מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

תמר.

תמר, מה היה שם המשפחה שלך בילדותך?

שוקרון.

זה המשפחה, שם המשפחה זה שוקרון כן.

שוקרון, וקראו לך תמר?

ככה קראו לך במרוקו, תמר?

קראו לי תמו.

תמו?

-כן.

אחר כך אני אסביר לך על השם.

ובאיזה שנה?

-אנקדוטה.

באיזה שנה נולדת?

ב-1930.

איפה?

00:01:00

בספרו במרוקו.

איפה זה ספרו?

ספרו זה עיירה ליד פז.

זאת אומרת העיר הגדולה זה פז,

-כן.

וזה עיירה ליד.

-כן.

והייתה שם קהילה יהודית גדולה?

-כן, כן.

אני זוכרת טוב בתור ילדה

סבא שלי הוא היה,

אומרים לי שהיה לו מעמד.

00:01:30

אבל הייתה לו חנות קטנה

היה מוכר,

זה אני זוכרת

ממלחמת עולם השנייה 1940,

היה מוכר שמן וקמח.

זה היה עם נקודות.

כן, כמו צנע?

כמו שהיה בצנע?

כן, כן, זה היה צנע,

זה היה תקופת המלחמה ולא היה זה.

מדינה סידרה ככה

שכל משפחה מקבלת מנה.

00:02:00

אז הוא היה דיי מבוגר

והיה מביא כל הבולים שמקבל מאנשים,

והיינו צריכים לסדר

על דף גדול ולהדביק אותם.

אז פעם הייתה רוח פרצים

ואני מדביקה,

אני מסדרת את כל הבולים,

ועפו לי כל הבולים.

ואני זוכרת שכל ערב היה,

00:02:30

בגלל שהוא הייתה לו בת שהייתה

יותר מבוגר ממני בשנה,

אז ההורים שלי שהתחתנו

נשארו אצל ההורים.

אבל כשעברו לדירה משלהם,

אני נשארתי עם הסבתא.

בגלל החברה שלי, בגלל האחיינית שלי

שהייתה כמעט בגילי. -דודה.

שהייתה כן דודה, אבל היינו כמו אחיות,

גדלנו ביחד והכל.

00:03:00

וסבתא?

וסבתא,

סבתא זה היו נישואים שניים שלה,

סבתא שלי הייתה לה רק אמא.

וסבא שלי כשהוא התחתן איתה,

היו לו כבר 8 או 9 ילדים.

כהה שהילדים שלו היו כמעט

יותר מבוגרים ממנה.

00:03:30

אבל היא הייתה אישה חזקה,

מקפידה, קשוחה,

קשוחה זה לא קשוחה לצד הרע, לחינוך.

מחנכת?

-כן.

וגם סבא וסבתא וגם אבא ואמא

גרו באותה עיירה?

כן.

00:04:00

אנחנו היינו 9 אחים. 6 בנות ו-3 בנים.

שש אחיות. -ואת הגדולה?

לא.

אני השלישית.

וקצת על אבא ואמא תספרי לנו.

טוב אבא,

היה גם כן בן אדם מוכר

וגם מראשי הקהילה,

00:04:30

אבל הוא נהרג

בתאונת דרכים בגיל 44.

בת כמה את היית?

בת כמה הייתי?

זהו הוא נהרג ב47',

אז הייתי בת 17-17 וחצי,

הייתי כבר נשואה עם ילד.

אבל אמא הייתה חיה

ברווחה כלכלית והכל,

ופתאום היא נשארת עם תשעה ילדים.

זה היה,

00:05:00

אנחנו לא כל כך הרגשנו,

אבל היא היו לה חיים קשים

במה הוא עסק אבא?

אבא שלי,

הוא היה סוחר

והייתה לו גם חנות בדים.

אבל בתקופה שנהרג,

היה לו סוכנות של,

מכרו גרעינים.

לא גרעינים שמפצחים,

חיטה ושעורה, הכל היה בסיטונאות.

00:05:30

אז זהו, בפעם אחת,

שהיה בשוק בכפר,

אז בחזרה נהרגו כמה.

נהרגו איזה 12

בעלי משפחות כן.

בתאונת דרכים?

-תאונת דרכים.

אמרו אז שהנהג היה ערבי,

למה אז התחילה כבר ההתקוממות של הערבים.

00:06:00

אז אמרו שהוא בכוונה,

אבל זה רק.

אבל הוא נשאר,

הנהג נשאר חי.

הקהילה הייתה מאוד מאורגנת.

היה לה

טיפת חלב,

היה בית האורחים.

היינו אורחים, בית אורחים

ככה אם באים.

באו הרבה פעמים מחוץ לארץ,

כדי לאסוף תרומות.

00:06:30

והייתה עזרה הדדית,

אי אפשר לתאר אותה.

והיו בחורים שהיו מתנדבים כאילו,

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי עכשיו

מאיפה הם חיו?

הי זה לא, בשביל דברים כאלה

הם לא קיבלו משכורת.

מה למשל הם התנדבו?

הם התנדבו נגיד

בספרו היה רק בית ספר אחד,

00:07:00

לא היה תיכון.

בגלל זה אני שונאת את העיר הזאת,

אני שונאת אותה.

לא היה בית ספר תיכון,

את גומרת את השש כיתות וזהו.

בשביל השכלה

צריך לנסוע לפז.

ואז לא היו אוטובוסים,

היו שני אוטובוסים ביום.

לא היו פנימיות, לא היה איפה לגור והכל,

ככה שהנשים נשארו.

00:07:30

אבל הבחורים, הבחורים האלה דאגו לשלוח אותם

לבתי ספר מקצועיים בכל הערים במרוקו.

ובמרוקו הייתה ישיבה,

היו ישיבות ובתי כנסת,

כל הרחוב מסביב לבית שלנו

איזה ארבע או חמש בתי כנסת.

זו הייתה ישיבה שהוציאה רבנים

יותר מהערים הגדולות.

00:08:00

וגם כשבאו לפה הם הכירו

בלימוד שלהם?

-בלימוד שלהם כן.

זאת אומרת

את גם הלכת לבית ספר?

כן אני הייתי.

זה היה בית ספר של אליאנס?

זה בית ספר אליאנס,

כן.

בית ספר אליאנס

ומה למדתם?

למדנו לימודים, זה היה היסטוריה,

גיאוגרפיה, דקדוק,

עברית למדו גם?

00:08:30

עברית מה שאני זוכרת, בכיתה א',

כיתה א' אין לי הרבה זיכרונות ממנה,

שהיה רב שהתחיל שאמרו לנו שהוא יבוא

ללמד לשון הקודש.

אותו יום אני זוכרת,

זה רק אותו יום אני זוכרת לא זוכרת שלמדנו.

אבל מכיתה ב' והלאה,

יש לי הכל מצולם בראש.

בראש.

-בכיתה א' הדודה שלי למה?

00:09:00

בשביל להתקבל לבית ספר צריך להיות

ממש אתה להיות מקושרים עם ראשי הקהילה,

באותה שנה

שאני נכנסתי לבית ספר,

הכניסו גם אחותי

שהייתה יותר גדולה ממני.

אבל דודה שלי שהיינו חיים ביחד לא רצו,

לא רצו.

מה היא עשתה?

היא כל יום בהתחלת הלימודים

באה עמדה ליד הכיתה ובוכה.

00:09:30

היא גם מקנאה שלמה אני נכנסתי והיא לא

וגם היא רצתה.

איזה שבוע-שבועיים עד שהמנהל היה,

טורקי היה,

היה מנהל חבל שאין מנהלים כאלה עכשיו.

היה מנהל קשוח ושעבר בפרוזדור

המורים רעדו ממנו, גם התלמידים.

אז הוא ראה אותה, הכניס אותה.

ולה נתנו להיכנס בלי כסף?

זה היה שאלה של כסף?

00:10:00

לא, לא הייתה שאלה של כסף,

היו שש כיתות, כמה אפשר להכניס?

אמנם הייתה טעות שם, מי שנכנס,

ששפר מזלו ונכנס לכיתה,

נשאר לפעמים שנתיים-שלוש,

כל זמן שלא עובר הבחינות הוא נשאר.

במקום שהיו מוציאים מכניסים אחרים,

לא.

אז ככה שזה היה מצומצם.

וילדים שלא למדו

בבית ספר של אליאנס?

00:10:30

למדו בתלמוד תורה.

וזה רק הבנים בטח?

רק הבנים, אבל בסוף אני כשהייתי

אני חושבת 13 או 14,

יום אחד אני יורדת מבית ספר

ואני רואה בנות

הרבה בנות ליד תלמוד תורה,

הלכתי לראות מה זה,

אמרו לי שהן לומדות עברית,

היו לומדות אחרי תלמוד תורה בערב.

בערה.

00:11:00

אז מה עשיתי אני?

גם אני רוצה ללמוד עברית, הרי אחרי צהריים

יוצאים מבית ספר, שיעורים זה,

מי שעשה שיעורים יש לו כל הערב,

אז הלכתי.

ברוב טיפשותי במקום להיכנס לכיתה א'

נכנסתי לכיתה א', למה?

אני משכילה, אני לומדת באליאנס והכל,

למה לי אני להתחיל מאפס?

00:11:30

נכנסתי לשם,

והוא התחיל לקרוא,

כל מילה שבעברית אני רושמת אותה בצרפתית.

בסוף הוא ראה אותי, הייתה כיתה מלאה,

אומר לי: "מה את עושה?"

אמרתי לו: "באתי ללמוד",

"איך?"

אמרתי לו: "אני יודעת קצת",

אז הוא עשה לי מבחן למה שרשמתי, השאיר אותי.

00:12:00

ככה שעד עכשיו, האותיות של הא'-ב'

לא כולן.

אבל מה אני.

הכל היה בצרפתית אבל בכיתה,

שני כיתות,

הלפני אחרונה והאחרונה,

הבנות למדו כלכלת בית,

והבנים למדו אמרו לנו לשון הקודש והכל,

בטח שם למדו עברית והכל.

ככה הבנות של כיתה,

00:12:30

נכנסות לכיתה ראשונה

והבנים הולכים עם הבנים.

זה היה יום בשבוע.

בגיל הגן, לאן הלכו הילדים?

הלכו לתלמוד תורה.

זה היה כיתות של ילדים,

כמו גן.

גיל שנתיים-שלוש.

אני זוכרת שהבכור שלי הכנסנו אותו צעיר מאוד

בגלל שחמי היה מראשי הקהילה.

00:13:00

הבנתי

והבנות גם הלכו?

הבנות לא הלכו.

הבנות לא הלכו.

לך יש בת?

את שולחת אותה לחברה שלך

או לשכנה או למשפחה, שיהיה אצלה,

נגיד אם יש לך תינוק

היא עוזרת לה לנדנד

והיא את הילדים שלה שולחת לאחרים.

ככה שילדים לא נשארו בדיוק בבית

00:13:30

למה עשו את זה?

כי

כדי הבת,

שיהיה מעניין?

שיהיה מעניין, אני באמת לא יודעת למה שלחו.

תלכי ל'מעלמה',

'מעלמה' זה כאילו המחנכת, שההיא תחנך.

את זוכרת מנהגים של חגים,

כן, חגים הכל היה רשמי

00:14:00

והדר.

כל חג את רואה החזית של הבתים

צובעים אותה, כל שמחה,

אם יש לך נגיד בר מצווה לבן שלך,

החזית של הבית את צובעת,

ככה שאנשים יודעים

שיש אצלך שמחה.

איך חגגו למשל את פסח?

פסח, פסח היה מתחיל חודש לפני אפילו יותר,

יש כאלו שהתחילו ניקיונות בחנוכה.

00:14:30

ואוספים את הכל,

היה בעיה להשיג מצות?

לא, לא הייתה שום,

אני לא זוכרת שהייתה בעיה.

כי היינו עושים מצות,

הייתם אופים אותם?

עושים מצות, כן.

למשל אצל חמי,

היה ביולי, בתקופת הקציר,

היה הולך לבדוק שחס וחלילה

לא יהיה איזה טיפת מים,

כדי הקציר.

00:15:00

היה מביא השקיות,

היינו מרימים אותן למחסן.

וחודש לפני היינו מוציאים אותם,

יושבות הגיסות,

ומנקות שחס וחלילה לא תהיה

לא אבן ולא שעורה ולא שום דבר.

ממיינים אותם.

וכשפתחו, הכשירו

את המטחנה של הקמח,

00:15:30

זה היה מתחיל הרב, טוחן את שלו

ואחר כך אנחנו ואחר כך אנשים.

בתור? היה תור כזה לטחון?

לא,

לא היה תור,

זה יותר שמור.

זה עשינו מצה שמורה,

זה נראה מצה שמורה.

ואחרי שהוא גמר במאפיה,

היינו עושים אחריו.

כל משפחה הייתה עושה?

00:16:00

כל משפחה היו,

כולם היו עושים.

אחר כך בחלוף הזמנים,

היו מביאים מצות מקזבלנקה.

אבל לא,

מעטים קנו אותם.

הבנות,

לא היה להן מה לעשות,

יש כאלה שהלכו לתפירה, לסריגה.

הייתה למשל באה,

זה היה תקופת המלחמה,

00:16:30

הייתה באה אישה

מביאה צמר.

וזה כל רביעי ברחבה,

מחלקת צמר,

היינו סורגים גרביים

וסוודרים לצבא הצרפתי.

הייתה נותנת עם משקל

ומחזירים לה עם משקל.

ויש בנות שהלכו לרקמה.

והבנים?

הבנים, חלק הלך,

00:17:00

אמרתי בהתחלה שהבחורים שהתנדבו

דאגו להם.

למשל היה אורט בקזבלנקה,

לקחו אותם לשם.

היו גם ישיבות,

הלכו לישיבות במקנס.

ויש כאלה בית ספר מקצועי בפז.

לבנים היה יותר קל,

אבל לבנות.

וגם המנטליות, מה זה לשלוח בת?

ושלא תראי אותה כל ערב לידך בלילה?

00:17:30

טוב ידענו שיש מלחמה.

אבל כשהגיעה אלינו,

רק ערב אחד,

אמא שלי הייתה עושה כביסה בגג.

בגג ועבר המודיע,

שהוא אמר שצריך לכבות את האורות,

כנראה זה היה בסוף המלחמה.

00:18:00

אז אמא אומרת את זה:

"אוי ואבוי, הערב נאכל עם נרות".

אז אני חשבתי שזה נרות,

נאכל לאור הנרות.

ככה שכן.

בבית דיברתם צרפתית או ערבית?

-אני זוכרת

בבית?

ערבית, ערבית וצרפתית גם.

גם וגם?

-כן.

00:18:30

למשל אמא לא ידעה צרפתית

אבל עם אבא ידענו, דיברנו.

היה צנע,

אבל אני אף פעם לא הרגשתי

שהיה מחסור.

אני זוכרת שבבית היה לנו שק של אורז

ואבא אסר עלינו להשתמש בו,

זה רק אם תהיה חתונה לתרום

אותו לחתונה ולתינוקות שהם חולים,

00:19:00

שהרי אז לא היו מקררים והכל,

הרבה תינוקות היה להם מחלות מעיים והכל.

אז זה צריך לתת אותו.

ואני זוכרת זה פעמיים הייתה

לא התקוממות,

היה איזה בחור,

בגטו לא היה ערבי אחד.

בגטו, במלאח -אתם גרתם במלאח?

-אצלנו במלאח זה,

00:19:30

כן אנחנו ההורים שלי גרו במלאח,

אבל ההורים של בעלי הרבה היו מחוץ.

אז בגטו היה איזה ערבי שפתאום נכנס,

נגע באיזה בחורה

אז קמו ופתאום התחילו מהומות והכל,

אז היה עוצר.

זה אני זוכרת היה שלושה ימים עוצר.

ואבא שלי זכרונו

לברכה היה נותן לי

00:20:00

קערה מלאה תפוחי אדמה

וצלחת שיש בה כמה חתיכות בשר.

אז הבשר היה משומר, היינו מכינים מהבשר

לכל השנה, מטגנים אותו וזה.

זה הזיכרונות מהמלחמה?

זה רק מה שאני זוכרת מהמלחמה.

באיזה גיל התחתנת?

מה שאני זוכרת מהמלחמה כן,

הייתה לי חברה,

00:20:30

שהם כן גרו מחוץ לעיר

ואבא שלה,

הנה הילדים,

 כן הילדים והנכדים עוד גרים פה,

כל שבת היינו הולכים,

הייתי הולכת אצלה,

אבא שלה היה בן אדם

משכיל והיה לו גם חבר,

חבר גם כן והבת שלו,

הנכדים שלו פה.

הוא היה כמו עיתון,

היו מדברים כל הזמן על המלחמה.

00:21:00

והוא היחיד שהיה לו רדיו בבית.

והבת שהייתה חברה שלי, אומרת לי שכל ערב

הרדיו היה תחת השולחן מכסים אותו עם שמיכה

ומקשיב לצרפת החופשית

לחדשות.

כי ספרו הייתה בחלק הצרפתי של מרוקו?

לא זה היה תחת,

-וישי?

לא.

-לא?

כן, הייתה תחת שלטון וישי,

כן.

00:21:30

מרוקו הייתה תחת פרוטקטורה צרפתית

בתקופת המלחמה.

אז הוא הקשיב לצרפת החופשית,

-לצרפת החופשית. -שזה היה מרדני.

כן, לצרפת החופשית,

בשביל זה היה תחת השולחן כן.

והוא היה להם מחסן גם,

חנות גדולה, סיטונאות שמכרו את הכל.

וערבי חבר שלו,

כנראה התחילו כבר

לעשות רשימות.

00:22:00

אז הוא בא אליו ביקש ממנו

שאת העסק שלו שירשום לו על שמו.

הוא אומר לו בין כה הם לוקחים לכם,

למה שלא תיתן לי?

איך באמת היה הקשר עם הערבים?

הקשר היה, אנחנו במשפחה של בעלי לידם כן,

היינו בתוך שכונה של ערבים.

הקשר היה טוב?

הקשר היה טוב.

00:22:30

המים היו זורמים,

היה מקווה קטן ככה שהמים זורמים,

אז כשהמים היה חלש

אז חמותי הייתה סוגרת להם,

לערבים שזה עובר אליהם,

אז היא הערבייה הייתה אומרת:

"מה ללה?" כאילו גבירתי,

"מה עוד פעם סגרת לי את המים? תפתחי", בצחוק.

אז היה קשרים טובים?

00:23:00

היו קשרים טובים והכל כן.

באיזה גיל התחתנת?

אני התחתנתי פחות מ-17.

תספרי קצת אולי, איך זה להתחתן במרוקו?

איך זה הלך?

היה שידוך?

בטח כן, היה שידוך,

או שאתה בחור רואה אותי בחוץ וזה.

אצלי זה היה,

00:23:30

התלמידים הוותיקים שגרמו בית ספר,

היו מארגנים נגיד עונג שבת,

היו מארגנים קבוצות נוער והכל,

אז אני הייתי גם בקבוצת נוער.

אז היה איזה שבת שעשינו הצגות

אז הנה הזמינו גם ראשי הקהילה.

חמי ישב בשורה הראשונה ואני הצגתי שם,

אז הוא ראה אותי.

ואז איך זה הולך?

00:24:00

וזהו, אבא שלי היה חבר שלו,

אז הם דיברו.

ובאו אליך והציעו לך?

בטח באו למשפחה הציעו.

לי הייתה אחות גדולה

הייתה מאוד יפה,

והיא כל מי שרצה להתחתן בא מבקש אותה

והיא לא רצתה.

לא רצתה, למה?

אהבה מישהו אחר.

00:24:30

אז עשתה, באו בחורים טובים מאוד

וזה עשה רע להורים,

אז אני לא, איך שאמרו לי אמרתי,

לא רציתי לעשות להם גם אני רע, אמרתי בסדר.

תגידי היו תנועות נוער גם?

היו תנועות נוער, כן.

היו לזקלראת, צופים,

00:25:00

אני זוכרת פעם שנפטר איזה מדריך,

איזה תהלוכות היו אחרי,

בלוויה שלו.

היו באים שליחים מהארץ גם?

היו באים שליחים, כן.

למה? לשכנע לעלות?

רק כשהתחילה, כשקמה מדינת ישראל,

לא גם לפני,

שבאו שליחים בשביל צעירים.

בשביל

00:25:30

בשביל הנוער כן,

הייתה עליית הנוער.

כן ושלחו?

בטח שלחו, זה כאילו

שולחים אותם לבית הבראה,

אנשים בשמחה שלחו אותם.

לא ידעו לאן הם שולחים אותם.

כן, אחים שלך הלכו?

אמא שלי לא רצתה לשלוח,

אח שלי היה עוד צעיר.

הגדול

בבנים היה עוד צעיר.

00:26:00

היא לא רצתה לשלוח אותו

 אבל יש הרבה שרצו ללכת ולא לקחו אותם.

והייתה סלקציה,

סלקציה נגיד מי שהיו לו גזזת

או מחלת עיניים והכל,

לא לקחו.

טוב מדינה קטנה אין לה עוד שום דבר,

מה היא צריכה?

אני מסתכלת על זה בהבנה,

לא שזה.

00:26:30

דיברו ציונות?

דיברו ציונות.

דיברו לא ציונות, ארץ ישראל, ירושלים.

-ארץ ישראל.

סבא שלי כל ערב מספר לנו

שכשיבוא המשיח אנחנו נישן, נפתח עיניים,

נמצא את עצמנו בירושלים.

הכל זה ירושלים.

והייתה אחר כך, כשקמה מדינת ישראל

הייתה התלהבו,

00:27:00

התעוררות כזאת

שזה כזה אנשים ממש זרקו חפצים ורצו לבוא.

את היית כבר בת 18?

כן, אני הייתי.

והתחילו לדבר על עלייה?

כן, התחילה עלייה,

התחילה,

כל האנשים שהיו להם קשיים

של פרנסה והכל ישר.

חשבו שבאים,

00:27:30

ובעלי היה פעיל עלייה כן,

זה היה קשר עם הסוכנות,

עם הציונים.

אז בת כמה היית

כשעליתם בסוף?

אני הייתי בת 25

עם חמישה ילדים.

אז איך זה קרה?

איך זה קרה?

הייתה עלייה והרבה אנשים ששלחו אותם,

זה הייתה עלייה בלתי לגאלית.

00:28:00

יש כאלה מסכנים שמכרו כל מה שהיה להם

ועצרו אותם,

וחזרו, לא היה להם לאן לחזור.

אחר כך עוד הפעם חזרו.

אז אנחנו בתקופה שלנו,

היה הסכם עם המלך.

יש פתגם שאומר:

(מרוקאית)

00:28:30

כאילו חסן, המלך חסן,

הוא מכר את היהודים בחיטה.

הוא קיבל,

הרי ברומניה ובהכל המדינה

שילמה בשביל כל עולה שילמה,

רומנים שילמה חמשת אלפים דולר

על כל אחד.

אצלנו לא שילמו,

ארצות הברית שילמה למלך.

אז הייתה עלייה

והרבה עלו.

00:29:00

זאת אומרת אתם עליתם

בתקופה שזה היה חוקי?

זה היה,

זה לא היה כל כך חוקי,

אבל מי שרצה לעלות עלה.

אז בעלי היה מהמארגנים,

איך עלינו?

אחד שעלה מפז ב-47' אני חושבת או 48',

הוא היה עם הפועל המזרחי.

אז הוא העלה רעיון

00:29:30

שיארגן יישוב בארץ ישראל.

אז אנחנו הסכמנו.

איזה 50 או 60 משפחות מעיר פז

ו-70 משפחות מספרו.

התארגנתם כאילו אתם עולים ליישוב

-התארגנו אבל אנחנו לא רצינו ללכת, למה?

אמרו אנחנו לא מוכנים ללכת למעברה.

אז היו עוד מעברות,

-כבר ידעתם על זה, שמעתם על זה?

00:30:00

בטח גיסה שלי הייתה, עלתה

ב-51', היה הייתה במעברה,

גם כשעלינו מצאנו אותה במעברה.

אז אתם אמרתם כבר שם שאתם לא רוצים?

-אז אמרנו, אנחנו יש לנו ילדים קטנים,

איך נבוא למעברה?

אז אמרו נארגן יישוב

ונבנה לכם בתים.

אבל מה?

צריך לשלם.

00:30:30

אז היה משק פרדס,

זה היה 5000 לירות.

אז שהיה סכום אסטרונומי.

ומשק עם רפת

4000 לירות,

ומשק עזר יש לך רק הבית

ורק גינה מסביב זה היה 2500 לירות.

התארגנתם?

אז התארגנו, בעיר פז ארגנו קבוצה שלהם

ובעיר שלנו ארגנו קבוצה.

00:31:00

היה בעלי, רפאל זכרי זכרונו לברכה,

היה גם הרב,

וכל ערב עברו מבית לבית

כדי לשכנע אנשים שיקנו דירות.

אז הרבה אנשים,

ואספו כסף

והיו צריכים לשלם כסף.

אספו כסף,

בעלי קיבל הכסף,

לא קיבל שום דבר.

00:31:30

ולא נתן שום דבר,

נתנו לו כסף רשם בפתק שפלוני נתן כסף.

אז פה במשפחה שהייתה לנו פה שמעו

שאנחנו מושב,

אמרו איזה משוגעים אתם,

מושבים פה נותנים אותם חינם ואנשים בורחים,

ואתם? מי יעבד לכם האדמות?

אנחנו אז קנינו שני בתים.

למה?

היינו באותו בית במרוקו,

00:32:00

ורק בנינו בית שם,

ב-51' קנינו חלקת אדמה,

ואחרי שנה כבר עברנו לבית חדש,

מודרני זה יותר טוב מפה.

ולא הסתכלנו על שום דבר,

ישר הסכמנו.

אז אמרו למה שתקנו?

קנינו שני בתים.

00:32:30

אז בעלי אמר: "כדי לא ללכת למעברה

נקנה רק בית ואחר כך נעלה לארץ

"ונראה, אם טוב לנו נשאר שם

ואם לא טוב אנחנו

"נקנה עוד בית

או שנעבור למקום אחר".

טוב עלינו, זה היינו 10 נפשות

בבית של 54 מטר.

10 נפשות? הייתם זוג,

00:33:00

היה עם חמישה ילדים,

הייתה גיסתי בת 15, היה חמי וחמותי.

אז עלינו לארץ,

בית קטן, 54 מטר.

בלי דלתות, חוץ מהדלת של הכניסה

והדלת של השירותים.

פה?

-לא פה, זה היה בית מולי.

וחלונות, רק חלונות בלי תריסים

ובלי רשת, בלי שום דבר.

00:33:30

התחלנו, שמנו דלתות ושמנו תריסים,

ושמנו הכל,

אז אני נכנסתי להריון בילד השישי,

איפה לשים אותו?

אז בעלי הלך,

בעלי הלך לרסקו

שיבנו לנו עוד חדר.

בחדר הזה שביקשו,

ביקשו 6000 לירות.

יותר יקר מהמשק.

עכשיו מה?

היה אחד מעיר פז דווקא,

00:34:00

הוא אמרתי לו: "אני יש לי רק בנות,

אם אני אוציא אותן לחקלאות

"יהיו לי כמו בדואיות,

מי יתחתן איתן?

"אני לא רוצה להישאר במושב",

מצא אותו שם בסוכנות.

אז בעלי אמר לו בסדר,

הם לא רצו להחזיר לו כסף.

לך לא רצו להחזיר כסף?

ואני ביקשו סכום אסטרונומי בשביל חדר,

בוא אני אקנה ממך.

00:34:30

אז בערב הוא בא שמח וטוב לב,

אמר לי: "קניתי לך בית".

כן, אז עברנו

לבית יותר גדול?

עברנו לבית אותו דבר,

רק מה? זה שני בתים.

חמותי וחמי וגיסתי נשארו שם

ואנחנו עברנו לבית,

אז זה במקום אחד שתיים,

אז זה בסדר.

אבל המשפחה התחילה להתרחב,

תוסיפי קצת פה, תוסיפי מרפסת,

תוסיפי,

00:35:00

יש שם אדמה עובדת,

על חלק עלה וירד מתי שהתחשק לו,

התחילו התיקונים כל הזמן

תיקונים, תיקונים,

עד שנמאס לנו ובנינו בית חדש.

ואיך הייתה הקליטה בארץ?

הקליטה?

השמחה לארץ, לא הסתכלנו על,

את יודעת אמרו לנו אותו חורף,

00:35:30

שזה 17 שנה לא היה חורף כזה.

היו גשמים ובוץ ולא היה כביש

ולא היה חשמל שישה חודשים לא היה חשמל.

אני זוכרת הערב הראשון,

באמת רק עכשיו אמרו למים

שיראו אותנו עד הלילה,

מהבוקר הגענו, למה?

כדי לא נראה לאן אנחנו הולכים.

זה באמת היה.

חושף ואפלה באנו והבתים חלק,

00:36:00

ופה במושב לא כולם באו ביחד

היו רק איזה 10 משפחות.

10 משפחות,

הגענו בלילה,

אמנם הגיסות שלי שהיו כבר פה,

חיכו לנו בנמל

והזמינו אותנו ללכת אליהם.

אבל בעלי רצה לראות איפה אנחנו

וגם חמותי אמרה אנחנו משפחה גדולה,

אנשים ייבהלו שנכנס.

אורחים עשרה איש.

00:36:30

הם הלכו לבנות

ואנחנו באנו לפה.

לא ידענו איפה הבית לא כלום,

אז בעלי הלך לבית הכנסת, זה היה ערבית.

אז הם ישר באו,

וסידרו לנו את,

הבית שלנו עוד לא היה מוכן סידרו לנו בית,

הביאו לנו המיטות והכל.

00:37:00

אני לא זוכרת אותו לילה למה שכחנו חבילה

איפה שהיה הפתילייה והדברים,

שכחנו אותם בנמל.

לא ראינו שנתנו לנו מצרכים והכל,

ישר הלכנו לישון.

באנו היינו עייפים.

אז למחרת בבוקר, את קמה

אני אומרת להם שהשמיים קרובים.

הייתה לנו אחיינית,

אחיינית של בעלי שהיא גרה בישרש.

00:37:30

הייתה דודה של בעלי שהייתה אצלה,

אז בבוקר היא באה בעגלה,

באו והיא נשארה אצלנו.

לעזור?

כן לעזור כשנתארגן,

היא הדריכה אותנו, היא שאמרה לנו

הנה יש לכם ארגזים, יש שמן, יש לחם.

נתנו לנו ארגז לחם,

כאילו אנחנו פרות.

וריבה והכל,

דברים במה להתחיל.

00:38:00

אז והייתה מכולת גם פה

ונתנו לנו כסף מניע,

לא כסף, שווה כסף,

כדי לקנות מהמכולת.

אבל מה?

השמחה הייתה עד השמיים שהגענו לארץ.

אפילו המצב הקשה והכל,

אף רגע לא התחרטנו שזה.

שבאתם?

-שבאנו.

00:38:30

וזה לא אנשים שהיו להם חיים קשים או משהו,

זה היה לנו בית יפה שרק בנינו אותו.

וזה הנהג, זה הערבי שקנה את הבית שלנו,

הוא שלקח אותנו לקזבלנקה.

בקזבלנקה נשארנו חודש שם.

עד שהייתה אונייה?

עד שהייתה אונייה.

וקזבלנקה זה היו,

00:39:00

קראוונים גדולים שהיו

10 משפחות ו-20 משפחות,

כל אחד מכל מרוקו

כל הסוגים וכל המינים.

אחר כך עלינו לצרפת.

אז מפה אמרו לנו

שהמכתבים שקיבלנו,

של תוסיפו כסף

ושלא ישימו אתכם באונייה למטה, שתעלו,

00:39:30

אז באמת אני זוכרת, זה היה ערב ראש השנה,

הכינו לנו זה היה ב -

(צרפתית)

באיפה למעלה בדיוק

-בסיפון?

כן.

שולחן כזה מלא בכל טוב

והאנייה התחילה לזוז.

ואנחנו התחלנו ליפול אחד על השני.

כל הזמן, כל הדרך,

לא ראינו לא שולחן ולא שום דבר,

00:40:00

היינו רק מקיאים

וישנים במיטות.

כמה ימים זה היה?

אני לא זוכרת בדיוק.

וגם במרסיי היה?

במרסיי היה

(צרפתית)

לקחו אותנו למחנה, זה היה מחנה כנראה

מתקופת מלחמת העולם השנייה או הראשונה,

אבל שם הייתה מרפאה והיה הכל מסודר,

שם קיבלנו אוכל,

היינו מביאים אוכל

ומשפצים אותו,

00:40:30

שם הייתם תקופה?

איזה חודש.

-חודש.

חודש בקזבלנקה וחודש

אני לא חושבת שזה היה חודש בקזבלנקה,

אני לא זוכרת בדיוק,

אבל בצרפת נשארנו חודש.

אבל זה היה מרסיי,

מי שלא היו לו ילדים קטנים ירד לטייל והכל,

היה

(צרפתית)

זה היה בין לאומי שם במרסיי,

בעלי כמעט כל יום ירד,

00:41:00

אבל לי הייתה תינוקת.

וכל ערב היו אנשים, משפחות, היינו מתיישבים,

שרים ומספרים סיפורים ובדיחות.

זה היה, איך אומרים?

הפנינג

-הפנינג לא נורמלי.

מה נשאר לך?

00:41:30

שאת מרגישה שהעברת לילדים שלך

מזה שבאת ממרוקו ואת לא מ?

הם עושים כל המנהגים של מרוקו,

השירים והפיוטים והכל כאילו את במרוקו.

הילדים?

-הילדים, כן.

את כשאת חושבת על עצמך,

את מגדירה את עצמך מרוקאית או ישראלית?

אני גם וגם.

00:42:00

ויש איזה מסר שהיית רוצה להגיד

לאנשים שיראו את הסרטון הזה?

על העלייה ממרוקו,

על החיים היהודיים שם?

מה שאני רוצה להגיד לאנשים

זה ארץ שלנו,

צריכים לבוא לאכלס אותה.

להילחם בה גם כשצריך.

הילדים שלי חמישה בנים כולם

היו ביחידות מובחרות.

00:42:00

איבדתי גם נכד.

בצבא?

-כן.

ואמא שלו

אחרי שנתיים בשברון לב,

ואנחנו לא מתחרטים אף לרגע שבאנו.

זה ידענו, אנחנו יודעים

שצריכים להילחם.

תודה רבה לך תמר.

-על לא דבר.

תמר חותה

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:40:13
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
ספרו
,
מרוקו
פלייליסט (0)
00:00:00

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש

תמר.

תמר, מה היה שם המשפחה שלך בילדותך?

שוקרון.

זה המשפחה, שם המשפחה זה שוקרון כן.

שוקרון, וקראו לך תמר?

ככה קראו לך במרוקו, תמר?

קראו לי תמו.

תמו?

-כן.

אחר כך אני אסביר לך על השם.

ובאיזה שנה?

-אנקדוטה.

באיזה שנה נולדת?

ב-1930.

איפה?

בספרו במרוקו.

איפה זה ספרו?

ספרו זה עיירה ליד פז.

זאת אומרת העיר הגדולה זה פז,

-כן.

וזה עיירה ליד.

-כן.

והייתה שם קהילה יהודית גדולה?

-כן, כן.

אני זוכרת טוב בתור ילדה

סבא שלי הוא היה,

אומרים לי שהיה לו מעמד.

אבל הייתה לו חנות קטנה

היה מוכר,

זה אני זוכרת

ממלחמת עולם השנייה 1940,

היה מוכר שמן וקמח.

זה היה עם נקודות.

כן, כמו צנע?

כמו שהיה בצנע?

כן, כן, זה היה צנע,

זה היה תקופת המלחמה ולא היה זה.

מדינה סידרה ככה

שכל משפחה מקבלת מנה.

אז הוא היה דיי מבוגר

והיה מביא כל הבולים שמקבל מאנשים,

והיינו צריכים לסדר

על דף גדול ולהדביק אותם.

אז פעם הייתה רוח פרצים

ואני מדביקה,

אני מסדרת את כל הבולים,

ועפו לי כל הבולים.

ואני זוכרת שכל ערב היה,

בגלל שהוא הייתה לו בת שהייתה

יותר מבוגר ממני בשנה,

אז ההורים שלי שהתחתנו

נשארו אצל ההורים.

אבל כשעברו לדירה משלהם,

אני נשארתי עם הסבתא.

בגלל החברה שלי, בגלל האחיינית שלי

שהייתה כמעט בגילי. -דודה.

שהייתה כן דודה, אבל היינו כמו אחיות,

גדלנו ביחד והכל.

וסבתא?

וסבתא,

סבתא זה היו נישואים שניים שלה,

סבתא שלי הייתה לה רק אמא.

וסבא שלי כשהוא התחתן איתה,

היו לו כבר 8 או 9 ילדים.

כהה שהילדים שלו היו כמעט

יותר מבוגרים ממנה.

אבל היא הייתה אישה חזקה,

מקפידה, קשוחה,

קשוחה זה לא קשוחה לצד הרע, לחינוך.

מחנכת?

-כן.

וגם סבא וסבתא וגם אבא ואמא

גרו באותה עיירה?

כן.

אנחנו היינו 9 אחים. 6 בנות ו-3 בנים.

שש אחיות. -ואת הגדולה?

לא.

אני השלישית.

וקצת על אבא ואמא תספרי לנו.

טוב אבא,

היה גם כן בן אדם מוכר

וגם מראשי הקהילה,

אבל הוא נהרג

בתאונת דרכים בגיל 44.

בת כמה את היית?

בת כמה הייתי?

זהו הוא נהרג ב47',

אז הייתי בת 17-17 וחצי,

הייתי כבר נשואה עם ילד.

אבל אמא הייתה חיה

ברווחה כלכלית והכל,

ופתאום היא נשארת עם תשעה ילדים.

זה היה,

אנחנו לא כל כך הרגשנו,

אבל היא היו לה חיים קשים

במה הוא עסק אבא?

אבא שלי,

הוא היה סוחר

והייתה לו גם חנות בדים.

אבל בתקופה שנהרג,

היה לו סוכנות של,

מכרו גרעינים.

לא גרעינים שמפצחים,

חיטה ושעורה, הכל היה בסיטונאות.

אז זהו, בפעם אחת,

שהיה בשוק בכפר,

אז בחזרה נהרגו כמה.

נהרגו איזה 12

בעלי משפחות כן.

בתאונת דרכים?

-תאונת דרכים.

אמרו אז שהנהג היה ערבי,

למה אז התחילה כבר ההתקוממות של הערבים.

אז אמרו שהוא בכוונה,

אבל זה רק.

אבל הוא נשאר,

הנהג נשאר חי.

הקהילה הייתה מאוד מאורגנת.

היה לה

טיפת חלב,

היה בית האורחים.

היינו אורחים, בית אורחים

ככה אם באים.

באו הרבה פעמים מחוץ לארץ,

כדי לאסוף תרומות.

והייתה עזרה הדדית,

אי אפשר לתאר אותה.

והיו בחורים שהיו מתנדבים כאילו,

הרבה פעמים אני שואלת את עצמי עכשיו

מאיפה הם חיו?

הי זה לא, בשביל דברים כאלה

הם לא קיבלו משכורת.

מה למשל הם התנדבו?

הם התנדבו נגיד

בספרו היה רק בית ספר אחד,

לא היה תיכון.

בגלל זה אני שונאת את העיר הזאת,

אני שונאת אותה.

לא היה בית ספר תיכון,

את גומרת את השש כיתות וזהו.

בשביל השכלה

צריך לנסוע לפז.

ואז לא היו אוטובוסים,

היו שני אוטובוסים ביום.

לא היו פנימיות, לא היה איפה לגור והכל,

ככה שהנשים נשארו.

אבל הבחורים, הבחורים האלה דאגו לשלוח אותם

לבתי ספר מקצועיים בכל הערים במרוקו.

ובמרוקו הייתה ישיבה,

היו ישיבות ובתי כנסת,

כל הרחוב מסביב לבית שלנו

איזה ארבע או חמש בתי כנסת.

זו הייתה ישיבה שהוציאה רבנים

יותר מהערים הגדולות.

וגם כשבאו לפה הם הכירו

בלימוד שלהם?

-בלימוד שלהם כן.

זאת אומרת

את גם הלכת לבית ספר?

כן אני הייתי.

זה היה בית ספר של אליאנס?

זה בית ספר אליאנס,

כן.

בית ספר אליאנס

ומה למדתם?

למדנו לימודים, זה היה היסטוריה,

גיאוגרפיה, דקדוק,

עברית למדו גם?

עברית מה שאני זוכרת, בכיתה א',

כיתה א' אין לי הרבה זיכרונות ממנה,

שהיה רב שהתחיל שאמרו לנו שהוא יבוא

ללמד לשון הקודש.

אותו יום אני זוכרת,

זה רק אותו יום אני זוכרת לא זוכרת שלמדנו.

אבל מכיתה ב' והלאה,

יש לי הכל מצולם בראש.

בראש.

-בכיתה א' הדודה שלי למה?

בשביל להתקבל לבית ספר צריך להיות

ממש אתה להיות מקושרים עם ראשי הקהילה,

באותה שנה

שאני נכנסתי לבית ספר,

הכניסו גם אחותי

שהייתה יותר גדולה ממני.

אבל דודה שלי שהיינו חיים ביחד לא רצו,

לא רצו.

מה היא עשתה?

היא כל יום בהתחלת הלימודים

באה עמדה ליד הכיתה ובוכה.

היא גם מקנאה שלמה אני נכנסתי והיא לא

וגם היא רצתה.

איזה שבוע-שבועיים עד שהמנהל היה,

טורקי היה,

היה מנהל חבל שאין מנהלים כאלה עכשיו.

היה מנהל קשוח ושעבר בפרוזדור

המורים רעדו ממנו, גם התלמידים.

אז הוא ראה אותה, הכניס אותה.

ולה נתנו להיכנס בלי כסף?

זה היה שאלה של כסף?

לא, לא הייתה שאלה של כסף,

היו שש כיתות, כמה אפשר להכניס?

אמנם הייתה טעות שם, מי שנכנס,

ששפר מזלו ונכנס לכיתה,

נשאר לפעמים שנתיים-שלוש,

כל זמן שלא עובר הבחינות הוא נשאר.

במקום שהיו מוציאים מכניסים אחרים,

לא.

אז ככה שזה היה מצומצם.

וילדים שלא למדו

בבית ספר של אליאנס?

למדו בתלמוד תורה.

וזה רק הבנים בטח?

רק הבנים, אבל בסוף אני כשהייתי

אני חושבת 13 או 14,

יום אחד אני יורדת מבית ספר

ואני רואה בנות

הרבה בנות ליד תלמוד תורה,

הלכתי לראות מה זה,

אמרו לי שהן לומדות עברית,

היו לומדות אחרי תלמוד תורה בערב.

בערה.

אז מה עשיתי אני?

גם אני רוצה ללמוד עברית, הרי אחרי צהריים

יוצאים מבית ספר, שיעורים זה,

מי שעשה שיעורים יש לו כל הערב,

אז הלכתי.

ברוב טיפשותי במקום להיכנס לכיתה א'

נכנסתי לכיתה א', למה?

אני משכילה, אני לומדת באליאנס והכל,

למה לי אני להתחיל מאפס?

נכנסתי לשם,

והוא התחיל לקרוא,

כל מילה שבעברית אני רושמת אותה בצרפתית.

בסוף הוא ראה אותי, הייתה כיתה מלאה,

אומר לי: "מה את עושה?"

אמרתי לו: "באתי ללמוד",

"איך?"

אמרתי לו: "אני יודעת קצת",

אז הוא עשה לי מבחן למה שרשמתי, השאיר אותי.

ככה שעד עכשיו, האותיות של הא'-ב'

לא כולן.

אבל מה אני.

הכל היה בצרפתית אבל בכיתה,

שני כיתות,

הלפני אחרונה והאחרונה,

הבנות למדו כלכלת בית,

והבנים למדו אמרו לנו לשון הקודש והכל,

בטח שם למדו עברית והכל.

ככה הבנות של כיתה,

נכנסות לכיתה ראשונה

והבנים הולכים עם הבנים.

זה היה יום בשבוע.

בגיל הגן, לאן הלכו הילדים?

הלכו לתלמוד תורה.

זה היה כיתות של ילדים,

כמו גן.

גיל שנתיים-שלוש.

אני זוכרת שהבכור שלי הכנסנו אותו צעיר מאוד

בגלל שחמי היה מראשי הקהילה.

הבנתי

והבנות גם הלכו?

הבנות לא הלכו.

הבנות לא הלכו.

לך יש בת?

את שולחת אותה לחברה שלך

או לשכנה או למשפחה, שיהיה אצלה,

נגיד אם יש לך תינוק

היא עוזרת לה לנדנד

והיא את הילדים שלה שולחת לאחרים.

ככה שילדים לא נשארו בדיוק בבית

למה עשו את זה?

כי

כדי הבת,

שיהיה מעניין?

שיהיה מעניין, אני באמת לא יודעת למה שלחו.

תלכי ל'מעלמה',

'מעלמה' זה כאילו המחנכת, שההיא תחנך.

את זוכרת מנהגים של חגים,

כן, חגים הכל היה רשמי

והדר.

כל חג את רואה החזית של הבתים

צובעים אותה, כל שמחה,

אם יש לך נגיד בר מצווה לבן שלך,

החזית של הבית את צובעת,

ככה שאנשים יודעים

שיש אצלך שמחה.

איך חגגו למשל את פסח?

פסח, פסח היה מתחיל חודש לפני אפילו יותר,

יש כאלו שהתחילו ניקיונות בחנוכה.

ואוספים את הכל,

היה בעיה להשיג מצות?

לא, לא הייתה שום,

אני לא זוכרת שהייתה בעיה.

כי היינו עושים מצות,

הייתם אופים אותם?

עושים מצות, כן.

למשל אצל חמי,

היה ביולי, בתקופת הקציר,

היה הולך לבדוק שחס וחלילה

לא יהיה איזה טיפת מים,

כדי הקציר.

היה מביא השקיות,

היינו מרימים אותן למחסן.

וחודש לפני היינו מוציאים אותם,

יושבות הגיסות,

ומנקות שחס וחלילה לא תהיה

לא אבן ולא שעורה ולא שום דבר.

ממיינים אותם.

וכשפתחו, הכשירו

את המטחנה של הקמח,

זה היה מתחיל הרב, טוחן את שלו

ואחר כך אנחנו ואחר כך אנשים.

בתור? היה תור כזה לטחון?

לא,

לא היה תור,

זה יותר שמור.

זה עשינו מצה שמורה,

זה נראה מצה שמורה.

ואחרי שהוא גמר במאפיה,

היינו עושים אחריו.

כל משפחה הייתה עושה?

כל משפחה היו,

כולם היו עושים.

אחר כך בחלוף הזמנים,

היו מביאים מצות מקזבלנקה.

אבל לא,

מעטים קנו אותם.

הבנות,

לא היה להן מה לעשות,

יש כאלה שהלכו לתפירה, לסריגה.

הייתה למשל באה,

זה היה תקופת המלחמה,

הייתה באה אישה

מביאה צמר.

וזה כל רביעי ברחבה,

מחלקת צמר,

היינו סורגים גרביים

וסוודרים לצבא הצרפתי.

הייתה נותנת עם משקל

ומחזירים לה עם משקל.

ויש בנות שהלכו לרקמה.

והבנים?

הבנים, חלק הלך,

אמרתי בהתחלה שהבחורים שהתנדבו

דאגו להם.

למשל היה אורט בקזבלנקה,

לקחו אותם לשם.

היו גם ישיבות,

הלכו לישיבות במקנס.

ויש כאלה בית ספר מקצועי בפז.

לבנים היה יותר קל,

אבל לבנות.

וגם המנטליות, מה זה לשלוח בת?

ושלא תראי אותה כל ערב לידך בלילה?

טוב ידענו שיש מלחמה.

אבל כשהגיעה אלינו,

רק ערב אחד,

אמא שלי הייתה עושה כביסה בגג.

בגג ועבר המודיע,

שהוא אמר שצריך לכבות את האורות,

כנראה זה היה בסוף המלחמה.

אז אמא אומרת את זה:

"אוי ואבוי, הערב נאכל עם נרות".

אז אני חשבתי שזה נרות,

נאכל לאור הנרות.

ככה שכן.

בבית דיברתם צרפתית או ערבית?

-אני זוכרת

בבית?

ערבית, ערבית וצרפתית גם.

גם וגם?

-כן.

למשל אמא לא ידעה צרפתית

אבל עם אבא ידענו, דיברנו.

היה צנע,

אבל אני אף פעם לא הרגשתי

שהיה מחסור.

אני זוכרת שבבית היה לנו שק של אורז

ואבא אסר עלינו להשתמש בו,

זה רק אם תהיה חתונה לתרום

אותו לחתונה ולתינוקות שהם חולים,

שהרי אז לא היו מקררים והכל,

הרבה תינוקות היה להם מחלות מעיים והכל.

אז זה צריך לתת אותו.

ואני זוכרת זה פעמיים הייתה

לא התקוממות,

היה איזה בחור,

בגטו לא היה ערבי אחד.

בגטו, במלאח -אתם גרתם במלאח?

-אצלנו במלאח זה,

כן אנחנו ההורים שלי גרו במלאח,

אבל ההורים של בעלי הרבה היו מחוץ.

אז בגטו היה איזה ערבי שפתאום נכנס,

נגע באיזה בחורה

אז קמו ופתאום התחילו מהומות והכל,

אז היה עוצר.

זה אני זוכרת היה שלושה ימים עוצר.

ואבא שלי זכרונו

לברכה היה נותן לי

קערה מלאה תפוחי אדמה

וצלחת שיש בה כמה חתיכות בשר.

אז הבשר היה משומר, היינו מכינים מהבשר

לכל השנה, מטגנים אותו וזה.

זה הזיכרונות מהמלחמה?

זה רק מה שאני זוכרת מהמלחמה.

באיזה גיל התחתנת?

מה שאני זוכרת מהמלחמה כן,

הייתה לי חברה,

שהם כן גרו מחוץ לעיר

ואבא שלה,

הנה הילדים,

 כן הילדים והנכדים עוד גרים פה,

כל שבת היינו הולכים,

הייתי הולכת אצלה,

אבא שלה היה בן אדם

משכיל והיה לו גם חבר,

חבר גם כן והבת שלו,

הנכדים שלו פה.

הוא היה כמו עיתון,

היו מדברים כל הזמן על המלחמה.

והוא היחיד שהיה לו רדיו בבית.

והבת שהייתה חברה שלי, אומרת לי שכל ערב

הרדיו היה תחת השולחן מכסים אותו עם שמיכה

ומקשיב לצרפת החופשית

לחדשות.

כי ספרו הייתה בחלק הצרפתי של מרוקו?

לא זה היה תחת,

-וישי?

לא.

-לא?

כן, הייתה תחת שלטון וישי,

כן.

מרוקו הייתה תחת פרוטקטורה צרפתית

בתקופת המלחמה.

אז הוא הקשיב לצרפת החופשית,

-לצרפת החופשית. -שזה היה מרדני.

כן, לצרפת החופשית,

בשביל זה היה תחת השולחן כן.

והוא היה להם מחסן גם,

חנות גדולה, סיטונאות שמכרו את הכל.

וערבי חבר שלו,

כנראה התחילו כבר

לעשות רשימות.

אז הוא בא אליו ביקש ממנו

שאת העסק שלו שירשום לו על שמו.

הוא אומר לו בין כה הם לוקחים לכם,

למה שלא תיתן לי?

איך באמת היה הקשר עם הערבים?

הקשר היה, אנחנו במשפחה של בעלי לידם כן,

היינו בתוך שכונה של ערבים.

הקשר היה טוב?

הקשר היה טוב.

המים היו זורמים,

היה מקווה קטן ככה שהמים זורמים,

אז כשהמים היה חלש

אז חמותי הייתה סוגרת להם,

לערבים שזה עובר אליהם,

אז היא הערבייה הייתה אומרת:

"מה ללה?" כאילו גבירתי,

"מה עוד פעם סגרת לי את המים? תפתחי", בצחוק.

אז היה קשרים טובים?

היו קשרים טובים והכל כן.

באיזה גיל התחתנת?

אני התחתנתי פחות מ-17.

תספרי קצת אולי, איך זה להתחתן במרוקו?

איך זה הלך?

היה שידוך?

בטח כן, היה שידוך,

או שאתה בחור רואה אותי בחוץ וזה.

אצלי זה היה,

התלמידים הוותיקים שגרמו בית ספר,

היו מארגנים נגיד עונג שבת,

היו מארגנים קבוצות נוער והכל,

אז אני הייתי גם בקבוצת נוער.

אז היה איזה שבת שעשינו הצגות

אז הנה הזמינו גם ראשי הקהילה.

חמי ישב בשורה הראשונה ואני הצגתי שם,

אז הוא ראה אותי.

ואז איך זה הולך?

וזהו, אבא שלי היה חבר שלו,

אז הם דיברו.

ובאו אליך והציעו לך?

בטח באו למשפחה הציעו.

לי הייתה אחות גדולה

הייתה מאוד יפה,

והיא כל מי שרצה להתחתן בא מבקש אותה

והיא לא רצתה.

לא רצתה, למה?

אהבה מישהו אחר.

אז עשתה, באו בחורים טובים מאוד

וזה עשה רע להורים,

אז אני לא, איך שאמרו לי אמרתי,

לא רציתי לעשות להם גם אני רע, אמרתי בסדר.

תגידי היו תנועות נוער גם?

היו תנועות נוער, כן.

היו לזקלראת, צופים,

אני זוכרת פעם שנפטר איזה מדריך,

איזה תהלוכות היו אחרי,

בלוויה שלו.

היו באים שליחים מהארץ גם?

היו באים שליחים, כן.

למה? לשכנע לעלות?

רק כשהתחילה, כשקמה מדינת ישראל,

לא גם לפני,

שבאו שליחים בשביל צעירים.

בשביל

בשביל הנוער כן,

הייתה עליית הנוער.

כן ושלחו?

בטח שלחו, זה כאילו

שולחים אותם לבית הבראה,

אנשים בשמחה שלחו אותם.

לא ידעו לאן הם שולחים אותם.

כן, אחים שלך הלכו?

אמא שלי לא רצתה לשלוח,

אח שלי היה עוד צעיר.

הגדול

בבנים היה עוד צעיר.

היא לא רצתה לשלוח אותו

 אבל יש הרבה שרצו ללכת ולא לקחו אותם.

והייתה סלקציה,

סלקציה נגיד מי שהיו לו גזזת

או מחלת עיניים והכל,

לא לקחו.

טוב מדינה קטנה אין לה עוד שום דבר,

מה היא צריכה?

אני מסתכלת על זה בהבנה,

לא שזה.

דיברו ציונות?

דיברו ציונות.

דיברו לא ציונות, ארץ ישראל, ירושלים.

-ארץ ישראל.

סבא שלי כל ערב מספר לנו

שכשיבוא המשיח אנחנו נישן, נפתח עיניים,

נמצא את עצמנו בירושלים.

הכל זה ירושלים.

והייתה אחר כך, כשקמה מדינת ישראל

הייתה התלהבו,

התעוררות כזאת

שזה כזה אנשים ממש זרקו חפצים ורצו לבוא.

את היית כבר בת 18?

כן, אני הייתי.

והתחילו לדבר על עלייה?

כן, התחילה עלייה,

התחילה,

כל האנשים שהיו להם קשיים

של פרנסה והכל ישר.

חשבו שבאים,

ובעלי היה פעיל עלייה כן,

זה היה קשר עם הסוכנות,

עם הציונים.

אז בת כמה היית

כשעליתם בסוף?

אני הייתי בת 25

עם חמישה ילדים.

אז איך זה קרה?

איך זה קרה?

הייתה עלייה והרבה אנשים ששלחו אותם,

זה הייתה עלייה בלתי לגאלית.

יש כאלה מסכנים שמכרו כל מה שהיה להם

ועצרו אותם,

וחזרו, לא היה להם לאן לחזור.

אחר כך עוד הפעם חזרו.

אז אנחנו בתקופה שלנו,

היה הסכם עם המלך.

יש פתגם שאומר:

(מרוקאית)

כאילו חסן, המלך חסן,

הוא מכר את היהודים בחיטה.

הוא קיבל,

הרי ברומניה ובהכל המדינה

שילמה בשביל כל עולה שילמה,

רומנים שילמה חמשת אלפים דולר

על כל אחד.

אצלנו לא שילמו,

ארצות הברית שילמה למלך.

אז הייתה עלייה

והרבה עלו.

זאת אומרת אתם עליתם

בתקופה שזה היה חוקי?

זה היה,

זה לא היה כל כך חוקי,

אבל מי שרצה לעלות עלה.

אז בעלי היה מהמארגנים,

איך עלינו?

אחד שעלה מפז ב-47' אני חושבת או 48',

הוא היה עם הפועל המזרחי.

אז הוא העלה רעיון

שיארגן יישוב בארץ ישראל.

אז אנחנו הסכמנו.

איזה 50 או 60 משפחות מעיר פז

ו-70 משפחות מספרו.

התארגנתם כאילו אתם עולים ליישוב

-התארגנו אבל אנחנו לא רצינו ללכת, למה?

אמרו אנחנו לא מוכנים ללכת למעברה.

אז היו עוד מעברות,

-כבר ידעתם על זה, שמעתם על זה?

בטח גיסה שלי הייתה, עלתה

ב-51', היה הייתה במעברה,

גם כשעלינו מצאנו אותה במעברה.

אז אתם אמרתם כבר שם שאתם לא רוצים?

-אז אמרנו, אנחנו יש לנו ילדים קטנים,

איך נבוא למעברה?

אז אמרו נארגן יישוב

ונבנה לכם בתים.

אבל מה?

צריך לשלם.

אז היה משק פרדס,

זה היה 5000 לירות.

אז שהיה סכום אסטרונומי.

ומשק עם רפת

4000 לירות,

ומשק עזר יש לך רק הבית

ורק גינה מסביב זה היה 2500 לירות.

התארגנתם?

אז התארגנו, בעיר פז ארגנו קבוצה שלהם

ובעיר שלנו ארגנו קבוצה.

היה בעלי, רפאל זכרי זכרונו לברכה,

היה גם הרב,

וכל ערב עברו מבית לבית

כדי לשכנע אנשים שיקנו דירות.

אז הרבה אנשים,

ואספו כסף

והיו צריכים לשלם כסף.

אספו כסף,

בעלי קיבל הכסף,

לא קיבל שום דבר.

ולא נתן שום דבר,

נתנו לו כסף רשם בפתק שפלוני נתן כסף.

אז פה במשפחה שהייתה לנו פה שמעו

שאנחנו מושב,

אמרו איזה משוגעים אתם,

מושבים פה נותנים אותם חינם ואנשים בורחים,

ואתם? מי יעבד לכם האדמות?

אנחנו אז קנינו שני בתים.

למה?

היינו באותו בית במרוקו,

ורק בנינו בית שם,

ב-51' קנינו חלקת אדמה,

ואחרי שנה כבר עברנו לבית חדש,

מודרני זה יותר טוב מפה.

ולא הסתכלנו על שום דבר,

ישר הסכמנו.

אז אמרו למה שתקנו?

קנינו שני בתים.

אז בעלי אמר: "כדי לא ללכת למעברה

נקנה רק בית ואחר כך נעלה לארץ

"ונראה, אם טוב לנו נשאר שם

ואם לא טוב אנחנו

"נקנה עוד בית

או שנעבור למקום אחר".

טוב עלינו, זה היינו 10 נפשות

בבית של 54 מטר.

10 נפשות? הייתם זוג,

היה עם חמישה ילדים,

הייתה גיסתי בת 15, היה חמי וחמותי.

אז עלינו לארץ,

בית קטן, 54 מטר.

בלי דלתות, חוץ מהדלת של הכניסה

והדלת של השירותים.

פה?

-לא פה, זה היה בית מולי.

וחלונות, רק חלונות בלי תריסים

ובלי רשת, בלי שום דבר.

התחלנו, שמנו דלתות ושמנו תריסים,

ושמנו הכל,

אז אני נכנסתי להריון בילד השישי,

איפה לשים אותו?

אז בעלי הלך,

בעלי הלך לרסקו

שיבנו לנו עוד חדר.

בחדר הזה שביקשו,

ביקשו 6000 לירות.

יותר יקר מהמשק.

עכשיו מה?

היה אחד מעיר פז דווקא,

הוא אמרתי לו: "אני יש לי רק בנות,

אם אני אוציא אותן לחקלאות

"יהיו לי כמו בדואיות,

מי יתחתן איתן?

"אני לא רוצה להישאר במושב",

מצא אותו שם בסוכנות.

אז בעלי אמר לו בסדר,

הם לא רצו להחזיר לו כסף.

לך לא רצו להחזיר כסף?

ואני ביקשו סכום אסטרונומי בשביל חדר,

בוא אני אקנה ממך.

אז בערב הוא בא שמח וטוב לב,

אמר לי: "קניתי לך בית".

כן, אז עברנו

לבית יותר גדול?

עברנו לבית אותו דבר,

רק מה? זה שני בתים.

חמותי וחמי וגיסתי נשארו שם

ואנחנו עברנו לבית,

אז זה במקום אחד שתיים,

אז זה בסדר.

אבל המשפחה התחילה להתרחב,

תוסיפי קצת פה, תוסיפי מרפסת,

תוסיפי,

יש שם אדמה עובדת,

על חלק עלה וירד מתי שהתחשק לו,

התחילו התיקונים כל הזמן

תיקונים, תיקונים,

עד שנמאס לנו ובנינו בית חדש.

ואיך הייתה הקליטה בארץ?

הקליטה?

השמחה לארץ, לא הסתכלנו על,

את יודעת אמרו לנו אותו חורף,

שזה 17 שנה לא היה חורף כזה.

היו גשמים ובוץ ולא היה כביש

ולא היה חשמל שישה חודשים לא היה חשמל.

אני זוכרת הערב הראשון,

באמת רק עכשיו אמרו למים

שיראו אותנו עד הלילה,

מהבוקר הגענו, למה?

כדי לא נראה לאן אנחנו הולכים.

זה באמת היה.

חושף ואפלה באנו והבתים חלק,

ופה במושב לא כולם באו ביחד

היו רק איזה 10 משפחות.

10 משפחות,

הגענו בלילה,

אמנם הגיסות שלי שהיו כבר פה,

חיכו לנו בנמל

והזמינו אותנו ללכת אליהם.

אבל בעלי רצה לראות איפה אנחנו

וגם חמותי אמרה אנחנו משפחה גדולה,

אנשים ייבהלו שנכנס.

אורחים עשרה איש.

הם הלכו לבנות

ואנחנו באנו לפה.

לא ידענו איפה הבית לא כלום,

אז בעלי הלך לבית הכנסת, זה היה ערבית.

אז הם ישר באו,

וסידרו לנו את,

הבית שלנו עוד לא היה מוכן סידרו לנו בית,

הביאו לנו המיטות והכל.

אני לא זוכרת אותו לילה למה שכחנו חבילה

איפה שהיה הפתילייה והדברים,

שכחנו אותם בנמל.

לא ראינו שנתנו לנו מצרכים והכל,

ישר הלכנו לישון.

באנו היינו עייפים.

אז למחרת בבוקר, את קמה

אני אומרת להם שהשמיים קרובים.

הייתה לנו אחיינית,

אחיינית של בעלי שהיא גרה בישרש.

הייתה דודה של בעלי שהייתה אצלה,

אז בבוקר היא באה בעגלה,

באו והיא נשארה אצלנו.

לעזור?

כן לעזור כשנתארגן,

היא הדריכה אותנו, היא שאמרה לנו

הנה יש לכם ארגזים, יש שמן, יש לחם.

נתנו לנו ארגז לחם,

כאילו אנחנו פרות.

וריבה והכל,

דברים במה להתחיל.

אז והייתה מכולת גם פה

ונתנו לנו כסף מניע,

לא כסף, שווה כסף,

כדי לקנות מהמכולת.

אבל מה?

השמחה הייתה עד השמיים שהגענו לארץ.

אפילו המצב הקשה והכל,

אף רגע לא התחרטנו שזה.

שבאתם?

-שבאנו.

וזה לא אנשים שהיו להם חיים קשים או משהו,

זה היה לנו בית יפה שרק בנינו אותו.

וזה הנהג, זה הערבי שקנה את הבית שלנו,

הוא שלקח אותנו לקזבלנקה.

בקזבלנקה נשארנו חודש שם.

עד שהייתה אונייה?

עד שהייתה אונייה.

וקזבלנקה זה היו,

קראוונים גדולים שהיו

10 משפחות ו-20 משפחות,

כל אחד מכל מרוקו

כל הסוגים וכל המינים.

אחר כך עלינו לצרפת.

אז מפה אמרו לנו

שהמכתבים שקיבלנו,

של תוסיפו כסף

ושלא ישימו אתכם באונייה למטה, שתעלו,

אז באמת אני זוכרת, זה היה ערב ראש השנה,

הכינו לנו זה היה ב -

(צרפתית)

באיפה למעלה בדיוק

-בסיפון?

כן.

שולחן כזה מלא בכל טוב

והאנייה התחילה לזוז.

ואנחנו התחלנו ליפול אחד על השני.

כל הזמן, כל הדרך,

לא ראינו לא שולחן ולא שום דבר,

היינו רק מקיאים

וישנים במיטות.

כמה ימים זה היה?

אני לא זוכרת בדיוק.

וגם במרסיי היה?

במרסיי היה

(צרפתית)

לקחו אותנו למחנה, זה היה מחנה כנראה

מתקופת מלחמת העולם השנייה או הראשונה,

אבל שם הייתה מרפאה והיה הכל מסודר,

שם קיבלנו אוכל,

היינו מביאים אוכל

ומשפצים אותו,

שם הייתם תקופה?

איזה חודש.

-חודש.

חודש בקזבלנקה וחודש

אני לא חושבת שזה היה חודש בקזבלנקה,

אני לא זוכרת בדיוק,

אבל בצרפת נשארנו חודש.

אבל זה היה מרסיי,

מי שלא היו לו ילדים קטנים ירד לטייל והכל,

היה

(צרפתית)

זה היה בין לאומי שם במרסיי,

בעלי כמעט כל יום ירד,

אבל לי הייתה תינוקת.

וכל ערב היו אנשים, משפחות, היינו מתיישבים,

שרים ומספרים סיפורים ובדיחות.

זה היה, איך אומרים?

הפנינג

-הפנינג לא נורמלי.

מה נשאר לך?

שאת מרגישה שהעברת לילדים שלך

מזה שבאת ממרוקו ואת לא מ?

הם עושים כל המנהגים של מרוקו,

השירים והפיוטים והכל כאילו את במרוקו.

הילדים?

-הילדים, כן.

את כשאת חושבת על עצמך,

את מגדירה את עצמך מרוקאית או ישראלית?

אני גם וגם.

ויש איזה מסר שהיית רוצה להגיד

לאנשים שיראו את הסרטון הזה?

על העלייה ממרוקו,

על החיים היהודיים שם?

מה שאני רוצה להגיד לאנשים

זה ארץ שלנו,

צריכים לבוא לאכלס אותה.

להילחם בה גם כשצריך.

הילדים שלי חמישה בנים כולם

היו ביחידות מובחרות.

איבדתי גם נכד.

בצבא?

-כן.

ואמא שלו

אחרי שנתיים בשברון לב,

ואנחנו לא מתחרטים אף לרגע שבאנו.

זה ידענו, אנחנו יודעים

שצריכים להילחם.

תודה רבה לך תמר.

-על לא דבר.

תמר חותה
אפרת קראוס
ספרו
מרוקו
סיפורי חיים נוספים: