה שעלו ממצרים?

-היינו 30 איש, כולם אקס יהודי מצרים.

כן.

זה היה הבסיס הראשון, אחרי זה התחלפנו כבר,

אנשים גם עזבו, אני למשל כשחזרתי משליחות,

הייתי נשוי כבר, אשתי לא רצתה, אז עזבתי.

00:13:00

אז ספר לנו קצת על השליחות שלך באמת במצרים.

אני אחרי שהייתי חוקר, המוסד מצא חן בעיניו

העסק ואז בן גוריון בגלל צה"ל וכולי,

אמר להם "תמצאו לי בחורים שמוכנים

לנסוע ולהביא את היהודים".

ואז אני, שמעון פרס תפס אותי ואמר לי "אתה

מוכן לנסוע?" אמרתי לו "מה זאת אומרת מוכן?

00:13:30

אם אתם תגידו שאני צריך לנסוע אז אני אסע".

וכך, דרך אירופה, המוסד

באירופה סידר לי את כל הניירת

נסעתי לקהיר, זה היה ב-49', נדמה לי.

ומה היית צריך לעשות שם?

00:14:00

שם עשינו סידורים עם אניות זרות, לקחת

יהודים לאירופה ומאירופה הם הגיעו לארץ.

זה היה לא חוקי?

תראי, כשמשה דיין חתם על ההסכם עם

מצרים, הסכם, איך קוראים להסכם הזה?

שביתת נשק?

-שביתת נשק,

00:14:30

הוא שאל אותם "אפשר לשלוח אניה לאלכסנדריה

ולקחת יהודים?" חזרו אחרי יומיים,

אמרו לו "בשום אופן לא". אז בשום אופן, בן

גוריון אמר "אז מה, היהודים יישארו שם?"

הוא פחד, בגלל שמתקדמים לסיני, ליהודים יהיה

רע. היהודים החליטו לחזור למצרים לאט לאט.

00:15:00

אני הוצאתי בשנה הראשונה קרוב

ל-10,000-11,000 יהודים או 13,000,

כתוב באיזה שהוא מקום. הם נסעו לאירופה

ומאירופה הגיעו לארץ. ככה זה המשיך,

היו ארבעה שליחים שעשו את המלאכה, אחריי

היה שלמה כהן ואחיו של השופט העליון.

00:15:30

חיים כהן?

-הוא החליף אותי גם. הוא בא ממשפחה עשירה,

שב-46' הוא נסע לפריז ללמוד איך קוראים לזה?

ציור. ב-48' הוא ירד למרסיי, אמרו לו

"לאן אתה נוסע?" הוא אומר "אני נוסע

לארץ, להתגייס". אומרים לו "אתה מגויס".

ושלחו אותו לצפון אפריקה.

-אפריקה.

00:16:00

הוא החליף אותי אחר כך, שלמה. הרי שלמה היה

שלמה הלל 3 חודשים רק עד שמצאו מישהו,

המישהו היה אבוטבול, הוא נסע לשנה במצרים.

היתה לו אחות באלכסנדריה

00:16:30

אחרי שלמה היה האחרון, איך קוראים לו?

הראש לא בסדר. לא חשוב, היה עוד אחד.

והוא הוציא את האחרונים, לא נשארו כלום.

ואיך זה היה לחזור לאכסנדריה בשבילך?

אני בדרך כלל לא הייתי באלכנסדריה

בגלל שפחדתי שיכירו אותי.

00:17:00

כן.

-ישבתי בקהיר.

אבל כל פעם שהיתה אניה עם בעיות אז ירדתי

לאלכסנדריה, אבל השתדלתי שלא יראו אותי.

אני פחדתי שחברים שלי מבית הספר יכירו

אותי אז באלכסנדריה הייתי חיי בקושי.

00:17:30

ישבתי בעיקר בקהיר. אז ניהלתי את העניינים

בקהיר, בקושי, כשהיו בעיות עם אניה מסוימת,

אז הייתי יורד אליה.

-כן.

כן, היה לי פעם אניה שהיתה קומסי קומסה

ואני שואל את הבחור שלי שמטפל בזה,

00:18:00

אמרתי לו "בוא ניגש לראות את האניה".

ניגשנו לנמל נכנסנו בדרך ללא דרך,

ואני רואה אניה אלטע זאכן,

אבל חדר המכונה שלה חדש.

למה? היא רוצה למכור את האניה כנראה,

היוונייה הזאת, אבל בדרך, היא לא רוצה לנסוע

בחינם, רוצה לקחת אנשים. האנשים היו

318 איש.

00:18:30

חשבתי כל הלילה מה עושים, אין ביטחון, מה

אם היא תכניס אותם לנמל סתם ותזרוק אותם?

והראש שלי בכל זאת פעל מהר וב-6 בבוקר,

כשהיא באה לקחת את הכסף, נתתי לה חצי הכסף.

מה זה חצי? לא חצי של הסכום,

כל הלילה חתכתי את הכסף.

00:19:00

ואיי.

-זה היה מכה בשביל הגברת הזאת בעלת האניה.

יוונייה נחמדה אבל לא רגילה לקונצים כאלה.

אמרתי לה יש לך חצי מהכסף וכשתגיעי לברנדיזי,

האיש שלנו יבוא וייתן לך את החצי השני.

00:19:30

אם לא, אל תורידי אותם. היא כעסה מאוד אבל

לא היתה לי ברירה, איזה בטחון היה לי?

זה לא אנית קו, כמו שהיו קודם, אז היא הגיעה

לברנדיזי ואיש המוסד היה, אמר לה הנה הכסף

00:20:00

הכל חדש, תני לי את הישן ואז נרגעה קצת,

זה היה הרבה כסף, זה 318 כפול, נדמה לי,

6 לירות שטרלינג. זה היה 2,000 כסף.

-כן.

גם בפריז אחר כך שאלו אותי למה עשית את

זה, אמרתי בשביל להיות בטוח שהיהודים

00:20:30

לא ילכו הפקר. הסתכלו עלי, לא האמינו, אמרו

"אבל אף פעם לא דיברו איתך על דבר כזה".

אבל אני קבעתי או שהיתה לי ברירה לא לעלות

לאניה הזו, האניה אלטע זאכן בין כה וכה.

את לא יכולה לדעת מה את עושה כשאת בתפקיד

כזה שיש לך אחריות של חיים של אנשים אחרים

00:21:00

בידיים שלך ואין לך ברירה. אז מה התברר?

כשהודעת במברק לפריז שהאניה יצאה

ואני לא מבסוט, הם דרשו מחיל הים

שיעקוב אחריהם. היה חיל הים קטן שלנו.

00:21:30

איך נודע לי? 30 שנה אחר כך הייתי איש ה...

-מוסד?

לא.

-חיל הים?

לא. חבר בארגון רוטרי והייתי נשיא

של המקום ונתתי הרצאה בטבריה

00:22:00

ואז קם בחור ואומר "אדון ברכה,

קוראים לך מקסי". קיבלתי הלם.

אמרתי לו "ואתה איש חיל הים". הוא אומר

"הייתי מפקד האניה שקיבלה הוראות לעקוב

אחרי ה"קאירו". האנשים בפריז לקחו בחשבון,

אחרי מה שאמרתי להם, ונתנו הוראה לחיל הים

לעקוב אחרי האניה. ככה היה

ביטחון מכל הצדדים. בסדר.

00:22:30

יהודי מצרים רצו לעלות אז?

-לא היתה בעיה בכלל.

להיפך, נתנו לי הוראה לעכב בגלל שאין מקומות

בארץ ואני אמרתי להם "אני לא יכול לעצור

שום דבר". שלחו מישהי שהיתה אשת המוסד

ואמרה לי "אליהו, אין מקום" אמרתי לה

00:23:00

"מחר בבוקר תקומי מוקדם אז תבואי תראי

מה קורה פה, אנשים ברחובות מחכים בתור,

מה את רוצה שאני אעשה? תגידו לי, אתם

רוצים, אני חוזר הביתה, לי אין בעיה".

אז היא דווקא אמרה להם "אליהו

אין לו שליטה, אנשים ברחוב".

כי מה היה המצב במצרים אז?

הם ידעו שאין להם מה לחפש, שיבוא יום

ויהיו בעיות, אז כל היהודים רצו ללכת.

אליהו ברכה

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
00:45:07
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
אלכסנדריה
,
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש