מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

אני נולדתי באזרבייג'ן.

זה היה אדמה של רוסים.

מלחמת עולם ה-1,

נלחמו עם פרס, פרס ניצחה,

(אזרבייג'ן) נשארה ביד של פרס.

נכון להיום, זה נקרא, איראן

זה פרס, פרס זה איראן,

זה היינו הך, אבל אצלנו הפרסים שלטו.

פרסים שלטו.

00:01:00

הרבה אנשים ברחו לעיראק,

ברחו לטורקיה, ברחו פה ושם.

הדודים שלנו.

למה ברחו?

ברחו בגלל מלחמת העולם ה-1.

שני אחים של אבא שלי

ואחות של אבא שלי

ברחו לעיראק, אנחנו רק פה בארץ

אנחנו פגשנו אותם, הכרנו,

ידענו שהם נמצאים שם.

ואח של אמא שלי ואחות של אמא שלי,

00:01:30

גם כן, גם הם הלכו.

איך קראו לך כשנולדת?

כשנולדתי קראו לי

נר-גילה, נר זה רימון,

גילה הגרגרים שאוכלים אותם.

באתי אחרי ארבעה בנים,

לידה חמישית של אמא שלי.

זה שם של יותר עם סגולה ועם ברכה.

אבל באנו פה לישראל,

00:02:00

אמרו לנו "זה נר-גילה

מעשנים אותו בבית קפה."

רצו להחליף לי, היה לנו

דוד זקן מאיסטנבול,

רצה להחליף לי את השם.

"מי שיגיד נר-גילה ישים פה שילינג."

עשה לי קופסא, קנה לי

שעון עם הכסף הזה,

זכרונו לברכה. אחר

כך באתי בגיל 14,

00:02:30

כשבאתי להוציא תעודת זהות אז

אמרו לי "יש לך שם מאוד יפה".

אין אפילו אות מתאים

לשרה, מה פתאום שרה?

בחורה נחמדה הייתה שם, אמרה לי

"בלי נ' ו-ר' קוראים לך גילה."

לא אכפת יקראו לך שושנה,

אסתר, העיקר יש לך שם יפה.

גילה. אז נשאר גילה.

ושם משפחה?

-ואחר כך

שם משפחה עוזיאלי עם ע'.

00:03:00

מבית אבי.

-ככה נולדת?

כן, מבית אבי. אבי קראו לו

יחזקאל ואמא שלי ג'יירן...

יש לה את השם, בטורקית

ג'יירן, בערבית זה 'חזאללה'.

אז באנו פה, והחליפו את השמות.

אנחנו היינו חמישה אחים, אח

שלי הגדול היה 'אראגדז'אן',

'ארא' זה אדון, 'דז'אן' זה חיים.

00:03:30

והשני שמעון, והשלישי יואב,

ואחריי נולדו עוד שלוש.

כן, אחר כך עוזי,

קראו לו חכם, פה הלך

לצבא ועשה 'עוזי'.

למה צחקו עליו. אז רפי,

והשניים נפטרו, שניים שם.

נפטרו שם עוד באזרבייג'ן?

-כן, עוד לפני שנעלה.

00:04:00

כן.

-ממה?

אני יודעת... מכליות,

מאבנים בזה, תינוקות.

אני גם איבדתי ילדה בגיל שנה

פחות שבוע, מדלקת קרום המוח.

בגיל 17 התחתנתי עם האדון

שלי, עם יונה בנימין,

ואנחנו בני דודים, אז...

00:04:30

אז זהו, המשפחה אנחנו העלייה

שלנו היה 8 נפשות, אבא ואמא,

ושישה אחים, חמישה אחים...

הכי קטנה הייתי.

בת כמה היית כשעלית?

14 עליתי פה.

אז יש לך הרבה זכרונות משם.

כן, אני הייתי רוצה...

חיים טובים.

אני הייתי רוצה לשלם 200

דולר לראות את הבית שנולדתי.

אבל זה ביד של חומייני,

לא יתנו להיכנס.

00:05:00

את זוכרת... אז בואי תתארי

לנו את הבית, מה שאת זוכרת,

איך נראה הבית, איפה

הוא ישב, כמה חדרים?

איך נראה המטבח?

היה לנו חדר אחד, שתיים, קודם כל אנחנו

גרנו באזרבייג'ן והיה לנו זרעים,

היה לנו חווה, בקיץ בזמן

הקציר היינו הולכים לכפר.

00:05:30

היה לנו גורן, היה לנו פועלים,

אני גדלתי עם חמישה משרתים,

היינו מאוד עשירים.

אבל, למשל אבא שלי היה מוכר בדים.

היו לוקחים מוסלמים

את הבדים, אנשי כפר,

מה נותנים? היו נותנים סחורה.

קמח, חיטה, היו נותנים חומוס,

00:06:00

עדשים, מה שהיה להם היו, אפילו

כסף מהכיס שלהם לא היו נותנים,

היו אומרים "תיקח דברים".

צמר של כבשים, היה לנו

כמו שאת רואה את המקרר,

גודל כזה היה לנו רק לשים קמח.

תמיד היה מלא עד חצי.

כל שבוע, הנה יש לי עד פה, כל

שבוע פעמיים היו אופים אצלנו,

מרוב שאנשים היו באים והולכים ואוכלים.

00:06:30

יום שני, היו אופים 6 קילו

קמח, יום חמישי 6 קילו.

פעמיים בשבוע אופים

בבית, היה תנור,

הייתה אישה באה לשם,

מכינה, אופה את הלחם בבית.

ואחר כך, אחרי הקציר,

00:07:00

הם נתנו לאבא שלי הרבה צמר כבשים.

לא יודעת טון היה, טון וחצי היה.

הם היו צריכים להעביר, אבא שלי אמר

להם, העובד שלנו יצא עם אחי יחד,

אז אבא שלי חתך שלוש, שתי מתנות,

00:07:30

שלוש מטר, שלוש מטר. שמות

של ההרים הוא ידע, אבא שלי.

אמר "בהר הזה יש שודד הזה, בהר הזה

יש שודד הזה, אם יתקרבו אליכם"

"תגידו", הם היו קוראים לאבא

שלי אסייר, לא יחזקאל,

לשמעון 'שמסולה, ליואב אחי

'איו', לא היו מבטאים שמות שלנו.

00:08:00

אז אבא שלי אמר "בהר הזה יש שודדים

אלו, בהר הזה יש שודדים אלו"

תתנו להם, תגידו להם

"אני בן של אסייר".

זה היה האות שלו, 'אסייר

ארא', אדון אסייר.

מה נתנו להם?

שלוש מטר בד אבא שלי הכין.

מה לתת זה...

אחר כך כשאתם מגיעים

לעיר שלנו, למיאנדואב,

00:08:30

לא לעבור את המכס,

מכס סגור, תחכו.

שלא יהיו בעיות. הם הגיעו

שעה, שעתיים לפני זה,

אמרו אחד לשני "מה כל הבהמות

האלו", לא היה משאית.

זה בהמות, חמורים, גמלים.

אמרו מה, ישארו תחת המשא?

נעבור, נוריד את הדברים, נבוא.

00:09:00

האדונים, עד שאכלו, שתו, נחו,

בינתיים הלשינו שהעבירו סחורה.

עכשיו אם לוקחים את המוסלמים, הם

מחפשים חור אצל היהודים להכניס אצבע,

בעיות שיהיה, ואנחנו ברוך השם

באמת היינו ידועים ולא היה בעיות.

00:09:30

אחרי שהלשינו, הם באו,

נכנסו קבוצה שוטרים וזה,

הלוואי היו לוקחים רק את הזה...

את הצמר,

כל מה שהיה בבית, אפילו את הקמח מה...

מבנה, הורידו.

ואמא שלי אמרה להם...

לא קיללה, אמרה "אני לא

מבינה, אלוהים ישלם לכם."

00:10:00

לא זה הביאו, לא את זה הביאו, לא

את השקים של עדשים, למשל דברים.

היה... מן דומה לבוטנים, לא

קלופים, דבק מהעצים יורד,

דבק מאוד יקר היה, דבק נגרים

היו אומרים, לא זוכרת מה,

00:10:30

היו ככה בארגזים, אמא שלי אמרה "את זה לא

העבירו, העבירו את הצמר, תקחו את הצמר."

לא יעזור בית דין.

אמא שלי לבשה כיסוי על הראש, הלכה למפקח,

אמר "מה את רוצה שאני אשנה את החוק?"

"העבירו בלי מכס, אכלתם

אותה", איך שבעברית אומרים.

00:11:00

זהו, ככה עשו לנו.

אולי הייתי בגיל 10.

אולי הייתי בגיל 10,

10-12, ישבנו בכינו,

אז אמא שלי אמרה "אין ברירה, תמיד מחפשים את

היהודים שתהיה איזה בעיה, שיתלבשו עליהם."

אבא שלי בא, חזר, איך שהוא

נודע לו, הוא היה בכפר,

00:11:30

אבא שלי בא אמר "אני עבדתי

כל כך הרבה שנים קשה"

"ונהניתי, ישבתי, אנשים, משפחות שלמות

היו באים, אוכלים, שותים אצלנו"

"איך עכשיו מה אני אעשה?"

הוא קיבל מן מחלה, אמא שלי לקחה אותו

פעמיים לאיזה... קוראים 'מררה',

זה כמו נגיד מפה ל...תל אביב?

-כן.

00:12:00

הייתה לוקחת, נשארת שם בבית מלון,

לא בית מלון, היא למדה ארמני,

ארמני היא למדה, היא הייתה עם החברות

שלה שהיא הלכה איתם לבית ספר,

סבא שלי היה בן אדם 'יהודי

הנודד', אהב לטייל.

היה לו בית, שתי קומות, הנה

הוא יודע, אבל אהב לטייל.

00:12:30

אח שלו, אחותו הייתה נשואה עם

אח של אשתו, אח של סבתא שלי,

באיסטנבול.

אז הוא היה הולך לעיראק, הולך

לטורקיה, בא לארץ ישראל, הסתובב,

ראה את הכל, חוזר אומר

"כל מקום מחתן בת אחת."

חיתן את אמא שלי, שם

באזרבייג'ן, חיתן עוד בת.

00:13:00

זה, כל הזמן אמר, סבא שלי אמר,

"אנחנו לא נראה, אבל אתם בכנפי

נשרים יבוא יום ותלכו לארץ ישראל."

הוא בא לכותל, בא אמר

ששמים זבל בכותל,

הלך ל... הלך טייל, "לא מצא מקום

נוח, מצא רק פה חזר", צחקו.

00:13:30

אז בשביל זה כבר (שהיה) 48', הייתה

מלחמה, ברוך השם קיבלנו ארץ,

אז אנשים בבת אחת, השאה הפרסי אמר

"נפתח דרך, כמה אני חי, מי שרוצה שילך."

שיעלה לארץ שלו.

אז באמת עלייה המונית

הייתה בבת אחת.

00:14:00

הוא בא בתור בחור צעיר לבד.

הוא בא בתור בחור צעיר

לבד, והוא חפר באדמה,

טונה חיטה, חצי טון שעורה, ותירס.

למה? הוא השאיר 4 אחים

ושתי אחיות ואבא.

אמר שיהיה להם מה לאכול.

00:14:30

רצה לבוא לפרס, להתקדם, הגיע לשם

וראה שכולם עולים, גם הוא עלה.

בואי נחזור למשפחה

שלך ולילדות שלך.

סיפרת על הבית הגדול,

-כן, הבית שלנו,

היה לנו,

-איפה הוא היה, באיזור רק של יהודים?

או שהיו שם...

-במרכז,

00:15:00

זה עיר כמו נתניה, במרכז, איזה 200

מטר מהשוק, 'באזאר', נכון? שוק?

כן.

בדים מוכרים, דברים, הכל, נכון?

-כן.

ומשטרה, הכל.

הכל היה בכיוון...

-כמו מחנה יהודה.

על יד הבית שלנו, הבית

שלנו היה במרכז העיר,

00:15:30

הכל היה בסביבה. היה לנו אחד,

שתיים, אחר כך פרגולה שלוש,

ועל יד זה עוד שתי חדרים,

חמש, ואחר כך רפת,

ואחר כך מחסן שכמו חדר היה,

היינו שמים עשב של הסוסים,

00:16:00

אמא שלי היה לה סוס במקום "פרייווט",

איפה שהייתה הולכת הייתה עם זה הולכת.

... לא היה מכוניות.

לא היו מכוניות.

עגלה או שהיא הייתה רוכבת על הסוס?

-לא, לא, לא,

גם עגלה, אבל היא רק עם

סוס, סוס לבד, הייתה יושבת,

אפילו עושה תחרות

עם גיסתה, תיזהר.

00:16:30

וגיסתה לוקחת אחריה, היא אומרת "תחזיקי

חזק, אם תיפלי אני לא מרימה אותך"

הוא, אבא שלו זכרונו לברכה,

למה שאנחנו בני דודים,

הבית שלהם יצא על

הכביש, הלכו לגור בכפר,

אבא שלו שלח סוס איתו

"לך תביא את הדודה".

"דודה ג'יירן, תביא אותה

שתהיה אצלנו כמה ימים."

00:17:00

אז באמת אמא שלי הלכה,

הייתה לנו דירה גדולה,

בית מאוד גדול, שתי בארות היו

בחצר, תארי לך איזה גודל היה,

אחד בור של הגשם ואחד בור של מים

שהיו שואבים מזה לכביסה ולהתרחץ.

אבל בשביל לשתות ובישול,

היו מביאים מהנהר.

00:17:30

ואיפה הייתם מתרחצים?

היה לנו כמו מקלחת.

כן והיה גם, בית מרחץ היה.

היה גם בית מרחץ אבל כל

אחד היה מתרחץ בבית שלו.

ואמרת, הבית היה במרכז העיר ושאלתי

אם הייתה שכונה רק של יהודים...

רק של יהודים, רק יהודים.

00:18:00

רק יהודים, היה לנו גוי שבת, והיה לנו, רק

יהודים, כולם התרכזו בשכונה, במקום אחד.

היו בתי כנסת?

היה בית כנסת והיה הכל.

היה בית כנסת גדול, גדול.

גדול, גדול והיה לנו...

-חמש חלונות היה לו.

והיה לנו רב, הוא היה גם

מלמד ילדים, גם שוחט,

00:18:30

אפילו עושה את הניקוי, את הכשרות.

והיה עושה גירושין, היה עושה

כתובות, הכל הכל היה עושה.

הגיע לפה, קיבלו אותו ככה.

איך?

בעיניים פתוחות, התפעלו "איך

כל המקצועות האלה היה לך?"

הוא בא עם ילדים, בא

עם האישה השנייה שלו.

ואת  איפה למדת?

00:19:00

אצלנו בנות לא למדו, בחוץ לארץ.

כן.

-בנות לא למדו.

מי היה הולך ללמוד אז הוא... כאילו לא היה

פאר, היו מפחדים מהמוסלמים שיחטפו אותם.

אנחנו גדלנו עם שיעים, אלה

שפותחים את הראש שלהם בזה...

00:19:30

אני, באתי לפה בגיל 14,

בחוץ לארץ בנות לא למדו,

האחים שלי, כל הבחורים למדו בחדר.

כל משפחה שלחה אחד

ללמוד בחוץ, לא בחדר.

היה צריך ללמוד פרסית.

פרסית, בית ספר פרסית, מלמדים שם

חשבון, היסטוריה ולא אנגלית, לטינית.

00:20:00

זה של הבית מרקחת, הזה.

כן השל הרוקחים.

אחי אמרנו לו, היה מורה, אמרנו לו,

יואב, אחי, נהיה מורה, אמרנו לו

"לך תהיה, תעבוד בארץ", הוא לא הלך.

אחיו גם כן למד, הוא למד אולי

שלוש שנים בחדר, לא יותר.

אבל אחיו גמר 12

שנות לימוד, פרסית.

00:20:30

כל משפחה שלחה אחד.

למשל אם את רוצה לשאול אותי בטורקית

"כמה חדרים יש לך?" את אומרת... (טורקית)

כמה חדרים יש? אז אני אומרת

(טורקית), ארבעה חדרים יש לנו.

והשפה שאת מדברת

-טורקית,

זו השפה שאתם מדברים?

טורקית של אזרבייג'ן.

זהו, זה לא טורקית של טורקיה.

00:21:00

לא, לא, זה לא. אומנם

יש מילים דומות, הרבה,

אני רואה את הסרטים,

הכל, כמו שפת אם שלי,

אני גם פה למדתי אצל

הדוד של אמא שלי,

כשעליתי לארץ בגיל 14, הוא

היה זקן, הלכתי טיפלתי בו.

אחר כך הלכתי לעבוד בקטיף.

00:21:30

כשהלכתי לקטיף, יומיים, באתי ישבתי בבית,

אבא שלי אמר "למה את יושבת בבית?"

"אין עבודה? אין תפוזים?"

אמרתי "אבא, אני לא

אלך בלי מכנסיים."

"אני ממלאה את התיק, ובאים

גברים, לוקחים, מציצים לי."

והוא התחיל ממש עמדו לו דמעות,

"קומי קומי עכשיו לרחוב" אמר לי.

00:22:00

לקח אותי, קנה לי שני זוגות

מכנסיים, הלכתי לעבוד באריזה,

אחר כך... קטיף, אחר

כך למדתי את האריזה,

שנה שנייה עבדתי באריזה.

אני... אישה, נולדתי עם

אומץ, גדלתי עם אחים,

00:22:30

כשהיינו במעברת רחובות,

באתי ממעברת רחובות...

בחוץ דירה גדולה הייתה לנו, שירותים

בחוץ, כמה מטרים הולכים לשירותים?

50 מטר, יותר. בתוך

הבית לא היו מחזיקים.

כלבים לא היו מחזיקים

בתוך הבית, רק בחצר.

כשבאתי לישראל, היינו גרים

במעברת רחובות 7 שנים,

00:23:00

באוהלים ובצריפים, בלי זכויות עולה, מבן

גוריון עד ביבי, עד היום שקל לא קיבלנו.

עבדנו, ברוך השם, ערכים טובים,

עם חינוך, לא מעשנים, לא שותים,

לא קלפים, שום דבר.

עם כבוד.

באתי ממעברת רחובות

למעברת 'נחלת'.

00:23:30

זה בין בית דגן לראשון לציון.

מעברת 'נחלת', דודה

שלי הייתה גרה,

אחות של אמא שלי ועוד מהמשפחה.

היה גשם, אני ירדתי מהאוטובוס, עברתי את

הכביש, אני רואה עומדת שם איזה מכונית,

בפנים יושבים שני ילדים, אחת

מהם מכירה אותי, בת של המשפחה.

00:24:00

דופקת ככה בדלת, קוראת לי, אמרתי

לך שאז היו קוראים לי שרה,

"שרה, שרה, שרה", אני מסתובבת אני

חטפתי שוק, "מה את עושה פה?"

"תרן", קראו לה תרן.

אומרת "אישה אחת הביאה אותנו

מהגן, שמה אותנו פה, באוטו"

אמרה "אני הולכת להביא עוד."

"תשבו בשקט", ככה היה פתוח.

00:24:30

עכשיו אני, מה אני אעשה, יורד גשם,

אני כבר התרטבתי, הייתה איזה

תעלה, מים של גשם היה הולך לשם,

היו שמים קרש, כל פעם היה נופל.

אז לקחתי קצת, סידרתי.

אמרתי לה "תראי שם יש כפתור,

תלחצי עם היד", הייתה בת 3,

שלוש, שלוש וחצי.

הורדתי את החלון, את שני

הילדים הוצאתי מהחלון,

00:25:00

העברתי אותם, לקחתי לאמא

שלהם, אמרתי "דודה אסתר"

היא ראתה אותי "עוד לא הגיע

הזמן, למה הבאת אותם?"

אמרתי "דודה אסתר,

הורדתי אותם מאוטו."

"איזה אוטו?", אמרתי "מאיפה

אני יודעת איזה אוטו."

מישהי לקחה אותם מהגן, שמה אותם

באוטו והלכה להביא עוד ילדים"

00:25:30

"עכשיו בואו איתי, אני אקח את הילד

הזה לאמא שלו או לגן, נגיד להם."

הלכנו, דיברנו איתם, היה

לי אומץ בצורה לא רגילה.

כל החיים.

בת כמה היית, בת 14-15?

-16.

בת 16 עוד לא הייתי.

באתי לדודה שלי, בת 16 בדיוק,

00:26:00

נתתי מנה וחצי דם לאבא שלי,

כשהיה שוכב בבית חולים.

היה לו מחלה בדם.

שלושה אחים, היינו

צריכים לתת שלוש מנות.

אח אחד קיבל, היה לו תאונה, ז"ל,

אח אחד היה בצבא, היה לו רגל

בגבס אבל עם יד אחת נתן.

00:26:30

ואשתו הייתה אחרי הפלה, חודש,

היא מסכנה, רצתה להתנדב,

במקום אח שלי, זה שהיה לו תאונה.

תני לי להחזיר אותך

רגע לאזרבייג'ן.

כן.

קצת, אמרת שהבנות לא למדו,

כן.

מה עשו הבנות, מה...?

הבנות היו סורגות, היו

רוקמות והיו משחקות,

00:27:00

והיו עוזרות לאמא, לא

לכל אחת הייתה עוזרת,

בעיקר היו עובדות בבית, היו

יודעות את כל העבודת בית,

כורדים, פרסים היו משתגעים

לבוא להתחתן עם העדה שלנו.

היו אומרים "הם אנשים

שיודעים, יש להם סבלנות"

"יודעות לעבוד נשים

שלהם, בנות שלהם"

באמת אנחנו, איך אומרים, אני זוכרת,

בת כמה אני הייתי, הייתי רוקמת.

00:27:30

בת שמונה, הייתי רוקמת.

ובבית איזה שפה דיברתם?

טורקית, רק טורקית.

את...

-שום שפה לא ידענו.

אבל אלו שהתחתנו

באזרבייג'ן, הרוסיות,

אז היו ההורים מדברים והם גם כן היו

מדברים מילה פה מילה שם איתנו.

רק טורקית.

00:28:00

את זוכרת איזה שיר שהייתם

שרים בבית, או לשבת או לחגים,

או בין הילדים, שאת יכולה לשיר

לנו בטורקית של אזרבייג'ן?

איזה שיר אני אשיר להם, אה?

כמו... האמת, אפילו בבית כנסת,

הם היו הולכים, קוראים בסידור,

00:28:30

את הפירוש לא היינו

יודעים, הרב היה מסביר.

הי מסביר בטורקית את הזה.

כמו שפה אנחנו יושבים, שבת שלום

עושים, ליל שבת יושבים, אומרים...

קוראים (טורקית)

כשאני רוצה לדבר,

לפעמים אני שוכחת.

את יכולה אולי לספר לנו סיפור

בטורקית של אזרבייג'ן.

00:29:00

או איזה פתגם,

אנחנו רוצים לשמוע את השפה.

-פתגמים יש הרבה פתגמים.

אז הנה בבקשה.

(טורקית)

טובה תחת טובה, כל

גבר יכול לעשות,

(טורקית)

טובה תחת רעה, גבר

כמו נמר יכול לעשות.

זאת אומרת, אם בא מישהו,

דוגמא, בא מישהו,

00:29:30

מתנפל עליך, אומר:

"את דיברת עליי".

את אומרת: "אני לא דיברתי עליך"

"מי אמר לך?"

אז היא אומרת "פלוני אמרה, תשאלי

אותה, היא, זה מילים שלה."

אצלנו אומרים, אפילו

למלך, גם מקללים מלך.

00:30:00

אם אחד בא, מלשין, אומר: "פלוני

קילל אותך, פלוני דיבר עלייך"

ככה אמא שלי הייתה

אומרת, זכרונה לברכה,

תגידי "זה לא ממנה, זה ממך."

את יכולה להגיד את זה

לנו עכשיו בטורקית?

בטורקית? כן, אז...

00:30:30

(טורקית)

(טורקית) את אומרת, לא אני.

היא אמרה (טורקית).

זה שאת אומרת ככה, היא תתבייש,

יותר לא תבוא להלשין.

ההלשנה הורסת שני בתים.

כן, ההלשנה, סכסוך הורס שני בתים.

00:31:00

(טורקית)

שני בתים... (טורקית) בית אחד.

(טורקית) את מחריבה שני בתים.

את לא צריכה להלשין.

אז היא יותר לא תבוא להלשין עליך.

הזכרת שבת, הזכרת שהיו

באים לאפות בשני ובחמישי.

כן.

בחמישי היו אופים חלות כבר לשבת?

00:31:30

לא, לא היו עושים חלות,

אצלנו לא היו עושים חלות,

הכל לחמים בצורה של השולחן

הזה, קצת יותר קטן מזה.

אליפסי כזה.

תראי, את האטריות, עד

עכשיו יש לי פה, שחתכתי,

אטריות לא היו קונים, היו עושים

את הבצק, חותכים בבית, עושים.

00:32:00

ויש לנו מרק של אטריות,

במיוחד בחורף עושים את זה.

רק לאכול את זה, עם כל הירקות,

וחומוס עם גרגרים שמים בפנים.

ואותו דבר, יש לנו את הקמח,

מתיזים ככה, עם מים עושים ככה,

עיגולים עיגולים, יוצא בדיוק

כמו גרגרים של חומוס,

00:32:30

וזה גם כן, כרפס,

בצל ושמיר, מקצצים,

שמים במים, שמן, תבלינים, שמים את זה, ו...

רק לאכול את זה.

לאכול את זה, ובשר, היינו מביאים

כבש, מחלקים בין המשפחות,

בעיקר, הם גם כן היו

עושים, אצל בעלי,

00:33:00

וכל אחד לוקח, לא היה מקרר,

לא היה מתקלקל כלום,

היינו קונים את הענבים,

עושים בבית את הריבה,

מענבים, מייבשים, עושים צימוקים,

והכל היינו עושים בבית.

ולמשל אחרי שהרוסים באו,

הרוסים באו ו-4 שנים היו שם,

00:33:30

אז הם היו... עשו בית חרושת של

סוכר, והיו מביאים סלק לבן,

גם הוא היה מגדל, סלק

לבן, לוקח, עושים את זה.

והיו מביאים את הכבש,

או פרה, שוחטים,

עושים מנות מנות בין השכנים,

הרב שלנו היה שוחט, מחלק,

00:34:00

וכמו פה, היינו עושים קובה פה

עושים, אנחנו היינו עושים כופתאות.

בשר, בצל, תבלינים, 'צירישה'

בורגול דק, 'צירישה',

היינו עושים מזה, קציצות

עושים, קבבים עושים,

ובשר חתיכות שווארמה, כאילו לזה

היינו קוראים בטורקית 'רליה'.

00:34:30

היינו עושים לפסח.

ועוף, את העוף היה שוחט, גם כן אותו

דבר כמו פה, היינו מבשלים אוכל

מאכלים שלנו בעיקר

היו בלי חומר משמר.

לא כמו פה.

הכל היה ישר מהרפת, ישר

מהלול, הכל טרי היה.

00:35:00

עגבניות, הכל היה.

והיו דברים מיוחדים בחגים?

איך עשיתם את החגים?

נגיד סוכות, פסח, שבועות?

הכל היה לנו.

הכל כמו,

-מה היו המנהגים

כמו פה, סוכות, היינו שמים כל מיני,

בני, סוכה שם איך היינו עושים?

סוכות, פסח.

פה למשל, גם שם, לא רק פה,

-שם, שם.

00:35:30

פה 3 קילו אגוזים ותמרים

קונים, עושים חרוסת,

ושם גם כן, שם לא הייתה לנו מכונה,

היה או אבן ריחיים או מכתש.

יש לי פה גם כן. אז היו עושים,

את הבשר גם היו עושים עם זה.

לא היה מכונה. היינו בונים סוכה.

00:36:00

היינו, משכן לשכן היינו הולכים,

יושבים, כולנו היינו מלוכדים,

כולנו היינו אוהבים אחד את

השני, עוזרים אחד לשני,

מביאים אחד לשני, לא כמו פה.

4 קומות אני חיה, את חיה,

את לא יודעת אצל השכן.

היינו אוכלים יחד,

שותים יחד, גרים יחד.

00:36:30

עוזרים אחד לשני. ואמא שלי כמו, מי

שהיה רב הייתה הולכת ומשלימה (ביניהם).

מי שהיה מתגרש הייתה הולכת, מי

שהיה יתומים הייתה הולכת, מסדרת.

היה דברים כאלו,

היו מאוד מלוכדים.

מאוד בסדר אחר עם השני.

באנו לארץ ישראל, התפזרנו.

עליתם, עכשיו תספרי לי איך,

אמרתם עליתם יחד 8 נפשות,

00:37:00

מה גרם לעלייה, איך עליתם?

העלייה

-מי עזר לכם לעלות?

נודע לנו שיש לנו ארץ, כל

החיים, כל החיים, דורי דורות,

"השנה פה, שנה הבאה בירושלים."

ואם אחד נשבע לשני,

וחוץ מזה כשהיו נשבעים אחד לשני,

00:37:30

שבועה הכי חזקה, מסתובבים לכיוון

ירושלים, היו אומרים "בירושלים"...

אז בשביל זה כל החיים רוצים

ירושלים, רק דרך נפתח,

כבר לא חשבנו, לא על הבית, לא

כל כלום, זהב, כסף, מה שהיה,

הכל לקחנו, אמרנו "רק

ניסע לעיר שלנו."

00:38:00

לא יודעים שפה, לא יודעים איפה אנחנו

הולכים, אנחנו יודעים שהולכים לארץ ישראל,

אם יזרקו אותנו לים או למה, לא (ידענו).

עלינו,

-ולקחתם איתכם משהו מהרכוש של המשפחה?

לקחנו, בטח לקחנו.

אח שלי עם אבא שלי נשארו

שם, מכרו, ואנחנו באנו,

בפרס לקחו (אותנו) לבית

קברות ענק, בית קברות ענק,

00:38:30

שמו קרוואנים, עשו שם עלייה,

קראו לבית הקברות הזה,

לטורקים, כורדים, פרסים,

עיראקיים, קראו לזה 'בהשטה'.

מה זה 'בהשט'? גן עדן.

איפה זה היה בפרס?

בפרס עלייה, מחנה עלייה.

בטהרן היה.

-בטהרן, בפרס.

00:39:00

פרס זה טהרן, זה איראן, אותו דבר.

-כמה זמן הייתם שם?

... יותר מ-10 ימים לא היו

משאירים אנשים, היו שולחים בקצב.

ושלום חמני ושלמה הלל, בזמנו היו.

הם, רק מי, למשל זה בא לבד,

לקחו אותו, נתנו לו אמא.

00:39:30

היו מפגישים את האנשים

והיו מעלים למטוס,

"אל תגיד זה לא אמא

שלי, תגיד אמא."

אז אנחנו היינו 8 נפשות, 5 היינו

כולנו, 2 נשארו למכור את הבית,

אבל זהב, כסף, לקחנו.

ואנו נשארנו שם 6

חודשים, בפרס, שם.

00:40:00

בבית קברות הזה, למה

אבא שלי נהיה חולה,

מכר את הבית, בא, עוד פעם נהיה חולה,

אז צריך להישאר עד שיהיה בריא.

אז הוא כעס על אמא שלי, אמר לה:

"אם יסגרו את הדרכים עוד פעם?"

"קחי את הילדים שלך

ותלכי, תלכי לישראל."

אז לקחנו את הרגליים ואמרנו "נבוא."

00:40:30

באנו, לקחו אותנו לזה...

לפרדס חנה,

ראינו רק זזים, מוציאים את הדברים

שלנו, זורקים החוצה, נכנסים.

אמא שלי אמרה "אני באתי לארץ

ישראל, זה ארץ ישראל שלי?"

באמת ירדנו מהמטוס, נישקנו את

הרצפה, השתתחנו, נישקנו את הרצפה.

אמרה: "אני לא רוצה להיות פה."

00:41:00

הלכנו למשרד, ברחובות

היו לנו שתי משפחות,

הלכנו למחנה א', למעברה ברחובות.

איפה הייתה המעברה

ברחובות, באיזה חלק?

אחרי פסי הרכבת, מחנה

א' קראו ברחובות,

בכניסה, בכניסה לרחובות.

כן, מכון ויצמן שם, ואחר כך יש...

דברים כאלו.

00:41:30

כמה זמן הייתם במעברה ברחובות?

שבע שנים.

שבע שנים.

באיזה תנאים?

תנאים גרועים מאוד.

את האדמה בחורף הכי

קשה, בשנת 52',

האדמה עשתה ככה...

בלעה חצי מהאוהל שלנו,

עם הפתיליה וזה, מסכן אבא

שלי, עוד מעט היה הולך,

אמא שלי סחבה אותו, אמרה "שילך"

00:42:00

לא כמו היום טלביזיה, צלמים, זה.

באו, לקחו מפה, שמו פה.

שבע שנים גרתם באוהל?

באוהל ובצריף, כן.

אחר כך

מהאוהל העבירו אתכם לצריף?

כן.

ברחובות?

-גם ברחובות.

כן.

כמה נפשות הייתם?

שמונה.

כולכם כל הזמן ביחד?

כולנו בצריף אחד.

בשנת 52' אח שלי יואב

התחתן, נתנו לו צריף,

00:42:30

ושמעון הלך, התחתן בנתניה.

והשאר נשארנו, ואבא שלי בפרס,

שנשארנו אין מה לאכול,

לא נותנים שם אוכל.

פעמיים לקח מאמא שלי

כל הזהב, הלך ומכר,

שודדים ידעו, עומדים שם,

ראו איזה חנות הוא נכנס,

00:43:00

באים אומרים לו: "נפל לי הארנק"

"אתה לקחת"

אומר: "אני לא לקחתי."

מחפשים אותו, מכניסים יד,

מוצאים את הכסף, הולכים.

בא הביתה אומר "הבית

שלי נחרב", "מה קרה?"

"שדדו אותי."

אמא שלי הייתה אומרת "אין

דבר, זה אלוהים שלי. תשב."

"אמרתי לך אל תלך לבד."

סבלנו, סבלנו.

זה היה עוד בפרס לפני שעליתם?

-בפרס.

00:43:30

בפרס, בפרס בקרוואנים.

-בקרוואנים.

אז הגעתם לפה, חלק

מהזהב כבר לא היה.

לא היה. טבעת יהלום אחת הייתה לה.

הלכנו למכור ברחובות.

זוג אשכנזים, היו

חנויות של אשכנזים.

וראיתי ביידיש הם אומרים (יידיש)

וזה הבנתי, אמרתי

לאבא שלי בטורקית.

00:44:00

"בואי נצא בחוץ, אני אגיד לך."

אמרתי להם "תשמעי",

"אתם נותנים את המחיר הזה, אני

צריכה ללכת לשאול את אמא שלי"

"זה של אמא שלי, אם היא מסכימה."

"או.קיי בסדר, אין בעיה."

יצאנו בחוץ, אמרתי

"לא, בואי נלך הביתה,"

"מחר נלך לכרמל למכור."

אמר "למה?" אמרתי "זה

דבר יקר, זה יהלום."

00:44:30

הם התווכחו כמה ישלמו, ביידיש.

הלכנו לכרמל למחרת.

כפול.

כפול.

אמרתי "אבא עכשיו

תקנה לנו בייגלה"

"וגזוז", הוא היה

אומר 'מים קופצים'.

'מים קופצים' קנה לנו,

שתינו עם בייגלה.

00:45:00

חילק את הכסף, אמר

לאמא שלי "ככה שילמו".

אמרתי "אז מה נשקר עליה",

אומר "לא, אח שלה גר בנהריה"

מחר היא תגיד "תביא כסף,

אני נוסעת לאח שלי."

אז... חילק את הכסף, שם בכיס,

אמר "אל תגידי לאמא את האמת."

לא היה, לא היה מה לאכול.

אז איך התפרנסתם, מה...

עם זה התפרנסנו, אח

שלי התחתן גם עם זה.

00:45:30

חיתנו את אח שלי יואב בשנת...

-אבל שבע שנים

מה? ממה חייתם?

אכלנו הכל ככה, תאמיני

לי רק מכרנו אכלנו.

רק זהב מכרנו אכלנו.

כן.

לא הייתה פרנסה?

לא. עד שכבר נתנו להם קצבת זקנה.

מסכן, אומר לי,

"אבא למה אתה מסתובב אחורה?"

"הם טעו."

00:46:00

"מה לא, אמרתי אבא

אתה זקן מגיע לך."

"לא טעו."

הגיע הביתה ואומר לאמא

שלי "אני חושב שהם טעו."

אמרתי "אתה, אל תחשוב, זה מגיע

לכם, חודשים ושנים לא נתנו לכם."

והייתי, היה לי, אלוהים חנן

אותי כשלמדתי את השפות פה,

00:46:30

ערבית, עברית, כורדית, פרסית,

אח שלי אמר "שש שנים הייתי

בעיראק, אני לא מדבר כמוך."

הייתי אומרת "נו מה אני אעשה?

הראש שלי ושלך אותו דבר?"

תאמיני לי בגיל 16,

הלכתי לתת לאבא שלי דם,

הרופא שואל "בת כמה את?"

אמרתי לו "ד"ר הפצעי בגרות

לא אומר בת כמה אני?"

00:47:00

הרים גבה, שניהם

הסתכלו אחד על השני,

אח שלי יואב נתן,

אשתו קשרו את היד,

אמרתי "סליחה ד"ר, לפני

חודש היה לה הפלה."

פתח, אמר "הצלת את החיים שלה."

"אמרתם אחים, אח לא בא,

אז גיסתי רוצה להתנדב."

אז הוא אומר "מי יותר גדול?"

00:47:30

אמרתי "הוא יותר גדול, זו

אשתו, אני יותר קטנה."

עכשיו, "בת 18?", לא אמרתי כן,

לא אמרתי לא, אמרתי "הפצעים מדברים".

כמו גבר נתתי את היד

שלי, לקחו מנה וחצי.

אני אומרת "למה הצבע של הדם

שלי אחי ככה, ושלי ככה?"

אומר "דם נקי יש לך."

00:48:00

הוא היה לו טיפוס בפרס, נדבק.

ופה גם כן, עם ילדי

תיכון, איך שהתחתנתי,

בגיל 24 היה לי

כבר, התחתנתי איתו,

לשכונת צ'מעה, ממעברת

רחובות לשכונת צ'מעה.

איפה שעולים בדוד המלך,

הואדי הזה, איפה סינמטק,

00:48:30

בנוי על הבית שלנו. שלי ושלו.

באמת?

-כן.

התחתנו שם, הוא בתור בחור צעיר היה

לו שני חדרים במשכנות שאננים,

נתן אחד לאחיו, נשוי עם ילדים,

הלך, מכר את השני, קנה בשכונת

צ'מעה שני בתים בתור בחור צעיר.

00:49:00

הלך שילם למטוס, את שני האחים

שלו לא רצו להביא לישראל,

הביא גם אותם, עכשיו הם 4

אחים ושתי אחיות, זה שש.

גם גילה התחתנה,

נהיינו 7 בשני חדרים.

מה גילה תעשה?

גילה מכבסת, גילה

מגהצת, גילה מבשלת...

00:49:30

ובנימין עובד, שיהיה

בריא, הוא רוטשילד,

מפרנס את כולם, כולם...

שמים כסף בכיס.

כשהבת שלי נולדה נהיינו שמונה.

יום בהיר אחד, בא ואומר

לי "תאספי את הדברים"

אמרתי "לאן?", אמר לי

"ג'הנום", לגהינום.

00:50:00

אמרתי לו "תראה לי את הדרך",

אמר "אנחנו נלך את תראי."

אמרתי לו "לא, אני רצינית,

לאן אנחנו הולכים?"

אמר "אל תדאגי, אנחנו

עולים מפה קצת למעלה."

שם במשכנות שאננים, שם הייתה לי

דודה, אחות אמא שלו, אחות אבא שלי,

עם בן שלה, היו גרים שם. כן ציון.

00:50:30

גרנו, עלינו שם, הלכנו שם, גרנו,

נתן להם את הבית, עזב ויצאנו.

בגיל 24, היה לי 4 בנות,

הלכתי למדתי תפירה,

עם ילדי תיכון,

קיבלתי תעודה טובה.

המורה אמרה לי "עם עוד קורס כזה,

בכל ארץ ישראל את יכולה ללמד."

00:51:00

בכיתי, הדמעות מפה מטפטף לי,

הלכתי אמרתי "שוש נשמה, אני לא נערה, אל

תראי אותי עם משקפיים וכובע ועם צמה"

צמה שלי עד פה הייתה יושבת.

"יש לי 4 בנות, הבת הרביעית שלי"

בכיתי, אמרתי "עם דלקת קרום המוח"

ואני רוצה ללמוד תפירה.

00:51:30

שיהיה בריא בעלי בנימין "את לא יודעת

לקרוא ולכתוב, איך את הולכת ללמוד?"

אמרתי לו "כפרה עליך,

אל תשים מסמר לגלגלים."

"אל תוציא לי את האוויר. תגיד בהצלחה.

אל תדאג, אני אעשה."

באמת הוצאתי תעודה, למדתי,

20 שנה תפרתי בבית.

אם תראי, (שמלת) חתונה של

הילדות שלי אני תפרתי.

כל הכבוד לך.

אחר כך בגיל 60, הלכתי

הוצאתי רישיון נהיגה.

00:52:00

עשר שנים הייתי על הכביש.

הייתי עם אמביציה... (לא) רגילה.

מנהל אקדמי, שיהיה בריא,

מאיר צדוק, אמר לי,

לפני שבוע הוא צלצל לשאול

מה שלומי, אם אני חיה.

אמרתי "כן, ברוך השם,

אני חיה אל תדאג."

הייתי באה עם האוטו

שלי לאקדמיה לעבוד,

איפה אקדמיה, איזה?

00:52:30

האקדמיה למדעים, על יד... צמוד...

20 שנה עבדתי שם במשק.

הייתי במיוחד מלצרית של...

היה לי 9 חדרים,

והייתי בעיקר הגשה

לפרופסורים וזה, ישיבות.

הייתי... היה רואה אותי,

היה עושה לי ככה...

היה עוצר אותי, "עכשיו

מה את רוצה ללמוד?"

00:53:00

אמרתי "ד"ר מאיר תעשה לי טובה,"

"תראה אם יקבלו אותי לקורס טייס, אני

אלך איפה שמסוכן, שם ישלחו אותי."

היה מתגלגל מצחוק, "את מסוגלת."

באמת כשעשו לי מסיבה, משהו משהו.

אנחנו, אני הייתי רוצה,

במדינה הזאת, בעולם הזה,

00:53:30

שיהיו בריאים החיילים שלנו,

שאנשים יהיו מלוכדים,

שהכנסת שלנו, אוייב יושב,

אוייב יושב בכנסת שלנו,

שיהיו מלוכדים, לא שכל

אחד יילחם על כסא שלו,

ועל הכיס שלו, שיהיו

מלוכדים, יהיו אחד,

00:54:00

וידאגו, לא משנה, לביבי, תראי מה עושים

לו, איזה ראש ממשלה עשו לו ככה?

אף ראש ממשלה לא עשו לו ככה.

אנחנו לא ניכנס ל...

לא, רק אני אומרת, אני

הייתי רוצה מאלוהים,

פה במדינה הזאת, שיהיה

בריאות, שיהיה שקט ושלווה,

ושכולם יהיו מלוכדים.

מלוכדים.

טוב.

00:54:30

ואנחנו אצלנו בטורקית אומר...

למשל,

(טורקית)

הרבה שירים של אמא שלי

יש לי, אבל זה בטורקית.

הרבה שירים.

(טורקית)

00:55:00

(טורקית)

תתני יד שלך ליד

שלי, אל תעבדי עליי.

אם תעבדי עליי, אני אלך ואתאהב

(במישהי) יותר יפה ממך גם.

או שהשני אומר,

(טורקית)

00:55:30

הים בתוך ים, בתוכו רוקדים הדגים,

(טורקית) תעטפי אותי

חזק, אל תיפרדי ממני.

(טורקית)

אומרים שיש פרידה.

תעטפי אותי, תהיי איתי

ביחד, שלא ניפרד.

יש דברים שלפעמים אני בוכה

ואני שרה על יד הברז.

00:56:00

(טורקית)

00:56:30

השני (טורקית) אני בים, כאילו,

קו שמשכו את זה, זה כמו חשמל.

(טורקית) בים אני פס, כאילו מטרה,

(טורקית) אני נשרפת בלהבה,

00:57:00

(טורקית) פחות קריצה,

אל תקרצי לי כל כך,

(טורקית) אני מחוננת,

אני אבין תכף.

את לא יכולה לעבוד עליי.

יש להם פירושים נהדרים בטורקית.

בשבת היינו יושבים ושרים,

ליל שבת כשאנחנו יושבים,

00:57:30

תעזור לי, שבת...

-שבת שלום.

שלום עליכם, מלאכי השלום,

-עליכם...

בואכם לשלום, מלאכי השלום,

מלאכי השרת, מלאכי...

מלאכי עליון, ממלך מלכי המלכים,

-ממלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא.

-ברוך הוא.

ברוך... שלום, מלאכי השלום, מלאכי שרת.

מלאכי... מלאכי עליון,

מלאכי עליון, מלך,

00:58:00

ממלך מלאכי המלאכים, הקדוש ברוך הוא.

ושבתכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת,

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

ושבתכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת,

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

00:58:30

בצאתכם לשלום, מלאכי השלום,

מלאכי השרת, מלאכי...

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

אבל את זה כל אחד, שלוש

פעמים אנחנו קוראים.

כל אחד שלוש פעמים,

לפני שמברך את הקידוש.

00:59:00

שבת שלום, בואכם לשלום...

לשלום, ושבתכם לשלום,

בצאתכם לשלום, זה כל שורה,

זה שלוש פעמים קוראים.

אני יכולה לשאול, סליחה שאנחנו צריכים לסיים,

-לא, לא,

הכלים האלה ששם, הסאמובר

וזה זה הבאתם מ...

00:59:30

לא, לא הבאנו משם,

שם היינו ככה משתמשים באלו,

איך שהגענו, העין שלנו נשארה

אחריהם, אז קנינו פה.

פה קנינו ואמא שלי הייתה נכנסת מהדלת

"אני רוצה לשתות תה של סאמובר."

למעלה שמים את הגחלים, ובפנים

ממלאים מים, וזה רותח,

00:59:30

שמים, מכינים את התמצית, שמים על זה.

ממש תה מיוחד יש להם.

גילה יונה

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
00:55:44
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
מיין דואב
,
אזרבייג'אן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

אני נולדתי באזרבייג'ן.

זה היה אדמה של רוסים.

מלחמת עולם ה-1,

נלחמו עם פרס, פרס ניצחה,

(אזרבייג'ן) נשארה ביד של פרס.

נכון להיום, זה נקרא, איראן

זה פרס, פרס זה איראן,

זה היינו הך, אבל אצלנו הפרסים שלטו.

פרסים שלטו.

הרבה אנשים ברחו לעיראק,

ברחו לטורקיה, ברחו פה ושם.

הדודים שלנו.

למה ברחו?

ברחו בגלל מלחמת העולם ה-1.

שני אחים של אבא שלי

ואחות של אבא שלי

ברחו לעיראק, אנחנו רק פה בארץ

אנחנו פגשנו אותם, הכרנו,

ידענו שהם נמצאים שם.

ואח של אמא שלי ואחות של אמא שלי,

גם כן, גם הם הלכו.

איך קראו לך כשנולדת?

כשנולדתי קראו לי

נר-גילה, נר זה רימון,

גילה הגרגרים שאוכלים אותם.

באתי אחרי ארבעה בנים,

לידה חמישית של אמא שלי.

זה שם של יותר עם סגולה ועם ברכה.

אבל באנו פה לישראל,

אמרו לנו "זה נר-גילה

מעשנים אותו בבית קפה."

רצו להחליף לי, היה לנו

דוד זקן מאיסטנבול,

רצה להחליף לי את השם.

"מי שיגיד נר-גילה ישים פה שילינג."

עשה לי קופסא, קנה לי

שעון עם הכסף הזה,

זכרונו לברכה. אחר

כך באתי בגיל 14,

כשבאתי להוציא תעודת זהות אז

אמרו לי "יש לך שם מאוד יפה".

אין אפילו אות מתאים

לשרה, מה פתאום שרה?

בחורה נחמדה הייתה שם, אמרה לי

"בלי נ' ו-ר' קוראים לך גילה."

לא אכפת יקראו לך שושנה,

אסתר, העיקר יש לך שם יפה.

גילה. אז נשאר גילה.

ושם משפחה?

-ואחר כך

שם משפחה עוזיאלי עם ע'.

מבית אבי.

-ככה נולדת?

כן, מבית אבי. אבי קראו לו

יחזקאל ואמא שלי ג'יירן...

יש לה את השם, בטורקית

ג'יירן, בערבית זה 'חזאללה'.

אז באנו פה, והחליפו את השמות.

אנחנו היינו חמישה אחים, אח

שלי הגדול היה 'אראגדז'אן',

'ארא' זה אדון, 'דז'אן' זה חיים.

והשני שמעון, והשלישי יואב,

ואחריי נולדו עוד שלוש.

כן, אחר כך עוזי,

קראו לו חכם, פה הלך

לצבא ועשה 'עוזי'.

למה צחקו עליו. אז רפי,

והשניים נפטרו, שניים שם.

נפטרו שם עוד באזרבייג'ן?

-כן, עוד לפני שנעלה.

כן.

-ממה?

אני יודעת... מכליות,

מאבנים בזה, תינוקות.

אני גם איבדתי ילדה בגיל שנה

פחות שבוע, מדלקת קרום המוח.

בגיל 17 התחתנתי עם האדון

שלי, עם יונה בנימין,

ואנחנו בני דודים, אז...

אז זהו, המשפחה אנחנו העלייה

שלנו היה 8 נפשות, אבא ואמא,

ושישה אחים, חמישה אחים...

הכי קטנה הייתי.

בת כמה היית כשעלית?

14 עליתי פה.

אז יש לך הרבה זכרונות משם.

כן, אני הייתי רוצה...

חיים טובים.

אני הייתי רוצה לשלם 200

דולר לראות את הבית שנולדתי.

אבל זה ביד של חומייני,

לא יתנו להיכנס.

את זוכרת... אז בואי תתארי

לנו את הבית, מה שאת זוכרת,

איך נראה הבית, איפה

הוא ישב, כמה חדרים?

איך נראה המטבח?

היה לנו חדר אחד, שתיים, קודם כל אנחנו

גרנו באזרבייג'ן והיה לנו זרעים,

היה לנו חווה, בקיץ בזמן

הקציר היינו הולכים לכפר.

היה לנו גורן, היה לנו פועלים,

אני גדלתי עם חמישה משרתים,

היינו מאוד עשירים.

אבל, למשל אבא שלי היה מוכר בדים.

היו לוקחים מוסלמים

את הבדים, אנשי כפר,

מה נותנים? היו נותנים סחורה.

קמח, חיטה, היו נותנים חומוס,

עדשים, מה שהיה להם היו, אפילו

כסף מהכיס שלהם לא היו נותנים,

היו אומרים "תיקח דברים".

צמר של כבשים, היה לנו

כמו שאת רואה את המקרר,

גודל כזה היה לנו רק לשים קמח.

תמיד היה מלא עד חצי.

כל שבוע, הנה יש לי עד פה, כל

שבוע פעמיים היו אופים אצלנו,

מרוב שאנשים היו באים והולכים ואוכלים.

יום שני, היו אופים 6 קילו

קמח, יום חמישי 6 קילו.

פעמיים בשבוע אופים

בבית, היה תנור,

הייתה אישה באה לשם,

מכינה, אופה את הלחם בבית.

ואחר כך, אחרי הקציר,

הם נתנו לאבא שלי הרבה צמר כבשים.

לא יודעת טון היה, טון וחצי היה.

הם היו צריכים להעביר, אבא שלי אמר

להם, העובד שלנו יצא עם אחי יחד,

אז אבא שלי חתך שלוש, שתי מתנות,

שלוש מטר, שלוש מטר. שמות

של ההרים הוא ידע, אבא שלי.

אמר "בהר הזה יש שודד הזה, בהר הזה

יש שודד הזה, אם יתקרבו אליכם"

"תגידו", הם היו קוראים לאבא

שלי אסייר, לא יחזקאל,

לשמעון 'שמסולה, ליואב אחי

'איו', לא היו מבטאים שמות שלנו.

אז אבא שלי אמר "בהר הזה יש שודדים

אלו, בהר הזה יש שודדים אלו"

תתנו להם, תגידו להם

"אני בן של אסייר".

זה היה האות שלו, 'אסייר

ארא', אדון אסייר.

מה נתנו להם?

שלוש מטר בד אבא שלי הכין.

מה לתת זה...

אחר כך כשאתם מגיעים

לעיר שלנו, למיאנדואב,

לא לעבור את המכס,

מכס סגור, תחכו.

שלא יהיו בעיות. הם הגיעו

שעה, שעתיים לפני זה,

אמרו אחד לשני "מה כל הבהמות

האלו", לא היה משאית.

זה בהמות, חמורים, גמלים.

אמרו מה, ישארו תחת המשא?

נעבור, נוריד את הדברים, נבוא.

האדונים, עד שאכלו, שתו, נחו,

בינתיים הלשינו שהעבירו סחורה.

עכשיו אם לוקחים את המוסלמים, הם

מחפשים חור אצל היהודים להכניס אצבע,

בעיות שיהיה, ואנחנו ברוך השם

באמת היינו ידועים ולא היה בעיות.

אחרי שהלשינו, הם באו,

נכנסו קבוצה שוטרים וזה,

הלוואי היו לוקחים רק את הזה...

את הצמר,

כל מה שהיה בבית, אפילו את הקמח מה...

מבנה, הורידו.

ואמא שלי אמרה להם...

לא קיללה, אמרה "אני לא

מבינה, אלוהים ישלם לכם."

לא זה הביאו, לא את זה הביאו, לא

את השקים של עדשים, למשל דברים.

היה... מן דומה לבוטנים, לא

קלופים, דבק מהעצים יורד,

דבק מאוד יקר היה, דבק נגרים

היו אומרים, לא זוכרת מה,

היו ככה בארגזים, אמא שלי אמרה "את זה לא

העבירו, העבירו את הצמר, תקחו את הצמר."

לא יעזור בית דין.

אמא שלי לבשה כיסוי על הראש, הלכה למפקח,

אמר "מה את רוצה שאני אשנה את החוק?"

"העבירו בלי מכס, אכלתם

אותה", איך שבעברית אומרים.

זהו, ככה עשו לנו.

אולי הייתי בגיל 10.

אולי הייתי בגיל 10,

10-12, ישבנו בכינו,

אז אמא שלי אמרה "אין ברירה, תמיד מחפשים את

היהודים שתהיה איזה בעיה, שיתלבשו עליהם."

אבא שלי בא, חזר, איך שהוא

נודע לו, הוא היה בכפר,

אבא שלי בא אמר "אני עבדתי

כל כך הרבה שנים קשה"

"ונהניתי, ישבתי, אנשים, משפחות שלמות

היו באים, אוכלים, שותים אצלנו"

"איך עכשיו מה אני אעשה?"

הוא קיבל מן מחלה, אמא שלי לקחה אותו

פעמיים לאיזה... קוראים 'מררה',

זה כמו נגיד מפה ל...תל אביב?

-כן.

הייתה לוקחת, נשארת שם בבית מלון,

לא בית מלון, היא למדה ארמני,

ארמני היא למדה, היא הייתה עם החברות

שלה שהיא הלכה איתם לבית ספר,

סבא שלי היה בן אדם 'יהודי

הנודד', אהב לטייל.

היה לו בית, שתי קומות, הנה

הוא יודע, אבל אהב לטייל.

אח שלו, אחותו הייתה נשואה עם

אח של אשתו, אח של סבתא שלי,

באיסטנבול.

אז הוא היה הולך לעיראק, הולך

לטורקיה, בא לארץ ישראל, הסתובב,

ראה את הכל, חוזר אומר

"כל מקום מחתן בת אחת."

חיתן את אמא שלי, שם

באזרבייג'ן, חיתן עוד בת.

זה, כל הזמן אמר, סבא שלי אמר,

"אנחנו לא נראה, אבל אתם בכנפי

נשרים יבוא יום ותלכו לארץ ישראל."

הוא בא לכותל, בא אמר

ששמים זבל בכותל,

הלך ל... הלך טייל, "לא מצא מקום

נוח, מצא רק פה חזר", צחקו.

אז בשביל זה כבר (שהיה) 48', הייתה

מלחמה, ברוך השם קיבלנו ארץ,

אז אנשים בבת אחת, השאה הפרסי אמר

"נפתח דרך, כמה אני חי, מי שרוצה שילך."

שיעלה לארץ שלו.

אז באמת עלייה המונית

הייתה בבת אחת.

הוא בא בתור בחור צעיר לבד.

הוא בא בתור בחור צעיר

לבד, והוא חפר באדמה,

טונה חיטה, חצי טון שעורה, ותירס.

למה? הוא השאיר 4 אחים

ושתי אחיות ואבא.

אמר שיהיה להם מה לאכול.

רצה לבוא לפרס, להתקדם, הגיע לשם

וראה שכולם עולים, גם הוא עלה.

בואי נחזור למשפחה

שלך ולילדות שלך.

סיפרת על הבית הגדול,

-כן, הבית שלנו,

היה לנו,

-איפה הוא היה, באיזור רק של יהודים?

או שהיו שם...

-במרכז,

זה עיר כמו נתניה, במרכז, איזה 200

מטר מהשוק, 'באזאר', נכון? שוק?

כן.

בדים מוכרים, דברים, הכל, נכון?

-כן.

ומשטרה, הכל.

הכל היה בכיוון...

-כמו מחנה יהודה.

על יד הבית שלנו, הבית

שלנו היה במרכז העיר,

הכל היה בסביבה. היה לנו אחד,

שתיים, אחר כך פרגולה שלוש,

ועל יד זה עוד שתי חדרים,

חמש, ואחר כך רפת,

ואחר כך מחסן שכמו חדר היה,

היינו שמים עשב של הסוסים,

אמא שלי היה לה סוס במקום "פרייווט",

איפה שהייתה הולכת הייתה עם זה הולכת.

... לא היה מכוניות.

לא היו מכוניות.

עגלה או שהיא הייתה רוכבת על הסוס?

-לא, לא, לא,

גם עגלה, אבל היא רק עם

סוס, סוס לבד, הייתה יושבת,

אפילו עושה תחרות

עם גיסתה, תיזהר.

וגיסתה לוקחת אחריה, היא אומרת "תחזיקי

חזק, אם תיפלי אני לא מרימה אותך"

הוא, אבא שלו זכרונו לברכה,

למה שאנחנו בני דודים,

הבית שלהם יצא על

הכביש, הלכו לגור בכפר,

אבא שלו שלח סוס איתו

"לך תביא את הדודה".

"דודה ג'יירן, תביא אותה

שתהיה אצלנו כמה ימים."

אז באמת אמא שלי הלכה,

הייתה לנו דירה גדולה,

בית מאוד גדול, שתי בארות היו

בחצר, תארי לך איזה גודל היה,

אחד בור של הגשם ואחד בור של מים

שהיו שואבים מזה לכביסה ולהתרחץ.

אבל בשביל לשתות ובישול,

היו מביאים מהנהר.

ואיפה הייתם מתרחצים?

היה לנו כמו מקלחת.

כן והיה גם, בית מרחץ היה.

היה גם בית מרחץ אבל כל

אחד היה מתרחץ בבית שלו.

ואמרת, הבית היה במרכז העיר ושאלתי

אם הייתה שכונה רק של יהודים...

רק של יהודים, רק יהודים.

רק יהודים, היה לנו גוי שבת, והיה לנו, רק

יהודים, כולם התרכזו בשכונה, במקום אחד.

היו בתי כנסת?

היה בית כנסת והיה הכל.

היה בית כנסת גדול, גדול.

גדול, גדול והיה לנו...

-חמש חלונות היה לו.

והיה לנו רב, הוא היה גם

מלמד ילדים, גם שוחט,

אפילו עושה את הניקוי, את הכשרות.

והיה עושה גירושין, היה עושה

כתובות, הכל הכל היה עושה.

הגיע לפה, קיבלו אותו ככה.

איך?

בעיניים פתוחות, התפעלו "איך

כל המקצועות האלה היה לך?"

הוא בא עם ילדים, בא

עם האישה השנייה שלו.

ואת  איפה למדת?

אצלנו בנות לא למדו, בחוץ לארץ.

כן.

-בנות לא למדו.

מי היה הולך ללמוד אז הוא... כאילו לא היה

פאר, היו מפחדים מהמוסלמים שיחטפו אותם.

אנחנו גדלנו עם שיעים, אלה

שפותחים את הראש שלהם בזה...

אני, באתי לפה בגיל 14,

בחוץ לארץ בנות לא למדו,

האחים שלי, כל הבחורים למדו בחדר.

כל משפחה שלחה אחד

ללמוד בחוץ, לא בחדר.

היה צריך ללמוד פרסית.

פרסית, בית ספר פרסית, מלמדים שם

חשבון, היסטוריה ולא אנגלית, לטינית.

זה של הבית מרקחת, הזה.

כן השל הרוקחים.

אחי אמרנו לו, היה מורה, אמרנו לו,

יואב, אחי, נהיה מורה, אמרנו לו

"לך תהיה, תעבוד בארץ", הוא לא הלך.

אחיו גם כן למד, הוא למד אולי

שלוש שנים בחדר, לא יותר.

אבל אחיו גמר 12

שנות לימוד, פרסית.

כל משפחה שלחה אחד.

למשל אם את רוצה לשאול אותי בטורקית

"כמה חדרים יש לך?" את אומרת... (טורקית)

כמה חדרים יש? אז אני אומרת

(טורקית), ארבעה חדרים יש לנו.

והשפה שאת מדברת

-טורקית,

זו השפה שאתם מדברים?

טורקית של אזרבייג'ן.

זהו, זה לא טורקית של טורקיה.

לא, לא, זה לא. אומנם

יש מילים דומות, הרבה,

אני רואה את הסרטים,

הכל, כמו שפת אם שלי,

אני גם פה למדתי אצל

הדוד של אמא שלי,

כשעליתי לארץ בגיל 14, הוא

היה זקן, הלכתי טיפלתי בו.

אחר כך הלכתי לעבוד בקטיף.

כשהלכתי לקטיף, יומיים, באתי ישבתי בבית,

אבא שלי אמר "למה את יושבת בבית?"

"אין עבודה? אין תפוזים?"

אמרתי "אבא, אני לא

אלך בלי מכנסיים."

"אני ממלאה את התיק, ובאים

גברים, לוקחים, מציצים לי."

והוא התחיל ממש עמדו לו דמעות,

"קומי קומי עכשיו לרחוב" אמר לי.

לקח אותי, קנה לי שני זוגות

מכנסיים, הלכתי לעבוד באריזה,

אחר כך... קטיף, אחר

כך למדתי את האריזה,

שנה שנייה עבדתי באריזה.

אני... אישה, נולדתי עם

אומץ, גדלתי עם אחים,

כשהיינו במעברת רחובות,

באתי ממעברת רחובות...

בחוץ דירה גדולה הייתה לנו, שירותים

בחוץ, כמה מטרים הולכים לשירותים?

50 מטר, יותר. בתוך

הבית לא היו מחזיקים.

כלבים לא היו מחזיקים

בתוך הבית, רק בחצר.

כשבאתי לישראל, היינו גרים

במעברת רחובות 7 שנים,

באוהלים ובצריפים, בלי זכויות עולה, מבן

גוריון עד ביבי, עד היום שקל לא קיבלנו.

עבדנו, ברוך השם, ערכים טובים,

עם חינוך, לא מעשנים, לא שותים,

לא קלפים, שום דבר.

עם כבוד.

באתי ממעברת רחובות

למעברת 'נחלת'.

זה בין בית דגן לראשון לציון.

מעברת 'נחלת', דודה

שלי הייתה גרה,

אחות של אמא שלי ועוד מהמשפחה.

היה גשם, אני ירדתי מהאוטובוס, עברתי את

הכביש, אני רואה עומדת שם איזה מכונית,

בפנים יושבים שני ילדים, אחת

מהם מכירה אותי, בת של המשפחה.

דופקת ככה בדלת, קוראת לי, אמרתי

לך שאז היו קוראים לי שרה,

"שרה, שרה, שרה", אני מסתובבת אני

חטפתי שוק, "מה את עושה פה?"

"תרן", קראו לה תרן.

אומרת "אישה אחת הביאה אותנו

מהגן, שמה אותנו פה, באוטו"

אמרה "אני הולכת להביא עוד."

"תשבו בשקט", ככה היה פתוח.

עכשיו אני, מה אני אעשה, יורד גשם,

אני כבר התרטבתי, הייתה איזה

תעלה, מים של גשם היה הולך לשם,

היו שמים קרש, כל פעם היה נופל.

אז לקחתי קצת, סידרתי.

אמרתי לה "תראי שם יש כפתור,

תלחצי עם היד", הייתה בת 3,

שלוש, שלוש וחצי.

הורדתי את החלון, את שני

הילדים הוצאתי מהחלון,

העברתי אותם, לקחתי לאמא

שלהם, אמרתי "דודה אסתר"

היא ראתה אותי "עוד לא הגיע

הזמן, למה הבאת אותם?"

אמרתי "דודה אסתר,

הורדתי אותם מאוטו."

"איזה אוטו?", אמרתי "מאיפה

אני יודעת איזה אוטו."

מישהי לקחה אותם מהגן, שמה אותם

באוטו והלכה להביא עוד ילדים"

"עכשיו בואו איתי, אני אקח את הילד

הזה לאמא שלו או לגן, נגיד להם."

הלכנו, דיברנו איתם, היה

לי אומץ בצורה לא רגילה.

כל החיים.

בת כמה היית, בת 14-15?

-16.

בת 16 עוד לא הייתי.

באתי לדודה שלי, בת 16 בדיוק,

נתתי מנה וחצי דם לאבא שלי,

כשהיה שוכב בבית חולים.

היה לו מחלה בדם.

שלושה אחים, היינו

צריכים לתת שלוש מנות.

אח אחד קיבל, היה לו תאונה, ז"ל,

אח אחד היה בצבא, היה לו רגל

בגבס אבל עם יד אחת נתן.

ואשתו הייתה אחרי הפלה, חודש,

היא מסכנה, רצתה להתנדב,

במקום אח שלי, זה שהיה לו תאונה.

תני לי להחזיר אותך

רגע לאזרבייג'ן.

כן.

קצת, אמרת שהבנות לא למדו,

כן.

מה עשו הבנות, מה...?

הבנות היו סורגות, היו

רוקמות והיו משחקות,

והיו עוזרות לאמא, לא

לכל אחת הייתה עוזרת,

בעיקר היו עובדות בבית, היו

יודעות את כל העבודת בית,

כורדים, פרסים היו משתגעים

לבוא להתחתן עם העדה שלנו.

היו אומרים "הם אנשים

שיודעים, יש להם סבלנות"

"יודעות לעבוד נשים

שלהם, בנות שלהם"

באמת אנחנו, איך אומרים, אני זוכרת,

בת כמה אני הייתי, הייתי רוקמת.

בת שמונה, הייתי רוקמת.

ובבית איזה שפה דיברתם?

טורקית, רק טורקית.

את...

-שום שפה לא ידענו.

אבל אלו שהתחתנו

באזרבייג'ן, הרוסיות,

אז היו ההורים מדברים והם גם כן היו

מדברים מילה פה מילה שם איתנו.

רק טורקית.

את זוכרת איזה שיר שהייתם

שרים בבית, או לשבת או לחגים,

או בין הילדים, שאת יכולה לשיר

לנו בטורקית של אזרבייג'ן?

איזה שיר אני אשיר להם, אה?

כמו... האמת, אפילו בבית כנסת,

הם היו הולכים, קוראים בסידור,

את הפירוש לא היינו

יודעים, הרב היה מסביר.

הי מסביר בטורקית את הזה.

כמו שפה אנחנו יושבים, שבת שלום

עושים, ליל שבת יושבים, אומרים...

קוראים (טורקית)

כשאני רוצה לדבר,

לפעמים אני שוכחת.

את יכולה אולי לספר לנו סיפור

בטורקית של אזרבייג'ן.

או איזה פתגם,

אנחנו רוצים לשמוע את השפה.

-פתגמים יש הרבה פתגמים.

אז הנה בבקשה.

(טורקית)

טובה תחת טובה, כל

גבר יכול לעשות,

(טורקית)

טובה תחת רעה, גבר

כמו נמר יכול לעשות.

זאת אומרת, אם בא מישהו,

דוגמא, בא מישהו,

מתנפל עליך, אומר:

"את דיברת עליי".

את אומרת: "אני לא דיברתי עליך"

"מי אמר לך?"

אז היא אומרת "פלוני אמרה, תשאלי

אותה, היא, זה מילים שלה."

אצלנו אומרים, אפילו

למלך, גם מקללים מלך.

אם אחד בא, מלשין, אומר: "פלוני

קילל אותך, פלוני דיבר עלייך"

ככה אמא שלי הייתה

אומרת, זכרונה לברכה,

תגידי "זה לא ממנה, זה ממך."

את יכולה להגיד את זה

לנו עכשיו בטורקית?

בטורקית? כן, אז...

(טורקית)

(טורקית) את אומרת, לא אני.

היא אמרה (טורקית).

זה שאת אומרת ככה, היא תתבייש,

יותר לא תבוא להלשין.

ההלשנה הורסת שני בתים.

כן, ההלשנה, סכסוך הורס שני בתים.

(טורקית)

שני בתים... (טורקית) בית אחד.

(טורקית) את מחריבה שני בתים.

את לא צריכה להלשין.

אז היא יותר לא תבוא להלשין עליך.

הזכרת שבת, הזכרת שהיו

באים לאפות בשני ובחמישי.

כן.

בחמישי היו אופים חלות כבר לשבת?

לא, לא היו עושים חלות,

אצלנו לא היו עושים חלות,

הכל לחמים בצורה של השולחן

הזה, קצת יותר קטן מזה.

אליפסי כזה.

תראי, את האטריות, עד

עכשיו יש לי פה, שחתכתי,

אטריות לא היו קונים, היו עושים

את הבצק, חותכים בבית, עושים.

ויש לנו מרק של אטריות,

במיוחד בחורף עושים את זה.

רק לאכול את זה, עם כל הירקות,

וחומוס עם גרגרים שמים בפנים.

ואותו דבר, יש לנו את הקמח,

מתיזים ככה, עם מים עושים ככה,

עיגולים עיגולים, יוצא בדיוק

כמו גרגרים של חומוס,

וזה גם כן, כרפס,

בצל ושמיר, מקצצים,

שמים במים, שמן, תבלינים, שמים את זה, ו...

רק לאכול את זה.

לאכול את זה, ובשר, היינו מביאים

כבש, מחלקים בין המשפחות,

בעיקר, הם גם כן היו

עושים, אצל בעלי,

וכל אחד לוקח, לא היה מקרר,

לא היה מתקלקל כלום,

היינו קונים את הענבים,

עושים בבית את הריבה,

מענבים, מייבשים, עושים צימוקים,

והכל היינו עושים בבית.

ולמשל אחרי שהרוסים באו,

הרוסים באו ו-4 שנים היו שם,

אז הם היו... עשו בית חרושת של

סוכר, והיו מביאים סלק לבן,

גם הוא היה מגדל, סלק

לבן, לוקח, עושים את זה.

והיו מביאים את הכבש,

או פרה, שוחטים,

עושים מנות מנות בין השכנים,

הרב שלנו היה שוחט, מחלק,

וכמו פה, היינו עושים קובה פה

עושים, אנחנו היינו עושים כופתאות.

בשר, בצל, תבלינים, 'צירישה'

בורגול דק, 'צירישה',

היינו עושים מזה, קציצות

עושים, קבבים עושים,

ובשר חתיכות שווארמה, כאילו לזה

היינו קוראים בטורקית 'רליה'.

היינו עושים לפסח.

ועוף, את העוף היה שוחט, גם כן אותו

דבר כמו פה, היינו מבשלים אוכל

מאכלים שלנו בעיקר

היו בלי חומר משמר.

לא כמו פה.

הכל היה ישר מהרפת, ישר

מהלול, הכל טרי היה.

עגבניות, הכל היה.

והיו דברים מיוחדים בחגים?

איך עשיתם את החגים?

נגיד סוכות, פסח, שבועות?

הכל היה לנו.

הכל כמו,

-מה היו המנהגים

כמו פה, סוכות, היינו שמים כל מיני,

בני, סוכה שם איך היינו עושים?

סוכות, פסח.

פה למשל, גם שם, לא רק פה,

-שם, שם.

פה 3 קילו אגוזים ותמרים

קונים, עושים חרוסת,

ושם גם כן, שם לא הייתה לנו מכונה,

היה או אבן ריחיים או מכתש.

יש לי פה גם כן. אז היו עושים,

את הבשר גם היו עושים עם זה.

לא היה מכונה. היינו בונים סוכה.

היינו, משכן לשכן היינו הולכים,

יושבים, כולנו היינו מלוכדים,

כולנו היינו אוהבים אחד את

השני, עוזרים אחד לשני,

מביאים אחד לשני, לא כמו פה.

4 קומות אני חיה, את חיה,

את לא יודעת אצל השכן.

היינו אוכלים יחד,

שותים יחד, גרים יחד.

עוזרים אחד לשני. ואמא שלי כמו, מי

שהיה רב הייתה הולכת ומשלימה (ביניהם).

מי שהיה מתגרש הייתה הולכת, מי

שהיה יתומים הייתה הולכת, מסדרת.

היה דברים כאלו,

היו מאוד מלוכדים.

מאוד בסדר אחר עם השני.

באנו לארץ ישראל, התפזרנו.

עליתם, עכשיו תספרי לי איך,

אמרתם עליתם יחד 8 נפשות,

מה גרם לעלייה, איך עליתם?

העלייה

-מי עזר לכם לעלות?

נודע לנו שיש לנו ארץ, כל

החיים, כל החיים, דורי דורות,

"השנה פה, שנה הבאה בירושלים."

ואם אחד נשבע לשני,

וחוץ מזה כשהיו נשבעים אחד לשני,

שבועה הכי חזקה, מסתובבים לכיוון

ירושלים, היו אומרים "בירושלים"...

אז בשביל זה כל החיים רוצים

ירושלים, רק דרך נפתח,

כבר לא חשבנו, לא על הבית, לא

כל כלום, זהב, כסף, מה שהיה,

הכל לקחנו, אמרנו "רק

ניסע לעיר שלנו."

לא יודעים שפה, לא יודעים איפה אנחנו

הולכים, אנחנו יודעים שהולכים לארץ ישראל,

אם יזרקו אותנו לים או למה, לא (ידענו).

עלינו,

-ולקחתם איתכם משהו מהרכוש של המשפחה?

לקחנו, בטח לקחנו.

אח שלי עם אבא שלי נשארו

שם, מכרו, ואנחנו באנו,

בפרס לקחו (אותנו) לבית

קברות ענק, בית קברות ענק,

שמו קרוואנים, עשו שם עלייה,

קראו לבית הקברות הזה,

לטורקים, כורדים, פרסים,

עיראקיים, קראו לזה 'בהשטה'.

מה זה 'בהשט'? גן עדן.

איפה זה היה בפרס?

בפרס עלייה, מחנה עלייה.

בטהרן היה.

-בטהרן, בפרס.

פרס זה טהרן, זה איראן, אותו דבר.

-כמה זמן הייתם שם?

... יותר מ-10 ימים לא היו

משאירים אנשים, היו שולחים בקצב.

ושלום חמני ושלמה הלל, בזמנו היו.

הם, רק מי, למשל זה בא לבד,

לקחו אותו, נתנו לו אמא.

היו מפגישים את האנשים

והיו מעלים למטוס,

"אל תגיד זה לא אמא

שלי, תגיד אמא."

אז אנחנו היינו 8 נפשות, 5 היינו

כולנו, 2 נשארו למכור את הבית,

אבל זהב, כסף, לקחנו.

ואנו נשארנו שם 6

חודשים, בפרס, שם.

בבית קברות הזה, למה

אבא שלי נהיה חולה,

מכר את הבית, בא, עוד פעם נהיה חולה,

אז צריך להישאר עד שיהיה בריא.

אז הוא כעס על אמא שלי, אמר לה:

"אם יסגרו את הדרכים עוד פעם?"

"קחי את הילדים שלך

ותלכי, תלכי לישראל."

אז לקחנו את הרגליים ואמרנו "נבוא."

באנו, לקחו אותנו לזה...

לפרדס חנה,

ראינו רק זזים, מוציאים את הדברים

שלנו, זורקים החוצה, נכנסים.

אמא שלי אמרה "אני באתי לארץ

ישראל, זה ארץ ישראל שלי?"

באמת ירדנו מהמטוס, נישקנו את

הרצפה, השתתחנו, נישקנו את הרצפה.

אמרה: "אני לא רוצה להיות פה."

הלכנו למשרד, ברחובות

היו לנו שתי משפחות,

הלכנו למחנה א', למעברה ברחובות.

איפה הייתה המעברה

ברחובות, באיזה חלק?

אחרי פסי הרכבת, מחנה

א' קראו ברחובות,

בכניסה, בכניסה לרחובות.

כן, מכון ויצמן שם, ואחר כך יש...

דברים כאלו.

כמה זמן הייתם במעברה ברחובות?

שבע שנים.

שבע שנים.

באיזה תנאים?

תנאים גרועים מאוד.

את האדמה בחורף הכי

קשה, בשנת 52',

האדמה עשתה ככה...

בלעה חצי מהאוהל שלנו,

עם הפתיליה וזה, מסכן אבא

שלי, עוד מעט היה הולך,

אמא שלי סחבה אותו, אמרה "שילך"

לא כמו היום טלביזיה, צלמים, זה.

באו, לקחו מפה, שמו פה.

שבע שנים גרתם באוהל?

באוהל ובצריף, כן.

אחר כך

מהאוהל העבירו אתכם לצריף?

כן.

ברחובות?

-גם ברחובות.

כן.

כמה נפשות הייתם?

שמונה.

כולכם כל הזמן ביחד?

כולנו בצריף אחד.

בשנת 52' אח שלי יואב

התחתן, נתנו לו צריף,

ושמעון הלך, התחתן בנתניה.

והשאר נשארנו, ואבא שלי בפרס,

שנשארנו אין מה לאכול,

לא נותנים שם אוכל.

פעמיים לקח מאמא שלי

כל הזהב, הלך ומכר,

שודדים ידעו, עומדים שם,

ראו איזה חנות הוא נכנס,

באים אומרים לו: "נפל לי הארנק"

"אתה לקחת"

אומר: "אני לא לקחתי."

מחפשים אותו, מכניסים יד,

מוצאים את הכסף, הולכים.

בא הביתה אומר "הבית

שלי נחרב", "מה קרה?"

"שדדו אותי."

אמא שלי הייתה אומרת "אין

דבר, זה אלוהים שלי. תשב."

"אמרתי לך אל תלך לבד."

סבלנו, סבלנו.

זה היה עוד בפרס לפני שעליתם?

-בפרס.

בפרס, בפרס בקרוואנים.

-בקרוואנים.

אז הגעתם לפה, חלק

מהזהב כבר לא היה.

לא היה. טבעת יהלום אחת הייתה לה.

הלכנו למכור ברחובות.

זוג אשכנזים, היו

חנויות של אשכנזים.

וראיתי ביידיש הם אומרים (יידיש)

וזה הבנתי, אמרתי

לאבא שלי בטורקית.

"בואי נצא בחוץ, אני אגיד לך."

אמרתי להם "תשמעי",

"אתם נותנים את המחיר הזה, אני

צריכה ללכת לשאול את אמא שלי"

"זה של אמא שלי, אם היא מסכימה."

"או.קיי בסדר, אין בעיה."

יצאנו בחוץ, אמרתי

"לא, בואי נלך הביתה,"

"מחר נלך לכרמל למכור."

אמר "למה?" אמרתי "זה

דבר יקר, זה יהלום."

הם התווכחו כמה ישלמו, ביידיש.

הלכנו לכרמל למחרת.

כפול.

כפול.

אמרתי "אבא עכשיו

תקנה לנו בייגלה"

"וגזוז", הוא היה

אומר 'מים קופצים'.

'מים קופצים' קנה לנו,

שתינו עם בייגלה.

חילק את הכסף, אמר

לאמא שלי "ככה שילמו".

אמרתי "אז מה נשקר עליה",

אומר "לא, אח שלה גר בנהריה"

מחר היא תגיד "תביא כסף,

אני נוסעת לאח שלי."

אז... חילק את הכסף, שם בכיס,

אמר "אל תגידי לאמא את האמת."

לא היה, לא היה מה לאכול.

אז איך התפרנסתם, מה...

עם זה התפרנסנו, אח

שלי התחתן גם עם זה.

חיתנו את אח שלי יואב בשנת...

-אבל שבע שנים

מה? ממה חייתם?

אכלנו הכל ככה, תאמיני

לי רק מכרנו אכלנו.

רק זהב מכרנו אכלנו.

כן.

לא הייתה פרנסה?

לא. עד שכבר נתנו להם קצבת זקנה.

מסכן, אומר לי,

"אבא למה אתה מסתובב אחורה?"

"הם טעו."

"מה לא, אמרתי אבא

אתה זקן מגיע לך."

"לא טעו."

הגיע הביתה ואומר לאמא

שלי "אני חושב שהם טעו."

אמרתי "אתה, אל תחשוב, זה מגיע

לכם, חודשים ושנים לא נתנו לכם."

והייתי, היה לי, אלוהים חנן

אותי כשלמדתי את השפות פה,

ערבית, עברית, כורדית, פרסית,

אח שלי אמר "שש שנים הייתי

בעיראק, אני לא מדבר כמוך."

הייתי אומרת "נו מה אני אעשה?

הראש שלי ושלך אותו דבר?"

תאמיני לי בגיל 16,

הלכתי לתת לאבא שלי דם,

הרופא שואל "בת כמה את?"

אמרתי לו "ד"ר הפצעי בגרות

לא אומר בת כמה אני?"

הרים גבה, שניהם

הסתכלו אחד על השני,

אח שלי יואב נתן,

אשתו קשרו את היד,

אמרתי "סליחה ד"ר, לפני

חודש היה לה הפלה."

פתח, אמר "הצלת את החיים שלה."

"אמרתם אחים, אח לא בא,

אז גיסתי רוצה להתנדב."

אז הוא אומר "מי יותר גדול?"

אמרתי "הוא יותר גדול, זו

אשתו, אני יותר קטנה."

עכשיו, "בת 18?", לא אמרתי כן,

לא אמרתי לא, אמרתי "הפצעים מדברים".

כמו גבר נתתי את היד

שלי, לקחו מנה וחצי.

אני אומרת "למה הצבע של הדם

שלי אחי ככה, ושלי ככה?"

אומר "דם נקי יש לך."

הוא היה לו טיפוס בפרס, נדבק.

ופה גם כן, עם ילדי

תיכון, איך שהתחתנתי,

בגיל 24 היה לי

כבר, התחתנתי איתו,

לשכונת צ'מעה, ממעברת

רחובות לשכונת צ'מעה.

איפה שעולים בדוד המלך,

הואדי הזה, איפה סינמטק,

בנוי על הבית שלנו. שלי ושלו.

באמת?

-כן.

התחתנו שם, הוא בתור בחור צעיר היה

לו שני חדרים במשכנות שאננים,

נתן אחד לאחיו, נשוי עם ילדים,

הלך, מכר את השני, קנה בשכונת

צ'מעה שני בתים בתור בחור צעיר.

הלך שילם למטוס, את שני האחים

שלו לא רצו להביא לישראל,

הביא גם אותם, עכשיו הם 4

אחים ושתי אחיות, זה שש.

גם גילה התחתנה,

נהיינו 7 בשני חדרים.

מה גילה תעשה?

גילה מכבסת, גילה

מגהצת, גילה מבשלת...

ובנימין עובד, שיהיה

בריא, הוא רוטשילד,

מפרנס את כולם, כולם...

שמים כסף בכיס.

כשהבת שלי נולדה נהיינו שמונה.

יום בהיר אחד, בא ואומר

לי "תאספי את הדברים"

אמרתי "לאן?", אמר לי

"ג'הנום", לגהינום.

אמרתי לו "תראה לי את הדרך",

אמר "אנחנו נלך את תראי."

אמרתי לו "לא, אני רצינית,

לאן אנחנו הולכים?"

אמר "אל תדאגי, אנחנו

עולים מפה קצת למעלה."

שם במשכנות שאננים, שם הייתה לי

דודה, אחות אמא שלו, אחות אבא שלי,

עם בן שלה, היו גרים שם. כן ציון.

גרנו, עלינו שם, הלכנו שם, גרנו,

נתן להם את הבית, עזב ויצאנו.

בגיל 24, היה לי 4 בנות,

הלכתי למדתי תפירה,

עם ילדי תיכון,

קיבלתי תעודה טובה.

המורה אמרה לי "עם עוד קורס כזה,

בכל ארץ ישראל את יכולה ללמד."

בכיתי, הדמעות מפה מטפטף לי,

הלכתי אמרתי "שוש נשמה, אני לא נערה, אל

תראי אותי עם משקפיים וכובע ועם צמה"

צמה שלי עד פה הייתה יושבת.

"יש לי 4 בנות, הבת הרביעית שלי"

בכיתי, אמרתי "עם דלקת קרום המוח"

ואני רוצה ללמוד תפירה.

שיהיה בריא בעלי בנימין "את לא יודעת

לקרוא ולכתוב, איך את הולכת ללמוד?"

אמרתי לו "כפרה עליך,

אל תשים מסמר לגלגלים."

"אל תוציא לי את האוויר. תגיד בהצלחה.

אל תדאג, אני אעשה."

באמת הוצאתי תעודה, למדתי,

20 שנה תפרתי בבית.

אם תראי, (שמלת) חתונה של

הילדות שלי אני תפרתי.

כל הכבוד לך.

אחר כך בגיל 60, הלכתי

הוצאתי רישיון נהיגה.

עשר שנים הייתי על הכביש.

הייתי עם אמביציה... (לא) רגילה.

מנהל אקדמי, שיהיה בריא,

מאיר צדוק, אמר לי,

לפני שבוע הוא צלצל לשאול

מה שלומי, אם אני חיה.

אמרתי "כן, ברוך השם,

אני חיה אל תדאג."

הייתי באה עם האוטו

שלי לאקדמיה לעבוד,

איפה אקדמיה, איזה?

האקדמיה למדעים, על יד... צמוד...

20 שנה עבדתי שם במשק.

הייתי במיוחד מלצרית של...

היה לי 9 חדרים,

והייתי בעיקר הגשה

לפרופסורים וזה, ישיבות.

הייתי... היה רואה אותי,

היה עושה לי ככה...

היה עוצר אותי, "עכשיו

מה את רוצה ללמוד?"

אמרתי "ד"ר מאיר תעשה לי טובה,"

"תראה אם יקבלו אותי לקורס טייס, אני

אלך איפה שמסוכן, שם ישלחו אותי."

היה מתגלגל מצחוק, "את מסוגלת."

באמת כשעשו לי מסיבה, משהו משהו.

אנחנו, אני הייתי רוצה,

במדינה הזאת, בעולם הזה,

שיהיו בריאים החיילים שלנו,

שאנשים יהיו מלוכדים,

שהכנסת שלנו, אוייב יושב,

אוייב יושב בכנסת שלנו,

שיהיו מלוכדים, לא שכל

אחד יילחם על כסא שלו,

ועל הכיס שלו, שיהיו

מלוכדים, יהיו אחד,

וידאגו, לא משנה, לביבי, תראי מה עושים

לו, איזה ראש ממשלה עשו לו ככה?

אף ראש ממשלה לא עשו לו ככה.

אנחנו לא ניכנס ל...

לא, רק אני אומרת, אני

הייתי רוצה מאלוהים,

פה במדינה הזאת, שיהיה

בריאות, שיהיה שקט ושלווה,

ושכולם יהיו מלוכדים.

מלוכדים.

טוב.

ואנחנו אצלנו בטורקית אומר...

למשל,

(טורקית)

הרבה שירים של אמא שלי

יש לי, אבל זה בטורקית.

הרבה שירים.

(טורקית)

(טורקית)

תתני יד שלך ליד

שלי, אל תעבדי עליי.

אם תעבדי עליי, אני אלך ואתאהב

(במישהי) יותר יפה ממך גם.

או שהשני אומר,

(טורקית)

הים בתוך ים, בתוכו רוקדים הדגים,

(טורקית) תעטפי אותי

חזק, אל תיפרדי ממני.

(טורקית)

אומרים שיש פרידה.

תעטפי אותי, תהיי איתי

ביחד, שלא ניפרד.

יש דברים שלפעמים אני בוכה

ואני שרה על יד הברז.

(טורקית)

השני (טורקית) אני בים, כאילו,

קו שמשכו את זה, זה כמו חשמל.

(טורקית) בים אני פס, כאילו מטרה,

(טורקית) אני נשרפת בלהבה,

(טורקית) פחות קריצה,

אל תקרצי לי כל כך,

(טורקית) אני מחוננת,

אני אבין תכף.

את לא יכולה לעבוד עליי.

יש להם פירושים נהדרים בטורקית.

בשבת היינו יושבים ושרים,

ליל שבת כשאנחנו יושבים,

תעזור לי, שבת...

-שבת שלום.

שלום עליכם, מלאכי השלום,

-עליכם...

בואכם לשלום, מלאכי השלום,

מלאכי השרת, מלאכי...

מלאכי עליון, ממלך מלכי המלכים,

-ממלך מלכי המלכים,

הקדוש ברוך הוא.

-ברוך הוא.

ברוך... שלום, מלאכי השלום, מלאכי שרת.

מלאכי... מלאכי עליון,

מלאכי עליון, מלך,

ממלך מלאכי המלאכים, הקדוש ברוך הוא.

ושבתכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת,

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

ושבתכם לשלום, מלאכי השלום, מלאכי השרת,

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

בצאתכם לשלום, מלאכי השלום,

מלאכי השרת, מלאכי...

מלאכי עליון, ממלך מלכי

המלכים, הקדוש ברוך הוא.

אבל את זה כל אחד, שלוש

פעמים אנחנו קוראים.

כל אחד שלוש פעמים,

לפני שמברך את הקידוש.

שבת שלום, בואכם לשלום...

לשלום, ושבתכם לשלום,

בצאתכם לשלום, זה כל שורה,

זה שלוש פעמים קוראים.

אני יכולה לשאול, סליחה שאנחנו צריכים לסיים,

-לא, לא,

הכלים האלה ששם, הסאמובר

וזה זה הבאתם מ...

לא, לא הבאנו משם,

שם היינו ככה משתמשים באלו,

איך שהגענו, העין שלנו נשארה

אחריהם, אז קנינו פה.

פה קנינו ואמא שלי הייתה נכנסת מהדלת

"אני רוצה לשתות תה של סאמובר."

למעלה שמים את הגחלים, ובפנים

ממלאים מים, וזה רותח,

שמים, מכינים את התמצית, שמים על זה.

ממש תה מיוחד יש להם.

גילה יונה
מיין דואב
אזרבייג'אן
סיפורי חיים נוספים: