Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

אני שמי בישראל רחל דאבוש.

מאיפה את?

-בתם של הרבנים יששכר ואסתר דבוש.

הם היו קרובי משפחה.

מאיפה את?

-נולדתי בזליתין.

איפה זה?

-כפר שקראו לו זליתין ששייך ללוב.

באיזה שנה נולדת?

-1940.

זה כפר שהיה חקלאי.

הוא היה על שפת הים.

00:01:00

היו שמה הרבה תמרים.

הרבה ירקות, הרבה פירות,

הרבה תירס והרבה כבשים.

קרוב לטריפולי?

לא כל כך קרוב אבל שייך לטריפולי,

טריפולי היא עיר הבירה.

והיו כפרים שקראו להם סוורציה, סרצה

מסליציה עיר אחת קראו לה.

היו יהודים בזליתין?

-היו יהודים, כן.

היו הרבה יהודים?

00:01:30

היו יהודים מדור לדור, מסבא לסבא, כן.

מה היו השורשים של הסבים שלך?

מאיפה הם הגיעו?

זה אני לא יודעת, אבל הם הגיעו כנראה

בזמן שהיה גירוש ספרד, הם הגיעו לשם.

כן, הם הגיעו לשם.

דורות רבים היו שם.

איך קראו לאמא ואיך קראו לאבא?

-אמא שלי אסתר ואבא שלי יששכר.

00:02:00

מה הם עשו? במה אבא התעסק?

אבא שלי, עליו השלום, למד בישיבה בלוב.

בגיל תשע הוא למד בישיבה בלוב.

למד בישיבה, למד שם.

שוחט מוסמך היה.

הוא היה שוחט לכל העיר. לכל היהודים בעיר.

שוחט מוסמך.

איפה הוא הכיר את אמא?

אמא שלי קרובת משפחה שלו.

בת דודה שלו.

00:02:30

בהבדל גילאים גדול?

-לא, היו כמעט אותו גיל.

כמה ילדים הייתם במשפחה?

אני זוכרת רק שלוש לידות,

אבל לפני נולדו 11 ילדים.

וכולם נפטרו.

-ממה?

מחלות, מלחמה, חוסר טיפול רפואי.

מה היה המצב הכלכלי שלכם?

00:03:00

אמרתי לך, אבא שלי היה

שוחט מוסמך וגם חזן.

הוא היה החזן הראשי שמתפלל

ליד התיבה בכל המועדים.

ראש השנה, כיפור, סוכות, שבועות.

כל החגים.

הוא היה החזן הראשי.

ואמא?

-אמא הייתה קצת תופרת.

איזה בית היה לכם?

בית בקומת קרקע, שמה לא

ידענו מה זה מעלית

00:03:30

וגם לא היו הרבה מדרגות, רוב

הבתים היו חד קומתיים.

בית קרקע.

אני זוכרת שהיה לא רע, היה בסדר

לפני שהייתה קצת, פחות או יותר...

אני אומנם נולדתי במלחמה, אבל היה קצת טוב.

פחות או יותר.

מה את זוכרת מהחגים? איזה

חג היה הכי חשוב והכי...

00:04:00

כל החגים היו חשובים. מחג החנוכה עד

חג הפורים עד חג השבועות עד חג הפסח.

ראש השנה, יום הכיפורים, חג הסוכות.

כל החגים היו מרגשים.

כי היינו... פשוט היינו

מרגישים את החג.

את זוכרת איך הייתם מרגישים את החג?

-כן כן, בוודאי.

אבא שלי היה שוחט, אז הוא היה מביא

שתי כבשים. הערבים היו מוכרים כבשים.

00:04:30

הוא היה שם אותם בחצר ואנחנו,

הילדים, שיחקנו איתם.

וביום לפני ערב פסח הוא שחט אותם.

ואמא הכשירה את הבשר וניקתה אותו

ובישלה אותו, והיינו עושים זרוע.

הקערה של פסח הייתה קערה מקש שהערבים

מכרו, קערה עגולה עם שתי ידיות.

00:05:00

היו מרתיחים זרוע, אופים אותה, שמים

ביצים קשות, חסה, כרפס,

והיו שמים שלוש מצות.

היו מצות אצלכם?

-לא, את המצות אפינו לבד.

איך? -קנו חיטה מהשוק, ניקו

אותה ותחנו אותה בתחנת קמח.

ובבית, האישה, גם אמא שלי, עשתה את הבצק,

00:05:30

והיה טאבון כזה מחימר שהערבים

מכרו, עם זרדים, עם עצים.

ושם אפו את הפיתות האלה, את המצות.

אפו אותם ביד, כן? וככה אכלו את המצות האלה.

מצות כמו שיש פה לא היו לנו.

היו אופים את המצות האלה ואוכלים אותן.

היה שמן זית.

לא היה שמן אחר, כל השמן היה שמן זית.

00:06:00

איזה עוד חג היה חג כזה שאת זוכרת חזק?

זה החג. וככה היה החג הזה, בישלו

דגים, כל המשפחות היו ביחד.

ואבא שלי, בגלל שהיה חזן,

כל השכנים באו אלינו לסדר.

אבא שלי קרא להם את הסדר. כי

היו כאלה שלא ידעו לקרוא.

אז הוא קרא להם את כל הסדר

עד תומו, עד סופו. עד הבוקר

חגגתם גם את חנוכה?

-בוודאי.

 

00:06:30

היה קורא להם, מספר להם על

יציאת מצריים, שר שירים.

עם הגברים הוא היה מלמד אותם, מספר להם.

עד הבוקר נמשך הסדר.

מה עם פורים?

כן, גם היו לוקחים שני נערים,

שמים להם תרמיל על הגב ומקל

וכשהם באים אז אומרים להם "לאן אתם הולכים,

יהודים?" אז הילדים היו אומרים "לארץ ישראל."

00:07:00

אז המארחים היו אומרים להם "תחכו,

תשנו אלצנו, מחר נלך ביחד."

"גם אנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל."

אז הבחורים האלה אומרים "לא לא לא, אנחנו

לא מחכים, אנחנו הולכים, אנחנו ממהרים"

והיו הולכים. כאילו הולכים

לארץ ישראל באמת. הבנת?

זה היה מן הצגה חמודה כזאת.

ואחר כך החביאו את האפיקומן. מי

שמצא את האפיקומן קיבל מתנה.

הילד שמצא אותו.

00:07:30

וקראנו 'בצאת ישראל ממצרים'.

ובהתחלה 'הא לחמא עניא' ומה נשתנה.

וכל התפילות של ליל הסדר נמשכו עד הבוקר.

בואי נעבור לרגע, עשיתם סוכות?

בוודאי.

-בניתם סוכה?

כן. בסוכות הערבים היו מביאים סכך

ירוק מהעצים, היו שם אלפי עצי תמר.

00:08:00

היו מביאים סכך ירוק יפה. ואבא שלי ביחד

עם קרוב משפחה שקראו לו יוסף דבוש,

שגם הוא היה גבר יפיפה,

היו לו ילדים ואישה.

אז הם בנו ביחד את הסוכה

בנו אותה מקשרים ומסמרים,

לא כמו עכשיו מניקל כזה.

בנו סוכה מאוד גדולה וטיאטנו

את הסוכה, ושמנו מחצלות.

את יודעת מה זה מחצלת?

-בטח.

00:08:30

ושמנו שולחנות והאמהות הדליקו נרות.

וקישטנו את הסוכה.

-וישנתם בסוכה?

ישנו בסוכה, הילדים

ישנו בסוכה, רצינו.

והיינו תולים רימונים בגג של הסוכה,

רימונים גדולים, לא מקולפים. ותירס.

גם אותו תלינו בסוכה.

ואשכול תמרים תלינו בסוכה.

00:09:00

ושמנו שולחנות וכיסאות יפים, ווילונות.

הסוכה הייתה מאוד יפה.

תגידי לי, ומה קורה עם חג פורים?

-זאת הסוכה.

וחג פורים בכלל, היו קונים

לנו רעשנים מקושטים מעץ ונרות צבעוניים.

בבית הכנסת הדליקו לנו את הנרות והרעשנים.

נתנו לנו הרבה ממתקים

00:09:30

ונתנו, שלחו משלוח מנות אחד לשני.

וגם אכלו ביחד בלילה הראשון והשני,

היו השכנים באים מבית לבית

ואוכלים את סעודת פורים.

התחפשתם?

-לא, לא התחפשנו. אני לא זוכרת.

אבל מה, סבתא שלי, עליה השלום,

הייתה צמה שלושה ימים לפני פורים.

יומיים ולילה אחד. זה צום אסתר.

00:10:00

איך שאסתר המלכה צמה, המבוגרים היו צמים.

יומיים וערב אחד.

וחגגו, אכלנו יפה, ממתקים...

איך נראתה השבת?

השבת בכלל גדולה. ערב שבת,

יום שישי, כולם היו מתכוננים.

קונים, מבשלים, מכינים.

לא הדלקת אש בשבת?

מה פתאום? חס וחלילה. מי מדליק אש?

אפילו על אופניים אסור לרכב.

00:10:30

לא על סוס ולא על אופניים

ולא אוטו ולא רכב ולא כלום.

הייתם בשכונה יהודית?

-שכונה יהודית, כן.

איך קראו לשכונה?

-זליתין, על שם העיר.

היו בתי כנסת וכל היהודים גרו אחד קרוב לשני,

מצטופפים אחד עם השני.

לא ברובע הערבי, הערבים גרו בשטח החקלאי

איך ילדו בבית?

-הייתה מיילדת שהייתה באה.

00:11:00

אבל אם במקרה לאישה חלילה קשה ללדת,

אז היו לוקחים אותה לבית חולים באמבולנס.

אבל אישה שילדה לידה רגילה ילדה בבית.

הכינו מים חמים ומגבות וסבון וחדר

והכל, המיילדת ילדה את התינוק.

לא שקלו אותו.

-לא שקלו אותו, לא.

ראו את הגובה ככה שהוא גבוה מלא

ואיך היו החתונות?

00:11:30

אז היה מספיק, אם נולד בן אז כבר היו

מתכוננים לברית ולזוהר, ללילה לפני הברית

החתונות היו חודש, הן לקחו חודש.

מה את אומרת?

-כן, החתן היה מביא לכלה פרחים ומתנות.

זה היה בשידוך?

-כן, לרוב בשידוך.

כי הייתה צניעות שמה, לא בתי קולנוע,

לא ריקודים, לא פגישות. לא כלום.

00:12:00

אז היו חתונות והיו עושים גם חינה,

שתיים-שלוש לילות לפני החתונה, יש צמח

אדום כזה שצובעים בו את הידיים והרגליים.

גם לנו, הבנות הקטנות, שמו לנו חינה בידיים.

ככה היו לנו ידיים יפות.

והיו מכינים אוכל ושתיה.

תגידי לי, איך הייתם לבושים שם? עם

איזה סוג של לבוש הייתם הולכים?

00:12:30

רגיל? אירופאי?

-לא, הנשים לבשו רדא, מעל הבגדים לבשו רדא.

מה זה רדא? -רדיד כזה, זה צעיף

משי שחיברו אותו מסביב והתקשטו

כדי לשמור על צניעות, מעל הבגדים.

אבל התלבשנו כמו שפה.

אבל רק שרוול ארוך ושמלה ארוכה.

והגברים חבשו על הראש משהו?

הגברים חבשו כל מני כובעים על הראש,

00:13:00

היו גם כובעים שאמא שלי תפרה מבד לבן.

ככה שמים אותם.

וגם היו כובעים שדמו למגבעת

ומאחורה יש שלוש חגורות מקטיפה.

קראו להם (מדברת ערבית).

זנב שועל, (מדברת ערבית).

מה דיברתם בבית? באיזה שפה?

דיברנו ערבית ועברית ואיטלקית.

00:13:30

דיברנו עברית, אנחנו דיברנו עברית,

אבל השפה המדוברת הייתה ערבית.

ועם שאר היהודים דיברתם בעברית או בערבית?

-עברית וערבית ואיטלקית.

דיברו גם איטלקית שם.

ואמא דיברה באיזה שפה?

אמא דיברה איטלקית, עברית וערבית.

ואבא בכלל היה מורה אז הוא דיבר

איתנו רק עברית ושר לנו בעברית.

שרנו שירים בעברית.

איזה שירים למשל?

הרבה שירים, למשל 'העברים

אנחנו העברית נדברה,

00:14:00

העברית נשירה, העברית נזמרה'.

ועוד שירים, ואת כל השירים שרים פה.

כמו 'שה וגדי', כמו 'אספר לך הילדה

וגם לך ילד'. מכירה את השיר הזה? -כן.

מכירה את השיר הזה?

-כן.

איך בארץ ישראל אדמה נגאלת?

-כן.

ושרנו 'התקווה', ושרנו...

שירים יפים.

איפה למדתם? איפה למדו

הבנים ואיפה למדו הבנות?

00:14:30

ליד בית הכנסת היה בית ספר גדול.

איך קראו לו? את לא יודעת.

לא היה לו שם, רק בית ספר.

אוקי, בית ספר יהודי?

-יהודי. כן. ברור.

לא למדנו עם ערבים.

אז הבנים למדו בכיתות מיוחדות

והבנות בכיתות לבד.

לפי הגילאים, גן מגיל שלוש עד

גיל חמש, למדנו לקרוא ולכתוב

00:15:00

ועוד מבוגרים, לפי הכיתות.

היו גם מורות שעבדו.

תגידי לי, איך היו היחסים עם השכנים?

היינו בסדר. היינו כמעט ככה

משפחה, קרובים אחד לשני.

כן? גם עם הערבים וגם עם ה...

לא, הערבים לא גרו לידנו. הם

גרו רחוק, ברובע שלהם לבד.

הם רק באו למכור ולקנות סחורה.

00:15:30

וכשהייתם הולכים

לשוק הייתם מרגישים

שמתעלמים ממכם או שיש

איזה אלימות באוויר?

בסוף, כשהתחילה המלחמה, כן, ברור.

אבל לפני זה?

לפני זה היה בסדר, היה שקט.

אבל אחר כך כן, הרגו יהודים איכרים,

הרגו את אח של סבתא שלי שעמד להתחתן.

00:16:00

ועוד בחור אחד שהיה בן יחיד, ואישה

אחת עם הילדים שלה. הרגו הרבה.

איך אתם מתחילים להרגיש את ההתנכלויות

ואת הפצצות ואת כל התקופה הקשה?

היו גם ניסים, פעם אחת הם

דיברו ביניהם כל הערבים שם,

שהם באים בחצי לילה

ומשמידים את כל היהודים.

וליהודים לא היה נשק, לא היה כלום. את שומעת.

00:16:30

אז אח של אמא שלי, גבריאל,

שהיה שוטר,

 והיה עוד בן דוד אחד, גם כן

שוטר ועוד בן דוד שוטר.

הם שמעו מה עשו, הם באו לנשיא שהיה

לנו, אח של סבתא שלי היה נשיא.

משיא של הקהילה?

-נשיא של הקהילה, כן.

אז אמרו לו, אמרו לו

"תזהר, תעשה משהו מהר מהר"

אז מה הוא עשה? הוא בא ליהודים,

לכל בית ובית, אמר להם

00:17:00

"קחו פחים ריקים", פח, את יודעת,

ששמים בו מלפפונים, חמוצים.

"וקחו מקלות. ובעשר

בלילה תצאו לרחובות,

תלכו אפילו יותר רחוק

מהרחובות של הרובע,

ותדפקו בפחים, ותגידו

'ההגנה באה'" הבנת?

ההגנה באה. ההגנה באה.

הם היו שומעים את המילה 'ההגנה',

הם היו כולם בורחים. כך היה.

00:17:30

אז היהודים באמת יצאו בערך בעשר

בלילה עם כל הפחים והמקלות וצעקו

'ההגנה באה! ערבים, תזהרו לכם!'

כולם ברחו. אף אחד לא נגע ביהודי.

הפרעות התחילו אחרי קום המדינה.

מה קורה אז? את יכולה לספר?

זהו, אמרתי לך, הם רצו

להרוג והיה נס שלא הרגו.

ואחר כך באמת היו בשווקים

והרגו כמה בחורים יהודים

00:18:00

אתם נשארתם בבית שלכם?

כן, נשארנו בבית שלנו. ואחר

כך שהם זרקו ברחנו לבית אחר כשברחנו מהם.

אז זרקו עלינו פצצות

ופוצצו את כל הבית.

מי זרק את הפצצות?

-לא יודעים.

הם כנראה, הם במלחמה. פוצצו את כל הבית ו...

ואנחנו נפצענו קשה כולנו. ובן

דוד שלי, בגיל שלי, מת בהריסות.

ואת נפצעת שם?

00:18:30

כן, בטח, נפצענו כולנו שם.

ואמא?

-גם אמא. כולם.

והוציאו אותנו ככה מסכנים.

כל הגוף שחור מדם קרוש. הבגדים קרועים.

סבלנו מאוד, בקיצור, לא היה

אוכל, לא היה מים. היה עוצר.

מי עזר לכם? הקהילה עזרה?

00:19:00

הקהילה שיכלו, הבחורים

הצעירים יכלו קצת,

לאמא שלי היו כמה

אחים אז הם עזרו ליתר

היהודים בלילה לראות מה ואיך.

אמא עברה ניתוחים?

-כן. ולקחו אותנו לבתי חולים בלוב ובטריפולי.

בשביל טיפולים.

ואחר כך חזרתם בחזרה...

00:19:30

אחר כך אנחנו חזרנו וגם בבית שדדו

את כל הבתים, השאירו רק תקרה וריצפה.

ומה אבא עושה?

אבא גם נפצע. אפילו את

הדלתות והחלונות לקחו.

השאירו רק גג ורצפה. לקחו את הכל.

איך אתם משקמים את עצמכם?

פחות או יותר, מה נעשה.

ישנו על הרצפה, על מחצלת.

00:20:00

עד שלאט לאט

קנינו דברים והסתדרנו.

אבא כל הזמן  הרוויח?

הרוויח ככה, לא כמו שפה משלמים הרבה כסף.

אבל הרוויח כסף לפרנסה, כן.

אבא של... סבא של אמא שלי, לפני שאני

נולדתי, סבא שלה מצד האמא, אבא של סבתא,

00:20:30

הוא היה רב גדול מאוד.

קראו לו רבי דוד עליו השלום.

זכותו תגן עלינו. היה לו קולג' גדול.

והיו לו עשרות תלמידים שהוא לימד תורה.

והוא היה צדיק, היו לו חמש בנות

שסבתא שלי הייתה הגדולה, הבכורה.

היו עוד שני בנים והבן

שלו בסוף היה הנשיא של הקהילה.

00:21:00

ולו היה קולג', הוא לימד

תורה וכתב ספרי תורה.

וכתב מזוזות.

אז כל שנה באו אליו שני רבנים

מירושלים, הגיעו אליו.

הוא היה אצלכם בעיר? בעיר שלכם?

-בעיר בעיר, חצר אחת ככה

חצר אחת של כולם.

-כן.

אז היו באים אליו שני אברכים

מירושלים, שני תלמידי חכמים.

הביאו לו סידורים

והביאו לו חומרי כתיבה.

00:21:30

והוא נתן להם כסף, הוא היה

חוסך כסף לישיבות של ירושלים.

היה חוסך, אנשים מתנדבים, העשירים מתנדבים.

הוא היה נותן להם את הכסף, היו מתארחים

אצלו שבוע-שבועיים וחוזרים לארץ, לפה.

והסבא הזה, בחודש אלול, היה צם שבוע שלם.

מיום ראשון לפנות בוקר עד יום שישי.

00:22:00

קראו לזה צום השבוע (ערבית)

והוא עזר לכם? -לא, הוא לא עזר כי הוא

היה כל הזמן עם התורה והמצוות והספרים.

אבל הוא היה כל כך צדיק שהיה צם שבוע שלם.

לא אוכל ולא שותה ולא קרה לו כלום.

מתי אתם מחליטים שאתם

צריכים לעלות לארץ?

אנחנו לא החלטנו, אנחנו רצינו מיום

ראשון לעלות לארץ אבל לא הייתה אפשרות.

לא הייתה עליה לארץ.

00:22:30

לא נתנו לכם לצאת.

- אי אפשר, לא הייתה עליה.

רק אחרי מלחמת השחרור הייתה עליה.

וגם לא ישר לארץ.

באנו ללוב ומלוב...

הייתם בלוב.

-לא, באנו ללוב עיר הבירה.

עזבנו את הכפר, את זליתין.

ועברתם ל?

- והביאו אותנו לעיר הבירה לוב.

נתנו לנו חדר אחד שגרנו בו

וגם שם אבא שלי עבר כמורה.

00:23:00

לתלמידים של העיר שהיו לנו ונשארנו שם

בערך שנה והביאו אותנו לישראל דרך אונייה.

איך היה השיט באוניה?

השיט היה קשה, כולם חלו,

כולם קיבלו מחלות ים.

הקאות, בחילות, כאבי ראש.

את זוכרת את השם של האונייה?

נדמה לי שקראו לה נגבה.

00:23:30

ואתם מגיעים לישראל לאן?

אנחנו מגיעים לישראל, במקרה

היה לנו מזל שגם אח של אבא שלי,

ויקטור דבוש עליו

השלום, הוא היה בן אדם טוב.

הוא היה איתנו באוניה, לא

איתנו, עם אישתו והילדים שלו.

אתם עליתם כולכם? כל הילדים וכולם?

-כן.

רק האחים שמתו לא.

אז מי? אבא, אמא ושלושת הילדים?

-כן.

שהייתם כבר פצועים ו...

-כן, עלינו לארץ.

00:24:00

דרך טריפולי, דרך לוב.

לקח שבועיים באוניה. ירד

גשם עז והאונייה התמלאה מים

היה איזה סדק שהתמלא מים

וכולם בכו וחשבו שנטבע

היו עולים גם מארצות אחרות או רק מלוב?

לא, אני חושבת שרק מלוב, כן.

האונייה כמעט טבעה

והתפללו הוציאו את המים

00:24:30

ובסוף הגענו אל שער העלייה.

איך אתם נקלטים בארץ?

בשער העלייה נתנו לנו קודם כל חדר קטן עם

עוד משפחה שהייתה מהעדה שלנו, הגענו יחד.

אחרי זה המשפחה ההיא נסעה

לזכרון יעקב, אה ,לבאר יעקב.

היא עברה לשם כי היו לה ילדים.

00:25:00

אנחנו ישבנו בחדר הזה, נשארנו שם כמה חודשים.

לא היה כסף לקנות אוכל, לא היה אוכל.

היה מטבח, נתנו לנו אוכל

במטבח, חילקו לנו קצת.

-יצאתם לעבודה? -לא, לא יצאנו לעבודה, כי

אנחנו גם היינו קטנים ולא יצאנו לעבודה.

בפרדס חנה. לא, בשער העלייה.

00:25:30

אחרי זה, משער העלייה

הביאו אותנו לפרדס חנה.

בפרדס חנה היה מחנה שנקרא מחנה ד', היה

גם מחנה ג'. אז נתנו לנו קודם אוהל.

היינו שנה באוהל, אוהל עגול עם כיפה.

 ירדו גשמים והכיפה עפה וכל האוהל

התמלא מים ושלג. הקרח כיסה את האוהל.

00:26:00

כל השכונה ככה, כמה אוהלים.

עשרות אוהלים.

אחרי זה, בבוקר, באו אנשי

הסוכנות, תיקנו את הכיפות של האוהלים,

תיקנו קצת את האוהלים,

חזרנו לאוהל.

אחרי זה נתנו לנו חדר קטן.

חדר קטן שהגג שלו עשוי אסבסט.

וערב אחד ירדו גשמי זהב,

גשמים עזים ורוחות וסופות,

00:26:30

אז התקרה של החדר נשברה, נפלה לתוך החדר.

אנחנו יצאנו החוצה וכל המיטות שהיו

לנו והשמיכות התקלקלו מהגג שנפל.

הלכנו לבית הכנסת, ישבנו

בבית הכנסת עד הבוקר.

לא רק אנחנו, היו כמה משפחות.

00:27:00

בבוקר באו אנשי הסוכנות ותיקנו את החדרים.

תיקנו את המקומות וחזרנו לחדר.

היה מטבח שחילקו קצת אוכל,

היו נותנים כמה זיתים, בצל ירוק,

חצי ביצה, וככה נקניק

כזה, בשר כזה.

מה אבא עשה באותה תקופה?

הוא לא עשה כלום.

00:27:30

רק אחר כך, כשקצת נרגע הוא

פתח מחסן קטן, צריפון קטן,

ומכר קצת ירקות.

מה היה הסיפור עם ההדברה?

מה?

-עם ההדברה שסיפרת לי.

שעבדו בהדברה.

לא, הדברה זה אח שלי עבד

בהדברה, זה פה בהרצליה.

זה פה בהרצליה.

זה לא היה בפרדס חנה,

בפרדס חנה היה קטן מאוד.

00:28:00

ואחר כך לאן עברו ההורים?

אחרי זה, אחרי שהיינו בפרדס

חנה, דוד שלי עבר לגבעת אולגה

נתנו לו דירה קטנה. ואותנו

הביאו לפה לנווה עמל.

שכונת נווה עמל, נתנו לנו צריף.

ואח שלי הלך לעבוד בחופש הגדול, הוא

רצה לקנות אופניים. לנו לא היה כסף.

00:28:30

אז בשדה נתנו לו להדביר את

הצמחים, אז הוא מת באותו יום.

עמד לעלות לכיתה ח'.

ילד מחונן, יפה. גאון.

וכשהוא נפטר זה באמת פגע בכל המשפחה.

חוץ מזה, מהפצעים, מהעינויים

של המלחמה והשואה והכל,

המוות שלו גמר אותנו עוד יותר.

00:29:00

זהו, בסוף אחותי התחתנה עם בן דוד שלה.

נולדו שבעה ילדים.

את גם היית נשואה.

כן, אני התחתנתי לא מזמן,

לפני עשר שנים ככה בעלי נפטר.

היו לך ילדים?

-לא.

00:29:30

תגידי לי, מה את חושבת על ה... יש לך איזשהו

מסר שאת רוצה להגיד או שאת רוצה למסור?

אנחנו אהבנו את הארץ, הבנת?

-כן.

אהבנו את הארץ כי אבא שלי, עליו

השלום, היה רב גדול ומורה לילדים.

והוא היה אומר "אנחנו ישראלים,

יהודים, אנחנו אחרי אברהם אבינו."

"אנחנו עולים לארץ יהיה מה שיהיה."

תגידי לי, את זוכרת משהו מהמאכלים של אמא?

00:30:00

ברור.

-כן? איזה מאכלים הייתם מכינים?

הכנו קוסקוס, שגם עכשיו אפשר לעשות אותו.

עם סולת על שני סירים.

מה היו המאכלים שלכם, של המשפחה בלוב שם?

כן, קוסקוס, חריימה, דגים עם רוטב חריף כזה.

וחמין, שקראו לזה דפינה בערבית.

00:30:30

שהיו שמים קוקלה (קציצות סולת)

ממולאים, בשר כבש, שעועית.

ובישלנו כל מני תבשילים, ואפינו כעכים.

ועוגת סולת עם דבש, ולחם בית.

שמה את כל הלחם היו עושים

את הבצק בבית, לא היה תנור.

לקחו את הלחם למאפיה ואפו אותו שם.

00:31:00

גם כעכים, גם עוגות, לא היה תנור או גז.

בישלו על גחלים, שמה היו

הערבים מוכרים מי דקלים,

מים שהוציאו אותם מעץ

הדקל זה היה כמו חלב.

מתוק כזה שהמבוגרים שתו.

ויין שהכינו לבד, לא היה

כמו עכשיו יין בבקבוקים,

היו קונים את הענבים ועושים מיץ

ושומרים אותם עד ראש השנה.

00:31:30

שותים את היין הזה.

ולחם אפו בבית גם, הכינו את הבצק ואפו

את זה במאפיה, לחם וכעכים ועוגות, הכל.

לא היה תנור או שלא היה גז.

איפה הייתם מתרחצים?

יש לנו, הבאנו מים מהבארות

והתקלחנו בחדר הרחצה.

היו בתים שהיה בהם מים, אבל היו שלו.

00:32:00

היו משפחות עשירות שמה?

-היו, היו.

היו משפחות עשירות.

-והן דאגו למשפחות העניות?

לא, לא. לא דאגו.

אבל היו, היו בתים שהייתה בהם גם באר מים.

אבל לנו לא הייתה, הבאנו

מים מהבארות הסמוכות.

תגידי לי, מה את חושבת על הפרויקט הזה

עכשיו, שאנחנו מתעדים אנשים מכל מני ארצות,

אנחנו מצלמים ושומעים את הסיפורים

שלך,

00:32:30

מה את חושבת על זה?

-נחמד.

זה חשוב?

-כן, זה נחמד וחשוב.

חשוב למה?

-שורשים כאלה.

שגם הדורות הבאים ידעו משהו

מזה, אם זה מעניין אותם בכלל.

היו חמורים, רכבו על חמורים.

גם לא היו הרבה מכוניות,

רק בעיר היו מכוניות.

00:33:00

חמורים, גמלים, כרכרות.

והיה בנין קטן של קופת חולים.

מים הביאו מהבארות.

חיים קשים.

-מה?

חיים קשים.

-לא, דווקא לא.

היינו צעירים ובריאים, הכל היה קרוב.

הכל היה קרוב.

עכשיו, אפילו שיש תחבורה, הכל רחוק.

אז הכל היה על ידך, קרוב.

00:33:30

ואז סבתא עזרה לנכדים, והדודים

עזרו, וכשיש תינוק כולם מטפלים בו.

ולזקנים היה את הכבוד שלהם, לא היה בית

אבות ולא בית זקנים ולא מטפלת ולא כלום.

מי שהיו לו סבא או סבתא טיפל בהם באהבה.

היו אומרים שזאת מצווה

גדולה לטפל בסבא וסבתא.

00:34:00

הנכדים כל הזמן היו מטפלים בסבא וסבתא.

יושבים לידם, מקשיבים להם.

ככה הזקנים היו בבית.

רחל, איך קרה שאיבדת את הראיה בעיניים?

זה התחיל משם, אמרתי לך.

קראו לזה טיפוס.

00:34:30

וזה הלך והחמיר?

-כן.

אפילו עשו לי זריקות במותן, עד

עכשיו יש שקע במותן מהזריקות.

אני רוצה להגיד לך המון המון תודה.

ופעם אחת, הערב שבת, היינו משחקים

ליד הבית, הילדים, בגיל שש או שבע.

אז עבר מישהו וזרק עלינו רימון.

00:35:00

שישה או שבעה ילדים מתו במקום וחלק נפצעו.

הבנת?

-כן.

זה היה ערב שבת אחד.

כמעט הרג את כולנו.

והבית שהתפוצץ עלינו בכלל,

גנבו את החנות של אבא שלי,

לא השאירו לו כלום. וגם בבית לא

השאירו לנו כלום. גנבו לנו את הכל.

00:35:30

פעם אחת אבא שלי היה בדרך לבית הכנסת, אז

התנפל עליו גבר אחד נאצי והוציא לו עין אחת.

לאבא שלך?

-כן, עיוור אותו בעין.

בכוח. וככה הוא התעוור, סבל בסוף עיוור.

הוא עיוור אותו.

אין למה להתגעגע.

מה?

-אין למה להתגעגע לשם.

00:36:00

לא, מי מתגעגע, עכשיו מה קורה, כשאת

שומעת מלחמה או טילים, את מתה מפחד.

דיכאון ופחד.

זה נשאר בשורשים, בדם.

יש הרבה מה לספר, הרבה.

אח של סבתא שלי, קראו לו ניסים,

הרגו אותו בשוק כשהלך לקנות צמר.

00:36:30

לא היו מזרונים מוכנים, כשהחתן

מתחתן הוא קונה צמר כבשים,

ויש נשים שעובדות בזה ומכינות

מזרון מצמר וכריות מצמר.

הוא הלך לקנות והרגו אותו.

והיה עוד בחור אחד, בן יחיד,

גם אותו דבר, הרגו אותו.

הרגו יהודים הרבה.

ואישה אחת, גם כן המשפחה שלה כמו

שלנו, דבוש, גם הרגו אותה.

00:37:00

תגידי לי, היו חתונות בין יהודיות למוסלמים?

-מה פתאום, חס וחלילה.

הבנות היהודיות לא יצאו מהבית.

אף אחד לא ראה אותן. וגם הנשים.

לא יצאו מהבית, זה פחד.

את מדברת אחרי '48.

-כן כן, גם לפני.

גם לפני?

-כן, גם לפני.

היו כמה בנות שחטפו אותן,

עד היום לא יודעים איפה הן.

חטפו  אותן, צעירות.

00:37:30

אבל לא, הבנות לא התחתנו, מה פתאום. כל בחורה

התחתנה עם קרוב משפחה, כמה שיותר קרוב.

אחד מוכר, מהשכנים, מהדודים, מוכר.

גירושים לא היו, כי הכירו אחד את השני.

והנשים עבדו בבית, לא היו

בגידות כמו עכשיו שאשה בוגדת.

אישה לא הולכת לשוק, לא הולכת לשום מקום.

הבעל עושה את הקניות

עושה את כל הסידורים שבחוץ

והאישה צנועה, מכובדת. היא רק עובדת בבית.

מטפלת בילדים וזהו. עושה את עבודות הבית.

אני רוצה להגיד לך המון  המון תודה.

-תודה לך.

תודה תודה תודה.

תודה לך.

Rachel Dabush

Interviewer -
Batia Zinger
Video length:
00:35:40
Date Taken:
01/01/1
Place:
Zliten
,
Libya
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search