מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:01:00

שמי שרה ארונוב אליעזר,
ארונוב שם משפחה של אבא שלי,
אליעזר שם משפחה של
בעלי שהוא היה אליעזרוף,
וקטעו אותו באמריקה
לאליעזר.
ELIAZAR
זהו.
נולדתי בטבריז, אזרבייג'ן הפרסי,האחרונה במשפחה.
אני נולדתי ב- 1932.
שבעה אחים,
שני אחים וחמש אחיות,
שכולם נפטרו.
השם של אבא היה ברוך ארונוב,
שקראו לו מסייה ברוך.
ושם של אימא היה רחל,

00:02:00

שקראו לה רח'ל.
אבא היה שייך לבזאר הטבריזי,
והוא היה היהודי המכובד
שכל המוסלמים באו אליו
בכל עצה.
פשוט עסקים בין מוסלמים ל...
הוא היה מביא הרבה
סחורה מרוסיה לאיראן,
והיה משווק אותה.שהגיע איזשהו שלב
שרוסים החליטו להפיל,
לגמור את ה...
סוחרים גדולים הפרסים,
ושלחו לאבא שלי "כלורדושו",
"כלורדושו" היה משהו כנראה
בשביל חקלאות,
שהוא היה מקולקל,
ואז...

00:03:00

מפני שהיה מאוד
מסוכן להחזיק אותו,
הוא היה צריך להשמיד אותו כולו.
סיפון ארוך, היו המון בעיות
עם ה"הכלורדושו" הזה,
בסוף הוא התפטר ממנו,
ואז זה היה כבר סוף ה...
מלחמת העולם השנייה,
שעברנו מטבריז לטהרן.בטהרן אני הלכתי
קודם לבית ספר יהודי,
לא החזקתי מעמד שם,
הלכתי לבית ספר אמריקאי,
שם...
אבא לא הסכים שאני
אלמד כל כך קשה,
מפני שלא ידעתי אף מילה באנגלית.
ואז יצאתי ולקחתי לי מורה פרטית

00:04:00

וככה למדתי את האנגלית
ו...
באיזשהו שלב יותר מתקדם בחיים,
הייתי עם חברה שלי יהודייה,
פגשנו מישהו ברחוב
שהוא דיבר אליה בעברית,
ואני לא ידעתי שזה עברית,
ודיברנו באנגלית,
הוא שאל אותי,האם הייתי רוצה לבוא לישראל,
אמרתי כן בטח.
אפילו לא לקחתי בחשבון
שבאותו זמן אני הייתי
גננת ילדי מלוכה בטהרן.
ולמחרת הלכתי למנהלת הגן,
שהיא קראו לה שמסי הקמט,
זה חשוב שתרשמי את זה,

00:05:00

תכף אני אגיד לך למה.
שמסי הקמט פתחה איזשהו
גן בשביל ילדי מלוכה,
לא ילדים של השאה
מוחמד רזא שאה פהלווי,
אלא...
רק אחים ואחיות שלו שמו
את הילדים שלהם אצלנו.
ומפני שהילדים של השאה למדו
בשוויציריה, בז'נבה.ואני מיד אמרתי,
כן אני אבוא לארץ,
למחרת התפטרתי מהגן,
ובאתי ארצה.
המקום הראשון היה
קיבוץ מעלה החמישה,
היינו איזה ארבעים צעירים פרסים,
רובם בנים, כמה בחורות בודדות.
ו...

00:06:00

אני נבחרתי כעבור חודש
היחידה להישאר בארץ שנה שלמה.
וכך עברתי למכון למדריכי חוץ לארץ
בקטמון בירושלים,
וזו הייתה שנה
מדהימה פשוט, מדהימה.
גם הכרתי את הארץ ולמדתי הרבה.
בת כמה היית?תשע עשרה עשרים, משהו כזה.
חזרתי לפרס, שמנה...
בגלל האוכל, שפה היו נותנים
לנו את הלחם המשמין ביותר...
התקופה של מכון למדריכי
חוץ לארץ זה היה מחזור י"ג,
נדמה לי, עד כמה שאני זוכרת.

00:07:00

זה היה ב- 1953,
1953
כשחזרתי לטהרן
ביקשו ממני לנהל את
המרכז לתרבות יהודית
לצעירים.
וכמה שנים טובות עבדתי שם,אני הייתי מנהלת של
המרכז לתרבות הרבה שנים.
והיו תערוכות,
היו המון פעילויות
לצעירים יהודים,
שרובם היו בנים.
בדרך כלל הבנות לא
כל כך השתתפו שם.
היה לי מקרה אחד ששלחתי מטהרן
שני כתבים מוסלמים לישראל.

00:08:00

וכשחזרו מפה כעבור שבוע שבועיים,
הזמנתי איזה מאתיים,
לא היו הרבה יהודים,
מאתיים שלוש מאות
איש למרכז לתרבות,
ועשיתי ערב בשביל שני ה...
הכתבים האלו,
מעיתונות איראנית,
שידברו על ישראל.היה מאוד מרגש אותו לילה,
אני פה חייבת להגיד משפט בפרסית
שאני לא יכולה גם לתרגם אותו,
בעברית יכול להיות פחות או יותר,
(מדברת פרסית)
זה בדיוק המילים שאחד
משני הכתבים האלו אמר.

00:09:00

שיהיו עיוורים האויבים שלכם,
יש לכם מדינה,
שיהיה לכם במזל.
זה היה המשפט.
בקיצור אני הייתי שם הרבה שנים,
אחר כך יצאתי לעבודות במשרדים,
היה לי תפקיד מאוד מענייןבחברה שעשתה עסקים עם חוץ לארץ,
וכמה שנים הייתי שם,
עד שפגשתי את בעלי.
שהוא במקרה ראה אותי
בארוחת צהריים אחת,
ובליבו הוא אמר,
"זאת תהיה אשתי".
תוך חודש ימים אנחנו
התחתנו ועלינו ארצה.

00:10:00

זה היה 1960.
מאז אני פה,
ולדאבוני אף פעם לא
יכולתי גם לחזור לפרס
לראות את המקום שהייתי בו.
אני מקווה...
אין לי הרבה זמן,
אבל אני מקווה בכל זאת.
אם אני לפחות הבן שלי שיסע לשם.
לבעלי היה,
הוא היה אמריקאי אבליליד רוסיה דרך תורכיה.
הוא הגיע לאמריקה,
הוא החליט שהוא עוזב את המשפחה שלו,
משפחת אליעזרוף,
והוא עבר לאמריקה.
הוא עשה עסקים,
אבא שלו היה בן אדם
מאוד מאוד עשיר ומתקדם,

00:11:00

והוא רצה להמשיך את
אותו הדבר מאמריקה.
והוא התחתן עם אמריקאית אחת,
ונולדה להם בת.
ובאיזשהו שלב הוא רצה לעלות ארצה,
כשהוא אמר לאשתו שאני...
אנחנו נעבור לישראל, נעשה עליה,היא לקחה את הילדה ועזבה אותו.
והלכה ו...
לא היה הכי נעים בעולם, בכל זאת,
בעלי...
היה דרך לונדון לבוא לארץ.
בלונדון הציעו לו
שני בלוקים שלמים לקנות,
והוא העדיף לא לקנות שם כלום,

00:12:00

אלא לקחת את הכסף לארץ
ולפתוח בית חרושת שקראו לו "אלמו"
לחוטי סריגה,
שאז נשים היו סורגות ביד.
ומפני שהוא היה אמריקאי
והיה חוק מסוים באותו זמן
שהוא צריך פעם בחמש שנים
להיות שנה שלמה באמריקה,אז אחרי שהתחתנו
והייתה לנו פה דירה, הסתדרנו אחרי
הרבה דירות שעברנו שכירות.
עברנו לאמריקה, נסענו לאמריקה,
ושנה שלמה היינו שם.
כשחזרנו משם
בית חרושת נגמר,
גמרו אותו.
זאת הייתה מכה מאוד מאוד קשה בשבילנו.

00:13:00

כל מה שנשאר מבית החרושת בארץ,
שבמקום שני בלוקים דירות בלונדון,
זו הדירה הזאת.
ואז הוא כנראה לקח
את זה מאוד ללב
ונפטר.
וזו הייתה הקליטה שלנו בישראל.
וזה היה...
אני לא יכולה לשכוח את זה,זה היה קשה מאוד.
הוא היה מהמפעל שלו פה שהיה לו,
מפעל ענק שקראו לו
"אלמו", אמרתי את השם,
הוא היה שולח סחורה לטהרן.
והיו שם יהודים
עיראקים שהיו הקשר שלו,
שגם מופיעים בחתונה שלי בתמונות.
כן, הוא היה בא לאיראן

00:14:00

מישראל בשביל עסקים.
היו עסקים עצומים בין שתי המדינות
האלו, ישראל ואיראן.
ההורים שלי נשארו בטהרן,
והם נפטרו שניהם שם,
במשך זמן קצר.
ואחי ג'קי הוא עלה
ארצה עם המשפחה שלו,ואחי מישה הוא נסע לקייפטאון,
ובסוף כולם היו פה,
וכולם נפטרו פה.
אבא שלי היה איש העסקים
הכי גדול היהודי,
היו עוד כמה יהודים,
אבל הוא היה המלך של בזאר.
שהמוסלמים האמינו לו יותר

00:15:00

מכל בן אדם אחר.
כל הבוררויות ביניהם,
אם היו להם סכסוכים,
זה היה אבא שלי, שמה שהוא
היה מחליט היה מקובל אצלם.
אבל כשהיו באים אלינו הביתה,
זה מצחיק, אולי תרצי למחוק את זה,
במשרד שלו בבזאר,
אם מוסלמי היה בא ל...הוא לא היה שותה תה בכוסות שלהם.
אותו מוסלמי בלילה
היה בא אלינו הביתה,
הוא היה אומר, "מסייה
ברוך תביא וודקה".
ארק, ארק קראו לזה.
אז הוא היה...
"אבל בבוקר אתה לא שתית בכוסות שלי",
היה אומר, "עזוב זה בשביל
בזאר, זה משהו אחר".
מי שיבין יבין,
את רוצה תמחקי את זה.
זה היה נורא מצחיק,
אני זוכרת את התקופה הזאת.

00:16:00

כשהיו יושבים יותר מדי
היינו הולכים שמים
מלח בתוך הכיסים שלהם,
של מעיל או הנעליים שלהם,
זה כאילו הם יקומו וילכו,
והיו קמים והולכים...
אבל זה קונצים של ילדים...
כן, הייתה לנו ילדות טובה מאוד
בטבריז.
יש לי פה תמונה של הגן, הגינה וכולי.
חגים היו מאוד מאוד נחמדים,למשל הסוכה,
היינו עושים אותה
לא עם בדים כמו פה,
עם שטיחים.
כל הקירות היו עם שטיחים,
היו עושים חורים
בשטיחים, תולים אותם.
המאכלים של הנשדידנים
היו מאכלים מאוד מיוחדים.
למשל ראש השנה
היו מבשלים "שבע טעמא",

00:17:00

"שבע טעמא", שבעה טעמים.
ארמית זה בסיס של עברית.
ו...
כל חג היו לו את המאכלים שלו,
ופסח ממש היה חגיגה,
כל בית השולחן פתוח
מבוקר עד לילה,
עם כל הדברים הנפלאים על השולחן,
ואז כל אחד היה הולך לבקר את השני,והרבה פעמים קרה
שאחד הלך לבית ההוא,
והשני היה בא...
כן, זו הייתה ילדות טובה,
אבל בסוף היינו צריכים לעזוב
ועברנו לטהרן.
מה השפה שדיברתם?
-ארמית.
ופרסית בבית ספר,
ותורכית ברחוב.

00:18:00

מפני שבאזרבייג'ן דיברו
תורכית אזרבייג'נית,
לא תורכית איסטנבולית.
אז אימא שלי למשל
כשעברה מטרביז לטהרן
לא ידעה פרסית,
היא דיברה תורכית.
ואז את הפרסית היא
למדה לאט לאט בטהרן.
אבל אנחנו בבית ספר למדנו פרסית,
אז בבית ארמית,וברחוב תורכית, ובבית ספר פרסית.
עברית אף פעם לא למדתי,
גם עכשיו אני לא כל כך יודעת...
העברית, הבסיס שלה ארמית,
ומפני שהבן שלי מבין את הארמית
מפני שדיברתי איתו ארמית,
אבל למרות זה שהוא
לא תמיד עונה בחזרה,

00:19:00

אבל זו הייתה שפת סוד בינינו,
אם רצינו שאת לא תביני
מה אנחנו מדברים,
אז הייתי אומרת לו בארמית ואז...
עברית אני לא למדתי אף פעם
אפילו יום אחד לא הייתי באולפן.
כל מה שאת שומעת
זה משמיעה.
אני לא כותבת עברית,
לא קוראת עברית,
קצת, קצת קוראת עברית,
אפילו גמרתי ספר אחד,
יש לי אותו פה.הבן שלי מומחה בעברית, וואי..
אם תגידי מילה אחת לא נכונה...
הוא לפעמים כועס בטלוויזיה שמדברים,
הטעויות בעברית, כן.
שרה, מה היה הלבוש, איך התלבשו?
מאוד נורמלי, מאוד פריזאי,
מאוד מודרני,
בטהרן, כן?
בטבריז למשל התקופה של אימא שלי,

00:20:00

אפילו היה לה הדבר
הזה שמכסים את ראשן,
איך קוראים לזה, צ'אדור,
צ'אדור.
הייתה לה, אבל בחיים לא
ראיתי אותה בצ'אדור.
היה לה כנראה לפני עוד...
אז מה היא הייתה לובשת?
שמלה, בגדים,
כן...
הייתה יפהפייה.
הרוסים פלשו לאזרבייג'ן,אנחנו היינו בטהרן,
אבל אחותי אסתר
לפני המלחמה שלחו אותה לטבריז
להיות עם אחותי
נעמי שהייתה בטבריז.
והיא נתקעה שם שנה שלמה,
מפני שהרוסים שלטו.
אני גם זוכרת כילדה קטנה,
אולי הייתי בת שמונה,

00:21:00

שאנחנו שמענו שבאו
לרחוב שלנו הרוסים,
ואנחנו עלינו על
הגגות, כאילו לברוח,
אז הגענו דווקא לבית שבגללו באו.
אני לא...
לא זוכרת פרטים על המקרה הזה,
כנראה זה גרם לנו
לעזוב את טבריז לטהרן.
כן, אז עברנו לטהרן.
היה לנו כבר דוד בטהרן,והייתה לנו משפחה שם.
ואיפה גרתם בטהרן?
טהרן, מקום טוב בטהרן.
בית נדמה לי שלוש או ארבע קומות,
אנחנו היינו הקומה העליונה.
ולעבור מבית ענק כמו בטבריז,
לדירה כמו בטהרן,

00:22:00

זה בדיוק מה שקרה בתל אביב כן,
אנשים עברו מ...
חצרות וגינות לדירות.
זה נראה כאילו את בתוך קובייה,
אבל זה חיים של היום.
טהרן קודם כל הגן ילדים,
אחר כך חזרתי מישראל
והייתי במרכז לתרבות,
ואחר כך שעזבתי את כל אלו,אז הייתי מנהלת של
איזשהו משרד יבוא ויצוא,
אצל עיראקי יהודי אחד.
וזהו...
ואז התחתנתי ובאתי ארצה.
לא הייתי הרבה.
כל מה שהייתי, איפה שהייתי...
אני בעצם כשהתחלתי את העבודה
שלי בגן הייתי בת שבע עשרה.
בלי ללמוד,

00:23:00

בלי ללמוד להיות גננת,
הייתי הגננת הכי
הכי מפורסמת בטהרן,
שקראו לי מיס שרה.
ויום אחד קיבלתי
שני...
שני אנשים,
שליחים של משרד החינוך,
לגן,
ואמרו לי, את צריכה לבוא לקבלאישור להיות גננת.
אמרתי להם, אני לא באה,
לא מבקשת אישור,
אתם לא רוצים,
אני אעזוב את העבודה.
והם המשיכו לשלוח את כל
הגננות החדשות לכיתה שלי
לראות מה אני עושה.
כן...
זה היה מצחיק.
באמת אמרו לי את...
את חייבת לבוא לקבל אישור.
אמרתי, אני לא באה ולא רוצה.

00:24:00

"פולו חורשט",
את יכולה להבין מה זה?
פולו זה אורז,
שבדרך כלל עושים את האורז
עם תפוחי אדמה למטה שהם קריספיים,
ושמים על זה...
יש לי את רוצה?
את רוצה? באמת יש לי.
שמים על זה רוטב תבלין, חורשט,
חורשט איזשהו מין....אוכל ששמים אותו על אורז,
ואוכלים אותו יחד עם האורז,
בדרך כלל עשו את זה תמיד עם בשר,
אבל מפני שאני בשר לא אוכלת,
אז עשיתי את כל החורשטים
מירקות, בלי בשר.
וזה... זה טעים.
מי לימד אותך לעשות?
האמת אף אחד,
אף אחד,

00:25:00

אשתו של אחי ג'קי
רשמה לי במחברת את כל ה...
מתכונים של כל המאכלים האלו,
וזה באמת עזר לי כדי לבשל.
פה לא היה לי מי שילמד אותי,
ולא היו טלפונים ואינטרנט וכולי,
אז לא יכולתי להיות בקשר עם טהרן,חוץ מלכתוב מכתב,
פעם בחודש היה מגיע,
אז התחלתי עם המחברת
הזאת שגיסתי רשמה לי,
וככה המשכתי.
כן...
אבל אימא שלך גם הייתה
מכינה את המאכלים האלה?
ברור, ברור, אותם המאכלים.
שם אכלו קצת יותר שמן,
אני לא...
כן...

00:26:00

ומטוגנים לא,
הרבה יותר אוכל בריא.
והבן שלי גדל על אוכל בריא.
החתונות בטהרן בדרך כלל עשו
באולמות גדולים וכך הלאה וכך הלאה.
אני אמרתי אני רוצה
לצאת מהבית של אבא שלי.
את החתונה נעשה בבית של אבא שלי.
ופה יש תמונות של החתונה.והיה לנו שף ענק,
שאני זוכרת אחד מהדברים שהוא עשה,
כבש שלם
על השולחן שכולו היה חתוך,
שאנשים יכולים לקחת,
אבל הוא נראה שלם.
יש לי את התמונה.
והיו אורחים,
אפילו הודים,
הודים פרסים,

00:27:00

שהיו שכנים שלנו היו בחתונה.
השותפים של...
לא שותפים,
אלו שעשו מסחר עם בעלי,
העיראקים, משפחה עיראקית,
שהיו יבואני קאדילק נדמה לי בטהרן,
הם היו,
וכל המשפחה הייתה שם בבית.
ואנחנו התחתנו באותו לילה,
למחרת בבוקר טסנו לתל אביב.שרה את זוכרת את סבא וסבתא שלך?
לא ראיתי אותם אף פעם.
אף פעם.
היה לי חסר סבא וסבתא,
אותו הדבר לעידו הבן שלי
היה חסר סבא וסבתא.
כן... והוא בן יחיד.
עידו שלי הוא בן יחיד.
ביום הראשון שהגענו בלילה...
בלילה, בבוקר, לא זוכרת,
לתל אביב,

00:28:00

וגרנו אצל אישה פולניה
או גרמניה,
שהיה גר בעלי שם כ...
הוא שכר שם חלק מהדירה,
אז היינו שם,
הוא קם והלך לבית חרושת,
וכל הזמן חשבתי שאולי גם
אני אעבוד בבית חרושת,
אבל אחר כך הוא אמר לא,
את לא תעבדי בשביל ה...
בשביל ה...השותפים שלי.
בקיצור זה היה בית
חרושת מאוד גדול "אלמו",
עם המון בעיות בסוף,
סגרו אותו בחדר עם דגל
אמריקאי שהיה לו על השולחן,
בגלל זה המשטרה לקחה...
אני חושבת, אני לא זוכרת בדיוק.
בית החרושת התחיל לרדת

00:29:00

מפני שאנחנו היינו
שנה באמריקה וחזרנו,
ולא, לא הצליחו...
ונמכר וזהו.
גם על המכירה של בית
החרושת אני זוכרת,
היו המון בעיות ו...
בקיצור הפסדנו המון כסף שם.
אבל לחזור ליום
הראשון שלי בתל אביב,
אנחנו גרנו מאוד קרוב למסעדת
קליפורניה של אייבי נתן,אני הלכתי למסעדה לאכול צהריים,
אייבי נתן בא, הוא היה מאוד
חברותי, הוא בא ישב על ידי,
הביא לי את הספר שהוא כתב,
והתחיל לדבר איתי,
ומאז אני אכלתי כמה
זמן במסעדה הזו,
ואחר כך למדתי מסעדה אחרת,
שאבא אבן היה אוכל שם וכולי.
עד שהייתה לי את הדירה שלנו,

00:30:00

זו הדירה שאנחנו קנינו
לפני בניה.
אני הייתי בטהרן,
הלכתי לבקר את אימא מפני
שהיא הייתה מאוד חולה.
אמי נפטרה אחרי זה.
ובעלי קנה את הדירה
הזאת עוד על מפה,
בלי בניה.
ומאז אני ששים שנה בדירה הזאת.
אחרי בעלי?אני לא עבדתי לפני זה.
לא עבדתי לפני זה.
לא עבדת?
לא, נולד לי ילד,
גידלתי אותו והייתי כל כולי אימא.
ואחרי שבעלי נפטר,
אז הייתי חייבת לחפש עבודה.
לא היה פשוט.
אבל...
עבדתי במקום,
אני לא זוכרת את ה...

00:31:00

היה מישהו מהצפון,
היה לו מפעל, מפעלים
ענקיים, לא זוכרת את שמו.
אבל בדף של ביטוח
לאומי יש את השמות
של כל המקומות שעבדתי,
נדמה לי שיש לי פה,
אני יכולה לתת לך.
עברתי כמה חברות,
ועבדתי בסוף,
הייתי בחברה ש...עד גיל שמונים ושש
המשכתי שם.
אחרי נדמה לי איזה
שלושים שנה עבודה,
לא רק שם, בכל המקומות,
שעבדנו אותו נושא.
לפני בערך שנה
שברתי את הקרסול,
ולא יכולתי ללכת לעבודה,

00:32:00

ובגיל שמונים ושש,
שזה בערך לפני שנה,
פוטרתי מהעבודה.
החברה שעבדתי בה,
גם החברות הקודמות,
אנחנו הכנו את הקטלוגים
לתערוכות בינלאומיות
שהתקיימו בארץ.
ו...עם אותו בן אדם שעבדתי
איתו עד לפני שנה...
יש לי חברה נוצרייה
שקוראים לה טוראן,
מטבריז, אנחנו כמעט גדלנו יחד,
היא אשורית נוצרייה,
וכעת היא באמריקה.
בחמישים שנים האחרונות
לא נפגשנו,
אבל אף פעם לא היינו בלי קשר.

00:33:00

אנחנו מדברות בטלפון,
אני מתווכחת איתה הרבה,
מפני שאני אומרת לה טוראן,
אתם נוצרים, כולכם יהודים.
ישו היה יהודי,
ואתם ממשיכים להיות יהודים.
מה זה הנצרות הזאת?
והיא אומרת לי כן אתם...
אתם רצחתם אותו.זאת אומרת לא רק שהרגתם אותו,
אלא רצחתם אותו, התנקשתם.
היא בגילי פחות או יותר,
אני חושבת מגיל הבגרות.
כן, כן בהחלט.
ובטבריז ובטהרן לא הייתם
בקהילה היהודית שהייתה שם?
לא הייתה קהילה.
ל-א הייתה? -לא...
לא, היו כל כך מעטים,
אם מישהו משפחה...
רובם היו משפחות.

00:34:00

להיות בלי הגזמות,
ולהיות בני אדם טובים.
זו התורה שלי.
ובלי הגזמות.
שרה היית רוצה לבקר בטבריז?
-מאוד.
בעיקר בטהרן.
גם בטבריז, אבל בעיקר בטהרן.
תספרי לי, מה היית רוצה לראות?
שאלו לא מזמן בטלוויזיה
מה היית רוצה לבקר?

הבית, איפה שגרתי,
את הרחוב, את ה...
כל האווירה שהייתה מסביב שם,
את ה...
בתי קולנוע שהיינו הולכים.
את יודעת, אישה בטהרן
ממעמד מאוד גבוה
הייתה טסה לפריז בבוקר
כדי לסדר את השערות
שלה אצל אלכסנדר,
שהכרתי אותו,
ולחזור בלילה ללכת לחתונה.

אלו היה החיים שם,
שהיום בארץ אני חושבת
מתחיל להיות ככה,
לדאבוני.
הפשטות הולכת.
שרה תודה רבה.
-אני מודה לכם.

שרה ארונוב אליעזר

מראיינ/ת -
גלית כהן-קרספי
אורך הסרטון:
00:00:33
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
תבריז
,
איראן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

שמי שרה ארונוב אליעזר,
ארונוב שם משפחה של אבא שלי,
אליעזר שם משפחה של
בעלי שהוא היה אליעזרוף,
וקטעו אותו באמריקה
לאליעזר.
ELIAZAR
זהו.
נולדתי בטבריז, אזרבייג'ן הפרסי,האחרונה במשפחה.
אני נולדתי ב- 1932.
שבעה אחים,
שני אחים וחמש אחיות,
שכולם נפטרו.
השם של אבא היה ברוך ארונוב,
שקראו לו מסייה ברוך.
ושם של אימא היה רחל,

שקראו לה רח'ל.
אבא היה שייך לבזאר הטבריזי,
והוא היה היהודי המכובד
שכל המוסלמים באו אליו
בכל עצה.
פשוט עסקים בין מוסלמים ל...
הוא היה מביא הרבה
סחורה מרוסיה לאיראן,
והיה משווק אותה.שהגיע איזשהו שלב
שרוסים החליטו להפיל,
לגמור את ה...
סוחרים גדולים הפרסים,
ושלחו לאבא שלי "כלורדושו",
"כלורדושו" היה משהו כנראה
בשביל חקלאות,
שהוא היה מקולקל,
ואז...

מפני שהיה מאוד
מסוכן להחזיק אותו,
הוא היה צריך להשמיד אותו כולו.
סיפון ארוך, היו המון בעיות
עם ה"הכלורדושו" הזה,
בסוף הוא התפטר ממנו,
ואז זה היה כבר סוף ה...
מלחמת העולם השנייה,
שעברנו מטבריז לטהרן.בטהרן אני הלכתי
קודם לבית ספר יהודי,
לא החזקתי מעמד שם,
הלכתי לבית ספר אמריקאי,
שם...
אבא לא הסכים שאני
אלמד כל כך קשה,
מפני שלא ידעתי אף מילה באנגלית.
ואז יצאתי ולקחתי לי מורה פרטית

וככה למדתי את האנגלית
ו...
באיזשהו שלב יותר מתקדם בחיים,
הייתי עם חברה שלי יהודייה,
פגשנו מישהו ברחוב
שהוא דיבר אליה בעברית,
ואני לא ידעתי שזה עברית,
ודיברנו באנגלית,
הוא שאל אותי,האם הייתי רוצה לבוא לישראל,
אמרתי כן בטח.
אפילו לא לקחתי בחשבון
שבאותו זמן אני הייתי
גננת ילדי מלוכה בטהרן.
ולמחרת הלכתי למנהלת הגן,
שהיא קראו לה שמסי הקמט,
זה חשוב שתרשמי את זה,

תכף אני אגיד לך למה.
שמסי הקמט פתחה איזשהו
גן בשביל ילדי מלוכה,
לא ילדים של השאה
מוחמד רזא שאה פהלווי,
אלא...
רק אחים ואחיות שלו שמו
את הילדים שלהם אצלנו.
ומפני שהילדים של השאה למדו
בשוויציריה, בז'נבה.ואני מיד אמרתי,
כן אני אבוא לארץ,
למחרת התפטרתי מהגן,
ובאתי ארצה.
המקום הראשון היה
קיבוץ מעלה החמישה,
היינו איזה ארבעים צעירים פרסים,
רובם בנים, כמה בחורות בודדות.
ו...

אני נבחרתי כעבור חודש
היחידה להישאר בארץ שנה שלמה.
וכך עברתי למכון למדריכי חוץ לארץ
בקטמון בירושלים,
וזו הייתה שנה
מדהימה פשוט, מדהימה.
גם הכרתי את הארץ ולמדתי הרבה.
בת כמה היית?תשע עשרה עשרים, משהו כזה.
חזרתי לפרס, שמנה...
בגלל האוכל, שפה היו נותנים
לנו את הלחם המשמין ביותר...
התקופה של מכון למדריכי
חוץ לארץ זה היה מחזור י"ג,
נדמה לי, עד כמה שאני זוכרת.

זה היה ב- 1953,
1953
כשחזרתי לטהרן
ביקשו ממני לנהל את
המרכז לתרבות יהודית
לצעירים.
וכמה שנים טובות עבדתי שם,אני הייתי מנהלת של
המרכז לתרבות הרבה שנים.
והיו תערוכות,
היו המון פעילויות
לצעירים יהודים,
שרובם היו בנים.
בדרך כלל הבנות לא
כל כך השתתפו שם.
היה לי מקרה אחד ששלחתי מטהרן
שני כתבים מוסלמים לישראל.

וכשחזרו מפה כעבור שבוע שבועיים,
הזמנתי איזה מאתיים,
לא היו הרבה יהודים,
מאתיים שלוש מאות
איש למרכז לתרבות,
ועשיתי ערב בשביל שני ה...
הכתבים האלו,
מעיתונות איראנית,
שידברו על ישראל.היה מאוד מרגש אותו לילה,
אני פה חייבת להגיד משפט בפרסית
שאני לא יכולה גם לתרגם אותו,
בעברית יכול להיות פחות או יותר,
(מדברת פרסית)
זה בדיוק המילים שאחד
משני הכתבים האלו אמר.

שיהיו עיוורים האויבים שלכם,
יש לכם מדינה,
שיהיה לכם במזל.
זה היה המשפט.
בקיצור אני הייתי שם הרבה שנים,
אחר כך יצאתי לעבודות במשרדים,
היה לי תפקיד מאוד מענייןבחברה שעשתה עסקים עם חוץ לארץ,
וכמה שנים הייתי שם,
עד שפגשתי את בעלי.
שהוא במקרה ראה אותי
בארוחת צהריים אחת,
ובליבו הוא אמר,
"זאת תהיה אשתי".
תוך חודש ימים אנחנו
התחתנו ועלינו ארצה.

זה היה 1960.
מאז אני פה,
ולדאבוני אף פעם לא
יכולתי גם לחזור לפרס
לראות את המקום שהייתי בו.
אני מקווה...
אין לי הרבה זמן,
אבל אני מקווה בכל זאת.
אם אני לפחות הבן שלי שיסע לשם.
לבעלי היה,
הוא היה אמריקאי אבליליד רוסיה דרך תורכיה.
הוא הגיע לאמריקה,
הוא החליט שהוא עוזב את המשפחה שלו,
משפחת אליעזרוף,
והוא עבר לאמריקה.
הוא עשה עסקים,
אבא שלו היה בן אדם
מאוד מאוד עשיר ומתקדם,

והוא רצה להמשיך את
אותו הדבר מאמריקה.
והוא התחתן עם אמריקאית אחת,
ונולדה להם בת.
ובאיזשהו שלב הוא רצה לעלות ארצה,
כשהוא אמר לאשתו שאני...
אנחנו נעבור לישראל, נעשה עליה,היא לקחה את הילדה ועזבה אותו.
והלכה ו...
לא היה הכי נעים בעולם, בכל זאת,
בעלי...
היה דרך לונדון לבוא לארץ.
בלונדון הציעו לו
שני בלוקים שלמים לקנות,
והוא העדיף לא לקנות שם כלום,

אלא לקחת את הכסף לארץ
ולפתוח בית חרושת שקראו לו "אלמו"
לחוטי סריגה,
שאז נשים היו סורגות ביד.
ומפני שהוא היה אמריקאי
והיה חוק מסוים באותו זמן
שהוא צריך פעם בחמש שנים
להיות שנה שלמה באמריקה,אז אחרי שהתחתנו
והייתה לנו פה דירה, הסתדרנו אחרי
הרבה דירות שעברנו שכירות.
עברנו לאמריקה, נסענו לאמריקה,
ושנה שלמה היינו שם.
כשחזרנו משם
בית חרושת נגמר,
גמרו אותו.
זאת הייתה מכה מאוד מאוד קשה בשבילנו.

כל מה שנשאר מבית החרושת בארץ,
שבמקום שני בלוקים דירות בלונדון,
זו הדירה הזאת.
ואז הוא כנראה לקח
את זה מאוד ללב
ונפטר.
וזו הייתה הקליטה שלנו בישראל.
וזה היה...
אני לא יכולה לשכוח את זה,זה היה קשה מאוד.
הוא היה מהמפעל שלו פה שהיה לו,
מפעל ענק שקראו לו
"אלמו", אמרתי את השם,
הוא היה שולח סחורה לטהרן.
והיו שם יהודים
עיראקים שהיו הקשר שלו,
שגם מופיעים בחתונה שלי בתמונות.
כן, הוא היה בא לאיראן

מישראל בשביל עסקים.
היו עסקים עצומים בין שתי המדינות
האלו, ישראל ואיראן.
ההורים שלי נשארו בטהרן,
והם נפטרו שניהם שם,
במשך זמן קצר.
ואחי ג'קי הוא עלה
ארצה עם המשפחה שלו,ואחי מישה הוא נסע לקייפטאון,
ובסוף כולם היו פה,
וכולם נפטרו פה.
אבא שלי היה איש העסקים
הכי גדול היהודי,
היו עוד כמה יהודים,
אבל הוא היה המלך של בזאר.
שהמוסלמים האמינו לו יותר

מכל בן אדם אחר.
כל הבוררויות ביניהם,
אם היו להם סכסוכים,
זה היה אבא שלי, שמה שהוא
היה מחליט היה מקובל אצלם.
אבל כשהיו באים אלינו הביתה,
זה מצחיק, אולי תרצי למחוק את זה,
במשרד שלו בבזאר,
אם מוסלמי היה בא ל...הוא לא היה שותה תה בכוסות שלהם.
אותו מוסלמי בלילה
היה בא אלינו הביתה,
הוא היה אומר, "מסייה
ברוך תביא וודקה".
ארק, ארק קראו לזה.
אז הוא היה...
"אבל בבוקר אתה לא שתית בכוסות שלי",
היה אומר, "עזוב זה בשביל
בזאר, זה משהו אחר".
מי שיבין יבין,
את רוצה תמחקי את זה.
זה היה נורא מצחיק,
אני זוכרת את התקופה הזאת.

כשהיו יושבים יותר מדי
היינו הולכים שמים
מלח בתוך הכיסים שלהם,
של מעיל או הנעליים שלהם,
זה כאילו הם יקומו וילכו,
והיו קמים והולכים...
אבל זה קונצים של ילדים...
כן, הייתה לנו ילדות טובה מאוד
בטבריז.
יש לי פה תמונה של הגן, הגינה וכולי.
חגים היו מאוד מאוד נחמדים,למשל הסוכה,
היינו עושים אותה
לא עם בדים כמו פה,
עם שטיחים.
כל הקירות היו עם שטיחים,
היו עושים חורים
בשטיחים, תולים אותם.
המאכלים של הנשדידנים
היו מאכלים מאוד מיוחדים.
למשל ראש השנה
היו מבשלים "שבע טעמא",

"שבע טעמא", שבעה טעמים.
ארמית זה בסיס של עברית.
ו...
כל חג היו לו את המאכלים שלו,
ופסח ממש היה חגיגה,
כל בית השולחן פתוח
מבוקר עד לילה,
עם כל הדברים הנפלאים על השולחן,
ואז כל אחד היה הולך לבקר את השני,והרבה פעמים קרה
שאחד הלך לבית ההוא,
והשני היה בא...
כן, זו הייתה ילדות טובה,
אבל בסוף היינו צריכים לעזוב
ועברנו לטהרן.
מה השפה שדיברתם?
-ארמית.
ופרסית בבית ספר,
ותורכית ברחוב.

מפני שבאזרבייג'ן דיברו
תורכית אזרבייג'נית,
לא תורכית איסטנבולית.
אז אימא שלי למשל
כשעברה מטרביז לטהרן
לא ידעה פרסית,
היא דיברה תורכית.
ואז את הפרסית היא
למדה לאט לאט בטהרן.
אבל אנחנו בבית ספר למדנו פרסית,
אז בבית ארמית,וברחוב תורכית, ובבית ספר פרסית.
עברית אף פעם לא למדתי,
גם עכשיו אני לא כל כך יודעת...
העברית, הבסיס שלה ארמית,
ומפני שהבן שלי מבין את הארמית
מפני שדיברתי איתו ארמית,
אבל למרות זה שהוא
לא תמיד עונה בחזרה,

אבל זו הייתה שפת סוד בינינו,
אם רצינו שאת לא תביני
מה אנחנו מדברים,
אז הייתי אומרת לו בארמית ואז...
עברית אני לא למדתי אף פעם
אפילו יום אחד לא הייתי באולפן.
כל מה שאת שומעת
זה משמיעה.
אני לא כותבת עברית,
לא קוראת עברית,
קצת, קצת קוראת עברית,
אפילו גמרתי ספר אחד,
יש לי אותו פה.הבן שלי מומחה בעברית, וואי..
אם תגידי מילה אחת לא נכונה...
הוא לפעמים כועס בטלוויזיה שמדברים,
הטעויות בעברית, כן.
שרה, מה היה הלבוש, איך התלבשו?
מאוד נורמלי, מאוד פריזאי,
מאוד מודרני,
בטהרן, כן?
בטבריז למשל התקופה של אימא שלי,

אפילו היה לה הדבר
הזה שמכסים את ראשן,
איך קוראים לזה, צ'אדור,
צ'אדור.
הייתה לה, אבל בחיים לא
ראיתי אותה בצ'אדור.
היה לה כנראה לפני עוד...
אז מה היא הייתה לובשת?
שמלה, בגדים,
כן...
הייתה יפהפייה.
הרוסים פלשו לאזרבייג'ן,אנחנו היינו בטהרן,
אבל אחותי אסתר
לפני המלחמה שלחו אותה לטבריז
להיות עם אחותי
נעמי שהייתה בטבריז.
והיא נתקעה שם שנה שלמה,
מפני שהרוסים שלטו.
אני גם זוכרת כילדה קטנה,
אולי הייתי בת שמונה,

שאנחנו שמענו שבאו
לרחוב שלנו הרוסים,
ואנחנו עלינו על
הגגות, כאילו לברוח,
אז הגענו דווקא לבית שבגללו באו.
אני לא...
לא זוכרת פרטים על המקרה הזה,
כנראה זה גרם לנו
לעזוב את טבריז לטהרן.
כן, אז עברנו לטהרן.
היה לנו כבר דוד בטהרן,והייתה לנו משפחה שם.
ואיפה גרתם בטהרן?
טהרן, מקום טוב בטהרן.
בית נדמה לי שלוש או ארבע קומות,
אנחנו היינו הקומה העליונה.
ולעבור מבית ענק כמו בטבריז,
לדירה כמו בטהרן,

זה בדיוק מה שקרה בתל אביב כן,
אנשים עברו מ...
חצרות וגינות לדירות.
זה נראה כאילו את בתוך קובייה,
אבל זה חיים של היום.
טהרן קודם כל הגן ילדים,
אחר כך חזרתי מישראל
והייתי במרכז לתרבות,
ואחר כך שעזבתי את כל אלו,אז הייתי מנהלת של
איזשהו משרד יבוא ויצוא,
אצל עיראקי יהודי אחד.
וזהו...
ואז התחתנתי ובאתי ארצה.
לא הייתי הרבה.
כל מה שהייתי, איפה שהייתי...
אני בעצם כשהתחלתי את העבודה
שלי בגן הייתי בת שבע עשרה.
בלי ללמוד,

בלי ללמוד להיות גננת,
הייתי הגננת הכי
הכי מפורסמת בטהרן,
שקראו לי מיס שרה.
ויום אחד קיבלתי
שני...
שני אנשים,
שליחים של משרד החינוך,
לגן,
ואמרו לי, את צריכה לבוא לקבלאישור להיות גננת.
אמרתי להם, אני לא באה,
לא מבקשת אישור,
אתם לא רוצים,
אני אעזוב את העבודה.
והם המשיכו לשלוח את כל
הגננות החדשות לכיתה שלי
לראות מה אני עושה.
כן...
זה היה מצחיק.
באמת אמרו לי את...
את חייבת לבוא לקבל אישור.
אמרתי, אני לא באה ולא רוצה.

"פולו חורשט",
את יכולה להבין מה זה?
פולו זה אורז,
שבדרך כלל עושים את האורז
עם תפוחי אדמה למטה שהם קריספיים,
ושמים על זה...
יש לי את רוצה?
את רוצה? באמת יש לי.
שמים על זה רוטב תבלין, חורשט,
חורשט איזשהו מין....אוכל ששמים אותו על אורז,
ואוכלים אותו יחד עם האורז,
בדרך כלל עשו את זה תמיד עם בשר,
אבל מפני שאני בשר לא אוכלת,
אז עשיתי את כל החורשטים
מירקות, בלי בשר.
וזה... זה טעים.
מי לימד אותך לעשות?
האמת אף אחד,
אף אחד,

אשתו של אחי ג'קי
רשמה לי במחברת את כל ה...
מתכונים של כל המאכלים האלו,
וזה באמת עזר לי כדי לבשל.
פה לא היה לי מי שילמד אותי,
ולא היו טלפונים ואינטרנט וכולי,
אז לא יכולתי להיות בקשר עם טהרן,חוץ מלכתוב מכתב,
פעם בחודש היה מגיע,
אז התחלתי עם המחברת
הזאת שגיסתי רשמה לי,
וככה המשכתי.
כן...
אבל אימא שלך גם הייתה
מכינה את המאכלים האלה?
ברור, ברור, אותם המאכלים.
שם אכלו קצת יותר שמן,
אני לא...
כן...

ומטוגנים לא,
הרבה יותר אוכל בריא.
והבן שלי גדל על אוכל בריא.
החתונות בטהרן בדרך כלל עשו
באולמות גדולים וכך הלאה וכך הלאה.
אני אמרתי אני רוצה
לצאת מהבית של אבא שלי.
את החתונה נעשה בבית של אבא שלי.
ופה יש תמונות של החתונה.והיה לנו שף ענק,
שאני זוכרת אחד מהדברים שהוא עשה,
כבש שלם
על השולחן שכולו היה חתוך,
שאנשים יכולים לקחת,
אבל הוא נראה שלם.
יש לי את התמונה.
והיו אורחים,
אפילו הודים,
הודים פרסים,

שהיו שכנים שלנו היו בחתונה.
השותפים של...
לא שותפים,
אלו שעשו מסחר עם בעלי,
העיראקים, משפחה עיראקית,
שהיו יבואני קאדילק נדמה לי בטהרן,
הם היו,
וכל המשפחה הייתה שם בבית.
ואנחנו התחתנו באותו לילה,
למחרת בבוקר טסנו לתל אביב.שרה את זוכרת את סבא וסבתא שלך?
לא ראיתי אותם אף פעם.
אף פעם.
היה לי חסר סבא וסבתא,
אותו הדבר לעידו הבן שלי
היה חסר סבא וסבתא.
כן... והוא בן יחיד.
עידו שלי הוא בן יחיד.
ביום הראשון שהגענו בלילה...
בלילה, בבוקר, לא זוכרת,
לתל אביב,

וגרנו אצל אישה פולניה
או גרמניה,
שהיה גר בעלי שם כ...
הוא שכר שם חלק מהדירה,
אז היינו שם,
הוא קם והלך לבית חרושת,
וכל הזמן חשבתי שאולי גם
אני אעבוד בבית חרושת,
אבל אחר כך הוא אמר לא,
את לא תעבדי בשביל ה...
בשביל ה...השותפים שלי.
בקיצור זה היה בית
חרושת מאוד גדול "אלמו",
עם המון בעיות בסוף,
סגרו אותו בחדר עם דגל
אמריקאי שהיה לו על השולחן,
בגלל זה המשטרה לקחה...
אני חושבת, אני לא זוכרת בדיוק.
בית החרושת התחיל לרדת

מפני שאנחנו היינו
שנה באמריקה וחזרנו,
ולא, לא הצליחו...
ונמכר וזהו.
גם על המכירה של בית
החרושת אני זוכרת,
היו המון בעיות ו...
בקיצור הפסדנו המון כסף שם.
אבל לחזור ליום
הראשון שלי בתל אביב,
אנחנו גרנו מאוד קרוב למסעדת
קליפורניה של אייבי נתן,אני הלכתי למסעדה לאכול צהריים,
אייבי נתן בא, הוא היה מאוד
חברותי, הוא בא ישב על ידי,
הביא לי את הספר שהוא כתב,
והתחיל לדבר איתי,
ומאז אני אכלתי כמה
זמן במסעדה הזו,
ואחר כך למדתי מסעדה אחרת,
שאבא אבן היה אוכל שם וכולי.
עד שהייתה לי את הדירה שלנו,

זו הדירה שאנחנו קנינו
לפני בניה.
אני הייתי בטהרן,
הלכתי לבקר את אימא מפני
שהיא הייתה מאוד חולה.
אמי נפטרה אחרי זה.
ובעלי קנה את הדירה
הזאת עוד על מפה,
בלי בניה.
ומאז אני ששים שנה בדירה הזאת.
אחרי בעלי?אני לא עבדתי לפני זה.
לא עבדתי לפני זה.
לא עבדת?
לא, נולד לי ילד,
גידלתי אותו והייתי כל כולי אימא.
ואחרי שבעלי נפטר,
אז הייתי חייבת לחפש עבודה.
לא היה פשוט.
אבל...
עבדתי במקום,
אני לא זוכרת את ה...

היה מישהו מהצפון,
היה לו מפעל, מפעלים
ענקיים, לא זוכרת את שמו.
אבל בדף של ביטוח
לאומי יש את השמות
של כל המקומות שעבדתי,
נדמה לי שיש לי פה,
אני יכולה לתת לך.
עברתי כמה חברות,
ועבדתי בסוף,
הייתי בחברה ש...עד גיל שמונים ושש
המשכתי שם.
אחרי נדמה לי איזה
שלושים שנה עבודה,
לא רק שם, בכל המקומות,
שעבדנו אותו נושא.
לפני בערך שנה
שברתי את הקרסול,
ולא יכולתי ללכת לעבודה,

ובגיל שמונים ושש,
שזה בערך לפני שנה,
פוטרתי מהעבודה.
החברה שעבדתי בה,
גם החברות הקודמות,
אנחנו הכנו את הקטלוגים
לתערוכות בינלאומיות
שהתקיימו בארץ.
ו...עם אותו בן אדם שעבדתי
איתו עד לפני שנה...
יש לי חברה נוצרייה
שקוראים לה טוראן,
מטבריז, אנחנו כמעט גדלנו יחד,
היא אשורית נוצרייה,
וכעת היא באמריקה.
בחמישים שנים האחרונות
לא נפגשנו,
אבל אף פעם לא היינו בלי קשר.

אנחנו מדברות בטלפון,
אני מתווכחת איתה הרבה,
מפני שאני אומרת לה טוראן,
אתם נוצרים, כולכם יהודים.
ישו היה יהודי,
ואתם ממשיכים להיות יהודים.
מה זה הנצרות הזאת?
והיא אומרת לי כן אתם...
אתם רצחתם אותו.זאת אומרת לא רק שהרגתם אותו,
אלא רצחתם אותו, התנקשתם.
היא בגילי פחות או יותר,
אני חושבת מגיל הבגרות.
כן, כן בהחלט.
ובטבריז ובטהרן לא הייתם
בקהילה היהודית שהייתה שם?
לא הייתה קהילה.
ל-א הייתה? -לא...
לא, היו כל כך מעטים,
אם מישהו משפחה...
רובם היו משפחות.

להיות בלי הגזמות,
ולהיות בני אדם טובים.
זו התורה שלי.
ובלי הגזמות.
שרה היית רוצה לבקר בטבריז?
-מאוד.
בעיקר בטהרן.
גם בטבריז, אבל בעיקר בטהרן.
תספרי לי, מה היית רוצה לראות?
שאלו לא מזמן בטלוויזיה
מה היית רוצה לבקר?

הבית, איפה שגרתי,
את הרחוב, את ה...
כל האווירה שהייתה מסביב שם,
את ה...
בתי קולנוע שהיינו הולכים.
את יודעת, אישה בטהרן
ממעמד מאוד גבוה
הייתה טסה לפריז בבוקר
כדי לסדר את השערות
שלה אצל אלכסנדר,
שהכרתי אותו,
ולחזור בלילה ללכת לחתונה.

אלו היה החיים שם,
שהיום בארץ אני חושבת
מתחיל להיות ככה,
לדאבוני.
הפשטות הולכת.
שרה תודה רבה.
-אני מודה לכם.

שרה ארונוב אליעזר
גלית כהן-קרספי
תבריז
איראן
סיפורי חיים נוספים: