Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

השם המלא זה ז'ק סוריאנו.

אבל ז'ק זה כשעשו לי ברית מילה,

קראו לי יעקב.

ואת הסוריאנו, אני עברתי לשרון

כי יצאתי בתפקיד בשנת 69'.

והיה לך שם נוסף כשנולדת?

-שם נוסף? לא.

תאריך הלידה המלא שלך?

- עשרים ושלוש ליוני, 36'.

00:01:00

ובן כמה אתה היום אם מותר לשאול?

שמונים ושתיים ועוד איזה חודש.

סליחה, שמונים ושתיים ועוד חודש.

ואיפה נולדת ז'ק?

אני נולדתי בבית החולים

היהודי באלכסנדריה.

אתה יודע מה המשמעות של שם המשפחה שלכם?

בוודאי, סוריאנו אני

יודע, השם סוריאנו הוא שם ספרדי.

לאו דווקא יהודי.

00:01:30

זה כמו טולדנו בא מטולדו, סוריאנו בא מסוריה.

סוריה זו עיר, ומחוז בצפון מדריד בספרד.

זה מקור השם סוריאנו.

כשאני נולדתי, או הייתי בגיל שאני יכול

לדבר עם סבא וסבתא הם לא היו בחיים.

אבל מסיפורים, אני יכול

לספר כל דבר שאתה רוצה.

אבא שלי היה ניסים.

00:02:00

אבא של אבא, ואבא של אמא היה יעקב.

אני על שמו.

ואחי המנוח, על שם הסבא השני.

והסבתות, מה היה שמן?

הסבתות,

יש שתי סבתות כמובן, סבתא אחת בשם סוריאנו,

אני לא הכרתי.

היא גם הייתי סוריאנו בעצם,

הסבא שלי התחתן עם בת דודה שלו.

הם שני סוריאנו.

00:02:30

ולמזלנו כולם נולדו נורמליים.

כי בדרך כלל הזיווגים האלה הם

לא כל כך מומלצים מבחינה גנטית.

ומצד שני, השם היה גם ספרדי, ביבס.

יש גם בארץ ביבס, השם המובן של ביבס זה חיים.

(ספרדית)

חיים. -ומה שמות ההורים?

אמא שלי, רינה.

00:03:00

ואבא שלי קלמנט, רחמין.

ורינה, בעצם ביבס, זה היה השם משפחה?

שם משפחה של אמא שלי.

-שם נעורים. -נכון.

אצל הספרדים, גם הגויים,

גם היהודים נותנים את השם הפרטי,

שם האבא, שם המשפחה של

האבא ושם המשפחה של האמא.

אם אני הייתי ספרדי היום או נותנים

לי דרכון ספרדי, אז איך קוראים לי?

00:03:30

יעקב ביבס? -לא. סנטיאגו סוריאנו ביבס.

למה סנטיאגו?

זה יעקב.

אתה יודע איך ההורים שלך הכירו?

כן. זיווג, לא זיווג, המלצה.

-שידוך? האח של אמא שלי,

הכיר את אבא שלי מבחינה מקצועית.

אבא שלי עבד במקום של מכירת כימיקלים,

00:04:00

מה שהיום "סופר פארם" ודברים

כאלה אבל גדולים יותר.

ואח של דוד שלי, אח של אמא.

הוא היה מייבא כימיקלים, אז הכירו.

ואבא שלי מצא חן בעיניו, והייתה

לו אחות לא נשואה אז עשו שידוך.

ואמא עבדה גם כן?

עבדה? לא. לא.

היא גידלה ילדים.

00:04:30

היו לי, כשנולדתי היו לי שני אחים ואחיות.

אבל לפני, נפטרה, אחות אחת מדלקת קרום המוח.

ואני נולדתי אחרי שהיא נפטרה.

אז אמא שלי הייתה בבית.

בישלה, חינכה אותנו וזהו.

ואבא, בעצם היה מוכר של כימיקלים?

הוא היה מנהל העסק הזה.

הייתה רשת של "סופר פארמים".

-איך קראו לעסק?

00:05:00

זה על שם דל מארה. היה שם של גוי איטלקי.

בית מרקחת הכי ידוע באלכסנדריה.

והיה (ספרדית)

אבא שלי ניהל את העסק.

לא היינו מיליונרים, אבל חיינו...

היה לנו מה שצריך.

אתה זוכר את שם הרחוב שבו גדלת?

00:05:30

בוודאי.

מריאט פאשה.

מריאט זה שם צרפתי.

זה אחד מהחוקרים שחקרו את הפרעונים.

חלק מהם, אחד למשל,

את כתב הפרעונים הוא בעצם גילה...

שמפוליון, ומריאט עבד איתו

00:06:00

הוא גם כן היה חוקר עתיקות.

ועל שם זה, מריאט פאשה.

עכשיו שינו את השם הזה.

אחרי הסיפור הזה של 52'-57' כשיצאנו

שינו את השמות של כמעט

כל הרחובות באלכסנדריה.

המריאט פאשה איפה שאני הייתי וגם בקהיר,

00:06:30

באותו רחוב היה מוזיאון העתיקות המצרי, עד

היום. במריאט פאשה כי הוא היה איש עתיקות.

אז על ידנו לא רחוק היה מוזיאון

של עתיקות, יוון רומי ומצרים העתיקה.

ואם אני נכנס פנימה לתוך הבית, אתה

יודע לתאר לי, אתה זוכר לתאר לי את ה...

כל בלטה אני זוכר.

היה לנו..

00:07:00

כשאתה נכנס...

לובי כזה, כמו פה.

מין סלון בכניסה ועוד חמישה חדרים.

אבל אמבטיה אחת.

לא שתיים, הייתה לנו רק אמבטיה אחת.

והיה לנו גם מזווה כזה שהעוזרת

הייתה מטפסת וישנה שמה.

בית קרקע? או קומות?

היינו בקומה ראשונה.

אז ברחוב שלנו היו מעט יהודים.

00:07:30

אני זוכר חמישה או שישה

יהודים ברחוב ארוך מאוד

זה רחוב צר, אבל חיבר בין שני רחובות ראשיים.

כמו בצרפת יש שאנז אליזה,

יש רחובות שמחברים.

אז הרחוב שלנו חיבר בין אחד

הרחובות שקוראים לו רחוב פואד

פואד היה אב המלך פארוק.

והרחוב השני היה סולטאן חוסיין.

00:08:00

זה היה לפני המלכות המצרית.

היה סולטאן שליט.

אחר כך, המלך הראשון היה פואד,

השני פארוק והשלישי...

הלך לרומא.

הוא היה ילד קטן.

והחדר היה שלך? אם היו חמישה

חדרים היה לך חדר משלך?

00:08:30

כן, חלק מהזמן כן.

אבל כשהייתי צעיר מאוד

הייתי עם אח שלי בחדר אחד.

אחר כך אחותי התחתנה מאוד צעירה

היא הייתה מבוגרת ממני בעשר שנים.

ואז היה לי חדר לבד.

די גדול.

ותיארת קודם שהיו מעט שכנים יהודים.

00:09:00

בשכנים יהודים הייתה לנו פעם אחת

למטה, אשה זקנה אשכנזייה שעזבה.

או שנפטרה, אני זוכר

אותה עוד בזמן המלחמה,

כשהיו הפצצות של חיל האוויר האיטלקי,

היינו יורדים לקומת קרקע אצלה.

ואני יודע שהיא אשכנזייה,

כי תמיד אשכנזייה, זה היה...אשכנזייה.

דבר לא חריג כל כך.

00:09:30

מי שאשכנזי במצרים, היו מזכירים שהוא אשכנזי.

אז לכן כשהתחתנתי עם אשתי,

אשכנזייה. אז לא הרימו גבה כל כך.

כי היא הייתה סטודנטית לרפואה וזה היה מכובד.

השכונה מעורבת, תראה אלכסנדריה...

היא הייתה עיר קוסמופוליטית מה שנקרא.

00:10:00

עיר שהיו הרבה אנשים מכל מיני מקורות.

היו ארמנים, היו יוונים בעיקר,

היו איטלקים היו ממלטה

היו הרבה גרמנים.

רובם ותיקים אבל חלק מהאירופאים האלה

כמו הגרמנים, והמלטזים ברחו בשנות השלושים

00:10:30

כשהנאציזם התחיל או הפשיזם

באיטליה התחיל אז הגיעו די הרבה

כאלה לאלכסנדריה.

הקהילה הגדולה ביותר באלכסנדריה

הייתה הקהילה היוונית.

מטבע הדברים, השנייה הייתה היהודים,

אבל לא במאות אלפים, בעשרות

אלפים, עשרת אלפים או עשרים אלף.

בכל מצרים היו שישים אלף יהודים.

00:11:00

ב56'-57'.

אז זהו, היה לנו שכנים יוונים, איטלקים...

וזה תרם גם כן

לידע הקולינרי, אמא שלי ידעה לבשל כל דבר.

היה לנו מטבח מאוד טעים בבית.

זה היה משולב עם יוונים ואיטלקים.

-נכון, גם בשפה.

אבא שלי, זה סיפור אחר, המקור

של אבא שלי הוא מטורקיה.

00:11:30

אולי אני אתחיל מזה,

מהמקורות.

הוא נולד בסואץ, אבל

אבא שלו נולד בסמירן.

סמירן זה איזמיר.

שני שמות לאותה עיר.

והם הגיעו למצרים,

כשהייתה עבודה שם, עבודה בכריית תעלת סואץ.

ב1860 בערך,

00:12:00

הם הגיעו למצרים, לעבוד בתעלה.

מסואץ, אחר כך, היו שני אחים,

דוד שלי עבד בחברה הזאת של תעלת סואץ.

עד שגורשו כשנאצר הלאים את התעלה.

ואבא שלי, זה הצד שלי,

00:12:30

גדל בסואץ ולמד שם בבית ספר איטלקי.

ושפת החינוך שלו הייתה איטלקית

וידע איטלקית על בוריה.

ועד היום אני מקנא, עוד קינאתי בו איך

הוא יודע איטלקית זו השפה הכי יפה שיש.

והיום איכשהו נזכרתי לפני

כמה ימים...לפני שבועיים.

היינו באיטליה ודיברתי

איטלקית, מה שיכולתי.

00:13:00

ופתאום זה יצא לי, לא יודע איך.

פתאום יצא לי

(איטלקית) מאיפה אתה יודע איטלקית?

היית באיטליה? אמרתי לא. זה מאבא שלי.

זה הסיפור, אחר כך הם עברו לקהיר.

ומקהיר אותה חברה זאת

של הכימיקלים היה לה סניף באלכסנדריה

אז הוא הלך לעבוד שם.

סוריאנו...

00:13:30

זה שם שיש להרבה יהודים מטורקיה

שהגיעו  שיש להם את השם הזה.

לא כולם הגיעו למצרים אבל

הרבה סוריאנו באו לטורקיה.

הסיפור של משפחת

סוריאנו שלי,

אנחנו הולכים אחורה עד גירוש ספרד.

יש לנו תנ"ך ששמה על כל יום בפרשה מסוימת.

00:14:00

היו כותבים, מי שנולד, היו כותבים באותו

זמן אז ידענו מי נולד, מתי ואיפה.

אז מספרד עברו לצרפת ואחרי

צרפת היינו בליבורנו.

זו עיר שביקרתי עכשיו דווקא.

ומליבורנו,

עברנו

ליוגוסלביה. מה שנקרא...

בבוסניה

00:14:30

סרייבו.

סרייבו היינו כמה דורות שמה.

אחרי סרייבו עברו לטורקיה.

מאמא שלי, הסיפור...

הוא אחר לגמרי, אמא שלי,

המקור של סבא שלה, מטנג'יר.

טנג'יר בזמנו...

היום היא במרוקו.

בזמנו היא הייתה שייכת לספרד,

אחרי זה הייתה בין לאומית.

לא שייכת לאף אחד, אחרי

המלחמה היא עברה למרוקו.

00:15:00

המשפחה של אמא שלי,

היה להם דרכון ספרדי.

עד שעזבנו את מצרים...

אז כשעזבנו את מצרים, אגב, אז חלק מהמשפחה

שלי היו ספרדים, אחרים לא עשו דרכון

אז אני יכול להראות לך פה דבר אחד.

שכתוב: אזרחות אין, ללא אזרחות.

00:15:30

יש פה דבר אחד אולי...לצלם את זה.

אחרי זה אנחנו מצלמים את...

-לא כי יש למשל תעודת...

תעודת מעבר.

הם נתנו תעודת מעבר למי שלא היה לו דרכון.

אז נתנו תעודת מעבר לעזוב, כשעזבנו את מצרים.

נתנו תעודת מעבר שכתוב זה תעודת מעבר

ליציאה ללא חזרה.

ככה כתוב.

זה היה נורא, לקרוא דבר כזה.

00:16:00

יעני לך, לא רוצים אותך יותר.

בדיוק תיארת את השלב הזה

שאתם בעצם במלחמה, אתה ילד.

אני זוכר כשרומל היה באל עלמיין,

שזה 100 קילומטר מאלכסנדריה, התחילו לפחד.

אז הרבה יהודים ברחו לסודן.

אבל אבא שלי אמר שהאנגלים ינצחו

ואין לנו מה לזוז והוא צדק.

00:16:30

אתה מכיר את הסיפור של אל עלמיין? -כן.

אז אם יהיה לך פעם זמן תבקר באזור.

זה מאוד מעניין.

ואני זוכר את זה, באל עלמיין זה היה ב 42'.

באוקטובר 42'. - ואתה זוכר את ההפצצות?

הפצצות אני זוכר כי היינו

צריכים ללכת להתחבא.

או בחדר מדרגות או מישהו שיש

לו בית בקומות הנמוכות.

00:17:00

אני זוכר את זה. -והבנת מה קורה באירופה

באותה תקופה? -בוודאי ידעתי הכל.

ידענו וקיווינו שהרוסים ינצחו.

דווקא היינו..

ממה שאני זוכר, ההורים והיהודים שדיברו

לקראת סוף המלחמה

הם אמרו: "קדימה, הרוסים

צריכים לגמור כבר את זה".

למה? היה להם זיקה קומוניסטית?

לא, לא, פשוט הרוסים נלחמו כמו שצריך.

00:17:30

עובדה שהלכו להם 20 מיליון.

יש כמה בתי ספר לזרים.

למי שדיבר צרפתית או רצה ללמוד

צרפתית היו, ליהודים, שלושה בתי ספר.

או שניים.

היה בית ספר של הקהילה היהודית.

שהיה בית ספר בחינם

רוב התלמידים היו

ממקור סוציו אקונומי די נמוך.

כי שם לא שילמו.

00:18:00

אבל צרפתית הייתה השפה השנייה שם.

השפה הראשית הייתה עברית וערבית.

ובתי ספר אחרים, היה, בית ספר שקראו לו

(צרפתית)

הגימנסיה של ההתאחדות היהודית.

שהרבה יהודים הלכו לשם. זה

היה בית ספר לא רע בכלל.

אבל בית הספר הטוב ביותר היה בית ספר צרפתי

00:18:30

קראו לו: (צרפתית)

זה בית ספר חילוני.

בשנות ה 30' או ה 20' של המאה הקודמת.

התחילו לבוא בצרפת...

נגד משטרים אנטי דתיים.

ואז רוב בתי הספר היה קתוליים...

00:19:00

הם רצו שבתי ספר לא יתערבו בחינוך.

הם לא נתנו כסף לבתי ספר קתוליים יותר.

מחוץ לארץ מי שלימד צרפתית היו

 אחים, מה שנקרא נזירים.

היו בתי ספר עם נזירים.

אז בצרפת הוקם מוסד שקוראים לו (צרפתית)

זה המשלחת החילונית.

והיא בנתה בתי ספר בהרבה ערים.

00:19:30

זה היה באלכסנדריה, בקהיר היו שניים

היה באיסטנבול בלבנון בביירות..

היו הרבה כאלה. - שם אתה למדת?

-שם אני למדתי.

היה צריך לשלם, לא הרבה, אבל זה עלה.

זה עלה כסף.

מה לומדים שם?

מה לומדים? לומדים בדיוק כאילו היית בפריז.

כאילו אין קשר למצרים?

לא, אני לא דיברתי ערבית שוטפת.

00:20:00

אתה יכולת במצרים, בזמן הזה,

לחיות בלי לדעת מילה בערבית.

השמות ברחובות היו בלועזית,

בערבית זה היה בקטן.

זה לא יאומן.

אז עם מי דיברתי ערבית? עם העוזרת בבית.

או עם ה(ערבית)

זה השומר בבית.

וזהו.

אפילו באוניברסיטה, אני שם למדתי באוניברסיטה

00:20:30

הלימודים היו באנגלית.

אני למדתי כימיה.

זה היה באנגלית, גם הערבים

למדו באנגלית לא בערבית.

ובתור ילד, יש לך חברים שהם לא יהודים?

כן, הרבה.

וודאי. כי בבית הספר הזה היו בערך חצי יהודים

והשאר, היו צרפתים, יוונים...

מוסלמים גם כן?

היה מוסלמי אחד בבית ספר,

בכיתה והוא לא גמר, הוא הפסיק

00:21:00

במה שנקרא כיתה י', יא, יב הוא לא הגיע.

אבל הוא היה חצי, אמא שלו

הייתה גרמניה ואבא היה מצרי.

ונגיד בתוך הבית ספר, מתייחסים לזה

שאתה יהודי? - בכלל לא, בכלל לא.

מה שכן לקחו בחשבון, כשהיה יום כיפור

וזה נפל בשנת הלימודים אז היה חופש.

00:21:30

זה חילוני לגמרי, מה שנקרא

דת, לא דיברו על זה.

אז יום שבת אתה גם כן לומד?

כן. למדנו בשבת, יום ראשון היה חופשי.

ואבא בשבת הולך לעבודה?

לא, תראה מי שהיה דתי...

תראה, הדתיות...

במצרים הייתה לגמרי...זה לא מה ש"ס...

זה מה שהיה לפני ש"ס.

המרוקאים לפני ש"ס

00:22:00

הם לא הלכו עם הכובע השחור,

לא הלכו עם המעיל השחור.

הם התפללו רק כשאכלו בשבת.

או הלכו לבית כנסת, זהו. הכל היה חילוני.

היהדות הייתה מאוד...

תוניסיה, אתה יכול לשאול את אבא שלך.

או אמא שלך אני לא זוכר...

-אבא.

זה היה מאוד פתוח לא הייתה

הקיצוניות הדתית הזאת.

00:22:30

זאת אומרת, אם הייתה מסורתי מאוד,

אז יכולת ללמוד בבית הספר הזה...

תראה, בדרך כלל ללכת ברגל לבית ספר

יכולת ללכת רבע שעה, אתה לא צריך לנסוע.

שום דת, לא אנחנו לא היינו דתיים בכלל.

שבת?

אבא שלי...

לא, אצל אמא שלי היו יותר מסורתיים.

00:23:00

אבל המשפחה של אבא שלי בכלל לא

אפילו הוא אהב לאכול שינקין במקום אחר

אמא שלי הייתה תמיד בודקת את התיק

שלו אם הוא לא הכניס את זה הביתה.

ואם היה דבר כזה, הייתה שולחת אותו על הגג

היה לנו שם חדר כביסה.

"אתה לא מכניס את זה הביתה".

אבא שלי היה...

לבית כנסת הייתם הולכים?

איפה? -לבית כנסת.

בוודאי. היה בית כנסת אחד היפים שיש...

00:23:30

בכלל שראיתי...אני נסעתי הרבה.

אליהו הנביא? -אליהו הנביא.

אם אתה ראית תמונות...

זה משהו לא מהעולם הזה.

לא היית שם במקהלה?

לא, לא לא.

מי שהיה במקהלה, זה טוב ששאלת.

מי שהיו במקהלה זה ילדים מהבית

ספר של הקהילה היהודית.

הם היו במקהלה הזאת.

אז מתי היית מבקר בבית כנסת?

אני הייתי הולך לבית הכנסת ביום כיפור.

00:24:00

אני זוכר, יום כיפור...

שמיעת השופר, וזהו. זה היה העיקר.

והיינו הולכים לבית הכנסת עוד בשני...

ראש השנה היינו הולכים

עם הבחורים.

אני זוכר שאבא שלי היה לוקח את אח שלי

ושם לו את הטלית על הראש. זה אני זוכר.

חתונות, היו מתחתנים בבית כנסת.

00:24:30

אחותי התחתנה שם. -אתה

זוכר את החתונה של אחותך?

את החתונה? וודאי זה היה ב 48'.

הייתי בן 12.

מה היה?

כאילו, איך נראית חתונה מצרית?

זה לא חתונה מצרית.

החתן, אחר כך באה הכלה עם האבא, כמו פה.

מתחת לחופה.

במקום חופה זה ליד

התיבה שם, אתה יודע.

00:25:00

מאחורי זה נמצא ארון הברית.

אבל אין מסיבה אחרי זה?

מסיבה? אחרי זה היית מקבל

מה שנקרא (ערבית)

אתה יודע מה זה?

זה השקדים הלבנים האלה.

שזורקים וזה כואב?

לא, זה מין סוכריה כזאת

של שקדים עם ציפוי לבן.

זה היה מקובל לשים בקופסא

00:25:30

ולתת לכל אחד קופסא כזאת עם סרט.

זאת הייתה המסורת.

מה שהיה אחרי זה...

בדרך כלל לא היו ארוחות

ערב כפי שעושים פה היום.

כל אחד התפזר

החתן והכלה היו נוסעים למקום אחר וזהו.

חתונה הייתה אצלנו רק טקס דתי.

00:26:00

המשפחה, אתם ביחד?

אמא שלי מאוד שמרה על החגים.

למשל היה לנו סט...

היו מחליפים את כל כלי האוכל. הכל.

היה סט של פסח. זה אני זוכר זה היה קיים.

אצל אחותי...

00:26:30

הבנים שלה יש עוד חלקים מאותם סרוויסים.

וזה המסורת, פסח היה ממש סופר כשר.

גם הרב היה יכול לבוא ולאכול אצלנו.

זה בעיקר ביום כיפור ופסח.

איך נראים חיים של נער

באלכסנדריה באותה התקופה?

מה עושים?

00:27:00

וזה דבר חשוב שכדאי לדעת.

במצרים,

היהודים, היה להם גם באלכסנדריה וגם בקהיר...

הם אהבו ספורט,

והם היו אלופים בכדורסל.

האלופים בכדורסל במצרים היו מכבי קהיר.

מכבי קהיר, יותר חזקים מאיתנו.

זה היה מכבי קהיר. -שיחקת כדורסל? כן.

00:27:30

בשנת 52' לפני המהפכה.

היו משחקי הים התיכון

הראשונים, שעשו באלכסנדריה.

והביאו שני שחקנים ממכבי

קהיר, נתנו להם שם ערבי.

ודרכון ערבי.

ושיחקו וקיבלו אז מקום ראשון.

הכי טובים היו ספרד ואיטליה

ומצרים לקחה את הגביע.

אני זוכר את זה.

אני שיחקתי כדורסל,

00:28:00

אני בזמנו הייתי בשישה-שבעה

סנטימטר יותר מאשר היום.

פשוט מתכווצים.

שיחקתי באלכסנדריה בשני מקומות.

גם מכבי.

ואותו בית ספר יהודי, שאני לא הייתי אבל

היו לי שם חברים היה לה גם קבוצת כדורסל

בליגה הלאומית המצרית ושיחקתי שם.

וזה מה הציל אותי.

וזה סיפור היציאה עכשיו.

בלי הכדורסל, אני הייתי היום לא יודע איפה.

לא הייתי היום פה.

00:28:30

היית בעוד תנועות? ממכבי הולכים

לאיזושהי תנועת נוער לא?

לא, זאת הייתה תנועת ספורט.

כן אבל הלכת לתנועת נוער?

היו תנועת נוער יהודיות של השומר הצעיר

בעיקר. -ולא היית שם? -לא.

לא עניין אותי.

גם מה שקשור לישראל לא עניין אותנו

אנחנו לא חשבנו לעלות לישראל.

לא הגדרתם את עצמכם כציונים? -בכלל לא.

ועלינו לישראל במקרה.

00:29:00

לא הייתה כוונה לעלות לישראל.

עלינו לישראל, שוב, במקרה.

והמקרה הוא הים הסוער שהיה ב 57'.

אנחנו עזבנו את אלכסנדריה באונייה.

לא היו הרבה מקומות באוניות כי

כולם עזבו אז מצאנו סוף סוף מקום.

הייתה מקום שני-שלישי בליגה באלכסנדריה.

מקום שני תמיד.

בדרך כלל.

מקום ראשון לא הצלחנו...

00:29:30

בית ספר של הנזירים, הם היו הכי טובים.

כשפרצה מלחמת...

סיני

מבצע קדש.

אז האווירה קצת התקלקלה. קצת

יותר, היא התחילה להתקלקל ב 52'.

אבל אז, לא היה נוח להסתובב ברחובות.

לפני זה יכולת להסתובב

בלילה ולא הייתה שום בעיה.

00:30:00

יום אחד, אני הייתי אז סטודנט

לכימיה, התחלתי שנה שלישית.

בדיוק אז פרצה המלחמה.

רציתי לבקר חבר שלי שלמד גם איתי.

ממשפחת סמואל.

סמואל זאת משפחה ענפה, אותו סמואל

שהיה בארץ אם אתה שמעת עליו...

הוא למד כימיה ורציתי לבקר אותו.

00:30:30

אז הלכתי הוא לא היה רחוק ממני.

הלכתי ברגל.

ושם על יד הבית שלו בדיוק בכניסה.

אני פותח את השער, לא היה

שומר, מתנפלים עליי.

צבא, אנשי צבא.

עם רובה,

עם כידון.

מוציאים אותי החוצה עם הכידון.

יש לי חולצה...עם חור כבר.

00:31:00

מוציאים אותי החוצה.

בא איזה קומנדקר, מעלים אותי על הקומנדקר.

ובא אספסוף.

התחיל (ערבית)

אתה יודע מה זה

אטבח אל-יהוד

התברר, שהיו מקרים לפני זה שעוצרים

אנשים חשודים ושולחים אותם

00:31:30

לאיזשהו מחנה הסגר בקהיר.

זה כנראה היה המטרה, להעביר

אותי לקהיר לאזור הזה.

בן כמה אתה?

בן כמה אני הייתי? פחות

מעשרים, עשרים, עשרים ומשהו.

ורצה הגורל עובר אוטו

איזה ג'יפ צבאי

00:32:00

רואה חבר'ה עם דרגות.

עוצרים ושואלים מה קורה,

הוא אומר הוא רצה לעלות

הוא אומר תעזבו אנחנו ניקח אותו.

הביאו אותי לג'יפ,

זה הנס, זה נס.

הם אומרים לי: "אתה ז'ק סוריאנו

נכון?" אמרתי כן מאיפה אתם יודעים?

אתה משחק כדורסל במכבי.

אמרתי כן.

אז אומרים

00:32:30

בסדר, תשמע, המצב לא

טוב עכשיו. לך הביתה

"אני מאמין", ככה אומר לי הקצין,

"שבתוך כמה ימים אתם תקבלו צו עזיבה".

מאיפה הוא מכיר אותי?

חיל הים

המצרי.

רצה

קבוצת כדורסל.

00:33:00

ורצה מגרש.

אז באו ליהודים וקיבלו את

מגרש שלנו פעמיים בשבוע.

אז הם גם הסתובבו וראו אותי משחק.

אני מספר את זה לאמא שלי, אמא שלי אומרת

לי שאנחנו צריכים לעזוב יותר מהר.

00:33:30

מיד אמרו לי אתה לא מסתובב פה באמצע הלילה.

לקחנו מישהו עם אוטו

נסעתי לצד השני של העיר,

צד רחוק אחותי גרה שם.

כדי שאני לא אסתובב באותה שכונה.

עכשיו, מה התברר?

אני סיפרתי את זה לאמא, על החבר הזה סמואל.

אמא הכירה אותו.

אחרי כמה ימים

אני הייתי אצל אחותי.

סמואל הזה בא לבקר אותי.

00:34:00

אני אספר לך, זה סיפור לא יאומן.

הוא בא לבקר אותי אמא שלי פותחת את

הדלת רואה אותו, נותנת לו סטירה.

"מה אתה בא לפה?"

כי בגללו אני כמעט...

אז הוא מספר לה שהיה מישהו שהלשין עליו.

או על המשפחה שהם עושים

סימנים עם פנסים.

מדליקים פנסים לחילות האוויר

של האנגלים והצרפתים.

00:34:30

וזה לא דובים ולא יער. למה?

היה מישהו הלשין סתם, סתם הלשין

כי קנו ממנו סיגריות והפסיקו לקנות

אז הוא הלך להלשין.

אז כשהתברר הסיפור הזה, שחררו את כל העסק.

אבל אני בינתיים הייתי יכול להיות בקהיר.

00:35:00

אז אחרי כל הסיפור הזה, אמא שלי אומרת

אנחנו לא נשארים יותר. צריכים לעזוב.

באמת אחרי יומיים קיבלנו צו.

הם לא נתנו את זה בכתב.

בא מישהו ואומר עדיף שתעזבו.

הם לא נתנו משהו בכתב.

ואף מצרי לא יכול להביא

לך צו מכל אלה שראיינת.

שקיבלו צו חתום שהם צריכים לעזוב.

אין דבר כזה.

אז מה?-אמרו בעל פה.

00:35:30

מה אמרו לך? -לעזוב.

תוך 72 שעות. -ואם לא?

מה זה אם לא? אם לא אז הולכים למחנה בקהיר.

זה מחנה הסגר. מה זה אם לא?

אתה לא פה עם מס הכנסה אתה אומר אני לא משלם.

ואיך ההורים הגיבו? -אז

התחלנו להתעניין לעזוב.

וזה לא היה פשוט.

00:36:00

המצרים ידעו שהיהודים צריכים לעזוב

ולא יכולנו למכור מהבית שום דבר.

הם באו והציעו מחירים...

אתה יודע, שולחן שעולה לא יודע...

500 שקל? הם הציעו 2-3 שקלים.

זה בלתי אפשרי.

אז החלטנו לא למכור כלום.

חלק אמרו, אתה רוצה, ז'ק,

או אדווין אח שלי, תשברו.

אז הרבה דברים שברנו.

00:36:30

כל הוויטרינות, כאלה, שברנו.

שברנו, לא נשאר לנו מהן.

אם לא אתם, אף אחד לא ייקח.

מה? -אני אומר אם לא אתם אף אחד לא ייקח. -לא

רצינו. אז בסוף קיבלנו מקום באונייה היוונית.

היה רק תא אחד.

-מה היה שם האונייה?

לא זוכר... פורינייטה, משהו כזה.

קורינתיה 2... אונייה מאוד קטנה לא גדולה.

00:37:00

היה רק תא אחד אז הוחלט שאני נוסע

הייתה נגלה ראשונה, שאני נוסע עם אחותי

וגיסי ושני ילדים קטנים. אחד היה תינוק.

היו ארבעה אנשים בתא, התינוק היה בעגלה.

ההורים שלי היו צריכים לבוא בנגלה הבאה.

00:37:30

הספינה הייתה צריכה ללכת לאתונה, לפיראוס

אחר כך למרסיי וחזרה לעשות את הסיבוב הבא.

אז בסיבוב הבא, אמא שלי

והדודה ואחי היו צריכים לבוא.

כשאנחנו עזבנו היה

דצמבר-ינואר.

דצמבר ינואר 57'?

57' כבר כן.

00:38:00

הים שם היה הכי סוער.

גם הצוות שם היה על הפנים.

הצוות היה על הפנים. לא עבד.

צוות האונייה.

והיה לנו תינוק שם בן שמונה חודשים.

אחותי הייתה על הפנים, לא יכלה לקום.

כולם הקיאו.

רצה

הנס, אני החזקתי מעמד, הייתי יחידי.

שום דבר לא השפיע עליי.

00:38:30

אז אני עשיתי את הבקבוקים לתינוק.

והייתי דואג לו, הייתי יוצא החוצה

בשביל לחפש, לא היה אף אחד באונייה.

כולם היו על הפנים, המטבח לא עבד, שום דבר.

היינו צריכים להגיע לפיראוס

אחרי שני ליליות, שלושה ימים.

וזה לקח שבוע.

בגלל הים.

אחותי וגיסי לא אכלו שבוע.

00:39:00

שבוע לא אכלו, לא יכלו לאכול.

הגענו לפיראוס.

יורדים, אחותי אומרת: "אני לא ממשיכה".

לא ממשיכה, מה זה לא ממשיכה, בסדר.

עולים חדשים

פליטים, אנחנו.

אז היה שם...

של האמריקאים.

משהו כמו אונרר"א כזה.

אז לקחו אותנו לאיזשהו בית

מלון פשפשים, להישאר שם.

00:39:30

אז כשנרגעה, אחרי יומיים,

בא איש אחד עם כיפה.

אומר: "אתם יהודים?" אמרתי "כן."

"למה שלא תבואו

לפלשתינה,

לישראל."

אחותי אומרת: "לא, אנחנו

צריכים ללכת, יש לנו...

אשרה להיכנס לאוסטרליה."

אנחנו היינו אמורים להגיע למרסיי,

00:40:00

ואנחנו דוברי צרפתית, אם הולך לנו שם

נישאר בצרפת, ואם לא נלך לאוסטרליה.

"ומה עם ישראל?"

"אין לכם אף אחד בישראל?

אז גיסי אומר: "כן, יש לי אח, אבל

אני לא הייתי בקשר איתו המון זמן."

אח שלו, בשנת 48', ברח מאלכסנדריה בסירה.

סירת מפרש. ברחו. הם היו ציונים.

00:40:30

לימים הלאה, הוא היה מושל נצרת. אחרי המלחמה.

הגענו, היא אומרת: "אונייה אני לא רוצה".

"אין אונייה יש מחר מטוס".

איזה מטוס? הוא אומר: "מטוס

הכי טוב שיש, קונסטליישן."

קונסטליישן זה היה מטוס

צרפתי, הכי הכי הכי מפואר.

כמו היום הבואינג ה-878.

00:41:00

אז בסדר, אמרנו: "מה יש לנו להפסיד?"

הוא אומר: "אתם רוצים? תוכלו לחזור.

אתם לא חייבים להיות שם."

אז גיסי אומר: "בסדר, נלך לראות את אחי."

אז נסענו לשם

מגיעים ללוד, מתחיל השוק. "אנחנו

מעבירים אתכם למקום שתוכלו לגור".

מה זה? אתה יודע מה זה?

00:41:30

מעברת רמלה.

אז אפרופו טורקמניסטן

היו שם הרבה עיראקים אגב.

אני לא יודע אם אתה יודע

את זה, זה היה פחונים.

פחונים.

מגיעים לשם,

ואיכשהו גיסי הצליח להשיג את אח שלו.

הייתה שמחה גדולה, עשרים

שנה לא ראו אחד את השני.

00:42:00

לא עשרים, פחות, מ48' עד 56'...10 שנים.

אז הוא אומר להם

"אני אקח אתכם למישהו

"תוכלו להיות שם עד שתמצא עבודה

אבל את הצריף הזה אסור לעזוב."

כי זה זכויות.

אתה זוכר את זה? היו זכויות.

אז אני נשארתי לשמור על הזכויות.

הייתי שם לבד

היינו שם חמישה איש

כן, הם ארבעה ואני, חמש.

00:42:30

היו שם עשר שמיכות.

נכון?

אז אחת שמתי על המיטה, אחת

עשיתי כרית, והיו שמונה.

שמונה שמיכות היו עליי, וקפאתי מקור.

אני זוכר את זה עד היום.

אז עברו כמה ימים ואמרתי

לאחותי שזה לא בשבילי.

אז הכרתי שם את הבן של אח של הגיס.

00:43:00

הוא היה בחיל אוויר, בקורס טיס.

אז הוא בא וגם דיבר צרפתית.

ולקח אותי לתל אביב, עשינו סיבוב.

הוא אמר: "אתה יודע מה? בוא נראה".

הלכנו לסוכנות.

והוא רשם אותי

לאולפן בקיבוץ גבע.

אז ככה התחלתי את החיים שלי בישראל כעצמאי.

ברחתי מזה, אחותי וזה

יופי, אבל זה לא בשבילי.

00:43:30

לא המעברה ברמלה ולא זה, אז הייתי שם.

שם הכרתי את אשתי.

במידה וב57' מבצע קדש לא מתרחש,

אתה רואה את עתידך במצרים?

לא, בכלל לא.

תמיד חשבנו לעזוב.

תמיד חשבתם לעזוב?

-לא, אבל 56' זה הטריגר,

זה פשוט נתן לנו.

אתה יודע, כשאתה צריך לעזוב,

אתה לא אומר: "זהו אני עוזב."

זה לוקח זמן.

00:44:00

משפחה, מי נוסע, לאן נוסעים.

אבל ראיתם את עצמכם תמיד שם כאורחים?

לא, אני כסטודנט הייתי...

הולך לצרפת, אם לא היה מבצע קדש, הייתי

אולי ממשיך לימודים שם. לא הייתי נשאר.

הייתי הולך לצרפת.

אז כיצד תפסתם את עצמכם בתוך מצרים?

מה היה? -לא, כיצד תפסתם

את עצמכם במצרים, כאזרחים?

00:44:30

לא, הם לא נתנו לנו, לא, תראה...

דור שלישי אבא שלי היה במצרים

ולא קיבלו, בזמן הטורקים אפילו הוא היה שם.

והם לא קיבלו את האזרחות.

למה?

אז היינו ללא אזרחות, זה כתוב גם בתעודות.

באזרחות: ללא אזרחות.

אז אמרנו, אי אפשר בלי אזרחות.

00:45:00

מי שהיה צרפתי או אנגלי, גר במצרים

כי היה נחמד לגור, הרוויחו הרבה כסף.

אבל היו לו לאן ללכת.

לי לא היה לאן ללכת ולא הייתי ציוני.

זה כמו אמריקאי שלא מקבל

גרין קארד ובא לעשות כסף?

נכון.

אפילו יותר גרוע מזה.

אתה לא יכול לקבל שום משרה בממשלה.

נניח שרצית להישאר במצרים,

00:45:30

אבל ללא אזרחות. אתה לא

יכול להתקבל לשום עבודה.

לא כפקיד, לא כמנקה רחובות

אפילו, אתה לא יכול.

לא הייתה ברירה אלא לעזוב.

ברור.

חשבנו על זה אז אמרתי, אני גומר לימודים...

הלימודים שם היו חינם או כמעט חינם.

ואני אלך, חשבתי ללכת לצרפת.

להשתקע שם. -כן.

00:46:00

דיברתי, אמא שלי הייתה אוהבת לדבר ערבית.

כי היא דיברה מהבית ערבית, אז

היא הייתה תמיד פולטת בערבית.

אנחנו היינו עונים לה בצרפתית.

ודיברו, אבא שלי עם האחיות של האח

שלו, היו מדברים לדינו. ספרדים.

זאת אומרת, בבית ידעו איטלקית, לדינו,

צרפתית, ערבית, עברית? -אנגלית ויוונית.

ועברית?

עברית כמעט ולא.

00:46:30

אני למדתי עברית בשביל הבר מצווה.

ולא זוכר כלום. הגעתי ב57' לאולפן.

ואני בקושי ידעתי, ידעתי אותיות

פה, אבל לקרוא לא יכולתי.

לקח לי זמן.

ואיך הייתה ההתאקלמות שלך? אתה כבר לא ילד.

אתה עלם צעיר

ויפה. -נו? -איך אתה מתאקלם פה?

פה בארץ? -כן.

זה לא היה פשוט.

00:47:00

קודם כל באולפן היה אז, חוזרים לאולפן.

-חוזרים לגבע.

באולפן היו שם באמת, המון, הייתה עלייה

מפולניה. כי אז, פולניה, גומולקה היה שם.

ראש ממשלה, הוא פתח את השערים ליהודים.

והיו יהודים מפולניה, היו יהודים

מ...אתה יודע מה היה ב 56'?

מרד בהונגריה.

היו גם יהודים מהונגריה.

00:47:30

והיו עוד קצת שם באולפן. היו

כמה ממרוקו, היה מישהו מקנדה.

וזהו, היינו שם חבורה של שלושים.

ממצרים היו כמה.

כולם סטודנטים, או הרוב סטודנטים.

ההונגרים היו סטודנטים,

אחר כך למדו משפטים.

ברפואה היו, מהמחזור הזה

באולפן, יצאו שישה רופאים.

כימאים אין, לא הרבה לומדים כימיה.

00:48:00

ממש מחזור מוצלח.

כן, היה עוד מצרי אחד, צביקה

קראו לו, הלך למשטרה.

גם אני חשבתי ללכת למשטרה

כי לא היה לי גרוש עדיין.

אז יצאנו בלי כלום, כשיצאנו את מצרים,

יצאנו עם 4 לירות שטרלינג לבן אדם.

4 לירות שטרלינג ב 57', היה

אפשר לחיות בארץ חודש.

זהו.

00:48:30

וכשעלינו לארץ, קיבלנו 4 לירות.

מהסוכנות. 4 לירות.

אז לי לא היה שום דבר,

לא היה גרוש, כלום.

הייתי באולפן, יצאתי. אז מה שעשיתי

הלכתי לאוניברסיטה, וזה עוד סיפור.

נרשמתי לשם, התקבלתי, אמרו לי: "למדת שם..."

00:49:00

שנתיים שם זה לא שווה שנתיים פה.

אתה צריך לחזור אחורה קצת. בסדר.

הרמה יותר גבוהה וזה נכון, אין ספק בזה.

אשתי נרשמה לרפואה, היא הייתה

שנתיים ברפואה בחו"ל, למדה רפואה.

וזה הסיפור שאני חייב לספר פה,

לא רק ליהודים אלא לכל המדינה.

00:49:30

הם קיבלו שיכון בנהריה.

מי זה הם?

ההורים שלי אשתי, בנהריה.

ובינתיים אחותי עם גיסי, הוא מצא עבודה

בעכו.

מפעל של כור.

ארגון פלדה זה היה.

00:50:00

לא היה לי גרוש, מה שעשיתי,

היה לי פה ושם איזה טבעת

ושעון ושרשרת. מכרתי, בשביל לחיות.

בסוף התברר ששנה ראשונה

באוניברסיטה זה ללא כסף,

זה חינם.

אבל בשביל להירשם, צריך לקבל אישור

מהסוכנות כדי שבשנה אחרי זה תוכל לקבל.

00:50:30

אז הלכנו אני ואשתי, למשרד הסוכנות היהודית.

אתה חיפאי נכון?

אתה זוכר איפה זה היה?

זה רחוב הנמל.

בפינה, יש בית עגול כזה, שם הייתה הסוכנות.

אנחנו עולים לשם.

היא עולה. "מאיפה את?" מפולניה.

בסדר, היה שם משרד לעולי פולניה.

סטודנטים עולי פולניה.

בסדר, נרשמה, רשמו, קיבלה מלגה.

00:51:00

שנה ראשונה חינם, וכל שנה אחרי

זה כהלוואה לטווח של עשרים שנה, זה כלום.

בסוף מהאינפלציה לא המשיכו...לא חשוב.

אני בא, תובע. "מאיפה אתה?" מצרים.

"אין לנו כזאת מחלקה."

מה זה אין? פולניה יש מצרים אין?

"כן, אין לנו."

אני התחלתי להתרגז.

00:51:30

גם כשהייתי צעיר לא הייתי חמום מוח אבל

אמרתי לא יכול להיות. דופק על השולחן.

מה זה כאן?

בסוף, מישהי מופיעה פה, אומרת: "מאיפה אתה?"

ממצרים. "אתה מדבר

אנגלית?" אמרתי כן.

התחלנו לדבר אנגלית.

היא אומרת: "אל תדאג, אתה רשום

עכשיו אצל עולים אנגלוסקסים."

אמרתי תודה רבה אבל מה עם זה...

00:52:00

היא אומרת: "שיבואו לדבר

אנגלית איתי, הכל יהיה בסדר."

אז אתה רואה איזה אפליה הייתה

בארץ...זה משהו מגעיל.

זה מה שהיה בארץ.

טוב.

אמרו לי שבאוניברסיטה אפשר לקבל עבודה.

פה ושם קיבלתי עבודה. עבודות דחק.

גם לזפת כביש, חלק עשיתי.

אבל איכשהו גם בעזרתה,

היא הייתה כבר חברה שלי.

00:52:30

חברה טובה, גם בעזרתה היא קיבלה מאיזה דוד

מאמריקה 50 דולר לחודש, זה המון כסף.

באותו זמן.

אז, היא גם עזרה לי קצת.

ככה החזקתי מעמד.

הייתי תורם דם כל שלושה

חודשים, זה היה שישים לירות.

שישים לירות אתה חי חודש, כסטודנט.

כל שלושה חודשים אפשר לתרום דם.

לא לעתים יותר קרובות.

וככה,

00:53:00

הייתי אז בשנה שנייה בכימיה,

שנה שלישית ורביעית,

אז הייתה שיטה גרמנית,

לימודים ישר לתואר שני.

אז זה חמש שנים. בסוף

שנה שלישית, רביעית,

כבר הועסקתי כמדריך

לשנים הראשונות.

התחלתי להרוויח.

כשגמרתי את הלימודים,

00:53:30

בשנה רביעית, עד שנה חמישית אתה עושה תזה.

אתה כותב מחקר.

עבדתי באוניברסיטה במחלקה לפיזיקה וקיבלתי

משכורת ראשונה, אני זוכר עד היום.

זה היה בשנת 60'.

324 לירות, זה היה...

פנטסטי. ואז התחתנו. אז התחתנו בשנת 60'.

והיו עוד משרות באקדמיה? -הרבה.

00:54:00

איתה, ברפואה היו הרבה. איתי בכימיה היה אחד.

היה אחד, יהודי קראי.

קראי? -כן. היו במצרים כמה קראים.

ומה עם ההורים שלך?- ההורים שלי?

זה סיפור אחר.

עם האונייה הזאת שלנו, אנחנו הגענו לרמלה.

ואחרי שבוע, הוא מצא עבודה

00:54:30

בארגון פלדה, אז העבירו אותם למעברה

בעכו.

מכיר את עכו?

לא חשוב.

אז שלחו טלגרף להורים שלי, שהיו

צריכים להגיע שבוע, שבועיים אחרי זה.

שהם בעכו, שיבקשו מעברה,

הרי זה ידוע, על יד עכו.

אתה יודע לאן שלחו אותם?

00:55:00

נו די, תגיד לי.

דרומה?

דימונה.

אני אראה לך פה תמונות של דימונה.

שלחו אותם לדימונה.

אלה היו אנשי הסוכנות

באוניות שעשו את הסלקציות.

מדהים. אז הם נשארו בדימונה שנתיים, שלוש.

אבא שלי היה בן שישים

פלוס ועבד בעבודות דחק

00:55:30

עד שנשבר לו הגב ולא יודע מה.

זה לא היה קל.

לא היה קל.

אבל אני למדתי, גמרתי לימודים, אחר

כך עשיתי צבא מה שהייתי חייב.

עשיתי טירונות, אחר כך

שוחררתי כי הייתי נשוי.

ונלחמת ב67'? -ואז התחלתי ב60', בשנת 61'

לעבוד בכור אטומי בנחל שורק.

שם התחלתי.

00:56:00

זה גם הפך להיות סודי.

בוודאי.

וזה נתן לי קצת אוויר

נגד אפליות.

אתה פתאום מקובל. יש לך

עבודה, אין אפליות שם.

אז הרגשתי שאני, איך אומרים, מהחבר'ה.

שברת את תקרת הזכוכית. -כן, כן.

אבל זה לקח כמה שנים.

זה לא היה קל. הקליטה לא הייתה קלה.

00:56:30

כסטודנטים, לא הייתה שום אפליה.

להפך, כולם היו נחמדים איתי.

עד כדי כך שאני הייתי אפילו פופולרי

אני ארגנתי נשף גמר לכימאים.

וב67', אתה נלחמת?

לא.

לא נלחמתי אבל הייתי במלחמה.

יריתי על חמור.

גייסו אותי,

00:57:00

לעזה, העבירו אותי לעזה. הייתי בכפר עזה.

שם חפרנו וזאת הייתה הרגשה

לא טובה כי כשנכנסו בפנים,

היו הרבה טנקים שלנו הרוסים. לי זה היה...

אבל אחר כך בלילה אמרו: "אתם פה".

היחידה הייתה חיל מצב מה שנקרא.

00:57:30

זאת אומרת אחרי שכובשים יש חיל שמטפל...

אז היינו הולכים מבית לבית

לחפש שלא יהיו פדאיון.

ובלילה היו אומרים לנו, היינו בפרדסים עם

אוהל. "אם אתם שומעים מישהו זז יורים."

אז יריתי.

ובבוקר זה היה חמור.

וזה...אתה צוחק, זהו.

זו המלחמה שלי.

כן חזרתי למצרים לא מזמן, לפני 3 שנים.

00:58:00

אני יצאתי לפנסיה בגיל 65. אז זה היה 65.

-עובד מדינה לא?

והייתי צריך 10 שנים לא לנסוע.

היה אסור לי דברים כאלה.

אז כשעבר הזמן הזה, ביקשתי רשות להיות שם.

לא רציתי לבקר ולהסתובב.

אז מה רצית? -זה היה מסוכן.

אז עליתי על

00:58:30

שייט. היה שייט שהתחיל.

שחונה במצרים כמה שעות.

20 שעות. חונה באלכסנדריה.

אז לקחתי את אשתי. לקחתי מונית שם.

עשינו סיבוב בכל מה שהכרתי.

מהבית שלי, מבית הספר...

כל מה שאני זכרתי.

איך היה לחזור? -חוף הים, וחזרנו.

00:59:00

וזה היה בשקט. זאת אומרת, לא הרגשנו כלום.

הנהג היה בסדר גמור.

ואיך הייתה החוויה לחזור?

החוויה הייתה לא נורמלית.

הכל אותו דבר חוץ משמות הרחובות.

כשהגענו לשם, יצאנו מהנמל. אמרתי

אני רוצה להסתובב, באנגלית אמרתי.

להסתובב, אני מצרי ממזמן, אני

גדלתי פה, בית ספר צרפתי.

00:59:30

אני רוצה להסתובב, רוצה מונית לכמה שעות.

אני מסתובב עם המונית,

ואני שואל: "איפה הרחוב הזה?" הוא לא יודע.

הוא אומר: "אתה יודע מה, חכה."

חזר לנמל, לקח נהג מבוגר.

עם אוטו אחר, וזה הנהג שהיינו איתו.

הוא זכר את השמות לפני שהשתנו.

אז ידע להגיע לכל דבר. אני זכרתי את השמות.

01:00:00

גם לפני שנסעתי ראיתי באינטרנט את

המפות עם השמות החדשים וזה לא היה קל.

אבל הוא זכר את הכל, הוא ידע את הכל.

גם בבית כנסת, הוא ידע איפה הבית כנסת

היהודי. הוא ידע שאנחנו ישראלים בסוף.

וזהו, היינו שם 8 שעות, מספיק.

אחד המצרים...

יש שלושה סוגי יהודים ממצרים.

01:00:30

יש כאלה שעלו בסביבות 48'-49'.

אלה בעיקר היו היהודים מהשכבה

הסוציו אקונומית הנמוכה.

אז באו לישראל.

היו גם ציונים, שלא באו

לישראל אבל חיכו להזדמנות.

והיו אנשים כמוני, וכמו

המשפחה שבכלל לא היו ציונים.

הגענו לישראל במקרה.

בגלל הים וכל הסיפור שסיפרתי.

01:01:00

במשפחה שלי, הדורות שבאו אחרי זה. לא

יודע אם לצערי או לשמחתי, אשתי פולנייה.

זה לא שהם יותר...פולנייה היא

ניצולת שואה, אמא שלה גם.

והיחידים ממשפחה ענפה, גדולה.

והמשפחה שלי הייתה

יותר נוטה

01:01:30

להיות בחלק הזה של ה..

ניצולי שואה יותר מאשר מצרים.

חבר'ה זה היה הרס. הרוס לגמרי.

מי שמצא את זה, זה הבן שלי.

שעובד היום ב"רפאל" גם כן.

והוא מצא את זה ב...

והגיע למקום הזה. באמצע הלילה.

01:02:00

אז אשתי אחר כך נסעה, נתנה

כסף לשומר ועשו מצבה חדשה.

אז הסיפור הפולני והשואה,

שלט יותר מהסיפור המצרי.

זהו. ובצדק.

היום בבתי ספר בכיתות י' או יא' נוסעים ל...

אז הנכדות שלי היו שם

01:02:30

וזה קשר אותן גם למשפחה אז הם הרגישו את זה.

וזהו, אני יודע. אני לא כל כך...

אני מתגעגע למצרים, לחוויות שהיו שם.

לכדורסל, לחברים.

לחופש הזה הקוסמופוליטי שאתה מדבר עם כולם.

ואף אחד לא אומר לך: "אתה יהודי" או "אתה

יווני" או "אתה ארמני."

01:03:00

היה ככה, הכל פתוח. היה תענוג.

עובדה שנשארנו שם.

כשהיה טוב.

עד שנאצר בא, עשה טעויות.

לדעתי הוא עשה טעות גדולה כשגירש את כולם.

הכלכלה ירדה, הכל ירד.

אתה יודע למשל,

אנחנו היינו, "אנשי תרבות" די גדולים.

01:03:30

דוד שלי, אח של אמא שלי היה עורך ראשי

של העיתון הצרפתי היחידי באלכסנדריה.

אם אתה יודע או לא, ב1869 בנו את תעלת סואץ.

בפתיחה של תעלת סואץ,

ביקשו מאחד, מחבר אופרות.

ורדי, שמעת על ורדי? יפה.

01:04:00

לחבר אופרה, אז הוא איחר. הוא לא חיבר

אופרה בזמן. אבל האופרה קוראים לה "אאידה".

"אאידה" של ורדי, והיא

נוגנה בתעלת סואץ.

ב71', שנתיים אחרי שהקימו את התעלה.

אבל אז היה (ערבית). מה שהיה לפני המלך.

הוא מאוד רצה שיבואו זרים

01:04:30

והוא אמר לאופרה של מילאנו,

לבוא כל שנה באותו תאריך ולשיר אופרה.

אז הייתה אופרה "לה סקאלה ד'מילאנו.

שמעת על זה?

הם היו באים למצרים כל שנה בחודשי פברואר.

זה שנה מתה באיטליה

ומנגנים אופרות. ואני, מגיל

אפס, הנה תשאל את אשתי.

הייתי גם יכול לשיר כמה אופרות.

01:05:00

היה לנו גם כן איטלקים שברחו מאיטליה

והיו מנגנים גם אופרות בבית. בחוגי בית.

גם היינו אצל הדוד, היו לו חוגים כאלה.

היה לנו חיים טובים.

טוב ז'ק, תודה רבה לך.

אין בעד מה. אני רק, איך אומרים.

לא יודע קרה נס, אבל איך אומרים,

אני רואה את הנכדים שלי,

ואת הילדים שלי, ואת אשתי כמובן.

הנס הזה הציל אותנו, אני לא מצטער משום דבר.

Yakov Sharon

Interviewer -
David Mimoni
Video length:
01:02:48
Date Taken:
01/01/1
Place:
Alexandria
,
Egypt
Playlist (0)
00:00:00
Search