מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:15

שם המשפחה שלי בעיראק, לא פה, היה עזר. אני חוזר על המילה, עזר. שמי הפרטי, אדמון. מעולם לא היה אדמונד כנראה שהתכוונו לאדמונד אבל אף פעם לא הייתה לי את ה-ד' בסוף.

00:00:45

עזרא הסופר קבור לא רחוק מהעיר בצרה והמקום נקרא בעיראק 'עזר'. ויש משפחה אחת ויחידה בעיראק שהיא 'עזר'. 

00:01:15

נולדתי ב-1938 למשפחה ענפה עשירה, התעסקו במסחר כמובן. כילד קטן הלכתי לגן ילדים שזה לא היה

-לא היה מקובל?

00:01:45

לא עניין של מקובל, לא היה קיים. אבל היות ו'אליאנס' הייתה אז ל'אליאנס' הייתה כיתה של טרום בית ספר יסודי. אז הייתי אני חושב שנה אחת בגן ילדים?

-גיל 5?

כן. ואחרי כן למדתי שנתיים ב'אליאנס'

00:02:15

ועקב מעבר בית, בנינו בית שם בבצרה, אבי בנה אז עברתי לבית ספר כללי יחד עם אוכלוסיה נוצרית ומוסלמית.

00:02:45

בכיתה הייתי בספסל אחד עם בשם צבאח אחמד סאלם אלצבאח, היום הוא אמיר של כווית. והחוצפה שלו, שהנציג שלו באו"ם רוצה לשלוח לכאן משלחת לשמור על תושבי עזה ולבקר אותם, זה החבר שלי. 

00:03:15

היינו חברים בנפש, חברי ילדות טובה לא שנה אחת. כווית זה לא רחוק מעיראק, זה רחוק מבצרה. ובימים ההם לא היה להם נפט, היה מדבר.

00:03:45

ואז שלחו את האמיר, הסבא שלו, שלח את הבן לבצרה והם גרו כדי להתחנך בבצרה. והיה לו שני בית אחד זה הארם, ארמון של נשים ואחד של גברים. ובינהם היה בניין שגידלו שמה נצים, נץ לציד 

00:04:15

גברים לא נכנסו לארמון של הנשים ואני הייתי הזכר, אמנם ילד, הזכר היחידי שנכנס לארמון ועוד יהודי. 

למה נכנסת?

-לא, עם החבר שלי. הוא היה בא אלי הביתה, אני הולך אליו הביתה. היינו ביחסים טובים בימים ההם. עוד לא התחילו הבעיות כאן בארץ.

00:04:45

הספקתי להרגיש חלק ממלחמת העולם ה-2 וכמובן שכילד קטן הרגשתי את המהפכה של קלאני שנקרא הפרהוד. הייתי בן שלוש וחצי-ארבע והרגשתי שיש מתח כילד

00:05:15

לסביבה שלנו לא הגיע שום דבר אבל ידוע לנו על שכנים רחוקים שהם סבלו מרדיפות. 

-הפרהוד היה גם בבצרה, לא רק בבגדד?

-כן, בבגדד היה העיקר

זה עמדתי להגיד, אבל זה הגיע גם לבצרה בהחלט.

00:05:45

עיראק עשירה בתמרים ודקלים, עוד לא גילו אז את הנפט. המסחר היחידי שלה היה דרך העיר הנמל בצרה שהיא נמצאת בשפך של שני הנהרות, הפרת והחידקל במה שנקרא 'שט אל ערב' וזה נשפך למפרץ הפרסי ומשם כל המסחר, ייצוא וייבוא באניות.

00:06:15

אבי היה עמיל מכס מהשורה הראשונה הרוויח הרבה כסף. לא היינו עשירים, לסבר את האוזן קצין מכס היה מרוויח 5 דינר לחודש והוא היה צריך לבדוק את הסחורות, זה לא כמו שהיום קונטיינרים

00:06:45

אלא סחורות זה היה או בתפזורת או בכל מיני צורות, באלות של בדים וכו' שמגיע מהמזרח ובים זה מקבל גלי ים אז יש נזק ומי שמחליט כמה נזק זה הקצין, והקצין מחליט אם הנזק הוא 15%,11% או 20%.

00:07:15

עכשיו כמה שיותר נזק זה טוב לסוחר ליבואן.

מי מבצע לו את העבודה? עמיל המכס.

אז קצין המכס היה מלווה דינר או חצי דינר שאף לא היה מחזיר אותו וזה צורה של מה שנקרא 'בקשיש', שוחד וכו'.

00:07:45

כך שהיה מקום להרוויח כסף, גם היבואן היה מפריש לעמיל מכס, מצבנו היה טוב. הייתה תקופה שהיו לנו שני משרתים בבית אבל תמיד היה לנו משרת.

00:08:15

חיינו כקהילה מאד מאוחדת, הרוב היו במעמד בינוני ומעלה, היה גם מעמד נמוך.

קהילה גדולה? -בצרה

קהילה גדולה מספר 2.

אני מתלוצץ עם הבגדדים ואני אומר להם אנחנו לא מכירים בכם בתור הבבלים האמיתיים.

00:08:45

אנחנו הבבלים האמיתיים. סיפרתי לך על עזרא הסופר, אז כל חג שבועות אנחנו בבית לא היינו דתיים חרדים, אמא שמרה שבת. הייתה לנו עוד אישה בבית, אחות של אמא, סיפור ארוך שמאז מלחמת העולם ה-1 

00:09:15

בעלה נלקח למלחמה כבשר תותחים, לא חזר. ושלושה אחים אחד מהם היה מנהל בנק בבחריין, שניים אחרים ברחו מעיראק כדי לא להתגייס לצבא. תמיד מי שהלך, לא חזר ואז ברחו, אחד למצרים ואחד לצרפת ואחרי כן אחד לאמריקה.

00:09:45

אחים של אמא?

- אחים אל אמא. כך שנשארו ההורים והאחות הגדולה שבעלה לא חזר. ופקחתי את העיניים בגיל אפס יש אישה בבית, אישה נוספת. היא חיה איתנו שנים יש לה חדר ביחד איתנו, שמה לא הולכים לזארה לבגדים אלא לוקחים, קונים בד בשוק של הבדים, הולכים לתופרת ומה שתפרה לאמא תפרה גם אחותה.

00:10:15

והיא חיה איתנו כאן, הזכרתי אותה כי היא הייתה אדוקה מאד. הגיעה לארץ וכתבו לה ספר תורה. אמי שמרה על שבת, אנחנו לא הדלקנו אש אבל היינו מדליקים אור בבית. הולכים כמובן בחגים לבית כנסת, יום כיפור זה יום כיפור, פסח זה פסח כהלכתו כמו שצריך.

00:10:45

לא היה לנו כלים של בשר וחלב בבית,אבל כשמגיע פסח כן. בכלל כל העניין של הדת בעיראק ומשם התלמוד והרבנים הגדולים, הבן איש חי 

00:11:15

אבל לא הייתה אדיקות כזאת, לא הייתה חרדיות כאן, לקחו את הדת בצורה יפה ואנשים אהבו להיות בתוך הדת ולא נמנעו. על עצמי היה לי תחביב לאסוף בולים וכדי להגיע לזה היה צריך להכין גרעיני דלעת.

00:11:45

היא הייתי ללכת לשוק לקנות, אישה יהודיה לא יצאה לשוק לקניות, גברים יצאו. אז בהתחלה אבא, אנחנו שלושה אחים אני הכי צעיר, הבכור נפטר לפני שנה וחצי אז הגיע תורו לפני בית ספר, יוצא לעשות קניות לפי הזמנות של אמא מה צריך.

00:12:15

מקרר היה? -היה מקרר על קרח כמובן.

היה על קרח לא היה חשמלי. היה לנו בית גדול הרבה חדרים עם פאטיו בפנים ומסביב חדרים, חדרי אירוח

00:12:45

אחרי כן, הוא מסיים מספר 2 מתחיל ללכת לקניות מגיעים לשוק, סבלים עומדים בשוק בוחרים אחד מהסבלים, הוא מלווה אותך עם סל גדול ושמים בפנים הוא שם את זה על הראש ואנחנו עושים את הקניות, כשהגיע התור שלי הייתי מגיע לחנויות איפה שיש דלעת אוספים בשבילי את הגרעינים, הייתי מנקה אותם

00:13:15

וכל האורחים שבאו אלי, שעבדו עם אבא בעמילות מכס, אז התכתבות עם חוץ לארץ, אז היו לי בולים והיו לי סדרות של בולים אז הייתי מוציא הרבה מאד כסף ולצורך זה הייתי מכין גרעינים ומוכר להם 

00:13:45

הם נתנו לי. סבא וסבתא גרו אצלנו, לא בבית החדש כי הם נפטרו בבית הישן. הבית הישן היה גדול והבית החדש כבר היינו ליד הנהר שיש בבצרה.

00:14:15

היינו מעורים מאד בקהילה, האנגלים שלטו כמובן אחרי מלחמת העולם ה-1. זה היה מעין מנדט בריטי שנמצא שם.

-והמעבר לשכונה החדשה זה מעבר למשהו מודרני יותר?

-סופר מודרני.

00:14:45

הבית החדש הזה בימים ההם סופר סופר מודרני.

-מה זה סופר מודרני?

משהו בסדר גודל כזה. עשוי אבן

-והישן ממה היה עשוי?

-עשוי אבן אבל ישנה. כאן זה אבנים מסותתות. חיינו במצב טוב היינו גם עושים טיולים אחת ל...

00:15:15

דיברתי על דת, בשבועות זה חובה זה מובן אליו זה לא רק אנחנו יוצאים לטיול לעזר. אנחנו משפחת עזר הולכים לעזר. אבל כשהגענו כאן לארץ, ושאלו מה שם המשפחה אמרנו 'עזר' וההוא שכתב מה הוא שמע? 

00:15:45

עוזר -ואני זה נשאר עוזר. אז יש כאלה ששנינו את זה לעֶזֶר והרוב נשארו עוזר. התחילה אחרי הפרהוד

-רגע אבל שבועות הולכים לקבר עזרא אמרת?

לעזרא הסופר, כן. ונשארים שם לוקחים אוכל ועניינים קמפינג.

00:16:15

על יד הקבר של עזרא הסופר שום דבר דתי. -מה זה קשור שבועות ועזרא הסופר? מה הקשר? כי זה חג הביכורים והביכורים היו לעזרא הסופר. אלה בבגדד היו הולכים לקבר יחזקאל הנביא. להביא ביכורים, הבנתי. -ואז היות וזה ביכורים אז הביכורים באו, 

00:16:45

היה גם ביכורים שדה היו כמובן ובנוסף לזה היו עושים מאכלים מיוחדים של בלינצס כאלה בחג הביכורים, אבל היה גם ביכורים של ביכורי שדה. 

00:17:15

ולקחו את זה גם לבקר לצאת וזה היה, אין שנה שלא היינו יוצאים לעזר, עזר זה עזרא הסופר. התחילו הבעיות אחרי הפרהוד -הפרהוד זה שנת 41'? כשאתה בן 3 

00:17:45

התנועה הציונית התחילה לפעול, שני האחים שלי מבוגרים ממני השני מעלי שנתיים וכמה חודשים והבכור ארבע ומשהו שנים. 

00:18:15

הם השתלבו בתנועה הציונית אז בבית היו סליקים קטנים. בכסא מתחת היה מקום שאפשר היה לשלוף ניירות שכתבו בעברית. 

00:18:45

אנחנו מגיל צעיר הגיע אלינו פעמיים בשבוע, לא יודע או הוא רב, מלמד אותנו עברית. אבא כותב עברית בכתב רש"י כמובן קורא רש"י, קורא את התורה ולא יודע לדבר עברית. 

00:19:15

גם אני למדתי כתב רש"י יודע כתב רש"י עד היום קורא וכותב, כמובן קורא עברית. הגעתי לארץ, לא יודע לדבר. לוקח זמן. זאת אומרת יודע לקרוא ולא יודע לדבר. רוב יהדות עיראק כזאת. לא כולם הלכו לרש"י כי לא כולם קיבלו רב בבית 

00:19:45

אבל קראו ומי שעשה הגיע לבר מצווה, היה עולה לתורה והיו מגיעים לבית הכנסת היינו מגיעים לבתי כנסת מפוארים ענקיים שהוא היו שמה מלאים בספרי תורה, זה מקום ענק וארונות ארונות, לא להגזים.

00:20:15

לא עשרות, אני לא יודע אולי כילד קטן, מעל עשרות 50-80 ספרי תורה מסביב כי כל אחד תרם ספר תורה ורצה לגדול כך שזה לא חשוב אם יש 100 או 2, העיקר ספר אחד ומה שכתוב בו. 

00:20:45

התחילו בעיות, ממריצים אותם ושני האחים שלי בורחים לארץ. בעצם מאז שאתה זוכר את עצמך, יש בעיות. כן, אבל אישית ממשית לא הרגשתי את זה על עצמי. אני זוכר, באו אחרי מלחמת השחרור כאן

00:21:15

התחילו להגיע פליטים מפלשתינה לבצרה ולא רחוק מהמקום שגרנו. אבל לפני זה, עוד התחילו כאן כל מיני בעיות התנגדויות. למרות שהקהילה חיה בעיראק לאורך שנים טוב מאד והחזיקה את הכלכלה שלה.

00:21:45

עד היום הם אוכלים את זה, מצטערים שעזבו כאן יהודים. שני האחים שלי ברחו לארץ דרך ה'שט אל -ערב', לעבור בסירה לעבדאן, עבדאן זה צד שני של ה'שט אל-ערב', של פרס. ומשם להאווז ומשם לטהרן ומטהרן טיסה לארץ. 

00:22:15

ומטהרן היה מותר להגיע לארץ? כמובן, זה היה בתקופה של השאה הפרסי. אז בני כמה הם היו האחים שלך כשהם עשו את זה? 17 ו-14.5. -ממש ילדים. 

00:22:45

כן. לא היה פשוט לברוח והיו מבריחים ותלאות. אתה חושב שההורים ידעו שהם עומדים לברוח? כמובן, בהסכמה. זאת אומרת לא בדיוק הסכימו.

00:23:15

אבי היה מוכר בעיר בצרה, אהבו לצאת לבלות ללכת לברים או משהו כזה, רקדניות בטן וכו'. והיה מתרועע עם שועים מהעיר, שופטים שאחרי כן שפטו אותנו. אותם אלה שהיה משחק איתם פוקר כדי להפסיד, את מבינה מה הכוונה?

00:23:45

לשחק פוקר כדי להפסיד? זה מן צורה של שוחד. לא היה לו נוח שילדים שלו עוזבים את הארץ, מהבחינה הזאת שהוא מוכר.

00:24:15

זה לא היה פשוט וחלק מבתים בעיראק בבצרה שימשו את אנשי העליה כי לא עברו מבגדד לאיראן, היו חייבים להגיע לבצרה אל שבאו מבגדד או מכל מיני מקומות 

00:24:45

למשל, נירה היא הגיעה קודם לבצרה ואיפה בבצרה? משתכנת אצל אחת ממשפחות היהודים אז היו משכנים אותם ללילה, לפעמים לשני לילות עד שהיה מסתדר עם המבריחים. זאת אומרת שהקהילה הייתה שותפה. -חלק גדול. לא הייתה נהירה ענקית לארץ, חיו בסדר. 

00:25:15

ושמעו ששמה זה מדבר צין וכו' וכו' וזה אמיתי, הדיווח היה אמיתי. אז מה דחף את אבא ואמא להגיד תברחו? -אנחנו, הילדים. רצו? -מאד. אחרי שהם השתלבו בתנועה הציונית אז זה כאן זה לימודים ואחרי כן יצאו עם מקלות לקפא"פ 

00:25:45

והיו כאלה שהגיעו לכלי ירי באיזשהו מקום שהיו מתאמנים הגנה עצמית אחרי כל מה שהיה בפרהוד. עזבו, אז התחילו להתנכל לי כילד ברחוב כי שני האחים שלי ברחו. 

00:26:15

כולם ידעו את זה, זה נודע. -כמובן, הם אינם לא נמצאים אז מיד יודעים. ואז ברחוב היו כאלה שהיו מורידים לי כאפה פה ושם גם בבית הספר. לא היה קל. מה העיראקים רצו שתעשו? מצד אחד התנכלו לכם שאתם שם, והתנכלו לאלה שברחו. 

00:26:45

מה היה ההגיון, מה הם רצו שהיהודים יעשו? זאת הייתה מלוכה, מלוכה שנשלטה על ידי אנגלים. עשו מהפכה ב-41', העם. מי זה ההעם? -דלת העם.

00:27:15

דלת העם, היו התקממויות אבל תמיד פחדו. שם היה פחד מהמשטרה, שוטר זה שוטר. היהודים החזיקו כלכלה והחזיקו חינוך ובתי ספר גם בבתי ספר כלליים היו יהודים מורים, באוניברסיטאות גם כן. מה הם רצו? 

00:27:45

לא היה בידיים שלהם. המהפכה הזאת שינתה סדרי עולם. מה שהיה הלך ברוטינה קבועה ובאופן פתאומי יש זעזוע ובעקבות הזעזוע מלחמת עולם, נאצים וכו'. והנאצים הגיעו לעיראק והשפיעו וחאג' אמין אל חוסייני מכאן דחף את הידיים שלו גם כן. 

00:28:15

אז חלק מהיהודים התחילו לברוח ונאלצנו גם אנחנו לברוח. אני עצרתי אותך בזה שאמרת שהרביצו לך ברחוב בגלל שהאחים שלך ברחו. לא בגלל ישראל, זה כבר היה בשנים מאוחרות יותר אני מדבר. 

00:28:45

הם ברחו בסוף 49', זה כבר אחרי מלחמת העצמאות. כן אחרי מלחמת השחרור, אז בזמנים האלה מלחמת העולם הרגשנו אותה. הרגשנו מטוסים פה ושם, אני כילד שואל מה עושים מטוסים כאן של בנות הברית ושל כל מה שהולך שם. 

00:29:15

ואיכשהו ב-49' להורים לא נותר אלא להגיע לישראל. וזה עדיין לא חוקי? -זה עדיין לא חוקי עדיין יש לנו שתי נשים ושני זכרים, אבא ואני, אני ילד 

00:29:45

לאורך השנים על גדות ה'שט אל-ערב' והנהר, במיוחד 'שט אל-ערב' יוצאים התושבים בגונדלות, יהודים מוסלמים לא חשוב מה. הגונדולה זאת סירה עם משוטים ויושבים על מושבים מרופדים עם כריות וכו' 

00:30:15

ובאמצע שולחן ויש ויסקי, ויש ערק ויש מזטים וכל מיני עניינים ואז זה מקובל בקיץ אז לוקחים על זה טרמפ, לא מוכרים את הבית, אי פשר למכור נכס. אי אפשר למכור כי אז ידעו שאתם בורחים. -בוודאי. 

00:30:45

אז אי אפשר למכור, אז עזבנו את הנכס. היה לו נכס בהאווז בזמנו בעבר הגדול. עשה עסקים איתו, וההוא לא שילם לו, והיה משפט באיראן בפרס והשופט העביר את הנכסים שלו שזה בית עם גאראג' עם ניירות ותעודות זה נמצא.

00:31:15

היה מקובל כמו שכאן להציל את האדמות, אז שמה זה להציל תמרים. אז אתה קונה שטח שמכיל 5000 עצי תמר, 3000 כל אחד בהתאם ליכולת אז היה גם כזה דבר. הכל עזבנו. 

00:31:45

ועברנו בתרגיל הזה, הלבישו אותי בחמש גופיות כדי שאקח יותר דברים איתנו, עוד לבוש. בן כמה היית? -הייתי בן 13. והיית שותף. -לא לא, 11. הייתי שותף, כמובן שותף. 

00:32:15

ידעת. -כן. אני לא סיימתי את היסודי, היסודי שמה זה היה 6 כיתות, כמו בסיסטמה האנגלית. 6 כיתות יסודי, 3 כיתות ביניים שזה נקרא (ערבית) ואחרי כן העליון זה שנתיים אחרונות של בית ספר תיכון.

00:32:45

כלומר 3,6, ו-2. ובאמצע יש מבחנים. יש מבחן של סוף יסודי, מבחן של סוף הביניים (ערבית) ואחרי כן יש עליון. ואני הגעתי כבר לסוף יסודי. סוף יסודי היא רק אנגלית סיסטמה אנגלית. 

00:33:15

לומד אנגלית, לומד היסטוריה, לומד גיאוגרפיה כמובן מתמטיקה.תנ"ך, לא. בעבר בכיתות א' וב' למדתי צרפתית וזה נעלם. עברנו את הצד השני לא רק אנחנו עוד משפחה, 

00:33:45

משפחת זליכה מבצרה, שהיא משפחה מכובדת. ונתפסים. למרות ששיחדנו גם את המבריחים שמקבלים כסף עבור ההברחה. אבי ישב חודש בבית סוהר, אני ישבתי שלושה ימים. בן 11. -שלושה ימים, לא היה לי מזרן אלא מניחים את הראש על איזה  

00:34:15

אבן בניין ולוקחים חולצה ושמים על זה. ילד קטן. שתי הנשים, אמא ואחותה, בבית של המוכתאר היהודי, של ראש הקהילה היהודית. אחרי חודש ומשהו משתחרר ועוד פעם מנסים לברוח. 

00:34:45

היה קודם משפט ומי שופט? -ההוא שהיה משחק איתו פוקר. ואז קונס אותו ב-80 דינר פר קפיטה. -שזה הרבה? 80 דינר זה הרבה, אמרתי 5 דינר זה משכורת חודשית של קצין מכס. וודאי, 80 דינר פר קפיטה.

00:35:15

משלמים באיזשהו אופן  כי נלקחו כספים. מחכים. ואז עוד פעם, כבר מתחילים לעשות בעיות לא כולם. מתחילים לעשות בעיות לאבא, לי בעיות יותר חמורות ואז עוד פעם בורחים את הגבול כאשר שומעים שיש הסדר עם ראש ממשלת עיראק, נורי סעיד,

00:35:45

של הסדר שמספרים, אני לא יודע מה האמת, שכל יהודי שיוצא בטיסה מעיראק משלמים עליו 50 דינר לממשלה או לנורי סעיד לא יודעים למי. מי משלם? - היהודים. אתה משלם. -אני לא משלם, אלא זה בא מהתנועה הציונית.  

00:36:15

התנועה הציונית משלמת -משלמת, עם שלמה הלל, לא יודע מה הפרטים. אלה הסיפורים שממשלת עיראק קיבלה על כל יהודי שעלה. והתנאי היה שהוא יוותר על האזרחות העיראקית שלו. אבא ואני לא היינו בתוך זה,עוד פעם ברחנו את הגבול 

00:36:45

והחלטנו שזה יותר מדי מסוכן לנשים והיות ויש כבר מעבר שאפשר לעלות אז נשארו אמי ואחותה, דודתי, שיעלו בעליה לגלית והן וויתרו על האזרחות. אנחנו לא וויתרנו, לא יכולנו להישאר שם. 

00:37:15

הצלחנו הפעם לעבור למקום שנקרא עבדאן, משם לאיזה מקום שנקרא מחמארה, אחרי כן עוד מקום זה היה זוועתי, זה ללון ברפתות שלא מקורות והדרך הייתה קשה. ומי מוביל אתכם? -מבריחים. שהם שייכים לתנועה הציונית? -כן, לא ציינתי את זה 

00:37:45

בעבר, לפני שיוצאים שולחים מזוודות עם בגדים עם המבריחים, לא ביחד איתנו, ולא לוקחים לגונדולה מזוודות. אז מזוודות הלכו ולא ראינו אותן. גם בפעם השניה כשעוד פעם הבריחו אותנו גם מזוודות הלכו, הכי קל. בשביל מה לך להחזיר הרי מי יגיד לאותו מבריח, הוא מהכפר. 

00:38:15

ואנחנו מגיעים בסופו של דבר להוואז, בדרך מאד קשה. אני זוכר זה היה זוועתי. אי אפשר לישון כי אכלו אותנו היתושים, וכל יתוש היה בגודל מלמיליאן. כמה ימים זה הדרך הזאת? -לא הרבה יומיים-שלושה, עד שהגענו לטהרן. 

00:38:45

שלושה ימים, אבל כל פעם עברנו מקום אחר להסתתר. זה מסתור, אז לכן שמו אותנו ברפתות. הגענו לטהרן, בטהרן יש בית עלמין יהודי ויש מבנה על ידו ושם ממוקמים עד שזזים לטיסה. 

00:39:15

היינו תקופה יותר מהנדרש מסיבה זו אחרת. -שבוע, שבועיים? לא, היינו מעל חודש-חודש וחצי כי אנשים שלא היה להם מה לעשות שמה שיחקו פוקר ואלה המארגנים שמה שיחקו פוקר 

00:39:45

ולא היו מעוניינים שהוא יסע ויעזוב, אז השאירו אותו וזה מה יש. לא פחדתי כי הייתי על יד אבא שלא שידר פחדים אלא שידר אומץ ועל יד מישהו בטוח בעצמו, והוא היה תמיד בטוח בעצמו, אז היה לי נוח איתו. 

00:40:15

כך שלא נכנסתי לחרדות. -סמכת עליו במהלך הזה? ללא שום ספק. והגענו, הביאו אותנו לשער העליה מה עושים כאן בארץ בשער עליה? בשער העליה נותנים איזשהו צריף 

00:40:45

והוא מתוודע שמה למישהו למחרת, לא זוכר איפה ישנו בלילה הראשון זה היה עמוס למחרת הוא שואל את על מישהו איפה הוא גר, אז אומרים לו דוד עזר גר בעכו. מה זה עכו? עכו זה עיר שדוברת ערבית. 

00:41:15

מי שואל? אבא שואל? ומי זה דוד עזר? -בן דוד. אבי כמובן כתב ושלט באנגלית, זאת הייתה עבודה שלו. ערבית כמובן ועברית כמו שאמרתי מה הייתה העברית שלו. שלוש שפות. כך שכאן לבוא ולדבר בארץ לא היה דבר ידוע. 

00:41:45

ואז הוא מחליט אני לא נשאר כאן, מאיגרא רמה בשבילו לבירא עמיקתא כאן לצריף הזה שלו מחליט לצאת לעכו. באותו יום מזמינים מונית ונוסעים לעכו. בינתיים העבירו את כל הדברים שלנו לבית ליד, למעברת בית-ליד אוהלים. 

00:42:15

את מה שנשאר לנו, את מה שהיה לנו שם. מה היה שם? לא יודע איכשהו הגיעו ביום השני, הגיעו לחיפה לשער העליה אבל הגיעו לשוק וקנה קפה לא יודע מאיפה. על כל פנים השכנים שמה נכנסו אהבו קפה, אז היה קפה. 

00:42:45

יצאנו לבקר במעברה בבית ליד כי העבירו כמה מהדברים שלנו ולקחנו אותם. וישר התמקמנו בעכו. -דילגתם על המעברה. לא היינו אף פעם במעברה, היינו בשער העליה לילה. לא היינו במעברה אף פעם, לא היה יכול לסבול את זה. כמובן רק אני והוא. 

00:43:15

שני אחים שלי, שאלנו אז אחד היה בקיבוץ קיסריה אז לא קראו לזה שדות ים, קיבוץ קיסריה. והשני היה ביגור. -איך מצאתם אותם? מפה לאוזן, שומעים, שואלים. 

00:43:45

גם האנשים שהתעסקו עם העולים ידעו כשקיבלו אותם מי נמצא ולאן הגיעו. אז דבר ראשון הגענו לעכו, ומה עושים בעכו? צריך לגור. מצאתם את הבן דוד? -כן, כמובן. אז הוא מארגן לנו דמי מפתח. 

00:44:15

יש מה שנקרא בתים עזובים של ערביי ישראל נשארו חלק סגורים ואז עמידר טיפלה בזה, דמי מפתח משלמים לא לאיש אלא לעמידר ובאיזשהו זמן זה חוזר לעמידר. 

00:44:45

הולכים לבקר את האחים. אמי ודודתי עדיין בעיראק. אז הראשון שהולכים זה מספר שניים, הבינוני, הוא עובד בנגריה. כמה זמן הם הגיעו לפניכם? - שבעה חודשים.

00:45:15

עובד בנגריה, תוך כדי העבודה איבד מהקמיצה הולכים לבקר את הבכור בקיסריה, לוקחים מונית נוסעים לקיסריה. 

00:45:45

איפה הוא נמצא? הוא נמצא במתבן. והולכים לקרוא לו ואז הוא רואה את הבכור שלו, שמיועד ללכת ללמוד, בעיראק איפה הולכים ללמוד - לא יודעת. באנגליה, ללונדון. הולכים ללונדון מיועד לסיים 

00:46:15

תיכון וללכת ללונדון הוא רואה אותו עם חבילה על הכתפיים, סבל. (ערבית) בעיראק זה הכי נמוך, ההוא חוטף קריזה, הבכור שלי סבל? לא משנה זה עבר את השלבים האלה, כן זה מה שהיה. והאחים היו מרוצים? האחים שמחו במה שהם היו? 

00:46:45

ככה. טוב, עמיל מכס, שפה יודע מה העניינים במכס מדינה שרק עכשיו קמה, אין שום ייבוא אין שום ייצוא, פרטי הכל ממשלתי. 

00:47:15

מה עושה עמיל מכס? אין עבודה. גם לא הממשלה לא צריכה עמילות מכס. מה עושה? ההוא הדוד, היה לו לו חנות פלאפל בחיפה. אני לא יודע אם אתם יודעים איפה שהייתה תחנת האוטבוסים המרכזית של חיפה 

00:48:15

במושבה הגרמנית למטה, רח' יפו. ואבי הולך למכור פלאפל. היה יוצא מהעבודה בנמל קבוע עם חליפה בקיץ -בבצרה? 

00:48:45

בבצרה, בחליפה ומאיזה בד? בד בהיר כזה בז' בהיר כמו שהאנגלים עם הכובע שעשוי מפקק בפנים ומרופד בבד, כובע קיץ. 

00:49:55

עכשיו כאן הוא מגיע למכור פלאפל עם עניבה ולנסוע מעכו לחיפה והבכור עוזב את קיסריה ובא לעבוד איתו, לעזור לו. 

00:50:25

זה לא הולך, סוגרים. ההוא מתגייס לחיל הים ואבי חוזר לעכו. מה עושה? פותח מסעדה. מה הוא יעשה? אין שפה, מסעדה. זוועה, אם אני בגיל הזה עדיין מתרגש ובוכה. 

00:50:55

הערצנו אותו, את האבא, אהבנו אותו והערצנו אותו והיה נעים הליכות, איש עם הבנה, איש משכיל. באופן פתאומי נופל לכזה מצב. פותח מסעדה בעכו, בעיר העתיקה. ומגיעים פלאחים 

00:51:25

והוא בא למסעדה לעבוד עם עניבה ועם ז'קט קבוע זה הבדל. וההוא קורא לו ככה, זה בא מהכפר עם נעל מלאה בוץ בלי גרביים ועושה לו ככה ו'תנגב את השולחן'. 

00:51:55

אצל מישהו שבא משם איפה שמדליקים לרקדנית בטן וככה זה היה בשביל שופוני, סיגריה שלה שאחרי שמסיימת לרקוד מדליקים לה את זה עם דינר. לוקחים את הדינר, מדליקים אותו ועם הדינר. כי זה ככה, ההוא עושה לו ככה וזה. 

00:52:25

זה גמר עליו כל הנושא הזה, ממש גמר עליו. ואנחנו רואים את זה ואנחנו עוזרים. אני בינתיים לומד בית ספר יסודי, שמים אותי בכיתה ג'. שאתה כבר בכיתה ו' -אני סיימתי כמעט יסודי שמה אבל נראיתי קטן, 

00:52:55

אבי לא הגיע כדי לרשום בבית הספר, ראו ילד קטן בגיל כזה טוב, שמו אותי בכיתה ג'. מורה נפלאה, פנינה, רואה שאין לי עברית אבל זה לא 

00:53:25

וזה היה לקראת סוף שנה ל-ד', אני עובר  מפנינה גופר ליוסף עש, רואה שזה לא עסק מ-ד' עושים מבחנים, שלושה מבחנים, שלוש ארבע בחינות, ל-ו'.

00:53:55

עוד לא מספיק. גיאוגרפיה, מתמטיקה  חשבון מה שנקרא, אחוזים -הוא יודע. בינתיים אני בספורט, אני בכיתה ד' אלוף הארץ לנוער בפינג פונג.

00:54:25

אז החזה מתנפח, מה זה ילד קטן.  אז ממשיך כמו שאמרתי מ-ד' ל-ו' מ-ו' ל-ח', ועדיין חסרה לי שנה.

00:54:55

ואז היה המשך לימוד בעכו בימים ההם. אנחנו מדברים על 1954. היו כיתות עם שם, לא היה בית ספר תיכון. שמענו לא כל כך נחמד על רמת הלימודים ואני מחליט שאני צריך יותר מזה, אני כילד, 

00:55:25

בינתיים אמא הגיעה? כן, אמא הגיעה בעליה ליגלית. כמובן שאמא הגיעה ועברנו לבית יותר מפואר, יותר גדול. זאת אומרת שוב, דמי מפתח מקום מאד מרכזי איפה שמגדלאור, מול ים עם בלקון גדול, מרפסת יפה ומסעדות. 

00:55:55

ואני רוצה לקפוץ כיתה כדי להשלים את הגיל. אני מגיע לקרית חיים, היה הסדר של עיריית עכו עם קרית חיים של תלמידים שרוצים להמשיך תיכון שם, למרות שיש כיתות המשך. אז אני הולך למנהל בית הספר, אליעזר כגן, כילד 

00:56:25

ואני אומר לו 'תשמע יש לי בעיה של שנה זה וזה אני מבקש שתגיד לי אני אעשה בחינות מה שאתם רוצים בחופש, אני עובר אני קופץ כיתה'. אתה כבר שולט בעברית -בוודאי, שלא תהיה אי הבנה. אני מגיע לבית ספר יסודי בעכו 

00:56:55

מגיע לבית ספר יסודי, איך אני מתלבש? חליפה. אני בא עם חליפה, זה ז'קט לפעמים עם עניבה או מכנסיים קצרים או מכנסיים ארוכים. ותלמידים הולכים עם חאקי או עם משהו כמו קורדרוי 

00:57:25

כזה אפור שהיה, חורפי כזה. ואני, צוחקים עלי. אז אני בא הביתה ואומר אני רוצה חאקי, 'מה פתאום חאקי!'. ויכוח, זה לא עזר להם הלכתי עם חאקי, הלכתי כמו כולם. 

00:57:55

והגעתי לקריית חיים למנהל בית הספר הפך להיות ד"ר אליעזר כגן אנחנו עשינו לו את העבודה השחורה של הדוקטורט שלו, ליקטנו לו כל מיני מילים בתנ"ך הוא הוציא כמה פעמים הוצאת את המילה 'משה' ו'אברהם' ו'אליהו' ומזה עשה דוקטורט. 

00:58:25

היה איש טוב ואני בא אליו ואני מבקש לקפוץ כיתה, אני אעשה את הבחינות תגידו לי מה -פה אבא ואמא לא יכלו לעזור לך לא, הם לא היו פנויים, הם לא טיפלו בי. ואז הוא אומר לי 'לא, אתה תיכנס ישר לכיתה י', לא תעשה את ט' 

00:58:55

בשליש הראשון אם אתה עומד ברמה עם כולם, אתה ממשיך. אם לא, אתה חוזר ל-ט'. אני לא יודע מה קורה בארץ כאן אצלנו, לא ידעתי שמה שזמני זה קבוע. ואין מצב שיחזירו אותי אבל מי חשב על זה. אז אמרתי לו 'לא, אני מבקש בחינות', הוא לא היה מוכן. 

00:59:25

אז הלכתי לקרית מוצקין, קרית מוצקין זה בית ספר 'יקה'. שם בקריית חיים קוראים למורה בשמו 'חיים' ו'אלי' וזה. בקרית מוצקין, המורה נכנס, כולם קמים. 

00:59:55

אני פונה למורה שהערכתי אותו היה ד"ר לפיזיקה, אהבתי את הפיזיקה שלו, לוונהרץ ואז אני מספר לו, אז הוא אומר לי 'יפה מאד אז איפה ההורים שלך?' אני אומר לו, גימגמתי 'עסוקים עניינים', אוקיי בסדר. 

01:00:25

מעביר אותי לאיזה מורה, מתמטיקה אנגלית. היסטוריה וכתיבה עברית ועניינים, מזל שלי שלא ביקשו דקדוק אז היה מאמץ יותר גדול, עברתי את הבחינות האלה. ועשיתי את השישית, אז קראו לזה חמישית, שישית, שביעית ושמינית. 

01:00:55

אז עשיתי את השישית במוצקין, ושם זה היה בית ספר חצי פרטי וזה על כסף ואני עבדתי בקיץ ושילמתי את הכסף. מולי ישב אביהו בניוק לימים בן נון, מפקד חיל אוויר 

01:01:25

והיינו תלמידים, מורידים לו את המכנסיים ונותנים לו בטוסיק ועניינים. מוכשר מאד. עוד אנשים מולר, ושוברט באים ממשפחות. טוב שנה אחת איתם. דני גוטפריד, אומר לך השם, דני גוטפריד? פסנתרן ג'אז מעולה

01:01:55

שהוא היה מרכז את כל מה שקורה באילת, בן כיתה. ואז אני חוזר לקרית חיים, ואז נופל אצל אותו גדליהו מרמור עם המחברת וכו' ספורטאי, תלמיד טוב בינוני ומעלה. משתדל, לא יותר מדי. 

01:02:25

באותם ימים חברות בתנועות נוער. אז הייתי בתנועה המאוחדת בעת ובעונה גם בשומר הצעיר כי שם היה להם שולחן פינג פונג ובתנועה המאוחדת לא היה. ויותר מאוחר, גם היה משהו עם נוער עובד, בעת ובעונה אחת. 

01:02:55

כן, ילדות טובה. ריקודי עם, להקות. מסיים תיכון הולך לעתודה אקדמאית. אז רק התחילו את העתודה האקדמאית ב-56'. 58', סליחה 58'. ב-58' התחילו עתודה אקדמאית ואני נרשם לעתודה אקדמאית, מבקש להתקבל 

01:03:25

ועושים בחינות כניסה לטכניון לבחינת קונקורס, עושים בחינות כניסה לעתודה עוד בחינה, צריך להביא אישורים גופניים וכו'. כי אנחנו לומדים על חשבון הצבא אבל חייבים על כל שנת לימודים לחתום קבע ארבע שנים. שזה 16, זה 20. 

01:03:55

אני מסיים שנה ראשונה בטכניון ושם אפיזודות. שם הגיע יוסי גינצבורג וגברי בנאי. אני עושה טירונות יחד עם האוניברסיטה, עתודה אוניברסיטה עם העתודה טכניון. 

01:04:25

ואז מגיע יומיים אחרי, ואני חניך תורן. באתי מהבית, אחי סמל ואני בא עם בגדים שלו ואז המדריכים שנתנו לעתודה האקדמאית זה לא מדריכים פשוטים 

01:04:55

אלא הביאו חברי קיבוץ שיתייחסו אל ה.. שנה ראשונה, מה עושים בצבא איך שמתקבלים? עוברים טירונות. בטירונות יודעים שהמ"כים מתנכלים לזה ויורדים להם, אמרו נביא להם מ"כים מהקיבוצים שקצת יותר נאורים, זה. אז שמו אותי חניך תורן ומגיע גברי בנאי ויוסי גינצבורג 

01:05:25

להקת פיקוד צפון וגברי בנאי רק סיים את ה'בימה'. והופכים להיות חברים ויוצאים להביא את הגיטרה של יוסי גינצבורג כאילו מתל אביב אנחנו בניצנים, ואני מלווה לגברי בנאי כסף שלוש וחצי לירות, אז זה הרבה כסף והוא לא החזיר לי עד היום. 

01:05:55

ועובר את הצבא ומגיעה שנת לימוד ואני מצטער על החתימה. מה אני מיליטננט? 20 שנה בצבא? הימים ההם זה 58' זה מפחיד. מה יש לי לעשות בצבא? אני אעשה שירות כמו שצריך ונגמר העניין. 

01:06:25

והולך אליהם, ואומר להם סליחה, אני חוזר בי אני מבקש לוותר אחרי שנה. אוקי. משחררים אותי, ואז צריכים לקלוט לצבא כי זה זמן של צבא. וקולטים אותי אחרי שהיה מחזור, ומה עושים? אני יחיד, זה לא מחזור שסיים 

01:06:55

עברו כמה חודשים, אז מעבירים אותי לבית ספר טכני, ללמוד מקצוע תעופה. נכנס לאלקטרוניקה חותם שנה. אני לומד על חשבונם שנה אז סתמתי להם שנה. למדתי אלקטרוניקה בבית ספר טכני בחיל האוויר, וסיימתי בהצלחה. 

01:07:25

ומשם מעבירים אותי לסרפנד, לצריפין. מעבדות דרג ד', מקום שלומדים ממנו הרבה. יושב במעבדות, עובד, יש מחלקת פיתוח עובד במחלקת פיתוח אחרי כן היו ניידות קשר וג'יפי קשר. יוצאים ג'יפים עם טייס וטכנאי. 

01:07:55

טייס נהג, טייס, טכנאי ויוצאים לסדרה. אני בחיל אוויר בצריפין משתדל לעשות את הטוב ביותר, נמאס לי להיות בצריפין. 

01:08:25

אני רוצה להיות קרבי, ביקשתי לעבור לטייסת. אחרי לחץ, כן העבירו אותי לטייסת. הגעתי לרמת דוד. מפקד טייסת יעקב אגסי. יעקב אגסי לא מזמן דיבר על ג'ו, ההוא שרצחו אותו אני לא יודע אם אתם יודעים על מה אני מדבר, 

01:08:55

באמריקה שהוא פטפט הרבה, אלוף משנה אז, לא היה תת אלוף. קצין שלנו שטוענים שהמוסד שלנו גמר עליו. ואז ראיינו את יעקב אגסי. ואני בא אליו אלוף צה"ל בריצות, אני אגסי אבל קוראים לי ארסי כי הבוס שלי עיראקי סטמך. 

01:09:25

למה אני מספר? כי זה חשוב. ואני מתאקלם בטייסת טוב מאד, ואני בא מדרג ד' אז אני מכניס דברים חדשים במקום דברים מפוזרים כאלה, אזניות אז אני מכניס כמו שבדרג ד' יפה ומקובל. 

01:09:55

אפיזודה בחיים, אני חוזר הביתה מהבסיס עם הסעה. ערב, חורף. ליד הבית, זה היה 2 קומות בית ערבי בעכו, העיר החדשה. 

01:10:25

טנדר גדול, שניים יושבים. 'אתה מוכן לתת לנו כמה דקות?' עברית כמובן. קיצור, נכנס פנימה. אז מספרים לי 'מי אני, מה אני, איך אני, למה אני ומתי באתי, ולמה אני באתי, כל דבר. ו'מה יש לי בכיס ומה יש לי בתחתונים ומה אני ואוהב לאכול ומה זה ומי זה'. 

01:10:55

רוצים לגייס אותי למוסד, זה היו ימים של אלי כהן. זה היה 61' -62'. ולא נותנים לי להתייעץ עם אף אחד, אני מקצר. שיחה ארוכה, ואסור לי לדבר עם אף אחד ואני המום. מספרים לי דברים שרק אולי רק אני יודע, אולי. אבל כנראה שהם הלכו לחברים ואלה ואלה. 

01:11:25

הגיעו עד לראש העיר. אחרי כן, עוד פגישה, ועוד פגישה. הגיע רב סרן, והגעתי לתל אביב לעוד פגישה. והם עומדים על שלהם, שלא אדבר עם אף אחד. ואני המום.

 

01:11:55

כי ממה אני המום? א' זה קצת מנפח את האגו, מבחינת מעריכים יכולות אבל אהבתי את ההרפתקאות, אבל זה לוותר על כל החברים שלי, על כל המשפחה. 

01:12:25

זה לנדוד מהארץ לאיזה דרום אמריקה להתעסק שם במסחר כמה שנים, זה מה שהציגו בפני אנחנו נממן את העניינים שלך, תהיה רדום ונשלוף אותםך בזמן הזה. זהות אחרת, ערבית, יש לי ערבית יש אנגלית.

01:12:55

ואני לא.. אני מוכרח לדבר עם מישהו. מאפשרים לי לדבר עם יעקב אגסי, מפקד טייסת שלי. יותר מאוחר נודע לי שזה התחיל ממנו. ואז הוא בא ואני אומר לו 'והלוואי והיו נותנים לי, זה כבוד גדול, למען המדינה, מאמינים בך' 

01:13:25

הוא משדל אותי אני אומר לו 'אבל חברים, משפחה', וויתרתי. אפיזודה בחיים. המשכתי לימודים ובשנה השלישית הייתי צריך מימון. אני אף פעם לא פניתי לאבא 'תן לי כסף' 

01:13:55

הייתי צריך מימון, הייתי עובד בקיץ בכל מיני עבודות. עבדתי בגיאודזיה עבדתי בבניין. יש מכון להכשרת קצינים בצי הסוחר. הזכרתי את המכון להכשרה ימית, מקושר. אז עבדתי שמה כמרצה, הרווחתי כסף.

01:14:25

והמשכתי ללמוד אבל המשכתי לעבוד במכון, שנים. ואני מכין את כל הקפיטנים ואת כל הצ'יפים, בעיקר את ה-chief engineers. אני מלמד אותם מקצועות שונים, כמה מקצועות. אבא יש לו מסעדה, המכון לא רחוק מהמסעדה, המכון נמצא על יד בית המשפט בעכו. 

01:14:55

המסעדה נמצאת בתוך העיר העתיקה, על יד שער הברזל הגדול. הוא פותח מהבוקר, אנחנו שלושה אחים. אחד מפליג בים chief engineer הבכור השני עובד מנהל בפרוטרום, מפעל אלקטרוכימי. אני מרצה, הפכתי להיות מרצה בכיר כי עשיתי עבודה טובה. אמרו, קיבלתי. 

01:15:25

בבוקר אני מלמד את הקצינים, בערב אני משרת אותם ומנקה להם את השולחן. הלכת לעזור לאבא? -וודאי. הירידה שלו השפיעה עלינו מאד מאד, במיוחד עלי. יותר מאוחר חלה בסרטן ואז הפסקתי את העבודה. 

01:15:55

היה לו סרטן במעי הגס וזה  גמר אותו תוך כמה חודשים. ואז מתוך זה אני טיפלתי בו כי היה צריך לעשות ניתוח מיוחד זה נקרא 'סטומה' זה לפתוח את המעי הגס להוציא מכאן, גם היה סיפור. עד שעשו את זה בימים ההם 

01:16:25

אני מדבר על שנת ה-60 ומשהו. אני מגיע לפרופ' אחד, פרופ' ארליך אחרי שכולם התייאשו אז הוא אומר לי 'אני צריך את כל המסמכים מבית חולים נהריה' וההוא קולגה שלו גם כן, עוד מנתח והוא אומר 'לא אני לא אעשה'. 'אני אגנוב לך את זה' אני אומר לו, 'זה אבא שלי על השולחן'. 

01:16:55

לא משנה אבל אני לוויתי, כי זה הוא. אז דיברנו איך הם נקלטו, לא טוב. בין זה ששירתו אותו, זה מנטליות, זה לא עניין רק של החסר. 

01:17:25

והיה חסר, זה צנע. ובעיר העתיקה גרנו ופינקו אותנו. והייתה אחת שהיא נוצריה שהיית מפנקת אותי בשוקולד במיוחד כילד קטן. 

01:17:55

ושוקולד בימים ההם זה היה ..., קיבלנו ביצים במשורה. כן, מרגרינה וכו'. היו רגילים לחיי שפע ויורדים לכאן ולא היה להם טוב. 

01:18:25

אני בוכה אותם עד היום. כל פעם שיש משהו אם זה אירוע או משהו, גם עכשיו גם ברגע זה. קשה קשה. -המעבר הזה כמה הוא השפיע על חייך? 

01:18:55

במובן מסוים זה גם חיסן אותי יותר. במובן מסוים חיסן אותי, נתקלנו באפליה בהתנשאות מעלינו ולא נוח לבלוע את זה

01:19:25

במיוחד לאלה שהעריכו את עצמם עם כל היכולות. מה זאת אומרת, מי אתה? זאת אומרת במחשבה, לא לפנות 'מי אתה'? במה אני נופל ממך? אני סטודנט, אני ספורטאי, אני בתנועה המאוחדת, אני רקדן. 

01:19:55

מה פתאום אתה מסתכל עלי מלמעלה? אז בטהובן לא היה לי כל יום, אבל היה לי מוזיקה משלי והיה לי כל מה שהיה צריך כאן. כן נתקלנו. גם אצל מורים לצערי הרב. גם ביסודי וגם בתיכון, בצבא פחות. 

01:20:25

בטכניון כן, היה אחד שהיה ידוע פרופ' זסלבסקי ועברנו את זה. התחסנת -כן, היה. למה? המחשבה היא אחרת, אלה שהגיעו מאירופה, הפלו אותם. 

01:20:55

היה להם קשה עם זה, גם עברו תלאות דומות למה שאנחנו עברנו. למה אתם עושים לנו את זה? למה מי אתם? אבל ככה זה היה, אין מה לעשות. לאלה שיצפו בזה, מסקנה, מחשבה, איזה תובנה שיש לך? 

01:21:55

עם כל הכאבים, עם כל התלאות, כאבים עצומים בנושא ההורים בנושא האבא בעיקר אמא צייתנית כזאת. אבל בנושא האבא ומעולם הוא לא התקומם לא זה. סבל את זה פנימה. נקרא לזה בשפת יומיומית 'כמו גבר', ככה. 

01:21:25

איזה משהו מהתרבות העיראקית שהיית שמח שיהיה שייך יותר במדינת ישראל? או כל תובנה שאתה רוצה לומר? נתחיל מהסוף. אחרי שאנחנו חיים כאן בארץ הזאת, לא הייתי רוצה שהיינו ממשיכים בעיראק. 

01:21:55

עם כל הכאבים, עם כל התלאות, כאבים עצומים בנושא ההורים בנושא האבא בעיקר אמא צייתנית כזאת. אבל בנושא האבא ומעולם הוא לא התקומם לא זה. סבל את זה פנימה. נקרא לזה בשפת יומיומית 'כמו גבר', ככה. 

01:22:25

אם הייתי עושה משהו אחר בחיים שלי? יכול להיות, אבל לא במידה גדולה. המשכתי, הייתי מאד רצוי בעבודה שלי. 

01:22:55

הייתי ברוטרי שנתיים, נשיא מועדון. סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון, היה מזכיר שלי, אני הייתי נשיא. אנחנו חברים טובים. אני פעיל מאד בבנייה חופשית, שלוש שנים הייתי נשיא בלשכה בחיפה והכרמל. 

01:23:25

הייתי אחרי כן חייבו אותי להיות נשיא כאן, בנהריה, כי עברתי לנהריה. אמרו לי כאן לא היית, הייתי מפקח אזורי פעיל מאד. אנחנו פעילים. פעילים במשהן שנקרא 'לימוד גליל', אני לא יודע אם שמעתם על 'לימוד גליל'. נירה סיפרה לי -היא מהמובילות כאן, אני מזדנב אחריה. 

01:23:55

סך הכל, עברנו וכנראה שזה היה בסיס טוב להתגבר על כל מיני דברים בחיים. עצם החסר על הצנע שהיה וגם העניין של ההתנשאות וההפליה, זה נתן חיסון מסוים. 

01:24:25

אבל אני עדיין שומע, אני קם בבוקר, יש לי משקה אני שותה תה עם לימון. אני בפנסיה. המשכתי לעבוד אחרי פנסיה 10 שנים, רצו אותי 10 שנים בתור מרצה חוץ. אז יש לי כאן מוזיקה, אני מתחיל במוזיקה קלאסית. לא שאני מתיימר, אני אוהב לשמוע. 

01:24:55

יש כל מיני יצירות שאני אוהב אותן, שותה תה, עושה התעמלות כל בוקר כאן אוכל ופעיל בכל מיני עניינים. ופנוי להובלה מה שנקרא לסביבה כאן. יש משהו בערבית, דרך אגב אני מדבר את הערבית הישראלית כמעט חופשי של הפלסטינאים 

01:25:25

שאני מדבר איתם את הערבית הנחווית, כמה שיש לי פחות מאשר לשני אחיי, אז הם לא מבינים את מה שאני מדבר איתם. זה ערבית אחרת, העיראקית -קודם כל, יש ערבית עיראקית שהיא נחווית (ערבית) י ש ערבית יהודית עיראקית שהיא מתובלת בהרבה מאד מילים עבריות 

01:25:55

קוראים לזה היידיש של העיראקים. תביאי בחשבון שהגולים שהגיעו מבבל דיברו את העברית ואז זה נשאר עברית. העברית לא באה בגלל ישראל של היום אלא בגלל -ישראל של בית שני. 

01:26:25

הייתי קורא ספרים בערבית, אני שומע מוזיקה ערבית, עד היום. יש משפט בערבית שאומר (ערבית): "כמה שהחיים הם קצרים כדי לבזבז אותם במאבקי שווא." וזה נכון. מאבקים זה טוב אבל צריך לדעת על מה אתה נאבק. 

01:26:55

תודה רבה

אדמון עוזר

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
01:14:07
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
בצרה
,
עירק
פלייליסט (0)
00:00:00

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש

שם המשפחה שלי בעיראק, לא פה, היה עזר. אני חוזר על המילה, עזר. שמי הפרטי, אדמון. מעולם לא היה אדמונד כנראה שהתכוונו לאדמונד אבל אף פעם לא הייתה לי את ה-ד' בסוף.

עזרא הסופר קבור לא רחוק מהעיר בצרה והמקום נקרא בעיראק 'עזר'. ויש משפחה אחת ויחידה בעיראק שהיא 'עזר'. 

נולדתי ב-1938 למשפחה ענפה עשירה, התעסקו במסחר כמובן. כילד קטן הלכתי לגן ילדים שזה לא היה

-לא היה מקובל?

לא עניין של מקובל, לא היה קיים. אבל היות ו'אליאנס' הייתה אז ל'אליאנס' הייתה כיתה של טרום בית ספר יסודי. אז הייתי אני חושב שנה אחת בגן ילדים?

-גיל 5?

כן. ואחרי כן למדתי שנתיים ב'אליאנס'

ועקב מעבר בית, בנינו בית שם בבצרה, אבי בנה אז עברתי לבית ספר כללי יחד עם אוכלוסיה נוצרית ומוסלמית.

בכיתה הייתי בספסל אחד עם בשם צבאח אחמד סאלם אלצבאח, היום הוא אמיר של כווית. והחוצפה שלו, שהנציג שלו באו"ם רוצה לשלוח לכאן משלחת לשמור על תושבי עזה ולבקר אותם, זה החבר שלי. 

היינו חברים בנפש, חברי ילדות טובה לא שנה אחת. כווית זה לא רחוק מעיראק, זה רחוק מבצרה. ובימים ההם לא היה להם נפט, היה מדבר.

ואז שלחו את האמיר, הסבא שלו, שלח את הבן לבצרה והם גרו כדי להתחנך בבצרה. והיה לו שני בית אחד זה הארם, ארמון של נשים ואחד של גברים. ובינהם היה בניין שגידלו שמה נצים, נץ לציד 

גברים לא נכנסו לארמון של הנשים ואני הייתי הזכר, אמנם ילד, הזכר היחידי שנכנס לארמון ועוד יהודי. 

למה נכנסת?

-לא, עם החבר שלי. הוא היה בא אלי הביתה, אני הולך אליו הביתה. היינו ביחסים טובים בימים ההם. עוד לא התחילו הבעיות כאן בארץ.

הספקתי להרגיש חלק ממלחמת העולם ה-2 וכמובן שכילד קטן הרגשתי את המהפכה של קלאני שנקרא הפרהוד. הייתי בן שלוש וחצי-ארבע והרגשתי שיש מתח כילד

לסביבה שלנו לא הגיע שום דבר אבל ידוע לנו על שכנים רחוקים שהם סבלו מרדיפות. 

-הפרהוד היה גם בבצרה, לא רק בבגדד?

-כן, בבגדד היה העיקר

זה עמדתי להגיד, אבל זה הגיע גם לבצרה בהחלט.

עיראק עשירה בתמרים ודקלים, עוד לא גילו אז את הנפט. המסחר היחידי שלה היה דרך העיר הנמל בצרה שהיא נמצאת בשפך של שני הנהרות, הפרת והחידקל במה שנקרא 'שט אל ערב' וזה נשפך למפרץ הפרסי ומשם כל המסחר, ייצוא וייבוא באניות.

אבי היה עמיל מכס מהשורה הראשונה הרוויח הרבה כסף. לא היינו עשירים, לסבר את האוזן קצין מכס היה מרוויח 5 דינר לחודש והוא היה צריך לבדוק את הסחורות, זה לא כמו שהיום קונטיינרים

אלא סחורות זה היה או בתפזורת או בכל מיני צורות, באלות של בדים וכו' שמגיע מהמזרח ובים זה מקבל גלי ים אז יש נזק ומי שמחליט כמה נזק זה הקצין, והקצין מחליט אם הנזק הוא 15%,11% או 20%.

עכשיו כמה שיותר נזק זה טוב לסוחר ליבואן.

מי מבצע לו את העבודה? עמיל המכס.

אז קצין המכס היה מלווה דינר או חצי דינר שאף לא היה מחזיר אותו וזה צורה של מה שנקרא 'בקשיש', שוחד וכו'.

כך שהיה מקום להרוויח כסף, גם היבואן היה מפריש לעמיל מכס, מצבנו היה טוב. הייתה תקופה שהיו לנו שני משרתים בבית אבל תמיד היה לנו משרת.

חיינו כקהילה מאד מאוחדת, הרוב היו במעמד בינוני ומעלה, היה גם מעמד נמוך.

קהילה גדולה? -בצרה

קהילה גדולה מספר 2.

אני מתלוצץ עם הבגדדים ואני אומר להם אנחנו לא מכירים בכם בתור הבבלים האמיתיים.

אנחנו הבבלים האמיתיים. סיפרתי לך על עזרא הסופר, אז כל חג שבועות אנחנו בבית לא היינו דתיים חרדים, אמא שמרה שבת. הייתה לנו עוד אישה בבית, אחות של אמא, סיפור ארוך שמאז מלחמת העולם ה-1 

בעלה נלקח למלחמה כבשר תותחים, לא חזר. ושלושה אחים אחד מהם היה מנהל בנק בבחריין, שניים אחרים ברחו מעיראק כדי לא להתגייס לצבא. תמיד מי שהלך, לא חזר ואז ברחו, אחד למצרים ואחד לצרפת ואחרי כן אחד לאמריקה.

אחים של אמא?

- אחים אל אמא. כך שנשארו ההורים והאחות הגדולה שבעלה לא חזר. ופקחתי את העיניים בגיל אפס יש אישה בבית, אישה נוספת. היא חיה איתנו שנים יש לה חדר ביחד איתנו, שמה לא הולכים לזארה לבגדים אלא לוקחים, קונים בד בשוק של הבדים, הולכים לתופרת ומה שתפרה לאמא תפרה גם אחותה.

והיא חיה איתנו כאן, הזכרתי אותה כי היא הייתה אדוקה מאד. הגיעה לארץ וכתבו לה ספר תורה. אמי שמרה על שבת, אנחנו לא הדלקנו אש אבל היינו מדליקים אור בבית. הולכים כמובן בחגים לבית כנסת, יום כיפור זה יום כיפור, פסח זה פסח כהלכתו כמו שצריך.

לא היה לנו כלים של בשר וחלב בבית,אבל כשמגיע פסח כן. בכלל כל העניין של הדת בעיראק ומשם התלמוד והרבנים הגדולים, הבן איש חי 

אבל לא הייתה אדיקות כזאת, לא הייתה חרדיות כאן, לקחו את הדת בצורה יפה ואנשים אהבו להיות בתוך הדת ולא נמנעו. על עצמי היה לי תחביב לאסוף בולים וכדי להגיע לזה היה צריך להכין גרעיני דלעת.

היא הייתי ללכת לשוק לקנות, אישה יהודיה לא יצאה לשוק לקניות, גברים יצאו. אז בהתחלה אבא, אנחנו שלושה אחים אני הכי צעיר, הבכור נפטר לפני שנה וחצי אז הגיע תורו לפני בית ספר, יוצא לעשות קניות לפי הזמנות של אמא מה צריך.

מקרר היה? -היה מקרר על קרח כמובן.

היה על קרח לא היה חשמלי. היה לנו בית גדול הרבה חדרים עם פאטיו בפנים ומסביב חדרים, חדרי אירוח

אחרי כן, הוא מסיים מספר 2 מתחיל ללכת לקניות מגיעים לשוק, סבלים עומדים בשוק בוחרים אחד מהסבלים, הוא מלווה אותך עם סל גדול ושמים בפנים הוא שם את זה על הראש ואנחנו עושים את הקניות, כשהגיע התור שלי הייתי מגיע לחנויות איפה שיש דלעת אוספים בשבילי את הגרעינים, הייתי מנקה אותם

וכל האורחים שבאו אלי, שעבדו עם אבא בעמילות מכס, אז התכתבות עם חוץ לארץ, אז היו לי בולים והיו לי סדרות של בולים אז הייתי מוציא הרבה מאד כסף ולצורך זה הייתי מכין גרעינים ומוכר להם 

הם נתנו לי. סבא וסבתא גרו אצלנו, לא בבית החדש כי הם נפטרו בבית הישן. הבית הישן היה גדול והבית החדש כבר היינו ליד הנהר שיש בבצרה.

היינו מעורים מאד בקהילה, האנגלים שלטו כמובן אחרי מלחמת העולם ה-1. זה היה מעין מנדט בריטי שנמצא שם.

-והמעבר לשכונה החדשה זה מעבר למשהו מודרני יותר?

-סופר מודרני.

הבית החדש הזה בימים ההם סופר סופר מודרני.

-מה זה סופר מודרני?

משהו בסדר גודל כזה. עשוי אבן

-והישן ממה היה עשוי?

-עשוי אבן אבל ישנה. כאן זה אבנים מסותתות. חיינו במצב טוב היינו גם עושים טיולים אחת ל...

דיברתי על דת, בשבועות זה חובה זה מובן אליו זה לא רק אנחנו יוצאים לטיול לעזר. אנחנו משפחת עזר הולכים לעזר. אבל כשהגענו כאן לארץ, ושאלו מה שם המשפחה אמרנו 'עזר' וההוא שכתב מה הוא שמע? 

עוזר -ואני זה נשאר עוזר. אז יש כאלה ששנינו את זה לעֶזֶר והרוב נשארו עוזר. התחילה אחרי הפרהוד

-רגע אבל שבועות הולכים לקבר עזרא אמרת?

לעזרא הסופר, כן. ונשארים שם לוקחים אוכל ועניינים קמפינג.

על יד הקבר של עזרא הסופר שום דבר דתי. -מה זה קשור שבועות ועזרא הסופר? מה הקשר? כי זה חג הביכורים והביכורים היו לעזרא הסופר. אלה בבגדד היו הולכים לקבר יחזקאל הנביא. להביא ביכורים, הבנתי. -ואז היות וזה ביכורים אז הביכורים באו, 

היה גם ביכורים שדה היו כמובן ובנוסף לזה היו עושים מאכלים מיוחדים של בלינצס כאלה בחג הביכורים, אבל היה גם ביכורים של ביכורי שדה. 

ולקחו את זה גם לבקר לצאת וזה היה, אין שנה שלא היינו יוצאים לעזר, עזר זה עזרא הסופר. התחילו הבעיות אחרי הפרהוד -הפרהוד זה שנת 41'? כשאתה בן 3 

התנועה הציונית התחילה לפעול, שני האחים שלי מבוגרים ממני השני מעלי שנתיים וכמה חודשים והבכור ארבע ומשהו שנים. 

הם השתלבו בתנועה הציונית אז בבית היו סליקים קטנים. בכסא מתחת היה מקום שאפשר היה לשלוף ניירות שכתבו בעברית. 

אנחנו מגיל צעיר הגיע אלינו פעמיים בשבוע, לא יודע או הוא רב, מלמד אותנו עברית. אבא כותב עברית בכתב רש"י כמובן קורא רש"י, קורא את התורה ולא יודע לדבר עברית. 

גם אני למדתי כתב רש"י יודע כתב רש"י עד היום קורא וכותב, כמובן קורא עברית. הגעתי לארץ, לא יודע לדבר. לוקח זמן. זאת אומרת יודע לקרוא ולא יודע לדבר. רוב יהדות עיראק כזאת. לא כולם הלכו לרש"י כי לא כולם קיבלו רב בבית 

אבל קראו ומי שעשה הגיע לבר מצווה, היה עולה לתורה והיו מגיעים לבית הכנסת היינו מגיעים לבתי כנסת מפוארים ענקיים שהוא היו שמה מלאים בספרי תורה, זה מקום ענק וארונות ארונות, לא להגזים.

לא עשרות, אני לא יודע אולי כילד קטן, מעל עשרות 50-80 ספרי תורה מסביב כי כל אחד תרם ספר תורה ורצה לגדול כך שזה לא חשוב אם יש 100 או 2, העיקר ספר אחד ומה שכתוב בו. 

התחילו בעיות, ממריצים אותם ושני האחים שלי בורחים לארץ. בעצם מאז שאתה זוכר את עצמך, יש בעיות. כן, אבל אישית ממשית לא הרגשתי את זה על עצמי. אני זוכר, באו אחרי מלחמת השחרור כאן

התחילו להגיע פליטים מפלשתינה לבצרה ולא רחוק מהמקום שגרנו. אבל לפני זה, עוד התחילו כאן כל מיני בעיות התנגדויות. למרות שהקהילה חיה בעיראק לאורך שנים טוב מאד והחזיקה את הכלכלה שלה.

עד היום הם אוכלים את זה, מצטערים שעזבו כאן יהודים. שני האחים שלי ברחו לארץ דרך ה'שט אל -ערב', לעבור בסירה לעבדאן, עבדאן זה צד שני של ה'שט אל-ערב', של פרס. ומשם להאווז ומשם לטהרן ומטהרן טיסה לארץ. 

ומטהרן היה מותר להגיע לארץ? כמובן, זה היה בתקופה של השאה הפרסי. אז בני כמה הם היו האחים שלך כשהם עשו את זה? 17 ו-14.5. -ממש ילדים. 

כן. לא היה פשוט לברוח והיו מבריחים ותלאות. אתה חושב שההורים ידעו שהם עומדים לברוח? כמובן, בהסכמה. זאת אומרת לא בדיוק הסכימו.

אבי היה מוכר בעיר בצרה, אהבו לצאת לבלות ללכת לברים או משהו כזה, רקדניות בטן וכו'. והיה מתרועע עם שועים מהעיר, שופטים שאחרי כן שפטו אותנו. אותם אלה שהיה משחק איתם פוקר כדי להפסיד, את מבינה מה הכוונה?

לשחק פוקר כדי להפסיד? זה מן צורה של שוחד. לא היה לו נוח שילדים שלו עוזבים את הארץ, מהבחינה הזאת שהוא מוכר.

זה לא היה פשוט וחלק מבתים בעיראק בבצרה שימשו את אנשי העליה כי לא עברו מבגדד לאיראן, היו חייבים להגיע לבצרה אל שבאו מבגדד או מכל מיני מקומות 

למשל, נירה היא הגיעה קודם לבצרה ואיפה בבצרה? משתכנת אצל אחת ממשפחות היהודים אז היו משכנים אותם ללילה, לפעמים לשני לילות עד שהיה מסתדר עם המבריחים. זאת אומרת שהקהילה הייתה שותפה. -חלק גדול. לא הייתה נהירה ענקית לארץ, חיו בסדר. 

ושמעו ששמה זה מדבר צין וכו' וכו' וזה אמיתי, הדיווח היה אמיתי. אז מה דחף את אבא ואמא להגיד תברחו? -אנחנו, הילדים. רצו? -מאד. אחרי שהם השתלבו בתנועה הציונית אז זה כאן זה לימודים ואחרי כן יצאו עם מקלות לקפא"פ 

והיו כאלה שהגיעו לכלי ירי באיזשהו מקום שהיו מתאמנים הגנה עצמית אחרי כל מה שהיה בפרהוד. עזבו, אז התחילו להתנכל לי כילד ברחוב כי שני האחים שלי ברחו. 

כולם ידעו את זה, זה נודע. -כמובן, הם אינם לא נמצאים אז מיד יודעים. ואז ברחוב היו כאלה שהיו מורידים לי כאפה פה ושם גם בבית הספר. לא היה קל. מה העיראקים רצו שתעשו? מצד אחד התנכלו לכם שאתם שם, והתנכלו לאלה שברחו. 

מה היה ההגיון, מה הם רצו שהיהודים יעשו? זאת הייתה מלוכה, מלוכה שנשלטה על ידי אנגלים. עשו מהפכה ב-41', העם. מי זה ההעם? -דלת העם.

דלת העם, היו התקממויות אבל תמיד פחדו. שם היה פחד מהמשטרה, שוטר זה שוטר. היהודים החזיקו כלכלה והחזיקו חינוך ובתי ספר גם בבתי ספר כלליים היו יהודים מורים, באוניברסיטאות גם כן. מה הם רצו? 

לא היה בידיים שלהם. המהפכה הזאת שינתה סדרי עולם. מה שהיה הלך ברוטינה קבועה ובאופן פתאומי יש זעזוע ובעקבות הזעזוע מלחמת עולם, נאצים וכו'. והנאצים הגיעו לעיראק והשפיעו וחאג' אמין אל חוסייני מכאן דחף את הידיים שלו גם כן. 

אז חלק מהיהודים התחילו לברוח ונאלצנו גם אנחנו לברוח. אני עצרתי אותך בזה שאמרת שהרביצו לך ברחוב בגלל שהאחים שלך ברחו. לא בגלל ישראל, זה כבר היה בשנים מאוחרות יותר אני מדבר. 

הם ברחו בסוף 49', זה כבר אחרי מלחמת העצמאות. כן אחרי מלחמת השחרור, אז בזמנים האלה מלחמת העולם הרגשנו אותה. הרגשנו מטוסים פה ושם, אני כילד שואל מה עושים מטוסים כאן של בנות הברית ושל כל מה שהולך שם. 

ואיכשהו ב-49' להורים לא נותר אלא להגיע לישראל. וזה עדיין לא חוקי? -זה עדיין לא חוקי עדיין יש לנו שתי נשים ושני זכרים, אבא ואני, אני ילד 

לאורך השנים על גדות ה'שט אל-ערב' והנהר, במיוחד 'שט אל-ערב' יוצאים התושבים בגונדלות, יהודים מוסלמים לא חשוב מה. הגונדולה זאת סירה עם משוטים ויושבים על מושבים מרופדים עם כריות וכו' 

ובאמצע שולחן ויש ויסקי, ויש ערק ויש מזטים וכל מיני עניינים ואז זה מקובל בקיץ אז לוקחים על זה טרמפ, לא מוכרים את הבית, אי פשר למכור נכס. אי אפשר למכור כי אז ידעו שאתם בורחים. -בוודאי. 

אז אי אפשר למכור, אז עזבנו את הנכס. היה לו נכס בהאווז בזמנו בעבר הגדול. עשה עסקים איתו, וההוא לא שילם לו, והיה משפט באיראן בפרס והשופט העביר את הנכסים שלו שזה בית עם גאראג' עם ניירות ותעודות זה נמצא.

היה מקובל כמו שכאן להציל את האדמות, אז שמה זה להציל תמרים. אז אתה קונה שטח שמכיל 5000 עצי תמר, 3000 כל אחד בהתאם ליכולת אז היה גם כזה דבר. הכל עזבנו. 

ועברנו בתרגיל הזה, הלבישו אותי בחמש גופיות כדי שאקח יותר דברים איתנו, עוד לבוש. בן כמה היית? -הייתי בן 13. והיית שותף. -לא לא, 11. הייתי שותף, כמובן שותף. 

ידעת. -כן. אני לא סיימתי את היסודי, היסודי שמה זה היה 6 כיתות, כמו בסיסטמה האנגלית. 6 כיתות יסודי, 3 כיתות ביניים שזה נקרא (ערבית) ואחרי כן העליון זה שנתיים אחרונות של בית ספר תיכון.

כלומר 3,6, ו-2. ובאמצע יש מבחנים. יש מבחן של סוף יסודי, מבחן של סוף הביניים (ערבית) ואחרי כן יש עליון. ואני הגעתי כבר לסוף יסודי. סוף יסודי היא רק אנגלית סיסטמה אנגלית. 

לומד אנגלית, לומד היסטוריה, לומד גיאוגרפיה כמובן מתמטיקה.תנ"ך, לא. בעבר בכיתות א' וב' למדתי צרפתית וזה נעלם. עברנו את הצד השני לא רק אנחנו עוד משפחה, 

משפחת זליכה מבצרה, שהיא משפחה מכובדת. ונתפסים. למרות ששיחדנו גם את המבריחים שמקבלים כסף עבור ההברחה. אבי ישב חודש בבית סוהר, אני ישבתי שלושה ימים. בן 11. -שלושה ימים, לא היה לי מזרן אלא מניחים את הראש על איזה  

אבן בניין ולוקחים חולצה ושמים על זה. ילד קטן. שתי הנשים, אמא ואחותה, בבית של המוכתאר היהודי, של ראש הקהילה היהודית. אחרי חודש ומשהו משתחרר ועוד פעם מנסים לברוח. 

היה קודם משפט ומי שופט? -ההוא שהיה משחק איתו פוקר. ואז קונס אותו ב-80 דינר פר קפיטה. -שזה הרבה? 80 דינר זה הרבה, אמרתי 5 דינר זה משכורת חודשית של קצין מכס. וודאי, 80 דינר פר קפיטה.

משלמים באיזשהו אופן  כי נלקחו כספים. מחכים. ואז עוד פעם, כבר מתחילים לעשות בעיות לא כולם. מתחילים לעשות בעיות לאבא, לי בעיות יותר חמורות ואז עוד פעם בורחים את הגבול כאשר שומעים שיש הסדר עם ראש ממשלת עיראק, נורי סעיד,

של הסדר שמספרים, אני לא יודע מה האמת, שכל יהודי שיוצא בטיסה מעיראק משלמים עליו 50 דינר לממשלה או לנורי סעיד לא יודעים למי. מי משלם? - היהודים. אתה משלם. -אני לא משלם, אלא זה בא מהתנועה הציונית.  

התנועה הציונית משלמת -משלמת, עם שלמה הלל, לא יודע מה הפרטים. אלה הסיפורים שממשלת עיראק קיבלה על כל יהודי שעלה. והתנאי היה שהוא יוותר על האזרחות העיראקית שלו. אבא ואני לא היינו בתוך זה,עוד פעם ברחנו את הגבול 

והחלטנו שזה יותר מדי מסוכן לנשים והיות ויש כבר מעבר שאפשר לעלות אז נשארו אמי ואחותה, דודתי, שיעלו בעליה לגלית והן וויתרו על האזרחות. אנחנו לא וויתרנו, לא יכולנו להישאר שם. 

הצלחנו הפעם לעבור למקום שנקרא עבדאן, משם לאיזה מקום שנקרא מחמארה, אחרי כן עוד מקום זה היה זוועתי, זה ללון ברפתות שלא מקורות והדרך הייתה קשה. ומי מוביל אתכם? -מבריחים. שהם שייכים לתנועה הציונית? -כן, לא ציינתי את זה 

בעבר, לפני שיוצאים שולחים מזוודות עם בגדים עם המבריחים, לא ביחד איתנו, ולא לוקחים לגונדולה מזוודות. אז מזוודות הלכו ולא ראינו אותן. גם בפעם השניה כשעוד פעם הבריחו אותנו גם מזוודות הלכו, הכי קל. בשביל מה לך להחזיר הרי מי יגיד לאותו מבריח, הוא מהכפר. 

ואנחנו מגיעים בסופו של דבר להוואז, בדרך מאד קשה. אני זוכר זה היה זוועתי. אי אפשר לישון כי אכלו אותנו היתושים, וכל יתוש היה בגודל מלמיליאן. כמה ימים זה הדרך הזאת? -לא הרבה יומיים-שלושה, עד שהגענו לטהרן. 

שלושה ימים, אבל כל פעם עברנו מקום אחר להסתתר. זה מסתור, אז לכן שמו אותנו ברפתות. הגענו לטהרן, בטהרן יש בית עלמין יהודי ויש מבנה על ידו ושם ממוקמים עד שזזים לטיסה. 

היינו תקופה יותר מהנדרש מסיבה זו אחרת. -שבוע, שבועיים? לא, היינו מעל חודש-חודש וחצי כי אנשים שלא היה להם מה לעשות שמה שיחקו פוקר ואלה המארגנים שמה שיחקו פוקר 

ולא היו מעוניינים שהוא יסע ויעזוב, אז השאירו אותו וזה מה יש. לא פחדתי כי הייתי על יד אבא שלא שידר פחדים אלא שידר אומץ ועל יד מישהו בטוח בעצמו, והוא היה תמיד בטוח בעצמו, אז היה לי נוח איתו. 

כך שלא נכנסתי לחרדות. -סמכת עליו במהלך הזה? ללא שום ספק. והגענו, הביאו אותנו לשער העליה מה עושים כאן בארץ בשער עליה? בשער העליה נותנים איזשהו צריף 

והוא מתוודע שמה למישהו למחרת, לא זוכר איפה ישנו בלילה הראשון זה היה עמוס למחרת הוא שואל את על מישהו איפה הוא גר, אז אומרים לו דוד עזר גר בעכו. מה זה עכו? עכו זה עיר שדוברת ערבית. 

מי שואל? אבא שואל? ומי זה דוד עזר? -בן דוד. אבי כמובן כתב ושלט באנגלית, זאת הייתה עבודה שלו. ערבית כמובן ועברית כמו שאמרתי מה הייתה העברית שלו. שלוש שפות. כך שכאן לבוא ולדבר בארץ לא היה דבר ידוע. 

ואז הוא מחליט אני לא נשאר כאן, מאיגרא רמה בשבילו לבירא עמיקתא כאן לצריף הזה שלו מחליט לצאת לעכו. באותו יום מזמינים מונית ונוסעים לעכו. בינתיים העבירו את כל הדברים שלנו לבית ליד, למעברת בית-ליד אוהלים. 

את מה שנשאר לנו, את מה שהיה לנו שם. מה היה שם? לא יודע איכשהו הגיעו ביום השני, הגיעו לחיפה לשער העליה אבל הגיעו לשוק וקנה קפה לא יודע מאיפה. על כל פנים השכנים שמה נכנסו אהבו קפה, אז היה קפה. 

יצאנו לבקר במעברה בבית ליד כי העבירו כמה מהדברים שלנו ולקחנו אותם. וישר התמקמנו בעכו. -דילגתם על המעברה. לא היינו אף פעם במעברה, היינו בשער העליה לילה. לא היינו במעברה אף פעם, לא היה יכול לסבול את זה. כמובן רק אני והוא. 

שני אחים שלי, שאלנו אז אחד היה בקיבוץ קיסריה אז לא קראו לזה שדות ים, קיבוץ קיסריה. והשני היה ביגור. -איך מצאתם אותם? מפה לאוזן, שומעים, שואלים. 

גם האנשים שהתעסקו עם העולים ידעו כשקיבלו אותם מי נמצא ולאן הגיעו. אז דבר ראשון הגענו לעכו, ומה עושים בעכו? צריך לגור. מצאתם את הבן דוד? -כן, כמובן. אז הוא מארגן לנו דמי מפתח. 

יש מה שנקרא בתים עזובים של ערביי ישראל נשארו חלק סגורים ואז עמידר טיפלה בזה, דמי מפתח משלמים לא לאיש אלא לעמידר ובאיזשהו זמן זה חוזר לעמידר. 

הולכים לבקר את האחים. אמי ודודתי עדיין בעיראק. אז הראשון שהולכים זה מספר שניים, הבינוני, הוא עובד בנגריה. כמה זמן הם הגיעו לפניכם? - שבעה חודשים.

עובד בנגריה, תוך כדי העבודה איבד מהקמיצה הולכים לבקר את הבכור בקיסריה, לוקחים מונית נוסעים לקיסריה. 

איפה הוא נמצא? הוא נמצא במתבן. והולכים לקרוא לו ואז הוא רואה את הבכור שלו, שמיועד ללכת ללמוד, בעיראק איפה הולכים ללמוד - לא יודעת. באנגליה, ללונדון. הולכים ללונדון מיועד לסיים 

תיכון וללכת ללונדון הוא רואה אותו עם חבילה על הכתפיים, סבל. (ערבית) בעיראק זה הכי נמוך, ההוא חוטף קריזה, הבכור שלי סבל? לא משנה זה עבר את השלבים האלה, כן זה מה שהיה. והאחים היו מרוצים? האחים שמחו במה שהם היו? 

ככה. טוב, עמיל מכס, שפה יודע מה העניינים במכס מדינה שרק עכשיו קמה, אין שום ייבוא אין שום ייצוא, פרטי הכל ממשלתי. 

מה עושה עמיל מכס? אין עבודה. גם לא הממשלה לא צריכה עמילות מכס. מה עושה? ההוא הדוד, היה לו לו חנות פלאפל בחיפה. אני לא יודע אם אתם יודעים איפה שהייתה תחנת האוטבוסים המרכזית של חיפה 

במושבה הגרמנית למטה, רח' יפו. ואבי הולך למכור פלאפל. היה יוצא מהעבודה בנמל קבוע עם חליפה בקיץ -בבצרה? 

בבצרה, בחליפה ומאיזה בד? בד בהיר כזה בז' בהיר כמו שהאנגלים עם הכובע שעשוי מפקק בפנים ומרופד בבד, כובע קיץ. 

עכשיו כאן הוא מגיע למכור פלאפל עם עניבה ולנסוע מעכו לחיפה והבכור עוזב את קיסריה ובא לעבוד איתו, לעזור לו. 

זה לא הולך, סוגרים. ההוא מתגייס לחיל הים ואבי חוזר לעכו. מה עושה? פותח מסעדה. מה הוא יעשה? אין שפה, מסעדה. זוועה, אם אני בגיל הזה עדיין מתרגש ובוכה. 

הערצנו אותו, את האבא, אהבנו אותו והערצנו אותו והיה נעים הליכות, איש עם הבנה, איש משכיל. באופן פתאומי נופל לכזה מצב. פותח מסעדה בעכו, בעיר העתיקה. ומגיעים פלאחים 

והוא בא למסעדה לעבוד עם עניבה ועם ז'קט קבוע זה הבדל. וההוא קורא לו ככה, זה בא מהכפר עם נעל מלאה בוץ בלי גרביים ועושה לו ככה ו'תנגב את השולחן'. 

אצל מישהו שבא משם איפה שמדליקים לרקדנית בטן וככה זה היה בשביל שופוני, סיגריה שלה שאחרי שמסיימת לרקוד מדליקים לה את זה עם דינר. לוקחים את הדינר, מדליקים אותו ועם הדינר. כי זה ככה, ההוא עושה לו ככה וזה. 

זה גמר עליו כל הנושא הזה, ממש גמר עליו. ואנחנו רואים את זה ואנחנו עוזרים. אני בינתיים לומד בית ספר יסודי, שמים אותי בכיתה ג'. שאתה כבר בכיתה ו' -אני סיימתי כמעט יסודי שמה אבל נראיתי קטן, 

אבי לא הגיע כדי לרשום בבית הספר, ראו ילד קטן בגיל כזה טוב, שמו אותי בכיתה ג'. מורה נפלאה, פנינה, רואה שאין לי עברית אבל זה לא 

וזה היה לקראת סוף שנה ל-ד', אני עובר  מפנינה גופר ליוסף עש, רואה שזה לא עסק מ-ד' עושים מבחנים, שלושה מבחנים, שלוש ארבע בחינות, ל-ו'.

עוד לא מספיק. גיאוגרפיה, מתמטיקה  חשבון מה שנקרא, אחוזים -הוא יודע. בינתיים אני בספורט, אני בכיתה ד' אלוף הארץ לנוער בפינג פונג.

אז החזה מתנפח, מה זה ילד קטן.  אז ממשיך כמו שאמרתי מ-ד' ל-ו' מ-ו' ל-ח', ועדיין חסרה לי שנה.

ואז היה המשך לימוד בעכו בימים ההם. אנחנו מדברים על 1954. היו כיתות עם שם, לא היה בית ספר תיכון. שמענו לא כל כך נחמד על רמת הלימודים ואני מחליט שאני צריך יותר מזה, אני כילד, 

בינתיים אמא הגיעה? כן, אמא הגיעה בעליה ליגלית. כמובן שאמא הגיעה ועברנו לבית יותר מפואר, יותר גדול. זאת אומרת שוב, דמי מפתח מקום מאד מרכזי איפה שמגדלאור, מול ים עם בלקון גדול, מרפסת יפה ומסעדות. 

ואני רוצה לקפוץ כיתה כדי להשלים את הגיל. אני מגיע לקרית חיים, היה הסדר של עיריית עכו עם קרית חיים של תלמידים שרוצים להמשיך תיכון שם, למרות שיש כיתות המשך. אז אני הולך למנהל בית הספר, אליעזר כגן, כילד 

ואני אומר לו 'תשמע יש לי בעיה של שנה זה וזה אני מבקש שתגיד לי אני אעשה בחינות מה שאתם רוצים בחופש, אני עובר אני קופץ כיתה'. אתה כבר שולט בעברית -בוודאי, שלא תהיה אי הבנה. אני מגיע לבית ספר יסודי בעכו 

מגיע לבית ספר יסודי, איך אני מתלבש? חליפה. אני בא עם חליפה, זה ז'קט לפעמים עם עניבה או מכנסיים קצרים או מכנסיים ארוכים. ותלמידים הולכים עם חאקי או עם משהו כמו קורדרוי 

כזה אפור שהיה, חורפי כזה. ואני, צוחקים עלי. אז אני בא הביתה ואומר אני רוצה חאקי, 'מה פתאום חאקי!'. ויכוח, זה לא עזר להם הלכתי עם חאקי, הלכתי כמו כולם. 

והגעתי לקריית חיים למנהל בית הספר הפך להיות ד"ר אליעזר כגן אנחנו עשינו לו את העבודה השחורה של הדוקטורט שלו, ליקטנו לו כל מיני מילים בתנ"ך הוא הוציא כמה פעמים הוצאת את המילה 'משה' ו'אברהם' ו'אליהו' ומזה עשה דוקטורט. 

היה איש טוב ואני בא אליו ואני מבקש לקפוץ כיתה, אני אעשה את הבחינות תגידו לי מה -פה אבא ואמא לא יכלו לעזור לך לא, הם לא היו פנויים, הם לא טיפלו בי. ואז הוא אומר לי 'לא, אתה תיכנס ישר לכיתה י', לא תעשה את ט' 

בשליש הראשון אם אתה עומד ברמה עם כולם, אתה ממשיך. אם לא, אתה חוזר ל-ט'. אני לא יודע מה קורה בארץ כאן אצלנו, לא ידעתי שמה שזמני זה קבוע. ואין מצב שיחזירו אותי אבל מי חשב על זה. אז אמרתי לו 'לא, אני מבקש בחינות', הוא לא היה מוכן. 

אז הלכתי לקרית מוצקין, קרית מוצקין זה בית ספר 'יקה'. שם בקריית חיים קוראים למורה בשמו 'חיים' ו'אלי' וזה. בקרית מוצקין, המורה נכנס, כולם קמים. 

אני פונה למורה שהערכתי אותו היה ד"ר לפיזיקה, אהבתי את הפיזיקה שלו, לוונהרץ ואז אני מספר לו, אז הוא אומר לי 'יפה מאד אז איפה ההורים שלך?' אני אומר לו, גימגמתי 'עסוקים עניינים', אוקיי בסדר. 

מעביר אותי לאיזה מורה, מתמטיקה אנגלית. היסטוריה וכתיבה עברית ועניינים, מזל שלי שלא ביקשו דקדוק אז היה מאמץ יותר גדול, עברתי את הבחינות האלה. ועשיתי את השישית, אז קראו לזה חמישית, שישית, שביעית ושמינית. 

אז עשיתי את השישית במוצקין, ושם זה היה בית ספר חצי פרטי וזה על כסף ואני עבדתי בקיץ ושילמתי את הכסף. מולי ישב אביהו בניוק לימים בן נון, מפקד חיל אוויר 

והיינו תלמידים, מורידים לו את המכנסיים ונותנים לו בטוסיק ועניינים. מוכשר מאד. עוד אנשים מולר, ושוברט באים ממשפחות. טוב שנה אחת איתם. דני גוטפריד, אומר לך השם, דני גוטפריד? פסנתרן ג'אז מעולה

שהוא היה מרכז את כל מה שקורה באילת, בן כיתה. ואז אני חוזר לקרית חיים, ואז נופל אצל אותו גדליהו מרמור עם המחברת וכו' ספורטאי, תלמיד טוב בינוני ומעלה. משתדל, לא יותר מדי. 

באותם ימים חברות בתנועות נוער. אז הייתי בתנועה המאוחדת בעת ובעונה גם בשומר הצעיר כי שם היה להם שולחן פינג פונג ובתנועה המאוחדת לא היה. ויותר מאוחר, גם היה משהו עם נוער עובד, בעת ובעונה אחת. 

כן, ילדות טובה. ריקודי עם, להקות. מסיים תיכון הולך לעתודה אקדמאית. אז רק התחילו את העתודה האקדמאית ב-56'. 58', סליחה 58'. ב-58' התחילו עתודה אקדמאית ואני נרשם לעתודה אקדמאית, מבקש להתקבל 

ועושים בחינות כניסה לטכניון לבחינת קונקורס, עושים בחינות כניסה לעתודה עוד בחינה, צריך להביא אישורים גופניים וכו'. כי אנחנו לומדים על חשבון הצבא אבל חייבים על כל שנת לימודים לחתום קבע ארבע שנים. שזה 16, זה 20. 

אני מסיים שנה ראשונה בטכניון ושם אפיזודות. שם הגיע יוסי גינצבורג וגברי בנאי. אני עושה טירונות יחד עם האוניברסיטה, עתודה אוניברסיטה עם העתודה טכניון. 

ואז מגיע יומיים אחרי, ואני חניך תורן. באתי מהבית, אחי סמל ואני בא עם בגדים שלו ואז המדריכים שנתנו לעתודה האקדמאית זה לא מדריכים פשוטים 

אלא הביאו חברי קיבוץ שיתייחסו אל ה.. שנה ראשונה, מה עושים בצבא איך שמתקבלים? עוברים טירונות. בטירונות יודעים שהמ"כים מתנכלים לזה ויורדים להם, אמרו נביא להם מ"כים מהקיבוצים שקצת יותר נאורים, זה. אז שמו אותי חניך תורן ומגיע גברי בנאי ויוסי גינצבורג 

להקת פיקוד צפון וגברי בנאי רק סיים את ה'בימה'. והופכים להיות חברים ויוצאים להביא את הגיטרה של יוסי גינצבורג כאילו מתל אביב אנחנו בניצנים, ואני מלווה לגברי בנאי כסף שלוש וחצי לירות, אז זה הרבה כסף והוא לא החזיר לי עד היום. 

ועובר את הצבא ומגיעה שנת לימוד ואני מצטער על החתימה. מה אני מיליטננט? 20 שנה בצבא? הימים ההם זה 58' זה מפחיד. מה יש לי לעשות בצבא? אני אעשה שירות כמו שצריך ונגמר העניין. 

והולך אליהם, ואומר להם סליחה, אני חוזר בי אני מבקש לוותר אחרי שנה. אוקי. משחררים אותי, ואז צריכים לקלוט לצבא כי זה זמן של צבא. וקולטים אותי אחרי שהיה מחזור, ומה עושים? אני יחיד, זה לא מחזור שסיים 

עברו כמה חודשים, אז מעבירים אותי לבית ספר טכני, ללמוד מקצוע תעופה. נכנס לאלקטרוניקה חותם שנה. אני לומד על חשבונם שנה אז סתמתי להם שנה. למדתי אלקטרוניקה בבית ספר טכני בחיל האוויר, וסיימתי בהצלחה. 

ומשם מעבירים אותי לסרפנד, לצריפין. מעבדות דרג ד', מקום שלומדים ממנו הרבה. יושב במעבדות, עובד, יש מחלקת פיתוח עובד במחלקת פיתוח אחרי כן היו ניידות קשר וג'יפי קשר. יוצאים ג'יפים עם טייס וטכנאי. 

טייס נהג, טייס, טכנאי ויוצאים לסדרה. אני בחיל אוויר בצריפין משתדל לעשות את הטוב ביותר, נמאס לי להיות בצריפין. 

אני רוצה להיות קרבי, ביקשתי לעבור לטייסת. אחרי לחץ, כן העבירו אותי לטייסת. הגעתי לרמת דוד. מפקד טייסת יעקב אגסי. יעקב אגסי לא מזמן דיבר על ג'ו, ההוא שרצחו אותו אני לא יודע אם אתם יודעים על מה אני מדבר, 

באמריקה שהוא פטפט הרבה, אלוף משנה אז, לא היה תת אלוף. קצין שלנו שטוענים שהמוסד שלנו גמר עליו. ואז ראיינו את יעקב אגסי. ואני בא אליו אלוף צה"ל בריצות, אני אגסי אבל קוראים לי ארסי כי הבוס שלי עיראקי סטמך. 

למה אני מספר? כי זה חשוב. ואני מתאקלם בטייסת טוב מאד, ואני בא מדרג ד' אז אני מכניס דברים חדשים במקום דברים מפוזרים כאלה, אזניות אז אני מכניס כמו שבדרג ד' יפה ומקובל. 

אפיזודה בחיים, אני חוזר הביתה מהבסיס עם הסעה. ערב, חורף. ליד הבית, זה היה 2 קומות בית ערבי בעכו, העיר החדשה. 

טנדר גדול, שניים יושבים. 'אתה מוכן לתת לנו כמה דקות?' עברית כמובן. קיצור, נכנס פנימה. אז מספרים לי 'מי אני, מה אני, איך אני, למה אני ומתי באתי, ולמה אני באתי, כל דבר. ו'מה יש לי בכיס ומה יש לי בתחתונים ומה אני ואוהב לאכול ומה זה ומי זה'. 

רוצים לגייס אותי למוסד, זה היו ימים של אלי כהן. זה היה 61' -62'. ולא נותנים לי להתייעץ עם אף אחד, אני מקצר. שיחה ארוכה, ואסור לי לדבר עם אף אחד ואני המום. מספרים לי דברים שרק אולי רק אני יודע, אולי. אבל כנראה שהם הלכו לחברים ואלה ואלה. 

הגיעו עד לראש העיר. אחרי כן, עוד פגישה, ועוד פגישה. הגיע רב סרן, והגעתי לתל אביב לעוד פגישה. והם עומדים על שלהם, שלא אדבר עם אף אחד. ואני המום.

 

כי ממה אני המום? א' זה קצת מנפח את האגו, מבחינת מעריכים יכולות אבל אהבתי את ההרפתקאות, אבל זה לוותר על כל החברים שלי, על כל המשפחה. 

זה לנדוד מהארץ לאיזה דרום אמריקה להתעסק שם במסחר כמה שנים, זה מה שהציגו בפני אנחנו נממן את העניינים שלך, תהיה רדום ונשלוף אותםך בזמן הזה. זהות אחרת, ערבית, יש לי ערבית יש אנגלית.

ואני לא.. אני מוכרח לדבר עם מישהו. מאפשרים לי לדבר עם יעקב אגסי, מפקד טייסת שלי. יותר מאוחר נודע לי שזה התחיל ממנו. ואז הוא בא ואני אומר לו 'והלוואי והיו נותנים לי, זה כבוד גדול, למען המדינה, מאמינים בך' 

הוא משדל אותי אני אומר לו 'אבל חברים, משפחה', וויתרתי. אפיזודה בחיים. המשכתי לימודים ובשנה השלישית הייתי צריך מימון. אני אף פעם לא פניתי לאבא 'תן לי כסף' 

הייתי צריך מימון, הייתי עובד בקיץ בכל מיני עבודות. עבדתי בגיאודזיה עבדתי בבניין. יש מכון להכשרת קצינים בצי הסוחר. הזכרתי את המכון להכשרה ימית, מקושר. אז עבדתי שמה כמרצה, הרווחתי כסף.

והמשכתי ללמוד אבל המשכתי לעבוד במכון, שנים. ואני מכין את כל הקפיטנים ואת כל הצ'יפים, בעיקר את ה-chief engineers. אני מלמד אותם מקצועות שונים, כמה מקצועות. אבא יש לו מסעדה, המכון לא רחוק מהמסעדה, המכון נמצא על יד בית המשפט בעכו. 

המסעדה נמצאת בתוך העיר העתיקה, על יד שער הברזל הגדול. הוא פותח מהבוקר, אנחנו שלושה אחים. אחד מפליג בים chief engineer הבכור השני עובד מנהל בפרוטרום, מפעל אלקטרוכימי. אני מרצה, הפכתי להיות מרצה בכיר כי עשיתי עבודה טובה. אמרו, קיבלתי. 

בבוקר אני מלמד את הקצינים, בערב אני משרת אותם ומנקה להם את השולחן. הלכת לעזור לאבא? -וודאי. הירידה שלו השפיעה עלינו מאד מאד, במיוחד עלי. יותר מאוחר חלה בסרטן ואז הפסקתי את העבודה. 

היה לו סרטן במעי הגס וזה  גמר אותו תוך כמה חודשים. ואז מתוך זה אני טיפלתי בו כי היה צריך לעשות ניתוח מיוחד זה נקרא 'סטומה' זה לפתוח את המעי הגס להוציא מכאן, גם היה סיפור. עד שעשו את זה בימים ההם 

אני מדבר על שנת ה-60 ומשהו. אני מגיע לפרופ' אחד, פרופ' ארליך אחרי שכולם התייאשו אז הוא אומר לי 'אני צריך את כל המסמכים מבית חולים נהריה' וההוא קולגה שלו גם כן, עוד מנתח והוא אומר 'לא אני לא אעשה'. 'אני אגנוב לך את זה' אני אומר לו, 'זה אבא שלי על השולחן'. 

לא משנה אבל אני לוויתי, כי זה הוא. אז דיברנו איך הם נקלטו, לא טוב. בין זה ששירתו אותו, זה מנטליות, זה לא עניין רק של החסר. 

והיה חסר, זה צנע. ובעיר העתיקה גרנו ופינקו אותנו. והייתה אחת שהיא נוצריה שהיית מפנקת אותי בשוקולד במיוחד כילד קטן. 

ושוקולד בימים ההם זה היה ..., קיבלנו ביצים במשורה. כן, מרגרינה וכו'. היו רגילים לחיי שפע ויורדים לכאן ולא היה להם טוב. 

אני בוכה אותם עד היום. כל פעם שיש משהו אם זה אירוע או משהו, גם עכשיו גם ברגע זה. קשה קשה. -המעבר הזה כמה הוא השפיע על חייך? 

במובן מסוים זה גם חיסן אותי יותר. במובן מסוים חיסן אותי, נתקלנו באפליה בהתנשאות מעלינו ולא נוח לבלוע את זה

במיוחד לאלה שהעריכו את עצמם עם כל היכולות. מה זאת אומרת, מי אתה? זאת אומרת במחשבה, לא לפנות 'מי אתה'? במה אני נופל ממך? אני סטודנט, אני ספורטאי, אני בתנועה המאוחדת, אני רקדן. 

מה פתאום אתה מסתכל עלי מלמעלה? אז בטהובן לא היה לי כל יום, אבל היה לי מוזיקה משלי והיה לי כל מה שהיה צריך כאן. כן נתקלנו. גם אצל מורים לצערי הרב. גם ביסודי וגם בתיכון, בצבא פחות. 

בטכניון כן, היה אחד שהיה ידוע פרופ' זסלבסקי ועברנו את זה. התחסנת -כן, היה. למה? המחשבה היא אחרת, אלה שהגיעו מאירופה, הפלו אותם. 

היה להם קשה עם זה, גם עברו תלאות דומות למה שאנחנו עברנו. למה אתם עושים לנו את זה? למה מי אתם? אבל ככה זה היה, אין מה לעשות. לאלה שיצפו בזה, מסקנה, מחשבה, איזה תובנה שיש לך? 

עם כל הכאבים, עם כל התלאות, כאבים עצומים בנושא ההורים בנושא האבא בעיקר אמא צייתנית כזאת. אבל בנושא האבא ומעולם הוא לא התקומם לא זה. סבל את זה פנימה. נקרא לזה בשפת יומיומית 'כמו גבר', ככה. 

איזה משהו מהתרבות העיראקית שהיית שמח שיהיה שייך יותר במדינת ישראל? או כל תובנה שאתה רוצה לומר? נתחיל מהסוף. אחרי שאנחנו חיים כאן בארץ הזאת, לא הייתי רוצה שהיינו ממשיכים בעיראק. 

עם כל הכאבים, עם כל התלאות, כאבים עצומים בנושא ההורים בנושא האבא בעיקר אמא צייתנית כזאת. אבל בנושא האבא ומעולם הוא לא התקומם לא זה. סבל את זה פנימה. נקרא לזה בשפת יומיומית 'כמו גבר', ככה. 

אם הייתי עושה משהו אחר בחיים שלי? יכול להיות, אבל לא במידה גדולה. המשכתי, הייתי מאד רצוי בעבודה שלי. 

הייתי ברוטרי שנתיים, נשיא מועדון. סלים ג'ובראן, שופט בית המשפט העליון, היה מזכיר שלי, אני הייתי נשיא. אנחנו חברים טובים. אני פעיל מאד בבנייה חופשית, שלוש שנים הייתי נשיא בלשכה בחיפה והכרמל. 

הייתי אחרי כן חייבו אותי להיות נשיא כאן, בנהריה, כי עברתי לנהריה. אמרו לי כאן לא היית, הייתי מפקח אזורי פעיל מאד. אנחנו פעילים. פעילים במשהן שנקרא 'לימוד גליל', אני לא יודע אם שמעתם על 'לימוד גליל'. נירה סיפרה לי -היא מהמובילות כאן, אני מזדנב אחריה. 

סך הכל, עברנו וכנראה שזה היה בסיס טוב להתגבר על כל מיני דברים בחיים. עצם החסר על הצנע שהיה וגם העניין של ההתנשאות וההפליה, זה נתן חיסון מסוים. 

אבל אני עדיין שומע, אני קם בבוקר, יש לי משקה אני שותה תה עם לימון. אני בפנסיה. המשכתי לעבוד אחרי פנסיה 10 שנים, רצו אותי 10 שנים בתור מרצה חוץ. אז יש לי כאן מוזיקה, אני מתחיל במוזיקה קלאסית. לא שאני מתיימר, אני אוהב לשמוע. 

יש כל מיני יצירות שאני אוהב אותן, שותה תה, עושה התעמלות כל בוקר כאן אוכל ופעיל בכל מיני עניינים. ופנוי להובלה מה שנקרא לסביבה כאן. יש משהו בערבית, דרך אגב אני מדבר את הערבית הישראלית כמעט חופשי של הפלסטינאים 

שאני מדבר איתם את הערבית הנחווית, כמה שיש לי פחות מאשר לשני אחיי, אז הם לא מבינים את מה שאני מדבר איתם. זה ערבית אחרת, העיראקית -קודם כל, יש ערבית עיראקית שהיא נחווית (ערבית) י ש ערבית יהודית עיראקית שהיא מתובלת בהרבה מאד מילים עבריות 

קוראים לזה היידיש של העיראקים. תביאי בחשבון שהגולים שהגיעו מבבל דיברו את העברית ואז זה נשאר עברית. העברית לא באה בגלל ישראל של היום אלא בגלל -ישראל של בית שני. 

הייתי קורא ספרים בערבית, אני שומע מוזיקה ערבית, עד היום. יש משפט בערבית שאומר (ערבית): "כמה שהחיים הם קצרים כדי לבזבז אותם במאבקי שווא." וזה נכון. מאבקים זה טוב אבל צריך לדעת על מה אתה נאבק. 

תודה רבה

אדמון עוזר
אפרת קראוס
בצרה
עירק
סיפורי חיים נוספים: