Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

אני לחזן

ובאתי עם עליית הנוער. אחותי ואני.

גדלתי במרוקו עד גיל 12.

בסאפי.

ואז...

עלינו לארץ,

אחותי ואני עלינו לארץ עם הפנימייה.

לפנימייה.

ואחרי זה, ההורים שלי גם עלו לארץ.

00:01:00

מה זה סאפי?

-במרוקו.

עיר?

-עיר, עיר, סאפי. קראו לה סאפי במרוקו.

והיינו בפנימייה ואחרי איזה חצי

שנה-שנה ההורים שלי גם עלו לארץ.

את האמת, אני גדלתי עם אימא חורגת כי

אימא שלי נפטרה כשהייתי ילדה בת 3.

00:01:30

אז אני לא מכירה... זאת אומרת, מה זה אימא.

כאילו, ממש.

בגיל 3 נפטרה אימא שלי.

ואז אבא שלי התחתן

עם מישהי ו...

היא גידלה אותנו.

היינו שישה אחים.

ארבעה בנים ושתי בנות.

כולם היו מאותה אימא?

00:02:00

כן מאימא, זאת אומרת, מאימא.

אבל יש לי גם אחים

חורגים מצד האמה השנייה.

ואת הכי קטנה?

-אני הכי קטנה, כן.

איך היה הבית שלכם?

ממש לא זוכרת. הייתי עוד...

בגיל 12 הגעתי לארץ אז ממש אני לא

כל כך זוכרת מה היה ומה לא היה.

00:02:30

בבית ספר רק צרפתית, למדנו. כי זה

מה שדיברו במרוקו, כאילו שלמדו.

ובמה אבא שלך עבד?

האמת היא שאני לא זוכרת. אין.

תראי, בגיל קטן עליתי לארץ ו...

כאילו, גם גדלתי בפנימייה אז...שונה לגמרי.

רק בחופשות הייתי באה לבית

וחוזרת בחזרה לפנימייה.

00:03:00

זה בארץ?

-כן.

אוקיי, אז בואי תספרי

לי מה את כן זוכרת?

אני זוכרת שהיה לי מאוד

קשה שלא הייתה לי אימא.

זה היה הדבר היחיד שהיה...

האחים שלי ואבא שלי טיפלו בנו.

שתי הבנות שנשארו, הקטנות.

טיפלו בנו כמו שצריך.

איך קראו לאימא שלך?

-חנה.

00:03:30

סיפרו לי שהיא הייתה אימא

טובה, שחבל שהיא הלכה.

ואין מה לעשות, זה מה שיש.

למה עליתם לכאן, עם אחותך?

כי הייתה תקופה שהערבים

התחילו לקחת בנות יהודיות.

ואבא שלי, זכרונו לברכה,

היה חבר של המלך שם.

אז הוא אומר לו: "קח את הבנות שלך לישראל."

00:04:00

"תשלח אותן לארץ, כי פה הערבים

שלנו כבר התחילו לקחת יהודים.

באיזה שנים? איזו שנה זאת הייתה?

איזו שנה...

אני כבר, 60 שנה כמעט בארץ אז...

בגיל 12 עליתי, היום אני בת 74.

אז איך עלית בעצם?

עם עליית הנוער.

00:04:30

הגיעו אליכם אנשים? מה היה ה...

-הגיל שלנו נערות ונערים שבאו לפנימיות.

שעלו לארץ.

דיברו אתכם על ישראל?

לא, ממש לא.

אמרו לנו תעלו...

"תיקח אותם לפלשתינה.

היו לא אומרים ישראל, אומרים

"קח אותם לפלשתינה, לא

להשאיר אותם פה במרוקו."

אז עלינו לארץ.

00:05:00

זה היה לפני קום המדינה או אחרי קום המדינה?

-לפני.

איך הייתה הפרידה מהבית?

קצת קשה, אבל לא הייתה ברירה.

היינו חייבות לעלות לארץ.

את זוכרת אם נתנו לך משהו?

לפני שנסעת לקחת איתך משהו? אחותך גדולה ממך?

-כן, אחותי יותר גדולה ממני.

היום היא גרה בחיפה ואני פה.

00:05:30

מה את זוכרת מהרגע הזה?

היה לי מאוד קשה להיות לבד פה בארץ.

ואז האחים שלי עלו לארץ וגם אבא שלי.

וזה היה בסדר.

איך הייתה העלייה? איך לקחו אתכם?

-באונייה.

איך לקחו אתכם? מה, עם משאית?

-עם משאית לקחו אותנו לאוניות.

עלינו עם האונייה לארץ.

00:06:00

כמה זמן?

-הרבה שעות.

האונייה עצרה בצרפת ואחר כך

מצרפת עוד אונייה עד לארץ.

אז לאן הגעתם בארץ?

-לפה, לירוחם.

הישוב היה מאוד קטן.

בקושי כמה משפחות.

ובקושי הייתה צרכנייה

עד שהיו מוציאים את הקניות או משהו זה היה...

00:06:30

ואת בת 12, ואחותך בת כמה?

-14.

איך קראו לה? איך קוראים לה, סליחה.

-רחל.

אז אתן שתי ילדות בנות 12 ו-14?

-כן.

חברות טובות?

אחותי שמרה עליי ודאגה

לי...בתור אימא איך שאומרים.

היא הייתה יותר גדולה ממני

אז היא דאגה לי המון.

כל מה שרציתי היא דאגה. כל מה שזה...

00:07:00

היא דאגה לי.

פחדו עלייך כי היית ילדה יפה?

לא יודעת. יכול להיות

שכן, יכול להיות שלא.

אז הגעתן, היו עוד בנות ובנים שעלו איתכן?

-כן.

כמה הייתם באונייה את זוכרת?

כמה הייתם במשאית?

אני לא זוכרת אבל היינו הרבה.

בכלל היו אומרים בפלשתינה.

00:07:30

עד שהגענו, אז הכרנו את הארץ.

ובסאפי, הבית שלכם היה בית מסורתי?

דתי? -כן.

חגים, איך חגגתם?

-חגגנו.

כל החגים, כמו שצריך.

סוכה הייתם בונים?

-כן.

אז הגעתם לארץ, תחנה

ראשונה זה ירוחם?

לא, כי אנחנו היינו בפנימייה.

היינו בפנימיית ימין אורד,

00:08:00

ושם הייתה פנימייה לשומרי מצוות.

היו, בשבת, עד שהיו מברכים, ועד שהיו שרים

והכל... ורק אז היינו אוכלים את הארוחה.

היינו בנים ובנות בפנימייה והכל היה בסדר.

מאיפה הייתן?

באו כל אחד מאיזה ארץ אחרת. אני לא

יודעת מה, אבל כולם התחברנו ביחד.

כמה זמן היית בפנימייה?

00:08:30

עד גיל... 16, 16-17 משהו כזה.

עד שסיימתי ללמוד והכל ואז...

שיחררו אותנו כשמסיימים את כיתה יב',

ומשחררים אותנו.

ובינתיים המדינה הוקמה?

-כן.

את זוכרת מזה משהו?

00:09:00

אני יודעת שבאתי ארצה עם אבא שלי,

ההורים שלי היו פה והכל היה בסדר. זהו.

אז מהפנימייה לאן את הולכת? לפה? -לירוחם.

מהפנימייה לירוחם.

למה?

כי ההורים שלי פה.

מתי ההורים שלך עלו לפה?

איזה 3 שנים אחרינו, לארץ.

00:09:30

איך הייתה קבלת הפנים? שמחת לראות אותם?

-בטח.

זה היה כיף. כיף שסוף

סוף אני עם ההורים שלי.

עם אבא שלי והאחים שלי.

חזרת למרוקו מאז?

-לא.

למה לא?

את האמת, מאז שהתחילו להפחיד

אותנו מהערבים, יש לי סיוט...

00:10:00

אפילו הבנות שלי, אם רוצים טיול

למרוקו עם כל המשפחה וכל זה

ואני תמיד דוחה, דוחה, דוחה אבל

נראה לי שבסוף אני אצטרך לקיים

את מה שהם כל כך רוצים.

בעלי והילדים רוצים שנלך למרוקו.

ואת מפחדת?

00:10:30

אין לך זיכרונות משם?

דברים שסיפרו לך, שאחותך

סיפרה או אחים שלך?

היה להם כיף. אני לא יודעת

אני פשוט לא אהבתי את ה...

הערביות, את האמת שעד היום

יש לי סיוט מהם, הערבים.

את זוכרת שפחדת מזה?

-כן.

זהו, היום כיף לי. יש

ילדים, נכדים, נינים. בעלי.

בעל אחותי, אני מעריכה אותו.

00:11:00

מתי התחתנתם? איך הכרת את בעלך?

את תצטרכי לצחוק איך שהכרתי את בעלי.

באתי מהפנימייה, ובעלי היה שחקן כדורגל.

ואהבתי כדורגל, הלכתי לראות את המשחק.

והוא ביקש ממני להביא לו מים.

הלכתי, הבאתי לו מים.

00:11:30

ולפעמים, היום זה בדיחה

בינינו, אני אומרת לו:

"עד היום אני לא אוהבת כדורגל

בגלל שהלכתי לראות אותך שם".

וזהו, ובכל זאת אנחנו

ביחד וצוחקים והכל בסדר.

אז הכרתם על המגרש? -כן. על

מגרש כדורגל, על בקבוק מים.

את יכולה לספר לי קצת על החתונה שלכם?

איך הייתה החתונה? מסורתית? עשיתם חינה?

00:12:00

כן.

תספרי.

תראי, זה היה צנוע אז, זה

לא מה שיש היום רעש כזה

ואם לא בתוך האולם אז אין חינה ואין זה.

אז עושים חינה בבית,

משפחה, חברים.

וזהו.

בגדים מסורתיים? אוכל מסורתי?

-כן. -מה?

לובשים את ה... איך אומרים?

כפתן כזה

כדי שזה יראה כאילו מרוקאים.

00:12:30

וזהו, שמים את החינה בידיים.

את זוכרת שירים שהיו?

שירים מרוקאים.

את מחוברת לתרבות? את מחוברת לשירים

במרוקאית? את שומעת שירים במרוקאית?

לא, כמעט ולא. בעלי כן אוהב.

אבל...

00:13:00

גדלתי כאילו פה בארץ, תראי,

מגיל 12 עד 74... זה כאילו פה.

פה השורשים. איך שאומרים.

מה למדת בפנימייה?

עברית.

לימדו אותנו עברית.

איזו שפה דיברת במרוקו?

-במרוקו ערבית וצרפתית.

היית בבית ספר?

-כן.

00:13:30

אז פה בפנימייה לא נתנו לנו לדבר ערבית

וצרפתית, הם רצו שנלמד טוב טוב עברית.

אז היו אומרים לנו לדבר רק בעברית.

כאילו, כשהיינו בפומבי ככה

כולם דיברנו רק בעברית,

אבל כשהיינו בחדר, היינו

מדברות בצרפתית וערבית בינינו.

כשהגעת לארץ,

מה הרגשת? שמחת להגיע? פחדת?

00:14:00

פחדתי. פחד היה יותר מאשר שמחה.

כי, כאילו,

אין לי אף אחד במשפחה חוץ מאחותי ואני.

אז באמת היה פחד.

אבל אחר כך כשהתחלנו

ללמוד את השפה העברית ולדבר

בינינו, אז היה בסדר.

ספרי לי על הבית שהקמת.

כשהתחלת לעבוד במה עבדת בארץ?

00:14:30

בארץ, התחלתי רק עם ילדים.

לא, עבדתי במשרד הביטחון.

קודם.

ואחרי זה,

עם ילדים.

זאת אומרת עם...

מגן הילדים, מנעמ"ת...

כשיצאתי עכשיו לפנסיה,

יצאתי לפנסיה מהמועדונית.

00:15:00

את מבשלת אוכל מרוקאי? -כן.

-מה?

כל מה שצריך.

כל הבישול... בעלי יודע בדיוק מה אני מבשלת.

הוא יודע, אני לא יודעת.

כן. אני מבשלת את האוכל המרוקאי.

כמו?

כמו בשר, יש את הכבש,

שמבשלים עם בצל, וכל זה. כל האוכל, בשר ראש,

00:15:30

כל המאכלים המרוקאים אני מבשלת.

מוח אני מבשלת.

תספרי לי על הילדים שלך.

הם מקסימים.

בזכותם אנחנו עומדים

וקיימים כמו שצריך.

אם חסר לנו משהו אנחנו תכף מתקשרים.

ושבתות, אצלנו בבית.

00:16:00

את אוהבת לגור בירוחם?

האמת היא, עד שלא קרתה התאונה של

הבת שלי, עוד חשבנו לגור בחיפה.

עם אחותי.

ומאז אנחנו פה, בירוחם.

וברוך השם לא חסר לנו כלום.

מסודרים.

לאחת הילדות שלך קוראים חנה?

כן. הגדולה שלי קוראים לה חנה.

ויש לי גם אחת בשם אורלי.

00:16:30

וגם הבנות שלי קראו לבנות שלהן אורלי.

זאת אומרת,

בשורשים כולם.

ויויאן זה שם צרפתי.

-כן.

היה לך עוד שם?

שם בעברית?

הם רצו לקרוא לי לאה. בפנימייה

ניסו להפוך לי את השם ויויאן ללאה.

00:17:00

שם ישראלי. ולא הסכמתי.

נשארתי ויויאן עד היום.

גם בתעודת זהות?

-כן.

איך קראו לאבא שלך?

-יעקב.

מה הוא עשה?

במה הוא עבד?

הייתה לו חנות. מכולת הייתה לאבא שלי.

במרוקו?

-גם במרוקו וגם פה.

קודם כל בגיל שלנו, לא היו נותנים

לנו לצאת ולא היו נותנים לנו לראות

00:17:30

ולא היו נותנים לנו... לצאת כמו שהיום:

"יאללה בוא לדיסקו ובוא לזה ובוא לזה".

שם אין לצאת מהבית עד שאתה

לא מתחתן והבעל והאישה...

אז אין את הדברים האלה.

אז לא...

זה כמו רבאט? זה כמו קזבלנקה?

-כן משהו כזה.

עיר גדולה?

-זו עיר כן.

והיהודים שהיו שם, הם היו דתיים?

הם היו מסורתיים?

00:18:00

חלק, חלק. כמו שפה בארץ. גם פה בארץ,

כולם יהודים וחלק חילוני וחלק דתי.

אז אצלכם שמרו עלייך לפי מה שאת מספרת.

-כן, כן.

זה מעניין, מעניין...

-כן,

את האמת שכנראה, לא יודעת, אולי בגלל

שלא הייתה לי אימא אז שמרו יותר.

אבל אני יודעת שעל הבנות

הם שמרו כמו לא יודעת מה.

00:18:30

מעניין. -כן, זהו, כנראה בגלל שלא

הייתה לי אימא אז הם דאגו יותר.

שלא יקרה כלום.

כמה נכדים יש לך?

יש לי איזה 30 פלוס.

יש לי איזה 16-17 נינים.

הם צופים בך, רוצים לראות את זה.

הם באים, אין דבר כזה.

אין דבר כזה שלא באים.

00:19:00

עם הילדים, עם הנכדים גם הנינים.

אין את הבעיה הזאת. אין

לנו את הבעיה הזאת.

מבחינה זו, אין לנו שום בעיה.

לא בעלי ולא אני.

יש משהו שהיית רוצה שידעו עלייך?

שהוא חשוב? -לא.

אני כאילו, אישית צנועה. זו בעיה.

איפה אימא שלך קבורה?

במרוקו, בסאפי.

00:19:30

היית רוצה ללכת לעלות לקבר?

אני פוחדת מהערבים, אחותי הלכה,

והיא אפילו הביאה לי תמונה

של הקבר שלה, הקבר של אימא שלי.

ואני, אני פחדנית.

את האמת, זאת הבעיה.

יש לי סיוט מהערבים אני לא יודעת למה.

00:20:00

בעלי מביא לשיפוץ פה ערבים. אני אומרת לו:

"אתה לא יוצא מהבית עד שהם לא הולכים."

אין סיכוי שהוא יצא מהבית

עד שהערבים לא הולכים.

ואת לא זוכרת שום דבר? שום אירוע

שקרה עם ערבים? -כלום, כלום.

לא קרה כלום אבל,

זה הזהיר את אבא שלי במיוחד אמר לו: "תיזהר

עכשיו הערבים לוקחים בנות של יהודים"

00:20:30

"תיקח אותן לפלשתינה ואז משם יש לי,

כנראה שמאז אני...יש

לי את הבעיה הזאת.

אחותי לא, אחותי חופשיה...

הבדל שמים וארץ ביני לבין אחותי.

אני פשוט אני.... כאילו, הצניעות

וזה, לפעמים אני... אפילו הבנות שלי,

השכנה אומרת: "אני עשיתי ועשיתי".

ואני מכינה הרבה יותר טוב

"נו אימא תגידי"

ואני אומרת להם: "לא, אני לא אומרת".

00:21:00

כל מה שאני מכינה, בעלי יכול להגיד.

הם אוהבים את כל מה שאני

מכינה זה לא משנה מה.

ויויאן זה שם צרפתי אבל

אין לזה פירוש נכון? -לא.

ויויאן.

והשם משפחה שלך היה? מה אמרת?

-חזן.

כי מישהו היה מחזן אצלכם?

לא, חזן, אני לא יודעת איך.

אבל אנחנו היינו חזן.

זיכרון, כלשהו, לא

חייב להיות ממרוקו.

זיכרון כלשהו מהפנימייה, זיכרון

כלשהו מסיפור שסיפרת, געגוע.

משהו שהוא שלך שזה הזמן לספר אותו.

דווקא הייתי בסדר עם כולם,

לא הייתה לי שום בעיה, היתקלות או משהו

תודה לכם.

Vivian Biton

Interviewer -
Meirav Hadad
Video length:
00:20:41
Date Taken:
01/01/1
Place:
Safi
,
Morocco
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search

אני לחזן

ובאתי עם עליית הנוער. אחותי ואני.

גדלתי במרוקו עד גיל 12.

בסאפי.

ואז...

עלינו לארץ,

אחותי ואני עלינו לארץ עם הפנימייה.

לפנימייה.

ואחרי זה, ההורים שלי גם עלו לארץ.

מה זה סאפי?

-במרוקו.

עיר?

-עיר, עיר, סאפי. קראו לה סאפי במרוקו.

והיינו בפנימייה ואחרי איזה חצי

שנה-שנה ההורים שלי גם עלו לארץ.

את האמת, אני גדלתי עם אימא חורגת כי

אימא שלי נפטרה כשהייתי ילדה בת 3.

אז אני לא מכירה... זאת אומרת, מה זה אימא.

כאילו, ממש.

בגיל 3 נפטרה אימא שלי.

ואז אבא שלי התחתן

עם מישהי ו...

היא גידלה אותנו.

היינו שישה אחים.

ארבעה בנים ושתי בנות.

כולם היו מאותה אימא?

כן מאימא, זאת אומרת, מאימא.

אבל יש לי גם אחים

חורגים מצד האמה השנייה.

ואת הכי קטנה?

-אני הכי קטנה, כן.

איך היה הבית שלכם?

ממש לא זוכרת. הייתי עוד...

בגיל 12 הגעתי לארץ אז ממש אני לא

כל כך זוכרת מה היה ומה לא היה.

בבית ספר רק צרפתית, למדנו. כי זה

מה שדיברו במרוקו, כאילו שלמדו.

ובמה אבא שלך עבד?

האמת היא שאני לא זוכרת. אין.

תראי, בגיל קטן עליתי לארץ ו...

כאילו, גם גדלתי בפנימייה אז...שונה לגמרי.

רק בחופשות הייתי באה לבית

וחוזרת בחזרה לפנימייה.

זה בארץ?

-כן.

אוקיי, אז בואי תספרי

לי מה את כן זוכרת?

אני זוכרת שהיה לי מאוד

קשה שלא הייתה לי אימא.

זה היה הדבר היחיד שהיה...

האחים שלי ואבא שלי טיפלו בנו.

שתי הבנות שנשארו, הקטנות.

טיפלו בנו כמו שצריך.

איך קראו לאימא שלך?

-חנה.

סיפרו לי שהיא הייתה אימא

טובה, שחבל שהיא הלכה.

ואין מה לעשות, זה מה שיש.

למה עליתם לכאן, עם אחותך?

כי הייתה תקופה שהערבים

התחילו לקחת בנות יהודיות.

ואבא שלי, זכרונו לברכה,

היה חבר של המלך שם.

אז הוא אומר לו: "קח את הבנות שלך לישראל."

"תשלח אותן לארץ, כי פה הערבים

שלנו כבר התחילו לקחת יהודים.

באיזה שנים? איזו שנה זאת הייתה?

איזו שנה...

אני כבר, 60 שנה כמעט בארץ אז...

בגיל 12 עליתי, היום אני בת 74.

אז איך עלית בעצם?

עם עליית הנוער.

הגיעו אליכם אנשים? מה היה ה...

-הגיל שלנו נערות ונערים שבאו לפנימיות.

שעלו לארץ.

דיברו אתכם על ישראל?

לא, ממש לא.

אמרו לנו תעלו...

"תיקח אותם לפלשתינה.

היו לא אומרים ישראל, אומרים

"קח אותם לפלשתינה, לא

להשאיר אותם פה במרוקו."

אז עלינו לארץ.

זה היה לפני קום המדינה או אחרי קום המדינה?

-לפני.

איך הייתה הפרידה מהבית?

קצת קשה, אבל לא הייתה ברירה.

היינו חייבות לעלות לארץ.

את זוכרת אם נתנו לך משהו?

לפני שנסעת לקחת איתך משהו? אחותך גדולה ממך?

-כן, אחותי יותר גדולה ממני.

היום היא גרה בחיפה ואני פה.

מה את זוכרת מהרגע הזה?

היה לי מאוד קשה להיות לבד פה בארץ.

ואז האחים שלי עלו לארץ וגם אבא שלי.

וזה היה בסדר.

איך הייתה העלייה? איך לקחו אתכם?

-באונייה.

איך לקחו אתכם? מה, עם משאית?

-עם משאית לקחו אותנו לאוניות.

עלינו עם האונייה לארץ.

כמה זמן?

-הרבה שעות.

האונייה עצרה בצרפת ואחר כך

מצרפת עוד אונייה עד לארץ.

אז לאן הגעתם בארץ?

-לפה, לירוחם.

הישוב היה מאוד קטן.

בקושי כמה משפחות.

ובקושי הייתה צרכנייה

עד שהיו מוציאים את הקניות או משהו זה היה...

ואת בת 12, ואחותך בת כמה?

-14.

איך קראו לה? איך קוראים לה, סליחה.

-רחל.

אז אתן שתי ילדות בנות 12 ו-14?

-כן.

חברות טובות?

אחותי שמרה עליי ודאגה

לי...בתור אימא איך שאומרים.

היא הייתה יותר גדולה ממני

אז היא דאגה לי המון.

כל מה שרציתי היא דאגה. כל מה שזה...

היא דאגה לי.

פחדו עלייך כי היית ילדה יפה?

לא יודעת. יכול להיות

שכן, יכול להיות שלא.

אז הגעתן, היו עוד בנות ובנים שעלו איתכן?

-כן.

כמה הייתם באונייה את זוכרת?

כמה הייתם במשאית?

אני לא זוכרת אבל היינו הרבה.

בכלל היו אומרים בפלשתינה.

עד שהגענו, אז הכרנו את הארץ.

ובסאפי, הבית שלכם היה בית מסורתי?

דתי? -כן.

חגים, איך חגגתם?

-חגגנו.

כל החגים, כמו שצריך.

סוכה הייתם בונים?

-כן.

אז הגעתם לארץ, תחנה

ראשונה זה ירוחם?

לא, כי אנחנו היינו בפנימייה.

היינו בפנימיית ימין אורד,

ושם הייתה פנימייה לשומרי מצוות.

היו, בשבת, עד שהיו מברכים, ועד שהיו שרים

והכל... ורק אז היינו אוכלים את הארוחה.

היינו בנים ובנות בפנימייה והכל היה בסדר.

מאיפה הייתן?

באו כל אחד מאיזה ארץ אחרת. אני לא

יודעת מה, אבל כולם התחברנו ביחד.

כמה זמן היית בפנימייה?

עד גיל... 16, 16-17 משהו כזה.

עד שסיימתי ללמוד והכל ואז...

שיחררו אותנו כשמסיימים את כיתה יב',

ומשחררים אותנו.

ובינתיים המדינה הוקמה?

-כן.

את זוכרת מזה משהו?

אני יודעת שבאתי ארצה עם אבא שלי,

ההורים שלי היו פה והכל היה בסדר. זהו.

אז מהפנימייה לאן את הולכת? לפה? -לירוחם.

מהפנימייה לירוחם.

למה?

כי ההורים שלי פה.

מתי ההורים שלך עלו לפה?

איזה 3 שנים אחרינו, לארץ.

איך הייתה קבלת הפנים? שמחת לראות אותם?

-בטח.

זה היה כיף. כיף שסוף

סוף אני עם ההורים שלי.

עם אבא שלי והאחים שלי.

חזרת למרוקו מאז?

-לא.

למה לא?

את האמת, מאז שהתחילו להפחיד

אותנו מהערבים, יש לי סיוט...

אפילו הבנות שלי, אם רוצים טיול

למרוקו עם כל המשפחה וכל זה

ואני תמיד דוחה, דוחה, דוחה אבל

נראה לי שבסוף אני אצטרך לקיים

את מה שהם כל כך רוצים.

בעלי והילדים רוצים שנלך למרוקו.

ואת מפחדת?

אין לך זיכרונות משם?

דברים שסיפרו לך, שאחותך

סיפרה או אחים שלך?

היה להם כיף. אני לא יודעת

אני פשוט לא אהבתי את ה...

הערביות, את האמת שעד היום

יש לי סיוט מהם, הערבים.

את זוכרת שפחדת מזה?

-כן.

זהו, היום כיף לי. יש

ילדים, נכדים, נינים. בעלי.

בעל אחותי, אני מעריכה אותו.

מתי התחתנתם? איך הכרת את בעלך?

את תצטרכי לצחוק איך שהכרתי את בעלי.

באתי מהפנימייה, ובעלי היה שחקן כדורגל.

ואהבתי כדורגל, הלכתי לראות את המשחק.

והוא ביקש ממני להביא לו מים.

הלכתי, הבאתי לו מים.

ולפעמים, היום זה בדיחה

בינינו, אני אומרת לו:

"עד היום אני לא אוהבת כדורגל

בגלל שהלכתי לראות אותך שם".

וזהו, ובכל זאת אנחנו

ביחד וצוחקים והכל בסדר.

אז הכרתם על המגרש? -כן. על

מגרש כדורגל, על בקבוק מים.

את יכולה לספר לי קצת על החתונה שלכם?

איך הייתה החתונה? מסורתית? עשיתם חינה?

כן.

תספרי.

תראי, זה היה צנוע אז, זה

לא מה שיש היום רעש כזה

ואם לא בתוך האולם אז אין חינה ואין זה.

אז עושים חינה בבית,

משפחה, חברים.

וזהו.

בגדים מסורתיים? אוכל מסורתי?

-כן. -מה?

לובשים את ה... איך אומרים?

כפתן כזה

כדי שזה יראה כאילו מרוקאים.

וזהו, שמים את החינה בידיים.

את זוכרת שירים שהיו?

שירים מרוקאים.

את מחוברת לתרבות? את מחוברת לשירים

במרוקאית? את שומעת שירים במרוקאית?

לא, כמעט ולא. בעלי כן אוהב.

אבל...

גדלתי כאילו פה בארץ, תראי,

מגיל 12 עד 74... זה כאילו פה.

פה השורשים. איך שאומרים.

מה למדת בפנימייה?

עברית.

לימדו אותנו עברית.

איזו שפה דיברת במרוקו?

-במרוקו ערבית וצרפתית.

היית בבית ספר?

-כן.

אז פה בפנימייה לא נתנו לנו לדבר ערבית

וצרפתית, הם רצו שנלמד טוב טוב עברית.

אז היו אומרים לנו לדבר רק בעברית.

כאילו, כשהיינו בפומבי ככה

כולם דיברנו רק בעברית,

אבל כשהיינו בחדר, היינו

מדברות בצרפתית וערבית בינינו.

כשהגעת לארץ,

מה הרגשת? שמחת להגיע? פחדת?

פחדתי. פחד היה יותר מאשר שמחה.

כי, כאילו,

אין לי אף אחד במשפחה חוץ מאחותי ואני.

אז באמת היה פחד.

אבל אחר כך כשהתחלנו

ללמוד את השפה העברית ולדבר

בינינו, אז היה בסדר.

ספרי לי על הבית שהקמת.

כשהתחלת לעבוד במה עבדת בארץ?

בארץ, התחלתי רק עם ילדים.

לא, עבדתי במשרד הביטחון.

קודם.

ואחרי זה,

עם ילדים.

זאת אומרת עם...

מגן הילדים, מנעמ"ת...

כשיצאתי עכשיו לפנסיה,

יצאתי לפנסיה מהמועדונית.

את מבשלת אוכל מרוקאי? -כן.

-מה?

כל מה שצריך.

כל הבישול... בעלי יודע בדיוק מה אני מבשלת.

הוא יודע, אני לא יודעת.

כן. אני מבשלת את האוכל המרוקאי.

כמו?

כמו בשר, יש את הכבש,

שמבשלים עם בצל, וכל זה. כל האוכל, בשר ראש,

כל המאכלים המרוקאים אני מבשלת.

מוח אני מבשלת.

תספרי לי על הילדים שלך.

הם מקסימים.

בזכותם אנחנו עומדים

וקיימים כמו שצריך.

אם חסר לנו משהו אנחנו תכף מתקשרים.

ושבתות, אצלנו בבית.

את אוהבת לגור בירוחם?

האמת היא, עד שלא קרתה התאונה של

הבת שלי, עוד חשבנו לגור בחיפה.

עם אחותי.

ומאז אנחנו פה, בירוחם.

וברוך השם לא חסר לנו כלום.

מסודרים.

לאחת הילדות שלך קוראים חנה?

כן. הגדולה שלי קוראים לה חנה.

ויש לי גם אחת בשם אורלי.

וגם הבנות שלי קראו לבנות שלהן אורלי.

זאת אומרת,

בשורשים כולם.

ויויאן זה שם צרפתי.

-כן.

היה לך עוד שם?

שם בעברית?

הם רצו לקרוא לי לאה. בפנימייה

ניסו להפוך לי את השם ויויאן ללאה.

שם ישראלי. ולא הסכמתי.

נשארתי ויויאן עד היום.

גם בתעודת זהות?

-כן.

איך קראו לאבא שלך?

-יעקב.

מה הוא עשה?

במה הוא עבד?

הייתה לו חנות. מכולת הייתה לאבא שלי.

במרוקו?

-גם במרוקו וגם פה.

קודם כל בגיל שלנו, לא היו נותנים

לנו לצאת ולא היו נותנים לנו לראות

ולא היו נותנים לנו... לצאת כמו שהיום:

"יאללה בוא לדיסקו ובוא לזה ובוא לזה".

שם אין לצאת מהבית עד שאתה

לא מתחתן והבעל והאישה...

אז אין את הדברים האלה.

אז לא...

זה כמו רבאט? זה כמו קזבלנקה?

-כן משהו כזה.

עיר גדולה?

-זו עיר כן.

והיהודים שהיו שם, הם היו דתיים?

הם היו מסורתיים?

חלק, חלק. כמו שפה בארץ. גם פה בארץ,

כולם יהודים וחלק חילוני וחלק דתי.

אז אצלכם שמרו עלייך לפי מה שאת מספרת.

-כן, כן.

זה מעניין, מעניין...

-כן,

את האמת שכנראה, לא יודעת, אולי בגלל

שלא הייתה לי אימא אז שמרו יותר.

אבל אני יודעת שעל הבנות

הם שמרו כמו לא יודעת מה.

מעניין. -כן, זהו, כנראה בגלל שלא

הייתה לי אימא אז הם דאגו יותר.

שלא יקרה כלום.

כמה נכדים יש לך?

יש לי איזה 30 פלוס.

יש לי איזה 16-17 נינים.

הם צופים בך, רוצים לראות את זה.

הם באים, אין דבר כזה.

אין דבר כזה שלא באים.

עם הילדים, עם הנכדים גם הנינים.

אין את הבעיה הזאת. אין

לנו את הבעיה הזאת.

מבחינה זו, אין לנו שום בעיה.

לא בעלי ולא אני.

יש משהו שהיית רוצה שידעו עלייך?

שהוא חשוב? -לא.

אני כאילו, אישית צנועה. זו בעיה.

איפה אימא שלך קבורה?

במרוקו, בסאפי.

היית רוצה ללכת לעלות לקבר?

אני פוחדת מהערבים, אחותי הלכה,

והיא אפילו הביאה לי תמונה

של הקבר שלה, הקבר של אימא שלי.

ואני, אני פחדנית.

את האמת, זאת הבעיה.

יש לי סיוט מהערבים אני לא יודעת למה.

בעלי מביא לשיפוץ פה ערבים. אני אומרת לו:

"אתה לא יוצא מהבית עד שהם לא הולכים."

אין סיכוי שהוא יצא מהבית

עד שהערבים לא הולכים.

ואת לא זוכרת שום דבר? שום אירוע

שקרה עם ערבים? -כלום, כלום.

לא קרה כלום אבל,

זה הזהיר את אבא שלי במיוחד אמר לו: "תיזהר

עכשיו הערבים לוקחים בנות של יהודים"

"תיקח אותן לפלשתינה ואז משם יש לי,

כנראה שמאז אני...יש

לי את הבעיה הזאת.

אחותי לא, אחותי חופשיה...

הבדל שמים וארץ ביני לבין אחותי.

אני פשוט אני.... כאילו, הצניעות

וזה, לפעמים אני... אפילו הבנות שלי,

השכנה אומרת: "אני עשיתי ועשיתי".

ואני מכינה הרבה יותר טוב

"נו אימא תגידי"

ואני אומרת להם: "לא, אני לא אומרת".

כל מה שאני מכינה, בעלי יכול להגיד.

הם אוהבים את כל מה שאני

מכינה זה לא משנה מה.

ויויאן זה שם צרפתי אבל

אין לזה פירוש נכון? -לא.

ויויאן.

והשם משפחה שלך היה? מה אמרת?

-חזן.

כי מישהו היה מחזן אצלכם?

לא, חזן, אני לא יודעת איך.

אבל אנחנו היינו חזן.

זיכרון, כלשהו, לא

חייב להיות ממרוקו.

זיכרון כלשהו מהפנימייה, זיכרון

כלשהו מסיפור שסיפרת, געגוע.

משהו שהוא שלך שזה הזמן לספר אותו.

דווקא הייתי בסדר עם כולם,

לא הייתה לי שום בעיה, היתקלות או משהו

תודה לכם.

Vivian Biton
Meirav Hadad
Safi
Morocco
More Life Stories: