מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

קוראים לי, השם הישראלי בארץ הוא אילנה

כהנא, אבל כשהייתי בחו"ל לפני החתונה

קראו לי איראן ישראלי. השם שלי

איראן היה והמשפחה ישראלי.

וכל בית ספר לא היו צוחקים

עלי, הייתי מסתדרת עם כולם.

יפה.

-גילי עכשיו 80.

00:01:00

עוד מעט קרוב ל-81. יש לי שלושה ילדים,

יש לי עשרה נכדים, יש לי מגיל 7 עד 31.

ואלמנה.

-אלמנה?

כן.

בואי תספרי לי מאיפה המשפחה שלך.

00:01:30

המשפחה שלי, נולדנו באיראן, נולדתי

באספהאן אבל בגיל צעיר מאוד באתי לטהרן

וכל ההשכלה והלימודים שלנו, כל שבעת האחים

והאחיות, היו בטהרן, בבית ספר בטהרן,

אבל בית ספר יהודי זה היה שכולנו

היינו הולכים לשם ולומדים

וגם כן היו שם מוסלמים

שהיו לומדים יחד איתנו.

00:02:00

הייתה לי חברה אחת יחידה שכל הזמן היינו

ביחד והיא הייתה באה אלי ואני הייתי הולכת

אליה. בילדות ביחד בבית ספר שהיינו

לומדים וסיימתי כתה ט', שם ט' זה כמו,

קיבלתי הרבה לימודים בבית ספר "אליאנס"

ושם היינו לומדים כמה שפות, לא רק אחת

00:02:30

פרסית, ערבית, אנגלית וצרפתית.

-ואוו.

כל זה מכתה ג' עד הלאה. ועברית,

למה זה היה בית ספר יהודי.

גם החברה המוסלמית שלך למדה עברית?

גם החברה המוסלמית שלי הייתה משתתפת, אבל

לא בכתה, יושבת ומפריעה בכתה והולכת החוצה

אז היא לא הייתה, אבל כן יושבת מקשיבה.

00:03:00

אחר כך סיימתי את בית הספר, הייתי תלמידה,

ככה אמרו לי, שאני מצטיינת, יכולה ללמוד

מה שאני רוצה, אבל אמי החליטה

לי שאני צריכה ללמוד אחות

והיה שם של יהודים, בנו בית חולים, היינו

גרים במחנה יהודי, כולנו היינו במחנה יהודי

00:03:30

שכל האנשים היו יהודים ובתי כנסת

והכל שם, גם היה בית חולים יהודי

שכולם היו תלמידים ורופאים וזה, גם

מוסלמים היו עובדים שם, לא רק יהודים.

ושם סיימתי את בית הספר לאחיות

בדרגה מאוד גבוהה והצלחתי.

ילדות, מה עוד את רוצה לדעת בילדות?

00:04:00

סבא שלי מצד של אבא אני כמעט לא הכרתי

אותו, למה שכנראה אמא כשהייתה בהריון שלי

או משהו כזה, הוא נפטר מאיזו מחלה,

לא יודעת, אז אני לא הכרתי אותו.

הוא היה מאספהאן? מאיפה הוא היה?

-מאספהאן, מאספהאן היה.

וגם סבתא מצד של אמא כמה שנים היו

ביחד אבל לא הרבה, למה אני באתי לטהרן

והיה קשה לה להגיע לטהרן,

המצב הכלכלי שלה לא היה טוב.

00:04:30

אז נשארה באספהאן עם הילדים

שלה, עוד שני ילדים.

רק שנייה, איך קראו להם? מה היה שמם?

אחד היה שמואל, אבא שמואל וסבתא מזל.

שם משפחה?

-כמאל.

אז הסבא הזה היו לו 7 בנות,

9 בנות נולדו לו ונשאר 7.

אבו אל בנת.

-אבו אל בנת בטוח.

00:05:00

וגם הוא היה מוכר עתיקות, זה היה התפקיד

שלו, עתיקות, והוא היה מוכר באזור

אנשים היו מכבדים אותו, הוא אישיות

טובה, היה אדם שעושה שלום בין אנשים

כיבוד היה נותן תמיד, היה

בסדר גמור עם אנשים וזהו.

מצד של אבא, אמרתי, לא הייתי איתם

בקרוב, למה הם נשארו באספהאן,

אספהאן לא כמו שמכאן לאילת.

נכון.

-ואז כשאני הייתי מגיעה באוטובוס, עד שאני

00:05:30

הייתי מגיעה לאספהאן באוטובוס הייתי

צריכה יומיים נסיעה, היה לנו אוטובוסים,

אבל יומיים היית צריכה לנסוע עד אספהאן.

עכשיו אולי נהייה יותר טוב, אני לא יודעת.

אז לא היינו הרבה בקשר, רק במכתבים וזה.

איך קראו להם?

-סבתא היו קוראים לה דולת ולסבא אני חושבת

קראו יוחנן.

-ישראלי?

00:06:00

ישראלי.

-כן.

יוחנן ישראלי, עכשיו יש לי אח בשם

שלו, קוראים לו יוחנן ישראלי.

יפה. כמה אחים אתם במשפחה?

-7 היינו.

7 אחים הייתם.

אבי לא היה מלומד בכלל, גם אמי לא. אבל

אבי היה הולך קונה למשל בדים, היה קונה

00:06:30

חבילה של בדים כמו כל היהודים הפרסיים,

היה עולה לכפרים של ערבים ומוכר אותם

ומזה היה לנו פרנסה. אמא שלי גם לא הייתה

יושבת, היא הייתה אישה שאוהבת לתת לנו

הכל, בכוחות שלה היא הייתה

עושה הכל שיהיה הכל בשבילנו.

הייתה עובדת בכל מיני עבודות, משק בית, לעזור

לאנשים, הייתה עושה שיהיה לנו וגם הבית

שלנו תמיד בכל אופן היה מלא.

00:07:00

לא רק אנחנו היינו, אנחנו 7 אחים ואחיות,

אולי גם השכן הזה וגם השכן השני,

כולם היו באים לאכול אצלנו בכל אופן,

ותמיד הייתה ברכה כזאת שתמיד היה הרבה

היה הרבה.

-כן.

היו אוכלים. לא היינו עשירים, בכלל לא.

בגיל 6 וחצי נכנסתי לכתה א', בבית ספר

יהודי, כולנו, כל האחים והאחיות למדנו

00:07:30

בבית הספר.

-בת כמה אמא שלך הייתה כשהיא התחתנה?

אני חושבת, היא הייתה מבוגרת בשביל

איראן, בת 13 וחצי. מאוד זקנה.

אל תתפלאי. 13 וחצי התחתנה מבוגרת ועשו

לי חוזה עם בחור בן 18 שבשנת 50' רצה

00:08:00

לבוא לארץ, אני אתחתן

איתו והוא יביא אותי לארץ

ואוו.

-כן.

וזה מה שקרה?

-כתבו, בחוזה כתבנו והכל מסודר, אני הולכת

להתחתן ועוד מעט אני אסע לירושלים, מה

אכפת לי כבר, העיקר שקנו לי כבר טבעת.

בת כמה היית?

-11 וחצי.

ואוו.

-בכתה ד'.

כן.

-בכתה ד'.

00:08:30

ובאמת התחתנת איתו בסוף? זה היה בעלך?

-לא. מישהו מהמשפחה שהיה יותר חכם

אמר "תגידו, אתם מטומטמים? הילדה עדיין לא

מבינה מה זה שמאל וימין, מה אתם עושים?"

לקח את מה שכתבו, החוזה הזה וקרע וזרק.

-יפה, ניצלת.

מה?

-ניצלת.

בוודאי שניצלתי, מה אני ידעתי

אז להתחתן והיה ככה גם כן.

הנה, תקראי את זה, קודם

כל באיראן היה חוק כזה.

00:09:00

זאת אומרת זה מה שהיה

נהוג וזה מה שכולם נהגו.

כולם, כולם. ואם מגיעה כבר

ל-18 ולא התחתנת, אז זקנה.

אז משהו לא בסדר.

-משהו לא נורמלי.

הבנתי. אוקיי.

אנחנו היינו יושבים על הגג בקיץ, בעונה הזאת

יושבים הגגות או בחצר. את יודעת, יושבים,

00:09:30

עושים זה וזה, בחצר היינו יושבים ובלילה

כשהייתי ישנה, את מכירה את הלילות של סליחות?

כן.

-היה 7 בתי כנסת סביב של הבית,

היו מתפללים את זה במנגינה כל כך יפה שעד

עכשיו אני אומרת "ואיי, אני מתה לשמוע

את זה עוד פעם". אלה הדברים המעניינים היו,

מה אני אגיד לך, עוד הרבה דברים היו לי,

00:10:00

שבערב, בשעה ארבע, היינו יורדים למרפסת

בתוך החצר, גינה ומה שהיה, שמים את השטיח

על הזה וסמובר ותה ועוגיות וכולם יושבים

עם התוף, מתופפים, שרים, כמו שלא היה לנו

שום בעיות ואל תחשבי שהיינו יושבים והמצב

הכלכלי היה טוב והכל, לא היו לנו שום בעיות

00:10:30

שירים, ורוקדים הילדים, הילדה השנייה הייתה

רוקדת ואני רוקדת, זה גם היה לנו ימים כאלה.

היינו יושבים אחר כך, בחצר כל הילדים היו

משחקים כדורגל. הייתה חצר, כמה דיירים

בתוך החצר והיינו נהנים.

חגיגה.

-חגיגה.

תראי, תמיד היה לנו שמח וטוב, זה אני אגיד

לך, אבל היו זמנים, אני זוכרת שפעם חזרתי

00:11:00

מבית הספר, אנחנו היינו הולכים למשל בית

הספר לי כאן, בואי נגיד, עכשיו אני גרה כאן

בית בספר היה בתל אביב.

-רחוק.

בואי אני אגיד לך, כמעט בתל אביב, אולי נגיד

קצת לפני זה אבל היה לנו המון דרך ללכת.

היינו הולכים ברגל לבית הספר, עד התחנה

המרכזית, אמא נותנת לנו שקל אחד

00:11:30

או שני שקלים ללכת גם לאכול וגם לבזבז,

לנסוע ולחזור. אז עכשיו אני רציתי גם לאכול

איזו גלידה טעימה, למה לגלידה שם אני

מתגעגעת, אין בעולם, הייתי בהרבה מקומות,

אבל לא אכלתי גלידה כזאת. אז היינו חוזרים,

הילדים חוזרים מבית הספר וילדי מוסלמים

00:12:00

היו תופסים אותנו ומתחילים להשתולל איתנו.

להרביץ לנו, גם זה היה, גם זה היה לנו.

אבל אני הייתי מאוד שובבה, לא כל כך ילדה

נוחה הייתי, ידעתי איך לברוח מהם ואיך

להסדיר את העניינים איתם ומבריחה

את כל החברות שלי ביחד איתי.

00:12:30

הצלת את כולן?

-כן, היו לנו דברים כאלו ולפעמים מאוד קשה

היה לנו גם בזה. אבל לא סבלנו, באמת לא

סבלנו. עבדתי עם המוסלמים ביחד, הכל.

זאת אומרת המערכת יחסים בסך

הכל עם השכנים שלכם...

מצוינים היו.

-כן.

בשבת בבוקר היה לנו אישה מוסלמית שהייתה

באה, אנחנו לא היינו מדליקים אש,

00:13:00

שומרים שבת ואת יודעת, שם היהודים

היו שומרים, לא תעשי מה שבא לך.

אז היא הייתה באה מדליקה את הסמובר, מכינה

לנו את התה עם אוכל הגז. גז לא היה לנו,

על האש כזה, הייתה מוציאה את זה ואנחנו

יושבים ואוכלים והיא הייתה משרתת אותנו

00:13:30

כל השבת ואנחנו נהנים מהמאכלים שהיא הייתה

מוציאה לנו ואנחנו היינו יושבים ואוכלים.

היא שימשה אתכם כגוי של שבת?

-גוי של שבת.

זה היה, והייתה באה גם מכבסת, לא הייתה

מכונת כביסה אז, הגיעו גם אנשים ב-51'

שהייתה להם מכונת כביסה, אבל אנחנו לא

היה לנו, אז היא הייתה באה, יושבת בחצר

00:14:00

ומכבסת ותולה לנו וזהו. כן.

היה לנו גם את הדברים האלה.

אבל היו יהודים בקהילה שהיו נותנים,

במחנה הזה שהיינו גרים ואנשים חלק עניים

וחלק זה, היו עוזרים המון, ביחד כולם. את

יודעת, בחורף, לכל האנשים שלא היה מצב כלכלי

00:14:30

היה מביא פחם שתעשי את התנור הזה שמחמם.

תנור לא היה לנו, את רואה את השולחן הזה?

היה לנו מנגל, שמים למטה ובמנגל הזה

שמים שמיכה מסביב והיינו יושבים.

את מבינה איך זה הולך? חבל שאין

לי צילומים בשביל להראות לך.

אז היינו יושבים מתחת השמיכה שאנחנו 8

אנשים, היינו 9-10 יושבים מסביב לשולחן הזה.

00:15:00

קצת יותר נמוך ומתחממים.

באיראן היה מגיע ל-20 מתחת ל... היה מאוד

קריר, היה לנו שלג 2 מטר, מטר וחצי.

אז היהודים העשירים שהיו ביחד היו אוספים

כסף ונותנים למשל שיהיה לך את הפחם,

שיהיה לך שמיכות, שיהיה לך

נעליים חמות, היו עוזרים.

באיזה שפה היית מדברת בבית עם ההורים?

-פרסית.

00:15:30

פרסית?

-פרסית מעולה.

פרסית יהודית?

-פרסית רגיל.

רגיל?

-כן, זה יהודי.

אוקיי.

יש אנשים שבכל עיר מדברים בשפה קצת אחרת.

ואני בטהרן, אנחנו ביחד כולנו מדברים

אותה שפה.

-אוקיי.

לא היינו מדברים, למשל את הולכת לאספהאן,

השפה שלהם אחרת. גם לפעמים אני לא הייתי

00:16:00

מבינה מה אומרים. אם רצו למכור אותי,

אז יכלו אבל בכל זאת הייתי מבינה קצת.

את אומרת לא הבנת אבל לא יצאת פראיירית.

לא, בכל עיר יש להם שפה, כל

עיר יותר גדולה מהארץ שלך

בטח.

אז היה באמת טוב. את יודעת, לפעמים,

את רוצה להגיד עוד תראה מה שיהיה.

00:16:30

כן.

-אז הפתגם שלנו בפרסית יוצא

בהתחלת הלילה עוד לא השתנת, אז

נראה עד הבוקר אם את קמה לא רטובה.

אבל בפרסית זה יוצא אחרת,

זה לא מתאים שאני אגיד.

אז תגידי את זה בפרסית.

(אילנה מדברת בפרסית)

זאת אומרת עוד לא השתנת, יש עוד

המשך של הלילה, נראה מה את עושה.

שוואייה שוואייה מה שנראה.

-שוואייה שוואייה.

00:17:00

אבל לא יודעת אם כדאי לך להגיד לבת

שלך, אבל את רוצה להגיד, תגידי.

אני אגיד לה את זה, בטח. אני תמיד אומרת לה.

יש עוד הרבה הרבה, את יודעת אנחנו הרבה

פתגמים יש לנו אבל לפעמים לא בא לך.

כן, נכון.

-כל דבר בזמנו.

לגמרי. ובית הספר שלמדת בו זה היה "אליאנס"?

-"אליאנס".

"אליאנס", הבנתי. אבל הייתה מוסלמית איתך?

זאת אומרת היו גם מוסלמים?

00:17:30

היו בכתה 2 מוסלמים שזה

במקרה היו חברות טובות שלי.

והן גרו גם באזור שלך או שהן גרו באזור אחר?

לא, הן גרו ברחוב אחר, הן לא היו במחנה.

זה לא בשכונה שלך?

-לא שכונה שלנו, לא.

הבנתי. השתייכת לאיזה שהוא מועדון של ילדים?

אז כשהגעתי לגיל 11-12 אז הייתי הולכת

ל'חלוץ' היו אומרים, זה מקום שלומדים עברית

00:18:00

וכמו של יהודים שהיו מלמדים אותנו

כל מיני דברים אחרים, זה כן

אבל אני גם הייתי הולכת לחוגים לפעמים,

הייתי משחקת פינג פונג הרבה, בבית ספר אני

הייתי אחראית על שולחן הפינג פונג ועד שהיו

רואים אותי אומרים "באה אילנה, תיזהרו".

היא הייתה מבשלת כל מיני מאכלים טובים והרבה

אנשים היו באים, כמו שאני אמרתי לך,

היה הבית שלנו מסדר את כל השכנים.

00:18:30

אז היא הייתה עושה לנו ממולאים מיוחדים,

היא לוקחת דלעת גדולה, ענקית, דלעת ענקית,

היא הייתה ממלאה את זה עם בשר, אורז,

שזיפים, צימוקים, אל תתעלפי.

עם כל הדברים היפים מאוד, שמה את זה

על הפחם, המנגל שלנו, מכסה את זה טוב

00:19:00

ונשאר מהיום עד מחר, יעני היום

בערב שבת עד מחר בצוהריים של שבת.

עכשיו תאכלי את זה ותראי

איזה טעם טעים יש לזה.

כאילו כל הדלעת נמסה לתוך?

-כי הדלעת נמסה וכל הדברים הטובים שהיו

למשל שזיפים, צימוקים, זעפרן, כל מה

שאת רוצה מהתבלינים המיוחדים היה לנו.

00:19:30

הכל היה בפנים והריח שלו, את

היית מתה, תביאי לי עכשיו.

אני רוצה עכשיו, ואני לא טעמתי את זה.

-עכשיו אני עושה את זה בצורות אחרות

אבל גם זה טעים. אותה מנגינה

אני משנה בדברים אחרים.

את שמה בתנור?

-בתנור, אני עושה עם בצל, עם דברים אחרים

זה יוצא גם כן, אבל לא את

הטעם של הדלעת, זה נורא טעים.

00:20:00

בטח.

-עוד הרבה דברים היו לנו.

אוכלים ירקות הרבה, למשל הסבזי שלה

והעוף בתנור שלה שלא קיים בכלל בארץ.

יש הרבה דברים, הרבה גם היה עם ירקות.

כל הירקות וחומוס...

-שעועית? חומוס? קטניות?

00:20:30

קטניות זה גם כן היה חייב להיות אצלנו.

-ברור.

קטניות, ירקות, הדברים הטובים ביותר,

אנחנו לא אכלנו בשר פרה, תמיד בשר כבש.

אף פעם לא השתמשנו בפרה. אם היה

בשר כבש היינו קונים, אם לא, לא.

למה לא אכלתם בשר?

-בשר מאוד טעים היה.

לא, ברור, אבל למה לא אכלתם?

-כי זה היה יותר זול.

00:21:00

זה היה יותר זול.

-כן, זה היה מאוד זול.

הבנתי. איך חגגתם את פורים?

לא עשינו משהו מיוחד, גם לא

מתחפשים, אני לא זוכרת שהתחפשו.

זה מה שכולם אומרים לי, אבל אני לא

מבינה, זה איראן, זה אסתר המלכה.

אסתר המלכה, נכון, היינו למשל שותים הרבה,

היו משחקים הרבה, כמו שעכשיו הדתיים עושים

00:21:30

והיו נותנים מתנות לילדים, תמיד היו נותנים

למשל אמא שלי עשתה מתנות בכוחות שלה

ולפעמים היו לוקחים את

הביצה, בטח סיפרו לך את זה,

לא, אף אחד לא סיפר.

ביצים, היו צובעים, מבשלים את הביצה הקשה,

ואז היו צובעים את זה ונותנים לילדים מתנה

כאילו שזה...

-צעצוע.

00:22:00

כן. לא היה משהו מיוחד, אבל היו אוכלים

הרבה ממתקים, באמת הרבה שמחה והרבה שתייה

ומשחקים, גם משחקים היו עושים.

יש לך איזה שהוא חג שאת זוכרת

כחג הכי כיפי שהכי זכור לך?

כל חג והשמחה שלו, למשל בפסח אני אגיד

לך, בדרך כלל פסח שלנו יחד עם מוסלמים

00:22:30

יוצא קרוב והיו עושים לנו בעיות,

בפסח תמיד היו מחפשים אותנו המוסלמים

למה היו אומרים שאנחנו לוקחים דם של

מוסלמים ועושים מזה כל מיני דברים באוכל

ותמיד הקיצוניים היו מחפשים את היהודים.

אבל היה לנו בעיה שהמלך היה שומע את זה,

00:23:00

מיד בא, תופס אותם ומטפל בהם. אני

לא יודעת מה, אבל היה מטפל בהם.

כבר לא היו נושמים. אחר כך בפסח אנחנו

כל המשפחות, באזור היינו גרים הרבה בתים

בטח את יודעת, ערבים, פה דירה שלנו, פה

דירה שלה, פה דירה שלה וכולנו, כל המשפחה

היינו בחצר אחת. כולם ביחד היינו

באים לתוך הבית, על השטיח יושבים

00:23:30

ושרים וצוחקים ומשתוללים ו... זהו, היינו

עושים את זה ואחר כך נגמר שמונה ימים של החג

היה חג, זה כתוב כאן, אז היינו הולכים, אם

הבת לא נשואה, כל המשפחה היו עושים

00:24:00

או עדשים או חיטה, מבשלים אותו במים

ובד או צמר גפן ואז זה יוצא...

מונבט.

-זה יוצא ירק.

נכון.

ואת הירק הזה שמים על השולחן כל החג.

בסוף של החג הולכים לפארק ומבקשים מה שאת

רוצה שיהיה לך, חתן טוב, שיהיה לך ילד

טוב, שיהיה לך משהו, בת 12 לא התחתנת

00:24:30

זה לא יפה.

-לא בסדר.

אז היו יושבים ומתפללים בפארק הזה

שאלוהים ייתן לנו ילדים ומאוד היה שמח.

זה לא ככה, ממש היינו בשמחה עושים את זה.

-כן.

אחר כך במוצאי החג היו מביאים לנו כל

מיני, אנחנו לא עושים כמו שאתם עושים

כמו שמרוקאים עושים את החג.

-את המימונה?

00:25:00

מימונה, המימונה שלנו הייתה אצלנו תמיד.

מה היו עושים המוסלמים? גמרנו את החג אז

אופים את הלחם וכל מיני

סוכריות ודברים מתוקים

היו מביאים לנו הביתה. ממש כל מה שאת רוצה,

ואיזה חג היינו עושים מימונה הייתה דבר

הכי חשוב, עכשיו אם אני רוצה לחתן את הבת

שלי או את הבן שלי, אז הייתי באה גם לבית

00:25:30

שלו, הייתי אומרת תביא את הבת שלך בשביל

הבן שלי, אבל הוא היה אומר "לא רוצה".

לא, זה בצחוק.

-צחוק זה טוב, אנחנו אוהבים צחוק.

אז היינו עושים את זה, ברצינות, בזמן

הזה שהולכים לבית, היו עושים משהו,

הבן שלי יתחתן עם הבת שלך או

משהו כזה, ברצינות עכשיו.

כן.

-זה היה ככה.

00:26:00

היה לנו בית כנסת, כל מיני סוגי בתי

כנסת, זאת אומרת כולם אותו דבר במנגינה,

אבל היינו רגילים לבית כנסת, תראי, 7 בתי

כנסת היה מסביב לבית שלנו, אז היינו הולכים

לאחד מהם ושומעים את המנגינה, מי ששר יותר,

מתפלל יותר יפה, היינו הולכים לאותו

בית כנסת שהחזן שלו טוב. החזן לא

היה מקבל כסף, לא כמו שעכשיו בארץ.

00:26:30

אז היינו הולכים לבית כנסת ונהנים, לאחד מהם.

הייתם יודעים מראש איפה החזן הכי טוב?

-אני לא הייתי ילדה טובה שתלך לבית הכנסת.

לא? לא אהבת?

-לא אהבתי.

לא ילדה טובה, באמת. אני לא אשקר לך,

גם עד עכשיו לא הולכת לבית הכנסת.

יש מקומות יהודיים, איזה שהם

קברים או משהו שאת זוכרת?

בטח.

-כן? מה?

00:27:00

למשל יש לנו בית קברות בשם "בהאשטייה" שגם

כן הרבה עיראקים באו, שכבו שם ובאו לארץ,

את יודעת?

-לא.

בזמן העלייה, 51',

-אוקיי.

העיראקים, היה להם בלאגן

בעיראק וברחו האנשים.

00:27:30

אז מלך איראן לקח אותם, אז שם באיזה שטח

אדמה, לא כמו כאן בקמצנות, שטח אדמה,

אז לקחנו חלק גדול מזה, בנו יפה ומיטות

קומות ואת כל האנשים שהיו באים דרך איראן

לבוא לישראל, אז היו שמים מיטות כפולות

וכולם ישנים שם והאנשים היהודים היו תורמים

להם, נותנים אוכל, מבקרים אותם.

00:28:00

המון המון המון עיראקים וכורדים עברו משם.

-כן.

זה בית קברות של היהודים.

אה, זאת אומרת הם ישנו

בבית הקברות של היהודים.

זה בית קברות של יהודים. זה לא כמו ירקון,

זה כלום, זה משהו אחר, זה עיר, ענק.

היה באמת איזה שהוא ארגון

ציוני שהייתם משתייכים אליו?

00:28:30

כן.

-כן? מה?

לא יודעת איזה שם.

-אוקיי.

היה ארגון יהודי שכולם עוזרים לך. למשל אני

למדתי בבית ספר "אליאנס" אז היו אנשים

שלא היה להם כסף לאכול, להתלבש והיו

הרבה עניים שם והיו באים לבית הספר הזה

00:29:00

היה בן אדם שבנה את הבורסה, את זוכרת?

בשם אלקניאן, גם חדר ניתוח בתל השומר

הוא עשה את זה, הוא היה פעמיים בשבוע מארגן

שיהיה אוכל הכי טוב לקרוב ל-500 ילדים.

ובגדים פעמיים בשנה היה שולח להם

נעליים חדשות ומשהו שיהיה להם ללבוש.

00:29:30

היה לנו ארגון כזה שמאוד מאוד היו עוזרים.

-יפה, יפה.

אחד הוא היה ועוד כמה אנשים כמו שהוא היה,

היו גדולים. מלך איראן לא היה עוזר לנו

כמו שאני אגיד לך, אנחנו יחד היהודים

היינו מאוד מאוחדים ועוזרים אחד לשני.

אבל היה איזה שהוא ארגון שניסה לעזור

לכם או לשכנע אתכם לעלות לארץ?

'חלוץ'.

-'חלוץ'.

'חלוץ' היה.

-איפה שאת הלכת כילדה.

00:30:00

איפה שהיינו לומדים היו באים לבית ספר,

מדברים אליך, תשמעי, שם גן עדן ושם זה...

והיו באים חלק, הנה בעלי בגיל

13, הוא היה מדריך ב'חלוץ'.

אוקיי.

אז לקחו ושכנעו אותו "תשמע, מה יש לך לעשות

כאן בארץ, אתה תלך תראה מה יהיה לך בארץ"

00:30:30

בתור נוער לקחו אותו ועוד כמה כמו

שהוא, איזה 20 ילדים, תלמידים מ-13-14

וברחו לארץ, באו לארץ, כתבו את הגיל שלהם

יותר מבוגר שצריך ללכת לצבא ובאו לכאן.

וסיפר לי סיפורים שאם אני

אספר לך, חבל לך על הזמן.

מה זאת אומרת?

-הוא הגיע בשנת 51' ממשפחה מאוד

00:31:00

עשירה באיראן ובא לארץ.

הוא ראה שאנשים מדברים

והוא לא הבין כלום, חשב שתרנגולים בוכים.

-הוא לא ידע לאן הוא מגיע.

כן, אבל ידע קצת עברית.

-כן.

במחנה שמו אותו, בחיפה. לא ידע מה לעשות

עם זה, לא אוכל ולא שותה, הוא אומר

00:31:30

"אני לא יכול לאכול את האוכל הזה כאן"

למה שהוא היה ממשפחה שבאמת היו אוכלים

מתי שלא היה כלום לאף אחד להם היה. אז

אין לו מה לעשות, בסוף מחפש, שואל, אומר

יש קיבוץ, מישהו אומר "אתה רוצה

ללכת לקיבוץ?" הוא לוקח כמה גרושים

שאבא שלו נתן לו, לוקח ונוסע לקיבוץ, לראות

את הקיבוץ, הוא רואה מקום טוב. שכחתי את

00:32:00

השם, דווקא קרוב. בא לקיבוץ, רואה את הכל,

בא הביתה, בקיבוץ אומרים כמה אתם רוצים?

הוא אומר 20 ילדים יש רוצים לבוא. הוא אומר

קח את ה-20 שקל האלה, 20 לירות או 20 שקל,

לא זוכרת, תלך תביא אותם ותגיד שאתה

בא לכאן ותביא את כולם ותישארו בנען.

נען, בקיבוץ נען.

-כן.

00:32:30

אז הוא מביא אותם ועכשיו רואים בחדר

אוכל מלא אוכל, נכנס לאכול מבסוט, מאושר

והוא מאז נשאר שם אפילו

יגאל אלון היה יחד איתו.

ואוו, הרבה שנים.

-בשביל זה קרא לבן שלו יגאל.

יפה. יגאל אלון היה איש מרשים.

אז אני אומרת, היו מקומות שהיו באים, משכנעים

אותי ואותנו, אני לא הייתי צריכה לבוא

00:33:00

לישראל, למה שאני קיבלתי אחריות למחלקת

יולדות, קיבלתי את התואר והייתי עובדת.

כן.

-התחלתי לעבוד, אבל הכריחו אותנו.

זה לא שבכוח "בואו תקומו". מה יש לכם כאן

לעשות, תלכו לשם, המדינה זה, המדינה זה

ובאנו. דיברנו הרבה על המדינה,

אבל כשבאנו, זה לא מה שאמרו לנו.

התחלנו לבכות כמו תינוקות.

00:33:30

באיזה שנה בעצם עזבתם?

-אני באתי ב-58', אנחנו עזבנו.

כל המשפחה עזבה?

-אנחנו באנו ביחד, כן.

כולם, ההורים?

-כן.

האחים?

-כן, דודים, אחים, כולם באו.

אני הייתי ילדה שניה של אמא, אז מיד ראו

את התעודות שלי, שלחו אותי לקיבוץ גניגר

ללמוד עברית, להתקדם ואת יודעת, היינו גרים

בחצור הגלילית למה רצו שאני אהיה אחראית

00:34:00

על קופת החולים שם, צריך אחות. ואחי היה

נגר, למד באורט ונתנו לנו הרבה תנאים,

אבל אמא שלי אמרה זה לא מקום כאן,

ממה שהיה לנו בחרנו ובאנו לכפר שלם.

חשבנו המקום ארמון. וזהו.

אז לא היה להם טוב פה כשהם הגיעו ההורים?

-מאוד לא.

מאוד לא. אבל הם לא חזרו לאיראן?

-לא.

00:34:30

לא.

-הם עבדו, אמא שלי עבדה בצמר גפן

ואחי היה בן 6, גם היה לוקח אותו

במקום ללכת לבית ספר, היה גם עובד.

אני הייתי בקיבוץ וכששם הייתי רואה כמה

פירות יש, כמה אוכל יש ואנחנו מחפשים,

אין מה לקנות. בשנת 58' בחצור הגלילית

לא היה שום דבר. אז הייתי רואה את זה,

00:35:00

הייתי לוקחת, שמה, כשהייתי קוטפת, גונבת

בואי נגיד ושמה אותו במזוודה ומביאה

להם לאכול. בדיוק

בזמן הזה זה היה.

והיו אומרים "או, איזה דברים

הבאת" וזו הייתה הגנבה שלי.

כולכם ישר עליתם לכפר

שלם או שהייתם לפני זה?

00:35:30

לא, כולם באנו ישר אמרו לוקחים אתכם קרוב

לתל אביב, ממש, הנה עוד מעט אתם יורדים.

במשאיות שהיו פרות שמים ונוסעים. אנחנו ישבנו

בתוך המשאיות עומדים, אני ואחותי עומדות

עם נעלי עקב באנו, הייתי בת 19.

-באת לבושה יפה.

שם הייתי הולכת עם נעלים ופה אני

עומדת ובוכה איפה אני הגעתי

00:36:00

איפה אני הגעתי?

-ממש שיקרו לכם.

שיקרו. אחד היה שם יהודי פרסי כנראה, אמר

שהילדים שלו ימותו, ייקח אותנו למקום טוב.

ולא היו לו ילדים שימותו.

אז לא היה אכפת לו להבטיח

את ההבטחה שהוא לא קיים.

וזהו, אבל לא נשארנו, 3-4

חודשים באנו לכפר שלם.

לכפר שלם.

00:36:30

עבדתי בקריה, עבדתי פה

ושם, התחתנתי מהר וזהו.

מהר מאוד התחתנת.

-אחרי שנתיים התחתנתי.

איך פגשת את בעלך?

בעלי הכיר אותי מפרס, שבן דוד שלו היה

שרצה להתחתן איתי אז בן הדוד אמר...

את רוצה לשמוע?

-כן.

בן הדוד אומר "את יודעת מה, שמעתי שהם באו"

שאני רציתי להתחתן איתם והוא התחתן כבר

00:37:00

אז הוא אומר "בוא נלך לראות אותם" הוא

אומר "לא, אין לי כוח, מה יש לי לבוא לשם"

הוא אומר "יאללה, אחרי זה בוא נלך לטייל".

הוא היה עובד במשמר הגבול למה לא היה לו

לאן ללכת, אז הוא אומר

אני אוכל, ישן שם וזהו.

בא הביתה, אני חזרתי מבית חולים, משמירת

לילה, שוכבת, פתאום אני רואה אנשים בבית

מדברים, שלום, מה נשמע? בסדר, איפה את? אני

עובדת, טוב. לקח מספר הטלפון של הקריה

00:37:30

ואז למי היה טלפון? לאף

אחד מאיתנו לא היה טלפון.

נכון.

-גם את לא קיימת היית.

הוא היה.

-הוא היה קיים כבר? רק אני לא.

אז בקיצור כבר הטלפון הזה הפיל אותי בפח.

כבר בשיחת טלפון?

לטלפון הלכתי ואחר כך עוד הפעם אני הייתי

בבית חולים, כל רגע מישהו היה מתקשר אלי

למשמר הגבול היה טלפון.

-הבנתי.

00:38:00

וגם בית חולים מוכרח טלפון.

-נכון.

אז היו מתקשרים, תגידי לישראלי שיבוא

מה זה? מה את רוצה? בסדר, אני רוצה להיפגש

איתך, טוב. איפה להיפגש? ואני פרסייה

פרימיטיבית, אסור לנו לדבר עם

הבחורים, אסור, ככה זה היה.

תראי, למשל שהיה בחור אוי ואבוי שאני הייתי

מדברת איתו, אמא שלי אמרה "את מתחתנת

00:38:30

איתו". אני לא יודעת מה זה. הם היו קובעים

לנו עם מי להתחתן ומה לעשות, זה מנהג.

נכון. נכון.

אם היית מרשה לי, אני מתחתנת, אמא, עם זה?

כן, את צריכה להתחתן עם זה וגמרנו. אין.

זאת אומרת בסופו של דבר אם את חושבת, זה

לא שהיה לכם רע ובגלל זה עליתם ארצה.

לא, אנחנו בדיוק בהתקדמות הכי טובה.

-כן.

למרות שבדיעבד מזל, לא?

-מה?

00:39:00

בדיעבד.

-נו.

אחרי מה שקרה באיראן.

-לא היה לי שום דבר באיראן.

לא היה שום דבר באיראן.

בזמן הזה שאני באתי, המלך הפרסי

בא לכאן לטיפול בבית חולים הדסה.

בטח.

-הרבה פרסים היו באים, אני הייתי לוקחת אותם

גם לבית חולים, לטיפולים, לכל מיני דברים.

ואיך הגעתם לארץ? זאת אומרת

באיזה דרך הגעתם לארץ, במטוס?

במטוס.

-במטוס.

00:39:30

אני הייתי המתרגמת בשפה האנגלית מהטייס

שלא ידע לדבר איתנו אז הוא היה אומר לי

ואני הייתי צריכה לתרגם לפרסים שהיו במטוס

ובמטוס, איזה מטוס היה, אני לא אשכח את

זה ולא רוצה לראות את המטוס הזה יותר

00:40:00

היה מוציא את המעיים שלנו. בקיצור,

כן, באנו והיה לנו קשה מאוד.

זאת אומרת כבר מהמבט הראשון, איך

שנחתם לא אהבתם את מה שראיתם.

אני חשבתי, הבתים שראיתי, אמרתי זה מקום

ששמים תרנגולות. איזה בתים זה, מה זה

הבית הזה, איזה צורה זה.

זאת הייתה המעברה?

00:40:30

בחצור הגלילית.

-בחצור הגלילית?

לא יודעת, זה מעברה היה אני חושבת.

-כן.

אבל שיכון נתנו לנו. שני שיכונים

נתנו לנו שאנחנו נחייה שם.

אוקיי.

-עדיין קיים.

עדיין קיים.

-כן את יכולה ללכת לראות.

ומה אבא שלך עשה כשהוא הגיע ארצה?

הוא לא יכול לעשות שום דבר בישראל.

-שום דבר.

הוא לא ידע כלום.

אבל אמא שלך עבדה.

אז הוא עבד כמטאטא רחובות,

מה שנתנו לו הוא עשה.

00:41:00

אחר כך באנו גם לכפר שלם,

אמרו לך תטאטא את הרחובות.

כן.

-לא היה לו מה לעשות, גם לא היה לו מקצוע

והוא לא ידע לדבר, כמו שהרבה אתיופים

שבאים ולא יודעים לדבר ומסכנים.

נכון.

-אפילו שמלומדים, יכול להיות שהם מלומדים,

אבא שלי לא היה מלומד. אבל אני קיבלתי עבודה

מהר, אחי קיבל מהר בתור נגר, למה הוא

00:41:30

למד באורט איראן של יהודים, לומדים נגרות

והרבה באים לישראל, הרבה נוסעים לאיראן.

זהו.

-זאת אומרת ההסתגלות הייתה קשה ולא היו

איזה שם ארגונים שעזרו או מישהו שעזר, כלום.

-אף אחד.

אתם הייתם צריכים לעזור לעצמכם.

אנחנו הקמנו את עצמנו בכוחות עצמנו.

-כן.

00:42:00

אף אחד לא הדריך אותנו, אף אחד לא הסביר לנו.

קיבלנו את העבודה, אמרו תיקחי פנקס אחות

שיהיה פנקס הסתדרות, שגם לא ייקחו אותי

לצבא, אם צהוב- לא לוקחים אותי לצבא,

אם אדום- לוקחים אותי. לא יודעת,

מה שהסבירו לי, אני מסבירה לך.

כן.

-ולא הלכתי לצבא.

כן. טוב, עלית כבר בגיל...

-בגיל 19.

כן.

-אפשר ללכת לצבא.

כן.

-אבל אמרו שאני דתייה ואסור לי.

00:42:30

הבנתי.

היו באים כל שבת, אחר כך כל שבועיים

והייתי עושה קידוש בערב שבת,

ומברכים על הכל, מדליקים אור ואש,

וגם מברכים. אני לא אשקר לך.

זאת הייתה אבל המסורת שרצית

לשמור, זאת הייתה הדרך.

כן ובפסח אני מזמינה את כל ילדיי ונכדיי

איתי, אפילו גרוש של הבן שלי, את כולם ביחד,

00:43:00

יושבים, מסדרת, מבשלת להם אותם

מאכלים שבחוץ לארץ הייתי מבשלת

אמא הייתה עושה, אותה מנגינה מנגנת ובאים

כל הילדים שלי ושיהיה בריא הבן שלי הוא

אחראי על הברכות וצוחקים ודיינו שלנו,

את יודעת מה זה דיינו?

בואי תספרי.

00:43:30

את האמת, בצל בהתחלה לא הייתי עושה. בגג,

היה לי גג מאוד יפה, הייתי מסדרת בצל,

הייתי מכינה באדניות מלא מלא וגם קונה.

ובזמן שאנחנו שרים את השיר דיינו ביחד,

כל אחד לוקח בצל ומרביץ על השני והשלישי

ומשתוללים וצוחקים וממש משתוללים.

00:44:00

הבן שלי שם כובע, מגן על הראש שלו... אל

תצלם את זה. והוא מחפש חולצה הכי קרועה

והכי ישנה שלו, לובש ובא יושב לשולחן. למה

אתה בא ככה? הוא אומר לי "מה את רוצה שאני

אזרוק אחר כך?"

-יפה.

זה ערב חג שלנו ואני עושה

חגים והכל במנהג שלנו

00:44:30

כששואלים אותך מי את, מה הזהות

שלך, איך את מגדירה את עצמך?

אני כמעט, אפשר להגיד שאני עדיין גם ישראלית,

אני לא יכולה להגיד שאני לא ישראלית.

אני גם מבשלת מאכלים ישראליים

וגם מבשלת עיראקי וגם מבשלת פרסי.

קיבוץ גלויות.

-קיבוץ גלויות.

אבל מנהגים שלי, עד כמה שאני יכולה

למשל, משתדלת לתת להם את זה.

00:45:00

עכשיו אם את רוצה לעשות בבית,

תעשי, לא רוצה זו בעיה שלך.

אני משתדלת.

את חושפת אותם לכל.

-הכל, הכל.

הם באים אלי, עכשיו פחות, אני נפלתי ושברתי

שלוש חוליות ועכשיו אני קצת יותר טוב

כי אני מקבלת טיפול מיוחד. לא יכולתי לשבת

אבל פחות, בגלל שמרחמים עלי פחות באים.

00:45:30

מרחמים אז פחות באים.

-כן, פעם בחודש, פעם בשבועיים הם באים.

רק אז את מבשלת את הארוחות.

אני מבשלת, יש לי עזרה בבית, מבשלת ומכינה

להם וגם אם נשאר משהו, כמו שכל הצעירים

של היום, מנקים את הסירים והולכים.

איזה מקום בשבילך הוא הבית?

כאן.

-כאן.

00:46:00

זה הבית שלי וזה האזור שלי ואני לא רוצה

להחליף את האזור ויש לי הרבה חברים

בכל מקום. אני כאן באזור הזה

הולכת ברחוב שלום שלום שלום.

כן.

-זה אזור שמאוד אוהבים אותי,

מאוד חברות יש לי.

-כן.

אבל כולם כאן מבוגרים.

-כן.

את מדברת עם הילדים שלך את השפה הפרסית?

הם לא רוצים לשמוע.

-הם לא רוצים.

00:46:30

עכשיו יש לי נכדה שלומדת מדעי הרוח,

מזרחנות היא לומדת באוניברסיטה בירושלים

היא עכשיו מתחילה ללמוד את הפרסית, ערבית,

היא ערבית מדברת ומלמדת, עכשיו רוצה

ללמוד פרסית ממש כמו שצריך. כל יום

באה אומרת "סבתא, תגידי" והיא רושמת

ואני מלמדת אותה גם כן.

-איזה יופי.

זה פשוט קפץ דור את אומרת.

-כן.

00:47:00

אבל הבנים שלי צוחקים עלי.

-למה?

על המילים בפרסית ודברים שעכשיו

לא בא לי להגיד, לא זוכרת את זה,

שמדברים משהו אז הוא אומר

"אה, עכשיו זה בסדר".

אז הם מתחילים לצחוק. פירות למשל אני אומרת

"שמע, איזה פירות יש לנו כאן, שם היו לנו

פירות שהיית נהנית לאכול" מלון הייתי

לוקחת, 5 קילו מלון, כזה גדול, וזה לא מלון

00:47:30

שיש לך כאן. והיינו חותכים וכולנו אוכלים וזה

מתוק וטעים, או אבטיח או כל מיני דברים,

תפוחים, כל תפוח חשבת שהכל צבעוני, מורחים

לו כל מיני דברים על התפוח עד שאת אוכלת.

את יודעת, פעם תשימי תפוח במים

רותחים ותראי איזה ג'לי יורד ממנו

לא רוצה לדעת.

-בחיי.

00:48:00

את חושבת שהחיים שלך היו שונים

אם היית נשארת שם ולא היית עולה?

לא חושבת.

-לא חושבת.

לא. אני אמנם הייתי אחראית על

המחלקה והכל היה לדרגה והכל.

לא יודעת אם היה לי יותר טוב.

גם אני כאן גם מסתדרת עם יהודים ולא

צחקו עלי שאני פרסיה, אפילו שהמבטא שלי

00:48:30

פרסי. צוקים, אני לא אומרת,

אבל אני מסתדרת עם כולם.

את היית רוצה לנסוע לבקר שם?

כן. מתי את פותחת את השער?

יאללה, זהו. אנחנו היינו בונים סוכה

מאוד יפה בחצר וכל השכנים ביחד,

יושבים בפנים, מתפללים בפנים. לא אומרת

שלא היינו נוסעים, גם נוסעים אבל היינו

עושים גם את זה וגם את זה.

00:49:00

סוכות מיוחדות, באמת

בסוכות היה בא לנו להיכנס.

עם עץ היינו עושים, כמו שאת בונה,

את יודעת, עם עץ, כמו שלפני שנים.

בטח.

-כן, סוכות יפות ממש.

והיינו יושבים וישנים ואוכלים. זה גם

כן היו חבר'ה באים, משחקים בחצר, הכל.

00:49:30

יש לך איזה שהוא מסר שתרצי

להעביר למי שיראה את הסרט הזה?

שתלכו לראות את פרס ולבוא.

שילכו לראות את איראן, לא להישאר

שם, רק לבקר, לטייל וזהו.

אבל לעולם לא יהיה דבר כזה.

-אמן, אמן.

מסר שאנחנו נהיה מאוחדים,

עם ישראל, זה מסר שחשוב לי.

כל אחד יש לו דעה אחרת, כל אחד שונא 

את השני, כל אחד רואה אחד מתקדם.

זה גרוע.

אילנה, אני מאוד מאוד מודה לך על

ששיתפת אותנו בסיפור שלך. תודה

אני מקווה שטוב.

אילנה כהנא

מראיינ/ת -
רוני ריינר
אורך הסרטון:
00:45:31
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
טהרן
,
איראן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש