מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

שלום לך.

-שלום.

תוכל לומר לנו איך קוראים לך?

-אפרים.

אפרים מה?

-ניזרי.

מתי נולדת? באיזה שנה נולדת?

-1928 במיסור.

במיסור, במה הוא עסק אבא שלך?

מה היה המקצוע שלו?

המקצוע שלו,

היה מוכר בחנות,

00:01:00

דברי מסחר וכל מיני דברים.

הוא היה מתעסק עם ערבים.

-מה זאת אומרת מתעסק עם ערבים?

קונה בזול ומוכר,

נותן להם כסף שיקנו,

הם קונים ומוכרים לו.

הוא היה מתעסק איתם.

00:01:30

והיו אומרים לי :

:אני בא, לוקח.

עשר לו, עשר להם. וככה היה.

ואמא?

-אימא שלי הייתה עקרת בית.

כן.

ואתה למדת במיסור?

00:02:00

למדתי, כן. -איפה למדת?

-בבית ספר, של הערבים.

בית ספר של ערבים. -כן.

-ולא היה תלמוד תורה או משהו כזה?

לא, לא. -לא היה?

-היה בית כנסת,

הרב לימד אותנו

כמה מילים וזהו.

ו...הייתה קהילה גדולה במיסור?

00:02:30

לא כל כך גדולה, הייתה ככה.

-כמה מאות משפחות, או אלפי משפחות?

הרבה משפחות

היו באות לבית כנסת.

ארבע בתי כנסת.

-ארבע, כן.

אתה זוכר את החגים במיסור?

או מנהגים מיוחדים שהיו?

00:03:00

לא היה חגים במיסור.

חגים כל אחד עשה

לפי היכולת שלו.

כל אחד

לפי המשכורת שלו,

כל אחד ברמה שלו.

יש אנשים עשירים

שהיו שוחטים כל חג כבש.

00:03:30

בחג הראשון כבש,

ובחג האחרון כבש.

והיו שותים ואוכלים.

-חשבתם על עלייה לארץ?

כן, חשבנו על עליה.

אבא שלי תמיד חשב על עלייה,

רצה לשלוח אותי לפניו.

00:04:00

כן.

-אימא שלי לא רצתה לשלוח אותי.

היא אומרת לו "אני לא שולחת את הילדים,

אני עולה איתם ביחד".

הוא לא רצתה.

אני רציתי לעלות, כן.

מי בא לדבר איתך?

דיברו איתך על זה או דיברו עם ההורים?

למי באו האנשים

שרצו לקחת את הנוער?

00:04:30

הם באו אליכם או שהם באו

לדבר עם ההורים שישלחו אתכם?

באו להורים,

מדברים עם ההורים.

עם ההורים? -כן.

-ואז ההורים אמרו לא. -כן.

והיו לך חברים שעלו?

-כן, היו.

כן. ואז נשארת...

-מה?

 

00:05:00

אז נשארת, ולא עלית, אבל...

-כן, נשארתי.

כן, בן כמה היית כשהתחתנת?

הייתי בן 24, או 25.

כן. אני הבנתי

שאבא שלך נולד בארץ.

כן.

-סיפר לך על זה?

00:05:30

לא סיפר לי. את אבא שלי

אני מכיר אותו רק בחוץ לארץ, לא בארץ.

כן.

-רק במכתב שהשאיר,

אמר לי שנולד במרוקו,

בטבריה,

ואחר כך עבר למרוקו

ושמה נשאר,

00:06:00

עד שהתחתן שמה,

ובא גם כן למייסור,

ועשה את העסק שלו,

התחיל לגדול,

אז גדל וגדל עם הערבים.

היה עושה עסק עם הערבים.

כמה ערבים, שתיים או שלוש.

היה נותן להם כסף,

00:06:30

לקנות כבשים וזה, ומוכרים...

-מוכרים אותם.

וכמה ילדים הייתם?

-היינו תשעה.

תשעה ילדים.

ובן כמה היית כשהתחתנת? אמרת 26.

כן.

-ואז מצאת פרנסה במיסור?

00:07:00

כן, קצת.

מצאתי פרנסה.

התחלתי לעבוד

בחנות של אבא שלי.

כן.

-אחר כך לא מצא חן בעיניי,

שנפטר אבא שלי רציתי לעלות.

לעזוב את העיר מיסור,

ללכת לפס,

למצוא עבודה.

00:07:30

עזבתי את מיסור והלכתי לפס,

התחלתי לעבוד שמה,

התחלתי להתפרנס, עד ש...

כן, ובפס הייתה קהילה גדולה?

קהילה יהודית גדולה?

הייתה גדולה, כן.

הייתה גדולה מאד.

שונה ממיסור? -לא, לא כולם ממיסור,

כל אחד מאיפה שהוא בא.

00:08:00

הקהילה בפס, הייתה שונה,

אחרת, מהקהילה של מיסור?

כן.

-במה היא הייתה שונה?

היה שם משהו אחר,

מדברים צרפתית ומדברים בערבית,

כל אחד והעסק שלו.

כל אחד ובמה שהוא מתעסק.

אחד במכולת,

אחד ברהיטים,

00:08:30

כל אחד

ובמה שהוא מתעסק.

כן, ובפס הייתה

שכונה יהודית?

כן. בפס זה היה מלח' של

כל היהודים, רק היהודים.

ושמה גרתם?

-שמה אני גרתי. כן.

והיה בתי ספר לילדים?

-היה בית ספר כן.

בית ספר יהודי?

-כן, אליאנס. -אליאנס.

00:09:00

איך היה התהליך שהביאו

אתכם לעלייה?

היו את הצעדים שהתחלנו

לחשוב על עלייה.

ההורים שלי וההורים שלה

הסכימו שנעלה ביחד,

לעלות לארץ ישראל,

אחר כך התקבלו.

00:09:30

הם באו ל... מכרו את ה...

את הבית שלהם,

באו לפס,

שמה גרו איזה שבוע.

ואחר כך באה הסוכנות

ולקחה אותנו.

נרשמנו ולקח אותנו,

עלינו לארץ.

כן.

לקחו אתכם לאן?

00:10:00

לקח אותנו בבוקר,

יצאנו מפס והלכנו לקזבלנקה.

שמה בבוקר עלינו לאונייה.

ומשם הגענו לצרפת באונייה.

למרסיי?

-למרסיי, כן.

שמה ישבנו איזה חודש,

בצרפת.

00:10:30

אחר כך עלינו באונייה

עוד פעם לישראל.

כן.

-הגענו לחיפה.

ושמה מה קרה בחיפה?

-מה קרה? הגענו לחיפה,

התחילו הסוכנות לדבר איתנו,

לתת לנו איזה אוהל כדי לגור,

00:11:00

באו ואמרו לו

"אתם צריכים ללכת למצפה רמון".

בא הגיס שלי ואמר להם

"בשום אופן לא יכולים, לא הולכים.

באנו לארץ ישראל ורוצים ירושלים,

אתה רוצה לתת להם ירושלים? טוב.

לא תיתן,

תחזיר אותם למקום שלהם."

00:11:30

אז כמובן התחיל איתם

וויכוח גדול,

אז בסוף החליטו לתת לנו...

-ירושלים.

ירושלים. הוא אמר לנו:

"אין לנו שיכונים, אין לנו איפה לתת לכם".

הגיס שלי אמר להם

"אני אקח על אחריותי,

00:12:00

אצלי בבית

עד שיהיה להם שיכון".

אמרו לו מהסוכנות

"אתה יכול לקחת אותם לחודש?"

הוא אומר לו "כמה שאני יכול,

אני יכול לקחת אותם,

ולתת להם אוכל ולישון

עד שתיתן להם שיכון".

למה הגיס שלכם אמר

שבשום אופן לא מצפה רמון?

כי זה לא עיר שמה,

זה רחוק מירושלים,

00:12:30

ואין עבודה שמה,

במצפה רמון, זה חתיכת כפר.

אז לא רוצה.

רק ירושלים.

כן, ואתם כולכם הסכמתם

שרוצים רק ירושלים?

כן, כולנו הסכמנו.

ההורים שלי וההורים שלה,

הסכימו שנעלה לירושלים.

כולנו ביחד.

00:13:00

כן. -אז מחיפה עברנו לירושלים.

גרנו שם איזה חודש,

בירושלים,

עד שהביאו לנו את השיכון,

ולקחו אותנו לשיכון.

-איפה?

בשמואל הנביא,

שמה היה הגבול בין ירדן לישראל.

הרגישו את זה שזה גבול?

-כן. -מה היה?

00:13:30

מה היה? היו ירדנים שמה,

ואנחנו ישראל פה.

ירו עליכם? -לא.

-לא. -לא נגעו בנו.

יריות? -לא. -לא.

היה מפחיד? -לא מפחיד.

מי שמפחד יוצא.

בששת הימים

אני הייתי בצבא,

00:14:00

הילדים שלי היו בשיכון,

שמה אני לא יודע

מה קורה להם.

לא ידעתי מה קרה,

ישבתי במלחמת ששת הימים,

איזה חודש,

לא ראיתי בית.

ישבתי שמה

עד שלקחו אותנו למלחמה.

00:14:30

לקחו אותנו לעזה,

ובעזה ישבנו שם עוד פעם.

בן כמה היית כשעלית לארץ?

בן 30? -30 ככה.

אז לא היית פה בצבא,

לא עשית פה צבא.

עשיתי מילואים לפני זה,

לפני הצבא.

היה צריך להיות לי מילואים

כמה ימים ואז מחזירים אותי.

00:15:00

אז כשבאה המלחמה לקחו אותי.

אמרתי להם שאני לא יכול ללכת,

כי אמרתי לו

שיש לי שלושה ילדים,

ואני לא הולך לצבא,

אני נשאר בבית.

אבל אין דבר כזה, אתה חייב ללכת.

הם לקחו אותי.

יום שבת באו לקחו אותי, ל...

00:15:30

על יד רמלה.

הייתי שמה ברמלה.

איזה חודש היינו שמה, יושבים.

יום אחד בא לנו קצין,

אומר לנו "נגמר בית ההבראה,

עכשיו צריך ללכת למלחמה".

אז לקחו אותנו.

00:16:00

סיירת גדולה.

עלינו, הלכנו לעזה, מעזה הלכנו,

שמה ישבנו עד

שנגמרה המלחמה וחזרנו.

במרוקו חוץ מללמוד

בבית ספר של הערבים,

יצא לך ללמוד גם תורה, או...

00:16:30

איפה למדת יהדות במרוקו?

-יהדות למדתי בבית כנסת.

איזה רב

שהיה מזמין את הילדים,

ויושב איתם איזה שעתיים שלוש,

ומלמד את התורה,

וזה כל מה שלמדתי על יהדות.

-איך הייתה הקליטה שלך בארץ?

היה לי קשה.

כשנכנסתי לארץ היה קשה מאד.

00:17:00

מה היה קשה?

-עם הסוכנות שנתנו לי את הבית,

לא מצאתי עבודה,

טיפלתי בעצמי והתחלתי לבדוק,

איפה לעבוד, איפה ללכת.

בא חבר שלי, אמר לי

"בוא אני אסדר לך עבודה",

לקח אותי לאיזה קבלן,

התחלתי לעבוד איתו,

00:17:30

ומהקבלן הלכתי ל...

קבלן אחר.

עבדתי שם 14 שנה בהדסה.

מהדסה עזבתי

את הדסה והלכתי ל...

לשערי צדק.

עבדתי שם גם כן,

איזה שנה וחצי.

 

ומשערי צדק באתי לבית.

-כן.

משהו בחיים היהודיים

במרוקו שאתה מתגעגע אליו?

לא.

-לא. תודה רבה לך.

תודה רבה לכם.

-תודה רבה.

אפרים ניזרי

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:16:54
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
מיסור
,
מרוקו
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

שלום לך.

-שלום.

תוכל לומר לנו איך קוראים לך?

-אפרים.

אפרים מה?

-ניזרי.

מתי נולדת? באיזה שנה נולדת?

-1928 במיסור.

במיסור, במה הוא עסק אבא שלך?

מה היה המקצוע שלו?

המקצוע שלו,

היה מוכר בחנות,

דברי מסחר וכל מיני דברים.

הוא היה מתעסק עם ערבים.

-מה זאת אומרת מתעסק עם ערבים?

קונה בזול ומוכר,

נותן להם כסף שיקנו,

הם קונים ומוכרים לו.

הוא היה מתעסק איתם.

והיו אומרים לי :

:אני בא, לוקח.

עשר לו, עשר להם. וככה היה.

ואמא?

-אימא שלי הייתה עקרת בית.

כן.

ואתה למדת במיסור?

למדתי, כן. -איפה למדת?

-בבית ספר, של הערבים.

בית ספר של ערבים. -כן.

-ולא היה תלמוד תורה או משהו כזה?

לא, לא. -לא היה?

-היה בית כנסת,

הרב לימד אותנו

כמה מילים וזהו.

ו...הייתה קהילה גדולה במיסור?

לא כל כך גדולה, הייתה ככה.

-כמה מאות משפחות, או אלפי משפחות?

הרבה משפחות

היו באות לבית כנסת.

ארבע בתי כנסת.

-ארבע, כן.

אתה זוכר את החגים במיסור?

או מנהגים מיוחדים שהיו?

לא היה חגים במיסור.

חגים כל אחד עשה

לפי היכולת שלו.

כל אחד

לפי המשכורת שלו,

כל אחד ברמה שלו.

יש אנשים עשירים

שהיו שוחטים כל חג כבש.

בחג הראשון כבש,

ובחג האחרון כבש.

והיו שותים ואוכלים.

-חשבתם על עלייה לארץ?

כן, חשבנו על עליה.

אבא שלי תמיד חשב על עלייה,

רצה לשלוח אותי לפניו.

כן.

-אימא שלי לא רצתה לשלוח אותי.

היא אומרת לו "אני לא שולחת את הילדים,

אני עולה איתם ביחד".

הוא לא רצתה.

אני רציתי לעלות, כן.

מי בא לדבר איתך?

דיברו איתך על זה או דיברו עם ההורים?

למי באו האנשים

שרצו לקחת את הנוער?

הם באו אליכם או שהם באו

לדבר עם ההורים שישלחו אתכם?

באו להורים,

מדברים עם ההורים.

עם ההורים? -כן.

-ואז ההורים אמרו לא. -כן.

והיו לך חברים שעלו?

-כן, היו.

כן. ואז נשארת...

-מה?

 

אז נשארת, ולא עלית, אבל...

-כן, נשארתי.

כן, בן כמה היית כשהתחתנת?

הייתי בן 24, או 25.

כן. אני הבנתי

שאבא שלך נולד בארץ.

כן.

-סיפר לך על זה?

לא סיפר לי. את אבא שלי

אני מכיר אותו רק בחוץ לארץ, לא בארץ.

כן.

-רק במכתב שהשאיר,

אמר לי שנולד במרוקו,

בטבריה,

ואחר כך עבר למרוקו

ושמה נשאר,

עד שהתחתן שמה,

ובא גם כן למייסור,

ועשה את העסק שלו,

התחיל לגדול,

אז גדל וגדל עם הערבים.

היה עושה עסק עם הערבים.

כמה ערבים, שתיים או שלוש.

היה נותן להם כסף,

לקנות כבשים וזה, ומוכרים...

-מוכרים אותם.

וכמה ילדים הייתם?

-היינו תשעה.

תשעה ילדים.

ובן כמה היית כשהתחתנת? אמרת 26.

כן.

-ואז מצאת פרנסה במיסור?

כן, קצת.

מצאתי פרנסה.

התחלתי לעבוד

בחנות של אבא שלי.

כן.

-אחר כך לא מצא חן בעיניי,

שנפטר אבא שלי רציתי לעלות.

לעזוב את העיר מיסור,

ללכת לפס,

למצוא עבודה.

עזבתי את מיסור והלכתי לפס,

התחלתי לעבוד שמה,

התחלתי להתפרנס, עד ש...

כן, ובפס הייתה קהילה גדולה?

קהילה יהודית גדולה?

הייתה גדולה, כן.

הייתה גדולה מאד.

שונה ממיסור? -לא, לא כולם ממיסור,

כל אחד מאיפה שהוא בא.

הקהילה בפס, הייתה שונה,

אחרת, מהקהילה של מיסור?

כן.

-במה היא הייתה שונה?

היה שם משהו אחר,

מדברים צרפתית ומדברים בערבית,

כל אחד והעסק שלו.

כל אחד ובמה שהוא מתעסק.

אחד במכולת,

אחד ברהיטים,

כל אחד

ובמה שהוא מתעסק.

כן, ובפס הייתה

שכונה יהודית?

כן. בפס זה היה מלח' של

כל היהודים, רק היהודים.

ושמה גרתם?

-שמה אני גרתי. כן.

והיה בתי ספר לילדים?

-היה בית ספר כן.

בית ספר יהודי?

-כן, אליאנס. -אליאנס.

איך היה התהליך שהביאו

אתכם לעלייה?

היו את הצעדים שהתחלנו

לחשוב על עלייה.

ההורים שלי וההורים שלה

הסכימו שנעלה ביחד,

לעלות לארץ ישראל,

אחר כך התקבלו.

הם באו ל... מכרו את ה...

את הבית שלהם,

באו לפס,

שמה גרו איזה שבוע.

ואחר כך באה הסוכנות

ולקחה אותנו.

נרשמנו ולקח אותנו,

עלינו לארץ.

כן.

לקחו אתכם לאן?

לקח אותנו בבוקר,

יצאנו מפס והלכנו לקזבלנקה.

שמה בבוקר עלינו לאונייה.

ומשם הגענו לצרפת באונייה.

למרסיי?

-למרסיי, כן.

שמה ישבנו איזה חודש,

בצרפת.

אחר כך עלינו באונייה

עוד פעם לישראל.

כן.

-הגענו לחיפה.

ושמה מה קרה בחיפה?

-מה קרה? הגענו לחיפה,

התחילו הסוכנות לדבר איתנו,

לתת לנו איזה אוהל כדי לגור,

באו ואמרו לו

"אתם צריכים ללכת למצפה רמון".

בא הגיס שלי ואמר להם

"בשום אופן לא יכולים, לא הולכים.

באנו לארץ ישראל ורוצים ירושלים,

אתה רוצה לתת להם ירושלים? טוב.

לא תיתן,

תחזיר אותם למקום שלהם."

אז כמובן התחיל איתם

וויכוח גדול,

אז בסוף החליטו לתת לנו...

-ירושלים.

ירושלים. הוא אמר לנו:

"אין לנו שיכונים, אין לנו איפה לתת לכם".

הגיס שלי אמר להם

"אני אקח על אחריותי,

אצלי בבית

עד שיהיה להם שיכון".

אמרו לו מהסוכנות

"אתה יכול לקחת אותם לחודש?"

הוא אומר לו "כמה שאני יכול,

אני יכול לקחת אותם,

ולתת להם אוכל ולישון

עד שתיתן להם שיכון".

למה הגיס שלכם אמר

שבשום אופן לא מצפה רמון?

כי זה לא עיר שמה,

זה רחוק מירושלים,

ואין עבודה שמה,

במצפה רמון, זה חתיכת כפר.

אז לא רוצה.

רק ירושלים.

כן, ואתם כולכם הסכמתם

שרוצים רק ירושלים?

כן, כולנו הסכמנו.

ההורים שלי וההורים שלה,

הסכימו שנעלה לירושלים.

כולנו ביחד.

כן. -אז מחיפה עברנו לירושלים.

גרנו שם איזה חודש,

בירושלים,

עד שהביאו לנו את השיכון,

ולקחו אותנו לשיכון.

-איפה?

בשמואל הנביא,

שמה היה הגבול בין ירדן לישראל.

הרגישו את זה שזה גבול?

-כן. -מה היה?

מה היה? היו ירדנים שמה,

ואנחנו ישראל פה.

ירו עליכם? -לא.

-לא. -לא נגעו בנו.

יריות? -לא. -לא.

היה מפחיד? -לא מפחיד.

מי שמפחד יוצא.

בששת הימים

אני הייתי בצבא,

הילדים שלי היו בשיכון,

שמה אני לא יודע

מה קורה להם.

לא ידעתי מה קרה,

ישבתי במלחמת ששת הימים,

איזה חודש,

לא ראיתי בית.

ישבתי שמה

עד שלקחו אותנו למלחמה.

לקחו אותנו לעזה,

ובעזה ישבנו שם עוד פעם.

בן כמה היית כשעלית לארץ?

בן 30? -30 ככה.

אז לא היית פה בצבא,

לא עשית פה צבא.

עשיתי מילואים לפני זה,

לפני הצבא.

היה צריך להיות לי מילואים

כמה ימים ואז מחזירים אותי.

אז כשבאה המלחמה לקחו אותי.

אמרתי להם שאני לא יכול ללכת,

כי אמרתי לו

שיש לי שלושה ילדים,

ואני לא הולך לצבא,

אני נשאר בבית.

אבל אין דבר כזה, אתה חייב ללכת.

הם לקחו אותי.

יום שבת באו לקחו אותי, ל...

על יד רמלה.

הייתי שמה ברמלה.

איזה חודש היינו שמה, יושבים.

יום אחד בא לנו קצין,

אומר לנו "נגמר בית ההבראה,

עכשיו צריך ללכת למלחמה".

אז לקחו אותנו.

סיירת גדולה.

עלינו, הלכנו לעזה, מעזה הלכנו,

שמה ישבנו עד

שנגמרה המלחמה וחזרנו.

במרוקו חוץ מללמוד

בבית ספר של הערבים,

יצא לך ללמוד גם תורה, או...

איפה למדת יהדות במרוקו?

-יהדות למדתי בבית כנסת.

איזה רב

שהיה מזמין את הילדים,

ויושב איתם איזה שעתיים שלוש,

ומלמד את התורה,

וזה כל מה שלמדתי על יהדות.

-איך הייתה הקליטה שלך בארץ?

היה לי קשה.

כשנכנסתי לארץ היה קשה מאד.

מה היה קשה?

-עם הסוכנות שנתנו לי את הבית,

לא מצאתי עבודה,

טיפלתי בעצמי והתחלתי לבדוק,

איפה לעבוד, איפה ללכת.

בא חבר שלי, אמר לי

"בוא אני אסדר לך עבודה",

לקח אותי לאיזה קבלן,

התחלתי לעבוד איתו,

ומהקבלן הלכתי ל...

קבלן אחר.

עבדתי שם 14 שנה בהדסה.

מהדסה עזבתי

את הדסה והלכתי ל...

לשערי צדק.

עבדתי שם גם כן,

איזה שנה וחצי.

 

ומשערי צדק באתי לבית.

-כן.

משהו בחיים היהודיים

במרוקו שאתה מתגעגע אליו?

לא.

-לא. תודה רבה לך.

תודה רבה לכם.

-תודה רבה.

אפרים ניזרי
אפרת קראוס
מיסור
מרוקו
סיפורי חיים נוספים: