Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:52:30

מאיר קרוב.
היה לך שם נוסף מעבר למאיר?
-לא.
תאריך הלידה המלא?
11.12.1913.
1913.
-1919.
ואיפה נולדת?
אני? במצרים.
מה זה השם משפחה קרוב,
אתה יודע להגיד?
קרוב?

זה השם של סבא שלי.
אבא שלי נסע לאיטליה, היה באיטליה
באיזה עיר, ונציה, אני חושב
ומשם יצא השם קרוב.
מילבורנו, כן.
אבא איטלקי בשורשים, ואמא מאיפה?
אימא?
אימא ממצרים.

דורות במצרים?
-דורות במצרים, כן.
אתם הכרת את סבא וסבתא שלך?
את הסבתא הכרתי אותה.
זה מאבא, זה אימא של אבא שלי.
איך קראו לה?
 -כחלה.
רחל, רחל זה כחלה.
פה רחל, שם זה כחלה.
מה אתה זוכר ממנה, מאיר?
איזה אישה היא? אתה זוכר
איך היא הייתה נראית?

אני הייתי חולה תמיד עם
איך קוראים לזה?
-שקדים, שקדים.
הכדורים שלנו שתלויים פה.
-שקדים, שקדים
עם הכדורים האלו, הייתי תמיד חולה.
אולי, כל שבועיים-שלוש היא הייתה באה,
לוקחת קצת שמן
ועם קצת קפה, פודרה קפה,

והייתה עושה ככה בשביל
להרים אותם למעלה.
אחר כך, בא יום אמרה לי
'אתה תמיד חולה עם זה, בוא'.
לקחה באצבעות שמן
וקצת קפה ושמה בפה,
אמרה לי 'ככה...'
ודם, ירד דם.

הקאתי את השקדים.
-זה היה, כן.
ומהזמן הזה, גמרנו.
-אין לך שקדים.
כן, אין.
הייתה לי סבתא טובה, תמיד הייתה
רואה אותנו וזה,
יעני סבתא רגילה.
קרוב אליכם?
-כן, כן. הייתה קרובה.
הייתה קרובה.

ברחבה של 'מסיי מידאן', קראו לרחבה.
והיה כביש מהרחבה
ל'גומהוק'.
לנמל.
משם לנמל, רחבה.
והיינו כל יום, אני הייתי עובד.
היה חופש שלנו, רק יום ראשון.

כמו כולם.
היינו יום ראשון לוקחים
את 'קוטר', אתה יודע איזה,
גדולה והיינו לוקחים איתנו
את האוכל, כל מה שצריך
ונוסעים כמעט שעה
ויש חתיכה כמו...

והיינו יורדים, שמים את האוכל והכיסאות וזה
היינו אוכלים ושותים
ושרים, עושים חיים יעני.
מכל המשפחה, היו עושים פיקניק?
מה?
-כל המשפחה?
לא, בזמן הזה אני הייתי
לבד, המשפחה לא.
צעירים, היו חברים.
חברים, כל החברים ביחד.
אבא, ישראל.

ואמא?
-אימא...
ומה אבא עשה? מה היה
המקצוע של אבא?
מקצוע?
היה עוזב את אימא ונוסע
ונוסע במצרים.
היה לו קליקה של מנגנים

והוא היה מנגנן על העוד.
כן, והיה לו קליקה שמנגנים,
היו, הקליקה והוא.
אבא היה עוזב את אימא והיה הולך איתם.
כל הקליקה לחוץ לארץ.
סיבוב, כן.
-במצרים.
אתה הלכת איתו פעם?
-לא,

מנגנן על הקלרינט, כן.
ואמא, מה עשתה?
אימא?
הייתה יושבת בבית, אף אחד לא...
היא הייתה לבד יעני.
יושבת.
וכמה אחים אתם?
אחים?
אחים שלך, כמה אחים יש לך?
דוד,
מרקו,

עלי,
מי עוד?
אלגרה,
רשל,
ואמילי, אמרתי.
לא אמרתי, שש עם אמילי, שש.
הנה, יש תמונה שלה מול.
שבעה אחים, איתך ביחד.
מה?
-שבעה אחים איתך.
כן.
ואיפה גרתם באלכסנדריה?

באלכסנדריה, גרנו ברחוב אלשם.
אלשם,  מספר 10.
ברחוב ככה...
-בשכונה?

חנות גדולה של עוגות ועוגיות וזה.
ועריסה, מה שאתה רוצה היה לו.
אתה לוקח, היה טוב מאד.
גרוש אחד, אתה היית לוקח
חתיכה ממה שאתה רוצה.
היה רחוב
מול הרחוב שלנו, בדיוק מול,
באמצע הכביש

הייתה חנות קטנה,
זה לא חנות, קיוסק.
קיוסק, היה מוכר יין ועראק
ובירה, רק היה מוכר.
איפה שאתה גרת חיו רק יהודים או שגם חיו
מוסלמים? -לא, היו יהודים והכל. היו יהודים.
היו עוד שני בתי כנסת.

איזה בתי כנסת היו?
-של היהודים.
כן, אבל איזה בתי כנסת?
אתה זוכר את השמות?
כן, אליהו הנביא.
שזה הגדול?
-זה הגדול.
ואחד קטן, היה ברחוב...
(ערבית).
היה בסביבה
בית כנסת קטן.
איך קוראים לו?

קסטרו.
ואיפה אתה היית הולך להתפלל?
בקסטרו.
-בקסטרו.
הייתה מקהלה של בית הכנת למעלה,
וכאשר אנחנו נכנסו, היו מנגנים ושרים,
וכאשר יוצאים, אותו דבר.
אבא היה מספר לכם סיפורים
מהטיולים שלו, מההופעות שלו?

לא.
לא, לא.
באיזה בית ספר אתה למדת?
אגיון.
-אגיון.
וגם כן למדת את אותן
המקצועות, שפות בעיקר?
בסוף גמרתי את בית הספר,
אחר כך, כמה חודשים כאשר ראו
את היהודים כולם נוסעים לפה,

הלכתי אני
ולמדתי, היו נותנים...
'מה אתה רוצה ללמוד?',
ואמרתי 'נגר'.
נגרות.
-למה נגר?
מה?
-למה רצית להיות נגר?
כבר הייתי בכביש של נגרים,
אז אני המשכתי שם.
 הייתי נגר.
אז למדת נגרות?
נגרות, כן.
וגם פה, כאשר באתי.

וגם בארץ היית נגר.
-כן.
כאילו, הבית ספר עצמו נתן לך...
-כן.
במצרים היה פרופסור,
הוא לימד אותנו.
עשה בקטן בשביל לראות,
את החלונות ואת הקופסאות של הזה,
כל זאת עשה בקטן.
הייתי עובד בחנות של בדים.

באים נשים.
הייתי צריך ללמוד בשביל כמה
מטר, היה לנו מטר מעץ,
עם מטר עץ הזה, 'כמה רוצה,
שתיים, שלוש, שתיים וחצי'.
הייתי עושה סימן וחותך.
איפה למדת את זה, את המקצוע?
שם, בחנות הזאת למדתי.

אז עד איזה גיל למדת?
את כל בית ספר 'גאיון' גמרתי.
לא המשכת אחרי זה הלאה?
אחרי זה, לא.
עבדתי.
אמרתי 'אני רוצה לעבוד'.
הייתה חנות
במצרים, חנות גדולה.
הייתה חנות קטנה ששם

קראו לו, בעל החנות, כהן.
היה לו אח, אבוקה.
עורך דין גדול היה.
היה לו אח.
והייתה המשפחה, אימא שלו וזה.
רק מה, הוא חלה,
כאשר הוא הלך אליה, הוא נתן לי מפתח,
אני אפתח, אני סוגר יעני
את החנות נתן לי ביד שלי.

והיה לאח הגדול,
עורך דין, היה בא כל ערב
רואה בקופה כמה יש, הייתי נותן לו
והיה חותם לי.
ממש היו סומכים עליך.
-כן.
היו סומכים עלי, כן.
בתוך הבית ספר, היו לך חברים?
היית חלק מחבורה?

כן, היו לי חברים בבית ספר.
גם נסענו מבית ספר.
פעם אחת נסענו לאיטליה.
כמו סקאוט (צופים).
מה עשיתם שם?
לראות את העיר.

גדנ"ע ונסענו לאיטליה.
ברומא, ראינו את הכל.
בזמן הזה, מוסוליני והיטלר ביחד.
נסענו לשם.
נסעתי לשם כמו 'סקאוט'.

בקמפו גדול היו,
גרמנים ו...
ישראלים, יעני.
בזמן הזה, בגרמניה, הממזר הזה  לקח אותם
וזרק אותם.
היטלר כבר היה בשלטון.
-בשלטון, כן.

אבל לפני, כשאתה במצרים אתה זוכר
את התקופה שהבריטים היו במצרים?
כן, כן.
הבריטים היו במצרים.
על יד איפה שהייתי עובד, היה...8
תחנת משטרה אנגלית.

והייתי רואה את השוטר
האנגלי הולך וחוזר עם זה...
עם הרובה שלו והסכין והיה
עובר, הולך וחוזר ככה.
דווקא היו טובים איתנו.
הם רצו שאנחנו היהודים,
 לא נצא ממצרים.

הבריטים לא רצו.
הבריטים לא רצו, בשביל מה?
הגרמנים רצו
להיכנס לקחת אותם.
אתה בתור ילד, היית מסתובב בחוץ?
היית משחק, מטייל?
כן, הייתי מטייל.
הייתי מטייל.
-איזה משחקים היו לכם?
כמו של היום, כמו שילדים משחקים היום?

כן, אותו דבר.
אותו דבר, היינו משחקים.
היית ב'מכבי' או בתנועת נוער, לקחת חלק?
'מכבי'.
הייתי ב'מכבי', כן.
שמעתי על ישראל, הולכים לישראל.
היו הרבה יהודים כתבו
'אנחנו רוצים לישראל'.

בזמן הזה, הייתי
אני היה לי 14-15 שנים.
אני עוד קטן.
בבית הספר,
הטיה לנו גינה גדולה.
באמצע יורדים להפסקה בגינה,

היה אחד קראו לו אבו-ההון,
שומר.
בגינה, היא מביא סוכריות ודברים
כאלה והיא מוכר לנו את זה.
בשקל אחד, מה שאנחנו
רוצים והיה נותן לנו.
ונותן לכם את ה...
-כן.
ובחוץ היה בנימין.

זה איפה שהיו שם
חנויות ובתים.
מלמטה, היה בנימין.
בנימין זה של הפול.
אתה שם קצת פול, פלאפל חילק אצלו.
בשביל גוש אחד סנדוויץ',
פיתה עם הפול ופלאפל אחד
שם בפנים ונותן לו.

הוא היה יהודי? בנימין?
-כן. היה יהודי.
אתם הייתם קונים רק מיהודים או
אוכלים רק אצל יהודים, או שגם...
לא, היה רק כשר.
בזמן הזה כשהייתי קטן, אז רק כשר.
אצלכם גם כן כל המשפחה היו
דתיים שומרי מצוות, או ש...
כן, כן. לא, שומרים שבת.

היו בקהילה, אנשים שהם חילוניים,
כאלה שלא מקיימים מצוות?
כן, היו. היו הרבה.
כאילו זה היה יותר פתוח.
בתוך בית הכנסת, הייתה תפילה
מיוחדת רק של הקהילה המצרית?
איזה נוסח תפילה מיוחד?
-לא, תפילה רגילה כמו כל בתי הכנסת.
תפילה רגילה.

הרי למצרים הגיעו
הרבה אנשים מבחוץ,
מיוון, מתורכיה, מאיטליה.
-כן.
זה כמו פה בארץ, שלכל אחד
היה קהילה ובית כנסת משלו
או כולם מתפללים יחד בבית כנסת אחד?
-לא, לא. מתפללים יחד כולם.
היה בית כנסת גדול
שתיים. אחד גדול, בית כנסת,
כי הרבנות הייתה על יד בית הכנסת.

הרבנות.
ואחד
איפה שגרתי, קצת למטה,
היה בית כנסת קטן.
שם אתה היית מתפלל. -כן,
לשם הייתי הולך להתפלל.
כשהתחילו ל...
להוציא אותנו, היה בא,
קודם כל, כאשר היו האנגלים
היינו כמו בבית שלנו.

כאשר בא עבד אל נאצר,
הוציא את האנגלים
'אתה איטלקי' לך לאיטליה,
'אתה צרפתי' לך לצרפת,
'מה אתה עושה פה? איפה אבא שלך?'.
אני אומר לו היה באיטליה, 'טוב,
תלך לשם' זה לא הבית שלכם'.
הוא הוציא את כולם.
לא רק היהודים, אלא כל...

מי שצרפת - צרפת, אנגלים. את
כולם הוא הוציא, עבד אל נאצר.
שם בתקופה הזאת, הרגשת
כבר שמאיימים עליכם?
הרגשת כבר מאוים או שהרגשת ביטחון?
לא, מאוים לא.
היה צריך יעני להיזהר.
למה?
היה אחד פלסטינאי,

היה בפלסטין
בא למצרים,
בשביל לקחת את הילדים היהודים,
גיל 15-16, לקחת אותם ולהביא לפה.
בזמן הזה, היה עבד אל נאצר.
קודם כל, היה המלך פואד.

המלך פואד היה טוב מאד עם כולם.
עם כולם. היו לו שתי בנות, נסיכות.
שתיים.
הם היו נוסעים
לאיטליה גם וחוזרים.
מי ש... איך אומרים?

חייט והיה עושה
את השמלות של...
חייט יהודי היה מכין.
-חייט, לא היה יהודי.
לא, החייט עצמו היה יהודי או לא?
החייט?
-כן.
לא, לא היה יהודי.
היה איטלקי, איטלקי.

היה מאיטליה, איטלקי.
תספר לי על היום של החתונה שלכם,
באליהו הנביא.
הייתה חתונה טובה מאד.
איך חתונה נראית?
החתונה הייתה נראית
לא ראשונה, שנייה.
מה זה 'לא ראשונה, שנייה'?
יש ראשונה שהרב היה מחתן אותך

והשנייה, אחד תחת הרב.
על יד הרב היה אחד שמחתן,
אנחנו לקחנו את השנייה.
למה?
-מה?
למה לקחתם אותו ולא את הרב עצמו?
פחות כסף.
-פחות כסף.
פחות כסף.
הייתה מוזיקה.
החתונה הייתה בבית כנסת,

הייתה מוזיקה מלמעלה,
היו ילדים כי היו
היה אחד עם זה והילדים היו שרים.
שרים.
-איזה שירים? שירים יהודיים?
לא, יהודיים. כולם יהודיים.
לא, השירים עצמם הם שירים ערבים?
לא, לא. שירים יהודיים של התפילה.

אצלנו לא הייתה מסיבה,
נתנו קופסאות,
עם סוכריות שהיו בפנים בון
בון עם חתיכת שוקולד בפנים,
בזה היה השם שלי ושלה
והתאריך של הנישואים.

אבא לא ניגן במצרים
עד שנסענו לאתנה.
באמצע היו ילדים,
איזיו ודיסו, קטנים
יעני בני 6-7
אני הייתי לוקח אותם ביד,
באה אימא שלהם אמרה לו

'תעזוב זה! ותיקח את הילדים'.
לקח את העוד וטראח, שבר אותו.
למה?
-ככה.
כי כעס עליה?
-כן.
והלהקה של אבא,
היו כולם יהודים או שזה להקה כזאת
של גם וגם?
לא כולם יהודים.

הם ניגנו מוזיקה יותר ישנה מהמוזיקה
של אום כולתום ופריד אלעטרש?
כן, היו נוסעים משם נגיד,
להרים מסביב.
היה לו...
איך אומרים?
אבא שלי היה לו קבוצה,

ועם הקבוצה הזאת עשה חיים.
היה נוסע עם הקבוצה בכל מקום.
אתם, כשעליתם, כל המשפחה עלו ביחד או שגם
כן עליתם בקבוצות, כל פעם מישהו אחר עלה?
לא, עלינו כולנו ביחד.

אח שלי היה הראשון שבא לפה.
אח שלי הגדול.
והיותר קטן, גם.
הם באו לפה,
אחד לחיפה והשני לפני חיפה, היה...
-טירת הכרמל.
עצרו אותך בגלל שאתה יהודי?
לא.
אתה היית בבית סוהר במצרים?
-לא, לא.

האח הגדול
היה עובד בעיתון 'אלספוסיב'.
שם בזמן הזה היו לו קורס.
הוא היה...
כל יום בבוקר היה קם
והיה לו שעון ומשקפיים

והיה הולך לראות שעושים,
הקורס עם מחברא,
היה רואה נגיד, כמה דקות עשה זה
בעיתון היה סיפור בערבית והוא היה כותב למטה,
ספורט, חדשות הספורט,
זה מספר אחד, מספר שני, מספר שלישי.
וככה היו מהמרים, לפי מה שהוא היה...
-כן, כן.

היו מהמרים אנשים.
הרבה אנשים היו מהמרים.
אז למה עצרו אותך
בתקופה של הבריטים?
בפורט סעיד.
בפורט סעיד הייתי,
נסעתי
ל'פייד'. 'פייד'זה היה
איפה שהאנגלים היה להם את הכל שם ב'פייד'.
יעני, מחנה גדול.

ואחותי, בעלה היה אנגלי
והייתה שם.
שני ילדים, לקחתי אותם, הלכו
אליה במחנה הזה,
ישבו כמה זמן, שבוע.
אחר כך...
היא הייתה איתם שם.

אחר כך, אחותי מתקשרת, אומרת לי
'בוא תיקח את אשתך והילדים
לפני שהיא תלך עם אחד אנגלי
ועזוב אותך עם הילדים'.
האישה.
אז למה עצרו אותך?
בזמן הזה, המצרים

לא סאדאת, עבד אל נאצר,
והאנגלים לא היו בסדר.
עבד אל נאצר רצה
שהאנגלים יצאו ממצרים.
להלאים את הכל.
-כן, שיצאו ממצרים.
והיהודים,
שהיו במצרים,
הילדים הקטנים 6-7,

לא רצו שהאנגלים יעזבו את מצרים.
הם לא רצו, הם רצו שהאנגלים
יהיו בשביל שהם ישבו.
היהודים שם היו יעני ב...
גם היה אחד, בן 16-17 יהודי,

בזמן הזה הייתה קבוצה
של היהודים האלו
לא רוצים שאנגלים ייעזבו את מצרים.
למה? אומרים 'מבסוטים' לא רצו.
היה במצרים
על יד בית כנסת, סינמה גדולה
ואחד מהילדים
היה לו בומבה.

פצצה.
לקח אותה ביד
והיה סינמה גדולה
והוא רצה לשים אותה
בסינמה, בשביל מה?
תתפוצץ, בשביל שהאנגלים לא יעזבו.
הבנת? שלא יעזבו את מצרים.

תפסו חייל מצרי שראה
כנראה, 'בוא בוא מה זה?'
ראה את זה, לקח אותו.
למה אותך עצרו?
אותי עצרו כשהלכתי לאחותי,
בשביל להביא את הילדים.
-כן.
נסעתי ברכבת.

ברכבת, היה אחד ממזר,
שונא יהודים.
עלה ברכבת, 'כרטיס
כרטיס..' והוא בא אליי,
ראה כרטיס, נתתי לו, היה
השם של אבא שלי, ישראל.
אומר 'מה זה?', 'זה השם של אבא שלי'.

'אבא שלך? בסדר.' לקח אותי.
ככה אמר לך, בוא איתי עכשיו?
-ראה אבא שלי, ואני הלכתי ל'פייד'
הוא חשב שאני עושה אצלו,
אני עוזר לאנגלים.
ושאלת אותו למה, הוא אמר לך אתה מרגל?
-הוא לקח אותי, אומר לי 'בוא, בוא'.
לקח אותי.

בזמן הזה היה
קצין גדול מצרי
בתחנה,
זו הייתה התחנה שלו.
בא הבעל של אחותי, אנגלי,
לקח אותי, הכרתי אותו ואמר לו,

הוא אמר לו שאני רוצה לנסוע.
אמר לו 'טוב, הוא ישב אצלי בכיסא
שלי עד שאני עוזב. עד שאני עוזב,
הוא ימשיך לשבת עד
הבוקר כאשר אני בא'.
והוא הלך ואני ישבתי.
בזמן הזה שם
היה בית סוהר של הערבים.

שם, בית סוהר של ערבים.
הסמל של הבית סוהר,
היה שונא את היהודים.
שונא יהודים.
כאשר ראה שאני יהודי ישראלי,

הלך הסמל שאמר לי 'תשב עד מחר.
עד שאני אבוא'.
אמר לי 'אתה יושב על הכיסא?
בוא בוא, ניכנס לחדר'.
יש חדר שם, 'תנוח בחדר'.
לקח אותי בכוח, אני לא רציתי ללכת,
אמרתי לו 'איפה חדר?', הוא אומר לי 'פה'.
אני עובר,

לפני החדר היה שטח, היו מלא מלא ערבים.
היו גם גנבים וזה, כמו בית סוהר.
פתח לי את החדר ואמר לי 'פה
יש חדר, תנוח עד מחר בבוקר'.
אני נכנס, אין כלום.

ישבתי.
אימא שלי באה והוציאו.
לפני שבא הקצין, הוציאו אותי
הוא ממזר, הוציאו אותי משם
ואמרו לי תצחצח את הפנים
וזה, תשב יד שיבואו.
מי עזר להשתחרר? אח שלך?
מה?
-אח שלך עזר לך להשתחרר?
כן, כן.
-היו לו קשרים עם העיתונאים?

עם עיתונאים, אח שלי כן.
היה לו חבר שם ושיחרר אותי.
אבל מלבד תעודת הזהות ברכבת
שהוא ראה את שם 'ישראל',
הוא היה יכול לדעת שאתה יהודי?
היה איזה לבוש?
לא, לא.
-או משהו כזה ש...
לא, אי אפשר לדעת כי כולנו היינו לבושים,
המצרים גם,

נראים כמו...
-רגיל, רגיל.
רגילים, כמו בעיר.-
אז המשפחה מלבדכם,
כשעליתם ארצה,
כולם המשיכו הלאה לטייל בעולם?
לארצות הברית? לאנגליה? לשוויץ?
לא, ממצרים נסענו לאתנה.
שם ישבנו
-כולכם ביחד?
כולנו ביחד, ישבנו שבוע,

במלון שם.
היה מלון אמריקאי,
לא שילמתי, הם שילמו.
שם במלון, מתחת למלון
הייתה מסעדה גדולה
שהיו שרים ביוונית,
עם בוזוקי והיו עושים שמח.

ישבנו שם.
אבא שלי ואח שלי הגדול
ישבו שם במסעדה,
הביאו יין יווני ובקבוק ושתו,
עשו חיים אוכל והכל.
כמה זמן הייתם ביוון?
שבוע, עשרה ימים.

היינו ביוון, לא רצו לקחת
אותנו כי היינו משפחה גדולה
אמרו לנו 'תעשו פה הפסקה' עד שניקח אתכם.
אבל היה בסדר.
ואז כל אחד בחר את המקום
שהוא רוצה ללכת אליו. -כן.
אז כשאתה מגיע לארץ, אתה מבקש להיות איתם?-
כשאתה מגיע לארץ, אתה אומר שאתה
רוצה להיות קרוב לאחים שלך?
לא.

אני רציתי להיות על יד אח שלי...
חיפה.
-חיפה, כן.
אח שלי בחיפה.
אמרו לי 'הנה קח מספר 3. זה שם'.
מאיפה שהיה מספר 3, לחיפה זה
10 דקות ברגל, אמרו לי ככה.

וההורים שלך מגיעים
לגור יחד, קרוב אליך?
ההורים שלך, כשהם מגיעים לפה.
-כן.
הם מתלווים אליך לפה?
כן, כן.
הנה פה אנחנו והם היו פה.
אתם הייתם מטפלים בהם?
אתם אלה שטיפלתם בהם?
-כן, היינו מטפלים בהם.
אני הייתי מטפל בהם.
לא אף אחד.

האח הגדול היה עובד, גנן.
בד', שכונה אחרת.
היה בא עד עשר עובד ואחר כך בא.
בכביש שלנו, איפה שאנחנו,
בכביש הראשון היה נחמיאס.

אחד שהיה מוכר לילדים
קטנים דברים וזה,
היה אצלו בקבוק קוניאק,
וכאשר היה אח שלי הולך אליו
עם כוס של קפה,
שם לו קצת בכוס של קפה, יעני הוא שותה קפה.
-קוניאק.
זה היה קוניאק, כן.
אז אתה גם פרנסת את ההורים שלך?
-מה?

אתה גם פרנסת את ההורים שלך?
כי הם בטח לא עבדו.
-כן, כן.
ואיך זה היה?
לדאוג לכמה? 6-7, נפשות.
כן, אנחנו היינו ארבעה
והם שתיים, שש.
איך זה היה? זה היה קשה?
היה קשה, ברור. היה קשה.
זה טוב, כי עבדתי מהר.
בנינו קודם כל, בית כנסת פה.

בית כנסת שקוראים
לו 'שערי רחמים'.
שלושה מצריים בנו
את בית הכנסת
עוד שניים ואני, שלושה, בנינו
את בית הכנסת הזה.
היינו הולכים לבית כנסת
פה, היינו הולכים פה.
כשהגעת לארץ, במה עסקת?
מה היה המקצוע שלך?
מה?
-פה, בארץ, מה היה המקצוע שלך?
פה, אני אומר לך דוגרי,

נכנסתי לבית חרושת.
בית חרושת של חרסינה.
חרסינה זה הקירות של המטבח
וקירות של שירותים.
פה היה לי עבודה בזה.

היה לי 'פורמוט', הייתי סוגר
את ה'פורמה' והיה חומר,
והייתי שם עד שיתמלא,
שמים בחור כמו 'קוז' ככה,
רואים שמתמלא,
אני עוזב, סוגר את זה.

סוגר את זה ועוזב אותו.
אחרי יום או יומיים, מוציא
את זה פותח את ה'פורמוט'.
מוציא את הקרמיקה או את הזה
של המטבח, והכל הכל יוצאים.
היו יוצאים.
ובנגרות, אתה גם כן עסקת?

בנגרות, קצת לא הרבה בנגרות.
ההסתדרות של פה אמרה
אתם, המצריים, יש פה עשר משפחות.
כל אחד ישים מאה שקל, עשר משפחות,
תנו את הכסף ועם המאה
שקל אני פותח לכם

איך קוראים לזה?
נגרייה גדולה.
-אוקי.
וככה עשינו ופתחנו נגריה גדולה.
בנגריה הגדולה, מי שמו בנגריה?
היה אחד אשכנזי.
אשכנזי ממזר שלא אוהב את ספרד.-
הוא היה שם.

מישהו אחר שקראו לו,
מזרחי, היה איתי.
והוא 'לא, אתם לא
בשביל עבודה הזאתי'.
הוציא אותנו.
-אז הוא פיטר אתכם?
כן, פיטרו אותנו.
אז חבר שלי, שהיה כמו אח,
אני והוא הלכנו לבית שלהם,
איך היה אצלם?
היה להם בן דוד,

שהיה בפלסטין. הייתה אז כמובן, פלסטין.
כמו חייל יעני.
והוא ברח משם והלך אליהם לבית,
ועזב את ה...
-נשק.
המטריוז.
זה היה מטריוז.
ועזב אותו עם הכדורים.

ככה כדורים, עזב אותם בבית שלהם.
ובמזל, ביום הזה אני הלכתי אליהם
אני וחבר שלי לקחנו את
את המטריוז, לקחנו אותו
אני וחבר טוב מאד שלי,
שברנו אותו לחתיכות,
הלכנו לים,

היה ים התיכון, ים ממשי,
הבאנו את זה ו....
ושם זרקנו את האריזה עם הכדורים.
שמנו אותו
ב'פוטק', משהו ככה.
-מגבת.
מגבת עם חבל קטן,

וחתיכת...
-אבן.
אבן וזרקתי אותו בים, נפל.
למזלם, אני לקחתי מפה וביום
השני באו משטרה אליהם לבית.
רגע, אתה במקרה הגעת עם החבר
לבית או שידעת שיש שם נשק?

לא, במקרה הגענו. אני
לא ידעתי שיש להם.
הבן של המשפחה הלך אליהם,
עזב אותה ועשה...
לקחת אותה כמו אשתו.
אז היא אמרה לו 'לא',
וגמרנו את העניין.

החנות נסגרה. איך סגרו?
היה פתוח והיו לי המפתחות אצלי,
ואני פותח וסוגר והכל.
עוד אחד היה עובד איתי,
ועוד אחד גוי, מוסלמי.
היה כמו שומר והיה מנקה
את חלונות האלה וזה.

זה, השומר, לאט לאט
נכנס ורוצה להיות כמו מוכר.
לוקח את זה ו'גברת, תראי איזה יופי. זה טוב'.
רק מילה 'טוב'.
הבוס שלי היה יושב
במשרד (צרפתית) שלו,
והוא היה רואה אותו ככה.

אחר כך המנהל אמר לי
'לך אתה ותגיד לו
אחת מהן לקחה חבילה של...
איך קוראים לזה?

בגדים, חבילה.
ושמה תחת..., אני ראיתי אותה
אמרתי לשומר הערבי, אמרתי לו
'תסתכל תחת זה וזה.'
הוא בא לקח את השמלה שלה
עשה ככה, וראה את הזה ולקח לה.
'אני עכשיו יכול לקח אותך ואותה',
היו שתיים,

והמשטרה הייתה על יד
החנות, המשטרה האנגלית.
הייתה משטרה אנגלית,
אחר כך באו המצרים.
במשטרה, אני אקח אותם.
אני, לכו לכו גנבים.
אתה זוכר את היום הזה שבו אתה מגיע
לעבודה לפתוח את החנות והחנות נעולה?

כן, כן.
-מה היה שם?
איפה? בחנות?
-ביום הזה.
ביום הזה, כן. הייתה נעולה,
הבוס של החנות, היה
לו אח, עורך דין.
והעורך דין הזה בא,

היה בא כל ערב לקחת כסף,
והיה חותם על זה.
במשטרה היה קצין
שהיה בא תמיד אלי,
שותה קפה.
במשרד בחנות.

שותה קפה אצלי.
היה בית קפה על ידו,
שותה קפה.
והוא בא
וכאשר סגור, אני בא רואה סגור
לא יכול לפתוח את זה, אסור

הלכתי לקצין הזה, מכיר
אותו כי היה חבר שלי,
בא, הוציא את הזה, פתח את הדלת.
אמר לי 'תיכנס, תיקח את מה ששלך'.
אמרתי לו 'הבגד והזה, הכל שם'.
אמר לי 'תיקח את כל
הדברים שלך ותצא'.
יעני, עשה לי טובה.

אני לקחתי את כל זה
וה'קייס', הקופה הגדולה,
פתחתי אותה ככה והיה בפנים
שקל, אחד.
לקחתי את הכסף,
וסגרתי עוד הפעם ולקחתי את הכסף
שמתי בזה ויצאתי.
ואז החלטת שזהו, אתם עולים לארץ.

כן, החלטתי,
הולכים לארץ.
לא רציתי, כאשר הייתי בחנות
אני לא רציתי ללכת לארץ.
היא הייתה חולה מאד.
היא הייתה חולה מאד.
הבוס שלי, של החנות, אמר לי
אני אתן לך מכתב,

תלך אל הרופא שלי כשהוא היה חולה,
היה רופא שבא לבית שלו.
הרופא הזה היה בא לבית שלו.
'קח את זה, תיקח לאשתך'.
לקחתי אותה לשם, לרופא הזה,
ראה אותה אמר לי 'אדוני,
אשתך אין לה כלום'.

היא חשבה שהיה לה סרטן.
'אשתך, אין לה כלום. מה
שרוצה אשתך זה ההורים שלה'.
'תיקח אותה להורים שלה וגמרנו עניין'.
וככה עשיתי.
מאיר, תודה רבה רבה.
על לא דבר.
 

Meir Krob

Interviewer -
דוד מימוני
Video length:
00:51:13
Date Taken:
01/01/1
Place:
Alexandria
,
Egypt
Playlist (0)
00:00:00
Search