Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

אני נולדתי בעיר חלב,

וקודם כל כתוב לי

בדיור "אדוארד".

כשהגעתי לארץ,

אז הייתי בתל עדשים בהתחלה,

ואמרו "אדוארד אין,

שיהיה רק דוד עמרם, זה הכל".

והייתי שלוש-ארבע שנים

בתל עדשים,

00:01:00

והיה רפול איתן, זה קרוב שלי גם כן,

שהייתי שמה אצלו.

וזהו, עד שבאו ה...

עד שבאו האבא והאמא,

אחרי שלוש- ארבע שנים באו לארץ.

אני יליד 1937,

ויליד בחלב.

00:01:30

והייתי ילד קטן בן חמש,

הייתי בתלמוד תורה.

ושמה, אנחנו...

קוראים לזה...

קוראים לזה צרפתית קודם כל,

ואחר כך בערבית וכל מיני דברים...

אחר כך באו ולקחו אותנו לארץ.

בחלב היה לנו רק שלושה ילדים,

00:02:00

היה לי אח ועוד ילדה

קטנה נמצאת, בחלב.

זה שלושה. ובארץ,

רק אח שלי גם כן הגיע לארץ,

אני הייתי איתו,

עם יוסף.

ההורים היו, אמא ואבא,

והיו סבתא וסבא.

00:02:30

כל הזמן הסבא והסבתא נמצאו

יחד עם אמא ואבא שלי בחדר.

לאבא שלי קראו שאול

עמרם, ולאמא פרידה דבח.

היא הייתה מתורכיה,

היא הגיעה לחלב.

היא הייתה אולי

בגיל 15-16 כמעט,

כשנסעו לאבא שלי.

00:03:00

כן, קטנה הייתה.

-15-16?

כן, ככה לוקחים. בתורכיה יש גברים,

הם באים לחלב, ושם לוקחים.

זהו.

-קצת מה עשה אבא?

אבא הייתה לו קהילה,

והיה משהו בעוד,

00:03:30

כן, כן, כן. והיו לו רקדניות,

והיה לו קאנון, וכל מיני דברים.

הוא היה מגנן? -מנגן...

אולי בשלושת רבע מהעולם היה נמצא,

היה בתורכיה, והיה תוניס,

והיה במרוקו, ומצרים,

אחר כך נסע לארצות הברית,

ומשם לברזיל, ומשם לארגנטינה.

00:04:00

נסע ונסע המון. אני יכול להראות

לך איך הוא היה אבא שלי.

הייתה לו להקה שהוא ניגן איתה?

-להקה? להקה גדולה, להקה מאוד גדולה הייתה.

בכל מקום היה נוסע איתם,

עם הלהקה, גם לביירות בזמנו.

הוא ניגן גם בקאנון וגם בעוד?

-לא, רק בעוד, רק בעוד,

והוא מדבר עם רקדניות,

הוא היה מלמד אותן.

00:04:30

כן.

-אתה זוכר משהו מהמוזיקה שלו?

אני זוכר בהחלט,

את העוד, את הכל, שמעתי.

אחר כך אח שלי גם כן התחיל לנגן בעוד,

אני לא, לא קיבלתי את זה.

יש לי אחד מתוניס שנכנס למלך,

והוא התחיל,

את יודעת זה...

00:05:00

והוא אמר "אף מלך לא

יכול שיראו אותו מישהו",

הוא אומר "תפתחו הכל,

אני רוצה לראות מי זה",

יש לי סכין של המלך הזה,

זה אצלי בבית נמצא גם.

אז זה כי הוא ניגן כל כך יפה אבא שלך?

-מאוד, מאוד, מאוד. אלוף.

זאת אומרת הוא היה נוסע בכל העולם,

ואתם נשארתם עם אמא?

00:05:30

למוזיקה, ללכת לכל מיני מקומות,

הוא היה לוקח אותה.

והמוזיקה הזאת אתה שומע אותה עד היום?

-בטח! בטח, בטח.

מה אתה אוהב? -כל מיני דברים,

מה שהוא שר, כל מיני זה...

נשארו איזשהן הקלטות של אבא?

-כן, כן, יש לי.

זאת אומרת גדלת בבית מאוד מוזיקלי.

-מאוד מוזיקלי.

00:06:00

למוזיקה, ללכת לכל מיני מקומות,

הוא היה לוקח אותה.

והמוזיקה הזאת אתה שומע אותה עד היום?

-בטח! בטח, בטח.

מה אתה אוהב? -כל מיני דברים,

מה שהוא שר, כל מיני זה...

נשארו איזשהן הקלטות של אבא?

-כן, כן, יש לי.

זאת אומרת גדלת בבית מאוד מוזיקלי.

-מאוד מוזיקלי.

00:06:30

ובאו הרבה, את יודעת?

מחלב באו הנה לארץ.

איזה אחת שבאה בקאנון,

ויש את אחת על כינור.

והיית הולך לקונצרטים של אבא?

-כשהייתי קטן, כן.

כל מיני שירים, אני אומר לך, אני לא...

ילד קטן, בגיל חמש, מה...

00:07:00

אני את כל, בחלב את כל השוק

אני תמיד הלכתי עם אבא שלי.

יש בית כנסת, לא יודעים.

יש אחד ארם צובא, אם שמעת על זה.

ותמיד בראש השנה, ביום

כיפורים, הולכים לשם.

יש שמה אולי איזה אלף

אנשים שיושבים שמה.

ויש אחר כך...

00:07:30

יש עמודים משיש, אבל את

יודעת, מאוד מאוד גבוה.

זה של יוון.

ויש שמה גם רבנים גדולים,

והיו שמה גם...

שמה גם נפלו,

לא נפלו אלא...

מתו שם, שמו שם

בבית הכנסת הזה גם.

00:08:00

אני ראיתי את זה,

אני ראיתי את זה, זה...

בית כנסת, איזה דלתות, מה אני אגיד לך?

יותר מהגובה הזה בארם צובא.

אבא שלך היה שר בבית הכנסת גם? -כן, הרבה,

בתלמוד תורה, כן. הרבה דברים הוא עשה.

תספר.

-כל הדברים יש שהוא עשה.

00:08:30

אז הוא היה שר מתי? בשבתות? בחגים?

-בשבתות, בחגים, קודם היה אסור להם, הבנת?

עכשיו שראו הרבנים איך

שהוא עשה את הקול.

לא הבנתי.

מה זה קודם היה אסור להם?

קודם כל לא היו מרשים

שיבואו וינגנו שמה,

אחר כך הוא הראה להם

איך עושים את זה גם.

זאת אומרת, הוא הביא את העוד לבית הכנסת.

-הוא בבית כנסת, כן.

00:09:00

אה, זה באמת מיוחד, כי בדרך כלל

היה מותר רק לשיר ולא לנגן.

אז הוא היה בא.

בחלב יש אולי שבע-שמונה

אנשים שיש להם עוד בית,

אז כל הזמן אנחנו רואים אותם,

את האנשים האלו.

זה לא כל אחד נמצא שם.

יש שבע שמונה אנשים ששמה נמצאים.

00:09:30

איפה שם?

-ב...איפה ש...

יש דירות. יש שבע, אולי שבע אנשים שיש

דירות שמה. את כולם אנחנו רואים אותם.

שרים והכל,

הולכים לבית כנסת.

אז איך הייתם מקבלים את השבת?

תספר לי, במשפחה?

00:10:00

שבת היינו הולכים

לבית כנסת.

הולכים לבית כנסת,

וגם בראש השנה, בכיפור,

כל מיני דברים היינו הולכים,

ילדים קטנים.

באות הדודות, ובאות האחיות וכל מיני,

אמא ואבא, וסבא וסבתא.

כולם יחד היו באים.

-היו באים אליכם?

00:10:30

כולם, כולם היו באים.

-ומה היו עושים?

סבתא וסבא נמצאים יחד עם אבא ואמא.

ככה זה כל הזמן.

גרו אתכם?

-גרו, גרו, סבא וסבתא.

ההורים של אבא או ההורים של אמא?

-האבא של אבא שלי.

אבל האמא שלה, גם כן הם באים.

הם היו עושים המון דברים,

00:11:00

הולכים לשוק, ואחר כך עושים

מלפפונים וכל הדברים היו עושים,

כל מיני דברים היו עושים.

-היו מבשלים ביחד? -מבשלים גם.

אוכלים כל מיני דברים.

יש פלפלים, יש...

יש כל מיני דברים שאוכלים.

קובות, היו עושים קובות הרבה.

00:11:30

ופיתות, פיתות לוקחים,

זה קרוב מאוד.

ודגים, הם עושים דגים גם כן במאפיה עושים,

תפוח אדמה והכל במקומות האלו.

אז לא היו מכינים את זה בבית, היו...

-לא. למשל בשביל שבת,

שולחים איזה מישהו, איזה ערבי,

ומביאים את זה מהמאפיה,

00:12:00

עם הדייג ותפוח האדמה וכל הדברים.

אמא שלי הייתה עושה דובדבנים, הרבה.

לבד. אין, הכל עושים,

אין איפה ללכת למכולת.

הולכים לשוק ומביאים את כל הדברים:

עגבניות, מלפפונים, ופלפלים,

ו... כל הדברים היו עושים.

בשר? כן.

00:12:30

סבא שלי לא רצה לאכול

בשר בערב, לא היה אוכל.

תתאר לי קצת את הבית שבו גרתם.

זה היה בשכונה יהודית?

איך נראה הבית בפנים?

-הבית זה רק היהודים נמצאים באותו מקום.

ואני יודע על מקום שאומרים,

מקום פראג', זה היה שמה.

00:13:00

זה שמה, אמרתי לך, יש איזה אולי

שבע שמונה דיירים בדירות שמה.

וכולם אותו דבר, הם באים ושומעים

ומביאים להם גם כל מה שהם רוצים.

השכנות של הערבים, שום

דבר לא עושים, נהדרים.

מדברים באיזה שפה? -ערבית, רק ערבית.

-כולם? -רק ערבית.

00:13:30

יש גם צרפתית,

יש כאלו.

בבית שלך איזה שפה דיברו?

-רק ערבית, רק ערבית.

ואתה הלכת לבית ספר?

-בטח.

איזה איפה למדת? -בתלמוד תורה הייתי.

בגיל ארבע-חמש הייתי בתלמוד תורה.

מה למדת?

-בתלמוד תורה צרפתית, ערבית,

00:14:00

אפילו לכתוב גם בערבית, וזהו.

למדת אבל תלמוד תורה,

למדת גם תורה.

כן, תורה, תורה הרבה.

תורה הרבה.

אסור אוי ואבוי,

אם מישהו למשל, ה...

לרבי יש ארבעים

או חמישים ילדים,

00:14:30

והוא אומר למשל

"עמרם, תגיד איפה אתה?",

אם אני למשל לא בא הוא אומר "תבוא

אליי", אני צריך לבוא אליו, אליו לרבי.

אומר לי "תעשה ככה" והוא היה

נותן לך מכות על הידיים.

ואם את עושה ככה,

הוא אומר "תביא את השמוש",

ואחר כך תופסים לך את הרגליים,

ונותנים לך ברגליים.

00:15:00

וזה כואב, כואב, לא חשוב, אם

כואב אוי ואבוי, מכות ברגליים.

וכל זה למה? כי לא הקשבת?

-לא הקשבתי, לא הקשבתי,

והרבה הרבה ילדים שלא זה...

ככה היו מביאים להם.

או לפעמים היו בורחים,

הילדים.

00:15:30

יש מנגינה של... של כיפור,

של כל מיני מקומות יש.

בשחרית את באה לתלמוד תורה,

ואחר כך במנחה, את באה אותו ילד,

00:16:00

הולך ל... וזה רחוק. שחרית בבוקר,

את צריכה לבוא בשש-שש וחצי את הולכת.

אם זה יהיה קור,

את הולכת לתלמוד תורה.

אז תתאר לי את הדרך לבית ספר מהבית,

לתלמוד תורה. -רק ב... ככה.

אני הולך ברגל אני ואחי,

לובשים את זה, שותים משהו, תה,

והולכים לתלמוד תורה

עד שגורמים.

חוזרים הביתה עוד פעם,

אחר כך חוזרים עוד פעם.

00:16:30

מה רואים בדרך מהבית לתלמוד תורה?

-בדרך כל מיני מקומות.

יש בתים, יש אנשים שהולכים,

יש כל מיני דברים שרואים.

רואים את כל הילדים,

את כל האנשים, שום דבר לא...

אני אומר לך הערבים לא מסתכלים אפילו עלייך,

לא עושים לך שום דבר.

הייתם לבושים אותו דבר כמו הערבים?

-לא, לא, לא, מה פתאום של הערבים. לא.

00:17:00

גלבייה, את יודעת מה זה? זה כמו, משהו דבר

כזה אנחנו היינו לובשים. היינו הולכים.

ועל הראש?

-על הראש שמים. -מה?

שמים את הקטנים האלו. -תרבוש? כיפה?

-לא, לא, לא אין תרבוש, מה פתאום.

מה זה קטנים האלה? כובע? כיפה?

-כיפה, כן. כל יום.

00:17:30

היהודים התלבשו ככה? -כן, כן. -והערבים?

-הערבים גם כן אותו דבר, עם תרבוש.

הנה יש לי אבא שלי פה,

יש לו תרבוש פה שהוא מצטלם פה.

יש לך את התמונה?

-יש לי את התמונה.

אז תראה לנו עוד מעט.

-תגידי לי מה שאת רוצה אני אביא לך.

הייתם הולכים אתה

ואח שלך מוקדם בבוקר?

00:18:00

הולכים בבוקר,

ואנחנו אחר כך באים הביתה, עוד פעם,

אנחנו אוכלים, שוכבים וכל זה,

וחוזרים עוד פעם לתלמוד תורה.

אה. -בטח,

רק בשביל לבוא לאכול באים לבית.

וכל פעם הולכים ככה?

-אחר כך בערב גם כן הולכים למנחה.

למנחה וערבית היינו באים אפילו

שיש חושך היינו באים. -לאיפה?

00:18:30

לבית. -לא, איפה הייתם

הולכים להתפלל מנחה וערבית?

מנחה וערבית? בתלמוד תורה.

-אה, לא בבית כנסת? -לא, לא, בתלמוד תורה.

אפילו אם מישהו מת,

אנחנו הולכים אולי איזה מאה ילדים,

אנחנו הולכים אחרי התמונה,

הולכים לראות.

אנחנו הולכים לכל מיני מקומות.

אנחנו הולכים עם אמא שלי ואבא שלי.

00:19:00

יש סינמה שהולכים.

כן, כן, כל מיני דברים היינו הולכים.

איזה סרטים הייתם רואים בסינמה?

-הרבה, הרבה דברים.

הרבה דברים. -סרטים...

-סרטים של כמו אימגלסו,

וכל הפריד אל עאטרש, וכל מיני מקומות.

-סרטים בערבית?

כן, הכל בערבית בסינמה הזה.

00:19:30

והייתם גם קוראים בערבית?

-אני עד עכשיו קורא, קורא וכותב אפילו.

שהייתי עוד קטנצ'יק.

אני כשבאתי ארצה מחלב

לביירות כל הדרך אני יודע.

חמה, וחומוס, ואינדיזור,

וכל הדברים אני רואה עד שהגענו.

זה כמו מפה ועד אילת,

זה יותר משמונה שעות שהגענו עד ביירות.

00:20:00

למה בכלל עליתם לארץ? זה נשמע שהיה לכם...

-סליחה, אנחנו לא אורחים ובאנו.

ב-43' באו אולי אלו מה...

או סוכנות או מהפלמחים,

הם באו, מהארץ.

הם באו, הם פחדו מהגרמנים, למה?

בתוניס היו גרמנים,

00:20:30

אז פחדו מהסורים.

הבנת אותי?

אז מפה, מהארץ,

אלו היו עם האנגלים.

הבחורים האלו, או מהפלמחים.

לקחו אותם והביאו אותם לסוריה.

יום אחד כשאנחנו היינו עוד...

00:21:00

היינו עוד... פתאום בא איזה מישהו,

איזה רופא, משהו זה... ואומר,

"כל אחד בואו תעמדו פה".

באו, עשו ככה, וראו.

פה, ופה, ופה... בדקו.

בדקו את הכל.

בדקו את הכל, וזהו.

באו לתלמוד תורה לבדוק או...?

-כן, בתלמוד תורה.

00:21:30

שם בתלמוד תורה, לפחות,

אולי 500 ילדים נמצאים בתלמוד תורה.

אמרתי לך, כל רבי הוא

אולי עם 40-50 ילדים שיש שמה.

והילדים, בני חמש ושש, ושמונה.

זה הכל. הילדים.

עכשיו באו אלו,

האנשים שבאו מישראל,

00:22:00

ואמרו לרבנים, "תשמעו, אנחנו צריכים

לקחת את כל הילדים לארץ ישראל,

ארץ הקודש".

ככה אמרו.

ואומרים לנו אחר כך, "ומה איתנו?

למה רק את הילדים?",

"לא, אנחנו לוקחים את הילדים

ואחרי כמה זמן נבוא לקחת אתכם,

כל האימהות והאבות,

והסבים והסבתות".

00:22:30

עכשיו מה הם עשו?

אנחנו, כשבאנו כל הילדים לתלמוד תורה,

הם נתנו לערבי ואמרו לו,

"מתי שיצאו כל הילדים תתחילו לזרוק

עליהם אבנים, כל מיני דברים",

כדי שידעו שצריכים ללכת לארץ ישראל,

שיראו מה עושים עכשיו,

יהרגו את כל הילדים.

מבינה?

00:23:00

היתר, אמרו,

"טוב, אתם יודעים מה?

לא רק ילד אחד יהיה,

אתם שתיים, אתם תתנו שני ילדים".

שני ילדים, כאילו רק אני ואחי.

ככה אמרו.

הלכו, כתבו, כתבו את הכל,

וכל הילדים,

00:23:30

והיה צריך ללכת ל... לארץ.

וההורים הסכימו בלי בעיה?

-כן, פחדו, פחדו.

מה אמרו להם? "אתם צריכים..."

הכל כתוב לי.

"כל הילדים צריכים להיות נקיים

ומלובשים, וכל הדברים האלו,

00:24:00

ביום הזה וזה אתם צריכים לקחת את הילדים

לאותו מקום". איפה שהיו המכוניות.

ולכם אמרו משהו? -מי?

-לכם, לילדים, מה אמרו?

לילדים אמרו, אמרו שביום

הזה והזה אתם בבוקר,

אתם הולכים לנסוע במכוניות.

זה מה שאמרו.

"ארץ הקודש", ככה ידעו אז.

-אמרו לך גם?

00:24:30

כן, ארץ הקודש.

 זהו זה.

העיקר הוא שם אותי שם איפה

שהמכוניות, שם אותם בפנים.

ואני אמרתי לך,

מחלב כל הדרך עד ללבנון,

חמה וחומוס, וזול,

וכל המקומות האלו,

אני ראיתי את זה בערבית.

00:25:00

והגענו לביירות.

שמו אותנו במלון.

המון, המון ילדים.

הורידו אותנו מהאוטו,

שמו אותנו במלון שמה, והיה אז כמעט ערב.

שם כבר היה אוכל וכל הדברים,

ואכלנו, ואחר כך היה איפה לישון,

00:25:30

ישנו, ישנו.

אני ואחי...

הייתה לנו איזה דודה

בלבנון שהייתה, כן.

ואני אומר לו "אתה יודע?

דודה שלי נמצאת פה".

אומר לי "דוד אנחנו נלך

לדודה הזאת בבוקר".

00:26:00

אמרתי לו "תשמע, איך אנחנו..." אומר

"אני אגיד להם שיריבו זה וזה",

הרי היו הרבה שמסתכלים

על כולם, וברחנו.

אני והוא, והלכנו לדודה

שלי שמה בביירות,

כי היה כתוב

אצלי כל המקומות.

באנו לדודה והיא אומרת "מי אתם?"

אנחנו אמרנו לה "זה האבא שלי, וזה...",

00:26:30

היא שואלת "איפה הוא?" אמרנו

"הוא הלך לקנות לך משהו".

טוב, אכלנו אצלה כל מיני,

מעמול וכל מיני דברים,

וחזרנו למלון עוד פעם.

עכשיו, זה אני כבר בערב,

לא ידעתי איפה אני.

00:27:00

לא ידעתי מה קרה מאז.

כשאני הייתי במלון ולא ידעתי לאן הלכנו.

מה זאת אומרת? -לא ידעתי לאן אני הלכתי.

לא ידעתי אז.

באמת לא ידעתי איך לקחו אותנו בלילה

את כל הילדים. -מהמלון? -מהמלון,

מהמלון כנראה לקחו אותנו, היינו ישנים.

לקחו אותנו.

00:27:30

הביאו אותנו לסוריה.

בסוריה היה איזו מערה,

של אליהו הנביא, בג'ובל,

זה כתוב ג'ובל.

שמה המון ילדים

שמו אותנו במערה,

אני אומר לך במערה

של אליהו הנביא.

בבוקר אני קם,

אני רואה, אני מסתכל בארץ,

00:28:00

אני רואה אגוזים ירוקים,

ירוקים,

ירוקים, לקחתי את זה, איזה יופי.

עכשיו מה עשו?

כל יום היו מוציאים

אותם בלילה מהמערה,

מוציאים אותם לכל הילדים בחוץ,

בתעלה, שמו אותנו בתעלה.

כל פעם איזה יומיים שלוש אותו דבר בלילה,

מחזירים אותם ועוד פעם.

00:28:30

אני רואה אגוזים ירוקים,

ירוקים,

ירוקים, לקחתי את זה, איזה יופי.

עכשיו מה עשו?

כל יום היו מוציאים

אותם בלילה מהמערה,

מוציאים אותם לכל הילדים בחוץ,

בתעלה, שמו אותנו בתעלה.

כל פעם איזה יומיים שלוש אותו דבר בלילה,

מחזירים אותם ועוד פעם.

00:29:00

זרקו אותי בפנים, באוטו.

נסענו, אחרי כמה זמן הורידו

אותי למטה, התחלנו ללכת.

והיה לי איזה...

היה לי ברגליים סנדלים, ואנחנו ירדנו ב...

כמו בירדן, אני לא יודע, במים.

00:29:30

והכל נפל לי, והתחיל את יודעת...

ואני, משהו ברגל,

ואת יודעת, אבנים. התחלתי לבכות.

סגר לי את הפה,

והוא שם אותי פה עם הכתף.

-מי?

אותם בחורים שהיו,

 זה לא שאנחנו הולכים לבד.

זה... פלמחים או אחד מאלו.

ולאיפה אני הגעתי?

לכפר גלעדי.

00:30:00

בלילה. כפר גלעדי,

לאיפה הכניסו אותנו?

לרפת, לרפת איפה

שיש פרות שמה.

ואני שומע תרנגולות ופרות,

ואמרתי "אף פעם לא ראיתי דבר כזה, מה זה?"

וכל הדברים שלו פרות,

מה יהיה עם זה?

וריח, מה זה ריח? נורא.

לא ידענו מה...

בבוקר, כן? בא אחד,

דיבר איתנו בערבית,

00:30:30

"תקומו, תקומו,

תצטרפו אלינו לאכול בבוקר".

אמרתי "בסדר, נלך כל הילדים",

הביאו אותנו שמה לאכול,

ואני רואה תה, ואני רואה לחם,

לחם שחור, ומרגרינה,

ואני רואה...

ואיזה דברים אני רואה.

00:31:00

דגים, הדגים ה...

-מלוח? -מלוח.

אני מסתכל, אני אומר דחילק,

אני אוהב פיתות דברים כאלו, מה עושים עם זה?

אכלתי מה שיש ולקחו

אותנו עוד פעם לרפת.

אחר כך בא איזה מישהו,

אומר "חכו רגע",

00:31:30

הלך, בא עם שק גדול מאוד,

והביא עוד שקים, זרק ככה,

כל אחד מסתכל. אני רואה מכנסים כזה,

כמו זה, ואחד כחול,

ואחת פה אדום זה מה שיש פה, ויש לי...

כובע. כובע עליי.

ואמרו לנו "אתם יודעים?

אתם עכשיו הולכים,

00:32:00

הולכים לחיפה, לקריית מוצקין",

ככה אמרו לנו.

ידענו, איך אנחנו יודעים?

יודעים עוד מחלב את כל הדברים האלו.

אז הם אומרים

"אתם הולכים לקריית מוצקין,

אבל כשאתם נוסעים

באוטו אסור לכם לדבר,

למה אתם רק צריכים לעשות

ככה בידיים", באמת.

00:32:30

נכנסנו לאוטו,

ובאו כל האת יודעת...

אחרים, את יודעת מ...

הילדים לא שלנו.

ילדים של הקיבוץ? -כן, ילדים של הקיבוץ.

התחילו לשיר, ואנחנו...

אחר כך הגענו לקריית מוצקין,

 שם אנחנו כבר...

00:33:00

למדנו לכתוב וכל הדברים.

-לימדו אתכם לכתוב? -לימדו, כן.

שבועיים אנחנו יושבים שם,

וכל הימים,

הם לוקחים לכל המקומות,

בכל הארץ.

אני הייתי בתל עדשים, ההוא במרחביה,

וההוא במקום אחר, יש לי את הכל פה.

אלף ומשהו. אלף ומשהו ילדים מסוריה,

פה נמצא אצלי.

00:33:30

ואחר כך שלחו אותי לתל עדשים.

-עם אח שלך? -עם אח שלי גם,

עם אח שלי יחד.

ואני אמרתי לפני זה,

"אני רוצה שיהיה הוא פה,

ואני פה", לאלו מהמעונות.

אז הוא היה,

אח שלי, פה גם כן.

00:34:00

אז בבוקר, לקחו לי עגלה

עם סוס ולקחו אותי לגן,

כי אני הייתי בגיל שש.

הייתי ילד בן שש.

הגעתי לשם, לגן, ואומרים לי...

אומרים לי "מה אתה? מי אתה? איך? מה?",

אמרתי "אני אדוארד",

אמר לי "אין דבר כזה אדוארד, אדוארד זה לא

אדוארד. אתה תהיה דוד עמרם, דוד אתה תהיה".

00:34:30

באמת עשו אותי דוד.

וכל פעם שהיו קוראים דוד,

אני אמרתי,

"מה פתאום, אדוארד".

כן, והייתי שם שלוש-ארבע

שנים שם, בתל עדשים.

אתה ואח שלך?

-רק עם אח שלי עד 48'.

ב-47' כבר אמא ואבא שלי

באו ארצה.

00:35:00

ב-47' הגיעו. אבא שלי,

זה היה אחד משהו-משהו, היה שופט,

שאהב אותו נורא והוא

כתב על הדרכון ש...

הוא יכול לנסוע

מארצות הברית לארץ,

והוא בא לארץ, ומשם בא הנה

פה לעלייה בתל אביב הם היו.

ואחר כך באתי אני לבד.

ואני באתי, אמרתי,

00:35:30

"אבא שלי לא עבד, ולא שום דבר,

אני אעבוד ואעזור להם קצת",

ויצאתי מתל עדשים.

-אבא שלך לא ניגן פה בארץ?

ניגן, ניגן, ניגן...

-אבל לא הייתה מספיק פרנסה מזה?

גם לא פרנסה, ואחר כך... תראי,

הם באו, הרבה באו מעיראק, מאיראן,

הם לא ידעו את הדברים

האלו, לא היה.

00:36:00

צנע היה. שמעת על צנע?

בקושי היה מה לאכול.

אז אני באתי, הלכתי ועבדתי קצת.

-מה, היית כולך ילד בן 9-10.

כן, כן, 9-10, הלכתי

לאיזה מישהו נגר,

נתנו לי בשבוע משהו

הכי קטן בכסף,

00:36:30

נתתי את זה לאבא שלי. זהו.

-מה עשית אצל הנגר?

מה? -איזה עבודה עשית? -לא, איזה...

שום דבר, הרבה זמן עבדתי אצלו,

לטאטא וכל הדברים האלו. אז לא ידעתי.

-גרתם בשכונת התקווה?

כן, כן, עם ההורים שלי. -ושם למדת בבית ספר?

-שמה למדתי, כן.

גמרתי את-8,

אחר כך עשיתי 10.

00:37:00

ולמדתי גם נגרות.

-אז עבדת כנגר ולמדת בערב?

למדתי בערב, כן.

 -איזה דברים אהבת לעשות?

המון דברים. -איזה דברים עשית בתור נגר?

-הנה, משהו כזה ומשהו כזה.

אה. את הארון הזה אתה...?

-לא, יש איזה... פה, שלוש-ארבע.

וכל החיים אחר כך עבדת כנגר?

-עבדתי כל הזמן.

00:37:30

בנגרות?

-בנגרות.

הייתה לך נגריה? -הייתה לי נגריה גם,

היו לי ארבעה ילדים,

והיום יש לי נכדים.

בארבע יצאתי,

הרבה... מלחמות,

ארבע שנים גם כן,

ארבע...

בששת הימים ב-66',

00:38:00

אחר כך בלבנון פעמיים,

ארבע.

נלחמת בארבע מלחמות.

-כן, ארבע.

ואיך עברת את המלחמות האלו?

-אני, נסעתי בטנקים.

את יודעת מה ש...

לא תוכלי לדעת.

אני, הדודה שלי,

אני הייתי שמה בלבנון,

00:38:30

הייתי בלבנון והלכתי לאותו מקום.

-במלחמת לבנון?

במלחמת לבנון הלכתי לשמה,

אבל היא הייתה בארגנטינה, הייתה בברזיל.

ולא ידעת שהיא עזבה את לבנון.

-לא, והלכתי לשם. נסעתי באוטו.

ומי גר שם במקומה?

-ערבים, כל מיני דברים.

00:39:00

אבל איך זה היה בשבילך פתאום? זכרת את הכל?

-זכרתי הכל. זכרתי.

אני מסתכל על זה כמו ביפו,

את יודעת, שהולכים לים אותו דבר.

שיורדים ככה ל...

נחקק בזיכרון. -איזה סיפור, כן.

-כן, זה סיפור.

ואמרתי את זה לכולם,

אמרתי להם שהייתי שם.

פעמיים הייתי אני,

ב-82' ו-86'. פעמיים.

00:39:30

תגיד אתה מתגעגע לחלב?

-האמת? כן.

חלב, הכל אני יודע,

הכל, הכל, הכל. כל השוק,

ואני יודע את הכל.

 -כלומר, אם היו שמים אותך... -עכשיו?

אני הולך לשם. כי אבא שלי

כל הזמן הייתי הולך איתו.

או הסבא שלי

היה לוקח אותי.

00:40:00

טוב, עכשיו לא נשאר...

-השוק, תראי, קוראים לו "בח'סיטה".

תכתבי "בח'סיטה שוק".

זה שוק חמישי גם כן.

ויש גם ביום שישי גם כן,

וכל אחד זה משהו אחר.

מה? -למשל יש פרות,

ויש כבשים, וכל מיני.

00:40:30

שעושים לבן ולבניות וכל הדברים האלו.

ושמה יותר משהו.

אני אומר לך בחלב אני ידעתי הכל.

גמליה זה הכי עשירים שהיהודים העלו.

הכי עשירים זה ג'מליה.

זה, יש להם לכל אחד, פעמיים את יודעת מה?

פעמיים יש להם שניים רק.

00:41:00

שניים מה? -קומות,

הם עשירים מאוד מאוד.

יהודים,

זה רק יהודים בג'מליה.

והיה לכם קשר איתם? -זה הכל

ברגל, זה לא... יש גם כן,

כמו זה... רכבת כזאת בחלב.

מאוד יפה חלב. זה לא כמו הסורים,

זה לא אותו דבר.

00:41:30

גם הדיבור שלהם

זה לא כמו החלבים.

אנחנו... ככה.

והם...

ככה הם מדברים. באמת.

אם ידעת על כתב ארם צובא?

-כן, לקחו משם והביאו הנה.

אני אומר לך זה משהו,

משהו הארם צובא הזה.

00:42:00

בחלב יש שניים, שני בתי כנסת:

נשיא וזה, ארם צובא, שניים.

זה באים רק

בראש השנה ויום כיפור.

כן, אבל אני שואלת על כתב

היד העתיק שנקרא, של התורה,

שנקרא "כתר ארם צובא". -כן.

-שבאמת, אני שואלת אם על זה דיברו,

00:42:30

או שאתה לא שמעת על זה?

-שמעתי, אבל אני לא... ילד קטן, אבל לא...

זה משהו מאוד, מאוד יפה המקום הזה.

תגידי לבת שלי, אמרתי לה

"אם יהיה שלום, אני לוקח אותך לחלב",

אבל עכשיו מה?

הלך הכל, במלחמה הכל הלך.

00:43:00

אין מה...שום דבר.

זרקו הכל.

ואיך אתה כשאתה חושב על עצמך, איך אתה

מחשיב את עצמך? יהודי, ישראלי, חלבי, איך?

ישראל אני, לא חלבי

ולא שום דבר, רק ישראל.

ואם אני אבקש ממך להגיד משהו שאתה רוצה,

איזה מסר למשפחה שלך,

לדורות הבאים,

למי שיצפה בראיון הזה, מה היית אומר?

הם יודעים כבר הכל,

הם כבר יודעים הכל

David Amram

Interviewer -
Miri Scharf
Video length:
00:40:48
Date Taken:
01/01/1
Place:
Aleppo
,
Syria
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search

אני נולדתי בעיר חלב,

וקודם כל כתוב לי

בדיור "אדוארד".

כשהגעתי לארץ,

אז הייתי בתל עדשים בהתחלה,

ואמרו "אדוארד אין,

שיהיה רק דוד עמרם, זה הכל".

והייתי שלוש-ארבע שנים

בתל עדשים,

והיה רפול איתן, זה קרוב שלי גם כן,

שהייתי שמה אצלו.

וזהו, עד שבאו ה...

עד שבאו האבא והאמא,

אחרי שלוש- ארבע שנים באו לארץ.

אני יליד 1937,

ויליד בחלב.

והייתי ילד קטן בן חמש,

הייתי בתלמוד תורה.

ושמה, אנחנו...

קוראים לזה...

קוראים לזה צרפתית קודם כל,

ואחר כך בערבית וכל מיני דברים...

אחר כך באו ולקחו אותנו לארץ.

בחלב היה לנו רק שלושה ילדים,

היה לי אח ועוד ילדה

קטנה נמצאת, בחלב.

זה שלושה. ובארץ,

רק אח שלי גם כן הגיע לארץ,

אני הייתי איתו,

עם יוסף.

ההורים היו, אמא ואבא,

והיו סבתא וסבא.

כל הזמן הסבא והסבתא נמצאו

יחד עם אמא ואבא שלי בחדר.

לאבא שלי קראו שאול

עמרם, ולאמא פרידה דבח.

היא הייתה מתורכיה,

היא הגיעה לחלב.

היא הייתה אולי

בגיל 15-16 כמעט,

כשנסעו לאבא שלי.

כן, קטנה הייתה.

-15-16?

כן, ככה לוקחים. בתורכיה יש גברים,

הם באים לחלב, ושם לוקחים.

זהו.

-קצת מה עשה אבא?

אבא הייתה לו קהילה,

והיה משהו בעוד,

כן, כן, כן. והיו לו רקדניות,

והיה לו קאנון, וכל מיני דברים.

הוא היה מגנן? -מנגן...

אולי בשלושת רבע מהעולם היה נמצא,

היה בתורכיה, והיה תוניס,

והיה במרוקו, ומצרים,

אחר כך נסע לארצות הברית,

ומשם לברזיל, ומשם לארגנטינה.

נסע ונסע המון. אני יכול להראות

לך איך הוא היה אבא שלי.

הייתה לו להקה שהוא ניגן איתה?

-להקה? להקה גדולה, להקה מאוד גדולה הייתה.

בכל מקום היה נוסע איתם,

עם הלהקה, גם לביירות בזמנו.

הוא ניגן גם בקאנון וגם בעוד?

-לא, רק בעוד, רק בעוד,

והוא מדבר עם רקדניות,

הוא היה מלמד אותן.

כן.

-אתה זוכר משהו מהמוזיקה שלו?

אני זוכר בהחלט,

את העוד, את הכל, שמעתי.

אחר כך אח שלי גם כן התחיל לנגן בעוד,

אני לא, לא קיבלתי את זה.

יש לי אחד מתוניס שנכנס למלך,

והוא התחיל,

את יודעת זה...

והוא אמר "אף מלך לא

יכול שיראו אותו מישהו",

הוא אומר "תפתחו הכל,

אני רוצה לראות מי זה",

יש לי סכין של המלך הזה,

זה אצלי בבית נמצא גם.

אז זה כי הוא ניגן כל כך יפה אבא שלך?

-מאוד, מאוד, מאוד. אלוף.

זאת אומרת הוא היה נוסע בכל העולם,

ואתם נשארתם עם אמא?

למוזיקה, ללכת לכל מיני מקומות,

הוא היה לוקח אותה.

והמוזיקה הזאת אתה שומע אותה עד היום?

-בטח! בטח, בטח.

מה אתה אוהב? -כל מיני דברים,

מה שהוא שר, כל מיני זה...

נשארו איזשהן הקלטות של אבא?

-כן, כן, יש לי.

זאת אומרת גדלת בבית מאוד מוזיקלי.

-מאוד מוזיקלי.

למוזיקה, ללכת לכל מיני מקומות,

הוא היה לוקח אותה.

והמוזיקה הזאת אתה שומע אותה עד היום?

-בטח! בטח, בטח.

מה אתה אוהב? -כל מיני דברים,

מה שהוא שר, כל מיני זה...

נשארו איזשהן הקלטות של אבא?

-כן, כן, יש לי.

זאת אומרת גדלת בבית מאוד מוזיקלי.

-מאוד מוזיקלי.

ובאו הרבה, את יודעת?

מחלב באו הנה לארץ.

איזה אחת שבאה בקאנון,

ויש את אחת על כינור.

והיית הולך לקונצרטים של אבא?

-כשהייתי קטן, כן.

כל מיני שירים, אני אומר לך, אני לא...

ילד קטן, בגיל חמש, מה...

אני את כל, בחלב את כל השוק

אני תמיד הלכתי עם אבא שלי.

יש בית כנסת, לא יודעים.

יש אחד ארם צובא, אם שמעת על זה.

ותמיד בראש השנה, ביום

כיפורים, הולכים לשם.

יש שמה אולי איזה אלף

אנשים שיושבים שמה.

ויש אחר כך...

יש עמודים משיש, אבל את

יודעת, מאוד מאוד גבוה.

זה של יוון.

ויש שמה גם רבנים גדולים,

והיו שמה גם...

שמה גם נפלו,

לא נפלו אלא...

מתו שם, שמו שם

בבית הכנסת הזה גם.

אני ראיתי את זה,

אני ראיתי את זה, זה...

בית כנסת, איזה דלתות, מה אני אגיד לך?

יותר מהגובה הזה בארם צובא.

אבא שלך היה שר בבית הכנסת גם? -כן, הרבה,

בתלמוד תורה, כן. הרבה דברים הוא עשה.

תספר.

-כל הדברים יש שהוא עשה.

אז הוא היה שר מתי? בשבתות? בחגים?

-בשבתות, בחגים, קודם היה אסור להם, הבנת?

עכשיו שראו הרבנים איך

שהוא עשה את הקול.

לא הבנתי.

מה זה קודם היה אסור להם?

קודם כל לא היו מרשים

שיבואו וינגנו שמה,

אחר כך הוא הראה להם

איך עושים את זה גם.

זאת אומרת, הוא הביא את העוד לבית הכנסת.

-הוא בבית כנסת, כן.

אה, זה באמת מיוחד, כי בדרך כלל

היה מותר רק לשיר ולא לנגן.

אז הוא היה בא.

בחלב יש אולי שבע-שמונה

אנשים שיש להם עוד בית,

אז כל הזמן אנחנו רואים אותם,

את האנשים האלו.

זה לא כל אחד נמצא שם.

יש שבע שמונה אנשים ששמה נמצאים.

איפה שם?

-ב...איפה ש...

יש דירות. יש שבע, אולי שבע אנשים שיש

דירות שמה. את כולם אנחנו רואים אותם.

שרים והכל,

הולכים לבית כנסת.

אז איך הייתם מקבלים את השבת?

תספר לי, במשפחה?

שבת היינו הולכים

לבית כנסת.

הולכים לבית כנסת,

וגם בראש השנה, בכיפור,

כל מיני דברים היינו הולכים,

ילדים קטנים.

באות הדודות, ובאות האחיות וכל מיני,

אמא ואבא, וסבא וסבתא.

כולם יחד היו באים.

-היו באים אליכם?

כולם, כולם היו באים.

-ומה היו עושים?

סבתא וסבא נמצאים יחד עם אבא ואמא.

ככה זה כל הזמן.

גרו אתכם?

-גרו, גרו, סבא וסבתא.

ההורים של אבא או ההורים של אמא?

-האבא של אבא שלי.

אבל האמא שלה, גם כן הם באים.

הם היו עושים המון דברים,

הולכים לשוק, ואחר כך עושים

מלפפונים וכל הדברים היו עושים,

כל מיני דברים היו עושים.

-היו מבשלים ביחד? -מבשלים גם.

אוכלים כל מיני דברים.

יש פלפלים, יש...

יש כל מיני דברים שאוכלים.

קובות, היו עושים קובות הרבה.

ופיתות, פיתות לוקחים,

זה קרוב מאוד.

ודגים, הם עושים דגים גם כן במאפיה עושים,

תפוח אדמה והכל במקומות האלו.

אז לא היו מכינים את זה בבית, היו...

-לא. למשל בשביל שבת,

שולחים איזה מישהו, איזה ערבי,

ומביאים את זה מהמאפיה,

עם הדייג ותפוח האדמה וכל הדברים.

אמא שלי הייתה עושה דובדבנים, הרבה.

לבד. אין, הכל עושים,

אין איפה ללכת למכולת.

הולכים לשוק ומביאים את כל הדברים:

עגבניות, מלפפונים, ופלפלים,

ו... כל הדברים היו עושים.

בשר? כן.

סבא שלי לא רצה לאכול

בשר בערב, לא היה אוכל.

תתאר לי קצת את הבית שבו גרתם.

זה היה בשכונה יהודית?

איך נראה הבית בפנים?

-הבית זה רק היהודים נמצאים באותו מקום.

ואני יודע על מקום שאומרים,

מקום פראג', זה היה שמה.

זה שמה, אמרתי לך, יש איזה אולי

שבע שמונה דיירים בדירות שמה.

וכולם אותו דבר, הם באים ושומעים

ומביאים להם גם כל מה שהם רוצים.

השכנות של הערבים, שום

דבר לא עושים, נהדרים.

מדברים באיזה שפה? -ערבית, רק ערבית.

-כולם? -רק ערבית.

יש גם צרפתית,

יש כאלו.

בבית שלך איזה שפה דיברו?

-רק ערבית, רק ערבית.

ואתה הלכת לבית ספר?

-בטח.

איזה איפה למדת? -בתלמוד תורה הייתי.

בגיל ארבע-חמש הייתי בתלמוד תורה.

מה למדת?

-בתלמוד תורה צרפתית, ערבית,

אפילו לכתוב גם בערבית, וזהו.

למדת אבל תלמוד תורה,

למדת גם תורה.

כן, תורה, תורה הרבה.

תורה הרבה.

אסור אוי ואבוי,

אם מישהו למשל, ה...

לרבי יש ארבעים

או חמישים ילדים,

והוא אומר למשל

"עמרם, תגיד איפה אתה?",

אם אני למשל לא בא הוא אומר "תבוא

אליי", אני צריך לבוא אליו, אליו לרבי.

אומר לי "תעשה ככה" והוא היה

נותן לך מכות על הידיים.

ואם את עושה ככה,

הוא אומר "תביא את השמוש",

ואחר כך תופסים לך את הרגליים,

ונותנים לך ברגליים.

וזה כואב, כואב, לא חשוב, אם

כואב אוי ואבוי, מכות ברגליים.

וכל זה למה? כי לא הקשבת?

-לא הקשבתי, לא הקשבתי,

והרבה הרבה ילדים שלא זה...

ככה היו מביאים להם.

או לפעמים היו בורחים,

הילדים.

יש מנגינה של... של כיפור,

של כל מיני מקומות יש.

בשחרית את באה לתלמוד תורה,

ואחר כך במנחה, את באה אותו ילד,

הולך ל... וזה רחוק. שחרית בבוקר,

את צריכה לבוא בשש-שש וחצי את הולכת.

אם זה יהיה קור,

את הולכת לתלמוד תורה.

אז תתאר לי את הדרך לבית ספר מהבית,

לתלמוד תורה. -רק ב... ככה.

אני הולך ברגל אני ואחי,

לובשים את זה, שותים משהו, תה,

והולכים לתלמוד תורה

עד שגורמים.

חוזרים הביתה עוד פעם,

אחר כך חוזרים עוד פעם.

מה רואים בדרך מהבית לתלמוד תורה?

-בדרך כל מיני מקומות.

יש בתים, יש אנשים שהולכים,

יש כל מיני דברים שרואים.

רואים את כל הילדים,

את כל האנשים, שום דבר לא...

אני אומר לך הערבים לא מסתכלים אפילו עלייך,

לא עושים לך שום דבר.

הייתם לבושים אותו דבר כמו הערבים?

-לא, לא, לא, מה פתאום של הערבים. לא.

גלבייה, את יודעת מה זה? זה כמו, משהו דבר

כזה אנחנו היינו לובשים. היינו הולכים.

ועל הראש?

-על הראש שמים. -מה?

שמים את הקטנים האלו. -תרבוש? כיפה?

-לא, לא, לא אין תרבוש, מה פתאום.

מה זה קטנים האלה? כובע? כיפה?

-כיפה, כן. כל יום.

היהודים התלבשו ככה? -כן, כן. -והערבים?

-הערבים גם כן אותו דבר, עם תרבוש.

הנה יש לי אבא שלי פה,

יש לו תרבוש פה שהוא מצטלם פה.

יש לך את התמונה?

-יש לי את התמונה.

אז תראה לנו עוד מעט.

-תגידי לי מה שאת רוצה אני אביא לך.

הייתם הולכים אתה

ואח שלך מוקדם בבוקר?

הולכים בבוקר,

ואנחנו אחר כך באים הביתה, עוד פעם,

אנחנו אוכלים, שוכבים וכל זה,

וחוזרים עוד פעם לתלמוד תורה.

אה. -בטח,

רק בשביל לבוא לאכול באים לבית.

וכל פעם הולכים ככה?

-אחר כך בערב גם כן הולכים למנחה.

למנחה וערבית היינו באים אפילו

שיש חושך היינו באים. -לאיפה?

לבית. -לא, איפה הייתם

הולכים להתפלל מנחה וערבית?

מנחה וערבית? בתלמוד תורה.

-אה, לא בבית כנסת? -לא, לא, בתלמוד תורה.

אפילו אם מישהו מת,

אנחנו הולכים אולי איזה מאה ילדים,

אנחנו הולכים אחרי התמונה,

הולכים לראות.

אנחנו הולכים לכל מיני מקומות.

אנחנו הולכים עם אמא שלי ואבא שלי.

יש סינמה שהולכים.

כן, כן, כל מיני דברים היינו הולכים.

איזה סרטים הייתם רואים בסינמה?

-הרבה, הרבה דברים.

הרבה דברים. -סרטים...

-סרטים של כמו אימגלסו,

וכל הפריד אל עאטרש, וכל מיני מקומות.

-סרטים בערבית?

כן, הכל בערבית בסינמה הזה.

והייתם גם קוראים בערבית?

-אני עד עכשיו קורא, קורא וכותב אפילו.

שהייתי עוד קטנצ'יק.

אני כשבאתי ארצה מחלב

לביירות כל הדרך אני יודע.

חמה, וחומוס, ואינדיזור,

וכל הדברים אני רואה עד שהגענו.

זה כמו מפה ועד אילת,

זה יותר משמונה שעות שהגענו עד ביירות.

למה בכלל עליתם לארץ? זה נשמע שהיה לכם...

-סליחה, אנחנו לא אורחים ובאנו.

ב-43' באו אולי אלו מה...

או סוכנות או מהפלמחים,

הם באו, מהארץ.

הם באו, הם פחדו מהגרמנים, למה?

בתוניס היו גרמנים,

אז פחדו מהסורים.

הבנת אותי?

אז מפה, מהארץ,

אלו היו עם האנגלים.

הבחורים האלו, או מהפלמחים.

לקחו אותם והביאו אותם לסוריה.

יום אחד כשאנחנו היינו עוד...

היינו עוד... פתאום בא איזה מישהו,

איזה רופא, משהו זה... ואומר,

"כל אחד בואו תעמדו פה".

באו, עשו ככה, וראו.

פה, ופה, ופה... בדקו.

בדקו את הכל.

בדקו את הכל, וזהו.

באו לתלמוד תורה לבדוק או...?

-כן, בתלמוד תורה.

שם בתלמוד תורה, לפחות,

אולי 500 ילדים נמצאים בתלמוד תורה.

אמרתי לך, כל רבי הוא

אולי עם 40-50 ילדים שיש שמה.

והילדים, בני חמש ושש, ושמונה.

זה הכל. הילדים.

עכשיו באו אלו,

האנשים שבאו מישראל,

ואמרו לרבנים, "תשמעו, אנחנו צריכים

לקחת את כל הילדים לארץ ישראל,

ארץ הקודש".

ככה אמרו.

ואומרים לנו אחר כך, "ומה איתנו?

למה רק את הילדים?",

"לא, אנחנו לוקחים את הילדים

ואחרי כמה זמן נבוא לקחת אתכם,

כל האימהות והאבות,

והסבים והסבתות".

עכשיו מה הם עשו?

אנחנו, כשבאנו כל הילדים לתלמוד תורה,

הם נתנו לערבי ואמרו לו,

"מתי שיצאו כל הילדים תתחילו לזרוק

עליהם אבנים, כל מיני דברים",

כדי שידעו שצריכים ללכת לארץ ישראל,

שיראו מה עושים עכשיו,

יהרגו את כל הילדים.

מבינה?

היתר, אמרו,

"טוב, אתם יודעים מה?

לא רק ילד אחד יהיה,

אתם שתיים, אתם תתנו שני ילדים".

שני ילדים, כאילו רק אני ואחי.

ככה אמרו.

הלכו, כתבו, כתבו את הכל,

וכל הילדים,

והיה צריך ללכת ל... לארץ.

וההורים הסכימו בלי בעיה?

-כן, פחדו, פחדו.

מה אמרו להם? "אתם צריכים..."

הכל כתוב לי.

"כל הילדים צריכים להיות נקיים

ומלובשים, וכל הדברים האלו,

ביום הזה וזה אתם צריכים לקחת את הילדים

לאותו מקום". איפה שהיו המכוניות.

ולכם אמרו משהו? -מי?

-לכם, לילדים, מה אמרו?

לילדים אמרו, אמרו שביום

הזה והזה אתם בבוקר,

אתם הולכים לנסוע במכוניות.

זה מה שאמרו.

"ארץ הקודש", ככה ידעו אז.

-אמרו לך גם?

כן, ארץ הקודש.

 זהו זה.

העיקר הוא שם אותי שם איפה

שהמכוניות, שם אותם בפנים.

ואני אמרתי לך,

מחלב כל הדרך עד ללבנון,

חמה וחומוס, וזול,

וכל המקומות האלו,

אני ראיתי את זה בערבית.

והגענו לביירות.

שמו אותנו במלון.

המון, המון ילדים.

הורידו אותנו מהאוטו,

שמו אותנו במלון שמה, והיה אז כמעט ערב.

שם כבר היה אוכל וכל הדברים,

ואכלנו, ואחר כך היה איפה לישון,

ישנו, ישנו.

אני ואחי...

הייתה לנו איזה דודה

בלבנון שהייתה, כן.

ואני אומר לו "אתה יודע?

דודה שלי נמצאת פה".

אומר לי "דוד אנחנו נלך

לדודה הזאת בבוקר".

אמרתי לו "תשמע, איך אנחנו..." אומר

"אני אגיד להם שיריבו זה וזה",

הרי היו הרבה שמסתכלים

על כולם, וברחנו.

אני והוא, והלכנו לדודה

שלי שמה בביירות,

כי היה כתוב

אצלי כל המקומות.

באנו לדודה והיא אומרת "מי אתם?"

אנחנו אמרנו לה "זה האבא שלי, וזה...",

היא שואלת "איפה הוא?" אמרנו

"הוא הלך לקנות לך משהו".

טוב, אכלנו אצלה כל מיני,

מעמול וכל מיני דברים,

וחזרנו למלון עוד פעם.

עכשיו, זה אני כבר בערב,

לא ידעתי איפה אני.

לא ידעתי מה קרה מאז.

כשאני הייתי במלון ולא ידעתי לאן הלכנו.

מה זאת אומרת? -לא ידעתי לאן אני הלכתי.

לא ידעתי אז.

באמת לא ידעתי איך לקחו אותנו בלילה

את כל הילדים. -מהמלון? -מהמלון,

מהמלון כנראה לקחו אותנו, היינו ישנים.

לקחו אותנו.

הביאו אותנו לסוריה.

בסוריה היה איזו מערה,

של אליהו הנביא, בג'ובל,

זה כתוב ג'ובל.

שמה המון ילדים

שמו אותנו במערה,

אני אומר לך במערה

של אליהו הנביא.

בבוקר אני קם,

אני רואה, אני מסתכל בארץ,

אני רואה אגוזים ירוקים,

ירוקים,

ירוקים, לקחתי את זה, איזה יופי.

עכשיו מה עשו?

כל יום היו מוציאים

אותם בלילה מהמערה,

מוציאים אותם לכל הילדים בחוץ,

בתעלה, שמו אותנו בתעלה.

כל פעם איזה יומיים שלוש אותו דבר בלילה,

מחזירים אותם ועוד פעם.

אני רואה אגוזים ירוקים,

ירוקים,

ירוקים, לקחתי את זה, איזה יופי.

עכשיו מה עשו?

כל יום היו מוציאים

אותם בלילה מהמערה,

מוציאים אותם לכל הילדים בחוץ,

בתעלה, שמו אותנו בתעלה.

כל פעם איזה יומיים שלוש אותו דבר בלילה,

מחזירים אותם ועוד פעם.

זרקו אותי בפנים, באוטו.

נסענו, אחרי כמה זמן הורידו

אותי למטה, התחלנו ללכת.

והיה לי איזה...

היה לי ברגליים סנדלים, ואנחנו ירדנו ב...

כמו בירדן, אני לא יודע, במים.

והכל נפל לי, והתחיל את יודעת...

ואני, משהו ברגל,

ואת יודעת, אבנים. התחלתי לבכות.

סגר לי את הפה,

והוא שם אותי פה עם הכתף.

-מי?

אותם בחורים שהיו,

 זה לא שאנחנו הולכים לבד.

זה... פלמחים או אחד מאלו.

ולאיפה אני הגעתי?

לכפר גלעדי.

בלילה. כפר גלעדי,

לאיפה הכניסו אותנו?

לרפת, לרפת איפה

שיש פרות שמה.

ואני שומע תרנגולות ופרות,

ואמרתי "אף פעם לא ראיתי דבר כזה, מה זה?"

וכל הדברים שלו פרות,

מה יהיה עם זה?

וריח, מה זה ריח? נורא.

לא ידענו מה...

בבוקר, כן? בא אחד,

דיבר איתנו בערבית,

"תקומו, תקומו,

תצטרפו אלינו לאכול בבוקר".

אמרתי "בסדר, נלך כל הילדים",

הביאו אותנו שמה לאכול,

ואני רואה תה, ואני רואה לחם,

לחם שחור, ומרגרינה,

ואני רואה...

ואיזה דברים אני רואה.

דגים, הדגים ה...

-מלוח? -מלוח.

אני מסתכל, אני אומר דחילק,

אני אוהב פיתות דברים כאלו, מה עושים עם זה?

אכלתי מה שיש ולקחו

אותנו עוד פעם לרפת.

אחר כך בא איזה מישהו,

אומר "חכו רגע",

הלך, בא עם שק גדול מאוד,

והביא עוד שקים, זרק ככה,

כל אחד מסתכל. אני רואה מכנסים כזה,

כמו זה, ואחד כחול,

ואחת פה אדום זה מה שיש פה, ויש לי...

כובע. כובע עליי.

ואמרו לנו "אתם יודעים?

אתם עכשיו הולכים,

הולכים לחיפה, לקריית מוצקין",

ככה אמרו לנו.

ידענו, איך אנחנו יודעים?

יודעים עוד מחלב את כל הדברים האלו.

אז הם אומרים

"אתם הולכים לקריית מוצקין,

אבל כשאתם נוסעים

באוטו אסור לכם לדבר,

למה אתם רק צריכים לעשות

ככה בידיים", באמת.

נכנסנו לאוטו,

ובאו כל האת יודעת...

אחרים, את יודעת מ...

הילדים לא שלנו.

ילדים של הקיבוץ? -כן, ילדים של הקיבוץ.

התחילו לשיר, ואנחנו...

אחר כך הגענו לקריית מוצקין,

 שם אנחנו כבר...

למדנו לכתוב וכל הדברים.

-לימדו אתכם לכתוב? -לימדו, כן.

שבועיים אנחנו יושבים שם,

וכל הימים,

הם לוקחים לכל המקומות,

בכל הארץ.

אני הייתי בתל עדשים, ההוא במרחביה,

וההוא במקום אחר, יש לי את הכל פה.

אלף ומשהו. אלף ומשהו ילדים מסוריה,

פה נמצא אצלי.

ואחר כך שלחו אותי לתל עדשים.

-עם אח שלך? -עם אח שלי גם,

עם אח שלי יחד.

ואני אמרתי לפני זה,

"אני רוצה שיהיה הוא פה,

ואני פה", לאלו מהמעונות.

אז הוא היה,

אח שלי, פה גם כן.

אז בבוקר, לקחו לי עגלה

עם סוס ולקחו אותי לגן,

כי אני הייתי בגיל שש.

הייתי ילד בן שש.

הגעתי לשם, לגן, ואומרים לי...

אומרים לי "מה אתה? מי אתה? איך? מה?",

אמרתי "אני אדוארד",

אמר לי "אין דבר כזה אדוארד, אדוארד זה לא

אדוארד. אתה תהיה דוד עמרם, דוד אתה תהיה".

באמת עשו אותי דוד.

וכל פעם שהיו קוראים דוד,

אני אמרתי,

"מה פתאום, אדוארד".

כן, והייתי שם שלוש-ארבע

שנים שם, בתל עדשים.

אתה ואח שלך?

-רק עם אח שלי עד 48'.

ב-47' כבר אמא ואבא שלי

באו ארצה.

ב-47' הגיעו. אבא שלי,

זה היה אחד משהו-משהו, היה שופט,

שאהב אותו נורא והוא

כתב על הדרכון ש...

הוא יכול לנסוע

מארצות הברית לארץ,

והוא בא לארץ, ומשם בא הנה

פה לעלייה בתל אביב הם היו.

ואחר כך באתי אני לבד.

ואני באתי, אמרתי,

"אבא שלי לא עבד, ולא שום דבר,

אני אעבוד ואעזור להם קצת",

ויצאתי מתל עדשים.

-אבא שלך לא ניגן פה בארץ?

ניגן, ניגן, ניגן...

-אבל לא הייתה מספיק פרנסה מזה?

גם לא פרנסה, ואחר כך... תראי,

הם באו, הרבה באו מעיראק, מאיראן,

הם לא ידעו את הדברים

האלו, לא היה.

צנע היה. שמעת על צנע?

בקושי היה מה לאכול.

אז אני באתי, הלכתי ועבדתי קצת.

-מה, היית כולך ילד בן 9-10.

כן, כן, 9-10, הלכתי

לאיזה מישהו נגר,

נתנו לי בשבוע משהו

הכי קטן בכסף,

נתתי את זה לאבא שלי. זהו.

-מה עשית אצל הנגר?

מה? -איזה עבודה עשית? -לא, איזה...

שום דבר, הרבה זמן עבדתי אצלו,

לטאטא וכל הדברים האלו. אז לא ידעתי.

-גרתם בשכונת התקווה?

כן, כן, עם ההורים שלי. -ושם למדת בבית ספר?

-שמה למדתי, כן.

גמרתי את-8,

אחר כך עשיתי 10.

ולמדתי גם נגרות.

-אז עבדת כנגר ולמדת בערב?

למדתי בערב, כן.

 -איזה דברים אהבת לעשות?

המון דברים. -איזה דברים עשית בתור נגר?

-הנה, משהו כזה ומשהו כזה.

אה. את הארון הזה אתה...?

-לא, יש איזה... פה, שלוש-ארבע.

וכל החיים אחר כך עבדת כנגר?

-עבדתי כל הזמן.

בנגרות?

-בנגרות.

הייתה לך נגריה? -הייתה לי נגריה גם,

היו לי ארבעה ילדים,

והיום יש לי נכדים.

בארבע יצאתי,

הרבה... מלחמות,

ארבע שנים גם כן,

ארבע...

בששת הימים ב-66',

אחר כך בלבנון פעמיים,

ארבע.

נלחמת בארבע מלחמות.

-כן, ארבע.

ואיך עברת את המלחמות האלו?

-אני, נסעתי בטנקים.

את יודעת מה ש...

לא תוכלי לדעת.

אני, הדודה שלי,

אני הייתי שמה בלבנון,

הייתי בלבנון והלכתי לאותו מקום.

-במלחמת לבנון?

במלחמת לבנון הלכתי לשמה,

אבל היא הייתה בארגנטינה, הייתה בברזיל.

ולא ידעת שהיא עזבה את לבנון.

-לא, והלכתי לשם. נסעתי באוטו.

ומי גר שם במקומה?

-ערבים, כל מיני דברים.

אבל איך זה היה בשבילך פתאום? זכרת את הכל?

-זכרתי הכל. זכרתי.

אני מסתכל על זה כמו ביפו,

את יודעת, שהולכים לים אותו דבר.

שיורדים ככה ל...

נחקק בזיכרון. -איזה סיפור, כן.

-כן, זה סיפור.

ואמרתי את זה לכולם,

אמרתי להם שהייתי שם.

פעמיים הייתי אני,

ב-82' ו-86'. פעמיים.

תגיד אתה מתגעגע לחלב?

-האמת? כן.

חלב, הכל אני יודע,

הכל, הכל, הכל. כל השוק,

ואני יודע את הכל.

 -כלומר, אם היו שמים אותך... -עכשיו?

אני הולך לשם. כי אבא שלי

כל הזמן הייתי הולך איתו.

או הסבא שלי

היה לוקח אותי.

טוב, עכשיו לא נשאר...

-השוק, תראי, קוראים לו "בח'סיטה".

תכתבי "בח'סיטה שוק".

זה שוק חמישי גם כן.

ויש גם ביום שישי גם כן,

וכל אחד זה משהו אחר.

מה? -למשל יש פרות,

ויש כבשים, וכל מיני.

שעושים לבן ולבניות וכל הדברים האלו.

ושמה יותר משהו.

אני אומר לך בחלב אני ידעתי הכל.

גמליה זה הכי עשירים שהיהודים העלו.

הכי עשירים זה ג'מליה.

זה, יש להם לכל אחד, פעמיים את יודעת מה?

פעמיים יש להם שניים רק.

שניים מה? -קומות,

הם עשירים מאוד מאוד.

יהודים,

זה רק יהודים בג'מליה.

והיה לכם קשר איתם? -זה הכל

ברגל, זה לא... יש גם כן,

כמו זה... רכבת כזאת בחלב.

מאוד יפה חלב. זה לא כמו הסורים,

זה לא אותו דבר.

גם הדיבור שלהם

זה לא כמו החלבים.

אנחנו... ככה.

והם...

ככה הם מדברים. באמת.

אם ידעת על כתב ארם צובא?

-כן, לקחו משם והביאו הנה.

אני אומר לך זה משהו,

משהו הארם צובא הזה.

בחלב יש שניים, שני בתי כנסת:

נשיא וזה, ארם צובא, שניים.

זה באים רק

בראש השנה ויום כיפור.

כן, אבל אני שואלת על כתב

היד העתיק שנקרא, של התורה,

שנקרא "כתר ארם צובא". -כן.

-שבאמת, אני שואלת אם על זה דיברו,

או שאתה לא שמעת על זה?

-שמעתי, אבל אני לא... ילד קטן, אבל לא...

זה משהו מאוד, מאוד יפה המקום הזה.

תגידי לבת שלי, אמרתי לה

"אם יהיה שלום, אני לוקח אותך לחלב",

אבל עכשיו מה?

הלך הכל, במלחמה הכל הלך.

אין מה...שום דבר.

זרקו הכל.

ואיך אתה כשאתה חושב על עצמך, איך אתה

מחשיב את עצמך? יהודי, ישראלי, חלבי, איך?

ישראל אני, לא חלבי

ולא שום דבר, רק ישראל.

ואם אני אבקש ממך להגיד משהו שאתה רוצה,

איזה מסר למשפחה שלך,

לדורות הבאים,

למי שיצפה בראיון הזה, מה היית אומר?

הם יודעים כבר הכל,

הם כבר יודעים הכל

David Amram
Miri Scharf
Aleppo
Syria
More Life Stories: