Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

דניאל.

שלום.

-היכן נולדת?

בשיראז.

בשיראז. בשנת?

1945.

או.קיי, ומה הזיכרון

ילדות הראשון שלך?

זיכרון הראשון שלי שאחי נולד.

ועשו לו ברית בבית כנסת.

-כן.

00:01:00

אני, מה שהכי מדהים היה

לי שהוא עשה פיפי על...

על המוהל?

-על הזקן.

כן, זה מה שזכור לי,

זה הזיכרון הראשון הראשון שלי.

כשהייתי קטן.

היו לנו כמה בתי כנסת.

באמת יש אתר שהוא באמת... אם ירצו להיכנס,

יש אתר בפרסית שקוראים לו 'דור לדור'

00:01:30

מי שיכנס, יש שם המון בתי כנסת,

המון אנשים מוכשרים וכל הרבנים,

כל המשוררים היהודים הפרסים.

או.קיי ומי היה הרב שלכם?

היה לכם רב בקהילה?

היה לנו רב מאוד מאוד

מכובד, קראו לו הרב אהרן,

אהרון, אבל לא היו קוראים לו,

היו קוראים לו 'חאג'י אהרן',

חאג'י אהרון, חאג'י אהרון, כן.

00:02:00

חאג'י אהרון.

-כן.

והוא היה רב, אתה אומר מכובד?

-מאוד מכובד.

אתה יכול לספר לי עליו קצת?

אני זוכר שהיה לו... קודם

כל היה מעביר את התפילות

מאוד היה מצמרר התפילות

של יום כיפורים,

שהוא היה שר אותן בפרסית,

זה מאוד היה באמת

מצמרר התפילות שלו.

והוא היה מוהל, והיה מחתן.

00:02:30

אני לא כל כך זוכר את זה, אבל אני

יודע שהוא בתפקיד שלו היה עושה את זה.

עכשיו, היה לו בית

מאוד גדול, חצר ענקית.

בתים... עם ויטראז'ים,

יפה, בתים כאלה עם קשתות,

כן?

-וויטראז'ים.

היה לו בחצר בריכה,

00:03:00

שאני זוכר שהיינו הולכים לשם לעשות מקווה,

כאילו לפני יום כיפור, זה מה שאני זוכר,

בבריכה שלו?

-בבריכה שלו, כן.

ושם גם אבא היה מקבל מלקות.

למה?

מלקות, יום כיפור, מה?

לכפרה?

-כן.

יש דבר כזה, מקבלים 39, אני

לא זוכר, היה לו מן...

אבא היה לו בית מלאכה לחוטים.

בית מלאכה.

00:03:30

ואימא?

אימא שלי גם נפטרה כשהייתי צעיר.

ממה?

אמרו מהלב, אמרו כל מיני דברים,

ואני, שוב, אין לי מושג ממה.

אנשים היו...

היו מתים שם על ימין ושמאל.

כל מחלה קטנה, זה נגמר במוות.

אז לאבא היה בית מלאכה לחוטים,

והוא הצליח ככה לפרנס את המשפחה?

00:04:00

כן, כן, הוא הצליח לפרנס...

והיה לנו עובדים, בהתחלה היו לנו

עובדים מהמשפחה שהם עלו לארץ,

ואחר כך היו לנו עובדים זרים,

בני דודים שלנו מהגויים.

היה לנו מוסלמים שבאו לעבוד.

לעבוד אצלו?

-כן, היו כמה...

בגילאים שלי, ואז

אנחנו היינו חברים...

כן, היו לך חברים מוסלמים?

כן, אני, יש לי את התמונות.

00:04:30

אבל אתה, הם אף פעם לא אמרו

לך משהו, כאילו 'אתה יהודי'?

לא, הם היו איתנו, היו אוכלים איתנו,

היו עובדים איתנו, סחבקים איתנו,

הם שמרו עלינו מאוד, אני הייתי

הולך איתם בחוץ איפה שלא רציתי,

היה לי גם ביטחון ואף אחד לא היה

מתקרב אליי כשהייתי הולך איתם.

כי הלכת איתם?

כן. הלכתי איתם, לא מתקרב, לא

'יהודי' כי אני יהודי, לא...

00:05:00

אני הייתי אחד מהגויים,

והייתי מסתובב איתם בכל מקום.

באמת היינו יוצאים בשבתות,

גם שבתות לא עובדים.

כן. הייתם משפחה דתית?

דתית דתית לא, מסורתית.

היה לנו כל מיני פארקים,

כל מיני מאגרי מים,

יש מאגר מאוד יפה,

שקראו לו 'סעדי חפז'.

היינו הולכים להתרחץ

שם, היה כל מיני...

00:05:30

בריכות כאלה, זה לא

בריכות אולימפיות,

סתם מאגרי מים, שהיינו

הולכים בתור ילדים,

היינו שוחים שם בתוך...

עושים פיקניק, חוזרים.

אני כל היום הייתי איתם,

יותר ממה שעם ההורים.

כן, ובאיזה בית ספר למדת?

בקונסאר.

זה בית ספר כללי?

00:06:00

זה בית ספר יהודי, היה,

ז"ל, שמעתי שהם לקחו את זה.

איך מאייתים את זה?

קונסאר.

שם באמת למדתי, לא הרבה.

עד איזה כיתה?

-עד כיתה 4.

נשרתי כי אימא נפטרה באותו זמן,

הייתי בן 10 כשאימא נפטרה.

10-11 משהו כזה, די...

00:06:30

אני זוכר שבכיתה 4 אימא שלי

נפטרה ואני לא הייתי מסוגל...

ללמוד ולא הייתי מסוגל... כי אבא

לא היה מסוגל להכין אותך לבית ספר.

גם הייתם 8 ילדים בבית.

לא, אז לא היינו 8, אז היינו 3.

שלושה, אפשר לראות בתמונה.

היינו שלושה, ובכל זאת אבא לא

יכול היה, כי אבא היה צריך לעבוד,

00:07:00

זה לא רק לעבוד ולהכין את החוטים, היה

צריך לקחת את החוטים וללכת לשווק אותם.

ואז אני עזבתי את הבית ספר

והלכתי לעבוד עם אבא.

אז היה לי כסף ללכת

לסרטים, ללכת לטייל.

אה כן, היית מקבל ממש משכורת?

בטח, יותר ממה שכולם מקבלים.

אני עובד, ושילם לי יותר,

וככה הייתי עובד...

ואז לאט לאט גם עם החברים האלה

שהייתי יותר גדול הלכתי...

00:07:30

אמרו לי שהם הולכים

ללמוד בערב ב...

קראו לזה...

'אקרבל' זה מן בית ספר כזה, כיתה

כזו אצל הגויים, בשכונה של הגויים,

שהיו משלימים כאילו את הלימודים.

אז למדתי שם עם הגויים, כן.

-עם הגויים.

כן, גם הייתי לפעמים

נשאר בשיעורי קוראן,

לפעמים הייתי בורח.

לא זוכר באיזה גיל

הייתי, גם הייתי די קטן,

00:08:00

כשאבא החליט לקחת איזה חנות,

במקום לשווק את החוטים, ללכת לשווק

את החוטים לחנויות, שם על הגב...

אז החליט שינסה איזה

חנות וימכור את החוטים,

ואני הייתי צריך לנהל את החנות.

באיזה גיל היית?

אני... 10-11.

אה ממש אז אבא החליט...

כן, ואני בחנות, ואני צריך למכור.

00:08:30

זה, עכשיו כשאני נכנס

לזה, זה באמת מדהים אותי,

כלומר, איך עשו דבר כזה? מה ילד בן

11 בחנות, ימכור, ייקח כסף, ייתן עודף?

זה...

-סמכו עליך כנראה.

כן.

באיזה שפה דיברתם?

אנחנו דיברנו פרסית.

וידעת עוד שפה?

כן, 'שיראזית', 'שיראזית' שמדברים בין...

של היהודים.

היהודים דיברו 'שיראזית'?

כן, היהודים ביניהם

דיברו 'שיראזית'.

00:09:00

ועם הגויים?

עם הגויים פרסית.

היינו מדברים ב... אצלנו

היה לנו רמזים...

רמזים שהגויים לא

היו מבינים את זה.

למשל, לשתות שתייה חריפה,

כן?

-אז...

"בואו נלך לשתות תה לבן".

או ללכת לבנות, אז היו אומרים

"בוא נלך לאכול ח'לה ביבי".

"ח'לה ביבי"?

זה חמין של השיראזים. 'ח'לה'

זה דודה, 'ביבי' זה סבתא,

00:09:30

מאכל כזה אומרים 'ח'לה ביבי'...

זה מאכל, חמין של השיראזים,

זה חמין מיוחד של השיראזים...

שזה כמו כל חמין, אבל מה

שמיוחד זה ששמים הרבה לפת,

וגם קצת אורז בכל התבשיל הזה.

וזה היה רמז למה?

רמז שנלך לבנות.

שלא יבינו, שנלך לבקר בנות.

00:10:00

גם לא רצינו ש... גם היהודים שלא

יבינו לאן אנחנו הולכים, לזה...

אז בעצם אתה אומר שאז נשארתם

בבית אבא ושלושה בנים,

וואו זה... סבלנו...

למה?

-יו.

קודם כל... השכנים עזרו לנו,

הייתה משפחה שעזרה לנו קצת,

פה ושם לבשל לנו.

לא היה לנו ניקיון.

לא היה לנו ניקיון, היה לנו...

00:10:30

שני האחים שלי קיבלו גזזת,

מהחוסר ניקיון, היה לנו כינים,

אני מתבייש להגיד, אבל...

כי לא היה אף אחד שיטפל...

כן, אז מסכן היה בא, הוא

היה צריך בין העבודות,

לרחוץ אותנו, לרחוץ

אותנו בסבון מיוחד...

שאני לא אדבק, אני

זוכר שהוא טיפל.

והייתה לנו סבתא, ז"ל שגם היא...

00:11:00

אבל היא לא הייתה כל כך עצמאית, ללכת...

הייתה מוגבלת כזאת.

היא גרה בשיראז?

היא הייתה, כן, היא

הייתה גרה איתנו בבית.

אה היא הייתה אימא של אבא?

אימא של אבא, כן.

כן, והיא גרה איתכם.

כן, עכשיו...

-אז היא לא הייתה מבשלת בבית?

היא לא, היה צריך לקנות

ולהביא לה בשביל שהיא תבשל,

לא היה לה... היא הייתה מאוד חלשה,

היא הייתה מאוד דקיקה, חלשה ו...

00:11:30

הייתה גם צולעת וגם...

לא יכלה ללכת ולעשות

קנייה, אם הייתה קנייה...

דברים קלים היא יכלה לבשל,

אבל גם לקנות צריך.

נכון.

זה בדיוק מה שיש לי... אני מתנדב בביטוח

לאומי, בדיוק זה מה שבישיבות אומרים,

נותנים סיעוד לאנשים.

"היא יכולה לעשות,

לשים במיקרוגל."

00:12:00

אמרתי: "יופי, אבל איך יגיע האוכל למקרר

בשביל שתשים במיקרוגל, מישהו צריך לקנות."

בדיוק זה מה שהיה אצלנו, שלא

היה מישהו שהיה הולך...

לקנות את המוצרים.

אז לא כל כך הייתה... הייתה מבשלת

פה ושם, אני זוכר מעט מאוד,

ואנחנו הסתובבנו מה זה רעבים.

כן, אני זוכר, כשבאתי

לארץ שקלתי 49 קילו.

ככה, דחליל.

כן, אחר כך אבא התחתן עם אישה...

בת כמה היא הייתה?

00:12:30

עוד שנה, שנה בדיוק אני חושב,

אם הייתי בן 10, אז זה 11,

11 ומשהו, התחתן אבל...

באמת לי היה יחסים מאוד מאוד טובים איתה,

היא הייתה מנקה, מבשלת, אבל לא...

לא כל יום, לא כל... אני זוכר

שהיא הייתה הולכת לבית מרחץ,

זה ללכת בבוקר, ולא בלילה.

מה זה אומר?

כאילו לוקחת את

ה'פקלעך', את הבגדים...

00:13:00

הולכת לבית מרחץ, לבית מרחץ לא

הולכים צ'יק צ'ק להתרחץ ולבוא,

הולכים, יושבים, מדברים עם

אנשים, יושבות, מסתבנות.

חוזרת בערב?

-בערב,

אז זהו, אותו יום מת, זהו,

אותו יום אין מה לאכול.

אין מה לאכול...

אז מי טיפל בילדים שלה?

אני הייתי מטפל.

אני הייתי מטפל, אני

באמת הייתי הולך...

00:13:30

הייתי הולך לקנות ביצים,

אבל לא היה לנו מקרר...

בהתחלה היה לנו מזל, כשסבתא הייתה

בחיים היו לנו תרנגולות בחצר.

ותמיד היה לנו ביצים.

אז באמת כשהיא נפטרה,

כבר גם זה כבר לא

עשינו לול תרנגולות,

אז אני הייתי הולך לקנות

ביצים, עושה חביתה,

היינו אוכלים חביתה ולחם, נו מה...

זה ארוחת צהריים.

00:14:00

עכשיו, בקשר לאוכל, היינו עוד...

היה לנו עוד באמת מקור ש...

שבבוקר, היו מוכרים חלקים פנימיים,

ריאות וזה, אני הייתי מת על זה.

צריך לקנות את זה על הבוקר,

ב-5:00-6:00, לא זוכר,

לפני שהולכים לעבוד, לפני זה היינו

קונים ואוכלים וזה מחזיק...

אה הייתם אוכלים בשר?

-כן.

או.קיי, ואז?

-וזה מחזיק, מה.

00:14:30

זה מחזיק, זה טוב שלפחות היה...

הצרה שגם הם עלו לארץ.

שמי עלו?

אלה שהיו מכינים, אלה שהיו מבשלים.

אני גדלתי בשכונה יהודית דווקא, בהתחלה

איפה שאחותי נפלה, היינו בשכונה יהודית.

קראו לזה 'מהלה שיראז',

ואנחנו עברנו ל...

'מהלה שיראז'?

-כן.

מהלה.

-מהלה.

מהלה זה מקום.

00:15:00

כן, יותר היו קוראים

לזה 'מהלה ג'ודה'.

זאת אומרת, היו יהודים, היו

חנויות, היה ירק, בשר.

חנויות, כל החנויות האלה הם מכינים...

תירס, פול.

פול, תירס, כל מיני...

בחנויות.

בחנויות האלה, וחביות של לפת.

00:15:30

ואז אתה אומר בעצם,

היית קונה את החלקים,

ואז היית אוכל את זה בדרך לעבודה

או שהיית מביא את זה הביתה?

הביתה, היינו מביאים

הביתה וכולם אוכלים.

אוכלים , כן, מהבוקר.

כן, על הבוקר,

או שהיינו אוכלים את זה, המאכל שאמרתי,

היה גם עוד מישהו שעושה 'ח'לה ביבי',

זה היה עושה בקיץ, או בחורף, 

כבר לא זוכר, בקיץ או בחורף.

חמין זה לשבת.

00:16:00

הם היו מבשלים, היינו

הולכים לקנות, לאכול משהו.

אז אוכלים מהבוקר ארוחה כבדה.

ארוחה כבדה, כן.

כן.

-ואז בערב מי מבשל?

זהו, היא הייתה מבשלת

לפעמים כל מיני דברים,

האימא החורגת שלי.

קראו לה אמבר.

היא הייתה מבשלת וזה

בסדר, היינו אוכלים.

00:16:30

אבל ככה, מתי היה קשה? כשהיא

הייתה הולכת לבית המרחץ אחרי...

מזל שהיה פעם בחודש יום כזה.

אחרי המחזור.

אחרי המחזור הייתה הולכת...

בסדר...

למקווה, לא יודע מה זה...

כן, אז יום שלם

שהיא לא נמצאת ו...

יום שלם שהיא לא נמצאת ואז...

אז באמת יש לי סיפור על זה ש...

00:17:00

שאני לא יודע לאיפה היא

הלכה, גם אבא לא היה,

את זה באמת אני מספר

כל הזמן לאחים שלי,

אני הייתי ואחי

הקטן הוא נסע לארץ,

הוא עזב אותנו בגיל 10-11 עזב,

אז אני הייתי ואחי הקטן ושלושה

ילדים שלה, אחים חורגים.

היו כל הזמן צורחים.

אני מנסה להשתיק אותם, "תהיו בשקט",

צורחים, בוכים, בוכים, בוכים.

00:17:30

ואני אומר "רגע, וואלה

יכול להיות שהם רעבים."

מה אני אתן להם? לחם היה תמיד,

לחם היינו הולכים לקנות

ותמיד היה לנו לחם,

אז באמת הלכתי...

בזה, היו מוכרים לפת, מוסלמים.

הלכתי קניתי איזה צלחת עם לפת,

והבאתי להם לחם, אכלו, אכלו אכלו,

ונרגעו.

-נרגעו.

00:18:00

הייתי די קטן, לא זוכר,

13-14, זה גילאים די...

די... עבדתי, תמיד היה לי כסף...

הייתי הולך להמון סרטים.

הייתי חולה על סרטים,

אוהב פארקים, אוהב

לטייל, לעשות פיקניקים.

מתי הייתם עושים פיקניקים?

בשבתות.

כל שבת?

-כן.

לוקחים...

כן, לוקחים 'פקלעך'

והולכים, לא...

00:18:30

אם זה לא בשבת, גם עושים על האש,

לעשות קבבים וכל הדברים האלה, אם

זה שבת אז דברים קלים ויושבים.

מה אוכלים?

אני זוכר ש... לא היה

קולה והדברים האלה,

התחילו להגיע קולה,

אז התחילו לקחת קולה,

לקחת לחם, אוכל, בשר,

מה שיש בבית, לא...

כן, ואז מה? יושבים בפארק?

יושבים בפארק, שמים שטיח

או מן שטיחון כזה...

שטיח, לא היו לוקחים כיסאות...

00:19:00

זה היה רחוק, היו צריכים ללכת.

אז יושבים, אבא היה משחק

קלפים עם החברים שלו,

וזה היה מעניין, אני באמת

צריך לספר על זה, בכסף,

שהכסף, הייתה קופה בצד,

מי שמפסיד שם בקופה.

עכשיו, שהקופה... לוקחים את הכסף

בקופה מי שהפסיד, מי שהרוויח,

כל הכסף שנשאר, היו

לוקחים מוצרים לשבת הבאה,

00:19:30

לפיקניק הבא, לא מישהו

משלם או לא משלם,

לוקחים את הכסף הזה,

הולכים לקנות בשר, דברים.

מי היה, עם מי הוא היה משחק שם?

עם החברים שלו.

איפה שאנחנו גרנו, שם...

זה היה בשבתות מה שאתה אומר?

הקלפים?

כן, קלפים כן, בשבתות, לפעמים

כשהיה קר זה היה אצלנו בבית.

הייתם אז מסורתיים או איך?

כן, כולם היו מסורתיים,

לא היו מדליקים.

00:20:00

אפילו היינו מתים,

קופאים מקור, אני זוכר,

כשקופאים מקור, "תלבש עוד

משהו, תשים עליך שמיכה"

שלא להדליק אש?

כדי לא להדליק אש, כן.

כן, וכאילו היו משחקים על כסף,

אבל לא היו מדליקים אש כאילו?

כן, שמים כסף, שמים בקופה.

בחגים היה לנו בית שאנחנו גרנו,

היה לנו בית מאוד גדול, היום...

00:20:30

טוב, קשה להסביר ככה, די

גדול שהשכרנו את החדרים,

כאילו היה 4 חדרים גדולים, שהשכרנו

אותם ליהודים שבאו לגור ומשלמים...

ואבא היה משלם על כל

הבית, גם היה שכור...

ושם, המנהג שלנו, שהיה בפסח,

היה לנו חדר מאוד ענקי,

שטיח מקיר לקיר...

00:21:00

שכל אחד בא עם המגש

שלו, עם האוכל, עם הכול,

והיו עושים את כל הפסח, כולם ביחד

עם כל השכנים, היינו לפחות...

20-30 אנשים, עם השכנים.

זה מנהג, זה מנהג

קבוע, זה היה בפסח.

אם לא בישלו, אני הייתי אומר,

הייתי קורא לזה 'חג הרעב'.

00:21:30

אם אין, אם לא בישלו, אין מה לאכול,

אי אפשר ללכת החוצה לקנות שום דבר.

בפסח כאילו לא קונים בחוץ.

אין שום דבר לקנות, מה לקנות?

אין. הכול זה חמץ.

לא היה חלב וגבינות וכל זה.

אימא לא בישלה בפסח לפני שהיא...

היא הייתה מבשלת, כן,

אבל זה לא היה מספיק.

תמיד הייתם רעבים בפסח?

פסח, אני הייתי מסתובב רעב. היו קונים

הרבה אגוזים, שקדים, פיצוחים כאלה.

00:22:00

אבל זה לא זה, צריך לאכול...

משהו בסיסי, בסיסי.

כשאני באתי לישראל,

מביאים סלט בערב,

מה זה השטויות האלה?

תביאו בשר, מה זה סלט?

ביצה, מה זה ביצה? גם

הייתי מסתובב רעב בערב.

בקיבוץ, יופי, היו נותנים לאכול,

אחרי שעה-שעה וחצי הייתי רעב,

הייתי צריך להתחיל לחפש,

לחם, או משהו בקיבוץ.

אני זוכר שמישהו היה חולה,

היו לוקחים לו ביצה,

00:22:30

ולוחצים עליו, ואז

קוראים ל"שרה, רבקה"...

וזה, וכל הזמן לוחצים,

"משה, יהודה"...

מה זה לוחצים?

לוחצים על הביצה, איך שנשבר אומרים:

"וואו! היא עשתה לו עין הרע."

וזהו, וכאילו...?

זה אחד מהמנהגים שהיו. היה עוד

מנהג אחד, אני לא יודע למה,

תמיד היו אומרים, עשו לנו...

00:23:00

כישוף, לכו תחפשו. עכשיו, הבית

שלנו באמת היה בנוי מאבנים,

אבנים כאלה כמו בחוץ.

איך זה נקרא, אבנים, חתיכות אבנים, לא...

אני צריך להראות לך תמונה.

שתמיד היו אומרים לנו ללכת לחפש,

לראות אם יש משהו בין האבנים.

תמיד היינו הולכים לחפש, תמיד

היה איזה משהו שחור, איזה מן...

00:23:30

מי עושה את הדברים האלה?

אני לא יודע מי עשה,

תמיד אני הייתי מוצא

דברים שהיו מחדירים,

היו שמים את זה בתוך בד,

והיו מכניסים לתוך...

לתוך האבנים?

-כן.

ואז אתה אמור למצוא את זה כדי...?

כן. הייתי מכניס מקל ואז

הייתי מוציא את זה.

עשו לנו כישוף, וואלה לא

יודע מי, מי עשה, למה?

ומה היו מכניסים לשם?

כל מיני דברים שחורים,

או כותבים משהו בשחור,

00:24:00

ציורים שחורים או... תמיד אני

הייתי מוצא דברים כאלה, לא...

וזה עוד משהו, הייתה

עוד אמונה תפלה ש...

שגם על הביצים, הביצה של

התרנגולת הראשונה, הבכורה,

כותבים עליה לא יודע מה, והבן

הבכור צריך לאכול את זה.

או.קיי.

ותמיד לי היה מלחמה עם האחים שלי.

אתה אבל הבכור.

00:24:30

כן, אבל לא מעניין אותם, ילד,

מה תגידי להם בכור לא בכור...

כן, היו כותבים על זה.

-מה היו כותבים?

אני לא יודע, כותבים כל

מיני, הייתי קטן, מה.

כן, לא שמת לב.

-לא.

תגיד, ועשו לך בר מצווה?

לא.

-לא.

זה היה נהוג בכלל?

האמת שאני לא זוכר

שעשו למישהו בר מצווה.

לא זוכר.

-פחות היה נהוג.

00:25:00

אבל מה שאני כן זוכר,

שסבתא ז"ל קנתה לי בד,

והיא נתנה לי לתפור כטלית.

זה מה שעשו לי, זה הדבר היחידי

שאני זוכר שעשו לי בבר מצווה.

או.קיי קנתה לך בד...

והיא תפרה, לקחה לתופרת,

לקחה סרטים ותפרו על הבד...

00:25:30

ואז באמת גם מישהו לימד

אותי איך לעשות את הקשירות,

שבעה קשרים, אני זוכר, שבעה

קשרים פה, ארבעה קשרים פה.

אני זוכר שאני עשיתי את החוטים,

כן, אז מישהו לימד אותי את

הקשרים, ואז ישבתי ועשיתי.

ובאיזה גיל אתה מתחיל

לחשוב על לעלות לישראל?

מאוד צעיר.

-כן?

00:26:00

מאוד, מאז שהייתי ילד

רציתי לעלות כי היה לי...

יש משהו פנימי, קשה

להסביר, משהו פנימי מושך,

מושך אותך, 'יאללה תעלה לנסוע',

לא נתנו לי ההורים, אחי עלה.

נתנו לו לעלות כי הוא היה...

-באיזה גיל?

גם כן, 10-11.

לבד?

-לבד לבד כן.

מה זאת אומרת אז איך הרשו לו?

00:26:30

הוא באמת היה קצת ילד מאוד שובב.

אז באו שכנעו, באים מהסוכנות

משכנעים, 'עליית הנוער',

ואז לקחו אותו.

אימא אז הייתה?

-ואז לקחו אותו.

לא, אימא לא הייתה, אם אימא הייתה

אני לא חושב שהיה סיכוי.

אימא לא הייתה ו...

ואז גם הסבתא שלי הייתה

בארץ, סבתא אימא של אימא.

היא הייתה בישראל, היא

הייתה גרה בתל אביב.

00:27:00

איך קראו לה?

-גוהר.

גוהר, ברכה, אני לא זוכר

מה השם הראשוני שלה היה.

ואז אח שלך בעצם בגיל 10 עלה ב'עליית

הנוער' ואתה באיזה גיל מצליח לעלות?

19.

-19, איך עלית?

19, אחרי שעשיתי פוגרומים בבית.

שברתי ממש.

רבת עם אבא?

00:27:30

רבתי עם אבא וסבא שכנע

אותי 'בוא נקנה לך רכב'

'תלך ללמוד נהיגה', אני באמת

בגיל 17 הלכתי ללמוד נהיגה,

למה הוא לא רצה שתעלה?

הוא לא רצה.

רצה שתישאר לידו?

-כן.

הוא לא רצה, הוא מאוד התנגד, איך שהגעתי

לגיל כזה, אמרתי 'אבא, תודה רבה',

"אני לא צריך את החתימה

שלך, אני עולה וזהו."

אמר "אתה באמצע שיעורי נהיגה", אמרתי לו

"אני אשלים את זה בישראל, מה הבעיה?"

00:28:00

למה רציתי, אחד הדברים

באמת שמאוד הפריע לי שם,

הצעירים. גם יהודים,

גם לא יהודים.

במקום לחשוב על איזה עתיד, במקום

לחשוב על איזה פטנט, על המצאות,

מה ההמצאות שלהם?

להגיד משהו לבנות.

הרי בנות, זה כל אחד, להגיד

'שלום, קוראים לי...' ולדבר וזה,

00:28:30

אז הם מתחילים למצוא איזה משהו

להגיד, הם היו עסוקים, הראש שלהם,

זה... בכל מקום בעולם צעירים מנסים

להמציא דברים, לא להמציא שטויות.

זה מאוד היה מפריע לי.

אמרתי איזה... תגידי, איפה אני חי?

אני חי עם...

אבל איך ידעת נגיד

שבישראל זה יהיה אחרת?

00:29:00

כי הייתי מאוד מקנא כי

עבדתי באיזה חנות...

מכרנו צמר, הם היו

מוכרים כל מיני דברים...

מכרנו גם צמר ועל הצמר כתוב:

MADE IN ISRAEL

עכשיו, אנחנו היינו עובדים על

הגויים, אומרים שזה צמר הולנדי,

מהולנד, הם מאוד אהבו

את הצמר שבא מהולנד.

והם לא היו מבינים מה שכתוב,

היינו אומרים שזה צמר הולנדי.

00:29:30

ואני הייתי מקנא, איראן עם 2500

שנים ניסיון, צמר לא יודעים לייצר,

מה יודעים לעשות? מה אנחנו יודעים לייצר?

גרביים לא יודעים לייצר,

צריך לייבא, זה היה הורג אותי.

אומר 'למה אני צריך לחיות

פה, במקום כזה מפגר?'

אומר: 'אנשים פה מפגרים,

מדברים שטויות, במקום'...

00:30:00

'יהודי, לא יהודי, תתעסק בדברים

שלך, מה יהודי לא יהודי?'

היינו הולכים לסרט, יושבים מאחורה

והיו מנענעים לנו את הכיסאות.

בגלל שאתם יהודים?

-כן.

להציק?

להציק, להציק, כל מיני.

אבל כשהייתי הולך עם הגויים אז לא היו

לי בעיות, כשהייתי הולך עם זה...

תמיד היו מציקים, היו מרביצים, אנחנו

היינו מרביצים, תמיד חוזרים...

הייתם לבושים שונה?

00:30:30

קודם כל, היה לנו לבוש, לבוש

אחיד שהיינו מקבלים מהג'וינט.

מן מדים כאלה, לפי זה

ידעו, או שלא יודע...

הם ידעו, מהפנים ידעו

מי יהודי ומי לא יהודי.

אין לי מושג למה.

ואז בעצם איך אתה בגיל 19 מצליח למצוא

דרכים לעלות לבד בלי הסכמת ההורים?

00:31:00

טוב, גם בסוף הסכימו כי

ראו 'כבר אין לו ברירה'.

וגם סבתא ז"ל, היא גם הייתה אחת

מעמודי התווך, שהיא לא הסכימה.

אז כשהיא נפטרה, אז אבא

כבר לא היה לו ברירה,

נתן לי, עזר לי לעלות, היינו

צריכים, כבר קיבלתי צו גיוס.

צו... לא היו לנו צווים,

היו באים אלינו הביתה,

00:31:30

"איפה דניאל? בוא ניקח אותו."

מה, בשיראז?

כן.

דפקו "בוא ניקח אותו"?

-כן, ככה באים.

כן, מי באו?

שני אנשים שעבדו ב...

-במה?

בצבא כנראה, באים בלבוש אזרחי,

אה לצבא האיראני?

האיראני, כן, באים

לוקחים אותך וזהו.

הבנתי.

אז בכלל אבא אמר 'זהו, זה הזמן'.

כן, אמר 'מה אני צריך'...

00:32:00

צבא שלהם זה צבא מסחרה, אני הייתי

רואה את החיילים, היה לי...

מאוד לא נעים לראות אותם,

לא היו מכבדים אותם,

לא כמו בישראל שחייל רואים, מכבדים,

שם חיילים לא כיבדו, צוחקים מהחיילים.

היו אומרים להם "סרבז

גושנה, סרבז גושנה".

מה זה?

'סרבז גושנה' זאת אומרת שהחייל

רעב, כאילו זה מן כינוי כזה.

00:32:30

כן, הכול היה, היו צוחקים על

הקצינים, כל קצין היה לו...

היה איזה חייל שהוא עובד

הבית שלו, משרת שלו.

אז תמיד את הולכת, אשתו של קצין

הולך והחייל מחזיק את התינוק,

אה וואו, זאת אומרת זה לא מקום...

בדיוק, הייתי אומר מה זה הדבר הזה, חייל צריך

לשמור על המדינה, לא לשמור על אשתו של הקצין.

נכון.

איך סידרת לעצמך את העלייה?

00:33:00

טוב, היה לנו מישהו

שקראו לו 'כהן קוצ'ק'

שהוא היה אחראי על העלייה.

'כהן קוצ'ק' זה כהן קטן,

הוא מכין, הוא יודע

את הדרכים וזה,

הוא ידע למי לשלם.

00:33:30

ואז הוציאו לי...

שנה דחייה, מהצבא,

מהצבא האיראני.

כן, מהצבא האיראני, שאני הולך

לישראל לבקר את הסבתא ולחזור.

וזהו.

כן, זהו.

זוכר שהייתה החתונה

של הבן דוד שלי,

ונסעתי איתם לטהרן, ומשם היה

מן מקום שקראו (לו) 'בהשתיה',

00:34:00

מן בית עלמין כזה, שהייתי

איזה חודש שם, עד ש...

זה היה בבית עלמין?

הייתי שם איזה חודש בערך.

חודש שם, ואז משם עליתי למטוס.

וישב... אני ועוד חבר, ישבתי

על יד איזה מישהו, עלינו ביחד.

עם הבחור הזה, שקראו לו מרדכי,

00:34:30

עלינו לארץ, ואז התיידדנו כבר במטוס

והחלטנו שהולכים לאותו קיבוץ,

החלטנו שביחד הולכים לצבא,

התחלנו יחד, עבדנו ביחד,

עד היום אנחנו בקשר.

רגע וגם הוא עלה לבד?

כן, גם הוא עלה לבד.

לאיזה קיבוץ הגעת?

פרוד ואחר כך עברתי לכרמיאל.

אה, או.קיי, קיבוץ פרוד

ומשם התגייסת לצבא?

התגייסתי לצבא, כן.

ומה הזיכרון הראשון שלך מישראל?

00:35:00

מישראל, שלא הייתי רגיל לראות

את הבתים האלה בקיבוץ,

משולש כזה וזה, בתים

מרובעים וארוכים,

שם בשיראז באמת היו

בתים שעלית לגג,

אפשר לעבור חצי משיראז,

לא חצי זה מוגזם,

אבל בערך, הכול זה מחובר.

הכול זה מחובר אחד לשני,

ואותו גובה פחות או יותר.

00:35:30

ואז יש סמטאות ואז מהסמטאות קופצים

לגג השני וממשיכים, ממשיכים...

זה הזיכרון שלי, שראיתי את הבתים האלה,

פתאום אני רואה בתים כאלה בודדים,

אחד פה, אחד שם, בקיבוץ...

זה יפה, והזיכרון השני שראיתי

את הים, היה לי מאוד התלהבתי,

שראינו את הים, כל הזמן שהיינו עוברים ליד

הים, היינו אומרים 'פעם נבוא להתרחץ פה.',

00:36:00

היינו מאוד חולים על המים.

נבוא להתרחץ פה, נבוא

להתרחץ פה, עוברים עוברים,

הייתי בקשר מכתבים עם ההורים.

ומאוד ניסיתי לשכנע אותם

שיבואו שבת לכרמיאל, אותו דבר.

בדיוק כשבנו חנויות, והלכתי

לסוכנות וביקשתי שיתנו להם חנות,

00:36:30

אמרו: "שיבואו, ניתן

להם חנות, שיבואו."

והם התעקשו לא לבוא, התעקשו

לא לבוא, וזה אוכל אותי.

זה גם אוכל אותם, זה

גם אוכל אותם היום.

היום, כשאני מדבר עם אחיות שלי...

שאיפה הן נמצאות?

הן נמצאות, אחת יש לי שגרה בחולון,

ויש לי שתי אחיות שנמצאות בארה"ב,

00:37:00

ועוד אח בארה"ב. כן הם

עברו, הם גם התפזרו.

עכשיו...

-וההורים נשארו ב...

אבא, אבא נשאר לבד. אין לי מושג

למה השאירו אותו לבד בשיראז.

אבל אשתו?

אשתו עזבה, היא הלכה עם הילדים.

והוא ממש התעקש להישאר, אפילו שהיא עזבה?

כן, הוא נשאר, והוא לא רצה ללכת,

"בארה"ב קר לי, בוא נלך לישראל,"

הם לא רצו לישראל, הם רצו לארה"ב.

00:37:30

ואז... ואז הם עזבו אותו לבד.

עכשיו, הוא גם הספיק להגיע לארץ.

לבקר?

לבקר, הוא רצה להישאר, זה היה בדיוק

-לפני המהפכה.

לא זה אחרי המהפכה.

-אחרי המהפכה?

בשנת 90'-91'.

אחרי המהפכה, איך

שהוא בא דרך טורקיה,

דרך טורקיה, והגיע זמן

כזה שלא השגנו לו דירה.

00:38:00

בדיוק אנחנו גם היינו במעבר

שהלכנו לגור באיזה מקום,

שבדיוק עוד לא גמרו ולא היה לנו

מים, לא היה לנו חשמל בדירה,

איך שהוא היינו מתחברים פירטי

למים וחשמל לכל הדיירים כבל אחד,

שכל הזמן היה קופץ ואי אפשר

היה להחזיק אותו אצלנו.

ולא היה, זו בדיוק הייתה

העלייה של הרוסים.

00:38:30

שכל פינה, כל זה תפסו, כמה

חיפשנו, כמה, לא מצאנו.

כי הוא חשב להישאר.

הוא מאוד רצה להישאר,

ואנחנו, פשלה שלנו,

לא יכולנו לסדר לו.

אז הוא החליט לחזור.

הוא החליט לחזור, כן, וגם

לא היה לו ספייס כזה,

שנגיד 'חכו עוד חודש, חכו עוד

שבועיים', לא יש לו שבועיים, 14 יום,

וצריך לחזור, זאת הייתה בעיה.

00:39:00

שאנחנו לא הצלחנו תוך 14 ימים

להשיג איפה שיגור, איפה....

אז הוא בעצם נשאר שם.

נשאר ומה זה כל כך מצער אותי,

שאם היה לנו קשר והיינו יודעים,

הבית שקנינו, יכולנו בית באותו בניין,

שאפשר יהיה לעשות לו יחידת דיור.

יחידת דיור למטה, בלי בעיות,

ואנחנו בקומה העליונה.

זאת הייתה בעיה.

00:39:30

ואז שם שמעתי מקרה מאוד מצער

שהיה בחג ולא רצו לספר לי,

היינו בחג ש...

איך שנגמר מוצאי חג, סיפרו שהוא

נפטר, וזה מאוד היה לי קשה לקבל,

פסח, היינו בפסח.

00:40:00

בדיוק בי"ז, הוא נפטר ו...

שם.

הוא נפטר ואחר כך, לא

אומרים כלום, נפטר.

טוב, בסדר, ישבנו עניינים וזה.

אחרי איזה חודש-חודשיים

מספרים שהוא נרצח, נשרף...

יו... היה לי עוד פעם כאב

לב, מהתחלה עוד פעם.

מי רצח אותו?

00:40:30

יש שמועות שהוא הלווה,

היה מלווה כסף לגויים,

ומישהו שהיה חייב

לו כנראה לא רצה...

כנראה הוא לא רצה לשלם,

אז שרף את הבית,

יש עוד איזה 20 אלף יהודים שם.

בשיראז?

-כן.

אז מישהו מהם היה איתו בקשר?

כן, מבני דודים,

זה מה שהם התקשרו...

והם מסרו לבן דוד שלי שגר

בחיפה, הוא התקשר אליי.

00:41:00

וזה גם, כל כך כעסתי עליו שהוא

לא סיפר לי באותו רגע ששמע.

"לא רצינו לקלקל לך את החג."

מה זה לקלקל לי את החג?

אני הייתי...

עבדתי בביטוח לאומי, עבדתי בתקשורת,

והייתי צריך להעלות... אחרי החג,

כשהכול, סוגרים את כל

המחשבים והשרתים, צריך...

צריך להפעיל אותם,

וזה בדיוק קבלת קהל,

שאתה לא יכול ללכת, הייתי צריך

ללכת כמה שעות, להפעיל את הכול,

00:41:30

לראות שהכול בסדר ולבוא לשבת,

וזה מאוד מאוד לא היה בסדר,

שיש להם את המחשבה הזאת

"בואו נעבור את החג",

זה גם... הזה של הפרסים...

שמה?

מחשבה לא נכונה.

לא, אתה אומר "זה של הפרסים".

כן, זה מחשבה לא נכונה, הטבע

של הפרסים, שלא מספרים,

אותו דבר, אחותי נפטרה, בארה"ב, גם

בחג, בדיוק שישה חודשים לפני זה.

בראש השנה?

כן, בדיוק בראש השנה.

00:42:00

או בסוכות?

בראש השנה, בדיוק, בול ראש השנה.

ביום ראש השנה.

-ולא אמרו לך?

עכשיו, לא אומרים, הם

מסובבים, מסובבים, מסובבים,

דחיל רבאק אז תגידו מה קורה?

למה, כי הם לא רוצים לצער,

כאילו, זה העניין הפרסי?

כי הם לא רוצים לצער, כדי

שפתאום אני לא אקבל התקף לב...

איזה מצחיקים.

קודם כל, אני עריק שם.

-אה עדיין?

00:42:30

ודאי, אם יראו את

הפספורט שלי, עריק.

אבוד העניין, אין מה לחזור.

כן, אין מה.

אז הרכוש נשאר שם, הכול נשאר?

הכול נשאר שם, אבל באמת יש לי קטע

לספר על זה, משהו שאומרים...

איך הדברים לא מקריים...

הייתי בבית כנסת, אז רציתי משהו כמו

לפני שנה, לעשות לו נר זיכרון.

אז אומרים: "תגיד לי באיזה תאריך

נפטר?", אני יודע בי"ז...

00:43:00

בניסן, אבל אני לא יודע שנה.

אומר "תביא את התמונה של הקבר."

אמרתי: "אתה מצחיק

אותי, זה בפרס."

אז איך שאני מדבר, אחי

שולח לי תמונה של הקבר,

זה ב-2005, הוא כנראה...

כנראה המשפחה שלחו,

אליו והוא שלח לי, ואני

אומר תראו איזה...

איך הדברים עובדים, לא להאמין.

00:43:30

לא להאמין, אני בא ומראה

לו את זה, הוא היה בשוק.

אני הייתי בשוק.

תרבות, כבוד הדדי.

פה אנחנו לוקים בחסר של תרבות...

כבוד לזולת?

לזולת, להורים.

אני זוכר שבבית ספר, המורה

היה נכנס כולם היו קמים.

המורה בא מכאן, בורח

מצד שני, אין...

אתה לא הולך לפגוש אותו,

מורה זה משהו קדוש,

00:44:00

הורים זה משהו קדוש, להורים לא

אומרים 'אתה', אומרים 'אתם'.

מדברים בלשון רבים.

אני באתי לישראל, שוב,

אני בא, נסעתי באוטובוס,

באה איזה אישה, אני קם, עושה: "מה?

מה קרה?"

אני אומר: "תשבי". "לא, תשב."

תשמעי היה לנו תרבות, אישה...

נכנסת,

אנחנו קמים, נותנים לה

מקום לשבת, מכבדים.

00:44:30

זה באמת דברים שצריכים...

מה זקנים, פה באוטובוס, זקנים

עולים, אף אחד לא קם לתת לשבת.

שם, אם אישה בהריון נכנסת, מה לא יתנו לשבת?

כולם קמים שהיא תשב.

אלה דברים שאפשר ללמוד.

הספרות, ספרות, יש להם

ספרות מאוד מאוד חזקה.

אמרת לי בהתחלה משוררים יהודים.

יש משורר יהודי, שלא כל

כך יודעים שהוא יהודי,

00:45:00

זה בטח שמעת עליו, קוראים לו...

קוראים לו מולאנא בפרסית, אבל...

רומי מולאנא.

אה רומי מולאנא?

-כן.

שהוא משורר יהודי שיראזי,

שהוא השירים שלו מאוד,

מאוד מאוד קשה, יש אתר

בפרסית שהוא אומר שורה,

ורבע שעה הוא מסביר אותו,

00:45:30

זה כמו ב... באמת השירים

שלו כאילו שהוא למד קבלה,

זה בהתחלה כשאני שמעתי, אמרתי

'הבן אדם הזה מדבר כמו קבלית'

הרוחניות, לא מדבר על...

איך אומרים את זה...

גשמי.

אתה אומר שהוא יהודי,

והשירים שלו מאוד עמוקים,

עמוקים ומאוד קשים וחזקים,

וזה קשה, קשה מאוד,

00:46:00

צריך ממש עם תרגום ב...

כמו שיש בערוץ 1,

שכל זה, השירים שלו ותרגומים.

כן, והיית רוצה

לחזור לבקר בשיראז?

הייתי מת לבקר.

אבל לא לגור, לבקר.

-לבקר. 

לבקר כן, כי יש מקומות

מדהימים, מדהימים.

חלום.

-אתה אומר משהו השתנה?

כן, אני מקבל כל הזמן עדכונים.

00:46:30

יש לך עוד חברים

שאתה בקשר איתם שם?

חברים לא, באמת אין לי אף אחד.

היה לי כמה חברים בפייסבוק,

וכבר הם הפסיקו...

הם יצאו מפייסבוק או משהו, איתם

הייתי בקשר, היינו מתכתבים.

מתכתבים על המצב.

ואם יגלו שהם מתכתבים

עם מישהו מישראל?

אז יהיה להם בעיות.

תראי, המוסלמים של... השיראזים...

00:47:00

כמה רמות יש, יש רמה של

ה'עמך', שהם טמבלים כאלה,

כמו... מה שאומרים להם הם

תכף קמים ומאמינים ועושים.

יש ה... קנאים שהם קנאים, ואין מה

לעשות איתם, ויש את האינטליגנטים.

אלה שמלומדים ואינטליגנטים

וזה, הם באמת אנשים אחרים,

00:47:30

הם ראש פתוח, הם לא פנאטיים,

אבל הבעיה שהם אסירים,

בתוך השני חבר'ה האלה,

בתוך המשטר, בתוך האלה.

יש באמת הרבה אנשים טובים.

אלה המוסלמים כל כך עזרו לנו כשהיה

לנו את הפוגרומים ובלאגנים וזה,

אתה זוכר פוגרומים?

כן, אני זוכר.

איזה?

אצלנו לא היה, כי אנחנו

גרנו מחוץ ל'מהלה',

00:48:00

אבל היו נכנסים, היו

הורסים, לוקחים, מה שיש,

היו נכנסים לבתים, מה

שבא ליד היו לוקחים.

בכל זמן או נגיד בחג?

לא, לפעמים, לפעמים כשאיזה 'חונד',

ה'חונדים' השייח'ים שלהם,

הוא הולך ביום שישי ומדבר

משהו, הוא מחמם אותם,

אז זה... העם, העם

הטמבלים, אני קורא להם,

הם היו באים ופורצים.

00:48:30

עכשיו, הרבה פעמים השיראזים,

הם כבר למדו להתגונן,

היו עולים למעלה על

הגגות עם אבנים וזה,

איך שהם היו פורצים, היו מעיפים

עליהם אבנים, היו מבריחים אותם.

והמשטרה לא הייתה עושה לכם

כלום אם הייתם זורקים אבנים?

אני לא זוכר מה, אנחנו

היינו מתחבאים.

כן, היו באים אלינו... הרי זה

צומת פתוח לבית מלאכה לחוטים,

00:49:00

החוטים היו מכינים לאסוף אותם, והם

היו חותכים עם סכין את כל החוטים.

הם באים...

-סתם כאילו באים.

כן, סתם.

סתם.

עכשיו, גם מה שמעניין

שאלה שחותכים,

פעם אחד ההורים שלהם בא

ונתן סכום כסף לאבא שלי.

"למה זה?"

"הבן שלי חתך, בטח..."

00:49:30

"בטח אתם מקללים אותו, אני

מבקש את הסליחה שלכם."

אני מאוד שמח שעליתי.

אף על פי שהיה לי מאוד קשה לבד.

לבד, ושפה בטח שאתה לא...

שפה לא ידעתי, בצבא כל

הזמן היו אומרים משהו ואני

לא הייתי מבין מה הם רוצים

והיו נותנים לי עונש.

איפה היית בצבא?

-בהנדסה.

00:50:00

601 קוראים לזה, 600

כורדים ופרסי אחד.

ואני הייתי הפרסי.

הצלחתי להתקדם, אף על

פי שאני עברתי 4 כיתות.

הלכתי ללמוד מחשבים, למדתי רשת, למדתי

טלוויזיה, למדתי חשמל, עשיתי רישיון חשמל.

וזה צריך באמת מעבר ל-4 כיתות,

כי אלה שלמדתי איתם חשמל,

00:50:30

הם כולם היו בוגרים של 12 כיתות

והם התקשו, אני גם התקשיתי מאוד.

הייתי יושב ללמוד עד 13:00-15:00

בלילה גאומטריה ואת כל...

כל המתמטיקה, ואני

זוכר שהיה די קשה.

כשלמדתי רדיו טלוויזיה,

הייתי צריך לנסוע לחיפה,

עכשיו, הייתי צריך מהר מהר לרוץ כי

אוטובוס אחרון יוצא בחמישה לתשע,

00:51:00

משהו כזה, הפסדת

דקה, זהו, אתה תקוע.

כן, זה היה לי... הייתי עובד

גם די קשה, כשעבדתי בחשמל,

זה היה מאוד פיזית קשה,

זה חשמל של תעשייה,

עבדתי קשה ואני לא יודע איך הייתי

מחזיק ללכת עוד ללמוד 4 שעות,

לשבת לעשות שיעורים,

מאיפה היו הכוחות...

ואחר כך כשעבדתי במפעל

שקוראים לו...

00:51:30

עבדתי באחזקה, חשמל אחזקה, והיה

להם יחידת מחשוב מיינפריים גדול,

ואני הייתי עוזר להם

לפתור בעיות של רשתות.

בתוך חשמלאי, אני

לא למדתי רשתות...

ואז הם מאוד התפלאו מהדרך

שאני מוצא את התקלות,

הם לא... אמרו: "לא לומדים

באוניברסיטה איך לעשות את זה"

00:52:00

"איך אתה?"

"לא יודע"

אני מגיע לעשות, אז אמרו "טוב,

אתה עכשיו מפסיק לעבוד בחשמל"

ואתה בא לעבוד... אתה תלך ללמוד,

אז התחילו להיות ה-PC הראשונים,

"לך ללמוד טכנאי PC"

"ואתה תלך ללמוד תקשורת," ובאמת

הלכתי ללמוד תקשורת מחשבים.

ואז באמת עבדתי כמה שנים,

18 שנים שם, ואחר כך...

00:52:30

זהו, סגרו שם, פשטו רגל.

סגרו והתחלתי לעבוד בביטוח

לאומי בתור איש רשת עד הפנסיה.

עכשיו אתה מתנדב בביטוח לאומי.

עכשיו אני מתנדב בביטוח

לאומי, כן, מבקר את המבוגרים.

מקסים.

וזה עושה לי כיף, זה

עושה לי כיף לשמוע אותם,

00:53:00

לשמוע את החוויות שלהם, את

הסיפורים שלהם, יש להם...

יש להם מה להגיד, מצד שני אני

יכול, כיף לי לעזור להם,

הרבה דברים הם לא יודעים, מה

מגיע להם, מה לא מגיע להם,

אתה מסביר להם את הזכויות.

כן. 

אני לפעמים דוחף אותם שילכו...

שיצאו מהבית, שילכו למועדונים, 

יש... פתוח, כל בן אדם באמת, נותן

להם אמבציות שיצאו, וכיף לי.

נכון, יופי, כל הכבוד.

תודה רבה דניאל.

תודה רבה לכם.

היה מעניין מאוד.

תודה.

Daniel Levi

Interviewer -
Shlomit Goldin HaLevi
Video length:
00:50:14
Date Taken:
01/01/1
Place:
Shiraz
,
Iran
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search

דניאל.

שלום.

-היכן נולדת?

בשיראז.

בשיראז. בשנת?

1945.

או.קיי, ומה הזיכרון

ילדות הראשון שלך?

זיכרון הראשון שלי שאחי נולד.

ועשו לו ברית בבית כנסת.

-כן.

אני, מה שהכי מדהים היה

לי שהוא עשה פיפי על...

על המוהל?

-על הזקן.

כן, זה מה שזכור לי,

זה הזיכרון הראשון הראשון שלי.

כשהייתי קטן.

היו לנו כמה בתי כנסת.

באמת יש אתר שהוא באמת... אם ירצו להיכנס,

יש אתר בפרסית שקוראים לו 'דור לדור'

מי שיכנס, יש שם המון בתי כנסת,

המון אנשים מוכשרים וכל הרבנים,

כל המשוררים היהודים הפרסים.

או.קיי ומי היה הרב שלכם?

היה לכם רב בקהילה?

היה לנו רב מאוד מאוד

מכובד, קראו לו הרב אהרן,

אהרון, אבל לא היו קוראים לו,

היו קוראים לו 'חאג'י אהרן',

חאג'י אהרון, חאג'י אהרון, כן.

חאג'י אהרון.

-כן.

והוא היה רב, אתה אומר מכובד?

-מאוד מכובד.

אתה יכול לספר לי עליו קצת?

אני זוכר שהיה לו... קודם

כל היה מעביר את התפילות

מאוד היה מצמרר התפילות

של יום כיפורים,

שהוא היה שר אותן בפרסית,

זה מאוד היה באמת

מצמרר התפילות שלו.

והוא היה מוהל, והיה מחתן.

אני לא כל כך זוכר את זה, אבל אני

יודע שהוא בתפקיד שלו היה עושה את זה.

עכשיו, היה לו בית

מאוד גדול, חצר ענקית.

בתים... עם ויטראז'ים,

יפה, בתים כאלה עם קשתות,

כן?

-וויטראז'ים.

היה לו בחצר בריכה,

שאני זוכר שהיינו הולכים לשם לעשות מקווה,

כאילו לפני יום כיפור, זה מה שאני זוכר,

בבריכה שלו?

-בבריכה שלו, כן.

ושם גם אבא היה מקבל מלקות.

למה?

מלקות, יום כיפור, מה?

לכפרה?

-כן.

יש דבר כזה, מקבלים 39, אני

לא זוכר, היה לו מן...

אבא היה לו בית מלאכה לחוטים.

בית מלאכה.

ואימא?

אימא שלי גם נפטרה כשהייתי צעיר.

ממה?

אמרו מהלב, אמרו כל מיני דברים,

ואני, שוב, אין לי מושג ממה.

אנשים היו...

היו מתים שם על ימין ושמאל.

כל מחלה קטנה, זה נגמר במוות.

אז לאבא היה בית מלאכה לחוטים,

והוא הצליח ככה לפרנס את המשפחה?

כן, כן, הוא הצליח לפרנס...

והיה לנו עובדים, בהתחלה היו לנו

עובדים מהמשפחה שהם עלו לארץ,

ואחר כך היו לנו עובדים זרים,

בני דודים שלנו מהגויים.

היה לנו מוסלמים שבאו לעבוד.

לעבוד אצלו?

-כן, היו כמה...

בגילאים שלי, ואז

אנחנו היינו חברים...

כן, היו לך חברים מוסלמים?

כן, אני, יש לי את התמונות.

אבל אתה, הם אף פעם לא אמרו

לך משהו, כאילו 'אתה יהודי'?

לא, הם היו איתנו, היו אוכלים איתנו,

היו עובדים איתנו, סחבקים איתנו,

הם שמרו עלינו מאוד, אני הייתי

הולך איתם בחוץ איפה שלא רציתי,

היה לי גם ביטחון ואף אחד לא היה

מתקרב אליי כשהייתי הולך איתם.

כי הלכת איתם?

כן. הלכתי איתם, לא מתקרב, לא

'יהודי' כי אני יהודי, לא...

אני הייתי אחד מהגויים,

והייתי מסתובב איתם בכל מקום.

באמת היינו יוצאים בשבתות,

גם שבתות לא עובדים.

כן. הייתם משפחה דתית?

דתית דתית לא, מסורתית.

היה לנו כל מיני פארקים,

כל מיני מאגרי מים,

יש מאגר מאוד יפה,

שקראו לו 'סעדי חפז'.

היינו הולכים להתרחץ

שם, היה כל מיני...

בריכות כאלה, זה לא

בריכות אולימפיות,

סתם מאגרי מים, שהיינו

הולכים בתור ילדים,

היינו שוחים שם בתוך...

עושים פיקניק, חוזרים.

אני כל היום הייתי איתם,

יותר ממה שעם ההורים.

כן, ובאיזה בית ספר למדת?

בקונסאר.

זה בית ספר כללי?

זה בית ספר יהודי, היה,

ז"ל, שמעתי שהם לקחו את זה.

איך מאייתים את זה?

קונסאר.

שם באמת למדתי, לא הרבה.

עד איזה כיתה?

-עד כיתה 4.

נשרתי כי אימא נפטרה באותו זמן,

הייתי בן 10 כשאימא נפטרה.

10-11 משהו כזה, די...

אני זוכר שבכיתה 4 אימא שלי

נפטרה ואני לא הייתי מסוגל...

ללמוד ולא הייתי מסוגל... כי אבא

לא היה מסוגל להכין אותך לבית ספר.

גם הייתם 8 ילדים בבית.

לא, אז לא היינו 8, אז היינו 3.

שלושה, אפשר לראות בתמונה.

היינו שלושה, ובכל זאת אבא לא

יכול היה, כי אבא היה צריך לעבוד,

זה לא רק לעבוד ולהכין את החוטים, היה

צריך לקחת את החוטים וללכת לשווק אותם.

ואז אני עזבתי את הבית ספר

והלכתי לעבוד עם אבא.

אז היה לי כסף ללכת

לסרטים, ללכת לטייל.

אה כן, היית מקבל ממש משכורת?

בטח, יותר ממה שכולם מקבלים.

אני עובד, ושילם לי יותר,

וככה הייתי עובד...

ואז לאט לאט גם עם החברים האלה

שהייתי יותר גדול הלכתי...

אמרו לי שהם הולכים

ללמוד בערב ב...

קראו לזה...

'אקרבל' זה מן בית ספר כזה, כיתה

כזו אצל הגויים, בשכונה של הגויים,

שהיו משלימים כאילו את הלימודים.

אז למדתי שם עם הגויים, כן.

-עם הגויים.

כן, גם הייתי לפעמים

נשאר בשיעורי קוראן,

לפעמים הייתי בורח.

לא זוכר באיזה גיל

הייתי, גם הייתי די קטן,

כשאבא החליט לקחת איזה חנות,

במקום לשווק את החוטים, ללכת לשווק

את החוטים לחנויות, שם על הגב...

אז החליט שינסה איזה

חנות וימכור את החוטים,

ואני הייתי צריך לנהל את החנות.

באיזה גיל היית?

אני... 10-11.

אה ממש אז אבא החליט...

כן, ואני בחנות, ואני צריך למכור.

זה, עכשיו כשאני נכנס

לזה, זה באמת מדהים אותי,

כלומר, איך עשו דבר כזה? מה ילד בן

11 בחנות, ימכור, ייקח כסף, ייתן עודף?

זה...

-סמכו עליך כנראה.

כן.

באיזה שפה דיברתם?

אנחנו דיברנו פרסית.

וידעת עוד שפה?

כן, 'שיראזית', 'שיראזית' שמדברים בין...

של היהודים.

היהודים דיברו 'שיראזית'?

כן, היהודים ביניהם

דיברו 'שיראזית'.

ועם הגויים?

עם הגויים פרסית.

היינו מדברים ב... אצלנו

היה לנו רמזים...

רמזים שהגויים לא

היו מבינים את זה.

למשל, לשתות שתייה חריפה,

כן?

-אז...

"בואו נלך לשתות תה לבן".

או ללכת לבנות, אז היו אומרים

"בוא נלך לאכול ח'לה ביבי".

"ח'לה ביבי"?

זה חמין של השיראזים. 'ח'לה'

זה דודה, 'ביבי' זה סבתא,

מאכל כזה אומרים 'ח'לה ביבי'...

זה מאכל, חמין של השיראזים,

זה חמין מיוחד של השיראזים...

שזה כמו כל חמין, אבל מה

שמיוחד זה ששמים הרבה לפת,

וגם קצת אורז בכל התבשיל הזה.

וזה היה רמז למה?

רמז שנלך לבנות.

שלא יבינו, שנלך לבקר בנות.

גם לא רצינו ש... גם היהודים שלא

יבינו לאן אנחנו הולכים, לזה...

אז בעצם אתה אומר שאז נשארתם

בבית אבא ושלושה בנים,

וואו זה... סבלנו...

למה?

-יו.

קודם כל... השכנים עזרו לנו,

הייתה משפחה שעזרה לנו קצת,

פה ושם לבשל לנו.

לא היה לנו ניקיון.

לא היה לנו ניקיון, היה לנו...

שני האחים שלי קיבלו גזזת,

מהחוסר ניקיון, היה לנו כינים,

אני מתבייש להגיד, אבל...

כי לא היה אף אחד שיטפל...

כן, אז מסכן היה בא, הוא

היה צריך בין העבודות,

לרחוץ אותנו, לרחוץ

אותנו בסבון מיוחד...

שאני לא אדבק, אני

זוכר שהוא טיפל.

והייתה לנו סבתא, ז"ל שגם היא...

אבל היא לא הייתה כל כך עצמאית, ללכת...

הייתה מוגבלת כזאת.

היא גרה בשיראז?

היא הייתה, כן, היא

הייתה גרה איתנו בבית.

אה היא הייתה אימא של אבא?

אימא של אבא, כן.

כן, והיא גרה איתכם.

כן, עכשיו...

-אז היא לא הייתה מבשלת בבית?

היא לא, היה צריך לקנות

ולהביא לה בשביל שהיא תבשל,

לא היה לה... היא הייתה מאוד חלשה,

היא הייתה מאוד דקיקה, חלשה ו...

הייתה גם צולעת וגם...

לא יכלה ללכת ולעשות

קנייה, אם הייתה קנייה...

דברים קלים היא יכלה לבשל,

אבל גם לקנות צריך.

נכון.

זה בדיוק מה שיש לי... אני מתנדב בביטוח

לאומי, בדיוק זה מה שבישיבות אומרים,

נותנים סיעוד לאנשים.

"היא יכולה לעשות,

לשים במיקרוגל."

אמרתי: "יופי, אבל איך יגיע האוכל למקרר

בשביל שתשים במיקרוגל, מישהו צריך לקנות."

בדיוק זה מה שהיה אצלנו, שלא

היה מישהו שהיה הולך...

לקנות את המוצרים.

אז לא כל כך הייתה... הייתה מבשלת

פה ושם, אני זוכר מעט מאוד,

ואנחנו הסתובבנו מה זה רעבים.

כן, אני זוכר, כשבאתי

לארץ שקלתי 49 קילו.

ככה, דחליל.

כן, אחר כך אבא התחתן עם אישה...

בת כמה היא הייתה?

עוד שנה, שנה בדיוק אני חושב,

אם הייתי בן 10, אז זה 11,

11 ומשהו, התחתן אבל...

באמת לי היה יחסים מאוד מאוד טובים איתה,

היא הייתה מנקה, מבשלת, אבל לא...

לא כל יום, לא כל... אני זוכר

שהיא הייתה הולכת לבית מרחץ,

זה ללכת בבוקר, ולא בלילה.

מה זה אומר?

כאילו לוקחת את

ה'פקלעך', את הבגדים...

הולכת לבית מרחץ, לבית מרחץ לא

הולכים צ'יק צ'ק להתרחץ ולבוא,

הולכים, יושבים, מדברים עם

אנשים, יושבות, מסתבנות.

חוזרת בערב?

-בערב,

אז זהו, אותו יום מת, זהו,

אותו יום אין מה לאכול.

אין מה לאכול...

אז מי טיפל בילדים שלה?

אני הייתי מטפל.

אני הייתי מטפל, אני

באמת הייתי הולך...

הייתי הולך לקנות ביצים,

אבל לא היה לנו מקרר...

בהתחלה היה לנו מזל, כשסבתא הייתה

בחיים היו לנו תרנגולות בחצר.

ותמיד היה לנו ביצים.

אז באמת כשהיא נפטרה,

כבר גם זה כבר לא

עשינו לול תרנגולות,

אז אני הייתי הולך לקנות

ביצים, עושה חביתה,

היינו אוכלים חביתה ולחם, נו מה...

זה ארוחת צהריים.

עכשיו, בקשר לאוכל, היינו עוד...

היה לנו עוד באמת מקור ש...

שבבוקר, היו מוכרים חלקים פנימיים,

ריאות וזה, אני הייתי מת על זה.

צריך לקנות את זה על הבוקר,

ב-5:00-6:00, לא זוכר,

לפני שהולכים לעבוד, לפני זה היינו

קונים ואוכלים וזה מחזיק...

אה הייתם אוכלים בשר?

-כן.

או.קיי, ואז?

-וזה מחזיק, מה.

זה מחזיק, זה טוב שלפחות היה...

הצרה שגם הם עלו לארץ.

שמי עלו?

אלה שהיו מכינים, אלה שהיו מבשלים.

אני גדלתי בשכונה יהודית דווקא, בהתחלה

איפה שאחותי נפלה, היינו בשכונה יהודית.

קראו לזה 'מהלה שיראז',

ואנחנו עברנו ל...

'מהלה שיראז'?

-כן.

מהלה.

-מהלה.

מהלה זה מקום.

כן, יותר היו קוראים

לזה 'מהלה ג'ודה'.

זאת אומרת, היו יהודים, היו

חנויות, היה ירק, בשר.

חנויות, כל החנויות האלה הם מכינים...

תירס, פול.

פול, תירס, כל מיני...

בחנויות.

בחנויות האלה, וחביות של לפת.

ואז אתה אומר בעצם,

היית קונה את החלקים,

ואז היית אוכל את זה בדרך לעבודה

או שהיית מביא את זה הביתה?

הביתה, היינו מביאים

הביתה וכולם אוכלים.

אוכלים , כן, מהבוקר.

כן, על הבוקר,

או שהיינו אוכלים את זה, המאכל שאמרתי,

היה גם עוד מישהו שעושה 'ח'לה ביבי',

זה היה עושה בקיץ, או בחורף, 

כבר לא זוכר, בקיץ או בחורף.

חמין זה לשבת.

הם היו מבשלים, היינו

הולכים לקנות, לאכול משהו.

אז אוכלים מהבוקר ארוחה כבדה.

ארוחה כבדה, כן.

כן.

-ואז בערב מי מבשל?

זהו, היא הייתה מבשלת

לפעמים כל מיני דברים,

האימא החורגת שלי.

קראו לה אמבר.

היא הייתה מבשלת וזה

בסדר, היינו אוכלים.

אבל ככה, מתי היה קשה? כשהיא

הייתה הולכת לבית המרחץ אחרי...

מזל שהיה פעם בחודש יום כזה.

אחרי המחזור.

אחרי המחזור הייתה הולכת...

בסדר...

למקווה, לא יודע מה זה...

כן, אז יום שלם

שהיא לא נמצאת ו...

יום שלם שהיא לא נמצאת ואז...

אז באמת יש לי סיפור על זה ש...

שאני לא יודע לאיפה היא

הלכה, גם אבא לא היה,

את זה באמת אני מספר

כל הזמן לאחים שלי,

אני הייתי ואחי

הקטן הוא נסע לארץ,

הוא עזב אותנו בגיל 10-11 עזב,

אז אני הייתי ואחי הקטן ושלושה

ילדים שלה, אחים חורגים.

היו כל הזמן צורחים.

אני מנסה להשתיק אותם, "תהיו בשקט",

צורחים, בוכים, בוכים, בוכים.

ואני אומר "רגע, וואלה

יכול להיות שהם רעבים."

מה אני אתן להם? לחם היה תמיד,

לחם היינו הולכים לקנות

ותמיד היה לנו לחם,

אז באמת הלכתי...

בזה, היו מוכרים לפת, מוסלמים.

הלכתי קניתי איזה צלחת עם לפת,

והבאתי להם לחם, אכלו, אכלו אכלו,

ונרגעו.

-נרגעו.

הייתי די קטן, לא זוכר,

13-14, זה גילאים די...

די... עבדתי, תמיד היה לי כסף...

הייתי הולך להמון סרטים.

הייתי חולה על סרטים,

אוהב פארקים, אוהב

לטייל, לעשות פיקניקים.

מתי הייתם עושים פיקניקים?

בשבתות.

כל שבת?

-כן.

לוקחים...

כן, לוקחים 'פקלעך'

והולכים, לא...

אם זה לא בשבת, גם עושים על האש,

לעשות קבבים וכל הדברים האלה, אם

זה שבת אז דברים קלים ויושבים.

מה אוכלים?

אני זוכר ש... לא היה

קולה והדברים האלה,

התחילו להגיע קולה,

אז התחילו לקחת קולה,

לקחת לחם, אוכל, בשר,

מה שיש בבית, לא...

כן, ואז מה? יושבים בפארק?

יושבים בפארק, שמים שטיח

או מן שטיחון כזה...

שטיח, לא היו לוקחים כיסאות...

זה היה רחוק, היו צריכים ללכת.

אז יושבים, אבא היה משחק

קלפים עם החברים שלו,

וזה היה מעניין, אני באמת

צריך לספר על זה, בכסף,

שהכסף, הייתה קופה בצד,

מי שמפסיד שם בקופה.

עכשיו, שהקופה... לוקחים את הכסף

בקופה מי שהפסיד, מי שהרוויח,

כל הכסף שנשאר, היו

לוקחים מוצרים לשבת הבאה,

לפיקניק הבא, לא מישהו

משלם או לא משלם,

לוקחים את הכסף הזה,

הולכים לקנות בשר, דברים.

מי היה, עם מי הוא היה משחק שם?

עם החברים שלו.

איפה שאנחנו גרנו, שם...

זה היה בשבתות מה שאתה אומר?

הקלפים?

כן, קלפים כן, בשבתות, לפעמים

כשהיה קר זה היה אצלנו בבית.

הייתם אז מסורתיים או איך?

כן, כולם היו מסורתיים,

לא היו מדליקים.

אפילו היינו מתים,

קופאים מקור, אני זוכר,

כשקופאים מקור, "תלבש עוד

משהו, תשים עליך שמיכה"

שלא להדליק אש?

כדי לא להדליק אש, כן.

כן, וכאילו היו משחקים על כסף,

אבל לא היו מדליקים אש כאילו?

כן, שמים כסף, שמים בקופה.

בחגים היה לנו בית שאנחנו גרנו,

היה לנו בית מאוד גדול, היום...

טוב, קשה להסביר ככה, די

גדול שהשכרנו את החדרים,

כאילו היה 4 חדרים גדולים, שהשכרנו

אותם ליהודים שבאו לגור ומשלמים...

ואבא היה משלם על כל

הבית, גם היה שכור...

ושם, המנהג שלנו, שהיה בפסח,

היה לנו חדר מאוד ענקי,

שטיח מקיר לקיר...

שכל אחד בא עם המגש

שלו, עם האוכל, עם הכול,

והיו עושים את כל הפסח, כולם ביחד

עם כל השכנים, היינו לפחות...

20-30 אנשים, עם השכנים.

זה מנהג, זה מנהג

קבוע, זה היה בפסח.

אם לא בישלו, אני הייתי אומר,

הייתי קורא לזה 'חג הרעב'.

אם אין, אם לא בישלו, אין מה לאכול,

אי אפשר ללכת החוצה לקנות שום דבר.

בפסח כאילו לא קונים בחוץ.

אין שום דבר לקנות, מה לקנות?

אין. הכול זה חמץ.

לא היה חלב וגבינות וכל זה.

אימא לא בישלה בפסח לפני שהיא...

היא הייתה מבשלת, כן,

אבל זה לא היה מספיק.

תמיד הייתם רעבים בפסח?

פסח, אני הייתי מסתובב רעב. היו קונים

הרבה אגוזים, שקדים, פיצוחים כאלה.

אבל זה לא זה, צריך לאכול...

משהו בסיסי, בסיסי.

כשאני באתי לישראל,

מביאים סלט בערב,

מה זה השטויות האלה?

תביאו בשר, מה זה סלט?

ביצה, מה זה ביצה? גם

הייתי מסתובב רעב בערב.

בקיבוץ, יופי, היו נותנים לאכול,

אחרי שעה-שעה וחצי הייתי רעב,

הייתי צריך להתחיל לחפש,

לחם, או משהו בקיבוץ.

אני זוכר שמישהו היה חולה,

היו לוקחים לו ביצה,

ולוחצים עליו, ואז

קוראים ל"שרה, רבקה"...

וזה, וכל הזמן לוחצים,

"משה, יהודה"...

מה זה לוחצים?

לוחצים על הביצה, איך שנשבר אומרים:

"וואו! היא עשתה לו עין הרע."

וזהו, וכאילו...?

זה אחד מהמנהגים שהיו. היה עוד

מנהג אחד, אני לא יודע למה,

תמיד היו אומרים, עשו לנו...

כישוף, לכו תחפשו. עכשיו, הבית

שלנו באמת היה בנוי מאבנים,

אבנים כאלה כמו בחוץ.

איך זה נקרא, אבנים, חתיכות אבנים, לא...

אני צריך להראות לך תמונה.

שתמיד היו אומרים לנו ללכת לחפש,

לראות אם יש משהו בין האבנים.

תמיד היינו הולכים לחפש, תמיד

היה איזה משהו שחור, איזה מן...

מי עושה את הדברים האלה?

אני לא יודע מי עשה,

תמיד אני הייתי מוצא

דברים שהיו מחדירים,

היו שמים את זה בתוך בד,

והיו מכניסים לתוך...

לתוך האבנים?

-כן.

ואז אתה אמור למצוא את זה כדי...?

כן. הייתי מכניס מקל ואז

הייתי מוציא את זה.

עשו לנו כישוף, וואלה לא

יודע מי, מי עשה, למה?

ומה היו מכניסים לשם?

כל מיני דברים שחורים,

או כותבים משהו בשחור,

ציורים שחורים או... תמיד אני

הייתי מוצא דברים כאלה, לא...

וזה עוד משהו, הייתה

עוד אמונה תפלה ש...

שגם על הביצים, הביצה של

התרנגולת הראשונה, הבכורה,

כותבים עליה לא יודע מה, והבן

הבכור צריך לאכול את זה.

או.קיי.

ותמיד לי היה מלחמה עם האחים שלי.

אתה אבל הבכור.

כן, אבל לא מעניין אותם, ילד,

מה תגידי להם בכור לא בכור...

כן, היו כותבים על זה.

-מה היו כותבים?

אני לא יודע, כותבים כל

מיני, הייתי קטן, מה.

כן, לא שמת לב.

-לא.

תגיד, ועשו לך בר מצווה?

לא.

-לא.

זה היה נהוג בכלל?

האמת שאני לא זוכר

שעשו למישהו בר מצווה.

לא זוכר.

-פחות היה נהוג.

אבל מה שאני כן זוכר,

שסבתא ז"ל קנתה לי בד,

והיא נתנה לי לתפור כטלית.

זה מה שעשו לי, זה הדבר היחידי

שאני זוכר שעשו לי בבר מצווה.

או.קיי קנתה לך בד...

והיא תפרה, לקחה לתופרת,

לקחה סרטים ותפרו על הבד...

ואז באמת גם מישהו לימד

אותי איך לעשות את הקשירות,

שבעה קשרים, אני זוכר, שבעה

קשרים פה, ארבעה קשרים פה.

אני זוכר שאני עשיתי את החוטים,

כן, אז מישהו לימד אותי את

הקשרים, ואז ישבתי ועשיתי.

ובאיזה גיל אתה מתחיל

לחשוב על לעלות לישראל?

מאוד צעיר.

-כן?

מאוד, מאז שהייתי ילד

רציתי לעלות כי היה לי...

יש משהו פנימי, קשה

להסביר, משהו פנימי מושך,

מושך אותך, 'יאללה תעלה לנסוע',

לא נתנו לי ההורים, אחי עלה.

נתנו לו לעלות כי הוא היה...

-באיזה גיל?

גם כן, 10-11.

לבד?

-לבד לבד כן.

מה זאת אומרת אז איך הרשו לו?

הוא באמת היה קצת ילד מאוד שובב.

אז באו שכנעו, באים מהסוכנות

משכנעים, 'עליית הנוער',

ואז לקחו אותו.

אימא אז הייתה?

-ואז לקחו אותו.

לא, אימא לא הייתה, אם אימא הייתה

אני לא חושב שהיה סיכוי.

אימא לא הייתה ו...

ואז גם הסבתא שלי הייתה

בארץ, סבתא אימא של אימא.

היא הייתה בישראל, היא

הייתה גרה בתל אביב.

איך קראו לה?

-גוהר.

גוהר, ברכה, אני לא זוכר

מה השם הראשוני שלה היה.

ואז אח שלך בעצם בגיל 10 עלה ב'עליית

הנוער' ואתה באיזה גיל מצליח לעלות?

19.

-19, איך עלית?

19, אחרי שעשיתי פוגרומים בבית.

שברתי ממש.

רבת עם אבא?

רבתי עם אבא וסבא שכנע

אותי 'בוא נקנה לך רכב'

'תלך ללמוד נהיגה', אני באמת

בגיל 17 הלכתי ללמוד נהיגה,

למה הוא לא רצה שתעלה?

הוא לא רצה.

רצה שתישאר לידו?

-כן.

הוא לא רצה, הוא מאוד התנגד, איך שהגעתי

לגיל כזה, אמרתי 'אבא, תודה רבה',

"אני לא צריך את החתימה

שלך, אני עולה וזהו."

אמר "אתה באמצע שיעורי נהיגה", אמרתי לו

"אני אשלים את זה בישראל, מה הבעיה?"

למה רציתי, אחד הדברים

באמת שמאוד הפריע לי שם,

הצעירים. גם יהודים,

גם לא יהודים.

במקום לחשוב על איזה עתיד, במקום

לחשוב על איזה פטנט, על המצאות,

מה ההמצאות שלהם?

להגיד משהו לבנות.

הרי בנות, זה כל אחד, להגיד

'שלום, קוראים לי...' ולדבר וזה,

אז הם מתחילים למצוא איזה משהו

להגיד, הם היו עסוקים, הראש שלהם,

זה... בכל מקום בעולם צעירים מנסים

להמציא דברים, לא להמציא שטויות.

זה מאוד היה מפריע לי.

אמרתי איזה... תגידי, איפה אני חי?

אני חי עם...

אבל איך ידעת נגיד

שבישראל זה יהיה אחרת?

כי הייתי מאוד מקנא כי

עבדתי באיזה חנות...

מכרנו צמר, הם היו

מוכרים כל מיני דברים...

מכרנו גם צמר ועל הצמר כתוב:

MADE IN ISRAEL

עכשיו, אנחנו היינו עובדים על

הגויים, אומרים שזה צמר הולנדי,

מהולנד, הם מאוד אהבו

את הצמר שבא מהולנד.

והם לא היו מבינים מה שכתוב,

היינו אומרים שזה צמר הולנדי.

ואני הייתי מקנא, איראן עם 2500

שנים ניסיון, צמר לא יודעים לייצר,

מה יודעים לעשות? מה אנחנו יודעים לייצר?

גרביים לא יודעים לייצר,

צריך לייבא, זה היה הורג אותי.

אומר 'למה אני צריך לחיות

פה, במקום כזה מפגר?'

אומר: 'אנשים פה מפגרים,

מדברים שטויות, במקום'...

'יהודי, לא יהודי, תתעסק בדברים

שלך, מה יהודי לא יהודי?'

היינו הולכים לסרט, יושבים מאחורה

והיו מנענעים לנו את הכיסאות.

בגלל שאתם יהודים?

-כן.

להציק?

להציק, להציק, כל מיני.

אבל כשהייתי הולך עם הגויים אז לא היו

לי בעיות, כשהייתי הולך עם זה...

תמיד היו מציקים, היו מרביצים, אנחנו

היינו מרביצים, תמיד חוזרים...

הייתם לבושים שונה?

קודם כל, היה לנו לבוש, לבוש

אחיד שהיינו מקבלים מהג'וינט.

מן מדים כאלה, לפי זה

ידעו, או שלא יודע...

הם ידעו, מהפנים ידעו

מי יהודי ומי לא יהודי.

אין לי מושג למה.

ואז בעצם איך אתה בגיל 19 מצליח למצוא

דרכים לעלות לבד בלי הסכמת ההורים?

טוב, גם בסוף הסכימו כי

ראו 'כבר אין לו ברירה'.

וגם סבתא ז"ל, היא גם הייתה אחת

מעמודי התווך, שהיא לא הסכימה.

אז כשהיא נפטרה, אז אבא

כבר לא היה לו ברירה,

נתן לי, עזר לי לעלות, היינו

צריכים, כבר קיבלתי צו גיוס.

צו... לא היו לנו צווים,

היו באים אלינו הביתה,

"איפה דניאל? בוא ניקח אותו."

מה, בשיראז?

כן.

דפקו "בוא ניקח אותו"?

-כן, ככה באים.

כן, מי באו?

שני אנשים שעבדו ב...

-במה?

בצבא כנראה, באים בלבוש אזרחי,

אה לצבא האיראני?

האיראני, כן, באים

לוקחים אותך וזהו.

הבנתי.

אז בכלל אבא אמר 'זהו, זה הזמן'.

כן, אמר 'מה אני צריך'...

צבא שלהם זה צבא מסחרה, אני הייתי

רואה את החיילים, היה לי...

מאוד לא נעים לראות אותם,

לא היו מכבדים אותם,

לא כמו בישראל שחייל רואים, מכבדים,

שם חיילים לא כיבדו, צוחקים מהחיילים.

היו אומרים להם "סרבז

גושנה, סרבז גושנה".

מה זה?

'סרבז גושנה' זאת אומרת שהחייל

רעב, כאילו זה מן כינוי כזה.

כן, הכול היה, היו צוחקים על

הקצינים, כל קצין היה לו...

היה איזה חייל שהוא עובד

הבית שלו, משרת שלו.

אז תמיד את הולכת, אשתו של קצין

הולך והחייל מחזיק את התינוק,

אה וואו, זאת אומרת זה לא מקום...

בדיוק, הייתי אומר מה זה הדבר הזה, חייל צריך

לשמור על המדינה, לא לשמור על אשתו של הקצין.

נכון.

איך סידרת לעצמך את העלייה?

טוב, היה לנו מישהו

שקראו לו 'כהן קוצ'ק'

שהוא היה אחראי על העלייה.

'כהן קוצ'ק' זה כהן קטן,

הוא מכין, הוא יודע

את הדרכים וזה,

הוא ידע למי לשלם.

ואז הוציאו לי...

שנה דחייה, מהצבא,

מהצבא האיראני.

כן, מהצבא האיראני, שאני הולך

לישראל לבקר את הסבתא ולחזור.

וזהו.

כן, זהו.

זוכר שהייתה החתונה

של הבן דוד שלי,

ונסעתי איתם לטהרן, ומשם היה

מן מקום שקראו (לו) 'בהשתיה',

מן בית עלמין כזה, שהייתי

איזה חודש שם, עד ש...

זה היה בבית עלמין?

הייתי שם איזה חודש בערך.

חודש שם, ואז משם עליתי למטוס.

וישב... אני ועוד חבר, ישבתי

על יד איזה מישהו, עלינו ביחד.

עם הבחור הזה, שקראו לו מרדכי,

עלינו לארץ, ואז התיידדנו כבר במטוס

והחלטנו שהולכים לאותו קיבוץ,

החלטנו שביחד הולכים לצבא,

התחלנו יחד, עבדנו ביחד,

עד היום אנחנו בקשר.

רגע וגם הוא עלה לבד?

כן, גם הוא עלה לבד.

לאיזה קיבוץ הגעת?

פרוד ואחר כך עברתי לכרמיאל.

אה, או.קיי, קיבוץ פרוד

ומשם התגייסת לצבא?

התגייסתי לצבא, כן.

ומה הזיכרון הראשון שלך מישראל?

מישראל, שלא הייתי רגיל לראות

את הבתים האלה בקיבוץ,

משולש כזה וזה, בתים

מרובעים וארוכים,

שם בשיראז באמת היו

בתים שעלית לגג,

אפשר לעבור חצי משיראז,

לא חצי זה מוגזם,

אבל בערך, הכול זה מחובר.

הכול זה מחובר אחד לשני,

ואותו גובה פחות או יותר.

ואז יש סמטאות ואז מהסמטאות קופצים

לגג השני וממשיכים, ממשיכים...

זה הזיכרון שלי, שראיתי את הבתים האלה,

פתאום אני רואה בתים כאלה בודדים,

אחד פה, אחד שם, בקיבוץ...

זה יפה, והזיכרון השני שראיתי

את הים, היה לי מאוד התלהבתי,

שראינו את הים, כל הזמן שהיינו עוברים ליד

הים, היינו אומרים 'פעם נבוא להתרחץ פה.',

היינו מאוד חולים על המים.

נבוא להתרחץ פה, נבוא

להתרחץ פה, עוברים עוברים,

הייתי בקשר מכתבים עם ההורים.

ומאוד ניסיתי לשכנע אותם

שיבואו שבת לכרמיאל, אותו דבר.

בדיוק כשבנו חנויות, והלכתי

לסוכנות וביקשתי שיתנו להם חנות,

אמרו: "שיבואו, ניתן

להם חנות, שיבואו."

והם התעקשו לא לבוא, התעקשו

לא לבוא, וזה אוכל אותי.

זה גם אוכל אותם, זה

גם אוכל אותם היום.

היום, כשאני מדבר עם אחיות שלי...

שאיפה הן נמצאות?

הן נמצאות, אחת יש לי שגרה בחולון,

ויש לי שתי אחיות שנמצאות בארה"ב,

ועוד אח בארה"ב. כן הם

עברו, הם גם התפזרו.

עכשיו...

-וההורים נשארו ב...

אבא, אבא נשאר לבד. אין לי מושג

למה השאירו אותו לבד בשיראז.

אבל אשתו?

אשתו עזבה, היא הלכה עם הילדים.

והוא ממש התעקש להישאר, אפילו שהיא עזבה?

כן, הוא נשאר, והוא לא רצה ללכת,

"בארה"ב קר לי, בוא נלך לישראל,"

הם לא רצו לישראל, הם רצו לארה"ב.

ואז... ואז הם עזבו אותו לבד.

עכשיו, הוא גם הספיק להגיע לארץ.

לבקר?

לבקר, הוא רצה להישאר, זה היה בדיוק

-לפני המהפכה.

לא זה אחרי המהפכה.

-אחרי המהפכה?

בשנת 90'-91'.

אחרי המהפכה, איך

שהוא בא דרך טורקיה,

דרך טורקיה, והגיע זמן

כזה שלא השגנו לו דירה.

בדיוק אנחנו גם היינו במעבר

שהלכנו לגור באיזה מקום,

שבדיוק עוד לא גמרו ולא היה לנו

מים, לא היה לנו חשמל בדירה,

איך שהוא היינו מתחברים פירטי

למים וחשמל לכל הדיירים כבל אחד,

שכל הזמן היה קופץ ואי אפשר

היה להחזיק אותו אצלנו.

ולא היה, זו בדיוק הייתה

העלייה של הרוסים.

שכל פינה, כל זה תפסו, כמה

חיפשנו, כמה, לא מצאנו.

כי הוא חשב להישאר.

הוא מאוד רצה להישאר,

ואנחנו, פשלה שלנו,

לא יכולנו לסדר לו.

אז הוא החליט לחזור.

הוא החליט לחזור, כן, וגם

לא היה לו ספייס כזה,

שנגיד 'חכו עוד חודש, חכו עוד

שבועיים', לא יש לו שבועיים, 14 יום,

וצריך לחזור, זאת הייתה בעיה.

שאנחנו לא הצלחנו תוך 14 ימים

להשיג איפה שיגור, איפה....

אז הוא בעצם נשאר שם.

נשאר ומה זה כל כך מצער אותי,

שאם היה לנו קשר והיינו יודעים,

הבית שקנינו, יכולנו בית באותו בניין,

שאפשר יהיה לעשות לו יחידת דיור.

יחידת דיור למטה, בלי בעיות,

ואנחנו בקומה העליונה.

זאת הייתה בעיה.

ואז שם שמעתי מקרה מאוד מצער

שהיה בחג ולא רצו לספר לי,

היינו בחג ש...

איך שנגמר מוצאי חג, סיפרו שהוא

נפטר, וזה מאוד היה לי קשה לקבל,

פסח, היינו בפסח.

בדיוק בי"ז, הוא נפטר ו...

שם.

הוא נפטר ואחר כך, לא

אומרים כלום, נפטר.

טוב, בסדר, ישבנו עניינים וזה.

אחרי איזה חודש-חודשיים

מספרים שהוא נרצח, נשרף...

יו... היה לי עוד פעם כאב

לב, מהתחלה עוד פעם.

מי רצח אותו?

יש שמועות שהוא הלווה,

היה מלווה כסף לגויים,

ומישהו שהיה חייב

לו כנראה לא רצה...

כנראה הוא לא רצה לשלם,

אז שרף את הבית,

יש עוד איזה 20 אלף יהודים שם.

בשיראז?

-כן.

אז מישהו מהם היה איתו בקשר?

כן, מבני דודים,

זה מה שהם התקשרו...

והם מסרו לבן דוד שלי שגר

בחיפה, הוא התקשר אליי.

וזה גם, כל כך כעסתי עליו שהוא

לא סיפר לי באותו רגע ששמע.

"לא רצינו לקלקל לך את החג."

מה זה לקלקל לי את החג?

אני הייתי...

עבדתי בביטוח לאומי, עבדתי בתקשורת,

והייתי צריך להעלות... אחרי החג,

כשהכול, סוגרים את כל

המחשבים והשרתים, צריך...

צריך להפעיל אותם,

וזה בדיוק קבלת קהל,

שאתה לא יכול ללכת, הייתי צריך

ללכת כמה שעות, להפעיל את הכול,

לראות שהכול בסדר ולבוא לשבת,

וזה מאוד מאוד לא היה בסדר,

שיש להם את המחשבה הזאת

"בואו נעבור את החג",

זה גם... הזה של הפרסים...

שמה?

מחשבה לא נכונה.

לא, אתה אומר "זה של הפרסים".

כן, זה מחשבה לא נכונה, הטבע

של הפרסים, שלא מספרים,

אותו דבר, אחותי נפטרה, בארה"ב, גם

בחג, בדיוק שישה חודשים לפני זה.

בראש השנה?

כן, בדיוק בראש השנה.

או בסוכות?

בראש השנה, בדיוק, בול ראש השנה.

ביום ראש השנה.

-ולא אמרו לך?

עכשיו, לא אומרים, הם

מסובבים, מסובבים, מסובבים,

דחיל רבאק אז תגידו מה קורה?

למה, כי הם לא רוצים לצער,

כאילו, זה העניין הפרסי?

כי הם לא רוצים לצער, כדי

שפתאום אני לא אקבל התקף לב...

איזה מצחיקים.

קודם כל, אני עריק שם.

-אה עדיין?

ודאי, אם יראו את

הפספורט שלי, עריק.

אבוד העניין, אין מה לחזור.

כן, אין מה.

אז הרכוש נשאר שם, הכול נשאר?

הכול נשאר שם, אבל באמת יש לי קטע

לספר על זה, משהו שאומרים...

איך הדברים לא מקריים...

הייתי בבית כנסת, אז רציתי משהו כמו

לפני שנה, לעשות לו נר זיכרון.

אז אומרים: "תגיד לי באיזה תאריך

נפטר?", אני יודע בי"ז...

בניסן, אבל אני לא יודע שנה.

אומר "תביא את התמונה של הקבר."

אמרתי: "אתה מצחיק

אותי, זה בפרס."

אז איך שאני מדבר, אחי

שולח לי תמונה של הקבר,

זה ב-2005, הוא כנראה...

כנראה המשפחה שלחו,

אליו והוא שלח לי, ואני

אומר תראו איזה...

איך הדברים עובדים, לא להאמין.

לא להאמין, אני בא ומראה

לו את זה, הוא היה בשוק.

אני הייתי בשוק.

תרבות, כבוד הדדי.

פה אנחנו לוקים בחסר של תרבות...

כבוד לזולת?

לזולת, להורים.

אני זוכר שבבית ספר, המורה

היה נכנס כולם היו קמים.

המורה בא מכאן, בורח

מצד שני, אין...

אתה לא הולך לפגוש אותו,

מורה זה משהו קדוש,

הורים זה משהו קדוש, להורים לא

אומרים 'אתה', אומרים 'אתם'.

מדברים בלשון רבים.

אני באתי לישראל, שוב,

אני בא, נסעתי באוטובוס,

באה איזה אישה, אני קם, עושה: "מה?

מה קרה?"

אני אומר: "תשבי". "לא, תשב."

תשמעי היה לנו תרבות, אישה...

נכנסת,

אנחנו קמים, נותנים לה

מקום לשבת, מכבדים.

זה באמת דברים שצריכים...

מה זקנים, פה באוטובוס, זקנים

עולים, אף אחד לא קם לתת לשבת.

שם, אם אישה בהריון נכנסת, מה לא יתנו לשבת?

כולם קמים שהיא תשב.

אלה דברים שאפשר ללמוד.

הספרות, ספרות, יש להם

ספרות מאוד מאוד חזקה.

אמרת לי בהתחלה משוררים יהודים.

יש משורר יהודי, שלא כל

כך יודעים שהוא יהודי,

זה בטח שמעת עליו, קוראים לו...

קוראים לו מולאנא בפרסית, אבל...

רומי מולאנא.

אה רומי מולאנא?

-כן.

שהוא משורר יהודי שיראזי,

שהוא השירים שלו מאוד,

מאוד מאוד קשה, יש אתר

בפרסית שהוא אומר שורה,

ורבע שעה הוא מסביר אותו,

זה כמו ב... באמת השירים

שלו כאילו שהוא למד קבלה,

זה בהתחלה כשאני שמעתי, אמרתי

'הבן אדם הזה מדבר כמו קבלית'

הרוחניות, לא מדבר על...

איך אומרים את זה...

גשמי.

אתה אומר שהוא יהודי,

והשירים שלו מאוד עמוקים,

עמוקים ומאוד קשים וחזקים,

וזה קשה, קשה מאוד,

צריך ממש עם תרגום ב...

כמו שיש בערוץ 1,

שכל זה, השירים שלו ותרגומים.

כן, והיית רוצה

לחזור לבקר בשיראז?

הייתי מת לבקר.

אבל לא לגור, לבקר.

-לבקר. 

לבקר כן, כי יש מקומות

מדהימים, מדהימים.

חלום.

-אתה אומר משהו השתנה?

כן, אני מקבל כל הזמן עדכונים.

יש לך עוד חברים

שאתה בקשר איתם שם?

חברים לא, באמת אין לי אף אחד.

היה לי כמה חברים בפייסבוק,

וכבר הם הפסיקו...

הם יצאו מפייסבוק או משהו, איתם

הייתי בקשר, היינו מתכתבים.

מתכתבים על המצב.

ואם יגלו שהם מתכתבים

עם מישהו מישראל?

אז יהיה להם בעיות.

תראי, המוסלמים של... השיראזים...

כמה רמות יש, יש רמה של

ה'עמך', שהם טמבלים כאלה,

כמו... מה שאומרים להם הם

תכף קמים ומאמינים ועושים.

יש ה... קנאים שהם קנאים, ואין מה

לעשות איתם, ויש את האינטליגנטים.

אלה שמלומדים ואינטליגנטים

וזה, הם באמת אנשים אחרים,

הם ראש פתוח, הם לא פנאטיים,

אבל הבעיה שהם אסירים,

בתוך השני חבר'ה האלה,

בתוך המשטר, בתוך האלה.

יש באמת הרבה אנשים טובים.

אלה המוסלמים כל כך עזרו לנו כשהיה

לנו את הפוגרומים ובלאגנים וזה,

אתה זוכר פוגרומים?

כן, אני זוכר.

איזה?

אצלנו לא היה, כי אנחנו

גרנו מחוץ ל'מהלה',

אבל היו נכנסים, היו

הורסים, לוקחים, מה שיש,

היו נכנסים לבתים, מה

שבא ליד היו לוקחים.

בכל זמן או נגיד בחג?

לא, לפעמים, לפעמים כשאיזה 'חונד',

ה'חונדים' השייח'ים שלהם,

הוא הולך ביום שישי ומדבר

משהו, הוא מחמם אותם,

אז זה... העם, העם

הטמבלים, אני קורא להם,

הם היו באים ופורצים.

עכשיו, הרבה פעמים השיראזים,

הם כבר למדו להתגונן,

היו עולים למעלה על

הגגות עם אבנים וזה,

איך שהם היו פורצים, היו מעיפים

עליהם אבנים, היו מבריחים אותם.

והמשטרה לא הייתה עושה לכם

כלום אם הייתם זורקים אבנים?

אני לא זוכר מה, אנחנו

היינו מתחבאים.

כן, היו באים אלינו... הרי זה

צומת פתוח לבית מלאכה לחוטים,

החוטים היו מכינים לאסוף אותם, והם

היו חותכים עם סכין את כל החוטים.

הם באים...

-סתם כאילו באים.

כן, סתם.

סתם.

עכשיו, גם מה שמעניין

שאלה שחותכים,

פעם אחד ההורים שלהם בא

ונתן סכום כסף לאבא שלי.

"למה זה?"

"הבן שלי חתך, בטח..."

"בטח אתם מקללים אותו, אני

מבקש את הסליחה שלכם."

אני מאוד שמח שעליתי.

אף על פי שהיה לי מאוד קשה לבד.

לבד, ושפה בטח שאתה לא...

שפה לא ידעתי, בצבא כל

הזמן היו אומרים משהו ואני

לא הייתי מבין מה הם רוצים

והיו נותנים לי עונש.

איפה היית בצבא?

-בהנדסה.

601 קוראים לזה, 600

כורדים ופרסי אחד.

ואני הייתי הפרסי.

הצלחתי להתקדם, אף על

פי שאני עברתי 4 כיתות.

הלכתי ללמוד מחשבים, למדתי רשת, למדתי

טלוויזיה, למדתי חשמל, עשיתי רישיון חשמל.

וזה צריך באמת מעבר ל-4 כיתות,

כי אלה שלמדתי איתם חשמל,

הם כולם היו בוגרים של 12 כיתות

והם התקשו, אני גם התקשיתי מאוד.

הייתי יושב ללמוד עד 13:00-15:00

בלילה גאומטריה ואת כל...

כל המתמטיקה, ואני

זוכר שהיה די קשה.

כשלמדתי רדיו טלוויזיה,

הייתי צריך לנסוע לחיפה,

עכשיו, הייתי צריך מהר מהר לרוץ כי

אוטובוס אחרון יוצא בחמישה לתשע,

משהו כזה, הפסדת

דקה, זהו, אתה תקוע.

כן, זה היה לי... הייתי עובד

גם די קשה, כשעבדתי בחשמל,

זה היה מאוד פיזית קשה,

זה חשמל של תעשייה,

עבדתי קשה ואני לא יודע איך הייתי

מחזיק ללכת עוד ללמוד 4 שעות,

לשבת לעשות שיעורים,

מאיפה היו הכוחות...

ואחר כך כשעבדתי במפעל

שקוראים לו...

עבדתי באחזקה, חשמל אחזקה, והיה

להם יחידת מחשוב מיינפריים גדול,

ואני הייתי עוזר להם

לפתור בעיות של רשתות.

בתוך חשמלאי, אני

לא למדתי רשתות...

ואז הם מאוד התפלאו מהדרך

שאני מוצא את התקלות,

הם לא... אמרו: "לא לומדים

באוניברסיטה איך לעשות את זה"

"איך אתה?"

"לא יודע"

אני מגיע לעשות, אז אמרו "טוב,

אתה עכשיו מפסיק לעבוד בחשמל"

ואתה בא לעבוד... אתה תלך ללמוד,

אז התחילו להיות ה-PC הראשונים,

"לך ללמוד טכנאי PC"

"ואתה תלך ללמוד תקשורת," ובאמת

הלכתי ללמוד תקשורת מחשבים.

ואז באמת עבדתי כמה שנים,

18 שנים שם, ואחר כך...

זהו, סגרו שם, פשטו רגל.

סגרו והתחלתי לעבוד בביטוח

לאומי בתור איש רשת עד הפנסיה.

עכשיו אתה מתנדב בביטוח לאומי.

עכשיו אני מתנדב בביטוח

לאומי, כן, מבקר את המבוגרים.

מקסים.

וזה עושה לי כיף, זה

עושה לי כיף לשמוע אותם,

לשמוע את החוויות שלהם, את

הסיפורים שלהם, יש להם...

יש להם מה להגיד, מצד שני אני

יכול, כיף לי לעזור להם,

הרבה דברים הם לא יודעים, מה

מגיע להם, מה לא מגיע להם,

אתה מסביר להם את הזכויות.

כן. 

אני לפעמים דוחף אותם שילכו...

שיצאו מהבית, שילכו למועדונים, 

יש... פתוח, כל בן אדם באמת, נותן

להם אמבציות שיצאו, וכיף לי.

נכון, יופי, כל הכבוד.

תודה רבה דניאל.

תודה רבה לכם.

היה מעניין מאוד.

תודה.

Daniel Levi
Shlomit Goldin HaLevi
Shiraz
Iran
More Life Stories: