מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:01:00

אני פרידמן צביה,
נולדתי בעיראק בבגדד
בשנת 1934.
אבא קראו לו דוד,
ואימא זיכרונה לברכה מרים.
היה לנו בית קפה
עם משרתים, והיה לנו
טוב, על שפת הים,
על שפת הנהר, שם אין ים.על שפת הנהר היה לנו בית קפה,
ועבדו שם.
אימא הייתה עקרת בית,
ואנחנו היינו ששה ילדים בבית.
הבית היה עם שלוש קומות,
זה היה בית של אימא ואבא.
הבית היו לו מדרגות בין...
בין כל קומה לקומה, מדרגות,
לא הייתה מעלית.

00:02:00

לא הייתה מעלית.
והיינו עולים,
בקיץ היינו מעלים
את כל המיטות למעלה,
והיינו ישנים בגג.
אחר כך שהייתי בגיל חמש אני זוכרת,
רשמו אותי לבית ספר אליאנס,
שם היו מגיעים רק העשירים העשירים
ואלה את יודעת, שמפורסמים גם.
שם רק בנות היו.והיה על ידינו גם בית
ספר של אליאנס של בנים.
היו...
דווקא ברחוב הזה היה הרבה...
הרבה בתי ספר.
היה "שמש",
היה...
והיה מדרש,
שקראו מדרש אני לא יודעת מה...
זה כמו חדר
שלומדים בו עברית.

00:03:00

היו מחלקים להם כל יום חמישי
פיתות עם חלווה,
כשהיינו יוצאים מבית
ספר היינו רואים את זה.
זה בדיוק ממול.
בגיל שתיים עשרה ככה אימא נפטרה,
אימא נפטרה וזה לא טוב,
כולנו סבלנו.
אבא היה איתנו שנה
ואחר כך התחתן,
ועזב את הבית, יחד אתו אשתו.אשתו לא רצתה להיות איתנו.
הייתי חוזרת מבית
ספר, הייתי מבשלת,
ואחר כך היינו אוכלים,
ואחר כך הייתי
לוקחת את שתי האחיות
והולכת ללמד ילדים.
הייתי מלמדת,
והיו משלמים לי טוב.
גם ריחמו עלי,
הבינו את ה...
וגם לימדתי אותם יותר משעה,
שעה צריך,
אבל לימדתי אותם
יותר, לא הסתכלתי,

00:04:00

עד שלא גמרו את
הלימוד לא עזבתי אותם.
והייתה מורה צרפתייה
שהייתה גרה על ידינו,
היא בחרה לי את הילדים
שהם קצת במצב טוב, עשירים.
אז הייתה נותנת...
עזרה לי הרבה.
וככה הייתי נותנת גם שכר לימוד,
שם צריכים לשלם.אז מזה של בית הספר הייתי...
חוסכת את זה,
ונותנת שכר לימוד.
למה אבא יצא,
כבר לא עניין אותו.
אחר כך התחיל להתעניין,
כנראה מישהו העיר לו או משהו.
את השיעורים של בית הספר
שלהם, של הכיתה.
כמו שאנחנו גם מבית ספר שלנו...
פעם צרפתית, פעם אנגלית,

00:05:00

עברית רק מכיתה רביעית למדנו
עברית, בראשי,
למדנו באליאנס.
וזהו...
הייתי רואה מדי פעם את אימא שלי,
איך הייתה מבשלת, איך הייתה עושה...
אני יודעת, עוד לפעמים מהראש שלי
הבנתי שצריך להיות ככה.
מה היית מבשלת?
אורז, העיקר האורז,אורז משביע.
אורז...
מה שבא, מה ש...
מה שמשיגים בכסף שהיה לנו, את יודעת...
הייתי אני קונה, עושה את הקניה,
לא...
לא היה...
אבא אחר כך,
איך שאני עליתי הוא חזר הביתה.
קודם גר בשכר דירה.

00:06:00

תספרי לי על בן דוד שלך
שהכניס אותך לתנועה הציונית.
אה כן, הוא היה גדול.
הוא נפטר פה בארץ,
לא, הוא סיפר לי שהם...
עכשיו יש תנועה ציונית,
ו...
במשך הזמן כל אחד
יעלה לארץ וכולי,לא דיבר הרבה, הוא לא רצה...
הוא לא דיבר הרבה.
אחר כך הוא למד גם
לימדו אותו גם הגנה.
היו מגיעים אליו
שליחים מגבעת ברנר,
מגבעת ברנר, גבעת חיים,
היו... אני זוכרת אחד בשם רוני.
גם כן, אני לא יודעת
עכשיו אם הוא קיים בכלל,
כבר עברו שנים על גבי שנים.

00:07:00

אז גם כן היה...
היו השליחים,
אלה הם המדריכים בתנועה,
אז הם היו באים כל...
כל שבוע אצל מישהו אחר,
שלא...
שלא יראו כל כך הרבה אנשים נכנסים,
היינו איזה עשרים איש.
נותנים לנו שיעורים בעברית.ושינו לנו את השם.
בהתחלה קראו לי מרגלית,
אחר כך אמר לי: "לא, את יודעת מה..."
המדריך,
"מה שמתאים לך זה צביה".
"תקרא צביה"
אני יודעת...
בין רגע שינו לי את השם גם,
צביה.
למה הייתי שובבה כנראה.
המשכתי ללמוד,
אמרתי לך,

00:08:00

ואבא עזב,
לא היה לי מאיפה לתת כסף,
אז השכנה שלי המורה
אמרה לי אל תדאגי יהיה לך.
אז היא הביאה לי ילדים עשירים,
שיכלו לתת לי כמה שהם רוצים.
הייתה להם אפשרות, את מבינה.
אז היא נתנה לי,
ואני נתתי גם כן לבית ספר.לבית ספר, נשאר גם בשביל קניות,
הרווחתי טוב...
הרווחתי טוב.
את זוכרת את הפרהוד?
בטח שאני זוכרת.
הייתי בבית,
עלינו כולנו לגג,
ואני שומעת צעקות
של אנשים,
צעקו.
הם את יודעת, עם גרזנים הם שברו את ה...
את הדלתות ונכנסו.

00:09:00

ומה שבא להם ביד לקחו,
את הרדיו, את ה...
אז מי שהיה לו רדיו היה...
היה גדול.
דבר ראשון לקחו את הרדיו.
ולקחו עוד...
גנבו מה שבא להם.
גנבו, ואנשים צעקו לנו,
אבא היה לו מבית הקפה
היו לו הרבה חברים ערבים,
שמרו אותנו.היו ערבים ששמרו יהודים,
היו...
אבל לא כולם.
היו אכזריים, היו...
עכשיו, הבן דודה שאמרתי לך עליו,
הוא נסע באוטובוס אותו יום,
עצרו את האוטובוס
והורידו את כולם מהאוטובוס,
ערבי...
ערבי העבירו אותו,
יהודי הרגו אותו.

00:10:00

אז הבן דודה
אמרו לו: "אתה יהודי?"
אמר: "לא, אני ערבי".
אז יש משפט שהערבים אומרים,
אז מאמינים להם שהם ערבים.
המשפט הוא (מדברת ערבית)
(מדברת ערבית)
אין כמו אלוהים,(מדברת ערבית)
ומוחמד זה שליח של אלוהים.
אז עזבו אותו.
את מבינה...
יש כאלה שאמרו להם
תשתין על הגופה,
שהורידו אותם,
אם הוא אומר שהוא יהודי
רוצים להאמין לו, שיוכיח,
להוכיח, אז היה אומר.

00:11:00

הם היו...
היה אומר...
להשתין, אני אשתין.
והיו משתינים על הגופה,
בשביל להוכיח להם שהוא ערבי,
אבל הוא יהודי.
אז מה אכפת לו, הוא רוצה להינצל.
זה היה איזה...
איזה שלושה ימים.
זרקו ילדים, תינוקות עם הנדנדה שלהם ל...ל...
לנהר.
וזרקו.
כל היהודים עלו על הגג, כולם.
כולם, והם למטה
הם לקחו גם בחורות,
סחבו אותן,
לקחו אותן אליהם הביתה.
ההורים לא יודעים אם הם
הרגו אותן או שהן אצלם,
לא יודעים.

00:12:00

פרהוד, זה היה כמה ימים רק.
השכונה שגרת,
את זוכרת את השם של הרחוב שלך?
כן, חכם יוסף חיים.
זה היה רחוב גדול,
כמו שכונה באמת.
זו שכונה שכולם רק יהודים.
לא בכל מקום יש יהודים וערבים,
לא.
יש מקומות באמת ערבים ויהודים,
אבל מעט מאוד.יש הרבה מחפשים רק
איפה שיש יהודים,
היהודים.
איך עליתי ארצה?
-כן.
באו, זה היה מוצאי שבת,
בחודש אוקטובר,
היה מוצאי שבת,
באו אמרו לי,
תתכונני אנחנו טסים לישראל.
איזו שמחה הייתה.
הייתה שמחה גדולה.

00:13:00

היה לי גם...
לנעים, יש לו גם אחות
שהיא עלתה איתי,
אחותו.
ולקחו אותנו עם המשאיות,
בלילה עשו מדורות,
לא נסענו בלילה.
והביאו אותנו ישר לבית הערבה.
לבית הערבה הביאו אותנו,
עשו לנו פליט בראש,וראיתי שם מכנסיים
קצרים בחורות לובשות,
אמרתי, ארץ ישראל,
קדוש, איך הם הולכים,
רואים להם את כל הרגליים.
איך הגעתי למשאית,
ריכזו את כולנו בבית אחד,
לא במקום דווקא איפה שאני גרה.
היו שכונות שכונות,
לקחו אותנו ל... כולם,
כל אלה שנוסעים, 77 היינו,

00:14:00

אז חילקו אותנו לשתיים,
35 במשאית הזו, ו-35 במשאית הזו.
עכשיו, הסבירו שאנחנו נוסעים
ולא אמרו לנו שערבים מלווים אותנו.
את מבינה, ערבים ליוו אותנו.
אבל הנהגים היו יהודים,
הנהג,
היה אחד שקראו לו משה עליה,
משה.היו כמה שהיו ידועים,
וזהו...
והבן דודה הזה,
דווקא הוא נסע הכי מאוחר מכולם,
את כל המשפחה שלו,
את כל ה...
הרבה יהודים עלו והכל,
ואומרים שהוא היה גם בלבנון,
הוציא איך קוראים לזה,
ספרי תורה.
הוא הבריח ספרי תורה.

00:15:00

כן, ואחר כך באו באמצע הלילה,
אמרו, אנחנו עולים לישראל.
מהר מהר...
לקח לנו שלושה ימים ושלושה לילות.
אז עוד הלכנו...
הלכנו אני זוכרת,
היו ערבים עם גמלים,
הם הלכו ראשונים, הערבים,
והמשכנו לנסוע עם המשאית,לא יודעת, הגענו לאיזה...
כמו ים, היה לילה,
כמו ים.
העבירו אותנו באונייה,
אוניות, סירות, אני לא זוכרת,
והגענו לבית הערבה.
הגענו לבית הערבה, עשו לנו
קודם ארוחה, ארוחה...
אני זוכרת נקניק נתנו,
לא יודעת מה עוד.

00:16:00

ואחר כך עשו לנו פליט,
עם הפומפה הזו עשו לנו.
וישנו שם,
אחר כך עשו לנו תעודת זהות,
אבל אמרו לנו להביא תמונות מעיראק,
להביא...
להביא תמונות שאז לא...
כנראה לא היה לעשות
תמונות אחד שתיים.
את מבינה...
לא כמו עכשיו.אז אמרו תביאו תמונה
שנעשה לכם תעודת זהות
ישראלית על המקום.
אז הבאנו באמת ו...
עשו לנו תעודת זהות.
אחר כך למחרת בבוקר
לקחו אותנו באוטובוס
לגבעת השלושה,
והכניסו בינינו כמה בחורים אשכנזים,
יעני לערבב...

00:17:00

להטעות אותם,
למה זה היה בזמן האנגלים,
האנגלים היו פה.
ב- 47' האנגלים עוד היו כאן.
אז אף אחד לא בא לאוטובוס,
ואף אחד לא שאל כלום.
הגענו לגבעת השלושה.
בגבעת השלושה נחנו
איזה יומיים שלושה,ואחר כך עשו ועידה,
זה ועדת תרבות, זה...
ואותי בחרו לוועדה רפואית.
מי שחולה אני...
וזהו...
אחר כך, אחרי שבוע באו מהצבא,

00:18:00

באו מהצבא אמרו,
עושים מבחנים לכולם.
עשו מבחנים,
לקחו אותי ועוד שני בחורים
לצבא, בגלל ערבית,
לא היו לי שגיאות.
בכתיב היה בסדר,
אז לקחו אותי לצבא.
בצבא הייתי רק עשרה חודשים.
עשרה חודשים,ואחר כך...
שירתי בכל מיני מקומות במודיעין,
הייתי בניצנה, עוד לא...
עכשיו כשבנו אותה.
היה בור ענק,
בניצנה היה בור ענק,
והמון המון בחורים סעודים,
שחורים כאלה, מסעודיה כנראה,
היו עם תרמילים,

00:19:00

וכל אחד עם תרמיל מלא סיגריות קאמל,
גמל, גמל.
היה גמל.
אז היינו צריכים להיכנס לבור,
כל אנשי המודיעין, לא רק אני,
ולחפש בכיסים, לראות מאיפה הם,
תעודת זהות,
והיינו רושמים, זה מזה, זה מזה...ואחר כך לקחו אותנו לירושלים,
לאבו גוש, ל... שם בסביבה,
כל פעם איפה שנזקקים
היו לוקחים אותנו.
טוב, אחרי עשרה חודשים
פירקו את הפלמ"ח,
מכיוון שהייתי תחת הגיל והם ידעו,
אז שחררו אותי.
עשרה חודשים, שחררו אותי.
וחזרתי...
חזרתי לקיבוץ,

00:20:00

לגבעת השלושה חזרתי.
האח שלי זכרונו לברכה עלה,
יואב הגיע לקדמה.
הלכתי לשם,
אמרו לי אח שלך הגיע לפה,
אז הלכתי לשם,
והוא לא היה,
הוא היה בדיוק בקיבוץ...
איך קוראים לו, יעקב...
אשדות יעקב.היו בסמינר שם.
אז מה לעשות,
אני צריכה לחזור לקיבוץ
לגבעת השלושה.
חזרתי,
אבל לפני שאני אחזור,
הכרתי שם את בעלי.
את מבינה...
אז הוא אמר,
איפה תשנו ואיפה אח שלך...
הוא סידר לנו,
אני ובת דודה שלי הלכנו,

00:21:00

אחות של נעים,
סידר לנו מקום לינה,
מקום לאכול, הכל.
והיה לו סוס,
אז לקח אותי על הסוס
עד היציאה מהקיבוץ,
בשביל לנסוע עם אוטובוס.
וזהו, מה להגיד לך...
אחרי חצי שנה התחתנו בקיבוץ.
וככה גם אחי בא,הוא סידר לו לעבוד איתו ברפת,
הוא היה רפתן.
והתחתנו, אחר כך
היה קיבוץ צעיר,
עם בוץ, עם... זה תנאים מאוד קשים.
ופעם הביאו...
התחשק להם דגים,
הם לא יודעים לנקות דגים.
שלוש מאות דגים,

00:22:00

יום שישי ישבתי וניקיתי.
את מבינה...
הם לא יודעים להוציא את המרה.
שלוש מאות...
אנחנו לקחנו שני דגים,
היה לנו פרימוס בחדר,
אכלנו בחדר.
בבקשה צביה.
מלטרון יצאנו עם כמו...
ישבתי בתוך מגן דוד כזה
מוגן, את יודעת.עם המכשיר,
מכשיר שקראו לו מכשיר תשע,
עכשיו...
מכשיר תשע ו...
היינו קולטים...
לא היינו מדברים,
היינו קולטים מהערבים.
למשל רוצים לשלוח היום מטוס,
אז היו אומרים ט',

00:23:00

לא אומרים מטוס, בערבית,
ט', י'...
את מבינה, את כל האותיות באותיות,
באותיות,
ואנחנו היינו צריכים לחבר את זה
ולדעת מה הם כותבים.
את האותיות הקטנות
היינו מחברים יחד ויוצא משפט,
ואת זה היינו מוסרים לאלה...
לאלה ששלחו אותנו.זהו, אנחנו תמיד יצאנו עם רכב משוריין,
משוריין, לא כמו עכשיו משוריין,
אז חפיף כזה, קל...
כאן, כן.
היינו יוצאים...
גם היה עוד מקום שהלכו הרבה,
לא זוכרת את השם, נגבה... לא,

00:24:00

לא כתבתי אפילו,
כי לא זכרתי את השם.
לטרון,
לטרון יצאו הרבה לקרב ונפלו הרבה,
הרבה נפלו.
היו... זה היה הגדוד הרביעי,
הגדוד הרביעי יצא.
אני הייתי בגדוד הרביעי.
ב- 1947 עזבתי את בגדד
ונשארו האחים שלי,אבל אבא שלי אחר
כך בא לשמור עליהם,
ואחר כך כאב לי מאוד שעזבתי אותם.
ולקחתי איתי רק שתי
שמלות, אחת על השנייה,
לא נתנו לקחת,
ואת הטבעת שאימא
נתנה לי לפני מותה.
והיו הרבה...
לא קונים ריבות,
מעט מאוד קונים ריבות מבחוץ,
היו עושים בבית,

00:25:00

עם... לא יודעת איך קוראים לזה,
מגש כזה...
זה, לא קוראים לזה מגש,
קוראים סניה,
בערבית קוראים לזה סניה.
היו עושים מדלעת, ממשמש,
משזיפים, מכל מיני.
ושמים את זה בעגול הזה,
שמים את זה בשמש על הגג,וטול, קושרים את זה,
שלא יבואו זבובים,
וזהו.
אחרי היה עושה סדר, זכרונו לברכה.
אחי היה עושה סדר,
היה עולה על הגג,
אוכל מה...
זה כבר נהיה.
היה אוכל ריבות והיה מבסוט.
היו באים מוצאים, אומרים, מה זה מתכווץ...

00:26:00

מתכווץ, הריבות מתכווצות?
כי זה נהיה קצת...
כל פעם הוא היה אוכל.
וזהו, היו עושים...
היו עושים כל מיני דברים.
וגם רסק עגבניות היו עושים בעיראק,
גם כן, קונים ארגזים מלאים
מתי שיש מבצע,
ועושים ככה ככה,
אני זוכרת גם אני הייתי משתתפת בזה,
ככה ככה...
את הקליפות זורקים,ואת המיץ שמים גם כן במגש כזה,
ושמים את זה בשמש,
בשמש,
והיה נהיה רסק עגבניות.
אחר כך מעבירים את זה לצנצנות.
ומה אח שלך היה עושה לדבורים?
היה תופס דבור
ואת העוקץ היה מוציא לו,

00:27:00

וקושר את זה עם חוט
עדין, את הרגל,
והיה...
את החוט עצמו היה קושר
במעקה, במעקה,
זה לא מעקה בדיוק,
אבל זה מה שאני יודעת,
כי היה קושר את החוט במעקה,
והיו את יודעת...
היה עושה להרבה, לא רק אחד,אז היו עפים עם החוט עד למעלה ויורדים.
הוא היה שובב כזה.
איך קוראים לו, לאח?
-משה.
היה, אבא הביא הלא מטפלת,
מבוגרת,
אז הייתה את השיניים התותבות שלה,
הייתה לנו סלסלה, בעיראק זה נפוץ,
סלסלה כזו גדולה,

00:28:00

שמים בגדים בפנים.
הוא היה לוקח לה...
היא הייתה שמה במשהו, בקערית
את השיניים התותבות,
הוא היה לוקח ומכניס לה לסל,
לסל, היא לא יודעת איפה זה,
ומחפשת... בסוף עזבה אותנו.
אף מטפלת לא רצתה להיות איתנו.
הוא היה משגע אותן.
שהייתי הולכת ללמד ילדים,הייתי לוקחת בכרכרה את שניהם,
עם חומוס וצימוקים,
שטיח קטן,
ושהיינו מגיעים לאיפה
שאני צריכה ללמד,
הייתי מורידה אותם
מהכרכרה, היינו יורדים,
והייתי מושיבה אותם בפינה.
פסח היו כל ה...
אף אחד לא היה נשוי,
כולנו היינו עוד ילדים,

00:29:00

ולפעמים סבתא הייתה באה,
מישהו, מזמינים את
יודעת, או אחות או אח,
והיינו קוראים את ההגדה,
עם כל הברכות, עם כל ה...
והייתה לנו בבית
כמו מין סוכה כזו
שזה קבוע, לא יורד, פרגולה.הייתה לנו פרגולה בצבע ירוק אני זוכרת,
היינו קונים רק
עצים וזורקים על זה.
והיינו יושבים בקומה השנייה אני זוכרת,
וזהו... אז כל אחד היה קורא
פסוק, סיפור.
אני היה לי דיינו
זה מכיתה א',
ואני ממשיכה גם עכשיו.

00:30:00

"כמה מעלות טובות למקום עלינו"
"אילו הוציאנו ממצרים"
"ולא עשה בהם שפטים דיינו"
"אילו עשה בהם שפטים
ולא עשה באלוקיהם דיינו""אילו עשה באלוקיהם ולא
הרג את בכוריהם דיינו"
מתי אבא שלך עלה עם האחים שלך?
בשנות החמישים,
שהיה מותר כבר לעלות כל היהודים,
אז הוא עלה ארצה.
הוא הלך ל... איך קוראים לזה...
לבית ליד,
לבית ליד,
ואחר כך לרחובות,

00:31:00

לאיזה איך אומרים, כמו...
שער העלייה וכולי, כמו כל היהודים.
ואיך נפגשת איתם, איפה נפגשת איתם?
בית ליד.
בית ליד, אבא שלי ושני האחים ואחות.
באיזה גיל התגייסת לפלמ"ח?
חמש עשרה, אני לא...
פחות אפילו בחיי.
בשביל זה הקפיצו לי את ה...

הקפיצו לי את הגיל בגלל שהייתי קטנה,
אם הייתי בגיל של גיוס
לא היו מקטינים אותי.
את מבינה?
הייתי ארבע עשרה, ככה...
אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי.
בבית דיברו ערבית.
ושהגעת לישראל?
לא, התחלנו לדבר בעברית,
עברית דיברנו, ידעתי,
כולם, כל הקבוצה ידעה,

כל הקבוצה ידעה עברית.
היינו איזה שנתיים,
יותר, בתנועה בעיראק.
צביה תודה רבה.
-לבריאות.

צביה פרידמן

מראיינ/ת -
 גלית כהן – קרספי  
אורך הסרטון:
00:30:15
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
בגדד
,
עירק
פלייליסט (1)
00:30:15

סיפורי חיים נוספים:

חיפוש

אני פרידמן צביה,
נולדתי בעיראק בבגדד
בשנת 1934.
אבא קראו לו דוד,
ואימא זיכרונה לברכה מרים.
היה לנו בית קפה
עם משרתים, והיה לנו
טוב, על שפת הים,
על שפת הנהר, שם אין ים.על שפת הנהר היה לנו בית קפה,
ועבדו שם.
אימא הייתה עקרת בית,
ואנחנו היינו ששה ילדים בבית.
הבית היה עם שלוש קומות,
זה היה בית של אימא ואבא.
הבית היו לו מדרגות בין...
בין כל קומה לקומה, מדרגות,
לא הייתה מעלית.

לא הייתה מעלית.
והיינו עולים,
בקיץ היינו מעלים
את כל המיטות למעלה,
והיינו ישנים בגג.
אחר כך שהייתי בגיל חמש אני זוכרת,
רשמו אותי לבית ספר אליאנס,
שם היו מגיעים רק העשירים העשירים
ואלה את יודעת, שמפורסמים גם.
שם רק בנות היו.והיה על ידינו גם בית
ספר של אליאנס של בנים.
היו...
דווקא ברחוב הזה היה הרבה...
הרבה בתי ספר.
היה "שמש",
היה...
והיה מדרש,
שקראו מדרש אני לא יודעת מה...
זה כמו חדר
שלומדים בו עברית.

היו מחלקים להם כל יום חמישי
פיתות עם חלווה,
כשהיינו יוצאים מבית
ספר היינו רואים את זה.
זה בדיוק ממול.
בגיל שתיים עשרה ככה אימא נפטרה,
אימא נפטרה וזה לא טוב,
כולנו סבלנו.
אבא היה איתנו שנה
ואחר כך התחתן,
ועזב את הבית, יחד אתו אשתו.אשתו לא רצתה להיות איתנו.
הייתי חוזרת מבית
ספר, הייתי מבשלת,
ואחר כך היינו אוכלים,
ואחר כך הייתי
לוקחת את שתי האחיות
והולכת ללמד ילדים.
הייתי מלמדת,
והיו משלמים לי טוב.
גם ריחמו עלי,
הבינו את ה...
וגם לימדתי אותם יותר משעה,
שעה צריך,
אבל לימדתי אותם
יותר, לא הסתכלתי,

עד שלא גמרו את
הלימוד לא עזבתי אותם.
והייתה מורה צרפתייה
שהייתה גרה על ידינו,
היא בחרה לי את הילדים
שהם קצת במצב טוב, עשירים.
אז הייתה נותנת...
עזרה לי הרבה.
וככה הייתי נותנת גם שכר לימוד,
שם צריכים לשלם.אז מזה של בית הספר הייתי...
חוסכת את זה,
ונותנת שכר לימוד.
למה אבא יצא,
כבר לא עניין אותו.
אחר כך התחיל להתעניין,
כנראה מישהו העיר לו או משהו.
את השיעורים של בית הספר
שלהם, של הכיתה.
כמו שאנחנו גם מבית ספר שלנו...
פעם צרפתית, פעם אנגלית,

עברית רק מכיתה רביעית למדנו
עברית, בראשי,
למדנו באליאנס.
וזהו...
הייתי רואה מדי פעם את אימא שלי,
איך הייתה מבשלת, איך הייתה עושה...
אני יודעת, עוד לפעמים מהראש שלי
הבנתי שצריך להיות ככה.
מה היית מבשלת?
אורז, העיקר האורז,אורז משביע.
אורז...
מה שבא, מה ש...
מה שמשיגים בכסף שהיה לנו, את יודעת...
הייתי אני קונה, עושה את הקניה,
לא...
לא היה...
אבא אחר כך,
איך שאני עליתי הוא חזר הביתה.
קודם גר בשכר דירה.

תספרי לי על בן דוד שלך
שהכניס אותך לתנועה הציונית.
אה כן, הוא היה גדול.
הוא נפטר פה בארץ,
לא, הוא סיפר לי שהם...
עכשיו יש תנועה ציונית,
ו...
במשך הזמן כל אחד
יעלה לארץ וכולי,לא דיבר הרבה, הוא לא רצה...
הוא לא דיבר הרבה.
אחר כך הוא למד גם
לימדו אותו גם הגנה.
היו מגיעים אליו
שליחים מגבעת ברנר,
מגבעת ברנר, גבעת חיים,
היו... אני זוכרת אחד בשם רוני.
גם כן, אני לא יודעת
עכשיו אם הוא קיים בכלל,
כבר עברו שנים על גבי שנים.

אז גם כן היה...
היו השליחים,
אלה הם המדריכים בתנועה,
אז הם היו באים כל...
כל שבוע אצל מישהו אחר,
שלא...
שלא יראו כל כך הרבה אנשים נכנסים,
היינו איזה עשרים איש.
נותנים לנו שיעורים בעברית.ושינו לנו את השם.
בהתחלה קראו לי מרגלית,
אחר כך אמר לי: "לא, את יודעת מה..."
המדריך,
"מה שמתאים לך זה צביה".
"תקרא צביה"
אני יודעת...
בין רגע שינו לי את השם גם,
צביה.
למה הייתי שובבה כנראה.
המשכתי ללמוד,
אמרתי לך,

ואבא עזב,
לא היה לי מאיפה לתת כסף,
אז השכנה שלי המורה
אמרה לי אל תדאגי יהיה לך.
אז היא הביאה לי ילדים עשירים,
שיכלו לתת לי כמה שהם רוצים.
הייתה להם אפשרות, את מבינה.
אז היא נתנה לי,
ואני נתתי גם כן לבית ספר.לבית ספר, נשאר גם בשביל קניות,
הרווחתי טוב...
הרווחתי טוב.
את זוכרת את הפרהוד?
בטח שאני זוכרת.
הייתי בבית,
עלינו כולנו לגג,
ואני שומעת צעקות
של אנשים,
צעקו.
הם את יודעת, עם גרזנים הם שברו את ה...
את הדלתות ונכנסו.

ומה שבא להם ביד לקחו,
את הרדיו, את ה...
אז מי שהיה לו רדיו היה...
היה גדול.
דבר ראשון לקחו את הרדיו.
ולקחו עוד...
גנבו מה שבא להם.
גנבו, ואנשים צעקו לנו,
אבא היה לו מבית הקפה
היו לו הרבה חברים ערבים,
שמרו אותנו.היו ערבים ששמרו יהודים,
היו...
אבל לא כולם.
היו אכזריים, היו...
עכשיו, הבן דודה שאמרתי לך עליו,
הוא נסע באוטובוס אותו יום,
עצרו את האוטובוס
והורידו את כולם מהאוטובוס,
ערבי...
ערבי העבירו אותו,
יהודי הרגו אותו.

אז הבן דודה
אמרו לו: "אתה יהודי?"
אמר: "לא, אני ערבי".
אז יש משפט שהערבים אומרים,
אז מאמינים להם שהם ערבים.
המשפט הוא (מדברת ערבית)
(מדברת ערבית)
אין כמו אלוהים,(מדברת ערבית)
ומוחמד זה שליח של אלוהים.
אז עזבו אותו.
את מבינה...
יש כאלה שאמרו להם
תשתין על הגופה,
שהורידו אותם,
אם הוא אומר שהוא יהודי
רוצים להאמין לו, שיוכיח,
להוכיח, אז היה אומר.

הם היו...
היה אומר...
להשתין, אני אשתין.
והיו משתינים על הגופה,
בשביל להוכיח להם שהוא ערבי,
אבל הוא יהודי.
אז מה אכפת לו, הוא רוצה להינצל.
זה היה איזה...
איזה שלושה ימים.
זרקו ילדים, תינוקות עם הנדנדה שלהם ל...ל...
לנהר.
וזרקו.
כל היהודים עלו על הגג, כולם.
כולם, והם למטה
הם לקחו גם בחורות,
סחבו אותן,
לקחו אותן אליהם הביתה.
ההורים לא יודעים אם הם
הרגו אותן או שהן אצלם,
לא יודעים.

פרהוד, זה היה כמה ימים רק.
השכונה שגרת,
את זוכרת את השם של הרחוב שלך?
כן, חכם יוסף חיים.
זה היה רחוב גדול,
כמו שכונה באמת.
זו שכונה שכולם רק יהודים.
לא בכל מקום יש יהודים וערבים,
לא.
יש מקומות באמת ערבים ויהודים,
אבל מעט מאוד.יש הרבה מחפשים רק
איפה שיש יהודים,
היהודים.
איך עליתי ארצה?
-כן.
באו, זה היה מוצאי שבת,
בחודש אוקטובר,
היה מוצאי שבת,
באו אמרו לי,
תתכונני אנחנו טסים לישראל.
איזו שמחה הייתה.
הייתה שמחה גדולה.

היה לי גם...
לנעים, יש לו גם אחות
שהיא עלתה איתי,
אחותו.
ולקחו אותנו עם המשאיות,
בלילה עשו מדורות,
לא נסענו בלילה.
והביאו אותנו ישר לבית הערבה.
לבית הערבה הביאו אותנו,
עשו לנו פליט בראש,וראיתי שם מכנסיים
קצרים בחורות לובשות,
אמרתי, ארץ ישראל,
קדוש, איך הם הולכים,
רואים להם את כל הרגליים.
איך הגעתי למשאית,
ריכזו את כולנו בבית אחד,
לא במקום דווקא איפה שאני גרה.
היו שכונות שכונות,
לקחו אותנו ל... כולם,
כל אלה שנוסעים, 77 היינו,

אז חילקו אותנו לשתיים,
35 במשאית הזו, ו-35 במשאית הזו.
עכשיו, הסבירו שאנחנו נוסעים
ולא אמרו לנו שערבים מלווים אותנו.
את מבינה, ערבים ליוו אותנו.
אבל הנהגים היו יהודים,
הנהג,
היה אחד שקראו לו משה עליה,
משה.היו כמה שהיו ידועים,
וזהו...
והבן דודה הזה,
דווקא הוא נסע הכי מאוחר מכולם,
את כל המשפחה שלו,
את כל ה...
הרבה יהודים עלו והכל,
ואומרים שהוא היה גם בלבנון,
הוציא איך קוראים לזה,
ספרי תורה.
הוא הבריח ספרי תורה.

כן, ואחר כך באו באמצע הלילה,
אמרו, אנחנו עולים לישראל.
מהר מהר...
לקח לנו שלושה ימים ושלושה לילות.
אז עוד הלכנו...
הלכנו אני זוכרת,
היו ערבים עם גמלים,
הם הלכו ראשונים, הערבים,
והמשכנו לנסוע עם המשאית,לא יודעת, הגענו לאיזה...
כמו ים, היה לילה,
כמו ים.
העבירו אותנו באונייה,
אוניות, סירות, אני לא זוכרת,
והגענו לבית הערבה.
הגענו לבית הערבה, עשו לנו
קודם ארוחה, ארוחה...
אני זוכרת נקניק נתנו,
לא יודעת מה עוד.

ואחר כך עשו לנו פליט,
עם הפומפה הזו עשו לנו.
וישנו שם,
אחר כך עשו לנו תעודת זהות,
אבל אמרו לנו להביא תמונות מעיראק,
להביא...
להביא תמונות שאז לא...
כנראה לא היה לעשות
תמונות אחד שתיים.
את מבינה...
לא כמו עכשיו.אז אמרו תביאו תמונה
שנעשה לכם תעודת זהות
ישראלית על המקום.
אז הבאנו באמת ו...
עשו לנו תעודת זהות.
אחר כך למחרת בבוקר
לקחו אותנו באוטובוס
לגבעת השלושה,
והכניסו בינינו כמה בחורים אשכנזים,
יעני לערבב...

להטעות אותם,
למה זה היה בזמן האנגלים,
האנגלים היו פה.
ב- 47' האנגלים עוד היו כאן.
אז אף אחד לא בא לאוטובוס,
ואף אחד לא שאל כלום.
הגענו לגבעת השלושה.
בגבעת השלושה נחנו
איזה יומיים שלושה,ואחר כך עשו ועידה,
זה ועדת תרבות, זה...
ואותי בחרו לוועדה רפואית.
מי שחולה אני...
וזהו...
אחר כך, אחרי שבוע באו מהצבא,

באו מהצבא אמרו,
עושים מבחנים לכולם.
עשו מבחנים,
לקחו אותי ועוד שני בחורים
לצבא, בגלל ערבית,
לא היו לי שגיאות.
בכתיב היה בסדר,
אז לקחו אותי לצבא.
בצבא הייתי רק עשרה חודשים.
עשרה חודשים,ואחר כך...
שירתי בכל מיני מקומות במודיעין,
הייתי בניצנה, עוד לא...
עכשיו כשבנו אותה.
היה בור ענק,
בניצנה היה בור ענק,
והמון המון בחורים סעודים,
שחורים כאלה, מסעודיה כנראה,
היו עם תרמילים,

וכל אחד עם תרמיל מלא סיגריות קאמל,
גמל, גמל.
היה גמל.
אז היינו צריכים להיכנס לבור,
כל אנשי המודיעין, לא רק אני,
ולחפש בכיסים, לראות מאיפה הם,
תעודת זהות,
והיינו רושמים, זה מזה, זה מזה...ואחר כך לקחו אותנו לירושלים,
לאבו גוש, ל... שם בסביבה,
כל פעם איפה שנזקקים
היו לוקחים אותנו.
טוב, אחרי עשרה חודשים
פירקו את הפלמ"ח,
מכיוון שהייתי תחת הגיל והם ידעו,
אז שחררו אותי.
עשרה חודשים, שחררו אותי.
וחזרתי...
חזרתי לקיבוץ,

לגבעת השלושה חזרתי.
האח שלי זכרונו לברכה עלה,
יואב הגיע לקדמה.
הלכתי לשם,
אמרו לי אח שלך הגיע לפה,
אז הלכתי לשם,
והוא לא היה,
הוא היה בדיוק בקיבוץ...
איך קוראים לו, יעקב...
אשדות יעקב.היו בסמינר שם.
אז מה לעשות,
אני צריכה לחזור לקיבוץ
לגבעת השלושה.
חזרתי,
אבל לפני שאני אחזור,
הכרתי שם את בעלי.
את מבינה...
אז הוא אמר,
איפה תשנו ואיפה אח שלך...
הוא סידר לנו,
אני ובת דודה שלי הלכנו,

אחות של נעים,
סידר לנו מקום לינה,
מקום לאכול, הכל.
והיה לו סוס,
אז לקח אותי על הסוס
עד היציאה מהקיבוץ,
בשביל לנסוע עם אוטובוס.
וזהו, מה להגיד לך...
אחרי חצי שנה התחתנו בקיבוץ.
וככה גם אחי בא,הוא סידר לו לעבוד איתו ברפת,
הוא היה רפתן.
והתחתנו, אחר כך
היה קיבוץ צעיר,
עם בוץ, עם... זה תנאים מאוד קשים.
ופעם הביאו...
התחשק להם דגים,
הם לא יודעים לנקות דגים.
שלוש מאות דגים,

יום שישי ישבתי וניקיתי.
את מבינה...
הם לא יודעים להוציא את המרה.
שלוש מאות...
אנחנו לקחנו שני דגים,
היה לנו פרימוס בחדר,
אכלנו בחדר.
בבקשה צביה.
מלטרון יצאנו עם כמו...
ישבתי בתוך מגן דוד כזה
מוגן, את יודעת.עם המכשיר,
מכשיר שקראו לו מכשיר תשע,
עכשיו...
מכשיר תשע ו...
היינו קולטים...
לא היינו מדברים,
היינו קולטים מהערבים.
למשל רוצים לשלוח היום מטוס,
אז היו אומרים ט',

לא אומרים מטוס, בערבית,
ט', י'...
את מבינה, את כל האותיות באותיות,
באותיות,
ואנחנו היינו צריכים לחבר את זה
ולדעת מה הם כותבים.
את האותיות הקטנות
היינו מחברים יחד ויוצא משפט,
ואת זה היינו מוסרים לאלה...
לאלה ששלחו אותנו.זהו, אנחנו תמיד יצאנו עם רכב משוריין,
משוריין, לא כמו עכשיו משוריין,
אז חפיף כזה, קל...
כאן, כן.
היינו יוצאים...
גם היה עוד מקום שהלכו הרבה,
לא זוכרת את השם, נגבה... לא,

לא כתבתי אפילו,
כי לא זכרתי את השם.
לטרון,
לטרון יצאו הרבה לקרב ונפלו הרבה,
הרבה נפלו.
היו... זה היה הגדוד הרביעי,
הגדוד הרביעי יצא.
אני הייתי בגדוד הרביעי.
ב- 1947 עזבתי את בגדד
ונשארו האחים שלי,אבל אבא שלי אחר
כך בא לשמור עליהם,
ואחר כך כאב לי מאוד שעזבתי אותם.
ולקחתי איתי רק שתי
שמלות, אחת על השנייה,
לא נתנו לקחת,
ואת הטבעת שאימא
נתנה לי לפני מותה.
והיו הרבה...
לא קונים ריבות,
מעט מאוד קונים ריבות מבחוץ,
היו עושים בבית,

עם... לא יודעת איך קוראים לזה,
מגש כזה...
זה, לא קוראים לזה מגש,
קוראים סניה,
בערבית קוראים לזה סניה.
היו עושים מדלעת, ממשמש,
משזיפים, מכל מיני.
ושמים את זה בעגול הזה,
שמים את זה בשמש על הגג,וטול, קושרים את זה,
שלא יבואו זבובים,
וזהו.
אחרי היה עושה סדר, זכרונו לברכה.
אחי היה עושה סדר,
היה עולה על הגג,
אוכל מה...
זה כבר נהיה.
היה אוכל ריבות והיה מבסוט.
היו באים מוצאים, אומרים, מה זה מתכווץ...

מתכווץ, הריבות מתכווצות?
כי זה נהיה קצת...
כל פעם הוא היה אוכל.
וזהו, היו עושים...
היו עושים כל מיני דברים.
וגם רסק עגבניות היו עושים בעיראק,
גם כן, קונים ארגזים מלאים
מתי שיש מבצע,
ועושים ככה ככה,
אני זוכרת גם אני הייתי משתתפת בזה,
ככה ככה...
את הקליפות זורקים,ואת המיץ שמים גם כן במגש כזה,
ושמים את זה בשמש,
בשמש,
והיה נהיה רסק עגבניות.
אחר כך מעבירים את זה לצנצנות.
ומה אח שלך היה עושה לדבורים?
היה תופס דבור
ואת העוקץ היה מוציא לו,

וקושר את זה עם חוט
עדין, את הרגל,
והיה...
את החוט עצמו היה קושר
במעקה, במעקה,
זה לא מעקה בדיוק,
אבל זה מה שאני יודעת,
כי היה קושר את החוט במעקה,
והיו את יודעת...
היה עושה להרבה, לא רק אחד,אז היו עפים עם החוט עד למעלה ויורדים.
הוא היה שובב כזה.
איך קוראים לו, לאח?
-משה.
היה, אבא הביא הלא מטפלת,
מבוגרת,
אז הייתה את השיניים התותבות שלה,
הייתה לנו סלסלה, בעיראק זה נפוץ,
סלסלה כזו גדולה,

שמים בגדים בפנים.
הוא היה לוקח לה...
היא הייתה שמה במשהו, בקערית
את השיניים התותבות,
הוא היה לוקח ומכניס לה לסל,
לסל, היא לא יודעת איפה זה,
ומחפשת... בסוף עזבה אותנו.
אף מטפלת לא רצתה להיות איתנו.
הוא היה משגע אותן.
שהייתי הולכת ללמד ילדים,הייתי לוקחת בכרכרה את שניהם,
עם חומוס וצימוקים,
שטיח קטן,
ושהיינו מגיעים לאיפה
שאני צריכה ללמד,
הייתי מורידה אותם
מהכרכרה, היינו יורדים,
והייתי מושיבה אותם בפינה.
פסח היו כל ה...
אף אחד לא היה נשוי,
כולנו היינו עוד ילדים,

ולפעמים סבתא הייתה באה,
מישהו, מזמינים את
יודעת, או אחות או אח,
והיינו קוראים את ההגדה,
עם כל הברכות, עם כל ה...
והייתה לנו בבית
כמו מין סוכה כזו
שזה קבוע, לא יורד, פרגולה.הייתה לנו פרגולה בצבע ירוק אני זוכרת,
היינו קונים רק
עצים וזורקים על זה.
והיינו יושבים בקומה השנייה אני זוכרת,
וזהו... אז כל אחד היה קורא
פסוק, סיפור.
אני היה לי דיינו
זה מכיתה א',
ואני ממשיכה גם עכשיו.

"כמה מעלות טובות למקום עלינו"
"אילו הוציאנו ממצרים"
"ולא עשה בהם שפטים דיינו"
"אילו עשה בהם שפטים
ולא עשה באלוקיהם דיינו""אילו עשה באלוקיהם ולא
הרג את בכוריהם דיינו"
מתי אבא שלך עלה עם האחים שלך?
בשנות החמישים,
שהיה מותר כבר לעלות כל היהודים,
אז הוא עלה ארצה.
הוא הלך ל... איך קוראים לזה...
לבית ליד,
לבית ליד,
ואחר כך לרחובות,

לאיזה איך אומרים, כמו...
שער העלייה וכולי, כמו כל היהודים.
ואיך נפגשת איתם, איפה נפגשת איתם?
בית ליד.
בית ליד, אבא שלי ושני האחים ואחות.
באיזה גיל התגייסת לפלמ"ח?
חמש עשרה, אני לא...
פחות אפילו בחיי.
בשביל זה הקפיצו לי את ה...

הקפיצו לי את הגיל בגלל שהייתי קטנה,
אם הייתי בגיל של גיוס
לא היו מקטינים אותי.
את מבינה?
הייתי ארבע עשרה, ככה...
אני לא זוכרת בדיוק בת כמה הייתי.
בבית דיברו ערבית.
ושהגעת לישראל?
לא, התחלנו לדבר בעברית,
עברית דיברנו, ידעתי,
כולם, כל הקבוצה ידעה,

כל הקבוצה ידעה עברית.
היינו איזה שנתיים,
יותר, בתנועה בעיראק.
צביה תודה רבה.
-לבריאות.

צביה פרידמן
 גלית כהן – קרספי  
בגדד
עירק
סיפורי חיים נוספים:
.
צביה פרידמן
צביה פרידמן