מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:00

תמיד גרנו שכנים. למדתי

הרבה, דרך חיים,

מסורת.

השתדלתי עם... מה שיש לנו,

לתת לילדים שלי.

היה לנו קשה.

אפילו אני רעבתי. לא

היה לי מה לאכול.

כי דאגתי לתינוק שלי,

שיהיה לו מה לאכול.

ותכננו משפחה, וברוך השם...

00:00:31

וגם יש לו מעבר לזה, בשם הכורדי של

הגויים אפשר להגיד, ולי קראו מנסור.

לאבא שלי היה שותף מוסלמי,

שהבן שלו היה מנסור,

והם היו ביחסים כאלה טובים

שגם לי קראו באותו שם.

וימיני?

ימיני זה שם... זה

אותנטי, זה מדורי דורות.

00:00:56

מרדכי היה איש ימיני, ושושן

הבירה היא לא רחוקה מהעיר שלנו.

מה ש... מה שיש שם קבר דניאל,

שידוע שזה קבר דניאל,

חלק מהאנשים סברו שזה

קבר של מרדכי ואסתר.

00:01:21

ואבא שלי היה שם. שושן זו עיר די...

היא הייתה גם בעבר עיר בירה של הפרסים.

זה מה שיש על העיר הזו. העיר שלנו סאקז,

היא עיר שהיהודים גרו שם בשכונה,

אני לא אקרא לזה גטו, אבל היא

הייתה שכונה סגורה רק של היהודים.

00:01:52

היו שכנים המוסלמים, אבל

היהודים סגורים ביניהם.

היה שמה שם של רחוב או משהו?

השכונה נקראת מיאנקרה.

והרחוב?

רחוב אני לא יודע,

אבל זו הייתה שכונה.

מה אתה זוכר מההורים,

מהסבים, סבתות?

אני זוכר רק סבתא אחת, כי את השאר...

השאר לא היו בחיים.

00:02:19

הסבתא זו הייתה אימא של אימא. אני

זוכר אותה, הייתה יושבת וסורגת.

כל הזמן היא הייתה עם סריגה עסוקה.

-היא גרה איתכם?

היא גרה איתכם?

היא גרה איתנו כמובן וגרה... ושני האחים

של אימא שלי, גם כן גרו באותו בית.

איך הם... איך קראו להם?

00:02:42

אחד קראו לו שלום והשני קראו לו

יצחק, ושם המשפחה שלהם היה גרובר.

איך קראו להורים שלך?

אימא שלי קראו לה שקופה.

-איך?

שקופה. ולאבא שלי קראו יוסף.

זה באיראנית שקופה?

-כן, כן, זה לא עברית.

במה הם עסקו?

00:03:06

אבא שלי עסק במסחר, שזה

ללכת לעיר בירה, שזו תבריז,

לקנות שם כל מיני סידקית, ולבוא

ולמכור אותם בדברים מסביב.

איזה סידקית?

בדים, שרוכים, כל מה שקשור למשל ו...

ממתקים.

00:03:34

הייתה לו חנות ממתקים בשוק,

שהיה שותף בה מוסלמי.

איך זה? ידוע לך איך

זה פתאום שותף מוסלמי?

כל השנים שגרו שם לפני

השמועה שיש לעלות לארץ,

הם גרו די בשלום

ודי בשכנות טובה.

00:03:59

אבל מאז שקמו השמועות שעולים לארץ,

נפוצו השמועות האלה, היחס השתנה קצת.

הם החליטו שהם מחרימים,

לא קונים מאיתנו שום דבר,

וכך אנחנו יצאנו משם, השארנו

הכל, כל מה שהיה, כל הרכוש.

איפה גרתם? איזה בית היה לכם?

00:04:25

זה היה בית בן שלוש קומות, בקומה

הראשונה גרו ההורים של הדודים...

זה גם כן דודים מצד אימא. היו

שני אחים, שניהם היו צלמים.

00:04:44

אחד קראו לו שלמה והשני קראו לו יהודה.

ואנחנו גרנו בקומה השלישית, למעלה.

בקומה הזו גרו גם הדודים שלי, שני האחים

של האימא. וכל הבית היה של המשפחה.

איך התנהלו החיים באווירה הזו של דודים, דודים

ואתם בתוך הבית הגדול הזה, מה אתה זוכר?

00:05:13

די בשלום, וחיו יחד בהרמוניה.

כל אחד עסק בשלו.

מטבח משותף?

לא, לא היו דברים כאלה שהם משותפים.

היה... אולי המרתף היה משותף,

כי היו מאחסנים שם כל מיני דברים.

מעבר לזה לא... כל אחד היה בבית שלו.

00:05:37

ואני זוכר שהיה לנו חדר, בחדר על רצפה

כמובן, ישבו על השטיחים, היו שטיחים.

היינו יוצאים מהחדר, היה שמה מן

פרוזדור כזה, בפרוזדור היה תנור.

ובתנור הזה היינו מבשלים ועושים לחם

והתנור הזה היה מחמם, על עצים

היינו מדליקים מדורה ו...

כמה הייתם במשפחה?

00:06:07

אצלי במשפחה לצערי, אני בן יחיד,

אין לי לא אחים ולא אחיות.

והשאר הם היו ארבעה, חמישה, שבעה.

כל אחד ומספר נפשות שלו בבית.

אבא היה בעבודה כל הזמן?

אבא, כן, כל הזמן היה בעבודה, וגם

היה יוצא מחוץ לעיר כל הזמן.

הוא היה תמיד בנסיעות, קונה

כל מיני דברים מביא, מוכר.

00:06:37

תמיד היו אורחים

אצלנו, היו אנשים...

איך היה הקשר עם בני דודים?

-היינו... היינו יחד, היינו משחקים יחד.

במה?

-רבי היה קטן יותר, אז קשה...  אני לא זוכר שהייתי משחק איתו.

אבל בן הדוד השני שקראו לו אליהו, ב...

בעברית קראו לו אלון,

שופציק בכורדית... היינו משחקים יחד.

וזכור לי קוריוז...

00:07:07

במה?

אז זכור לי קוריוז שרצינו

לטגן ביצים על הסלעים,

היה קיץ, היה חם,

והסלע היה חם מאוד.

הלכנו ללול, היה לנו לול

תרנגולות בחצר, לקחנו משם ביצים,

ושמנו אותם על הסלע, כמובן שזה לא...

אי אפשר היה לטגן שם את זה.

00:07:35

מה אתה זוכר עוד פעם

מהמטבחים, מהריחות, מה...

מה שאני זוכר כן, זה בחורף, בתוך...

בחדר, הייתה...

הייתה גומה קטנה ברצפה, בתוך זה היו

מדליקים אש, שזה היה הופך לפחמים.

00:08:02

על זה היה שולחן על הפחמים האלה.

היו שמים על השולחן שמיכה ענקית,

וכולם מסביב היו יושבים, שותים תה, אוכלים וזה

היה החימום של הבית. ובחורף היה שמה שלג.

במה שיחקתם, אתה זוכר?

איזה סוג של משחקים?

אני לא זוכר באמת, מה היו המשחקים

כל כך , אבל אני זוכר שבחורף,

00:08:30

היינו מחליקים על

הקרח, זה אני זוכר.

אני זוכר גם ש... חזרתי פעם לבית ספר, הרגל שלי

שקעה בשלג, הנעל יצאה והרגל שלי כמעט קפאה.

באו לקחו אותי, עד שחיממו

אותי ובכי כל הדרך.

איזה שפה דיברתם?

00:08:54

אנחנו דיברנו כורדית שהיא גלגול מסוים

של ארמית. זה דומה הרבה לשפת הגמרא.

מה דיברתם עם השכנים

ומה דיברתם ביניכם?

בינינו דיברנו ארמית. עם השכנים דיברו את

הכורדית של הגויים, זה נקרא קרמנג'ית.

אוקי.

ו...

הילדים כולם ידעו

את הארמית הזאת?

00:09:23

כן, הילדים כולם ידעו ארמית.

לא כולם ידעו את הקרמנג'ית.

רק שהיו כבר היו גדולים, אז

הם למדו את השפה מהשכנים.

ולמדתם לכתוב בארמית?

הכתב ארמית זה היה רש"י...

-מי לימד אותכם?

רש"י?

-רש"י.

מי לימד אתכם? איך...

איפה למדת?

אוקי, בבית הכנסת זה היה גם

גן הילדים אפשר לקרוא לזה.

כל בית כנסת היה גם גן ילדים?

זה לא... היה לנו

בית כנסת אחד גדול.

אוקי.

00:09:52

בבית הכנסת הזה כולם למדו.

ושם היה דבר כזה שנקרא תחתא.

זה היה חתיכת דיקט,

שעל זה היה ה-א', ב',

והיינו צריכים ללמוד, היינו

לומדים את ה-א'-ב' אצל הרב.

היו כמה רבנים שלימדו אבל הרב הראשי שלנו

היה הרב שלמה ברוכים זיכרונו לברכה,

00:10:19

איש יקר, יש רחוב

על שמו בירושלים.

הוא לימד אותנו גם את ה-א'-ב'.

וכשהיינו גומרים ללמוד וידענו את זה,

אז עשינו מסיבה ונתנו לנו לאכול

דבש עם האותיות שזה עם נמתק...

תן לנו דוגמה בארמית ש...

דיברתם ככה?

דיברנו...

-שיר בארמית?

00:10:46

שיר בארמית או דוגמה

בארמית, או משהו ש...?

שיר בארמית אוקי. אני אשאיר את זה, אני

מאוד זייפן, אני מזייף אבל אני אשיר את זה.

(שר בארמית שיר).

על מה זה מספר השיר?

00:11:15

השיר מספר על בחורה מאוהבת,

שהאהוב שלה נסע לאיזה שהוא מקום,

והוא היה כותב לה מכתבים, אז היא אומרת

ש: "עליתי על הגג, והייתי מטגנת שומשום".

ו... "המכתב שלך הגיע כמעט ועפתי".

זה... השיר.

דיברתם ביניכם ארמית?

-כן.

עם המשפחה גם דיברתם ארמית?

-כן, כן.

00:11:43

ובחוץ כשהייתם פוגשים

מוסלמים או זה, מה דיברתם?

הם דיברו, דיברו רק קרמנג'ית.

ואתם ידעתם לענות להם?

אני... מילה פה מילה שם כן.

"שוני", זה איך אתה מרגיש.

"סלאמתי", אם אתה... שלום לך.

"לקוריאתי", מאיפה באת?

אלה מילים שעוד זכורים לי, אבל

מעבר לזה לא... אין הרבה.

00:12:12

מה אתה זוכר מהמאכלים

של הבית, מהחגים?

בפורים למשל היו עושים

קסארי, זה חומוס,

שמבשלים... גרגירי חומוס

שמבשלים אותם והם נהיים רכים,

וזה היה אוכל מאוד טעים.

-זה היה מיוחד...?

 לפורים, כן.

-לפורים.

היו תחפושות?

-כמובן.

כמובן, היו גם תחפושות.

-למה התחפשת?

00:12:41

כל אחד עשה לו איזה שהוא ציור

משהו מסכה, שם לא משהו מיוחד.

תהלוכה, רעשנים...?

רעשנים היו, אבל תהלוכות לא היו, לא.

היו בבית הכנסת קוראים את המגילה,

ולפני קריאת המגילה, היו... לכל

אחד היה משהו שנקרא "תנו שירה".

00:13:06

זה בכורדית שהיו אומרים את זה, היו אומרים את

זה, בארץ צוותנו שירה, וזה בעצם תנו שירה.

והדפים האלה היו מצוירים מאוד יפה

מסביב, הרבנים היו עושים את זה,

היו מצוירים והיה שמה... שרים את זה.

(שר את השיר).

וזה אתה זוכר משם?

-אני זוכר את זה משם, כמובן.

00:13:36

מה עם חג השבועות?

אני זוכר יותר מפסח. פסח זה היה הרבה חג...

יותר מרשים,

כמובן שזה מתחיל

מהקציר, קציר התבואה.

היו שומרים את התבואה לפסח למצות.

לפני פסח היו לוקחים וטוחנים את התבואה,

היו ריחיים קוטר של 30-40 ס"מ,

00:14:02

ובריחיים האלה היו טוחנים את

התבואה, הקמח והיו אופים,

היו לשים את הקמח, הבצק והיו

אופים וזו הייתה חגיגה.

היו משתפים בזה המון משפחות

ביחד, והיו אופים את המצות.

זה... האפיה הייתה מהירה, לא, שזה לא...

הבצק של יחמיץ.

00:14:28

ובפסח גם ההורים הזהירו אותנו

לא לאכול מצה לפני פסח,

כי צריך לומר על זה "שהחיינו" גם,

ומי שאוכל נהיה לו חור בבטן.

ואז אחד הילדים אכל ובא... הוא

מרים איתו פקקים, "אין לי חור בבטן".

מה בחג השבועות?

בחג השבועות היינו, המאכלים היו...

היו עושים... (שם המאכל).

00:14:53

זה מן סמבוסק אפשר להגיד, זה דומה לזה

אבל זה רחוק מזה. זה הרבה יותר טעים.

אלה היו המאכלים של שבועות.

עליתם לרגל, לבתי קברות, לצדיקים?

לא היו לנו שמה, עד כמה שזכור

לי, עד כמה שאני יודע,

היו שם צדיקים שהיו עולים...

היו הולכים אל בית הקברות, כן.

אבל לא... כל פעם בשנה היו

הולכים עד לקברי... וכו',

00:15:23

אבל לצדיקים לא היו

שם קבצרי צדיקים.

מה אתה יודע על הדודים

שחיו למטה, משפחת קריפיאן?

לא, אלה היו בקומה שלוש. מי

שהיה למטה זה משפחת קריפו.

אוקי. מה אתה יודע עליהם?

על הצלם, על אבא הצלם...

כן... האבא...

-ועל קטה, השם, השם, מאיפה השם?

שלמה, כמובן מהתורה.

ומה זה... ?

-וסולימאן זה היה בכורדית.

00:15:53

אוקי.

-הוא היה צלם, זה אבא של רבי.

מאיפה השם משפחה שלהם?

-קריפו?

כן.

-זה ניתן...

דרך הגויים, אני חושב שהם תרגמו לזן יקר.

... זן יקר.

אתה זוכר את הדוד שצילם?

-כן, בוודאי.

... הוא היה בארץ.

-ספר לנו קצת.

00:16:22

הוא תמיד היה מח... הוא גם

חוץ מהצלם הוא גם היה סוחר.

הוא היה הולך לעיר הבירה גם כן,

תבריז ושם היה קונה סחורה.

ויש סיפור על זה, שהוא הגיע שמה ל... היה לו

שכן מוסלמי בעיר שלו, איפה שהייתה החנות שלו,

היה לו שכן מוסלמי שקראו חאג', הוא

היה מוכר , הוא היה אדם מכובד.

00:16:52

דוד שלמה היה נוסע לתבריז לקנות סחורה.

הוא הגיע לסוחר,

קנה אצלו סכום דיי רציני, סחורה,

והוא בא להוציא את הארנק, אין כסף.

הוא נזכר שהוא השאיר את הכסף בבית.

הוא אומר לסוחר: "הבט, אין לי כסף",

"השארתי אותו בבית, אני מבקש

שתיתן לי את זה בהלוואה",

00:17:21

"תרשום את זה ואני

אשלם לך, אני אבוא".

הוא אומר: "לא, בשום אופן לא, אי אפשר.

הוא אומר: "תראה, יש לי שכן",

"ב... בעיר בזה שקוראים

לו כך וכך", אמר את שמו,

אדם מכובד, הוא... אם הוא

היה פה הוא היה ערב לי.

הוא אמר: "נכון, אני מכיר את

האדם הזה, הוא אדם מכובד",

אבל הוא לא פה, אני

לא יכול לתת לך".

00:17:44

חשב מה לעשות, ועלה לו לרעיון. לקח מהזקן תלש

שניים-שלושה שיערות, לקח מעטפה, שם בפנים,

הוא אמר: "הנה זה השם

שלי, שם זה השם שלי",

רשם את השם שלו, והכתובת

של החנות איפה נמצאת.

נתן את זה לגוי ואמר לו: "הבט, זה הכבוד

שלי, אני מבטיח לך שאני מביא לך את הכסף".

00:18:10

הגוי לקח ממנו את המעטפה,

הסתכל עליו טוב טוב, אמר:

"אני אתן לך את זה, אתה תביא לי, אני

מאמין לך. וככה הוא נתן לו את הסחורה".

איך זה המקצוע פתאום של צלם? הרי שמעו

על צלמים שהיו אז, זה היה מקצוע...

היו רק שני צלמים.

איך הוא הגיע להיות

צלם, אתה יודע?

זה אני באמת לא יודע.

-אוקי.

זה מה שיש... זה בפסח.

00:18:40

אוקי.

-דיברנו על פסח.

ושבועות דיברנו גם.

בשבועות גם כן שהיה גם... כמובן שכל

הלילה היינו בבית הכנסת מתפללים.

הדת שם היא הייתה דבר

מרכזי, הם כולם היו דתיים.

היה קורה שמישהו מתאסלם,

וזה היה נדיר מאוד.

איך זה קרה?

בהשפעת המוסלמים. היו

באים, מבטיחים לו...

00:19:08

וזה היה קורה בדרך כלל לאנשים

שכבר היו בקשיים כלכליים, לא....

רציניים. וככה היו באים המוסלמים,

יושבים עליהם והם היו מתאסלמים.

מה...

או שהייתה בחורה יפה

והנוצרים חשקו בה,

הם היו חוטפים אותה, והייתה מתאסלמת.

היו מקרים כאלה.

00:19:36

איך הייתם לבושים? איזה

סוג של תלבושת לבשתם?

היו תלבושות מסורתיות של כורדים,

הגברים היו עם כפייה שחורה,

כזאת שהיו על הראש, וגם על המותן היו...

-חגורות.

קושרים את זה.

היה להם שרוואל, זה מכנסיים

כאלה שרוואל שזה נקרא...

00:20:03

הנשים היה להם... המכנס

שלהם היה נקרא "קרידה".

גם כן היו גומי למטה

רחבות, על זה שמלה,

היו חלק... כשהיו יוצאות החוצה הן היו

יוצאות עם רעלה, כמו המוסלמים.

והיהודיות?

היהודיות, היהודיות, הנשים

היהודיות, יוצאות עם רעלה.

והם היו לבושות בשמלה הארוכה

והיו גם תלבושות לחתונה,

00:20:33

תלבושות מיוחדות כאלה עם כובע יפה

שהיו שמים, זהו, אלה התלבושות.

אתה זוכר משהו מהאווירה

הנשית שהייתה סביבך?

הנשים...

איך היה המעמד של

הנשים בתוך ה....?

בתוך המשפחה.

כן.

אז נתחיל ככה שכלה שהייתה מתחתנת היא

הייתה חייבת להיות כל הזמן עם רעלה

00:21:03

כמובן שחמה, אסור היה

לו לראות את הפנים.

ותוך תקופה מסוימת שהיא כבר

הייתה בתוך הבית, בתוך החבורה,

החם היה צריך לקנות לה מתנה, ואז היא

הייתה מורידה את הרעלה, זה לוקח זמן.

00:21:28

והנשים היו יושבות בחדר

נפרד, גברים בחדר נפרד.

אתה זוכר?

כשהיו זרים. כשהיו במשפחה,

כולם היינו יושבים יחד.

היו נשואים כפולים של עוד

אישה או דברים כאלה?

היו מקרים של אישה שנייה, אבל מקרים בודדים.

לא יותר מזה.

נשים למדו משהו, אתה יודע?

00:21:56

ב... היו כן למדו, הנשים למדו,

גם בבית ספר היו איתנו בנות.

כן, איפה למדת?

אשתו של הדודה שלי... של הדוד

שלי, אשתו של יהודה הייתה מורה.

איפה היא למדה?

למדנו בבית הספר הפרסי.

היה בית ספר יהודי גם?

ב... ב... גם למדנו שם, כמובן הבית ספר

היה פרסי אבל למדנו שם יהדות וגם פרסית.

מי לימד יהדות, ומי לימד פרסית?

00:22:25

המורים היו מה... יהודים.

אתה למדת שם?

אני למדתי שם.

-איך קראו לבית ספר?

אני לא זוכר איך קראו לו, אני רק זוכר

כשבאנו... כשהלכנו ללמוד, בכיתה א'...

זה היה בית ספר לא

קהילתי, של העירייה?

לא, לא קהילתי, זה היה בית ספר בעיר.

כשעלינו כאילו לכיתה א', אז...

00:22:55

עמדנו במסדר, חגגנו שם את הכניסה וקיבלנו

חליפה במתנה, תלבושת אחידה לבית הספר.

וכל בוקר שהיינו הולכים לכיתה,

לפני זה, היינו עומדים במסדר,

והיו שרים שיר בפרסית, כי זה היינו...

היינו תחת דגל פרסי. היו מניפים את הדגל,

00:23:21

והיו שרים שיר (שר את השיר).

"אחת שתיים שלוש, צלצול של הבית ספר,

ארבע חמש שש, תצעדו צעד קדימה".

והיה לזה המשך, אני כבר לא זוכר.

מה למדתם שם?

לימודי קודש.

בבית הפרסי...?

-כן.

למדתם לימודי קודש?

-כן כן. המורים היו מלמדים אותנו לימודי קודש.

00:23:51

קודש יהודי?

-תנ"ך, תורה.

אז היו גם מורים יהודים?

-מורים יהודים היו, כמובן כן. למדנו גם חשבון.

שפה זרה?

שפה זרה... פרסית זה אתה לומד בכיתה א'.

אני כיתה א'-ב' למדתי שמה לא יותר,

 כיתה ג' כבר הייתי פה בארץ.

הבנתי. כמה הייתם דתיים, מה...?

00:24:19

לא היה מושג שם מה

זה לא להיות דתי.

לא היה שם מושג חילוני.

הם כולם היו דתיים.

מה זה היה מושג דתי בשבילכם?

היינו שומרים מצוות,

היינו שומרים.... שבת.

-שבת?

אבל לא היינו פנאטים, בכלל לא.

לשמור שבת זה לא לגעת באש, לא

לנסוע, לא לעשות דברים מעבר שזה...

בית כנסת?

-ואיך... איך...

00:24:47

בית כנסת כמובן, זה ברור.

כל התפילות, כל הזה...

היה שם גם גוי של שבת. היה בכל בית גוי,

שהיה עושה את ה... מדליק את האש בתנור,

היה מדליק את המנורות והיה מכבה

אותם, זה היה נקרא גוי של שבת.

היה את הרב, היה גם מישהו שניהל

את הקהילה, או הרב היה תפקיד...?

00:25:14

היה גם מישהו שניהל את הקהילה, קראו

לו שארום חמאדי, הוא היה גם ראש העיר.

היהודי?

היהודי, כן. הוא היה

בעל סמכות ו...

היה לו... זאת אומרת, אם היה

אומר משהו, היה הוא בורר, היה...

המשפחה שלכם הייתה משפחה אמידה?

המשפחה שלנו הייתה אמידה, היא...

אכלנו כאנשים מהשורה,

00:25:41

לא... לא עניים אבל גם לא עשירים.

המשפחה של סבא של האימא,

האבא של האימא בעצם, מה שהיה,

זה הסבא של רבי גם כן,

הם היו אמידים, כן. יש לי

בן דוד אחר, הוא מצד...

גם כן מצד האימא שזה גם הדוד שלי

והוא רופא שיניים בירושלים,

00:26:08

הוא היה אומר ... אושר של הסבא של ...

אני לקחתי, כאילו שהוא קיבל.

מה היה היחסים עם השכנים?

היו יחסים טובים, לא היו יחסים של...

כמו בכל מקום.

הייתם צריכים לשמור מרחק, היו

איזה כללים של לגעת באוכל או לא?

היה משהו שאתה זוכר ש...?

00:26:35

היו... כן, היו מזמינים, מדברים,

או שההורים היו הולכים ל...

או שאבא שהיה הולך ל...

לכפרים, שמה היו רק מוסלמים,

האוכל, הוא לא היה אוכל בשר,

הוא לא היה אוכל דברים אחרים,

חמאה... גבינה על לחם. זה

הדברים שהם היו אוכלים שם.

אתה זוכר התנכלויות?

את?

התנכלויות.

היו כל מיני התנכלויות כן.

00:27:03

הכרזת המדינה, כשהייתה

פה הכרזת המדינה?

עוד לפני גם, עוד לפני. היו כאלה שהם...

צוררים ליהודים.

מה זאת אומרת?

אני זוכר שבפסח באחד החגים,

בחג פסח שהיו חוזרים לסנגר,

היו הולכים ביום האחרון של פסח,

יום אחרון של פסח לשדה מהבוקר,

00:27:30

היו יושבים שם, שותים שם, אוכלים

שם, ובערב כשחזרנו הביתה,

קבוצה של גויים, תפסו את

אבא שלי, והיכו אותו.

ואני זוכר אימא שלי צרחה, צעקה,

תפסה אותי, הבריחה אותי.

ואז כנראה שבאו השוטרים

הפרסים והפרידו ולקחו אותם.

מתי...

00:27:55

היו גם כאלה, היו גם התנכלויות, שודדים

בדרך היו יורים באנשים, היו הורגים אותם.

אנשים שיצאו למשחק.

היה לנו רופא שם שקראו לו חכים מיכאל. הוא היה

רופא שהיה בא מבית לבית והיה מטפל בחולים.

הוא היה יהודי?

-יהודי, כן.

אם היהודים היו צריכים איזה שהם שירותי

רפואה או דברים, לאן הם היו פונים?

00:28:22

לחכים מיכאל. היה לנו שם גם בית

מרקחת שהיו רוקחים את התרופות,

והיו מביאים תרופות מ...

מעיר הבירה מטהרן, מתבריז.

מתי התחלתם לשמוע על ישראל ועל...

איך הייתה בבית התחושה?

לפני זה אני רוצה עוד להגיד משהו.

-בבקשה.

במלחמת העולם ה-2, הרוסים

כבשו את האזור שלנו.

00:28:51

 שלי ידע קצת רוסית. ו...

-מאיפה?

הרוסים כבשו את העיר שלנו.

כן, מאיפה הוא ידע רוסית?

מהרוסים שהיו שם.

-אוקי.

היו שם ארבע שנים, ישבו שם

ארבע שנים עד שהם נסוגו.

במשך ה-4 שנים האלה לא ירד גשם. ברגע

שהם נסוגו היתה שם... היה שם מבול.

וזה מספרים כולם.

00:29:18

אתה זוכר משהו מהתקופה ההיא?

-אני לא, הייתי בן שנתיים סה"כ.

כן. יהודים התגייסו לצבא?

יהודים התגייסו לצבא, לקחו אותם.

-דודים שלכם?

דוד שלי, אח של אבא, היה בצבא, הוא היה

שנתיים-שלוש בצבא לא ראה את הבית.

כמובן היו משתדלים להתחמק היהודים ולא ללכת

לצבא, אבל מי שגייסו אותו היה חייב ללכת.

00:29:46

מה אתה יודע בתוך הבית

על הנושא של ציונות?

כמה היה ארץ ישראל...

-כל שנה,

כל דיבור, כל מה שהיה, שנה הבאה בירושלים,

כל חג, כל ברכה הייתה שנה הבאה בירושלים.

וזה מה שדירבן את כולם ברגע שהיה את...

העניין של העלייה,

ובא שליח של הסוכנות

מהארץ לעיר שלנו...

דרך מי הוא הגיע, אתה יודע?

00:30:14

דרך הסוכנות מהארץ, הוא בא

מהארץ, הוא היה שליח הסוכנות.

ואז ארגן את זה שלום חמני

את העליה לארץ, עם כל ה...

יהודים רצו לעלות לארץ?

היה להם אינטרס לזה?

לא שאלו אפילו, הם כולם אחד

אחד עלו, בלי שום בעיה.

העיר שלנו התרוקנה... לא

נשאר שם אף אחד כמעט.

למה הם רצו לעזוב?

-ישראל. יהדות, ציונות. זה הייתה...

00:30:44

היה לכם איזה שהוא שיר מישראל, איזה שהוא משהו

ששמעת על התקווה או על שיר על משהו מהארץ?

לא, לא.

-היה לכם איזה שהם...

לא לא, לא היה משהו אני לא זוכר שהיה.

אבל מה שכן אמרו שהרצפה שם זהב.

זה... זו הייתה השמועה.

00:31:08

אבל לא בשביל זה עלו ההורים שלנו. ההורים שלנו

עלו בגלל שהם רצו לבוא מבחינת...

מבחינה דתית. זה שנה

הבאה בירושלים...

ירושלים הייתה...

היו גם כאלה שנסעו

לארצות אחרות?

00:31:27

כן. נסעו לארה"ב, זה... המלומדים בעיקר,

הרופאים וכל הזה, הם עלו לארה"ב.

הם לא באו לארץ.

הייתה איזה בעיה עם

השלטונות לשחרר אתכם לעלות?

לא, לא הייתה בעיה. הם דווקא נתנו,

סידרו מקום בטהרן, עיר הבירה של פרס.

00:31:57

המקום הזה קראו לא באשטיה.

באיזה שנה עליתם?

1950.

אוקי. איך עליתם?

זהו, שאספו את כולם, עם כל המיטלטלין

שלהם, מיטלטלין מה זה היה שם,

בסה"כ כלי מיטה וכל זה על הגב,

עלו למשאית, נסעו יומיים לטהרן,

שמה היה מחנה שקראו לו באשטיה,

באשטיה בפרסית זה גן עדן.

00:32:25

ושם לבית הקברות שם,

קוראים גן עדן.

והמחנה שכן בשכנות לבית קברות.

זה היה מחנה גדול?

כן, מחנה דיי גדול וכולם עלו משם, כל

היהודים מכל הסביבה וזה לא רק מהעיר שלנו.

מסביב לעיר שלנו היו עוד, הייתה באנה,

בוקאן, סבלאח, סרנדאש, מכל האזור הזה,

00:32:50

של הכורדים, כולם עלו לשם לטהרן,

לטהרן העלו אותם במטוסים לארץ.

מכרתם את הרכוש שלכם?

לא, נשאר שם. אף אחד לא קנה, אף אחד

לא רצה לקנות, כי ראו שאנחנו עוזבים.

 בשביל מה לקנות כשזה...

איך היה במחנה, איזה סוג

של מחנה זה היה, אתה זוכר?

00:33:12

אוהלים, כולם היו באוהלים. אני זוכר ש...

היו גם שם יוצאים לעבודה.

כמה זמן הייתם שם במחנה?

ששה חודשים.

אוכל, עניינים כסף?

אז זהו, דאגו שם לאוכל. היו

קונים בשר, מחלקים בשר.

אתה יודע מי דאג?

אני חושב שראש העיר אצלנו,

הוא דאג לזה גם שנעלה.

הוא יצא יחד איתכם ראש העיר?

כן, בוודאי.

איך קראו לו?

00:33:41

חמאני, שלום חמאני. הוא... הוא היה

דואג לכל העניין הזה של העלייה.

ואני מאמין שמ... אני לא יודע את זה

בטוח, אבל אני מאמין שמהסוכנות, מהארץ,

נתנו דיי מספיק כסף כדי שאנשים

יחיו שמה עד שיוכלו לעלות לארץ.

איך עליתם משם?

במטוס.

במטוס של איזה חברה? של מי?

לא אני לא יודע. אנחנו...

מטוסים באו מהארץ, לקחו אותנו.

00:34:09

הגעתם ישר ללוד?

הגענו ישר לשער העלייה. ושם בשער

העליה, אני לא יודע כמה זמן זה היה,

שבועיים שלושה, חודש

בערך משהו כזה.

כל הדודים עלו איתכם, כל אלה

שגרו באותו בניין...?

כן, כל אחד בתאריך אחר.

אבל כולם היו... ביחד במחנה.

-כולם...

היו ביחד, אבל גם במטוס עלו כל אחד בצורה

אחרת ופיזרו אותנו כל אחד למקום אחר.

00:34:39

אותנו שלחו לעמק יזרעאל, לזרעין בעמק יזרעאל.

היו דודים שלי ששלחו אותם לרמת השרון.

עכשיו בזרעין היה שמה גבול, ומאוד היו באוהלים,

בצריפין, וההורים שלי לא רצו להיות שם.

שנה הבאה בירושלים, הם רצו בירושלים. ואז ניסו

לעשות כל מיני תרגילים שיעבירו אותם לשם,

00:35:10

ולא... לא הצליחו. יום... יום אחד בא לביקור

שם בן גוריון, השתטחו לפני הרכב שלו,

אתה לא נוסע מפה עד שלא יעבירו אותנו.

ואז העבירו אותנו למעברת רמת השרון.

במעברת רמת השרון אבא שלי התחיל

לעבוד ברמת גן ואז הוא בא לירושלים,

קנה בית ב-5 לירות בירושלים בגבול, במוסררה

זה היה, ועברנו לגור שם בירושלים.

מה קרה עם הצלם, הדוד הצלם?

00:35:39

גם הדוד הצלם, גם הוא עבר תהפוכות, עבר

ממעברה למעברה, בסוף הגיע לירושלים.

אני חוזרת לעניין של החיילים

היהודים, שפתאום מדברים על ירושלים

ופתאום יש חיילים יהודים, איך

זה קרה, איך זה היה, איך...

היה מחנה צבאי ליד העיר שלנו,

של הפרסים, מחנה די גדול.

00:36:03

שלום חמאני היה שמה אחד הקצינים, כי גם

הוא גויס והיו עוד מגויסים של היהודים.

ושני הדודים הצלמים, הם גם

היו צלמים שם במחנה הזה.

עכשיו החגים שלנו, ה...

-איך קוראים לדודים?

שלמה ויהודה. וכשהיו חגים של

היהודים בראש השנה, סוכות וכו',

00:36:31

אז שלום חמאני היה מקבל

סימן מהדוד שלי שלמה הצלם,

שאלה החיילים היהודים שיש

שם במחנה, והוא היה הולך

לקצין השני של הפרסים והיה מבקש ממנו

לשחרר אותנו לחגים, והם היו משחררים.

ותקופה של שנתיים שלוש

היינו משרתים שם.

איך הסתדרתם בארץ?

00:36:59

איך הסתדרנו בארץ? אבא שלי

התחיל לעבוד מסוחר, היה עובד,

פועל בניין, זה היה קשה לו כמובן.

אני בגיל 12 התחלתי כבר לעבוד.

הייתי מחלק פליירים ברחוב, הייתי

מחלק פרחים גם שליח של פרחים,

00:37:26

הייתי מוכר עיתונים וכשסיימתי

עממי התחלתי לעבוד בדפוס.

למדתי הערב בבית ספר "ברנדס". עבדנו...

גרנו במוסררה וזו הייתה... זה היה גבול.

היה כל שני וחמישי היו שם יריות,

היינו בורחים מהבית לבית ספר למל,

00:37:52

היינו ישנים שם יומיים שלושה

והיינו חוזרים אחר כך הביתה.

הבאתם כסף לארץ, היה לכם,

יצאתם עם איזה שהוא...

לא, לא נתנו לנו להעלות ב...

כשבאו לעלות למטוס, לפני העליה,

אמרו גם זהב אסור להעלות,

דרכונים אסור לקחת.

הם קרעו את כל הדרכונים, ואת

הזהב מכרו במקום, בגרושים,

00:38:19

ועלו בלי כלום. הגענו לשער

העליה, בשער העליה....

שבוע שבועיים, פזרו אותנו ל... כל אחד למקום

אחר, הדודים במקום אחר, אנחנו במקום אחר,

אנחנו הגענו לזרעין בעמק יזרעאל

ושם זה היה מקום שגרנו באוהלים,

00:38:48

בוץ, גשם, פחונים שהיה

שמה בקיץ חם מתבשלים שם.

ההורים שלי רצו לעבור משם ורצו

כל הזמן אמרו להגיע לירושלים.

ולא נתנו לעבור להם לשם. ואז

בן גוריון בא לביקור שם,

ההורים ועוד אנשים השתטחו בפני הרכב שלו,

אתה לא נוסע מפה עד שלא יעבירו אותנו.

00:39:17

וזה ב... העבירו אותם, אנחנו

הועברנו למעברת רמת השרון,

ושם גם כן היו לי דודים שנשארו שמה

גם אחרי שאנחנו עזבנו לירושלים.

אבא שלי התחיל לעבוד

שם ברמת גן בבניין,

וקנה בירושלים בית ב-5 לירות,

ועברנו לשכונת מוסררה.

בשכונה גרנו בגבול וכל שני וחמישי

היו שם יריות מהליגיונרים,

00:39:47

על החומה שזה היה

עשרים מטר בינינו.

היינו בורחים לבית ספר למל. ושם היינו ישנים

באולם ההתעמלות כולם, כל השכנים על הרצפה.

ואחר כך היינו חוזרים הביתה. בגיל 12

אני יצאתי לעבוד, כי אבא שלי יכל...

לא היה לו מספיק כסף

בשביל לעזוב את השכונה.

00:40:14

וחילקתי פליירים ברחוב, הייתי שליח

של חנות פרחים, מכרתי עיתונים.

ובגיל 13, שגמרתי עממי, התחלתי לעבוד בדפוס.

ולמדתי בית ספר ערב בעוד... גם במקצוע דפוס,

ברנדס מה שנקרא. ואחרי תקופה מסוימת

שהצלחנו לצבור קצת כסף ולקחנו הלוואה,

00:40:44

מכרנו....לא מכרנו את הבית, עזבנו את הבית.

אני זוכר את הבית הזה, זה היה חדר ענק,

שבתקרה היה חור שנפל שם פגז פעם, והיינו

ישנים, היינו מסתכלים בתקרה רואים את הרחוב.

אשר, מה נשאר מכל התרבות

שעזבת, מה נשאר לך פה בארץ?

מה נשאר לך משם? למה אתה מתגעגע?

אם בכלל.

00:41:15

ה... אני לא יודע אם מישהו מושרש

בי, כי בעצם הכל סובב שם סביב הדת,

ו... לצערי הרב אני אפיקורס היום,

אני לא כל כך דתי, אני איש חילוני.

אז ככה שלא נשאר הרבה. החגים

זכורים לי טוב, כל ה...

00:41:41

אני אהבתי את המסורת,

אהבתי את ה...

כל העניין לקראת החגים, את החגים...

-הלכת לבית הכנסת?

הייתי... כשהייתי ילד,

כמובן שהלכתי לבית הכנסת,

ופה למדתי ב... בערב, ביום למדתי בית

ספר "בית יעקב" שזה בית ספר דתי מאוד.

00:42:05

ובערב לקחו אותנו ללמוד בישיבה, אני

לא יודע אם אתם מכירים, היה שמה...

הרב מנטורי קרתא, עמרם בלוי.

היום זה אורי בלוי, הבן שלו,

היינו לומדים אצלו בישיבה.

וכנראה שזה עשה לי משהו

שהרחיק אותי מהדת.

השפה נשארה, הזיכרון של

השפה, של חלק מהמנהגים?

00:42:33

השפה על בוריה, אנחנו חבר'ה שמדברים

אותה ואנחנו משתדלים שהיא תישאר.

ספר לי על המרכז בירושלים?

יש לנו ב... זה גם סיפור.

גרנו כולם בגבול בירושלים.

חלק גרו במוסררה, חלק גרו במנילה, חלק גרו

בבניין טולוס שזה בשמה. חלק גרו בימין משה.

00:43:01

אחרי ששת הימים, טדי קולק, אני

יכול להגיד את זה, שיתהפך בקברו,

גירש משם את כולם, ממש גירש אותם.

נתנו להם פיצוי דל מאוד, היום

וכל זה היה בשביל צורכי ציבור.

00:43:23

קניון ממילה שהוקם היום, קוראים לזה לצורכי

ציבור, לא כל העשירים שיושבים שם עם החנויות.

הבתים שם שבנו שמה כל המיליונרים

זה לצורכי ציבור היה נקרא.

עשו מזה, קטה עשתה מזה כסף

מעל ומעבר, לאנשים שלנו

זו הייתה קהילה שמאורגנת בתוך

השכונות האלה, פיזרו אותה לכל עבר.

00:43:53

היום יש... מתיישבי ממילה יש להם עמותה,

שהיא שומרת על המסורת, יש בתי כנסת שם,

של אותם מקומות, בתי הכנסת הועברו

למקום אחר, אבל עדיין ממשיכים שם.

ואנחנו נפגשים שם ומדברים כולנו בכורדית,

יוצאים לטיולים לחו"ל, יוצאים לטיולים בארץ.

00:44:22

מה, זה חיבור חזק.

-כן כן.

זה חיבור חזק מהמקום שאתה אומר...

-כן, כן.

יש חיבור.

יש חיבור, כי אנחנו יצרנו אותו. יש את

המארגן של זה, שזה יוסי מזרחי שיהיה בריא,

הוא עובד קשה מאוד, הוא

מוציא ירחון כל חודש.

איך הוא נקרא?

מורשת מתיישבי ממילה.

00:44:48

ושם הם אנחנו מספרים...

-ומתיישבי ממילה הם מאיראן, מהעיר סאקז?

מסאקז... מבאנה, מבוקאן , מכל האזורים האלה

שהיו. זה אותה שפה, אותם מנהגים ואותו דבר הכל.

ואתם נפגשים ביחד?

אנחנו נפגשים, יש לנו מפגשים, כן.

ו...

מי מארגן את זה?

יוסי מזרחי.

ומי זה חממי?

חממי זכרו לברכה הוא נפטר,

הוא כבר לא בעניינים.

00:45:16

בארץ הוא היה השליח, הוא עבד

בסוכנות, הוא היה שליח הסוכנות.

והוא התעסק גם... ארגן מלגות לילדים לבתי

הספר, לאוניברסיטה, הוא עזר, עזר לקהילה.

הוא נפטר. יוסי מה ש... מתיישבי ממילה,

מה שגורשו משם, חמאני לא היה ביניהם,

00:45:39

הוא היה גר בגבעת המבתר... אז אלה,

החבר'ה האלה, נפגשים ומסדרים את כל ה...

מספרים את כל מה שקורה בתוך העדה

ברחוב, וכולם מקבלים את זה.

למשל... זה נולד לו בן, זה נולד כך, זה

נפטר, ההוא כך. וסיפורים מהעדה מה שקורה.

00:46:07

וגם כל פעם בשביל שהילדים שלנו ילמדו, מכניסים

כמה מילים בכורדית ומתרגמים אותם לעברית.

כמו למשל?

אני יכול להקריא לך מה...

-לא לא, תן לי משפט אחד או משהו.

מילה למשל, ... לקה גזה, לאן אתה הולך.

לשאנה, לשון. מקחראט, מה אתה אוכל.

ובארמית?

00:46:37

זה בארמית.

זה בארמית.

זה בארמית. הָא לַחְמָא עַנְיָא

דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא,

לחם העוני שאכלו ,זה פחות או יותר

למה שאני אומר. מקחראט, אכלנו.

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי

אֲכָלוּ, מקחראט, מה אכלת.

תגיד, היו שמה נושאים של

אמונות תפלות, עין הרע...?

כן. כן, כן.

-דברים מהסוג הזה שאתה זוכר?

00:47:01

כן, כמובן. כשהיה נולד ילד, 40

יום אסור היה להוציא אותו מהבית.

הוא חייב היה להיות בבית, שחס

וחלילה השדים לא יקחו אותו.

היו שמים לו אבן כזו

כחולה נגד עין רעה.

ולכל אחד שלא.... כל מילה שזה...

היו אומרים בלי עין רעה,

00:47:27

שלא יקרה כך, שלא יהיה כך, אלה היו ה...

אמונות התפלות שלהם... שדים.

ולכלה?

כלה לא, כלה היה... שמים לה כמובן

מחרוזת של זה, שלא יהיה עין רעה.

אתה זוכר איזה שהוא

טקס של חתונה?

אני זוכר, כן. היו

עושים, מתחילים ככה...

00:47:53

ביום ראשון מתחילים את החינה, שבוע ימים,

כל ערב לוקחים... עושים את החינה,

לוקחים...

-זה נשים...?

את החתן והכלה אצל...

-זה לנשים?

לא, החתן והכלה, לוקחים אותם אצל

משפחה אחרת, כמובן הקרובים,

שהיו עושים להם שם חינה, היו עוברים ברחוב,

אני יודע, זורקים עליהם סוכריות כל הדרך,

00:48:15

ושרים ורוקדים, ובחתונה זה היה

יום חמישי בערב כבר חתונה.

כמובן גם כן זה כל יום

הלילה שרים ורוקדים,

ובשבת היה שבת חתן. וככה הייתה

מסתיימת חתונה שבעה ימים.

הכלה הייתה גרה אצל...?

עכשיו היו לנו נגנים,

שקראו לזה דהור זרנה,

00:48:43

זה תוף וזה מן חליל

כזה שמחללים בו.

והיה גם טאר, טאר בעצם זה... אהובה

עוזרי הייתה מנגנת עם הטאר.

וזה היה גם אצלנו. אז היה

אחד שקראו לה מירה קאוצ'וש,

שהוא היה מנגן על הטאר ואחד

היה איסאר זבורה שהיה מתופף,

00:49:08

והיה אליס צ'אוש שזה מנגן על החליל.

ואלה תמיד בכל חתונה היו מנגנים.

זה היו כלים של איראנים, כורדים?

-כן כן.

או זה היה יהודי?

-לא, זה כלים איראנים,

הם נגנו בכלים האלה.

-אתה מתגעגע למשהו?

00:49:28

כן, לשירים, לריקודים, זה... שירים

מאוד יפים. אפשר שיר אחד בכורדית.

(שר בכורדית).

00:49:55

לימו זה לימון כן, אבל

יש אישה שקרו לימו.

שרו עליה, וכשהיא באה מבית ג'אר,

ובעצם יש גם לימונים בבית ג'אר.

"בואי אני אתן לך נשיקה למזכרת".

זה היה שיר יהודי או לא?

לא קשור...?

זו שפה לא רק של היהודים,

בשפה קרמאנג'ית.

00:50:24

שעלינו לארץ, בדרך

האימא של רבי נפטרה.

עכשיו היה שם כזה דבר שנשים שלא

היה להם בעל , צרפו אותם למשפחה,

צרפו אותם לבעל שאין לו אישה,

ילדים שאין להם אבא,

צירפו אותם למשפחות שאין ילדים

איתם, וככה עלו כולם לארץ.

אני פשוט לא יודע מה הייתה הסיבה, שלא

יהיה איזה משהו ש... חייבים שיהיה משפחה,

00:50:52

לא כל אחד בנפרד. זה מה שעשו,

איחדו את המשפחות האלה כאילו...

מעניין.

עכשיו יש לי עוד משהו שאני רוצה

להראות, זה סמובאר של אימא שלי.

היא... הורישה לי אותו.

זה סמובאר מאוד עתיק.

הבית חרושת שיצר את

הסמובארים האלה,

00:51:18

יש פה חותמות מאלף שמונה מאות

ומשהו, שהוא זכה בפרסים כנראה,

ויש פה המון פרסים שהוא קיבל.

זה משהו אותנטי, זה דבר יפה.

איך מדליקים אותו ואיך...?

יש פה, מכניסים פה פחמים פנימה. מדליקים אותה.

המים, מכניסים פה מים, בתוך זה וזה רותח.

אימא השתמשה בזה,

השתמשתם בזה בבית?

בוודאי, בוודאי.

מתי? איפה הוא עמד?

00:51:47

הוא עמד בבית בתוך ה...

בחדר, זה כאילו הסלון.

ומה השתמשת בו... לשימוש במים?

לתה, לתה.

-לתה.

לתה. על זה היו שמים את

הקומקום עם התמצית של התה,

וגם על זה היה נשאר חם

וגם המים היו חמים.

מאיפה היה לכם תמצית תה?

או איזה תה, תה עלים?

תה, תה עלים, תה עלים פשוט היו

עושים את התמצית והיו שמים את ה...

וזה... מי הביא את זה לארץ?

00:52:15

אנחנו, ההורים, אימא הביאה. זה היא לא

הייתה מוכנה להיפרד מזה, לא רצו ל...

אין, אז זה נשאר.

יש עוד משהו שהיא הביאה

לארץ שככה היה מאוד אותנטי?

כן, היו לירות מזהב. אז היא

החביאה אותם, היא לא מכרה אותם,

אבל שניים-שלושה זה לא היה ממש משמעותי.

אבל היא רצתה שזה יישאר לי שיהיה לאשתי.

טוב.

00:52:45

כי אני בן יחיד, ללא אחים ולא אחיות.

זה מה שקרה.

יש לך ילדים?

כן. יש לי 4 ילדים,

יש לי 12 נכדים.

יפה.

אני היום נשוי שנית, לא... גר עם

אישה כבר 16 שנים ו... הכל טוב.

אשר ימיני

מראיינ/ת -
אורך הסרטון:
00:53:38
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
סאקז
,
כורדיסטאן האיראנית
פלייליסט (0)
00:00:00

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש

תמיד גרנו שכנים. למדתי

הרבה, דרך חיים,

מסורת.

השתדלתי עם... מה שיש לנו,

לתת לילדים שלי.

היה לנו קשה.

אפילו אני רעבתי. לא

היה לי מה לאכול.

כי דאגתי לתינוק שלי,

שיהיה לו מה לאכול.

ותכננו משפחה, וברוך השם...

וגם יש לו מעבר לזה, בשם הכורדי של

הגויים אפשר להגיד, ולי קראו מנסור.

לאבא שלי היה שותף מוסלמי,

שהבן שלו היה מנסור,

והם היו ביחסים כאלה טובים

שגם לי קראו באותו שם.

וימיני?

ימיני זה שם... זה

אותנטי, זה מדורי דורות.

מרדכי היה איש ימיני, ושושן

הבירה היא לא רחוקה מהעיר שלנו.

מה ש... מה שיש שם קבר דניאל,

שידוע שזה קבר דניאל,

חלק מהאנשים סברו שזה

קבר של מרדכי ואסתר.

ואבא שלי היה שם. שושן זו עיר די...

היא הייתה גם בעבר עיר בירה של הפרסים.

זה מה שיש על העיר הזו. העיר שלנו סאקז,

היא עיר שהיהודים גרו שם בשכונה,

אני לא אקרא לזה גטו, אבל היא

הייתה שכונה סגורה רק של היהודים.

היו שכנים המוסלמים, אבל

היהודים סגורים ביניהם.

היה שמה שם של רחוב או משהו?

השכונה נקראת מיאנקרה.

והרחוב?

רחוב אני לא יודע,

אבל זו הייתה שכונה.

מה אתה זוכר מההורים,

מהסבים, סבתות?

אני זוכר רק סבתא אחת, כי את השאר...

השאר לא היו בחיים.

הסבתא זו הייתה אימא של אימא. אני

זוכר אותה, הייתה יושבת וסורגת.

כל הזמן היא הייתה עם סריגה עסוקה.

-היא גרה איתכם?

היא גרה איתכם?

היא גרה איתנו כמובן וגרה... ושני האחים

של אימא שלי, גם כן גרו באותו בית.

איך הם... איך קראו להם?

אחד קראו לו שלום והשני קראו לו

יצחק, ושם המשפחה שלהם היה גרובר.

איך קראו להורים שלך?

אימא שלי קראו לה שקופה.

-איך?

שקופה. ולאבא שלי קראו יוסף.

זה באיראנית שקופה?

-כן, כן, זה לא עברית.

במה הם עסקו?

אבא שלי עסק במסחר, שזה

ללכת לעיר בירה, שזו תבריז,

לקנות שם כל מיני סידקית, ולבוא

ולמכור אותם בדברים מסביב.

איזה סידקית?

בדים, שרוכים, כל מה שקשור למשל ו...

ממתקים.

הייתה לו חנות ממתקים בשוק,

שהיה שותף בה מוסלמי.

איך זה? ידוע לך איך

זה פתאום שותף מוסלמי?

כל השנים שגרו שם לפני

השמועה שיש לעלות לארץ,

הם גרו די בשלום

ודי בשכנות טובה.

אבל מאז שקמו השמועות שעולים לארץ,

נפוצו השמועות האלה, היחס השתנה קצת.

הם החליטו שהם מחרימים,

לא קונים מאיתנו שום דבר,

וכך אנחנו יצאנו משם, השארנו

הכל, כל מה שהיה, כל הרכוש.

איפה גרתם? איזה בית היה לכם?

זה היה בית בן שלוש קומות, בקומה

הראשונה גרו ההורים של הדודים...

זה גם כן דודים מצד אימא. היו

שני אחים, שניהם היו צלמים.

אחד קראו לו שלמה והשני קראו לו יהודה.

ואנחנו גרנו בקומה השלישית, למעלה.

בקומה הזו גרו גם הדודים שלי, שני האחים

של האימא. וכל הבית היה של המשפחה.

איך התנהלו החיים באווירה הזו של דודים, דודים

ואתם בתוך הבית הגדול הזה, מה אתה זוכר?

די בשלום, וחיו יחד בהרמוניה.

כל אחד עסק בשלו.

מטבח משותף?

לא, לא היו דברים כאלה שהם משותפים.

היה... אולי המרתף היה משותף,

כי היו מאחסנים שם כל מיני דברים.

מעבר לזה לא... כל אחד היה בבית שלו.

ואני זוכר שהיה לנו חדר, בחדר על רצפה

כמובן, ישבו על השטיחים, היו שטיחים.

היינו יוצאים מהחדר, היה שמה מן

פרוזדור כזה, בפרוזדור היה תנור.

ובתנור הזה היינו מבשלים ועושים לחם

והתנור הזה היה מחמם, על עצים

היינו מדליקים מדורה ו...

כמה הייתם במשפחה?

אצלי במשפחה לצערי, אני בן יחיד,

אין לי לא אחים ולא אחיות.

והשאר הם היו ארבעה, חמישה, שבעה.

כל אחד ומספר נפשות שלו בבית.

אבא היה בעבודה כל הזמן?

אבא, כן, כל הזמן היה בעבודה, וגם

היה יוצא מחוץ לעיר כל הזמן.

הוא היה תמיד בנסיעות, קונה

כל מיני דברים מביא, מוכר.

תמיד היו אורחים

אצלנו, היו אנשים...

איך היה הקשר עם בני דודים?

-היינו... היינו יחד, היינו משחקים יחד.

במה?

-רבי היה קטן יותר, אז קשה...  אני לא זוכר שהייתי משחק איתו.

אבל בן הדוד השני שקראו לו אליהו, ב...

בעברית קראו לו אלון,

שופציק בכורדית... היינו משחקים יחד.

וזכור לי קוריוז...

במה?

אז זכור לי קוריוז שרצינו

לטגן ביצים על הסלעים,

היה קיץ, היה חם,

והסלע היה חם מאוד.

הלכנו ללול, היה לנו לול

תרנגולות בחצר, לקחנו משם ביצים,

ושמנו אותם על הסלע, כמובן שזה לא...

אי אפשר היה לטגן שם את זה.

מה אתה זוכר עוד פעם

מהמטבחים, מהריחות, מה...

מה שאני זוכר כן, זה בחורף, בתוך...

בחדר, הייתה...

הייתה גומה קטנה ברצפה, בתוך זה היו

מדליקים אש, שזה היה הופך לפחמים.

על זה היה שולחן על הפחמים האלה.

היו שמים על השולחן שמיכה ענקית,

וכולם מסביב היו יושבים, שותים תה, אוכלים וזה

היה החימום של הבית. ובחורף היה שמה שלג.

במה שיחקתם, אתה זוכר?

איזה סוג של משחקים?

אני לא זוכר באמת, מה היו המשחקים

כל כך , אבל אני זוכר שבחורף,

היינו מחליקים על

הקרח, זה אני זוכר.

אני זוכר גם ש... חזרתי פעם לבית ספר, הרגל שלי

שקעה בשלג, הנעל יצאה והרגל שלי כמעט קפאה.

באו לקחו אותי, עד שחיממו

אותי ובכי כל הדרך.

איזה שפה דיברתם?

אנחנו דיברנו כורדית שהיא גלגול מסוים

של ארמית. זה דומה הרבה לשפת הגמרא.

מה דיברתם עם השכנים

ומה דיברתם ביניכם?

בינינו דיברנו ארמית. עם השכנים דיברו את

הכורדית של הגויים, זה נקרא קרמנג'ית.

אוקי.

ו...

הילדים כולם ידעו

את הארמית הזאת?

כן, הילדים כולם ידעו ארמית.

לא כולם ידעו את הקרמנג'ית.

רק שהיו כבר היו גדולים, אז

הם למדו את השפה מהשכנים.

ולמדתם לכתוב בארמית?

הכתב ארמית זה היה רש"י...

-מי לימד אותכם?

רש"י?

-רש"י.

מי לימד אתכם? איך...

איפה למדת?

אוקי, בבית הכנסת זה היה גם

גן הילדים אפשר לקרוא לזה.

כל בית כנסת היה גם גן ילדים?

זה לא... היה לנו

בית כנסת אחד גדול.

אוקי.

בבית הכנסת הזה כולם למדו.

ושם היה דבר כזה שנקרא תחתא.

זה היה חתיכת דיקט,

שעל זה היה ה-א', ב',

והיינו צריכים ללמוד, היינו

לומדים את ה-א'-ב' אצל הרב.

היו כמה רבנים שלימדו אבל הרב הראשי שלנו

היה הרב שלמה ברוכים זיכרונו לברכה,

איש יקר, יש רחוב

על שמו בירושלים.

הוא לימד אותנו גם את ה-א'-ב'.

וכשהיינו גומרים ללמוד וידענו את זה,

אז עשינו מסיבה ונתנו לנו לאכול

דבש עם האותיות שזה עם נמתק...

תן לנו דוגמה בארמית ש...

דיברתם ככה?

דיברנו...

-שיר בארמית?

שיר בארמית או דוגמה

בארמית, או משהו ש...?

שיר בארמית אוקי. אני אשאיר את זה, אני

מאוד זייפן, אני מזייף אבל אני אשיר את זה.

(שר בארמית שיר).

על מה זה מספר השיר?

השיר מספר על בחורה מאוהבת,

שהאהוב שלה נסע לאיזה שהוא מקום,

והוא היה כותב לה מכתבים, אז היא אומרת

ש: "עליתי על הגג, והייתי מטגנת שומשום".

ו... "המכתב שלך הגיע כמעט ועפתי".

זה... השיר.

דיברתם ביניכם ארמית?

-כן.

עם המשפחה גם דיברתם ארמית?

-כן, כן.

ובחוץ כשהייתם פוגשים

מוסלמים או זה, מה דיברתם?

הם דיברו, דיברו רק קרמנג'ית.

ואתם ידעתם לענות להם?

אני... מילה פה מילה שם כן.

"שוני", זה איך אתה מרגיש.

"סלאמתי", אם אתה... שלום לך.

"לקוריאתי", מאיפה באת?

אלה מילים שעוד זכורים לי, אבל

מעבר לזה לא... אין הרבה.

מה אתה זוכר מהמאכלים

של הבית, מהחגים?

בפורים למשל היו עושים

קסארי, זה חומוס,

שמבשלים... גרגירי חומוס

שמבשלים אותם והם נהיים רכים,

וזה היה אוכל מאוד טעים.

-זה היה מיוחד...?

 לפורים, כן.

-לפורים.

היו תחפושות?

-כמובן.

כמובן, היו גם תחפושות.

-למה התחפשת?

כל אחד עשה לו איזה שהוא ציור

משהו מסכה, שם לא משהו מיוחד.

תהלוכה, רעשנים...?

רעשנים היו, אבל תהלוכות לא היו, לא.

היו בבית הכנסת קוראים את המגילה,

ולפני קריאת המגילה, היו... לכל

אחד היה משהו שנקרא "תנו שירה".

זה בכורדית שהיו אומרים את זה, היו אומרים את

זה, בארץ צוותנו שירה, וזה בעצם תנו שירה.

והדפים האלה היו מצוירים מאוד יפה

מסביב, הרבנים היו עושים את זה,

היו מצוירים והיה שמה... שרים את זה.

(שר את השיר).

וזה אתה זוכר משם?

-אני זוכר את זה משם, כמובן.

מה עם חג השבועות?

אני זוכר יותר מפסח. פסח זה היה הרבה חג...

יותר מרשים,

כמובן שזה מתחיל

מהקציר, קציר התבואה.

היו שומרים את התבואה לפסח למצות.

לפני פסח היו לוקחים וטוחנים את התבואה,

היו ריחיים קוטר של 30-40 ס"מ,

ובריחיים האלה היו טוחנים את

התבואה, הקמח והיו אופים,

היו לשים את הקמח, הבצק והיו

אופים וזו הייתה חגיגה.

היו משתפים בזה המון משפחות

ביחד, והיו אופים את המצות.

זה... האפיה הייתה מהירה, לא, שזה לא...

הבצק של יחמיץ.

ובפסח גם ההורים הזהירו אותנו

לא לאכול מצה לפני פסח,

כי צריך לומר על זה "שהחיינו" גם,

ומי שאוכל נהיה לו חור בבטן.

ואז אחד הילדים אכל ובא... הוא

מרים איתו פקקים, "אין לי חור בבטן".

מה בחג השבועות?

בחג השבועות היינו, המאכלים היו...

היו עושים... (שם המאכל).

זה מן סמבוסק אפשר להגיד, זה דומה לזה

אבל זה רחוק מזה. זה הרבה יותר טעים.

אלה היו המאכלים של שבועות.

עליתם לרגל, לבתי קברות, לצדיקים?

לא היו לנו שמה, עד כמה שזכור

לי, עד כמה שאני יודע,

היו שם צדיקים שהיו עולים...

היו הולכים אל בית הקברות, כן.

אבל לא... כל פעם בשנה היו

הולכים עד לקברי... וכו',

אבל לצדיקים לא היו

שם קבצרי צדיקים.

מה אתה יודע על הדודים

שחיו למטה, משפחת קריפיאן?

לא, אלה היו בקומה שלוש. מי

שהיה למטה זה משפחת קריפו.

אוקי. מה אתה יודע עליהם?

על הצלם, על אבא הצלם...

כן... האבא...

-ועל קטה, השם, השם, מאיפה השם?

שלמה, כמובן מהתורה.

ומה זה... ?

-וסולימאן זה היה בכורדית.

אוקי.

-הוא היה צלם, זה אבא של רבי.

מאיפה השם משפחה שלהם?

-קריפו?

כן.

-זה ניתן...

דרך הגויים, אני חושב שהם תרגמו לזן יקר.

... זן יקר.

אתה זוכר את הדוד שצילם?

-כן, בוודאי.

... הוא היה בארץ.

-ספר לנו קצת.

הוא תמיד היה מח... הוא גם

חוץ מהצלם הוא גם היה סוחר.

הוא היה הולך לעיר הבירה גם כן,

תבריז ושם היה קונה סחורה.

ויש סיפור על זה, שהוא הגיע שמה ל... היה לו

שכן מוסלמי בעיר שלו, איפה שהייתה החנות שלו,

היה לו שכן מוסלמי שקראו חאג', הוא

היה מוכר , הוא היה אדם מכובד.

דוד שלמה היה נוסע לתבריז לקנות סחורה.

הוא הגיע לסוחר,

קנה אצלו סכום דיי רציני, סחורה,

והוא בא להוציא את הארנק, אין כסף.

הוא נזכר שהוא השאיר את הכסף בבית.

הוא אומר לסוחר: "הבט, אין לי כסף",

"השארתי אותו בבית, אני מבקש

שתיתן לי את זה בהלוואה",

"תרשום את זה ואני

אשלם לך, אני אבוא".

הוא אומר: "לא, בשום אופן לא, אי אפשר.

הוא אומר: "תראה, יש לי שכן",

"ב... בעיר בזה שקוראים

לו כך וכך", אמר את שמו,

אדם מכובד, הוא... אם הוא

היה פה הוא היה ערב לי.

הוא אמר: "נכון, אני מכיר את

האדם הזה, הוא אדם מכובד",

אבל הוא לא פה, אני

לא יכול לתת לך".

חשב מה לעשות, ועלה לו לרעיון. לקח מהזקן תלש

שניים-שלושה שיערות, לקח מעטפה, שם בפנים,

הוא אמר: "הנה זה השם

שלי, שם זה השם שלי",

רשם את השם שלו, והכתובת

של החנות איפה נמצאת.

נתן את זה לגוי ואמר לו: "הבט, זה הכבוד

שלי, אני מבטיח לך שאני מביא לך את הכסף".

הגוי לקח ממנו את המעטפה,

הסתכל עליו טוב טוב, אמר:

"אני אתן לך את זה, אתה תביא לי, אני

מאמין לך. וככה הוא נתן לו את הסחורה".

איך זה המקצוע פתאום של צלם? הרי שמעו

על צלמים שהיו אז, זה היה מקצוע...

היו רק שני צלמים.

איך הוא הגיע להיות

צלם, אתה יודע?

זה אני באמת לא יודע.

-אוקי.

זה מה שיש... זה בפסח.

אוקי.

-דיברנו על פסח.

ושבועות דיברנו גם.

בשבועות גם כן שהיה גם... כמובן שכל

הלילה היינו בבית הכנסת מתפללים.

הדת שם היא הייתה דבר

מרכזי, הם כולם היו דתיים.

היה קורה שמישהו מתאסלם,

וזה היה נדיר מאוד.

איך זה קרה?

בהשפעת המוסלמים. היו

באים, מבטיחים לו...

וזה היה קורה בדרך כלל לאנשים

שכבר היו בקשיים כלכליים, לא....

רציניים. וככה היו באים המוסלמים,

יושבים עליהם והם היו מתאסלמים.

מה...

או שהייתה בחורה יפה

והנוצרים חשקו בה,

הם היו חוטפים אותה, והייתה מתאסלמת.

היו מקרים כאלה.

איך הייתם לבושים? איזה

סוג של תלבושת לבשתם?

היו תלבושות מסורתיות של כורדים,

הגברים היו עם כפייה שחורה,

כזאת שהיו על הראש, וגם על המותן היו...

-חגורות.

קושרים את זה.

היה להם שרוואל, זה מכנסיים

כאלה שרוואל שזה נקרא...

הנשים היה להם... המכנס

שלהם היה נקרא "קרידה".

גם כן היו גומי למטה

רחבות, על זה שמלה,

היו חלק... כשהיו יוצאות החוצה הן היו

יוצאות עם רעלה, כמו המוסלמים.

והיהודיות?

היהודיות, היהודיות, הנשים

היהודיות, יוצאות עם רעלה.

והם היו לבושות בשמלה הארוכה

והיו גם תלבושות לחתונה,

תלבושות מיוחדות כאלה עם כובע יפה

שהיו שמים, זהו, אלה התלבושות.

אתה זוכר משהו מהאווירה

הנשית שהייתה סביבך?

הנשים...

איך היה המעמד של

הנשים בתוך ה....?

בתוך המשפחה.

כן.

אז נתחיל ככה שכלה שהייתה מתחתנת היא

הייתה חייבת להיות כל הזמן עם רעלה

כמובן שחמה, אסור היה

לו לראות את הפנים.

ותוך תקופה מסוימת שהיא כבר

הייתה בתוך הבית, בתוך החבורה,

החם היה צריך לקנות לה מתנה, ואז היא

הייתה מורידה את הרעלה, זה לוקח זמן.

והנשים היו יושבות בחדר

נפרד, גברים בחדר נפרד.

אתה זוכר?

כשהיו זרים. כשהיו במשפחה,

כולם היינו יושבים יחד.

היו נשואים כפולים של עוד

אישה או דברים כאלה?

היו מקרים של אישה שנייה, אבל מקרים בודדים.

לא יותר מזה.

נשים למדו משהו, אתה יודע?

ב... היו כן למדו, הנשים למדו,

גם בבית ספר היו איתנו בנות.

כן, איפה למדת?

אשתו של הדודה שלי... של הדוד

שלי, אשתו של יהודה הייתה מורה.

איפה היא למדה?

למדנו בבית הספר הפרסי.

היה בית ספר יהודי גם?

ב... ב... גם למדנו שם, כמובן הבית ספר

היה פרסי אבל למדנו שם יהדות וגם פרסית.

מי לימד יהדות, ומי לימד פרסית?

המורים היו מה... יהודים.

אתה למדת שם?

אני למדתי שם.

-איך קראו לבית ספר?

אני לא זוכר איך קראו לו, אני רק זוכר

כשבאנו... כשהלכנו ללמוד, בכיתה א'...

זה היה בית ספר לא

קהילתי, של העירייה?

לא, לא קהילתי, זה היה בית ספר בעיר.

כשעלינו כאילו לכיתה א', אז...

עמדנו במסדר, חגגנו שם את הכניסה וקיבלנו

חליפה במתנה, תלבושת אחידה לבית הספר.

וכל בוקר שהיינו הולכים לכיתה,

לפני זה, היינו עומדים במסדר,

והיו שרים שיר בפרסית, כי זה היינו...

היינו תחת דגל פרסי. היו מניפים את הדגל,

והיו שרים שיר (שר את השיר).

"אחת שתיים שלוש, צלצול של הבית ספר,

ארבע חמש שש, תצעדו צעד קדימה".

והיה לזה המשך, אני כבר לא זוכר.

מה למדתם שם?

לימודי קודש.

בבית הפרסי...?

-כן.

למדתם לימודי קודש?

-כן כן. המורים היו מלמדים אותנו לימודי קודש.

קודש יהודי?

-תנ"ך, תורה.

אז היו גם מורים יהודים?

-מורים יהודים היו, כמובן כן. למדנו גם חשבון.

שפה זרה?

שפה זרה... פרסית זה אתה לומד בכיתה א'.

אני כיתה א'-ב' למדתי שמה לא יותר,

 כיתה ג' כבר הייתי פה בארץ.

הבנתי. כמה הייתם דתיים, מה...?

לא היה מושג שם מה

זה לא להיות דתי.

לא היה שם מושג חילוני.

הם כולם היו דתיים.

מה זה היה מושג דתי בשבילכם?

היינו שומרים מצוות,

היינו שומרים.... שבת.

-שבת?

אבל לא היינו פנאטים, בכלל לא.

לשמור שבת זה לא לגעת באש, לא

לנסוע, לא לעשות דברים מעבר שזה...

בית כנסת?

-ואיך... איך...

בית כנסת כמובן, זה ברור.

כל התפילות, כל הזה...

היה שם גם גוי של שבת. היה בכל בית גוי,

שהיה עושה את ה... מדליק את האש בתנור,

היה מדליק את המנורות והיה מכבה

אותם, זה היה נקרא גוי של שבת.

היה את הרב, היה גם מישהו שניהל

את הקהילה, או הרב היה תפקיד...?

היה גם מישהו שניהל את הקהילה, קראו

לו שארום חמאדי, הוא היה גם ראש העיר.

היהודי?

היהודי, כן. הוא היה

בעל סמכות ו...

היה לו... זאת אומרת, אם היה

אומר משהו, היה הוא בורר, היה...

המשפחה שלכם הייתה משפחה אמידה?

המשפחה שלנו הייתה אמידה, היא...

אכלנו כאנשים מהשורה,

לא... לא עניים אבל גם לא עשירים.

המשפחה של סבא של האימא,

האבא של האימא בעצם, מה שהיה,

זה הסבא של רבי גם כן,

הם היו אמידים, כן. יש לי

בן דוד אחר, הוא מצד...

גם כן מצד האימא שזה גם הדוד שלי

והוא רופא שיניים בירושלים,

הוא היה אומר ... אושר של הסבא של ...

אני לקחתי, כאילו שהוא קיבל.

מה היה היחסים עם השכנים?

היו יחסים טובים, לא היו יחסים של...

כמו בכל מקום.

הייתם צריכים לשמור מרחק, היו

איזה כללים של לגעת באוכל או לא?

היה משהו שאתה זוכר ש...?

היו... כן, היו מזמינים, מדברים,

או שההורים היו הולכים ל...

או שאבא שהיה הולך ל...

לכפרים, שמה היו רק מוסלמים,

האוכל, הוא לא היה אוכל בשר,

הוא לא היה אוכל דברים אחרים,

חמאה... גבינה על לחם. זה

הדברים שהם היו אוכלים שם.

אתה זוכר התנכלויות?

את?

התנכלויות.

היו כל מיני התנכלויות כן.

הכרזת המדינה, כשהייתה

פה הכרזת המדינה?

עוד לפני גם, עוד לפני. היו כאלה שהם...

צוררים ליהודים.

מה זאת אומרת?

אני זוכר שבפסח באחד החגים,

בחג פסח שהיו חוזרים לסנגר,

היו הולכים ביום האחרון של פסח,

יום אחרון של פסח לשדה מהבוקר,

היו יושבים שם, שותים שם, אוכלים

שם, ובערב כשחזרנו הביתה,

קבוצה של גויים, תפסו את

אבא שלי, והיכו אותו.

ואני זוכר אימא שלי צרחה, צעקה,

תפסה אותי, הבריחה אותי.

ואז כנראה שבאו השוטרים

הפרסים והפרידו ולקחו אותם.

מתי...

היו גם כאלה, היו גם התנכלויות, שודדים

בדרך היו יורים באנשים, היו הורגים אותם.

אנשים שיצאו למשחק.

היה לנו רופא שם שקראו לו חכים מיכאל. הוא היה

רופא שהיה בא מבית לבית והיה מטפל בחולים.

הוא היה יהודי?

-יהודי, כן.

אם היהודים היו צריכים איזה שהם שירותי

רפואה או דברים, לאן הם היו פונים?

לחכים מיכאל. היה לנו שם גם בית

מרקחת שהיו רוקחים את התרופות,

והיו מביאים תרופות מ...

מעיר הבירה מטהרן, מתבריז.

מתי התחלתם לשמוע על ישראל ועל...

איך הייתה בבית התחושה?

לפני זה אני רוצה עוד להגיד משהו.

-בבקשה.

במלחמת העולם ה-2, הרוסים

כבשו את האזור שלנו.

 שלי ידע קצת רוסית. ו...

-מאיפה?

הרוסים כבשו את העיר שלנו.

כן, מאיפה הוא ידע רוסית?

מהרוסים שהיו שם.

-אוקי.

היו שם ארבע שנים, ישבו שם

ארבע שנים עד שהם נסוגו.

במשך ה-4 שנים האלה לא ירד גשם. ברגע

שהם נסוגו היתה שם... היה שם מבול.

וזה מספרים כולם.

אתה זוכר משהו מהתקופה ההיא?

-אני לא, הייתי בן שנתיים סה"כ.

כן. יהודים התגייסו לצבא?

יהודים התגייסו לצבא, לקחו אותם.

-דודים שלכם?

דוד שלי, אח של אבא, היה בצבא, הוא היה

שנתיים-שלוש בצבא לא ראה את הבית.

כמובן היו משתדלים להתחמק היהודים ולא ללכת

לצבא, אבל מי שגייסו אותו היה חייב ללכת.

מה אתה יודע בתוך הבית

על הנושא של ציונות?

כמה היה ארץ ישראל...

-כל שנה,

כל דיבור, כל מה שהיה, שנה הבאה בירושלים,

כל חג, כל ברכה הייתה שנה הבאה בירושלים.

וזה מה שדירבן את כולם ברגע שהיה את...

העניין של העלייה,

ובא שליח של הסוכנות

מהארץ לעיר שלנו...

דרך מי הוא הגיע, אתה יודע?

דרך הסוכנות מהארץ, הוא בא

מהארץ, הוא היה שליח הסוכנות.

ואז ארגן את זה שלום חמני

את העליה לארץ, עם כל ה...

יהודים רצו לעלות לארץ?

היה להם אינטרס לזה?

לא שאלו אפילו, הם כולם אחד

אחד עלו, בלי שום בעיה.

העיר שלנו התרוקנה... לא

נשאר שם אף אחד כמעט.

למה הם רצו לעזוב?

-ישראל. יהדות, ציונות. זה הייתה...

היה לכם איזה שהוא שיר מישראל, איזה שהוא משהו

ששמעת על התקווה או על שיר על משהו מהארץ?

לא, לא.

-היה לכם איזה שהם...

לא לא, לא היה משהו אני לא זוכר שהיה.

אבל מה שכן אמרו שהרצפה שם זהב.

זה... זו הייתה השמועה.

אבל לא בשביל זה עלו ההורים שלנו. ההורים שלנו

עלו בגלל שהם רצו לבוא מבחינת...

מבחינה דתית. זה שנה

הבאה בירושלים...

ירושלים הייתה...

היו גם כאלה שנסעו

לארצות אחרות?

כן. נסעו לארה"ב, זה... המלומדים בעיקר,

הרופאים וכל הזה, הם עלו לארה"ב.

הם לא באו לארץ.

הייתה איזה בעיה עם

השלטונות לשחרר אתכם לעלות?

לא, לא הייתה בעיה. הם דווקא נתנו,

סידרו מקום בטהרן, עיר הבירה של פרס.

המקום הזה קראו לא באשטיה.

באיזה שנה עליתם?

1950.

אוקי. איך עליתם?

זהו, שאספו את כולם, עם כל המיטלטלין

שלהם, מיטלטלין מה זה היה שם,

בסה"כ כלי מיטה וכל זה על הגב,

עלו למשאית, נסעו יומיים לטהרן,

שמה היה מחנה שקראו לו באשטיה,

באשטיה בפרסית זה גן עדן.

ושם לבית הקברות שם,

קוראים גן עדן.

והמחנה שכן בשכנות לבית קברות.

זה היה מחנה גדול?

כן, מחנה דיי גדול וכולם עלו משם, כל

היהודים מכל הסביבה וזה לא רק מהעיר שלנו.

מסביב לעיר שלנו היו עוד, הייתה באנה,

בוקאן, סבלאח, סרנדאש, מכל האזור הזה,

של הכורדים, כולם עלו לשם לטהרן,

לטהרן העלו אותם במטוסים לארץ.

מכרתם את הרכוש שלכם?

לא, נשאר שם. אף אחד לא קנה, אף אחד

לא רצה לקנות, כי ראו שאנחנו עוזבים.

 בשביל מה לקנות כשזה...

איך היה במחנה, איזה סוג

של מחנה זה היה, אתה זוכר?

אוהלים, כולם היו באוהלים. אני זוכר ש...

היו גם שם יוצאים לעבודה.

כמה זמן הייתם שם במחנה?

ששה חודשים.

אוכל, עניינים כסף?

אז זהו, דאגו שם לאוכל. היו

קונים בשר, מחלקים בשר.

אתה יודע מי דאג?

אני חושב שראש העיר אצלנו,

הוא דאג לזה גם שנעלה.

הוא יצא יחד איתכם ראש העיר?

כן, בוודאי.

איך קראו לו?

חמאני, שלום חמאני. הוא... הוא היה

דואג לכל העניין הזה של העלייה.

ואני מאמין שמ... אני לא יודע את זה

בטוח, אבל אני מאמין שמהסוכנות, מהארץ,

נתנו דיי מספיק כסף כדי שאנשים

יחיו שמה עד שיוכלו לעלות לארץ.

איך עליתם משם?

במטוס.

במטוס של איזה חברה? של מי?

לא אני לא יודע. אנחנו...

מטוסים באו מהארץ, לקחו אותנו.

הגעתם ישר ללוד?

הגענו ישר לשער העלייה. ושם בשער

העליה, אני לא יודע כמה זמן זה היה,

שבועיים שלושה, חודש

בערך משהו כזה.

כל הדודים עלו איתכם, כל אלה

שגרו באותו בניין...?

כן, כל אחד בתאריך אחר.

אבל כולם היו... ביחד במחנה.

-כולם...

היו ביחד, אבל גם במטוס עלו כל אחד בצורה

אחרת ופיזרו אותנו כל אחד למקום אחר.

אותנו שלחו לעמק יזרעאל, לזרעין בעמק יזרעאל.

היו דודים שלי ששלחו אותם לרמת השרון.

עכשיו בזרעין היה שמה גבול, ומאוד היו באוהלים,

בצריפין, וההורים שלי לא רצו להיות שם.

שנה הבאה בירושלים, הם רצו בירושלים. ואז ניסו

לעשות כל מיני תרגילים שיעבירו אותם לשם,

ולא... לא הצליחו. יום... יום אחד בא לביקור

שם בן גוריון, השתטחו לפני הרכב שלו,

אתה לא נוסע מפה עד שלא יעבירו אותנו.

ואז העבירו אותנו למעברת רמת השרון.

במעברת רמת השרון אבא שלי התחיל

לעבוד ברמת גן ואז הוא בא לירושלים,

קנה בית ב-5 לירות בירושלים בגבול, במוסררה

זה היה, ועברנו לגור שם בירושלים.

מה קרה עם הצלם, הדוד הצלם?

גם הדוד הצלם, גם הוא עבר תהפוכות, עבר

ממעברה למעברה, בסוף הגיע לירושלים.

אני חוזרת לעניין של החיילים

היהודים, שפתאום מדברים על ירושלים

ופתאום יש חיילים יהודים, איך

זה קרה, איך זה היה, איך...

היה מחנה צבאי ליד העיר שלנו,

של הפרסים, מחנה די גדול.

שלום חמאני היה שמה אחד הקצינים, כי גם

הוא גויס והיו עוד מגויסים של היהודים.

ושני הדודים הצלמים, הם גם

היו צלמים שם במחנה הזה.

עכשיו החגים שלנו, ה...

-איך קוראים לדודים?

שלמה ויהודה. וכשהיו חגים של

היהודים בראש השנה, סוכות וכו',

אז שלום חמאני היה מקבל

סימן מהדוד שלי שלמה הצלם,

שאלה החיילים היהודים שיש

שם במחנה, והוא היה הולך

לקצין השני של הפרסים והיה מבקש ממנו

לשחרר אותנו לחגים, והם היו משחררים.

ותקופה של שנתיים שלוש

היינו משרתים שם.

איך הסתדרתם בארץ?

איך הסתדרנו בארץ? אבא שלי

התחיל לעבוד מסוחר, היה עובד,

פועל בניין, זה היה קשה לו כמובן.

אני בגיל 12 התחלתי כבר לעבוד.

הייתי מחלק פליירים ברחוב, הייתי

מחלק פרחים גם שליח של פרחים,

הייתי מוכר עיתונים וכשסיימתי

עממי התחלתי לעבוד בדפוס.

למדתי הערב בבית ספר "ברנדס". עבדנו...

גרנו במוסררה וזו הייתה... זה היה גבול.

היה כל שני וחמישי היו שם יריות,

היינו בורחים מהבית לבית ספר למל,

היינו ישנים שם יומיים שלושה

והיינו חוזרים אחר כך הביתה.

הבאתם כסף לארץ, היה לכם,

יצאתם עם איזה שהוא...

לא, לא נתנו לנו להעלות ב...

כשבאו לעלות למטוס, לפני העליה,

אמרו גם זהב אסור להעלות,

דרכונים אסור לקחת.

הם קרעו את כל הדרכונים, ואת

הזהב מכרו במקום, בגרושים,

ועלו בלי כלום. הגענו לשער

העליה, בשער העליה....

שבוע שבועיים, פזרו אותנו ל... כל אחד למקום

אחר, הדודים במקום אחר, אנחנו במקום אחר,

אנחנו הגענו לזרעין בעמק יזרעאל

ושם זה היה מקום שגרנו באוהלים,

בוץ, גשם, פחונים שהיה

שמה בקיץ חם מתבשלים שם.

ההורים שלי רצו לעבור משם ורצו

כל הזמן אמרו להגיע לירושלים.

ולא נתנו לעבור להם לשם. ואז

בן גוריון בא לביקור שם,

ההורים ועוד אנשים השתטחו בפני הרכב שלו,

אתה לא נוסע מפה עד שלא יעבירו אותנו.

וזה ב... העבירו אותם, אנחנו

הועברנו למעברת רמת השרון,

ושם גם כן היו לי דודים שנשארו שמה

גם אחרי שאנחנו עזבנו לירושלים.

אבא שלי התחיל לעבוד

שם ברמת גן בבניין,

וקנה בירושלים בית ב-5 לירות,

ועברנו לשכונת מוסררה.

בשכונה גרנו בגבול וכל שני וחמישי

היו שם יריות מהליגיונרים,

על החומה שזה היה

עשרים מטר בינינו.

היינו בורחים לבית ספר למל. ושם היינו ישנים

באולם ההתעמלות כולם, כל השכנים על הרצפה.

ואחר כך היינו חוזרים הביתה. בגיל 12

אני יצאתי לעבוד, כי אבא שלי יכל...

לא היה לו מספיק כסף

בשביל לעזוב את השכונה.

וחילקתי פליירים ברחוב, הייתי שליח

של חנות פרחים, מכרתי עיתונים.

ובגיל 13, שגמרתי עממי, התחלתי לעבוד בדפוס.

ולמדתי בית ספר ערב בעוד... גם במקצוע דפוס,

ברנדס מה שנקרא. ואחרי תקופה מסוימת

שהצלחנו לצבור קצת כסף ולקחנו הלוואה,

מכרנו....לא מכרנו את הבית, עזבנו את הבית.

אני זוכר את הבית הזה, זה היה חדר ענק,

שבתקרה היה חור שנפל שם פגז פעם, והיינו

ישנים, היינו מסתכלים בתקרה רואים את הרחוב.

אשר, מה נשאר מכל התרבות

שעזבת, מה נשאר לך פה בארץ?

מה נשאר לך משם? למה אתה מתגעגע?

אם בכלל.

ה... אני לא יודע אם מישהו מושרש

בי, כי בעצם הכל סובב שם סביב הדת,

ו... לצערי הרב אני אפיקורס היום,

אני לא כל כך דתי, אני איש חילוני.

אז ככה שלא נשאר הרבה. החגים

זכורים לי טוב, כל ה...

אני אהבתי את המסורת,

אהבתי את ה...

כל העניין לקראת החגים, את החגים...

-הלכת לבית הכנסת?

הייתי... כשהייתי ילד,

כמובן שהלכתי לבית הכנסת,

ופה למדתי ב... בערב, ביום למדתי בית

ספר "בית יעקב" שזה בית ספר דתי מאוד.

ובערב לקחו אותנו ללמוד בישיבה, אני

לא יודע אם אתם מכירים, היה שמה...

הרב מנטורי קרתא, עמרם בלוי.

היום זה אורי בלוי, הבן שלו,

היינו לומדים אצלו בישיבה.

וכנראה שזה עשה לי משהו

שהרחיק אותי מהדת.

השפה נשארה, הזיכרון של

השפה, של חלק מהמנהגים?

השפה על בוריה, אנחנו חבר'ה שמדברים

אותה ואנחנו משתדלים שהיא תישאר.

ספר לי על המרכז בירושלים?

יש לנו ב... זה גם סיפור.

גרנו כולם בגבול בירושלים.

חלק גרו במוסררה, חלק גרו במנילה, חלק גרו

בבניין טולוס שזה בשמה. חלק גרו בימין משה.

אחרי ששת הימים, טדי קולק, אני

יכול להגיד את זה, שיתהפך בקברו,

גירש משם את כולם, ממש גירש אותם.

נתנו להם פיצוי דל מאוד, היום

וכל זה היה בשביל צורכי ציבור.

קניון ממילה שהוקם היום, קוראים לזה לצורכי

ציבור, לא כל העשירים שיושבים שם עם החנויות.

הבתים שם שבנו שמה כל המיליונרים

זה לצורכי ציבור היה נקרא.

עשו מזה, קטה עשתה מזה כסף

מעל ומעבר, לאנשים שלנו

זו הייתה קהילה שמאורגנת בתוך

השכונות האלה, פיזרו אותה לכל עבר.

היום יש... מתיישבי ממילה יש להם עמותה,

שהיא שומרת על המסורת, יש בתי כנסת שם,

של אותם מקומות, בתי הכנסת הועברו

למקום אחר, אבל עדיין ממשיכים שם.

ואנחנו נפגשים שם ומדברים כולנו בכורדית,

יוצאים לטיולים לחו"ל, יוצאים לטיולים בארץ.

מה, זה חיבור חזק.

-כן כן.

זה חיבור חזק מהמקום שאתה אומר...

-כן, כן.

יש חיבור.

יש חיבור, כי אנחנו יצרנו אותו. יש את

המארגן של זה, שזה יוסי מזרחי שיהיה בריא,

הוא עובד קשה מאוד, הוא

מוציא ירחון כל חודש.

איך הוא נקרא?

מורשת מתיישבי ממילה.

ושם הם אנחנו מספרים...

-ומתיישבי ממילה הם מאיראן, מהעיר סאקז?

מסאקז... מבאנה, מבוקאן , מכל האזורים האלה

שהיו. זה אותה שפה, אותם מנהגים ואותו דבר הכל.

ואתם נפגשים ביחד?

אנחנו נפגשים, יש לנו מפגשים, כן.

ו...

מי מארגן את זה?

יוסי מזרחי.

ומי זה חממי?

חממי זכרו לברכה הוא נפטר,

הוא כבר לא בעניינים.

בארץ הוא היה השליח, הוא עבד

בסוכנות, הוא היה שליח הסוכנות.

והוא התעסק גם... ארגן מלגות לילדים לבתי

הספר, לאוניברסיטה, הוא עזר, עזר לקהילה.

הוא נפטר. יוסי מה ש... מתיישבי ממילה,

מה שגורשו משם, חמאני לא היה ביניהם,

הוא היה גר בגבעת המבתר... אז אלה,

החבר'ה האלה, נפגשים ומסדרים את כל ה...

מספרים את כל מה שקורה בתוך העדה

ברחוב, וכולם מקבלים את זה.

למשל... זה נולד לו בן, זה נולד כך, זה

נפטר, ההוא כך. וסיפורים מהעדה מה שקורה.

וגם כל פעם בשביל שהילדים שלנו ילמדו, מכניסים

כמה מילים בכורדית ומתרגמים אותם לעברית.

כמו למשל?

אני יכול להקריא לך מה...

-לא לא, תן לי משפט אחד או משהו.

מילה למשל, ... לקה גזה, לאן אתה הולך.

לשאנה, לשון. מקחראט, מה אתה אוכל.

ובארמית?

זה בארמית.

זה בארמית.

זה בארמית. הָא לַחְמָא עַנְיָא

דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא,

לחם העוני שאכלו ,זה פחות או יותר

למה שאני אומר. מקחראט, אכלנו.

הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי

אֲכָלוּ, מקחראט, מה אכלת.

תגיד, היו שמה נושאים של

אמונות תפלות, עין הרע...?

כן. כן, כן.

-דברים מהסוג הזה שאתה זוכר?

כן, כמובן. כשהיה נולד ילד, 40

יום אסור היה להוציא אותו מהבית.

הוא חייב היה להיות בבית, שחס

וחלילה השדים לא יקחו אותו.

היו שמים לו אבן כזו

כחולה נגד עין רעה.

ולכל אחד שלא.... כל מילה שזה...

היו אומרים בלי עין רעה,

שלא יקרה כך, שלא יהיה כך, אלה היו ה...

אמונות התפלות שלהם... שדים.

ולכלה?

כלה לא, כלה היה... שמים לה כמובן

מחרוזת של זה, שלא יהיה עין רעה.

אתה זוכר איזה שהוא

טקס של חתונה?

אני זוכר, כן. היו

עושים, מתחילים ככה...

ביום ראשון מתחילים את החינה, שבוע ימים,

כל ערב לוקחים... עושים את החינה,

לוקחים...

-זה נשים...?

את החתן והכלה אצל...

-זה לנשים?

לא, החתן והכלה, לוקחים אותם אצל

משפחה אחרת, כמובן הקרובים,

שהיו עושים להם שם חינה, היו עוברים ברחוב,

אני יודע, זורקים עליהם סוכריות כל הדרך,

ושרים ורוקדים, ובחתונה זה היה

יום חמישי בערב כבר חתונה.

כמובן גם כן זה כל יום

הלילה שרים ורוקדים,

ובשבת היה שבת חתן. וככה הייתה

מסתיימת חתונה שבעה ימים.

הכלה הייתה גרה אצל...?

עכשיו היו לנו נגנים,

שקראו לזה דהור זרנה,

זה תוף וזה מן חליל

כזה שמחללים בו.

והיה גם טאר, טאר בעצם זה... אהובה

עוזרי הייתה מנגנת עם הטאר.

וזה היה גם אצלנו. אז היה

אחד שקראו לה מירה קאוצ'וש,

שהוא היה מנגן על הטאר ואחד

היה איסאר זבורה שהיה מתופף,

והיה אליס צ'אוש שזה מנגן על החליל.

ואלה תמיד בכל חתונה היו מנגנים.

זה היו כלים של איראנים, כורדים?

-כן כן.

או זה היה יהודי?

-לא, זה כלים איראנים,

הם נגנו בכלים האלה.

-אתה מתגעגע למשהו?

כן, לשירים, לריקודים, זה... שירים

מאוד יפים. אפשר שיר אחד בכורדית.

(שר בכורדית).

לימו זה לימון כן, אבל

יש אישה שקרו לימו.

שרו עליה, וכשהיא באה מבית ג'אר,

ובעצם יש גם לימונים בבית ג'אר.

"בואי אני אתן לך נשיקה למזכרת".

זה היה שיר יהודי או לא?

לא קשור...?

זו שפה לא רק של היהודים,

בשפה קרמאנג'ית.

שעלינו לארץ, בדרך

האימא של רבי נפטרה.

עכשיו היה שם כזה דבר שנשים שלא

היה להם בעל , צרפו אותם למשפחה,

צרפו אותם לבעל שאין לו אישה,

ילדים שאין להם אבא,

צירפו אותם למשפחות שאין ילדים

איתם, וככה עלו כולם לארץ.

אני פשוט לא יודע מה הייתה הסיבה, שלא

יהיה איזה משהו ש... חייבים שיהיה משפחה,

לא כל אחד בנפרד. זה מה שעשו,

איחדו את המשפחות האלה כאילו...

מעניין.

עכשיו יש לי עוד משהו שאני רוצה

להראות, זה סמובאר של אימא שלי.

היא... הורישה לי אותו.

זה סמובאר מאוד עתיק.

הבית חרושת שיצר את

הסמובארים האלה,

יש פה חותמות מאלף שמונה מאות

ומשהו, שהוא זכה בפרסים כנראה,

ויש פה המון פרסים שהוא קיבל.

זה משהו אותנטי, זה דבר יפה.

איך מדליקים אותו ואיך...?

יש פה, מכניסים פה פחמים פנימה. מדליקים אותה.

המים, מכניסים פה מים, בתוך זה וזה רותח.

אימא השתמשה בזה,

השתמשתם בזה בבית?

בוודאי, בוודאי.

מתי? איפה הוא עמד?

הוא עמד בבית בתוך ה...

בחדר, זה כאילו הסלון.

ומה השתמשת בו... לשימוש במים?

לתה, לתה.

-לתה.

לתה. על זה היו שמים את

הקומקום עם התמצית של התה,

וגם על זה היה נשאר חם

וגם המים היו חמים.

מאיפה היה לכם תמצית תה?

או איזה תה, תה עלים?

תה, תה עלים, תה עלים פשוט היו

עושים את התמצית והיו שמים את ה...

וזה... מי הביא את זה לארץ?

אנחנו, ההורים, אימא הביאה. זה היא לא

הייתה מוכנה להיפרד מזה, לא רצו ל...

אין, אז זה נשאר.

יש עוד משהו שהיא הביאה

לארץ שככה היה מאוד אותנטי?

כן, היו לירות מזהב. אז היא

החביאה אותם, היא לא מכרה אותם,

אבל שניים-שלושה זה לא היה ממש משמעותי.

אבל היא רצתה שזה יישאר לי שיהיה לאשתי.

טוב.

כי אני בן יחיד, ללא אחים ולא אחיות.

זה מה שקרה.

יש לך ילדים?

כן. יש לי 4 ילדים,

יש לי 12 נכדים.

יפה.

אני היום נשוי שנית, לא... גר עם

אישה כבר 16 שנים ו... הכל טוב.

אשר ימיני
סאקז
כורדיסטאן האיראנית
סיפורי חיים נוספים: