מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:03:30

אני ג'וליאן זנודה,
ג'וליאן בן מרדכי זנודה,
שם של זנודה, זה מאלג'יריה.
זאת אומרת, ואנחנו, לפי ה...
מה שאני ניסיתי לעשות באופן גנאלוגיה,
השם של זנודה בא ממינימום עשר דורות באלג'יר.
זאת אומרת, פחות או יותר, בשנת אלף.
כן?

איך הגיעו שמה, לפי מה שאני ראיתי, זה...
בא מ...
מדברים ש...
של רומא, כשהיהודים,
עזבו את הרומא... את הבית המקדש.
אני נולדתי ב-1935.
זה היה תקופה מאוד קשה,
בכל העולם, בכל אירופה.
זה מתחיל ב-1930, עד 1939, זאת אומרת,

זה מה שקרה באירופה,
זה העלייה של היטלר,
והעליה של ה...
הקיצונים, ימיניים כמו היום,
ומתחיל גם ב...
צריך להגיד, אנשים לא יודעים,
אלג'יר זה צרפת.
בכל מיני דברים.
זאת... מה זאת אומרת אלג'יר זה צרפת?
אלג'יר זה היה כמו אזור מרסיי,
בשביל פריס.

למה? כי מ-1830, שהצרפתים,
הגיעו לאלג'יר,
זאת אומרת, זה היה אזור צרפתי.
זה לא כמו מרוקו, זה כמו תוניסאי.
מרוקו תמיד היה שמה מלך,
ותוניסאי תמיד היה אלביי.
ובאלג'יר לא.
מיד שהצרפתים הגיעו לאלג'יר, לאלג'יריה,
זאת אומרת אלג'יריה זה רץ,
אלג'יר זה בירה של אלג'יריה,
זה כל הזה היו,

בשפה צרפתי, וכולי וכולי.
מצד אימא זה שם נעמן.
זאת אומרת, שם המשפחה של אימא שלי.
השם שלה, קלאריס.
היא נולדה ב-1911,
ב... בסטיף.
סטיף זה היה עיר של 300 ק"מ מאלג'יר.
זאת אומרת, זה גם היה אזור,
היו המון המון המון יהודים שמה,
אבא שלי הוא נולד ב-1910

הוא היה אחרון אחרון אחרון,
של המשפחות מרובות זנודה.
והוא היה תאום ל...
הוא... אבא שלו מת ב-1910,
שלושה חודשים אחרי הלידה של אבא שלי.
אבא שלי, הוא לא הכיר אבא שלו.
איך קוראים לאבא שלך?
אבא שלי מחטה.
כן, וסבא קראו לו מסעוד.

סבא שלי, מצד אבא,
הוא עבד, הוא היה ב... זגג...
והוא מת בגלל...
שהוא, הוא, הוא טיפל את ה...
בעבודה שלו את הבניין של...
לא, לא נחושת.
זאת אומרת, ובגלל זה הוא קיבל סרטן.
של העבודה שלו, הוא מת בגיל 33.
זאת אומרת, וסבתא שלי,
היא הייתה, היא גדלה לבד,‎

00:07:00

שבע נפשות,
חמישה בנים, ושתי בנות.
ואחר כך, מיד אחרי זה, במלחמת הראשונה,
ב-1914,
מלחמת הראשונה, 14, 18,
הבכור של המשפחה של אבא שלי,
הוא הלך לצבא הצרפתי, והוא מת.
הוא מת ב-1918,

כמה חודשים לפני הפסקת האש.
יש לי תמונה והכול, לא הכרתי אותו, בוודאי,
כי... הוא היה בחור צעיר, פחות מעשרים.
זה מצד, מצד אבא, ומצד אימא,
גם היו משפחות מרובות, גרו באלג'יר,
סבא שלי, הוא היה רואה חשבון,
שמה, באלג'יר, שהיה...
כמו, קופה של הלוואה,
נתנו את ההלוואות לאנשים,
נגיד, את ה...

תכשיטים והכול, זה היה...
והוא היה רואה חשבון,
והם היו חמש בנות,
וארבעה בנים.
זה משפחות מרובות, כולם עכשיו,
לא נשאר אף אחד.
כולם מתים, זה בגלל שאנחנו מדברים ב-1900,
עד 1950.
ההורים שלי,
-איך קראו להם?
אחד מחטה, והשנייה קלאריס.

החתונה שלהם, זה היה ב-1934.
אוקיי?
אבא שלי הוא היה סוכן.
תמיד הוא עבד במקצוע של...
הוא היה סוכן של מפעלים,
צרפתית, כי מחפשים את האנשים,
כדי ל... בוא נגיד, אנשי מכירות.
זה היה מקצוע שלו, בטקסטיל,
הוא נסע כמה פעמים לצרפת,

ושמה הוא פגש את החברים שלו
במפלגה סוציאליסטית,
זאת אומרת, זה הסוציאלי של לאון בלום,
וזה היה תקופה, שהיה תקופה של,
באמת קשה מאוד,
נגד האנטישמיים, יש אנשים,
ולאון בלום הוא היה שמה,
כוכב של כל המהפכה הסוציאליסטית בצרפת,
עד שהוא הגיע לתפקיד, כראש ממשלה,

והוא התחיל כל, את ה...
מה שעכשיו הם,
מקבלים את הצרפתים כהטבות,
זה העבודה של לאון בלום.
אבא שלי, אחרי שהוא הכיר את הדבר הזה, הוא...
בגלל שהוא, תמיד הוא היה, בראש שלו,
את ה...
מהפכנית, זאת אומרת,
בגלל שהאי צדק זה...
והקימו את הסניף באלג'יר,
והתפקיד הראשון שלו,
זאת אומרת בעניין פוליטי, ב-1934, עד 3-7,

זאת אומרת, זה...
בחברתי,
להילחם נגד, הימנים,
כי הם היו נגד היהודים, בכלל, עם אלימות,
כמו היום, בדיוק.
חוזר, ההיסטוריה חוזרת, אותו דבר.
יש רק מעניין דבר אחד,
סבא שלי מצד אימא, הוא היה סופר דתי.
מאוד.
ליום של הברית מילה שלי,
אימא שלי סיפרה לי,

00:10:30

שחיכו אבא שעתיים לברית מילה שלי,
כי ההוא היה ברחוב, כדי להפגין נגד הימנים.
ו... נקודה.
זאת אומרת, ואחר כך,
זה מה שמעניין, הרי גם,
כי אבא שלי, הוא סיפר לי
הרבה דברים, אני לא הבנתי למה,
כי ב-1937, ל-38 ו-39 בצרפת,
היו נגד לאון בלום,
דברים כמו אנחנו שומעים אתמול,

בפריז נגד (צרפתית) אתה יהודי.
לא ציונות, לא ישראל, זה לא היה.
ואמרו לו, ללאון בלום,
שהיה ראש ממשלה, לך הביתה,
מה אתה עשית לנו?
על כל מה שהוא עשה, מסכן.
אבא שלי הוא שמע דבר כזה, הוא אומר,
תראה איזה, זה עם מלוכלך,
זאת אומרת, אם אני צריך לבזבז את הזמן שלי,
אני מעדיך לבזבז, להשקיע את הזמן שלי
בשביל, היהודים שלי, העם שלי.

הוא הפך לגמרי את הכול, את האנרגיה שהיה לו,
והוא התחיל לעבוד בשביל הקהילה של אלג'יר.
אלג'יר, זה היה תמיד קהילה גדולה.
אפילו מחמש מאות, שש מאות שנה,
זה תמיד, היהודים הם היו שמה, מצד כל,
מ... בוא נגיד,
מה שאני יודע יותר טוב, זאת אומרת, זה,
שהתחלתי להתעניין,
זאת אומרת, מהיום הוא ה...

היהודים הגיעו מספרד,
גורשו מספרד, זאת אומרת באלף תשע מאות...
1391, גירוש אחד,
עם יהודים... היה הפוגרום הראשון,
והשני, זאת אומרת אחר כך, שהיה אינקוויזיציה,
זאת אומרת, 1492,
כולם הגיעו, לא אלג'יר, זה היה,
כל הים התיכון, מספרד,

עד תורכיה, דרך מרוקו, ודרך אלג'יר.
קהילה יהודי, בגלל המצב,
גיאוגרפיה של אלג'יר, הם היו חזקים שמה.
כי אלג'יר, אם אנחנו רואים את ההיסטוריה,
זאת אומרת,
זה היה בירה, ש...
בוא נגיד ככה, כמו היום מרסיי,
זאת אומרת, נמל רציני מאוד בים התיכון.
ותמיד שמה היו, בוא נגיד,

מלחמה בין ארצות הגדולות, כמו אנגליה, ספרד,
ואלג'... וצרפת, שהם רצו לשלוט,
את הכול, את הים התיכון,
כי בגלל הכול, היחסים,
בינלאומיים בין המדינות,
זה היה דרך הים, זה לא כמו היום.
בוא נגיד ככה, משני...
אבא שלי ואימא, זאת אומרת כשהתחתנו ב-34,
זה היו שתי משפחות,
גרו במקום של אלג'יר, זה היה ב...
זה לא גטו,

אבל זה היה ל...
יש לי את התמונות והכול,
וכל אחד...
-היה רובע יהודי?
תראי, המילה רובע יהודי,
זה משפיע לאנשים כאן,
כי בראש של האנשים בדרך כלל חושבים גטו,
לא, לא היו.
בוא נגיד, אני אמרתי לי.
כי הצרפתים הגיעו,
בוודאי, תראי, כי היהודים חיפשו אחד השני,
כדי לגור באותו בניין, באותו רחוב.

00:14:00

אבל אי אפשר להגיד,
כי זה היה רחוב כמו מלאח במרוקו,
או חארה בתוניסאי.
באלג'יר זה היה מאוד פתוח.
באב אל וואד.
באב אל וואד, זה השם ש...
התחילו שכונה קטנה, פופולריס,
כי פתאום אלג'יר גדלה,
וגדלה בגלל, לא רק היהודים,
בגלל שהם קיבלו המון המון המון אנשים,

מחוץ, מצרפת,
לא, צריך לא לשכוח,
כל דבר כשהיו בספרד, או באיטליה, או במלטה,
אנשים עזבו את המקום והגיעו לאלג'יר.
אלג'יר ועירייה.
-כמה ילדים הייתם במשפחה?
ארבעה. אני נולדתי... מה?
-ארבעה ילדים, אתה...
אתה היית הבכור?
-בכור, 35, השני זה אחות,
גיל 40, זאת אומרת שנת 40,
השלישי, בשנת 44, ואחרון אחרון, סילבה,

בחמישים ו...
בחמישים, בחמישים.
בבלאוזה יש שכונה מאוד מאוד מודרני, כמו,
כמו עיר בצרפת, אפילו יותר.
כי זה הכול היה חדש,
זאת אומרת, זה שכונה שהתחילה לבנות,
ב-1930, בוא נגיד ככה את האמת,
והיו שם אדריכלים, פועלים.
בוא נגיד ככה, כי באלג'יר אני אמרתי,

בשביל, הקהילה, רק אלג'יר.
כי היה אלג'יר, והיה פרוורי אלג'יר.
זאת אומרת, 40-50 ק"מ מאלג'יר,
היו גם פרוורי,
כמו, לא מדברים על העיר כמו...
זה משהו לגמרי אחר.
באזור של אלג'יר, הפריפריה של אלג'יר, באזור,
זה, היו לא, פחות או יותר,
בין 20 ו-30 אלף יהודים.
שביחד, זאת אומרת.
אצלכם היה בית כנסת קרוב?

כן, כן, כן, כן, כן.
לא פחות או יותר,
היו בין 15 ל-20 בתי כנסיות.
וכל הרחוב, וכל רחוב, בוא נגיד,
לא כמו פה, אבל היה בית הכנסת הגדולה,
שיש לי תמונה,
אני עשיתי בר מצווה שמה, חתונה...
-איך קראו לבית כנסת, היה לו שם?
זה היה כיכר אברהם בלוק,
בלוך, הוא היה, הוא היה רב שמה.
ובדרך כלל, כשאנחנו מדברים שמה,
אמרנו לגראנד-טמפ.
מה זה הגראנד-טמפ?

זאת אומרת, הכנסייה, בית הכנסת הגדולה.
בדרך כלל, 99 אחוז.
כל, הרבנים, דיינים,
הכול זה היו ממקור.
אבל, כשהיה הסכם עם נפוליאון ראשון,
זאת אומרת, בצרפת, כי...
זה היסטוריה, אם את רוצה, אני יכול לספר.
-לא, לא, לא, פחות, אני רוצה...
זהו, נפוליאון אחד רצה לשלוט,

את הקהילות היהודיות
דוברי צרפתית, כולל אלג'יר,
הוא אמר, אני רוצה, כי תמיד הרב הראשי,
הרב הראשי של העיר,
ממרסיי, מטולוז, מפריז, מהכול,
הוא היה צריך לעבור דרך המשרד,
הפנים, הפנים שלהם, לכן,
כל הרב הראשי באלג'יר,
באלג'יר או קונסטנטין,
הם באו מצרפת.
זאת אומרת, זה היה הרב הראשי,

00:17:30

של כל האזור, שאני הכרתי אותו,
זה הרב משה אייזנמט, יש לי תמונה שלו.
משה...
-אייזנמט.
בצרפתית, אזנמט.
הוא נולד בשטרסבורג.
-אתם הייתם דתיים?
תראי, בוא נגיד ככה את האמת.
יש... אם אני אומר שאני דתי,
בשביל החרדים, אורתודוכסים, אני לא דתי.
אם אני, בשביל החילונים,
אני לא אומר שאני חילוני, אומר שלא.

אני שומר שבת, אוקיי?
תמיד אצלנו.
בדרך כלל היהודים מאלג'יר
לא ידעו מה זה לא כשר.
חזיר לא נכנס,
דגים, זה משהו היה, אחר.
כל-כך חזק, את המסירה של המסורתית,
כי, אנשים, אפילו שלא מתפללים כל יום,
לא עושים תפילה,
לוח עברי אצלם, זה היה הכי חשוב.

באיזה שפה דיברתם?
צרפתית.
גם בבית, גם בחוץ?
-בחוץ, כן, לצערי הרב.
רציתי ש...
אבא שלי ואימא וסבא, לא, דיברו גם את הערבית.
אבל אתם?
-לא, לא, לא רצו שאנחנו מדברים ערבית.
אז איך תפקדת עם הילדים, עם השכונה?
-זה, שפה זה היה שפה צרפתית.
גם ערבים דיברו את הצרפתית.

בכלל, אבל הערבים, אני התחלתי לפטפט,
כמה מילים, בגלל שאני התחלתי לעבוד.
זהו, ובשביל המוזיקה, גם כמו היום,
מישהו שר באנגלית, והוא לא יודע מילה אנגלית.
זה אותו דבר.
אבל, בוא נגיד, מהדור שלי,
מהדור של אבא ואימא זה לא אותו דבר.
זאת אומרת, עד 1930,
זאת אומרת, הם גדלו, לא, היו ביחד,
לא באותו בניין, אבל ביחד,

היו חברות, והכול עם הערבים בדרך כלל.
הערבים,
בעיר, לא מדבר בערבים שהיו בשדות או בכפרים.
זה היה משהו לגמרי אחר.
וזאת אומרת, השפה שלנו זה היה שפה צרפתית.
עברית זה רק להתפלל,
יום השישי, ויכולו השמיים והארץ.
או למדנו בתלמוד תורה,

ביום חמישי...
-באמת, איפה למדת?
מה? צרפתית?
-בבית ספר. בבית ספר.
צרפתי.
-באיזה בית ספר למדת, בית ספר צרפתי?
בוודאי, זה היה... בוודאי
-כל היהודים למדו בבית ספר צרפתי?
לא היה, לא היה, לא...
לא היו בכלל,
לא היו בכלל בית ספר יהודי באלג'יריה.
לא אומר שזה היה אסור,
זה עניין שהיה צריך להבין.

חיכו שנים ושנים, זאת אומרת, כדי לשחרר,
את הלחץ של העות'מאניים והערבים
שהגיעו לצרפת, בשבילם זה היה תקווה.
זה היה שער התקווה.
זאת אומרת, ולא היה עברית,
על יד זה.
היו קהילה, אומרים לקונסיסטואר,
את יודעת מה זה קונסיסטואר?
קונסיסטואר זה השם שנפוליאון הוא נתן,
כי בכל עיר היה,

00:21:00

איך אומרים, אסיפה,
של הנציגים יהודים,
ופתחו משרד על יד...
וטיפלו את הכול, את הדברים של בתי כנסת,
של הרבנים, של בית קברות,
זה, קראו לו קונסיסטואר. מועצה, מועצה דתי,
-מי עמד...
ולא דתי.
-הוא היה ראש הקהילה?
כן, הוא היה סגן ראש הקהילה.
התקופה שלי, הוא, התחיל.

דוד סמדג'ה, ג'וזף אסון, אתגר יפיל.
זאת אומרת, כל השמות.
אבא שלי, עכשיו הוא,
תמיד הוא היה ברשימה, בחירות.
בתוך, בתוך הקהילה הצרפתית, היו בחירות,
כדי... זה לא סתם ככה, מועצה,
היו גם מלחמה ביניהם, זאת אומרת,
קצת זה וקצת זה, היו, בוא נגיד,
מה שאני ראיתי, ב-1946,
זה מאוד מעניין.

אחרי כן, שכולם חזרו ממלחמת השנייה,
זאת אומרת, מי שחזר,
זאת אומרת, עד 1939, 40,
הקהילות, בדרך כלל אלג'יר, אורן וקונסטנטין,
זה, מי ניהל שמה, זה הבורגנים.
אנשים עשירים, יהודים.
כמו רוטשילד, בוא נגיד.
הרוטשילד של אלג'יריה,
ושלטו את הכול, זאת אומרת הם היו,
עשרים, שלושים משפחות,
עשירים,

וכשאמרו, אנחנו שולטים
את החיים של הקהילה, אוקיי.
ושחזרו מ-46,
היו מהפכה, היו מהפכה במועצה של הקהילה.
אבא שלי הוא היה אחד, עם הראש שלו.
אותו דבר עם לאון בלום, הוא הפך לקהילה.
עשו בחירות,
והפכו את הבורגנים לאנשים פופולריים.
ואבא שלי הוא היה בצבא הצרפתי,
כמו אחי, גם.

זאת אומרת, יותר מזה, ב-1939,
אחרי שהוא עשה את הצבא רגיל, ב-1934,
היה גיוס כללי של כל היהודים מאלג'יריה,
כי הם היו אזרחים,
ובשנה 1939 נסעו לצרפת.
כדי לגייס בצבא הצרפתי,
והיינו לבד,
ואני זוכר רק דבר אחד,
סבתא שלי, סבתא של אימא,

זאת אומרת, נגמר כל...
כל הבנים והבנות,
התחלנו בשלוש שנים לגור אצל סבתא.
עכשיו, וגדלתי עם כל בני הדודים,
עד 1944, שסיים את מלחמת העולם השנייה.
בית ספר, למדת בבית ספר צרפתי.
כן.
-מה עשיתם שישי, שבת, ראשון?
לא, היינו בבית ספר.
-הייתם בבית ספר.
בוודאי.
היו... היו כמה משפחות,

מעט מאוד, מאה אלף אולי... מאה איש,
ששמרו, זה היה אסור.
זאת אומרת, לפי החוק,
היינו צריכים ללכת לבית ספר,
-והלכתם גם לבית כנסת?
שישי או שבת?
-ילדים לא.
לא.
-את ב... לא, לא.
למדתם, היה שמה תלמוד תורה, או משהו?
-כן, כן, אמרתי לך, אמרתי,
על יד זה, המועצה של הקהילה היהודית,

00:24:30

פתחו בתלמוד תורה.
מתי זה היה תלמוד תורה?
ליום חמישי, כי זה היה יום חופש,
של הבית ספר אזרחי,
ויום ראשון.
משמונה בבוקר עד שתיים-עשרה.
מה למדתם?
למדתם... עברית.
עברית.
-זאת אומרת, תפילה של עברית, לא עברית.
גם הבנות?
קצת בנות.
העיקר, הלכנו שמה
כדי להכין אותו בשביל הבר מצווה.

זה היה העיקר, אנחנו הלכנו שמה,
כדי לדעת איזה פרק של הפרשה, כשאנחנו...
חוץ מזה, לא, חוץ מזה, לא אני השתתפתי,
אבל היו תנועות,
של הצעירים.
וזאת אומרת, אני שמעתי,
האחות שלי, לדוגמה, היא הלכה לבני עקיבא.
ואשתי, היא הלכה לדרור.
את רואה את ההבדל?
זאת אומרת אשתי, שהייתה צריכה,

אני לא, אני לא רציתי...
זה לא היה מעניין.
אני הייתי מאוד ספורטיבי,
והלכתי ללאפר, ללכת...
שזאת הייתה קבוצת כדורגל?
-נכון, כן.
יהודית.
-לא.
בכלל, לא, לא, לא,
לא היה קבוצות יהודים בכדורגל.
זה היה מאוד, איפה זה, באחד על השני.
והיו לך חברים, גם מה...
כן, כן, כן, ערבים וזה, ואירופים.
הזמנתם אותם הביתה, שיחקו ביחד?
-חברים, כן.

לא, לא, לא, ערבים לא, ערבים, זה היה,
משני הצדדים היה קצת הסתייגויות על הדור שלנו
בגלל, לא יודע מה, זה היה ככה טבעי.
דוגמה,
בבניין שאיפה אני נולדתי,
אוקיי, זה בניין מודרני, כמו הבניין הזה,
בלי מעלית, זה היה שש קומות,
שלושה דיירים בכל קומה,
בוא נגיד ככה,
כי סך הכול היינו שמונה ישראלים,

משפחות, חמש עשרה יהודים.
היו בקומה עלי היה אחד,
אחד זה היה ערבי אחד, אבל הוא,
הוא היה, עם גויה היה אחד.
וגוי אחד, זהו.
איך נראו החגים? איזה מאכלים מיוחדים?
איזה ריחות...
-תמיד, תמיד, לא, לא,
לא, לא, לא, זה היה חשוב, זה היה תפקיד
של אימא קודם כל, סבתא, זאת אומרת, זה,

אומרים, באירוניה,
בא אחד מצרפת, ואומר,
הדת של היהודים מאלג'יריה
זה לא דרך החומש, וזה דרך המטבח.
אוקיי, בסדר גמור, זאת אומרת, הקוסקוס...
-מה זה אומר?
זאת אומרת, בוא נגיד, כי אנחנו ידענו
מתי זה יום שישי, מתי זה שבת,
מתי זה פורים, בשביל העוגות,
מתי זה פסח, בשביל המצות,

מתי זה כיפור, בגלל שלא אכלנו.
ראש השנה, בשביל הסדר,
על השולחן, עם כל הברכות, הנה.
חנוכה, איך אנחנו ידענו?
שהדלקנו את הנרות על יד הדלת.
זהו, באופן אוטומטי, החיים שלנו, יהודים,
בלי בעיות, בלי שאלות.
זאת אומרת, וחוץ מזה, זה מה שהיה פלוס,
של היהודים מאלג'יריה,

00:28:00

שכולם אומרים,
שלא חיפשנו חלוקה בינינו,
לא היינו חילוני, לא היינו דתיים דתיים,
כולם היינו יהודים לפי דת יהודית.
בוא נגיד את האמת.
עד 1948,
יהודים בדרך כלל באלג'יר,
90 אחוז של האוכלוסייה,

שמעו מה שקורה בפלסטין,
אבל, זה לא, אני לא אומר שלא כל-כך מעניין,
אבל זה, זה רחוק.
זאת אומרת, ידעו.
מפעם לפעם אנחנו שמענו, כי בא אחד, שליח,
כולל אחד מירושלים, לקחת כסף,
או לקחת ילדים, ועולים לקיבוץ.
התנועה, הציונות,
באלג'יר לא היה כל-כך חזק.
בכלל.

בכלל, כי כבר התחיל, לפי השנים, ההתבוללות.
לא התבוללות עם גוים,
אני אומר, זה לא מילה התבוללות,
התבוללות בגלל...
הראש של הקהילה, של האנשים,
רצו להיות קודם כל צרפתי,
אחר כך יהודים,
ואחר כך אולי קצת ישראל.
בוא נגיד ככה.
כל פעם לפעם שאנחנו רצינו לברוח,

בא הקב"ה, נתן לנו מכה,
הוא אמר, תראה לאן אתה הולך.
יש מישהי, יש אנטישמית,
ושבוודאי, שזרקו אותנו מהבית ספר הצרפתי.
ב-1941, שבא וישי פטן.
זאת אומרת, התחילו, קודם כל, להוריד אותנו,
את הכול, את האזרחות הצרפתית,
הורידו מיד, לכולם,
זאת אומרת, ואולי מישהו יכול לספר,
ויש לי כל, את הספר על זה,
זאת אומרת,

וישי, דרך המשטר של וישי באלג'יר,
זה היה צרפתי,
לקחו כל את הרכוש של הצרפתים,
זאת אומרת בניינים,
-אני מדברת על היהודים, עליכם.
היהודים, היהודים, היהודים.
הגענו, אותו דבר, ב-1939,
ב-1940, מלחמת השנייה, משטר וישי,
ומה זה היה משטר וישי בשבילנו, זה משפיע?
קודם כל זרקו אותנו מהבית ספר הצרפתית.

בכלל.
אני הייתי צעיר, מאוד מאוד צעיר,
ואני זוכר, כן ליום, אבל מחר,
אמרו,
זה היה קשה מאוד.
זה לא זוכר, אבל אבא, הוא סיפר,
המנהל של הבית ספר,
קרא לנו, לכל היהודים מצד השני,
לצערי הרב, תמיד הוא היה ככה, מהפרופסורים,
של הבית ספר הצרפתי, והיה מאוד סוציאליסט,
זאת אומרת מאוד הומניסט.

זאת אומרת, זה לא היה שמאל ימני,
הוא אמר, לצערי הרב,
קיבלתי עכשיו את ההודעה מהמושל,
שנציג של וישי,
ואתם לא יכולים לחזור לבית ספר מחר.
לנו אמרנו, איזה כיף.
כולם, כל היהודים, זה היה מהפכה לגמרי.
אוקיי, עד כדי כך היהודים תמיד,
יום-יומיים אחרי זה,

00:31:30

הם הקימו, להקים, בית ספר עברית,
בבניינים של הקהילה.
של המועצה, אלג'יר, אורן, קונסטנטין.
למה? כי גם הפרופסורים היהודים הם היו בחוץ,
זאת אומרת, במכלול, שנה וחצי, אז זה לא עבר,
עד 1942,
שהיה פלישה של מבצע לפיד.

מבצע לפיד, זה היה שמיני לנובמבר, 42.
זאת אומרת, זה הפלישה, האמריקאים,
באופן פוליטי,
האמריקאים ניסו לעצור,
רומל, את יודעת מי זה היה רומל?
שבאפריקה,
והחליטו, זאת אומרת,
להגיע לצפון אפריקה, דרך מרוקו, אורן,
ואלג'יר.
במרוקו הם נכשלו,

כי שמה משטר וישי היה חזקים,
העיפו אותם,
ובאורן אותו דבר.
באלג'יר זה היה משהו לגמרי אחרת.
כי באלג'יר היו שמה,
את העבודה שאנחנו סיפרנו,
כשאני הייתי עכשיו, הדלקתי משואה,
לוחמי הגטאות.
-בלוחמי הגטאות,
והיו ארבע מאות צעירים,

בתוך הארבע מאות, היו 370 יהודים,
בגיל של 18 עד 25,
שעשו עבודה של מחתרת,
עזרו את האמריקאים להגיע לאלג'יר,
ובגלל זה,

חזרנו, לא, בנובמבר, דצמבר, ינואר, 43,
משטר וישי התחיל להוריד את הכוח שלהם,
וחזרנו לאט-לאט למסלול הרגיל,
זה מה שאני אומר.
מבצע לפיד זה פרשה אחרת, זה היה מעניין,

שבשביל האינפורמציה שלכם, זאת אומרת,
העמותה שלנו, מוריאל,
מורשת יהודי אלג'יריה, העיקר,
כל שנה לשנה אנחנו עושים כנס,
על זה, מזמינים, ראינו במרכז בגין,
כשאני קיבלתי את תעודת ההוקרה כאן,
על העניין.
כל שנה אנחנו עושים משהו,
כדי להתעניין את הצעירים, כמוהו.
לפיד זה טורץ'.

את יודעת מה זה טורץ' בעברית? אוקיי.
זה השם של האמריקאים והיהודים באלג'יר,
התארגנו ביחד כדי לעזור
את האמריקאים להגיע לחוף הים.
אבל כשהיה בחוף הים,
היה חושך לגמרי,
כדי לעזור את האוניות להגיע לחוף הים,
כל אחד מהמחתרת היהודים, קיבלו את הטורץ',
איך... לפיד.
-לפיד.
דודה שלי, דודה שלי, היא הייתה מזכירה,

00:35:00

של כל התנועה.
דודה, והבעל של דודה,
ב-42, 43, מתחילים לאט-לאט,
עד 1945, שחזרנו,
על המצב, שמה שהיה לפני מלחמת ה... לפני 39.
אתה היית אז בסמינריון, איפה למדת אז?

לא, בבית ספר הרגיל, כמו פה,
בבית ספר רגיל בטשרניחובסקי...
הלכתם לסרטים, הלכתם ל...
-בוודאי, תראי,
היינו מאוד מאוד...
בוודאי, בוודאי, בוודאי.
מה הייתה התרבות של...
-צרפתים, צרפתים.
צרפתים, תיאטרון, אופרה והכול,
אני יודע מה זה השכלה, מה זה הכול.
סרטים אני יודע, אני מכיר כל, את הסרטים.
-היו שמה בתי קולנוע?

בוודאי, גדולים, זאת אומרת, אה?
-איך קראו להם?
את רוצה את הכול?
-לא.
פלאדזה, טריאנו, מריניו,
לאפרל, אבסיי, מרסיי,
מג'סטיק, וארייטה, יש כל מיני.
זה היה קודם כל, לפני, כשלא היה טלוויזיה,
אני זוכר, יום ראשון אחרי הצהריים,
זה היה יציאה של אבא ואימא ללכת לקולנוע.

והיה צריך לקחת את הכרטיסים שבוע לפני זה,
כמו היה בתל-אביב, בזמן של קריסטל.
איזה מוזיקה שמעתם?
ג'אז, הרבה.
בגלל האמריקאים.
הג'אז התחיל את הגלן מילר.
מה, מה, זה התחיל, ואחר כך בא לאט-לאט,
השירים הצרפתים.
זאת אומרת... והכול.
בשבילי, באופן אישי,

המועצה, אני יודע, כשבתוך המועצה,
היו משא ומתן עם כמה שליחים,
ככה שמעתי מאבא,
וראיתי גם פעם אחת, שליח אחד,
שאחר כך אני הכרתי אותו,
זה היה דובדבני.
זה שם...
-דובדבני.
דובדבני. את יודעת מי זה?
דובדבני.
-דובדבני.
כן, שמעתי על זה.
-כן, כן.
אבא שלו, לא לא,
ההוא עכשיו, שהוא חי, לא אני מדבר אבא שלו.
-כן.

וכל פעם הוא היה בבית של אבא.
והוא ניסה לשכנע את אבא לארגן,
את הקבוצה, גרעין אחד, כדי לעלות.
אז הצליחו קצת,
בסביבות 1950, זה היה כישלון לגמרי,
היה כמה בתוכם,
בתוך האנשים של תנועת הצעירים,

עלו לארץ, זה התחיל באופן אפקטיבי, ב-1950.
בוא נגיד, 47, בוא  נתחיל ב-47.
זה, 47, כשאנחנו התחלנו...
שמענו שבארץ, קודם כל,
עבר באלג'יר, כל העלייה ממרוקו.
זה ככה אנחנו ראינו.

00:38:30

כי, פתאום, זאת אומרת, העלייה מ...
ואיזה עלייה של מרוקו, צריך להגיד את האמת,
לא העלייה ממרוקו של עשירים, של הבורגנים,
כל האנשים, שהם ירדו מהדף שלהם,
זאת אומרת, היא מכירה טוב טוב,
זאת אומרת, זה אנשים פרימיטיבי.
אבל פרימיטיבי, אבל השפה שלהם,
את יודעת מה זה היה? זה היה עברית.
לגמרי. הם פרימיטיבי בשבילנו,
בגלל שהם לא ידעו צרפתית,
אבל בשביל העניין של הדת, הם היו, מה?

זה, זה...
זה היה סיפור שמעניין מאוד לספר.
שהיה השליח הראשון שאני הכרתי כאן, אחר כך,
זה היה פרידמן.
קורא לו פרידמן אחר כך.
הוא היה בקיבוץ גבעת ברנר.
הוא היה שמה שליח של טבנקין.
את יודעת מי זה טבנקין?
בן גוריון, ב-1940, 42, ועד 45,
והוא סיפר לנו אחר כך,
כשאנחנו היינו כאן, אמר, תראה,
שלחו אותו,

הפרידמן הזה, הוא היה בן,
אבא שלו הוא היה רב של אמסטרדם.
ושהוא הגיע לכאן, הוא היה בקיבוץ שמאלני,
זאת אומרת דת, הוא לא ידע מה זה בכלל.
מעניין זה, אבל זה, יש לי גם את הספר על זה.
הוא הגיע למרוקו, זאת אומרת,
לובש, כחייל צרפתי,
שזה היה אסור להיכנס,
והצרפתים נתנו לו בגדים,
בגדים, כדי לעזור אותו,
תראה, אנחנו לא רוצים שום
בעיות עם המרוקאים והמלך,

אתה קצין צרפתי, לך,
תעשה מה שאתה רוצה שמה, ונראה.
הוא הגיע לקזבלנקה,
וב... לאלג'יר, לאורן,
אורן זה יהודים צרפתים, אין מה לעשות איתם.
ככה הוא אמר, ובגלל זה אבוד בשבילנו, כרגע.
זאת אומרת, שהוא היה במרוקו, בקיצור,
והוא עזר, זאת אומרת,
לעלייה של יהודים ממרוקו,
25 עד 30, 40 אלף,
-שעברו דרך אלג'יריה.

דרך אלג'יריה, כשהם הולכים...
-נכון, נכון.
ובאלג'יריה איפה? אלג'יר.
-נכון.
ובאלג'יר, פתאום, היינו צעירים, זאת אומרת,
בגיל של בר מצווה, אני ראיתי את האנשים,
מאיפה הם באים, אנשים,
לצערי הרב, אני חטאתי, עוויתי,
חשבתי שזה ערבים.
זאת אומרת, לא לבשו כמו ערבים, אבל...
אבא שלי מזהיר, תכבד אותם, זה אחים שלנו.
איך, אבא, איך?
ולא היה בתי מלון,
הורידו כל, את הבניינים של הקהילות היהודים,

ונתנו להם לגור שמה.
וחוץ מזה, משפחות שהיו להם וילות,
(צרפתית)
הכניסו אותם בווילה שלהם.
זה היה עבודה ראשונה שאני זוכר,
וזה עבודה ראשונה לטובת ישראל.
זה היה מלון אטלנטיד.
אטלנטיד, זאת אומרת, זה היה יהודי אחד,
הוא בעל הבית שמה, הוא היה קורא לו מדיוני,

והוא נתן את המלון, או את הסוויטה,
מה שאתם רוצים שמה.
ופתאום ארגנו, זאת אומרת, היה אחות,
רופאים, כי היה מחלה,
מחלה שמה של, גלוקום.
-כן.
גלוקום, זאת אומרת, זה היה המחלה שלהם,
אני לא זוכר איך קיבלתי את זה.
ופתאום אני, אמרתי לאבא, לאן הולכים?
אומר, לארץ שלנו.
לארץ שלנו, בסדר גמור.
זה התחלה, ואחר כך, מיד שמענו את המלחמה,
זה מלחמת השחרור.

00:42:00

למה? שבכל משפחה באלג'יר, אחד כבר הלך.
בתוך התנועה,
וחוץ מזה, צריך להגיד את האמת.
זה המשפחות מאוד מאוד מכובדות,
זאת אומרת, זה לא היה,
זה הציונות, הציונות האמתית,
שלא הרגשתי, בגלל שהייתי צריך,
אבל, חמש, שש, שבע שנים,
ואיפה אני ראיתי החלק הזה?
בקיבוצים.
והראשון, הגרעין הראשון, זה קיבוץ רגבים.

ורגבים, לא רגבים של היום, איפה יש בנימינה,
כשהתחילו ב047, לקחו אותם,
מול כפר סבא, כדי לעשות הקו הירוק שמה.
היהודים של אלג'יר נשארו באלג'יר.
באלג'יר אורן, קונסטנטין...
-הם לא עלו.
מעט מאוד, מעט מאוד,
בין אחוז אחד לחמש אחוז, עשרה אחוז
כבר ראינו בצרפת,
מלחמת סיני.
שישים ואחד...
-לא, לא, מלחמת סיני,
56 זה היה מלחמת התשה.
-נכון.

לא, לא. בגלל, נו, זה רק ראינו דרך העיתונים.
אוקיי? עד, בוא נגיד,
הקשר, ההזדהות לגמרי,
עם ישראל, זה התחיל
כשהיהודים עזבו באלג'יריה.
בשביל כולם.
ב-47, ב-48, עד 50,
ופתאום, בוא נגיד את האמת, כי ב-50, 54,

בכלל לא דיברנו על העניין ארץ ישראל,
זה בגלל, מתחיל את הפעולות,
של הערבים נגדנו, נגד האירופים באלג'יר.
אז מה זה, כל יום היה פיגוע,
ומתחיל את הפיגוע ב-1956,
באלג'יר, בכל אלג'יריה.
המהפכה, הערבים, ב-1956,
וכל עיר, מה זאת אומרת,

פצצות, הרוגים, פיגוע,
זה...
-אתה מתחתן שם, באלג'יר.
כן, 1956.
שנה לפני הפעולות.
הכרנו, ככה, בריקוד.
בחתונה.
-אוקיי.
לא, לא היה שידוך בזה.
אני רציתי להיות עיתונאי,
כי למדתי בהרבה את ההיסטוריה,

רציתי לעשות את העיתונאי בעניינים של...
לצערי הרב, ב-1950 אבא שלי קיבל התקפת לב.
הוא לא יכול...
לזוז מהמשרד, זאת אומרת, ואני התחלתי במקומו,
לנסוע לכל אלג'יריה, כדי להמשיך לעבודה.
ואני התחלתי לעבוד שמה, ב-1950,

כן, ב-1956, אוקיי?
זאת אומרת, אני, זה היה שנה של חתונה שלי,
ושנה של כניסה, בצבא הצרפתי.
-נכון.
זה ככה היה החיים שלנו עד 58.
בת הגדולה, והחיים שלנו.
ב-58, בוודאי, תראי, ישראל זה יותר מעניין,

00:45:30

כי ראינו, שכל פעם יש בעיות עם הערבים,
באלג'יר, זה היה בעיות בערבים כאן.
זאת אומרת, התחלנו להתעניין ביותר.
אבל להגיד, באמת, חוץ מבוא נגיד את האמת,
עשרה אחוז של האוכלוסייה שחשבו לעלות לארץ,
כולם אמרו, אוקיי בסדר גמור,
יש להם מלחמה, גם יש לנו מלחמה פה,
זאת אומרת אוקיי, וכולי וכולי...

לא מדברים עכשיו על השואה, לא מדברים עליה,
כי גם היו יהודים מאלג'יריה בשואה,
לא רוצה לדבר על זה,
רוצה לדבר, כי זה היה החיים של היום.
היה צריך לחיות יום יום,
הכי חשוב, לא יודעים, לא יודעים מה לעשות.
כי בא הדיקטטור הזה, דה גול,
והוא התחיל אתנו, לא רק אתנו,
את כל האוכלוסייה האירופים,
זאת אומרת, מים חמים ומים קרים.

היום זה... זה אנחנו נשארים באלג'יריה,
כולם היו מבסוטים, כמוני,
זאת אומרת, ב-1959 אני קונה דירה באלג'יר.
אני קונה באלג'יר ב-1959,
איפה ההורים שלך באותה תקופה?
אותו דבר, באותו רגע...
המשכנו לחיות.
אם, לפעמים שמענו, זה, ודה גול הוא החליט.
בוא נגיד ככה, בוא נגיד ככה.

כי, לאט-לאט ראינו כי המצב מדרדר,
כן, ויש אנשים, היו יותר חכמים,
כי היו אפשרויות, זאת אומרת,
לברוח כבר את אלג'יריה.
נסעו לפריז, קנו דירה, בפריז, במרסיי,
במרסיי ופריז זה היה, זה היה ביחד.
ואני, ואבא שלי, בגלל המקצוע שלנו,
היו לנו התחייבויות,

כלפי המפעלים הצרפתים, שנתנו לנו את הכול,
כדי לעבוד שמה,
והיה רכוש שלהם באלג'יר.
ופתאום, אחרי...
באמת פעולות אינטנסיבי...
והכול, זה היה אווירה...
באלף תשע... סוף.
ב-1960, דצמבר,
שרפו את הגראנד-טמפ דלז'יי, הערבים.
ראית את התמונות?
-שרפו את מה?

את הבית כנסת הגדול.
זה, יש לי תמונות על זה, אוריגינלים.
כי זה היה בית הכנסת שלנו.
זאת אומרת, עשיתי ספר על זה.
זאת אומרת, אנחנו הבנו,
כמעט ליד... זה סוף הדרך.
בוודאי היו קיצונים,
לא, אנחנו לא רוצים לזוז מפה,
זה מדינה שלנו,
וזה עיר שלנו,

לחיות עם הערבים לא,
אבל לחיות כאירופים,
לעשות...
כמו בדרום אפריקה,
זאת אומרת, מקום של האירופים,
עורך דין, אנדרין ארבוני, זכרונו לברכה,
זה היה אבא, זה חבר שלי,
של אבא, שאבא שלי עזר אותו להכניס,
כציונות בקהילה,
במועצה הקהילה.
כי אחר... צריך להגיד את האמת.
החכמים והגדולים פחדו.

00:49:00

זאת אומרת, זה היה בן סדן לפטיש,
לא יודעים מה לעשות.
ליום, שרפו את ה...
והיו כמה גם,
הרגו את הרב הראשי של הקהילה, אחד,
שוקרון במדיאה,
ראינו, הרגו את הבעל חנות,
בתוך האזור של היהודים,

אמרנו, זה סוף העולם.
ספיני.
צריך לחשוב מה לעשות.
אבל זה היה קשה.
קשה כי, כולם לא היו עשירים שמה.
אם את שואלת אותי, זאת אומרת היהודים,
בדרך כלל, בוודאי, היו.
-איך אתם התארגנתם?
אוקיי, באופן אוטומטי.
אמרתי, כי ב-1959 קניתי דירה.
אוקיי, הדירה זה היה חדשה, והכול.
אני עבדתי עם מפעל,

על יד אליו, זה היה חבר שלנו.
הוא התחיל, הוא אמר לאבא,
ג'וליאן, הוא צריך לחזור מיד לצרפת.
אתם יכולים להישאר, תישארו,
אבל אני צריך את ג'וליאן,
כי הוא צריך עכשיו לארגן את הכול,
מה שהוא עשה באלג'יריה,
הוא צריך לעשות בפריז.
זאת אומרת, להפוך את הכול, את הייצור,
שלהם בטקסטיל, להכין קולקציה אחר,
לחפש, זאת אומרת, לעזור אותו.

זאת אומרת, כי הייצור שלו יהיה בשביל הייצור,
של שוק הצרפתי, במקום של שוק של זה.
ככה התחיל, ואני זוכר,
כמו, אשתי אמרה,
כי ב-1960, בינואר, 1961,
נסעתי לליון,
וההוא, קורא לו פול ז'קר, אמר ג'וליאן,
חצי שנה, ככה ליולי,
1961, אתה צריך להיות בפריז.

כן, נשארו, אבל אבא שלי אומר תתקדם, לך שמה.
אנחנו נראה איך אנחנו יכולים לארגן,
-מתי מגיעים?
אה?
-מתי מגיעים?
שנה אחרי זה.
עם כולם.
אבל כשאני חזרתי לאלג'יר, אשתי אמרה,
מה אתה עשית שמה?
אמרתי, תראי, הבעל בית שלנו, הוא רוצה שאני,
אמר תראה, בדיחה.
והיא אמרה לי, ג'וליאן.
מחר אנחנו הולכים לחנות,

כדי לקנות וילונות בשביל הדירה שלנו.
אמרתי, תראי, סילביה,
מחר בבוקר אנחנו מארגנים לארוז את המזוודות,
כדי ללכת לצרפת.
מה? אתה נורמלי?
ככה התחילה הפרשה שלנו.
באונייה, כי בגלל לקחתי את המכונית שלי,
היה לי מכונית כדי לעבוד,
נכנסתי באונייה מאלג'יר למרסיי,
וממרסיי נסעתי 800 קילומטר פריז.
ושמה התחלתי את החיים החדשים.

חוץ מהמזג אוויר, ששמה זה היה גשום,
ואין שמש... כמו אלג'יר.
זאת אומרת, זה אותו דבר,
זה השפה שלנו, זאת אומרת, והכול.
קהילה, גרתם בקהילה יהודית?
לא, לא, בכלל לא, לא.
לא היה קהילה ממש, זה היה רחוב,
על יד בית הכנסת, היה שמה,
היה בית ספר היהודי,
בית ספר מיימוניד,
כשהבת הגדולה היא הלכה אחר כך.

00:52:30

והתחלנו להתחזק ביהדות,
וביחדות, להתחזק על הציונות.
לא ציונות כמו ציונות,
אלא הזדהות עם ארץ ישראל.
כי הציונות בשבילי, הייתי מאוד
מאוד הסתייגויות, בראש שלי.
בגלל הכישלון שלהם בקליטה
של היהודים מאלג'יריה לארץ.
מתי אתם מחליטים לעלות לישראל?
או, זה פרשה אחרת.

אבא שלי מת שנתיים אחרי זה.
בגלל הטראומה של ה...
-מעבר.
כי פתאום, מה שאני ראיתי בשנת 61, 62 עד 64,
נפלו שמה חלק מהמנהיגים מאלג'יריה.
זאת אומרת, אנשים בגיל 50,
פחות או יותר הם היו, כולם.
זה, הכול נפל.
היוקרה שלהם, היחסים שלהם, החיים שלהם.

זה לא כמו, אנחנו היינו צריכים, 30.
30, אפשר לארגן,
זאת אומרת, זה חיים חדשים...
הם...
זה לא עניין רק של כסף, זה עניין של...
טוב, זה היה קשה לנו.
זאת אומרת, 64 אבא שלי מת.
עד שישים...
התחלתי, קודם כל להתעניין,
איך להחזיק את הכול, את המשפחות.

זאת אומרת, בוא נגיד, 62,
היו כישלון לגמרי,
של הקליטה, של המיליון אירופים בצרפת,
זה פרשה אחרת.
כי לא היו מוכנים...
דה גול, הוא חשב שאנחנו...
היה אפשר, בשביל הצרפתים, עם הצרפתים,
כי המיליון אירופים, כולל ה-130 היהודים,
נשארו שמה, ולעבוד

מתחת לשליטה של הערבים.
טוב.
כשהגענו, ב-1962,
היו בצרפת 130 אלף יהודים.
בתוך זה, רק עשר אלף עלו לארץ.
ונכשלו.
נכשלו בקליטה שלהם, העיקר באשדוד,
זה היה התחלה של אשדוד.
אנחנו צריכים לעשות משפט
נגד הסוכנות היהודית, זה משהו לגמרי אחר.

ו-62,
מתחיל לאט-לאט לארגן
את החיים של היהודים בצרפת.
כי ראיתי,
איך המנהיגים שלנו,
נופלים אחד אחרי השני,
אמרתי תראי, זה התור שלי,
עכשיו לעשות משהו.
והתחלתי, באופן אישי, עם כמה חברים,

להתעניין בקליטה של היהודים דרך מרכז קהילתי,
פריז, פרברי פריז, והעיר הגדולות.
בא בינתיים עוד פעם,
הסניור, דובדבני,
כשהוא היה באלג'יר,
פתאום הוא אמר, תראה, ג'וליאן,
אולי לא הצלחתי עם אבא שלך,
אבא שלי הוא היה מת.
הוא אומר, תראה, אני יכול להצליח איתך.
אתה צריך לארגן עליה.

00:56:00

אמרתי תראה, אדון,
אתה לא רציני, אמרתי, סליחה.
אתה מבקש עכשיו, היום,
את הקהילה של 130 אלף יהודים,
שעזבו עם שתי מזוודות,
השאירו את הכול באלג'יריה,
הכול, בית, הכול, יחסים, הכול.
רכוש והכול, לחשוב לעלות לארץ?
הם עכשיו פה.
מתחילים עכשיו לעזור בקליטה רגילה,
אמר, תראה, אוקיי, אוקיי, אוקיי, אוקיי.

עד 67, התעניינתי מאוד מאוד מאוד,
זאת אומרת, הקליטה חברתית,
של היהודים מאלג'יריה בצרפת.
בא אחר כך,
את הסיפור... דיברתי,
פורים, 67.
פתאום, כשאני הייתי מאוד מאוד, בכל העניינים,
בקיצור,
עם הרב הראשי קפלן,

בפורים, 67,
הוא שאל אותי, בגלל המצב, קריטי.
שהיה בארץ,
הוא אומר, תראה,
אדון זנודה, אנחנו צריכים
לעשות משהו בשביל ארץ ישראל.
לא אומרים ארץ שלנו, ארץ ישראל.
מה צריך לעשות, כבוד הרב?
לארגן עלייה לרגל.
עלייה לרגל, פלרינז'.

אני שואל מה זה, עלייה לרגל, זה היה מילה
 של הרב הראשי, עם המבטא הצרפתי שלו.
אני אהבתי אותו.
ואמרתי בסדר.
באנו שבוע ימים.
-כמה אנשים ארגנתם?
סיפרתי, זה היה, זה הוא מאוכזב.
הרב הראשי, נסיעה...
זיל הזול, בקושי אוטובוס אחד.
בקושי, עם הגברת והם.

כשאני קיבלתי, כשהגענו כאן, ללוד,
וראיתי את המצב,
של 67,
קבלתי שוק.
שוק, בתוך הבטן שלי.
הפכתי מיד, הרגשתי, באופן פתאומי,
באופן פתאומי...

מי היה פה, אני או מישהו אחר במקומי,
היה לי הרגשה כזה, באמת,
זה היה הארץ שלי.
שכחתי אלג'יר, שכחתי פריז, באופן פיזי.
אמרתי,
אני צריך לבוא ולחיות כאן.
למרות שבינתיים, בוא נגיד, ברוך ה',
הצלחתי בפריז, בעניין של המקצוע שלי.

מה שזה...
אני הייתי, ברמה של מהנדס טקסטיל,
הפכתי... טוב
וש-67, בחזרה של השבוע ימים, כיפור,
ב... כיפור, פורים, בארץ,
נתתי כל הזמן שלי, וזה מזכיר לי מה שעכשיו,
שאני אספר, אותו דבר עם אבא.
שאבא, ב-37, שהוא עזב הכול,
כדי להתעניין היהודים, צריך ללמוד את זה ככה.

00:59:30

כ-67, שאני חזרתי מפורים,
קיבלתי שוק, אמרתי תראה,
בוא נעזור עכשיו צרפת,
בוא רגע, היהודים מצרפת, אני
צריך לארגן הכול, לארץ ישראל.
זה לא ציונות.
לא... התחלתי אחר כך, מיד.
היה מלחמת ששת הימים.
זה פתאום בא כדי להתחזק, בכל,
את ההחלטה שלי, באופן פסיכולוגי.
וניסיתי עכשיו לשכנע את הכול,
את כל החברים שמה בפריז, ובמרסיי,

אומרים, אוקיי, מה.
כולם קיבלו, לא קיבלו.
חלק כן, כי הם היו בנתניה, עכשיו,
או משהו לגמרי אחר.
זה, והאמת,
שמונים אחוז של הזמן שלי,
לא טיפלתי את המשרד, במקצוע,
כי זה עבד לבד.
וכל חודש הייתי בארץ.
ב-67, במשרד של לוי אשכול,
פגשתי עוזי נרקיס.
שכמה חודשים לפני זה,

לפני מלחמת ששת הימים,
הוא בא דרך השגרירות,
ולא רוצה לספר דבר כזה, זה סודי.
כן, לא, לא.
-לא רוצה.
ועוזי, הוא אמר לי, ג'וליאן, עכשיו אני,
עוזב הצבא, ולפי הממשלה של לוי אשכול,
אני אהיה מנכ"ל של שני משרדים,
קליטה ועליה.
אמרתי בסדר, עוזי, מזל טוב.
אני צריך אותך.
בסדר.
חזרתי כחייל,

אוקיי, והתחלתי להקים בצרפת תנועת עליה,
ובתנועת עלייה,
גם את החברת, עוד עמותה,
והתחלתי לעבוד.
כל חודש,
כל חודש, אף פעם, קיבלתי גרוש אחד.
לא קיבלתי כרטיס,
לא קיבלתי אשל,
לא קיבלתי שום דבר,
הכול זה היה על הכיס שלי, עד כדי כך.

אני רוצה לספר את ה...
ב-1968,
דיברנו עם מר נחמני, אמרתי, אדון נחמני,
למה אנחנו לא משתתפים בקונגרס העולמי?
איפה היהודים מאלג'יריה, מצפון אפריקה?
אה, אתם עזבתם, לקחו את הכרטיס שלכם,
ונתנו למפלגות אחר.
איזה דבר זה.
כן, אתה לא במפלגה,
עכשיו, היום, אם אתה רוצה להשתתף,
בעניין של ה...

הקונגרס הציונות, אתה צריך להיות במפלגה.
אמרתי, אה, זה ככה, שאתם רואים את ה...
את ההתנדבות והכול, זאת אומרת,
זה מתחיל כבר את הסיפורים, פלפול,
לכן אני שונא את הציונות, לפי מה זה.
ציונים כלליים, ליברלים, ככה.
מפד"ל, לא מפד"ל...
אמרתי,
אמרתי, אתה יודע, אתה צודק, אנחנו צריכים
עכשיו להילחם, כי צרפת, הם צריכים,

לתת לכם, דרך הפדרציה, הציונות,
עוד, עוד תפקידים.
באנו כאן,
אני סוגר.
בבנייני האומה 68, ראיתי, קונגרס הציונות,
שילמתי את הכרטיס שלי,
בתי מלון, אני גרתי על יד קינג ג'ורג',
וליום שישי בבוקר, סגרנו את הכול,
בא אחד, אומר לי...
חיים כהן, אני זוכר, כמו היום, הוא היה כיפה.
אתה זנודה?
כן.
תעלה לקומה חמישים.
מה זאת אומרת, קומה חמישים?

01:03:00

אתה צריך לקבל, לחתום,
אני צריך לסגור את הקופה.
אתה צריך לסגור את זה, מה אתה צריך אותי?
מה? אתה לא נורמלי?
תן לי את הכרטיס אווירון שלך,
תן לי את החשבון של בתי מלון.
כן, והנה אשל
בסדר, אדוני, לך לעזאזל.
קיבלתי שוק.
איך, שאלתי.
לא רוצה.
אמרתי תעשה לי טובה,
זה יום שישי, בקרוב אני אצטרך לסגור
את הקופה, וללכת הביתה, אל תעשה לי בעיות.

מה אני עושה בעיות?
אני לא רוצה.
זה, קיבלו, כאילו, אתה יודע מה,
העולם, שמיים, נופל על הראש שלי.
הכול עשיתי.
ועובר, אחד, כי אני קורא לו,
איש עשיר מאוד בפריז, קרוב לרוטשילד, אמרתי,
תראה, חיים לא רוצה להגיד, ההוא, הוא קיבל?
בוודאי הוא קיבל את הכול.
הוא לקח?
בוודאי הוא לקח, מה אתה רוצה לעשות?
אתה רוצה, מה?
אמרתי, לא רוצה.

לקחתי כרטיס ביקור לערב, אני הייתי בישיבה,
בבני ברק.
אמרתי תראה, תעבור הכול,
מה שמגיע לי, לישיבה אור החיים.
לארץ?
-כן.
שבעים.
יולי, 70.
החלטה שלי, בתעודת זהות, זה 1 ליולי, 70.
עם תנועת העלייה התארגנתי לעשות קליטה,

דרך מרכז קליטה בן יהודה בנתניה.
-לאן אתה מגיע כשאתה מגיע לארץ? לנתניה.
מרכז בן יהודה, כי זה היה תקופה
שהסוכנות היהודי, היו לה כמה מרכזי קליטה.
ושמה היינו עם ארבעים משפחות.
הקליטה? בסדר.
שלוש ילדות, שמונה נכדים,
שישה נינים.
כולם פה, בנתניה, באזור.
ההזדהות שלי, בשביל ארץ ישראל, זה בטון.

אני לא דתי, אני לא חילוני,
יש לי, פשוט, אני מסביר לכולם,
זה ארץ שלנו.
אם אחרי אלפיים שנה אנחנו חזרנו כאן,
אל תחפש.
שום קונצים, זאת אומרת, להגיד
זה כתוב זה, זה כתוב זה, זה המדינה שלנו.
זה ארץ שלנו, הקדוש ברוך הוא, זה לא...
החליט,
חזרה של העם שלו.

ואני מבין גם, בשביל כל,
בתוך הים, לא כולם יכולים,
לעבור לעלות לארץ,
בשביל מה? לא בשבילם, בשביל ההחלטה מלמעלה.
כמו משה רבינו,
 הוא יצא רק עם חלק מהעם היהודי ממצרים.
זה א'.
בוא נגיד ככה.
אם, אם את שואלת אותי היום,
לפי מה שאני רואה היום,
זה קשה לי.
קשה לי...
אני מאוד מאוד...

קשה לי לראות,
כשהאידאולוגיה נגמרה.
קודם כל, העיקר.
-מה שנעשה פה,
לא, לא, העיקר, הם יודעים, כולם.
אמרתי להם,
אני הצלחתי להציל אותם,
בוא נגיד מילה, על ההתבוללות באירופה.
זה הכי חשוב, זה מה שאני אמרתי לאשתי.
כשאנחנו החלטנו, יש לה...
זה, זה א'..

01:04:30

3810    בשביל זה אני עשיתי דברים,
שאני, זה, עד היום,
לפעמים אני שואל אותי,
אימא, היא הייתה לבד,
עם הילדים, כי אני עזבתי אימא,
זה היה קשה בשבילי.
בקיצור, אני מאוד מאוד,
אנחנו, מאוד מאוד מרוצים,
מה שאנחנו עשינו.
בשביל הילדים שלנו, זאת אומרת, הילדות.
הצלחנו, זאת אומרת, להוציא אותן,
מהגלות, גלות ממש כמו איזה גלות,
לא סתם ככה.

3840    נכדים כאן, גדלו בארץ שלהם,
וגם את הנינים היום.
ועל הגיל שלי היום, ואנחנו,
לפעמים יש לנו, שואלים,
עשינו טוב או לא טוב?
כי, לא.
לא, לא טוב על העניין, בשבילם, לא בשבילנו.
כי אנחנו רואים,
לפעמים, בשביל הצעירים, העיקר בנכדים,
בשבילו.

3870    כשאני רואה היום,
אני עליתי לארץ בשביל לעבוד,
בעניינים של לתקן ולצמצם את הפער החברתי.
זה היה העיקר שלי.
סירבתי ללכת במפלגה, סירבתי בבחירות,
גם ראש העיר הוא רצה, כן. לא רוצה.
אני טיפלתי... לעשות כמה פעולות חברתיות.
הקמתי את התנועות החברתיות,
בבר אילן אני התחלתי לעבוד, בשביל המלגות,

3870    תמיד, תמיד, תמיד, תמיד.
כשאני רואה את המחקר היום,
שאומרים, שואלים בדרך כלל,
רק שבעה אחוז של האוכלוסייה,
דואגים על הפער החברתי
לא מדבר מצד זה או מצד זה, מהקיבוץ...
זה התחיל בראש שלי, כמה סימן שאלה.
המון תודה לך.
-תודה.

ג'וליאן זנודה

מראיינ/ת -
בתיה זינגר   
אורך הסרטון:
01:02:06
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
אלג'יר
,
אלג'יריה
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש