מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:01:30

קוראים לי שמעון דרמון
דרמון זה שם המשפחה.
נולדתי בעיר הבירה אלג'יר.
אני במשפחה של ארבעה ילדים,
ואבא שלי היה עיתונאי
באלג'יריה באלג'יר,
אחר כך הוא עבר לבון.

בון, היו שלושה אזורים
ב- départements (מחוזות)
בצרפתית באלג'יריה,
המחוז של אלג'יר,
של אוראן ושל קונסטנטין.
אבא שלי שנולד במחוז של קונסטנטין
הוא במשך מלחמת העולם השנייה

אלג'יריה...
אלג'יר הפכה להיות
עיר הבירה של צרפת
מכיוון שבצרפת פריז היה...
הגרמנים שלטו שם והגנרל דה-גול
הוא ברח משם ועבר ללונדון,
 

00:03:00


אבל הוא קבע שאלג'יר תהיה
עיר הבירה של צרפת החופשית.
אז אנחנו במשך כל המלחמה
כל יום הגרמנים פוצצו את העיר,
הנמל של אלג'יר,
ואנחנו סבלנו מאוד.
אתה יליד איזו שנה?

סוף אוקטובר 1935.
אז אני הייתי...
-אתה אומר שאבא היה עיתונאי -כן. -ואימא?
האימא שלי לא עבדה, היא הייתה,
היא עבדה בבית תפרה, תופרת.
באמצע המלחמה, אני חושב ב-1941

אבא החליט שאנחנו נעזוב את
אלג'יר כי אז היה מאוד מסוכן,
כי ראינו הרבה בניינים שקרסו,
ובגלל ההפגזות של הגרמנים,
אז עברנו לבון.
בון זו עיר נמל גם
כן באזור קונסטנטין.
ושם זה היה אותו דבר,
 

00:04:30


כי הגרמנים הבינו שרב האנשים
רב התושבים הלכו עברו לבון,
פיצצו גם כן את כל הזה, פחדנו,
אבא שלי שלח את המשפחה
לעיר, לעירה מאוד בשם גואלמה

במקום רחוק מרוחק מבון.
ואנחנו, כמעט כל האוכלוסייה היהודית
מבון עברה לגואלמה,
שם הקהילה היה לה
בית כנסת ואולם גדול,
ושם סידרו מיטות מיטות,
כל הנשים שכבו שם במקום הזה,

ואני זוכר, הייתי מאוד קטן
אבל אני זוכר איך היינו שם
ישנים באולם הגדול הזה,
אולי היו מאתיים איש,
המשפחות, אבא אימא והילדים.
באלג'יר הייתה,
הקהילה היא הייתה של בערך מאה
מאה וארבעים או מאה וחמישים
אלף יהודים בעיר אלג'יר.
 

00:06:00


לא כולם הלכו, לא להגזים,
אבל יש כאלה שמצאו מקומות
מרוחקים קצת מאלג'יר,
והלכנו לגור בעיירות קטנות, בכפרים.
אתם השתייכתם לקבוצה שעברה
מאלג'יר לבון ומשם לגואלמה? -נכון.
אפשר להגיד על האוכלוסייה...

על הקהילה היהודית באלג'יר
של 150 אלף יהודים,
אולי אלף או אלפיים יהודים עברו לבון,
ולא כולם, בבון לא כולם עברו
לגואלמה, יש כאלה,
כמו אבא שלי המשיך
לעבוד בעיתונאות בבון,

והוא שלח אותנו, הוא לא בא איתנו,
האימא וארבעה ילדים היינו...
זאת אומרת אתה ממש נולדת לתוך
המלחמה, היית ממש בן חמש...
בערך בערך, ארבע וחצי משהו כזה.
אני זוכר כמה דברים,
למשל זה היה מאוד מיוחד לראות
ילד קטן שרואה שבניין מתמוטט,
 

00:07:30


ואחר כך, אחרי ההפגזות יצאנו לרחובות
לאסוף את החלקים של הפגזים.
כל החיילים, כל מי שהיה בגיל 18
הוא היה אוטומטית
חייל בצבא הצרפתי.

אבל הצרפתי בוישי החליט שכל החיילים
לא יתנגדו אלא יהיו
בשיתוף פעולה עם הנאצים,
עם הגרמנים, וככה זה היה.
למשל אבא שלי לא גויס
מכיוון שהוא היה
במלחמת העולם הראשונה,

והוא נפצע שם, אז הוא לא גויס.
הוא קיבל גם כן אות.
-אז מי נלחם נגד מי?
אם וישי היו יחד עם הנאצים? -בוודאי.
-אז נגד מי הם נלחמו?
נגד אנגליה, נגד רוסיה. -בעלות הברית.
-בעלות הברית, כן בוודאי, בוודאי.
אבל מיד אחרי סוף מלחמת
העולם השנייה חזרנו לאלג'יר,
 

00:09:00


כי האימא שלי הייתה ילידת אלג'יר,
ואבא שלי היה יליד קונסטנטין
או עיירה ליד קונסטנטין,
ואנחנו, האימא שלי רצתה
לחזור לכל המשפחה,
אחים ואחיות שלה היו באלג'יר.
היא רצתה כנראה
שאנחנו נחזור הביתה.

לא מצאנו את הדירה
שלנו, אבל לקחנו...
מצאנו דירה אחרת.
-זה מתי היה? -45'.
45'
-ב-45'.
ואנחנו חזרנו ב-
1945, חזרנו לאלג'יר.
אבא שלי נפטר בסוף המלחמה
45' נפטר בבון,
והוא נקבר שם.

וכיום הערבים אחרי העצמאות
פרצו לבתי קברות,
כמעט כל בתי הקברות,
ושברו את הכל, לא נשאר כלום.
אז עם הסכם עם צרפת, ממשלת צרפת
הם סידרו את זה בחזרה
אבל לקחו את כל השיש,
 

00:10:30


מצבות. -מצבות שהיו שם,
והשתמשו בהם.
אבל עשו מ...
בטון, שמו בטון על כל הקברים,
אבל לא מוצאים בכלל,
אחותי הלכה לשם,
שגרה בצרפת,
היא הלכה לשם לבון עם בתה,

וחיפשה במקום אבל
אין יותר רישומים,
זה רק פלטות של בטון על כל קבר,
ואפילו לא זוכרים איפה בדיוק
הוא נקבר, כבר לא...
אני השלישי מתוך ארבעה,
ואחי הגדול הוא
נפטר לפני שנה וחצי,

אחותי שהיא יותר גדולה ממני
היא נמצאת בפריז, גרה שם,
יש לי אחות אחרת
שנמצאת בנתניה כאן,
וזהו, ארבעה ילדים.
אבל יש לנו כאילו כל המשפחה
בני דוד ובנות דוד נמצאות
כולם נמצאים שם בצרפת.
 

00:12:00


חוץ מאחות אחת שגרה כאן בנתניה.
אני בלימודים שלי,
אני בגיל...
1950 נדמה לי
נכנסתי לסמינר לרבנים באלג'יר.
לפני כן למדת בבית ספר יהודי
באלג'יר או בית ספר צרפתי?

צרפתי, צרפתי.
לא היו אחרי...
במשך המלחמה, באמצע המלחמה
מכיוון שהוצאו מבתי ספר
כל הילדים היהודים,
לפי חוק וישי,
זרקו את כל הילדים ואת
כל המורים גם כן היהודים,
זרקו אותם מבתי ספר.

ואז פתחו בית ספר יהודי באלג'יר.
כמו שפתחו באוראן וגם כן
בקונסטנטין, גם בבון
זה בית ספר "מיימוניד"
שהיה באלג'יר באמצע המלחמה,
אבל אני כבר הייתי בבון.
אבל היהודים כשלא
היו בתי ספר יהודים
 

00:13:30


אז למדנו בבתי ספר כלליים.
בבתי הספר האלה בוודאי ש...
באמצע המלחמה, ב-1941 זרקו
גירשו את כל התלמידים
היהודים וגם המורים,
המורים החליטו לפתוח בית
ספר יהודי שם באלג'יר למשל,

אבל באוראן היה אותו דבר,
בקונסטנטין, גם בבון והמשיכו
אבל אני אחרי המלחמה
כשחזרנו ב- 1950
אני החלטתי לפנות לרבנות.
אז אני נרשמתי שם באלג'יר,
היה סמינר לרבנים,

אחרי בר המצווה שלי
נכנסתי לשם כדי להיות רב.
ולמדתי שם ארבע שנים,
לא, חמש שנים,
השנה השישית זו הייתה שנת
הסיום לקבל תואר של רב,
ואז החלטתי, לפני כן,
שנה לפני בסוף השנה החמישית,
 

00:15:00


החלטתי להירשם באוניברסיטת אלג'יר,
ושם למדתי אנגלית,
ויצאתי כמורה לאנגלית משם.
אבל בשנה האחרונה לא
סיימתי את הלימודים ברבנות,
ומנהל הסמינר קרא
לי, והוא אמר לי,

אני שמעתי שאתה
נרשמת באוניברסיטה,
אמרתי לו, כן.
אבל זה לא מוצא חן בעיני,
היית צריך לבקש רשות
כדי לעשות את זה.
והוא אמר לי, תראה יש לך,
אני נותן לך שבוע לחשוב
אם אתה מחליט להמשיך בסמינר
או שאתה רוצה להמשיך באוניברסיטה.
אחרי שבוע אמרתי לו,

אני החלטתי להמשיך באוניברסיטה.
הוא אמר לי, מדוע?
אמרתי כי אני יש לי...
אני בקשר עם הסמינר,
עם הרבנות של פריז,
ושם כמעט כל התלמידים
לומדים באוניברסיטה,
נרשמים באוניברסיטה, זה...
זה דבר נוסף.
הוא אמר לי, אצלנו לא כך,
 

00:16:30


תחליט, או שאתה ממשיך
לרבנות או באוניברסיטה.
קודם כל אני מאוד
הייתי קשור לקהילה,
כי היה לי רב לפני שאני
נכנסתי לסמינר לרבנים,
היה לי רב בשם ליאון כהן סולל,
והוא הכניס בי את
כל התודעה הזאת ש...

קשר עם היהדות, קשר עם
הקהילה, לעסוק וכולי.
אז אני, למרות שאני
יצאתי מהסמינר לרבנים,
אני נשארתי קשור לנוער,
לנוער היהודי שם באלג'יר,
ואני עסקתי, למשל הייתי
המזכיר הכללי של בני עקיבא,

קודם כל באלג'יר,
אחר כך בכל אלג'יריה.
לכן הייתה לי הזדמנות
לנסוע הרבה מאוד
לאוראן, לקונסטנטין,
לבון ועוד כמה מקומות,
כדי להיות בקשר
להיות עם התנועה הזאת,
ונשארתי ככה עד שב-62', אחרי 62',
הייתי חייל עד 62',
 

00:18:00


וב-62' כאשר נתנו...
-עצמאות?
ממשלת צרפת החליטה
לתת עצמאות לאלג'יריה,
אני עברתי לצרפת, לפריז קודם כל,
אחר כך קיבלתי...
אני לימדתי בבית
ספר היהודי באלג'יר,

ובבית ספר רגיל היה יום
רביעי, היה חופשי.
לא למדנו בבתי ספר,
ככה זה היה בכל צרפת וגם באלג'יר.
אז ביום רביעי הלכנו
ללמוד בתלמוד תורה,
וללמוד עם רבנים גם ביום ראשון,
כי ביום ראשון זה יום סגור ל...
-לבתי ספר

לא רק בתי ספר,
זה יום כמו שבתון בצרפת.
אז ביום ראשון,
ביום ראשון כל היום
וגם ביום רביעי בבוקר
בשעות הבוקר הלכנו
לתלמוד תורה ללמוד.
אז הרב הזה הוא מאוד
התעסק עם הנוער,
והוא הכניס שצריכים לעזור
לנוער וליהדות ולקהילה,
 

00:19:30


וצריכים, כל אחד צריך להביא משהו,
לעשות משהו שהוא
יהיה חשוב לקהילה,
אז אני הלכתי בכיוון הזה.
ומאז, אני כאשר הייתי ציוני,
ציוני, מה זה ציוני,
קודם כל האימא שלי
הכניסה לנו לראש,
ירושלים עיר הקודש,
ארץ ישראל וזה,

כל ה... כל הדברים,
העקרונות האלה החשובים,
אז אני הלכתי בזה.
וגם כן, זה לא רק מיוחד למשפחה שלי,
כל היהודים באלג'יריה היו ציונים.
היה בכל עיר,
אפילו בכל כפר היה מקום

שנקרא אגף או מרכז הציונות.
מרכז ציוני של אלג'יר,
מרכז ציוני של בון.
זה ציונות של מדינת ישראל
או ציונות אהבת ציון?
אהבת ארץ ישראל.
אהבת ישראל זה היה עמוק בנו,
ותמיד אני רציתי לעלות ארצה,
ואפילו לפני שאני התגייסתי לצבא
 

00:21:00


שהייתי מגויס לצבא,
זה לא שאני החלטתי, זה חובה, כן,
אני רציתי לעלות ארצה,
ואפילו רציתי להמשיך
לימודים באוניברסיטה,
ויש לי עדיין התכתבות,
אני שלחתי מכתב
לאוניברסיטה העברית
כאן, רציתי להגיע לפה,
אבל מכיוון ששכר
הלימוד היה גבוה מאוד

ולא הייתה לי אפשרות
לשלם שכר לימוד פה,
אז אני המשכתי שם בצרפת.
לא רק שבצרפת זה חינם,
לימודים באוניברסיטה
חינם, עד היום,
וגם כן מכיוון שאבא שלי נפטר,
קיבלתי מלגה כדי,
כדי להמשיך לימודים וכדי
לא ללכת לעבוד.

כי זה אולי כאן בארץ זה
הרגל ככה שאנשים הולכים,
הסטודנטים עובדים כדי להתפרנס,
אבל כאן בצרפת קיבלנו המון כסף.
-מלגה. -כן, מלגה.
ומלגה שהיא לא רק שהיא הייתה
מספיקה לי כדי ללמוד,
להמשיך ללמוד ולחיות,
גם כן אני קניתי מכונית, מכונית קטנה.
 

00:22:30


אז אני מאוד רציתי
למסור משהו לנוער
היהודי שם בפריז.
למה העדפת את האוניברסיטה?
זה לא שהעדפתי, אני תמיד,
מאז שאני התחלתי ללמוד
בכיתה ז'-ח' בערך מה שבארץ,
מאז שאני התחלתי ללמוד
אנגלית אהבתי את השפה אז...

היה משהו במשפחה, מכיוון שאנחנו,
אנחנו, תמיד האימא שלי אמרה
לי, תמיד אמרה לנו,
תמיד, אנחנו ממוצא איטלקי.
זה חשוב מאוד לדעת מה
זה קהילת אלג'יריה.
אלג'יריה רובם,
רוב היהודים באו מספרד.

אבל הייתה מ-1800,
מהמאה ה-18 הייתה
היו הרבה יהודים מאיטליה
שבאו והשתקעו באלג'יריה
ועשו לרוב מסחר,
 

00:24:00


ואנחנו היינו ממוצא איטלקי,
לא ממוצא ספרדי.
אבל זה ככה הקהילה הייתה מורכבת
מכל מיני סוגים של יהודים.
בוודאי תושבים יהודים
שהיו הרבה מלפני הפלישה
של צרפת לאלג'יריה

ב-1830.
אבל היו גם כן תושבים מקומיים
היו הרבה הרבה הרבה ספרדים
שבאו מספרד ומפורטוגל,
בגירוש ספרד?
-גירוש ספרד, כן.
אבל גירוש ספרד לא
מה שחושבים תמיד,

1391 הגירוש הראשון,
אחר כך 1492,
אבל במשך כל הזמן הגיעו
ספרדים יהודים מספרד ומפורטוגל,
והגיעו לשם, באו לא רק יהודים,
באו גם כן גויים, הרבה גויים,
באלג'יריה זה...
 

00:25:30


אני חושב שאנשים דיברו צרפתית
אבל דיברו גם כן ספרדית,
הגויים ספרדית דיברו.
הערבים, אנחנו באלג'יריה
זה היה מנטליות מיוחדת,
למה, אני לא יודע אם זה...
ההיסטוריונים אומרים
שהייתה טעות מצרפת
שהיו הרבה ערבים

אבל הערבים והצרפתים
והאירופאים לא היו ביחד.
לא היינו ביחד, למשל בבתי ספר,
בתי ספר, היו בתי ספר
לאירופאים ובתי ספר לערבים.
מי הם היו היהודים, היו ממוצא
ספרדי, פורטוגלי או איטלקי.
אז אנחנו...

למשל האימא שלי נולדה בזרמט,
זרמטי זה זרמט, זה עיר באיטליה ו...
למרות שאני תמיד,
אני מכיר את המכון שלכם,
איך קוראים לו, בית התפוצות.
-בית התפוצות. -בית התפוצות.
אבל בבית התפוצות אני קראתי
כל מה שאתם כתבתם על...
 

00:27:00


כתבו על יהדות אלג'יריה,
בשבילם יהדות אלג'יריה הם
ערבים או מוסלמים או...
איך אומרים, שהתגיירו.
אבל זו טעות יסודית, למה?
נכון שהיו יהודים ממוצא אלג'ירי, נכון,

אבל זה לא יכול להיות שמיעוט,
יהודים היו מיעוט,
מיעוט לוקח את ה...
תופס את המקום...
-של המקומיים?
מקומיים כן, היו מקומיים,
הכרנו את המקומיים
לפי השמות שלהם.

שמואלי, אברהמי, זה... לקחו,
היה להם שם מקומי, קראו להם...
בן אדם נגיד
שמואל בן אברהם אברהמי,
או שמואלי,
זה מקומיים לפי השם,
אבל השמות כמו השם שלי דרמון,
דרמון לא יכול להיות שם...
 

00:28:30


שם ערבי או יש שם אחר
אני לא זוכר את השם הזה,
לא יכול להיות שדרמון זה שם
מקומי, לא יכול להיות.
ואני חיפשתי בוודאי,
עשיתי מחקר ומצאתי
שהשם דרמון זה היה
עיירה בצרפת בפרובנס,
פרובנס זה קרוב לגבול עם איטליה,

וב- 1100 בערך הם עברו את הגבול
והלכו לאיטליה, בליבורנו בעיקר,
ואחר כך התפזרו בכל ה...
כי הם היו סוחרים עשירים מאוד,
התעסקו בבגדים, בבדים,
בדנטל, ברקמה וכל הדברים האלה.

והתפזרו בכל אירופה,
עברו אפילו לאנגליה,
עברו לארצות הברית,
בכל מקום בעולם היו
אנשים יהודים בשם דרמון.
דרמון, דרמוני, כי באיטלקית
נותנים רבים לשמות פרטיים,
שמות משפחה.
דרמון, דרמוני.
 

00:30:00


דרמון, יש דרמון עם t בסוף,
דרמוני עם d בסוף, ו- e בסוף, דרמונה.
לפי הכתבים של הרבנים שלנו
יש דרמונה עם e בסוף.
אבל מכיוון שבצרפתית אין
דרמונה, אין e בסוף,
e לא מבטאים e סופית,

אז ה- e ירדה ונשאר דרמון.
אבל יש הרבה באלג'יריה,
הרבה אנשים בשם דרמון
עם d בסוף
או עם t בסוף.
זה תלוי באזור.
לא רק התעסקתי עם הנוער,
אני התחלתי לחקור
מכיוון שהלימודים
שלי מהאוניברסיטה

קירבו אותי לחקר
היהדות של אלג'יריה.
ואני חקרתי את הרבנים שבאו מספרד
במיוחד או מפורטוגל,
ואני חקרתי אותם, כתבתי ספרים.
מי למשל היו הרבנים שהגיעו לאלג'יריה?
הריב"ש, רבי יצחק בר ששת שהיה מברצלונה.
 

00:31:30


והרשב"ץ, רבי שמעון בן צמח דוראן,
דוראן, שהוא בא מפלמה דה מיורקה.
ורבי יהודה עייאש.
שם... אנחנו יודעים כאן בישראל,
אני מצאתי דבר שלא הכרתי באלג'יריה,

שישנם יהודים שמחליפים ש' ו- ס',
המרוקאים זה מוכר, אצל המרוקאים.
למה? כי רובם באים
מאזור ברצלונה בספרד,
שאני הייתי שם בספרד ומצאתי
שאנשים, אפילו הגויים,
כולם מחליפים ש' ו- ס'.
למשל במקום להגיד
שופר אומרים סופר,

במקום להגיד הסוכנות היהודית
הם אומרים השוכנות היהודית.
טוב, זה משהו נשמע לי
מוזר, כי אני חוקר שפות,
אני מצאתי, איך יכול להיות דבר כזה.
אבל יש, זה המקור שם מ...
אז אני חיפשתי ומצאתי
שאנשים הביאו איתם
לא רק מנהגים שלהם,
 

00:33:00


לא רק היהדות שלהם,
לא רק המנגינות שלהם,
לא רק נוסח התפילה שלהם,
הביאו גם כן את המבטא המיוחד.
ורשב"ץ כותב באחד הספרים
שלו את התשובות שלו,
בתשב"ץ, ספר התשבץ שהוא מאוד מוכר.
דרך אגב ספר התשב"ץ

לומדים אותו יותר אשכנזים
מאשר ספרדים, היום.
זה משהו מאוד מעניין.
והוא כותב שהשפה,
המבטא של יהודי אלג'יריה
כאשר הם הגיעו מספרד,
הם מצאו שהמבטא שלהם הוא יותר,

ההיגוי יותר נכון מההיגוי הרגיל של
של יהודים, יהודי ספרד או פורטוגל
או צרפת או אירופה.
למה? כי יודעים להבדיל
בין כמה אותיות,
קונסוננס שיש בשפה העברית,
והוא מדבר על זה, הוא אומר,
 

00:34:30


למרות שהם, לא ריב"ש,
לא רשב"ץ, רבי יהודה עייאש כן,
לא ידעו ערבית,
לא ידעו ערבית,
למדו את יודעת לאט ערבית,
כאשר הריב"ש נתמנה
רב ראשי ליהדות אלג'יריה,
הוא הגיע לאלג'יר ב- 1391,

והוא לא פגש,
לא הכיר את הרשב"ץ שם בספרד,
לא הכיר אותו,
הם נפגשו בפעם הראשונה
בערב תשעה באב בבית
כנסת אחד באלג'יר,
ואחד מצא את השני,
למרות שההבדל בין
הגילאים היה ששים,
הריב"ש היה מבוגר
ששים שנה מהרשב"ץ.

ונפגשו שם, התחילו לדבר ביניהם
ואחד מצא איך...
הם, איפה למדו,
מה מקור היהדות,
הידע היהודי של הרבנים האלה?
כולם למדו במקום אחד
שהיה סמינר לרבנים בז'ירונה.
ז'ירונה קצת רחוק מברצלונה,
 

00:36:00


ושמע, אני הלכתי לבקר שם,
יש קרש
קרש אחד יפה מעוטר וכולי
כל האנשים הגדולים שיצאו
מהסמינר לרבנים שם בז'ירונה.
גירונה, גירון.
הריב"ש רשום שם,
הרשב"ץ רשום שם,
גם כן בן נחמן, נחמנידס רשום שם.

הרמב"ן? -רמב"ן כן.
רמב"ן, לא רמב"ם אלא רמב"ן.
הם למדו שם.
ושם הרב שלהם זה היה הר"ן,
רבי...
הגירונדי,
הגירונדי, ככה קוראים לו.
טוב זהו, אז אני...

זה מאוד דיבר אלי כל
הסיפור של הרבנים האלה,
ואני התחלתי ללמוד אותם לבד.
באתי למדתי קצת בסמינר
לרבנים שם באלג'יר,
אבל היה לנו, המנהל של הסמינר
הוא היה דווקא פולני
אחד הרב פינגרהוט,
אברהם פינגרהוט,
 

00:37:30


והוא מאוד אהב, התאהב ב..
ביהדות אלג'יריה והרבנים שלנו.
והייתה לנו הרצאה שבועית
אחת על הרבנים האלה,
ומכיוון שהוא ישב בבית דין
בפריז, סליחה באלג'יר,
אז הוא הביא לנו כתלמידים
שצריכים להיות רבנים,

הוא לימד אותנו,
הוא הביא כל פעם,
כל שבוע שאלה אחת
שנשאלה בבית דין.
כדי לתרגל אותנו, כדי ל...
מאוד אהבתי את זה שהעבר הזה
למרות שהמוציא שלי לא ספרדי,
לא מספרד, אלא מאיטליה,

אבל מה זה יהדות איטליה?
-זה גם יהדות ספרד.
כן מספרד, בעיקר כן באו מספרד,
ושמרו על...
זה תלוי באיזה מקום.
למשל ברומא בבית
הכנסת הגדול היה לצד,
עד היום, לצד... זה
בית כנסת קטן, שטיבל כזה,
ושם היו מתפללים היהודים
 

00:39:00


שבאו מספרד ומפורטוגל.
בבית כנסת הגדול שנמצא היום זה...
התפללו יהודי רומא.
יהודי רומא עם נוסח מיוחד שלהם וכולי.
ובליבורנו, בליבורנו זה היה
הרב יהודי ספרד או פורטוגל,
פורטוגל.

זה נקרא עד היום זה נקרא
הקהילה הפורטוגלית של איטליה.
ואני מצאתי קרבה.
בני עקיבא,
בני עקיבא לרוב לימדנו,
קודם כל היה,
לפני היו שליחים
מישראל שם באלג'יר,
ועד כאשר המצב היה מסוכן, כן,
השליחים הפסיקו,

הסוכנות הפסיקה לשלוח
שליחים באלג'יריה.
אבל אני בקשר עם כמה מהם
שנמצאים בארץ כאן עכשיו.
וכאשר הפסיקו הם ביקשו,
הסוכנות היהודית, הנוער הדתי אז
ביקשו ממני להמשיך את
העבודה למרות שאין שליחים
 

00:40:30


שאני עשיתי, הייתי בתפקיד
של שליח שם בלי כסף.
הם הציעו לי כסף,
לא רציתי לקבל,
לא הייתי צריך כסף,
ורק שילמו למשל בנסיעות שלי.
טוב.
אבל אני עוד המשכתי...
מה זה היה בני עקיבא,
בני עקיבא זה כמו כאן בארץ,
לימודי יהדות,

יהדות, לימודי ארץ
ישראל, אבות האומה,
ובניית הארץ,
חשיבות מיוחדת לירושלים
עיר הקודש וכולי.
אז אני עם ספרים ששלחו לי,
היה רב אחד בפריז בשם פול רויטמן

שהוא היה ראש המדור
הדתי בצרפת בפריז
וגם באלג'יריה,
זה היה ככה, יהדות,
המדור דתי לצרפת ולאלג'יריה,
והוא מסר לי את כל
החומר שאני רציתי.
כולם חשבו לעלות לארץ אבל
 

00:42:00


מכיוון שצריכים להבין טוב,
לא מספיק מבינים כאן בארץ
את המצב של יהודי צרפת.
גם את יהודי אלג'יריה זה אותו דבר.
אנשים אמידים עם פרנסה טובה,
עם משפחות, משפחה, הם...
לעלות ארצה זה כאילו הרפתקה.

הרפתקה, לא יודעים לאן
הולכים ומה יקרה וכולי.
חוץ מזה שהרבה יהודים
באלג'יריה קפצו ובאו לארץ
ויש כאלה שאיבדו את
כל הכסף שלהם כאן,
כי לא ידעו את המנטליות של הארץ,
ולא...
וגם כן מספר אנשים כאן בארץ

ידעו איך לסדר אותם,
אז איבדו וחזרו או
לאלג'יריה או חזרו לצרפת.
אבל ב- 1962 כאשר
הייתה הגירה המונית,
כל אלג'יריה התרוקנה מהאירופאים,
כולם עברו לצרפת,
גם יהודים עברו לצרפת,
אבל זה היה ב...
 

00:43:30


היה מעבר מחויב כדי להגיע לארץ.
היום יש הרבה יהודי אלג'יריה בישראל,
וכולם מצאו מקומת טובים מאוד,
כמו שהיה מאמר של
היסטוריון כאן בארץ
לפני עשרים שנה שהוא כתב,
יהדות אלג'יריה זה דוגמא

להשתקעות במקום בשקט,
בלי לעשות בעיות.
יהודי אלג'יריה יש
להם מנטליות כזאת
שרוצים להסתדר לבד,
לא רוצים שום דבר,
לא רוצים, לא כסף מפה, כסף משם,
לא "ויטמין P" משהו כזה,
לא רוצים שום דבר, אני רוצה...
למשל כשאני ב- 62',

אני עזבתי את אלג'יר
כאשר עזבתי את ה...
שוחררתי מהצבא,
חזרתי לפריז כי כל
המשפחה שלי הייתה שם.
ומיד מצאתי מקום עבודה בשטרסבורג,
כי הייתי מורה לאנגלית
ולעברית דרך אגב, בשטרסבורג.
ואני נשארתי שם ארבע חמש שנים,
 

00:45:00


ב- 70' החלטתי לעלות ארצה.
כאשר אני הייתי מספיק מסודר נגיד,
והתחתנתי כאן בארץ
עם בחורה שאני הכרתי בבני עקיבא
בלונדון, היינו באנגליה
במחנה בני עקיבא
בלונדון, הכרתי אותה,
ומצאתי אותה כאן כאשר באתי...
חבר אחד,
חבר שלי מבני עקיבא גם כן,

הוא היה כאן,
הוא אמר לי,
תבוא, אני מזמין אותך לבוא לחופש,
חופשה ביולי אוגוסט,
חודשיים הייתי כאן.
והוא התחתן עם בחורה,
בחורה מתוניס,
והוא אמר לי, לאשתי יש אחות

שאולי אתה מכיר אותה, אני לא יודע,
אבל תבוא ותראה.
אני באמת באתי לפה,
ואני מצאתי אותה,
מי שאני הכרתי שם במחנה
בבני עקיבא בלונדון,
ליד לונדון, וזהו...
אז אני התחתנתי פה בנתניה,
אמרת ששירת בצבא הצרפתי. -כן.
 

00:46:30


כל היהודים גויסו ל...?
-חייבים.
כל אזרח צרפתי היה חייב אז,
היום שירות צבאי הוא לא
חובה, היום,
אבל אז בגיל שמונה עשרה
כל צרפתי חייב להתגייס לצבא.
הקושי היחידי שהיה לי,
זה היה איך אוכלים כשר,

איך הכשרות תהיה שם בצבא.
אז יש חוק בצרפת שאומר,
כל מי שהוא לא יכול לאכול
הוא יכול לבקש החזר כסף
ולקנות את מה ש...
את האוכל שהוא רוצה.
אז אני מיד גויסתי וביקשתי,
רק החודשיים הראשונים

שהיו תמרונים הייתי חייב.
הייתי בחיל האוויר,
וזה היה קצת קשה אבל קיבלתי כסף,
או נתנו לי אפשרות כזאת,
כי כאשר אני נרשמתי
בצבא בגיל שמונה עשרה,
אני לא נכנסתי בגיל שמונה עשרה
לצבא, למה?
כי אני הייתי סטודנט באוניברסיטה,
 

00:48:00


וסטודנט יכול לדחות את הגיוס שלו
שנתיים שלוש לפי הצורך,
אז אני נרשמתי שם בפנקס
של הצבא כתלמיד רב,
בסמינר לרבנים.
אז ידעו שאני רב.
חוץ מזה הרב הצבאי הראשי

שהוא הכיר אותי,
הוא גם כן מאלג'יר,
הוא אמר לי, תראה אני יש לי
מקום, יש לנו רבנים
לחיל הרגלים, לחיל זה, חיל הים...
אין לנו לחיל האוויר.
מכיוון שאתה נמצא בחיל האוויר
אתה רוצה להיות רב, בבקשה.

הייתי כמו מלך,
אז הייתה לי מכונית, נהג,
אסור היה לי לנהוג
עם מכונית של הצבא,
אבל היה נהג מהצבא שנתנו לי.
אז אני הייתי כל יום
במשרדים של הצבא,
שם סידרתי את זה
 

00:49:30


תחת ההוראות של הרב הראשי הצבאי,
ואני עשיתי... ביקרתי בכל מחנות הצבא,
והלכתי לבדוק אחרי היהודים,
לשמוע מה הצרכים שלהם.
בחגים הבאנו להם אוכל,

בפסח בוודאי היה קרטון אחד
עם מצות ויין וכל צרכי...
מה שאנחנו יכולנו לעשות.
ובמיוחד כאשר יהודי,
חייל יהודי נפצע,
הלכנו לבקר אותו בבית חולים,
היה בית חולים צבאי באלג'יר,
וכאשר מישהו נפטר

אנחנו סידרנו את ההלוויות וכולי,
לרוב העברנו את הגופות לצרפת,
כי רובם היו יהודים מצרפת.
אז אנחנו החזרנו את הגופות לשם
וסידרנו מה שיכלנו לעשות, וזהו.
בזמן העצמאות להגיד
את האמת זה היה קשה,
אני למשל שלוש
פעמים ניצלתי ממוות.
 

00:51:00


אני פעם...
כי אני המשכתי לגור בדירה שלנו
בצד אחד של אלג'יר,
והמשרד של הרבנות הצבאית
הייתה בקצה השני של אלג'יר,
אני הייתי, כל יום הייתי
צריך ללכת ברגל כשעה,

כשעה, ועברתי באזור
שרובם היו ערבים.
אני פעם הלכתי לשם,
זה היה שבת,
אני זוכר את זה,
שבת אחר הצהריים,
הלכתי למשרד שלי ופתאום הגעתי
ל- Place du Gouvernement,
זה היה אזור ככר
הממשלה, כך קראו לזה,

ופתאום אני שמעתי יריות,
יריות בכל מקום,
אני נפלתי,
נפלתי על הקרקע, על הרצפה,
וחיכיתי שזה ימשיך,
אחרי שנפסקו היריות אני קמתי
ראיתי מסביבי הרבה
אנשים מלאי דם והרוגים,
ואני לא היה לי כלום.
 

00:52:30


קמתי והמשכתי ללכת,
הייתי אז במדים של הצבא,
אבל במדי הצבא עם סמל של הרבנות.
ככה שאני, ערבים ידעו גם כן
הוא רב, זה לא סתם חייל.
זו פעם אחת, פעם שניה הייתי

הייתי מלמד בבית ספר יהודי
"מיימוניד" שבאלג'יר,
למרות שהייתי חייל,
לימדתי אותם גם אנגלית וגם עברית,
עברית למדתי,
דרך אגב זה מאוד מעניין,
עברית, חוץ מהלימודים שלי למדתי עברית,
אבל היה שליח מהסוכנות
שהיה מקבל כמעט כל יום או כל שבוע

מדי פעם קיבל מעריב וגם הצופה,
אז, העיתון דאז, הוא קיבל,
אז הוא קרא את זה ואחר כך הוא נתן לי,
וככה לאט לאט אני למדתי עברית
והסתדרתי עם העברית שלי.
אז אני לימדתי עברית וגם
אנגלית שם בבית הספר הזה
ויום אחד הייתה הפסקה בשעה עשר
 

00:54:00


הפסקה של עשר דקות,
וחיכינו, היה צלצול,
חיכינו לתלמידים ואין תלמידים.
איפה התלמידים?
אז אנחנו, אני יצאתי וכמה מורים
יצאנו לחפש את התלמידים בסביבה,
וראינו ששם אולי חמישים מטר
מאה מטר מבית הספר,

היה הרוג אחד, מוסלמי ערבי הרוג,
כנראה שזה היה חיי יום יום שם,
והתלמידים היו מסביב, מסביבו,
והיו כאילו רוקדים,
אז אני...
אני זה עשה לי משהו, רושם,
איך יכול להיות ש...
אז אני אמרתי לתלמידים,
תחזרו לבית ספר,

חזרו, אני הסברתי להם
שזה לא יפה לעשות כך,
ובכל זאת זה הרוג, ואתם עשיתם...
אז באותו מקום,
אחרי שאני יצאתי משם,
אני הלכתי שוב לראות אם
ההרוג הזה היה נמצא עדיין,
ועוד פעם יריות באוויר...
וואו אני אומר מה קרה...
אז אני נפלתי על הקרקע
ולא קרה לי כלום,
 

00:55:30


ונפסק, אני חזרתי לבית ספר
והמשכתי ללמד.
זו פעם שניה.
פעם שלישית גם כן
היה איפה שאני גרתי,
באזור, ברובע שאני גרתי,
היה...
היו אנשים שעברו
כולם כנראה צרפתים,

כולם עברו בשירה,
ברעש כזה, בהמונים,
ואני הסתכלתי מהחלון,
פתחתי את החלון, הסתכלתי,
ופתאום היו יריות,
וכל האזור, כל הבתים קיבלו
אימפקט של הכדורים,
ואני לא יכולתי,

לא הספקתי לסגור את החלונות,
אפילו אם הייתי סוגר חלונות, כדורים...
כדור אחד היה פוגע בי...
אבל אני נפלתי על הרצפה זה היה...
היה מעקה כזה שהוא הגן עלי.
וזה שלוש הפעמים האלה
שאני ניצלתי ממוות.
טוב, אבל זה היה מחיר של...
 

00:57:00


של כל התקופה הזאת, לא היה קל,
לא היה קל.
הרב הראשי הצבאי ועוד רב צבאי
שגויס מצרפת, הוא היה משטרסבורג,
בשם ז'קו גרינוולד, עכשיו הוא גר
כאן בארץ בירושלים ואני,
הלכנו שלושתנו עם
מכונת ירייה ביד,

עברנו, הרב הראשי ידע
בדיוק איפה נמצא בכל כפר
איפה היה בית כנסת,
כל היהודים, זה בין 60', 1960 ו- 1962
כמעט כל היהודים עזבו.
אז נשארו עשירים מעטים שהיה להם

דירות, בניינים, עסקים,
אנשים עם עסקים.
אז כמעט כולם באו,
ידעו שאנחנו היחידים שנשארים שם.
היהודים היחידים. -כן, היהודים.
נתנו לנו, הם נתנו לנו את
המפתחות של הדירות שלהם,
 

00:58:30


או את ה... יש כאלה שהביאו
קרטונים של ספרים,
תעשו מה שאתם רוצים וזה...
כאשר זה היה ספרי
קודש שמנו את זה בצד,
היה מרכז היהודי התרבותי
באלג'יר, אולם גדול מאוד,
אז הבאנו את הקרטונים האלה לשם.

אבל שאר הספרים, מה עשינו, זרקנו,
זרקנו אותם,
לא ידענו מה לעשות איתם.
יש כאלה אפילו,
אני זוכר שמישהו בא ואמר
"הנה המפתח של הווילה שלי",
שם יש הרבה דברים
יפים טובים וכולי,
"קחו מה שאתם רוצים,
אפילו קחו את המקום".
מה היינו יכולים
לעשות עם המקום הזה.

השארנו את המפתחות
באיזה צד שם במשרד
של הצבא וזהו.
אז זה היה קשה.
קשה, קודם כל לא היו הרבה יהודים,
לא נשארים, ויש כאלה שנפטרו.
מי היה יכול להביא אותם לקבורה? אנחנו.
אנחנו לא רק עסקנו בחיילים,
עסקנו גם כן ביהודים שנשארו.
 

01:00:00


זוכר שהיה רב אחד שהוא היה,
הוא היה יותר מרב אחד,
הוא היה יושב בבית
דין, שהוא נפטר,
ואנחנו היינו צריכים לטפל
בו, להעביר אותו לקבורה.
הבאנו אותו לבית הקברות שם,
הרב הראשי ידע איך
לעשות רחיצה של הנפטר,
והוא לימד אותנו גם כן
איך לעשות את זה ועשינו.

וקברנו אותו.
זה מעניין הרב הזה בשם שמול,
פעם הייתי בפריז,
לא מזמן הייתי בפריז,
ובחורה אחת באה אלי ואמרה לי
"אתה היית בין האחרונים
שהיו באלג'יר אחרי המלחמה?"
אני אומר "כן".
אז היא אמרה לי

"אני כתבתי ספר,
הסבא שלי הוא היה הרב הזה".
והיא בכלל לא יהודייה יותר,
היא התחתנה עם גוי
וזה, יש לה שם אחר.
אבל היא כתבה על הסבא
שלה שהוא היה רב,
היא כתבה ספר,
היא נתנה לי את הספר.
ואני אמרתי לה שאני
טיפלתי בקבורתו,
 

01:01:30


והיה עם הרב הראשי
והרב השני שהיה איתי,
הבאנו וקברנו אותו.
הרב הראשי היה אברהם שוקרון.
אברהם שוקרון שהוא נפטר
לפני שנה כאן ברעננה.
והוא היה נחמד מאוד
האיש, מאוד נחמד,
והוא הציע לי את העבודה הזאת, כן.
אלף חמש מאות ספרי תורה.

ואנחנו הבאנו את זה
לבית כנסת באלג'יר,
איפה, ב"לה רו סופרן",
סופרן זה שם מוכר מאוד,
ושם היה אולם ענק
ששמו את כל המצות של פסח
כאשר הגיעו לתקופת פסח,
ואנחנו שמנו בדים על הרצפה,
ושמנו אותם ככה...

ולאן הם הגיעו בסוף?
אז הרב הראשי של בון
רבי נחמים נהורי,
שהוא היה אב בית דין באלג'יריה
והיה אב בית דין אחר כך בפריז,
הוא ב-1962-1963 כנראה,
שנה לאחר מכן הוא אמר
 

01:03:00


אני לוקח, אתם הבאתם את
ספרי התורה האלה,
אנחנו ניקח אותם
ונעביר אותם לפריז,
ונפזר אותם בכל אזור,
כל בית כנסת שצריך
אנחנו ניתן להם.
ויש כמה ספרי תורה שהגיעו לארץ גם כן,
איך זה?
פתאום הופיעו ישראלים שם באלג'יר,

למה, מה הם עשו שם, אני לא יודע,
יש כאלה שהיו מהמוסד,
כן, ואמרו לי אני
חוזר עוד מעט לארץ,
אם יש לכם ספרי...
ידוע לי שיש לכם ספרי תורה,
אני רוצה להביא ספר תורה אחד פה...
לבית כנסת שלי שם...
נתנו.
אז אני זוכר ארבעה חמישה
ספרי תורה שאני נתתי.הישראלי הזה הוא היה על
אופניים, רכב על אופניים
שם, קשר את זה מאחורי
האופניים והלך.
לאן הוא הלך,
אפילו את השם שלו אני לא יודע.
מאה חמישים אלף יהודים
מאלג'יריה הגיעו לצרפת,
והתפזרו בכל מיני מקומות בצרפת.
יש כאלה שהסתדרו בבתי
הכנסיות הקיימים,
יש כאלה שפתחו בתי כנסת,

01:04:30

והם ביקשו מפריז מהקונסיסטואר,
איגוד הקהילות ספרי תורה,
אז הם שלחו.
אבל מה שמעניין,
אני ראיתי בבתי כנסת
דברי יודאיקה כל כך יפים,
אבל הרב הראשי אמר,
אסור לכם לנגוע,
לא לגעת כלום, לא לעשות כלום.
אני לקחתי כמה, גנבתי...
גנבתי כמה דברים,

פריטים שאני צריך להעביר
את זה למוזיאון וולפסון,
אמרתי, הזכרתי לכם את זה. -כן.
-דברים מאוד יפים.
עזיבה המונית לא...
אי אפשר להגיד
מסודרת או לא מסודרת,
אבל עזיבה, כי היה,
פעל באלג'יר בתקופה, כמעט בסוף
קרוב ל- 1962 OAS,(הארגון הצבאי החשאי)
Organisation de l'armée secrète
אלה היו צרפתים שהתנגדו
לעצמאות אלג'יריה,
ועשו את הכל כדי לעצור
את העזיבה של הצרפתים.
עשו את הכל, אפילו הרגו
אנשים, לא רק יהודים,
כמה יהודים אני מכיר אותם,
כמה הכרתי אותם,

01:06:00

שנהרגו מכיוון שחשבו,
אמרו "אני עוזב".
אז הארגון הזה עשה,
הם היו קיצוניים,
ממש קיצוניים ימניים קיצוניים
שעשו טבח בערבים וגם באירופאים,
וגם ביהודים.

אני השתחררתי מהצבא
באוקטובר 1962,
אחרי העצמאות,
אחרי עצמאות אלג'יריה,
ואני עברתי, שאלו אותי בצבא
לאן אתה רוצה להשתחרר,
אמרתי, אני רוצה איפה
שכל המשפחה שלי בפריז.
אז הלכתי לשם, פריז,החבר שלי שהוא היה רב צבאי
גם כן, ז'קו גרינוולד,
שהוא היה יחד איתי בצבא,
הוא היה רב גם כן,
רב וגם רב צבאי.
והוא היה גר בשטרסבורג,
והוא אמר לי, תראה בשטרסבורג
יש בית ספר יהודי מאוד חשוב,
אני בקשר איתם,
אם אתה רוצה אני אדאג
לך למקום עבודה שם.
אמרתי בבקשה.

01:07:30

אז הוא יחד עם הפרופסור אנדרה נהר
שהוא היה מאוד מוכר,
פילוסוף יהודי מאוד
מוכר שהיה בשטרסבורג,
הוא סידר לי מקום עבודה.
אחרי, בראשון לספטמבר,
אני השתחררתי באוקטובר,
באוקטובר, כן זה היה...
אני הגעתי לשטרסבורג
אחרי תחילת שנת הלימודים,

ומיד עבדתי שם כמורה
לאנגלית וכמורה לעברית.
ולפי התעודות שלי הייתי,
הייתי יכול, מוכשר ללמד
גם אנגלית וגם עברית,
לפי התעודות שלי, כי אני למדתי,
עברתי תעודה באלג'יר,
באוניברסיטת אלג'יר על יהדות,
יהדות ועברית.השוואה בין שפות שמיות.
אני עשיתי תעודה כזאת,
וזה נתן לי את הרשות ללמד עברית,
וקיבלתי גם כן,
הייתי בשטרסבורג מורה,
למרות שזה היה בית ספר יהודי
קיבלתי את השכר שלי דרך הממשלה.
ואני מאוד נהניתי,

01:09:00

הייתי חמש שנים שם בשטרסבורג,
לאחר מכן עברתי שנה אחת לפריז,
לימדתי שם בפריז
בבית ספר לא יהודי,
ואחר כך עליתי ארצה.
תמיד היה לי...
אני חניך בני עקיבא
אני הייתי מזכיר כללי
של בני עקיבא באלג'יריה,
בשטרסבורג, כאשר בשטרסבורג
הייתי גם כן

המזכיר של מזרח צרפת,
כל אזור אלזס,
שטרסבורג, מולוז, קולמר,
שם היו תנועות נוער
ותנועת בני עקיבא,
ואני המשכתי גם כן
יחד עם ההוראה שלי
הייתי גם כן מדריך בני עקיבא.אני תמיד רציתי,
אני ביקרתי ב- 1952,
ביקרתי בארץ,
והייתי, בסוכנות היהודית
נתנו לי את האפשרות,
הייתה נסיעה של סטודנטים
מאירופה, מצרפת ומאלג'יריה,
ואמרו לי, אנחנו צריכים מדריך,

01:10:30

אם אתה רוצה,
אנחנו ניתן לך את ההזדמנות
להיות מדריך בנסיעה הזאת,
אני אמרתי, בבקשה למה לא.
בשבילי זה היה חינם ו...
אני הסתובבתי בכל הארץ
וראיתי את ירושלים,
זה עשה רושם עלי,
אני אמרתי, אם אני צריך
לעזוב את צרפת,  זה רק פה.
ומאז אני פה.
איך הגעת לירושלים?
-איך הגעתי...

ההתחלה שלי הייתה קצת קשה,
כי כאן כאשר הגעתי לירושלים,
לפני שאני הגעתי לירושלים
הכרתי יהודי מאוד יקר מצרפת,
משטרסבורג היה גם כן,
יעקב קון,
קון, כהן. כן?
הוא היה עובד בעלית הנוער פה,והוא אמר לי,
תראה יש בית ספר גימנסיה
בית ספר...
בית ספר לצרפתים,
אם אתה רוצה,
יש לי מקום בשבילך ללמד אנגלית,
אם אתה רוצה.
והוא אמר לי, חוץ מזה יש לי חבר
שהוא מנהל בית ספר בירושלים,

01:12:00

והוא אמר לי שאולי יהיה לו
מקום ללמד אנגלית גם כן,
כי יש לו מורה שעוזב.
אני אמרתי, אני מוכן.
הוא סידר לי את הכל.
אני הגעתי לכאן,
אני בסוף שנת הלימודים בצרפת
כתבתי מכתב שאני מתפטר,
וזאת טעות שעשיתי.
למדתי, אני הפסקתי באותו מקום,
הפסדתי את כל הזכויות
שלי שם בצרפת.

טוב, אבל הגעתי לפה יחד עם
אשתי ועם שני הילדים שלי.
והגעתי לנתניה כי ההורים
של אשתי גרו בנתניה,
בינתיים, ולמחרת באתי לירושלים
לפגוש את המנהל
של הגימנסיה הזאת,
של בית ספר התיכון הזה, בהימלפרב.בדיוק, בהימלפרב.
אז אני מגיע לשם,
אני מחכה שהמנהל יקבל
אותי והוא אומר לי,
אהה אתה דרמון שמעון,
כן, כן, אבל אתה יודע
היה לי מורה שהיה צריך לעזוב
אבל בסוף הוא אמר
לי שהוא לא עוזב,
אז אני מצטער,
אין לי מקום לתת לך.
אני אמרתי לו תראה, איך,
אני קיבלתי מכתב ממך,

01:13:30

הנה המכתב שלך שכתבת לי
שאתה יש לך משרה בשבילי.
אני עזבתי את צרפת, עזבתי את הכל,
יש לי משפחה, איך אני אעבוד?
איך אני אפרנס את המשפחה שלי?
הוא אמר לי, מה זה...
הוא אמר לי,
"מה שאני כתבתי לך, המכתב הזה"
"זה חתום בפני נוטריון?"
ככה הוא אמר לי,

זה נוטריון שהוא מאפשר
לך איזה מקום עבודה?
נוטריוני, ככה הוא אמר,
נוטריון... זהו.
אמרתי טוב,
בשנה הראשונה בארץ הייתה לי
כאן חצי משרה בבית הנוער,
שם בעליית הנוער,
בגימנסיה הצרפתית,
לימדתי אנגלית שם.
וזה לא היה מספיק
כדי לקיים משפחה,אז אני לקחתי שיעורים בערבים,
שיעורים לצרפתית למבוגרים
כאן, והסתדרתי נגיד.
אבל אחר כך לא מצא חן בעיני,
אחרי השנה הראשונה
לא יכולתי להתקיים,
חזרתי לצרפת.
ואז אני חזרתי ולימדתי
שם, מיד מצאתי עבודה,

01:15:00

כי היו לי תעודות
והכירו בתעודות שלי
ובכל העבר שלי שם.
זה היה בסדר,
וחזרתי אחר כך,
כי אני אמרתי,
אני חייב להשתקע בארץ.
עליתי סופית בשנת 1970.
ובפעם הראשונה?
-בפעם הראשונה ב- 65' באתי לכאן,

בין 65'-66' לא מצאתי עבודה,
חזרתי לצרפת ולימדתי שם בפריז,
ואחר כך ב- 70' הסתדרתי סופית
ובאתי לכאן והייתי מאוד מרוצה.
כשאני הגעתי לפה מצאתי
עבודה מאוד חשובה,בתיכון "חורב", בית ספר "חורב",
כאן בירושלים,
והמורה לאנגלית שלהם נפטר
אחרי תחילת שנת הלימודים,
ואני כתבתי בוודאי בכל
מקום, בכל התיכונים
כתבתי שאני מחפש עבודה,
וצירפתי את התעודות שלי,

01:16:30

והם טלפנו אלי שיש מקום
להיות בתיכון "חורב".
בבית ספר תיכון,
איך אומרים את זה,
באולפנה, בישיבה?
-בישיבה תיכונית.
בישיבה תיכונית,
נכנסתי לשם ונשארתי עד הפרישה.
זה היה מאוד מעניין אותי,
מאוד אהבתי את המקום,

מיד אני זיהיתי את
עצמי כשייך למקום הזה,
זה היה מאוד חשוב.
הם אהבו את העבודה שלי
ואני אהבתי את המקום וזהו.
מיד כאשר אני הגעתי אפילו ב- 65',
אבל אמרתי טוב, לא מצאתי עבודה,
זה נגיד...
הבנתי שהתחלות קשות בארץ,
ולקחתי את זה כנתון.וכשאני חזרתי מיד ב-
70' מצאתי את המקום שלי,
אז אני מאוד אהבתי את
ישיבה תיכונית "חורב",
גם כן אני המשכתי ללמד שם
בבית הספר התיכון
הצרפתי של עליית הנוער,
אז הייתי במקביל...
-שניהם
משרה שלמה בישיבת "חורב"

01:18:00

וחצי משרה שם,
הסתדרתי מאוד מאוד ואני...
אני הייתי מאושר,
למרות שאני הרווחתי כאן
בכסף, בערך של כסף,
חצי ממה שאני הרווחתי בצרפת,
אבל הייתי מאוד
מרוצה להיות כאן ו...
ואשתי הייתה מורה גם כן,
אנחנו הסתדרנו יפה, יפה מאוד,
גידלנו ילדים יפה,
הם היו מרוצים,

יש לי בת אחת שמלמדת ספורט
בבית ספר "ליד האוניברסיטה",
בתיכון "ליד האוניברסיטה".
הבן שלי הוא חזן בפריז בבית
הכנסת הפורטוגזי בפריז.
הוא היה בהתחלה בבית
כנסת האלג'יראי שבפריז,
ואחרי זמן מה הציעו
לו עבודה אחרת,אבל זה מאוד קרוב,
פורטוגזי זה היה הנוסח שלנו כל הזמן,
אז הוא הסתדר טוב,
מסתדר טוב והוא מרוצה מאוד.
אני רוצה להגיד לכולם, לישראלים במיוחד,
שאנחנו ממוצא אלג'יראי,
אבל התרבות שלנו
והמנטליות שלנו
היא מנטליות צרפתית.

01:19:30

ואנחנו יש לנו השקפת עולם בחיים שאנחנו,
כדי שאנשים אחרים
יהיו מסודרים אתנו,
אנחנו צריכים להיות
מסודרים כלפי אחרים.
כאן בארץ, ארץ ישראל זו הארץ שלנו.
אנחנו צריכים לעשות את
הכל, ורוב היהודים

יהודים ממוצא אלג'יראי,
הם הגיעו לכאן כדי
להשתקע ולחיות כישראלים.
אנחנו ישראלים.
למרות שאני במשפחה שלי,
אנחנו מדברים צרפתית,
עם אשתי, עם הילדים
מדברים צרפתית, אבל
בתודעה שלנו אנחנו ישראלים יהודים
כמו שהכיפות סרוגות שלנו,ואנחנו אוהבים מאוד את הארץ הזאת,
אנחנו משתלבים יפה,
כמו שההיסטוריונים קבעו
שזו עדה, אם אפשר להגיד
את זה שאנחנו עדה,
זו עדה שיודעת להשתלב
יפה ואוהבת את המקום.
אנחנו, ככה זה.
ככה, אבל בלי,

01:21:00

בלי לעזוב את המנהגים שלנו,
בלי לעזוב את נוסח התפילה שלנו,
ולדעת שאנחנו צאצאי רבנים גדולים,
אנשים גדולים, לא רק רבנים,
אנשים גדולים שכתבו
הרבה דברים עשירים מאוד,
ולאט לאט מגלים כאן בארץ
את כל ה...
-את העושר הזה?

כל ה... איך אומרים,
המקור הזה העשיר
וההיסטורי העשיר הזה,
ואנחנו רוצים, אני אחד
מהם, שאני מאוד גאה
שיש הרבה אנשים מכל העולם,
מכל צרפת, מכל ישראל
שמטלפנים אלי כדי
לדייק על מנהג מסוים,או על נוסח מסוים או
על מנגינה מסוימת.
הילדים או הנכדים
שנולדים כאן בארץ
יודעים פחות ופחות צרפתית.
הם ביקשו מאתנו
שיהיה משהו בעברית.
אז אני כתבתי כמה
ספרים, הכל בצרפתית,
אבל אני ממשיך לכתוב ולפרסם

01:22:00

הרבה דברים, הרבה מאמרים גם כן
על יהדות אלג'יריה,
אנחנו לא אלג'יראים, זה מאוד,
זה דיוק מאוד חשוב,
אנחנו ממוצא אלג'ירי
אבל לא אלג'יראים.
אלג'יראים היום זה ערבים.
אנחנו אין בינינו שום קשר,
ואני לא רוצה לחזור
לאלג'יריה אפילו לבקר,

אפילו אם הקברים של הרבנים
שלנו נמצאים שם באלג'יר,
אני לא רוצה, לא רוצה.
הרגליים שלי לא מסכימות
לדרוך על אדמת נכר כזאת.
אפילו יש לי חברים
שנוסעים עכשיו למרוקו,
בשביל מה, אני לא
רוצה, לא למרוקו,

לא מצרים, לא אלג'יריה,
לא תוניסיה, שום דבר,
אנחנו כאן. אם אני יוצא מארץ ישראל
אני יוצא לצרפת ששם כל
המשפחה עדיין נמצאת שם. זהו.
תודה רבה שמעון.
-אין בעד מה.

שמעון דרמון

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
01:16:08
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
אלג'יר
,
אלג'יריה
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

קוראים לי שמעון דרמון
דרמון זה שם המשפחה.
נולדתי בעיר הבירה אלג'יר.
אני במשפחה של ארבעה ילדים,
ואבא שלי היה עיתונאי
באלג'יריה באלג'יר,
אחר כך הוא עבר לבון.

בון, היו שלושה אזורים
ב- départements (מחוזות)
בצרפתית באלג'יריה,
המחוז של אלג'יר,
של אוראן ושל קונסטנטין.
אבא שלי שנולד במחוז של קונסטנטין
הוא במשך מלחמת העולם השנייה

אלג'יריה...
אלג'יר הפכה להיות
עיר הבירה של צרפת
מכיוון שבצרפת פריז היה...
הגרמנים שלטו שם והגנרל דה-גול
הוא ברח משם ועבר ללונדון,
 


אבל הוא קבע שאלג'יר תהיה
עיר הבירה של צרפת החופשית.
אז אנחנו במשך כל המלחמה
כל יום הגרמנים פוצצו את העיר,
הנמל של אלג'יר,
ואנחנו סבלנו מאוד.
אתה יליד איזו שנה?

סוף אוקטובר 1935.
אז אני הייתי...
-אתה אומר שאבא היה עיתונאי -כן. -ואימא?
האימא שלי לא עבדה, היא הייתה,
היא עבדה בבית תפרה, תופרת.
באמצע המלחמה, אני חושב ב-1941

אבא החליט שאנחנו נעזוב את
אלג'יר כי אז היה מאוד מסוכן,
כי ראינו הרבה בניינים שקרסו,
ובגלל ההפגזות של הגרמנים,
אז עברנו לבון.
בון זו עיר נמל גם
כן באזור קונסטנטין.
ושם זה היה אותו דבר,
 


כי הגרמנים הבינו שרב האנשים
רב התושבים הלכו עברו לבון,
פיצצו גם כן את כל הזה, פחדנו,
אבא שלי שלח את המשפחה
לעיר, לעירה מאוד בשם גואלמה

במקום רחוק מרוחק מבון.
ואנחנו, כמעט כל האוכלוסייה היהודית
מבון עברה לגואלמה,
שם הקהילה היה לה
בית כנסת ואולם גדול,
ושם סידרו מיטות מיטות,
כל הנשים שכבו שם במקום הזה,

ואני זוכר, הייתי מאוד קטן
אבל אני זוכר איך היינו שם
ישנים באולם הגדול הזה,
אולי היו מאתיים איש,
המשפחות, אבא אימא והילדים.
באלג'יר הייתה,
הקהילה היא הייתה של בערך מאה
מאה וארבעים או מאה וחמישים
אלף יהודים בעיר אלג'יר.
 


לא כולם הלכו, לא להגזים,
אבל יש כאלה שמצאו מקומות
מרוחקים קצת מאלג'יר,
והלכנו לגור בעיירות קטנות, בכפרים.
אתם השתייכתם לקבוצה שעברה
מאלג'יר לבון ומשם לגואלמה? -נכון.
אפשר להגיד על האוכלוסייה...

על הקהילה היהודית באלג'יר
של 150 אלף יהודים,
אולי אלף או אלפיים יהודים עברו לבון,
ולא כולם, בבון לא כולם עברו
לגואלמה, יש כאלה,
כמו אבא שלי המשיך
לעבוד בעיתונאות בבון,

והוא שלח אותנו, הוא לא בא איתנו,
האימא וארבעה ילדים היינו...
זאת אומרת אתה ממש נולדת לתוך
המלחמה, היית ממש בן חמש...
בערך בערך, ארבע וחצי משהו כזה.
אני זוכר כמה דברים,
למשל זה היה מאוד מיוחד לראות
ילד קטן שרואה שבניין מתמוטט,
 


ואחר כך, אחרי ההפגזות יצאנו לרחובות
לאסוף את החלקים של הפגזים.
כל החיילים, כל מי שהיה בגיל 18
הוא היה אוטומטית
חייל בצבא הצרפתי.

אבל הצרפתי בוישי החליט שכל החיילים
לא יתנגדו אלא יהיו
בשיתוף פעולה עם הנאצים,
עם הגרמנים, וככה זה היה.
למשל אבא שלי לא גויס
מכיוון שהוא היה
במלחמת העולם הראשונה,

והוא נפצע שם, אז הוא לא גויס.
הוא קיבל גם כן אות.
-אז מי נלחם נגד מי?
אם וישי היו יחד עם הנאצים? -בוודאי.
-אז נגד מי הם נלחמו?
נגד אנגליה, נגד רוסיה. -בעלות הברית.
-בעלות הברית, כן בוודאי, בוודאי.
אבל מיד אחרי סוף מלחמת
העולם השנייה חזרנו לאלג'יר,
 


כי האימא שלי הייתה ילידת אלג'יר,
ואבא שלי היה יליד קונסטנטין
או עיירה ליד קונסטנטין,
ואנחנו, האימא שלי רצתה
לחזור לכל המשפחה,
אחים ואחיות שלה היו באלג'יר.
היא רצתה כנראה
שאנחנו נחזור הביתה.

לא מצאנו את הדירה
שלנו, אבל לקחנו...
מצאנו דירה אחרת.
-זה מתי היה? -45'.
45'
-ב-45'.
ואנחנו חזרנו ב-
1945, חזרנו לאלג'יר.
אבא שלי נפטר בסוף המלחמה
45' נפטר בבון,
והוא נקבר שם.

וכיום הערבים אחרי העצמאות
פרצו לבתי קברות,
כמעט כל בתי הקברות,
ושברו את הכל, לא נשאר כלום.
אז עם הסכם עם צרפת, ממשלת צרפת
הם סידרו את זה בחזרה
אבל לקחו את כל השיש,
 


מצבות. -מצבות שהיו שם,
והשתמשו בהם.
אבל עשו מ...
בטון, שמו בטון על כל הקברים,
אבל לא מוצאים בכלל,
אחותי הלכה לשם,
שגרה בצרפת,
היא הלכה לשם לבון עם בתה,

וחיפשה במקום אבל
אין יותר רישומים,
זה רק פלטות של בטון על כל קבר,
ואפילו לא זוכרים איפה בדיוק
הוא נקבר, כבר לא...
אני השלישי מתוך ארבעה,
ואחי הגדול הוא
נפטר לפני שנה וחצי,

אחותי שהיא יותר גדולה ממני
היא נמצאת בפריז, גרה שם,
יש לי אחות אחרת
שנמצאת בנתניה כאן,
וזהו, ארבעה ילדים.
אבל יש לנו כאילו כל המשפחה
בני דוד ובנות דוד נמצאות
כולם נמצאים שם בצרפת.
 


חוץ מאחות אחת שגרה כאן בנתניה.
אני בלימודים שלי,
אני בגיל...
1950 נדמה לי
נכנסתי לסמינר לרבנים באלג'יר.
לפני כן למדת בבית ספר יהודי
באלג'יר או בית ספר צרפתי?

צרפתי, צרפתי.
לא היו אחרי...
במשך המלחמה, באמצע המלחמה
מכיוון שהוצאו מבתי ספר
כל הילדים היהודים,
לפי חוק וישי,
זרקו את כל הילדים ואת
כל המורים גם כן היהודים,
זרקו אותם מבתי ספר.

ואז פתחו בית ספר יהודי באלג'יר.
כמו שפתחו באוראן וגם כן
בקונסטנטין, גם בבון
זה בית ספר "מיימוניד"
שהיה באלג'יר באמצע המלחמה,
אבל אני כבר הייתי בבון.
אבל היהודים כשלא
היו בתי ספר יהודים
 


אז למדנו בבתי ספר כלליים.
בבתי הספר האלה בוודאי ש...
באמצע המלחמה, ב-1941 זרקו
גירשו את כל התלמידים
היהודים וגם המורים,
המורים החליטו לפתוח בית
ספר יהודי שם באלג'יר למשל,

אבל באוראן היה אותו דבר,
בקונסטנטין, גם בבון והמשיכו
אבל אני אחרי המלחמה
כשחזרנו ב- 1950
אני החלטתי לפנות לרבנות.
אז אני נרשמתי שם באלג'יר,
היה סמינר לרבנים,

אחרי בר המצווה שלי
נכנסתי לשם כדי להיות רב.
ולמדתי שם ארבע שנים,
לא, חמש שנים,
השנה השישית זו הייתה שנת
הסיום לקבל תואר של רב,
ואז החלטתי, לפני כן,
שנה לפני בסוף השנה החמישית,
 


החלטתי להירשם באוניברסיטת אלג'יר,
ושם למדתי אנגלית,
ויצאתי כמורה לאנגלית משם.
אבל בשנה האחרונה לא
סיימתי את הלימודים ברבנות,
ומנהל הסמינר קרא
לי, והוא אמר לי,

אני שמעתי שאתה
נרשמת באוניברסיטה,
אמרתי לו, כן.
אבל זה לא מוצא חן בעיני,
היית צריך לבקש רשות
כדי לעשות את זה.
והוא אמר לי, תראה יש לך,
אני נותן לך שבוע לחשוב
אם אתה מחליט להמשיך בסמינר
או שאתה רוצה להמשיך באוניברסיטה.
אחרי שבוע אמרתי לו,

אני החלטתי להמשיך באוניברסיטה.
הוא אמר לי, מדוע?
אמרתי כי אני יש לי...
אני בקשר עם הסמינר,
עם הרבנות של פריז,
ושם כמעט כל התלמידים
לומדים באוניברסיטה,
נרשמים באוניברסיטה, זה...
זה דבר נוסף.
הוא אמר לי, אצלנו לא כך,
 


תחליט, או שאתה ממשיך
לרבנות או באוניברסיטה.
קודם כל אני מאוד
הייתי קשור לקהילה,
כי היה לי רב לפני שאני
נכנסתי לסמינר לרבנים,
היה לי רב בשם ליאון כהן סולל,
והוא הכניס בי את
כל התודעה הזאת ש...

קשר עם היהדות, קשר עם
הקהילה, לעסוק וכולי.
אז אני, למרות שאני
יצאתי מהסמינר לרבנים,
אני נשארתי קשור לנוער,
לנוער היהודי שם באלג'יר,
ואני עסקתי, למשל הייתי
המזכיר הכללי של בני עקיבא,

קודם כל באלג'יר,
אחר כך בכל אלג'יריה.
לכן הייתה לי הזדמנות
לנסוע הרבה מאוד
לאוראן, לקונסטנטין,
לבון ועוד כמה מקומות,
כדי להיות בקשר
להיות עם התנועה הזאת,
ונשארתי ככה עד שב-62', אחרי 62',
הייתי חייל עד 62',
 


וב-62' כאשר נתנו...
-עצמאות?
ממשלת צרפת החליטה
לתת עצמאות לאלג'יריה,
אני עברתי לצרפת, לפריז קודם כל,
אחר כך קיבלתי...
אני לימדתי בבית
ספר היהודי באלג'יר,

ובבית ספר רגיל היה יום
רביעי, היה חופשי.
לא למדנו בבתי ספר,
ככה זה היה בכל צרפת וגם באלג'יר.
אז ביום רביעי הלכנו
ללמוד בתלמוד תורה,
וללמוד עם רבנים גם ביום ראשון,
כי ביום ראשון זה יום סגור ל...
-לבתי ספר

לא רק בתי ספר,
זה יום כמו שבתון בצרפת.
אז ביום ראשון,
ביום ראשון כל היום
וגם ביום רביעי בבוקר
בשעות הבוקר הלכנו
לתלמוד תורה ללמוד.
אז הרב הזה הוא מאוד
התעסק עם הנוער,
והוא הכניס שצריכים לעזור
לנוער וליהדות ולקהילה,
 


וצריכים, כל אחד צריך להביא משהו,
לעשות משהו שהוא
יהיה חשוב לקהילה,
אז אני הלכתי בכיוון הזה.
ומאז, אני כאשר הייתי ציוני,
ציוני, מה זה ציוני,
קודם כל האימא שלי
הכניסה לנו לראש,
ירושלים עיר הקודש,
ארץ ישראל וזה,

כל ה... כל הדברים,
העקרונות האלה החשובים,
אז אני הלכתי בזה.
וגם כן, זה לא רק מיוחד למשפחה שלי,
כל היהודים באלג'יריה היו ציונים.
היה בכל עיר,
אפילו בכל כפר היה מקום

שנקרא אגף או מרכז הציונות.
מרכז ציוני של אלג'יר,
מרכז ציוני של בון.
זה ציונות של מדינת ישראל
או ציונות אהבת ציון?
אהבת ארץ ישראל.
אהבת ישראל זה היה עמוק בנו,
ותמיד אני רציתי לעלות ארצה,
ואפילו לפני שאני התגייסתי לצבא
 


שהייתי מגויס לצבא,
זה לא שאני החלטתי, זה חובה, כן,
אני רציתי לעלות ארצה,
ואפילו רציתי להמשיך
לימודים באוניברסיטה,
ויש לי עדיין התכתבות,
אני שלחתי מכתב
לאוניברסיטה העברית
כאן, רציתי להגיע לפה,
אבל מכיוון ששכר
הלימוד היה גבוה מאוד

ולא הייתה לי אפשרות
לשלם שכר לימוד פה,
אז אני המשכתי שם בצרפת.
לא רק שבצרפת זה חינם,
לימודים באוניברסיטה
חינם, עד היום,
וגם כן מכיוון שאבא שלי נפטר,
קיבלתי מלגה כדי,
כדי להמשיך לימודים וכדי
לא ללכת לעבוד.

כי זה אולי כאן בארץ זה
הרגל ככה שאנשים הולכים,
הסטודנטים עובדים כדי להתפרנס,
אבל כאן בצרפת קיבלנו המון כסף.
-מלגה. -כן, מלגה.
ומלגה שהיא לא רק שהיא הייתה
מספיקה לי כדי ללמוד,
להמשיך ללמוד ולחיות,
גם כן אני קניתי מכונית, מכונית קטנה.
 


אז אני מאוד רציתי
למסור משהו לנוער
היהודי שם בפריז.
למה העדפת את האוניברסיטה?
זה לא שהעדפתי, אני תמיד,
מאז שאני התחלתי ללמוד
בכיתה ז'-ח' בערך מה שבארץ,
מאז שאני התחלתי ללמוד
אנגלית אהבתי את השפה אז...

היה משהו במשפחה, מכיוון שאנחנו,
אנחנו, תמיד האימא שלי אמרה
לי, תמיד אמרה לנו,
תמיד, אנחנו ממוצא איטלקי.
זה חשוב מאוד לדעת מה
זה קהילת אלג'יריה.
אלג'יריה רובם,
רוב היהודים באו מספרד.

אבל הייתה מ-1800,
מהמאה ה-18 הייתה
היו הרבה יהודים מאיטליה
שבאו והשתקעו באלג'יריה
ועשו לרוב מסחר,
 


ואנחנו היינו ממוצא איטלקי,
לא ממוצא ספרדי.
אבל זה ככה הקהילה הייתה מורכבת
מכל מיני סוגים של יהודים.
בוודאי תושבים יהודים
שהיו הרבה מלפני הפלישה
של צרפת לאלג'יריה

ב-1830.
אבל היו גם כן תושבים מקומיים
היו הרבה הרבה הרבה ספרדים
שבאו מספרד ומפורטוגל,
בגירוש ספרד?
-גירוש ספרד, כן.
אבל גירוש ספרד לא
מה שחושבים תמיד,

1391 הגירוש הראשון,
אחר כך 1492,
אבל במשך כל הזמן הגיעו
ספרדים יהודים מספרד ומפורטוגל,
והגיעו לשם, באו לא רק יהודים,
באו גם כן גויים, הרבה גויים,
באלג'יריה זה...
 


אני חושב שאנשים דיברו צרפתית
אבל דיברו גם כן ספרדית,
הגויים ספרדית דיברו.
הערבים, אנחנו באלג'יריה
זה היה מנטליות מיוחדת,
למה, אני לא יודע אם זה...
ההיסטוריונים אומרים
שהייתה טעות מצרפת
שהיו הרבה ערבים

אבל הערבים והצרפתים
והאירופאים לא היו ביחד.
לא היינו ביחד, למשל בבתי ספר,
בתי ספר, היו בתי ספר
לאירופאים ובתי ספר לערבים.
מי הם היו היהודים, היו ממוצא
ספרדי, פורטוגלי או איטלקי.
אז אנחנו...

למשל האימא שלי נולדה בזרמט,
זרמטי זה זרמט, זה עיר באיטליה ו...
למרות שאני תמיד,
אני מכיר את המכון שלכם,
איך קוראים לו, בית התפוצות.
-בית התפוצות. -בית התפוצות.
אבל בבית התפוצות אני קראתי
כל מה שאתם כתבתם על...
 


כתבו על יהדות אלג'יריה,
בשבילם יהדות אלג'יריה הם
ערבים או מוסלמים או...
איך אומרים, שהתגיירו.
אבל זו טעות יסודית, למה?
נכון שהיו יהודים ממוצא אלג'ירי, נכון,

אבל זה לא יכול להיות שמיעוט,
יהודים היו מיעוט,
מיעוט לוקח את ה...
תופס את המקום...
-של המקומיים?
מקומיים כן, היו מקומיים,
הכרנו את המקומיים
לפי השמות שלהם.

שמואלי, אברהמי, זה... לקחו,
היה להם שם מקומי, קראו להם...
בן אדם נגיד
שמואל בן אברהם אברהמי,
או שמואלי,
זה מקומיים לפי השם,
אבל השמות כמו השם שלי דרמון,
דרמון לא יכול להיות שם...
 


שם ערבי או יש שם אחר
אני לא זוכר את השם הזה,
לא יכול להיות שדרמון זה שם
מקומי, לא יכול להיות.
ואני חיפשתי בוודאי,
עשיתי מחקר ומצאתי
שהשם דרמון זה היה
עיירה בצרפת בפרובנס,
פרובנס זה קרוב לגבול עם איטליה,

וב- 1100 בערך הם עברו את הגבול
והלכו לאיטליה, בליבורנו בעיקר,
ואחר כך התפזרו בכל ה...
כי הם היו סוחרים עשירים מאוד,
התעסקו בבגדים, בבדים,
בדנטל, ברקמה וכל הדברים האלה.

והתפזרו בכל אירופה,
עברו אפילו לאנגליה,
עברו לארצות הברית,
בכל מקום בעולם היו
אנשים יהודים בשם דרמון.
דרמון, דרמוני, כי באיטלקית
נותנים רבים לשמות פרטיים,
שמות משפחה.
דרמון, דרמוני.
 


דרמון, יש דרמון עם t בסוף,
דרמוני עם d בסוף, ו- e בסוף, דרמונה.
לפי הכתבים של הרבנים שלנו
יש דרמונה עם e בסוף.
אבל מכיוון שבצרפתית אין
דרמונה, אין e בסוף,
e לא מבטאים e סופית,

אז ה- e ירדה ונשאר דרמון.
אבל יש הרבה באלג'יריה,
הרבה אנשים בשם דרמון
עם d בסוף
או עם t בסוף.
זה תלוי באזור.
לא רק התעסקתי עם הנוער,
אני התחלתי לחקור
מכיוון שהלימודים
שלי מהאוניברסיטה

קירבו אותי לחקר
היהדות של אלג'יריה.
ואני חקרתי את הרבנים שבאו מספרד
במיוחד או מפורטוגל,
ואני חקרתי אותם, כתבתי ספרים.
מי למשל היו הרבנים שהגיעו לאלג'יריה?
הריב"ש, רבי יצחק בר ששת שהיה מברצלונה.
 


והרשב"ץ, רבי שמעון בן צמח דוראן,
דוראן, שהוא בא מפלמה דה מיורקה.
ורבי יהודה עייאש.
שם... אנחנו יודעים כאן בישראל,
אני מצאתי דבר שלא הכרתי באלג'יריה,

שישנם יהודים שמחליפים ש' ו- ס',
המרוקאים זה מוכר, אצל המרוקאים.
למה? כי רובם באים
מאזור ברצלונה בספרד,
שאני הייתי שם בספרד ומצאתי
שאנשים, אפילו הגויים,
כולם מחליפים ש' ו- ס'.
למשל במקום להגיד
שופר אומרים סופר,

במקום להגיד הסוכנות היהודית
הם אומרים השוכנות היהודית.
טוב, זה משהו נשמע לי
מוזר, כי אני חוקר שפות,
אני מצאתי, איך יכול להיות דבר כזה.
אבל יש, זה המקור שם מ...
אז אני חיפשתי ומצאתי
שאנשים הביאו איתם
לא רק מנהגים שלהם,
 


לא רק היהדות שלהם,
לא רק המנגינות שלהם,
לא רק נוסח התפילה שלהם,
הביאו גם כן את המבטא המיוחד.
ורשב"ץ כותב באחד הספרים
שלו את התשובות שלו,
בתשב"ץ, ספר התשבץ שהוא מאוד מוכר.
דרך אגב ספר התשב"ץ

לומדים אותו יותר אשכנזים
מאשר ספרדים, היום.
זה משהו מאוד מעניין.
והוא כותב שהשפה,
המבטא של יהודי אלג'יריה
כאשר הם הגיעו מספרד,
הם מצאו שהמבטא שלהם הוא יותר,

ההיגוי יותר נכון מההיגוי הרגיל של
של יהודים, יהודי ספרד או פורטוגל
או צרפת או אירופה.
למה? כי יודעים להבדיל
בין כמה אותיות,
קונסוננס שיש בשפה העברית,
והוא מדבר על זה, הוא אומר,
 


למרות שהם, לא ריב"ש,
לא רשב"ץ, רבי יהודה עייאש כן,
לא ידעו ערבית,
לא ידעו ערבית,
למדו את יודעת לאט ערבית,
כאשר הריב"ש נתמנה
רב ראשי ליהדות אלג'יריה,
הוא הגיע לאלג'יר ב- 1391,

והוא לא פגש,
לא הכיר את הרשב"ץ שם בספרד,
לא הכיר אותו,
הם נפגשו בפעם הראשונה
בערב תשעה באב בבית
כנסת אחד באלג'יר,
ואחד מצא את השני,
למרות שההבדל בין
הגילאים היה ששים,
הריב"ש היה מבוגר
ששים שנה מהרשב"ץ.

ונפגשו שם, התחילו לדבר ביניהם
ואחד מצא איך...
הם, איפה למדו,
מה מקור היהדות,
הידע היהודי של הרבנים האלה?
כולם למדו במקום אחד
שהיה סמינר לרבנים בז'ירונה.
ז'ירונה קצת רחוק מברצלונה,
 


ושמע, אני הלכתי לבקר שם,
יש קרש
קרש אחד יפה מעוטר וכולי
כל האנשים הגדולים שיצאו
מהסמינר לרבנים שם בז'ירונה.
גירונה, גירון.
הריב"ש רשום שם,
הרשב"ץ רשום שם,
גם כן בן נחמן, נחמנידס רשום שם.

הרמב"ן? -רמב"ן כן.
רמב"ן, לא רמב"ם אלא רמב"ן.
הם למדו שם.
ושם הרב שלהם זה היה הר"ן,
רבי...
הגירונדי,
הגירונדי, ככה קוראים לו.
טוב זהו, אז אני...

זה מאוד דיבר אלי כל
הסיפור של הרבנים האלה,
ואני התחלתי ללמוד אותם לבד.
באתי למדתי קצת בסמינר
לרבנים שם באלג'יר,
אבל היה לנו, המנהל של הסמינר
הוא היה דווקא פולני
אחד הרב פינגרהוט,
אברהם פינגרהוט,
 


והוא מאוד אהב, התאהב ב..
ביהדות אלג'יריה והרבנים שלנו.
והייתה לנו הרצאה שבועית
אחת על הרבנים האלה,
ומכיוון שהוא ישב בבית דין
בפריז, סליחה באלג'יר,
אז הוא הביא לנו כתלמידים
שצריכים להיות רבנים,

הוא לימד אותנו,
הוא הביא כל פעם,
כל שבוע שאלה אחת
שנשאלה בבית דין.
כדי לתרגל אותנו, כדי ל...
מאוד אהבתי את זה שהעבר הזה
למרות שהמוציא שלי לא ספרדי,
לא מספרד, אלא מאיטליה,

אבל מה זה יהדות איטליה?
-זה גם יהדות ספרד.
כן מספרד, בעיקר כן באו מספרד,
ושמרו על...
זה תלוי באיזה מקום.
למשל ברומא בבית
הכנסת הגדול היה לצד,
עד היום, לצד... זה
בית כנסת קטן, שטיבל כזה,
ושם היו מתפללים היהודים
 


שבאו מספרד ומפורטוגל.
בבית כנסת הגדול שנמצא היום זה...
התפללו יהודי רומא.
יהודי רומא עם נוסח מיוחד שלהם וכולי.
ובליבורנו, בליבורנו זה היה
הרב יהודי ספרד או פורטוגל,
פורטוגל.

זה נקרא עד היום זה נקרא
הקהילה הפורטוגלית של איטליה.
ואני מצאתי קרבה.
בני עקיבא,
בני עקיבא לרוב לימדנו,
קודם כל היה,
לפני היו שליחים
מישראל שם באלג'יר,
ועד כאשר המצב היה מסוכן, כן,
השליחים הפסיקו,

הסוכנות הפסיקה לשלוח
שליחים באלג'יריה.
אבל אני בקשר עם כמה מהם
שנמצאים בארץ כאן עכשיו.
וכאשר הפסיקו הם ביקשו,
הסוכנות היהודית, הנוער הדתי אז
ביקשו ממני להמשיך את
העבודה למרות שאין שליחים
 


שאני עשיתי, הייתי בתפקיד
של שליח שם בלי כסף.
הם הציעו לי כסף,
לא רציתי לקבל,
לא הייתי צריך כסף,
ורק שילמו למשל בנסיעות שלי.
טוב.
אבל אני עוד המשכתי...
מה זה היה בני עקיבא,
בני עקיבא זה כמו כאן בארץ,
לימודי יהדות,

יהדות, לימודי ארץ
ישראל, אבות האומה,
ובניית הארץ,
חשיבות מיוחדת לירושלים
עיר הקודש וכולי.
אז אני עם ספרים ששלחו לי,
היה רב אחד בפריז בשם פול רויטמן

שהוא היה ראש המדור
הדתי בצרפת בפריז
וגם באלג'יריה,
זה היה ככה, יהדות,
המדור דתי לצרפת ולאלג'יריה,
והוא מסר לי את כל
החומר שאני רציתי.
כולם חשבו לעלות לארץ אבל
 


מכיוון שצריכים להבין טוב,
לא מספיק מבינים כאן בארץ
את המצב של יהודי צרפת.
גם את יהודי אלג'יריה זה אותו דבר.
אנשים אמידים עם פרנסה טובה,
עם משפחות, משפחה, הם...
לעלות ארצה זה כאילו הרפתקה.

הרפתקה, לא יודעים לאן
הולכים ומה יקרה וכולי.
חוץ מזה שהרבה יהודים
באלג'יריה קפצו ובאו לארץ
ויש כאלה שאיבדו את
כל הכסף שלהם כאן,
כי לא ידעו את המנטליות של הארץ,
ולא...
וגם כן מספר אנשים כאן בארץ

ידעו איך לסדר אותם,
אז איבדו וחזרו או
לאלג'יריה או חזרו לצרפת.
אבל ב- 1962 כאשר
הייתה הגירה המונית,
כל אלג'יריה התרוקנה מהאירופאים,
כולם עברו לצרפת,
גם יהודים עברו לצרפת,
אבל זה היה ב...
 


היה מעבר מחויב כדי להגיע לארץ.
היום יש הרבה יהודי אלג'יריה בישראל,
וכולם מצאו מקומת טובים מאוד,
כמו שהיה מאמר של
היסטוריון כאן בארץ
לפני עשרים שנה שהוא כתב,
יהדות אלג'יריה זה דוגמא

להשתקעות במקום בשקט,
בלי לעשות בעיות.
יהודי אלג'יריה יש
להם מנטליות כזאת
שרוצים להסתדר לבד,
לא רוצים שום דבר,
לא רוצים, לא כסף מפה, כסף משם,
לא "ויטמין P" משהו כזה,
לא רוצים שום דבר, אני רוצה...
למשל כשאני ב- 62',

אני עזבתי את אלג'יר
כאשר עזבתי את ה...
שוחררתי מהצבא,
חזרתי לפריז כי כל
המשפחה שלי הייתה שם.
ומיד מצאתי מקום עבודה בשטרסבורג,
כי הייתי מורה לאנגלית
ולעברית דרך אגב, בשטרסבורג.
ואני נשארתי שם ארבע חמש שנים,
 


ב- 70' החלטתי לעלות ארצה.
כאשר אני הייתי מספיק מסודר נגיד,
והתחתנתי כאן בארץ
עם בחורה שאני הכרתי בבני עקיבא
בלונדון, היינו באנגליה
במחנה בני עקיבא
בלונדון, הכרתי אותה,
ומצאתי אותה כאן כאשר באתי...
חבר אחד,
חבר שלי מבני עקיבא גם כן,

הוא היה כאן,
הוא אמר לי,
תבוא, אני מזמין אותך לבוא לחופש,
חופשה ביולי אוגוסט,
חודשיים הייתי כאן.
והוא התחתן עם בחורה,
בחורה מתוניס,
והוא אמר לי, לאשתי יש אחות

שאולי אתה מכיר אותה, אני לא יודע,
אבל תבוא ותראה.
אני באמת באתי לפה,
ואני מצאתי אותה,
מי שאני הכרתי שם במחנה
בבני עקיבא בלונדון,
ליד לונדון, וזהו...
אז אני התחתנתי פה בנתניה,
אמרת ששירת בצבא הצרפתי. -כן.
 


כל היהודים גויסו ל...?
-חייבים.
כל אזרח צרפתי היה חייב אז,
היום שירות צבאי הוא לא
חובה, היום,
אבל אז בגיל שמונה עשרה
כל צרפתי חייב להתגייס לצבא.
הקושי היחידי שהיה לי,
זה היה איך אוכלים כשר,

איך הכשרות תהיה שם בצבא.
אז יש חוק בצרפת שאומר,
כל מי שהוא לא יכול לאכול
הוא יכול לבקש החזר כסף
ולקנות את מה ש...
את האוכל שהוא רוצה.
אז אני מיד גויסתי וביקשתי,
רק החודשיים הראשונים

שהיו תמרונים הייתי חייב.
הייתי בחיל האוויר,
וזה היה קצת קשה אבל קיבלתי כסף,
או נתנו לי אפשרות כזאת,
כי כאשר אני נרשמתי
בצבא בגיל שמונה עשרה,
אני לא נכנסתי בגיל שמונה עשרה
לצבא, למה?
כי אני הייתי סטודנט באוניברסיטה,
 


וסטודנט יכול לדחות את הגיוס שלו
שנתיים שלוש לפי הצורך,
אז אני נרשמתי שם בפנקס
של הצבא כתלמיד רב,
בסמינר לרבנים.
אז ידעו שאני רב.
חוץ מזה הרב הצבאי הראשי

שהוא הכיר אותי,
הוא גם כן מאלג'יר,
הוא אמר לי, תראה אני יש לי
מקום, יש לנו רבנים
לחיל הרגלים, לחיל זה, חיל הים...
אין לנו לחיל האוויר.
מכיוון שאתה נמצא בחיל האוויר
אתה רוצה להיות רב, בבקשה.

הייתי כמו מלך,
אז הייתה לי מכונית, נהג,
אסור היה לי לנהוג
עם מכונית של הצבא,
אבל היה נהג מהצבא שנתנו לי.
אז אני הייתי כל יום
במשרדים של הצבא,
שם סידרתי את זה
 


תחת ההוראות של הרב הראשי הצבאי,
ואני עשיתי... ביקרתי בכל מחנות הצבא,
והלכתי לבדוק אחרי היהודים,
לשמוע מה הצרכים שלהם.
בחגים הבאנו להם אוכל,

בפסח בוודאי היה קרטון אחד
עם מצות ויין וכל צרכי...
מה שאנחנו יכולנו לעשות.
ובמיוחד כאשר יהודי,
חייל יהודי נפצע,
הלכנו לבקר אותו בבית חולים,
היה בית חולים צבאי באלג'יר,
וכאשר מישהו נפטר

אנחנו סידרנו את ההלוויות וכולי,
לרוב העברנו את הגופות לצרפת,
כי רובם היו יהודים מצרפת.
אז אנחנו החזרנו את הגופות לשם
וסידרנו מה שיכלנו לעשות, וזהו.
בזמן העצמאות להגיד
את האמת זה היה קשה,
אני למשל שלוש
פעמים ניצלתי ממוות.
 


אני פעם...
כי אני המשכתי לגור בדירה שלנו
בצד אחד של אלג'יר,
והמשרד של הרבנות הצבאית
הייתה בקצה השני של אלג'יר,
אני הייתי, כל יום הייתי
צריך ללכת ברגל כשעה,

כשעה, ועברתי באזור
שרובם היו ערבים.
אני פעם הלכתי לשם,
זה היה שבת,
אני זוכר את זה,
שבת אחר הצהריים,
הלכתי למשרד שלי ופתאום הגעתי
ל- Place du Gouvernement,
זה היה אזור ככר
הממשלה, כך קראו לזה,

ופתאום אני שמעתי יריות,
יריות בכל מקום,
אני נפלתי,
נפלתי על הקרקע, על הרצפה,
וחיכיתי שזה ימשיך,
אחרי שנפסקו היריות אני קמתי
ראיתי מסביבי הרבה
אנשים מלאי דם והרוגים,
ואני לא היה לי כלום.
 


קמתי והמשכתי ללכת,
הייתי אז במדים של הצבא,
אבל במדי הצבא עם סמל של הרבנות.
ככה שאני, ערבים ידעו גם כן
הוא רב, זה לא סתם חייל.
זו פעם אחת, פעם שניה הייתי

הייתי מלמד בבית ספר יהודי
"מיימוניד" שבאלג'יר,
למרות שהייתי חייל,
לימדתי אותם גם אנגלית וגם עברית,
עברית למדתי,
דרך אגב זה מאוד מעניין,
עברית, חוץ מהלימודים שלי למדתי עברית,
אבל היה שליח מהסוכנות
שהיה מקבל כמעט כל יום או כל שבוע

מדי פעם קיבל מעריב וגם הצופה,
אז, העיתון דאז, הוא קיבל,
אז הוא קרא את זה ואחר כך הוא נתן לי,
וככה לאט לאט אני למדתי עברית
והסתדרתי עם העברית שלי.
אז אני לימדתי עברית וגם
אנגלית שם בבית הספר הזה
ויום אחד הייתה הפסקה בשעה עשר
 


הפסקה של עשר דקות,
וחיכינו, היה צלצול,
חיכינו לתלמידים ואין תלמידים.
איפה התלמידים?
אז אנחנו, אני יצאתי וכמה מורים
יצאנו לחפש את התלמידים בסביבה,
וראינו ששם אולי חמישים מטר
מאה מטר מבית הספר,

היה הרוג אחד, מוסלמי ערבי הרוג,
כנראה שזה היה חיי יום יום שם,
והתלמידים היו מסביב, מסביבו,
והיו כאילו רוקדים,
אז אני...
אני זה עשה לי משהו, רושם,
איך יכול להיות ש...
אז אני אמרתי לתלמידים,
תחזרו לבית ספר,

חזרו, אני הסברתי להם
שזה לא יפה לעשות כך,
ובכל זאת זה הרוג, ואתם עשיתם...
אז באותו מקום,
אחרי שאני יצאתי משם,
אני הלכתי שוב לראות אם
ההרוג הזה היה נמצא עדיין,
ועוד פעם יריות באוויר...
וואו אני אומר מה קרה...
אז אני נפלתי על הקרקע
ולא קרה לי כלום,
 


ונפסק, אני חזרתי לבית ספר
והמשכתי ללמד.
זו פעם שניה.
פעם שלישית גם כן
היה איפה שאני גרתי,
באזור, ברובע שאני גרתי,
היה...
היו אנשים שעברו
כולם כנראה צרפתים,

כולם עברו בשירה,
ברעש כזה, בהמונים,
ואני הסתכלתי מהחלון,
פתחתי את החלון, הסתכלתי,
ופתאום היו יריות,
וכל האזור, כל הבתים קיבלו
אימפקט של הכדורים,
ואני לא יכולתי,

לא הספקתי לסגור את החלונות,
אפילו אם הייתי סוגר חלונות, כדורים...
כדור אחד היה פוגע בי...
אבל אני נפלתי על הרצפה זה היה...
היה מעקה כזה שהוא הגן עלי.
וזה שלוש הפעמים האלה
שאני ניצלתי ממוות.
טוב, אבל זה היה מחיר של...
 


של כל התקופה הזאת, לא היה קל,
לא היה קל.
הרב הראשי הצבאי ועוד רב צבאי
שגויס מצרפת, הוא היה משטרסבורג,
בשם ז'קו גרינוולד, עכשיו הוא גר
כאן בארץ בירושלים ואני,
הלכנו שלושתנו עם
מכונת ירייה ביד,

עברנו, הרב הראשי ידע
בדיוק איפה נמצא בכל כפר
איפה היה בית כנסת,
כל היהודים, זה בין 60', 1960 ו- 1962
כמעט כל היהודים עזבו.
אז נשארו עשירים מעטים שהיה להם

דירות, בניינים, עסקים,
אנשים עם עסקים.
אז כמעט כולם באו,
ידעו שאנחנו היחידים שנשארים שם.
היהודים היחידים. -כן, היהודים.
נתנו לנו, הם נתנו לנו את
המפתחות של הדירות שלהם,
 


או את ה... יש כאלה שהביאו
קרטונים של ספרים,
תעשו מה שאתם רוצים וזה...
כאשר זה היה ספרי
קודש שמנו את זה בצד,
היה מרכז היהודי התרבותי
באלג'יר, אולם גדול מאוד,
אז הבאנו את הקרטונים האלה לשם.

אבל שאר הספרים, מה עשינו, זרקנו,
זרקנו אותם,
לא ידענו מה לעשות איתם.
יש כאלה אפילו,
אני זוכר שמישהו בא ואמר
"הנה המפתח של הווילה שלי",
שם יש הרבה דברים
יפים טובים וכולי,
"קחו מה שאתם רוצים,
אפילו קחו את המקום".
מה היינו יכולים
לעשות עם המקום הזה.

השארנו את המפתחות
באיזה צד שם במשרד
של הצבא וזהו.
אז זה היה קשה.
קשה, קודם כל לא היו הרבה יהודים,
לא נשארים, ויש כאלה שנפטרו.
מי היה יכול להביא אותם לקבורה? אנחנו.
אנחנו לא רק עסקנו בחיילים,
עסקנו גם כן ביהודים שנשארו.
 


זוכר שהיה רב אחד שהוא היה,
הוא היה יותר מרב אחד,
הוא היה יושב בבית
דין, שהוא נפטר,
ואנחנו היינו צריכים לטפל
בו, להעביר אותו לקבורה.
הבאנו אותו לבית הקברות שם,
הרב הראשי ידע איך
לעשות רחיצה של הנפטר,
והוא לימד אותנו גם כן
איך לעשות את זה ועשינו.

וקברנו אותו.
זה מעניין הרב הזה בשם שמול,
פעם הייתי בפריז,
לא מזמן הייתי בפריז,
ובחורה אחת באה אלי ואמרה לי
"אתה היית בין האחרונים
שהיו באלג'יר אחרי המלחמה?"
אני אומר "כן".
אז היא אמרה לי

"אני כתבתי ספר,
הסבא שלי הוא היה הרב הזה".
והיא בכלל לא יהודייה יותר,
היא התחתנה עם גוי
וזה, יש לה שם אחר.
אבל היא כתבה על הסבא
שלה שהוא היה רב,
היא כתבה ספר,
היא נתנה לי את הספר.
ואני אמרתי לה שאני
טיפלתי בקבורתו,
 


והיה עם הרב הראשי
והרב השני שהיה איתי,
הבאנו וקברנו אותו.
הרב הראשי היה אברהם שוקרון.
אברהם שוקרון שהוא נפטר
לפני שנה כאן ברעננה.
והוא היה נחמד מאוד
האיש, מאוד נחמד,
והוא הציע לי את העבודה הזאת, כן.
אלף חמש מאות ספרי תורה.

ואנחנו הבאנו את זה
לבית כנסת באלג'יר,
איפה, ב"לה רו סופרן",
סופרן זה שם מוכר מאוד,
ושם היה אולם ענק
ששמו את כל המצות של פסח
כאשר הגיעו לתקופת פסח,
ואנחנו שמנו בדים על הרצפה,
ושמנו אותם ככה...

ולאן הם הגיעו בסוף?
אז הרב הראשי של בון
רבי נחמים נהורי,
שהוא היה אב בית דין באלג'יריה
והיה אב בית דין אחר כך בפריז,
הוא ב-1962-1963 כנראה,
שנה לאחר מכן הוא אמר
 


אני לוקח, אתם הבאתם את
ספרי התורה האלה,
אנחנו ניקח אותם
ונעביר אותם לפריז,
ונפזר אותם בכל אזור,
כל בית כנסת שצריך
אנחנו ניתן להם.
ויש כמה ספרי תורה שהגיעו לארץ גם כן,
איך זה?
פתאום הופיעו ישראלים שם באלג'יר,

למה, מה הם עשו שם, אני לא יודע,
יש כאלה שהיו מהמוסד,
כן, ואמרו לי אני
חוזר עוד מעט לארץ,
אם יש לכם ספרי...
ידוע לי שיש לכם ספרי תורה,
אני רוצה להביא ספר תורה אחד פה...
לבית כנסת שלי שם...
נתנו.
אז אני זוכר ארבעה חמישה
ספרי תורה שאני נתתי.הישראלי הזה הוא היה על
אופניים, רכב על אופניים
שם, קשר את זה מאחורי
האופניים והלך.
לאן הוא הלך,
אפילו את השם שלו אני לא יודע.
מאה חמישים אלף יהודים
מאלג'יריה הגיעו לצרפת,
והתפזרו בכל מיני מקומות בצרפת.
יש כאלה שהסתדרו בבתי
הכנסיות הקיימים,
יש כאלה שפתחו בתי כנסת,

והם ביקשו מפריז מהקונסיסטואר,
איגוד הקהילות ספרי תורה,
אז הם שלחו.
אבל מה שמעניין,
אני ראיתי בבתי כנסת
דברי יודאיקה כל כך יפים,
אבל הרב הראשי אמר,
אסור לכם לנגוע,
לא לגעת כלום, לא לעשות כלום.
אני לקחתי כמה, גנבתי...
גנבתי כמה דברים,

פריטים שאני צריך להעביר
את זה למוזיאון וולפסון,
אמרתי, הזכרתי לכם את זה. -כן.
-דברים מאוד יפים.
עזיבה המונית לא...
אי אפשר להגיד
מסודרת או לא מסודרת,
אבל עזיבה, כי היה,
פעל באלג'יר בתקופה, כמעט בסוף
קרוב ל- 1962 OAS,(הארגון הצבאי החשאי)
Organisation de l'armée secrète
אלה היו צרפתים שהתנגדו
לעצמאות אלג'יריה,
ועשו את הכל כדי לעצור
את העזיבה של הצרפתים.
עשו את הכל, אפילו הרגו
אנשים, לא רק יהודים,
כמה יהודים אני מכיר אותם,
כמה הכרתי אותם,

שנהרגו מכיוון שחשבו,
אמרו "אני עוזב".
אז הארגון הזה עשה,
הם היו קיצוניים,
ממש קיצוניים ימניים קיצוניים
שעשו טבח בערבים וגם באירופאים,
וגם ביהודים.

אני השתחררתי מהצבא
באוקטובר 1962,
אחרי העצמאות,
אחרי עצמאות אלג'יריה,
ואני עברתי, שאלו אותי בצבא
לאן אתה רוצה להשתחרר,
אמרתי, אני רוצה איפה
שכל המשפחה שלי בפריז.
אז הלכתי לשם, פריז,החבר שלי שהוא היה רב צבאי
גם כן, ז'קו גרינוולד,
שהוא היה יחד איתי בצבא,
הוא היה רב גם כן,
רב וגם רב צבאי.
והוא היה גר בשטרסבורג,
והוא אמר לי, תראה בשטרסבורג
יש בית ספר יהודי מאוד חשוב,
אני בקשר איתם,
אם אתה רוצה אני אדאג
לך למקום עבודה שם.
אמרתי בבקשה.

אז הוא יחד עם הפרופסור אנדרה נהר
שהוא היה מאוד מוכר,
פילוסוף יהודי מאוד
מוכר שהיה בשטרסבורג,
הוא סידר לי מקום עבודה.
אחרי, בראשון לספטמבר,
אני השתחררתי באוקטובר,
באוקטובר, כן זה היה...
אני הגעתי לשטרסבורג
אחרי תחילת שנת הלימודים,

ומיד עבדתי שם כמורה
לאנגלית וכמורה לעברית.
ולפי התעודות שלי הייתי,
הייתי יכול, מוכשר ללמד
גם אנגלית וגם עברית,
לפי התעודות שלי, כי אני למדתי,
עברתי תעודה באלג'יר,
באוניברסיטת אלג'יר על יהדות,
יהדות ועברית.השוואה בין שפות שמיות.
אני עשיתי תעודה כזאת,
וזה נתן לי את הרשות ללמד עברית,
וקיבלתי גם כן,
הייתי בשטרסבורג מורה,
למרות שזה היה בית ספר יהודי
קיבלתי את השכר שלי דרך הממשלה.
ואני מאוד נהניתי,

הייתי חמש שנים שם בשטרסבורג,
לאחר מכן עברתי שנה אחת לפריז,
לימדתי שם בפריז
בבית ספר לא יהודי,
ואחר כך עליתי ארצה.
תמיד היה לי...
אני חניך בני עקיבא
אני הייתי מזכיר כללי
של בני עקיבא באלג'יריה,
בשטרסבורג, כאשר בשטרסבורג
הייתי גם כן

המזכיר של מזרח צרפת,
כל אזור אלזס,
שטרסבורג, מולוז, קולמר,
שם היו תנועות נוער
ותנועת בני עקיבא,
ואני המשכתי גם כן
יחד עם ההוראה שלי
הייתי גם כן מדריך בני עקיבא.אני תמיד רציתי,
אני ביקרתי ב- 1952,
ביקרתי בארץ,
והייתי, בסוכנות היהודית
נתנו לי את האפשרות,
הייתה נסיעה של סטודנטים
מאירופה, מצרפת ומאלג'יריה,
ואמרו לי, אנחנו צריכים מדריך,

אם אתה רוצה,
אנחנו ניתן לך את ההזדמנות
להיות מדריך בנסיעה הזאת,
אני אמרתי, בבקשה למה לא.
בשבילי זה היה חינם ו...
אני הסתובבתי בכל הארץ
וראיתי את ירושלים,
זה עשה רושם עלי,
אני אמרתי, אם אני צריך
לעזוב את צרפת,  זה רק פה.
ומאז אני פה.
איך הגעת לירושלים?
-איך הגעתי...

ההתחלה שלי הייתה קצת קשה,
כי כאן כאשר הגעתי לירושלים,
לפני שאני הגעתי לירושלים
הכרתי יהודי מאוד יקר מצרפת,
משטרסבורג היה גם כן,
יעקב קון,
קון, כהן. כן?
הוא היה עובד בעלית הנוער פה,והוא אמר לי,
תראה יש בית ספר גימנסיה
בית ספר...
בית ספר לצרפתים,
אם אתה רוצה,
יש לי מקום בשבילך ללמד אנגלית,
אם אתה רוצה.
והוא אמר לי, חוץ מזה יש לי חבר
שהוא מנהל בית ספר בירושלים,

והוא אמר לי שאולי יהיה לו
מקום ללמד אנגלית גם כן,
כי יש לו מורה שעוזב.
אני אמרתי, אני מוכן.
הוא סידר לי את הכל.
אני הגעתי לכאן,
אני בסוף שנת הלימודים בצרפת
כתבתי מכתב שאני מתפטר,
וזאת טעות שעשיתי.
למדתי, אני הפסקתי באותו מקום,
הפסדתי את כל הזכויות
שלי שם בצרפת.

טוב, אבל הגעתי לפה יחד עם
אשתי ועם שני הילדים שלי.
והגעתי לנתניה כי ההורים
של אשתי גרו בנתניה,
בינתיים, ולמחרת באתי לירושלים
לפגוש את המנהל
של הגימנסיה הזאת,
של בית ספר התיכון הזה, בהימלפרב.בדיוק, בהימלפרב.
אז אני מגיע לשם,
אני מחכה שהמנהל יקבל
אותי והוא אומר לי,
אהה אתה דרמון שמעון,
כן, כן, אבל אתה יודע
היה לי מורה שהיה צריך לעזוב
אבל בסוף הוא אמר
לי שהוא לא עוזב,
אז אני מצטער,
אין לי מקום לתת לך.
אני אמרתי לו תראה, איך,
אני קיבלתי מכתב ממך,

הנה המכתב שלך שכתבת לי
שאתה יש לך משרה בשבילי.
אני עזבתי את צרפת, עזבתי את הכל,
יש לי משפחה, איך אני אעבוד?
איך אני אפרנס את המשפחה שלי?
הוא אמר לי, מה זה...
הוא אמר לי,
"מה שאני כתבתי לך, המכתב הזה"
"זה חתום בפני נוטריון?"
ככה הוא אמר לי,

זה נוטריון שהוא מאפשר
לך איזה מקום עבודה?
נוטריוני, ככה הוא אמר,
נוטריון... זהו.
אמרתי טוב,
בשנה הראשונה בארץ הייתה לי
כאן חצי משרה בבית הנוער,
שם בעליית הנוער,
בגימנסיה הצרפתית,
לימדתי אנגלית שם.
וזה לא היה מספיק
כדי לקיים משפחה,אז אני לקחתי שיעורים בערבים,
שיעורים לצרפתית למבוגרים
כאן, והסתדרתי נגיד.
אבל אחר כך לא מצא חן בעיני,
אחרי השנה הראשונה
לא יכולתי להתקיים,
חזרתי לצרפת.
ואז אני חזרתי ולימדתי
שם, מיד מצאתי עבודה,

כי היו לי תעודות
והכירו בתעודות שלי
ובכל העבר שלי שם.
זה היה בסדר,
וחזרתי אחר כך,
כי אני אמרתי,
אני חייב להשתקע בארץ.
עליתי סופית בשנת 1970.
ובפעם הראשונה?
-בפעם הראשונה ב- 65' באתי לכאן,

בין 65'-66' לא מצאתי עבודה,
חזרתי לצרפת ולימדתי שם בפריז,
ואחר כך ב- 70' הסתדרתי סופית
ובאתי לכאן והייתי מאוד מרוצה.
כשאני הגעתי לפה מצאתי
עבודה מאוד חשובה,בתיכון "חורב", בית ספר "חורב",
כאן בירושלים,
והמורה לאנגלית שלהם נפטר
אחרי תחילת שנת הלימודים,
ואני כתבתי בוודאי בכל
מקום, בכל התיכונים
כתבתי שאני מחפש עבודה,
וצירפתי את התעודות שלי,

והם טלפנו אלי שיש מקום
להיות בתיכון "חורב".
בבית ספר תיכון,
איך אומרים את זה,
באולפנה, בישיבה?
-בישיבה תיכונית.
בישיבה תיכונית,
נכנסתי לשם ונשארתי עד הפרישה.
זה היה מאוד מעניין אותי,
מאוד אהבתי את המקום,

מיד אני זיהיתי את
עצמי כשייך למקום הזה,
זה היה מאוד חשוב.
הם אהבו את העבודה שלי
ואני אהבתי את המקום וזהו.
מיד כאשר אני הגעתי אפילו ב- 65',
אבל אמרתי טוב, לא מצאתי עבודה,
זה נגיד...
הבנתי שהתחלות קשות בארץ,
ולקחתי את זה כנתון.וכשאני חזרתי מיד ב-
70' מצאתי את המקום שלי,
אז אני מאוד אהבתי את
ישיבה תיכונית "חורב",
גם כן אני המשכתי ללמד שם
בבית הספר התיכון
הצרפתי של עליית הנוער,
אז הייתי במקביל...
-שניהם
משרה שלמה בישיבת "חורב"

וחצי משרה שם,
הסתדרתי מאוד מאוד ואני...
אני הייתי מאושר,
למרות שאני הרווחתי כאן
בכסף, בערך של כסף,
חצי ממה שאני הרווחתי בצרפת,
אבל הייתי מאוד
מרוצה להיות כאן ו...
ואשתי הייתה מורה גם כן,
אנחנו הסתדרנו יפה, יפה מאוד,
גידלנו ילדים יפה,
הם היו מרוצים,

יש לי בת אחת שמלמדת ספורט
בבית ספר "ליד האוניברסיטה",
בתיכון "ליד האוניברסיטה".
הבן שלי הוא חזן בפריז בבית
הכנסת הפורטוגזי בפריז.
הוא היה בהתחלה בבית
כנסת האלג'יראי שבפריז,
ואחרי זמן מה הציעו
לו עבודה אחרת,אבל זה מאוד קרוב,
פורטוגזי זה היה הנוסח שלנו כל הזמן,
אז הוא הסתדר טוב,
מסתדר טוב והוא מרוצה מאוד.
אני רוצה להגיד לכולם, לישראלים במיוחד,
שאנחנו ממוצא אלג'יראי,
אבל התרבות שלנו
והמנטליות שלנו
היא מנטליות צרפתית.

ואנחנו יש לנו השקפת עולם בחיים שאנחנו,
כדי שאנשים אחרים
יהיו מסודרים אתנו,
אנחנו צריכים להיות
מסודרים כלפי אחרים.
כאן בארץ, ארץ ישראל זו הארץ שלנו.
אנחנו צריכים לעשות את
הכל, ורוב היהודים

יהודים ממוצא אלג'יראי,
הם הגיעו לכאן כדי
להשתקע ולחיות כישראלים.
אנחנו ישראלים.
למרות שאני במשפחה שלי,
אנחנו מדברים צרפתית,
עם אשתי, עם הילדים
מדברים צרפתית, אבל
בתודעה שלנו אנחנו ישראלים יהודים
כמו שהכיפות סרוגות שלנו,ואנחנו אוהבים מאוד את הארץ הזאת,
אנחנו משתלבים יפה,
כמו שההיסטוריונים קבעו
שזו עדה, אם אפשר להגיד
את זה שאנחנו עדה,
זו עדה שיודעת להשתלב
יפה ואוהבת את המקום.
אנחנו, ככה זה.
ככה, אבל בלי,

בלי לעזוב את המנהגים שלנו,
בלי לעזוב את נוסח התפילה שלנו,
ולדעת שאנחנו צאצאי רבנים גדולים,
אנשים גדולים, לא רק רבנים,
אנשים גדולים שכתבו
הרבה דברים עשירים מאוד,
ולאט לאט מגלים כאן בארץ
את כל ה...
-את העושר הזה?

כל ה... איך אומרים,
המקור הזה העשיר
וההיסטורי העשיר הזה,
ואנחנו רוצים, אני אחד
מהם, שאני מאוד גאה
שיש הרבה אנשים מכל העולם,
מכל צרפת, מכל ישראל
שמטלפנים אלי כדי
לדייק על מנהג מסוים,או על נוסח מסוים או
על מנגינה מסוימת.
הילדים או הנכדים
שנולדים כאן בארץ
יודעים פחות ופחות צרפתית.
הם ביקשו מאתנו
שיהיה משהו בעברית.
אז אני כתבתי כמה
ספרים, הכל בצרפתית,
אבל אני ממשיך לכתוב ולפרסם

הרבה דברים, הרבה מאמרים גם כן
על יהדות אלג'יריה,
אנחנו לא אלג'יראים, זה מאוד,
זה דיוק מאוד חשוב,
אנחנו ממוצא אלג'ירי
אבל לא אלג'יראים.
אלג'יראים היום זה ערבים.
אנחנו אין בינינו שום קשר,
ואני לא רוצה לחזור
לאלג'יריה אפילו לבקר,

אפילו אם הקברים של הרבנים
שלנו נמצאים שם באלג'יר,
אני לא רוצה, לא רוצה.
הרגליים שלי לא מסכימות
לדרוך על אדמת נכר כזאת.
אפילו יש לי חברים
שנוסעים עכשיו למרוקו,
בשביל מה, אני לא
רוצה, לא למרוקו,

לא מצרים, לא אלג'יריה,
לא תוניסיה, שום דבר,
אנחנו כאן. אם אני יוצא מארץ ישראל
אני יוצא לצרפת ששם כל
המשפחה עדיין נמצאת שם. זהו.
תודה רבה שמעון.
-אין בעד מה.

שמעון דרמון
אפרת קראוס
אלג'יר
אלג'יריה
סיפורי חיים נוספים: