מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:00

תבוא, אהלן וסהלן, תצליח, תצליח עוד

יותר, יתנכלו אליך, ובסופו של דבר...

זה קיצור תולדות עם ישראל.

אברהם... תודה רבה רבה רבה.

אני מספר את זה לילדים.

ממש, לילדי כיתה ו'.

באוניברסיטאות, בתיכון,

איפה שאני רק יכול.

מפני שהכתובת על הקיר בפרק טו.

תודה רבה לכם.

00:00:25

אנחנו... אנחנו חמש בנות.

ושני בנים.

עכשיו, אני רוצה שתספרי לי קצת על

הרקע של המשפחה, על הסבים שלך,

סבא וסבתא. איזה

זכרונות יש לך מהם?

סבא של אבא, הוא ממשפחת סופר.

00:00:52

ויש לנו הבה תכונות,

אומרים, שזה בדוק,

מצאצאיו של עזרא הסופר.

סבא שלי, מצד אמא, משפחת קטן,

סבא של אמא, היה סופר סת"ם.

יש לו חדר מיוחד.

הוא אפילו כתב...

00:01:19

פתק, ואמר, "אם אני אמות,

תפתחו", הוא ניבא,

באיזה יום, באיזו שעה

ובאיזו צורה הוא ימות.

ובדיוק היה.

הוריי משכילים, כי

סבא שלי, מצד אמא,

בשנת 1904, היו קודם גרים בבגדד,

00:01:48

לפני שבאו לבצרה, יהודים,

באו בסוף שנת 1880.

בשביל מסחר. עיר נמל.

והוא ב-1904 היה עדיין בבגדד,

נסעה שיירת חמורים עד

דמשק, ארבעים יום,

00:02:15

כדי לנסוע לאיסטנבול

- הייתה אז קושטא,

כדי ללמוד באוניברסיטה.

אז הוא למד ארבע שנים רפואה,

לא מצא חן בעיניו, זה,

הוא חזר לעיראק.

עבר לבצרה, התחיל בעסקים.

הוריי למדו בסן ג'וסף

קולג', בהודו.

00:02:47

אבא נאלץ להתחתן.

והוא חיפש מישהי משכילה.

אז אמרו לו, בעיר בצרה

יש משפחה שהילדים,

לומדים בסן ג'וסף קולג'.

ולכן, נאלץ להתחתן,

עם אמא שלי. הייתה כמעט בת 14.

רואים בתמונה.

00:03:17

כי אבא שלו, עשר שנים לא הוליד

ילדים, התחתן עם אישה שנייה,

עוד שמונה שנים עד שהוא נולד.

אז הגדולה מאוד ביקשה שהוא יתחתן, תראה...

אולי תזכה לראות....

כביכול, נכדים.

אז אנחנו חיינו בבצרה, כמובן, הוריי

משכילים, לא ייתנו לנו בלי השכלה.

00:03:46

אז התחלנו. הרי היינו ביסודי...

הגדולה הייתה בתיכון.

לבנות. למדנו בבית ספר ממשלתי,

כי יש תיכון. ב"אליאנס", היה לנו רק

בית ספר יהודי, "אליאנס", עד כיתה ו'.

ואנחנו רצינו הלאה.

00:04:13

אז למדנו בממשלתי.

שלטנו בערבית, למדנו קוראן,

כמו מוסלמים, ואמא הייתה ב...

ימי שישי לא למדנו, הייתה

שולחת אותנו לשוחט,

ללמד אותנו קצת תורה.

אבל...

00:04:40

אחרי הפרהוד, הפרעות

ב-41', קמה המחתרת.

בכל אופן, אם את

זוכרת קצת חוויות,

מהבית, מהסבא, מהסבתא, מאבא, מאמא, מהאחים.

איך נראה הבית?

הבית, האמת,

חצי עיראקי, חצי אנגלי.

כי אמא לא ידעה לקרוא ערבית, ולא לכתוב.

רק אנגלית.

00:05:07

אז העיתונים היו

מאנגליה, המנוי שלה.

Daily Mirror. אני זוכרת.

אז המאכלים, חצי חצי.

האפיות, הטעימות, זה...

סריגה, תפירה.

והחברים, הרבה חברים לאמא שלי.

למשל, הייתה לה...

00:05:34

אשת השגריר הבריטי, אמא

הייתה מלווה אותה,

מדריכה אותה עם הערביות. יש...

מועדון בריטי, British Institute,

כל חודש, אשת השגריר

מארחת נשים ערביות.

אז אמא הייתה מלווה

אותה ומדריכה אותה.

00:06:02

והרבה חברים היו לה,

גם מוסלמים, גם נוצרים,

גם אנגלים, גם יוונים.

מעורב. -ואבא? -ואבא...

הוא בהתחלה היה סוחר. יבואן גדול.

ואחרי מלחמת העולם השנייה,

היה במיוחד מייבא מגרמניה ומיפן.

00:06:32

אז הם נפלו, נשאר בלי עבודה, מה יעשה?

בסוף,

השתכנע, אחרי שנתיים, ו...

גזבר ראשי.

כן. בגלל האנגלית שלו.

והוא היה לובש מדים,

בדרגת טייס. בחורף,

החליפה היא נייבי בלו.

00:07:01

עם סמלים בזהב, ו-cap.

ובקיץ לבן. היה הולך...

אני הייתי הרבה הולכת

לסבתא, מצד אמא,

והיא, אמא שלה,

סבתא של אמא, הייתה מיילדת.

00:07:28

והייתה רוקחת תרופות,

הסבתא הייתה...

לא לימדה אותי. ואני הייתי קטנה,

אבל הייתה מספרת, היא טיפלה באישה

הזאת, אשת זה, היא יילדה את זה,

הייתה אישה... לא למדה,

אבל לפי דעתי הייתה...

חכמה, מלאת חיים, הרבה...

00:07:54

חוכמת חיים, למדתי ממנה,

עוד כשהייתי ילדה.

וכמובן, אמא זה משטר.

הבנות עבדו בבית.

אמרו לי, אמא, אחרי

הפרעות, הפרהוד,

תכניסי משרת ערבי.

או משרתת ערבייה. היינו...

00:08:22

אנחנו מתחלקות בעבודה.

יש לנו שישה חדרים.

שלושה, אנחנו... כל

בת, יש לה שני חדרים,

אחראית עליהם. יש... כמו שאחר כך,

אנחנו רואים שבקיבוץ היו ככה.

שכל יום מישהי מביאה את

הירקות והפירות הטריים,

00:08:49

תורניות בכלים, תורניות בכל.

אז זה חינוך אחר. את ההתנהגות,

למשל, ללכת ישר. הייתה

שמה לנו ספרים על הראש,

ושאנחנו נלך, זקופות.

ללכת ברחוב, מישהו מצפצף, או

קורא, אנחנו לא מסתובבים.

00:09:18

הולכות ישר, ככה בגאווה.

הייתן שונות מאחרים?

הרבה התנהגויות היו שונות.

הרבה חברות היו

באות לראות, ללמוד.

למשל, אחותי, בת שנה וחצי,

ידעה איך להחזיק...

מזלג וסכין, לאכול. איך

לדחוף את המפית פה.

00:09:48

אסור, כשיושבים אל

השולחן, ואבא יושב,

מדברות בשקט. אם רוצים

לשאול את אבא שאלה,

לא מתנפלים, זאת תגיד

"אני", זאת "אני".

היה... הייתי בכיתה ג'.

אחותי, יותר מבוגרת ממני,

רצתה לשבת במקומי. אמרתי לה, "לא.

אני יושבת פה". צעקנו,

00:10:18

מה נתנה אמא עונש? בחיים

שלה, לא אבא ולא אמא הרביצו.

לקחת...

שרפרף, לשבת במטבח,

לאכול ארוחת בוקר.

זה עונש. עונש...

אין היום פירות.

ככה, העונשים שלה. וזה

היה לנו מאוד כבד.

00:10:44

מאוד כבד. אמא, בחינוך שלה, הייתה

דומיננטית, כי אבא היה עסוק.

אבל, אם יש בעיה, כמובן, אבא היה

מתערב, וברוך השם, לא היו...

היה לנו, לי, תקרית,

כשהייתי בכיתה א'.

והתחילה המלחמה השנייה,

והתחילו לדבר על היטלר

וזה, ויום אחד אני...

00:11:13

באה מבית הספר, החלפתי את המדים,

ואחותי נתנה לי עגילים,

ללכת לחנות, קרוב אלינו,

להחליף לה, כי זה

לא מצא חן בעיניה.

אמרה לי, "הוא יודע

איזה עגילים לתת לך".

אני החזקתי את

העגילים, יצאתי מהבית,

00:11:40

רחוב ראשי, פתאום בא בחור

בן 15, 14, תפס אותי,

מהשמלה,

והוא אומר לי, "תגידי לי,

את יהודיה או נוצריה?"

אמרתי, "יהודיה".

הוא אומר לי...

"לאן את הולכת? מה יש לך

ביד?" אמרתי, "אחותי שלחה".

בת 6 וחצי.

להחליף את העגיל.

00:12:13

להחליף את העגיל...

לקח את העגיל, זרק אותו

על הרצפה, ריסק אותו.

עוד פעם, תפס אותי מפה.

אומר לי, "יהודיה מלוכלכת",

נישק אותי בשפתיים

ונתן לי סטירת לחי,

כמעט שבר לי את הלסת.

אף אחד לא התערב.

00:12:39

באתי הביתה בוכה, "אמא, רק עכשיו

החלפתי בגדים, למה, הוא אמר,

שאת מלוכלכת."

הרגיעה אותי, אמרה לי, "תלכי

להתקלח, תחליפי את הבגדים".

תגידי, את מספרת בעצם

על בית, שהוא היה...

יותר, באמת, בינלאומי כזה. גם לא למדתם

בבית ספר יהודי, זאת אומרת, בית ספר כללי,

00:13:04

כי רצינו ללכת לתיכון. -רגע, רגע, דקה.

אז איפה החינוך היהודי היה בבית?

בית היה מסורתי, לא דתי.

אבל שבת שבת, אמא הייתה מכינה,

אבל הדלקנו אש, הדלקנו אורות.

חגים חגגנו.

התלבשנו חגיגי, אם יש סדר,

00:13:35

אם יש...

הכל. מט"ו בשבט עד חנוכה, עד הכל.

חגגנו.

וקראנו, אמא הייתה מספרת

לנו הרבה, ואמרתי לה,

שלחה אותנו לשוחט, המורה,

ללמד אותנו קצת עברית.

הייתם יוצאי דופן,

או שזה היה מאוד...?

יש הרבה, לא יוצאי דופן.

בוא נגיד,

00:14:02

נורמלי. השכבה הבינונית.

לא העליונה עליונה,

כמעט, ולא נמוכה.

בסדר גמור. -זאת אומרת, השכבה ה...

מעמד הביניים,

היה באינטרקציה עם האוכלוסיה,

לא רק היהודית. -נכון.

וגם חברות, היו לי

מוסלמיות, נוצריות.

00:14:27

והיינו ביחד. יוצאים

לטיולים מבית הספר ביחד.

אמא, יש לה חברות, באות אליה,

הולכים אליהם, חיים נורמליים.

מעורב. -כמה אחים ואחיות הייתם?

כמה? -אחים ואחיות. -שבעה.

תשובה מלאה. -חמש בנות ושני בנים.

00:14:57

כן.

איזה גילאים? כאילו, מה...?

-גילאים.

לצערי הרב, אחותי הגדולה נפטרה

לפני חודשיים, בגיל 92.

אמא שלי נפטרה בגיל

94, צלולה לגמרי.

אבא שלי נפטר בגיל...

76, מהתקף לב.

00:15:27

אחי הגדול חי בקנדה.

הוא קיבל את המחלה והלך.

לפני ארבע שנים.

יותר צעיר. חביבה, הגדולה, הלכה.

דוד,

איריס,

כמובן, קראו לה

"אייריס", כאן "איריס".

ואני. עכשיו 84 וחצי.

אחרי מרים,

00:15:57

יוסף,

וקרולין. קרולין, קראו

לה בקיבוץ "נירה".

היא הגיעה בגיל 6 וחצי,

עם עליית הנוער.

היא חיה ב... הייתה במעגן מיכאל,

זה סיפור, איך הגיעה לשם.

בת, בן, בת, יותר גדולים ממני.

אני בת, בן, בת.

00:16:25

אני באמצע, באתי, בת, עשיתי...

שרשרת, שלוש בנות.

את יכולה קצת לספר על

ההווי של החיים שלכם,

בין האחים והאחיות, את זוכרת כל

מיני אנקדוטות? -היינו בבית...

חיינו יפה. לפעמים...

קטטה פה, קטטה שם.

לא משהו מיוחד. היינו תמיד ביחד,

בית גדול.

00:16:51

חדר הורים, חדר אורחים, חדר

בנים, חדר בנות, חדר אוכל.

אז אנחנו בבית,

הבנות היו בחדר אחד?

-כן. ארבע בנות.

אבל חדרים. כל חדר

בגודל של הסלון שלי.

בית ענק. רק הבית,

00:17:17

שוטפים אותו, יותר

מחמישים דליי מים.

אז תתארי לעצמך את הגודל.

רהיטים, היו לנו...

רהיטים מודרנים.

חדר אורחים, אני הייתי אחראית.

למדתי לעשות מנייר קרפ פרחים,

אז אני עשיתי, לקחתי נברשת,

00:17:45

הפכתי אותה, סגרתי, שחול לא ייצא,

מילאתי פרחים, בפינה היה שולחן.

את הווילונות היינו רוקמות.

אנחנו... כי אין מוכן.

אפילו בגדים תחתונים

היינו אנחנו תופרות.

אין מוכן.

אפילו, אמא לימדה אותנו,

00:18:14

במסרגה אחת לרקום. אני אומרת

לה, "סליחה, זה תחתונים,

בשביל מה לרקום?"

אומרת, "בשביל עצמך."

בשביל עצמך, אפילו

בפנים, את בסדר.

לכולנו, לא רק לי. לימדה איך...

לאחות את הגרביים, הייתה פטריה,

00:18:38

ותופסים. איך לתפור

כפתור, איך לעשות לולאה,

לסרוג. הייתי...

בת 7, למדתי לסרוג.

בת 10, סרגתי סוודר בשבילי.

אחותי הגדולה. כל ה...

לא היינו מסתובבים ברחוב,

כי זה לא נורמלי, לא מקובל.

00:19:04

היינו לפעמים מטיילות, קצת

על הנהר, שט אל-ערב. זה...

כמו ים בשבילנו. את

הקצה השני לא רואים.

חברה. וכשאחר כך,

כשהגענו לגיל 13, 14,

הלכנו למחתרת. ללמוד עברית.

בית ציוני. למשל, שלמה הלל.

00:19:32

היה אצלנו.

אני ספגתי את אהבת המולדת.

את ה...

הערצתי את בן גוריון.

כמו ילדה. היינו, עד שהגענו,

קמה המדינה. הייתה קהילה יהודית,

אבל אנחנו לא היינו מעורבות.

00:19:58

כי היהודים, היה מרכז

שלהם בעיר העתיקה, בצרה.

אנחנו, בבנייה החדשה, ליד הנמל,

אז מסביבנו, בקושי עוד משפחה.

מפה, מפה... יהודים.

אבל אמא הייתה בקשר איתם. אנחנו היינו

הולכים, מבקרים, אמרתי לך, יש לנו.

אבל עם הקהילה היהודית לא היינו.

כי לא היינו גם בבית ספר "אליאנס".

00:20:28

אבל הייתה לנו זיקה, היינו ביחסים, הכל.

עד ש...

נולדה המחתרת. תנועת "החלוץ".

כן. -אז רגע, בית כנסת, גם לא הייתם הולכים?

-ודאי. היינו הולכים ביום כיפור, זה קודש.

לחלק שבו גרו הרבה יהודים?

כן, כי היה לנו בית כנסת גדול.

יש יהודים שהולכים בשבתות.

00:21:00

אנחנו היינו הולכים ל...

אבא לא היה דתי,

הוא צם, נשאר בבית. אבל

לא הלך לבית הכנסת.

כן. אמא הייתה לוקחת אותנו והיינו הולכים.

לבית הכנסת.

כל היום, אני, בגיל

12, התחלתי לצום.

וזהו. -אוקיי, עכשיו באמת,

תתחילי לספר קצת על המחתרת.

00:21:26

באיזה גיל היית? איך הצטרפת? -כן.

אני בגיל 13, 13 וחצי,

הייתי די מפותחת.

ורציתי ללכת למחתרת. כי אחותי, יותר...

איריס, הייתה כבר...

ב-14, הלכה למחתרת. כי

אנחנו שמענו על המחתרת,

00:21:51

מדודן שלי, הוא מהמייסדים, ב-42'.

יואב קטן, יואב בירון,

היה שופט שלום בבאר שבע.

עכשיו, הוא בפנסיה, הרבה זמן.

גם, כמעט 95.

צלול. חי.

אז אנחנו למדנו על המחתרת,

היה בא לאמא ואבא,

00:22:21

ומתלחשים, לא יודעים.

היו באים אלינו אנשים זרים.

ב-45'... לפני זה,

יום אחד, הדודן שלי בא. ואמר,

אמא אספה אותנו, לא יודעת

מה אמר להם, ואמרה, "תשמעו,

00:22:48

יבוא אלינו איש אחד,

הוא מארץ ישראל."

"אבל אסור להגיד... מי שישאל,

זה דוד יוסף."

שלמד בהודו, ושכח את הערבית,

כי הערבית שלו... פלסטיני.

ואף אחד - זה סוד!

00:23:15

"זה סוד?" "זה סוד."

מי היה? היה שלמה הלל.

היה אצלנו, והיו אנשים

באים והולכים מהמחתרת.

אז לאט לאט, היינו...

הוא כל היום בבית, אנחנו בבית הספר.

בערב, כשקצת מחשיך,

באים החבר'ה, לוקחים אותו, עושים ישיבות.

מה עושים? אנחנו לא יודעים.

00:23:45

ואני, ביני לבין עצמי...

זה לא נעים, אני לא...

אז הייתי שואלת אותו

הרבה, גם אחוית שלי,

על ישראל, שיספר מה, מי.

יום אחד, אנחנו... אין

לנו בערב לאן ללכת,

אז אנחנו סורגות, אחרי שמכינות...

שיעורי בית.

אני סורגת, והוא עמד מאחורי.

00:24:14

אני סורגת, הוא אומר לי,

"אודרי, תלמדי אותי לסרוג".

אמרתי לו, על תנאי, תלמד אותי שיר.

בעברית.

הוא אומר, "בסדר".

ילדה בת 13, 12, מה ילמד אותה?

"העיפרון ברוגז".

"רציתי לכתוב א', יצא לי

ד', רציתי לכתוב ל'..."

00:24:41

שיר כזה, של ילדים בגן ילדים.

הייתי מאושרת, למדתי עברית.

לימדתי אותו, והוא בלילות

היה יושב עם הבנות, לסרוג,

סרג לאמא שלי אפודה.

הוא היה אצלנו, נוסע בעיראק,

לכל מיני מקומות, וחוזר אלינו.

00:25:07

והוא ממקימי קיבוץ מעגן מיכאל,

כששמע, קרולין... נירה, אחותי,

באה לפה, הייתה בצפון, בקיבוץ...

לא זוכרת.

והוא הלך, לקח אותה,

אליהם לקיבוץ.

הוא וזכרונו לברכה, תמימה.

00:25:33

ידעה עלינו, מי אנחנו. ו...

הוא תמיד נסע, כי הוא

היה שליח של ה...

מוסד לעלייה. אז חיפש משפחה,

אמינה אליו, שתהיה משפחה אומנת.

אז הוא מצא, ובאמת, משפחה...

00:26:02

הורים אמיתיים, היו בשבילה.

תכף נגיע לארץ. אני עוד רוצה שנישאר ב...

-כן. -כמה זמן הוא היה אצלכם?

היה שנה. אבל לא רצוף.

חודשיים, שלושה

ונסע, ועוד פעם בא.

נסע לאיראן וחזר.

אז הוא בעצם הדביק אותך בחיידק של המחתרת?

-כן. גם אחותי הלכה ל...

00:26:28

מחתרת. אני הגדלתי את גילי, שאלו אותי

בראיון, בת כמה את, אמרתי, "בת 14".

אמרתי, "אני בת 14".

ומי היה יושב, מראיין, לקבלה?

לא פחות ולא יותר מדודן שלי.

יואב.

אז... הוא לא אמר לי כלום.

00:26:54

את ההופעה שלי, ואיך עניתי...

קיבלו אותי.

ובערב, קיבלתי שטיפה...

בא לאמא, הוא אמר לה,

"את יודעת שאודרי באה, רוצה

למחתרת?" אמרה, "כן, באישורי".

אמר, "אבל היא שיקרה".

אמרה, "על מה היא שיקרה?"

אמר לה, "אמרה, בת

14, וזה לא נכון".

00:27:21

אמרה לו, "זה שקר לבן. מותר לה".

תגידי, מה זה המחתרת? -מחתרת...

לימדו אותנו אהבת ארץ

ישראל, למדנו עברית, חגים,

לנו. היו... יותר גדולים, בחורים,

"השורה", למדו נשק,

00:27:47

כי זה... כל זה קם אחרי הפרעות, הפרהוד.

שלהתגונן, לא יכלו להתגונן,

למשל, בבגדד נהרגו.

לא יודעת אם מאז 87', מאז...

89', פחות, יותר... לא יודעת.

שלא יישחטו אותנו כמו כבשים.

00:28:14

אז לימדו את הבחורים נשק,

ויש בחורות, יותר גדולות,

לימדו אותן עזרה ראשונה.

זו המחתרת. לא מחתרת נגד משטר.

לא מחתרת, רק אהבת המולדת.

סיפרו לנו הרבה...

על המדינה, לימדו

אותנו עברית, מנהגים.

00:28:39

למשל אחותי, איריס, יותר גדולה ממני.

היא אפילו הגיעה למדריכה.

כשכל היהודים יצאו,

היא נשארה עם ההורים,

עם המטוס האחרון. כי הייתה...

מדריכה. אנחנו, חוץ ממדריכות,

בין לבין עושים...

פה להעביר נשק, פה יש לנו

סליק, פה להעביר חומר.

בין לבין.

00:29:10

בת כמה היית כשהיה הפרהוד?

6 וחצי, 7.

כן. -מה את זוכרת?

מה אני זוכרת? המצב

התחיל להיות...

קשה. מדברים...

למה? הייתה מלוכה. איך קם הפרהוד?

הייתה מלוכה בעיראק.

00:29:37

עם המופתי של פלסטין ועם...

מישהו, קראו לו ראשיד אלגלני. ב...

ברלין. אז הם דיברו,

יעשו מהפכה, שגרמניה,

תבוא באיזו דרך, אני לא יודעת,

לשלוט בעיראק.

אז עשו מהפכה, רצו

להוריד את המלך,

00:30:05

ולשים מישהו עם המופתי,

דווקא הדוד של המלכה של עיראק.

אז במה יעסיקו אותם?

יש יהודים, תלכו.

לבזוז, להרוג, מה שאתם. בבצרה,

לא הרגו. למה, כי אנגלים,

עד הערב כבשו את העיר.

מוסלמים שכנים שלנו,

00:30:34

סגרו את הכביש אלינו, לא

נתנו, כי החנות מולנו,

חייט עיראקי, יהודי,

בזזו אותו, והחנות השנייה,

מוכר טבק וסיגריות, בזזו אותה.

אז הם סגרו, לא נתנו לבוא. אחד,

השתלט על הפרגולה שלנו, הבית שלנו

היה קומה שנייה, למטה היו חנויות.

00:31:06

תפס את הפרגולה,

וטיפס, להיכנס אלינו.

אמרו לו, "תרד".

"אם לא תרד, אנחנו נירה בך."

אמר, "פה יש יהודים!"

אמרו לו, "אז מה?"

"יהודים, אתה לא תיגע בהם."

הוא ממשיך לטפס,

הערבים אמרו לו, "אנחנו יורים".

ירו באוויר, הוא פחד, ברח.

00:31:35

זה, אני ראיתי, ושמעתי.

כי התחבאתי מתחת לחלון,

לשמוע מה מדברים. אחר כך הם...

לפני זה, אבא אמר לי, "אם

אנחנו לא יודעים מה יש,

תקנו פלפל חריף."

אם יבואו, נזרוק עליהם

מהחלון פלפל חריף, בעין.

ובאותו יום,

00:32:03

היינו על ענפים של דקל,

מיובשים, מחממים מים חמים.

עם הסיר הגדול, הרתיחה

מהבוקר מים רותחים.

אם יבואו, אנחנו נזרוק עליהם

פלפל חריף ומים רותחים.

והבריחו אותו, ירו עליו.

אותן הנשים,

00:32:34

שהגנו עלינו, אבא הלך, אמר, "מה נעשה?

אנחנו מפחדים",

אמרו, "על גופתינו

המתה הם יבואו אליכם."

"קודם הם ייצטרכו להרוג אותנו".

אחרי זה, אבא היה רגוע.

אחר כך באו אלינו הביתה

יהודים מהעיר העתיקה,

איזה ארבעים וחמישה אנשים.

עם המזרונים, עם

השמיכות, באו אלינו.

00:33:05

את זה אני זוכרת מהפרהוד.

השכנים האלה, שאמרו שתסמכו

עליהם, הם בסוף אכזבו אתכם?

כן. הם שמרו עלינו כשקמה המדינה,

המצב של היהודים היה קשה

מאוד, אנחנו בלי בית ספר,

גירשו אותנו.

גירשו את היהודים מהעבודה, כל

הבנקים, אין מנהלים, אין...

00:33:32

וגם חברות זרות, הוראה

מהממשלה להוציא אותם.

גם אבא הוצא מהעבודה.

אבא לא רצה לעלות לארץ. כל

הזמן חשב שהוא הולך לאנגליה.

איתנו.

בסוף נאלץ, כמו כולם, לבוא.

ואותה משפחה, ששמרה עלינו בפרהוד,

00:34:00

ב-48', 49',

אני ואמא הלכנו לנשים,

כאילו לבקר אותן,

כי הפליטים התחילו,

להסתובב לנו.

שמים עין על בית היהודים...

"אתם הולכים, אנחנו

לוקחים לכם את הבתים."

מי שרצה למכור רהיט,

00:34:28

רכוש, אף אחד לא קנה. כי הם

חיכו שייקבלו את זה חינם.

הלכנו לשכנים הערבים.

ובין היתר, אמא מדברת, אומרת,

"אנחנו, אם קורה משהו, יש לנו גב,

אתם תשמרו."

עשתה לה, "לא!" ככה.

"בפרהוד, זה משהו אחר.

עכשיו יש לכם מדינה,

00:34:58

תלכו אליה."

אמא באה לאבא, אמרה לו,

"המצב אחרת. אין לנו קיום פה."

שלחו את אחותי הצעירה, מרים.

כי היא גמרה יסודי,

הייתה ראשונה במחוז,

לא קיבלו אותה ליסודי.

יהודיה - אין מקום.

אז היא, כל ילד וילדה עברו עם...

00:35:29

ספרים, הולכים לבית הספר,

באותו יום, היא בוכה כל היום.

אז דוד שלי, דודן שלי, היה אצלנו.

הוא ברח...

ברח מבגדד.

האשימו אותו בריגול, ברח אלינו.

והוא היה במחתרת,

ושכנע את ההורים,

00:35:55

לשלוח את מרים לישראל.

לפחות תלך ללמוד.

תהיה בבית ספר, בת 13.

שמונה חודשים...

את אמנם סיפרת את זה, אבל...

את זוכרת...

בגדים שלך מהתקופה שהיית

ילדה, של אמא שלך? -היינו...

שאננים. כל מה שרצינו,

00:36:25

אמא הנחתה אותנו,

לא הייתה לנו בעיה.

היינו מאושרים. מאושרים מאוד.

מתי התחיל המשבר? -המשבר...

כש...

התחילו, אחרי הפרהוד.

אחרי הפרהוד,

היה לנו קצת קשה. יהודים.

00:36:55

ממש הייתה גזענות.

אז... ואבא, אחרי ששלח

את אחותי, שמונה חודשים,

לא ידענו ממנה. חיה, מתה,

את יודעת, רכילות...

רצחו אותה? אנסו אותה?

חתכו לה איברים? אני יודעת...

אבא בא לאמא, אמר לה, "תשמעי,

00:37:19

שלא תגידי, "יש לי חמש בנות". ויתרתי על אחת.

חשבתי, לטובתה."

"אבל אני לא אקריב עוד בת,

שתגידי לי לשלוח אותה."

באיזה שנה היא עלתה לארץ?

היא עלתה ב-49'. -בת

כמה היא הייתה?

13. עלתה לחטיבה.

אחרי שמונה חודשים, מה התברר?

00:37:50

דודן שלי היה במחתרת,

גדול אצלנו בבית.

היה כותב מכתבים, כאילו מרים שלחה.

ואמא אומרת, שקר.

"איך את יודעת?", אומרת,

"יש סוד, ביני לבין מרים."

התברר, נתנה לה מילת סוד,

00:38:14

כשתכתוב את המכתב, בידה, תרשום למטה

את מילת הסוד. היא תדע שזה שלה.

עד שיום אחד,

היא כן קיבלה את המכתב.

אמרה, "זה ממרים."

אז הוא לא רצה,

אנחנו היינו במחתרת.

בעלי היה גם במחתרת.

4 שנים יותר גדול ממני.

00:38:44

את הכרת אותו כבר? -בעיראק.

אז בואי, ספרי את זה.

איך הכרת את בעלך?

הוא נולד באיראן, והרבה

עיראקים באו לגור באיראן.

האחים שלו הם עיראקים.

קוראים לו אברהם דיין.

ויש לו שם, "נחום".

הוא לא אהב את השם הזה. אז

כשבא לפה, קרא לעצמו "אברהם".

00:39:11

הכרנו במחתרת.

אחר כך, המצב, ב-49', היה...

קשה מאוד. הגלו יהודים,

לעיר אחרת.

הוציאו אותם מהעבודה,

הוציאו אותנו מבית הספר,

הלאימו את הרכוש,

00:39:39

את לא יכולה לנסוע, הרכוש...

למכור,

כלום. כספים בבנקים, הלאימו אותם.

מצב קשה. קשה מנשוא.

אז בעלי,

התאהב בי. התאהבנו. אני

הייתי בת 15 וחצי,

הוא בן 18 וחצי.

00:40:06

בא להורים, לשכנע

אותם שאנחנו נתארס,

והוא ידאג לי בעלייה.

שאבא יהיה שקט.

אמא לא הסכימה. אמרה, "מה זה? בת,

לפני שלושה אחים יותר מבוגרים ממנה?

זה לא מקובל". גם אני צעירה מאוד

00:40:34

בקיצור, סיפור ארוך.

בסוף השתכנעו שאנחנו נתארס.

הייתי בת 16.

שהוא, אם אנחנו

נעלה, הוא ידאג לי.

ב-49', 50', בחצות,

בתשע, אמרו, "אנחנו יוצאים

בעלייה, דרך המחתרת."

00:41:01

שזה בטוח. אם תופסים אותנו,

יש מי שידאג. והיינו במחתרת.

גם אני, גם הוא.

באותו לילה, אחרינו,

יצאה אחותי הגדולה,

מאורסת לדודן שלי,

ואחותי הקטנה, קרולין.

הם נסעו עם סירת מנוע,

אחרי שעתיים, הגיעו,

00:41:31

אנחנו...

קצין בצבא, סרן, הבריח אותנו.

היה מידע,

שקצין מבריח יהודים. תפסו אותנו.

תפסו אותנו, נשפטנו...

שלושה חודשים, עם עבודה קלה.

עבודה קלה, כמובן, לשטוף, לבשל...

זהו.

00:42:00

אחרי ערעור, היינו...

כמעט חודש וחצי.

אבל כשנתפסנו, בעיירה,

פלאחים, מוסלמים, אבו אל חסיב..

התחילו לצעוק, "יהודים בורחים!

תפסנו יהודים".

כל העיירה יצאה.

שפכו עלינו את כל

האשפה, קרביים של דגים,

00:42:30

קליפות בצל. הגענו לתחנת המשטרה,

מסריחים, ממה שזרקו עלינו.

נתפסנו. בעלי חיפש מישהו,

שישלח פתק,

דוד שלי היה ידוע בעיר.

שאנחונ נתפסנו.

00:42:59

לקחו. חמישה דינר,

המשכורת שלו, לשוטר הזה,

כל החודש, לא... בקושי מקבל.

אז לקח לדוד שלי. הודיעו שנתפסנו.

בעלי הלך ל... תסלחו לי,

לשירותים, חבר שלי,

שמע שוטרים מדברים ביניהם.

00:43:27

מנהל בית הסוהר, שלח אותם

לקנות משקאות חריפים,

"הלילה יש חגיגה. יש בנות."

היינו...

אישה מבוגרת,

ואני.

ועוד שלוש או ארבע בנות היינו.

00:43:54

בעלי בא, אסף את כולם.

היינו באולם גדול.

כולנו, הבחורים, הנשים,

שלושים ואחד אנשים.

אמר להם, "תשמעו, אני

שמעתי דבר זה וזה".

"אם יבואו, יגידו,

יפרידו בין נשים ו...

אנחנו לא נסכים."

כי מהתנועה אמרו לבעלי,

גם מכתבים נתנו לו,

00:44:23

"אתה תהיה אחראי על הקבוצה."

למשל, חגורות, יש בפנים סליק,

את המכתבים, הוא הכניס שם.

עד שלקחו אותנו לבית סוהר.

באנו לידו, הוא הוציא וקרא,

לאט לאט, ובלענו את זה.

אז אמר,

00:44:49

"אנחנו נשמור על הבנות, ולא

נצא." טוב, מה עם שירותים?

הביאו דלי בפינה. בחורים ובחורות מסביב.

מי שרוצה,

יש דלי. אין שירותים.

ככה היה המצב, קשה. שבוע ימים,

עד שהביאו אותנו למשפט.

00:45:15

אני ועוד ילד ואישה, המבוגרת,

לקחו אותנו יום אחד, "אתם הולכים".

לאן? " לתת עדות".

אז הילד, הוא ילד,

לא יודע שום דבר.

האישה המבוגרת, הבן שלה

היה אחראי בוועדת עלייה.

אמרתי לה, "תשמעי, אם...

00:45:45

אני לא יודעת מה ישאלו.

אם תגידי משהו,"

קודם כל, הבן שלה, יתלו אותו.

ואחר כך אותה. כולנו מסוכנים.

כי מספיק עברנו כשתלו

את עדס בעיר שלנו.

ליד בית הספר, וזה גם סיפור.

לקחו אותנו, משפט צבאי,

00:46:15

לקצין, להביא אותו

למשפט, הבריח יהודים.

אני בחיים שלי לא ראיתי

בית משפט, לא ראיתי...

דוכן כזה גבוה.

עם מפה אדומה ושני

דוכנים יותר נמוכים.

הקצין, זה היה ידוע,

משטר צבאי.עם אקדח כזה,

אלו, שני אקדחים

קטנים, אני בצד הזה,

00:46:44

והקצין היה... אנחנו

כן הכרנו אותו,

כי לפני שלקח אותנו לאוטו,

התאספנו באיזה בית,

איזה שעתיים, ואני זוכרת, על המחצלת,

ישב, התבדח ודיבר,אז אני זוכרת אותו.

אני... שואלים אותי,

"איך עלית?" אמרתי, "לא יודעת."

00:47:11

החבר שלי... עשיתי את עצמי מסכנה.

"מה אני אעשה?" אמר

לי, "למה את בורחת?"

אמרתי לו, "אני... אתה יודע,

יהודים בעיראק, צריך נדוניה,

האבא... אבא שלי,

יש לו חמש בנות."

"בלי עבודה. אין לו כסף."

מה יעשה? אז זה, פרסי,

00:47:39

שכנע את ההורים להתארס,

ההורים שלו מחכים

באיראן, כדי להתחתן.

היו לי שני צמידים.

על היד. וטבעות ושרשרת.

הוא אומר לי,

"את מבריחה זהב לאיראן."

אמרנו, "לא, כבודך."

"מה זה?" אמרתי לו, "הם שלחו לי,

00:48:06

לאירוסין. אני חייבת להחזיר."

"אם אני לא אחזיר, יגידו...

שאני הברחתי לעיראק."

ראה שאני לא מטומטמת כל כך,

חייך. ככה, קצת.

אמר לי, "את מכירה את הבן אדם הזה?" הסתכלתי,

אמרתי, "לא, מי זה?" הוא אומר לי, "זה,

עם המדים."

00:48:34

אמרתי, "לא. אף פעם לא ראיתי אותו.

מי זה?"

אמר לי, "זה הבריח

אתכם?" אמרתי, "לא."

"אני לא יודעת. החבר

שלי, הארוס שלי,

אמר שראה מישהו בבית קפה,

עם כאפיה, רק העיניים, אמר,

"אתם רוצים לברוח לאיראן?""

"אנחנו נבריח אתכם.

מה, מי, מו, אני לא יודעת.

הזקנה אמרה, "אני לא יודעת"".

00:49:04

טוב, הוא ראה שאנחנו משקרים.

הוא לא רוצה אותנו איתו. אחר כך

אני שמעתי, שהוא נשפט לחמש שנים.

צחוק הגורל.

אחרי איזה 15 שנים, היה בעיתון,

שהבת שלו,

ריהאב טאהא אל-עזאווי,

"גברת אנתרקס" בעיראק, קראו לה.

00:49:32

היא הייתה המומחית לאנתרקס.

באנגליה, סדאם חוסיין שלח אותה להתמחות בזה.

היא הבת שלו.

בקיצור, היה ערעור, יצאנו...

אמא מסכנה, באו, אמרו

לה, "הבת שלך נתפסה".

היא לא ידעה איזו בת.

הגדולה עם הקטנה, או אני?

00:50:01

עד שחצי יום הסתובבה

במשטרה, עמדה במחוז,

מנהל המחוז, עד שידעה שזו אני.

אחרי בית הסוהר,

השתחררנו.

ואמרו לאמא,

"אנסו אותה בבית הסוהר, התעללו בבנות"...

אני יודעת?

00:50:30

אין. ואני, כשהתארסתי,

היה לי תנאי.

אני לא מתחתנת עד

שאני מגיעה לארץ.

הולכת לצבא, ואחרי הצבא,

אני אחליט אם אני מתחתנת או לא.

יצאתי מבית הסוהר.

באה לחתונה. "תתחתני!"

00:50:57

אני בת 16 וחצי. איזו חתונה?

בכיתי וזה, אני אחר כך אראה

לכם תמונה של החתונה שלי,

איזה פרצוף...

בקיצור,

התחתנו. שהוא איראני,

איראן תיתן לנו דרכון בשבילי,

ולבוא, ראסמי, עד איראן

00:51:25

רצו הון עתק.

לשוחד.

לא היה לו. כי הבריח,

ההורים שלו באיראן, כולם.

כולל הסבתא, כולל התינוקת. עברו.

עם סירת מנוע, שעתיים, הם באיראן.

טוב. לא הייתה ברירה, התחתנתי

00:51:52

בת 16 וחצי. אחרי יומיים,

שלושה ימים,

היה מוצאי חג פסח.

דפקו, באו מהתנועה,

"אתם יוצאים". מצבנו היה קשה.

בעלי, אין לו אף אחד.

המשטרה מסתכלת.

אחי, בינתיים, נעצר.

00:52:22

לברר, "אתה יחזקאל סופר?" אמר, "אני

דוד סופר". אותו לבולשת, לבולשת,

לקחו אותו לבגדד,

ושם נשפט לשנתיים.

בלי... ואמא נסעה, ושמה

עורך דין, ואמרו, "עוד לא".

בבוקר, פתחנו רדיו, אנחנו שומעים,

"הקבוצה מימין נשפטה ככה,

זה חמש שנים. הקבוצה בצד שמאל,

שנתיים." אחי הם קבוצת השמאל.

00:52:52

נשפט. עשר שנים, חמש שנים ושנתיים.

-על מה?

יהודי. היו רדיפות ב-49'.

אני אומרת לך, היה מצב...

בלתי נסבל. בלתי נסבל.

התחבאנו בבתים. פחדנו לצאת.

אז... באו, לקחו אותנו.

פעם שנייה.

00:53:22

להברחה.

שמו אותנו בבית,

מחסן של טבק, עד שיאספו.

לוקחים מפה, משם, אמרו,

"בלי כלום. אתם רשאים ללבוש כפול,

אבל לא לקחת ביד כלום",

כי כשלוקחים אותנו,

שלא ייראו, יש לנו חבילה,

יידעו שאנחנו בורחים.

00:53:50

לפני... טוב. -כל המשפחה?

לא, אני ובעלי. משפחה...

פעם שנייה, לקחנו את אחי הצעיר.

בן 13. -וההורים?

ההורים נשארו, מחכים

לאחי בבית הסוהר.

איריס, אחותי, מהמחתרת ביקשו

ממנה שתישאר, כי אין מדריכים

00:54:16

היו עושים, להדפיס כרוזים...

לפזר אותם ביהודים, הוראות,

את זה היו עושים, בין היתר.

אנחנו יצאנו...

אני אקצר, כי...

פתאום, לקחו אותנו ב...

במשאית, היינו עשרים ושישה אנשים,

00:54:46

חמישה גברים, היתר נשים. ילד.

ואיש מבוגר.

עלינו לסירה. היו סירות גדולות.

שמעבירים סחורה. כי

זה הנהר היחידי,

ולא נכנסות אוניות.

נמל ימי, גם יש לנו.

אז האונייה מביאה לבצרה,

00:55:15

והסירות הענקיות מעבירות

לעיירות אחרות את הסחורה.

שכבנו, כיסו אותנו בברזנט,

ואמרו, לא לדבר, לא לנשום.

אני הייתי בקצה.

והתחלתי, הפנים שלי לעץ,

קצת להזיז את הברזנט. פתאום,

אנשים...

00:55:46

צועקים, "תעצור, תעצור, תעצור!"

אנחנו לא ידענו מה קרה.

אמרו, "שקט, לא לזוז".

אנחנו שוכבים. אנחנו סחורה.

התברר, שהמבריחים, יש להם דודן,

היה אמור לצאת איתם, שותפים,

להבריח אותנו. הסתכסכו,

לקחו אותנו וברחו.

00:56:19

הוא עקב... יודע את הדרך,

אנחנו תמיד הולכים לחצות

את הנהר, לעיר אבאדאן.

שעתיים, שם.

אבל הם לקחו אותנו למעלה,

כאילו הולכים לבקר קברי...

רבנים.

על הביצות, עברנו משם,

00:56:47

כאילו, וללכת לעיר אחרת.

זה שצעק ביבשה, "תעצרו",

הוא לא עוצר. לא עוצרים.

ירו עלינו.

הירייה עברה ככה, אני הרגשתי

אפילו את החום, למה, כי...

הברזנט היה פתוח. בצד שלי.

הם מהצד הזה, אני מצד הים.

אף אחד לא רואה אותי.

00:57:17

עשו סיבוב,

בסירה. הורידו אותנו באיזה מקום.

"תרדו, תרדו מהר."

"עזבו את הסירה", והם ירדו איתנו.

לא עזבו אותנו.

ההוא, שהמשטרה שמעה יריות,

תפסה את כל הרכבים באזור,

לצאת לחפש את היהודים. אבל היה חושך.

חיכו לבוקר.

00:57:45

לפנות בוקר, אנחנו התחבאנו בשדה,

ופתאום, בא אחד...

על חמור, על סוס, ואומר, "וואי, וואי...

יהודים, אדום, ירוק..."

"מה אתם עושים בפרדס שלי?"

כשרדפו את היהודים, ב-46'. כן.

00:58:10

את סיפרת על העלייה השנייה שלך.

-העלייה השנייה שלי, ש...

הורידו אותנו,

נתפסנו. החקלאי בא אלינו.

והיה איתי אחי, בן 13.

אנחנו לקחנו אותו על אחריותנו.

אמרו לו, נתנו לו כסף ל...

00:58:39

פלאח, שיביא לנו מים ותמרים.

ולחם. כי לא אכלנו כבר 24 שעות.

הלך, הביא לנו. אני באה

לאכול - תמרים עם תולעים.

אמרתי, "לא אכפת לי, לא רוצה לאכול.

לא אוכל תמרים עם תולעים."

בקיצור, אכלנו. אמרתי,

"תלכו, לפני שיתעוררו בכפר,

00:59:08

ויהיה בלאגן. אתם

רואים את הגבעה?"

תלכו ארבע שעות, אתם תגיעו."

אחרי ארבעה ימים וארבעה

לילות, הלכנו במדבר, הגענו.

התחלנו ללכת. המבריחים,

שניים איתנו.

בלי אוכל. בלי מים.

בלי כלום. הלכנו,

00:59:38

מהבוקר, נחנו קצת בצהריים,

התחלנו ללכת, עד לקראת הערב,

חושך, לא יכולים. התחיל להיות קר.

ואנחנו, נעלם לנו ההר.

לא ראינו אותו.

אמרו, לילה, אנחנו נישן.

התכרבלנו ככה, אחד על השני.

01:00:06

כי ביום, חום אימים במדבר.

בלילה, כפור.

הלכנו, בקיצור. אין...

ציפור לא עפה. טיפת גשם, אין.

אדמה יבשה. את רואה את התלמים.

01:00:32

אחר כך, למחרת, ביום

הרביעי, אמרנו, "גמרנו".

אני ישבתי, היד שלי

ככה, ראיתי רטוב.

אמרתי, "יש מים!" התחלנו

בציפורניים לחפור.

אין מים. היה רטוב,

לא יודעים ממה.

לקחנו את זה, שמנו את ה...

קצת, לא בוץ.

רק לח, על הפנים, לרענן את עצמנו.

01:01:01

היה איתנו איש מבוגר,

עם אחיינית שלו.

אז הזקן, כבר אין לו כוח ללכת.

חמישה בחורים, לוקחים

אותו, בתור, על הגב,

הולכים איתו, מורידים אותו.

בעלי, לוקח את אחי בן 13.

לא יכול ללכת.

תשו כוחותיו.

01:01:33

על הגב שלו. מוריד

אותו, לוקח אותי.

כי אני הקאתי, תסלחו לי... מר, ירוק.

את כל המרה שלי הקאתי.

אין לנו מה לעשות.

אישה מבוגרת... היה

איתנו ילד, בן 6, 7...

פחות, פחות. אולי 5?

הילד התחיל להתעלף.

01:02:02

האישה המבוגרת אמרה לה,

"תעשי פיפי ותני לו לשתות."

בעלי בא. אמר לי, "אודרי,

בואי נשתה פיפי." אמרתי

לו, "אני הולכת למות,

אני לא שותה פיפי."

בקיצור, אנחנו...

קמנו בבוקר.

ביקשו סליחה מהמבוגר, הזקן.

אמר, "תלכו,

01:02:30

תגיעו, תשלחו אנשים אלי. אני..." גם

הבחורים לא יכולים כבר. אין להם כוח.

"תשאירו אותי פה". היה לו תהילים.

ושעון.

שעון ותהילים, השכיבו

אותו, לקחו לו את הג'קט,

01:02:55

שמו לו על החזה, ואמרו לו, נשבעו

לו, "איך שנגיע, נשלח עזרה."

אחיינית שלו, בת 19,

בוכה, "אני אשאר איתו."

מה, נשאיר בחורה בת 19 במדבר?

אמר לה, "בתי, תלכי.

אין לך מה לדאוג."

"אני לא רוצה... אני רוצה

שאת, צעירה, תגיעי לישראל."

01:03:24

אנחנו התחלנו לזחול,

פתאום שומעים אוטו שקוע,

רוצה לצאת, נותן בנזין,

וום, וום, וום...

המבריח, אחד המבריחים, אמר,

"בואו נראה מי זה". כי

הוא, נגמרו לו הסיגריות,

אמר, "אני, עד הצהריים,

אני יורה בעצמי."

01:03:52

לא יכול יותר. גבר!

אמר, "אני אלך". בעלי

אמר, "אני אלך איתו,

כי אני דובר פרסית וערבית."

"אם זה צבא פרסי, אני דבר איתם. אם עיראקי,

נלך פעם שנייה לבית הסוהר. אין לנו ברירה."

אמרתי לו, "אתה לא תלך." "למה?"

אמרתי, "אולי יש להם אקדחים."

אולי ה...

01:04:22

אולי המבריח יירה בך?

סליחה. בלילה...

אני חוזרת, לילה לפני,

אמרתי, אני שמעתי פעם סיפור,

אבודים במדבר,

שורפים משהו, ועושים מעגל.

מרחוק רואים את זה, יודעים שיש...

אבודים במדבר. אני לא

יודעת, קראתי בספר,

01:04:51

שמעתי ממורה, לא זוכרת.

אני זוכרת רק.

היינו עם כפול בגדים,

התחלנו לשרוף ולעשות...

מדורה כזאת, באוויר.

וזה הציל אותנו. האוטו,

שלנו, היה עם המשטרה. בבוקר,

לפנות בוקר, יצא לשירותים.

01:05:20

וראה את העיגול של האש.

הבין שזה אנחנו.

הוא אמר שהוא הולך לשירותים,

לקח את האוטו, ברח, שקע בבוץ.

לכן הוא מנסה להיחלץ.

מישהו אחר אמר לי,

"אני אלך עם בעלך,

אין לך מה לדאוג. יהרגו את שנינו.

אין לנו ברירה."

01:05:48

הסכמתי. פתאום הם צועקים, "בואו!"

תראי, אני... אחרי 67 שנים. 68.

כולי רועדת. "בואו"...

"מהר."

פתאום, נהיה לנו כוח אדיר.

התחלנו לרוץ. האוטו שקוע.

01:06:18

לא דחפנו. הרמנו אותו על

הידיים, הוצאנו אותו.

אמר, "אנחנו עדיין בגבול עיראק."

"אנחנו נגיע עוד חצי שעה". ל...

מחנה צבאי, על הגבול.

הסיעו אותנו. אחר כך, הורידו

אותנו במקום. הוא הלך.

שהצבא העיראקי לא ירגיש

שהוא הביא אותנו.

01:06:48

אני לא יכולה ללכת.

הביאו לי פרדה.

למה אומרים חמור? כי הוא חמור.

אני רוצה שהוא יילך

קדימה, הוא הולך ימינה.

אני רוצה... אחר כך אמרתי, "אני לא

מסתדרת עם חמורים". הלכתי ברגל.

איזה עשרים דקות. הגענו לבסיס.

01:07:14

לא פחות ולא יותר. אחי

ראה צלחת של מים לכלבים,

שכב כמו כלב, והתחיל ללקק מים.

ככה היינו.

בקיצור, הגענו לבסיס.

נתנו לנו קצת לאכול,

קיבלו אותנו יפה. אמרו, "מסוכן פה".

לקחת אותנו לעיר הרוואז

01:07:45

עוד שלושת רבעי שעה, שעה, לא יודעת.

באוטו.

ושם, בית כנסת, כל היהודים.

סוף סוף הגענו לבית הכנסת.

לא פחות ולא יותר, מי מקפצת מולי?

אחותי הקטנה!

הם שלחו אותה... היו באבאדאן,

שלחו אותה עם עליית הנוער,

שתספיק ללכת בארץ ללמוד.

שלא תפסיד.

01:08:16

מה אני אגיד לך? בקיצור,

אנחנו השארנו את אחי שם,

כי ההורים שלו, בעיר

אבאדאן, מחכים לנו.

אז השארנו אותם. באותו

לילה עוד המשכנו לאבאדאן.

אחרי שבועיים,

הודיעו לנו באבאדאן,

"אתם מחר, מהבוקר,

נוסעים להארווז."

צריך עם סירה.

01:08:47

הולכים להארווז, לוקחים

את הרכבת עד טהראן,

שם יקבלו אתכם, בתחנת רכבת.

נסענו. אני יושבת ברכבת...

רואה את הדרדרים, את הצבע הסגול,

אופטימית, שאנחנו הולכים לארץ וזה.

הגענו,

01:09:15

עומדים. ירדנו מהרכבת, בתחנת הרכבת.

אין אף אחד.

כולם יצאו. שעתיים מחכים.

פתאום באה המשטרה,

"מה אתם עושים פה? מה

זה?", בעלי דיבר איתם,

לקחו אותנו, עצרו אותנו במשטרה.

זה כל מה שעברתי בחצי שנה.

הלכנו.

עצרו אותנו.

01:09:45

פתאום, אחרי ארבע שעות,

באו, שחררו אותנו.

לא יודעת מה קרה. כי לא מדברים.

מחנה עולים בטהראן.

זה בית הקברות.

אז היינו...

כמעט עוד שבועיים. עלינו לארץ.

שמחים, מאושרים.

-באיזו שנה זה היה?

01:10:14

זה היה, הגענו לארץ

ב-15 למאי, 50'.

ירדנו מהמטוס, לקח אותנו אוטו,

למחנה עולים. טוב, לוקחים אותנו.

לקחו אותנו לשער העלייה, לחיפה.

יושבים באוטו,

במשאית,

ישבו מולי אנשים,

01:10:42

אישה, ילד,

ואיש. מדברים שפה זרה. אירופאית,

אני בינתיים...

מאז שיצאתי,

עד שעליתי, ירדתי 20 קילו.

שלד, עצמות.

ישבנו במשאית, פתאום, האבא

והילד הוציאו מהתיק...

01:11:12

לחמנייה עם גבינה צהובה.

חתכו אותה לחצי,

והילד בא ונותן לי את זה.

פה ושם, הבנתי, הם פולנים.

הוא יודע קצת אנגלית.

דיברנו באנגלית.

הוא חשב שאני ניצולת שואה,

שבאתי ממחנה ריכוז,

ככה זוועה נראיתי.

אחותי, מרים, לא הכירה אותי.

01:11:43

היא בכתה, אמרה לבעלי,

"אודרי בטח מתה בדרך",

"ואתה התחנת עם מישהי. זאת אודרי?!"

היא לא האמינה.

באנו לישראל. לא התלוננו.

היו לנו עשרים שנים ל...

לבנות את עצמנו. בעצמונ.

אף אחד לא עזר, כי אין להם.

01:12:13

זהו.

דרכנו, היינו בשער העלייה.

ואחר כך העבירו אותנו

למעברת בנימינה.

בעלי צעיר, צריך ללכת לצבא.

הייתה לי דודה,

בירושלים, הגיעה בשנת 35',

01:12:40

אז איפה אני אשאר? אני ילדה...

עוד לא בת 17.

הלכנו למושב, אמרו, אם הולכים

למושב, לא הולכים לצבא.

מושב טל שחר. בפרוזדור ירושלים.

נשארנו שם כל לילה, היו

אומרים "פדאיון באים".

01:13:08

כמו שאמר בן גוריון, פדאיון.

ההורים שלו, עברו

למעברת בית שערים.

ההורים של מי? -של בעלי.

הם עלו לארץ,

כמו כולנו, כל אחד לבד,

הם היו במעברת פרדס חנה.

אנחנו היינו... -רגע, רגע.

ההורים שלו הגיעו ל...?

01:13:38

ישראל. -כן, אבל למעברת... -שער העלייה,

ומשער העלייה לקחו אותם למעברת...

פרדס חנה. אחר כך, מפרדס חנה,

עברו למעברת רמת ישי.

ואחר כך, מהראשונים של מגדל העמק.

הם...

נפרדנו שם.

01:14:06

הם נסעו לחיפה, אנחנו למגדל העמק,

גיסי עבד בשב"'כ,

גר בנצרת הערבית.

אחותי הגדולה רצתה שאני אהיה

קרובה אליה, בנו את נצרת עילית,

עשו לנו הכל, שנעבור לשם.

01:14:31

ושם נשארנו חמישים ושש שנים.

גידלנו שלושה ילדים.

ולפני חמש שנים עברתי לפה.

ומתי ההורים שלך הגיעו?

הגיעו ב-51', אני לא יודעת

בדיוק, במטוס האחרון,

01:14:56

שהביא עולים מעיראק,

שוויתרו על התעודה שלהם.

המטוס האחרון. אחותי,

איריס, אחי השתחרר מ...

בית הסוהר. והם.

באו במטוס האחרון.

וכולם הגיעו בסוף לנצרת, או שלא?

לא. לנצרת רק אני וחביבה, אחותי.

01:15:25

עדס היה סוחר, מוצאו מחלב,

בסוריה. הוא עיראקי,

בא לעיראק, לעשות מסחר. היה לו...

איש גדול, מסחר,

אני לא יודעת. הסתכסכו הגדולים.

כדי להשתלט על העסקים ועל

הכספים, המציאו עליו שהוא מרגל.

01:15:54

היו גרוטאות,

של נשק, משאיות, של הצבא,

ומכרו אותם, הבריטים, והוא תיווך.

וכשהפסידו במלחמת השחרור,

אמרו שהוא מכר לערבים נשק פסול.

אז לכן הפסידו. ככה שמענו.

01:16:22

באותו יום... זה היה

יום חג לערבים,

כל הכפרים עם בגדי חג.

ואנחנו... הייתי בתיכון, הייתי אמורה

לעבור את הגשר, ללכת לבית הספר,

אי אפשר לעבור. ערבים.

את האמת, פחדנו,

לצאת לרחוב.

פחדנו.

01:16:50

למחרת, הלכנו. היה שקט.

המנהלת קראה לי.

"מה עשית?"

אמרתי לה, "מה עשיתי?"

"למה אתמול לא באת?"

אמרתי לה, "סליחה. היו לי שלשולים.

לא יכולתי לבוא."

אומרת לי, "אני לא מבינה. מחר לא תבואי

אם אין לך פתק מרופא שהיית חולה."

01:17:21

אמרתי לה, "טוב."

"ואת, אני עכשיו יכולה להביא

את המשטרה לעצור אותך."

הייתי בת 15.

מה עשיתי? "את אמרת...

שהאחים המוסלמים הם

משרתיי האנגלים."

פחדנו מהצל של עצמנו.

אני אעז להגיד את זה?!

01:17:48

בדיוק עברה המורה למתמטיקה.

נוצריה.

היינו למורים קוראים סט, גברת.

סט רוז, שמעה שהמנהלת כועסת

עליי, ואני עומדת, נכלמת,

אז באה, אומרת לה,

"אני לא מאמינה שאודרי

תגיד דבר כזה."

אמרה לה המורה, "עוד מילה,

המשטרה תבוא גם בשבילך."

01:18:16

"תצאי מכאן!" הוציאה אותה מכאן,

אני רועדת כולי, באתי,

היו עוד חודשיים עד

סוף שנת הלימודים.

אני...

יושבות ערביות... רוצות

לשבת לידי במבחנים,

כי היהודים ידעו. מתמטיקה,

פיזיקה, אנגלית - הם ראשונים.

01:18:47

כדי להעתיק. ואני

לא הייתי מסכימה.

אז הלכו ואמרו למורה כך.

ואני הייתי די שקטה,

מהבנות השקטות.

לא עשינו כלום נגד המשטר, לא דיברנו.

בית ספר, הביתה.

באתי, סוף השנה,

01:19:12

אצלנו היה ככה - אם יש

לך ממוצע, באיזה נושא,

אם יש לך תשעים, את לא

עושה את מבחן סוף השנה.

היה לי תשעים במתמטיקה,

פיזיקה, אנגלית.

תשעים ושמונה. איך הגעתי

לארבעים ושמונה?!

מחקו לי את ה... לא היה טיפקס.

מחקו לי וכתבו. הכשילו אותי בכל.

01:19:42

אני באה למנהלת, אני

אומרת לה, "מה זה?"

אומרת לי, "זה מה יש."

"בשנה הבאה, אין לך

מקום בבית ספרינו."

אמרתי...

בית ספר, אין לי. זורקים אותי,

01:20:06

לקחתי את התעודה, קרעתי, זרקתי לה על

השולחן והלכתי, ולא... אין לי בית ספר.

בקיצור, כשעלינו, היה מצב קשה.

יש לי דוד,

לא רצה לעלות לישראל.

הוא אומר לאבא,

"אתם תעמדו בתור,

בחודש, תקבלו כנף עוף,

אני כל בוקר..." גם היה יבואן

גדול, "כל בוקר אוכל עוף צלוי."

01:20:35

ב-69', נשאר בעיראק. עצרו אותו.

האשימו אותו בריגול. עינו

אותו, זה אחר כך שמענו.

ומת בשנת 70'. ויש תיעוד.

אשתו, היו מכים אותה, שבעלה ברח.

איפה הוא? וכשהוא מת,

אפילו לא אמרו לה.

01:21:10

זהו.

הנכד הגדול... הגדול, הבן שלי,

זה מורעל, הרעלתי אותו.

כל החיים שלו צבא.

מודיעין.

ארבעים שנים שירת ב-8200,

יש לו פרוייקטים, עד עכשיו.

הוא חלה...

01:21:38

הבן האמצעי, בנדל"ן, עוסק במסחר.

הבת...

אמרתי לכם.

היא, יש לה תואר שני,

פוליטיקה ותקשורת. כל החיים שלה

עבדה בתקשורת, ברדיו, בטלוויזיה.

היום היא מנכ"לית של

מוזיאון יהדות בבל.

01:22:08

הבן הגדול, הבן שלו, בגיל 32,

קיבל תואר דוקטור בכלכלה.

עכשיו הוא מכין לפרופסור. בן 41.

אחותו, סגן אלוף,

בצבא קבע.

רב סרן, מועמדת לסגן אלוף.

עד לפני חודש, הייתה מתאמת

01:22:36

בין הצבא בשטחים.

היא עזבה, גם כן... בצבא.

זה הבן הגדול. הבן

האמצעי, הבת הגדולה...

עורכת דין.

השנייה... תקשורת.

תואר ראשון ב... כל

הבנות, למדו ברב-תחומי.

01:23:06

הבן... הבן האמצעי, ב...

תיירות. רוב הזמן הוא לא נמצא.

הבת הגדולה, תואר שני.

יחסים בין-לאומיים ו...

פוליטיקה. היום היא עובדת ב...

01:23:36

טוב, לא חשוב. תואר שני.

והיא מתכננת, היא ואמא שלה,

ללמוד לתואר דוקטור, ביחד.

כן. הנכד ה...

שביעי,

הוא... אחרי צבא, כרגיל,

מטיילים בדרום אמריקה.

01:24:03

והנכד הצעיר, הוא ב...

בן 13, בגיל 13,

בבית ספר לאמנויות.

לא תלמה ילין. אלא השני.

יש עוד בית ספר לאמנויות... -תיכון ל...

-אמנויות, לא יודעת. כן.

הוא, עד כיתה...

ח', אני חושבת, צריכים להחליף בית ספר.

הוא לא רוצה אמנויות,

01:24:32

אבל הוא מגיל 5 ניגן על כינור.

והמורה שלו נפטר. קיבל...

הלם. והפסיק ללמוד כינור.

בנו לו עתיד גדול. לא אנחנו,

אלא המורים. -כן. -ונינים.

01:25:00

הגדול בכיתה ד',

אחותו בכיתה א'.

מהשנייה... הבת בכיתה ב',

מכיתה א' לומדים

ערבית, עברית ואנגלית.

יש לי משהו, להצחיק, לא להקלטה.

ניצחת.

01:25:27

השתדלתי. מה שקיבלתי,

חינוך, וסביבי בבית,

מסבתא וסבתא,

כי סבא מצד אבא,

נפטר צעיר. אין, לא היה קשר.

אנחנו בבצרה, בגדד,

זה לא נגיש, שלוקחים אוטו ונוסעים.

זה רכבות, זה לילות, זה...

אבל סבתא וסבי, מצד אמא,

01:25:55

תמיד גרנו שכנים. למדתי

הרבה, דרך חיים,

מסורת.

השתדלתי עם... מה שיש לנו,

לתת לילדים שלי.

היה לנו קשה.

אפילו אני רעבתי. לא

היה לי מה לאכול.

כי דאגתי לתינוק שלי,

שיהיה לו מה לאכול.

ותכננו משפחה, וברוך השם...

אודרי דיין

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
01:26:55
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
בצרה
,
עירק
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

תבוא, אהלן וסהלן, תצליח, תצליח עוד

יותר, יתנכלו אליך, ובסופו של דבר...

זה קיצור תולדות עם ישראל.

אברהם... תודה רבה רבה רבה.

אני מספר את זה לילדים.

ממש, לילדי כיתה ו'.

באוניברסיטאות, בתיכון,

איפה שאני רק יכול.

מפני שהכתובת על הקיר בפרק טו.

תודה רבה לכם.

אנחנו... אנחנו חמש בנות.

ושני בנים.

עכשיו, אני רוצה שתספרי לי קצת על

הרקע של המשפחה, על הסבים שלך,

סבא וסבתא. איזה

זכרונות יש לך מהם?

סבא של אבא, הוא ממשפחת סופר.

ויש לנו הבה תכונות,

אומרים, שזה בדוק,

מצאצאיו של עזרא הסופר.

סבא שלי, מצד אמא, משפחת קטן,

סבא של אמא, היה סופר סת"ם.

יש לו חדר מיוחד.

הוא אפילו כתב...

פתק, ואמר, "אם אני אמות,

תפתחו", הוא ניבא,

באיזה יום, באיזו שעה

ובאיזו צורה הוא ימות.

ובדיוק היה.

הוריי משכילים, כי

סבא שלי, מצד אמא,

בשנת 1904, היו קודם גרים בבגדד,

לפני שבאו לבצרה, יהודים,

באו בסוף שנת 1880.

בשביל מסחר. עיר נמל.

והוא ב-1904 היה עדיין בבגדד,

נסעה שיירת חמורים עד

דמשק, ארבעים יום,

כדי לנסוע לאיסטנבול

- הייתה אז קושטא,

כדי ללמוד באוניברסיטה.

אז הוא למד ארבע שנים רפואה,

לא מצא חן בעיניו, זה,

הוא חזר לעיראק.

עבר לבצרה, התחיל בעסקים.

הוריי למדו בסן ג'וסף

קולג', בהודו.

אבא נאלץ להתחתן.

והוא חיפש מישהי משכילה.

אז אמרו לו, בעיר בצרה

יש משפחה שהילדים,

לומדים בסן ג'וסף קולג'.

ולכן, נאלץ להתחתן,

עם אמא שלי. הייתה כמעט בת 14.

רואים בתמונה.

כי אבא שלו, עשר שנים לא הוליד

ילדים, התחתן עם אישה שנייה,

עוד שמונה שנים עד שהוא נולד.

אז הגדולה מאוד ביקשה שהוא יתחתן, תראה...

אולי תזכה לראות....

כביכול, נכדים.

אז אנחנו חיינו בבצרה, כמובן, הוריי

משכילים, לא ייתנו לנו בלי השכלה.

אז התחלנו. הרי היינו ביסודי...

הגדולה הייתה בתיכון.

לבנות. למדנו בבית ספר ממשלתי,

כי יש תיכון. ב"אליאנס", היה לנו רק

בית ספר יהודי, "אליאנס", עד כיתה ו'.

ואנחנו רצינו הלאה.

אז למדנו בממשלתי.

שלטנו בערבית, למדנו קוראן,

כמו מוסלמים, ואמא הייתה ב...

ימי שישי לא למדנו, הייתה

שולחת אותנו לשוחט,

ללמד אותנו קצת תורה.

אבל...

אחרי הפרהוד, הפרעות

ב-41', קמה המחתרת.

בכל אופן, אם את

זוכרת קצת חוויות,

מהבית, מהסבא, מהסבתא, מאבא, מאמא, מהאחים.

איך נראה הבית?

הבית, האמת,

חצי עיראקי, חצי אנגלי.

כי אמא לא ידעה לקרוא ערבית, ולא לכתוב.

רק אנגלית.

אז העיתונים היו

מאנגליה, המנוי שלה.

Daily Mirror. אני זוכרת.

אז המאכלים, חצי חצי.

האפיות, הטעימות, זה...

סריגה, תפירה.

והחברים, הרבה חברים לאמא שלי.

למשל, הייתה לה...

אשת השגריר הבריטי, אמא

הייתה מלווה אותה,

מדריכה אותה עם הערביות. יש...

מועדון בריטי, British Institute,

כל חודש, אשת השגריר

מארחת נשים ערביות.

אז אמא הייתה מלווה

אותה ומדריכה אותה.

והרבה חברים היו לה,

גם מוסלמים, גם נוצרים,

גם אנגלים, גם יוונים.

מעורב. -ואבא? -ואבא...

הוא בהתחלה היה סוחר. יבואן גדול.

ואחרי מלחמת העולם השנייה,

היה במיוחד מייבא מגרמניה ומיפן.

אז הם נפלו, נשאר בלי עבודה, מה יעשה?

בסוף,

השתכנע, אחרי שנתיים, ו...

גזבר ראשי.

כן. בגלל האנגלית שלו.

והוא היה לובש מדים,

בדרגת טייס. בחורף,

החליפה היא נייבי בלו.

עם סמלים בזהב, ו-cap.

ובקיץ לבן. היה הולך...

אני הייתי הרבה הולכת

לסבתא, מצד אמא,

והיא, אמא שלה,

סבתא של אמא, הייתה מיילדת.

והייתה רוקחת תרופות,

הסבתא הייתה...

לא לימדה אותי. ואני הייתי קטנה,

אבל הייתה מספרת, היא טיפלה באישה

הזאת, אשת זה, היא יילדה את זה,

הייתה אישה... לא למדה,

אבל לפי דעתי הייתה...

חכמה, מלאת חיים, הרבה...

חוכמת חיים, למדתי ממנה,

עוד כשהייתי ילדה.

וכמובן, אמא זה משטר.

הבנות עבדו בבית.

אמרו לי, אמא, אחרי

הפרעות, הפרהוד,

תכניסי משרת ערבי.

או משרתת ערבייה. היינו...

אנחנו מתחלקות בעבודה.

יש לנו שישה חדרים.

שלושה, אנחנו... כל

בת, יש לה שני חדרים,

אחראית עליהם. יש... כמו שאחר כך,

אנחנו רואים שבקיבוץ היו ככה.

שכל יום מישהי מביאה את

הירקות והפירות הטריים,

תורניות בכלים, תורניות בכל.

אז זה חינוך אחר. את ההתנהגות,

למשל, ללכת ישר. הייתה

שמה לנו ספרים על הראש,

ושאנחנו נלך, זקופות.

ללכת ברחוב, מישהו מצפצף, או

קורא, אנחנו לא מסתובבים.

הולכות ישר, ככה בגאווה.

הייתן שונות מאחרים?

הרבה התנהגויות היו שונות.

הרבה חברות היו

באות לראות, ללמוד.

למשל, אחותי, בת שנה וחצי,

ידעה איך להחזיק...

מזלג וסכין, לאכול. איך

לדחוף את המפית פה.

אסור, כשיושבים אל

השולחן, ואבא יושב,

מדברות בשקט. אם רוצים

לשאול את אבא שאלה,

לא מתנפלים, זאת תגיד

"אני", זאת "אני".

היה... הייתי בכיתה ג'.

אחותי, יותר מבוגרת ממני,

רצתה לשבת במקומי. אמרתי לה, "לא.

אני יושבת פה". צעקנו,

מה נתנה אמא עונש? בחיים

שלה, לא אבא ולא אמא הרביצו.

לקחת...

שרפרף, לשבת במטבח,

לאכול ארוחת בוקר.

זה עונש. עונש...

אין היום פירות.

ככה, העונשים שלה. וזה

היה לנו מאוד כבד.

מאוד כבד. אמא, בחינוך שלה, הייתה

דומיננטית, כי אבא היה עסוק.

אבל, אם יש בעיה, כמובן, אבא היה

מתערב, וברוך השם, לא היו...

היה לנו, לי, תקרית,

כשהייתי בכיתה א'.

והתחילה המלחמה השנייה,

והתחילו לדבר על היטלר

וזה, ויום אחד אני...

באה מבית הספר, החלפתי את המדים,

ואחותי נתנה לי עגילים,

ללכת לחנות, קרוב אלינו,

להחליף לה, כי זה

לא מצא חן בעיניה.

אמרה לי, "הוא יודע

איזה עגילים לתת לך".

אני החזקתי את

העגילים, יצאתי מהבית,

רחוב ראשי, פתאום בא בחור

בן 15, 14, תפס אותי,

מהשמלה,

והוא אומר לי, "תגידי לי,

את יהודיה או נוצריה?"

אמרתי, "יהודיה".

הוא אומר לי...

"לאן את הולכת? מה יש לך

ביד?" אמרתי, "אחותי שלחה".

בת 6 וחצי.

להחליף את העגיל.

להחליף את העגיל...

לקח את העגיל, זרק אותו

על הרצפה, ריסק אותו.

עוד פעם, תפס אותי מפה.

אומר לי, "יהודיה מלוכלכת",

נישק אותי בשפתיים

ונתן לי סטירת לחי,

כמעט שבר לי את הלסת.

אף אחד לא התערב.

באתי הביתה בוכה, "אמא, רק עכשיו

החלפתי בגדים, למה, הוא אמר,

שאת מלוכלכת."

הרגיעה אותי, אמרה לי, "תלכי

להתקלח, תחליפי את הבגדים".

תגידי, את מספרת בעצם

על בית, שהוא היה...

יותר, באמת, בינלאומי כזה. גם לא למדתם

בבית ספר יהודי, זאת אומרת, בית ספר כללי,

כי רצינו ללכת לתיכון. -רגע, רגע, דקה.

אז איפה החינוך היהודי היה בבית?

בית היה מסורתי, לא דתי.

אבל שבת שבת, אמא הייתה מכינה,

אבל הדלקנו אש, הדלקנו אורות.

חגים חגגנו.

התלבשנו חגיגי, אם יש סדר,

אם יש...

הכל. מט"ו בשבט עד חנוכה, עד הכל.

חגגנו.

וקראנו, אמא הייתה מספרת

לנו הרבה, ואמרתי לה,

שלחה אותנו לשוחט, המורה,

ללמד אותנו קצת עברית.

הייתם יוצאי דופן,

או שזה היה מאוד...?

יש הרבה, לא יוצאי דופן.

בוא נגיד,

נורמלי. השכבה הבינונית.

לא העליונה עליונה,

כמעט, ולא נמוכה.

בסדר גמור. -זאת אומרת, השכבה ה...

מעמד הביניים,

היה באינטרקציה עם האוכלוסיה,

לא רק היהודית. -נכון.

וגם חברות, היו לי

מוסלמיות, נוצריות.

והיינו ביחד. יוצאים

לטיולים מבית הספר ביחד.

אמא, יש לה חברות, באות אליה,

הולכים אליהם, חיים נורמליים.

מעורב. -כמה אחים ואחיות הייתם?

כמה? -אחים ואחיות. -שבעה.

תשובה מלאה. -חמש בנות ושני בנים.

כן.

איזה גילאים? כאילו, מה...?

-גילאים.

לצערי הרב, אחותי הגדולה נפטרה

לפני חודשיים, בגיל 92.

אמא שלי נפטרה בגיל

94, צלולה לגמרי.

אבא שלי נפטר בגיל...

76, מהתקף לב.

אחי הגדול חי בקנדה.

הוא קיבל את המחלה והלך.

לפני ארבע שנים.

יותר צעיר. חביבה, הגדולה, הלכה.

דוד,

איריס,

כמובן, קראו לה

"אייריס", כאן "איריס".

ואני. עכשיו 84 וחצי.

אחרי מרים,

יוסף,

וקרולין. קרולין, קראו

לה בקיבוץ "נירה".

היא הגיעה בגיל 6 וחצי,

עם עליית הנוער.

היא חיה ב... הייתה במעגן מיכאל,

זה סיפור, איך הגיעה לשם.

בת, בן, בת, יותר גדולים ממני.

אני בת, בן, בת.

אני באמצע, באתי, בת, עשיתי...

שרשרת, שלוש בנות.

את יכולה קצת לספר על

ההווי של החיים שלכם,

בין האחים והאחיות, את זוכרת כל

מיני אנקדוטות? -היינו בבית...

חיינו יפה. לפעמים...

קטטה פה, קטטה שם.

לא משהו מיוחד. היינו תמיד ביחד,

בית גדול.

חדר הורים, חדר אורחים, חדר

בנים, חדר בנות, חדר אוכל.

אז אנחנו בבית,

הבנות היו בחדר אחד?

-כן. ארבע בנות.

אבל חדרים. כל חדר

בגודל של הסלון שלי.

בית ענק. רק הבית,

שוטפים אותו, יותר

מחמישים דליי מים.

אז תתארי לעצמך את הגודל.

רהיטים, היו לנו...

רהיטים מודרנים.

חדר אורחים, אני הייתי אחראית.

למדתי לעשות מנייר קרפ פרחים,

אז אני עשיתי, לקחתי נברשת,

הפכתי אותה, סגרתי, שחול לא ייצא,

מילאתי פרחים, בפינה היה שולחן.

את הווילונות היינו רוקמות.

אנחנו... כי אין מוכן.

אפילו בגדים תחתונים

היינו אנחנו תופרות.

אין מוכן.

אפילו, אמא לימדה אותנו,

במסרגה אחת לרקום. אני אומרת

לה, "סליחה, זה תחתונים,

בשביל מה לרקום?"

אומרת, "בשביל עצמך."

בשביל עצמך, אפילו

בפנים, את בסדר.

לכולנו, לא רק לי. לימדה איך...

לאחות את הגרביים, הייתה פטריה,

ותופסים. איך לתפור

כפתור, איך לעשות לולאה,

לסרוג. הייתי...

בת 7, למדתי לסרוג.

בת 10, סרגתי סוודר בשבילי.

אחותי הגדולה. כל ה...

לא היינו מסתובבים ברחוב,

כי זה לא נורמלי, לא מקובל.

היינו לפעמים מטיילות, קצת

על הנהר, שט אל-ערב. זה...

כמו ים בשבילנו. את

הקצה השני לא רואים.

חברה. וכשאחר כך,

כשהגענו לגיל 13, 14,

הלכנו למחתרת. ללמוד עברית.

בית ציוני. למשל, שלמה הלל.

היה אצלנו.

אני ספגתי את אהבת המולדת.

את ה...

הערצתי את בן גוריון.

כמו ילדה. היינו, עד שהגענו,

קמה המדינה. הייתה קהילה יהודית,

אבל אנחנו לא היינו מעורבות.

כי היהודים, היה מרכז

שלהם בעיר העתיקה, בצרה.

אנחנו, בבנייה החדשה, ליד הנמל,

אז מסביבנו, בקושי עוד משפחה.

מפה, מפה... יהודים.

אבל אמא הייתה בקשר איתם. אנחנו היינו

הולכים, מבקרים, אמרתי לך, יש לנו.

אבל עם הקהילה היהודית לא היינו.

כי לא היינו גם בבית ספר "אליאנס".

אבל הייתה לנו זיקה, היינו ביחסים, הכל.

עד ש...

נולדה המחתרת. תנועת "החלוץ".

כן. -אז רגע, בית כנסת, גם לא הייתם הולכים?

-ודאי. היינו הולכים ביום כיפור, זה קודש.

לחלק שבו גרו הרבה יהודים?

כן, כי היה לנו בית כנסת גדול.

יש יהודים שהולכים בשבתות.

אנחנו היינו הולכים ל...

אבא לא היה דתי,

הוא צם, נשאר בבית. אבל

לא הלך לבית הכנסת.

כן. אמא הייתה לוקחת אותנו והיינו הולכים.

לבית הכנסת.

כל היום, אני, בגיל

12, התחלתי לצום.

וזהו. -אוקיי, עכשיו באמת,

תתחילי לספר קצת על המחתרת.

באיזה גיל היית? איך הצטרפת? -כן.

אני בגיל 13, 13 וחצי,

הייתי די מפותחת.

ורציתי ללכת למחתרת. כי אחותי, יותר...

איריס, הייתה כבר...

ב-14, הלכה למחתרת. כי

אנחנו שמענו על המחתרת,

מדודן שלי, הוא מהמייסדים, ב-42'.

יואב קטן, יואב בירון,

היה שופט שלום בבאר שבע.

עכשיו, הוא בפנסיה, הרבה זמן.

גם, כמעט 95.

צלול. חי.

אז אנחנו למדנו על המחתרת,

היה בא לאמא ואבא,

ומתלחשים, לא יודעים.

היו באים אלינו אנשים זרים.

ב-45'... לפני זה,

יום אחד, הדודן שלי בא. ואמר,

אמא אספה אותנו, לא יודעת

מה אמר להם, ואמרה, "תשמעו,

יבוא אלינו איש אחד,

הוא מארץ ישראל."

"אבל אסור להגיד... מי שישאל,

זה דוד יוסף."

שלמד בהודו, ושכח את הערבית,

כי הערבית שלו... פלסטיני.

ואף אחד - זה סוד!

"זה סוד?" "זה סוד."

מי היה? היה שלמה הלל.

היה אצלנו, והיו אנשים

באים והולכים מהמחתרת.

אז לאט לאט, היינו...

הוא כל היום בבית, אנחנו בבית הספר.

בערב, כשקצת מחשיך,

באים החבר'ה, לוקחים אותו, עושים ישיבות.

מה עושים? אנחנו לא יודעים.

ואני, ביני לבין עצמי...

זה לא נעים, אני לא...

אז הייתי שואלת אותו

הרבה, גם אחוית שלי,

על ישראל, שיספר מה, מי.

יום אחד, אנחנו... אין

לנו בערב לאן ללכת,

אז אנחנו סורגות, אחרי שמכינות...

שיעורי בית.

אני סורגת, והוא עמד מאחורי.

אני סורגת, הוא אומר לי,

"אודרי, תלמדי אותי לסרוג".

אמרתי לו, על תנאי, תלמד אותי שיר.

בעברית.

הוא אומר, "בסדר".

ילדה בת 13, 12, מה ילמד אותה?

"העיפרון ברוגז".

"רציתי לכתוב א', יצא לי

ד', רציתי לכתוב ל'..."

שיר כזה, של ילדים בגן ילדים.

הייתי מאושרת, למדתי עברית.

לימדתי אותו, והוא בלילות

היה יושב עם הבנות, לסרוג,

סרג לאמא שלי אפודה.

הוא היה אצלנו, נוסע בעיראק,

לכל מיני מקומות, וחוזר אלינו.

והוא ממקימי קיבוץ מעגן מיכאל,

כששמע, קרולין... נירה, אחותי,

באה לפה, הייתה בצפון, בקיבוץ...

לא זוכרת.

והוא הלך, לקח אותה,

אליהם לקיבוץ.

הוא וזכרונו לברכה, תמימה.

ידעה עלינו, מי אנחנו. ו...

הוא תמיד נסע, כי הוא

היה שליח של ה...

מוסד לעלייה. אז חיפש משפחה,

אמינה אליו, שתהיה משפחה אומנת.

אז הוא מצא, ובאמת, משפחה...

הורים אמיתיים, היו בשבילה.

תכף נגיע לארץ. אני עוד רוצה שנישאר ב...

-כן. -כמה זמן הוא היה אצלכם?

היה שנה. אבל לא רצוף.

חודשיים, שלושה

ונסע, ועוד פעם בא.

נסע לאיראן וחזר.

אז הוא בעצם הדביק אותך בחיידק של המחתרת?

-כן. גם אחותי הלכה ל...

מחתרת. אני הגדלתי את גילי, שאלו אותי

בראיון, בת כמה את, אמרתי, "בת 14".

אמרתי, "אני בת 14".

ומי היה יושב, מראיין, לקבלה?

לא פחות ולא יותר מדודן שלי.

יואב.

אז... הוא לא אמר לי כלום.

את ההופעה שלי, ואיך עניתי...

קיבלו אותי.

ובערב, קיבלתי שטיפה...

בא לאמא, הוא אמר לה,

"את יודעת שאודרי באה, רוצה

למחתרת?" אמרה, "כן, באישורי".

אמר, "אבל היא שיקרה".

אמרה, "על מה היא שיקרה?"

אמר לה, "אמרה, בת

14, וזה לא נכון".

אמרה לו, "זה שקר לבן. מותר לה".

תגידי, מה זה המחתרת? -מחתרת...

לימדו אותנו אהבת ארץ

ישראל, למדנו עברית, חגים,

לנו. היו... יותר גדולים, בחורים,

"השורה", למדו נשק,

כי זה... כל זה קם אחרי הפרעות, הפרהוד.

שלהתגונן, לא יכלו להתגונן,

למשל, בבגדד נהרגו.

לא יודעת אם מאז 87', מאז...

89', פחות, יותר... לא יודעת.

שלא יישחטו אותנו כמו כבשים.

אז לימדו את הבחורים נשק,

ויש בחורות, יותר גדולות,

לימדו אותן עזרה ראשונה.

זו המחתרת. לא מחתרת נגד משטר.

לא מחתרת, רק אהבת המולדת.

סיפרו לנו הרבה...

על המדינה, לימדו

אותנו עברית, מנהגים.

למשל אחותי, איריס, יותר גדולה ממני.

היא אפילו הגיעה למדריכה.

כשכל היהודים יצאו,

היא נשארה עם ההורים,

עם המטוס האחרון. כי הייתה...

מדריכה. אנחנו, חוץ ממדריכות,

בין לבין עושים...

פה להעביר נשק, פה יש לנו

סליק, פה להעביר חומר.

בין לבין.

בת כמה היית כשהיה הפרהוד?

6 וחצי, 7.

כן. -מה את זוכרת?

מה אני זוכרת? המצב

התחיל להיות...

קשה. מדברים...

למה? הייתה מלוכה. איך קם הפרהוד?

הייתה מלוכה בעיראק.

עם המופתי של פלסטין ועם...

מישהו, קראו לו ראשיד אלגלני. ב...

ברלין. אז הם דיברו,

יעשו מהפכה, שגרמניה,

תבוא באיזו דרך, אני לא יודעת,

לשלוט בעיראק.

אז עשו מהפכה, רצו

להוריד את המלך,

ולשים מישהו עם המופתי,

דווקא הדוד של המלכה של עיראק.

אז במה יעסיקו אותם?

יש יהודים, תלכו.

לבזוז, להרוג, מה שאתם. בבצרה,

לא הרגו. למה, כי אנגלים,

עד הערב כבשו את העיר.

מוסלמים שכנים שלנו,

סגרו את הכביש אלינו, לא

נתנו, כי החנות מולנו,

חייט עיראקי, יהודי,

בזזו אותו, והחנות השנייה,

מוכר טבק וסיגריות, בזזו אותה.

אז הם סגרו, לא נתנו לבוא. אחד,

השתלט על הפרגולה שלנו, הבית שלנו

היה קומה שנייה, למטה היו חנויות.

תפס את הפרגולה,

וטיפס, להיכנס אלינו.

אמרו לו, "תרד".

"אם לא תרד, אנחנו נירה בך."

אמר, "פה יש יהודים!"

אמרו לו, "אז מה?"

"יהודים, אתה לא תיגע בהם."

הוא ממשיך לטפס,

הערבים אמרו לו, "אנחנו יורים".

ירו באוויר, הוא פחד, ברח.

זה, אני ראיתי, ושמעתי.

כי התחבאתי מתחת לחלון,

לשמוע מה מדברים. אחר כך הם...

לפני זה, אבא אמר לי, "אם

אנחנו לא יודעים מה יש,

תקנו פלפל חריף."

אם יבואו, נזרוק עליהם

מהחלון פלפל חריף, בעין.

ובאותו יום,

היינו על ענפים של דקל,

מיובשים, מחממים מים חמים.

עם הסיר הגדול, הרתיחה

מהבוקר מים רותחים.

אם יבואו, אנחנו נזרוק עליהם

פלפל חריף ומים רותחים.

והבריחו אותו, ירו עליו.

אותן הנשים,

שהגנו עלינו, אבא הלך, אמר, "מה נעשה?

אנחנו מפחדים",

אמרו, "על גופתינו

המתה הם יבואו אליכם."

"קודם הם ייצטרכו להרוג אותנו".

אחרי זה, אבא היה רגוע.

אחר כך באו אלינו הביתה

יהודים מהעיר העתיקה,

איזה ארבעים וחמישה אנשים.

עם המזרונים, עם

השמיכות, באו אלינו.

את זה אני זוכרת מהפרהוד.

השכנים האלה, שאמרו שתסמכו

עליהם, הם בסוף אכזבו אתכם?

כן. הם שמרו עלינו כשקמה המדינה,

המצב של היהודים היה קשה

מאוד, אנחנו בלי בית ספר,

גירשו אותנו.

גירשו את היהודים מהעבודה, כל

הבנקים, אין מנהלים, אין...

וגם חברות זרות, הוראה

מהממשלה להוציא אותם.

גם אבא הוצא מהעבודה.

אבא לא רצה לעלות לארץ. כל

הזמן חשב שהוא הולך לאנגליה.

איתנו.

בסוף נאלץ, כמו כולם, לבוא.

ואותה משפחה, ששמרה עלינו בפרהוד,

ב-48', 49',

אני ואמא הלכנו לנשים,

כאילו לבקר אותן,

כי הפליטים התחילו,

להסתובב לנו.

שמים עין על בית היהודים...

"אתם הולכים, אנחנו

לוקחים לכם את הבתים."

מי שרצה למכור רהיט,

רכוש, אף אחד לא קנה. כי הם

חיכו שייקבלו את זה חינם.

הלכנו לשכנים הערבים.

ובין היתר, אמא מדברת, אומרת,

"אנחנו, אם קורה משהו, יש לנו גב,

אתם תשמרו."

עשתה לה, "לא!" ככה.

"בפרהוד, זה משהו אחר.

עכשיו יש לכם מדינה,

תלכו אליה."

אמא באה לאבא, אמרה לו,

"המצב אחרת. אין לנו קיום פה."

שלחו את אחותי הצעירה, מרים.

כי היא גמרה יסודי,

הייתה ראשונה במחוז,

לא קיבלו אותה ליסודי.

יהודיה - אין מקום.

אז היא, כל ילד וילדה עברו עם...

ספרים, הולכים לבית הספר,

באותו יום, היא בוכה כל היום.

אז דוד שלי, דודן שלי, היה אצלנו.

הוא ברח...

ברח מבגדד.

האשימו אותו בריגול, ברח אלינו.

והוא היה במחתרת,

ושכנע את ההורים,

לשלוח את מרים לישראל.

לפחות תלך ללמוד.

תהיה בבית ספר, בת 13.

שמונה חודשים...

את אמנם סיפרת את זה, אבל...

את זוכרת...

בגדים שלך מהתקופה שהיית

ילדה, של אמא שלך? -היינו...

שאננים. כל מה שרצינו,

אמא הנחתה אותנו,

לא הייתה לנו בעיה.

היינו מאושרים. מאושרים מאוד.

מתי התחיל המשבר? -המשבר...

כש...

התחילו, אחרי הפרהוד.

אחרי הפרהוד,

היה לנו קצת קשה. יהודים.

ממש הייתה גזענות.

אז... ואבא, אחרי ששלח

את אחותי, שמונה חודשים,

לא ידענו ממנה. חיה, מתה,

את יודעת, רכילות...

רצחו אותה? אנסו אותה?

חתכו לה איברים? אני יודעת...

אבא בא לאמא, אמר לה, "תשמעי,

שלא תגידי, "יש לי חמש בנות". ויתרתי על אחת.

חשבתי, לטובתה."

"אבל אני לא אקריב עוד בת,

שתגידי לי לשלוח אותה."

באיזה שנה היא עלתה לארץ?

היא עלתה ב-49'. -בת

כמה היא הייתה?

13. עלתה לחטיבה.

אחרי שמונה חודשים, מה התברר?

דודן שלי היה במחתרת,

גדול אצלנו בבית.

היה כותב מכתבים, כאילו מרים שלחה.

ואמא אומרת, שקר.

"איך את יודעת?", אומרת,

"יש סוד, ביני לבין מרים."

התברר, נתנה לה מילת סוד,

כשתכתוב את המכתב, בידה, תרשום למטה

את מילת הסוד. היא תדע שזה שלה.

עד שיום אחד,

היא כן קיבלה את המכתב.

אמרה, "זה ממרים."

אז הוא לא רצה,

אנחנו היינו במחתרת.

בעלי היה גם במחתרת.

4 שנים יותר גדול ממני.

את הכרת אותו כבר? -בעיראק.

אז בואי, ספרי את זה.

איך הכרת את בעלך?

הוא נולד באיראן, והרבה

עיראקים באו לגור באיראן.

האחים שלו הם עיראקים.

קוראים לו אברהם דיין.

ויש לו שם, "נחום".

הוא לא אהב את השם הזה. אז

כשבא לפה, קרא לעצמו "אברהם".

הכרנו במחתרת.

אחר כך, המצב, ב-49', היה...

קשה מאוד. הגלו יהודים,

לעיר אחרת.

הוציאו אותם מהעבודה,

הוציאו אותנו מבית הספר,

הלאימו את הרכוש,

את לא יכולה לנסוע, הרכוש...

למכור,

כלום. כספים בבנקים, הלאימו אותם.

מצב קשה. קשה מנשוא.

אז בעלי,

התאהב בי. התאהבנו. אני

הייתי בת 15 וחצי,

הוא בן 18 וחצי.

בא להורים, לשכנע

אותם שאנחנו נתארס,

והוא ידאג לי בעלייה.

שאבא יהיה שקט.

אמא לא הסכימה. אמרה, "מה זה? בת,

לפני שלושה אחים יותר מבוגרים ממנה?

זה לא מקובל". גם אני צעירה מאוד

בקיצור, סיפור ארוך.

בסוף השתכנעו שאנחנו נתארס.

הייתי בת 16.

שהוא, אם אנחנו

נעלה, הוא ידאג לי.

ב-49', 50', בחצות,

בתשע, אמרו, "אנחנו יוצאים

בעלייה, דרך המחתרת."

שזה בטוח. אם תופסים אותנו,

יש מי שידאג. והיינו במחתרת.

גם אני, גם הוא.

באותו לילה, אחרינו,

יצאה אחותי הגדולה,

מאורסת לדודן שלי,

ואחותי הקטנה, קרולין.

הם נסעו עם סירת מנוע,

אחרי שעתיים, הגיעו,

אנחנו...

קצין בצבא, סרן, הבריח אותנו.

היה מידע,

שקצין מבריח יהודים. תפסו אותנו.

תפסו אותנו, נשפטנו...

שלושה חודשים, עם עבודה קלה.

עבודה קלה, כמובן, לשטוף, לבשל...

זהו.

אחרי ערעור, היינו...

כמעט חודש וחצי.

אבל כשנתפסנו, בעיירה,

פלאחים, מוסלמים, אבו אל חסיב..

התחילו לצעוק, "יהודים בורחים!

תפסנו יהודים".

כל העיירה יצאה.

שפכו עלינו את כל

האשפה, קרביים של דגים,

קליפות בצל. הגענו לתחנת המשטרה,

מסריחים, ממה שזרקו עלינו.

נתפסנו. בעלי חיפש מישהו,

שישלח פתק,

דוד שלי היה ידוע בעיר.

שאנחונ נתפסנו.

לקחו. חמישה דינר,

המשכורת שלו, לשוטר הזה,

כל החודש, לא... בקושי מקבל.

אז לקח לדוד שלי. הודיעו שנתפסנו.

בעלי הלך ל... תסלחו לי,

לשירותים, חבר שלי,

שמע שוטרים מדברים ביניהם.

מנהל בית הסוהר, שלח אותם

לקנות משקאות חריפים,

"הלילה יש חגיגה. יש בנות."

היינו...

אישה מבוגרת,

ואני.

ועוד שלוש או ארבע בנות היינו.

בעלי בא, אסף את כולם.

היינו באולם גדול.

כולנו, הבחורים, הנשים,

שלושים ואחד אנשים.

אמר להם, "תשמעו, אני

שמעתי דבר זה וזה".

"אם יבואו, יגידו,

יפרידו בין נשים ו...

אנחנו לא נסכים."

כי מהתנועה אמרו לבעלי,

גם מכתבים נתנו לו,

"אתה תהיה אחראי על הקבוצה."

למשל, חגורות, יש בפנים סליק,

את המכתבים, הוא הכניס שם.

עד שלקחו אותנו לבית סוהר.

באנו לידו, הוא הוציא וקרא,

לאט לאט, ובלענו את זה.

אז אמר,

"אנחנו נשמור על הבנות, ולא

נצא." טוב, מה עם שירותים?

הביאו דלי בפינה. בחורים ובחורות מסביב.

מי שרוצה,

יש דלי. אין שירותים.

ככה היה המצב, קשה. שבוע ימים,

עד שהביאו אותנו למשפט.

אני ועוד ילד ואישה, המבוגרת,

לקחו אותנו יום אחד, "אתם הולכים".

לאן? " לתת עדות".

אז הילד, הוא ילד,

לא יודע שום דבר.

האישה המבוגרת, הבן שלה

היה אחראי בוועדת עלייה.

אמרתי לה, "תשמעי, אם...

אני לא יודעת מה ישאלו.

אם תגידי משהו,"

קודם כל, הבן שלה, יתלו אותו.

ואחר כך אותה. כולנו מסוכנים.

כי מספיק עברנו כשתלו

את עדס בעיר שלנו.

ליד בית הספר, וזה גם סיפור.

לקחו אותנו, משפט צבאי,

לקצין, להביא אותו

למשפט, הבריח יהודים.

אני בחיים שלי לא ראיתי

בית משפט, לא ראיתי...

דוכן כזה גבוה.

עם מפה אדומה ושני

דוכנים יותר נמוכים.

הקצין, זה היה ידוע,

משטר צבאי.עם אקדח כזה,

אלו, שני אקדחים

קטנים, אני בצד הזה,

והקצין היה... אנחנו

כן הכרנו אותו,

כי לפני שלקח אותנו לאוטו,

התאספנו באיזה בית,

איזה שעתיים, ואני זוכרת, על המחצלת,

ישב, התבדח ודיבר,אז אני זוכרת אותו.

אני... שואלים אותי,

"איך עלית?" אמרתי, "לא יודעת."

החבר שלי... עשיתי את עצמי מסכנה.

"מה אני אעשה?" אמר

לי, "למה את בורחת?"

אמרתי לו, "אני... אתה יודע,

יהודים בעיראק, צריך נדוניה,

האבא... אבא שלי,

יש לו חמש בנות."

"בלי עבודה. אין לו כסף."

מה יעשה? אז זה, פרסי,

שכנע את ההורים להתארס,

ההורים שלו מחכים

באיראן, כדי להתחתן.

היו לי שני צמידים.

על היד. וטבעות ושרשרת.

הוא אומר לי,

"את מבריחה זהב לאיראן."

אמרנו, "לא, כבודך."

"מה זה?" אמרתי לו, "הם שלחו לי,

לאירוסין. אני חייבת להחזיר."

"אם אני לא אחזיר, יגידו...

שאני הברחתי לעיראק."

ראה שאני לא מטומטמת כל כך,

חייך. ככה, קצת.

אמר לי, "את מכירה את הבן אדם הזה?" הסתכלתי,

אמרתי, "לא, מי זה?" הוא אומר לי, "זה,

עם המדים."

אמרתי, "לא. אף פעם לא ראיתי אותו.

מי זה?"

אמר לי, "זה הבריח

אתכם?" אמרתי, "לא."

"אני לא יודעת. החבר

שלי, הארוס שלי,

אמר שראה מישהו בבית קפה,

עם כאפיה, רק העיניים, אמר,

"אתם רוצים לברוח לאיראן?""

"אנחנו נבריח אתכם.

מה, מי, מו, אני לא יודעת.

הזקנה אמרה, "אני לא יודעת"".

טוב, הוא ראה שאנחנו משקרים.

הוא לא רוצה אותנו איתו. אחר כך

אני שמעתי, שהוא נשפט לחמש שנים.

צחוק הגורל.

אחרי איזה 15 שנים, היה בעיתון,

שהבת שלו,

ריהאב טאהא אל-עזאווי,

"גברת אנתרקס" בעיראק, קראו לה.

היא הייתה המומחית לאנתרקס.

באנגליה, סדאם חוסיין שלח אותה להתמחות בזה.

היא הבת שלו.

בקיצור, היה ערעור, יצאנו...

אמא מסכנה, באו, אמרו

לה, "הבת שלך נתפסה".

היא לא ידעה איזו בת.

הגדולה עם הקטנה, או אני?

עד שחצי יום הסתובבה

במשטרה, עמדה במחוז,

מנהל המחוז, עד שידעה שזו אני.

אחרי בית הסוהר,

השתחררנו.

ואמרו לאמא,

"אנסו אותה בבית הסוהר, התעללו בבנות"...

אני יודעת?

אין. ואני, כשהתארסתי,

היה לי תנאי.

אני לא מתחתנת עד

שאני מגיעה לארץ.

הולכת לצבא, ואחרי הצבא,

אני אחליט אם אני מתחתנת או לא.

יצאתי מבית הסוהר.

באה לחתונה. "תתחתני!"

אני בת 16 וחצי. איזו חתונה?

בכיתי וזה, אני אחר כך אראה

לכם תמונה של החתונה שלי,

איזה פרצוף...

בקיצור,

התחתנו. שהוא איראני,

איראן תיתן לנו דרכון בשבילי,

ולבוא, ראסמי, עד איראן

רצו הון עתק.

לשוחד.

לא היה לו. כי הבריח,

ההורים שלו באיראן, כולם.

כולל הסבתא, כולל התינוקת. עברו.

עם סירת מנוע, שעתיים, הם באיראן.

טוב. לא הייתה ברירה, התחתנתי

בת 16 וחצי. אחרי יומיים,

שלושה ימים,

היה מוצאי חג פסח.

דפקו, באו מהתנועה,

"אתם יוצאים". מצבנו היה קשה.

בעלי, אין לו אף אחד.

המשטרה מסתכלת.

אחי, בינתיים, נעצר.

לברר, "אתה יחזקאל סופר?" אמר, "אני

דוד סופר". אותו לבולשת, לבולשת,

לקחו אותו לבגדד,

ושם נשפט לשנתיים.

בלי... ואמא נסעה, ושמה

עורך דין, ואמרו, "עוד לא".

בבוקר, פתחנו רדיו, אנחנו שומעים,

"הקבוצה מימין נשפטה ככה,

זה חמש שנים. הקבוצה בצד שמאל,

שנתיים." אחי הם קבוצת השמאל.

נשפט. עשר שנים, חמש שנים ושנתיים.

-על מה?

יהודי. היו רדיפות ב-49'.

אני אומרת לך, היה מצב...

בלתי נסבל. בלתי נסבל.

התחבאנו בבתים. פחדנו לצאת.

אז... באו, לקחו אותנו.

פעם שנייה.

להברחה.

שמו אותנו בבית,

מחסן של טבק, עד שיאספו.

לוקחים מפה, משם, אמרו,

"בלי כלום. אתם רשאים ללבוש כפול,

אבל לא לקחת ביד כלום",

כי כשלוקחים אותנו,

שלא ייראו, יש לנו חבילה,

יידעו שאנחנו בורחים.

לפני... טוב. -כל המשפחה?

לא, אני ובעלי. משפחה...

פעם שנייה, לקחנו את אחי הצעיר.

בן 13. -וההורים?

ההורים נשארו, מחכים

לאחי בבית הסוהר.

איריס, אחותי, מהמחתרת ביקשו

ממנה שתישאר, כי אין מדריכים

היו עושים, להדפיס כרוזים...

לפזר אותם ביהודים, הוראות,

את זה היו עושים, בין היתר.

אנחנו יצאנו...

אני אקצר, כי...

פתאום, לקחו אותנו ב...

במשאית, היינו עשרים ושישה אנשים,

חמישה גברים, היתר נשים. ילד.

ואיש מבוגר.

עלינו לסירה. היו סירות גדולות.

שמעבירים סחורה. כי

זה הנהר היחידי,

ולא נכנסות אוניות.

נמל ימי, גם יש לנו.

אז האונייה מביאה לבצרה,

והסירות הענקיות מעבירות

לעיירות אחרות את הסחורה.

שכבנו, כיסו אותנו בברזנט,

ואמרו, לא לדבר, לא לנשום.

אני הייתי בקצה.

והתחלתי, הפנים שלי לעץ,

קצת להזיז את הברזנט. פתאום,

אנשים...

צועקים, "תעצור, תעצור, תעצור!"

אנחנו לא ידענו מה קרה.

אמרו, "שקט, לא לזוז".

אנחנו שוכבים. אנחנו סחורה.

התברר, שהמבריחים, יש להם דודן,

היה אמור לצאת איתם, שותפים,

להבריח אותנו. הסתכסכו,

לקחו אותנו וברחו.

הוא עקב... יודע את הדרך,

אנחנו תמיד הולכים לחצות

את הנהר, לעיר אבאדאן.

שעתיים, שם.

אבל הם לקחו אותנו למעלה,

כאילו הולכים לבקר קברי...

רבנים.

על הביצות, עברנו משם,

כאילו, וללכת לעיר אחרת.

זה שצעק ביבשה, "תעצרו",

הוא לא עוצר. לא עוצרים.

ירו עלינו.

הירייה עברה ככה, אני הרגשתי

אפילו את החום, למה, כי...

הברזנט היה פתוח. בצד שלי.

הם מהצד הזה, אני מצד הים.

אף אחד לא רואה אותי.

עשו סיבוב,

בסירה. הורידו אותנו באיזה מקום.

"תרדו, תרדו מהר."

"עזבו את הסירה", והם ירדו איתנו.

לא עזבו אותנו.

ההוא, שהמשטרה שמעה יריות,

תפסה את כל הרכבים באזור,

לצאת לחפש את היהודים. אבל היה חושך.

חיכו לבוקר.

לפנות בוקר, אנחנו התחבאנו בשדה,

ופתאום, בא אחד...

על חמור, על סוס, ואומר, "וואי, וואי...

יהודים, אדום, ירוק..."

"מה אתם עושים בפרדס שלי?"

כשרדפו את היהודים, ב-46'. כן.

את סיפרת על העלייה השנייה שלך.

-העלייה השנייה שלי, ש...

הורידו אותנו,

נתפסנו. החקלאי בא אלינו.

והיה איתי אחי, בן 13.

אנחנו לקחנו אותו על אחריותנו.

אמרו לו, נתנו לו כסף ל...

פלאח, שיביא לנו מים ותמרים.

ולחם. כי לא אכלנו כבר 24 שעות.

הלך, הביא לנו. אני באה

לאכול - תמרים עם תולעים.

אמרתי, "לא אכפת לי, לא רוצה לאכול.

לא אוכל תמרים עם תולעים."

בקיצור, אכלנו. אמרתי,

"תלכו, לפני שיתעוררו בכפר,

ויהיה בלאגן. אתם

רואים את הגבעה?"

תלכו ארבע שעות, אתם תגיעו."

אחרי ארבעה ימים וארבעה

לילות, הלכנו במדבר, הגענו.

התחלנו ללכת. המבריחים,

שניים איתנו.

בלי אוכל. בלי מים.

בלי כלום. הלכנו,

מהבוקר, נחנו קצת בצהריים,

התחלנו ללכת, עד לקראת הערב,

חושך, לא יכולים. התחיל להיות קר.

ואנחנו, נעלם לנו ההר.

לא ראינו אותו.

אמרו, לילה, אנחנו נישן.

התכרבלנו ככה, אחד על השני.

כי ביום, חום אימים במדבר.

בלילה, כפור.

הלכנו, בקיצור. אין...

ציפור לא עפה. טיפת גשם, אין.

אדמה יבשה. את רואה את התלמים.

אחר כך, למחרת, ביום

הרביעי, אמרנו, "גמרנו".

אני ישבתי, היד שלי

ככה, ראיתי רטוב.

אמרתי, "יש מים!" התחלנו

בציפורניים לחפור.

אין מים. היה רטוב,

לא יודעים ממה.

לקחנו את זה, שמנו את ה...

קצת, לא בוץ.

רק לח, על הפנים, לרענן את עצמנו.

היה איתנו איש מבוגר,

עם אחיינית שלו.

אז הזקן, כבר אין לו כוח ללכת.

חמישה בחורים, לוקחים

אותו, בתור, על הגב,

הולכים איתו, מורידים אותו.

בעלי, לוקח את אחי בן 13.

לא יכול ללכת.

תשו כוחותיו.

על הגב שלו. מוריד

אותו, לוקח אותי.

כי אני הקאתי, תסלחו לי... מר, ירוק.

את כל המרה שלי הקאתי.

אין לנו מה לעשות.

אישה מבוגרת... היה

איתנו ילד, בן 6, 7...

פחות, פחות. אולי 5?

הילד התחיל להתעלף.

האישה המבוגרת אמרה לה,

"תעשי פיפי ותני לו לשתות."

בעלי בא. אמר לי, "אודרי,

בואי נשתה פיפי." אמרתי

לו, "אני הולכת למות,

אני לא שותה פיפי."

בקיצור, אנחנו...

קמנו בבוקר.

ביקשו סליחה מהמבוגר, הזקן.

אמר, "תלכו,

תגיעו, תשלחו אנשים אלי. אני..." גם

הבחורים לא יכולים כבר. אין להם כוח.

"תשאירו אותי פה". היה לו תהילים.

ושעון.

שעון ותהילים, השכיבו

אותו, לקחו לו את הג'קט,

שמו לו על החזה, ואמרו לו, נשבעו

לו, "איך שנגיע, נשלח עזרה."

אחיינית שלו, בת 19,

בוכה, "אני אשאר איתו."

מה, נשאיר בחורה בת 19 במדבר?

אמר לה, "בתי, תלכי.

אין לך מה לדאוג."

"אני לא רוצה... אני רוצה

שאת, צעירה, תגיעי לישראל."

אנחנו התחלנו לזחול,

פתאום שומעים אוטו שקוע,

רוצה לצאת, נותן בנזין,

וום, וום, וום...

המבריח, אחד המבריחים, אמר,

"בואו נראה מי זה". כי

הוא, נגמרו לו הסיגריות,

אמר, "אני, עד הצהריים,

אני יורה בעצמי."

לא יכול יותר. גבר!

אמר, "אני אלך". בעלי

אמר, "אני אלך איתו,

כי אני דובר פרסית וערבית."

"אם זה צבא פרסי, אני דבר איתם. אם עיראקי,

נלך פעם שנייה לבית הסוהר. אין לנו ברירה."

אמרתי לו, "אתה לא תלך." "למה?"

אמרתי, "אולי יש להם אקדחים."

אולי ה...

אולי המבריח יירה בך?

סליחה. בלילה...

אני חוזרת, לילה לפני,

אמרתי, אני שמעתי פעם סיפור,

אבודים במדבר,

שורפים משהו, ועושים מעגל.

מרחוק רואים את זה, יודעים שיש...

אבודים במדבר. אני לא

יודעת, קראתי בספר,

שמעתי ממורה, לא זוכרת.

אני זוכרת רק.

היינו עם כפול בגדים,

התחלנו לשרוף ולעשות...

מדורה כזאת, באוויר.

וזה הציל אותנו. האוטו,

שלנו, היה עם המשטרה. בבוקר,

לפנות בוקר, יצא לשירותים.

וראה את העיגול של האש.

הבין שזה אנחנו.

הוא אמר שהוא הולך לשירותים,

לקח את האוטו, ברח, שקע בבוץ.

לכן הוא מנסה להיחלץ.

מישהו אחר אמר לי,

"אני אלך עם בעלך,

אין לך מה לדאוג. יהרגו את שנינו.

אין לנו ברירה."

הסכמתי. פתאום הם צועקים, "בואו!"

תראי, אני... אחרי 67 שנים. 68.

כולי רועדת. "בואו"...

"מהר."

פתאום, נהיה לנו כוח אדיר.

התחלנו לרוץ. האוטו שקוע.

לא דחפנו. הרמנו אותו על

הידיים, הוצאנו אותו.

אמר, "אנחנו עדיין בגבול עיראק."

"אנחנו נגיע עוד חצי שעה". ל...

מחנה צבאי, על הגבול.

הסיעו אותנו. אחר כך, הורידו

אותנו במקום. הוא הלך.

שהצבא העיראקי לא ירגיש

שהוא הביא אותנו.

אני לא יכולה ללכת.

הביאו לי פרדה.

למה אומרים חמור? כי הוא חמור.

אני רוצה שהוא יילך

קדימה, הוא הולך ימינה.

אני רוצה... אחר כך אמרתי, "אני לא

מסתדרת עם חמורים". הלכתי ברגל.

איזה עשרים דקות. הגענו לבסיס.

לא פחות ולא יותר. אחי

ראה צלחת של מים לכלבים,

שכב כמו כלב, והתחיל ללקק מים.

ככה היינו.

בקיצור, הגענו לבסיס.

נתנו לנו קצת לאכול,

קיבלו אותנו יפה. אמרו, "מסוכן פה".

לקחת אותנו לעיר הרוואז

עוד שלושת רבעי שעה, שעה, לא יודעת.

באוטו.

ושם, בית כנסת, כל היהודים.

סוף סוף הגענו לבית הכנסת.

לא פחות ולא יותר, מי מקפצת מולי?

אחותי הקטנה!

הם שלחו אותה... היו באבאדאן,

שלחו אותה עם עליית הנוער,

שתספיק ללכת בארץ ללמוד.

שלא תפסיד.

מה אני אגיד לך? בקיצור,

אנחנו השארנו את אחי שם,

כי ההורים שלו, בעיר

אבאדאן, מחכים לנו.

אז השארנו אותם. באותו

לילה עוד המשכנו לאבאדאן.

אחרי שבועיים,

הודיעו לנו באבאדאן,

"אתם מחר, מהבוקר,

נוסעים להארווז."

צריך עם סירה.

הולכים להארווז, לוקחים

את הרכבת עד טהראן,

שם יקבלו אתכם, בתחנת רכבת.

נסענו. אני יושבת ברכבת...

רואה את הדרדרים, את הצבע הסגול,

אופטימית, שאנחנו הולכים לארץ וזה.

הגענו,

עומדים. ירדנו מהרכבת, בתחנת הרכבת.

אין אף אחד.

כולם יצאו. שעתיים מחכים.

פתאום באה המשטרה,

"מה אתם עושים פה? מה

זה?", בעלי דיבר איתם,

לקחו אותנו, עצרו אותנו במשטרה.

זה כל מה שעברתי בחצי שנה.

הלכנו.

עצרו אותנו.

פתאום, אחרי ארבע שעות,

באו, שחררו אותנו.

לא יודעת מה קרה. כי לא מדברים.

מחנה עולים בטהראן.

זה בית הקברות.

אז היינו...

כמעט עוד שבועיים. עלינו לארץ.

שמחים, מאושרים.

-באיזו שנה זה היה?

זה היה, הגענו לארץ

ב-15 למאי, 50'.

ירדנו מהמטוס, לקח אותנו אוטו,

למחנה עולים. טוב, לוקחים אותנו.

לקחו אותנו לשער העלייה, לחיפה.

יושבים באוטו,

במשאית,

ישבו מולי אנשים,

אישה, ילד,

ואיש. מדברים שפה זרה. אירופאית,

אני בינתיים...

מאז שיצאתי,

עד שעליתי, ירדתי 20 קילו.

שלד, עצמות.

ישבנו במשאית, פתאום, האבא

והילד הוציאו מהתיק...

לחמנייה עם גבינה צהובה.

חתכו אותה לחצי,

והילד בא ונותן לי את זה.

פה ושם, הבנתי, הם פולנים.

הוא יודע קצת אנגלית.

דיברנו באנגלית.

הוא חשב שאני ניצולת שואה,

שבאתי ממחנה ריכוז,

ככה זוועה נראיתי.

אחותי, מרים, לא הכירה אותי.

היא בכתה, אמרה לבעלי,

"אודרי בטח מתה בדרך",

"ואתה התחנת עם מישהי. זאת אודרי?!"

היא לא האמינה.

באנו לישראל. לא התלוננו.

היו לנו עשרים שנים ל...

לבנות את עצמנו. בעצמונ.

אף אחד לא עזר, כי אין להם.

זהו.

דרכנו, היינו בשער העלייה.

ואחר כך העבירו אותנו

למעברת בנימינה.

בעלי צעיר, צריך ללכת לצבא.

הייתה לי דודה,

בירושלים, הגיעה בשנת 35',

אז איפה אני אשאר? אני ילדה...

עוד לא בת 17.

הלכנו למושב, אמרו, אם הולכים

למושב, לא הולכים לצבא.

מושב טל שחר. בפרוזדור ירושלים.

נשארנו שם כל לילה, היו

אומרים "פדאיון באים".

כמו שאמר בן גוריון, פדאיון.

ההורים שלו, עברו

למעברת בית שערים.

ההורים של מי? -של בעלי.

הם עלו לארץ,

כמו כולנו, כל אחד לבד,

הם היו במעברת פרדס חנה.

אנחנו היינו... -רגע, רגע.

ההורים שלו הגיעו ל...?

ישראל. -כן, אבל למעברת... -שער העלייה,

ומשער העלייה לקחו אותם למעברת...

פרדס חנה. אחר כך, מפרדס חנה,

עברו למעברת רמת ישי.

ואחר כך, מהראשונים של מגדל העמק.

הם...

נפרדנו שם.

הם נסעו לחיפה, אנחנו למגדל העמק,

גיסי עבד בשב"'כ,

גר בנצרת הערבית.

אחותי הגדולה רצתה שאני אהיה

קרובה אליה, בנו את נצרת עילית,

עשו לנו הכל, שנעבור לשם.

ושם נשארנו חמישים ושש שנים.

גידלנו שלושה ילדים.

ולפני חמש שנים עברתי לפה.

ומתי ההורים שלך הגיעו?

הגיעו ב-51', אני לא יודעת

בדיוק, במטוס האחרון,

שהביא עולים מעיראק,

שוויתרו על התעודה שלהם.

המטוס האחרון. אחותי,

איריס, אחי השתחרר מ...

בית הסוהר. והם.

באו במטוס האחרון.

וכולם הגיעו בסוף לנצרת, או שלא?

לא. לנצרת רק אני וחביבה, אחותי.

עדס היה סוחר, מוצאו מחלב,

בסוריה. הוא עיראקי,

בא לעיראק, לעשות מסחר. היה לו...

איש גדול, מסחר,

אני לא יודעת. הסתכסכו הגדולים.

כדי להשתלט על העסקים ועל

הכספים, המציאו עליו שהוא מרגל.

היו גרוטאות,

של נשק, משאיות, של הצבא,

ומכרו אותם, הבריטים, והוא תיווך.

וכשהפסידו במלחמת השחרור,

אמרו שהוא מכר לערבים נשק פסול.

אז לכן הפסידו. ככה שמענו.

באותו יום... זה היה

יום חג לערבים,

כל הכפרים עם בגדי חג.

ואנחנו... הייתי בתיכון, הייתי אמורה

לעבור את הגשר, ללכת לבית הספר,

אי אפשר לעבור. ערבים.

את האמת, פחדנו,

לצאת לרחוב.

פחדנו.

למחרת, הלכנו. היה שקט.

המנהלת קראה לי.

"מה עשית?"

אמרתי לה, "מה עשיתי?"

"למה אתמול לא באת?"

אמרתי לה, "סליחה. היו לי שלשולים.

לא יכולתי לבוא."

אומרת לי, "אני לא מבינה. מחר לא תבואי

אם אין לך פתק מרופא שהיית חולה."

אמרתי לה, "טוב."

"ואת, אני עכשיו יכולה להביא

את המשטרה לעצור אותך."

הייתי בת 15.

מה עשיתי? "את אמרת...

שהאחים המוסלמים הם

משרתיי האנגלים."

פחדנו מהצל של עצמנו.

אני אעז להגיד את זה?!

בדיוק עברה המורה למתמטיקה.

נוצריה.

היינו למורים קוראים סט, גברת.

סט רוז, שמעה שהמנהלת כועסת

עליי, ואני עומדת, נכלמת,

אז באה, אומרת לה,

"אני לא מאמינה שאודרי

תגיד דבר כזה."

אמרה לה המורה, "עוד מילה,

המשטרה תבוא גם בשבילך."

"תצאי מכאן!" הוציאה אותה מכאן,

אני רועדת כולי, באתי,

היו עוד חודשיים עד

סוף שנת הלימודים.

אני...

יושבות ערביות... רוצות

לשבת לידי במבחנים,

כי היהודים ידעו. מתמטיקה,

פיזיקה, אנגלית - הם ראשונים.

כדי להעתיק. ואני

לא הייתי מסכימה.

אז הלכו ואמרו למורה כך.

ואני הייתי די שקטה,

מהבנות השקטות.

לא עשינו כלום נגד המשטר, לא דיברנו.

בית ספר, הביתה.

באתי, סוף השנה,

אצלנו היה ככה - אם יש

לך ממוצע, באיזה נושא,

אם יש לך תשעים, את לא

עושה את מבחן סוף השנה.

היה לי תשעים במתמטיקה,

פיזיקה, אנגלית.

תשעים ושמונה. איך הגעתי

לארבעים ושמונה?!

מחקו לי את ה... לא היה טיפקס.

מחקו לי וכתבו. הכשילו אותי בכל.

אני באה למנהלת, אני

אומרת לה, "מה זה?"

אומרת לי, "זה מה יש."

"בשנה הבאה, אין לך

מקום בבית ספרינו."

אמרתי...

בית ספר, אין לי. זורקים אותי,

לקחתי את התעודה, קרעתי, זרקתי לה על

השולחן והלכתי, ולא... אין לי בית ספר.

בקיצור, כשעלינו, היה מצב קשה.

יש לי דוד,

לא רצה לעלות לישראל.

הוא אומר לאבא,

"אתם תעמדו בתור,

בחודש, תקבלו כנף עוף,

אני כל בוקר..." גם היה יבואן

גדול, "כל בוקר אוכל עוף צלוי."

ב-69', נשאר ב