Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:00

אוג'ני כהן, ואמא

שלי הייתה אלימלך.

אבא שלי היה בכר.

משה בכר. היה לו גם אח דוד בכר, והיו לו

שתי אחיות, עליזה ורבקה ... באמריקה.

יש לי... אני לא יודעת,

אבל זה מה שאני יודעת.

היה לך שם נוסף?

-כשנולדתי?

00:00:30

אוג'ני סניורה. אמא שלי הייתה

קוראת לי סניורה, על שם אמא שלה.

באיזו שנה נולדת?

-ב-39'.

יש לך תאריך מלא שאת זוכרת? ראשון לעשירי.

ראשון לאוקטובר.

אמא שלי התחתנה ב-36', אחותי נולדה 37'.

אני נולדתי 39'. ויש לי אח שנולד ב-41'.

זה דבר קשה?

-לא.

00:01:00

מדהים. ואיפה נולדת?

-באיסטנבול.

איסטנבול עיר יפה.

זה העולם קבעו, לא אני.

והיא מעניינת מאוד.

ויש גם איים.

מה אני אגיד לך, הלוואי פה גם במדינה

שלנו כל כמה קילומטר מזח או...

 
00:01:30

שאפשר לנסוע עם האוניה

מפה לשם, מפה לשם.

אתה יורד איפה שאתה

רוצה, אתה עולה.

ומאוד מעניין, איים.

יש כמו איים?

בסדר, אני... אין לי צורך את כל

זה, אני אוהבת את המדינה שלי.

וטוב לי פה.

סבא וסבתא...

סבתא מצד אבא מעט מאוד. אבל את

האחים של אחי אני זוכרת טוב.

 
00:02:00

 את האחים, אני ואחי

ואחותי, זה...

אמא שלי, קראו לה רבקה.

רבקה אלימלך.

שם המשפחה שלה היה

הקודם אלימלך.

אחר כך היא עברה

לבכר, לאבא שלי.

ובטורקיה הייתה איזו תקופה

שהחליפו את שמות המשפחה. -למה?

00:02:30

מאיזו סיבה אני לא יודעת, אבל

לנו קראו דווקא על שם...

בטורקית הוא אומר משהו

יפה, קראו לנו "אישיקלר".

"אישיקלר" זה אורות. והיינו מרוצים,

אבל ככה הרבה אנשים זייפו או זה.

נניח הייתה איזה משפחה, איזה

קרוב משפחה, קראו להם קניאס.

 
00:03:00

הוא אומר "מה זה קניאס?" הוא אמר "קארד,

קארד". קארד זה משהו יבש בטורקית.

מקניאס שמו להם קארד, וקארד עלו לארץ.

ככה עלו לארץ.

ככה היה כתוב, אי אפשר לשנות את ה...

אבל אנחנו קיבלנו

שם משפחה לא רע.

וזה לא מה ש... זה מה

שהיה צריך, אבל קיבלנו.

את זוכרת את התקופה הזאת

ששינו את שם המשפחה?

בטח, זה היה בטורקיה. כן, בטח.

00:03:30

מה, אמרו לכם "מעכשיו

שם המשפחה שלכם"?

כן. משנים. אני באמת לא יודעת

למה שינו את שם המשפחה.

לא רצו שאנחנו נהיה יהודים? בעצם "אישיקלר"

זה שם... זה משהו טורקי. "אישיקלר", "אורות".

בטורקית "אישיקלר" זה "אורות".

זאת אמא, רבקה אלימלך.

ואבא איך קראו לו?

00:04:00

אבא שלי משה. משה בכר.

אז ככה, אבא שלי היה בכר.

משה בכר.

היו להם שני אחים ושתי אחיות.

הייתה להם גם אחות באמריקה

שקראו לה רבקה ...

וניסינו לחפש אותה או

ילדים שלה או נכדים שלה.

פשוט לא... לא...

00:04:30

אבל שהייתה לו אחות, זה בטוח.

זהו.

ואת יודעת מאיפה המשפחה

מגיעה לפני טורקיה?

זה פעם היה... כשהתפזרו

כל היהודים בכל העולם.

גירוש ספרד.

-גירוש ספרד, בטח.

בטח. גירוש ספרד זה משהו שידוע.

ומה ההורים שלך עשו?

00:05:00

אני אגיד לך את האמת, עד

בת עשר הייתי, והם עבדו.

הם עבדו. היינו משפחה רגילה,

חמישה אנשים. הם עבדו.

אמא הייתה עובדת בבית

או שבחוץ הייתה גם?

אמא מחוץ לבית.

מחוץ לבית עבדה.

באיזשהו שלב כשרצינו לעלות

ארצה, אבא שלי נתן לו היתר...

00:05:30

נתן היתר לעלות, אבל הוא

אמר שהוא נשאר בחוץ לארץ.

עלינו ארצה והוא התגעגע מאוד.

באחד הימים הוא הופיע.

פתאום ככה? -פתאום קם, ושם באותן

השנים זה לא פשוט היה לעלות לאוניה.

זה היה איזה... לא יודעת, שבוע

או שבועיים נסיעה, והוא פתאום...

00:06:00

לא יודעת איך הוא הגיע.

לא כתובות, לא מכתב, לא...

הגיע, אבל חזר בחזרה.

הוא חזר בחזרה ולא... ולא

עבר הרבה זמן, הוא נפטר.

הוא נפטר, אז שלחו לנו

הודעה שהוא נפטר.

ישבנו שבעה ונגמר.

00:06:30

והוא נשאר שם, רק יש לנו

תמונה מהקבר שלו. מהמצבה.

זהו.

ואת זוכרת את הבית שגדלת בו?

איזו שאלה, בטח. את הבית ואת הרחוב, את ה...

ואת השכנים והכל.

00:07:00

גרנו באיזשהו רחוב שהיה גם בית כנסת

הייתה גם מכולת.

היה שם גם מרכז. איסטנבול יפה מאוד.

יש הרבה אפשרויות.

הרבה סיפורים עליה,

היא מאוד מעניינת.

הבית היה גדול? היה לכם בית גדול?

-איפה שגרנו, בסדר.

00:07:30

כמו שאנחנו צריכים. מה שצריך.

מה שהיינו צריכים היה לנו.

זהו. כמה ישנו בחדר?

-כן.

לכל אחד היה חדר משלו, או ש...?

היה חדר להורים, חדר לנו לבנות, שתיים.

ועוד חדר שאחי ישן.

והשכונה הייתה שכונה של יהודים?

-שכונה של יהודים.

00:08:00

רק יהודים? -בעצם גרנו בבניין שאני נולדתי

עם שכנה טורקיה שגם ילדה באותו יום.

באותו רגע נולדנו, כן.

אני מקווה שאני לא היא, והיא לא אני.

לא יודעת. לא יודעת.

לא...

אני מרגישה יהודיה,

אין לי קשר אליהם.

00:08:30

הייתן חברות, את והילדה

שנולדתן באותו יום?

לא, אני הלכתי לבית ספר

אחר, היא בכיוון אחר.

היא הלא טורקיה. אני הלכתי

לבית ספר של יהודים.

איזה בית ספר? איך קראו לו?

איך קראו לבית ספר?

זה אני לא זוכרת.

אבל בית ספר של יהודים הלכתי.

זה היה בית ספר של גם בנים וגם בנות?

-בנות בנות. בנות.

00:09:00

ואת זוכרת אולי מה למדתן

שם, איזה מקצועות?

מה שלמדנו? קודם כל למדנו לכתוב

טורקית וגם חשבון למדנו.

ואם זה היה בית ספר יהודי,

למדנו משהו על יהדות.

אני לא יודעת, אבל בבית היות

וחגגנו את כל החגים, יש איזה...

00:09:30

ראש השנה, כיפור, סוכות,

חנוכה, היינו מדליקים.

היו איזה מנהגים

מיוחדים שאת זוכרת?

בחנוכה זה היה מעניין, היינו

לוקחים עץ בגודל של מטר,

00:10:00

ובקצה של העץ היינו

שמים קופסה של שימורים.

והיינו שמים שם... היינו עושים אש, והיינו

נושאים "אנו נושאים לפידים בלילות אפלים".

כל כך היינו... ואחר כך פורים זה פורים.

פסח אין מה לדבר.

יציאת מצרים.

00:10:30

איך חוגגים? -אני

אוהבת גם עד היום.

אני אומרת שהחג בשבילי,

כל החגים הם יפים,

אבל הכי מעניין אותי זה

יציאת מצרים וערב פסח.

ערב פסח. ערב פסח.

-למה?

ופה... מה?

-למה?

בכלל כל... כל היהדות

מאוד מאוד טוב לי מזה.

טוב לי מזה.

00:11:00

הייתם בית דתי?

-מה? מסורתי. מסורתי.

כי אני אגיד לך, גם היום... אז בשבתות

שם נסענו, אז גם אני נוסעת היום בשבתות.

הבן שלי עובד יום יום. מה, הוא

יעזוב עבודה ויקח אותי לטייל?

מתי הוא בא? בשבת, בשבת.

מחליטים לאן לנסוע. לאן לנסוע,

לראש הנקרה, להרבה מקומות.

00:11:30

להרבה מקומות אנחנו נוסעים.

ואני אוהבת ים.

ים. אני הייתי עוברת את הגלים והייתי שוחה.

לא לאורך, לרוחב. -לרוחב.

עד היום כשאני רואה את הים...

00:12:00

כשאת אומרת שהיית שוחה,

היית שוחה פה בארץ או בטורקיה?

גם פה וגם בטורקיה.

בטורקיה מה שהלכנו לאיים...

תראה באיסטנבול עצמה לא, אבל

היינו נוסעים עם אוניה לאיים.

זה משהו אחר, זה

צריך להבין את זה.

צריך להבין את זה,

שהולכים ונוסעים.

היו סירות גם, אוניות.

לא מי יודע אוניות מפוארות.

00:12:30

ועם אוניה באנו לארץ? שלא היה כלום.

לא היה בה כלום.

אתם בעצם, את, לפני שהגעת לארץ

ישראל, שמעת על ארץ ישראל?

ידעת שיש דבר כזה ארץ ישראל?

-בטח. בטח.

מדינה ליהודים. -מי סיפר לכם?

-מה?

ידענו. ידענו שיש מדינה, וברגע

שאמרו אפשר לנסוע לארץ,

00:13:00

אבא שלי אמר שהוא לא רוצה לבוא,

אבל הוא אמר שהוא מוכן לתת היתר.

ואמא שלי לקחה את

שלושתינו ובאנו ארצה.

באנו ארצה, שמיים וארץ.

לא היה משהו אחר.

ומעט אוכל, הכל בנקודות וזה.

אבל אי אפשר...

אף אחד לא יאמין מה שהיה אז והיום.

לא יכול להבין.

00:13:30

היו שועלים, היינו ישנים באוהלים.

אמא שלי הייתה יושבת בקצה של הזה.

השועלים ילדים קטנים. קטנים

קטנים היו, או לא יודעת,

או נושכים אותם או אוכלים אותם, לא יודעת

מה זה השועלים האלה. היום לא קיים?

אין היום שועלים?

-לא ככה.

00:14:00

לא? אולי בחוץ לארץ?

-לא, יש פה בארץ, אבל הם...

אז איפה הם, בנגב? איפה הם, בגליל?

בירדן? איפה?

ביער יש. ביערות

בדרך כלל יש שועלים,

אבל הם לא, כמו שאת אומרת,

שמסתובבים ליד בני אדם.

אז אני זוכרת שאמא שלי

הייתה ישנה בפתח האוהל,

 
00:14:30

שהיא פחדה ששועלים או ינשכו

אותנו או יאכלו, לא יודעת.

היו, בוא נאמר.

והשכונה שגרתם בה באיסטנבול, היו כולם

יהודים דתיים או כמוכם, כזה מסורתיים?

אגיד לך משהו, שיהדות

טורקיה הם לא כל כך...

00:15:00

נניח היה לי גיס שהוא נפטר, היה הולך לתפילת

שחרית, מנחה, ערבית, אבל היה נוסע בשבת.

הם לא ידעו לעומק. לא ידעו

לעומק שלא צריך לנסוע בשבת.

עכשיו יודעים. עכשיו

יודעים שלא נוסעים, אז...

עכשיו לא נוסעים, אז

מה צריך לעשות בשבת?

00:15:30

בסדר, שחרית, מנחה וערבית,

התפילה יותר ארוכה, קידוש וזה.

אני אוהבת את כל הדברים

האלה, קידוש, בטח.

קידוש, החתן שלי, שרים

"שלום עליכם" וקידוש.

קודם כל אוכלים דגים.

דג, מה זה דג?

מה זה דג?

אני שואלת אותך עכשיו.

00:16:00

מה זה דג? -מה זה דג? דג זה שבע.

ד' ו-ג', שבע. שבע, שבעה ימים.

ואיך הייתה בעצם השבת

בטורקיה, באיסטנבול?

איך השבת? היינו הולכים לבית

כנסת, אבל הוא בית כנסת מפואר.

00:16:30

הוא בית כנסת מפואר, אפילו אני

חושבת שהביאו אותו לארץ מחוץ לארץ.

איך מביאים את בתי הכנסת לפה?

אורזים אותם חלקים חלקים, מביאים

אותם באוניה, ובונים אותם פה,

כי אנשים, כל מה שנשאר בעם

היהודי זה בעצם בית הכנסת.

חשוב מאוד.

00:17:00

אני גם הולכת לבית כנסת, אני מאוד אוהבת.

מאוד אוהבת.

היה בית כנסת אחד, שאני לא

ראיתי בית כנסת כזה פה.

אנשים כל הזמן תרמו לבנות

ולעשות מבית הכנסת ארמון.

וככה צריך להיות. זה בית

לאלוהים, זה בית להשם.

00:17:30

אני לא משתמש ב"אלוהים" ו"אדוני" הרבה.

"השם" אני אומרת.

לא צריך להגיד... זהו.

והקשר עם האחים היה טוב? שלך

ושל האחים שלך, כשגדלתם?

שמה? -את והאחים שלך, בתוך הבית

כשגדלתם באיסטנבול, הייתם משחקים ביחד?

00:18:00

כשהיינו קטנטנים? אני

יודעת, היו כל מיני משחקים.

היינו משחקים גולות. אני

אהבתי לשחק גולות. גולות.

ואחר כך הייתה איזה פורפרה שמגלגלים,

מגלגלים ועוזבים והיא נוסעת לבד.

אתה אולי לא יודע

את כל הדברים האלה.

וגולות, זה היה שמכניסים

את הגולה לאיזשהו חור.

00:18:30

או שנוגעים בגולה מסוימת,

אז הגולה יוצאת החוצה.

וקפצנו בחבל. בחבל, קפצנו קדימה.

היינו סופרים כמה אנחנו קופצים.

ואחר כך שני אנשים גם כן,

לקחת משם לפה חבל ולקפוץ.

לקפוץ ולקפוץ ולקפוץ ולקפוץ.

00:19:00

ואני אהבתי מאוד ספורט, בעיקר לרוץ.

אני חושב ש-60 מטר אני רצתי מהר מאוד.

לא הכי מהר, אבל רצתי מהר.

ואת כל המשחקים שאת מתארת, הייתם משחקים גם

יחד עם המוסלמים, הטורקים, או רק יהודים?

לא, עם המוסלמים לא, ימח שמם.

00:19:30

לא רוצה לזכור אותם. לא עשו לי רע.

לא עשו ל...

הרגשת שהמוסלמים מציקים ליהודים?

שהם פוגעים בהם? כשאת היית באיסטנבול?

מתים להתחתן עם יהודיות,

מה אתה מדבר?

מתים. מתים להתחתן. אתה יודע מה?

בטורקיה אישה נותנת מוהר.

ונשים שלא היה להן, מה הם היו עושות?

נשארות בצד.

אז אם לא הייתה להן ברירה,

00:20:00

יש כאלה שרצו בכל זאת להתחתן, להביא

ילדים לעולם, זה דבר חשוב, נכון?

אז הן היו מתחתנות עם מוסלמים.

ממה שאני זוכרת בעצם, אם אני

אספר לך, אתה לא תאמין.

כל כך רצו לעלות לארץ. כשאמרו

שבאים לארץ, איזושהי...

איתנו, איזו בחורה, היא אמרה

לחמותה "תחזיקי את התינוק".

00:20:30

שם לא היו מתרחצים בבית. לא היה מים בבית.

היינו הולכים לחמאם.

אז היא אומרת "אני הולכת לחמאם", והיא

עזבה את התינוק שלה אצל חמותה ועלתה ארצה.

עכשיו אתה תגיד איך אני

הבנתי את זה, בת עשר?

כי ראיתי שלאישה הזאת יש חלב. היה בא לה

חלב, והיו קושרים אותה, קושרים אותה.

​​​​​​​

00:21:00

זה לא היום לוקח פוסיד אחד, החלב הולך.

לא רק החלב, גם המים הולכים. ככה.

ככה אנשים רצו, אהבו את הארץ ורצו.

עוזבת את התינוק שלה.

זה לא היום, מה יש... אז לפני 60

שנה יש משטרה? איזה 60? יש משטרה?

יורידו עם אווירון, יקחו את התינוק ו...?

מה אתה אומר על זה? משהו עצוב.

00:21:30

אבל בכל זאת, אני בטוחה,

אפילו ש...

עכשיו תראה, ביהדות

האם קובעת את התינוק.

אצל הטורקים, הבעלים הם שקובעים.

וזה היה נראה לי מאוד עצוב, בכל זאת

היא הייתה עצובה, זה תינוק שלה.

אבל רצתה לעלות ארצה, ואני

בטוחה שעלתה ארצה והתחתנה.

00:22:00

היא התחתנה עם טורקי?

-בטורקיה? -כן.

ברור. היא ילדה

לו את התינוק לא?

אבל עלתה ארצה, מה כתוב,

זה משרד ה...

הפנים. -משרד הפנים?

מה, איפה, מי כותב? מי לא כותב?

מה, שולחים מטורקיה לפה אישה

ברחה ועזבה את התינוק שלה,

היה כל הדברים האלה?

לא היה כלום.

00:22:30

תלאות של בני ישראל.

ואיזה אוכל יש לעדה הטורקית?

-איזה אוכל? אוכל מאוד טוב. טעים מאוד.

מה? -שעועית לבנה.

וגם עד היום אנחנו עושים שעועית לבנה

עם תרד, שעועית לבנה עושים גם סלט.

יש לזה שמות בטורקית למאכלים?

-פיאס.

פיאס.

00:23:00

פיאס, זה שעועית לבנה? -שעועית לבנה, כן.

מאיפה אתה יודע?

ופסוליה זה שעועית ירוקה.

ויש את הכל, את כל ה...

יש. יש את הכל. אכלנו מהכל.

אבל כשבאנו לפה, לא היה את כל זה.

לאט לאט. לא היה את כל זה.

00:23:30

מה זה היה? היו שולחים מאמריקה

קופסאות, היו פותחים את הקופסאות,

היה יוצא איזה בשר, חותכים ואוכלים.

אני לא אכלתי את זה.

הייתי מוכנה להיות רעבה ולא לאכול

את זה, כי אני לא ידעתי מה זה בכלל.

באיזו שפה דיברתם בבית?

איזו שפה דיברנו? ספניולית וטורקית.

זהו.

היום את זוכרת את השפה עוד?

00:24:00

האמת שיש... יש ערוץ טורקי, ויש

שם רק סרטים, אין משהו אחר.

ואני אוהבת את השחקנים, גם לשמוע את השפה

הטורקית. אני אוהבת את השירים הטורקיים גם.

אבל לא מחליפה אותם.

לא נותנת להם גרגיר מפה.

00:24:30

קודם כל באיזו שנה עשינו טיול

לטורקיה, נסענו מפה לקפריסין.

מקפריסין לאלניה. מאלניה לאנטליה.

מאנטליה לאיזמיר. מאיזמיר לאיסטנבול.

מאיסטנבול נסענו גם לאנקרה.

זה היה טיול...

00:25:00

עם מי נסעת? עם מי נסעת?

-מאורגן.

מישהו שארגן את זה מפה.

לא, אבל עם המשפחה?

לקחת את המשפחה איתך?

מה שהיינו, נסענו.

יש לי אחות של בעלי. נסענו עם

אנשים שאני מכירה כמובן. זהו.

 
00:25:30

והקהילה היהודית באיסטנבול,

היא הייתה קהילה מגובשת?

שאני אגיד לך שאני לא יודעת.

רצו לא להיות... אמרתי לך שהיו

מתחברים והיו אחר כך מתחתנים.

ואמא שלי, דבר ראשון, ברגע שאמרו

לעלות ארצה, לוקחת אותנו,

 
00:26:00

לא היינו גדולים, היינו 12,

10 ואחי 8, ועלינו ארצה.

גמרנו, לא ראינו יותר את ה... מי

זה הטורקים האלה? כמו המוסלמים.

כמו המוסלמים, שונאים אותנו. שונאים.

הם רוצים לזרוק אותנו לים.

אנחנו נזרוק אותם לפני זה.

ומי אמר לכם שהגיע הזמן

לעלות לארץ ישראל?

איך שמעתם על זה שעכשיו

עולים לארץ ישראל?

 
00:26:30

עכשיו, אני אגיד לך שאני לא יודעת בדיוק,

אבל אמא שלי אמרה "עכשיו נפתחו ה..."

"נפתח הנמל, מי שרוצה

לנסוע לישראל, שיילך".

כנראה שהטורקים רצו להיפטר מאיתנו.

גם אנחנו רוצים להיפטר מהם.

וזה היה ב-48' כשעליתם לארץ.

-49'.

49', בעלייה הגדולה, שכולם עלו.

 
00:27:00

את זוכרת את הרגע, הרגע הזה שאתם מגיעים

לפה, שאת רואה את ארץ ישראל פתאום?

זה היה שהגענו בבוקר, וראינו בקושי "שני אש".

אמרנו, חשבנו, שני אורות.

אז אמרנו כנראה שזה בית העלמין.

זה היה צריך להיות חיפה של היום.

 
00:27:30

השם שלה היום חיפה, יפה.

כשמה כן היא, ים וחיפה והר.

איפה יש דברים כאלה? רק לנו.

התרגשת? -ים, שפלה.

-התרגשת? -בטח.

בטח. אוי אוי אוי התרגשתי

מתי שהייתי בכותל.

בכותל פשוט רק הגעתי

והתחלתי לבכות.

הכותל המערבי.

 
00:28:00

באיזה גיל היית? -איזה נין שלי

אומר "סבתא, יש את הכותל המערבי.

"עוד שלוש וזה בית המקדש".

אני אומרת לו נכון.

הם חרדים. חרדים. אבא שלהם ממוצא אשכנז,

מלמדים אותם מאשכנז לדבר גם, לדבר באשכנזית.

אני לא יודעת, הם אומרים שאלוהים דיבר עם

משה באשכנזית. איך יכול להיות דבר כזה?

 
00:28:30

הם מדברים יידיש. -הם מדברים יידיש ומאמינים

בשפה הזאת מאוד, וגם מלמדים את הילדים.

וככה... -גם עברית הם יודעים.

גם. גם.

חרדים כאלה כמו פה

באשכנז, היה בטורקיה?

לא.

בארצות שדיברו אשכנז, הם

היו יותר חזקים מהטורקים.

 
00:29:00

אנחנו בטורקיה ידענו שאנחנו

יהודים לא כמו הם. לא, לא.

לא, הם... הם חזקים.

אפילו, מה, ילדים קטנים אצלנו בטורקיה

הלכו עם ציצית וכל הדברים האלה?

אני לא יודעת אפילו אם מבוגרים הלכו.

לא ראיתי את זה.

פחדו אולי?

-אני לא יודע. תגידי לי את.

 
00:29:30

תשמע, כשאתה נמצא במקום

אחר, בטח שבן אדם...

עכשיו בעיקר זה שנאמין ויש לנו ארץ.

לעשות הכל שלא יזרקו אותנו מפה.

כי מה מחכים הערבים? עכשיו אנשים רוצים

לחיות. הולכים לגרמניה, צריך ללכת?

 
00:30:00

גרמניה שהרגה 6 מיליון

יהודים, לגרמניה צריך ללכת?

למה, גרמניה זה טוב, גרמניה נותנת לך בית,

גרמניה נותנת לך לימודים. זה הכיף שלנו.

הנכד שלי הלך לאוסטרליה לעבוד.

הוא עבד שם. תראה איזה מזל רע.

 
00:30:30

הוא הולך מאוסטרליה, הוא מתאהב... גם

היא, מתאהב באחת גרמניה וגם שחורה.

לא רק גרמניה, היא גם שחורה.

הוא היה שם. המשפחה שלה קיבלו אותו

מאוד טוב, אז הוא הביא אותה גם לארץ.

 
00:31:00

הוא הביא אותה גם אלינו. באמת היא נאה, היא

נחמדה וזה. אבל זה לא מה שמגיע. לא מה שמגיע.

והוא טוב, הוא אוהב את אמא שלו והוא

אוהב את אבא שלו והוא אוהב את כולנו,

אבל הוא אוהב גם אותה.

הוא איתה עכשיו.

פה בארץ? -לא, היא לא רוצה לחיות פה.

היא אומרת שפה חם.

פה חם, היא אמרה. פה ארץ

חמה, אז היא גרה בגרמניה.

 
00:31:30

אז גם הוא. צער גדול זה.

דווקא בגרמניה? צער גדול.

והילדים והנכדים מכירים את התרבות הטורקית?

העברת להם הלאה את התרבות?

או שרצית ככה שהם לא

יכירו, שהם יהיו ישראלים?

אתה יודע, היום ילדים יודעים לבחור

מרגע שהם חושבים שהם ילדים,

 
00:32:00

שש, שבע, שמונה, הם כבר

יודעים מה לעשות בחיים.

אתה יכול להגיד להם משהו?

אז הילדים לא יודעים לדבר

טורקית או להבין טורקית.

לא מדברים איתם על זה.

 
00:32:30

כבר תראה איזה דור, אני, הבת שלי,

הנכדה שלי, הנינים שלי. -ברוך השם.

תודה. -ברוך השם, איזה יופי.

-כן, הם טובים, חמודים.

ימי הולדת. יש יותר טוב מהארץ?

איזה עשיר השמח בחלקו, מה?

יש כמו בארץ? אין בעולם.

בשביל מישהו אחר כן,

אבל בשבילי פה.


 

 
00:33:00

הלוואי. הלוואי והלוואי

שזה יהיה לנו לנצח.

אני גרה במקום שהחתן שלי בגיל 18 הוא

ברח מטורקיה, הוא בא, דפק אצלי בדלת.

ואני אמרתי לו תיכנס, ועד

היום הוא לא שוכח את זה.

ואני גרה עכשיו אצלם.

 
00:33:30

הוא למד פה. הוא מהנדס.

אחותו מורה לאנגלית.

הוא עלה. אחרי עשר

שנים גם אחותו עלתה.

ואחרי זה האבא והאמא אמרו "מה אנחנו

עושים פה? הילדים הלכו", אז גם הם באו.

אז זהו, שהחתן שלי כל הזמן מזכיר לבת

שלי שהוא דפק בדלת, ואני אמרתי "תכנס".

 
00:34:00

ועכשיו אני גרה אצלם. הם

עושים בשבילי הכל. הכל.

אני לא יודעת... גם הבן שלי. אין כמוהו.

יום יום הוא בא אליי.

יום יום, יום יום הוא בא אליי. או שמדברים,

או שרואים טלוויזיה או שהולכים לים

 
00:34:30

או שהולכים, קונים פיצה לכולם, אז גם אני

אוכלת, גם אני ילדה קטנה, גם אני אוהבת פיצה.

קונה פיצה במקום הכי טוב, הכל גבינה, אתה

לא רואה... אתה לא רואה קמח, לחם, לא.

בסדר, תודה לאל, טוב לי.

-איזה יופי.

ואני מקווה שעד הסוף אני

אהיה ככה עם הראש. -אמן, אמן.

שאלוהים לא יקח לנו את הראש.

-לא.

 
00:35:00

אוי אוי אוי. אם אין לבן

אדם ראש, לא צריך לחיות.

ושימשיכו לטפל בך

טוב, זה הכי חשוב.

זהו, תודה רבה.

-אוג'ני, תודה רבה לך. -גם לכם.

 

Ojeni Cohen

Interviewer -
David Maimoni
Video length:
00:32:47
Date Taken:
01/01/1
Place:
,
Turkey
Playlist (0)
00:00:00
Search

אוג'ני כהן, ואמא

שלי הייתה אלימלך.

אבא שלי היה בכר.

משה בכר. היה לו גם אח דוד בכר, והיו לו

שתי אחיות, עליזה ורבקה ... באמריקה.

יש לי... אני לא יודעת,

אבל זה מה שאני יודעת.

היה לך שם נוסף?

-כשנולדתי?

אוג'ני סניורה. אמא שלי הייתה

קוראת לי סניורה, על שם אמא שלה.

באיזו שנה נולדת?

-ב-39'.

יש לך תאריך מלא שאת זוכרת? ראשון לעשירי.

ראשון לאוקטובר.

אמא שלי התחתנה ב-36', אחותי נולדה 37'.

אני נולדתי 39'. ויש לי אח שנולד ב-41'.

זה דבר קשה?

-לא.

מדהים. ואיפה נולדת?

-באיסטנבול.

איסטנבול עיר יפה.

זה העולם קבעו, לא אני.

והיא מעניינת מאוד.

ויש גם איים.

מה אני אגיד לך, הלוואי פה גם במדינה

שלנו כל כמה קילומטר מזח או...

 

שאפשר לנסוע עם האוניה

מפה לשם, מפה לשם.

אתה יורד איפה שאתה

רוצה, אתה עולה.

ומאוד מעניין, איים.

יש כמו איים?

בסדר, אני... אין לי צורך את כל

זה, אני אוהבת את המדינה שלי.

וטוב לי פה.

סבא וסבתא...

סבתא מצד אבא מעט מאוד. אבל את

האחים של אחי אני זוכרת טוב.

 

 את האחים, אני ואחי

ואחותי, זה...

אמא שלי, קראו לה רבקה.

רבקה אלימלך.

שם המשפחה שלה היה

הקודם אלימלך.

אחר כך היא עברה

לבכר, לאבא שלי.

ובטורקיה הייתה איזו תקופה

שהחליפו את שמות המשפחה. -למה?

מאיזו סיבה אני לא יודעת, אבל

לנו קראו דווקא על שם...

בטורקית הוא אומר משהו

יפה, קראו לנו "אישיקלר".

"אישיקלר" זה אורות. והיינו מרוצים,

אבל ככה הרבה אנשים זייפו או זה.

נניח הייתה איזה משפחה, איזה

קרוב משפחה, קראו להם קניאס.

 

הוא אומר "מה זה קניאס?" הוא אמר "קארד,

קארד". קארד זה משהו יבש בטורקית.

מקניאס שמו להם קארד, וקארד עלו לארץ.

ככה עלו לארץ.

ככה היה כתוב, אי אפשר לשנות את ה...

אבל אנחנו קיבלנו

שם משפחה לא רע.

וזה לא מה ש... זה מה

שהיה צריך, אבל קיבלנו.

את זוכרת את התקופה הזאת

ששינו את שם המשפחה?

בטח, זה היה בטורקיה. כן, בטח.

מה, אמרו לכם "מעכשיו

שם המשפחה שלכם"?

כן. משנים. אני באמת לא יודעת

למה שינו את שם המשפחה.

לא רצו שאנחנו נהיה יהודים? בעצם "אישיקלר"

זה שם... זה משהו טורקי. "אישיקלר", "אורות".

בטורקית "אישיקלר" זה "אורות".

זאת אמא, רבקה אלימלך.

ואבא איך קראו לו?

אבא שלי משה. משה בכר.

אז ככה, אבא שלי היה בכר.

משה בכר.

היו להם שני אחים ושתי אחיות.

הייתה להם גם אחות באמריקה

שקראו לה רבקה ...

וניסינו לחפש אותה או

ילדים שלה או נכדים שלה.

פשוט לא... לא...

אבל שהייתה לו אחות, זה בטוח.

זהו.

ואת יודעת מאיפה המשפחה

מגיעה לפני טורקיה?

זה פעם היה... כשהתפזרו

כל היהודים בכל העולם.

גירוש ספרד.

-גירוש ספרד, בטח.

בטח. גירוש ספרד זה משהו שידוע.

ומה ההורים שלך עשו?

אני אגיד לך את האמת, עד

בת עשר הייתי, והם עבדו.

הם עבדו. היינו משפחה רגילה,

חמישה אנשים. הם עבדו.

אמא הייתה עובדת בבית

או שבחוץ הייתה גם?

אמא מחוץ לבית.

מחוץ לבית עבדה.

באיזשהו שלב כשרצינו לעלות

ארצה, אבא שלי נתן לו היתר...

נתן היתר לעלות, אבל הוא

אמר שהוא נשאר בחוץ לארץ.

עלינו ארצה והוא התגעגע מאוד.

באחד הימים הוא הופיע.

פתאום ככה? -פתאום קם, ושם באותן

השנים זה לא פשוט היה לעלות לאוניה.

זה היה איזה... לא יודעת, שבוע

או שבועיים נסיעה, והוא פתאום...

לא יודעת איך הוא הגיע.

לא כתובות, לא מכתב, לא...

הגיע, אבל חזר בחזרה.

הוא חזר בחזרה ולא... ולא

עבר הרבה זמן, הוא נפטר.

הוא נפטר, אז שלחו לנו

הודעה שהוא נפטר.

ישבנו שבעה ונגמר.

והוא נשאר שם, רק יש לנו

תמונה מהקבר שלו. מהמצבה.

זהו.

ואת זוכרת את הבית שגדלת בו?

איזו שאלה, בטח. את הבית ואת הרחוב, את ה...

ואת השכנים והכל.

גרנו באיזשהו רחוב שהיה גם בית כנסת

הייתה גם מכולת.

היה שם גם מרכז. איסטנבול יפה מאוד.

יש הרבה אפשרויות.

הרבה סיפורים עליה,

היא מאוד מעניינת.

הבית היה גדול? היה לכם בית גדול?

-איפה שגרנו, בסדר.

כמו שאנחנו צריכים. מה שצריך.

מה שהיינו צריכים היה לנו.

זהו. כמה ישנו בחדר?

-כן.

לכל אחד היה חדר משלו, או ש...?

היה חדר להורים, חדר לנו לבנות, שתיים.

ועוד חדר שאחי ישן.

והשכונה הייתה שכונה של יהודים?

-שכונה של יהודים.

רק יהודים? -בעצם גרנו בבניין שאני נולדתי

עם שכנה טורקיה שגם ילדה באותו יום.

באותו רגע נולדנו, כן.

אני מקווה שאני לא היא, והיא לא אני.

לא יודעת. לא יודעת.

לא...

אני מרגישה יהודיה,

אין לי קשר אליהם.

הייתן חברות, את והילדה

שנולדתן באותו יום?

לא, אני הלכתי לבית ספר

אחר, היא בכיוון אחר.

היא הלא טורקיה. אני הלכתי

לבית ספר של יהודים.

איזה בית ספר? איך קראו לו?

איך קראו לבית ספר?

זה אני לא זוכרת.

אבל בית ספר של יהודים הלכתי.

זה היה בית ספר של גם בנים וגם בנות?

-בנות בנות. בנות.

ואת זוכרת אולי מה למדתן

שם, איזה מקצועות?

מה שלמדנו? קודם כל למדנו לכתוב

טורקית וגם חשבון למדנו.

ואם זה היה בית ספר יהודי,

למדנו משהו על יהדות.

אני לא יודעת, אבל בבית היות

וחגגנו את כל החגים, יש איזה...

ראש השנה, כיפור, סוכות,

חנוכה, היינו מדליקים.

היו איזה מנהגים

מיוחדים שאת זוכרת?

בחנוכה זה היה מעניין, היינו

לוקחים עץ בגודל של מטר,

ובקצה של העץ היינו

שמים קופסה של שימורים.

והיינו שמים שם... היינו עושים אש, והיינו

נושאים "אנו נושאים לפידים בלילות אפלים".

כל כך היינו... ואחר כך פורים זה פורים.

פסח אין מה לדבר.

יציאת מצרים.

איך חוגגים? -אני

אוהבת גם עד היום.

אני אומרת שהחג בשבילי,

כל החגים הם יפים,

אבל הכי מעניין אותי זה

יציאת מצרים וערב פסח.

ערב פסח. ערב פסח.

-למה?

ופה... מה?

-למה?

בכלל כל... כל היהדות

מאוד מאוד טוב לי מזה.

טוב לי מזה.

הייתם בית דתי?

-מה? מסורתי. מסורתי.

כי אני אגיד לך, גם היום... אז בשבתות

שם נסענו, אז גם אני נוסעת היום בשבתות.

הבן שלי עובד יום יום. מה, הוא

יעזוב עבודה ויקח אותי לטייל?

מתי הוא בא? בשבת, בשבת.

מחליטים לאן לנסוע. לאן לנסוע,

לראש הנקרה, להרבה מקומות.

להרבה מקומות אנחנו נוסעים.

ואני אוהבת ים.

ים. אני הייתי עוברת את הגלים והייתי שוחה.

לא לאורך, לרוחב. -לרוחב.

עד היום כשאני רואה את הים...

כשאת אומרת שהיית שוחה,

היית שוחה פה בארץ או בטורקיה?

גם פה וגם בטורקיה.

בטורקיה מה שהלכנו לאיים...

תראה באיסטנבול עצמה לא, אבל

היינו נוסעים עם אוניה לאיים.

זה משהו אחר, זה

צריך להבין את זה.

צריך להבין את זה,

שהולכים ונוסעים.

היו סירות גם, אוניות.

לא מי יודע אוניות מפוארות.

ועם אוניה באנו לארץ? שלא היה כלום.

לא היה בה כלום.

אתם בעצם, את, לפני שהגעת לארץ

ישראל, שמעת על ארץ ישראל?

ידעת שיש דבר כזה ארץ ישראל?

-בטח. בטח.

מדינה ליהודים. -מי סיפר לכם?

-מה?

ידענו. ידענו שיש מדינה, וברגע

שאמרו אפשר לנסוע לארץ,

אבא שלי אמר שהוא לא רוצה לבוא,

אבל הוא אמר שהוא מוכן לתת היתר.

ואמא שלי לקחה את

שלושתינו ובאנו ארצה.

באנו ארצה, שמיים וארץ.

לא היה משהו אחר.

ומעט אוכל, הכל בנקודות וזה.

אבל אי אפשר...

אף אחד לא יאמין מה שהיה אז והיום.

לא יכול להבין.

היו שועלים, היינו ישנים באוהלים.

אמא שלי הייתה יושבת בקצה של הזה.

השועלים ילדים קטנים. קטנים

קטנים היו, או לא יודעת,

או נושכים אותם או אוכלים אותם, לא יודעת

מה זה השועלים האלה. היום לא קיים?

אין היום שועלים?

-לא ככה.

לא? אולי בחוץ לארץ?

-לא, יש פה בארץ, אבל הם...

אז איפה הם, בנגב? איפה הם, בגליל?

בירדן? איפה?

ביער יש. ביערות

בדרך כלל יש שועלים,

אבל הם לא, כמו שאת אומרת,

שמסתובבים ליד בני אדם.

אז אני זוכרת שאמא שלי

הייתה ישנה בפתח האוהל,

 

שהיא פחדה ששועלים או ינשכו

אותנו או יאכלו, לא יודעת.

היו, בוא נאמר.

והשכונה שגרתם בה באיסטנבול, היו כולם

יהודים דתיים או כמוכם, כזה מסורתיים?

אגיד לך משהו, שיהדות

טורקיה הם לא כל כך...

נניח היה לי גיס שהוא נפטר, היה הולך לתפילת

שחרית, מנחה, ערבית, אבל היה נוסע בשבת.

הם לא ידעו לעומק. לא ידעו

לעומק שלא צריך לנסוע בשבת.

עכשיו יודעים. עכשיו

יודעים שלא נוסעים, אז...

עכשיו לא נוסעים, אז

מה צריך לעשות בשבת?

בסדר, שחרית, מנחה וערבית,

התפילה יותר ארוכה, קידוש וזה.

אני אוהבת את כל הדברים

האלה, קידוש, בטח.

קידוש, החתן שלי, שרים

"שלום עליכם" וקידוש.

קודם כל אוכלים דגים.

דג, מה זה דג?

מה זה דג?

אני שואלת אותך עכשיו.

מה זה דג? -מה זה דג? דג זה שבע.

ד' ו-ג', שבע. שבע, שבעה ימים.

ואיך הייתה בעצם השבת

בטורקיה, באיסטנבול?

איך השבת? היינו הולכים לבית

כנסת, אבל הוא בית כנסת מפואר.

הוא בית כנסת מפואר, אפילו אני

חושבת שהביאו אותו לארץ מחוץ לארץ.

איך מביאים את בתי הכנסת לפה?

אורזים אותם חלקים חלקים, מביאים

אותם באוניה, ובונים אותם פה,

כי אנשים, כל מה שנשאר בעם

היהודי זה בעצם בית הכנסת.

חשוב מאוד.

אני גם הולכת לבית כנסת, אני מאוד אוהבת.

מאוד אוהבת.

היה בית כנסת אחד, שאני לא

ראיתי בית כנסת כזה פה.

אנשים כל הזמן תרמו לבנות

ולעשות מבית הכנסת ארמון.

וככה צריך להיות. זה בית

לאלוהים, זה בית להשם.

אני לא משתמש ב"אלוהים" ו"אדוני" הרבה.

"השם" אני אומרת.

לא צריך להגיד... זהו.

והקשר עם האחים היה טוב? שלך

ושל האחים שלך, כשגדלתם?

שמה? -את והאחים שלך, בתוך הבית

כשגדלתם באיסטנבול, הייתם משחקים ביחד?

כשהיינו קטנטנים? אני

יודעת, היו כל מיני משחקים.

היינו משחקים גולות. אני

אהבתי לשחק גולות. גולות.

ואחר כך הייתה איזה פורפרה שמגלגלים,

מגלגלים ועוזבים והיא נוסעת לבד.

אתה אולי לא יודע

את כל הדברים האלה.

וגולות, זה היה שמכניסים

את הגולה לאיזשהו חור.

או שנוגעים בגולה מסוימת,

אז הגולה יוצאת החוצה.

וקפצנו בחבל. בחבל, קפצנו קדימה.

היינו סופרים כמה אנחנו קופצים.

ואחר כך שני אנשים גם כן,

לקחת משם לפה חבל ולקפוץ.

לקפוץ ולקפוץ ולקפוץ ולקפוץ.

ואני אהבתי מאוד ספורט, בעיקר לרוץ.

אני חושב ש-60 מטר אני רצתי מהר מאוד.

לא הכי מהר, אבל רצתי מהר.

ואת כל המשחקים שאת מתארת, הייתם משחקים גם

יחד עם המוסלמים, הטורקים, או רק יהודים?

לא, עם המוסלמים לא, ימח שמם.

לא רוצה לזכור אותם. לא עשו לי רע.

לא עשו ל...

הרגשת שהמוסלמים מציקים ליהודים?

שהם פוגעים בהם? כשאת היית באיסטנבול?

מתים להתחתן עם יהודיות,

מה אתה מדבר?

מתים. מתים להתחתן. אתה יודע מה?

בטורקיה אישה נותנת מוהר.

ונשים שלא היה להן, מה הם היו עושות?

נשארות בצד.

אז אם לא הייתה להן ברירה,

יש כאלה שרצו בכל זאת להתחתן, להביא

ילדים לעולם, זה דבר חשוב, נכון?

אז הן היו מתחתנות עם מוסלמים.

ממה שאני זוכרת בעצם, אם אני

אספר לך, אתה לא תאמין.

כל כך רצו לעלות לארץ. כשאמרו

שבאים לארץ, איזושהי...

איתנו, איזו בחורה, היא אמרה

לחמותה "תחזיקי את התינוק".

שם לא היו מתרחצים בבית. לא היה מים בבית.

היינו הולכים לחמאם.

אז היא אומרת "אני הולכת לחמאם", והיא

עזבה את התינוק שלה אצל חמותה ועלתה ארצה.

עכשיו אתה תגיד איך אני

הבנתי את זה, בת עשר?

כי ראיתי שלאישה הזאת יש חלב. היה בא לה

חלב, והיו קושרים אותה, קושרים אותה.

​​​​​​​

זה לא היום לוקח פוסיד אחד, החלב הולך.

לא רק החלב, גם המים הולכים. ככה.

ככה אנשים רצו, אהבו את הארץ ורצו.

עוזבת את התינוק שלה.

זה לא היום, מה יש... אז לפני 60

שנה יש משטרה? איזה 60? יש משטרה?

יורידו עם אווירון, יקחו את התינוק ו...?

מה אתה אומר על זה? משהו עצוב.

אבל בכל זאת, אני בטוחה,

אפילו ש...

עכשיו תראה, ביהדות

האם קובעת את התינוק.

אצל הטורקים, הבעלים הם שקובעים.

וזה היה נראה לי מאוד עצוב, בכל זאת

היא הייתה עצובה, זה תינוק שלה.

אבל רצתה לעלות ארצה, ואני

בטוחה שעלתה ארצה והתחתנה.

היא התחתנה עם טורקי?

-בטורקיה? -כן.

ברור. היא ילדה

לו את התינוק לא?

אבל עלתה ארצה, מה כתוב,

זה משרד ה...

הפנים. -משרד הפנים?

מה, איפה, מי כותב? מי לא כותב?

מה, שולחים מטורקיה לפה אישה

ברחה ועזבה את התינוק שלה,

היה כל הדברים האלה?

לא היה כלום.

תלאות של בני ישראל.

ואיזה אוכל יש לעדה הטורקית?

-איזה אוכל? אוכל מאוד טוב. טעים מאוד.

מה? -שעועית לבנה.

וגם עד היום אנחנו עושים שעועית לבנה

עם תרד, שעועית לבנה עושים גם סלט.

יש לזה שמות בטורקית למאכלים?

-פיאס.

פיאס.

פיאס, זה שעועית לבנה? -שעועית לבנה, כן.

מאיפה אתה יודע?

ופסוליה זה שעועית ירוקה.

ויש את הכל, את כל ה...

יש. יש את הכל. אכלנו מהכל.

אבל כשבאנו לפה, לא היה את כל זה.

לאט לאט. לא היה את כל זה.

מה זה היה? היו שולחים מאמריקה

קופסאות, היו פותחים את הקופסאות,

היה יוצא איזה בשר, חותכים ואוכלים.

אני לא אכלתי את זה.

הייתי מוכנה להיות רעבה ולא לאכול

את זה, כי אני לא ידעתי מה זה בכלל.

באיזו שפה דיברתם בבית?

איזו שפה דיברנו? ספניולית וטורקית.

זהו.

היום את זוכרת את השפה עוד?

האמת שיש... יש ערוץ טורקי, ויש

שם רק סרטים, אין משהו אחר.

ואני אוהבת את השחקנים, גם לשמוע את השפה

הטורקית. אני אוהבת את השירים הטורקיים גם.

אבל לא מחליפה אותם.

לא נותנת להם גרגיר מפה.

קודם כל באיזו שנה עשינו טיול

לטורקיה, נסענו מפה לקפריסין.

מקפריסין לאלניה. מאלניה לאנטליה.

מאנטליה לאיזמיר. מאיזמיר לאיסטנבול.

מאיסטנבול נסענו גם לאנקרה.

זה היה טיול...

עם מי נסעת? עם מי נסעת?

-מאורגן.

מישהו שארגן את זה מפה.

לא, אבל עם המשפחה?

לקחת את המשפחה איתך?

מה שהיינו, נסענו.

יש לי אחות של בעלי. נסענו עם

אנשים שאני מכירה כמובן. זהו.

 

והקהילה היהודית באיסטנבול,

היא הייתה קהילה מגובשת?

שאני אגיד לך שאני לא יודעת.

רצו לא להיות... אמרתי לך שהיו

מתחברים והיו אחר כך מתחתנים.

ואמא שלי, דבר ראשון, ברגע שאמרו

לעלות ארצה, לוקחת אותנו,

 

לא היינו גדולים, היינו 12,

10 ואחי 8, ועלינו ארצה.

גמרנו, לא ראינו יותר את ה... מי

זה הטורקים האלה? כמו המוסלמים.

כמו המוסלמים, שונאים אותנו. שונאים.

הם רוצים לזרוק אותנו לים.

אנחנו נזרוק אותם לפני זה.

ומי אמר לכם שהגיע הזמן

לעלות לארץ ישראל?

איך שמעתם על זה שעכשיו

עולים לארץ ישראל?

 

עכשיו, אני אגיד לך שאני לא יודעת בדיוק,

אבל אמא שלי אמרה "עכשיו נפתחו ה..."

"נפתח הנמל, מי שרוצה

לנסוע לישראל, שיילך".

כנראה שהטורקים רצו להיפטר מאיתנו.

גם אנחנו רוצים להיפטר מהם.

וזה היה ב-48' כשעליתם לארץ.

-49'.

49', בעלייה הגדולה, שכולם עלו.

 

את זוכרת את הרגע, הרגע הזה שאתם מגיעים

לפה, שאת רואה את ארץ ישראל פתאום?

זה היה שהגענו בבוקר, וראינו בקושי "שני אש".

אמרנו, חשבנו, שני אורות.

אז אמרנו כנראה שזה בית העלמין.

זה היה צריך להיות חיפה של היום.

 

השם שלה היום חיפה, יפה.

כשמה כן היא, ים וחיפה והר.

איפה יש דברים כאלה? רק לנו.

התרגשת? -ים, שפלה.

-התרגשת? -בטח.

בטח. אוי אוי אוי התרגשתי

מתי שהייתי בכותל.

בכותל פשוט רק הגעתי

והתחלתי לבכות.

הכותל המערבי.

 

באיזה גיל היית? -איזה נין שלי

אומר "סבתא, יש את הכותל המערבי.

"עוד שלוש וזה בית המקדש".

אני אומרת לו נכון.

הם חרדים. חרדים. אבא שלהם ממוצא אשכנז,

מלמדים אותם מאשכנז לדבר גם, לדבר באשכנזית.

אני לא יודעת, הם אומרים שאלוהים דיבר עם

משה באשכנזית. איך יכול להיות דבר כזה?

 

הם מדברים יידיש. -הם מדברים יידיש ומאמינים

בשפה הזאת מאוד, וגם מלמדים את הילדים.

וככה... -גם עברית הם יודעים.

גם. גם.

חרדים כאלה כמו פה

באשכנז, היה בטורקיה?

לא.

בארצות שדיברו אשכנז, הם

היו יותר חזקים מהטורקים.

 

אנחנו בטורקיה ידענו שאנחנו

יהודים לא כמו הם. לא, לא.

לא, הם... הם חזקים.

אפילו, מה, ילדים קטנים אצלנו בטורקיה

הלכו עם ציצית וכל הדברים האלה?

אני לא יודעת אפילו אם מבוגרים הלכו.

לא ראיתי את זה.

פחדו אולי?

-אני לא יודע. תגידי לי את.

 

תשמע, כשאתה נמצא במקום

אחר, בטח שבן אדם...

עכשיו בעיקר זה שנאמין ויש לנו ארץ.

לעשות הכל שלא יזרקו אותנו מפה.

כי מה מחכים הערבים? עכשיו אנשים רוצים

לחיות. הולכים לגרמניה, צריך ללכת?

 

גרמניה שהרגה 6 מיליון

יהודים, לגרמניה צריך ללכת?

למה, גרמניה זה טוב, גרמניה נותנת לך בית,

גרמניה נותנת לך לימודים. זה הכיף שלנו.

הנכד שלי הלך לאוסטרליה לעבוד.

הוא עבד שם. תראה איזה מזל רע.

 

הוא הולך מאוסטרליה, הוא מתאהב... גם

היא, מתאהב באחת גרמניה וגם שחורה.

לא רק גרמניה, היא גם שחורה.

הוא היה שם. המשפחה שלה קיבלו אותו

מאוד טוב, אז הוא הביא אותה גם לארץ.

 

הוא הביא אותה גם אלינו. באמת היא נאה, היא

נחמדה וזה. אבל זה לא מה שמגיע. לא מה שמגיע.

והוא טוב, הוא אוהב את אמא שלו והוא

אוהב את אבא שלו והוא אוהב את כולנו,

אבל הוא אוהב גם אותה.

הוא איתה עכשיו.

פה בארץ? -לא, היא לא רוצה לחיות פה.

היא אומרת שפה חם.

פה חם, היא אמרה. פה ארץ

חמה, אז היא גרה בגרמניה.

 

אז גם הוא. צער גדול זה.

דווקא בגרמניה? צער גדול.

והילדים והנכדים מכירים את התרבות הטורקית?

העברת להם הלאה את התרבות?

או שרצית ככה שהם לא

יכירו, שהם יהיו ישראלים?

אתה יודע, היום ילדים יודעים לבחור

מרגע שהם חושבים שהם ילדים,

 

שש, שבע, שמונה, הם כבר

יודעים מה לעשות בחיים.

אתה יכול להגיד להם משהו?

אז הילדים לא יודעים לדבר

טורקית או להבין טורקית.

לא מדברים איתם על זה.

 

כבר תראה איזה דור, אני, הבת שלי,

הנכדה שלי, הנינים שלי. -ברוך השם.

תודה. -ברוך השם, איזה יופי.

-כן, הם טובים, חמודים.

ימי הולדת. יש יותר טוב מהארץ?

איזה עשיר השמח בחלקו, מה?

יש כמו בארץ? אין בעולם.

בשביל מישהו אחר כן,

אבל בשבילי פה.


 

 

הלוואי. הלוואי והלוואי

שזה יהיה לנו לנצח.

אני גרה במקום שהחתן שלי בגיל 18 הוא

ברח מטורקיה, הוא בא, דפק אצלי בדלת.

ואני אמרתי לו תיכנס, ועד

היום הוא לא שוכח את זה.

ואני גרה עכשיו אצלם.

 

הוא למד פה. הוא מהנדס.

אחותו מורה לאנגלית.

הוא עלה. אחרי עשר

שנים גם אחותו עלתה.

ואחרי זה האבא והאמא אמרו "מה אנחנו

עושים פה? הילדים הלכו", אז גם הם באו.

אז זהו, שהחתן שלי כל הזמן מזכיר לבת

שלי שהוא דפק בדלת, ואני אמרתי "תכנס".

 

ועכשיו אני גרה אצלם. הם

עושים בשבילי הכל. הכל.

אני לא יודעת... גם הבן שלי. אין כמוהו.

יום יום הוא בא אליי.

יום יום, יום יום הוא בא אליי. או שמדברים,

או שרואים טלוויזיה או שהולכים לים

 

או שהולכים, קונים פיצה לכולם, אז גם אני

אוכלת, גם אני ילדה קטנה, גם אני אוהבת פיצה.

קונה פיצה במקום הכי טוב, הכל גבינה, אתה

לא רואה... אתה לא רואה קמח, לחם, לא.

בסדר, תודה לאל, טוב לי.

-איזה יופי.

ואני מקווה שעד הסוף אני

אהיה ככה עם הראש. -אמן, אמן.

שאלוהים לא יקח לנו את הראש.

-לא.

 

אוי אוי אוי. אם אין לבן

אדם ראש, לא צריך לחיות.

ושימשיכו לטפל בך

טוב, זה הכי חשוב.

זהו, תודה רבה.

-אוג'ני, תודה רבה לך. -גם לכם.

 
Ojeni Cohen
David Maimoni
Turkey
More Life Stories: