Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:00:30

מאיר רביבו

בן אסתר ויהודה רביבו.

ובאיזה שנה נולדת?

-46'

איפה?

במוגדור, אסואירה.

זאת אומרת אז היו קוראים לה מוגדור,

בזמני,

אחרי ה... איך אומרים?

כשהצרפתים עזבו, קוראים לזה אסואירה.

-כן.

אסואירה.

00:01:00

זה השם המרוקאי.

-השם המרוקאי, כן.

הצד של אבא שלי,

 זאת אומרת שקוראים רביבו

הוא גם כן הסבא,

אבא שלו נפטר צעיר מאוד

והיה כמעט תינוק,

כן.

אז הסבתא שלי

הייתה להם אזרחות פורטוגזית.

00:01:30

ידוע שבמוגדור היו כמה משפחות

שהיו להם אזרחויות אחרות.

זה היה שונה מכל הערים של מרוקו.

איך אומרים, הכרתי אותה,

את הסבתא, הכרתי אותה

והיא נפטרה במוגדור ונקברה שם.

ולפני אני זוכר,

לפני הקבורה היו חייבים להביא את ה...

איך אומרים? הקונסול, העובד.

-הפורטוגזי?

00:02:00

כן, בשביל לראות אם היא נפטרה רגיל.

זה רק דרך אגב.

הצד של האימא שלי, זה מעניין,

הייתה להם אזרחות אנגלית.

כן?

-כן.

הם קוראים להם פריינטה.

הוא, הסבא, הכרתי אותו כמו שאמרתי,

הא היא לוקח אותי לתלמוד תורה.

אני זוכר עוד ב...

איך אומרים? על הכתפיים שלו כמעט,

הייתי כזה קטן

והיה לוקח אותי לתלמוד תורה.

00:02:30

לא זכינו לראות אותו יותר,

זאת אומרת נפטר אז,

אבל אימא שלי סיפרה לי עליו המון,

באמת היה אישיות.

באמת היה...

הוא בא באמת מאנגליה?

-אני לא חושב.

לא, אבל הייתה לו אזרחות אנגלית

והיה יודע לדבר אנגלית מצוין

והוא היה כמו אנגלי.

אבל אני לא חושב,

אני חושב שהוא נולד במרוקו.

00:03:00

אימא שלי למדה בבית ספר צרפתי

עוד בזמנה והיא עשתה את הבגרות שלה

ואז בזמנה זה היה, לעשות בגרות זה...

זה דומה כאילו לא יודע לאיזה דוקטורט

שיכולים להגיד היום.

עד שאני עוד זוכר ילד, כשהייתי בן מצווה

הייתי מוצא את הערבים הזקנים,

היום באים בשביל שהיא תתרגם להם,

היא הייתה יודעת כמה שפות.

00:03:30

צרפתית, ערבית, אבל ערבית קלאסית,

איך אומרים?

ספרותית.

-ספרותית.

ועברית.

ואני זוכר היו באים,

מי שסידר את הקבלות ואת החשבונות

היו באים אצלה בשביל שהיא תתרגם להם

כאילו מה שצריך.

מצרפתית לערבית?

-לא, כשזה היה בערבית,

00:04:00

אז הייתה קוראת להם והייתה מתרגמת להם,

זאת אומרת הם לא יודעים לקרוא.

לשפה הערבית המדוברת.

-המדוברת, כן.

אז היא הייתה מאוד משכילה.

-הייתה מאוד משכילה, כן.

לא רק היא, זאת אומרת היו הרבה במוגדור

שעשו לימודים גבוהים

זאת אומרת שלמדו,

לא כמו ש...

איך אומרים? זו הזדמנות טובה,

לא התמונה שנתנו להם פה, למרוקאים.

00:04:30

כן.

אבא היה יהודי כשר,

זאת אומרת היה יהודי, איך אומרים?

הוא היה סוחר,

אבל נפטר צעיר גם

אבל הוא היה סוחר,

זאת אומרת אני לא אומר שהיינו עשירים,

אבל היה לנו, איך אומרים?

-מספיק.

מספיק. חיים טובים.

איך אומרים?

לא הייתה לו את ההשכלה של אימא שלי

00:05:00

אבל הוא היה ראש חברה קדישא,

כן.

אבל שם זה היה בהתנדבות,

זה היה בושה לקבל כסף.

אז הוא היה...

-מה עשתה החברה קדישא?

טיפלה כל מה שזה נוגע,

בן אדם עד ש...

זאת אומרת מרגע שהוא עוזב את העולם הזה

אז..

00:05:30

זה היה... בדיוק שמענו מישהו בקזבלנקה

סיפר לנו על החברה קדישא

והוא אמר שהתפקיד שלהם היה לדאוג

לא רק למיתה אלא לכל העניים ולכל החברה.

לא. אצלנו, אני מדבר, את יודעת,

איך אומרים, אלה זיכרונות אולי עד גיל 12

00:06:00

אבל היה לי זיכרון,

דברים כאילו אני רואה אותם עכשיו.

כן.

שם זה היה ועד,

ועד הקהילה.

ועד הקהילה מאורגן,

אפילו במושגים של היום היה מאורגן טוב.

והם היו מטפלים בכל מה שנוגע לעניים.

זאת אומרת אפילו אני עוד זוכר,

אפילו אלה שאין להם אמצעים לשכור חדר בעיר,

00:06:30

אז הם היו מטפלים בזה.

אני לא אומר שאלה היו כל העשירים

שיכולים להרשות לעצמם

אבל במושגים של אז זה היה בסדר.

כן. אז אבא היה בחברה קדישא

הכוונה כמו שפה אנחנו אומרים החברה קדישא

כן.

-לדאוג לפטירה.

לפטירה ולטפל בזה.

אבל כמו שאמרתי, זה טוב להזכיר את זה,

זה היה בהתנדבות,

00:07:00

זאת הייתה אפילו בושה לקבל כסף.

כן.

-כן.

זאת אומרת כל אלה שהיו עובדים

אלה אנשים שהיו להם,

זאת אומרת היו להם עסקים

ומה שמעניין היו סוגרים,

אבא שלי היה סוגר את כל העסק שלו

-כל פעם שהיה צריך?

אם היו צריכים והיה הולך לטפל רגיל,

לא פחות מאחד שמקבל משכורת.

כן. כמה יהודים חיו במוגדור?

00:07:30

לפי מה שאני זוכר, אומרים שהייתה

קהילה גדולה, באמת אחת מהגדולות

אולי הגיעו עד ל-10,000 איש שם,

אבל בתקופה שלי

איך אומרים, מהזיכרון, בגלל שאני,

איך אומרים, אני עושה את זה לפי החשבון

של בית הספר,

אני חושב אולי היו 3,000 או משהו כזה.

00:08:00

למה? בגלל העלייה,

זאת אומרת גם בבתי ספר היינו מרגישים את זה.

היו לנו שני בתי ספר,

הקבועים אלה היו אליאנס וכל ישראל חברים

והיה תלמוד תורה, לא במושג תלמוד תורה

של פה, תלמוד תורה זה היה איך אומרים,

בית ספר יהודי,

אבל עם חול,

אבל יותר, זאת אומרת אני לא אוהב להשתמש בזה

אבל ככה מבינים,

00:08:30

כמו כאן שאומרים בית דתי בית ספר לא דתי

וזה לא נכון,

אצלנו לא היה מושג כזה.

רק היו שהעדיפו ללמוד באליאנס

ואלו שהיה להם מצפון קצת רגיש

העדיפו ללמוד במקום איפה שיש יותר יהדות,

תלמוד תורה.

00:09:00

למה אני מעדיף לספר את זה בצורה...

למה לפעמים אפילו אנשים שכתבו ספרים

על מוגדור

וממש זה זיוף.

למשל, אלה שלמדו באליאנס

זה לא אידיאולוגיה כמו פה.

היה לומד באליאנס בגלל שהיה חושב

ככה הבן שלו תהיה לו פרנסה, יהיה לו זה.

00:09:30

אבל אותם ילדים שלמדו באליאנס

היו באים בערב ללמוד בתלמוד תורה יהדות.

זאת אומרת זה לא במושגים של פה,

צריך להיות, זאת אומרת לחיות את המצב,

לא לשכוח שהיה עוני, היה כל מיני דברים,

גם ה... איך אומרים?

רב, למשל, היו מכבדים,

בשבילנו זה היה הטופ,

איך אומרים?

הכבוד הכי גדול.

00:10:00

אבל מצד שני יודעים שרב זה עני.

שהרב עני?

עני, עני.

-כן.

עניות. אז מי שזכה להיות רב טוב

היה לו,

אבל כל אלו שהיו רבנים ולא היה להם תפקיד,

אז יצר הרע כאן היה גדול.

אז היו אומרים הוא ילמד צרפתית

ויהיה לו ויהיה לו ויהיה לו

אז ברוך השם שאחר כך נפתחו

מקומות אחרים בקזבלנקה וכמה מקומות

00:10:30

שיילחמו, זאת אומרת גם המילה ללחום

זה לא יפה,

זאת אומרת, איך אומרים?

היה להם חינוך בצורה אחרת

שראו שיכולים להיות יהודים יראי שמיים והכל

ולהצליח

ללמוד...

-וגם ללמוד וגם להצליח בחיים.

אז אני איך למדתי?

אני למדתי בתלמוד תורה אצלנו

כמו שאמרתי, גם חול גם קודש

00:11:00

זאת אומרת היו כתות אבל לא...

הכתות, איפה שאנחנו היינו,

היו קוראים להם "ישיבת אוצר התורה"

אה, זה היה של אוצר התורה.

התלמוד תורה זה כללי והכתות הגבוהות

שהיו לומדים גמרא ותוספות זאת אומרת...

גם זה טוב לדעת,

אז אני אומר לך, הייתי בגיל 12,

00:11:30

זאת אומרת לא כמו שחשבו פה

ששם לא למדו לא גמרא,

אז ב-12-13 בא ה...

איך קוראים לו?

בא עוד במוגדור, איך קוראים לזה?

בוחן כללי

00:12:00

ובחן אותנו

ואני ועוד שני חברים שלי

הציע לנו ללכת לקזבלנקה להמשיך ללמוד

בישיבת נווה שלום.

נווה שלום זה דומה קצת לתיכון דתי של פה

אבל יותר רציני.

אפילו שזה לא יפה להגיד

כשאני אומר רציני, הכוונה

00:12:30

הייתה לנו הרגשה, אני מדבר עלי

ואני חושב כולם ככה,

באנו ללמוד פה, בעיקר להיות יהודי,

זאת אומרת להתחנך ממש בחינוך

והצרפתית וכל מה שאנחנו לומדים

חוץ מזה,

זה בשביל להסתדר בחיים.

זאת אומרת חיינו את זה.

-כן.

ואני יכול להגיד שהמחזור שלי

כמעט אני פגשתי את החברים שלי

00:13:00

בארץ, בחוץ לארץ בכמה מקומות,

עוד לא ראיתי אחד שלא הצליח

או להיות מחנך או רב,

זאת אומרת יש גם כמה ראשי ישיבות פה בארץ

שלמדו שם בנווה שלום.

אז ככה העיקר זה היה במוגדור, אני הייתי,

אני יכול להגיד בשלב של משניות וגמרא

00:13:30

ובנווה שלום פיתחו את זה עוד יותר,

זאת אומרת יותר עומק, יותר...

כן.

וגרתם בשכונה יהודית במוגדור?

תתפלאי, מוגדור הייתה, אני חושב,

היהודים גרו בעיר והערבים גרו מחוץ לעיר.

לא עניין של עשירים, זאת אומרת זה נבנה ככה,

המלאח, השכונה היהודית, קודם כל היו שניים,

00:14:00

אחד ישן ואחד חדש

והוא לא חדש, הוא גם כן ישן

ואני עוד זוכר את העיר,

היא הייתה מוקפת חומה.

כולה כמעט מוקפת חומה.

-כל העיר מוגדור?

אני מדבר איפה שהיו גרים יהודים

הכל, זה היה גדול מאוד, אני זוכר

ועוד הדלתות, אני זוכר את הדלתות של העיר,

בזמני לא היו כבר סוגרים ולא שום דבר,

כבר לא היה.

00:14:30

אבל זאת אומרת אני מתאר לעצמי

אז בזמנם לפני כן.

ובגלל זה למשל לא הייתה בעיה של עירוב,

למה היה הכל מתוכנן.

-סגור.

מה שאני זוכר,

זאת אומרת איפה שהיהודים גרים

שבת היה, איך אומרים, היה הכל סגור.

כשאני אומר סגור,

גם הערבים היו סוגרים.

אין להם למי למכור,

זאת אומרת היו סוגרים הכל

00:15:00

אני לא יודע, זאת אומרת, לא היה...

אני לא אומר שלא היו מחללי שבת,

אני זוכר רק מקרה אחד,

אחד שהיו אומרים שהוא היה מחלל שבת.

ואני זוכר שכשהיינו רואים אותו

היינו הולכים למדרכה השנייה,

אה, זה הוא מחלל שבת,

זאת אומרת לא תתקרב אליו.

אבל חוץ מזה לא היה שום דבר,

אני יודע מה היה מחלל שבת,

00:15:30

זאת אומרת במושגים של אז.

רוב הקהילה, זאת אומרת כולם

היו במושגים של היום שומרי מצוות,

כל אחד לפי כוחו,

לא היה את מה שיש פה,

-את ההפרדה הזאת.

אני דתי וכאילו אני אני,

טוב, תהיה דתי.

00:16:00

מה, נתנו לך איזה... להגיד לך שאתה...

מי אתה?

לא, שם זה לא היה,

זאת אומרת...

כולם היו יהודים.

-כולם היו יהודים.

אז ממילא זה היה קל אפילו בן אדם יגיד

שהוא לא מתפלל או כמה הוא מתפלל

נגיד אתה צריך מניין,

היו יוצאים לשוק, משה בוא, בוא תשלים מניין.

אתה לא מכיר אותו בכלל,

00:16:30

לא היה את המושג הזה של...

-לא היו חלוקות.

חלוקות בין אנשים.

אז לא הייתה חלוקה,

אז האווירה הייתה אחרת,

אז כמו שאני אומר הערבים עתידים

להיתן את הדין

לא על מה שגרשו אותנו מארצות הרב

אלא על הקטע הזה

למשל אני יכול להגיד במילה אחת

00:17:00

אנחנו מתפללים בבתי כנסיות

אבל אצלנו בית כנסת הייתה לו נשמה.

תספר קצת על זה.

היה לימוד תורה,

אבל לימוד תורה עם נשמה.

אני היום, אפילו שמתפלל פה בבית כנסת,

אני לא מוצא את עצמי באותה אווירה של אז.

מה, מה היה?

-זה בלתי...

הייתה לנו יראת כבוד בבית הכנסת,

משהו לא רגיל,

אני לא זוכר כשהיינו קטנים

שיכולנו להתפרע בבית הכנסת.

00:17:30

אין דבר כזה.

בית כנסת זה בית כנסת, אפילו ילדים קטנים.

אני לא יודע אם פעם עברתי

את איפה שהייתה התיבה.

מהצד השני אני לא יודע אם פעם העזתי,

למה שם יש ההיכל.

הייתה אווירה אחרת של בית הכנסת

ועל זה הערבים יתנו את הדין.

על המשהו הזה שהלך לאיבוד.

-הלך לאיבוד, זה חורבן,

אני מדבר מבחינה רוחנית,

זה חורבן.

00:18:00

אני עד היום עוד לא מצאתי מקום

איפה שאני ארגיש אותה הרגשה.

בארץ לא הצליחו לייצר את זה.

-לא, באף מקום.

טוב, אני לא רוצה להגיד חוץ לארץ

כדי לא לפגוע בארץ ישראל

אבל זה קשה מאוד.

אני הייתי בכמה מקומות

אבל זו לא אותה הרגשה.

ממש אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים,

הרגשנו את זה בבית הכנסת.

00:18:30

האווירה בכלל של העיר עצמה

שכולם פחות או יותר היו חיים חיים רוחניים

אחרים לגמרי, אז אולי זה השפיע על הכבוד,

היינו למשל, אני אומר לך, זה לא...

אני לא מדמיין או הזוי,

 היינו יכולים להגיד למשל רק תעשה ככה...

ואתה יכול להגיד האם זה פסח,

האם זה הושענא רבה,

זאת אומרת היית מרגיש את האווירה בעיר.

00:19:00

ימי אלול, אני לא צריך לדבר על זה.

טוב, אני אספר.

ימי אלול כשזה היה מתחיל

היה, זאת אומרת, אתה רואה

שהעיר כאילו משתנה.

אנשים עובדים, זאת אומרת עובדים קשה,

היו שהיו הולכים מוקדם לעבודה במפעלים,

זאת אומרת זה לא אנשים

שיש להם עסק פרטי.

00:19:30

אין אף אחד כמעט, אני אומר הרוב

שלא היו קמים בחצות,

חצות זה חצות, באמצע הלילה,

בשביל לעשות תיקון חצות

ולעשות סליחות

ואחר כך להתפלל.

זה היה כל החודש הזה,

זאת אומרת קל לדבר מלעשות.

אני זוכר במוצאי שבת

היו עושים תיקון כרת

למה במוצאי שבת?

אני לא נכנס לקבלה ולא שום דבר,

00:20:00

השפט הוא בגלל שלמחרת ביום ראשון

לא היו עובדים.

למה כמו בצרפת והמקומות שקיבלו את הזה,

אז ביום ראשון לא עובדים.

אז מה היו עושים?

היו עושים תיקון כרת במוצאי שבת

ככה למחרת יכול לנוח.

-כן.

זאת אומרת האווירה הדתית, הרוחנית יותר

הייתה אחרת לגמרי

00:20:30

זאת אומרת זה לא מנע ממנו לשחק כדורגל,

גם אני שיחקתי כדורגל

אבל היינו הולכים, מי שהכיר את מוגדור,

יש לנו שפת ים, חול כמה קילומטרים

היינו הולכים לשם והיינו משחקים בינינו,

היהודים, אני מדבר, בינינו

היינו משחקים כדורגל, ספורט

וכל מיני דברים,

אני היום עם זקן אבל כשהייתי צעיר

הייתי אחד הרצים הטובים.

00:21:00

יש עוד חגים שאתה זוכר?

את כל החגים, למשל אמרתי סוכות,

סוכות למשל אנחנו היינו בונים את הסוכה בבית,

היה לנו,  הבית היה פתוח,

לא יודע איך קוראים לה בעברית.

מן פאטיו כזה.

מן פאטיו כזה, כן.

והיינו בונים את הסוכה מקנים.

כולנו היינו משתתפים, גם אני הייתי,

אני עוד זוכר את זה כמו...

00:21:30

יותר ממה שאני זוכר מה אכלתי אתמול.

היינו עושים את כל הסוכה מקנים

וזה היה אחד החגים הנפלאים,

למה?

כמעט היינו נשארים בסוכה כל החג.

קודם כל הילדים זו הייתה בשבילנו חוויה,

היינו ישנים בתוך הסוכה

והיינו שמים על הרצפה והיינו כולנו ישנים.

00:22:00

זה היה אחד החגים הכי יפים בשבילנו,

בשביל כולם.

חוץ מהאוכל בטח, שגם כן היה מיוחד

ועוד יש לי משהו שאני זוכר על סוכות,

בליל הושענה רבה אימא שלי ז"ל

הייתה מכינה, איך אומרים?

כמו קדירה כזאת,

אבל משהו גדול.

00:22:30

היו מבשלים מרק, מן מרק

אבל מרק איך אומרים? קצת עבה,

מפולים.

וזה היה בשרי דווקא,

ומופלטות.

המלאכה זה משהו, כמות גדולה מאוד.

מה זה היה?

00:23:00

אבא שלי ז"ל כשהיו גומרים את התפילה

להושענא רבה בבית הכנסת,

כולם היו באים לאכול את זה שם.

טוב, לא יודע למה פולים,

רק מה שמעניין שאני הייתי באלזס

בצרפת, אצל האשכנז,

ומצאתי מהם שגם כן עושים...

-אותו דבר.

אותו מרק בליל הושענא רבה.

כן.

00:23:30

זה הצחיק אותי אבל זאת אומרת

מה שאני רואה שאבי ז"ל ועוד היו נשארים בלילה

כמעט לא ישנים,

בשביל להכין למחרת,

בשביל כל אלה שיבואו מבית הכנסת.

וליד הבית שלנו, אני זוכר היה בית כנסת אחד

שהוא היה בגובה

והיית שומע את כל התפילה,

בהושענא רבה עושים, לא הקפות,

00:24:00

עושים, קוראים לזה...

אחרי כל קטע, לא קטע, ספר תהילים,

היו עושים את זה... יש איזה תפילה.

ואתה שומע את הכל למטה.

אבא שלי היה אומר לה "נו, שמעת את החזן?"

הייתה אומרת "כן כן, שמענו הכל".

00:24:30

טוב, פסח...

כמו שאמרתי, היינו נושמים את פסח בחוץ.

למה?

היינו מחליפים אפילו את כל מה ששמים על הקרקע

על הרצפה?

-על הרצפה.

היינו מחליפים הכל,

הכל חדש.

היה מן לא יודע איך קוראים לזה,

לא פלסטיק

כמו שטיח?

00:25:00

זה מן כמו פלסטיק כזה שהיו בו צבעים יפים,

היו מחליפים את זה.

ועל זה שמים את השולחן בחזרה וכל זה,

אז היית נכנס לבית,

היית רואה כמעט כאילו בית חדש.

כן.

טוב, המצות זה לא חדש.

היו מצות יד שעשו,

אבל אלה מצות יד מאוד מאוד קשות.

00:25:30

כמה אחים ואחיות הייתם?

-6, אני השלישי.

מתי מתחילים לדבר על ארץ ישראל?

אני חושב דיברו לפני שנולדתי.

אני חושב שהייתה עלייה,

זה לא יפה, בהיסטוריה זה לא יפה,

למה זה לא משאיר טעם טוב

לאלו שהיו מעלים את היהודים.

אחר כך התברר שהם לא רצו

שיביאו את יהודי צפון אפריקה.

00:26:00

למה אחד, שמות מפורסמים,  היו נכשלים,

אז הוא אומר אין לי מה להביא, זה בעיות וזה

וכל מיני דברים.

אבל שכחו שיהודי צפון אפריקה,

אני מדבר בצורה כללית,

רק העיר שלי למשל,

אלו שעלו לפה זה לא אומר שכולם הצליחו

ואלה שעזבו והלכו לקנדה ולצרפת וזה,

כולם הצליחו.

כן.

00:26:30

יש משפחות שכמעט כל הילדים רופאים

שזה דבר לא...

וכן הלאה הדרך, אני בקהילה,

אחר כך אם יש זמן את יכולה לשאול

למה אחרי הלימודים שלי הייתי...

 איך אומרים?

חזרתי לצרפת,

אחרי שהתחתנתי חזרתי לצרפת

והייתי בבית הדין של פריז

וגם יצרתי קהילה ליד פריז

00:27:00

ושם היום יש את אחת הקהילות הגדולות

שיש בצרפת.

עם בית כנסת מפואר.

מה שאתה אומר זה שהקליטה בארץ

הייתה קשה.

לא רק קשה,

לפי מה שהבנתי, עוד פעם אני מדבר מזיכרונות

של ילד קטן,

שהייתה פעם שתכננו לעלות

והראו לי תמונות,

צילמו אותם והכול

00:27:30

ואחר כך השאירו את זה.

אה, לא עלו?

-לא עלו.

אבא ואמא תכננו לעלות הרבה קודם?

-כן, והראו לי תמונות כשהיינו קטנים

ואיך אומרים,

וזה לא הלך, לא הם שלא רצו,

לא רצו לקחת אותם.

-לא, רצו לקחת אותם, לא רק הם,

זה לא במיוחד, כל אלה ש...

00:28:00

אחר כך העלייה הייתה,

אחרי מלחמת סיני

הייתה עליה אבל אני כבר לא הייתי במוגדור,

אני הייתי בצרפת.

אני אחרי נווה שלום עזבתי לצרפת

ואמא שלי ז"ל עם האחים שלי עלו לפה לנהרייה.

הגיעו לפה לנהרייה.

00:28:30

אתה בנווה שלום עד איזה גיל?

או מאיזה גיל עד איזה גיל?

אני יודע שהייתי שם עד שנת 61'.

61'-62' עליתי,

הלכתי לצרפת, לא עליתי.

הייתה פנימייה,

זה היה אחד מבתי הספר היפים.

00:29:00

אני אפילו, איך אומרים,

אם לוקחים לדוגמה בתי ספר פה עם פנימייה,

יכולים להגיד שזו אחת הישיבות היפות.

איך הגעתי לצרפת,

זה באמת סיפור מעניין מאוד.

כמו שאמרתי, אנחנו לא עד כדי כך,

ההורים שלנו לא היו כל כך

מוותרים על ילדים ללכת.

00:29:30

אז אימא שלי ז"ל כמו שאמרתי הייתה אלמנה

והיא הייתה עובדת,

היא הייתה אומרת לנו אני אעבוד

אבל אתם חייבים ללכת לעשות לימודים

בשבילה לימודים זה העיקר,

אין דבר כזה לעזוב.

בקיצור...

-במה היא עבדה? לא סיפרת.

אה, היא אחר כך לקחה,

במקום ללכת ללמד מורה במשהו,

היא המשיכה את העסקים של אבא שלי.

00:30:00

העדיפה את זה כנראה בגלל הרווחים.

כן.

היא צריכה לטפל בנו והכל.

אז כנראה היה לה שיקול ככה יותר טוב.

אז איך הגעתי?

אז באו שליחים באותה תקופה,

התחילו לבוא שליחים מכל מיני מקומות.

00:30:30

היו באים מכל מיני מקומות,

זאת אומרת באים כל אחד והמטרה שלו.

היו גם מהדרור כמו שאמרתי לך,

היו מבני עקיבא, היו מכל מיני.

יש שרצו לקחת לארץ ישראל

ויש שרצו לקחת לאנגליה,

יש שלקחו לצרפת וזה,

כל אחד, זה בשביל ישיבות, כל אחד והמטרה שלו.

00:31:00

אני יכול להגיד בלי להתבייש

שלכל אחד והמטרה שלו, למה אני אומר ככה?

יש באמת אלה שהייתה להם מטרה טובה,

שרצו להציל.

ויש שרצו להציל את עצמם.

זאת אומרת לא היה להם מה לעשות ב...

אז אמרו למה לא לבוא ו...

ואז היו אומרים הצלת יהודי מרוקו.

אז איך היה? 
באו והתחילו... והם, איך אומרים?

00:31:30

כמו גם היום,

עובדים על החולשה של בן אדם.

כל אחד רואים מה החולשה שלו.

ראו שהחולשה של היהודים של מוגדור,

יש להם חולשה, אפילו שזה לטוב,

אבל זו חולשה,

חולשה לא חשוב,

עובדים עליך.

ראו שאנשים פחות או יותר

יש להם תמימות,

זה הדבר הראשון,

ושנית הם מאמינים מאמינים בתלמידי חכמים.

00:32:00

ובפרט אם תגיד לו שהבן שלך יהיה דיין,

אז זה כאילו אתה אומר לו הבן שלך יהיה,

אני יודע מה...

זה הטופ של הטופ.

אז כשבאו והתחילו להשפיע שיתנו להם את הילדים

לישיבה לצרפת,

התחילו...

ובאו גם אצל אימא שלי

והתחילו לספר לה וגם כן,

00:32:30

אמרה תראה, הבן שלך,

ראינו שהוא היה בנווה שלום

והוא לומד טוב וזה ויש לו עתיד

וזה וזה, את יודעת, הוא יכול להיות דיין.

ואוו...

להיות דיין?

בסדר, טוב.

וחוץ מזה אמרו לה,

את יודעת שהבן של רבי פלוני,

לא רוצה להגיד את שמו, זה לא יפה,

אולי הוא יקפיד עלי

הבן של רבי פלוני

גם הוא שלח את הבן שלו לשם.

00:33:00

אה, כן?

בקיצור טוב,

בסוף שכנעו אותה, היא הסכימה,

שלחו לה את הניירות,

הייתה בעיה לעשות דרכון,

זה לא היה פשוט, טוב,

הצליחה לעשות דרכון בשבילי,

דרכון מרוקאי,

הייתי קטן אבל הקדוש ברוך הוא

נתן לי קצת שכל, אני יודע

הרגשתי כאילו אין עתיד.

-אין עתיד במרוקו?

אין עתיד.

00:33:30

למה אתה רואה, אני זוכר מבית הספר שהייתי

למחרת אתה רואה חסרים 3-4 ילדים

למה הם...

-איפה הם?

הלכו לארץ, לא היו אומרים.

כשהיו אומרים להם היו....

-הייתה תחושה שכולם עוזבים.

כולם עוזבים,

הייתה תחושה כזאת של ייאוש כמעט.

זאת אומרת, עתיד אין.

אני יודע מי עשה להם את זה?

אבל על כל פנים,

הייתה תחושה כזאת,

מישהו אומר אחרת, הוא רק מספר סיפורי סבתא.

אני אומר לך,

הייתה תחושה,

00:34:00

אפילו ילד קטן מרגיש,

אז היא מילאה והיינו רואים את צרפת,

צרפת מה זה, זה השיא של השיא של הכל.

זאת אומרת אגדה יוונית.

אף פעם לא היינו,

אבל ככה זה.

הייתה תכנית ללכת לקנדה האמת.

אחרי שהם נשארו, אמרתי...

לא היו כל כך חמים לבוא, ללכת לקנדה

אבל אימא שלי דווקא היא רצתה ארץ ישראל.

00:34:30

אז כששכנעו וזה וזה, טוב, אז אומרים

צרפת צרפת צרפת, מה יכול להיות?

ובפרט ישיבה בצרפת,

ישיבה יהודית?

זה לא דבר מתקבל.

והצליחו זאת אומרת, זה משהו, זה לא סתם.

אז עם כל הצער, אני ראיתי את הצער שלה,

היא מסכנה, ליוותה אותי עד שם

00:35:00

אז באותה תקופה, איך אומרים?

צריך ללכת עד קזבלנקה

מקזבלנקה לקחת אנייה,

מהאנייה להגיע למרסיי.

ואני אף פעם לא עשיתי נסיעות

ארוכות וחוץ מזה,

לא היינו רגילים לזה.

אימא ליוותה אותך לקזבלנקה?

-כן.

00:35:30

על כל פנים, מהנסיעה קיבלתי כבר...

-תחושה לא נוחה.

תחושה לא נוחה, זאת אומרת דבר לא...

שהפילו אותך בפח?

-לא, אבל ככה זה,

אז מה קרה?

זאת אומרת אימא אמרה להם טוב,

סך הכל זה ילד.

אמרו לה "אל תדאגי,

 את תשימי אותו באנייה

הוא יעלה,

אנחנו מחכים לו במרסיי".

00:36:00

עליתי לבד, זה כל הסיפור.

אז אימא שלי ז"ל הלכה איתי עד קזבלנקה,

אחר כך אומרת לי...

נתנה לי כסף, אני עוד זוכר,

סכום כסף דיי הגון,

כסף צרפתי,

היא דאגה לכל זה

ואומרת לי "זה מספיק?"

אני, עם כל זאת, הייתי מבין, לא הייתי טיפש.

00:36:30

היה כואב לי שהיא תיתן לי כסף.

-שהיא מוציאה את הכסף.

היית בערך בן 15?

אני חושב, משהו כזה.

אז אמרתי לה "לא לא, זה בסדר",

מלובש ממש כמו צרפתי במאה אחוז

ברוך השם, הייתי יפה.

לא, באמת אני מדבר, מה לעשות,

זה ככה היה.

הייתי יפה וזה.

לא עם כיפה, הייתי עם קסקט,

קסקט יפה

00:37:00

הייתי ממש, אני עוד זוכר את המעיל,

היה כזה עם פסים וכל מיני,

ממש היה מודרני.

טוב.

עליתי לאנייה

ואני מסתכל ואני רואה ים של אנשים

היה מסכן אחד.

אפילו היום זה כואב.

-כואב.

00:37:30

אז אני על האנייה, אני מסתכל ואני רואה,

כאן פעם ראשונה שבכיתי.

עם כל האומץ שהיה לי,

אבל זלגו עיני דמעות כמו שאומרים.

מה עשיתי?

טוב, אין מה לעשות, זהו

עכשיו רק להמשיך.

00:38:00

המשכתי המשכתי

ואני מסתובב שם לראות, מה יכול לראות

הלכתי לחדר ופתאום כשהאנייה התחילה ללכת,

אתה מרגיש לא נוח.

אני יודע, אני גדלתי, איך אומרים,

בכל זאת בעיר של דייגים

של ים, של דגים, של כזה

00:38:30

אז אני זוכר שכשיש ככה...

צריך ללכת להקיא.

ובאמת כך עשיתי, הלכתי הקאתי

והתחלתי להרגיש נוח, עליתי למעלה

והתחלתי להתרגל.

פתאום אני מסתובב ואני רואה אחד,

לא ידעתי שהוא יהודי, אבל אחד נראה לי יהודי,

00:39:00

לא יכולים לטעות, עם קסקט,

ליד הבן שלו, בחור

הם מסתכלים עלי.

פעם ראשונה, פעם שניה עוד פעם אני עולה

והם רואים אותי,

אז האבא העז, אז הוא אומר לי

"תגיד לי, איפה ההורים שלך?"

אני אומר לו "לא לא, אני לבד".

"אתה לבד?"

אמרתי לו "כן כן, אני לבד" וזה.

00:39:30

אז הוא אומר לי "אבל לאיפה אתה הולך?"

אני אומר לו "לצרפת".

"טוב, אבל איפה?"

"אני הולך ללמוד בישיבה"

"איזו ישיבה?",

אני אומר לו את השם ואני רואה הפנים שלו...

זזים.

אז אני אומר לו "מה אתה חושב?"

הוא אומר "לא לא לא, זה בסדר, זה בסדר

הבן שלי גם הוא למד שם" וזה

00:40:00

מסכן ניסה... הרגיש שהרגשתי שהתשובה שלו

לא כל כך מנבאת טובות.

כן.

אז הוא אומר לי "לא לא לא, זה בסדר"

וזה וזה.

אמר לי "תשמע, תישאר איתנו כל הזמן,

כל זמן שאנחנו באנייה", אמרתי לו "בסדר".

"מחכה לך מישהו?"

אמרתי לו "כן"

00:40:30

אז הוא אומר לי "תשמע,"

וכאן התחלתי להרגיש כמו שאמרתי...

לא טוב.

הוא אומר לי כשיוצאים, אם יש מישהו, טוב,

אם לא, אנחנו נלווה אותך,

הם היו צריכים להגיע לליון

ואז הרכבות היו באמת ארוכות, הזמן היה ארוך.

אז אנחנו נגיע לליון,

מליון אתה תלך לבד לפריז

00:41:00

אבל אנחנו נשארים,

הם גרים שם.

טוב, בדיוק כך היה אחרי שיצאנו מהאנייה

הוא ידע,

בסוף אומר לי "בוא, בוא ניקח"

והוא לקח מונית

הלכנו לתחנת הרכבות,

לקחנו את זאת שהולכת לפריז

ומשם עכשיו ללכת עוד לבד עד פריז.

00:41:30

הגעתי לפריז לתחנה איפה שאמרו לחכות,

אני לא רוצה לשים את כל הדתיים באותו שק,

אבל מעשה שהיה שאתה רואה, איך אומרים

לא יודעים מה זה אחריות.

הלכתי לכרטיסן,

הרבה דברים השתנו,

אז אני שואל אותו, אני אומר לו

"אני רוצה להגיע למקום פלוני אלמוני"

00:42:00

הוא מחפש, אומר לי "אין".

אני הבנתי,

אין, זאת אומרת מקום כזה לא קיים.

זו הייתה ההתחלה והצרפתית...

אז אני אומר לו "איך יכול להיות אין?"

וראה אותי...

נבהל?

-נבהל.

הוא אומר "לא לא לא, הרכבת הזאת

איפה שאתה רוצה ללכת,

זה מחר בבוקר בשעה שבע".

00:42:30

מה אני אעשה עכשיו?

בתחנת הרכבות שם.

גם זה השתנה למה שם היו בתי קפה,

כל מיני דברים, היום כבר שינו.

אז הלכתי וישבתי ליד איזה שולחן,

אני עם המזוודה שלי

ואני, איך אומרים, ככה חושב,

איזה זקן אחד אומר לי

"אתה רוצה קפה?",

אני אומר לו "לא, תודה רבה"

00:43:00

אני האמת פחדתי,

אמרתי "לא לא לא, תודה רבה, לא רוצה שום דבר"

הוא אומר לי "לא לא, אל תיבהל,

אני מציע לך אולי אתה רוצה לשתות"

אמרתי "לא לא, אני מחפש איפה

לעבור את הלילה".

אז הוא אומר לי "תיקח בית מלון"

ואני היה לי כסף, האמת.

אבל כל כך לא רציתי להוציא את הכסף

של אימא, אמרתי עכשיו ללכת לבית מלון?

אני מעדיף להישאר יושב על איזה כיסא

אבל לא את הכסף של אימא.

00:43:30

בסוף הוא אומר לי יש, זה קיים עדיין,

יש מקום בתחנת הרכבת

אתה יכול, אם אתה מחכה לרכבת בבוקר,

למשל נגיד אתה באת חצי שעה מוקדם,

מה תעשה? אז יש לך מקום, אתה יכול,

מקום טוב והכל.

00:44:00

אמר לי "לך לשם ותנוח"

אמרתי לו "תודה רבה",

"מה תודה רבה? בוא אבל..."

אמרתי לו "לא לא לא", מהפחד.

לא רציתי, והוא רצה לשלם

אחר כך הבנתי שהוא סתם זקן.

הלכתי לאותו מקום,

לחדר הזה, זה משהו גדול,

יש בו ספות, יש בו... מקום טוב.

00:44:30

ואני רואה מלא חיילים ושיכורים.

וזו הפעם הראשונה שראיתי שצרפת

זה אפס אחד גדול

למה, צרפת הייתי חושב כולם יפים,

כולם גדולים,

פתאום אתה רואה בן אדם זרוק על הרצפה

כמו סמרטוט

היו כמה, איך קוראים להם,

כל הזה שם.

00:45:00

אמרתי אין לי ברירה, ישבתי

אבל באמת פחדתי מהשיכורים וכל זה.

שתים עשרה בלילה, בדיוק שתים עשרה,

אני רואה  La gendarmerie (ז'נדרמריה)

זה לא המשטרה הרגילה,

ויש להם...

באו, התחילו להוציא את כולם משם,

חוץ מהחיילים,

אבל כל הזה..

00:45:30

אז בא אצלי המפקד שלהם

ואז הוא אומר לי "למה אתה לא יוצא?"

אמרתי לו "אני לא יכול, אני היום הגעתי",

מסתכל עלי, האמת, הייתה לו קצת רחמנות,

אני מראה לו את הדרכון וזה

וסיפרתי לו פחות או יותר

הוא מסתכל עלי אומר לי "טוב, אז..."

-תישאר.

תישאר פה.

תישאר

00:46:00

ומצד אחד שמחתי, תישאר

וראיתי את כל השיכורים יצאו משם

אז ככה זה היה,

נשארתי שם עד באמת לשבע בבוקר בדיוק

הלכתי לרכבת,

לקחתי את הרכבת ללכת לישיבה.

הגעתי לאיזה מקום שצריך עוד אולי 15 ק"מ

בשביל להגיע לישיבה.

אז הגעתי לשם וזהו.

00:46:30

אז כשהגעתי לשם,

זה היה ערב שבת, אני זוכר,

ואני הייתי כמו משוגע,

ערב שבת, אם אני נתקע פה, מה אני אעשה,

ואף אחד לא בא מהישיבה

אז הלכתי, שם אז היה, היום כבר אין,

היה מפקד התחנה.

00:47:00

היה ממש מפקד התחנה,

הלכתי אמרתי לו תשמע אדוני...

הוא מסתכל אומר לי "באיזה גיל אתה?"

אמר לי "אסור לך לצאת מפה, תישאר איתי פה,

אני אטלפן עד שיבואו לקחת אותך,

אמר לי "אם יקרה לך משהו אחר כך אני אהיה..."

אחראי.

-אמרתי לו "בסדר, בלאו הכי אין לי איפה ללכת".

אבל מזל שהיה.

טוב, לקח את הטלפון, מטלפן להם

פעם ראשונה, פעם שניה,

ואני מקצר

כן כן כן, ואף אחד לא בא.

00:47:30

אז בסוף הוא אומר לי,

הוא אומר לי "בוא הנה, בוא".

"אתה מבין טוב קצת?"

אמרתי לו "כן, אמרתי לו ברוך השם אני לא..."

לקח חתיכת נייר ככה והתחיל לצייר לי.

-את המפה.

לא, לא רק את המפה, איך לצאת מהתחנה

ואיך ללכת ולהגיע לסמינר של בנות.

00:48:00

הוא לא אמר לי סמינר,

הוא אמר "בית ספר יהודי".

"אתה תגיע לשם

ואולי שם הם כבר יצליחו לקשר אותך עם הישיבה"

אמר לי "את החפצים שלך תניח פה,

בלאו הכי אני אחראי עליך

עד שמישהו יבוא לקחת אותך,

הוא יבוא לפה ואני אתן לו את זה"

טוב, בקיצור

אני חושב רצה לראות מי בא גם כן.

00:48:30

לקחתי את הנייר באמת הלכתי, הלכתי, הלכתי,

אני מגיע והיה קר קר, קור כזה מה זה קור.

טוב, היה איזה אחד מנקה שם

ליד הסמינר הזה

ואני הייתי רואה אותו כמו, אתה יודע,

כמו באגדות, מספרים על יצורים כאלה...

אני רואה אותו באמת כזה

והוא לבן וזה, קצר, נמוך.

00:49:00

והוא אומר לי...

אני רואה ככה, אני ברחתי,

פחדתי ממנו פחד מוות. הוא אומר לי...

אני לא הבנתי מה זה,

אמרתי עוד איזה משוגע, אני יודע.

בסוף לא הייתה לא ברירה,

אני מתקרב לראות מה כתוב,

אני רואה סמינר בית יעקב.

טוב, בסדר.

אני ראיתי ככה ואני רץ,

כמו איזה טיל משם ישר...

00:49:30

לסמינר.

-לסמינר של הבנות.

נכנס לשם, אני מגיע, היה בניין יפה,

אני מגיע ואני רואה שני אברכים.

זאת אומרת אחר כך התברר לי

שאחד היה שוחט בפריז, בבית הדין של פריז

ואחד היה אברך.

ואז אני שואל אותו,

אני אומר לו "תשמע, איפה הישיבה?"

הוא אומר לי "הישיבה? כן כן"

אז הוא, השוחט אומר לי "טוב טוב, בוא בוא,

אתה רוצה קפה? אמרתי לו "לא לא".

00:50:00

אמר לי "אבל לא אכלת לא כלום"

הוא הבין, אמר לי "מתי הגעת? מאיפה?"

ואז הוא הבין שבאתי מ...

ואז הוא כבר...

אמר לי "בוא, בוא תאכל משהו,"

נכנסתי, ישבנו, הביא לי קפה

אני אומר לך את האמת,

השם ימחל לי שאני מדבר ככה,

חשבתי זה זפת, זה היה כנראה מים

ששמו אותם 24 שעות

בקיצור, גם השולחן היה קצת,

ראיתי הידיים שלי נדבקות קצת

00:50:30

זה הגעיל אותי.

אמרתי לו "תודה רבה, אני לא רוצה

אולי תיקח אותי לישיבה?"

בסוף אמר לי "טוב", הייתה לו מכונית,

אני זוכר איך קוראים לה דה-שבו

זו הייתה מהמכוניות האלו, מצד אחד לא זול

אבל לא לוקחת הרבה...

דלק.

-דלק

00:51:00

וגם אפילו יקרה משהו,

אתה בעצמך יכול לתקן,

זו הייתה המכונית.

אז הוא אמר לי טוב, לקח אותי,

לקח אותי אותי קודם לקחת את החפצים,

משם ישר לישיבה.

ויערות, זה הדבר שראיתי,

יערות, העצים, זה משהו,

00:51:30

זה קילומטרים, אמרתי לכל הפחות זה 15 ק"מ

משהו כזה

אחר כך אני אומר לו "נו"

אומר לי "לא לא לא, אל תדאג"

למה זה היה בוער לי עניין ערב שבת.

הגענו לישיבה,

אני רואה מרחוק באמת בניין,

קנו איזה בניין יפה

אבל לא ידעו איך לסדר אותו.

00:52:00

אז הגענו, היה שתים עשרה וחצי-אחת בערך

ואני רואה ליד המדרגות,

לא הבנתי כלום למה, אבל כך היה,

זה מהתמונה הראשונה.

אני רואה שכל, כמעט רוב הישיבה

כולם המדרגות.

אחד עם, אני לא רוצה להגיד

שלא תבינו על מה אני מדבר

00:52:30

לא רוצה...

אחד עם, איך אומרים?

בגדים, איך אומרים? מעיל.

מעיל ארוך?

-מעיל ארוך אבל ארוך, לא מידה טובה

באמת היו...

ואני מסתכל ככה,

חשבתי שאני לא במציאות.

ופאות וראשים מגולחים

00:53:00

בקיצור אני מסתכל,

אני עושה ככה, לא יכול להיות

זאת אומרת אני בתוך חלום,

בתוך...

מסתכל, מסתכל

פתאום אחד קורא לי "מאיר, מאיר, מאיר"

באמת חשבתי שאני לא במציאות,

מי זה קורא לי מאיר?

מי זה היה? זה היה בנו של הרב

שהוא קורא לי

00:53:30

בא, אומר לי...

אני התחלתי לנשום,

אמרתי לכל הפחות יש מישהו.

אז אני אומר לו "מה זה? מה זה?"

והוא כבר היה שנה ומשהו,

הצליחו, איך אומרים, לעבוד עליו.

הצליחו למכור לו את השיטה שלהם.

טוב, אני לא רוצה להגיד

על איזה שיטה אני מדבר

את יודעת שיש, איך אומרים,

בעלי מוסר וכל זה יש להם כמה שיטות.

00:54:00

אז אחת השיטות האלו שלהם,

זאת אומרת נגד העולם הזה, נגד זה, נגד זה

בסדר גמור.

אז אני אומר לו

"תגיד לי, מה קורה?"

אז הוא אומר לי

"לא לא, אל תדאג העולם הזה זה לא דבר חשוב,

העיקר העולם הבא".

אבל הייתי, מה לעשות,

הקדוש ברוך הוא נתן לי שכל,

אני אומר לו

"תשמע, טוב, עבדו עליך, בסדר,

אבל לא עלי,

אתה אל תעבוד עלי".

אמרתי לו "אני יודע מי אתה, מה אתה,

אל תתחיל..."

00:54:30

טוב, אז לקח אותי לראש הישיבה,

לזכותו יאמר,

ראש הישיבה היה נראה כמו שמש.

היה פשוט.

אז הוא, אני זוכר שההוא סיפר לו,

החבר שלי סיפר לו,

אמר לו "אתה יודע, אף אחד לא בא"

אתה רואה כאילו על מה אתה מדבר בכלל.

אז הוא אומר לו

"טוב,

00:55:00

הוא מבין עברית?"

הוא היה מדבר במבטא אשכנזי,

אז אני אומר לו

"כן כן, אני מבין עברית".

אומר לי "אתה יודע לקרוא?"

אני אומר לו

"כן, אני יודע לקרוא".

ואני ככה אומר לו

"לא רק לקרוא, אני יודע גם משניות"

ככה זאת אומרת,

תספר את זה לסבתא.

00:55:30

אז הוא, אני זוכר,

זה היה פרשת משפטים.

אז הוא הביא לי את החומש,

הוא אומר לי תקרא

ואני קורא,

"אה, אתה כן יודע לקרוא".

ורש"י אתה יודע?

אז אני אומר לו,

באמת, זה לא יפה עוד פעם להגיד

אבל זה לדורות.

אני אומר לו

"תיקח אתה את החומש

ותגיד לי אם בגפו יבוא בגפו ייצא,

אמר רבי אוחנה

00:56:00

אז אמרתי לו

-בעל פה

אני אגיד לך את רש"י בעל פה.

הוא לא האמין.

בחור מרוקאי,

מה הוא יודע?

אז הוא לקח, הוא באמת ראה,

אמר "אה, כן, הוא יודע".

הוא יודע.

הוא הביא משניות, למדת?

אמרתי לו ככה בקצת ענווה,

אמרתי לו "תשמע, אני חושב שאת

סדר מועד אני יודע בעל פה"

00:56:30

אמרתי לו גם כן תיקח את הספר

ותתחיל משנה ואני אמשיך לך.

כן.

גם כן לא האמין.

זאת אומרת,

במרוקו לומדים תורה?

אז הוא באמת שאל

ואמר "אה, באמת, כן, הוא יודע".

וכאן אני לא יודע איך עלה לי,

אמרתי לו "כן, אתם, אני חושב

00:57:00

שאתם חושבים שהקדוש ברוך הוא בא בסיני

ונתן לכם את התורה

ואנחנו נשארנו תקועים בתוך איזה,

באיזה מערות במרוקו.

תדע לך אדוני,

זה לא כך.

גם התורה של סיני

הגיעה לאותם חורים של מרוקו".

התחיל לצחוק.

בקיצור, אז כמו שאומרים,

הנה הקטע של איך הגעתי לצרפת.

00:57:30

ומשם?

נשארתי כמה שנים,

לא רוצים שמישהו יידע על מה אני מדבר.

נשארתי כמה שנים וברחתי.

לארץ?

לא.

ברחתי, כן,

יום אחד ראש הישיבה בא,

חבר שלי שהוא מספר לי אחר כך,

ברחתי לישיבה אחרת.

ישיבה מסודרת.

מה זה סבל,

אני אומר לך שפעם אני התבטאנו בצורה כזאת.

00:58:00

אני לא, אני הייתי כזה בן אדם

קצת סגור

אז הייתי אוהב ללמוד.

כשהייתי הולך לאיזה פינה

לוקח ולומד.

רק להגיד לך לדוגמה,

כשאימא שלי ז"ל הגיעה למרסיי

לא נתנו לי ללכת.

ואיי.

למה? כי פחדנו שאני אלך איתה.

00:58:30

אז איך אומרים?

היו מצבים, היה קר, כל כך קר

ולא היה לנו במה להתכסות.

אני אומר שזה הזוי,

אין דבר כזה אבל זו המציאות

כל הילדים שם היו יתומים?

-לא, לא.

הם היו אומרים למשל,

אחר כך, אני לא ידעתי

00:59:00

פעם בשביל להתרים אנשים

אז עשו תמונות ואני וחבר שלי,

אני לא ידעתי שאני הייתי כל כך יפה

וגם החבר שלי.

יום אחד, הוא שהביא לי את זה,

מצאנו תמונות שלנו,

זאת אומרת אחרי,

אנחנו לא ידענו.

הם היו הולכים אצל זה, הנה יתומים וזה

ואנחנו מביאים אותם ממרוקו ולעזור.

00:59:30

זה גם פה קרה,

זה גם פה בארץ עשו אותו סיפור.

זאת אומרת לא מוכרח ליתומים,

היינו יתומים,

הייתה בדיחה של ההוא שהיה אוסף כסף

והיה אוסף בשביל בית יתומים.

אז היה הולך לאמריקה וזה,

אז יום אחד עשיר אחד אומר לו

"תגיד לי אני יכול לבוא לראות?"

הוא אומר לו "בטח, תבוא, אין בעיה,

הנה הכתובת" וזה.

יום אחד העשיר הזה בא למאה שערים, לכתובת,

חיפש ומצא.

01:00:00

אז הוא עלה לשם,

באמת הוא רואה הרבה ילדים וזה.

אמר אנחנו משפחת ברנשטיין, אני יודע,

בקיצור, אחרי זה אמר להם

אבל איפה בית האמונה?

לא, זה הבית שלנו,

אנחנו כולנו אחים.

בא האבא, אומר לו, תגיד לי,

אתה אומר זה בית יתומים וזה וזה

ואני חשבתי, והייתי נותן לך בשביל זה

אבל איזה בית יתומים?

01:00:30

אמר לו "תגיד, מה אכפת לך אם היתומים אלה,

 אבא שלהם עוד חי?"

אז זו בדיחה אבל זו מציאות,

זאת אומרת הלכו, עשו כשהיו רוצים משהו וזה,

עושים כל מיני

ואחרי אנשים בודקים הכל.

חוץ מזה אם תתחיל לבדוק,

אתה לא תיתן לאף אחד.

בקיצור, אבל סבלנו מבחינה גשמית הרבה,

זאת אומרת היה קר מאוד,

01:01:00

לא היה כל כך,

האוכל לא היה אוכל

אני אומר לך, באמת לא היה אוכל

עד שאחד מהחברים שלי, שהוא העז

אומר לו "תגיד לי, אתה סבלת ב..."

איך אומרים?

בשואה?

-בשואה.

אבל אנחנו לא חייבים לסבול כמוך".

בקיצור, אז ברחתי.

01:01:30

ברחתי, הלכתי לישיבה נורמלית,

היה אוכל, היה טוב.

גם בצרפת, בפריז?

-לא לא,

לא רוצה להגיד, אני לא רוצה לעג על אף אחד,

למי אכפת מה שהיה.

הלכתי לשם, ולמה הלכתי לשם?

בגלל שהכרתי אחד שהוא היה המנהל שלנו

בנווה שלום.

הוא באמת יהודי,

הוא אשכנז.

אבל יהודי...

01:02:00

אז טלפנתי לו,

הוא אומר לי "תבוא אצלנו בישיבה" וזה וזה

הוא באמת היה יהודי, חוץ מיראת שמיים וזה,

היה רומני,

היה  מטפל בנו כמו הילדים שלו.

וככה הלכתי לשם, ברחתי לשם

יום ראשון, יום שני,

01:02:30

ביום שלישי מקבלים טלפון

מראש הישיבה הראשון.

אני לא ידעתי,

הוא טלפן אליהם וזה

אז בא אלי מסכן, הוא אומר לי

"מאיר, אתה יודע, קיבלנו טלפון מראש הישיבה"

ואין לשון הרע,

אסור לדבר לשון הרע

אז הוא לא רצה אפילו...

אני אמרתי לו אל תתייחס לזה ברצינות.

אמר "ראש ישיבה" וזה.

01:03:00

אני רואה שאני מדבר...

אמרתי לו טוב, עכשיו מה אתה רוצה ממני?

הוא אומר לי

"תשמע, הוא ייתן לך אישור",

אמרתי לו "הוא לא ייתן לי אישור".

אמרתי לו "מה הטענות שלו?"

הוא אומר, כאילו כביכול אומר להם

"מה, אנחנו מביאים ילדים, עובדים, נותנים להם

עד שחוזרים ויש להם, ומטפלים בהם

ואתם קוטפים את הפירות.

01:03:30

אני התפוצצתי מצחוק,

אמרתי לו "זה לא בדיוק ככה"

אבל אצלם לא מדברים לשון הרע.

טוב, ישבתי כמה זמן שם,

הוכרחתי לחזור בשביל להביא אישור.

ואוו.

-כן.

אז כשהגעתי לשם, ראש הישיבה אומר לי

"אישור? איזה אישור? אנחנו לא נותנים אישורים".

אמרתי לו טוב, אתה לא רוצה,

אז אני הולך לארץ.

01:04:00

אני הולך לארץ.

והייתי צריך עוד את האישור של אימא שלי ז"ל.

לא הייתי יכול עלות.

-לעלות.

בשביל לעלות.

אז הוא אומר "אנחנו לא נותנים אישור" וזה וזה

אמרתי לו "טוב, אם אתה רוצה,

אני הולך לארץ".

פתאום הוא תופס,

אומר לי "איך תלך לארץ?

אתה יודע מה זה ארץ ישראל?"

אמרתי לו "מה יש שם?"

הוא אומר לי "רחמנא ליצלן

יש ציונים, ויש זה ויש זה ויש זה ויש זה...

01:04:30

ואתה תהיה מופקר"

בקיצור, כמו נטורי קרתא בקיצור

אם אתם מכירים מה זה נטורי קרתא.

אז אני אומר לו, אני לא הייתי חצוף אז,

זאת אומרת, רציתי לענות לו

אבל אמרתי טוב, לא עכשיו.

אמרתי לו "טוב, אם אתה לא רוצה

אז בין כך ובין כך אני אלך,

אני אברח עוד פעם,

זו לא בעיה בשבילי".

01:05:00

עבר איזה שבוע והוא מטלפן,

הרב שהייתי אצלו מטלפן.

אמרתי לו "אמרתי לכם, הוא לא רוצה" וזה וזה

טוב, אז אמר לי "מה אתה חושב?"

אמרתי לו "אני הולך לארץ".

הוא אומר "לא לא לא, אל תלך לארץ".

אני עוד זוכר את זה.

אמר לי "לא, תחזור אצלנו" וזה וזה.

לזכותו ייאמר, הוא באמת שילם לי הכל,

הלוך וחזור וזה ואת כל ההוצאות.

01:05:30

עוד פעם חזרתי לשם,

ישבתי כמה זמן.

יום אחד אני בא אליו, אני אומר לו

"רבי, אני מודה לך והכל,

אבל אני הולך לארץ ישראל.

אני הולך לארץ ישראל.

-מה היה לך?

לא יודע, למדתי שם,

היה לי בסיס,

אמרתי לא יכול להיות שכאן

יותר טוב מבארץ ישראל.

בארץ ישראל יש מקומות שיכולים להתעלות,

01:06:00

בראש שלי, עוד נשאר הצלצול הזה

של אימא שלי, היא רוצה שאהיה דיין.

זאת אומרת כל הזמן,

אני חושב שזה אחד הדברים שהיה דוחף אותי.

ללמוד שם.

לא רק ללמוד,

לכוון את עצמי להגיע לזה

זה משהו כאילו,

זה כמו צוואה של אימא שלי, לא יודע.

יכול להיות שזה ככה.

בקיצור אמרתי לו אני הולך לארץ.

01:06:30

הוא אומר לי "למה לארץ?" וזה וזה,

ישב איתי כמעט עד שתיים בלילה

לשכנע אותי להישאר, אמרתי לו לא.

אמרתי לו אני רוצה ללכת,

זה היה ב-68'

איפה אימא הייתה בארץ?

בנהרייה.

-נהרייה עם האחים שלך?

כן.

אז זה היה ב- 68',

01:07:00

בסוף הוא ראה שאין מה...

אמר לי "טוב, אם זה הרצון שלך, זה רצון שלך".

בינתיים הייתי חייב לחזור לפריז

והלכתי לישון אצל החבר שלי.

אז ראש הישיבה שם תפס אותי,

הוא אומר לי "בוא בוא בוא"

עכשיו כיבד אותי בצורה...

אמרתי לו "אני הולך לארץ".

לארץ? רחמנא ליצלן.

01:07:30

אמרתי לו, כאן הייתי קצת חצוף כמו שאומרים,

אמרתי בין כך ובין כך אני לא רוצה,

זאת אומרת אני עוזב פה.

אז אני אומר לו "תשמע, רבי,

אני הולך לארץ ישראל.

אם אני אצליח,

אתה תגיד תראה אחד מהתלמידים שלנו,

ואם חס ושלום להיפך,

אז יהיה לך על מה להגיד שיחה מוסרית".

01:08:00

אני אומר לו את זה,

באמת הוא אמר לי "מה?"

אמרתי לו "כן".

אמרתי לו בין כך ובין כך

אם אני נשאר פה, אני לא אהיה משהו.

ככה.

אמרתי לו "היה זמן שלא רציתי לענות

אבל אני אגיד לך, אני לא מאמין לכם".

ככה, בפירוש

אני לא מאמין לכם.

הגעתי לארץ

והלכתי לבית

01:08:30

ומסכנה אימא שלי,

זו תמונה שזה לא... זה כואב.

אני פותח את הדלת והיא אומרת לי

"סליחה על שלא הבנו את המכתבים שלך".

שלחתי מכתבים, אמרתי לה מה הולך,

והיא לא כל כך האמינה,

לא יכול להיות, בצרפת תסבול דברים כאלה,

קור וזה.

מסכנה, הלכה אצל הרב שלמדתי אצלו שם,

גם הוא יהודי תמים, יהודי צדיק

01:09:00

הוא אומר לה "לא תראי,

הוא היה מפונק" וזה וכאן וזה וזה

ואחר כך היא ראתה שזה הכל היה אמת

אז כאב לה כאילו איך יכול להיות

אמרה לי "לא, לא שחשבנו שזה לא אמת

מה שאתה כותב,

אבל אמרנו בצרפת לא יכול להיות דברים כאלה

אבל במציאות זה היה.

בקיצור מחילה.

אז בקיצור, אז ככה אחי ז"ל,

יום ראשון, יום שני

01:09:30

אני אומר לך, נהרייה של היום

זו לא נהרייה של אז

אתם צריכים, אני חשבתי באמת כשהגעתי לשם,

לנהרייה, חשבתי שאני נמצא בפריפריה של פריז

היה מקום, אין כמעט, אני חושב שאני

הייתי אחד היחידים עם כיפה בחוץ.

ואנשים, מה אני אגיד לך,

הולכים בחוץ כאילו הם בים.

01:10:00

זאת אומרת אתה לא יודע איפה אתה בכלל...

בקיצור, אני אומר לאחי ז"ל

"תגיד לי, אני באמת בארץ ישראל?"

אמר לי "כן כן, אתה בארץ ישראל".

אמרתי "לא יכול להיות, זה לא ארץ ישראל".

הוא אומר לי "בוא בוא",

לקח אותי לאוטו אומר לי "בוא"

הגענו לירושלים,

אומר לי "טוב, עכשיו תנשום טוב טוב,

אז אתה בארץ ישראל".

01:10:30

אני זוכר, ובאמת כך היה.

בירושלים הוא אומר לי

"טוב, אז אתה חוזר איתי?

אמרתי לו "לא, אני נשאר בירושלים"

אמר לי "איפה?"

אמרתי "לא אכפת לך,

אני אסתדר".

באמת זה כאילו הייתה לי אמונה כזאת

זה משהו יוצא מן הכלל.

נשארתי,

אני זוכר אחר כך הלכתי לבוכרים.

שכונת הבוכרים?

-שכונת הבוכרים

01:11:00

ושם הגעתי לרחוב שמואל.

ולמעלה יש ישיבה,

כמו גבעה אבל אז לא היו כל הבניינים,

היא הייתה ככה בולטת.

והייתה נראית לא משהו מיוחד,

ואני נכנס לשם,

אומרים זו ישיבת נובהרדוק.

ז"ל ראש הישיבה היה רבי בן ציון ברוק

אני ככה ואני מסתכל

ומישהו קורא "מאיר, מאיר, מאיר"

אני אומר לו "מאיר? שבוע טוב, מי זה?

גם פה.

01:11:30

אני מסתכל אני רואה זה היה אחד חבר שלי

מהישיבה פעם.

"שלום שלום, מה נשמע?"

אז הוא אומר לי "טוב, מה נשמע?"

אמרתי לו "ברוך השם, איפה אתה?"

אמרתי לו "אני בירושלים"

לא לא, אמר לי "איפה אתה?",

אמרתי לו "אין לי מקום".

"מה זאת אומרת?"

אמרתי לו "עכשיו הגעתי לירושלים,

אני לא מכיר אף אחד".

הוא אומר לי "אז בוא תיכנס לישיבה איתנו,

בוא תלמד כאן".

אמרתי לו "למה לא, אני בין כך ובין כך צריך".

01:12:00

אות ערב נתנו לי איפה לישון.

בקיצור, אני לא חיפשתי את זה, האמת,

אני חיפשתי מקום אחר, בקיצור

ואני אז שמעתי על מכון הרי פישל.

אתם מכירים.

אבל אז היה בבוכרים.

והיה באמת, אני אומר לך,

זה לא בצחוק,

אז הייתה החברה הגבוהה של פה,

שם רק זה משפחה של זה וזה משפחה של זה

01:12:30

אנחנו מדברים על איזה שנה?

-68'.

אז אני אומר לחבר שלי "אתה יודע,

אני רוצה להיכנס לפה".

הוא אומר לי "אתה צריך להתעורר,

אני חושב אתה חולם"

אני אומר לו "למה? מה קרה?"

הוא אומר לי "תראה, קודם כל אתה מחוץ לארץ,

זאת אומרת כמה שתדע ללמוד

ושנית, אתה ספרדי".

נו באמת, והוא ספרדי והוא אומר לי אתה ספרדי

01:13:00

"ושלישית אתה בחור,

יש לך כל המחלות שלא תתקבל".

אז אני אומר לו "תשמע, אתה אומר ככה,

אבל אולי אני אנסה, מה אכפת לנסות".

הוא אומר לי "לא, סתם תתאכזב".

אכזבה, זו המילה שהייתי מחפש,

זו אכזבה.

הוא אמר לי

"אתה יודע, אם כבר אתה הולך לשם,

01:13:30

תיזהר שלא תפגוש את הרב, הרב קוגל",

זה שם המשפחה שלו.

אמרתי לו "למה?"

הוא אומר לי "הוא לא אוהב ספרדים".

אמרתי לו "תראה, שמועות שמועות,

אני הולך ואני רואה".

באמת הלכתי לשם והיה להם בית כנסת,

אני מדבר בבוכרים,

היה בית כנסת והיה מקריא הדף היומי.

יושב לומד איתם.

01:14:00

אז אני שואל אחד, אני אומר

"תגיד לי, מה קוראים לזה?"

הוא אומר "קוראים לו הרבה קוגל"

ואיי ואיי ואיי..

אמרתי טוב, מה אכפת, אני אשאל אותו.

הוא גמר, אז אני בא אצלו, אני אומר לו

"תשמע, אני רוצה להתקבל לפה" וזה וזה.

אז הוא אומר לי "איפה למדת?"

אני אומר לו איפה וזה.

הוא אומר לי "אבל פליאה בשבילי".

אמרתי "מה הפליאה?"

01:14:30

הוא אומר לי

"אתה כאילו מהישובות הקיצוניות האלו

ואתה בא לפה,

לא שפה חס ושלום יש משהו,

זאת אומרת זה לא הכיוון שלך.

אמרתי לו "למה אתה אומר לי את זה?

הוא אומר לי "פה יש מחשבת ישראל"

אמרתי לו "דווקא בגלל זה

באתי לפה.

בגלל שמעניינת אותי התכנית.

באמת זה מן השמיים

אני לא מוסיף מילה אחת,

01:15:00

הוא אומר לי טוב,

דיבר איתי ככה

אחר כך אמר לי טוב, תבוא מחר בערב

אני אגיד לך אם כן או לא.

אני זוכר למחרת זה היה,

הערב שבאתי זה היה ליל עשרה בטבת

והוא אמר למחרת.

באתי למחרת, אותו דבר,

אז אני אומר לו "כן, אז רבי מה איתי?"

הוא אומר לי "כן, התקבלת, תבוא מחר".

ואני אומר לו "אבל מחר זה עשרה בטבת".

01:15:30

הוא אומר לי "תגיד לי,

אל"ף, כשלא שואלים אותך שאלה אל תענה.

ושנית, מה אכפת לך שישלמו

לך מהתחלת החודש כסף?

הוא אמר לי "למה אתה רוצה לבוא לפה?

למה אתה רוצה ללמוד פה?"

אמרתי לו קודם כל מעניין

שנית, שמעתי שפה יש bourse

אתם נותנים...

-מלגה.

מלגה כל חודש

ובאמת הייתה מלגה גדולה.

אז הוא אומר "אתה בשביל מלגה?"

אמרתי "לא, אני בחור"

ככה.

01:16:00

"אני צריך להתלבש יפה,

היום או מחר אני אצטרך להתחתן

אז מאיפה יהיה לי?

אם אני אלך ללומד בישיבה רגילה זה לא...

אבל כאן לכל הפחות יהיה לי במה להתחיל".

התפוצץ מצחוק,

ממש זה הצחיק אותו,

אמר לי "אני לא יודע אם אתה תסתדר בארץ

אבל יש לך אמונה, זה יהיה בסדר".

זאת אומרת אתה מדבר כמו...

וכך היה, באמת התקבלתי

למחרת באתי לשם

01:16:30

וחבר מן המניין.

החבר'ה שלי ששמעו שהתקבלתי לשם,

זו לא בדיחה

באו לראות האם אני מספר סיפור

או זה אמת ובאמת התקבלתי,

באו לראות אם אני שם.

המנהל הכללי זה היה

הרב שאר ישוב הכהן ז"ל

שהיה הרב הראשי של חיפה.

דמות, זה אצילות.

ואני יכול להגיד שהשנים שלמדתי שם

הן השנים היפות.

01:17:00

קודם כל למדנו טוב

היו להם מרצים מאוד מעניינים

אחד פרופ', אחד היה תלמיד חכם

בשביל הדקדוק

אחד בשביל מחשבת ישראל

וכמובן עברנו את ההסמכה של הרבנות ודיינות.

גמרתי את הלימודים,

התחתנתי פה

וחזרתי לחוץ לארץ,

גם כן זה לא היה במקרה,

01:17:30

האמת, אני לא הייתי כל כך, אחרי שכבר התחלתי,

התרגלתי לפה וזה

ואפילו עברתי צבא

בשביל דרכון ישראלי והכל

ובא חבר שלי מחוץ לארץ,

הם רצו לפתוח מוסד, בית ספר

זאת אומרת במתכונת כמו התיכון הדתי.

01:18:00

אז בא אצלי, הוא אומר לי

"תשמע, אנחנו צריכים מישהו שינהל"

ואמרתי לו "למה אתה באת?"

הוא אמר "יש לך כוחות ואתה יודע איך להתנהל

להתעסק עם ילדים קטנים

וגם הגדולים

אז רוצים משהו..."

בקיצור, שכנע אותי, הוא אומר לי

"תשמע, בין כך ובין כך אנחנו משלמים לך לבוא

ואם זה יימצא חן בעיניך, אתה תחזור,

אנחנו משלמים לך בחזרה, אין בעיה".

01:18:30

וככה זה התחיל היציאה מפה.

הלכתי ובאמת פתחנו בית ספר,

הייתי מנהל את בית הספר הזה

במשך כמה שנים.

אני אגיד לך מה,

קודם כל אני, איך אומרים,

מקפיד, לא מקפיד,

גם אלה מילים מיותרות,

זאת אומרת אני רוצה שהילדים שלי כן יידעו

שהם מרוקאים, שכן יש להם מנהגי מרוקו,

שכן יש לנו פיוטים,

שכן יש לנו תרבות מופלאה.

01:19:00

ובעיקר את היחס בין אדם לחברו

זאת אומרת לא רק הצד הלימודי,

הצד של האינטלקט,

להיות חכם,

תהיה חכם, תהיה גדול הדור,

זה לא אומר לי כלום,

גדול הדור בשבילי זה גדול הדור במידות.

והיחס בין אדם לחברו,

הלב הפתוח,

01:19:30

את יודעת שכמו שאמרתי,

הילדים שלי ברוך השם התחנכו מגיל קטן

פעם דיברתי איתם על מעשר

ואני אחר כך לא שמתי לב,

אחר כך יום אחד הילדים שלי כשהיו עוד בחור

אני רואה הוא הרוויח,

אמרתי "מה אתה עושה?"

אומר לי "לא, זה מעשר".

אמרתי לו "באמת?"

הוא אומר לי "כן, אני תמיד שדיברת איתנו".

זאת אומרת המידות הטובות

בשבילי זה הבסיס.

01:20:00

זה הקודם כל.

למשל אין לי הבדל בין יהודי ליהודי,

זאת אומרת קשה להגיד את זה,

זה לא יפה להגיד אפילו.

אבל אנשים אומרים "טוב, הוא ככה,

טוב, שיהיה ככה בינו לבין הקדוש ברוך הוא,

אני חייב ללכת".

אתה רואה את הפיזור,

כשרות, אתה רואה עשרים אלף...

01:20:30

כשאתה קונה, איך אומרים, משהו חתום,

יש בו כל כך הרבה חתימות,

אז כשאתה שוקל אותו הוא כבר שוקל יותר

בגלל החתימות וכן הלאה דברים,

אני לא יודע אם זה תורה בכלל,

אם זה חינוך.

אז ברוך השם, אני חושב בזה הצלחתי

שהילדים שלי יש להם את רוחב הדעת הזה.

וזה בטוח זה הבסיס,

זה החינוך שקיבלנו אנחנו במרוקו.

01:21:00

כשאתה מגדיר את הזהות שלך,

אתה אומר אני ישראלי או אני מרוקאי?

לא, אני יהודי.

-יהודי.

זאת אומרת אני לא מרוקאי.

מה לי ולמרוקאים?

אני יהודי שנולדתי במרוקו, כן,

אבל אני יהודי וזה הבסיס שלי,

זו הזהות האמתית שלי.

-כן.

01:21:30

ישראלי זה תוספת וכן הלאה זו הדרך,

זאת אומרת אתה יש לך את הדרכון הישראלי,

את המדינה הישראלית, בסדר גמור.

אבל כשאתה חיי, חיי בתור יהודי,

לא בתור דבר אחר.

כן.

שונאים אותנו בחוץ לארץ בכל מיני מקומות,

אני הייתי בכמה מקומות.

מי שאמר לך שאוהבים אותנו הוא משקר

במאה אחוז משקר,

01:22:00

זאת אומרת שונאים אותנו,

רק מה, רק שהם מתורבתים

שונאים אותנו בתור מה?

המסר הוא, מה אני אגיד,

אני יכול לדבר על זה בצורה כללית,

לא רק בעדה המרוקאית,

כל העדות,

זאת אומרת שיפסיקו ללכלך אחד על השני,

קודם כל.

למה כל הסטיגמות האלה כולן לא נכונות.

01:22:30

בכל עדה יש אנשים טובים,

בכל עדה יש אנשים לא טובים,

זאת אומרת אתה לא יכול למשל,

אני לא אגיד שמות,

עדה אחת אומרים שהם קמצנים,

כאילו כביכול אחרים לא קמצנים.

עדה אחרת הם ככה...

וזה לא נכון, זה לא נכון,

כל אחד שיסתכל על הטוב.

זה מה שאני רוצה להגיד.

למה?

בכל עדה יש דברים טובים, בכל עדה.

01:23:00

אין דבר כזה,

בכל אחד יש משהו

אז למה להסתכל על הנגטיב?

פעם קראתי את הסיפור של רבי ישראל סלנטר,

בעל המוסר.

הוא אמר:

יש שני אופנים לחפש כבוד,

אם אתה רוצה כבוד,

הכוונה לעלות על שולחן ולהיות גבוה מהשני,

יפה.

01:23:30

ויש אופן שני,

תחפור בור, תשים את החבר שלך שם

ואתה תהיה למעלה.

אז אני מעדיף לעלות על השולחן.

וזה חשוב היום למה בעוונות אתה רואה שנאה,

אתה רואה אנשים לא מחונכים,

אתה רואה אלימות,

כל מיני דברים שהם תוצרת של כמה דברים,

של הזנחות של כל מיני דברים.

לך תאשים את כל העולם כולו. 

כל אחד ישתדל לתת את הטוב שבו

ועל ידי זה נגיע באמת לאחדות אמתית.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה לכם.

Meir Revivo

Interviewer -
Efrat Kraus
Video length:
01:18:59
Date Taken:
01/01/1
Place:
Mogador
,
Morocco
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search

מאיר רביבו

בן אסתר ויהודה רביבו.

ובאיזה שנה נולדת?

-46'

איפה?

במוגדור, אסואירה.

זאת אומרת אז היו קוראים לה מוגדור,

בזמני,

אחרי ה... איך אומרים?

כשהצרפתים עזבו, קוראים לזה אסואירה.

-כן.

אסואירה.

זה השם המרוקאי.

-השם המרוקאי, כן.

הצד של אבא שלי,

 זאת אומרת שקוראים רביבו

הוא גם כן הסבא,

אבא שלו נפטר צעיר מאוד

והיה כמעט תינוק,

כן.

אז הסבתא שלי

הייתה להם אזרחות פורטוגזית.

ידוע שבמוגדור היו כמה משפחות

שהיו להם אזרחויות אחרות.

זה היה שונה מכל הערים של מרוקו.

איך אומרים, הכרתי אותה,

את הסבתא, הכרתי אותה

והיא נפטרה במוגדור ונקברה שם.

ולפני אני זוכר,

לפני הקבורה היו חייבים להביא את ה...

איך אומרים? הקונסול, העובד.

-הפורטוגזי?

כן, בשביל לראות אם היא נפטרה רגיל.

זה רק דרך אגב.

הצד של האימא שלי, זה מעניין,

הייתה להם אזרחות אנגלית.

כן?

-כן.

הם קוראים להם פריינטה.

הוא, הסבא, הכרתי אותו כמו שאמרתי,

הא היא לוקח אותי לתלמוד תורה.

אני זוכר עוד ב...

איך אומרים? על הכתפיים שלו כמעט,

הייתי כזה קטן

והיה לוקח אותי לתלמוד תורה.

לא זכינו לראות אותו יותר,

זאת אומרת נפטר אז,

אבל אימא שלי סיפרה לי עליו המון,

באמת היה אישיות.

באמת היה...

הוא בא באמת מאנגליה?

-אני לא חושב.

לא, אבל הייתה לו אזרחות אנגלית

והיה יודע לדבר אנגלית מצוין

והוא היה כמו אנגלי.

אבל אני לא חושב,

אני חושב שהוא נולד במרוקו.

אימא שלי למדה בבית ספר צרפתי

עוד בזמנה והיא עשתה את הבגרות שלה

ואז בזמנה זה היה, לעשות בגרות זה...

זה דומה כאילו לא יודע לאיזה דוקטורט

שיכולים להגיד היום.

עד שאני עוד זוכר ילד, כשהייתי בן מצווה

הייתי מוצא את הערבים הזקנים,

היום באים בשביל שהיא תתרגם להם,

היא הייתה יודעת כמה שפות.

צרפתית, ערבית, אבל ערבית קלאסית,

איך אומרים?

ספרותית.

-ספרותית.

ועברית.

ואני זוכר היו באים,

מי שסידר את הקבלות ואת החשבונות

היו באים אצלה בשביל שהיא תתרגם להם

כאילו מה שצריך.

מצרפתית לערבית?

-לא, כשזה היה בערבית,

אז הייתה קוראת להם והייתה מתרגמת להם,

זאת אומרת הם לא יודעים לקרוא.

לשפה הערבית המדוברת.

-המדוברת, כן.

אז היא הייתה מאוד משכילה.

-הייתה מאוד משכילה, כן.

לא רק היא, זאת אומרת היו הרבה במוגדור

שעשו לימודים גבוהים

זאת אומרת שלמדו,

לא כמו ש...

איך אומרים? זו הזדמנות טובה,

לא התמונה שנתנו להם פה, למרוקאים.

כן.

אבא היה יהודי כשר,

זאת אומרת היה יהודי, איך אומרים?

הוא היה סוחר,

אבל נפטר צעיר גם

אבל הוא היה סוחר,

זאת אומרת אני לא אומר שהיינו עשירים,

אבל היה לנו, איך אומרים?

-מספיק.

מספיק. חיים טובים.

איך אומרים?

לא הייתה לו את ההשכלה של אימא שלי

אבל הוא היה ראש חברה קדישא,

כן.

אבל שם זה היה בהתנדבות,

זה היה בושה לקבל כסף.

אז הוא היה...

-מה עשתה החברה קדישא?

טיפלה כל מה שזה נוגע,

בן אדם עד ש...

זאת אומרת מרגע שהוא עוזב את העולם הזה

אז..

זה היה... בדיוק שמענו מישהו בקזבלנקה

סיפר לנו על החברה קדישא

והוא אמר שהתפקיד שלהם היה לדאוג

לא רק למיתה אלא לכל העניים ולכל החברה.

לא. אצלנו, אני מדבר, את יודעת,

איך אומרים, אלה זיכרונות אולי עד גיל 12

אבל היה לי זיכרון,

דברים כאילו אני רואה אותם עכשיו.

כן.

שם זה היה ועד,

ועד הקהילה.

ועד הקהילה מאורגן,

אפילו במושגים של היום היה מאורגן טוב.

והם היו מטפלים בכל מה שנוגע לעניים.

זאת אומרת אפילו אני עוד זוכר,

אפילו אלה שאין להם אמצעים לשכור חדר בעיר,

אז הם היו מטפלים בזה.

אני לא אומר שאלה היו כל העשירים

שיכולים להרשות לעצמם

אבל במושגים של אז זה היה בסדר.

כן. אז אבא היה בחברה קדישא

הכוונה כמו שפה אנחנו אומרים החברה קדישא

כן.

-לדאוג לפטירה.

לפטירה ולטפל בזה.

אבל כמו שאמרתי, זה טוב להזכיר את זה,

זה היה בהתנדבות,

זאת הייתה אפילו בושה לקבל כסף.

כן.

-כן.

זאת אומרת כל אלה שהיו עובדים

אלה אנשים שהיו להם,

זאת אומרת היו להם עסקים

ומה שמעניין היו סוגרים,

אבא שלי היה סוגר את כל העסק שלו

-כל פעם שהיה צריך?

אם היו צריכים והיה הולך לטפל רגיל,

לא פחות מאחד שמקבל משכורת.

כן. כמה יהודים חיו במוגדור?

לפי מה שאני זוכר, אומרים שהייתה

קהילה גדולה, באמת אחת מהגדולות

אולי הגיעו עד ל-10,000 איש שם,

אבל בתקופה שלי

איך אומרים, מהזיכרון, בגלל שאני,

איך אומרים, אני עושה את זה לפי החשבון

של בית הספר,

אני חושב אולי היו 3,000 או משהו כזה.

למה? בגלל העלייה,

זאת אומרת גם בבתי ספר היינו מרגישים את זה.

היו לנו שני בתי ספר,

הקבועים אלה היו אליאנס וכל ישראל חברים

והיה תלמוד תורה, לא במושג תלמוד תורה

של פה, תלמוד תורה זה היה איך אומרים,

בית ספר יהודי,

אבל עם חול,

אבל יותר, זאת אומרת אני לא אוהב להשתמש בזה

אבל ככה מבינים,

כמו כאן שאומרים בית דתי בית ספר לא דתי

וזה לא נכון,

אצלנו לא היה מושג כזה.

רק היו שהעדיפו ללמוד באליאנס

ואלו שהיה להם מצפון קצת רגיש

העדיפו ללמוד במקום איפה שיש יותר יהדות,

תלמוד תורה.

למה אני מעדיף לספר את זה בצורה...

למה לפעמים אפילו אנשים שכתבו ספרים

על מוגדור

וממש זה זיוף.

למשל, אלה שלמדו באליאנס

זה לא אידיאולוגיה כמו פה.

היה לומד באליאנס בגלל שהיה חושב

ככה הבן שלו תהיה לו פרנסה, יהיה לו זה.

אבל אותם ילדים שלמדו באליאנס

היו באים בערב ללמוד בתלמוד תורה יהדות.

זאת אומרת זה לא במושגים של פה,

צריך להיות, זאת אומרת לחיות את המצב,

לא לשכוח שהיה עוני, היה כל מיני דברים,

גם ה... איך אומרים?

רב, למשל, היו מכבדים,

בשבילנו זה היה הטופ,

איך אומרים?

הכבוד הכי גדול.

אבל מצד שני יודעים שרב זה עני.

שהרב עני?

עני, עני.

-כן.

עניות. אז מי שזכה להיות רב טוב

היה לו,

אבל כל אלו שהיו רבנים ולא היה להם תפקיד,

אז יצר הרע כאן היה גדול.

אז היו אומרים הוא ילמד צרפתית

ויהיה לו ויהיה לו ויהיה לו

אז ברוך השם שאחר כך נפתחו

מקומות אחרים בקזבלנקה וכמה מקומות

שיילחמו, זאת אומרת גם המילה ללחום

זה לא יפה,

זאת אומרת, איך אומרים?

היה להם חינוך בצורה אחרת

שראו שיכולים להיות יהודים יראי שמיים והכל

ולהצליח

ללמוד...

-וגם ללמוד וגם להצליח בחיים.

אז אני איך למדתי?

אני למדתי בתלמוד תורה אצלנו

כמו שאמרתי, גם חול גם קודש

זאת אומרת היו כתות אבל לא...

הכתות, איפה שאנחנו היינו,

היו קוראים להם "ישיבת אוצר התורה"

אה, זה היה של אוצר התורה.

התלמוד תורה זה כללי והכתות הגבוהות

שהיו לומדים גמרא ותוספות זאת אומרת...

גם זה טוב לדעת,

אז אני אומר לך, הייתי בגיל 12,

זאת אומרת לא כמו שחשבו פה

ששם לא למדו לא גמרא,

אז ב-12-13 בא ה...

איך קוראים לו?

בא עוד במוגדור, איך קוראים לזה?

בוחן כללי

ובחן אותנו

ואני ועוד שני חברים שלי

הציע לנו ללכת לקזבלנקה להמשיך ללמוד

בישיבת נווה שלום.

נווה שלום זה דומה קצת לתיכון דתי של פה

אבל יותר רציני.

אפילו שזה לא יפה להגיד

כשאני אומר רציני, הכוונה

הייתה לנו הרגשה, אני מדבר עלי

ואני חושב כולם ככה,

באנו ללמוד פה, בעיקר להיות יהודי,

זאת אומרת להתחנך ממש בחינוך

והצרפתית וכל מה שאנחנו לומדים

חוץ מזה,

זה בשביל להסתדר בחיים.

זאת אומרת חיינו את זה.

-כן.

ואני יכול להגיד שהמחזור שלי

כמעט אני פגשתי את החברים שלי

בארץ, בחוץ לארץ בכמה מקומות,

עוד לא ראיתי אחד שלא הצליח

או להיות מחנך או רב,

זאת אומרת יש גם כמה ראשי ישיבות פה בארץ

שלמדו שם בנווה שלום.

אז ככה העיקר זה היה במוגדור, אני הייתי,

אני יכול להגיד בשלב של משניות וגמרא

ובנווה שלום פיתחו את זה עוד יותר,

זאת אומרת יותר עומק, יותר...

כן.

וגרתם בשכונה יהודית במוגדור?

תתפלאי, מוגדור הייתה, אני חושב,

היהודים גרו בעיר והערבים גרו מחוץ לעיר.

לא עניין של עשירים, זאת אומרת זה נבנה ככה,

המלאח, השכונה היהודית, קודם כל היו שניים,

אחד ישן ואחד חדש

והוא לא חדש, הוא גם כן ישן

ואני עוד זוכר את העיר,

היא הייתה מוקפת חומה.

כולה כמעט מוקפת חומה.

-כל העיר מוגדור?

אני מדבר איפה שהיו גרים יהודים

הכל, זה היה גדול מאוד, אני זוכר

ועוד הדלתות, אני זוכר את הדלתות של העיר,

בזמני לא היו כבר סוגרים ולא שום דבר,

כבר לא היה.

אבל זאת אומרת אני מתאר לעצמי

אז בזמנם לפני כן.

ובגלל זה למשל לא הייתה בעיה של עירוב,

למה היה הכל מתוכנן.

-סגור.

מה שאני זוכר,

זאת אומרת איפה שהיהודים גרים

שבת היה, איך אומרים, היה הכל סגור.

כשאני אומר סגור,

גם הערבים היו סוגרים.

אין להם למי למכור,

זאת אומרת היו סוגרים הכל

אני לא יודע, זאת אומרת, לא היה...

אני לא אומר שלא היו מחללי שבת,

אני זוכר רק מקרה אחד,

אחד שהיו אומרים שהוא היה מחלל שבת.

ואני זוכר שכשהיינו רואים אותו

היינו הולכים למדרכה השנייה,

אה, זה הוא מחלל שבת,

זאת אומרת לא תתקרב אליו.

אבל חוץ מזה לא היה שום דבר,

אני יודע מה היה מחלל שבת,

זאת אומרת במושגים של אז.

רוב הקהילה, זאת אומרת כולם

היו במושגים של היום שומרי מצוות,

כל אחד לפי כוחו,

לא היה את מה שיש פה,

-את ההפרדה הזאת.

אני דתי וכאילו אני אני,

טוב, תהיה דתי.

מה, נתנו לך איזה... להגיד לך שאתה...

מי אתה?

לא, שם זה לא היה,

זאת אומרת...

כולם היו יהודים.

-כולם היו יהודים.

אז ממילא זה היה קל אפילו בן אדם יגיד

שהוא לא מתפלל או כמה הוא מתפלל

נגיד אתה צריך מניין,

היו יוצאים לשוק, משה בוא, בוא תשלים מניין.

אתה לא מכיר אותו בכלל,

לא היה את המושג הזה של...

-לא היו חלוקות.

חלוקות בין אנשים.

אז לא הייתה חלוקה,

אז האווירה הייתה אחרת,

אז כמו שאני אומר הערבים עתידים

להיתן את הדין

לא על מה שגרשו אותנו מארצות הרב

אלא על הקטע הזה

למשל אני יכול להגיד במילה אחת

אנחנו מתפללים בבתי כנסיות

אבל אצלנו בית כנסת הייתה לו נשמה.

תספר קצת על זה.

היה לימוד תורה,

אבל לימוד תורה עם נשמה.

אני היום, אפילו שמתפלל פה בבית כנסת,

אני לא מוצא את עצמי באותה אווירה של אז.

מה, מה היה?

-זה בלתי...

הייתה לנו יראת כבוד בבית הכנסת,

משהו לא רגיל,

אני לא זוכר כשהיינו קטנים

שיכולנו להתפרע בבית הכנסת.

אין דבר כזה.

בית כנסת זה בית כנסת, אפילו ילדים קטנים.

אני לא יודע אם פעם עברתי

את איפה שהייתה התיבה.

מהצד השני אני לא יודע אם פעם העזתי,

למה שם יש ההיכל.

הייתה אווירה אחרת של בית הכנסת

ועל זה הערבים יתנו את הדין.

על המשהו הזה שהלך לאיבוד.

-הלך לאיבוד, זה חורבן,

אני מדבר מבחינה רוחנית,

זה חורבן.

אני עד היום עוד לא מצאתי מקום

איפה שאני ארגיש אותה הרגשה.

בארץ לא הצליחו לייצר את זה.

-לא, באף מקום.

טוב, אני לא רוצה להגיד חוץ לארץ

כדי לא לפגוע בארץ ישראל

אבל זה קשה מאוד.

אני הייתי בכמה מקומות

אבל זו לא אותה הרגשה.

ממש אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים,

הרגשנו את זה בבית הכנסת.

האווירה בכלל של העיר עצמה

שכולם פחות או יותר היו חיים חיים רוחניים

אחרים לגמרי, אז אולי זה השפיע על הכבוד,

היינו למשל, אני אומר לך, זה לא...

אני לא מדמיין או הזוי,

 היינו יכולים להגיד למשל רק תעשה ככה...

ואתה יכול להגיד האם זה פסח,

האם זה הושענא רבה,

זאת אומרת היית מרגיש את האווירה בעיר.

ימי אלול, אני לא צריך לדבר על זה.

טוב, אני אספר.

ימי אלול כשזה היה מתחיל

היה, זאת אומרת, אתה רואה

שהעיר כאילו משתנה.

אנשים עובדים, זאת אומרת עובדים קשה,

היו שהיו הולכים מוקדם לעבודה במפעלים,

זאת אומרת זה לא אנשים

שיש להם עסק פרטי.

אין אף אחד כמעט, אני אומר הרוב

שלא היו קמים בחצות,

חצות זה חצות, באמצע הלילה,

בשביל לעשות תיקון חצות

ולעשות סליחות

ואחר כך להתפלל.

זה היה כל החודש הזה,

זאת אומרת קל לדבר מלעשות.

אני זוכר במוצאי שבת

היו עושים תיקון כרת

למה במוצאי שבת?

אני לא נכנס לקבלה ולא שום דבר,

השפט הוא בגלל שלמחרת ביום ראשון

לא היו עובדים.

למה כמו בצרפת והמקומות שקיבלו את הזה,

אז ביום ראשון לא עובדים.

אז מה היו עושים?

היו עושים תיקון כרת במוצאי שבת

ככה למחרת יכול לנוח.

-כן.

זאת אומרת האווירה הדתית, הרוחנית יותר

הייתה אחרת לגמרי

זאת אומרת זה לא מנע ממנו לשחק כדורגל,

גם אני שיחקתי כדורגל

אבל היינו הולכים, מי שהכיר את מוגדור,

יש לנו שפת ים, חול כמה קילומטרים

היינו הולכים לשם והיינו משחקים בינינו,

היהודים, אני מדבר, בינינו

היינו משחקים כדורגל, ספורט

וכל מיני דברים,

אני היום עם זקן אבל כשהייתי צעיר

הייתי אחד הרצים הטובים.

יש עוד חגים שאתה זוכר?

את כל החגים, למשל אמרתי סוכות,

סוכות למשל אנחנו היינו בונים את הסוכה בבית,

היה לנו,  הבית היה פתוח,

לא יודע איך קוראים לה בעברית.

מן פאטיו כזה.

מן פאטיו כזה, כן.

והיינו בונים את הסוכה מקנים.

כולנו היינו משתתפים, גם אני הייתי,

אני עוד זוכר את זה כמו...

יותר ממה שאני זוכר מה אכלתי אתמול.

היינו עושים את כל הסוכה מקנים

וזה היה אחד החגים הנפלאים,

למה?

כמעט היינו נשארים בסוכה כל החג.

קודם כל הילדים זו הייתה בשבילנו חוויה,

היינו ישנים בתוך הסוכה

והיינו שמים על הרצפה והיינו כולנו ישנים.

זה היה אחד החגים הכי יפים בשבילנו,

בשביל כולם.

חוץ מהאוכל בטח, שגם כן היה מיוחד

ועוד יש לי משהו שאני זוכר על סוכות,

בליל הושענה רבה אימא שלי ז"ל

הייתה מכינה, איך אומרים?

כמו קדירה כזאת,

אבל משהו גדול.

היו מבשלים מרק, מן מרק

אבל מרק איך אומרים? קצת עבה,

מפולים.

וזה היה בשרי דווקא,

ומופלטות.

המלאכה זה משהו, כמות גדולה מאוד.

מה זה היה?

אבא שלי ז"ל כשהיו גומרים את התפילה

להושענא רבה בבית הכנסת,

כולם היו באים לאכול את זה שם.

טוב, לא יודע למה פולים,

רק מה שמעניין שאני הייתי באלזס

בצרפת, אצל האשכנז,

ומצאתי מהם שגם כן עושים...

-אותו דבר.

אותו מרק בליל הושענא רבה.

כן.

זה הצחיק אותי אבל זאת אומרת

מה שאני רואה שאבי ז"ל ועוד היו נשארים בלילה

כמעט לא ישנים,

בשביל להכין למחרת,

בשביל כל אלה שיבואו מבית הכנסת.

וליד הבית שלנו, אני זוכר היה בית כנסת אחד

שהוא היה בגובה

והיית שומע את כל התפילה,

בהושענא רבה עושים, לא הקפות,

עושים, קוראים לזה...

אחרי כל קטע, לא קטע, ספר תהילים,

היו עושים את זה... יש איזה תפילה.

ואתה שומע את הכל למטה.

אבא שלי היה אומר לה "נו, שמעת את החזן?"

הייתה אומרת "כן כן, שמענו הכל".

טוב, פסח...

כמו שאמרתי, היינו נושמים את פסח בחוץ.

למה?

היינו מחליפים אפילו את כל מה ששמים על הקרקע

על הרצפה?

-על הרצפה.

היינו מחליפים הכל,

הכל חדש.

היה מן לא יודע איך קוראים לזה,

לא פלסטיק

כמו שטיח?

זה מן כמו פלסטיק כזה שהיו בו צבעים יפים,

היו מחליפים את זה.

ועל זה שמים את השולחן בחזרה וכל זה,

אז היית נכנס לבית,

היית רואה כמעט כאילו בית חדש.

כן.

טוב, המצות זה לא חדש.

היו מצות יד שעשו,

אבל אלה מצות יד מאוד מאוד קשות.

כמה אחים ואחיות הייתם?

-6, אני השלישי.

מתי מתחילים לדבר על ארץ ישראל?

אני חושב דיברו לפני שנולדתי.

אני חושב שהייתה עלייה,

זה לא יפה, בהיסטוריה זה לא יפה,

למה זה לא משאיר טעם טוב

לאלו שהיו מעלים את היהודים.

אחר כך התברר שהם לא רצו

שיביאו את יהודי צפון אפריקה.

למה אחד, שמות מפורסמים,  היו נכשלים,

אז הוא אומר אין לי מה להביא, זה בעיות וזה

וכל מיני דברים.

אבל שכחו שיהודי צפון אפריקה,

אני מדבר בצורה כללית,

רק העיר שלי למשל,

אלו שעלו לפה זה לא אומר שכולם הצליחו

ואלה שעזבו והלכו לקנדה ולצרפת וזה,

כולם הצליחו.

כן.

יש משפחות שכמעט כל הילדים רופאים

שזה דבר לא...

וכן הלאה הדרך, אני בקהילה,

אחר כך אם יש זמן את יכולה לשאול

למה אחרי הלימודים שלי הייתי...

 איך אומרים?

חזרתי לצרפת,

אחרי שהתחתנתי חזרתי לצרפת

והייתי בבית הדין של פריז

וגם יצרתי קהילה ליד פריז

ושם היום יש את אחת הקהילות הגדולות

שיש בצרפת.

עם בית כנסת מפואר.

מה שאתה אומר זה שהקליטה בארץ

הייתה קשה.

לא רק קשה,

לפי מה שהבנתי, עוד פעם אני מדבר מזיכרונות

של ילד קטן,

שהייתה פעם שתכננו לעלות

והראו לי תמונות,

צילמו אותם והכול

ואחר כך השאירו את זה.

אה, לא עלו?

-לא עלו.

אבא ואמא תכננו לעלות הרבה קודם?

-כן, והראו לי תמונות כשהיינו קטנים

ואיך אומרים,

וזה לא הלך, לא הם שלא רצו,

לא רצו לקחת אותם.

-לא, רצו לקחת אותם, לא רק הם,

זה לא במיוחד, כל אלה ש...

אחר כך העלייה הייתה,

אחרי מלחמת סיני

הייתה עליה אבל אני כבר לא הייתי במוגדור,

אני הייתי בצרפת.

אני אחרי נווה שלום עזבתי לצרפת

ואמא שלי ז"ל עם האחים שלי עלו לפה לנהרייה.

הגיעו לפה לנהרייה.

אתה בנווה שלום עד איזה גיל?

או מאיזה גיל עד איזה גיל?

אני יודע שהייתי שם עד שנת 61'.

61'-62' עליתי,

הלכתי לצרפת, לא עליתי.

הייתה פנימייה,

זה היה אחד מבתי הספר היפים.

אני אפילו, איך אומרים,

אם לוקחים לדוגמה בתי ספר פה עם פנימייה,

יכולים להגיד שזו אחת הישיבות היפות.

איך הגעתי לצרפת,

זה באמת סיפור מעניין מאוד.

כמו שאמרתי, אנחנו לא עד כדי כך,

ההורים שלנו לא היו כל כך

מוותרים על ילדים ללכת.

אז אימא שלי ז"ל כמו שאמרתי הייתה אלמנה

והיא הייתה עובדת,

היא הייתה אומרת לנו אני אעבוד

אבל אתם חייבים ללכת לעשות לימודים

בשבילה לימודים זה העיקר,

אין דבר כזה לעזוב.

בקיצור...

-במה היא עבדה? לא סיפרת.

אה, היא אחר כך לקחה,

במקום ללכת ללמד מורה במשהו,

היא המשיכה את העסקים של אבא שלי.

העדיפה את זה כנראה בגלל הרווחים.

כן.

היא צריכה לטפל בנו והכל.

אז כנראה היה לה שיקול ככה יותר טוב.

אז איך הגעתי?

אז באו שליחים באותה תקופה,

התחילו לבוא שליחים מכל מיני מקומות.

היו באים מכל מיני מקומות,

זאת אומרת באים כל אחד והמטרה שלו.

היו גם מהדרור כמו שאמרתי לך,

היו מבני עקיבא, היו מכל מיני.

יש שרצו לקחת לארץ ישראל

ויש שרצו לקחת לאנגליה,

יש שלקחו לצרפת וזה,

כל אחד, זה בשביל ישיבות, כל אחד והמטרה שלו.

אני יכול להגיד בלי להתבייש

שלכל אחד והמטרה שלו, למה אני אומר ככה?

יש באמת אלה שהייתה להם מטרה טובה,

שרצו להציל.

ויש שרצו להציל את עצמם.

זאת אומרת לא היה להם מה לעשות ב...

אז אמרו למה לא לבוא ו...

ואז היו אומרים הצלת יהודי מרוקו.

אז איך היה? 
באו והתחילו... והם, איך אומרים?

כמו גם היום,

עובדים על החולשה של בן אדם.

כל אחד רואים מה החולשה שלו.

ראו שהחולשה של היהודים של מוגדור,

יש להם חולשה, אפילו שזה לטוב,

אבל זו חולשה,

חולשה לא חשוב,

עובדים עליך.

ראו שאנשים פחות או יותר

יש להם תמימות,

זה הדבר הראשון,

ושנית הם מאמינים מאמינים בתלמידי חכמים.

ובפרט אם תגיד לו שהבן שלך יהיה דיין,

אז זה כאילו אתה אומר לו הבן שלך יהיה,

אני יודע מה...

זה הטופ של הטופ.

אז כשבאו והתחילו להשפיע שיתנו להם את הילדים

לישיבה לצרפת,

התחילו...

ובאו גם אצל אימא שלי

והתחילו לספר לה וגם כן,

אמרה תראה, הבן שלך,

ראינו שהוא היה בנווה שלום

והוא לומד טוב וזה ויש לו עתיד

וזה וזה, את יודעת, הוא יכול להיות דיין.

ואוו...

להיות דיין?

בסדר, טוב.

וחוץ מזה אמרו לה,

את יודעת שהבן של רבי פלוני,

לא רוצה להגיד את שמו, זה לא יפה,

אולי הוא יקפיד עלי

הבן של רבי פלוני

גם הוא שלח את הבן שלו לשם.

אה, כן?

בקיצור טוב,

בסוף שכנעו אותה, היא הסכימה,

שלחו לה את הניירות,

הייתה בעיה לעשות דרכון,

זה לא היה פשוט, טוב,

הצליחה לעשות דרכון בשבילי,

דרכון מרוקאי,

הייתי קטן אבל הקדוש ברוך הוא

נתן לי קצת שכל, אני יודע

הרגשתי כאילו אין עתיד.

-אין עתיד במרוקו?

אין עתיד.

למה אתה רואה, אני זוכר מבית הספר שהייתי

למחרת אתה רואה חסרים 3-4 ילדים

למה הם...

-איפה הם?

הלכו לארץ, לא היו אומרים.

כשהיו אומרים להם היו....

-הייתה תחושה שכולם עוזבים.

כולם עוזבים,

הייתה תחושה כזאת של ייאוש כמעט.

זאת אומרת, עתיד אין.

אני יודע מי עשה להם את זה?

אבל על כל פנים,

הייתה תחושה כזאת,

מישהו אומר אחרת, הוא רק מספר סיפורי סבתא.

אני אומר לך,

הייתה תחושה,

אפילו ילד קטן מרגיש,

אז היא מילאה והיינו רואים את צרפת,

צרפת מה זה, זה השיא של השיא של הכל.

זאת אומרת אגדה יוונית.

אף פעם לא היינו,

אבל ככה זה.

הייתה תכנית ללכת לקנדה האמת.

אחרי שהם נשארו, אמרתי...

לא היו כל כך חמים לבוא, ללכת לקנדה

אבל אימא שלי דווקא היא רצתה ארץ ישראל.

אז כששכנעו וזה וזה, טוב, אז אומרים

צרפת צרפת צרפת, מה יכול להיות?

ובפרט ישיבה בצרפת,

ישיבה יהודית?

זה לא דבר מתקבל.

והצליחו זאת אומרת, זה משהו, זה לא סתם.

אז עם כל הצער, אני ראיתי את הצער שלה,

היא מסכנה, ליוותה אותי עד שם

אז באותה תקופה, איך אומרים?

צריך ללכת עד קזבלנקה

מקזבלנקה לקחת אנייה,

מהאנייה להגיע למרסיי.

ואני אף פעם לא עשיתי נסיעות

ארוכות וחוץ מזה,

לא היינו רגילים לזה.

אימא ליוותה אותך לקזבלנקה?

-כן.

על כל פנים, מהנסיעה קיבלתי כבר...

-תחושה לא נוחה.

תחושה לא נוחה, זאת אומרת דבר לא...

שהפילו אותך בפח?

-לא, אבל ככה זה,

אז מה קרה?

זאת אומרת אימא אמרה להם טוב,

סך הכל זה ילד.

אמרו לה "אל תדאגי,

 את תשימי אותו באנייה

הוא יעלה,

אנחנו מחכים לו במרסיי".

עליתי לבד, זה כל הסיפור.

אז אימא שלי ז"ל הלכה איתי עד קזבלנקה,

אחר כך אומרת לי...

נתנה לי כסף, אני עוד זוכר,

סכום כסף דיי הגון,

כסף צרפתי,

היא דאגה לכל זה

ואומרת לי "זה מספיק?"

אני, עם כל זאת, הייתי מבין, לא הייתי טיפש.

היה כואב לי שהיא תיתן לי כסף.

-שהיא מוציאה את הכסף.

היית בערך בן 15?

אני חושב, משהו כזה.

אז אמרתי לה "לא לא, זה בסדר",

מלובש ממש כמו צרפתי במאה אחוז

ברוך השם, הייתי יפה.

לא, באמת אני מדבר, מה לעשות,

זה ככה היה.

הייתי יפה וזה.

לא עם כיפה, הייתי עם קסקט,

קסקט יפה

הייתי ממש, אני עוד זוכר את המעיל,

היה כזה עם פסים וכל מיני,

ממש היה מודרני.

טוב.

עליתי לאנייה

ואני מסתכל ואני רואה ים של אנשים

היה מסכן אחד.

אפילו היום זה כואב.

-כואב.

אז אני על האנייה, אני מסתכל ואני רואה,

כאן פעם ראשונה שבכיתי.

עם כל האומץ שהיה לי,

אבל זלגו עיני דמעות כמו שאומרים.

מה עשיתי?

טוב, אין מה לעשות, זהו

עכשיו רק להמשיך.

המשכתי המשכתי

ואני מסתובב שם לראות, מה יכול לראות

הלכתי לחדר ופתאום כשהאנייה התחילה ללכת,

אתה מרגיש לא נוח.

אני יודע, אני גדלתי, איך אומרים,

בכל זאת בעיר של דייגים

של ים, של דגים, של כזה

אז אני זוכר שכשיש ככה...

צריך ללכת להקיא.

ובאמת כך עשיתי, הלכתי הקאתי

והתחלתי להרגיש נוח, עליתי למעלה

והתחלתי להתרגל.

פתאום אני מסתובב ואני רואה אחד,

לא ידעתי שהוא יהודי, אבל אחד נראה לי יהודי,

לא יכולים לטעות, עם קסקט,

ליד הבן שלו, בחור

הם מסתכלים עלי.

פעם ראשונה, פעם שניה עוד פעם אני עולה

והם רואים אותי,

אז האבא העז, אז הוא אומר לי

"תגיד לי, איפה ההורים שלך?"

אני אומר לו "לא לא, אני לבד".

"אתה לבד?"

אמרתי לו "כן כן, אני לבד" וזה.

אז הוא אומר לי "אבל לאיפה אתה הולך?"

אני אומר לו "לצרפת".

"טוב, אבל איפה?"

"אני הולך ללמוד בישיבה"

"איזו ישיבה?",

אני אומר לו את השם ואני רואה הפנים שלו...

זזים.

אז אני אומר לו "מה אתה חושב?"

הוא אומר "לא לא לא, זה בסדר, זה בסדר

הבן שלי גם הוא למד שם" וזה

מסכן ניסה... הרגיש שהרגשתי שהתשובה שלו

לא כל כך מנבאת טובות.

כן.

אז הוא אומר לי "לא לא לא, זה בסדר"

וזה וזה.

אמר לי "תשמע, תישאר איתנו כל הזמן,

כל זמן שאנחנו באנייה", אמרתי לו "בסדר".

"מחכה לך מישהו?"

אמרתי לו "כן"

אז הוא אומר לי "תשמע,"

וכאן התחלתי להרגיש כמו שאמרתי...

לא טוב.

הוא אומר לי כשיוצאים, אם יש מישהו, טוב,

אם לא, אנחנו נלווה אותך,

הם היו צריכים להגיע לליון

ואז הרכבות היו באמת ארוכות, הזמן היה ארוך.

אז אנחנו נגיע לליון,

מליון אתה תלך לבד לפריז

אבל אנחנו נשארים,

הם גרים שם.

טוב, בדיוק כך היה אחרי שיצאנו מהאנייה

הוא ידע,

בסוף אומר לי "בוא, בוא ניקח"

והוא לקח מונית

הלכנו לתחנת הרכבות,

לקחנו את זאת שהולכת לפריז

ומשם עכשיו ללכת עוד לבד עד פריז.

הגעתי לפריז לתחנה איפה שאמרו לחכות,

אני לא רוצה לשים את כל הדתיים באותו שק,

אבל מעשה שהיה שאתה רואה, איך אומרים

לא יודעים מה זה אחריות.

הלכתי לכרטיסן,

הרבה דברים השתנו,

אז אני שואל אותו, אני אומר לו

"אני רוצה להגיע למקום פלוני אלמוני"

הוא מחפש, אומר לי "אין".

אני הבנתי,

אין, זאת אומרת מקום כזה לא קיים.

זו הייתה ההתחלה והצרפתית...

אז אני אומר לו "איך יכול להיות אין?"

וראה אותי...

נבהל?

-נבהל.

הוא אומר "לא לא לא, הרכבת הזאת

איפה שאתה רוצה ללכת,

זה מחר בבוקר בשעה שבע".

מה אני אעשה עכשיו?

בתחנת הרכבות שם.

גם זה השתנה למה שם היו בתי קפה,

כל מיני דברים, היום כבר שינו.

אז הלכתי וישבתי ליד איזה שולחן,

אני עם המזוודה שלי

ואני, איך אומרים, ככה חושב,

איזה זקן אחד אומר לי

"אתה רוצה קפה?",

אני אומר לו "לא, תודה רבה"

אני האמת פחדתי,

אמרתי "לא לא לא, תודה רבה, לא רוצה שום דבר"

הוא אומר לי "לא לא, אל תיבהל,

אני מציע לך אולי אתה רוצה לשתות"

אמרתי "לא לא, אני מחפש איפה

לעבור את הלילה".

אז הוא אומר לי "תיקח בית מלון"

ואני היה לי כסף, האמת.

אבל כל כך לא רציתי להוציא את הכסף

של אימא, אמרתי עכשיו ללכת לבית מלון?

אני מעדיף להישאר יושב על איזה כיסא

אבל לא את הכסף של אימא.

בסוף הוא אומר לי יש, זה קיים עדיין,

יש מקום בתחנת הרכבת

אתה יכול, אם אתה מחכה לרכבת בבוקר,

למשל נגיד אתה באת חצי שעה מוקדם,

מה תעשה? אז יש לך מקום, אתה יכול,

מקום טוב והכל.

אמר לי "לך לשם ותנוח"

אמרתי לו "תודה רבה",

"מה תודה רבה? בוא אבל..."

אמרתי לו "לא לא לא", מהפחד.

לא רציתי, והוא רצה לשלם

אחר כך הבנתי שהוא סתם זקן.

הלכתי לאותו מקום,

לחדר הזה, זה משהו גדול,

יש בו ספות, יש בו... מקום טוב.

ואני רואה מלא חיילים ושיכורים.

וזו הפעם הראשונה שראיתי שצרפת

זה אפס אחד גדול

למה, צרפת הייתי חושב כולם יפים,

כולם גדולים,

פתאום אתה רואה בן אדם זרוק על הרצפה

כמו סמרטוט

היו כמה, איך קוראים להם,

כל הזה שם.

אמרתי אין לי ברירה, ישבתי

אבל באמת פחדתי מהשיכורים וכל זה.

שתים עשרה בלילה, בדיוק שתים עשרה,

אני רואה  La gendarmerie (ז'נדרמריה)

זה לא המשטרה הרגילה,

ויש להם...

באו, התחילו להוציא את כולם משם,

חוץ מהחיילים,

אבל כל הזה..

אז בא אצלי המפקד שלהם

ואז הוא אומר לי "למה אתה לא יוצא?"

אמרתי לו "אני לא יכול, אני היום הגעתי",

מסתכל עלי, האמת, הייתה לו קצת רחמנות,

אני מראה לו את הדרכון וזה

וסיפרתי לו פחות או יותר

הוא מסתכל עלי אומר לי "טוב, אז..."

-תישאר.

תישאר פה.

תישאר

ומצד אחד שמחתי, תישאר

וראיתי את כל השיכורים יצאו משם

אז ככה זה היה,

נשארתי שם עד באמת לשבע בבוקר בדיוק

הלכתי לרכבת,

לקחתי את הרכבת ללכת לישיבה.

הגעתי לאיזה מקום שצריך עוד אולי 15 ק"מ

בשביל להגיע לישיבה.

אז הגעתי לשם וזהו.

אז כשהגעתי לשם,

זה היה ערב שבת, אני זוכר,

ואני הייתי כמו משוגע,

ערב שבת, אם אני נתקע פה, מה אני אעשה,

ואף אחד לא בא מהישיבה

אז הלכתי, שם אז היה, היום כבר אין,

היה מפקד התחנה.

היה ממש מפקד התחנה,

הלכתי אמרתי לו תשמע אדוני...

הוא מסתכל אומר לי "באיזה גיל אתה?"

אמר לי "אסור לך לצאת מפה, תישאר איתי פה,

אני אטלפן עד שיבואו לקחת אותך,

אמר לי "אם יקרה לך משהו אחר כך אני אהיה..."

אחראי.

-אמרתי לו "בסדר, בלאו הכי אין לי איפה ללכת".

אבל מזל שהיה.

טוב, לקח את הטלפון, מטלפן להם

פעם ראשונה, פעם שניה,

ואני מקצר

כן כן כן, ואף אחד לא בא.

אז בסוף הוא אומר לי,

הוא אומר לי "בוא הנה, בוא".

"אתה מבין טוב קצת?"

אמרתי לו "כן, אמרתי לו ברוך השם אני לא..."

לקח חתיכת נייר ככה והתחיל לצייר לי.

-את המפה.

לא, לא רק את המפה, איך לצאת מהתחנה

ואיך ללכת ולהגיע לסמינר של בנות.

הוא לא אמר לי סמינר,

הוא אמר "בית ספר יהודי".

"אתה תגיע לשם

ואולי שם הם כבר יצליחו לקשר אותך עם הישיבה"

אמר לי "את החפצים שלך תניח פה,

בלאו הכי אני אחראי עליך

עד שמישהו יבוא לקחת אותך,

הוא יבוא לפה ואני אתן לו את זה"

טוב, בקיצור

אני חושב רצה לראות מי בא גם כן.

לקחתי את הנייר באמת הלכתי, הלכתי, הלכתי,

אני מגיע והיה קר קר, קור כזה מה זה קור.

טוב, היה איזה אחד מנקה שם

ליד הסמינר הזה

ואני הייתי רואה אותו כמו, אתה יודע,

כמו באגדות, מספרים על יצורים כאלה...

אני רואה אותו באמת כזה

והוא לבן וזה, קצר, נמוך.

והוא אומר לי...

אני רואה ככה, אני ברחתי,

פחדתי ממנו פחד מוות. הוא אומר לי...

אני לא הבנתי מה זה,

אמרתי עוד איזה משוגע, אני יודע.

בסוף לא הייתה לא ברירה,

אני מתקרב לראות מה כתוב,

אני רואה סמינר בית יעקב.

טוב, בסדר.

אני ראיתי ככה ואני רץ,

כמו איזה טיל משם ישר...

לסמינר.

-לסמינר של הבנות.

נכנס לשם, אני מגיע, היה בניין יפה,

אני מגיע ואני רואה שני אברכים.

זאת אומרת אחר כך התברר לי

שאחד היה שוחט בפריז, בבית הדין של פריז

ואחד היה אברך.

ואז אני שואל אותו,

אני אומר לו "תשמע, איפה הישיבה?"

הוא אומר לי "הישיבה? כן כן"

אז הוא, השוחט אומר לי "טוב טוב, בוא בוא,

אתה רוצה קפה? אמרתי לו "לא לא".

אמר לי "אבל לא אכלת לא כלום"

הוא הבין, אמר לי "מתי הגעת? מאיפה?"

ואז הוא הבין שבאתי מ...

ואז הוא כבר...

אמר לי "בוא, בוא תאכל משהו,"

נכנסתי, ישבנו, הביא לי קפה

אני אומר לך את האמת,

השם ימחל לי שאני מדבר ככה,

חשבתי זה זפת, זה היה כנראה מים

ששמו אותם 24 שעות

בקיצור, גם השולחן היה קצת,

ראיתי הידיים שלי נדבקות קצת

זה הגעיל אותי.

אמרתי לו "תודה רבה, אני לא רוצה

אולי תיקח אותי לישיבה?"

בסוף אמר לי "טוב", הייתה לו מכונית,

אני זוכר איך קוראים לה דה-שבו

זו הייתה מהמכוניות האלו, מצד אחד לא זול

אבל לא לוקחת הרבה...

דלק.

-דלק

וגם אפילו יקרה משהו,

אתה בעצמך יכול לתקן,

זו הייתה המכונית.

אז הוא אמר לי טוב, לקח אותי,

לקח אותי אותי קודם לקחת את החפצים,

משם ישר לישיבה.

ויערות, זה הדבר שראיתי,

יערות, העצים, זה משהו,

זה קילומטרים, אמרתי לכל הפחות זה 15 ק"מ

משהו כזה

אחר כך אני אומר לו "נו"

אומר לי "לא לא לא, אל תדאג"

למה זה היה בוער לי עניין ערב שבת.

הגענו לישיבה,

אני רואה מרחוק באמת בניין,

קנו איזה בניין יפה

אבל לא ידעו איך לסדר אותו.

אז הגענו, היה שתים עשרה וחצי-אחת בערך

ואני רואה ליד המדרגות,

לא הבנתי כלום למה, אבל כך היה,

זה מהתמונה הראשונה.

אני רואה שכל, כמעט רוב הישיבה

כולם המדרגות.

אחד עם, אני לא רוצה להגיד

שלא תבינו על מה אני מדבר

לא רוצה...

אחד עם, איך אומרים?

בגדים, איך אומרים? מעיל.

מעיל ארוך?

-מעיל ארוך אבל ארוך, לא מידה טובה

באמת היו...

ואני מסתכל ככה,

חשבתי שאני לא במציאות.

ופאות וראשים מגולחים

בקיצור אני מסתכל,

אני עושה ככה, לא יכול להיות

זאת אומרת אני בתוך חלום,

בתוך...

מסתכל, מסתכל

פתאום אחד קורא לי "מאיר, מאיר, מאיר"

באמת חשבתי שאני לא במציאות,

מי זה קורא לי מאיר?

מי זה היה? זה היה בנו של הרב

שהוא קורא לי

בא, אומר לי...

אני התחלתי לנשום,

אמרתי לכל הפחות יש מישהו.

אז אני אומר לו "מה זה? מה זה?"

והוא כבר היה שנה ומשהו,

הצליחו, איך אומרים, לעבוד עליו.

הצליחו למכור לו את השיטה שלהם.

טוב, אני לא רוצה להגיד

על איזה שיטה אני מדבר

את יודעת שיש, איך אומרים,

בעלי מוסר וכל זה יש להם כמה שיטות.

אז אחת השיטות האלו שלהם,

זאת אומרת נגד העולם הזה, נגד זה, נגד זה

בסדר גמור.

אז אני אומר לו

"תגיד לי, מה קורה?"

אז הוא אומר לי

"לא לא, אל תדאג העולם הזה זה לא דבר חשוב,

העיקר העולם הבא".

אבל הייתי, מה לעשות,

הקדוש ברוך הוא נתן לי שכל,

אני אומר לו

"תשמע, טוב, עבדו עליך, בסדר,

אבל לא עלי,

אתה אל תעבוד עלי".

אמרתי לו "אני יודע מי אתה, מה אתה,

אל תתחיל..."

טוב, אז לקח אותי לראש הישיבה,

לזכותו יאמר,

ראש הישיבה היה נראה כמו שמש.

היה פשוט.

אז הוא, אני זוכר שההוא סיפר לו,

החבר שלי סיפר לו,

אמר לו "אתה יודע, אף אחד לא בא"

אתה רואה כאילו על מה אתה מדבר בכלל.

אז הוא אומר לו

"טוב,

הוא מבין עברית?"

הוא היה מדבר במבטא אשכנזי,

אז אני אומר לו

"כן כן, אני מבין עברית".

אומר לי "אתה יודע לקרוא?"

אני אומר לו

"כן, אני יודע לקרוא".

ואני ככה אומר לו

"לא רק לקרוא, אני יודע גם משניות"

ככה זאת אומרת,

תספר את זה לסבתא.

אז הוא, אני זוכר,

זה היה פרשת משפטים.

אז הוא הביא לי את החומש,

הוא אומר לי תקרא

ואני קורא,

"אה, אתה כן יודע לקרוא".

ורש"י אתה יודע?

אז אני אומר לו,

באמת, זה לא יפה עוד פעם להגיד

אבל זה לדורות.

אני אומר לו

"תיקח אתה את החומש

ותגיד לי אם בגפו יבוא בגפו ייצא,

אמר רבי אוחנה

אז אמרתי לו

-בעל פה

אני אגיד לך את רש"י בעל פה.

הוא לא האמין.

בחור מרוקאי,

מה הוא יודע?

אז הוא לקח, הוא באמת ראה,

אמר "אה, כן, הוא יודע".

הוא יודע.

הוא הביא משניות, למדת?

אמרתי לו ככה בקצת ענווה,

אמרתי לו "תשמע, אני חושב שאת

סדר מועד אני יודע בעל פה"

אמרתי לו גם כן תיקח את הספר

ותתחיל משנה ואני אמשיך לך.

כן.

גם כן לא האמין.

זאת אומרת,

במרוקו לומדים תורה?

אז הוא באמת שאל

ואמר "אה, באמת, כן, הוא יודע".

וכאן אני לא יודע איך עלה לי,

אמרתי לו "כן, אתם, אני חושב

שאתם חושבים שהקדוש ברוך הוא בא בסיני

ונתן לכם את התורה

ואנחנו נשארנו תקועים בתוך איזה,

באיזה מערות במרוקו.

תדע לך אדוני,

זה לא כך.

גם התורה של סיני

הגיעה לאותם חורים של מרוקו".

התחיל לצחוק.

בקיצור, אז כמו שאומרים,

הנה הקטע של איך הגעתי לצרפת.

ומשם?

נשארתי כמה שנים,

לא רוצים שמישהו יידע על מה אני מדבר.

נשארתי כמה שנים וברחתי.

לארץ?

לא.

ברחתי, כן,

יום אחד ראש הישיבה בא,

חבר שלי שהוא מספר לי אחר כך,

ברחתי לישיבה אחרת.

ישיבה מסודרת.

מה זה סבל,

אני אומר לך שפעם אני התבטאנו בצורה כזאת.

אני לא, אני הייתי כזה בן אדם

קצת סגור

אז הייתי אוהב ללמוד.

כשהייתי הולך לאיזה פינה

לוקח ולומד.

רק להגיד לך לדוגמה,

כשאימא שלי ז"ל הגיעה למרסיי

לא נתנו לי ללכת.

ואיי.

למה? כי פחדנו שאני אלך איתה.

אז איך אומרים?

היו מצבים, היה קר, כל כך קר

ולא היה לנו במה להתכסות.

אני אומר שזה הזוי,

אין דבר כזה אבל זו המציאות

כל הילדים שם היו יתומים?

-לא, לא.

הם היו אומרים למשל,

אחר כך, אני לא ידעתי

פעם בשביל להתרים אנשים

אז עשו תמונות ואני וחבר שלי,

אני לא ידעתי שאני הייתי כל כך יפה

וגם החבר שלי.

יום אחד, הוא שהביא לי את זה,

מצאנו תמונות שלנו,

זאת אומרת אחרי,

אנחנו לא ידענו.

הם היו הולכים אצל זה, הנה יתומים וזה

ואנחנו מביאים אותם ממרוקו ולעזור.

זה גם פה קרה,

זה גם פה בארץ עשו אותו סיפור.

זאת אומרת לא מוכרח ליתומים,

היינו יתומים,

הייתה בדיחה של ההוא שהיה אוסף כסף

והיה אוסף בשביל בית יתומים.

אז היה הולך לאמריקה וזה,

אז יום אחד עשיר אחד אומר לו

"תגיד לי אני יכול לבוא לראות?"

הוא אומר לו "בטח, תבוא, אין בעיה,

הנה הכתובת" וזה.

יום אחד העשיר הזה בא למאה שערים, לכתובת,

חיפש ומצא.

אז הוא עלה לשם,

באמת הוא רואה הרבה ילדים וזה.

אמר אנחנו משפחת ברנשטיין, אני יודע,

בקיצור, אחרי זה אמר להם

אבל איפה בית האמונה?

לא, זה הבית שלנו,

אנחנו כולנו אחים.

בא האבא, אומר לו, תגיד לי,

אתה אומר זה בית יתומים וזה וזה

ואני חשבתי, והייתי נותן לך בשביל זה

אבל איזה בית יתומים?

אמר לו "תגיד, מה אכפת לך אם היתומים אלה,

 אבא שלהם עוד חי?"

אז זו בדיחה אבל זו מציאות,

זאת אומרת הלכו, עשו כשהיו רוצים משהו וזה,

עושים כל מיני

ואחרי אנשים בודקים הכל.

חוץ מזה אם תתחיל לבדוק,

אתה לא תיתן לאף אחד.

בקיצור, אבל סבלנו מבחינה גשמית הרבה,

זאת אומרת היה קר מאוד,

לא היה כל כך,

האוכל לא היה אוכל

אני אומר לך, באמת לא היה אוכל

עד שאחד מהחברים שלי, שהוא העז

אומר לו "תגיד לי, אתה סבלת ב..."

איך אומרים?

בשואה?

-בשואה.

אבל אנחנו לא חייבים לסבול כמוך".

בקיצור, אז ברחתי.

ברחתי, הלכתי לישיבה נורמלית,

היה אוכל, היה טוב.

גם בצרפת, בפריז?

-לא לא,

לא רוצה להגיד, אני לא רוצה לעג על אף אחד,

למי אכפת מה שהיה.

הלכתי לשם, ולמה הלכתי לשם?

בגלל שהכרתי אחד שהוא היה המנהל שלנו

בנווה שלום.

הוא באמת יהודי,

הוא אשכנז.

אבל יהודי...

אז טלפנתי לו,

הוא אומר לי "תבוא אצלנו בישיבה" וזה וזה

הוא באמת היה יהודי, חוץ מיראת שמיים וזה,

היה רומני,

היה  מטפל בנו כמו הילדים שלו.

וככה הלכתי לשם, ברחתי לשם

יום ראשון, יום שני,

ביום שלישי מקבלים טלפון

מראש הישיבה הראשון.

אני לא ידעתי,

הוא טלפן אליהם וזה

אז בא אלי מסכן, הוא אומר לי

"מאיר, אתה יודע, קיבלנו טלפון מראש הישיבה"

ואין לשון הרע,

אסור לדבר לשון הרע

אז הוא לא רצה אפילו...

אני אמרתי לו אל תתייחס לזה ברצינות.

אמר "ראש ישיבה" וזה.

אני רואה שאני מדבר...

אמרתי לו טוב, עכשיו מה אתה רוצה ממני?

הוא אומר לי

"תשמע, הוא ייתן לך אישור",

אמרתי לו "הוא לא ייתן לי אישור".

אמרתי לו "מה הטענות שלו?"

הוא אומר, כאילו כביכול אומר להם

"מה, אנחנו מביאים ילדים, עובדים, נותנים להם

עד שחוזרים ויש להם, ומטפלים בהם

ואתם קוטפים את הפירות.

אני התפוצצתי מצחוק,

אמרתי לו "זה לא בדיוק ככה"

אבל אצלם לא מדברים לשון הרע.

טוב, ישבתי כמה זמן שם,

הוכרחתי לחזור בשביל להביא אישור.

ואוו.

-כן.

אז כשהגעתי לשם, ראש הישיבה אומר לי

"אישור? איזה אישור? אנחנו לא נותנים אישורים".

אמרתי לו טוב, אתה לא רוצה,

אז אני הולך לארץ.

אני הולך לארץ.

והייתי צריך עוד את האישור של אימא שלי ז"ל.

לא הייתי יכול עלות.

-לעלות.

בשביל לעלות.

אז הוא אומר "אנחנו לא נותנים אישור" וזה וזה

אמרתי לו "טוב, אם אתה רוצה,

אני הולך לארץ".

פתאום הוא תופס,

אומר לי "איך תלך לארץ?

אתה יודע מה זה ארץ ישראל?"

אמרתי לו "מה יש שם?"

הוא אומר לי "רחמנא ליצלן

יש ציונים, ויש זה ויש זה ויש זה ויש זה...

ואתה תהיה מופקר"

בקיצור, כמו נטורי קרתא בקיצור

אם אתם מכירים מה זה נטורי קרתא.

אז אני אומר לו, אני לא הייתי חצוף אז,

זאת אומרת, רציתי לענות לו

אבל אמרתי טוב, לא עכשיו.

אמרתי לו "טוב, אם אתה לא רוצה

אז בין כך ובין כך אני אלך,

אני אברח עוד פעם,

זו לא בעיה בשבילי".

עבר איזה שבוע והוא מטלפן,

הרב שהייתי אצלו מטלפן.

אמרתי לו "אמרתי לכם, הוא לא רוצה" וזה וזה

טוב, אז אמר לי "מה אתה חושב?"