Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:01

השם שלי בלה בסול, משפחת

סלמה, ובעלי זאקי בסול,

ופשוט אנחנו הגענו לישראל

בשנת 73', בינואר.

והשנים הראשונות שלי

היו בדמשק, נולדתי שם.

הזיכרון הראשון החזק, כשהיית בת 3.

00:00:29

עכשיו אני הייתי הילדה

הבכורה, המפונקת במשפחה.

כמה ילדים הייתם?

היינו... טוב, שאני נולדתי הייתי ראשונה,

אבל אחרי זה כבר נוספו לי עוד עשרה.

וואו.

שמה זה מקובל, כל הקהילה,

הם משפחות גדולות.

מי שלא מביא הרבה ילדים, זאת אומרת,

יש לו בעיה, לא יכול או משהו כזה.

אבל כולם משפחות גדולות...

סבא...

00:00:58

כולם דתיים, לא שומרים, אז בגלל זה גם אני

חושבת שזו הסיבה שהיו מביאים יותר ילדים.

סבא וסבתא?

סבא וסבתא אני זוכרת מצד אבא.

איך קראו להם?

סבתא שלי גם קראו לה בלה ואני על שמה,

וסבא שלי קראו לו שוחאדה, זה נתן.

ואבא שלי קראו לו

מואיז, מואיז זה משה.

ואימא?

00:01:27

ואימא קראו לה גילה.

מאיפה השם בלה?

השם בלה מסבתא שלי.

שמה רוב השמות של האנשים במיוחד הבנות,

לא, לא כולם, רק הבנות שמות צרפתיים.

את שומעת, ויולט, את שומעת בלה, את שומעת

קלאודיה, את שומעת את כל השמות האלה הצרפתיים,

והבנים כולם שמות תורניים-

משה, אהרון, יהושע.

00:01:57

במה עסקו סבים וסבתות שלך?

לא, כשאני הייתי קטנה זה כבר לא עסקו, סבא

שלי היה לפעמים הולך לכפרים הערביים,

לוקח להם כל מיני דברים

והיה מביא במקביל,

כאילו סחר חליפין היה ומביא כל מיני

דברים עד שיום אחד נפל מהחמור,

היה הולך על חמור, נפל שבר את הרגל

ומאז כבר סיים את העבודה שלו.

00:02:25

-אבא שלך, מה עשה?

-אבא שלי היה סוחר מאוד גדול,

מאוד עשיר, מאוד משפחה מוכרת

וגם מוכר כאדם מאוד דתי,

והרבה העריכו אותו, כיבדו אותו,

ואולי מעל הכל היה ציוני.

כל הזמן דיבר על ישראל, כל הזמן. פשוט

החדיר לנו את זה ממש לתוך הוורידים.

00:02:54

אנחנו נהיה בישראל, אנחנו נהיה...

והוא לפני קום המדינה, הוא בא כמה פעמים

לפה, הביא איתו סחורה, נחושת שהיה...

איך הוא נסע? איך הוא הגיע?

הוא כל הזמן סיפר, אני הייתי אצל דודה שלי

בצפת ואם תגיעו לשם תשאלו על דודה שלי

ואני הייתי בירושלים אצל דוד שלי

ואם תגיעו תשאלו על דוד שלי.

היה מביא את הסחורה,

היה מתארח אצלם.

00:03:23

במה הוא התעסק אבא?

זה אבא.

במה הוא עסק?

הוא מכר את הסחורה,  הוא עשה נחושת.

אוקי, תספרי לנו. היה לו חנות?

היה לו חנות ו...

אחת, שתיים?

היו לו שתי חנויות, למעשה

אחת המפעל, אחת המכירה.

למי הוא מכר?

בעיקר תיירים, באו הרבה

תיירים לדמשק, אני זוכרת.

00:03:48

וגם היה בתוך הבית שלנו, שהיה בית גדול,

היה גם מביא סחורה באיזה חדר אחד ככה,

מסדר את הכל והיה מביא

את התיירים, קונים ממנו.

כמה בנות וכמה בנים הייתם?

אנחנו 6 בנות ו-5 בנים.

-יפה. יפה.

-שוויון.

מי ארגן את כל הילדים האלה?

אימא שלי.

-איך?

-תראי, כולם עזרו לכולם ...

-איך את זוכרת...

-הגדולים מגדלים את הקטנים.

00:04:17

איך את זוכרת את הבית מלא ילדים?

הבית היה...

במה? איך... איך עזרתם?

נחמד, נחמד היה בית גדול יחסית,

3 קומות, היה לנו עליית גג.

היינו עולים בקיץ יושבים למעלה,

אוכלים ארוחת ערב. בית נחמד.

היו עוד משפחות בבניין הזה, או רק אתם?

היו, דוד שלי, דוד שלי גר למטה, אנחנו

גרנו למעלה, כל אחד קיבל את הקומה שלו.

מטבח? איך נראה ה...

00:04:45

מטבח יש למעלה יש למטה. אז ככה זה.

איך הייתם לבושות, לבושים?

-תראי אנשים...

-איזה סוג...

מאוד מודרנים, מאוד.

איך זה?

זאת אומרת, לפי שיא האופנה האירופאית.

מאיפה זה?

מאיפה זה בא, זה בואי נגיד ככה,

00:05:09

היו יותר הולכות לאירועים, הולכות

לזה, גם לבית הכנסת היו הולכות ככה,

לבושות מאוד יפה, עם

עקבים, עם כובעים יפים.

אז הנשים התלבשו יפה והגברים

תמיד עם חליפות, כמובן.

לא כמו הערבים, אבל דבר אחד היה שונה

מישראל, לא היו שמים כיסוי ראש.

וואו.

00:05:34

כולן דתיות, כמו פה אפילו

יותר, אבל לא שמו כיסוי ראש,

גם הגברים לא שמו כיפה,

כדי שלא יבלטו במיוחד.

גרתם בשכונה יהודית?

כן, כן.

איך, את זוכרת איך קראו לה?

תראי, השכונה הייתה ככה.

אם הייתי מדמיינת אותה היום זה כמו

גטו, אבל גדול מאוד, מקום גדול מאוד,

00:06:02

אבל היו חופשיים, לא היה גטו במובן המילה.

אבל כולם גרו שם, קראו לה חרטי אל יהוד.

אבל אנחנו, ההורים שלי, אנחנו גרנו

מחוץ לשכונה, היה רחוב מאוד ארוך.

איך קראו לו?

ושמה... שארה אל-אמין,

ככה קראו לה,

ושמה גרו העשירים, כאילו הבתים

היותר מפוארים, יותר מכובדים,

00:06:30

ואני זוכרת עד היום, חלק

מהשכנים, ככה לאורך הרחוב.

איך הנשים שלך, של המשפחה, הרגישו

בנשיות שלהם, איך הם הסתדרו עם הגברים,

היה הפרש בין גבר לאישה?

היה, היה.

איך אכלתם?

תראי, האישה שמה לא עבדה.

00:06:59

ממש הייתה עקרת בית בתוך הבית שלה.

הגבר, הוא היה צריך לספק את כל ה... את כל

הפרנסה וככה הם חיו, לא רק ההורים שלי, כולם.

והייתה חברה מאוד מגובשת, היו הנשים מהמרפסת

קוראות אחת לשנייה, את יודעת מה...

00:07:24

מפגשים של רכילות גם בין היתר דברים כאלה.

הנשים היו יותר בבית.

-אימא ילדה ילדים, איך היו הלידות בבית, את זוכרת מה...

- אני זוכרת זה היה בבית.

-מה את זוכרת?

-היינו קוראים...

אני זוכרת יום אחד בלילה פתאום,

אני חושבת ב-56' הייתה מלחמת...

סיני.

00:07:52

סיני... לא סיני, משהו כזה.

והיהודים פחדו לצאת בלילה לרחובות.

כל פעם שהייתה איזה תקרית היה פחד.

אז הוא אומר לי, בלה, את תלכי

לקרוא למיילדת? אמרתי כן.

והיה שמה רחוב ממש צר כמו

רחובות ירושלים, ככה צרים

וכל השכונה שמה היו

מחבלים ופלסטינאים.

00:08:22

אז ביום היינו מפחדים להיכנס מהאזור

הזה, אבל אני כל כך הפצירו בי,

מהר מהר מהר לכי תביאי אותה.

החלטתי שאני הולכת מהרחוב הזה

ורצתי ברחוב הזה, עד הסוף.

הלכתי קראתי לה, וחזרתי יחד איתה.

מיילדת יהודייה?

היה, היו ילדים טובים מאוד.

מיילדת הייתה יהודיה?

הייתה יהודייה. המיילדת יהודייה.

והלידות היו בתוך הבית.

00:08:51

היא הייתה יושבת עם אימא במיטה ואנחנו

בחוץ, לא ידענו מה קורה בדיוק,

והיו יולדות בבית, הרוב.

אולי הייתי בת 4, אבא שלי לוקח

אותי בליל שבת, הולך לבית הכנסת.

אנחנו בתוך בית הכנסת,

פתאום שומעים פיצוץ אדיר.

וזו הייתה הפעם הראשונה

שבאמת פגעו ביהודים.

00:09:19

היו מחבלים שבאו לבית הכנסת,

וזרקו פצצות בחוץ, בחצר וברחו.

ואז כל הצעירים שלא היו בתוך בית

הכנסת אלא ישבו בחוץ, כולם נהרגו.

נהרגו איזה 8-9 בחורים. ואי אפשר

להגיע עם רכבים כדי לחלץ אותם,

ושמה אז לא היה פלאפון להזעיק.

לאבא היה רכב?

00:09:47

לא, לא בגלל שכמה עלה, השכונה היא בנויה בצורה

כזאת שרכבים זה לא כל כך פשוט להיכנס ולצאת.

ואז הרימו את האנשים ממש

בידיים, ברגליים ורצו איתם.

ואני זוכרת, אבא שלי מישהו מבית הכנסת, פתאום

בא מחזיק לו יד, הוא היה בהלם, לא ידע מה...

00:10:10

לא יודעת מה קרה לו, בהלם מוחלט. לקח לו...

לקח אותו ביד ומוליך אותו החוצה.

ואנחנו הולכים בתוך השכונה, בתוך הח'ארה הזאת,

לכיוון הבית ופתאום מבית אחד יהודים...

מישהי פותחת את הדלת אומרת "איפה

אתם הולכים?, הם יהרגו אתכם,

בואו תיכנסו לפה, עד

שיירגעו, עד שיירגעו".

היא הכניסה אותנו. ואחרי רבע שעה

בערך, היא פותחת את הדלת כדי שנצא,

00:10:41

אנחנו רואים את אימא שלי,

היא כל כך פחדה ששמעו מה קורה, אז היא הגיעה

לבית הכנסת לחפש אותנו ולא ראתה אף אחד

ולא הבינה אם לקחו אותנו

לבית חולים, איפה, מה קרה.

ואז אנחנו בדיוק רואים אותה

בוכה וזה ואז חזרנו הביתה.

זה הפעם... זו הפעם הראשונה.

00:11:05

אחרי האירוע הזה, כל ערב היה בא

אוטובוס, אנחנו הרי גרים ברחוב בחוץ,

בא האוטובוס, עולים הרבה בחורים

ובחורות וכולם נוסעים לישראל.

זה היה עוד לפני הכרזת המדינה. אם כך

המצב, אנחנו לא פה. ואז יצאו הרבה.

00:11:31

איפה למדתם? היו לך אחים, היו לך

אחיות, איפה למדתם? בנים, בנות?

בנים לבד ובנות לבד.

באיזה בית... איך קראו לבית ספר?

הבנות בבית ספר אליאנס קראו לו,

זה היה מבנה מאוד מפואר של מישהו מאוד עשיר,

יהודי, אולי היו 30 חדרים בבית הזה,

עם חצר גדולה, עם בריכת מים,

00:12:00

וכשהוא עזב וברח מסוריה, אז

עשו את המקום הזה בית ספר.

ואז זה היה בית ספר לבנות

והיה בית ספר לבנים.

יהודים, כולם יהודים, מורים יהודים.

יהודים, גם המורות גם המורים.

מה למדתם?

למדנו בעיקר ערבית וצרפתית.

והבנים?

הבנים היה קצת שונה, הם למדו תורה.

00:12:28

באיזה בית ספר הם למדו? איך קראו לבית ספר?

איך קראו לו? קראו לו כיתאב,

אבל אני אם זה אבן מימון,

אני לא זוכרת, יכול

להיות, יכול להיות.

אוקי. אז מה למדו הבנים?

אז הבנים למדו בבוקר

לימודים רגילים,

ובשעות אחה"צ כביכול הם באים

להתפלל אבל לימדו אותם תורה.

את הברכות, את התפילה, את כל...

אתם למדתם ברכות ותפילה הבנות?

00:12:55

אנחנו שום דבר, הבנות כלום כלום כלום.

לא למדו בכלל.

אני הגעתי לישראל, אף

אות בעברית לא ידעתי.

איזה שפה דיברתם שם? איך דיברתם שם?

דיברנו בעיקר בערבית ומי שרוצה

להתפאר, אני מהאליטה, אז דיבר יותר,

השחיל כמה מילים בצרפתית, "טוב

מאוד", "בוקר טוב", "מה שלומך?",

00:13:20

כל המילים האלה, אבל ממש מה שלמדנו צרפתית.

לא למדנו אנגלית.

בתור הבת הבכורה טיפלת באחים שלך?

מה זאת אומרת?

טיפלת בהם? טיפלת באחים שלך, עזרת לאימא?

מאוד עזרתי, אבל אחותי שבאה אחריי, אחרי שנה

ומשהו, היא הייתה יותר בבית פעילה ממני.

00:13:47

אני הייתי יותר עם הלימודים,

יותר משקיענית כזאת,

והיא הייתה יותר עם הבית,

עם אימא, עוזרת לה.

מי הייתה היד החזקה בבית?

היד החזקה? אימא.

איך אתם ראיתם את זה?

היא החליטה, המילה האחרונה.

למשל, יש לך דוגמאות?

כל דבר שרצו לעשות, אז היא המילה האחרונה.

היה לה כבוד.

00:14:16

היה לה כבוד מאוד,

היה לה כבוד מאוד.

כל קיץ למשל, את רואה כל הקהילה

נוסעת למקומות בילוי, קרוב לדמשק.

למשל מקום שקוראים... קוראים לו בלודאן,

זה היה על הרי הלבנון, כי זה קרוב.

היה מקום שקרו לו ברדה, נבה ברדה, זה

המקור של ברדה, של הנהר הגדול,

00:14:43

הלכו לשם, יש ירק, יש

מים, יש כל מיני דברים.

אז כל קיץ היו כולם נוסעים לשם,

לפעמים משכירים דירות שם ו...

במה שיחקתם?

ב...?

-במה שיחקתם?

אה. משחקים היו הכי פשוטים שבעולם,

או בחבל, או באבנים, או משהו כזה.

סרטים היו? בתי קולנוע? סרטים.

ממש לא.

-ממש לא.

00:15:11

אנחנו מדברים על 70 שנה לאחור.

כן, כן, כן, כן.

זה לא היום.

מה את זוכרת מהחגים שלכם? איזה חגים....

יש לך ראש השנה, סוכות...

אני אגיד לך מה היה בחגים.

פורים, פסח שבועות.

בחגים כל הקהילה הייתה מתפללת, אין...

אין את המושג,

00:15:33

אנחנו עלינו לישראל, לא הבנו מה זה חילוני,

מה זה דתי, למה אין את המושג הזה.

כולם היו מתפללים,

היו שומרים שבת.

עכשיו בחג הסוכות ובפסח,

למשל מתפללים בבוקר,

אחרי זה יוצאים מבית הכנסת

והולכים לבקר בית בית,

00:15:59

את כל הקהילה, כמעט את כל מי שאת

מכירה, תזכו לשנים רבות, מה שלומכם.

מביאים משהו?

לא מביאים שום דבר. באים, מכבדים,

הרב שם... הרב הראשי קובע

לו יום אחד שכולם באים.

איך קראו לו?

היה חכם ניסים קראו לו.

באים, מבקרים, כולם, כולם.

00:16:25

מה את זוכרת מפסח, מפורים? התחפשתם?

לא, אנחנו לא. שאני הייתי כבר לא.

שאני זוכרת את עצמי...

כן, כן.

ברגע שקמה מדינת ישראל, כבר הכל השתנה גמרנו.

אבל בתוך הבית שלך

בתוך הבית...

פסח, פסח...

פסח כן, שחטנו כבש, פשוט היינו

מגדלים כבש בבית כדי לשחוט אותו ל...

00:16:54

-לפסח...

-לפסח.

שבועות?

שבועות היינו אוכלים מאכלי חלב, ראש השנה...

כאילו כל התפילות, זה דומה מאוד לפה.

הייתם עושים עליות לרגל לבתי קברות,

לקברים חשובים, לדברים כאלה?

-לא לא.

-לא.

היה מקום, אני אגיד לך לאן היו הולכים,

ואנחנו הלכו לפני שעלינו לארץ.

היה מקום שקוראים לו

ז'ובר, ז'ובר ששמענו עליה

00:17:24

לפני כמה זמן בחדשות עם

סוריה, שכבר הרסו את הכל.

היו המורדים שמה והרסו את הכל.

יש בית כנסת מאוד עתיק, מאוד מושקע,

מלא קריסטלים, מלא ספרי תורה עתיקים,

מלא דברים שכל מי שבא מחו"ל לבקר במקום הזה,

הביא איתו משהו להוסיף לבית הכנסת, לפאר אותו,

00:17:49

והיה למטה גם מקום שירדנו, אומרים מערת אליהו

הנביא, בכל עיר יש מערת אליהו הנביא.

וגם אנחנו לפני שיצאנו מסוריה, הלכו לשם

במיוחד, כדי לבקר במערת אליהו הנביא.

אולי מביאים איתם אוכל, כן, כמובן

והיה אחד היהודים, היה לו חדר במקום הזה,

במתחם הזה, היה ישן ושומר על המקום.

00:18:18

אז זה המקום היחיד

שלי זכור שהלכו לשם.

איפה למדת בתיכ... אחרי אליאנס.

תראי, אני כבר בעצמי אומרת לך, אני

גמרתי את אליאנס ולמדתי אקסטרני. למה?

למה?

למה, הרבה הלכו ללמוד אצל הנוצרים ואבא

שלי לא היה מוכן לזה, אז למדתי אקסטרני.

שמה זה אומר?

00:18:43

שזה בית ספר לילי, רגיל, של ערבים

ואחר כך את ניגשת לבגרות אקסטרני.

מה למדתם שם?

הכל.

היו לך חברות מוסלמיות שמה?

בואי אני אגיד לך. האנשים שמה,

לא היו כל כך חברים איתם.

אבל הם היו פה למשל, מישהו

ערבי שלמשל הייתה מישהי תופרת,

00:19:08

אימא שלי מאוד רצתה, חייבים ללמוד

תפירה, אז שלחה אותי בקיץ,

אז ישבתי אצלה, משהו

כזה, אבל לא מעבר.

אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו.

כן.

שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה.

אנחנו גרנו בדמשק,

זה דרום, דרום דמשק.

ואם את ממשיכה את הרחוב, עוד עשר דקות

ברגל, את רואה עיר שלמה של אוהלים.

00:19:38

כל האוהלים האלה, כל הפלסטינאים

שבאו מפה ברחו, נכנסו לדמשק,

לדרום דמשק ובנו להם

אוהלים וכולם התגוררו שם.

וחוץ משם כל בניין נגיד יש בו 4

דירות, 2 דירות, אנשים עזבו את הבית

איכשהו וברחו, 2 דירות

נשארו בהם יהודים.

00:20:05

אז אלה שברחו הכניסו,

כמה חדרים יש, ארבעה?

ארבע משפחות מהפלסטינים...

מהפלסטינים שברחו.

זאת אומרת, שלאט לאט...

פשוט את רואה את הבניין, בית אחד יהודי, ממול

פלסטינאים, מעל פלסטינאים, על ידו יהודי.

וככה הייתה הערבובייה בשכונה

שאי אפשר היה לחיות כבר.

זו הייתה שכונה גדולה של יהודים?

שכונה של יהודים, היו 50 אלף.

00:20:34

וואו, והיה רב...

וכשאני יצאתי, 5,000 נשארו.

היה רב ראשי שמה...

היה רב ראשי...

והיה גם...

-מאוד מכובד, אמרתי לך, חכם ניסים.

- כן.

מה היה התפקיד שלו?

רב, רב קהילה.

רב קהילה. היה גם ראש הקהילה, חוץ ממנו?

או שהוא היה גם ראש הקהילה.

רק הוא, רק הוא.

יכול להיות שהיו, אני לא הייתי

מעורה כל כך בחיים בגלל שלא...

Bela Basol

Interviewer -
Video length:
00:00:00
Date Taken:
01/01/1
Place:
,
Playlist (0)
00:00:00
Search

השם שלי בלה בסול, משפחת

סלמה, ובעלי זאקי בסול,

ופשוט אנחנו הגענו לישראל

בשנת 73', בינואר.

והשנים הראשונות שלי

היו בדמשק, נולדתי שם.

הזיכרון הראשון החזק, כשהיית בת 3.

עכשיו אני הייתי הילדה

הבכורה, המפונקת במשפחה.

כמה ילדים הייתם?

היינו... טוב, שאני נולדתי הייתי ראשונה,

אבל אחרי זה כבר נוספו לי עוד עשרה.

וואו.

שמה זה מקובל, כל הקהילה,

הם משפחות גדולות.

מי שלא מביא הרבה ילדים, זאת אומרת,

יש לו בעיה, לא יכול או משהו כזה.

אבל כולם משפחות גדולות...

סבא...

כולם דתיים, לא שומרים, אז בגלל זה גם אני

חושבת שזו הסיבה שהיו מביאים יותר ילדים.

סבא וסבתא?

סבא וסבתא אני זוכרת מצד אבא.

איך קראו להם?

סבתא שלי גם קראו לה בלה ואני על שמה,

וסבא שלי קראו לו שוחאדה, זה נתן.

ואבא שלי קראו לו

מואיז, מואיז זה משה.

ואימא?

ואימא קראו לה גילה.

מאיפה השם בלה?

השם בלה מסבתא שלי.

שמה רוב השמות של האנשים במיוחד הבנות,

לא, לא כולם, רק הבנות שמות צרפתיים.

את שומעת, ויולט, את שומעת בלה, את שומעת

קלאודיה, את שומעת את כל השמות האלה הצרפתיים,

והבנים כולם שמות תורניים-

משה, אהרון, יהושע.

במה עסקו סבים וסבתות שלך?

לא, כשאני הייתי קטנה זה כבר לא עסקו, סבא

שלי היה לפעמים הולך לכפרים הערביים,

לוקח להם כל מיני דברים

והיה מביא במקביל,

כאילו סחר חליפין היה ומביא כל מיני

דברים עד שיום אחד נפל מהחמור,

היה הולך על חמור, נפל שבר את הרגל

ומאז כבר סיים את העבודה שלו.

-אבא שלך, מה עשה?

-אבא שלי היה סוחר מאוד גדול,

מאוד עשיר, מאוד משפחה מוכרת

וגם מוכר כאדם מאוד דתי,

והרבה העריכו אותו, כיבדו אותו,

ואולי מעל הכל היה ציוני.

כל הזמן דיבר על ישראל, כל הזמן. פשוט

החדיר לנו את זה ממש לתוך הוורידים.

אנחנו נהיה בישראל, אנחנו נהיה...

והוא לפני קום המדינה, הוא בא כמה פעמים

לפה, הביא איתו סחורה, נחושת שהיה...

איך הוא נסע? איך הוא הגיע?

הוא כל הזמן סיפר, אני הייתי אצל דודה שלי

בצפת ואם תגיעו לשם תשאלו על דודה שלי

ואני הייתי בירושלים אצל דוד שלי

ואם תגיעו תשאלו על דוד שלי.

היה מביא את הסחורה,

היה מתארח אצלם.

במה הוא התעסק אבא?

זה אבא.

במה הוא עסק?

הוא מכר את הסחורה,  הוא עשה נחושת.

אוקי, תספרי לנו. היה לו חנות?

היה לו חנות ו...

אחת, שתיים?

היו לו שתי חנויות, למעשה

אחת המפעל, אחת המכירה.

למי הוא מכר?

בעיקר תיירים, באו הרבה

תיירים לדמשק, אני זוכרת.

וגם היה בתוך הבית שלנו, שהיה בית גדול,

היה גם מביא סחורה באיזה חדר אחד ככה,

מסדר את הכל והיה מביא

את התיירים, קונים ממנו.

כמה בנות וכמה בנים הייתם?

אנחנו 6 בנות ו-5 בנים.

-יפה. יפה.

-שוויון.

מי ארגן את כל הילדים האלה?

אימא שלי.

-איך?

-תראי, כולם עזרו לכולם ...

-איך את זוכרת...

-הגדולים מגדלים את הקטנים.

איך את זוכרת את הבית מלא ילדים?

הבית היה...

במה? איך... איך עזרתם?

נחמד, נחמד היה בית גדול יחסית,

3 קומות, היה לנו עליית גג.

היינו עולים בקיץ יושבים למעלה,

אוכלים ארוחת ערב. בית נחמד.

היו עוד משפחות בבניין הזה, או רק אתם?

היו, דוד שלי, דוד שלי גר למטה, אנחנו

גרנו למעלה, כל אחד קיבל את הקומה שלו.

מטבח? איך נראה ה...

מטבח יש למעלה יש למטה. אז ככה זה.

איך הייתם לבושות, לבושים?

-תראי אנשים...

-איזה סוג...

מאוד מודרנים, מאוד.

איך זה?

זאת אומרת, לפי שיא האופנה האירופאית.

מאיפה זה?

מאיפה זה בא, זה בואי נגיד ככה,

היו יותר הולכות לאירועים, הולכות

לזה, גם לבית הכנסת היו הולכות ככה,

לבושות מאוד יפה, עם

עקבים, עם כובעים יפים.

אז הנשים התלבשו יפה והגברים

תמיד עם חליפות, כמובן.

לא כמו הערבים, אבל דבר אחד היה שונה

מישראל, לא היו שמים כיסוי ראש.

וואו.

כולן דתיות, כמו פה אפילו

יותר, אבל לא שמו כיסוי ראש,

גם הגברים לא שמו כיפה,

כדי שלא יבלטו במיוחד.

גרתם בשכונה יהודית?

כן, כן.

איך, את זוכרת איך קראו לה?

תראי, השכונה הייתה ככה.

אם הייתי מדמיינת אותה היום זה כמו

גטו, אבל גדול מאוד, מקום גדול מאוד,

אבל היו חופשיים, לא היה גטו במובן המילה.

אבל כולם גרו שם, קראו לה חרטי אל יהוד.

אבל אנחנו, ההורים שלי, אנחנו גרנו

מחוץ לשכונה, היה רחוב מאוד ארוך.

איך קראו לו?

ושמה... שארה אל-אמין,

ככה קראו לה,

ושמה גרו העשירים, כאילו הבתים

היותר מפוארים, יותר מכובדים,

ואני זוכרת עד היום, חלק

מהשכנים, ככה לאורך הרחוב.

איך הנשים שלך, של המשפחה, הרגישו

בנשיות שלהם, איך הם הסתדרו עם הגברים,

היה הפרש בין גבר לאישה?

היה, היה.

איך אכלתם?

תראי, האישה שמה לא עבדה.

ממש הייתה עקרת בית בתוך הבית שלה.

הגבר, הוא היה צריך לספק את כל ה... את כל

הפרנסה וככה הם חיו, לא רק ההורים שלי, כולם.

והייתה חברה מאוד מגובשת, היו הנשים מהמרפסת

קוראות אחת לשנייה, את יודעת מה...

מפגשים של רכילות גם בין היתר דברים כאלה.

הנשים היו יותר בבית.

-אימא ילדה ילדים, איך היו הלידות בבית, את זוכרת מה...

- אני זוכרת זה היה בבית.

-מה את זוכרת?

-היינו קוראים...

אני זוכרת יום אחד בלילה פתאום,

אני חושבת ב-56' הייתה מלחמת...

סיני.

סיני... לא סיני, משהו כזה.

והיהודים פחדו לצאת בלילה לרחובות.

כל פעם שהייתה איזה תקרית היה פחד.

אז הוא אומר לי, בלה, את תלכי

לקרוא למיילדת? אמרתי כן.

והיה שמה רחוב ממש צר כמו

רחובות ירושלים, ככה צרים

וכל השכונה שמה היו

מחבלים ופלסטינאים.

אז ביום היינו מפחדים להיכנס מהאזור

הזה, אבל אני כל כך הפצירו בי,

מהר מהר מהר לכי תביאי אותה.

החלטתי שאני הולכת מהרחוב הזה

ורצתי ברחוב הזה, עד הסוף.

הלכתי קראתי לה, וחזרתי יחד איתה.

מיילדת יהודייה?

היה, היו ילדים טובים מאוד.

מיילדת הייתה יהודיה?

הייתה יהודייה. המיילדת יהודייה.

והלידות היו בתוך הבית.

היא הייתה יושבת עם אימא במיטה ואנחנו

בחוץ, לא ידענו מה קורה בדיוק,

והיו יולדות בבית, הרוב.

אולי הייתי בת 4, אבא שלי לוקח

אותי בליל שבת, הולך לבית הכנסת.

אנחנו בתוך בית הכנסת,

פתאום שומעים פיצוץ אדיר.

וזו הייתה הפעם הראשונה

שבאמת פגעו ביהודים.

היו מחבלים שבאו לבית הכנסת,

וזרקו פצצות בחוץ, בחצר וברחו.

ואז כל הצעירים שלא היו בתוך בית

הכנסת אלא ישבו בחוץ, כולם נהרגו.

נהרגו איזה 8-9 בחורים. ואי אפשר

להגיע עם רכבים כדי לחלץ אותם,

ושמה אז לא היה פלאפון להזעיק.

לאבא היה רכב?

לא, לא בגלל שכמה עלה, השכונה היא בנויה בצורה

כזאת שרכבים זה לא כל כך פשוט להיכנס ולצאת.

ואז הרימו את האנשים ממש

בידיים, ברגליים ורצו איתם.

ואני זוכרת, אבא שלי מישהו מבית הכנסת, פתאום

בא מחזיק לו יד, הוא היה בהלם, לא ידע מה...

לא יודעת מה קרה לו, בהלם מוחלט. לקח לו...

לקח אותו ביד ומוליך אותו החוצה.

ואנחנו הולכים בתוך השכונה, בתוך הח'ארה הזאת,

לכיוון הבית ופתאום מבית אחד יהודים...

מישהי פותחת את הדלת אומרת "איפה

אתם הולכים?, הם יהרגו אתכם,

בואו תיכנסו לפה, עד

שיירגעו, עד שיירגעו".

היא הכניסה אותנו. ואחרי רבע שעה

בערך, היא פותחת את הדלת כדי שנצא,

אנחנו רואים את אימא שלי,

היא כל כך פחדה ששמעו מה קורה, אז היא הגיעה

לבית הכנסת לחפש אותנו ולא ראתה אף אחד

ולא הבינה אם לקחו אותנו

לבית חולים, איפה, מה קרה.

ואז אנחנו בדיוק רואים אותה

בוכה וזה ואז חזרנו הביתה.

זה הפעם... זו הפעם הראשונה.

אחרי האירוע הזה, כל ערב היה בא

אוטובוס, אנחנו הרי גרים ברחוב בחוץ,

בא האוטובוס, עולים הרבה בחורים

ובחורות וכולם נוסעים לישראל.

זה היה עוד לפני הכרזת המדינה. אם כך

המצב, אנחנו לא פה. ואז יצאו הרבה.

איפה למדתם? היו לך אחים, היו לך

אחיות, איפה למדתם? בנים, בנות?

בנים לבד ובנות לבד.

באיזה בית... איך קראו לבית ספר?

הבנות בבית ספר אליאנס קראו לו,

זה היה מבנה מאוד מפואר של מישהו מאוד עשיר,

יהודי, אולי היו 30 חדרים בבית הזה,

עם חצר גדולה, עם בריכת מים,

וכשהוא עזב וברח מסוריה, אז

עשו את המקום הזה בית ספר.

ואז זה היה בית ספר לבנות

והיה בית ספר לבנים.

יהודים, כולם יהודים, מורים יהודים.

יהודים, גם המורות גם המורים.

מה למדתם?

למדנו בעיקר ערבית וצרפתית.

והבנים?

הבנים היה קצת שונה, הם למדו תורה.

באיזה בית ספר הם למדו? איך קראו לבית ספר?

איך קראו לו? קראו לו כיתאב,

אבל אני אם זה אבן מימון,

אני לא זוכרת, יכול

להיות, יכול להיות.

אוקי. אז מה למדו הבנים?

אז הבנים למדו בבוקר

לימודים רגילים,

ובשעות אחה"צ כביכול הם באים

להתפלל אבל לימדו אותם תורה.

את הברכות, את התפילה, את כל...

אתם למדתם ברכות ותפילה הבנות?

אנחנו שום דבר, הבנות כלום כלום כלום.

לא למדו בכלל.

אני הגעתי לישראל, אף

אות בעברית לא ידעתי.

איזה שפה דיברתם שם? איך דיברתם שם?

דיברנו בעיקר בערבית ומי שרוצה

להתפאר, אני מהאליטה, אז דיבר יותר,

השחיל כמה מילים בצרפתית, "טוב

מאוד", "בוקר טוב", "מה שלומך?",

כל המילים האלה, אבל ממש מה שלמדנו צרפתית.

לא למדנו אנגלית.

בתור הבת הבכורה טיפלת באחים שלך?

מה זאת אומרת?

טיפלת בהם? טיפלת באחים שלך, עזרת לאימא?

מאוד עזרתי, אבל אחותי שבאה אחריי, אחרי שנה

ומשהו, היא הייתה יותר בבית פעילה ממני.

אני הייתי יותר עם הלימודים,

יותר משקיענית כזאת,

והיא הייתה יותר עם הבית,

עם אימא, עוזרת לה.

מי הייתה היד החזקה בבית?

היד החזקה? אימא.

איך אתם ראיתם את זה?

היא החליטה, המילה האחרונה.

למשל, יש לך דוגמאות?

כל דבר שרצו לעשות, אז היא המילה האחרונה.

היה לה כבוד.

היה לה כבוד מאוד,

היה לה כבוד מאוד.

כל קיץ למשל, את רואה כל הקהילה

נוסעת למקומות בילוי, קרוב לדמשק.

למשל מקום שקוראים... קוראים לו בלודאן,

זה היה על הרי הלבנון, כי זה קרוב.

היה מקום שקרו לו ברדה, נבה ברדה, זה

המקור של ברדה, של הנהר הגדול,

הלכו לשם, יש ירק, יש

מים, יש כל מיני דברים.

אז כל קיץ היו כולם נוסעים לשם,

לפעמים משכירים דירות שם ו...

במה שיחקתם?

ב...?

-במה שיחקתם?

אה. משחקים היו הכי פשוטים שבעולם,

או בחבל, או באבנים, או משהו כזה.

סרטים היו? בתי קולנוע? סרטים.

ממש לא.

-ממש לא.

אנחנו מדברים על 70 שנה לאחור.

כן, כן, כן, כן.

זה לא היום.

מה את זוכרת מהחגים שלכם? איזה חגים....

יש לך ראש השנה, סוכות...

אני אגיד לך מה היה בחגים.

פורים, פסח שבועות.

בחגים כל הקהילה הייתה מתפללת, אין...

אין את המושג,

אנחנו עלינו לישראל, לא הבנו מה זה חילוני,

מה זה דתי, למה אין את המושג הזה.

כולם היו מתפללים,

היו שומרים שבת.

עכשיו בחג הסוכות ובפסח,

למשל מתפללים בבוקר,

אחרי זה יוצאים מבית הכנסת

והולכים לבקר בית בית,

את כל הקהילה, כמעט את כל מי שאת

מכירה, תזכו לשנים רבות, מה שלומכם.

מביאים משהו?

לא מביאים שום דבר. באים, מכבדים,

הרב שם... הרב הראשי קובע

לו יום אחד שכולם באים.

איך קראו לו?

היה חכם ניסים קראו לו.

באים, מבקרים, כולם, כולם.

מה את זוכרת מפסח, מפורים? התחפשתם?

לא, אנחנו לא. שאני הייתי כבר לא.

שאני זוכרת את עצמי...

כן, כן.

ברגע שקמה מדינת ישראל, כבר הכל השתנה גמרנו.

אבל בתוך הבית שלך

בתוך הבית...

פסח, פסח...

פסח כן, שחטנו כבש, פשוט היינו

מגדלים כבש בבית כדי לשחוט אותו ל...

-לפסח...

-לפסח.

שבועות?

שבועות היינו אוכלים מאכלי חלב, ראש השנה...

כאילו כל התפילות, זה דומה מאוד לפה.

הייתם עושים עליות לרגל לבתי קברות,

לקברים חשובים, לדברים כאלה?

-לא לא.

-לא.

היה מקום, אני אגיד לך לאן היו הולכים,

ואנחנו הלכו לפני שעלינו לארץ.

היה מקום שקוראים לו

ז'ובר, ז'ובר ששמענו עליה

לפני כמה זמן בחדשות עם

סוריה, שכבר הרסו את הכל.

היו המורדים שמה והרסו את הכל.

יש בית כנסת מאוד עתיק, מאוד מושקע,

מלא קריסטלים, מלא ספרי תורה עתיקים,

מלא דברים שכל מי שבא מחו"ל לבקר במקום הזה,

הביא איתו משהו להוסיף לבית הכנסת, לפאר אותו,

והיה למטה גם מקום שירדנו, אומרים מערת אליהו

הנביא, בכל עיר יש מערת אליהו הנביא.

וגם אנחנו לפני שיצאנו מסוריה, הלכו לשם

במיוחד, כדי לבקר במערת אליהו הנביא.

אולי מביאים איתם אוכל, כן, כמובן

והיה אחד היהודים, היה לו חדר במקום הזה,

במתחם הזה, היה ישן ושומר על המקום.

אז זה המקום היחיד

שלי זכור שהלכו לשם.

איפה למדת בתיכ... אחרי אליאנס.

תראי, אני כבר בעצמי אומרת לך, אני

גמרתי את אליאנס ולמדתי אקסטרני. למה?

למה?

למה, הרבה הלכו ללמוד אצל הנוצרים ואבא

שלי לא היה מוכן לזה, אז למדתי אקסטרני.

שמה זה אומר?

שזה בית ספר לילי, רגיל, של ערבים

ואחר כך את ניגשת לבגרות אקסטרני.

מה למדתם שם?

הכל.

היו לך חברות מוסלמיות שמה?

בואי אני אגיד לך. האנשים שמה,

לא היו כל כך חברים איתם.

אבל הם היו פה למשל, מישהו

ערבי שלמשל הייתה מישהי תופרת,

אימא שלי מאוד רצתה, חייבים ללמוד

תפירה, אז שלחה אותי בקיץ,

אז ישבתי אצלה, משהו

כזה, אבל לא מעבר.

אבל אני רוצה לספר לך עוד משהו.

כן.

שאני זוכרת את עצמי בתור ילדה.

אנחנו גרנו בדמשק,

זה דרום, דרום דמשק.

ואם את ממשיכה את הרחוב, עוד עשר דקות

ברגל, את רואה עיר שלמה של אוהלים.

כל האוהלים האלה, כל הפלסטינאים

שבאו מפה ברחו, נכנסו לדמשק,

לדרום דמשק ובנו להם

אוהלים וכולם התגוררו שם.

וחוץ משם כל בניין נגיד יש בו 4

דירות, 2 דירות, אנשים עזבו את הבית

איכשהו וברחו, 2 דירות

נשארו בהם יהודים.

אז אלה שברחו הכניסו,

כמה חדרים יש, ארבעה?

ארבע משפחות מהפלסטינים...

מהפלסטינים שברחו.

זאת אומרת, שלאט לאט...

פשוט את רואה את הבניין, בית אחד יהודי, ממול

פלסטינאים, מעל פלסטינאים, על ידו יהודי.

וככה הייתה הערבובייה בשכונה

שאי אפשר היה לחיות כבר.

זו הייתה שכונה גדולה של יהודים?

שכונה של יהודים, היו 50 אלף.

וואו, והיה רב...

וכשאני יצאתי, 5,000 נשארו.

היה רב ראשי שמה...

היה רב ראשי...

והיה גם...

-מאוד מכובד, אמרתי לך, חכם ניסים.

- כן.

מה היה התפקיד שלו?

רב, רב קהילה.

רב קהילה. היה גם ראש הקהילה, חוץ ממנו?

או שהוא היה גם ראש הקהילה.

רק הוא, רק הוא.

יכול להיות שהיו, אני לא הייתי

מעורה כל כך בחיים בגלל שלא...

Bela Basol
More Life Stories: