מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:01:00

אני שמחה בת זכריה וג'יימה.
נולדתי בתימן,
ועלינו ארצה,
קודם כל היינו בתימן, גרנו
שם בבית על שלוש קומות.
אבא היה רב, שוחט, מוהל,
והייתה לו אדמה, והרבה
עבדו אצלו, ערבים.וכשהיו קוצרים את החיטה
היה לו מרתף למטה,
שאוספים את זה את יודעת...
לחורף.
מתבן קוראים לזה.
והיו ריחיים שטוחנים,
ותנור אפיה.
והעבודה של הנשים
בבית והגברים בחוץ.
אבא היה תמיד הולך
ללמד ילדים תורה,

00:02:00

והכיר מישהי, התחתן על אימא שלי.
זאת אומרת עוד אישה.
הוא היה דון ז'ואן.
ובחגים היינו עושים...
שוחט פרה, עגל...
מכין את זה, ומסדר את זה לאורחים
שבאים, מתארחים אצלו.
חגים, מתפללים אצלו,
בית כנסת למעלה, מכובד.הוא גר עם אחיו, שתי חלקות.
עכשיו, יום אחד אנחנו משחקים,
אחי לוקח אותי לטייל איתו ככה...
בת שלוש ארבע בערך הייתי.
הולכים להר כמו ירושלים,
בדיוק להר כמו...
שם את יודעת
בירושלים, להרים האלה.
קופים, אומר עכשיו אני אקרא
להם, יאכלו אותך.

00:03:00

אמרתי יואו, אימא אני בורחת עכשיו'
מה אני עושה?
איך שהוא ככה, מהר לקחתי את
הרגליים, חזרתי מהר מהר הביתה,
לא יודעת איך הגעתי, לא יודעת
מה, בקיצור הייתי בבית.
אבל תשמעי, מהמם, זה ממש ירושלים.
שאני רואה את הירושלמים
נזכרת, זה זכור לי.
עכשיו, לא יודעת הייתה איזו שמועה
שצריכים לעלות לארץ.אבא אמר, את יודעת מה,
אנחנו עולים לארץ, יאללה.
אוסף מה שהוא צריך,
לוקח את החמור,
אנחנו מתארגנים,
לוקחים צידה לדרך והולכים.
מעיר לעיר, מכפר לכפר ברגל.
הגענו לאיזה מקום, נדמה לי...
אירחו אותנו.
ואחר כך המשכנו עוד
איזה יום יומיים ברגל,

00:04:00

הגענו למקום כזה כמו שתגידי
מקום של כניסה לאיזה עיר כזאת,
הגענו ל"חאשד", חיסנו
אותנו, אירחו אותנו,
ואחר כך עברנו לעדן.
עדן, שם קיבלו אותנו מאוד מאוד יפה,
כל תימני של כמה
משפחות אירחו אותם.
נתנו להם איזה חדר,
נתנו להם איזה מקום.
גרנו שם איזה שנה,לאחר מכן העבירו אותנו למחנה,
מחנה גאולים.
הגענו למחנה גאולים,
שם עשו לנו כמו...
סיני,
חולות, מדבר, הכל, אין כלום.
כל אחד קיבל כמו מחסן כזה,
מחצלות, מחצלות, עשו חדרים חדרים.
וכל התימנים היו שם.

00:05:00

הייתה לנו דוקטור אולגה, היה...
בנימין שהיה אחראי שם,
שמעון אביזמר,
ועבודי חתוכה, צורי חתוכה,
היו אחראים שם ללמד
אותנו, להדריך אותנו,
עברית, שירה, כל זה.
פרצה מלחמה פה,
ואז התחילו פוגרום.
התחילו שם להרוג, להרוס, בעדן.שחיטות על ימין ועל שמאל.
ואז הייתה פה איזו שמועה,
מהר לבוא לקחת את היהודים,
לפני שיהרגו אותם.
עכשיו, הביאו אנשים שיבואו,
יארגנו אותנו ויקבלו אותנו.
עכשיו, באו מ"חאשד", מעדן,
ערבים להתנפל עלינו ולהרוג אותנו.

00:06:00

פתאום את רואה אש מסביב תופסת
אותם ולא נותנת להם להיכנס.
אומרים, מה זה,
אנחנו לא יודעים דבר כזה.
אש, אש, אנחנו לא יכולים.
זו לא בעיה לקחת גפרור אחד,
את שורפת את כל המחנה, זה הכל מחצלות.
הם חוזרים אחורה,
והאש דוחפת אותם כביכול,
הם לא יכולים להיכנס.
ואז אנחנו ילדים,
וההורים אומרים מה זה?מהר הביאו לנו מטוסים,
ומהר להעלות אותנו, להבריח אותנו לארץ.
כשהביאו מטוסים,
לקחו את כל הילדים והנשים רק,
הגברים צריכים להישאר לשמור.
כל מי שיש לו כסף, מי שיש לו
שרשראות, מי שיש לו נרגילה,
כל מה שיש תשאירו.
אתם תגיעו לארץ,
הכל ארץ זבת חלב ודבש.
אתם לא מתארים לכם,
אתם הולכים רק לוקחים,

00:07:00

הכל יש, אל תיקחו כלום.
אנשים תמימים, השאירו הכל.
והיינו במטוס,
אני זוכרת שאת כל
הילדים הושיבו ברצפה,
והנשים על הכיסאות,
הושיבו אותן בכיסאות.
ילדים, את יודעת,
זרקו אתם כולם יאללה...
הגענו למחנה עתלית,
היה הביתן של הבריטים,ביתן כזה גדול.
הכניסו את כולם שם.
היינו שם כולם, כל אחד עם המשפחה
שלו, ככה אחד ליד השני,
כמו קיבוץ כזה,
אבל זה היה משהו...
היינו שם איזו תקופה,
ואז כל אלה שהרו הלכו ללדת.
אחת ב... אחת פה, אימא שלי ביניהן.
הלכו ללדת,

00:08:00

זו ילדה בת, זו ילדה בן, זו ילדה פה...
עכשיו, אימא שלי הלכה
ללדת, הביאה בן.
אנחנו שלושה בבית לבד.
ילדה מהר, חזרה לטפל בנו.
אז היא הייתה הולכת לפעמים
להניק אותו וחוזרת.
יום אחד הלכתי איתה,
איזה ילד מתוק, איזה ילד חמוד,
וראיתי אותו ככה וצחקתי.וחזרנו למחנה הזה,
לביתן של הבריטים.
ואחרי שמונה ימים צריכים
לעשות לו ברית מילה.
אז היא הולכת אומרת...
אמרו לה אנחנו לוקחים
אותו לעשות לו ברית מילה,
אמרה מה פתאום, בעלי יבוא ויעשה ברית
מילה, בעלי שוחט, רב, מוהל, מה...
לא.
את לא מתביישת?
תעשי לנו עכשיו בושות,
יגידו שאת לא יודעת וכולי.
לקחו אותו,

00:09:00

אחרי יומיים משהו
כזה, היא הולכת אומרת
אני רוצה לראות את הילד,
להניק אותו ולראות אותו.
תשמעו הוא היה חולה,
ואנחנו עכשיו לקחנו אותו,
והוא נפטר, אין.
היא שם, מה היא יכולה
לעשות, מתפוצצת.
היא לא יודעת מה לעשות,
היא לא יודעת עברית,
היא לא יודעת מה לדבר.
בקיצור אחרי תקופה,
כל התימנים אכלו אותה.
בקיצור אחרי תקופה
הביאו את כל הגברים,
היא מספרת לאבא שלי,איפה ילדת?
היא לוקחת אותו לבית חולים שם.
איפה הבן, איפה זה...
תשמע הוא היה חולה והוא נפטר.
תביאו תעודה, תביאו
משהו, תראו לנו מה...
שום דבר.
טוב...
עד מותה היא כל הזמן הייתה מצפה
כאילו הוא יבוא והיא תראה אותו,
יבוא ותראה אותו.
זה נגמר הסיפור הזה.
העבירו אותנו אחר כך
כל אחד לאיזשהו...
אחד ל...

00:10:00

בגליל, אחד לירושלים, אחד...
כל אחד למקום אחר.
אותנו הביאו ישר לפה.
באנו לפה, השתכנו פה,
חדר פה ביהוד,
חדר ערבי נטוש.
היו המון פה בתים נטושים,
זה אחרי מלחמה שעוד
אני אפילו בעצמי ראיתי,
הרבה אנשים ברחו עם משאיות.
ואז הביאו לכל אחד חדר,
אימא שלי ואנחנו היינו בחדר,
אבא שלי עם אשתו גם בחדר,עם הבת שלה,
היא ילדה גם יחד עם אימא שלי.
אבל היא בת...
ילד ראשון...
היא לקחה את זה איתה, שמרה עליה,
על הבת שלה.
אימא שלי קודם צריכה
לבוא לטפל בנו.
בקיצור היינו פה,
ו...
היינו... תקופה מאוד מאוד קשה.
לא אוכל, לא מים,
הייתה תקופה מאוד מאוד של צנע.
היו מוכרים מרגרינה רק לילדים.

00:11:00

מי שיש לו ילדים נתנו
לו, מי שאין לו אין.
רק לילדים נתנו איזו
מרגרינה או חמאה.
ומים הינו צריכים לקחת...
בדלי אני יודעת מה...
והיינו הולכים לקחת כמו...
בכניסה ליהוד היה ברז,
כולם, מי שרוצה שילך לשם ייקח.
הייתה תקופה מאוד ככה,
אבל לא יודעת, לא הרגשנו את זה.
היו כאלה תמימים,
אני לא יודעת איך להסביר לך.הילדים היו משחקים
ג'ולות, קלאס, סכין,
את יודעת עושים כזה עיגול,
משחקים סכין, מי ייקח שטח יותר,
מי ינצח,
מתחבאים בשיחים.
הייתה תקופה יפה.
יום אחד אימא שלי הולכת לעבוד והיה
שטפון, גשם מבול, שלג ביהוד.
היא לא ראתה את הכביש,
איך שהיא הולכת
נפלה לתעלה.

00:12:00

עכשיו בתעלה יש כזה צינור ביוב,
את יודעת מבטון,
איך נתפסה שם זה רק אלוהים...
הנהג קפץ להציל אותה,
הוא גם נסחף, אמר אני לא
יכול, אני חוזר, לא יכול...
הרימו אותו, עלה.
מה נעשה, אי אפשר,
אולי היא עוד בחיים, בואו נשאל,
גברת את עוד בחיים?
כן...
היא עוד בחיים,
בואו נראה מה איתה.הלכו לאיזושהי צרכנייה,
לקחו שם איזה חבל,
קשרו מישהו, ירד למטה, קשר אותה,
וסחבו אותה למעלה.
נס כזה זה אחד ממאה כמו שאומרים.
הכניסו אותה לאיזו אישה,
ואמרו לה, עכשיו תטפלי בה,
את כל הבגדים...
היא טיפלה בה, הכל...
וחיממו אותה, ואין מה
לעשות, רק לחמם אותה.
הלבישו אותה, חיממו אותה,

00:13:00

אחרי יומיים שלושה חזרה לאיתנה,
הרגישה קצת טוב, המשיכה לעבוד.
מי יפרנס אותנו...
המשיכה לעבוד,
אנחנו המשכנו את החיים שלנו,
אחותי, שלחה אותה לבני ברק ללמוד,
אני פחות או יותר למדתי,
אחי, היא גם כן שלחה
אותו לקיבוץ בית זרע.
אמרה מה פתאום שילך
לקיבוץ בית זרע, זה...
שם לא שומרים,
שם זה קיבוץ לא דתי וכולי.הלכה לשם ורבה עם המנהל,
תביא את הילד שלי,
אם לא נעשה לכם פה בלגאן,
מספיק הלך לי ילד אחד.
בקיצור הצליחה, הוציאה אותו ועוד שני
חברים, הביאה אותם הביתה.
אמרה, אני לא רוצה שתלך
לאף מקום, פה תהיה.
הכניסה אותו לאיזה בית ספר פה.
אני התחלתי ככה ללמוד.
אחרי תקופה ארוכה
חיפשתי לי עבודה,
גם כן, היה קשה הפרנסה.

00:14:00

מצאתי עבודה בתפירה,
עבדתי בתפירה ב"מיה" עם
החוגים, את יודעת זה מפעל גדול.
ואחרי תקופה...
הייתי משתלבת בכל מיני חברות.
פה עם להקת ענבל, פה עם מועדון...
פה עם עובדיה טוביה,
יש לי תמונה שהופעתי
גם בהיכל התרבות.
בן גוריון ואשתו שם שעברו...
הייתי איומה, כזו ברדקיסטית.למדנו וגדלנו.
אחרי תקופה ארוכה הכרתי
את בעלי, התחתנו,
והמשכתי לחפש עבודה,
הייתה לי חברה שהייתה גננת בסביון,
אמרה אולי תבואי תעבדי איתי.
אמרתי אני לא יודעת, אני לא אוהבת,
הייתי פעם פה מזכירה אצל סעדיה חתוכה,
מה אני אלך עכשיו לעשות בגן...
אחותי גננת,
לא רציתי לעבוד, עכשיו אני אלך...

00:15:00

בקיצור אמרתי, את יודעת
מה, טוב אני אבוא איתך,
אמרה את לא עושה כלום, רק
יושבת, העיקר שאסור לי להיות לבד,
אני צריכה מישהו איתי.
ישבתי, ילדים נחמדים, מקום נחמד,
עבדתי שם איזה שבוע,
הגננת האמתית באה מחוץ לארץ,
והעוזרת שלה גם באה.
יום אחד הם רוצים עוזרתכי הגננת הזו לא
אהבה את העוזרת שלה.
אמרו כן, הייתה לנו פה מחליפה
אולי נקרא לה.
קראו לי,
הכרתי את הגננת הזו, עבדתי איתה,
התאהבתי.
אמרתי וואלה זה מתאים לי.
גננת טובה, נחמדה, זורמת,
המשכתי לעבוד איתה,
והשתלבתי יפה שם בסביון.

00:16:00

וכל פעם באים ואומרים
הבחורה הזו מהממת,
קיבלנו מתנה, אין דבר כזה.
חגים אצל התימנים זה חפלה גדולה.
חגים יושבים כולם עם
נרגילות, עם ג'עלה,
איך להגיד לך את זה,
אדם שהוא חי את זה...
ובית כנסת באים מתפלליםכל האזור שם של המשפחה וחברים,
ואבא שוחט אמרנו,
עגל או כבש, לא משנה מה,
ומנקה אותו ועושה
הכל, ומכניסים לתנור,
את יודעת שם זה לא...
אופים אותו כמו צלי כזה
ותולים את זה, אין מקרר שם,
גומרים אוכלים אותו, חדש.
פיתות וזה עושים הכל לבד.
טוחנים את החיטה,

00:17:00

ומנקים ולשים,
ויש להם תנור,
עושים פיתות, גומרים,
מחר יש חדש.
הבית שלי בתימן עם משפחתי,
מאוד נהניתי להיות שם, אלף,
היה בית יפה לבד,
קומה ראשונה זה מרתף של כל
החיטה וכל מה שצריך שם לאחסן.
קומה שניה זה לישון ולנוח,כל אחד יש לו את הפינה שלו.
לא מיטות,
זה היה שטיחים כמו מזרנים לחפות.
קומה שלישית היה בית כנסת מכובד,
זה כבוד גדול היה בשבילו.
והיו באים מתפללים,
חגים יושבים מתארחים,
מזמינים את החברים, קרובים,
מגישים את הג'עלה,
צימוקים, תמרים, אגוזים,

00:18:00

תירס מן, איך קוראים לזה...
קוראים לזה בערבית...
ג'עלה יודעים מה זה.
זה גילוואה, זה עתר, זה...
כל החיטה הזו למיניה.
אימא שלי הייתה עושה הכל,
הכל לבד.
עכשיו כשהייתי ילדה
קטנה, אולי לא סיפרתי,
הייתי כזו יפהפייה,
הייתי משחקת, עברה ערביה עושה
איזו בובה של ילדה.על המקום נפלתי.
התחלתי לעשות לאימא שלי את המוות,
לבכות ולצרוח ולבכות ולצרוח...
לקחה אותי מסכנה
מפה עד ירים ברגל.
הגענו לשם, אבא שלה היה
מקובל, פותח ספר, הכל,
אומר, מה עשו לה עין
רעה, מה את מתפלאת.
מהר עשה לי מכף רגל עד הראש קמע.

00:19:00

אמר עכשיו היא תישן אל תדאגי,
באמת ישנתי 24 שעות לא זזתי.
אחרי שהרגשתי טוב קמתי כמו שדה,
כאילו לא קרה כלום.
והחזירה אותי הביתה,
הכל הלך בשלום.
ערבים היו באים לאבא
כי מאוד אהבו אותו,
מאוד, הוא ידע גם להתנהג לכל אחד.
היו באים, אוכלים
אצלו, זאת אומרת אצלנו.יום אחד הוא אומר,
נמאס לי מהם אני עכשיו אסדר אותם,
זה שמעתי מאימא שלי.
לקחה אפר של התנור ועשתה להם עסידה,
את יודעת, דייסה כזו שאוכלים אותה.
והוסיפה לזה עוד קצת קמח,
אמרה, עכשיו נמאס
לי, שיאכלו ושילכו לי.
הם ראו שזה לא זה, יותר לא באו.
זה סיפור שאימא שלי
ואבא אמרו די...

00:20:00

אנחנו לא הרגשנו שם עם הערבים...
לא היה לנו, היו כמו משפחה.
היו באים אלינו,
היו יושבים מתארחים,
אין לנו בעיה,
באמת הייתה לנו שכונה יפה.
לא... לא היה שם אנטי.
בשביל זה אנחנו בקשרים
מאוד טובים היינו שם.
אבא כשצריך משהו היה הולך לדמאר,
עושה את הקניות,
המטעמים כמו שצריך,עם החמור, גומר, בא הביתה,
יש לו את זה לחודש חודשיים.
האמת השפה שלנו הייתה תימנית
אשורית, תנכ"ית.
(מדברת תימנית)
עברית תנכ"ית.
לא הייתה צרפתית,
לא אנגלית ולא שום שפה.
בשביל זה יש להם
את העברית האמתית.

00:21:00

הגברים לבשו...
איך קוראים לזה, "גמיס",
עם כובע,
ועל זה איזה....
כמו גלבייה.
ונשים לבשו מכנסיים עם
רקמה במכנסיים ושמלה,
ו"גרגוש" ועל זה מטפחת ככה.
היו מתייפות,
היו עושות כחול,היו מורחות עם סמנה.
היו מתפארות.
דווקא היה להן...
את הטבעיות הזו.
המסע, הגעתי בת חמש חמש וחצי,
זה בדוק.
ובעדן היינו איזה שנה,
ב"חאשד" היינו שנתיים שלוש,
אז נכנסתי לארץ בת שמונה.
אבי נשוי עם שתיים.

00:22:00

הוא התחתן עם אישה צעירה יפה,
והיא הביאה לו שני בנים ובת,
והיינו בקשרים מאוד יפים.
אימא שלי הביאה ילדים,
אבל מתו לה ואחד לקחו לה, ונשארנו שלושה.
פה בארץ גדלנו, התפתחנו, למדנו,
והכל בכוחות עצמנו.
כשעלינו ארצה באנו עם המשפחה,
אני, אבא, אימא, אחי, אחותי,ואשתו, שעוד לא הרתה,
עוד הייתה בסדר ככה,
והמשפחה שלה.
הגיעו לארץ, היינו כל הזמן ביחד,
היא הייתה קשורה גם להורים
שלה, שיעזרו לה.
ואז שהגענו ליהוד...
בעדן היינו משחקים עם הבנות
של בעלת הבית שהיינו שם,
והייתה להם בת או שתיים
שהיינו משחקות כמו חברות,
באמת היה מהמם.

00:23:00

היינו הולכים גם לים,
ובים יש להם שם מקום שהיו מכבסים בגדים,
ולוקחים את הבגדים כמו בהודו אם
ראית, עושים ככה לבגדים.
אני זוכרת, זה יפה היה.
ואחר כך היינו הולכים
לזבל של תפוח אדמה.
היו אנשים שהיו אוספים תפוחי אדמה,
ואני הייתי מסתכלת מה הם עושים.
והיו גם מוכרים
ג'חנונים של העדנים,
היה להם שוק כזה יפה.את זה גם אני זוכרת.
הייתה תקופה יפה עם
הבריטים, אנשים מתורבתים,
גם אינטליגנטים, זה לא...
את יודעת, פרימיטיביים.
הם שייכים לבריטים
בלבוש, אנגלית, שפה,
היו אנשים באמת על רמה.
והיו גם עשירים,
אנשים על מעמד.
אבל כשפרצה מלחמה הם אכלו אותה.

00:24:00

הם רצחו, בזזו, חבל על הזמן.
אבא סיפר שהוא היה
קופץ מבית לבית לברוח.
חברים שלו על ידו
נרצחו, רצחו אותם, שחטו.
הוא ממש קפץ, מפה לבית הזה, לבית הזה...
מהבית הזה לבית הזה... ממש.
כשהוא בא וסיפר לנו,
זה משהו מחריד היה.
הם באמת מסכנים היו אז,
המלחמה פה שפרצה,זה כמו שעכשיו קורה משהו פה,
כל העולם שונא אותנו.
זו חוויה לא נעימה.
אבל במחנה גאולה כבר
הייתה לנו תקופה יפה.
אז היה שמעון אביזמר
שלימד אותנו לשיר, עברית.
היה בנימין, היה...
עובדיה טוביה היה
גם בא ללמד אותנו,
היו לנו הרבה אנשים שבאו ולימדו,

00:25:00

הייתה שם אחות, היה רופא,
שטיפלו באנשים.
ואז שבאמת החליטו לקחת
אותנו, להבריח אותנו,
שלא גם יבואו ישחטו אותנו שם.
אז באמת העלו אותנו ארצה במטוס,
הבריחו אותנו אפילו הייתי אומרת.
פה בארץ כשהגענו
ריכזו אותנו, כל הילדים בכיתה אחת.
ב', ג', ד'... אין, אין לזה...אני ראיתי שהלימודים זה
פקה פקה, זה לא...
אמרתי, אימא אין מה ללמוד
שם, אני לא הולכת.
אמרה לי, למה, תלמדי.
אמרתי, בסדר.
אני לא הלכתי, והיא הלכה
לעבוד, נשארתי בבית.
נשארתי בבית, ישנה,
מתפננת, לא אכפת לי.
היא באה, למדת?
אמרתי לה, כן.

00:26:00

אבל אחר כך כשגדלתי
וראיתי שהחיים זה לא זה,
התחלתי ללכת לשיעורי ערב,
התחלתי ללכת ללמוד,
לקחתי את עצמי בידיים.
אחר כך עבדתי בגן,
התחלתי ללכת ללמוד, להוציא בגרות.
יש לי פה מלא
תעודות, אני אראה לך.
אישה מאוד חכמה וחרוצה.
וקיבלתי ציונים עם כל
מה שלא למדתי 80-75.אמרו לי הילדים, אימא את
גאון, בכיתה כזו שאת לומדת,
אין עליך.
תראי, אם הייתי לומדת יכולתי להיות משהו,
אבל הייתי חכמה, בלי ללמוד.
לא ברמעא (רימה) אני לא יודעת מה
שהיה, פחות או יותר...
אבל מה שאני יודעת, שהיינו
מתרכזים, אוכלים, מברכים,
קבלת שבת או חגים,
זה כן.
אבל פה בארץ, אימא שלי
היינו יושבים אצלה כל המשפחה,

00:27:00

אם זו אשתו של אבא,
הילדים שלו וכולי, גם אנחנו,
ומשם עד פה כל המשפחה.
זה פסח, ראש השנה,
ושבת באה לבקר,
לא מתאספים כולם,
רק אנחנו, זאת אומרת
המשפחה, הילדים ואימא.
והיום כשאני עושה את הסדר,
את רואה את השולחן, זה לא נסגר,
קבוע ככה נשאר.כל יום שישי אני
מארחת את כל המשפחה.
אני מכינה להם ארוחות כיד המלך,
אני מכינה קודם גריל, צלי,
אורז, מרק, חציל עם
רוטב, חציל סלט,
טחינה וכל מיני זאבלות על יד זה.
בתימן זה קובנה וג'חנון, לא מוותרים.
וסבאיה, מלאווח...

00:28:00

אחותי אלופה בזה, לחוח ופיתות.
אני אין לי סבלנות,
לא בא לי.
אני עשיתי, אני אראה לך את הג'חנון,
הכנתי לכן שתאכלו צהריים אצלי ג'חנון,
במיוחד.
לא כל אחד...
תדעי לך אצלי חולים על זה,
לא מוותרים.
אמרתי אני אעשה לחברות
שלי שיאכלו ג'חנון אצלי.
לא מרק, לא סלט, יש לי הכל.
היית רוצה לבקר בתימן?
כן, מאוד.מאוד, זה חלום שלי.
לא אכפת לי כמה יעלה,
רק ללכת לראות את המקום ולבוא.
איפה, איזה מקום?
-רמעא (רימה).
זכור לי, אמרתי לך, את הבית,
וללכת מהשביל הזה להר,
ולראות שם את הנוף
היפה כמו ירושלים הרים,
מפה הר, מפה הר ובאמצע כזה כמו...
איזה יפה, זה זכור לי טוב.

00:29:00

והקופים שם רצים בהרים...
מהמם, מהמם.
אם ננעלו למשל, אבל אמרתי
לך, הקול שלי לא...
אם ננעלו אם ננעלו
אם ננעלו דלתי נדיבים
דלתי מרום לא ננעלו
דלתי מרום לא ננעלו
והלאה.

אני הייתי רוצה לראות
את כל הילדים מאושרים.
והייתי רוצה לראות את הילדים
ושיהיה שלום במדינה,
שנהיה ככה באושר
כמו פעם, הכל משפחה
אחת, כל המדינה.
ולא לקטר על אף אחד, כי חבל,
הכל הבל הבלים.
את שמחה שעלית לארץ?
-מאוד.

להיות בירושלים,
לעלות לירושלים זה חלום של כל יהודי.
אשרינו שזכינו להיות בירושלים.
מי ייתן וכל עם ישראל יזכה
לבוא לארץ ולחיות כולם בשלום.
שמחה, את שמחה בלב.
-מאוד.
תודה.
-תודה לכם.

שמחה גור

מראיינ/ת -
גלית כהן-קרספי
אורך הסרטון:
00:28:42
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
רבעה
,
תימן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש