מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

יונה וסעדיה מדמון, בוא תספרו לנו.

יונה, מה השם שלך בתימן?

חממה. -חממה מדמון?

חממה מדמון -ומתי נולדת?

אני לא יודעת -באיזה שנה?

00:01:00

מתי היא נולדה?

אני לא יודע, בערך בגיל 8-9 עלינו ארצה.

1915, אני חושב.

אז לפי מה שרשמו אותה כשהיא

עלתה, בת 102 שתהיה בריאה.

כן, בערך זה. גם

אני אמרו לי 1938.

ואתה בן 81.

00:01:30

ומאיזה עיר? איפה נולדת?

בערבית 'בין שני הרים', הר

פה הר פה כמו וואדי כזה שם.

00:02:00

אני זוכרת -כשהיית

ילדה, מה שיחקתם?

משחקים, שיחקנו הכל.

שמה היו הרבה תאנים, היה הרבה

חול אז שיחקו כל מיני משחקים.

00:02:30

לקפוץ, לרוץ, תופסת.

היה שם תופסת והכל.

שיחקו אפילו להיכנס בתוך החול

וקברו אותם עד פה עם החול.

אני עוד זוכר את המשחקים האלה.

משחקים ישנים שיחקנו.

בובות לא היה. עשו להן

בובות לבד, מעצם.

00:03:00

לקחו עצם של פרה מהצלעות. עשו לה פה מטפחת,

עיניים ופה ועשו לו בגדים עם סמרטוטים

וכאילו זה היה בובה. והילדים

היו מתחרים מי הכי יפה.

00:03:30

את זוכרת משהו מההורים שלך?

מאמא ואבא?

את אמא היא לא הכירה

-לא הכרת את אמא?

לא, היא גדלה עם אמא חורגת,

היא לא מכירה את אמא.

אמא שלה נפטרה? -נפטרה כשהן

היו קטנות מאד, האחיות שלה.

אולי הגדולה שכבר נפטרה אולי היא הכירה

את אמא קצת. אבל אמא לא מכירה אותה.

00:04:00

אז אבא שלה התחתן עם מישהי בשביל

לגדל את הילדים -איך קוראים לה?

רזאל -ולאבא?

לאבא קראו יחיאל, נכון? יחיאל.

מה אבא עשה? מה הוא היה עושה?

הוא עבד כחייט. גם הדוד

שלי, הבן שלו, גם היה חייט.

 

00:04:30

ברקמה, את ראית את המכנסיים

של התימנים, רקמה פה.

הם עבדו בעבודות טובות

והוא לימד גם את הבן שלו.

לימד אותו מאד יפה. הדוד שלי כמעט

ולא יצא לכפרים, הכל באו אליו.

כל מה שהוא רצה הוא ביקש

מהערבים, בא אליו.-

הוא רוצה כבש, הביאו לו כבש. הוא

רצה תרנגולת, הביאו לו תרנגולת

00:05:00

בתנאי שהוא גם היה תופר. הוא

היה גוזר את המידה בשביל לתפור

הוא היה מומחה. אז הוא עשה

גם בגדים וגם מעילים.

פה בירושלים או בחברון, בגדים של

עורות של כבשים הוא היה מומחה.

00:05:30

הוא היה מקשט את זה באדום

הכל היה בידיו, אני עוד זוכר את זה.

הוא לא עבד כמו שאר האנשים

כל אחד עם המקצוע שלו.

יונה, מה את זוכרת מאבא שלך?

-חייט.

חייט זה לתפור בגדים.

לא זוכרת הרבה

00:06:00

מי זה? - זה בעלי.

הבעל שלך? אבא שלך?

אבא שלי.

באיזה בית גדלתם בתימן?

איך היה נראה הבית?

00:06:30

זה היה 2 קומות, בית של הסבא. למטה היו

גרים העופות, הבהמות, החמורים והפרות.

גידלו גם פרות, אבל לא הרבה,

לא מגדלים בשביל מסחר.

מגדלים בשביל חלב, שמנת.

עופות רק בשביל הבית,

אין לול אין כלום.

00:07:00

הן נכנסות לבית, בבוקר משחררים

אותן חופשי, מסתובבות בכל הכפר.

אפילו של כל הכפר. אנחנו היינו

50 משפחות, לא היינו הרבה.

כשהערבים רצו עבודה מהיהודים

אז פיזרו אותם בכל תימן

כל כפר ערבי היה כפר יהודי, אבל לא מעורבב.

כפר יהודי וכפר ערבי.

00:07:30

אנחנו למשל היינו צנעא

והערבים היו למטה.

הכפר שלכם היה כפר של יהודים?

בכפר שלנו היו רק יהודים,

ויש כפר על ידינו של ערבים.

זה נקרא כפר אחד, חלק

ערבים וחלק יהודים.

למה פיזור אותם ככה? שהיהודים

ידעו את כל העבודות.

00:08:00

חרס, לתפור כמו שראיתם

כמו מגשים כאלה

אין נירוסטה, אין שום

דבר הכל כלי חרס.

אפילו שהיו מגישים את הפיתות שאמא שלי

עשתה, כאלה גדולים ואכלנו את זה.

00:08:30

בכל תימן היו רק עבודות כאלה.

אני לא יודע מה היה מצנעא והאלה

אבל בכפרים מסביב רק עבודות כאלה.

00:09:00

אמא שלי עשתה כלים שאפשר לשים

פה כלי חרס ומסביב גחלים.

ואז הכל נשאר חם כשאנשים יבואו

ויכבדו אותם במשהו לשתות.

וגם אפילו כוסות מזכוכית לא היו, רק

מכלי חרס שאמא שלי עשתה עם ידית והכל.

00:09:30

זה? -כן, היא עשתה כאלה דומים. מאיפה זה?

היה לכם יותר יפים.

כאלה עשו בגודל כזה. כשיש

חתונה, מגישים פיתות.

00:10:00

כמה אחים ואחיות היה לך?

-שתי אחיות ושני אחים.

אחד נפטר בתימן והשאר עלו לארץ.

אתה זוכר את השמות שלהם? -דוד שלי

קוראים לו יחיאל על שם אבא שלו.

00:10:30

לגדולה קוראים ע'זאל. זו שהייתה גרה

אצלנו ולא התחתנה קוראים לה זהר.

לא רצתה להתחתן, אז היא גידלה אותנו.

אמא שלי עבדה והיא גידלה אותנו.

כל הבית על הראש שלה.

אוכל, בישולים, הכל.

אז היא עושה את הכלים? -אמא

היתה עושה את העבודות האלה.

00:11:00

והייתם מוכרים את זה?

-בטח מוכרים.

למי? -לערבים. אמרתי לך שכל

הערבים השתמשו בכל הכלים האלה.

וליהודים? -יהודים שלא ידעו לעשות

עבודה כזאת, גם ליהודים מכרו.

הוא יכול לעשות עבודה אחרת, נגיד

אני מבקש ממנו שיעשה לי סנדלים

והוא רוצה את העבודה שלנו

אז הוא יקח את זה בתמורה.

00:11:30

למשל, אבא שלי הוא לא ידע להיות חייט.

אבא שלי עשה סנדלים.

הוא היה סנדלר? -סנדלר אבל לא הייתה לו חנות.

כשאני הייתי הולך איתו לפעמים לכפרים

היינו עושים לערבים

ניקוי של אבן הריחיים,

00:12:00

היה לו משהו מיוחד שהוא היה מנקה

את זה בשביל שאפשר יהיה לטחון.

לפעמים כשהריחיים טוחנות הרבה שנים,

צריך לנקר אותה כדי שיהיה לה שיניים.

אז הוא היה עושה את העבודה הזאת.

אם יש קרע בדלי, בשביל להוציא

מים מהבאר, הוא היה תופר.

00:12:30

או אם הם רצו חדש, הוא היה לוקח

עור מהערבים והיה תופר את זה.

אפילו אם הערבים היו רוצים

שיסייד, הוא היה מסייד.

לא היה מברשת, היו לוקחים עלים מיוחדים

וטובלים את זה ומייסדים את הבית של הערבים.

00:13:00

מה עוד את זוכרת מהבית שלך?

אמרתי לך, היא לא זוכרת כלום.

מה את זוכרת אמא מהבית של סבתא?

את זוכרת משהו?

הייתם עושים חגים?

- היינו עושים חג ביחד.

תספר למשל על פסח.

00:13:30

פסח, היינו עושים חג יחד. אין

שולחנות, אין קרשים, כלום.

עושים כאלה שתיים -שלוש,

יושבים מסביב ועושים פסח.

קוראים את ההגדה -מתי את התחתנת?

מתי התחתנתי? אני לא זוכרת

00:14:00

אני לא זוכרת -היא לא

זוכרת, אין תאריך.

בת כמה היית? -היא הייתה

קטנה, אולי בת 15.

זה היה שידוך? איך הכירו לך את הבעל?

-כן, שידוך.

איך קוראים לו? -אפילו זה ששידך

היה ערבי שהיה בקשר עם הסבא.

00:14:30

בחסות הסבא ובחסותו, אז הוא בא

ושיכנע אותה כדי להתחתן עם אבא שלי

ז"ל הוא היה מבוגר, הוא הי בגיל

25 ושם בגיל הזה הוא כבר זקן.

צריכים לחתן את הילד בגיל 18.

אם הוא נשער עד 19 -20 זה הגג.

00:15:00

אז הוא היה כבר מבוגר ואז הוא אמר לה 'כדי

לך להתחתן משפחת מדמון היא משפחה טובה

והוא יפנק אותך...' והיא הסכימה.

-איך קוראים לו? לאבא?

אמרתי לך, יחיא.

איזה זיכרונות לך יש מאבא שלך?

00:15:30

זכרונות מאבא שלי, אמרתי לך

אני הלכתי איתו להרבה כפרים.

יש לי הרבה זיכרונות. הלכתי איתו ברגל,

הלכתי איתו בוואדיות שלא מצאנו מה לשתות,

00:16:00

נגמרו לנו המים ואז הגענו לאיזה מקום והוא

אמר לי 'בוא נחפור פה' הוא ראה איזה רטיבות,

חפרנו, אני זוכר את זה כמו היום,

אבל המים לא היו כל כך טעימים.

חפרנו ובינתיים המים

באו מהצדדים ושתינו.

00:16:30

אפילו הבאנו לחמורים. פעם

אחרת הלכנו וגם לא היו מים,

עלינו איזה הר ואחר

הלכנו שטח מישורי

והיה עץ, אני לא יודע אם

אתם מכירים, עץ דומים.

00:17:00

אנחנו היינו אוכלים את זה בתימן. אז הוא אמר

לי 'תשב פה ואני ארד למטה. אולי אמצא מים.'

הוא ירד ואני ישבתי לבד עם החמורים, ילד

בגיל 11 לא פחדתי משום דבר, פחדתי רק מחיות.

אם יבוא זאב עכשיו, מזה פחדתי.

-למה הוא השאיר אותך? לאן הוא הלך?

00:17:30

אמרתי לך הוא ירד למטה

לוואדי בשביל לחפש לנו מים.

כל מה שיש יותר עמוק, יש מים.

שם היו לפעמים מעיינות.

ואני חכיתי שם לבד. עברו ערבים ואני לא פחדתי

מהם. הם אמרו לי 'שלום', אמרתי להם 'שלום'.

00:18:00

'איפה אבא שלך?' אמרתי 'הוא הלך לחפש

לנו קצת מים'. אמרו לי 'שלום' והלכו.

לא פחדתי מהם. פחדתי אם תבוא חיה. היו

אומרים לנו שיש נמרים, זה מה שפחדתי ממנו.

אחר כך הוא בא, המשכנו ללכת

-היית הולך איתו לבית כנסת?

כן, וודאי היינו לבית הכנסת

-אתה זוכר איך קראו לבית כנסת?

00:18:30

לא היה לו שם, בית כנסת.

אמרתי לך אנחנו לא הרבה

משפחות -כמה משפחות היו?

45 -50 משפחות, כל

הכפרים בתימן ככה.

אולי יש כפרים שהם 60-70 משפחות. אני

לפני כמה זמן בדקתי ושאלתי אנשים

כי הם פיזרו אותנו בשביל

שנעבוד אצל הערבים.

00:19:00

הערבים לא ידעו כלי

חרס, הם רק חקלאים.

אז אנחנו התפרנסו מהם

ועשינו חילופים.

רציינו בצל, הביאו בצל.

רצינו שום, מביאים שום.

אני זוכר שאבא שלי היה מתווכח ואומר 'תראי

אין לנו תרנגול לשבת, אני אעשה לך את העבודה

הזאת בתנאי שתביא לנו תרנגול'. אז הוא

היה אומר 'תבחר לך ותתפוס אותו'.

00:19:30

אם לא היה בשר, היינו מביאים מהם בשר.

אין לנו שום, מביאים שום.

אין לנו חריף, מביאים חריף.

לנו לא היה אדמות, לא גידלנו כלום.

הכל מהם. אפילו מלח.

היחסים היו טובים איתם? פעם אחת

הלכתי איתו לאיזה כפר די רחוק

00:20:00

הגענו לשמה, הם גרו על הר וכבר ראו

אותנו מהדרך וכבר הכינו את האוכל.

הכלים היו שלנו, הצלחות והכל שלנו.

הם היו שומרים, לא מערבבים לנו מרק

משלהם כי אסור היה לנו לאכול.

אז אנחנו מגיעים והיא אומרת 'יא סלאם'.

לאבא שלי היו קוראים סאלם.

00:20:30

אז הוא אומר 'מה רצית?' אז היא אומרת

'תבוא לפה'. אנחנו מגיעים, עשתה לנו אוכל

וכבר אירגנה לנו שמנת עם חריף.

'אם אתם עייפים, תאכלו עכשיו'.

 

00:21:00

אמר לה 'אני אלך להוריד

את הדברים מהחמור'.

היו חסידי אומות עולם, ישנו

אצלהם, אכלנו אצלהם, הכל.

יונה, מה היית מבשלת?

איזה אוכל היית מכינה?

00:21:30

תנור בשביל הפיתות. היה לה גם פה,

אחי הוריד את זה לפני כמה זמן.

את ראית את התמונות פה? הולכת

עם הדודה ועושות פיתות.

יש תנורים קטנים בשביל יומיום

ויש תנורים גדולים בשביל שבת

כדי להכניס את כל האוכל לשבת.

00:22:00

איזה אוכל היא הייתה מכינה?

-לא היה הרבה אוכל בתימן.

מרק, פיתות, עסידה שעושים

סולת, דייסה אבל עבה.

00:22:30

סולת ועושים אותו ככה

ואוכלים אותו עם מרק.

חלבה, זה כל האוכל. חותכים חתיכות

קטנות בתנור. זה כל האוכל של תימנים.

אין עגבניות, אין

מלפפון, אין שום דבר.

00:23:00

מה היא אומרת? - היא אומרת

שתימן הייתה מתוק כמו מן.

זה כל האוכל שהיה בתימן.

אנחנו לא הכרנו עגבניות.

אם יש עגבניה אז היינו

רוצים אותה בשביל החריף.

אין בישולים עם עגבניות, לא אכלנו מלפפונים.

מה שהיה אכלנו זה לוביה שהיינו מגדלים.

00:23:30

אכלנו קרט שהיו מגדלים לא אצלנו, אלה

שהייתה להם אדמה. אכלנו בצל כשהיינו קונים.

היה בא מישהו בשבוע מסתובב עם

חמור, עם קרט, צנון, פטרוזיליה.

אלה שהיו מגדלים

היו באים ומוכרים.

היה בא לנו עד הבית. אנחנו היינו

קונים קרט, בצל, שום ירוק.

00:24:00

התימנים אוהבים שום ירוק, לא

משאירים אותו שיהיו ראשים.

אם הוא מוכר את זה ירוק,

הוא מוכר את זה ביוקר.

אפונה שהיו מגדלים, היינו קונים.

הערבים היו מגדלים תירס או דורה.

 

00:24:30

אז היו זורעים ואז זה היה

עולה ככה כמו שעועית.

אנחנו לא השארנו את זה עד שזה

מתבשל, אכלנו את זה כשזה עוד רך.

בישלנו את זה ואכלנו

אותו יחד עם הקליפה.

00:25:00

אחרי שהתחתנת ונולד סעדיה

ונולדו עוד ילדים, עדיין עבדת?

לא, היא עבדה. אין בית ספר,

מי שיש לו כסף הביא מורה.

00:25:30

מתאספים 3-4 אנשים וכל הלימוד הוא

בבית הכנסת. כל הלימוד, רק תורה.

רק בנים? -רק בנים, בנות לא למדו.

מי שיש לו כסף קצת לימד את הילדים.

יש כאלה שלא היה להם כסף לתת

תמורת המורה אז הם לא למדו.

יש כאלה שלא שעלו לארץ

ולא ידעו אפילו לקרוא.

00:26:00

אתם ידעתם לקרוא? -אני ידעתי

בגלל שאבא שלי השקיע בי.

הוא עבד והכל. היינו

צריכים לקחת את המורה,

ולתת לו ארוחת בוקר, צהריים וערב.

והוא ישן בבית כנסת.

הייתה לו מחצלת, ישן על זה.

אתה זוכר איזה שיר

שאמא הייתה שרה?

00:26:30

היא יודעת לשיר.

את רוצה לשיר לנו?

00:27:00

מה היא שרה בעצם? אתה

מבין מה היא שרה?

חלק מבינים, חלק לא.

זה בערבית ספרותית.

על מה? -שרה על הכלה, אומרת 'אם היה

לה כסף הייתי קונה מטפחת יותר חדשה'.

ואתה זוכר אתה שהיא הייתה שרה?

-בטח.

00:27:30

בבית? בחגים? מתי?

-בחגים, בבית, בחתונות.

מה אתה זוכר מהחגים? -כל

החגים חגגנו טוב, אכלנו טוב.

אין חג שכמה אנשים לא שחטו שור/פרה.

אין אטליז. תרנגולות מגדלים בחוץ.

00:28:00

אם אנחנו רצינו כבש, הולכים

עם עוד שותף וקונים כבש.

אם רצינו עגל, היינו להביא עגל.

אם יש פרה מבוגרת,

הערבים לא אכלו אותה.

מביאים אותה ליהודים בחצי מחיר, ואז

מגיעים היהוד באים ושוחטים אותה.

00:28:30

אפילו בן אדם יכל לקנות אותה והיה

נותן למסכנים. לזה נותן רגל, למצווה.

בפרט בחגים -מה זה מסוואה?

מה שהיא אמר

מצווה. נותנים נדבה לאנשים.

00:29:00

בקיצור, את יודעת שכשיש יהודים הם מגובשים.

האחד אוהב את השני, אחד עוזר לשני.

רואים בן אדם שבמצב לא טוב, נותנים לו. יש

כאלה נותנים בסתר, יש כאלה נותנים בפרהסיה.

כולם יודעים האחד על השני.

הייתה קופסה קטנה, כמה

בתים וכל אחד נתן.

00:29:30

הייתה חתונה לאיזה ערבי לא בכפר שלנו.

איפה שהיא הייתה הולכת למכור את הדברים.

הכל היא הייתה מרימה על הראש, אין חמור. רק

אם אני הייתי הולך עם אבא, היה לו את החמור.

אבל שאר הדברים היא

הרימה על הרא -כמו מה?

00:30:00

הרבה דברים, כלי חרס. הכל היא

שמה על הראש והולכת למכור.

אז היא במקרה הייתה ביום שלקחו

כלה מכפר אחד לכפר של הערבי.

00:30:30

אז היא ליוותה אותה והלכה איתה עד חצי הדרך.

עד איזה אבן מיוחדת שהיא אמרה לה.

הייתה איזה אבן טובה שבן

אדם חלש נניח ילדים קטנים,

00:31:00

מביא אותו לשם ומכניסים אותו

לשם 7 פעמים והילד היה מבריא.

אז קראו לאבן "רוח מאלוהים".

אז אמרו לה תבואי עד שאנחנו נגיע לכפר,

אמרה אין לי זמן אני צריכה ללכת הביתה

אמרו נשלם לך, אמרה לא. עד פה.

00:31:30

אז היא ליוותה אותם עם הכלי הזה.

הם הביאו לה את זה, זה לא שלה.

אז היו מבקשים ממנה שתבוא לנגן בזה? -כן,

הם לא ידעו לנגנן הם ידעו רק חקלאות

אפילו אם יש להם חינה, הם קראו

ליהודיות שיעשו להם את כל העבודה.

00:32:00

אבל תמורת לא רק כסף, לא רצינו כסף.

אז היו נותנים להם דורה, תירס, חריף.

כל מיני דברים בעד

נותנים להם והן מתחלקות.

יש כאלה שאפילו היו נותנים

כבש, אם לא היה מה לתת בתמורה.

והן היו מחלקות את זה בבית.

00:32:30

עכשיו בבית דיברתם רק ערבית? -רק ערבית.

לא, היהודים דיברו עברית.

דיברתם עברית? -דיברנו

עברית, אבל עברית תימנית.

למשל, אנחנו אומרים שיתחבא, אז אנחנו

אומרים תתכסה שהערבי לא יבין.

00:33:00

מה עוד?- היינו מרמים אותם ככה והם

לא ידעו על מה אני היינו מדברים.

00:33:30

היא אומרת לפני שאתה תתארס, האישה מבקשת

הרבה דברים שאתה לא יכול להביא אותם.

עכשיו את עבדת מאד קשה,

הילדים עזרו בבית?

00:34:00

הדודה אצלנו הייתה מילדות כי ההורים שלה מתו.

אז היא הייתה אצלנו וגדלה אצלנו וטיפלה בנו.

הכל היא. משק בית, הכל.

אמא הייתה באה רק בערבים

בשביל לתת לנו חלב.

00:34:30

ואם נגיד איחרה, והילד בוכה היה לנו ערבייה

ששומעת והיא שואלת 'למה הילד בוכה?'

אז היא אומרת 'אמא שלו עוד לא באה'. אז

היא אמרה לה 'בואי קחי לך חלב מהפרה'.

אז היא הולכת ונותנת חלב לילד.

00:35:00

מהפרה? -כן. כי הערבים היו מגדלים

פרות, יהודים רק אחדים גידלו פרות.

ואם היו בכפר 2-3 פרות, הן

היו מספקות לכל הילדים.

זה בא לבקש, נותנים לו. יש כאלה שכבר יודעים

מי יבוא, אז כבר מכינים. אלה שיש להם פרות.

00:35:30

אמרת שרק הבנים הלכו לבית

הכנסת, מה עם הבנות?

הבנים הלכו לבית הכנסת, אנחנו

למדנו שם בבית כנסת רק ילדים.

השכר לבן אדם היה בתמורה לאוכל. שהוא

בא שבוע אצלי, שבוע אצל השני וככה.

מה הבנות עשו בזמן הזה?

הבנות עבדו בעבודות האלה ושיחקו.

לא למדו.

00:36:00

ומה הייתם עושים כל יום בבוקר? הרי

לא היה בית ספר. מה הייתם עושים?

הולכים ללמוד. אנחנו הילדים הלכנו בשעה 7-8.

יש כאלה שלא רוצים ללמוד ובורחים.

ההורים שלהם מביאים אותם

למורה ומשכנעים אותו.

יש כאלה מתקדמים אז

המורה מפריד בינהם.

00:36:30

יש כאלה עוד שצריך ללמד

אותם מההתחלה את א'-ב'.

אתם ידעתם עברית כי למדתם בבית כנסת.

הבנות, אמא ידעה עברית?

לא. והבנות גם לא.

אנחנו ידענו לקרוא, הבנות לא.

הייתם מדברים בינכם בעברית?

יש כאלה שלמדו, יש כאלה

שהיו שומעות ולומדות.

00:37:00

אם הן עוברות דרך בית

כנסת אז הן שמעו ולמדו.

יש כאלה משחקות, ילדים. אותנו הכריחו ללמוד.

וגם נתנו הוראה מי שלא לומד טוב ולא מקשיב

00:37:30

יש שוט, האבא היה אומר למורה 'אני

מרשה לך בכל הגוף להרביץ לו.'

רק תשמור על העיניים ואל תפגע בעיניים.

אבל לשאר תרביץ'.

זה הוראה מההורים, הילד מפחד.

לפעמים יש ילדים שלא לומד או לא רוצה

ללמוד פעם הוא מסתכל מתי שמים לו אבן פה

00:38:00

אוי ואבוי לך אם היא תפול.

אני ראיתי את זה.

סיפרת קודם על האבן הזאת, יש עוד מנהגים

שהיו או דברים שהאמנתם בהם? אמונות טפלות?

אמונות וזה באמת עזר.

גם לנו הייתה אבן כזו.

מה עוד חוץ מהאבן?

- זה מה שהאמינו.

00:38:30

היו אומרים ואז מכניסים אותו

מפה, מסובבים איזה 3,4,7 פעמים.

מאמינים במספר 7 והילד מבריא. עכשיו

ילד שהוא משלשל, לא יודעים מה לתת לו.

אז שמים אותו בשמיכה,

מקפלים את השמיכה.

00:39:00

באים שני אנשים ועושים ככה,

הוא לא נופל כי סגרו עליו.

ככה עושים לו 3-4 פעמים,

מוציאים אותו ומבריא. -מה עוד?

עכשיו מה עוד? בן אדם חולה, עם אש תופסים

לו פה. נגיד בן אדם מבוגר, תופסים לו פה.

00:39:30

תופסים אותו ועושים אש עם ברזל כזה

עקום, נותנים לו פה. כמה ימים וזהו.

היא אמרה מקוואה, מה זה?

זה מכות עם אש, אני אפילו פה בארץ עשיתי.

אחת פה,אחת פה ואחת פה.

בתימן, עשיתי באצבע הקטנה. קפצתי

על איזה אבן והתנפחה לי הביצה

00:40:00

אז בא מישהו ואמר 'תעשו לו מקוואה פה'.

עשו לי מקוואה פה וזה הבריא.

זה אמונות. היה לי דוד שהיה לו 53 מקוואות.

כל פעם שהיה חולה, עשו לו.

לא עובד, רק היה עובר מהאחד לשני.

עובר מישהו ושאל 'מה קרה?'

אמרו 'הוא חולה' למה מה יש לו?

תעשו לו את זה.

00:40:30

היו לנו אפילו פה בחורות. הייתה איזה

זקנה שעשתה את זה אפילו בארץ.

אחר כך אנשים פחדו, הלשינו.

חשבו שזה לא בסדר. מה אמא הייתה לובשת?

צמידים? תכשיטים? כמו שהיא לבושה עכשיו?

 

00:41:00

תכשיטים, עגילים, במקום המטפחת היה כובע עם

כל מיני קישוטים. סגור, לא רואים את השיערות.

שמלה. עכשיו יש לך שמת לשבת, שמלה לחג.

כל פעם החליפה. בשבוע רגיל, שמלה פשוטה.

00:41:30

בשביל לעבוד, שמלה עד פה.

המכנס הזה שאמרתי לך.

לבנים הייתה תלבושת

מיוחדת לבית כנסת?

00:42:00

זה שיש לו לובש לבן, אחר לובש טלית

עם כל מיני קישוטים כמו היום.

זה שאין לו , לובש טלית לבנה בלי שום דבר.

עושה לו רק ציציות.

הכל לפי היכולת של הבן אדם.

שמרתם שבתות? חגים?

00:42:30

שמרנו שבתות, חגים, צומות. הכל.

מה זה אומר לשמור שבת?

בתנור הגדול, שמים...

00:43:00

היינו לוקחים מתחת לעיזים, היינו מבקשים את

זה מהערבים, חתיכות ומדליקים את זה בתנור

וכל השבת זה היה נשאר דלוק ושמים את

כל הסירים על זה וסוגרים את התנור.

וכל השבת נשאר חם. -מי היה

הולך להביא את האוכל?

00:43:30

כל אחד בבית שלו. לכל אחד

יש 3-4 תנורים בכל בית.

רק את המצות היו עושים ביחד. הבחורות ידעו את

כל הדינים. ידעו שהמצה לא צריכה להיות תפוחה.

00:44:00

אחת עושה ככה, השנייה לוקחת את הזה, השלישית

שמה. את המצה הזאת לא כל כך קל לעשות

אנחנו מנקים כל החיטה, אחד אחד. לוקחים פח,

שמים ומנקים עליה. חלילה שתהיה אבן או שעורה

00:44:30

שעורה אסורה כי היא מחמיצה. עבדו קשה.

שמים את בריחיים. לסבא שלי היה שלוש

אחת קנה לבחורות הקטנות, אחת יותר גדולה ואחת

לגברים.

היה מנקר אותם, שוטף אותם ומייבש אותם.

בניתם סוכה בסוכות?

-בסוכות, לא בנינו סוכה.

00:45:00

לכל אחד יש לו בבית מרפסת או

אפילו אם אין מפרסת אז בחדר.

בחדר עשינו סוכה מטר על מטר סגורה.

בסוכות מוציאים את הסגר, שמים סכך.

מקשטים, חריף, תירס, אגוזים, שקדים.

קושרים את זה על הסוכה שתהיה עשירה.

00:45:30

עשו לך בר מצווה למשל?

-לא, לא עשו לי בר מצווה.

ילד בגיל 5 יודע כבר לקרוא בתורה.

מקימים אותו ביום שבת בבוקר

לקרוא ספר תורה, שלושה פסוקים.

אין בר מצווה, בשביל מה בר מצווה?

ברית מילה עשו? -ברית מילה עשו

אחרי 8 ימים אפילו אם היה חולה.

00:46:00

אחי הבכור הוא מת אחרי הברית מילה.

יצא הרבה דם, אחרי שבוע מת.

אח שנולד לפני. -תגיד

את השמות של האחים שלך?

מהכי גדול עד הכי קטן.

מי הכי גדול?

אני סעדיה, שרה אחותי, שלמה,

00:46:30

יוסף נולד בדיוק שעלינו ארצה.

התעכבנו בגלל שאמא הייתה בהיריון.

כשהגענו לפה, אמר להם

אבא שלי '7 חודשים'

רשמו '7 שנים'. באו לגייס

אותו והוא היה בכיתה ד'.

00:47:00

היו הרבה טעויות. ישראל נולד פה.

חנה ואחר כך ישראל. -כמה ילדים?

אנחנו ארבעה בנים, שתי בנות.

00:47:30

היה לכם חברה קדישא? מקווה לנשים? -היה

מקווה, היה חברה קדישא שידעו לקבור ולחפור.

אמא הייתה הולכת למקווה? -כן, אם

אין מים במקווה, הכל ריק מאלוהים.

00:48:00

היו כפרים שלא היו מעיינות, אז היו הולכות

הרבה אולי שעה עד שהיו מגיעות למעיין בסביבה.

אין דבר כזה שלא טבלו אנשים.

מה את יכולה לספר על המקווה?

00:48:30

הלכה עם האמא החורגת לטבול

אז היא ליוותה אותה.

כשהם חזרו בחזרה היה איזה דורבן

או משהו שהפחיד אותה והם פחדו.

לא היה מה לעשות, זה היה רחוק.

00:49:00

מה זה רחוק? -זה רחוק

כמו מפה עד שוק קפלן.

בזמן? -אולי שעה וחצי הליכה.

אין דבר כזה שהגבר

רוחץ את הבחורה.

הולכות ומחפשות מים במקום.

לפעמים לא היו מים במקווה.

00:49:30

המקווה שלנו היה ממי גשם ולפעמים

היה מתייבש או שהגשם היה מאחר.

אבל אין בחורה שלא הלכה למקווה.

מתי שמעתם על האפשרות

לעלות לארץ ישראל?

פתאום. זה מאלוהים. -מתי? שנה?

00:50:00

ב-48'. אנחנו הגענו לעדן

ב-48' בתחילת השנה.

שמענו שאנשים הולכים לארץ ישראל והם

כל הזמן קיוו לעלות לארץ ישראל.

התפללו לאלוהים לעלות לירושלים, הם

ידעו שהם נגלו אפילו שעברו 2000 שנה.

00:50:30

אבל בכל זאת לא שכחו את

ירושלים, לא שכחו את ארץ ישראל.

תמיד רצו לעלות. אז הם שמעו שיש

עלייה, האימאם מרשה, הדרך פתוחה

אז יאללה התחילו למכור את הבתים. יש

כאלה שלא הספיקו עזבו את הבתים והלכו.

יש כאלה שהערבים ניצלו. לאבא

שלי ולסבא שלי היה 18 בתים,

00:51:00

מכרו כל בית בגרוש,

כמו פה ב-10 שקלים.

לא הייתה ברירה. עד שאנחנו

באנו, אנחנו עלינו באיחור,

הבית של הסבא שהדוד שלי היה

גר, הערבי כבר שיפץ אותו.

אני כבר ראיתי את זה משופץ. הערבים עושים

משהו לבן בחלונות, אנחנו היהודים לא.

שיפץ אותו, עשה את המדרגות יפות.

עשה את החדרים, הכל.

00:51:30

עד שהספקנו לעלות, אנחנו

הלכנו בשתי קבוצות מהכפר.

חלק התקדמו גם הדודים שלי ואנחנו

איחרנו בגלל שאמא שלי הייתה בהיריון

ועוד אחת מהמשפחה הייתה בהיריון.

עד שיילדו והיה להם פה כמו סלסלה

לקחת את הילד ועלינו ארצה.

כשרשמו אותו אבא שלי אמר '7

חודשים' רשמו אותו '7 שנים'.

00:52:00

באו אליוו עד המושב, אמרו לו 'הוא לא

מתגייס אתה עריק'. אמרתי להם באו תראו אותו

הלכנו לבית ספר, אמרתי להם ''אתה

רוצה לקחת אותו, תיקח אותו'.

אמרתי להם יש פה טעות.

-בן כמה הוא היה?

ילד בכיתה ד'. היה לו 7

שנים יותר, הם רשמו אותו.

00:52:30

הלכתי למשרד הרישום ואמרתי 'מה קרה? אבא שלי

אמר לכם 7 חודשים ורשמתם אותו 7 שנים'.

תיקנו את זה. אחר כך כשהוא

גדל הוא שאל 'למה תיקנת?'

יכלתי לצאת לפנסיה מוקדם.

אמרתי לו רצו לקחת אותך לצבא.

פה בזמן המלחמה,

מה אתם הרגשתם שם?

איפה? -כשפה הייתה מלחמת השחרור ב-48' הייתה

לזה השפעה על היחסים שלכם עם המוסלמים?

00:53:00

הייתה השפעה, היו שמועות. היו

אומרים עכשיו יגמרו עם היהודים.

אבל האימאם שלנו, המלך, היה חזק.

אמרו שלא ישחטו יהודי או שניים עם סכין

אחת, לכל יהודי יכינו סכין לשחוט אותו.

ככה אני זוכר שהייתי

שומע את הגדולים מדברים.

 

00:53:30

הייתה שמועה כן, אבל האימאם שלנו היה חזק.

הוא אמר 'מי שייגע ביהודי אני אחסל אותו'.

הם רוצים לעלות לירושלים,

מי שרוצה חופשי.

עשו לנו בעיות. הראשונים שבאו

עשו להם בעיות בשביל כסף.

00:54:00

היו עושים לנו אפילו כמו שעושים פה מחסום,

היינו באים לעבור עם החמורים,

עשו מחסום וביקשו כסף.

היינו משלמים כל אחד גרוש.

משלמים.

איך שמעתם על האפשרות לעלות לארץ?

התחילו לעלות אנשים, אבל מאיפה?

00:54:30

הם חיכו לנו בעדן, יהודים מפה. מורי חסן,

יוסף סעדון חיכו לנו אבל לא יצאו לתימן.

חיכו לנו, אנחנו הלכנו ברגל עד עדן.

-מי אמר לכם בואו עכשיו הולכים?

אף אחד לא אמר לנו, ככה שמועות.

אף אחד לא בא ואמר לנו.

00:55:00

בדרך פגשנו שאומרים שיש עליה,.

והערבים גם סידרו לנו טנדרים.

כשהיו אוספים אותנו עם המשאיות,

עשו לנו ניסיון איך נוכל להחזיק.

אנחנו באנו עם משאיות עם גלגלים למעלה.

הקיאו אנשים.

00:55:30

באיזה מקום שחנינו בו שבוע או שבועיים.

-מאיזה כפר אתם?

שבאם. -באיזה אזור?

באזור חולאן. אבל יש צנעא, דמר.

באו היהודים מכל המקומות.

אז מהכפר שלכם, לאו הגעתם?

הגענו עד עדן. לפני עדן, הגענו לעיר לחאץ'.

הגענו לשמה ופגשנו יהודים תימנים.

00:56:00

פגשנו את יוסף סעדון ומורי חסן. משמה נתנו

לי טנדרים להגיע לסוכה הגדולה שהכינו לעולים

בעדן. אבל לא בעדן עצמה, שם בחולות

עשו מחנות. האנגלים שמרו עלינו .

שמה עשו מחנה עם גדרות ושמו

לנו אוהלים והיינו שמה.

00:56:30

כמה זמן היה עד שהגעתם לעדן?

אולי חודש, חודש וחצי.

מה אתה זוכר ממה שקרה בדרך?

חלק תפסו אותם לא נותנים להם לעבור. אמא לא

הייתה בהיריון, חיכינו בתימן עד שהיא תלד.

אז היא הייתה עם תינוקת?

-עם תינוק, יוסף.

00:57:00

ואיך היא הלכה איתו? -סלסלה,ברגל.

מתעייפת, אז שמה אותו על החמור.

הערבים סיפקו לנו חמורים

וגמלים תמורת כסף.

אנחנו אמרנו 'תלוו אותנו'. ליוו אותנו

עם נשק עד שהגענו למקום מבטחים.

אחר כך שיחררנו להם את

החמורים שלנו בלי כסף.

00:57:30

מאיפה היה אוכל בדרך? מה אכלתם?

לקחנו אוכל , מה שהספיק לנו ובכפרים

הערביים איפה שחנינו. אכלנו, שחטנו אפילו.

קיבלו אותנו יפה בכפרים הערביים.

היא אומרת שהחמור שלנו שירת אותנו כל כך שהוא

בכה כשאבא שלי אמר לנו שעכשיו אנחנו נפרדים.

00:58:00

יש לך בעל חדש, הוא

ישמור עליך- הוא בכה.

אני מכיר את החמור, הוא שירת אותנו יפה.

הוא היה שחור.

אז כשהוא אמר לו שעכשיו הוא הולך ויש לך

בעל בית חדש, אז היא אומרת שהחמור בכה.

00:58:30

ואז הגעתם לעדן. ואז

פגשתם אנשים מהסוכנות.

פגשנו אותם והגענו לשמה. למדנו עוד

בעדן במחנה הזה. שמה חטפו כמה ילדים.

מי חטף? -אנחנו לא יודעים מי חטף. שמרנו

על הילדים. אבא שלי היה הולך לשמור מהחלון

00:59:00

כי היה בית חולים שדה. מי שלקחו אותו

לעדן, היה במצב טוב לא חזר יותר.

אמרו להם מת. שאלו אבל למה מת? אמרו מה

אתם רוצים קברנו אותו בבית קברות בעדן.

היו אנשים תמימים, האמינו. 'אתם רוצים לקבור

אותו בחולות? אין לכם זמן. קברנו אותו שם'.

טוב תהיו בריאים. הם כבר

למעשה העבירו אותו.

00:59:30

350 ילדים שחטפו. אח שלי היה לנו כבר חשד.

אמא שלי הייתה שומרת שלא יקראו לו.

בסוף הוצאנו אותו משמה. כשהיו

מסתובבים הרופאים והאחיות בין העולים,

01:00:00

אמא שלי הייתה רואה אותו ואת הדודה,

יוצאים מהשורה. שמה זה היה שורות שורות

אז היא הייתה לוקחת את יוסי

הקטן, שלמה היה כבר גדול.

01:00:30

לוקחת אותו מסתובבת מאיפה שהם כבר עברו, עד

שהיא רואה שמהשורה שלנו עברו וחוזרת למקום.

היה כבר שמועות שחוטפים ילדים. אבל לא יכלו

לדעת, הסיקו לחטוף אפילו פה בארץ, בראש העין.

מה אחר כך? מה אז היה?

אחר כך חיכינו לתור

שלנו באווירון.

01:01:00

כמה זמן הייתם שם? -אולי חודש וחצי. למדנו

עוד שם.למדנו באוהל ונתנו לנו בננה

01:01:30

אבל היה תנא מי שישתה את השוקו,

לא אהבנו שוקו, יאכל בננה.

אז אנחנו היינו שותים את זה

כוח בשביל לאכול את הבננה.

את זוכרת את זה יונה? -לא, היא לא זוכרת.

זה אנחנו הילדים הלכנו ללמוד.

היה אוהל שאמרו שמי שרוצה

ללמוד, שיבוא ללמוד.

01:02:00

מה היא עשתה בינתיים? -אין מה לעשות, בבית.

היא לא יכלה לעשות שום דבר.

פה, כשהגענו התחילה

לעשות דברים כאלה.

הלכה איפה שיש ביצות וקלטה

שזה גודל אז היא היתה מוציאה

וקלעה את כל הדברים האלה. את לא

רואה את הדברים האלה פה בארץ.

01:02:30

היינו בקיבוץ עין שמר שהיו מגדלים תירס.

הגענו לעין שמר.

מיד כשהגעתם לארץ הגעתם לעין שמר.

הגענו לעין שמר. מי שיש לו משפחה

קטנה, מכניסים לו עוד אנשים.

אם זו משפחה גדולה

נותנים להם אוכל לבד.

01:03:00

וזהו, נתנו לנו מיטות, מזרונים.

תבן. -לא תבן, איך קראו לזה

שעשו מזה את המזרונים?

יש לזה שם אבל לא חשוב. כמו קש.

היו לנו שמיכות.

01:03:30

ומה עשיתם? -קיבלו אותנו, ישבנו שמה

עד שהתחילו לשחרר אנשים למושבים.

אנחנו הגענו ישר למעברת כפר סבא.

-כמה זמן הייתם שם? במעברה?

במעברה היינו, עבדנו ועד שבנו לנו

בתים אחר כך קנינו את הבתים.

כמה זמן בערך? במעברה?

אני כבר לא זוכר. איזה שבועות?

חודשים? אולי חצי שנה

01:04:00

אפילו יותר, אולי שנה.

ואז אחרי זה? -ואז נכנסו לשיכון, קנינו בכסף.

לקחנו משכנתא גם.

אמרו לנו מה לעשות. שם

בשיכון התחלנו לעבוד.

01:04:30

איפה פה? -פה בכפר

סבא, בשיכון קפלן.

התחלנו לעבוד. עבדנו פה

במושבים, בגן חיים. אדמה.

מה אדמה? -אדמה. להוציא תפוחי אדמה,

להוציא גזר, להוציא מלפפונים.

עבדנו, עשינו בורות לעצים.

מה אמא ואבא עשו? -היא

גם עבדה בחקלאות.

01:05:00

איפה פה? -פה בכפר

סבא, בשיכון קפלן.

התחלנו לעבוד. עבדנו פה

במושבים, בגן חיים. אדמה.

מה אדמה? -אדמה. להוציא תפוחי אדמה,

להוציא גזר, להוציא מלפפונים.

עבדנו, עשינו בורות לעצים.

מה אמא ואבא עשו? -היא

גם עבדה בחקלאות

01:05:30

אבל חב"ד התחילו להסתובב

'תביאו את הילדים ללמוד'.

הלכנו ללמוד בבית ספר חב"ד. אחר כך היה לי

בן דוד בירושלים שאמר לי 'בוא תלמד בישיבה'.

הלכתי לישיבה, אחר כך יצאנו

מהישיבה והלכנו לגדנ"ע.

 

01:06:00

מהגדנ"ע על יד צפת, חזרנו לקיבוץ גליל ים.

הייתי בקיבוץ גליל ים כמה חודשים.

עזבנו את הקיבוץ. באנו לעבוד.

גדלנו, הורידו לנו את הפאות.

אנחנו הורדנו אותם לבד.

אנחנו גרנו עם עיראקים.

אז העיראקים היו שייחים

כאלה, לא אהבנו אותם.

01:06:30

היו לוקחים לנו את הסימונים. היו לנו

סימונים ואומרים 'דיו דיו'. כמו מושכות.

ראינו שזה לא עסק, הורדנו אותם.

שמחתם שהגעתם הנה? היה לכם קשה?

שמחנו. תימנים אהבו את ארץ ישראל,

נישקו את האדמה. עבדו קשה.

כל הכבוד אני מעריך את

כל התימנים בארץ ישראל.

 

01:07:00

עבדו קשה וקנו ביתם

לילדים בכוחות עצמם.

התפרנסו בצמצום. כל אחד קיבל 5,6,7,8 ילדים.

לא זרקו אף אחד.

לא בכינו לאף אחד. אני עבדתי 32 שנה עם

אסתמה, לא הלכתי אפילו לביטוח לאומי.

שהוא היה בתימן?

-לא. -לא.

01:07:30

אנחנו רוצים, אבל הערבים מטומטמים.

יכול היה להיות להם תיירות, כסף עד פה.

יש משהו שאתה מתגעגע בתימן?

אנחנו כבר לא

מתגעגעים, הגענו לפה.

תשאל את אמא אם יש משהו שהיא מתגעגעת אליו?

-לא, חס וחלילה.

01:08:00

נו את רואה, האם

אהבו את ישראל ככה.

בשביל מה עלו ארצה? עזבו את הכל אפילו לא

מכרו את הבתים. כולם רצו לעלות לארץ ישראל.

רק הייתה דרך, יאללה.

יונה, מה את רוצה להגיד לילדים,

לנכדים, לנינים, לדורות הבאים?

מה את רוצה להעביר להם?

01:08:30

מי שיראה את הסרט? מה

את רוצה להגיד להם?

לשמור על הדת, לשמור על ארץ ישראל.

אנחנו הגענו לארץ טובה.

אני אומר לך כבר כתוב על ארץ ישראל

:"לא יחסר כל בה". לא חסר שום דבר.

01:09:00

חוץ מהדת, צריך אהבת אחים.

זה מה שיש.

הרמאות והגנבים האלה,

זה לא מצא חן בעיני.

כולם נשארו דתיים? כל האחים? -כל אלה

שבאו מתימן, המבוגרים, כולם נשארו דתיים.

אני לא זוכר שעזבתי את

בית הכנסת ליום אחד.

01:09:30

ופה בארץ? -פה בארץ הילדים פעם באים, פעם לא.

נוסעים בשבת. אין מה לעשות.

עכשיו עוד שאלה אחרונה. הגעת לגיל הזה

בשיבה טובה, מה הסוד שלך לגיל 102?

עבדנו...

מה עבדת?

עבדתי...

01:10:00

מה עוד? שמחה?

היא עבדה קשה. אני הלכתי איתה הרבה שנים.

עבדה קשה ועקשנית.

גם כלי חרס, היא הייתה אומרת לערבייה

'את לא תמצאי עבודה כמו שלי'.

01:10:30

אבא שלי ז"ל כל כלי חרס היה מקשט

עם צבע אדום. ואנחנו שרפנו את זה.

היה לנו חדר שהיינו שמים

בו את זה ושורפים את זה.

אתה מוציאה את זה ואז היא הייתה עקשנית.

היא הייתה אומרת 'רק ככה'.

'את רוצה לתת, תקחי.

את לא רוצה, לא צריך'.

01:11:00

היא הייתה מקבלת מה שהיא אומרת.

הם אהבו את העבודה שלה.

היא עשתה תנורים, מכרה תנורים.

גם מכרה מהכלים האלה, גם צלחות, גם

קומוקומים שעשתה מכלי חרס בשביל התה

הכל כלי חרס. היא עבדה וגם הקליעה

הזאת שעשתה כל דבר שעשתה עבדה טוב.

01:11:30

היא מה שביקשה, היא קיבלה.

אז פה בארץ היא עבדה בחקלאות.

אחר כך?

פה בארץ עבדה בחקלאות. עבדה במושב גם

בחקלאות וגם גידלה פרות.ל חלוב, לתת אוכל.

עשינו תירס. 20 שנה

הם ישבו במושב.

איזה מושב? -מושב מאור על חדרה.

01:12:00

היא כל הזמן המשיכה

לעשות את הכלים מחרס?

לא, פה היא עשתה את

זה רק בשביל לראות.

שמה היה אדמה, אני פעם נכנסתי עם

אבא איפה הכור הזה שהיה מוציא

כמו מפה, מה אני אגיד לך,

אולי 20 מטר שנכנסתי איתו פעם.

01:12:30

אני פחדתי, אמרתי לו 'ואם זה יפול חס

וחלילה?'. נפל על הרבה אנשים ומתו.

זה הייתה אדמה מיוחדת שהיו

מוצאים בשביל הכלי חרס.

בגלל זה אני אומר לך שכשהיו שורפים

את זה, זה נעשה חזק כמו נירוסטה.

01:13:00

כשהיא הביאה את זה, זה החזיק מים, אוכל.

עשו אפילו סירים גדולים של מרק.

בתנורים הייתה גם אדמה מיוחדת שהיו

שורפים אותה עם אש. היו שמים את הפיתה,

לא תראי מאחורי הפיתה כלום, היה

לה חומר מיוחד שזה היה יוצא יפה.

01:13:00

תוציא את הפיתה ועוד פיתה ועוד

פיתה ולא תראי שום דבר מהתנור.

יש כאלה עושים עם אדמה חנטריש,

כל האדמה מסביב מתפוררת.

יונה, את רוצה להגיד משהו לסיום?

מה היא אמרה? -היא

אמרה תהיו בריאות.

תהי בריאה, כל טוב. תודה רבה

לכם יונה וסעדיה מדמון.

יונה וסעדיה מדמון

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
01:06:03
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
שעב
,
תימן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש