Web Documents
Files
Manage
Powered by ClearMash Solutions Ltd -
About
עברית
Transcription
Additional information
The transcription will soon be available
00:02:00

השם שלי נגר חיים.
יעני חיים ישועה נג'ר.
זה על שם אבא שלי, אבא שלי ישועה.
אנחנו גרנו בעיר חאז.
זו עיירה קטנה, היו
איזה 4 בתי כנסת,
וכולם 'בלדי'.
אצלנו לא היה 'שאמי',
רק פה שמענו על 'שאמי'.
היו בצנעא 'שאמי',
שהיה מחסור בספרים,

אז הם נכנסו לשאמי, שהיו
שולחים להם ספרים מארץ ישראל,
אבל אנחנו המשכנו כל הזמן בלדי.
אז הגיע הזמן שהביאו
אותנו לעלות לארץ ישראל.
במיוחד בצנעא היו אומרים:
"לא בכסף תיגאלו."
"ויאללה, תעזבו את הכל,
תזרקו את הבגדים,"

"תזרקו את כל הרכוש שלכם,
רק לעלות לארץ ישראל."
זה היה בדיוק אחרי שנהרג האימאם.
נהרג האימאם, ואבא
שלי ז"ל היה בצנעא,
סגרו עליו שלושה ימים,
לא נתנו לו לצאת, אסור,
למה עד שיוודאו מי הרג את האימאם,
ואנחנו נכנסנו לפחד, אל תשאלי.
אז אחרי שבועיים הוא יצא מצנעא,

בחאז אמר: "הגיע הזמן
שנלך לארץ ישראל."
"הלך האימאם שהיה מגן על היהודים,"
"עכשיו יקום מי יודע איזה מלך
חדש, אשר לא ידע את יוסף,"
"ויעשה לנו בעיות.
יאללה קומו..."
התחלנו למכור, ברבע מחיר
אפילו לא היינו מוכרים.
עזבנו את הכל, הבית,
הדברים, דברי נחושת,
 

00:04:00

דברי מתכת, הכל החזרנו.
הכלים שלנו, אנחנו היינו נגרים.
אנחנו 80 משפחות.
משפחת נגר, עזבנו את הכל,
אמרו: "נעלה לארץ ישראל."
אז אבא שלי השכיר
חמורים, שהעבירו אותנו,
וגמלים גם כן.
אני הייתי בארגז, אני
ובן אחי שבגיל שלי,

ועוד שניים גם כן
בצד השני על הגמל.
עברנו מחאז עד שהגענו ללאחץ'.
לאחץ' זה לפני מחנה
'גאולה', חאשד.
אז הגענו לשם, נשארנו
איזה שבוע ימים בלאחץ',
אחר כך באה הסוכנות, לקחו
אותנו למחנה העלייה.
נשארנו במחנה העלייה
לשלושה חודשים,

אנחנו, אני ואחי עבדנו
בבית חולים בכמה גרושים.
שישה חודשים, ההורים שלי עלו ארצה,
אנחנו נשארנו לעבוד בבית חולים.
אני ואח שלי.
אחר כך עלינו, אחרי
ההורים, שבעה חודשים,
הגענו לראש העין, אני ואחי.
נשארנו בראש העין
איזה שלושה חודשים,
ההורים שלי הם הגיעו לעין
שמר, אמרו 'איחוד משפחות',

אנחנו צריכים להצטרף
לאבא ולאימא ולכל המשפחה.
הלכנו לעין שמר, נשארנו
בעין שמר איזה שנה.
אחר כך בשנת 51',
הסוכנות העבירה אותנו
ליבניאל, בית גן.
מעברה, הכל בטונים,
גרנו שם בבטונים.

00:06:00

בחורף קר, בקיץ היו
נשרפים, למה זה בד...
אכלנו אותה שם.
אני, רצו לגייס אותי
לנוער, אמרתי לא,
אני רוצה להתגייס לצבא, פעם אחת.
נוער אני אבזבז זמן.
אז התגייסתי לצבא.

הייתי בגדוד 9, בשריון, בזחלים.
אחר כך עברנו לטנקים, מחנה 80.
עם משה בריל, אם שמעת
עליו, בר-כוכבא.
הוא היה המפקד שלי, הוא גבר כזה.
נשארתי איתו כל השירות.
וכל השירות את יודעת
מה היינו אוכלים?
היו חותכים ביצה לשני חיילים.

לא היה אוכל, בקושי נותנים
לך 3 פרוסות לחם, אין.
היינו מחפשים לשמור
מסביב לחדר אוכל,
מחפש נשיקה של הלחם שנאכל.
לא בשר, לא בטיח.
רק תפוחי אדמה, אטריות, בפלה.
אז משה בריל אמר: "אני מוכרח
לתת לגדוד שיאכלו בשר."

הלכנו לחברון, עשינו איזה אמבוש,
קנינו איזה 200 ראש כבשים,
והתחלנו לשחוט ולנקות
במחנה נתן לכל הגדוד.
הוא היה גבר כזה.
אני עליתי בגיל 17, עבדתי
בתימן כעוזר לנפח.
את יודעת, עם מפוח כזה ענק.

00:08:00

עבדתי איתו בערך עבור האוכל.
התחלתי לעבוד בגיל 17,
את יודעת, בתימן
לא מחזיקים ללמוד,
לומדים עם מורי כמה שניות,
פרשה לשישי, זהו.
זה כל הלימודים, מה שיש בתימן.
"יאללה, תלך לעבוד."
יוצאים בגיל 12 לעבוד.
אבא שלי היה נגר.

נגר דלתות, חלונות, מחרשות,
זה נגר, קונה הכל.
אנחנו היינו חמישה אחים ושלוש בנות.
היה לנו בית של 3 קומות,
למטה הייתה פרה וחמורים,
בקומה שנייה זה מחסן של התבואה,
חיטה, עדשים, כל מיני, מחסן.

ובקומה שלישית זה 4 חדרים.
הבנות היו בחדר, והבנים בחדר,
ואבא שלי בחדר.
אמרתי לכם, התחלתי, אחים שלי...
איפה למדת כשהיית ילד?
אצל מורי, בחדר.
עד גיל 11 ככה.
והוציאו אותנו לעבוד בגיל 12.
אחר כך פסח, מסכנות הנשים.

הן היו עובדות עבודות פרך.
והתחילו לנקות את הריחיים,
אפילו עם מחט, להוציא את החמץ.
משפשפות, מים, ומים היו
הולכים למרחקים להביא.
מרחק בערך איזה חצי קילומטר.
על הראש בפחים או נאדים.
מכינה חיטה.

00:10:00

מלפני... מסוכות.
מכינים חיטה במיוחד בשביל המצות.
ועושות את המצות שלוש נשים,
אחת חותכת ואחת מנדנדת
שלא יתפח ואחת אופה.
זה כמו במשנה, מה שכתוב
במשנה, אז לפי המשנה היה.

היו עומדים הגברים, מראים
לנשים איך לעשות...
והיינו מתאספים, אנחנו,
דוד של אבא ועוד כמה.
מתאספים לפסח, כולם
כמו חבורה אחת.
בעניין בשר, היו כל אחד מביא שור,
מחלקים, זה רבע, זה רבע,
מחלקים ל-4 אנשים שור,

לא סתם שור, שור בריא.
לא היה לנו מקרר, מה
היינו עושים שלא יסריח?
קודם כל, מרתיחים את זה פעם אחת.
שופכים את המים, חותכים
אותו לא לחתיכות, חתיכות,
אלא כמו חתיכות ארוכות,
ותולים את זה בחבל,

מהסוף עד הסוף, יש
חלונות, שהרוח...
אז למחרת, אחרי שבוע
ימים, פותחים אותו ככה,
שתיכנס הרוח ותייבש.
אוכלים כל השנה בשר משומר.
אפילו לדרך לקחנו בשר מוכן.
בלי לבשל ובלי שום דבר, רק
חד פעמי, פעם אחת לבשל.

00:12:00

בערך 300 ראש כל חאז.
והיו שם בתי כנסת?
כן, ארבעה, אמרתי לך.
כולם בלדי, אין שאמי אצלנו.
שאמי, אלה שאין להם ספרים בלדי,
הם הצטרפו לשאמי.
הם היו הולכים בבוקר, קודם כל
מתפללים שחרית אחד עם המורי,

ובתשע יוצאים, כל אחד
מביא לו את הסנדוויץ' שלו,
אוכלים ביחד, ממשיכים לאכול,
ממשיכים אחר כך לקרוא,
ויוצאים בצהריים, צהריים,
נחים לאיזה שעתיים, שעה וחצי,
וחוזרים ללמוד תהילים.

אחר כך תפילת ערבית,
ויחד עם המורי, וזהו.
ובערב הולכים הביתה.
לשון קודש, לא עברית, לשון קודש.
הרוב זה ארמית, למשל
לדבר מלל עברית,
התרגום של דבר מלל, אז
מדברים בלשון ארמית.

אם רוצים לדבר ושערבי לא
יבין מה שאנחנו מדברים,
אז היינו משתמשים במילים קודש.
שפת הקודש או ארמית.
ההורים שלנו היו יודעים למה
שהם היו קוראים זוהר וקבלה,
אז היו יודעים ארמית.
אבל אנחנו היינו ילדים
קטנים, לא מבינים כל כך.

00:14:00

רק כשגדלנו אז קצת למדנו.
והיו לכם שכנים ערבים?
לא, הרובע שלהם לבד ואנחנו לבד.
אבל אין מרחק, היה ביננו כמו
בערך איזה חצי קילומטר.
בין... אצלנו אין חומה,
חאז זה פתוח,
אבל לערבים חומה מזמן
העות'מאניים, משהו עתיק.

הם היו לבד, אבל אנחנו
היינו בשכנות טובה.
היו באים אלינו בחתונות, משתתפים,
אוכלים מהאוכל שלנו והכל.
וגם אנחנו הולכים אצלם, היה
ביננו יחסים טובים מאוד.
אבא שלי ז"ל, היו כל
הערבים חברים שלו,

היה מלווה להם כסף
והם נותנים לו אדמה.
בשביל יעני כמו משכון,
ממשכנים אצלו את האדמה,
עד יום זה וזה, אם לא
ייתן, אז האדמה שלנו.
אז היו לו חברים הרבה.
וזה מלווה ריאל, זה 50
ריאל, הוא היה יושב טוב.

אז אותו יום כשעלינו ארצה,
הוא הכין שקית כזו, 'גורא',
את יודעת מה זה 'גורא'?
זה מן מעור של האייל.
זה מלא ריאלים הכל.
שם זה עלייה, ובעלייה
היה קצת חשוך.

00:16:00

שם היה רק כמה חלונות, ושכח.
הערבי הזה אומר: "מר ישועה,
אתה שכחת את הכסף שלך".
אבא שלי לא האמין שהערבי הזה
יהיה בן אדם ויביא את זה.
תראי איזה... נתן לו
את זה, 200 ריאל.
200 ריאל זה הרבה כסף.
ולא לקחו לכם את הכסף הזה?
-לא.

בדרך היו כל אחד עושה לו
מחסום: "יאללה, מס גולגולת."
מס, כסף, סופרים
עשרה ל"י הוא לוקח,
ככה עשירי, ואנחנו
תשע, וככה כל הדרכים.
הדרך לקחה לנו איזה 13 יום.
ואנחנו הולכים על גמלים וחמורים.
מחאז עד שהגענו ללאחץ'.

הערבים היו מביאים סחורות
על גמלים, מתעדבה, מעדן,
והם מכירים את הדרך.
אצלנו כל שני וחמישי
הם יורדים ל...
אז הם באו, הביאו את החמורים
שלהם, השכירו לנו הגמלים,
והדריכו אותנו, הם יודעים את
הדרך, אנשים שהדריכו אותנו.

הגענו ללאחץ', אחרי 13 יום, כל יום
היינו עושים בערך איזה 30 קילומטר.
היו מחלקים את זה,
נחים, ובלילה הולכים.
ביום נחים, ובלילה הולכים כדי
שלא אלה השודדים ימצאו אותנו.
הם היו כבר מכירים אותם,
היו משחדים אותם,

00:18:00

אלה יעני חברים שלנו,
"תן לו לעבור קח" וככה,
כל הדרך הם משחדים אותם.
ואלה, כל אלה סודנים,
כל אחד עשה לו מחסום 'יאללה
כסף.' עד שגמרו הכל.
אבא שלי היה לו כמה
כסף, הוא הלווה לעניים.

והוא החתים אותם, הגיע פה לסוכנות,
הם נתנו לו עד הגרוש האחרון.
אין מה להגיד, אבא
שלי לא היה טיפש.
הלך לסוכנות, ספרים היה
לנו שני ארגזים ענקיים,
לאן הגיעו? לחיפה. בחיפה
אמרו 'נשרפו הספרים'.
ואבא שלי הלך ועשה
להם צרות צרורות.
החזירו חצי מהספרים וחצי לקחו.

אלה הכל שכתיבת יד לקחו,
השאירו לנו את הדפוס.
אבא שלי כל החיים שלו היה
בוכה על הספרים האלה.
פעם יגידו ביפו, פעם
בחיפה, ביפו, בחיפה.
ואבא שלי התרוצץ עד שהוא
הביא, לא הביא הכל.
מאיפה הוא הביא את
הספרים מהבית ספר בחאז?

כן, לא היו שמים, את יודעת כמה
עולה ספר בתימן? זה יקר מאוד.
אוי ואבוי אם תעשי לו
ככה, מקבל סטירה.
היה מחסור בספרים.
הרוב זה היה כתיבת יד.
כל אחד מעתיק אחד מהשני.
ויש להם זמן.
אז הכל היה כתיבת יד.
כל אחד היה לוקח ספרים שלו הביתה.
לא משאירים בבית כנסת.

00:20:00

למה היו באים, מתארחים,
גונבים ובורחים.
הוא ידע שיש לו ערך לספר.
גונבים, בורחים.
אז כל אחד לוקח את הספרים שלו.
אבא שלי היה לו ארגז
מיוחד עם מנעול כזה.
הוא מוציא אחד אחד,
"אוי ואבוי שאתה תקרע",
"יקרע לך את הנשמה."
ככה הם אהבו את הספרים.
הייתם במחנה עלייה.

כן.
-איפה?
אנחנו הגענו לראש העין.
אה מחנה עלייה בארץ.
-כן.
לעלייה הגענו מחאשד, על יד עדן.
אז הגעת למחנה עלייה,
לא בראש העין, איפה?
חאשד.
-חאשד?
חאשד, חאשד.
-חאשד?
כן, ח,ש,ד זה על יד עדן.
ושם הייתם שלושה חודשים?

שישה חודשים.
עבדנו בבית חולים, והיינו קוברים,
היו מתים והיינו קוברים אותם ב...
אני ואחי.
היינו הולכים לקבור אותם בחולות,
לא היה בית קברות רשמי.
אז היו שולחים אותנו ל...
זה היה קרוב לחאשד,
אולי איזה 5-6
קילומטר, הכל חולות.

שם חם, היינו הולכים
רק עם תחתונים.
חם, את לא יכולה לישון בחום.
כשההורים שלך עלו לארץ
הם עלו גם עם הילדים?
עם האחים והאחיות שלך?
-כן.
כל אח כבר משפחה בפני עצמה,
כל אחד, משפחה עם ילדים שלו.
האחים שלי לא היו
קטנים, אני בן זקונים.י

00:22:00

יש לי בן אח שהוא יותר
גדול ממני בשלוש שנים.
עלינו במטוס בעלייה 'על
כנפי נשרים', כמו שכולם.
הגיע הזמן, הגיע הרישיון
שלנו לעלות ארצה,
למה לא היה לנו רישיון,
עלו ההורים לפנינו,
בשישה חודשים, ואחר כך אנחנו.
גמרנו לעבוד, אמרנו
'מספיק, נעלה ארצה'.

והסוכנות סידרה לנו
את האישור והכל.
עלינו לראש העין,
קיבלנו שם מהסוכנות,
2-3 שמיכות ומיטה,
ואיזה סיר אלומיניום, קומקום,
וזה חייבו אותנו אחר כך,
עבדנו ושילמנו על זה.

בסוף כן.
המיטה של הסוכנות והמזרון
של הסוכנות, שילמנו על זה.
ואנחנו ביבניאל עבדנו
בסוכנות, חפירות.
אז הורידו, אמרו: "אתם חייבים
לסוכנות מיטה ושמיכה."
אמרנו 'חייבים ככה, מה הבעיות.'
למשל בפורים היו עושים זלביה,
את יודעת מה זה זלביה?

כן? בבוקר חריש, הוא עשה...
חריש זה חיטה גרוסה,
בורגול, בורגול היו עושים.
חריש.
איך?
-אנחנו קוראים לזה חריש.
בחגים לחוח, חוויאג',
כובנה, לסיס,
כמה שהיית אוכלת, לא היית שבעה.

00:24:00

היינו אוכלים, ואני לא אגזים, 4 ארוחות.
ומיום חמישי אימא שלי
מתחילה לבשל ולאפות והכל.
מוצאי שבת, אין אפילו גרגיר.
קמה לעשות... בתנור
ועושה קערה זחוק, יאללה.

וכשבאתם לארץ, אימא שלך
עשתה את המאכלים? הכינה?
מה הכינה? היינו הולכים לחדר
אוכל, מביאים אוכל מוכן.
לא עשינו, לא שום דבר.
רק אחר כך ביבניאל, גם
כן, היה הכל אצלם מוכן,
ומה היא תעשה? מרק וחילבה.
זה מה ש... זמן הצנע.
יש בעיות עם השיעול.

אני התחתנתי ביבניאל,
מה היה לנו אוכל?
אטריות, תפוחי אדמה, זה הכל.
מכנסיים אני השאלתי מחבר
שלי, למה אני יצאתי מהצבא,
חייל משוחרר, וישר חתונה.
אימא שלי היא גידלה 8 ילדים.
ופרה, גם כן היא הייתה
מאכילה את הפרה,

וטוחנת, אופה, הולכת
להביא מים ממרחקים.
והבנות, את יודעת,
חלק היו כבר נשואות,
כל אחד עושה לבעל שלה, והיא סבלה.
מכל הבחינות, בעל בתימן,
את יודעת, הוא אדון.
אדון, הוא בא לאכול, ישן...
והאישה עבד כל הזמן.

00:26:00

היו משחקים עם האלה... של התמרים,
עושים... אומרים...
וזה המשחקים או
כדור, משחקים כדור.
מי היה לא תופס, נותנים
לו עם הכדור, כדור קטן.
זה המשחקים שלנו, אין משחקים...

ותגיד חגגו לך בר מצווה?
לא. סתם חפיף.
קצת לסיס... פול אם זה
לילדים, שלומדים במדרש.
בית כנסת, מחלקים לילדים וזהו.
ולא עלית לתורה בבית כנסת?
עולים בגיל חמש.
בלי בר מצווה בלי בטיח.
מרגילים את הילדים מגיל
חמש לעלות לספר תורה.

היינו עולים בשישי כל הזמן.
זה לא בר מצווה.
'בלדי' זה נוסח,
זה לא מאריך, זה תפילה
קצרה, כמו תמצית.
ושאמי מאריך, לומדים כל מיני סיפורים.
אז מאריך לגמרי.
אצלנו הבלדי זה מה שצריך, התמצית.

בקיצור. הבלדי, המקור
שלו זה מירושלים,
למה אומרים 'בלדי'?
'בלדי' יעני זה העיר
ירושלים זה המקור שלו.
והשאמי זה מכל מיני, מחוץ לארץ.
מאשכנז...
אצל מי עבדת?
משפחת נהרי, נפטר, יוסף נהרי.

00:28:00

זה בגיל 11-12.
עבור אוכל.
אוכלים, שותים,
בערב כובנה, לישון.
היינו עובדים לפעמים עד 2 בלילה.
בחורף.
למה חאז זה חם.
בחורף עד 2 היינו עובדים.
זה היה שיר תפילה.
למה הדיוואן של שבזי,
את יודעת מה זה?

אז אומרים אין שירה אלא תפילה.
השירים של מורי סאלם זה תפילה.
אז אסור יעני בפה כמו
שרים, צריך מהספר.
יש שיר שבת, יש כל
מיני שירי חתונות,
שירי חתן, כל מיני שירים.
ותגיד חיים, אם היו אומרים לך
לבוא לתימן, היית רוצה לבקר?

זה מעניין 'תחרב
ותישרף, אומרים...
'תחרב ותישרף' זה בארמית אומרים.
מה יש לי לחפש שם?
אין כלים, ידעת את זה?
שם אין מים,
היינו רוחצים בשבת
עד פה, קצת מים...
אין מים, מחלקים מים, הנשים
הולכות עם זה מהאגם.

ואם לא יורד גשם, שנת בצורת.
הם חיים רק על הגשם.
אם... מים, תשתו מים, היו אומרים.
אין מטר, כולם מתים מצימאון.
אז אם הייתה שנת בצורת,
מה הייתם עושים?
היינו... לא אוכלים שום
דבר, אין מה לאכול.
דייסה היו אוכלים האנשים העשירים.

00:30:00

אפילו לעשיר יש מלא חיטה
במחסן, הוא מפחד שייגמר לו.
אז כל פעם מוציאים קצת קצת,
ועושים דייסה, אוכלים.
חיים רעים, ויש שם ילודה...
אבל כולם מתים מחוסר ניקיון.
ואחד מדביק את השני.
לא היה שירותים סגור,

היו הולכים בשדות.
והזבובים, את יודעת,
עוקץ ילד, מעביר.
זה לא היה ניקיון בכלל, בכלל.
בצנעא כן היה להם, היו
שם מקומות עם ברזים,
אבל אצלנו...
אין מים לשתות או לבזבז לרחוץ.

יצאתי מהצבא, התחתנתי בשנת 53'.
אחרי שנה השתחררתי מהצבא בשנה.
ואחר כך עבדנו בכל
מיני עבודות חקלאות,
סיקול אבנים, בכבשן
לשרוף אבנים, במחצבה.
ביער.

אחר כך נכנסתי לעבוד בבניין.
אז הקבלני משנה אומרים לי:
"אתה מתאים לך להיות בנאי."
אמרתי: "בסדר."
אמר: "תבוא."
"מ-4:00 עד 6:00 תעבוד בחינם,
אני אלמד אותך איך לבנות."
אמרתי "בסדר" שמחתי.
עוד את יודעת, היה כוח.

00:32:00

אז עבדתי איתם איזה חודש ימים.
אני רק מגיש להם בלוקים
וטיט, והם בונים.
אני אומר לו: "תן לי לשים בלוק.
לראות איך אני מעמיד את הפלס"
"מה, ככה אני רואה אותך,
אני יכול ללמוד מקצוע?"
"לא, תחכה, תחכה עוד חודשיים."
עזבתי אותם, אמרתי
'מה אני פראייר?'
עובד איתם חודשיים, לא
שם אפילו בלוק אחד.

עזבתי והלכתי למקום אחר.
שם קידמו אותי, עבדתי 11 שנה.
בבניין אצל קבלן אחד.
קוראים לו שמואל אלבק.
אז היה בתנאי, קרן ביטוח אתה
תקבל 12 יום, הייתי עובד 24 יום.
נותן לי קרן ביטוח רק ל-12 יום.
"12 אם אתה רוצה,
ואם לא לך הביתה."

היה מיתון, אנשים לא
עובדים ואני עובד.
אז אמרתי 'חבל.' ואבא כבר לילדים.
ועבדתי אצלו 11 שנה ואז כאילו
שילם רק עבור 5 שנים וחצי.
5 שנים וחצי, והיה קרן
ביטוח לפועלי בניין והכל.

ההסתדרות לקחו את הקרן
ביטוח של פועלי הבניין,
קנו, בנו תעשייה על חשבוננו,
ובסוף, התבגרנו, אנחנו
רוצים את קרן הביטוח, אין.
לא נשאר כסף, איפה הכסף?
לא יודעים.
ועד היום מגיע, וזה הון
תועפות הקרן ביטוח שלנו.

00:34:00

בקיצור עבדו עלינו בעיניים
איך שהגענו ארצה.‎
כל השקרנים.
אני עליתי בשנת 1949.
עלינו לעין שמר.
לראש העין.
נשארנו בראש העין
איזה שישה חודשים,
אחר כך עברנו לעין שמר, להורים.

אחר כך הלכנו לעבוד
בבנימינה, בזיתים.
עבדתי איתם שם איזה
תקופה, חודשיים.
ואחר כך בחקלאות, במלפפונים,
בעגבניות, בכל מיני חקלאות.
גם כן בבנימינה.

והיינו ברגל כמעט
מכרכור עד בנימינה.
לא היה אוטובוסים.
למה בתימן היינו כל הזמן הולכים
מרחקים מכפר לכפר, לעבוד ברגל.
לפעמים את הולכת 15 קילומטר,
הולכת וחזור, הולכת וחזור הביתה.
לא היה לנו כלי רכב.

מי שיש לו כסף היה רוכב על חמור.
אבל הצעירים מאיפה להם כסף?
ומה אבא שלך עשה כשהוא היה בארץ?
גם עבד בחקלאות.
הוא היה כבר זקן.
הוא היה שוחט גם כן,
לאנשים, בחינם.
בתימן לא היו לוקחים,
לא עבור ברית ולא עבור שחיטה,
זה עושים כמצווה.

פה, את יודעת, דורשים כסף.
בתימן לא קיים, אז אבא שלי
היה שוחט בלי כסף... לאנשים.
לפעמים היה עוד מורט להם עוף.
חיים, תודה רבה.
אין על מה, גם תודה רבה לכם.

Haim Nagar

Interviewer -
Galit Cohen Krespi
Video length:
00:32:35
Date Taken:
01/01/1
Place:
Haz
,
Yemen
Playlist (0)
00:00:00

More Life Stories:

Search