Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

שמי קלש יהושע.

אני נולדתי בדמשק.

גדלתי בדמשק עד גיל קרוב לעשר

ובגיל עשר

כתוצאה מאירוע

שהיה ביני ובין ילדים ערבים,

החלטתי שהמקום שלי

בארץ היהודים.

00:01:00

ואז באתי לאימא שלי ואמרתי לה:

'אני רוצה ללכת לארץ היהודים'.

לפני זה, עשיתי הכנה

כי הייתי גם בתנועה, תנועת

החלוץ, בדמשק הייתה תנועה

לילדים וגם למבוגרים,

תנועת החלוץ.

הסיבה העיקרית שגרמה לי

לחשוב לעזוב את סוריה

זה היה מוצאי שבת.

00:01:30

הלכנו עם ההורים לבית קפה

קראו לו 'שנינת ל'איילת',

בית קפה של משפחות.

היו הולכים במוצאי

שבת לבית קפה,

יושבים באווירה

של עצים ומים

ובמה שמישהו עולה שר כמו אום כולתום

או עבדל וואהב או עבדל חלים

חאפז, היו מעבירים ערב יפה

ואני זוכר באותה תקופה

היו גם מעשנים נרגילה.

00:02:00

אז אני ואחי שלמה

היותר גדול ממני, הלכנו איתם

לבית הקפה 'שנינת ל'איילת',

קפה של המשפחות

והיה נחמד מאוד היה מאזה,

היה שירה וכולי

והחלטנו בסוף לחזור

הביתה כרגיל.

כשחזרנו הביתה

ההורים היו קדימה ואני

ואח שלי היינו מאחור.

00:02:30

פתאום באים אלינו שני בחורים,

נערים ערבים יותר גדולים מאיתנו

לוחצים אותנו לקיר

ואומרים 'אתם יהודים'.

אני אומר לו 'למה אתה שואל?', אנחנו

נמצאים באזור של הערבים, אחרי זה ארמנים

ויהודים ואנחנו באזור המוסלמי.

המזל שלי

כילד שהלכתי לתנועת החלוץ

00:03:00

ואז אמרו לנו, תשמעו,

כשאתם יוצאים מחוץ לשכונה

קחו אתכם משהו להגנה.

ואני לקחתי איזה מקל גמיש

כזה שעשוי מעור של פרה,

הסתרתי אותו בתוך השרוול

היה מוסתר.

כאשר הם לחצו אותנו לקיר

ואומרים 'אתם יהודים' ואמרתי אם שואלים

אותי 'אתם יהודים', אז הם רוצים להרביץ לנו

לא הייתה לי ברירה,

הוצאתי את המקל הגמיש

שהיה לי בשרוול

00:03:30

והצלפתי להם על הפנים,

על הראש, על הגוף.

אני חושב שהם לא שכחו את המכות

האלה אף פעם בחיים שלהם, לא שכחו,

כי זה עם מקל גמיש מאוד על

הפרצוף לקבל וברחתי מהר,

אני ואח שלי ברחנו, הגענו לבית,

נכנסנו לבית

ושמנו מוט ברזל גדול, כי הדלתות

הן היו ענקיות, מוט ברזל

שאם אפילו יראו אותנו,

לא יוכלו להיכנס

00:04:00

והתפללנו שלא ראו אותנו.

ההורים לא שמו לב מה היה איתנו.

הגענו הביתה, חיכינו חיכינו

ואף אחד לא דפק בדלת,

תודה לאל הם לא ראו מאיפה באנו.

אני באותו שבוע, זה

השפיע עליי מאוד,

ושלחתי לתנועה, בתנועת החלוץ

סיפרתי למדריך, אמרתי לו תשמע

כך וכך היה איתנו,

00:04:30

אז הוא אמר לי, אז מה אתה רוצה? אמרתי

לו, אני רוצה ללכת לארץ של היהודים.

כן, הארץ של היהודים, לא רוצה ארץ של

הערבים, רוצה ארץ של היהודים, ידעתי.

בדמשק לא אמרו ארץ

ישראל, 'ארץ'.

רק בקיצור, שלא יבינו 'ישראל', אז

אני אמרתי לו אני רוצה לארץ ללכת.

אז הוא אומר, תשמע,

אני ארשום אותך

אבל אתה חייב להגיד להורים שלך.

אמרתי לו, אני אגיד.

הלכתי לאימא שלי ואמרתי לה:

00:05:00

אני רוצה ללכת לארץ.

ההתפעלות מאימא שלי עד

היום באה לי בזיכרון,

שאימא שלי, מה אמרה לי כשאמרתי לה?

שאלה אותי מתי.

אני הייתי נדהם, אז

אמרתי לה יום חמישי

והיא אומרת, חכה, מה זה יום חמישי?

תן לי שאני אתפור לך

איזה בגד יפה, כי

היא הייתה תופרת.

היא אומרת לי, תן לי, אני אקנה

לך בד, אני אתפור לך חליפה

00:05:30

שתלך לארץ ישראל עם חליפה יפה.

טוב, אז הלכתי

ודחיתי בעוד שבוע.

היא הלכה, לי כשהייתי ילד,

הייתה לי קופת חיסכון.

מזה שכבר אז,

בדמשק, עבדתי כילד.

בקיץ, בקיץ הראשון

אני זוכר שהלכתי לחפש עבודה,

הייתה בן? -הייתי

בן 8, 8 ומשהו,

00:06:00

8 וחצי, הלכתי לחפש עבודה

ואז הגעתי לשטח הנוצרים.

היה יהודים, נוצרים

ואחר-כך ערבים.

אז בשטח של הנוצרים היו חנויות

שמכרו לדר.

עכשיו, לדר עושים אותו ממשמש.

עכשיו, הם היו קונים אותו מהכפרים

של הערבים, של המוסלמים.

00:06:30

פורסים את זה, מורחים את זה בשמן, תולים

את זה על חבלים שיתייבש ואחרי זה

עוטפים את זה ומוכרים

את זה לאנשים.

אז מצאתי עבודה בלדר, לפרוס

את הגלגלים של הלדר, למרוח אותם

ולתלות אותם עד שיתייבשו

וככה אני עבדתי ואז

ההוא, בעל הבית, מצא חן

בעיניי, הוא אומר תשמע,

יש לי שני ילדים

יש לי נוצרי ויש לי ערבי

אבל אתה היהודי,

עובד יותר טוב מכולם

00:07:00

ואתה תישאר אצלי לעבוד.

נשארתי, עבדתי, הרווחתי קצת כסף

והבאתי שאימא תשמור לי את הכסף.

אבל אחר כך ראיתי שאולי

אני יכול להרוויח

קצת יותר כסף, מאשר לעבוד.

הלכתי לחנות של אבא שלי, לאבא

שלי היה חנות במרכז דמשק.

באל חראב, רחוב רחב ביותר

00:07:30

מקום מרכזי ביותר

בדמשק וממול, מה?

אבא שלי? הוא היה

מומחה בדמשק לתיקון פנסים

של העגלות, העגלות האלה

העגלות עם סוסים יש

להם שני פנסים בצדדים

אז שמה לא היה אספלט

העגלות עוד רצו על אבנים אז

הפנסים היו נופלים, נשברים

והיה יהודי אחד שידעו שמתקנים

אצלו, הוא היה אמן, היו לו ידיים.

00:08:00

אז תמיד הביאו את הפנסים לאבא שלי אפילו שהחנות

הייתה סגורה היו משאירים את זה ליד הדלת,

אבו יוסף, זה אבא שלי, יוסף אחי

הגדול יוסף, אבו יוסף כבר יתקן

וככה אבא שלי היה בא בעשר, כבר

העבודה ישנה על-יד הדלת, מחכה לו.

עכשיו, אני הלכתי הרבה פעמים

לאבא שלי על-יד החנות שלו,

מרכז דמשק רחוב רחב יפה,

ממול החנות של אבא

שלי היה בית מאפה

לעוגיות, עוגיות

00:08:30

בגודל איזה 10

סנטימטר, עיגול כזה

דק מאוד והוא מלא שומשום.

.זה היה עוגייה כל כך טעימה, מתוקה -שוקולד?

דבש?

-בראזה

בראזה, הסברתי לאבא

שלי, אמרתי לו

תן לי, שימכור לי ואני רוצה

למכור בשכונה היהודית ליהודים.

אמר, אני אקנה בזול ואני

אמכור שמה ואני ארוויח כסף.

00:09:00

אבא שלי הלך איתי לבעל

החנות, הוא אומר לו תן לו

אני ערב, שהוא ייתן לך את הכסף, אבל אם

יש בעיה תבוא אליי אני נותן לך את הכסף.

אז ההוא התחיל לתת לי בראזה, היה גם

ביסקוויט כזה עוד משהו, ביסקוויטים כאלה

ועשיתי באסטה מעץ, די גדולה

והייתי במרכז השכונה, תמיד

הקטע הכי מרכזי

00:09:30

שהיו באים מלא אנשים בשכונה היהודית זה

אחר הצהריים, כשאנשים באים מהעבודה.

אז הלכתי לשוק, במרכז השוק,

היה אני זוכר, חנות של ספר,

על-ידו העמדתי את הבאסטה

ושמה העמדתי את הבאסטה

והייתי מוכר בראזה

והאנשים קנו אצלי בכמויות.

שוק שמה, אז אנשים הלכו בכמויות

עצומות, שם שמתי את הבאסטה.

אז היה מקרים שהייתי מוכר את

הבאסטה, את כל מה שהיה לי,

אז הייתי קורא לאח שלי שלמה

00:10:00

שישמור לי את הבאסטה

ועוד פעם רץ מהר

נוסע בטרונוואי קונה עוד סחורה

ועוד פעם מביא ועוד פעם מוכר

וכך שאני בגיל 9 ומשהו כבר

התחלתי לעשות כסף, היה לי כסף.

עכשיו, המקרה שהיה

לי עם הילדים הערבים

זה פגע בי קשה ואז

אני באתי לאימא

ואמרתי לה: אני מוכרח ללכת לארץ

של יהודים, לא רוצה יותר ערבים

00:10:30

ואז מה שאמרתי, שאלה אותי

'מתי?' אמרתי לה 'יום חמישי'.

היא אומרת תדחה קצת, דחיתי קצת

תפרה לי חליפה יפה

בכסף מהחסכונות

שהיה לי, קנתה בד

ותפרה לי את החליפה והיא הלכה

וקנתה לירה שטרלינג, כסף אנגלי

כי בישראל היו האנגלים.

אז אמרה לי, אני אקנה

לך כסף של פלסטין

נתנה לי 10 לירות, שזה

היה הרבה כסף וכסף קטן.

00:11:00

את העשר לירות היא

תפרה לי פה, בבטנה.

היא אומרת לי, בבטנה

אתה לא תאבד אותם

וקצת כסף קטן, היא

אומרת לי תשמע,

ואני עד היום את

ההוראות האלה לא שכחתי

היא אומרת לי תשמע

כשתצטרך כסף

אתה תיקח

אבל אתה תבזבז מקסימום חצי

והחצי של החצי, היא לא אמרה לי רבע, היא

אומרת לי זה עוד יותר שיהיה לך קשה בחיים

00:11:30

ואני מספר לילדים שלי שאת הרבע

האחרון, שמרתי אותו עד היום

לא בזבזתי אותו, כל

הזמן היה לי כסף.

כל הזמן, כילד, היה לי כסף

והאירוע עם הילדים הערבים

זה היה הסוף שאמרתי

'אני את דמשק עוזב'.

קבעו לי תאריך מתי אבל אמרו לי אתה

חייב להביא אישור מאימא שלך או אבא שלך

00:12:00

שאתה הולך לישראל, לארץ.

אבא שלי לא כל-כך רצה כי הוא

כבר היה בישראל, היה חי פה.

לא היה משהו בישראל,

גם לא היה מה לאכול

גם היה רעב, הוא היה בנווה חיים

בחדרה, היה שם ביצות ואח שלי

הגדול שהיה איתו קיבל מלריה.

זאת אומרת, הוא בדמשק היה לו

יותר טוב מאשר אז בישראל.

00:12:30

אבל אימא שלי אמרה לו תשמע, הילדים התחילו

ללכת לארץ, מה אני אעשה איתך, אני אשב

והילדים שלי בישראל ואני אשב איתך

פה, אני הולכת איפה שהילדים.

אז אימא מהבחינה הזאת היא הייתה

הקטליזטור שדחפה את אבא

לעזוב את דמשק, אבא לא רצה לעזוב

את דמשק, היה לו טוב בדמשק.

היה לו בית גדול, חצר ענקית,

שתי קומות, באר מים קרים, באר

00:13:00

שלוש או ארבע מטר, היית מורידה חבל עם

דלי, היית מוציאה מים זכים קרים כמו קרח.

בקיץ לא היה מקררים אז,

אימא ואבא היו קושרים את האבטיח,

מכניסים אותו במים והיה יוצא אבטיח קר

וגם באותו זמן כמו

שאמרתי, לא היו מקררים.

אבל מה עושים בשבת? צריכים לבשל

אוכל מיום שישי ולאכול אותו בשבת

ולשמור נגיד, קיבה, אני לא

יודע אם את יודעת, קובה

00:13:30

אז מטגנים ואי אפשר לטגן בשבת,

אז איפה שמים את האוכל הזה?

אבא שלי בנה נמליאה.

בנה גוף כזה מעץ, עם רשת מסביב,

נמליאה מהמילה נמלים, שנמלים

לא יוכלו להיכנס אליו

והיה קושר אותו עם חבל באוויר

וזה היה הקירור, היה

ממלא, שם את האוכל

שלא יבואו אליו לא

נמלים, לא חתולים, לא זה

00:14:00

היה קושר אותו, עולה ועוד מעלה

אותו 3-4 מטר באוויר, קושר את החבל

והאוכל שמור למעלה בבית קירור.

עכשיו היה

אוכל של שבת בצהריים זה חמין.

חמין הם בנו גוף כזה מחימר,

היו מדליקים גחלים

ושמים את האוכל על הגחלים.

הגחלים היו נשארים 24 שעות.

00:14:30

האוכל היה, החמין נשאר חם

מיום שישי עד שבת

בצהריים כשאוכלים.

זה היה בבית הכנסת

כשהיו חוזרים, בשבת,

מתאספים ב-11, אוכלים

את האוכל הקל, קיבה

קצת ביצים, סלטים,

ב-2 אוכלים את הארוחה

העיקרית, החמין,

שהוא היה נשאר חם 24 שעות.

00:15:00

אז בדמשק, בוא נאמר, אני כילד

חוץ מהמאבק הזה עם

הערבים שלא סבלו אותנו

לא היה לנו רע, היה לנו

בית לבד, חצר גדולה.

אבא שלי דאוד, דויד

והילדים שלי, הבן שלי הבכור דויד, כל

המשפחה אצלנו, הבן הבכור דויד, על שם אבא.

האימא בדמשק קראו לה זהייה

אבל פה אבא תרגם שזה עליזה.

00:15:30

מהתיקון של הפנסים של

העגלות, מזה הוא התפרנס.

כשהוא היה צעיר הוא

היגר לארגנטינה

והיה לו כסף, הם

שמרו את הכסף בלירות זהב, לא היה,

לא האמינו בניירות - רק לירות זהב.

עכשיו, מי שהחביא את הלירות זהב

זה יותר אימא שלי, אימא שלי שמרה.

היא הייתה מסתירה בכל מיני

מקומות את הלירות זהב

כי לא היה בנקים, לא היו כאלה

00:16:00

ואני כילד קטן היא הייתה

באה אליי, אומרת לי,

אני רוצה שתדע שבמקום הזה

והזה והזה והזה יש לירות זהב.

היא הראתה לי אותם, אומרת לי תזכור,

אם אני משהו יהיה לא יודעת, שתדע אתה

היא רצתה להיות בטוחה

שעוד מישהו יודע

איפה היא מסתירה את הלירות.

אנחנו למעשה היינו שמונה

אבל בדמשק הילד הקטן,

היותר קטן ממני

קרה לו איזה משהו והיה

לו אפתה הטיפש הזה

00:16:30

והוא עשה לו ניתוח על

כשמתנפח פה, זה הולך אחרי שבוע

אז הוא טיפש, פתח לו פה וקיבל הרעלה וילד

בן 8, ילד יפיפה, ויקטור, הוא הלך.

כך שאנחנו נשארנו שבעה.

גרתם בשכונה יהודית? -רק.

-איך קראו לשכונה?

חארת אל-יהוד, שכונה יהודית,

במרכז חארת אל-יהוד

00:17:00

תלת אל-חאג'ז'רה 44, תלת

אל-חאג'ז'רה זה השכונה, 44

זה מספר הבית, תלת אל-חאג'ז'רה

44, היה לנו ממול גם חצר גדולה.

בחצר ממול, מולנו, במרכז הרחוב

היו עושים את האירועים

הקהילתיים.

לדוגמא, בפורים

בדמשק היו שורפים את המן

00:17:30

היו עושים, מביאים עצים

עושים ערמה גדולה

ושורפים את המן.

פה לא שורפים את המן, היו

היו תחפושות, היו תחפושות

שעשו כל מיני צבעים,

כל מיני זה, היו

אני זוכר שהיה אחד עם תחפושות.

עשה תחפושות כאילו, כל מיני פרצופים,

כל מיני הוויות, כל מיני זה.

פסח היה חג מדהים.

00:18:00

בפסח,

היו מכשירים מאפייה אחת מרכזית

במרכז השכונה היהודית

לא אופים בה יותר, חודש יושבים ויותר

מחודש לא אופים בה לחם, רק מצות.

עכשיו, היו נותנים לכל משפחה

זמן, נותנים לה נאמר שעה.

היו עומדים משפחות, נותנים מספר

אתה 10, אתה ב-11, אתה בזה

כל אחד מביא את הקמח שלו

00:18:30

נכנס למאפייה, מנקים את

המקום, עושים את הבצק

מכניסים את זה, אופים את המצה

שמים את זה בסלסלה גדולה,

לוקחים, נכנסת משפחה אחרת.

ככה המשפחות היו עושים מצות

והיו מביאים ברשת,

לא של בשר עגל

זה סלסלה כזאתי גדולה

00:19:00

שאנחנו לא נחסל את המצות עד פסח

אז אימא או אבא סגרו חבל והיו קושרים את

זה, מעלים את זה לתקרה למעלה, שלא נגיע.

איך נראה ליל הסדר?

-נראה ליל הסדר מדהים.

ההגדה של פסח אמרו אותה בסוריה

בעברית קטע ואחרי זה

תרגמו אותו לערבית.

עברית-ערבית, עברית-ערבית

ככה אמרו את הכול, עד

היום אני יודע אותה.

00:19:30

כולל הילדים? -כולל, יחד כולם כולם

כולם, בשביל זה אנחנו יודעים את זה.

אני יודע עכשיו את

ההגדה של פסח בערבית.

מה קורה עם חג הסוכות?

היינו עושים סוכה, היה

לנו, היו לנו חלקים

שמשנה לשנה אבא שמר

אותם, ברזלים כאלה

שהיינו עושים סוכה ואכלנו

בסוכה, אבל -ישנתם? -לא ישנו

זה מנהג שאני שמעתי אותו בישראל,

שהאשכנזים ישנים בסוכה.

00:20:00

היה תקופה שאני עבדתי בבנייה

ובניתי פה ברעננה

שלושה בניינים

ובא לי אחד דתי,

רוצה לקנות דירה

מכרתי לו

ואז הוא בא אליי, הוא אומר לי אני

רוצה שתבנה לי בקומה שלישית סוכה גם.

אמרתי לו איך אני אבנה?

גם אסור לי מבחינה חוקית.

אמרתי לו אם יבואו מהוועדה

ויאשרו לי - אני אבנה לך סוכה.

00:20:30

אחרי יומיים, באים בוועדה ואומרים

'אתה יכול להוציא לו מחוץ לבניין

סוכה', אמרתי לו זה יכער את כל הבניין,

הוא אומר 'זה חלק אחורי, לא נורא'.

בניתי סוכה מחוץ

לבניין פה ברעננה

והוא שהוא צריך לשכב

לישון מחוץ לדבר הזה

וגם, גם הגובה לפי טווחים,

אני מודד אותם בטווחים

00:21:00

כדי לדעת כמה צריך להיות הגובה. -אז בניתם

סוכות, סוכה -היה לו סוכה, משנה לשנה

הברזלים, הכול, אבא שמר.

קישוטים, קישוטים לסוכה?

-קישוטים לא זוכר שהיה

אבל היה שרשראות

שרשראות שעשו את זה מנייר

צבעוני, זה כן היה.

וראש השנה, כיפור

-הכול, מלא מלא מלא.

00:21:30

הכול היה, החגים, נתנו

לנו לצום בגיל קטן

צמנו. -הייתם משפחה דתית? -כן.

כי היה לנו משפחה מצד

אבא שלי, הם היו משפחת רבנים.

מהסבתא מהצד השני, משפחת בארי

היו רבנים, היו באים אלינו פעם בשנה, היו

באים להתפלל בחג שבועות, מתפללים כל הלילה.

אז היו באים וכל המשפחות היו

באים אלינו לבית להתפלל,

00:22:00

עם זקנים וזה, אני זוכר.

בבית שלנו הייתה תמונה של הרצל.

תמונה ארוכה עם בד כזה ארוך, תלו

את הרצל והייתה קופסת קרן קיימת.

אנחנו חונכנו

דמשק היא ציונית, חד וחלק

וארץ ישראל הייתה קדושה גם פעם לא היה ישראל

כי צ'יקצ'ק הלכו לישראל, מה זה, ישנו

00:22:30

אני זוכר שאימא, ההורים,

היו באים ונוסעים

לחמי טבריה וחוזרים לדמשק ביום למחרת.

-באמת? -כן.

היו באים, עושים חמי טבריה, ישנים -מה המרחק?

-מרחק קטן מדמשק.

היה לכם אוטו? -לא,

היה בעגלות עם סוסים.

אני זוכר שהיו יורדים לעין חמד

עין חמד, היו נוסעים

יורדים, עושים את,

מתרחצים וחוזרים לדמשק.

00:23:00

זה גבול קרוב זה לא.

אני למדתי באליאנס.

וגם במדרש תורה או בבית כנסת?

-אחר הצהריים.

תראי, לנו האחים

הגדולים וכולם

הם כבר היה להם השכלה וכולי

אמרו, רוצים שאתה

תקבל קודם כל השכלה

אחר הצהריים לך

לחדר וככה עשיתי.

תורה, דברים כאלה -

זה היה אחר הצהריים.

למדנו עברית בבית הספר.

00:23:30

היה לנו גם שיעורי

תורה בבית הספר,

נגיד עברית לכתוב רגיל

למדנו, היה מורה מישראל

והייתה גם מורה פעם אחת.

למדנו, ידענו לקרוא

ולכתוב עברית

ולמדנו לקרוא בטעמים

היה רב שלימד אותנו

לקרוא בטעמים.

כמו שקוראים בתורה.

זאת אומרת, למדנו את

שני הדברים ביחד.

בבית כשהערבים היו

באים, אבא דיבר עברית

00:24:00

והוא קרא לערבים 'כנענים'.

'כשהכנעני יבוא...' יעני, היה מדבר רק

בעברית לידו. -ידעתם עוד שפה נוספת?

צרפתית -צרפתית דיברתם. -צרפתית

כי זה היה בית הספר שבו למדנו.

למדנו בבית ספר אליאנס, עכשיו,

אבל מה שאני היום מתפלא

ילד בכיתה א', כיתה ב', אוקיי?

השפה שלו ערבית,

לומד עברית וצרפתית, כי

בית הספר הוא צרפתי.

00:24:30

זאת אומרת, ילד מההתחלה לומד 3 שפות.

-כן.

וידעת עברית? -בוודאי, אני הגעתי,

אני באתי לפה דובר עברית חופשי.

לא הייתה לי שום בעיה.

הבנו עברית,

דיברנו עברית,

לכן בשבילי ישראל לא היה.

היה חלוץ.

שמה זה, מה עשו בחלוץ?

-פעילות -בנים ובנות?

אני לא זוכר בנות.

00:25:00

אני לא זוכר, אני מנסה

לזכור ולא זוכר שהיו בנות,

אבל היו בנים והיו

לוקחים אותנו גם לטייל,

בהרים, מחוץ לזה, בשבתות

אחר הצהריים, משהו כזה

היו לוקחים אותנו קצת לטייל,

מחוץ לשכונה היהודית.

לנהרות וכל מיני מקומות,

איפה שהנוצרים והערבים.

00:25:30

שרתם גם שירי ארץ ישראל? -ידענו מצוין

-הורה או דברים כאלה? -ידענו שירים

שירי הבה נגילה ושירי

אנו באנו ארצה וידענו את זה.

מה שאני זוכר,

כשברחנו לישראל

הסיפור הוא כזה שאני הודעתי

בחלוץ שאני רוצה לעלות לישראל

00:26:00

אמרו לי אנחנו נרשום אותך אבל

אל תשכח לאימא, תגיד לה,

אמרתי אני אגיד לאימא.

אמרתי לאימא, היא אמרה לי

אני תופרת לך, תפרה לי

והכינה לי סנדוויץ'.

עכשיו, איפה אמרו

לי ללכת להיות?

בבית הקברות להסתתר.

תארי לעצמך, ילד קטן בן

10 הולך עם סנדוויץ'

00:26:30

להסתתר לבד בבית הקברות. -אח שלך לא הצטרף

אליך? -לא, הוא לבד הלך חודש לפני.

הוא כבר עלה? -הוא עלה, היו

לי שני אחים שעלו קודם

האח הגדול, חודשיים

קודם, חודש ואני.

באתי להיכנס לבית הקברות, אני הכרתי

את בית הקברות כי הייתי הולך עם אבא

לפני כיפור. -בית הקברות היהודי?

-היהודי, היהודי.

ובאתי, אז בא, היה

שם אחד שעמד באזור

00:27:00

וכל ילד שבא אמר לו 'כנס לבית הקברות'.

עכשיו, איפה שהוא אמר לי להיכנס

זה ללכת לדרוך על

קברים של רבנים.

זה רבנים שהיו קבורים

מלפני מאות על מאות שנים.

הקבר שלהם זה יש רק בסוריה - שמים אבן

אחת גדולה על כל הקבר, אבן גדולה,

של שני מטר שבעים

האבנים מרוב הזמן שעבר - שקעו.

שקעו לגובה האדמה.

00:27:30

אז הוא אמר לי 'תדרוך תיכנס לבית

הקברות' אמרתי 'פה אסור, רבנים קבורים'

הוא אומר לי תדרוך,

תדרוך תיכנס.

לי זה היה זעזוע שאני נכנסתי להסתתר

בבית הקברות ודרכתי על קברי רבנים.

אמנון זה בחור שבא

מישראל, הוא היה מקיבוץ

כפר סאלד או משהו כזה, הוא היה

הוא היה בצפון, הוא

היה באיזה קיבוץ.

00:28:00

שלחו אותו לסוריה,

להדריך. עכשיו,

אני הכרתי את אמנון,

זה שמו מנשק'ה הראל.

עכשיו, אני הכרתי את אמנון,

הוא היה בא לבית הספר אליאנס.

הוא לימד אותנו ספורט

מחניים, אני את המשחק

מחניים - אמנון לימד אותנו

ואחרי זה, בערב, אחר הצהריים

הוא עסק בדברים אחרים.

00:28:30

לימים, אנחנו מכיוון שהכרתי את

הסיפור שלו ואני כבר הייתי פה

יושב ראש, הזמנו אותו

ועשינו ערב לכבודו.

רגע, אז לא למדתם

שום דבר על נשק?

לא, לא, לא, לא, לא, אח שלי

היותר גדול, כבר

ידע, היה לו אקדח.

לאח שלי ז'אק, שהוא הגדול ביותר,

היה אקדח והסתירו וקנו נשק

והסתירו אותו ולא

רק זה, הייתה תקופה

00:29:00

שבסוריה קנו נשק

והעבירו אותו לישראל.

הבריחו את הנשק לישראל.

-מי קנה?

זה היה, אז ארגן

את זה יגאל אלון.

הוא היה בדמשק, יגאל אלון, הוא

חצי סורי, הוא היה הרבה בדמשק, הוא

אהב לאכול את האוכל הקובה והכל וזה.

תראי, היו המון בתי כנסת.

הבית שלנו, הבית שלנו היה

2 קומות, צמוד לבית כנסת.

איזה? -אבל אנחנו לא, אבא

שלי התפלל באמצע השבוע

00:29:30

בבית הכנסת (ערבית),

בבית הכנסת הזה

אבל בשבת התפלל בבית כנסת אחר.

אמצע השבוע על-יד הבית ובשבת

אנחנו לבית הכנסת אל-חכים או בית

הכנסת לבאשה, היו כמה בתי כנסת,

אנחנו בבית כנסת אל-חכים.

זה חאעד, היה רופא אחד, בית

אל-חכים, הבית שלו היה שם בית כנסת

אז קראו כניס בית אל-חכים,

אז אבא וכל משפחת

00:30:00

היו כמה משפחות,

בלאנגה, משפחת בלאנגה,

אלה התפללו שמה ואני

ואני זוכר את החזן

החזן היה לו פה, הצוואר נפוח לו פה

בצד, היה לו משהו איזה גידול כזה

ואני כילד זכרתי אותו. לימים,

אני לא זוכר כי לימים,

ראיתי אותו בישראל.

עכשיו, לא רק זה,

הרב שלימד אותנו

00:30:30

והוא היה נוקשה, מקל היה לו ומי שלא

הכין שיעורים היה מקבל מכות במקל.

גם הרב הזה עלה לישראל.

היה חכם יוסף דנה, זה הוא היה,

אחר כך זה חכם יוסף שורבה

הרב הזה שלימד אותנו בבית ספר

ומי שלא הכין קיבל מכות בידיים.

00:31:00

היה גם ראש קהילה שהיה?

-בוודאי, היה נבחר. -מי זה?

טותח, בזמננו בזמננו היה,

ראש הקהילה היה טותח.

היו בדרך כלל

היו 7 חברי הנהלה של הקהילה

הם ניהלו את הקהילה והיו בחירות.

-איך בחרתם?

הקהילה, כן.

הם היו נבחרים, עכשיו בדרך כלל,

כי לפי השמות שאני

אחרי זה ראיתי

00:31:30

אלה היו אנשי בעלי מעמד גם,

או באו ממשפחות עשירות

משפחת טותח אחרי זה הייתה

משפחה מאוד עשירה.

או רבנים. -שילמו

מיסים, הייתה איזה

שילמו לקהילה -כן, סיפוק.

בסוריה שילמו

עבור הקהילה, אחזקת הקהילה

00:32:00

אחזקת, בית הספר לא כי זה אליאנס

החזיק את בית הספר, בצרפת החזיקו

אבל עבור הקהילה,

שירותי הקהילה - שילמו.

עכשיו, איך שילמו?

הם היה להם מילה - אריחה.

זאת אומרת, ההנהלה העריכה

כל משפחה, כל ראש משפחה מה הוא

שווה, לפי זה הוא שילם - אריחה.

המילה אריחה, ידעתי אותה בסוריה

00:32:30

כשאני גדלתי והרבה לפני

הזמן שלי, הגעתי למקסיקו

שם יש קהילה ענקית, הכי גדולה

בעולם של דמשק זה במקסיקו.

הם משתמשים עד היום

בקהילה 'אריחה'.

מעריכים את הבן אדם לכמה

הוא צריך לשלם לקהילה.

אז המושג 'אריחה'

נשאר מדמשק עד מקסיקו.

היו בתי יתומים, היו

בתי עניים, אז אלה

00:33:00

גם קיבלו סיוע, גם למדו בחינם.

אנחנו באליאנס שילמנו כסף.

לא היה בחינם.

כן אבל היו מתווכחים, לפי

המצב לפי זה, לפי זה

והדברים היו מגיעים לצרפת, הדיווח

של בית הספר היה לפריז, לצרפת.

אתם הייתם נתינים סורים? -סורים -היה לכם

איזשהו דרכון או נתינות, משהו? -סורים, סורים.

00:33:30

סורים -עם נייר, עם תעודה, משהו? -הכול

הכל, הייתה תעודה, אני זוכר שהייתה תעודה.

לא רק זה, יש סיפור קשה.

אח שלי, יעקב זכרונו לברכה

הוא היה, אפשר להגיד,

הציוני הראשון אצלנו.

זאת אומרת, אחרי אבא, אבא

היה כבר בישראל, שבע מישראל

הוא רצה להישאר בדמשק,

היה לו טוב בדמשק כמובן

הוא ראה את ישראל

כשלא היה בה כלום.

00:34:00

לא היה מה לאכול גם, היו

ביצות בחדרה, היו בעיות.

אבא שלי לא מת לחזור לישראל.

אבל אח שלי השני שהוא היה ציוני כבר,

הם למדו ציונות וידעו, רצו לישראל.

עכשיו, אח שלי למד בדמשק נשק

והם קנו נשק, היה לו אקדח.

לימים, אחרי זה,

00:34:30

שיתפו פעולה עם אנשים

שבאו מישראל לדמשק

קנו נשק והעבירו

אותו מסוריה לישראל.

בסוריה היה יותר קל לקנות

נשק, היה קל מאוד לקנות נשק.

אז הבריחו והייתה

פעולה בתקופה של אלון

שהוא בא לדמשק,

התחבר עם דמשקאים

קנו נשק והבריחו אותו לישראל.

המסע של הילדים לארץ ישראל -מה קורה אז?

-ואז -כמה ילדים הייתם?

00:35:00

כאשר קרה מה שקרה

ואמרתי לאימא אני הולך

אז אמרו לי לך, תסתתר בבית

הקברות, אימא עשתה לי סנדוויץ'

עם מלפפון ועוד משהו,

נכנסתי לבית הקברות, חיכיתי

התפללתי שיבואו עוד ילדים,

באו די הרבה ילדים ואז פתאום

בא בחור אומר לנו

'בואו, יאללה'.

הוציא אותנו מבית

הקברות, משאית עמדה

בכניסה לבית הקברות,

על הכביש הראשי.

00:35:30

בלילה? -בדמדומים,

עוד לא היה לילה.

עוד היה קצת אור.

אז בא בחור אחד שהכרתי

מי זה, משפחת ממרוד.

מהר הריצו אותנו מבית הקברות

למשאית שעמדה על הכביש,

זרקו אותנו כמו

כבשים לתוך האוטו

הורידו את הברזנט והאוטו נסע.

היה קצת ירקות היה, ראיתי באוטו

היה -אנחנו מדברים על איזו שנה?

00:36:00

1944.

ואז הכניסו אותנו למשאית,

המשאית נסעה, היה חושך

ואני הייתי בין הראשונים שזרקו

אותי, התקרבתי ליד החלון של הנהג

ולשמחתי אני רואה על-יד

הנהג יושבת רבקה.

מי זאת רבקה? -מי זאת רבקה?

רבקה זאת המדריכה

שבאה מישראל להדריך את הבנות.

היה אמנון אצל הבנים

ורבקה הייתה אצל הבנות.

00:36:30

אני לא זוכר שהיו בנות

אבל רבקה הייתה על-יד הנהג, אבל מה?

גם היא התחפשה.

היא הייתה לבושה בלבוש

של חייל בריטי.

הנהג היה נהג גם חייל, לא

חייל בריטי? -כן, נראה חייל בריטי שהוא

יהודי ומה התברר? אחרי זה רק נודע לי,

הנהגים האלה היו יהודים.

הם היו לוקחים את החיילים

לנפוש בדמשק, שלוש שעות.

00:37:00

היו מורידים את החיילים לנפוש

בזמן הזה, באים לבית

הקברות, מעמיסים אותנו

ונוסעים איזה שעה, זורקים

אותנו, חוזרים חזרה.

איפה זרקו אתכם? איפה שמו את הילדים?

-אותנו זרקו

בגבול

אם את יודעת, קוניטרה -כן

עכשיו, הכביש הזה למעלה למעלה

00:37:30

זה הולך לדמשק, משמה לדמשק, 40

קילומטר נדמה לי מקוניטרה לדמשק.

זרקו אותנו בהתחלה,

בתחילת הכביש הזה

ואותנו לא לקחו בכביש,

מיד המדריך הוריד אותנו

לשביל עפר, ואדי.

הלכנו לילה שלם בתוך ואדי

עד ככה לפנות בוקר

00:38:00

אני פתאום רואה משהו

מבריק כמו ראי, ממש ראי

ואני אומר לו, למדריך, מה זה?

מה זה? משהו, מראה יפה,

אז הוא אומר לי לחוליי.

החולה. -החולה, זה היה ים ענק

גדול, אז הוא היה

בלילה, האיר עליו הירח

אז היה ראי אחד גדול.

אז הוא אומר לי, לחוליי לחוליי

אבל החולה ידעתי שיש החולה.

00:38:30

תגיד לי, היו שמה משמרות

ששמרו, היה איזה פחד להוביל?

היה, היו האנגלים.

עכשיו, כשאנחנו

הורידו אותנו ובאנו

ובאנו להתחיל ללכת,

פתאום הפרוז'קטור

ואז אמרו, השכיבו

אותנו, מיד תשכבו כולם!

שכבנו לגובה ומה אני אגיד לך,

אימא שלי הלבישה אותי

בבגדים יפים של חג

00:39:00

לפניי הייתה איזו ילדה

שאימא שלה, שמלת כלה,

אני יודע, הלבישה אותה

וחשבה שהיא שולחת

אותה לאיזו חתונה

ואני מסתכל על הילדה הולכת עם בגדים

כאלה יפים והיא עולה לארץ ישראל.

בקיצור, לילה שלם הלכנו בוואדי.

ריח, אני לא אשכח

את ריח ההרדוף.

00:39:30

יש לי הרדוף בחצר, בלילה,

הצמחים נותנים ריחות עוד יותר.

ההרדוף חנק לי את הריח, אני

כל פעם שרק רואה הרדוף,

אני נזכר בלילה הזה שהלכתי

את כל הוואדי עם ההרדוף הזה.

אז אני היה לי חלום

ואני רציתי להגיע לארץ של היהודים, לא רציתי

ערבים, נמאסו עליי הערבים, שנאתי ערבים.

00:40:00

רציתי רק יהודים, לא

ידעתי שיש פה ערבים.

לאן אתם מגיעים?

וכן ואז הלכנו לילה שלם

והגענו לדבר הזה, המבריק,

אגם החולה, היה ענק בגודלו

והיה צריפון, כזה קטן,

לילה שלם אנחנו היינו בצריף הזה

ושהושיבו אותנו בצריף

שמו שולחן מעץ,

00:40:30

לקחו סיר פאילק כזה

גדול, מילאו אותו ריבה,

חתכו לחם פרוסות, 5 סנטימטר עובי אני

חושב כל פרוסה, אמרו לנו 'תאכלו'.

זה לחם עם ריבה.

אז אני אומר לך, לא הבנו, לחם

עובי כזה פרוסות, מה זה? אז

בואי נאמר אבל,

אכלו, קצת עם ריבה,

אבל מה שכן היו

עייפים, היו הרוגים.

על-ידי הלכנו כל הדרך

00:41:00

הכרתי אחד שהוא

מהכיתה של אח שלי

שהוא יותר גדול ממני, שלמה, בלס

אז מכיוון שאותו הכרתי - הוא חבר

של אח שלי - הלכנו ביחד כל הזמן

ואני זוכר שרק הגענו, הגענו לשולחן

הזה, הוא היה הרוג, שם את הראש ונרדם

ואני כליצנות או משהו כזה,

נדנדתי אותו, הערתי

אותו, אמרתי לו

בערבית 'איז'ט אמק איז'ט אמק',

00:41:30

הוא אומר, 'באה אימא שלך', הוא

נזקף, 'מה איפה היא? איפה היא?'

אמרתי לו תשכח, אנחנו כבר אין

אבא, אין אימא, אין אף אחד.

זה היה קצת לא בסדר מצדי ואז

אנחנו מגיעים לאגם, באגם

תוך כמה דקות, הגיעו סירות

של קיבוצים, של דייגים,

00:42:00

העמיסו אותנו על סירות

קטנות, לא גדולות

של דייגים, חצו איתנו

את החולה לצד השני.

בצד השני ירדנו,

חיכתה לנו משאית.

עוד פעם העיפו אותנו

לתוך המשאית,

המשאית הביאה אותנו

לאיילת השחר.

באיילת השחר ירדנו ומיד

00:42:30

הביאו אותנו, הורידו אותנו על-יד

רפת, אני לפני איזה שנתיים

הלכתי, רציתי לראות

את הרפת הזאתי.

עכשיו, הם נתנו לנו לעלות לישון

בעלייה של הרפת, מעל הפרות.

תארי לעצמך פעם הראשונה

בחיים את עולה

ישנה על עץ ולמטה מוו

כל הלילה, פרות.

אז זה הלילה הראשון

מחוץ לבית, לישון.

הלכתי לא מזמן, רציתי לראות את הרפת,

היא קיימת עד היום וזה, הרפת הזאתי,

00:43:00

אז לילה שלם ישנו מעל הפרות.

בבוקר ירדנו

ראינו עץ אשכוליות, התחילו

לקטוף אשכולית פה ושם

ככה שבוע שלם ישבנו,

ישנו ברפת הזאתי.

אחרי שבוע

בא אוטובוס

באותו יום בבוקר,

באו נתנו לנו בגדים

00:43:30

חדשים מחאקי.

אמרו לנו, הבגדים שלכם

שימו אותם בחבילה, אתם לובשים

בגדים חאקי וכובע טמבל,

יבוא אוטובוס ואתם תיסעו

עם ילדים בתוך האוטובוס.

28-29 משהו כזה, בא

אוטובוס, חצי ממנו ילדים.

אנחנו עלינו, שמו אותנו ילד

00:44:00

מכאן, מישראל וילד אחד

מסוריה, אמרו לנו אתם

אם יודעים לדבר, תדברו עברית

ואם לא -אל תדברו. -לא מדברים.

ככה היה, התחלפנו בכובע, את המלוכלך

אני לקחתי, את הנקי הוא לקח.

נסענו ואז היינו צריכים

הגבול, להיכנס לישראל

00:44:30

היה ביסוד המעלה, זה לא היה

שמה איפה שהיינו בקיבוץ.

טוב אז נסענו באוטובוס

אמרו לנו, תשמעו,

אנחנו צריכים לעבור את הגבול

ביסוד המעלה, להיכנס לישראל.

כשאתם תגיעו לגבול

יעלה קצין לבדוק אתכם

אתם אז כולכם לפני

זה מתחילים לשיר

00:45:00

וכך,

'אנו באנו ארצה' 'מה טוב ומה

נעים', ידענו את כל השירים האלה

אז כשהתקרבנו לגבול

התחלנו לשיר בקול רם

ונכנס קצין והוא מסתכל,

גם החלפנו את הכובעים

מסתכל, מסתכל, מסתכל

וכשהקצין הזה עבר

על-ידי הלב שלי דפק

00:45:30

דפק שעות נוספות, כולו טק-טק-טק-טק, הוא

לא בדק אותי פה, רק הסתכל על הפנים שלי

ואז, היינו ילד-ילד, ילד

משדה יעקב וילד מאיתנו וזה

תודה לאל,

עברנו, הוא לא גילה שאנחנו

מסוריה.

כשעברנו את הגבול באיזה 100 מטר

אמרו לנו, 'עכשיו אתם רק

בישראל, עכשיו הגעתם לישראל'.

00:46:00

תודה לאל, המשיך האוטובוס ישר

לקחו אותנו לחיפה.

בחיפה

אמרו לנו תרדו.

ירדנו

תוך אולי חצי שעה-שעה

שחיכינו, אמרו תעלו, קראו בשמות

עליתי על אוטובוס אחר

והאוטובוס נסע

והגעתי לקיבוץ תל יוסף.

00:46:30

אח שלי הגדול, לא הגדול, השני

יעקב, הוא היה בתל אביב.

אבל הוא ידע שהגעת? -הוא ידע

שהגעתי, הודיעו לו שאנחנו באים

אח שלי, ז'אק היה הראשון,

שלמה לפני,

הוא עלה, ידעתי ששלמה נסע לפני

אבל לא ידעתי איפה הוא נמצא.

אני אחרי שלמה ואחריי

00:47:00

עוד שרשרת של דברים.

אני מיד כמו שסיפרתי

לכם, הגעתי לתל יוסף.

שלחו אותי מחיפה ישר לתל יוסף.

הגעתי לתל יוסף

ואחרי יום או יומיים

הורידו אותנו למדשאה

ובא בחור

והתחיל

00:47:30

לקרוא בשמות של הבחורים,

של הילדים, היו גם בנות

ואז הגיע לשם שלי.

עכשיו, הוא לפני זה אמר ואני

שומע אותו ואני מבין עברית טוב

והוא אמר לילד, לפני ועוד לפני

הוא אומר לו, אתה

תעבוד בבוקר ותלמד אחר הצהריים

00:48:00

תעבוד בבוקר, תלמד אחר הצהריים.

כשהגיע אליי

אמרתי לו 'לא'.

אני

לומד בבוקר

עובד, אם רוצים,

מוכרחים, אחר הצהריים.

אז הוא אומר לי 'לא' אמרתי לו 'לא? אני

חוזר לסוריה', אצל אבא שלי למדתי בבוקר.

אז הוא אומר לו, תשאיר את הילד

הזה בצד, נראה מה לעשות איתו.

00:48:30

השאירו אותי בצד

ואני רואה עוד ילד ועוד ילד,

ילדים שהיו איתי בבית ספר

אני רוצה לכתוב כתבה היום את

ההיסטוריה, היו פושעים אז המנהיגים

הייתה אז אחת שהתעסקה בילדים אבל

התעסקה יותר בילדים יוצאי אירופה

שהיא -שואה? -יוצאי שואה וזה ולכן אותה

פחות עניינו אותה, אנחנו לא עניינו אותה.

אבל אני אמרתי

00:49:00

אם אני, אם אתם לא נותנים לי ללמוד בבוקר

ולעבוד אחר הצהריים אני חוזר לסוריה.

לא, לא נשאר פה.

בסוף, שמו אותי בצד

וראיתי את כולם לקחו,

פתאום אני רואה ילד אחד,

עוד שהיה בכיתה שלי, אני

אומר לו 'יוסוף בוא הנה!'

צעקו עלינו, 'מה אתה צועק עליי?

הוא היה בכיתה שלי'.

הוא יודע צרפתית, הוא יודע עברית,

יודע לכתוב, יודע חשבון יותר טוב מכם.

00:49:30

למה אתה שולח אותו לעבודה, מלא עבודה?

כי אני גם לא רציתי להיות לבד.

אנחנו עזבנו את הבית

אז אימא שלי אמרה

לאבא שלי, תשמע,

אני רוצה ללכת לראות מה קורה

עם הילדים שלי, איך הסתדרו?

אימא שלי מוציאה פספורט דמשקאי,

הולכת ונוסעת ראסמי לארץ ישראל.

כן, מותר היה.

00:50:00

היא באה עם פספורט סורי,

באה ביקרה אותי בתל יוסף

ביקרה את אח שלי בעין גב, ביקרה את

היתר, ביקרה את המשפחה וחזרה לדמשק.

את צריכה ביום אחד לבוא

(ערבית) בטבריה, לעשות

להתרחץ בחמי כנרת ולחזור

לדמשק, ככה זה היה.

מתי הם עולים? -היו עולים כל

שנה, היו עולים מדמשק למירון

00:50:30

לשאילה, שאילה זה

כשמדליקים מדורות

הלשאילה והיו באים מדמשק ועושים את השאילה

יום-יומיים וחוזרים וככה היה. -ולא הייתה בעיה?

לא היה שום בעיה, שום בעיה, אימא

באה ביקרה אותי וחזרה לדמשק.

היא הייתה בתל יוסף, היא ועוד דוד אחד

באו וביקרו אותי בקיבוץ תל יוסף.

היא הייתה עם אחותי הקטנה, בתיה

שעד עכשיו, היא לא זוכרת כלום

00:51:00

וכשהיא באה, היא זכרה

שהשם שלי בדמשק - פארג'.

פה קראו לי יהושוע.

אז היא ילדה קטנה, צעקה לי 'פארג'!

פארג'! פראג'!'

הילדים מהכיתה ואחרים שמעו

שמעו שם פארג', התחילו ללעוג לי 'פארג'!

פארג'!' זה עשה לי בושות, האחות הזאת.

והמשפחה שלך גם שם הייתה קלש?

קלש -או שהיה שם אחר? -יש עוד

שם עברי - שבה, מבאר שבה.

אנחנו קלש-שבה.

00:51:30

על ספר התורה שלנו מהרבה

שנים, היה קלש-שבה

היה שם עברי. -קלש זה שם

סורי? או משהו? יש לזה משמעות? -תראי, עם

הסיפור, עם השם הזה יש לי בעיה, היה לי בעיה.

עכשיו, לי

האשכנזים ק'-ל'-ש'

קראו לי קליש.

לא קלש, אלא קליש,

קליש הם מכירים יותר.

00:52:00

אז אני אומר להם אנחנו מסוריה, אומר 'אתם

לא מסוריה, אתם מפולניה, אתם קליש'.

אני אמרתי קלש והם אמרו לי קליש

עד שנמאס לי, התחלתי לחתום קליש.

עבדתי, כשהתבגרתי, הייתי מתכנן

בתה"ל - תכנון המים לישראל.

אני תכננתי את קו הנפט

הראשון מאילת עד חיפה.

הרגליים האלה הלכו ברגל מאילת

עד חיפה, כל פעם כמה קילומטרים.

קו הנפט הראשון זה תכנון שלי.

00:52:30

אז אימא שלי באה לבקר אותנו

ואיזה שנתיים משהו כזה

אחרי זה, הם כבר עלו.

עכשיו, אבל אנחנו היינו מפוזרים

-זה היה עוד לפני 48'?

כן, לפני המלחמה -לפני המלחמה -לפני המלחמה

-לפני שהתחילו הבעיות -לפני ההפצצות הם קיבלו

את ההפגזות

מסלמה שירו על תל אביב.

00:53:00

כי -עכשיו, איך הייתה התקשורת? היה דואר?

הרי טלפונים לא היו, איך

אימא ידעה, או אחד ידע מה נעשה, מה

הייתה התקשורת -מכתבים. -מכתבים.

מכתבים. -ישירות מסוריה?

או דרך אירופה?

אנחנו, לא, ישירות לסוריה.

היה התכתבות

אני זוכר, יש לי עוד את המכתבים

ששלחו לי אותם עם הבולים מדמשק

שאני שומר כי אני אוסף בולים.

הייתה גם רכבת? -כן.

הייתה גם רכבת -הייתה,

עברה ליד הקיבוץ שלנו,

00:53:30

אימא שלי באה ברכבת.

היא באה עד צמח

מסוריה עד צמח ומצמח לחיפה.

היה תענוג אז.

אני כיום, התפקיד שלי יושב-ראש

ארגון יוצאי דמשק סוריה בישראל.

זה התפקיד שלי.

כשאני התבגרתי ומכיוון שאני יוצא

קיבוץ, רגיל לפעילות ציבורית

00:54:00

ואז הייתה לי דילמה -

למי, עבור מי אני עובד?

בסוף אמרתי, וואלה המוצא שלך זה סורי,

לך תעזור לסורים, אלה, מהם אתה באת

והחלטתי לעבור לקהילה הדמשקאית.

התקשרתי במקרה לבן דודי

שהוא בא לבקר פה ממקסיקו.

הוא בא ואומר לי תשמע,

יש לי פה חברים בתל אביב

שהייתי, היו איתי בילדות

00:54:30

בוא אני אכיר לך אותם, הם רוצים

לבנות בית כנסת,

אתה תעזור להם במקצוע שלך וזה,

תעזור להם לבנות בית כנסת.

נסעתי איתו לתל אביב

הכיר לי שני אנשים מבוגרים

אנשים מדהימים שהם ניהלו

בית כנסת צריף בתל אביב.

הכרתי אותם, ראיתי שהם

עושים עבודת קודש.

העיקר, אמרתי להם

00:55:00

מה אתם רוצים? שמעתי שאתם רוצים

לבנות בית כנסת, אמרו לי כן.

אמרתי להם, כמה כסף יש לכם?

אז אמרו לי 56 אלף לירות.

עכשיו, 56 אלף לירות

זה הספיק בדיוק לעשות קידוחים

מסביב למגרש שלא יהיה התמוטטויות,

כדי לחפור את היסודות

וזה, זה הכסף שהיה להם.

אז אמרתי לו, 'עם

זה נבנה בית כנסת?'

אז הוא אומר לי 'אל תפחד,

עם ישראל אתה תראה ש...".

00:55:30

הוא אומר לי, שים לי

יריעה לראש השינה

שיהיה צל, עם חבלים שייקשרו

ויש לי תיבה מעץ

אני אשים את התיבה ואנשים

יבואו להתפלל בצורה הזאתי.

גם אני הייתי שם

וקיימו תפילה תחת יריעה

ואנשים התחילו לתת

כסף, התחילו לתת כסף

ואספו כסף

00:56:00

והוא אומר לי 'אל תפחד

- בית כנסת יקום'.

אנשים, יהודים טובים, תורמים.

האמנתי לו והלכתי איתם, אני

הייתי ילדון יחסית והם מבוגרים.

אבל הרגשתי שהם יראי שמיים,

אנשים כל כך, לב טהור.

בסוף,

דיברתי עם בן דודי והוא

אומר לי תשמע יהושוע,

בוא תיסע למקסיקו.

00:56:30

אני אקח אותך לבני הקהילה שלנו

ואני אגיד להם שאתה, אנחנו

רוצים לבנות בית כנסת

וכולם יתרמו לך ואז אתה תבוא

לסכום כסף יותר גדול.

נסעתי למקסיקו,

הלכתי עם בן דודי הבכור, ממש.

התחלנו ללכת חנות-חנות, עסק-עסק

הוא היה מסביר להם, הולכים להקים

בית כנסת בתל אביב וזה, יהודי דמשק

סוריה וזה

00:57:00

כדי שיתרמו

וככה הלכנו חנות-חנות,

הוא היה מבוגר,

אז באמצע הדרך הוא התעייף,

אז הוא אומר לי, יהושוע,

תגיד לי, כמה עולה לבנות

את כל בית הכנסת?

הוא אמר, אני אתן לך את הכסף

ואז נגמור את הסיבוב, אין

לו כוח ללכת על הרגליים.

בסוף מרגע לרגע, תפס את עצמו

הוא אומר לי 'לא, לא, לא, אסור

ואסור לעשות את מה שאני אומר לך

כתוב תזכה ותזכה'.

00:57:30

'לא יכול להיות שאני אקבל

את כל הזכות על בית הכנסת

צריך לזכות את עם ישראל' והוא

ממשיך והמשכנו ללכת לאסוף.

היום בתל אביב בבית הכנסת,

ישנה רשימה של כל התורמים.

חלק גדול מאוד כמובן

מהמשפחה שלנו,

תרמו סכום גדול שהבאתי אותו

והקמנו בית כנסת לתפארת בתל אביב,

ברחוב ראש פינה 3.

אני, הייתה לי דילמה מאוד קשה.

הרי לא היה לכם,

רציתם לבוא לפה.

00:58:00

אני רציתי לבוא לפה -אז מה, למה זו דילמה?

-אבל אני באתי לפה

וראיתי קהילות-קהילות,

זה לא עם אחד

ועכשיו הייתה דילמה:

עבור מי אני, אני רוצה

לתרום - למי אני תורם?

אין עם ישראל אחד, ממוקד.

יש קהילות-קהילות

ואז לא הייתה לי ברירה, אמרתי

הקהילה הקרובה זו קהילת יהודי דמשק

ודיברתי עם בן דודי והוא בא

00:58:30

והוא אומר, אז הוא הביא

לי, השיג לי הרבה כסף

והלכתי והקמתי בית

כנסת לתפארת בתל אביב.

זה אתר תיירות בית הכנסת

הזה בתל אביב, שבניתי.

בית כנסת ענק בגובה של

6 מטר, ללא אף עמוד.

עזרת נשים כמו בתיאטרון

נשים יושבות ונתתי לנשים כבוד.

כולם הסתירו את הנשים אבל לא נתנו

להם לראות ספר תורה כמו שצריך.

יציע כמו כזה של תיאטרון

00:59:00

הקמתי בבית הכנסת, הנשים יושבות

רואות ספר תורה, יכולות לעמוד

הכול יפה.

זה היה ובניתי למטה

אולם, האולם עכשיו

רוצים להפוך אותו למוזיאון

של יהודי דמשק, שיהיה

ואני כמובן, כרגע אני עובד, למה

רצינו לאסוף כסף בשביל המוזיאון.

כאשר התרוקנו

ואז החליטו

00:59:30

יש המון ספרי תורה בדמשק.

בדמשק היו 200 ספרי

תורה, לא אחד-שניים.

200 ספרי תורה, עכשיו,

ישאירו אותם שמה?

היו גנבות, גם גנבו.

גנבו ספרי תורה.

ואז המוסד

התערב ואמרו לי

01:00:00

שאנחנו יכולים להביא

את ספרי התורה לישראל.

אתה מדבר על איזה שנים?

על השנים -אחרי קום המדינה?

אחרי קום המדינה? -אחרי

קום המדינה, בוודאי.

בוודאי אחרי קום המדינה וזה. -איך השגתם את

הספרים? אתה לא יודע, זה -אני יודע הכול.

אוקיי, מה? -אז, אז אמרו לי

תשמע, הרי הם השתמשו במבריחים

01:00:30

שעלה להם כסף להבריח

את ספרי התורה.

אמרו, אז אמרתי להם 'כמה עולה?

כמה עלה לכם?', אז,

אז אמרו להוא 'שילמנו

140 אלף שקל'.

אז אמרתי להם, 'אם

תתנו לי את הספרים

אני אתן לכם את הכסף'.

ואז, אנשי המוסד דיברו

איתי לא ילדים,

אז אני אמרתי להם 'למי

אני נותן את הכסף?'

01:01:00

אז אמרו לי 'אתה כותב

צ'ק למשרד ראש הממשלה'.

רבין

הוא היה בתקופה הזאת.

כתבתי צ'ק

למשרד ראש הממשלה על

140 או 141 אלף שקל,

נתתי להם את הצ'ק

והם העבירו לי,

עכשיו, הם העבירו לי

זה לא רק ספרים, שאריות

01:01:30

של ספרים עתיקים, כל

מיני, עכשיו, הכתרים

היה, ישנו כתר אחד

מפורסם מאוד -שנגנב

שנגנב ונמצא. -כן.

מי שהכתר הזה, זה

הוא בנוי לא כמו עגול כזה כמו שאת

מכירה, ספר תורה, אלא כמו דפים.

אבל הגודל, כשאת פותחת אותו, הוא כמו

כל הלוח הזה, כשאת פותחת אותו לשניים

01:02:00

הוא ענק.

עכשיו, זה כתב אותו

סופר מאוד מפורסם, טברייני,

הוא כתב כמה ספרי תורה

ידוע, רק לפי הכתב יודעים.

אני הייתי עם הספר הזה

אצל הרב בקשי דורון.

בקשי דורון

הוא מכיר את הספרים

הוא ראה את הספר, הוא אמר לי

01:02:30

יש ספר אחד עוד שאני עוד ראיתי אותו

וחתמתי את השם שלי, בצד בפינה אחת.

בקיצור, אז הכתר הזה

גנבו אותו פעם אחת

בן צבי שהיה בלונדון

הוא הלך לאזור שהם מוכרים ספרים

עתיקים, הוא פתאום רואה את הכתר.

אז הוא אומר לו, כמה זה עולה?

אני רוצה לקנות את הספר הזה.

01:03:00

הוא ניפח את המחיר,

הוא אומר לו תשמע,

הספר הזה גנוב.

אם אני הולך למשטרה,

מביא את המשטרה

ייקחו ממך את הספר -

אתה לא תקבל פרוטה.

אני מציע לך

בוא, תגיד לי מחיר נורמאלי,

אני אביא לך את הכסף ותקבל.

אז זה היה 25 אלף.

01:03:30

ארגן את הכסף ולקח את הספר.

זה הכתר. -ואיפה הוא נמצא היום?

-הכתר הוא נמצא

בירושלים, בספרייה הלאומית,

שם שומרים אותו ושומרים

עוד כתרים קטנים אחרים.

הם מחזיקים אותו בבית קירור

בקופסה סגורה ומסוגרת,

בתנאי קירור, לפני

לפני כמה זמן

01:04:00

אחד העשירים, אלי דואר

רצינו לעשות לו משהו,

שיראה משהו קצת

ציוני, כי הוא תורם לנו

כסף לקהילה, לקחנו

אותו לירושלים

ביקשנו מהם, הוציאו

מהמקרר, הראו לנו

הראו לו את הספר הזה.

אני כילד,

אהבתי לטייל

01:04:30

ורציתי לצאת

מהשכונה היהודית,

לראות משהו אחר.

דמשק נמצאת בין שני אגפים

צד אחד נוצרי, הצד השני ערבי.

הגבול שלנו הוא גבול הנוצרים.

הגבול עד היום, תכנסי במפה, תכתבי

באב-טומה, יראה לך החץ באב-טומה.

טומה זה היה התינוק

01:05:00

של עלילת דמשק שהעלילו שהיהודים רצחו

את התינוק ובדם שלו מרחו על המשקופים

קראו לו טומה.

בסוף כמובן העלילה, התברר שזה לא נכון

והיה כלב, עצמות כלב בקבר שלו היה שמה.

אבל, טומה נשאר, הכניסה

לאזור הנוצרי 'טומה',

באב-טומה, שער טומה.

עד היום, תיכנסי במפה, תחפשי

באב-טומה תראי שער גדול מאוד

01:05:30

באב טומה, אז אני, זה הגבול של

השכונה היהודית מהצד הנוצרי.

אני משם הייתי בא, אני יודע

שיש אחרי זה נהר, נהר באראדה

ויש שער הבאראדה, הנהר

לאורך כל הזה, אז,

כי אני שם הלכתי וחיפשתי עבודה

שמצאתי עבודה בלדר, שמה

בחנויות הראשונות.

אז הייתי מטייל ברגל אז ידעתי נהר

הבאראדה, שער הבאראדה, באב-טומה

01:06:00

וככה טיילתי, הייתי הולך ברגל עד

החנות של אבא שלי שהייתה במרכז הרי.

היום כדי לשחזר את זה, מה אתה עושה?

-אני הולך ויושב במפות

יושב במפות ובמחשבים

ואני עובר קטעים בדמשק.

הילדים שלך יודעים

את הסיפור שלך?

הם יודעים חלק מהסיפור שלי

והכסף שאימא שלי הסתירה לי פה

אז אני מסמל אצלה סמל, לחסוך.

01:06:30

הבת שלי, מיכל, היא אומרת

'הסיפור של אבא הוא פה בראש'.

הכסף שאבא, שהיא פה הסתירה

אצלי, נמצא פה בראש

והיא שומרת גם כן

כלכלית מבחינת, שומרת

זאת אומרת, זה השפיע יש משהו.

מה לסיום ככה? יש איזה משפט או איזה

משהו שאתה זוכר או איזה שיר או איזה

פיוט או איזה זה ככה

תראי -ואתה רוצה לחלוק לטובה.

01:07:00

תראי, ישנו דבר שאני

עכשיו התחלתי לעסוק בו.

אימא שלי, היא וודאי לא

היחידה, דיברה משלים.

כל מילה שניה זה היה משל.

יש משל, לא נוח, לא

נאה, לא נורא, בערבית

אם אדם יחיה יום,

שנה או יחיה 100 שנה,

אין בריחה מהעולם השני.

01:07:30

התרגום: אם אדם יחיה יום, שנה

או יחיה 100 שנה, אין

בריחה מהעולם השני. -יפה.

נהדר, יש לך עוד דוגמא?

אל תאכל עד שתהיה רעב ואם

אתה אוכל - אל תשבע.

אל תאכל עד שתהיה רעב

ואם אתה אוכל - אל תשבע.

'אל תאכל עד שתהיה רעב', זה רק תלמד,

תשמע, אל תנפח את הבטן, תשאיר מקום.

המון המון תודה לך.

Yehoshua Kalash

Interviewer -
Batia Zinger
Video length:
01:04:30
Date Taken:
01/01/1
Place:
Damascus
,
Syria
Playlist (0)
00:00:00
Search