מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:00

קראו לי אז ברטה והיום בתיה. נתנו לי השם בלי

לשאול, אמרו ברטה זה בתיה. ואז זה נשאר בתיה.

וכשעלית?

קראו לי ברטה.

והשם משפחה?

שמולי.

מתי נולדת?

35'.

איפה?

בבגדד.

בגדד, עיראק. אז היום את בת?

בתיה, בת שמונים ושתיים.

00:00:30

אוקיי. עכשיו אנחנו נתחיל מההיסטוריה בהתחלה

של סבים, סבא וסבתא, כל מה שאת יודעת,

כן.

-מכל הצדדים.

תראה, סבתא הייתה גרה איתנו. אני התייתמתי

בגיל שנתיים אולי. לא זוכרת את אימא שלי.

סבתא גידלה אותנו, ואבא שלי היה חזן,

מוהל, הכל, אבל לא גר איתנו, גר בכפר אחר

00:00:55

קראו לה באקובה, למה, להרוויח יותר

בשביל לפרנס חמישה שישה ילדים בבית.

אחותי הגדולה, הוציא אותה מבית ספר והיא

טיפלה בנו. את אימא שלי אני לא זוכרת.

אז אימא, אחרי שכל האחים...-האחים,

אחד שלחו אותו ללבנון, למד רפואה,

ולא יצר איתנו קשר כי , לא יודעת למה.

לא...כאן עוד אחי, אבל בארץ נפגשנו כבר.

00:01:23

אז איך היה לגדול עם סבתא?

לא, סבתא לא גידלה אותנו. אני לא זוכרת את

סבתא. אחותי הגדולה הוציאו אותה מבית ספר.

אה, אמרת שגרת עם סבתא.

סבתא הייתה, אבל לא הייתה, זאת אומרת

היא נמצאת, אבל כאילו אוויר.

אה, אוקיי.

לא, לא זוכרת אותה שיתפה פעולה,

החזיקה יד, או ליטפה או משהו. לא.

אחותי כל הזמן היא הייתה כמו אימא שלי.

00:01:51

את יודעת משהו על סבא, סבתא...?

את אימא שלי אני לא

זכרתי.-סיפורים, או משהו?

לא, כלום. כלום לא. כאילו טאבו, לא דיברו.

הרבה לא דיברו. אני פעם צעקתי לאבא שלי:

נישקת אותנו פעם אבא? שאלתי

אותו פה בארץ, הוא אומר כשישנתם.

ככה המנטליות שלהם אז. אימא

קראו לה חנה, אישה גבוהה, תמירה

00:02:17

לפי מה שהתמונות אני רואה היא

הייתה אישה יפה. ככה אצילית.

מה, היה לה מקצוע או מה היא?

לא. איזה מקצוע,

איזה...-כן, עקרת בית.

נשים לא עבדו אז שמה.-כן.-כן.

ואבא?

אבא היה, אמרתי לך מוהל,

חזן, שוחט, מחתן, הכל.

השם המלא שלו?

יוסף. יוסף שמולי.

אז עכשיו את יכולה לספר לי על

כל האחים והאחיות. אחד אחד.

00:02:44

אה, אח אחד גדול ששלחו אותו ללבנון ללמוד.

היתר היו בבית ספר,

ואח שלי מעליי שהוא כל

הזמן טיפל בי גם היום עוזר לי לפעמים,

הוא בלונדון נמצא.

אנחנו איתו בזה, לא נשארו, רק אני והוא.

מתוך שבעה או שמונה,

נשארנו אני והוא.

אה, רק את והוא מתוך שבעה או שמונה?

אבל אז שמה בבית הייתם...

00:03:10

היינו, כן, היינו שישה,

השביעי היה בלבנון.

ומה, את זוכרת ש...

משחקים שהייתם משחקים?

כן. משחקים קלאס, ואני זוכרת, אני רואה את

אמא שלי למה הדמות גבוהה, ועם שמלות...

אבל פעם אחד ערבי רץ אחריי

לרדוף, אני התחבאתי מתחת לשמלה של אמא שלי.

זה התמונה הזו אני זוכרת עד היום.

מה קרה לה? איך היא,

איך היא נפטרה?

00:03:36

לא יודעת. אומרים שכאילו אח שלי בא

לטפל בה מלבנון, ונתן לה זריקה לא נכונה.

ככה מספרים. אבל אני לא מאמינה,

לא יודעת. הייתי קטנה ולא זוכרת.

כן.-לא זוכרת את הדמות.

את זוכרת ששיחקתם קלאס

והייתם משחקים בחוץ בעיקר?

לא. אף פעם. אף פעם. רק בבית.

רק בתוך הבית.-רק בתוך הבית.

תספרי לי על על השכונה, על

המקום, -הייתה-על הבית.

איך הבית היה? הכל.

00:04:05

בית יפה יש לנו. אני אומרת לך אבא שלי

קראו לו "בעל הבתים", הוא היה מלא כסף.

היה לנו בית מאוד יפה, גדול והיה

משכיר חדרים, היו המון שכנים בתוך הבית.

ומחוץ לבית, כאלו ככה חנויות. אז

קראו לו "בעל הבתים", אבא שלי.

מבחינה כלכלית היינו מסודרים מעל ומעבר.

אבל אין אימא. זהו.

00:04:33

קשה.-קשה. אחותי, אני זוכרת, הייתה לוקחת

אותי לישון על ידה שככה לחמם אותי. כן. כן.

ילדות לא מאושרת.

לא?-לא. מבחינה כלכלית, מעל ומעבר.

אושר, לא היה בבית.

בגלל שאימא לא הייתה?-כן. זה ככה.

איך, איך הייתה השכונה, האזור?

היו שמה ערבים?

00:04:58

היו שכונה של יהודים, ערבים בכלל לא.

הם, אם היינו מזמינים ערבי לשבת

היה נותן, נותנים לו

ביום ראשון את הכסף,

היה מחמם תה, חלב, דברים האלה,

מביא את הביצים החומות מהאש,

מביא לנו הביתה. ערבי

של שבת, היו, קראו לו.

אה, הוא היה כמו מפנק אתכם...

ערבי של שבת. היה, הולך מבית

לבית, עם מביא להם את הקומקום החם

00:05:28

עם ביצים החומות מעל האש,

דברים האלה אני זוכרת.

אז סך הכל הייתם חיים

בשלום עם הערבים?

עם הערבים מאוד בשלום. היה זמן, תקופת

הפרהוד, זה היה פוגרום היה.-כן.

אומרת לך ואבא שלי היה גר בכזה בית

ענק, בא אליו קצין, אמר לו, לאבא שלי:

"אם אתה תשמור על המשפחה

שלי, הבית הזה שלך."

00:05:53

ואחרי פוגרום עזבנו את הבית. זה אני זוכרת.

הלכנו לבית אחר.

אז הוא הגן עליכם?-הגן

עלינו תמורת הבית, כן.

אה, עשה איתו עסקה.-כן.

אוקיי. את זוכרת איך

קראו לשכונה שגרת בה?

תאכתי תאקייה. תאכתי תאקייה.

שזה במרכז של בגדד?

לא רע, מקום לא רע.

שכונה של יהודים בבגדד.

יהודים, חנויות, כן, בעיקר יהודים.

אבל האופה היה ערבי, היה לנו מעבר,

00:06:22

עוברת את הבית, את הבית, יוצאת, מולי היה

מאפיה של פיתות עיראקיות. לא היה משהו אחר.

איזה שפה דיברתם בבית?-ערבית.

רק ערבית.

אז כשעלית, ידעת רק ערבית?

רק ערבית. בארץ ידעתי.

איזה בית ספר הלכת?

בית ספר עממי.

כיתה ד'.-של יהודים או

מעורבב?-של יהודים.

00:06:48

אוקיי.-אין לנו מעורבב. לא היה.

ושנה אחרונה הכניסו מורות ערביות.

מה, מה למדתם? איך היה....

חשבון, אנגלית, אנגלית

שפה שנייה הייתה מדוברת,

מכיתה א' לומדים אנגלית. כן.

זה השפה השנייה אנגלית.

לימדו אתכם על ארץ ישראל?-בכלל

לא.-או על יהדות?-בכלל.

זה לא היה קשור?-בכלל.

מקצועות?-לא להזכיר.

00:07:16

חשבון, היסטוריה, בכלל תנ"ך, לא.

בכלל.

אבל זה בית ספר של יהודים.

אבל לא, כן, הוא היה מלמעלה ערבים,

משרד החינוך. כנראה, אני לא זוכרת.

אוקיי. עכשיו בחיי היום יום, יש לך

זכרונות של אוכל, מה בישלו? מה היית אוכלת?

אה, זכרונות, אגיד לך, אני

אהבתי , אבא שלי אומרת לך,

00:07:44

הוא, אני את, אנחנו את אימא

איבדנו בגיל מאוד צעיר,

ואבא שלי היה רבי, אסור לו,

אומרים לי, שהוא יהיה לבד,

הביאו, הוא התחתן עם אישה

והאישה הזו אהבה לבשל,

האישה השנייה, והייתי

יושבת על ידה ורואה.

או אני רק אותה אהבתי. אחותי שנאה

אותה כאילו תפסה את המקום של אמא שלי.

אני אהבתי אותה עד שעלינו ארצה,

היא אוהבת אותה, מביאה

לה מתנות, הכל.

אה, היא עלתה איתכם לארץ גם?

00:08:11

בטח! עלו איתנו לארץ.

קנה וילה בפרדס כץ,

עם גינה, עם הכל. יש לו כסף, אבל

שמת, אח שלי התלבש על הכל. מה לעשות?

אז היא, היא הייתה מבשלת לכם?

הכל. הכל. היא אישה נהדרת

הייתה. לא הביאה ילדים.

היא לא...אז אתם הייתם

כמו הילדים שלה.-כן.

מי דאג לחינוך, לטפל,

לדאוג, לדאוג בבית?

00:08:40

ביומיום?-תראה, אבא לא היה בבית.

כן, אחד האחים הגדולים, אני יודעת.

אחותי.

את זוכרת בגדים מיוחדים?-שמלות.

שמאיפה, מי היה מכין או איך?-כסף?

הייתם הולכים לחייט או ...

או לחייט, כן, מוכן לא קונים.

הולכים לתופרת,

כן. לבשנו שמלות. מכנסיים בכלל לא.

לנשים, לא.

00:09:05

שמלות. את זוכרת תלבושות

מיוחדות באירועים, חתונות?

לובשים יפה, חבל, תמונות

היה, אני לא יודעת.

אה, היו לך תמונות משם?-כזה

דנטל ווולנים כאלה,

לאיזה חתונה או משהו, כן, ולחגים.

שמלות וולנים עם כזה דנטלים, כל מיני.

כן היו תופרים, הבנות, מישהי, כולם תפרו.

גם אני פה תפרתי חליפות אפילו.

כן?-כן.

00:09:34

אוקיי. עכשיו מבחינת דת, הייתם

משפחה שומרת מצוות?-תראה,

אבא שלי, אמרתי לך,-כן.-רבי.

אבל אנחנו לא, לא בשבת, אסור להדליק בשבת

או משהו, אבל כזה מסורתיים בבית. לא

לא משוגעים, דתיים או מה, לא, אצלנו בעיראק

לא הלכו עם זה, אבא שלי היה הולך מגבעת וזהו.

לא היה פיאות?

לא. לא. לא. לא פיאות ולא, ולא כיפה.

בכלל.

ציצית?

00:10:02

לא. אז בפנים לא ראו, לא ראו. כשאתה הולך

לא רואים זה יהודי או ערבי. לא רואים.

התלבשתם כמו הערבים.

חליפות. אני זוכרת אבא שלי לבש חליפות.

אח שלי מכנסיים וחולצה. לא מודגש יהודי.

כן.

מידי פעם היה הפגנה ותפסו את אח שלי.

והיה לו תנ"ך ביד.

ועשה לו ככה, סיפר לנו אח שלי, במקל, שוהאדה?

מה זה? אמר לו,

00:10:30

אח שלי מאוד חכם, זה שבלונדון,

אמר לו זה קוראן של היהודים.

קוראן יהוד. סאלמטאק. כן. כן.

אח לי היה, זה שבלונדון, חריף.

אז בבית היו עושים שבת, אבל לא

יותר שומרים מצוות.-שבת, מדליקים...

- הופה! בהצלחה!

00:10:52

מדליקים נרות, מקדשים, מחכים לאבא שיקדש.

ובבוקר, אוכל כל הזמן אותו שבת, אתה אוכל.

בשבת בבוקר אתה אוכל, ובצהריים

אותו אוכל.-איזה אוכל?

בערב שבת זה הקובה המתוקה חילווה, בשבת

טבית, בבוקר הביצים החומות לא מוותרים,

מה שאומרים פה סביח עשו את זה.

ואוכל מסורתי, כל הזמן אותו דבר.

חגים, את זוכרת משהו מיוחד?

00:11:21

חגים, הולכים לדודים, אה,

חגים בליל, בפסח

היינו נפגשים כל הבני דודים בני דודות

פעם אצל זה וזה,

הולכים לעשות להם את הלחם ה... המצות האלה.

לא היו מצות.

היו אוכל, אופים מצות אבל מיוחד.

אז אני הולכת לעזור לילדים או דודים ודודות,

כולם אצל הדוד הזה, אצל הדוד הזה, ועוד...

00:11:49

עם הילדים עושים ככה,

עוזרים מגלגלים וזה וזה.

עושים למשפחה לשמונה ילדים, כל

משפחה יש לה שמונה, עשר אנשים,

ילדים, אז עושים להם ככה.

אז את זוכרת נגיד את

הערב, ערב חג, ערב פסח?

ערב פסח, נפגשים ...

קוראים הגדות, לפי,

לפי המנהג, לפי מה שכתוב.

לא סוטים ממשהו אחר. כן.

00:12:18

מה עם סוכות?

סוכות, אבא שלי היה עושה סוכה,

הרי בתים היו גם חצר,

בחצר היה ... חבל אין לי תמונות,

לא יודעת איפה התמונות שלי.

אפילו של זה יש לך תמונה?

סוכה, וילונות רקומים מלבן וכל סכך והכל.

כן. וכל משפחה תולה רימון או

00:12:43

לולב וזה, כזה ככה, כל משפחה.

הדוד שלי היה מאוד עשיר,

היה עושה לכל המשפחה זה, זה, זה, זה תולה

תולה. בסוף הסוכות כולם היינו נוסעים אליו,

אליו לקחת את המנה. דוד שלי.

יש לו עכשיו בת רק חיה פה.

איזה מנה הייתם לוקחים?

של הרימון...-ארבעת המינים.-ארבעת המינים,

00:13:11

כל אחד, זה היה לשמואלי, זה

ליחזקאל, זה למועלאן, זה לכן...

הבת שלו גרה ברמת גן, עוד לה סיפורים.

יותר זוכרת.

חגגו לכם, היו איזה ימי הולדת

או,-בכלל.-חגים או משהו?

לא ידענו, אפילו מתי נולדנו, איזה תאריך.

בכלל לא.

אבל גם נשיקה אני לא נתנו לנו חיבוק או משהו.

לא היה פינוק. בוא נאמר את זה. פינוק לא היה.

00:13:41

היו קשוחים.

היו קשוחים. לא יודעת. זה חינוך,

לא חינוך, לא יודעת.

אני אומרת לך בארץ שאלתי את אבא שלי,

אתה פעם נישקת אותנו? עד כדי כך...

מה הוא אמר?

אמר כשישנתם, עברתי לנשק אתכם. למה? לא לפנק.

זה המגדור. היה חינוך ככה.

מה היה היחס לארץ ישראל?-תראה-...

לציונות?

00:14:08

לציונות לא דיברו, אחים שלי היו בהגנה,

ואני בתור, אני ואחי בתור ילדים,

היינו מסתכלים דרך הזכוכיות

היה לנו מרתף היו באים הרבה,

פעם אחד בא שוטר לבן דוד שלי שהוא

מוכר בשכונה, אמר לו שוהאדה,

יענו מה זה שבאים, אמרתי לא, היה

אירוסין ובאו להגיד להם מזל טוב,

צעירים, כולם חבר'ה ביחד. ומאז

יותר לא היו נפגשים אצלנו.

00:14:36

את זה בתור ילדה אני יודעת שכיבו את הנשק

היה לנו כזה עמוד, על זה כזה כמו קן,

שמה שמו נשק. ושרצינו להעביר, אחותי

התלבשה עבאיה, אני עבאיה בתור ילדה כזאתי,

והלכנו עם נשק על הבטן,

להעביר אותו הלאה.

איזה נשק זה היה?

אני חושבת אקדחים, משהו כזה.

על הבטן שמו לנו.

ולא פחדת?

אחותי נתנה לי יד, והיינו

לבושים בתור ערבים.

00:15:06

לא לפחד, בתור פחד,

ערבים לא יגעו בנו.

לבושים ערבים, עבאיה והכל.

והעברנו את זה הלאה,

כי היה בית שלנו מיקוד,

במיקוד שלהם המטרה שלהם על הבית שלנו.

היו הולכים ...

הבן דוד שלי שהוא

כאילו מוכתר של השכונה אמר תזהרו.

שני אחים שלי העבירו אותם לא

ראינו אותם בכלל. עד שנרגע .

00:15:32

הייתה תנועה אצלנו בבית פעילים.-אז

האחים היו מאוד ציוניים.

מאוד פעילים. כן.

והם רצו שכולם יעברו לארץ ישראל?

עובדה ששלחו אותי ואת, זה ... אני כעסתי

על אבא שלי, איך שולחים ילדים לבד ככה?

והיה פחד מהערבים?

ברור. אני, חזרנו מבית ספר, ילד יותר,

חצי ממני, לקח לי את התיק, לקח לי...

ועמדתי ככה, לא עשיתי כלום.

מספיק שהוא ערבי זה פחד.

00:16:03

כן. אוקיי. למה הוא לקח את זה?

כי ערבי, זה השתלט עליי. אנחנו רואים

עלינו יהודים. הכירו אותנו בתור יהודים.

הם לא שמחו שרציתם

לעלות לארץ ישראל.

אני באתי בלתי לגלי. מי שבא אחר כך שנתנו את

העלייה, היתר, לעלות ארצה ולהביא כמה דברים,

אני ברחתי. אני לא, לבשתי חולצה, שמלה

על שמלה, בגד על בגד, ויצאנו ככה.

00:16:31

אז תספרי לי על זה.

מתי, מתי עזבתם?

אני עזבתי איך, הכרזת המדינה, כבר התחיל

התסיסה לצאת הרבה והתחילו לתפוס הרבה

מהתנועה לבית סוהר. והחבר של

אח שלי הכניסו אותו לבית סוהר,

אמרנו זהו זה, אבא שלי לקח, היו מבריחים

ערבים בכסף, היו מבריחים ערבים.

00:16:57

ברחנו בגבול, הגענו לגבול פרס-עיראק.

שמה אנחנו היינו צריכים לתת את הסיסמא

שאנחנו כבר עברנו. נתנו את הסיסמא,

ונשארנו אנחנו עוד בגבול בעיראק.

זה הייתה ... עשינו. אבל יש ערבים טובים

בכסף, כסף מסנוור את עיני האנשים.

00:17:22

אז כסף, כסף, כסף, והעבירו

אותנו לפרס, בפרס היינו איזה,

בהוואז, מהוואז הלכנו לטהרן,

בטהרן היינו במחנה עולים.

זה את ו...?

אח שלי.

אבא, לא בא?

אבא לא. אבא בארץ.

אה, הוא כבר עלה לפניכם?

לא. נשארו בארץ. אח שלי

עבר לפנינו רק אחד, אחד.

00:17:48

והוא היה בקיבוץ.

אנחנו באנו, הגענו לפרס,

לטהרן, מקום בטוח, נשארנו, לימדו אותנו לשיר,

כל היום שלנו אני זוכרת את השיר, לשיר אותו?

תשירי, בטח.

אוי חבל, חבל, חבל, חבל ...

אהה, זהו.

שהגענו...-הנני

כאן...זהו, שרנו את זה,

והיינו הולכים

מטיילים בתוך המחנה.

00:18:13

ופעם בכל אחד בתור שלו נותנים

לו לצאת לראות את העיר. כן.

אז היו נחמדים אליכם

שם?-איך היא הייתה?

בפרס? כולם יהודים שם, פעילי, היה זה,

החבר כנסת שגר ביהוד, איך קוראים לו?

היה חבר כנסת עיראקי, נו, נו, לא זוכרת

את שמו. שמה היו פעילים, מבריח אותם.

יש לכם זהב? יש לכם כסף? יתנו לנו את זה,

אנחנו ניתן לכם בארץ.

וזה לא, הוא גנב את זה.

האח שלי אמר לי אל תתני.

00:18:43

היה לנו בתחתונים מטבעות זהב.

כאלה. באנו. וזהו.

אז אח שלך אמר לא לתת.

כן.- עכשיו, אבא, זאת

אומרת נשאר בעיראק?

אבא נשאר בעיראק.-אז

איך היה להפרד ממנו?

לא, לא, לא היה יחס חיבה, אבאל'ה

וזה, אבא זה אבא, מפרנס, מקיים.

הוא לא רצה לעלות גם?

לא שאלנו, לא ידענו.

00:19:08

אוקיי.- הוא רצה להציל את הילדים, עובדה, את

האח הגדול ואני ועוד, רצו להציל את הילדים.

לא, הוא לא דאג לעצמו. בסוף

התירו לעלות, אז הוא עלה.

כן.-כן.-אז בסוף הוא הצטרף?

הוא, כן, הוא העביר כסף ללונדון,

התבסס פה, בא, קנה וילה, קנה זה. כן.

00:19:29

אז את, אחרי שבעצם הגעת, אחרי שאת בפרס,

לקחו אתכם ...אמרת לטיול שם בעיר גם.

לטהרן, לטהרן.-כן, טהרן.

עיר יפה?-איזה עיר

יפה, יפה, יפה, יפה.

גדולה, רחובות עד, בתור ילדה שרואים

דברים, כבישים כאלה, חנויות,

נדהמים. פעם אחד נותנים

לנו, נתנו לעלות.

מה, אבל בגדד גם הייתה עיר גדולה.

00:19:56

לא כמו הפרס, פרס, פרס

יותר כנראה יותר עשירה.

אוקיי. ומשמה שהייתם

במחנה?-משמה מטוס לישראל.

שער עלייה. ונתנו לנו שלושים

מנות ואז הייתי הולכת,

שלושה כאלו בבית, שמה באוהל

ישנים, נותנים לי שלוש מנות.

שיהיה לי. אח שלי הולך ל...

עד שנאכל.

לא ידעת עברית עדיין.

00:20:26

לא. לא ידענו. רק הרבה זמן. מילה אחת

בעברית לא ידענו.-אז ישנתם באוהל?

ישנו באוהל. בא אח שלי ...

רק את ואח שלך?

כן. אח שלי בא לפנינו הגדול,

בא למחנה עתלית,

אמר אתם לא תהיו באוהל, בוא איתי לקיבוץ.

ומאז נשארתי חמש שנים בקיבוץ, כפר גלעדי.

עשיתי חברת ילדים,

נוער, הייתי פעילה.

אימצו אותי שמה, משפחה.

איזה משפחה היה לי.

00:20:55

כן?-אשכנזים אימצו אותי.

שמחת.

שמחתי, יש לי משפחה, אני באה, אחרי צהרים אין

לי איפה ללכת, איפה לשתות איתם כוס תה. כן.

אוקיי. אז עכשיו אני חוזר טיפה לפרהוד,

מה, את זוכרת עוד משהו מהפרהוד שהיה?

פרהוד, תראה אני זוכרת שפחדנו, סגרנו,

סגרנו את הדלת. אני זוכרת עד היום

00:21:21

שהתחבאתי מתחת לשולחן. פחד היה לנו.

עד שבא הקצין הזה שאבא שלי הבטיח לו,

העביר אותנו למשפחה שלו הערבים,

התייחסו אלינו מאוד יפה. נגמר הפרהוד,

עזבנו את הבית. באו עם הערבים, הלכנו

לבית אחר. ואבא שלי היה עשיר, עשיר.

היו אנשים שהם מתו, או שנפצעו?

אמרו שחתכו יד, חתכו שד, אנסו.

ככה סיפרו.

00:21:48

אני לא נתקלתי בסביבה שלי שמת מישהו.

או במשפחה.

אז איך הייתה ההרגשה להגיע

למקום חדש, לארץ ישראל?

אה, ציונות, אהבה. ציונות, פשוט בלי

לחשוב הרבה. ארץ ישראל. ציונות.

כן.-כן.

איך התרשמת מישראל? איך היה הקבלה...-תראה

זה הייתה,-איך קיבלו אתכם?

אהבה, לא להגיד לא, אין, מה,

זה הכל ציונות.

00:22:16

תיתן לי לאכול חול, זה ציונות, זה אהבה.

לא ראינו משהו אחר. זה ציונות.

יש כאלה שכעסו איך שהתייחסו

אליהם או דברים כאלה.

תראה אחרי זה כבר התחילו

להתמרמר, מה אוהל מה מחנה, זה,

דוד שלי היה דוד מאוד מפורסם,

מהנדס בעיראק,

פתאום אני רואה, אני רואה אותו

באוהל, אבל אהבו, אהבו את הציונות.

היו ציונים. עיראקים

היו ציונים נלהבים.

כן.

00:22:45

שיש לנו מולדת, יש לנו הכל.

את מגדירה את עצמך שהם היו

פליטים, שהיית פליטה או מהגרת?

לא זה ולא זה. אהבת הארץ. באנו, עליתי ארצה,

לא חשבתי לא פליטה ולא מהגרת ולא אומללה

הכל קיבלנו את זה יפה. אני חושבת זה

העדה העיראקית קיבלה את זה מאוד יפה.

כל הרכוש שהשארתם?

00:23:08

כל הרכוש שהשאיר, אז , אבל העביר כסף, אבא

שלי ללונדון. עובדה שקנה וסידר והכל.

איך שמרת על המורשת, על

המסורת מול הילדים שלך, או...?

לא שמרנו.-המשפחה?

לא נזכרנו, בכלל לא דיברתי מילה אחת

לא על עיראק ואיפה גרתי ומה אכלתי.

כלום. כאילו זה נמחק,

כאילו חיים אחרים.

למה?

00:23:35

תשאל אותי, לא יודעת למה.

לא יודעת.

ועכשיו זה, איך זה...-גם לא סיפרתי שעל

סבתא שהייתה להם ולא, כלום.

וזה חשוב לדעתך עכשיו לספר?

-בדיעבד כן.

למה זה חשוב?

בכל זאת שזה מורשת של אימא שלהם, איפה חיה,

איפה, מה עשתה, מה זה... אבל זה הכל נמחק.

איך את מגדירה את עצמך?

יהודיה, עיראקית, ישראלית?

00:24:03

יהודיה, עיראקית בכלל לא, להוריד את זה.

כי זה לא זה. יהודי ישראל, יהודיה.

יהודיה.

יהודיה, שאני אוהבת ארץ ישראל.

כי הקמתי משפחה לתפארת,

כן? יש לך, כמה ילדים, כמה נכדים?

יש לי נכדים, בנות נשואות, מסודרות, ברוך ה'.

נשואות עם אשכנזים.

ועיראקים.

כן.

את מרגישה שפה זה הבית.

00:24:32

זה הבית לחלוטין. הקמתי משפחה.

עם הילדים לא דיברת ערבית?

בכלל לא! בכלל.

היית רוצה לנסוע לבקר?

לא.

למה?

בכלל לא. לבקר?

יש משהו שאת מתגעגעת אליו משמה?

00:24:57

אה, לשכונה שהיינו משחקים , לבית

ספר, אולי, אולי רעיון טוב ללכת

לראות את המקום הזה. אני לא יודעת

אם אני אזכור.

היינו הולכים לקאסר ג'יסר, הגשר הזה, היו

מטיילים. פעם אחד אחים שלי לקחו אותי,

היו עושים על החוף דגים וזה, זה אני זוכרת.

פעם אחת לקחו אותי.

00:25:23

על ה... -אני הייתי רוצה

לראות את זה.-לחוף הים?

לחוף הים, לראות את המקום

שלי, את הבית, אם קיים.

כן.

אני זוכרת, לנו הבית היה, היחידי שהיה לו

תריסים. זה היה מפורסם, תריסים היה לי.

כי בעל הבתים.

כן. כן. נכון. נכון. אבא שלי.-כן.

יש איזה מסר משהו, שאת רוצה להעביר

למי שיראה את זה, לילדים, לנכדים?

00:25:51

מסר? טוב לנו פה, טוב שעלינו ארצה

וטוב שיש לנו מדינה. זה המסר.

טוב

שיוצאים, יצאנו בכזו המונים.

למה זה טוב?

באנו לארץ ישראל, למקום שלנו, שלא יגידו

את יהודיה או ילד יבוא קטן ירביץ לי.

כן.-אתה מבין?

כן.

מספיק שידעתי שהוא ערבי, או אפילו יותר קטן

ממני, ירביץ לי ולקח לי את המחברות והכל.

00:26:18

מספיק אני יודעת שהוא

ערבי, יש לנו פחד.

כאילו לא הרגשת בבית.

לא.

שכאילו הרגשת שהם שולטים?

כן. כן. הם שלטו.

גם הייתה אפליה

בין יהודים לערבים?

תראה, אם היו שכנים, שכנים טובים

בינינו פה ושמה.

אבל לא ... הם שלטו בנו. מספיק שערבי יעמוד

ויורק לך או עשו מה שהם רצו. הערבים. כן.

00:26:48

אבל סך הכל את אומרת היו

שכנים, היתה שכנות טובה.

כן, אבל... -פשוט נזהרתם.

ברחוב ושאתה הולך ויורק עליך אומר

"פוס, יהודי", אין מה לעשות. כן.

בתיה, יש משהו בשפה, איזה בדיחה או

איזה שיר שהיית רוצה לשתף אותנו?

בדיחה? לא, רגע ... בערבית כאילו?

00:27:17

כן. העיראקים אלופים

בבדיחות, שירים, סיפורים.

איזה סיפור אני אספר לך?

אה, אני אספר לך בדיחה.

בקיץ היו יושנים על

הגג, והיה כילה, כלי...-כילה.

כילה, כן, לכל מיטה יש כילה. בבוקר

השכם הולכים לבית כנסת,

00:27:44

להתפלל שחרית, אישה יושנת, בעלה

הלך לתפילה, קוראים לו משה,

משה רואה שהיא לבד, משה אחר,

קפץ אליה למיטה, אמרה מה אתה עושה?

אמר לה מה זה חשוב, אני , אני

משה הוא משה, מה זה? זהו.

כן.

00:28:14

יש איזה שיר שהייתם שרים?

מה אתה עושה, משחק

ממני...כל זה יראו?

מה, זה יפה!

בתיה שביט

מראיינ/ת -
אלעד בן אלול
אורך הסרטון:
00:29:04
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
בגדד
,
עירק
פלייליסט (0)
00:00:00

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש