מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

שלום.

-וברכה.

תאמר לנו מה שמך.

-בן הרוש אלברט.

אלברטו?

-אלברטו, כן.

זה היה השם שלך גם ב...

נולדת בטנג'יר.

לא. אני נולדתי במרוקו הספרדית, ארזילה.

ארזילה, לרצ'ה, תטואן, טנחר.

יש ארבע ערים, אז אני נולדתי בארזילה.

00:01:00

באזילה.

-ארזילה.

ארסילה.

-כן.

אני ב-2.2.32.

וזה היה השם שלך, אלברטו?

-בן הרוש. על שם אבא.

על שם אבא.

-יש לך שם עברי גם או ש...?

עברי, עברי, עברי. בטח שעברי.

-אלברטו? -כן, אלברטו.

אלברטו זה אברהם.

-אברהם.

אבל שם היו ספרדים. -כן.

-מה תגיד לו, אברהם?

00:01:30

אז יותר קל אלברטו, וככה זה היה.

ואני עבדתי שם בבית חולים.

בבית חולים. אבא לצערי לא הכרתי אותו.

אמא, כן.

אבא נפטר?

אני לא ראיתי אותו. לא...

לא צלח לי לראות, ראיתי את אבא.

-כן.

גדלת עם אימא.

-אימא והאחים שלי.

00:02:00

ארבעה אחים. כן.

ואתה הצעיר?

-אני הצעיר מכולם.

אני עכשיו בן 86.

-כן, אבל אתה הצעיר.

אני הצעיר מכולם. כן.

ואימא הייתה בבית או עבדה?

-לא. אימא לא עבדה.

אימא הייתה בריו דה ז'נרו,

00:02:30

וכנראה הייתה עם איזו משפחה עשירה,

היא באה עם מספיק כסף, ובזה היא...

כי אצלנו לא עבד אף אחד,

עד שגדלו הילדים.

אחד הגדולים, זאת אומרת בת ו...

שני בנים ועוד אחד,

לא זוכר בדיוק. ארבעה.

האח הגדול הוא היה ספר.

00:03:00

האימא שבאה מברזיל, אז באה עם קצת כסף.

קצת כסף, לא...

אני לא ספרתי, אבל היא מהכסף הזה...

-הצליחה לפרנס אתכם.

כן, כן. היא הייתה קונה,

היא הייתה הולכת לאיזה יהודי מטנג'יר.

לא, מארזילה, סליחה,

לפרוט את הכסף.

מי יודע אם היה נותן לה מה שמגיע.

פורטים מדולרים לזה, או פחות.

00:03:30

לא, משנה, העיקר כמו שאני מתאר לי,

כי אני הייתי בערך משהו, 12, משהו כזה.

למדת בבית ספר?

-ספרדי. "גרופו אסקולר חוסה אנטוניו".

כן. בטנג'יר או בארזילה?

-לא, לא. זה בארזילה.

זה בית ספר של ספרדים.

זה לא יהודים.

00:04:00

היהודי היה בא לאחר גמר הכיתות,

היה בא בשביל ללמד אותנו תורה.

אבל מי שזה,

הם היו כולם ספרדים.

מה זה אומר שזה היה בחסות ספרדית?

הייתם כאילו שייכים לספרד?

לא. זאת אומרת, כל התלמידים היו ספרדים.

אנחנו היינו מיעוט. מיעוט קטן יחסית אליהם.

00:04:30

אז אנחנו היינו בכיתות שלהם.

-בכיתות שלהם. -בכיתות שלהם.

ומאחר ודיברנו את השפה,

אז לא הייתה בעיה.

ספרדית אנחנו מדברים כמו...

זאת הייתה גם השפה שדיברתם בבית?

-כן. -ספרדית.

כן. אבל שם זה יותר...

מה?

-יותר יפה השפה.

בבית פחות או יותר מדברים, אבל שם היו

צריכים להקפיד, כי גם בית הספר היה ספרדי.

00:05:00

אנחנו למדנו עברית ברגע

שהספרדים גמרו את הכיתות והכל,

היה אז נכנס או רב

או מישהו בשביל ללמד אותנו.

הקהילה היהודית בארזילה,

הרב הוא היה הכל שם.

אנחנו היינו לומדים

בבית ספר ספרדי,

אבל הרב היה בא רק בשבילנו,

התלמידים היהודים.

00:05:30

כן, אז למדנו שם עם הרב

פרשות איוב, משלי, הכל.

כמה יהודים היו ב...?

-לא רע, מספיק.

אלפים או...?

-כמה אלפים, כן. לא מאות, אלפים היו.

כי אחר כך זה היה ארזילה, טנחר.

00:06:00

טנחר זה היה המקום הכי גדול

שהיה ליהודים. והכיתות היו שלנו.

זאת אומרת הייתם כמה ערים שלמדתם ביחד?

-כן. בית הספר היה ספרדי,

ואנחנו נכנסים, למשל כמו שאנחנו נמצאים,

נכנסים לכיתה, הם...

אנחנו עומדים. הם ידעו שאנחנו יהודים,

זה לא שייך לנו.

00:06:30

הדת שלנו היא אחרת, אבל היינו

צריכים לקום בכבוד אליהם גם כן.

ואתה יכול לספר עוד קצת

על הקהילה היהודית?

על בית כנסת, חגים?

-כן, כן. היה בית הכנסת ש...

זאת אומרת הרב עצמו,

זה היה בית הכנסת שלו.

מה זה שלו? קראנו שלו.

זה לא יכול להיות בית כנסת של איזו אישיות.

00:07:00

אבל אנחנו אמרנו זה בית הספר של הרב,

ואנחנו היינו הולכים לשם גם בשבת.

היו גם כן אחרי בערך שניים שם פעילים בעל פה.

היינו צריכים... -בשבת. -כן.

אחד אחד מתקרבים. הוא היה כנראה

אחרי שאכל את החמין ואת הכל, חצי...

00:07:30

אבל היינו עומדים, אומרים מה שיש כל אחד,

והשני בא, השלישי בא, וככה זה היה.

לימדו אותנו טוב,

אין מה להגיד. כן.

"גרופו אסקולר חוסה אנטוניו"

זה היה בית הספר של הספרדים,

וזה היה הכיתות,

גם אנחנו היינו.

היו יהודים באים מכל הכפרים

שם או זה באותו מקום?

00:08:00

לא. לא היו כפרים. היו כפרים שלהם, אבל לנו

לא היינו כפרים. היינו גרים בעיר עצמה.

בעיר.

-כן. כן, זה נכון.

אתה זוכר איזה חג במיוחד?

-כל החגים. לא חג במיוחד.

כל החגים. -ספר לנו קצת על איך

חגגו את החגים שם בעיר הזאת.

פורים למשל.

פורים זה היה מאוד שמח.

00:08:30

בפורים היינו באים לבית הכנסת,

מתפללים ואחר כך מפזרים קצת...

שאנחנו היינו רצים בשביל לקחת

את הסוכריות שהיו מפזרים.

כן, היה נחמד מאוד.

אנחנו למדנו.

מבחינת הדת למדנו מאוד. כן.

משלי, איוב, איכה.

00:09:00

עדיין אני זוכר את "איכה ישבה בדד

העיר רבתי עם הייתה כאלמנה רבתי בגוים

"שרתי במדינות הייתה למס. בכה תבכה בלילה,

ודמעתה"... היינו בעל פה יודעים.

כן, הכל בעל פה.

אני הייתי בין העניים כי היו כאלה

שיש להם כסף ויכולים ללמד אותם.

00:09:30

אבל מהבחינה הזאת,

הבן של הרב היה בצד הזה,

לא נתתי לו לעבור קדימה.

אני הייתי יותר קדימה. כן.

היינו יושבים, לומדים. כל חג היינו לומדים.

-את ההלכות.

הכל, הכל, הכל. כל חג

היינו צריכים לבוא לשם.

ואם זה תהילים כשהרב, אחרי שאכל ושבע וזה,

היינו צריכים לעמוד, והוא כנראה...

00:10:00

נרדם? -היה נרדם קצת, ואנחנו צריכים

לזמר את המשלי או תהילים.

כל מה שהיו קובעים לנו.

ולמה אמרת שאתה מטנג'יר,

אם לא גרת בטנג'יר?

רוב הזמן של החיים שלנו, אני בטנג'יר. כן.

-אוקיי.

אני נולדתי בארזילה. -נולדת בארזילה.

-ארזילה. ארזילה זה מרוקו הספרדית.

יש ארזילה, לרצ'ה, טנחר ותטואן.

ארבע... ארבע... -ארבע ערים.

00:10:30

כן, שזה של ה...

גם ערבים היו שם.

כן. ומתי עברתם לטנג'יר?

-טנג'יר כשהיינו קצת יותר גדולים.

והאחים שלי היו קצת יותר...

אחד הוא היה ספר מעולה,

אז התחיל, פתח מספרה והתחיל קצת להרוויח

בשביל לפרנס את המשפחה.

אי אפשר לבוא...

גם להשכיר דירה, כי הדירות לא שלנו.

00:11:00

צריכים להשכיר דירה, צריך לאכול.

והוא היה ספר מעולה. כן.

אז אתם עברתם בעקבותיו לטנג'יר?

-כן, מארזילה. ארזילה. נולדתי בארזילה.

ובן כמה היית, אתה זוכר?

-קטן. ארזילה זה מרוקו הספרדית.

יש ארזילה, לרצ'ה, תטואן, אלקסרכיביר.

ארבע ערים יש דוברי ספרדית.

00:11:30

את הקהילה היהודית בטנג'יר, אתה יכול לתאר?

-קהילה טובה.

קודם כל הרב, הוא היה,

איך אומרים, הצ'יף, הרב. כן.

"אל מאסטרו" חיים. חיים.

והבן שלו היה גם כן באותו

גיל שלי, אבל לא פה,

הוא היה פה כי לא נתתי לו מבחינת

הרמה של התהילים, משלי, איוב,

כל הדברים האלה הייתי א', א'.

00:12:00

למרות שכמו שאומרים, עני עני, אבל הוא הבן

של הרב, אבל לא נתתי לו לעבור אותי אף פעם.

הלכת לפעילות ציונית?

-הייתי פעמיים, הייתי.

באתי לארץ.

בתוך זה שהתחלנו כבר, כמו שאומרים,

לשמוע על ישראל וכל הדברים האלה,

אז התעוררה הבעיה הזאת. זו לא הייתה בעיה

בשבילנו. בעיה בשביל אחרים. היינו צריכים...

00:12:30

כי ארזילה, לרצ'ה, אלקסרכיביר,

כל זה, יש ערבים.

טנג'יר פחות.

יש, אבל פחות.

אז היינו צריכים קצת, כמו שאומרים,

להיות ערניים. -להיות זהירים?

בטח, בהחלט. בהחלט.

אסור היה לעלות?

תראי, אני עליתי...

אני פעמיים עליתי בשביל...

לדעת מה הנוער עושה פה,

כל הדברים האלה.

00:13:00

ואז באתי לארץ, אני... איך אומרים? העברתי

איזה הרצאה ביום שבת בבית הכנסת אצלנו,

איפה שהרב שלנו, אבל בית הכנסת

 של הקהל היה שם.

בדיוק איך ישראל,

מה עושים, איך הנוער.

הבנתי. באיזו שנה באת פעם ראשונה?

נדמה לי 51', נדמה לי. כן.

00:13:30

ומטעם מי עלית? עם עליית נוער?

-לא, לא. הרצון שלי.

הרצון שלך.

-הרצון שלי.

באתי פעם אחת וחזרתי.

ובאתי עוד פעם. כן.

איך עשית את זה? באונייה?

הא, באונייה, בטח.

באונייה, באונייה, כן.

פעם אחת הייתי קצת אזוק בבית סוהר.

00:14:00

בפעם הראשונה אתה בן כמה בערך?

-12, משהו כזה. אני בן 86.

והחלטת שאתה רוצה לעלות?

-בהחלט.

היינו שומעים על ישראל.

-כן.

שומעים על ישראל, וזה היה כמו מין פלפל חריף

שבן אדם אוכל ומרגיש אותו, אותו דבר.

מאוד צעיר, בן 12.

-כן, כן, כן.

00:14:30

עם אימא והאחים, או לבד?

-באתי לבד קודם. -לבד.

באתי לבד פעם ראשונה.

חזרתי. באתי עוד פעם.

אז איך עשית את זה? למי היית צריך

לפנות כדי לעשות עלייה בפעם הראשונה?

היה מישהו שארגן שם,

שהיהודים יעזבו לישראל.

00:15:00

הוא היה מורה. מורה דווקא מאוד

אינטליגנטי וזה, והיה מדבר עם האנשים.

כי טנג'יר אומנם היא

בינלאומית הייתה.

עכשיו יכול להיות בינלאומי.

בשבילי אין שום לאומיות שם.

אבל זה היה מסוכן עם הערבים.

אז המורה הזה,

ניגשת אליו ואמרת לו שאתה רוצה?

-לא, הוא הכיר אותי. הוא הכיר אותי.

00:15:30

כי אני קצת, כשהייתי בטנג'יר,

התנדבתי ב"הוספיטל בן שימול".

"הוספיטל בן שימול" זה בית חולים

בן שימול קראו לזה, כן.

אז קצת עבדתי עם האח שם, ולאט לאט...

אני אח מוסמך.

עשיתי את ההסמכה פה וכל ה...

אבל הייתה לי נטייה לזה.

00:16:00

אני נסעתי... אני פעם הייתי כבר שבוע ימים,

כלאו אותי בבית סוהר במרוקו.

כשיצאתי מטנג'יר לכיוון קזבלנקה,

אז באחד הכפרים... אנחנו ברכבת לא דיברנו.

אני ידעתי מי רוצה לעבור את הגבול,

מי לא. אבל קרה.

תפסו אתכם.

-כן.

00:16:30

ושבוע ימים רק כוסות תה היו מביאים.

לא אוכל, לא לחם, לא שום דבר.

בן כמה היית?

-ואי אפשר לדבר.

צעיר, כמו...

13 או 14, משהו כזה.

זה היה בפעם השנייה.

-כן, כן.

ואימא, מה אמרה על זה

שאתה רוצה לעלות?

אימא לא אמרה אף פעם.

אימא שלנו זאת זהב.

00:17:00

כן? עכשיו היא ב... לא פה.

-כן.

היא תבוא.

היא נמצאת ב...

כן, אימא שלנו זהב.

לא היינו צריכים שום דבר.

רק הייתה מלטפת אותנו ותחזור בשלום

ותיזהר ופה ושם. וככה זה היה.

וזה היה כמו פלפל חריף.

00:17:30

היינו מתאספים, איפה?

איפה ש... זה של היהודים.

היה איזה משרד שלהם, היינו הולכים שם,

מתאספים, מדברים. שאף אחד לא ישמע ולא ידבר.

היה לא קל.

היה לא קל, אבל...

איך אומרים...

אז תפסו אותך. -כן.

-ושמו אותך בכלא. -בכלא.

שבוע ימים. -שבוע.

-שבוע ימים רק תה.

00:18:00

רק תה. לא... לא שמיכה איפה לישון,

לא שום דבר.

סגור עם "סלדה".

"סלדה" זה כמו אלה,

אבל ברזלים יותר עבים ככה,

שלא נפרוץ אותו או משהו כזה.

ואז שחררו אותך ונתנו לך לנסוע לארץ?

לא. לא. עשיתי עוד פעם

את אותה דרך, אבל...

00:18:30

פה היינו ברכבת, וידעתי מי יהודי,

כאלה שעוברים, אבל לא היינו מדברים בינינו.

ופתאום שם... כן.

כמה זמן...

-שבוע ימים במעצר.

מה זה מעצר?

איזה חדרון כזה קטן והברזלים. וזהו.

בבוקר כוס תה, וזהו.

אין אוכל, אין לחם, אין כלום.

00:19:00

כמה זמן הנסיעה לארץ לקחה?

זה דרך האונייה, לא הרבה.

שבוע?

-לא, פחות. פחות.

ואז אתה מגיע לארץ ואתה בן 12, 13.

הייתי בגבעת ברנר.

הלכתי לגבעת ברנר.

אני שמעתי על הקיבוצים והכל.

הייתי גם כן מעוניין, קיבלתי פעמיים

לראות את הנוער ואת כל זה.

00:19:30

אז...

אז היית בגבעת ברנר.

-בגבעת ברנר.

כמה זמן?

-איזה שבוע, משהו כזה.

הייתי אוכל שם בחדר אוכל בבוקר ואף אחד

לא היה מדבר, לא מי אתה, מה אתה.

לא באת בקבוצה.

-לא. באתי לבד.

בקבוצה, אני לא הייתי בקבוצה.

והיינו ברכבת מטנג'יר הלאה.

00:20:00

היינו ברכבת, ואני יודע

שזה יהודי וזה יהודי,

אבל לא הייתי מדבר איתם,

שלא ירגישו משהו.

בסוף שבוע ימים כוסות תה,

שתיתי תה בלי סוף.

האחים שלי הם גדולים.

אני הקטן.

ואני, היה לי הפלפל החריף הזה שרציתי

לבוא לארץ ישראל ורציתי להיות פה.

00:20:30

ואחר כך באתי פעמיים, ופעם אחת

ביום שבת דיברתי בבית הכנסת,

זו הייתה מין שיחה כזאת

על ישראל, כן.

פעם אחת לקחו אותי

לאיזה בית שם לאכול בשבת.

להסתדר, מה לעשות.

ושם גם כן דיברתי.

ואלה, שאני דיברתי איתם

על ישראל והכל, הם פה.

00:21:00

הם משפחה, קצת משפחה.

והם פה ברחובות.

והם גם מטנג'יר?

-כן. כן.

היית בגבעת ברנר, חזרת למרוקו.

-כן, כן.

אבל פעם אחת הייתי...

-בבית סוהר. -בית סוהר, כן.

מהרכבת, לא דיברתי לא עם היהודי, שידעתי

שהם יהודי אחד או שניים שהיו שם. שום דבר.

00:21:30

עבר, אתה פה ואתה פה ואתה פה ואתה פה.

אסף כמה שאסף ולקחו אותנו.

איפה? לא יודעים.

ואת לא יכולה לדבר.

קודם כל זה מרוקו,

אני לא מכיר אף אחד,

ואנחנו נתינים ספרדים אבל

לא יכולים לעשות שום דבר.

מה נעשה? מה לדבר?

אדבר, ייתן לי מכה.

הם כאלה, ברברים.

וארץ ישראל מצאה חן בעיניך?

-תמיד, בטח. בטח. בהחלט. ועוד איך.

00:22:00

אני הייתי בטנג'יר, כשבאתי בפעם השנייה,

הייתי אוסף אותם, מביא אותם ל"סמינריו".

"סמינריו", איפה שקודם כל ה...

מסמכים?

-לא. יש כמו...

מישהו צריך איזו בקשה או משהו, שם יש...

-משרדים אולי.

00:22:30

משרדים ויש הצ'יף היהודי שם,

שהוא קובע את ה... שם.

"סמינריו". היו קוראים לזה

"סמינריו רביניקו", כן.

הא, סמינר רבני.

-כן.

"רביניקו" כי הרב היה למעלה.

וכמה יהודים הצלחת להביא לארץ?

הייתי מדבר איתם.

00:23:00

איך אני הייתי מדבר איתם, אחד הזמין

אותי פעם ביום שבת אצלו בבית.

לצהריים. החמין, לאכול חמין וזה.

היינו מדברים על ישראל.

ואני אהבתי לדבר על ישראל.

כי פה כשהייתי, אז הייתי בגבעת ברנר

וראיתי את הנוער ואת היהודים שלנו.

ושם את לא יכולה לדבר הרבה.

00:23:30

שם את צריכה לדבר, אבל לא בין

אנשים שיכולים להגיד שם מתאספים.

ואנחנו כשרצינו להתאסף,

היינו הולכים ל"סמינריו".

ה"סמינריו" זה איפה שהיהודים שם,

אם יש לך איזו בעיה, אבל זה יהודי, לא ש...

ומתי הגעת סופית לארץ?

00:24:00

כשהבאתי את המשפחה שלי.

יש לי ארבעה אחים. שתי אחיות ושני אחים.

כן. אז הבאת אותם.

-כן, בטח.

הגדול הוא ספר מעולה.

בטנג'יר בתור היו עומדים אצלו.

ספר א', א'. עד היום המספרה שלו.

אז באיזו שנה עלית סופית?

-אני? -סופית.

00:24:30

החלטתי, הבאתי את המשפחה.

-באיזו שנה?

נדמה לי, נדמה לי ש...

או 51', אולי איזו שנה יותר, משהו כזה.

54' אולי?

-משהו כזה.

ואז כולכם כבר הייתם פה.

-הבאתי אותם, בטח.

לאן?

-מה לאן?

לאן בארץ הגעתם?

-נתנו לי בצפת, נתנו לי.

מקום...

00:25:00

מול מירון. מול מירון. מצפת, אם את עומדת

בעמידה ברחוב הראשי, הרחוב הראשי.

רחוב ראשי זה קטן,

ואת מסתכלת, את מסתכלת למירון.

למה מירון? היו באים היהודים בהילולה אלפים.

אלפים היו באים.

היית גם בכפר עזה, לא?

-כן.

00:25:30

מתי?

-בכפר עזה הקמנו את הקיבוץ, כן.

הייתי בכפר עזה.

כן, נכון.

זה מול...

-מול עזה. -כן, מול עזה.

אם את עוברת, כמו שאנחנו נמצאים,

תעברי קצת, את כבר בתוך עזה.

מי שהקים את הקיבוץ זה חבר'ה ממרוקו?

-גם אנחנו היינו שם, כן. הקמנו את הקיבוץ.

00:26:00

מטנג'יר. -איך?

-החבר'ה מטנג'יר? -כן, כן.

חצי. טנג'יר ו...

במרוקו היו גם כן כמה, קבוצה...

וגם ממצרים, לא?

-כן, ממצרים גם כן.

ממצרים הם אינטליגנטים.

כן, מאוד אינטליגנטים.

אני ראיתי שם את ה...

איך קוראים לו שם?

שכחתי את השם, הוא...

00:26:30

אני פעמיים באתי ארצה וחזרתי

בשביל לשכנע אותם, כן?

אבל תלוי מי.

יש כאלה שיש להם קצת...

בטנג'יר היהודים, חלק מהם...

אין עניים שם. מעט מאוד.

באמת הרבה נסעו לא לארץ אלא לצרפת, לקנדה.

-נסעו, כן.

הרוב לקנדה.

קנדה. הרבה לקנדה, כן.

אני לא הייתי נוסע לקנדה.

רק לארץ ישראל.

-ישראל.

00:27:00

אז הגענו לצפת, נתנו לנו צריף במעברה.

אז הייתה מעברה.

מעברה זה, לא יודע אם את מכירה

את צפת, יש שם בית חולים ויש ירידה.

שם היינו.

במעברה.

-במעברה.

במעברה זה לרדת

ויש אבנים הרבה לא על הכביש.

כשאת נכנסת לכיוון שם.

00:27:30

וצריפונים. צריפונים ו"צ'ינצ'ס".

"צ'ינצ'ס", את יודעת מה שזה?

זה האלה שמגרדים.

-הא, פשפשים?

פשפשים.

מה זה? אכלו אותנו.

לקחו אתכם מהאונייה למעברה בצפת?

-לא. לא.

00:28:00

באנו באונייה, כן. נסענו לצפת.

מה נסענו? למעברה.

מה זה היה המעברה? עם הרבה צריפים.

אמרנו יופי, יש צריף וזה.

נכנסנו, לא ישנו כל הלילה.

-למה?

איך אומרים, ה"צ'ינצ'ס".

-הפשפשים.

ככה בשורה, בשורה. כי היו צריפים.

המעברה זה היה צריפים בשביל לקלוט עלייה.

00:28:30

נתנו לנו כזה. אני נניח הייתי...

אני ישנתי על הרצפה, על משהו.

וגם כן הדלקנו... אור לא היה,

רק עם הפנס הזה.

הדלקנו אור, שורות, שורות, שורות, שורות.

טוב שהיה לנו, קנינו... לא בנזין...

נפט? -פתיליה.

-לא, הנוזל, נפט, נפט.

00:29:00

קנינו ועם סמרטוטים היינו

מעבירים לכל האורך של הזה

בשביל להיפטר מזה. זה היה משהו נוראי.

לא יכולנו לישון.

אני הייתי זז. גם הבן דוד שלי היה

גם שם, אז לא ישנו כל הלילה.

אבל זה היה היום הראשון שקלטו אותנו, הקליטה.

אמרתי איזה קליטה עשו לנו.

וכמה זמן הייתם שם?

-עד ש...

00:29:30

בהתחלה אני עבדתי ברבקה זיו.

את מכירה את רבקה זיו? -כן.

כן. אני הייתי אחראי על המיון שם.

כן. אני אח מוסמך.

הייתי הולך לעבוד,

ועם הכסף היינו קונים קצת.

ואז לקחנו, קמנו בלילה, לא ישנו כל הלילה

מהפשפשים, מרוב שהיה.

00:30:00

זה צריף שגרו האנשים שם,

היו כאלה נקיים, אבל מה שנתנו לנו.

תגיד אני לא רוצה את זה?

זה מה שנתנו לנו, קיבלנו.

קיבלנו, איך אומרים, באהבה.

כמו שאני הייתי רוצה, אותו דבר.

לא ישנו כל הלילה,

זה היה משהו נורא.

כמה שנים הייתם שם בצריף?

-בצריף, עד שנתנו לנו. קניתי דירה בכנען.

מכירה את כנען?

אז יש שם דירות ישנות,

00:30:30

סוג... הייתי אומר לך.

זה מה שהיה.

אחר כך התחלתי לעבוד.

התחלתי לעבוד וכבר התחיל... יצאנו משם.

קניתי מאיזה רומני בכנען.

בכנען היו דירות, עד היום ישנן, דירות אחד

לצד הזה והשני בצד ההוא. למעלה אין שום דבר.

00:31:00

ועכשיו כנראה יש בתים אחרים, יותר...

זה מה שהיה אז בתקופה ההיא.

ואימא והאחים נקלטו?

-לא.

כן, אימא איתנו כל הזמן.

איתנו, כן.

למה אני לא הכרתי את אבא שלי.

הלך לעולמו, ולא ראיתי,

לא שמעתי אף פעם ממנו. הייתי קטן.

כן, ילד. כן.

00:31:30

אבל בסדר. שם, אז כשהתחלתי לעבוד,

 אני עבדתי ברבקה זיו.

אתה רוצה לספר לנו משהו מהעבודה ברבקה זיו?

משהו?

אני לא יודעת.

אם היה משהו מעניין שהשתתפת בו?

לא. ברבקה זיו, זה בית חולים.

זה לא היה בית חולים.

00:32:00

זה היה קודם כל נתנו את זה אלה שבאו מאירופה.

להרבה היה שחפת.

שחפת. ויש שתי מחלקות.

כשאת יורדת מהעיר בצד שמאל.

יורדת קצת טיפה, לא הרבה, עוד איזה

200 מטר, אז יש ירידה ככה לכיוון.

אז שם גם כן אושפזו הרבה

שבאו מאירופה עם שחפת.

00:32:30

מירון זה איפה שרבי שמעון

בר יוחאי שם במירון.

מה הייתם עושים עם האמבולנס?

-כן, בטח.

פעם אחת הם היו רגילים

לזרוק נרות. נרות.

וזה נדלק שם. זה היה משהו...

היו הרבה פצועים מהריצות שנפלו, מהריצה.

00:33:00

מירון. רצו את רבי שמעון בר יוחאי,

אבל יצא להם... היה משהו נוראי.

והיו מגיעים לרבקה זיו אחר כך.

רבקה זיו, כן,

זה היה בית החולים איפה שאני...

ואני הייתי כוח עזר.

אני למדתי הסמכה.

איפה למדת באמת?

-בצפת. בבית ספר לסיעוד.

בבית ספר לסיעוד הייתי לומד,

00:33:30

ובערב לא הייתי ישן הרבה

כי אני צריך לעבור את הזה.

ועברתי את הזה.

נכנסתי לשם ולמדתי וקיבלתי את התואר שלי, כן.

איזה יופי.

-אמרתי צריך להתקדם.

יש אחד שמדבר לשני.

00:34:00

(ספרדית).

אז אתה ממש...

השפה שלכם בבית הייתה ספרדית?

00:34:30

ספרדית, בטח. אספניול.

-אספניול, לדינו.

לא לדינו. אספניול.

-אוקיי.

לדינו זה חכיתיה. מה זה?

זה מה שהיהודים היו מדברים.

אבל עד שיכל לדבר עם ספרדי,

מה תדברי איתו, חכיתיה?

את צריכה להיות יותר טובה ממנו.

ודיברתם גם ערבית?

-ערבית מעט.

אני יודע לדבר ערבית.

אנחנו למדנו,

הלימודים שלנו היו כמו הספרדים.

00:35:00

ב"גרופו אסקולר חוסה אנטוניו",

זה היה רשום על בית הספר,

היו שם הכיתות,

הכיתות של הספרדים.

הם היו קמים, אנחנו היינו קמים,

למה שהיו...

אנחנו לא היינו עושים שום דבר.

הם קמים, קמים איתם.

מחכים ככה, גומרים, אנחנו יושבים.

מה לעשות, להתפלל כמוהם?

00:35:30

(ספרדית).

ועוד פעם זה חוזר.

זה "תנו לנו את הכלה,

שאנחנו באים בשבילה, למענה.

"אם אתם לא נותנים אותה,

אנחנו נחזור לדת, לתורה".

יש עוד שירים שאתה זוכר?

-בבקשה? -עוד שירים שאתה זוכר?

00:36:30

זה שיר של מה? מה השיר?

-הכלה. -הכלה.

יפה. זה שיר יפה.

-כן.

(ספרדית).

בית המקדש נבנה. כן.

אנחנו למדנו בבית ספר ספרדי

בתקופה של פרנקו.

הם היו קמים בבוקר. כשאנחנו

היינו בבית ספר, היו שרים.

(ספרדית).

00:36:30

ככה. אנחנו לא היינו מרימים את היד.

אנחנו יושבים כמו שורות שורות, כמו חיילים,

ואנחנו שרים את השיר אבל לא עם היד ככה.

אלברטו בן הראש

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:34:16
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
טנג'יר
,
מרוקו
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש