מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

אני שהנז עזמיטאי,

נולדתי באיראן,

בעיר של שיראז.

אני גדלתי בעיר שהיא שיראז,

אצל אימא ואבא,

ואימא שלי עבדה בבית,

ואבא שלי עבד בחנות.

חנות של כל הדברים.

הייתי בבית ספר בכיתה א',

בבית ספר שערה,

00:01:00

אחר כך הלכתי לבית ספר של גוי,

בית ספר של מאידי.

הייתי רק בכיתה ו',

אחרי כיתה ו', הלכתי לבית ספר של יהודים.

והשנה למדתי אנגלית ועברית,

אחרי שנה אני התחתנתי, בגיל 16.

אחר כך אני מביאה ילדים,

5 ילדים יש לי, שיהיו בריאים.

00:01:30

4 בנות, אחד בן.

ואני גידלתי ילדים בלי אבא.

כי בעלי נפטר בפרס, לפי 30 שנה.

אני הייתי בגיל 35,

בעל שלי נפטר.

היה שני ילדים, בת ובן,

לפנינו, באו לישראל.

שנתיים הם היו איתם בישראל,

00:02:00

אחר כך, בגלל, בעלי נפטר,

אני לא יכולה לשבת באיראן.

וברחתי מאיראן,

היה הרבה בלגן, הרבה בעיות היו בדרך,

כמה סבלתי בדרך,

והלכתי באיזו עיר של איראן,

אחרי זה יום שלם ולילה, נשארנו בזעיתא,

00:02:30

אחרי כן באוטו,

ועיר של פקיסטן, עיר שקוראים לה קוהיטייה.

והיה עוד פעם,

הלכתי בעיר של קראצ'י.

למרכז של פקיסטן.

חודש חודשיים הייתי שם,

אנחנו פחדנו הולכים בעיר,

אחר כך, הולכים.. אם מישהו בא לעזור לנו,

00:03:00

כי כרטיס יואן, כי אנחנו אזרח,

כמעט אזרח.

אחר כך חודש חודשיים, הלכתי בשוודיה,

שלוש שעות, והיה בשוודיה,

במטוס פרטי בישראל.

אני מתרגשת בישראל, באתי, נישקתי את הרצפה,

אמרתי תודה לאל,

כי אנחנו שלם ובריא, והילדים שלי,

00:03:30

אז זהו, ועכשיו, באה בבית רפואה שם.

חיכינו חיכינו, לא נותנים דירה.

לא, אין לי דירה, אין לי דירה,

מה, מה, איך הולכים, ילכו יושבים?

בקיצור, לא נותנים דירה.

הלכתי ישר ליבנה,

לבית של בחורה שלי, ילדה שלי,

הייתי שם, אחר כך הלכתי אחותי,

00:04:00

אחרי זה הגענו לאשדוד אצל הבן שלי.

כמעט שנתיים וחצי הייתי בחדר אחד.

כולם, 5 ביחד, חדר אחד, לישון.

הלכתי לסוכנות.

כל הזמן בסוכנות לא רוצים דירה.

כל הזמן עושים בעיות,

למה יש לכם, אתם פרסי, יש לך כסף.

אמרתי תראה, כל האצבעות אותו דבר?

לא, לא כולם אותו דבר,

יש מי שיש לו כסף, יש מי שאין לו.

00:04:30

אנחנו לא, אנחנו ברחנו, אין לי כלום.

כל הדברים שלי נשאר בפרס.

איך אני אביא כסף? איך זה?

ועשינו בלגן,

כמעט שנתיים הרסתי בסוכנות.

לא רוצים אותנו, מה אני אעשה?

בכיתי, גם ילדים שלי בכו,

ובאנו, שתי בנות שלי קטנות,

הם כל הזמן מביאים משטרה.

ומשטרה, בואי, לכי החוצה,

אחר כך נותנים דירה.

00:05:00

אז טוב, הלכתי, המשטרה לוקחת אותנו החוצה,

הפעם טוב, אני, עוד פעם הלכתי שם,

כל יום שני ויום חמישי, ויום ראשון.

שלוש פעמים הלכתי מהם.

אומרת אין לנו, מה אני אעשה?

תביא לי דירה, תביא לי זה,

והוא, אין לי...

אחר כך טוב, את רוצה אופקים?

מה, אנחנו באופקים?

באר שבע? לא.

אתם רוצים קרוואן?

מה אנחנו עושים בקרוואן?

מה זה קרוואן הזה? לא, אני לא רוצה קרוואן.

00:05:30

בקיצור, הלכתי בסוכנות של תל אביב.

אומרת טוב, אתם לא מוצאים דירה,

באמת אני לא יודעת מה לעשות,

לקחת אותי מפרס, מה שיהיה, יהיה.

אני לא יכולה לשבת פה בלי דירה, בלי שום דבר.

טוב, בסדר, מתי אני מקבלת דירה,

אני נותן לך.

באתי עוד פעם באשדוד לסוכנות,

אמרו טוב, יש דירה.

אמרתי איפה זה?

חדר וסלון.

תגידי, אנחנו ארבעה אנשים.

00:06:00

חדר לסלון? מה אתם חושבים, תרנגולות?

בקיצור, עשיתי בלגן, בכיתי,

הילדים שלי בכו, פה, תבוא משטרה,

לקחת אותנו לתחנת המשטרה.

יש אישה, לא יודעת איך קוראים לה,

לא יודעת, דרגה גבוהה,

אומרת, את רוצה בית סוהר?

אני אומרת, טוב תעשי בית סוהר,

לפחות יושבים בבית סוהר.

אין לנו דירה.

00:06:30

אני בכיתי, הילדים בכו, כל זה,

לכי הביתה.

אמרתי אני לא יודעת, אני לא יודעת עברית,

אני לא יודעת איך באתי.

באוטו של משטרה, לקחת אותנו למקום שהיה,

עוד פעם חזרתי, מחר עוד פעם הלכתי לסוכנות.

כמה הלכתי, עבדתי כל היום,

ואחר כך נותנים דירה פה.

ברוך ה' היה בסדר, גידלתי ילדים שלי,

גידלתי ילדים.

00:07:00

כולם התחתנו.

היית, גם היית באולפן.

הייתי.

-היית באולפן,

שישה חודשים,

וכל יום מילה אחת.

יש לי מורה, אנחנו לא מבינים עברית,

עם מילה הזו, לא יעזור לנו.

אני למדתי גם בטלוויזיה, באנשים, וכל זה.

00:07:30

עכשיו ברוך ה' הכול בסדר,

אני יכולה לטפל בעצמי,

אני יכולה הכול ברופא, שם, שם,

ובנק, כל זה, ברוך ה', עבר תודה לאל.

חגים של פסח, באמת

כל המשפחה ביחד, יושבים בשטיח,

שמים מפה, כולם מסביב למפה,

יושבים על השטיח, עושים חגיגה.

עושים באמצע של החגיגה, עושים טמבוקה,

00:08:00

ריקודים, כל זה, כיף, כל המשפחה,

דודים והדודים, כולם ביחד.

לשמונה ימים, כל לילה הולכים למקום אחר.

היה כיף.

כמה אחים הייתם?

4 אחים.

כל ראש השנה אבא שלי מביא כבש,

ששוחטים אותו,

ועושים על האש, וכל זה,

גם זה מה שעושים בשביל הפסח.

00:08:30

לשמור על זה.

כמה יהודים היו ב...

-אני לא יודע כמה היה, אבל באמת היה כיף לנו.

באמת כולם הולכים לחתונה שלי,

הם באו לבית שלנו,

כולם כמו אח ואחותי.

גם את נורוז אנחנו גם עושים חגיגה,

את הנורוז שלהם.

אבל כל של איראן.

את נורוז.

כולם ביחד.

00:09:00

גם מה שהם עושים, גם אנחנו עושים, גם.

פסח אנחנו עשינו לבד,

אצלם לא עושים פסח, אנחנו עושים פסח.

שמונה ימים לא קונים שום דבר בחוץ.

רק מצות אנחנו מאכילים,

גם גרעינים אנחנו מאכילים,

בכלל לא קונים דברי חלב,

כי למה, של מוסלמים.

והאורז והבשר עושים לשמונה ימים.

00:09:30

וגם בשר.

בשר טחון, בשר על האש, רק זה,

בכלל לא קונים בחוץ.

אבל ברוך ה' בישראל, קונים הכול בחוץ.

ספרי לי מה היית עושה אחרי בית ספר, כל יום.

אני עושה שיעורים,

אחר כך לעזור לאימא שלי,

אחר כך הולכת לחברים שלי.

משחקת, ללמוד,

ככה זה.

00:10:00

אחר כך עוד פעם באה הביתה,

לא סיימתי לסדר לאימא, לעזור לאימא.

באה דודה שלי והדוד שלי, בא אומר,

אנחנו רוצים לבת שלך, של המשפחה שלנו.

כי אנחנו משפחה, לא קרוב, רחוק.

אחר כך, אבא שלי, לא, ילדה שלי קטנה,

זה, זה, לא, היא רוצה,

ילדה שלך, תבוא, התחתנת.

00:10:30

אנחנו רוצים, וטוב, אחרי חודש,

היינו ביחד, אחרי חודש התחתנתי.

בחתונה שלי היה מוזיקה,

היה בבית, בבית גדול ענק,

של דודה של בעלי,

הייתה מוזיקה, ארבע רקדניות, הופעות,

הכול עושה כיף, איזו חתונה,

הייתה בשעה שלוש בבוקר.

00:11:00

ואבא שלי, להכין אוכל, טבח, הביא טבח,

להכין אוכל, הכול אוכל של פרסי,

עוף, הכל דברים.

פירות, עוגיות.

הכול עשה את זה.

היה כיף.

ואיפה גרתם אחרי שהתחתנתם?

00:11:30

אותו רחוב.

ספרי קצת על הבית...

-הסבתא והסבא לרחוב...

בדירה של חמותי.

הייתי בית של חמותי,

שנתיים, אחרי שנתיים,

רציתי להשכיר דירה.

אחרי להשכיר דירה, להביא ילדים, וכל זה,

ואחר כך קנו לי דירה.

קנו דירה יפה, שבעה חדרים, גדולה, ענקית,

הייתה גינה.

00:12:00

על כל בית מסביב יש גינה,

פרח עם שושנים,

גם יש בריכה קטנה,

ודגים, דגים אדומים.

יש אמבטיה גדולה.

הכול היה כיף, היה, זו דירה יפה יפה.

אחרי שהתחתנתם, מה בעלך עשה?

במה הוא עבד?

עבדתי בשמן.

שמן של, בית חרושת של...

00:12:30

שמן, גם שמן קשה,

גם שמן רך.

עבדתי בבית חרושת של שמן.

אני עקרת בית.

מגדלת את הילדים שלי.

להכין אוכל, לבשל, ניקיון,

לילדים שלי,

אני הולכת לעזור להם בבית ספר, וגן.

ומה הייתם מדברים בבית, באיזו שפה?

שפה של פרסי.

00:13:00

יש שתי שפות, גם יש שפה של שיראזי,

אני לא מדברת עם הילדים שלי בשיראזי,

מדברת פרסי עם הילדים שלי.

זהו. ורק עם אימא שלי מדברת בשיראזי.

שפה של שיראזי.

בעלי נפטר ממחלה.

אני הייתי בגיל 35.

שתי בנות שלי, סיגל ואז סוניה,

00:13:30

הן היו קטנות.

לא ראו קבר של אבא שלהן.

כי אני מפחדת, כי הן קטנות.

אמרתי לבת דודה שלי,

בואי לקחת את הילדות שלי, כי אני מפחדת,

כי הן לא יודעות כלום,

אחר כך הבת שלי,

הגדולה, היא בגיל 16, הלכתי לבית העלמין,

זהו, אחר כך שבעה ימים יושבים,

00:14:00

אחרי שבעה ימים,

אני טוב, אני לא יכולה לשבת פה,

לאט-לאט-לאט, מכרתי את כל הדברים שלי,

רק אחרי שנה, ברחתי לישראל.

אני מכרתי את הדירה, לא מספיק כסף,

כל הילדים שלי,

150 אלף שקל אני שילמתי למישהו,

לקחת אותנו לבוא לישראל,

00:14:30

מי לקח אתכם?

יש גוי.

גוי?

-כן.

כי הם אומרים כמו עולם תחתון.

כן.

-לא עולם תחתון, כי אנחנו מפחדים.

כאילו עולם תחתון.

רק העבודה שלהם.

ולמה החלטת לעלות לישראל?

כי למה, שני ילדים דלי, בן ובת שלי,

לפנינו באו לישראל.

איך הם, איך הם עלו? -כי הם לבד, גם הם ברחו.

00:15:00

גם הם ברחו לישראל.

בדרך של פקיסטן גם, אותו דבר.

איזה דרך סבלתי בפקיסטן, איזה דרך,

לא היו מים, היו מים שהכול לכלוך.

את שילמת לגוי, נכון, 150 אלף,

כל אחד 150 אלף שקל, כל אחד.

אנחנו חמישה,

נתתי על כל אחד 150 אלף שקל.

אז הגוי הזה, לאן לקח אתכם?

00:15:30

גוי לקח אותנו באיזה... לכפר שלהם,

יום שלם ולילה ישנו שם,

באמת עושים משהו יפה, אוהל,

הם באמת עושים הכול טוב.

אוכל טעים, הכול זה נתן לנו,

אחר כך טוב, למי אתם מחכים?

אומרת, אני מחכה שעוד משפחה תבוא,

00:16:00

כי אני רוצה, כולם ביחד, לקחת אותם בפקיסטן.

טוב, חיכינו, מגיעה,

ואוי, זו משפחה של דוד שלי.

בן דוד שלי ואשתו, וחמותה, כולם ביחד.

אחרי זה באתי בג'יפ טויוטה.

טויוטה, בגבול וגבול.

כמו טיל.

00:16:30

אומר לי, כל הדרך לשים ראש למטה,

כי עושים...

נשק, ככה זה.

אנחנו בסוף, אני, שני ילדים שלי,

ככה כזה, תופסים אותי,

אחר כך, בואי בואי, באתי

לעיר של קוויטיה, עיר של פקיסטן.

00:17:00

עיר קטנה, אחר כך,

ועוד פעם, עוד יום שלם ולילה, ישנים שם,

אחר כך, עוד פעם באוטו,

הלכתי לקיראצ'י.

גם מאיראן באוטו באתי לפקיסטן, לא במטוס.

גם באיראן, גם באיראן באוטו.

לא במטוס, אוטו ב...

גבול וגובל הלכתי לעיר של פקיסטן.

00:17:30

לעיר של פקיסטן, קוראים לה קיראצ'י,

היא המרכז של פקיסטן,

חודשיים אנחנו והבן דוד שלי,

והילדים שלו, אישתו וכולם ביחד.

באתי שם, והיא אומרת,

בטוח אל תגידי שאנחנו יהודים,

אל תגידי להם, שאנחנו רוצים לארץ ישראל,

תגידי אנחנו רוצים בערך באמריקה.

כי אנחנו לא יודעים 

אם אתם יודעים שאנחנו יהודים.

זה מפחיד.

הם מקשיבים לי.

00:18:00

כולם מקשיבים,

בוא, בוא, בוא,

שהנז, יש מישהו בא, כל הזמן,

מסתובב, מדבר איתנו.

אומרת, מדבר פרסי?

אומרים כן, כן, מדבר פרסי.

אמרתי מי זה?

אומר, טוב רק תגידי לכולם,

ואני אלך לשמה להגיד להם.

הלכתי לשם, אמרתי, אדון, מה אתה רוצה?

הוא אומר, אנחנו מחפשים אתכם.

אמרנו, מי אתה, מי זה?

והוא סיפר שאנחנו הסוכנות של ישראל.

טוב, אל ת... לא בית מלון,

זו טעות בבית מלון,

00:18:30

בואי, תבואי לבית מלון אחר.

טוב, עשיתי מזוודה, כל הדברים של הכול,

זה זה, הלכתי לבית מלון אחר.

אחרי חודשיים, באו, אתם מוכנים?

זה ייקח אותנו בשוודיה.

במטוס הולכים לשוודיה,

שלוש שעות היינו בשוודיה,

אחרי שלוש שעות הלכתי,

באתי לארץ חדשה.

היה באיזה, הלכתי באיזה,

בעיר של שוודיה,

הולכים למקום של כפר של זעידה,

00:19:00

בלי אור, בלי כלום,

כי למה, הם מפחדים.

כל דבר עליה, עולה,

ככה, ככה, זה, אני מפחדת,

אני שני ילדים, ככה, אל תפחדו, אל תפחדו.

תופסת בעצמי, והבת שלי אומרת, את גדולה,

תיקחי אותי מאפריקה, אני רוצה לקחת אותם

מאפריקה, לא יבוא משהו בעיניים שלהם.

היה חושך, חושך בלהות.

באוטו, אחר כך הולכים לכפר של זעידה.

שכחתי להגיד.

00:19:30

אחר כך יום שלם ולילה ישנים שם,

אחר כך באתי לישראל באוטו, לא במטוס.

בתוך שבעה ימים אנחנו בדרך.

מאיפה, משוודיה?

לא בזעידה, בפקיסטן.

שבעה ימים.

אמרתי, יש חודשיים הייתי בפקיסטן,

הלכתי במטוס בשוודיה,

שלוש שעות, בא בארץ, חודש.

00:20:00

אני התרגשתי, טוב, ברוך ה',

כולם בסדר? כולם זה?

אז הכול טוב, הכול זה, נישקתי את הרצפה.

טוב...

אחר כך עוד פעם בעיות, התחילו.

בעיות בגלל דירה.

וכשהגעת לישראל, מה עשית פה?

הלכתי לסדר תעודת עולה,

הבן שלי בא לעזור לנו, לעשות תעודת עולה,

אחר כך הולכים לאולפן.

00:20:30

אני והבת שלי הלכנו לאולפן,

גם הם הולכים בבית ספר.

שתי הבנות הקטנות שלי, הלכו לאולפן.

גם בבית ספר, גם אולפן.

גם ללמוד.

גם אני והבת שלי הלכנו לאולפן של העברית.

כל יום מילה אחת.

היינו באולפן שישה חודשים.

לא עזר.

אחר כך, טוב, הלכתי לקשישים.

00:21:00

עזרתי לקשישים.

-מה?

מטפל בקשישים.

קשישים. אוקיי.

-כן, קשישים.

וזהו, אחר כך זה, זהו, אני לא יכולה,

כי הם עושים בעיות, וזה, אני לא יכולה.

אני נשארתי בבית.

גידלתי ילדים שלי, הכול טוב.

כשעזבת את איראן, מה לקחת איתך?

רק בגדים.

לא עושים שום דבר,

כי אנחנו ברחנו, זה קשה לנו.

00:21:30

השארת הכול שם, את הבית,

-כן.

את הדברים שהיו בבית, הכול?

-כן.

כן.

-תמונות ילדות,

כן, תמונות ילדות, בכלל לא לקחתי שום דבר.

תכשיטים, כלום לא לקחתם?

-לא.

כי אני מפחדת,

גם תעודת הזהות שלי נשארה בפרס.

פחדתי, גם תמונה, כל תמונה שלי, כל זה.

נתתי אצל אימא שלי, טוב,

00:22:00

לפני, אחותי באה לישראל, יש לי את אחותי.

שאר האחים, איפה הם?

הם עכשיו, אחד גר בתל-אביב,

אחד, אח שלי, כר גר בחולון.

אז כולם עלו לארץ?

כן, עכשיו כולם בארץ.

ואחד האחים שלי באמריקה בלוס אנג'לס.

00:22:30

אבל כולם בישראל,

אבל אחת, אחותי נפטרה, פה, מסכנה שלי.

היה דור של מלך, ללבוש כמו חופשיה,

כמו בישראל,

מתי, בשלטון של חומייני,

לא הביאו לה רעלה,

והכול זה עכשיו, גם יש גם מוסלמים,

גם יהודים, ללבוש צ'אדור, יש משהו צ'אדור,

00:23:00

כמו, הולכים בכל עם צ'אדור, עד למטה.

מה זה צ'אדור, תסבירי?

כאילו יש בד גדול ענק,

כעיגול, עושים ככה זה פה,

עושים, סוגרת פה, ככה.

וככה היו הולכים?

-כן.

גם היהודים?

-גם יהודים, גם...

בגלל שאנשים רוצים, רק עיירה, הולכים.

00:23:30

אני רק ביום רגיל, וחתונה,

מסיבה, אני עם הרעלה.

חתונה יפה, אבל עושים רעלה על הראש.

שרוול, בגדים ארוכים,

ככה זה.

באיראן אנחנו שומרים שבת,

אבא שלי הולך לבית כנסת,

בא הביתה, עושים קידוש,

00:24:00

והכול המנהג שלנו באיראן.

המאכלים, אורז.

והחורש... סבזי.

והחורש תסקבה, והעוף,

הגונדי, קופטע,

מה שיש היה.

גם ירקות,

ירקות בשר.

וגם דגים.

היית רוצה לבקר באיראן?

00:24:30

לראות את הבית?

-אני, כן אני רוצה, אבל אני מפחדת.

עכשיו, אם היית יכולה לנסוע עכשיו,

לראות את הבית.

כן, אני רוצה לראות.

אני רוצה חברים שלי, גויים מפרס,

באמת, אני מתגעגעת אליהם.

חברים מפרס, כולם באמת טובים.

יש הרבה חברים של בעלי זכרונו לברכה,

באמת, בעלי היה חולה,

כל הזמן הם באו לעזור לנו.

באמת היו כמו אחים.

המוסלמים?

-כן, כן, באמת.

00:25:00

כולם באו אלי.

יש לי הרבה חברים, חברים גויים בפרס,

בעלי זכרונו לברכה.

אני כל הזמן מתגעגעת אליהם,

באמת, חבל שלא לקחתי את מספר הטלפון שלהם.

אמרתי להם, באמת,

אמרתי להם, שאני הולכת לישראל.

אמרו, טוב, תתקשרי,

אמרתי, טוב, איפה המספר טלפון להתקשר?

אחת באה, מסכנה,

הייתה אז רעידת אדמה, הלכה לעיר אחרת.

00:25:30

אני באמת לא אשכח את זה.

אני לא אמרתי למשפחה שלי.

לגויים אמרתי, אני הולכת לישראל.

וכשהיו מלחמות בישראל,

כשהיו מלחמות בישראל,

לא הרגשתם את זה שם, באיראן?

בטח, אנחנו מתפללים בבית כנסת,

עושים תענית.

כן, בוכים,

ועושים תהילים, כל זה, כן, בטח.

00:26:00

והמוסלמים לא עשו לכם כלום?

-לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, בכלל.

יש אחד,

עושה, שמח, הוא שמח.

אבל אנשים אומרים, אל תיקחו מהחנות שלו,

או אסור לקחת מהחנות שלהם אוכל.

אנשים עושים אוכל, עד עכשיו, אני לא יודעת,

הולכים לחנות שם.

00:26:30

כן, למדתי בבית ספר הבה נגילה.

הבה נגילה, הבה נגילה, וישראל.

דוד חי...

איפה למדת את זה, בישראל?

-כן, באיראן.

באיראן?

-כן.

למדת את השיר הזה באיראן?

-כן, באיראן.

דוד מלך ישראל, חי חי וקיים.

כולם בבית הספר אומרים ככה.

כן.

00:27:00

באמת, לא עושים בעיות,

גם אנחנו שומר, הם רוצים,

הם לא עושים בעיות, גויים של פרס,

גם עכשיו,

חזרה שלהם, הם לא עושים בעיות.

כבר חשב שלישראל, עכשיו טוב להם שם.

החלום שלי היה, רוצה (להיות) שחקנית.

בגלל שיהודים אומרים,

לא, וואי וואי, הולכת לגוי.

גם אני פחדתי, לא הלכתי (להיות) שחקנית,

למדתי, ככה, התחתנתי, זהו.

00:27:30

זה החיים שלי אבל.

עכשיו גם למדתי בבית ספר של תפירה.

אבא שלי זכרונו לברכה,

שם אותי לתופרת, זה, בית ספר,

למדתי אותו, תופרת.

איפה, באיראן?

-כן.

אני בפרס תופרת, כל הבגדים, כמו בחנות.

עכשיו, גם פה, היית פה כזה,

אין לי חשק עכשיו, זהו.

00:28:00

יש הרבה בדים זולים עכשיו.

רגע, למי היית תופרת?

לעצמי, לא בשביל אף אחד.

רק של ילדים שלי.

את שמחה שעלית לישראל?

בטח, ברוך ה'.

למרות כל מה שעברת עד שהגעת לפה?

כן, ברוך ה', עברתי הרבה,

עברתי הרבה, אבל ברוך ה', הגעתי לישראל שלמה,

00:28:30

והילדים שלמים, כולם, ברוך ה'.

אני שמחה, כי באתי לישראל.

הארץ הקדושה.

וכשהגעת לישראל,

שמרת על המסורת שהייתה באיראן,

של השבת?

כן, בטח, אני הולכת

כל השבתות לבית כנסת, שומרת שבת,

וחגים?

-חגים גם.

הרי יש לי הכול, כלים כשרים לפסח,

00:29:00

לא כלים של היום-יום.

אני שומרת שבת.

יש לך משהו להגיד למי שיראה את הסרטון?

כן, צריך, אל תפחד לעמוד ברגל.

צריך, אנחנו, (להיות) חזקים.

לעמוד ברגל, אל תפחד מכלום.

00:29:30

-ערבית-

את יכולה להגיד לי עכשיו בעברית מה אמרת?

אני רוצה להגיד לכם,

שצריך חזק...

לא נורא. 

להיות חזקים, לעמוד על הרגליים שלנו,

אל תפחדו, לשמור על עצמכם, לשמור על הילדים,

בכוח, הכול טוב.

תודה רבה.

-תודה רבה לכם.

שהנז עזימטעי    

מראיינ/ת -
גלית כהן
אורך הסרטון:
00:29:03
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
שיראז
,
איראן
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש

אני שהנז עזמיטאי,

נולדתי באיראן,

בעיר של שיראז.

אני גדלתי בעיר שהיא שיראז,

אצל אימא ואבא,

ואימא שלי עבדה בבית,

ואבא שלי עבד בחנות.

חנות של כל הדברים.

הייתי בבית ספר בכיתה א',

בבית ספר שערה,

אחר כך הלכתי לבית ספר של גוי,

בית ספר של מאידי.

הייתי רק בכיתה ו',

אחרי כיתה ו', הלכתי לבית ספר של יהודים.

והשנה למדתי אנגלית ועברית,

אחרי שנה אני התחתנתי, בגיל 16.

אחר כך אני מביאה ילדים,

5 ילדים יש לי, שיהיו בריאים.

4 בנות, אחד בן.

ואני גידלתי ילדים בלי אבא.

כי בעלי נפטר בפרס, לפי 30 שנה.

אני הייתי בגיל 35,

בעל שלי נפטר.

היה שני ילדים, בת ובן,

לפנינו, באו לישראל.

שנתיים הם היו איתם בישראל,

אחר כך, בגלל, בעלי נפטר,

אני לא יכולה לשבת באיראן.

וברחתי מאיראן,

היה הרבה בלגן, הרבה בעיות היו בדרך,

כמה סבלתי בדרך,

והלכתי באיזו עיר של איראן,

אחרי זה יום שלם ולילה, נשארנו בזעיתא,

אחרי כן באוטו,

ועיר של פקיסטן, עיר שקוראים לה קוהיטייה.

והיה עוד פעם,

הלכתי בעיר של קראצ'י.

למרכז של פקיסטן.

חודש חודשיים הייתי שם,

אנחנו פחדנו הולכים בעיר,

אחר כך, הולכים.. אם מישהו בא לעזור לנו,

כי כרטיס יואן, כי אנחנו אזרח,

כמעט אזרח.

אחר כך חודש חודשיים, הלכתי בשוודיה,

שלוש שעות, והיה בשוודיה,

במטוס פרטי בישראל.

אני מתרגשת בישראל, באתי, נישקתי את הרצפה,

אמרתי תודה לאל,

כי אנחנו שלם ובריא, והילדים שלי,

אז זהו, ועכשיו, באה בבית רפואה שם.

חיכינו חיכינו, לא נותנים דירה.

לא, אין לי דירה, אין לי דירה,

מה, מה, איך הולכים, ילכו יושבים?

בקיצור, לא נותנים דירה.

הלכתי ישר ליבנה,

לבית של בחורה שלי, ילדה שלי,

הייתי שם, אחר כך הלכתי אחותי,

אחרי זה הגענו לאשדוד אצל הבן שלי.

כמעט שנתיים וחצי הייתי בחדר אחד.

כולם, 5 ביחד, חדר אחד, לישון.

הלכתי לסוכנות.

כל הזמן בסוכנות לא רוצים דירה.

כל הזמן עושים בעיות,

למה יש לכם, אתם פרסי, יש לך כסף.

אמרתי תראה, כל האצבעות אותו דבר?

לא, לא כולם אותו דבר,

יש מי שיש לו כסף, יש מי שאין לו.

אנחנו לא, אנחנו ברחנו, אין לי כלום.

כל הדברים שלי נשאר בפרס.

איך אני אביא כסף? איך זה?

ועשינו בלגן,

כמעט שנתיים הרסתי בסוכנות.

לא רוצים אותנו, מה אני אעשה?

בכיתי, גם ילדים שלי בכו,

ובאנו, שתי בנות שלי קטנות,

הם כל הזמן מביאים משטרה.

ומשטרה, בואי, לכי החוצה,

אחר כך נותנים דירה.

אז טוב, הלכתי, המשטרה לוקחת אותנו החוצה,

הפעם טוב, אני, עוד פעם הלכתי שם,

כל יום שני ויום חמישי, ויום ראשון.

שלוש פעמים הלכתי מהם.

אומרת אין לנו, מה אני אעשה?

תביא לי דירה, תביא לי זה,

והוא, אין לי...

אחר כך טוב, את רוצה אופקים?

מה, אנחנו באופקים?

באר שבע? לא.

אתם רוצים קרוואן?

מה אנחנו עושים בקרוואן?

מה זה קרוואן הזה? לא, אני לא רוצה קרוואן.

בקיצור, הלכתי בסוכנות של תל אביב.

אומרת טוב, אתם לא מוצאים דירה,

באמת אני לא יודעת מה לעשות,

לקחת אותי מפרס, מה שיהיה, יהיה.

אני לא יכולה לשבת פה בלי דירה, בלי שום דבר.

טוב, בסדר, מתי אני מקבלת דירה,

אני נותן לך.

באתי עוד פעם באשדוד לסוכנות,

אמרו טוב, יש דירה.

אמרתי איפה זה?

חדר וסלון.

תגידי, אנחנו ארבעה אנשים.

חדר לסלון? מה אתם חושבים, תרנגולות?

בקיצור, עשיתי בלגן, בכיתי,

הילדים שלי בכו, פה, תבוא משטרה,

לקחת אותנו לתחנת המשטרה.

יש אישה, לא יודעת איך קוראים לה,

לא יודעת, דרגה גבוהה,

אומרת, את רוצה בית סוהר?

אני אומרת, טוב תעשי בית סוהר,

לפחות יושבים בבית סוהר.

אין לנו דירה.

אני בכיתי, הילדים בכו, כל זה,

לכי הביתה.

אמרתי אני לא יודעת, אני לא יודעת עברית,

אני לא יודעת איך באתי.

באוטו של משטרה, לקחת אותנו למקום שהיה,

עוד פעם חזרתי, מחר עוד פעם הלכתי לסוכנות.

כמה הלכתי, עבדתי כל היום,

ואחר כך נותנים דירה פה.

ברוך ה' היה בסדר, גידלתי ילדים שלי,

גידלתי ילדים.

כולם התחתנו.

היית, גם היית באולפן.

הייתי.

-היית באולפן,

שישה חודשים,

וכל יום מילה אחת.

יש לי מורה, אנחנו לא מבינים עברית,

עם מילה הזו, לא יעזור לנו.

אני למדתי גם בטלוויזיה, באנשים, וכל זה.

עכשיו ברוך ה' הכול בסדר,

אני יכולה לטפל בעצמי,

אני יכולה הכול ברופא, שם, שם,

ובנק, כל זה, ברוך ה', עבר תודה לאל.

חגים של פסח, באמת

כל המשפחה ביחד, יושבים בשטיח,

שמים מפה, כולם מסביב למפה,

יושבים על השטיח, עושים חגיגה.

עושים באמצע של החגיגה, עושים טמבוקה,

ריקודים, כל זה, כיף, כל המשפחה,

דודים והדודים, כולם ביחד.

לשמונה ימים, כל לילה הולכים למקום אחר.

היה כיף.

כמה אחים הייתם?

4 אחים.

כל ראש השנה אבא שלי מביא כבש,

ששוחטים אותו,

ועושים על האש, וכל זה,

גם זה מה שעושים בשביל הפסח.

לשמור על זה.

כמה יהודים היו ב...

-אני לא יודע כמה היה, אבל באמת היה כיף לנו.

באמת כולם הולכים לחתונה שלי,

הם באו לבית שלנו,

כולם כמו אח ואחותי.

גם את נורוז אנחנו גם עושים חגיגה,

את הנורוז שלהם.

אבל כל של איראן.

את נורוז.

כולם ביחד.

גם מה שהם עושים, גם אנחנו עושים, גם.

פסח אנחנו עשינו לבד,

אצלם לא עושים פסח, אנחנו עושים פסח.

שמונה ימים לא קונים שום דבר בחוץ.

רק מצות אנחנו מאכילים,

גם גרעינים אנחנו מאכילים,

בכלל לא קונים דברי חלב,

כי למה, של מוסלמים.

והאורז והבשר עושים לשמונה ימים.

וגם בשר.

בשר טחון, בשר על האש, רק זה,

בכלל לא קונים בחוץ.

אבל ברוך ה' בישראל, קונים הכול בחוץ.

ספרי לי מה היית עושה אחרי בית ספר, כל יום.

אני עושה שיעורים,

אחר כך לעזור לאימא שלי,

אחר כך הולכת לחברים שלי.

משחקת, ללמוד,

ככה זה.

אחר כך עוד פעם באה הביתה,

לא סיימתי לסדר לאימא, לעזור לאימא.

באה דודה שלי והדוד שלי, בא אומר,

אנחנו רוצים לבת שלך, של המשפחה שלנו.

כי אנחנו משפחה, לא קרוב, רחוק.

אחר כך, אבא שלי, לא, ילדה שלי קטנה,

זה, זה, לא, היא רוצה,

ילדה שלך, תבוא, התחתנת.

אנחנו רוצים, וטוב, אחרי חודש,

היינו ביחד, אחרי חודש התחתנתי.

בחתונה שלי היה מוזיקה,

היה בבית, בבית גדול ענק,

של דודה של בעלי,

הייתה מוזיקה, ארבע רקדניות, הופעות,

הכול עושה כיף, איזו חתונה,

הייתה בשעה שלוש בבוקר.

ואבא שלי, להכין אוכל, טבח, הביא טבח,

להכין אוכל, הכול אוכל של פרסי,

עוף, הכל דברים.

פירות, עוגיות.

הכול עשה את זה.

היה כיף.

ואיפה גרתם אחרי שהתחתנתם?

אותו רחוב.

ספרי קצת על הבית...

-הסבתא והסבא לרחוב...

בדירה של חמותי.

הייתי בית של חמותי,

שנתיים, אחרי שנתיים,

רציתי להשכיר דירה.

אחרי להשכיר דירה, להביא ילדים, וכל זה,

ואחר כך קנו לי דירה.

קנו דירה יפה, שבעה חדרים, גדולה, ענקית,

הייתה גינה.

על כל בית מסביב יש גינה,

פרח עם שושנים,

גם יש בריכה קטנה,

ודגים, דגים אדומים.

יש אמבטיה גדולה.

הכול היה כיף, היה, זו דירה יפה יפה.

אחרי שהתחתנתם, מה בעלך עשה?

במה הוא עבד?

עבדתי בשמן.

שמן של, בית חרושת של...

שמן, גם שמן קשה,

גם שמן רך.

עבדתי בבית חרושת של שמן.

אני עקרת בית.

מגדלת את הילדים שלי.

להכין אוכל, לבשל, ניקיון,

לילדים שלי,

אני הולכת לעזור להם בבית ספר, וגן.

ומה הייתם מדברים בבית, באיזו שפה?

שפה של פרסי.

יש שתי שפות, גם יש שפה של שיראזי,

אני לא מדברת עם הילדים שלי בשיראזי,

מדברת פרסי עם הילדים שלי.

זהו. ורק עם אימא שלי מדברת בשיראזי.

שפה של שיראזי.

בעלי נפטר ממחלה.

אני הייתי בגיל 35.

שתי בנות שלי, סיגל ואז סוניה,

הן היו קטנות.

לא ראו קבר של אבא שלהן.

כי אני מפחדת, כי הן קטנות.

אמרתי לבת דודה שלי,

בואי לקחת את הילדות שלי, כי אני מפחדת,

כי הן לא יודעות כלום,

אחר כך הבת שלי,

הגדולה, היא בגיל 16, הלכתי לבית העלמין,

זהו, אחר כך שבעה ימים יושבים,

אחרי שבעה ימים,

אני טוב, אני לא יכולה לשבת פה,

לאט-לאט-לאט, מכרתי את כל הדברים שלי,

רק אחרי שנה, ברחתי לישראל.

אני מכרתי את הדירה, לא מספיק כסף,

כל הילדים שלי,

150 אלף שקל אני שילמתי למישהו,

לקחת אותנו לבוא לישראל,

מי לקח אתכם?

יש גוי.

גוי?

-כן.

כי הם אומרים כמו עולם תחתון.

כן.

-לא עולם תחתון, כי אנחנו מפחדים.

כאילו עולם תחתון.

רק העבודה שלהם.

ולמה החלטת לעלות לישראל?

כי למה, שני ילדים דלי, בן ובת שלי,

לפנינו באו לישראל.

איך הם, איך הם עלו? -כי הם לבד, גם הם ברחו.

גם הם ברחו לישראל.

בדרך של פקיסטן גם, אותו דבר.

איזה דרך סבלתי בפקיסטן, איזה דרך,

לא היו מים, היו מים שהכול לכלוך.

את שילמת לגוי, נכון, 150 אלף,

כל אחד 150 אלף שקל, כל אחד.

אנחנו חמישה,

נתתי על כל אחד 150 אלף שקל.

אז הגוי הזה, לאן לקח אתכם?

גוי לקח אותנו באיזה... לכפר שלהם,

יום שלם ולילה ישנו שם,

באמת עושים משהו יפה, אוהל,

הם באמת עושים הכול טוב.

אוכל טעים, הכול זה נתן לנו,

אחר כך טוב, למי אתם מחכים?

אומרת, אני מחכה שעוד משפחה תבוא,

כי אני רוצה, כולם ביחד, לקחת אותם בפקיסטן.

טוב, חיכינו, מגיעה,

ואוי, זו משפחה של דוד שלי.

בן דוד שלי ואשתו, וחמותה, כולם ביחד.

אחרי זה באתי בג'יפ טויוטה.

טויוטה, בגבול וגבול.

כמו טיל.

אומר לי, כל הדרך לשים ראש למטה,

כי עושים...

נשק, ככה זה.

אנחנו בסוף, אני, שני ילדים שלי,

ככה כזה, תופסים אותי,

אחר כך, בואי בואי, באתי

לעיר של קוויטיה, עיר של פקיסטן.

עיר קטנה, אחר כך,

ועוד פעם, עוד יום שלם ולילה, ישנים שם,

אחר כך, עוד פעם באוטו,

הלכתי לקיראצ'י.

גם מאיראן באוטו באתי לפקיסטן, לא במטוס.

גם באיראן, גם באיראן באוטו.

לא במטוס, אוטו ב...

גבול וגובל הלכתי לעיר של פקיסטן.

לעיר של פקיסטן, קוראים לה קיראצ'י,

היא המרכז של פקיסטן,

חודשיים אנחנו והבן דוד שלי,

והילדים שלו, אישתו וכולם ביחד.

באתי שם, והיא אומרת,

בטוח אל תגידי שאנחנו יהודים,

אל תגידי להם, שאנחנו רוצים לארץ ישראל,

תגידי אנחנו רוצים בערך באמריקה.

כי אנחנו לא יודעים 

אם אתם יודעים שאנחנו יהודים.

זה מפחיד.

הם מקשיבים לי.

כולם מקשיבים,

בוא, בוא, בוא,

שהנז, יש מישהו בא, כל הזמן,

מסתובב, מדבר איתנו.

אומרת, מדבר פרסי?

אומרים כן, כן, מדבר פרסי.

אמרתי מי זה?

אומר, טוב רק תגידי לכולם,

ואני אלך לשמה להגיד להם.

הלכתי לשם, אמרתי, אדון, מה אתה רוצה?

הוא אומר, אנחנו מחפשים אתכם.

אמרנו, מי אתה, מי זה?

והוא סיפר שאנחנו הסוכנות של ישראל.

טוב, אל ת... לא בית מלון,

זו טעות בבית מלון,

בואי, תבואי לבית מלון אחר.

טוב, עשיתי מזוודה, כל הדברים של הכול,

זה זה, הלכתי לבית מלון אחר.

אחרי חודשיים, באו, אתם מוכנים?

זה ייקח אותנו בשוודיה.

במטוס הולכים לשוודיה,

שלוש שעות היינו בשוודיה,

אחרי שלוש שעות הלכתי,

באתי לארץ חדשה.

היה באיזה, הלכתי באיזה,

בעיר של שוודיה,

הולכים למקום של כפר של זעידה,

בלי אור, בלי כלום,

כי למה, הם מפחדים.

כל דבר עליה, עולה,

ככה, ככה, זה, אני מפחדת,

אני שני ילדים, ככה, אל תפחדו, אל תפחדו.

תופסת בעצמי, והבת שלי אומרת, את גדולה,

תיקחי אותי מאפריקה, אני רוצה לקחת אותם

מאפריקה, לא יבוא משהו בעיניים שלהם.

היה חושך, חושך בלהות.

באוטו, אחר כך הולכים לכפר של זעידה.

שכחתי להגיד.

אחר כך יום שלם ולילה ישנים שם,

אחר כך באתי לישראל באוטו, לא במטוס.

בתוך שבעה ימים אנחנו בדרך.

מאיפה, משוודיה?

לא בזעידה, בפקיסטן.

שבעה ימים.

אמרתי, יש חודשיים הייתי בפקיסטן,

הלכתי במטוס בשוודיה,

שלוש שעות, בא בארץ, חודש.

אני התרגשתי, טוב, ברוך ה',

כולם בסדר? כולם זה?

אז הכול טוב, הכול זה, נישקתי את הרצפה.

טוב...

אחר כך עוד פעם בעיות, התחילו.

בעיות בגלל דירה.

וכשהגעת לישראל, מה עשית פה?

הלכתי לסדר תעודת עולה,

הבן שלי בא לעזור לנו, לעשות תעודת עולה,

אחר כך הולכים לאולפן.

אני והבת שלי הלכנו לאולפן,

גם הם הולכים בבית ספר.

שתי הבנות הקטנות שלי, הלכו לאולפן.

גם בבית ספר, גם אולפן.

גם ללמוד.

גם אני והבת שלי הלכנו לאולפן של העברית.

כל יום מילה אחת.

היינו באולפן שישה חודשים.

לא עזר.

אחר כך, טוב, הלכתי לקשישים.

עזרתי לקשישים.

-מה?

מטפל בקשישים.

קשישים. אוקיי.

-כן, קשישים.

וזהו, אחר כך זה, זהו, אני לא יכולה,

כי הם עושים בעיות, וזה, אני לא יכולה.

אני נשארתי בבית.

גידלתי ילדים שלי, הכול טוב.

כשעזבת את איראן, מה לקחת איתך?

רק בגדים.

לא עושים שום דבר,

כי אנחנו ברחנו, זה קשה לנו.

השארת הכול שם, את הבית,

-כן.

את הדברים שהיו בבית, הכול?

-כן.

כן.

-תמונות ילדות,

כן, תמונות ילדות, בכלל לא לקחתי שום דבר.

תכשיטים, כלום לא לקחתם?

-לא.

כי אני מפחדת,

גם תעודת הזהות שלי נשארה בפרס.

פחדתי, גם תמונה, כל תמונה שלי, כל זה.

נתתי אצל אימא שלי, טוב,

לפני, אחותי באה לישראל, יש לי את אחותי.

שאר האחים, איפה הם?

הם עכשיו, אחד גר בתל-אביב,

אחד, אח שלי, כר גר בחולון.

אז כולם עלו לארץ?

כן, עכשיו כולם בארץ.

ואחד האחים שלי באמריקה בלוס אנג'לס.

אבל כולם בישראל,

אבל אחת, אחותי נפטרה, פה, מסכנה שלי.

היה דור של מלך, ללבוש כמו חופשיה,

כמו בישראל,

מתי, בשלטון של חומייני,

לא הביאו לה רעלה,

והכול זה עכשיו, גם יש גם מוסלמים,

גם יהודים, ללבוש צ'אדור, יש משהו צ'אדור,

כמו, הולכים בכל עם צ'אדור, עד למטה.

מה זה צ'אדור, תסבירי?

כאילו יש בד גדול ענק,

כעיגול, עושים ככה זה פה,

עושים, סוגרת פה, ככה.

וככה היו הולכים?

-כן.

גם היהודים?

-גם יהודים, גם...

בגלל שאנשים רוצים, רק עיירה, הולכים.

אני רק ביום רגיל, וחתונה,

מסיבה, אני עם הרעלה.

חתונה יפה, אבל עושים רעלה על הראש.

שרוול, בגדים ארוכים,

ככה זה.

באיראן אנחנו שומרים שבת,

אבא שלי הולך לבית כנסת,

בא הביתה, עושים קידוש,

והכול המנהג שלנו באיראן.

המאכלים, אורז.

והחורש... סבזי.

והחורש תסקבה, והעוף,

הגונדי, קופטע,

מה שיש היה.

גם ירקות,

ירקות בשר.

וגם דגים.

היית רוצה לבקר באיראן?

לראות את הבית?

-אני, כן אני רוצה, אבל אני מפחדת.

עכשיו, אם היית יכולה לנסוע עכשיו,

לראות את הבית.

כן, אני רוצה לראות.

אני רוצה חברים שלי, גויים מפרס,

באמת, אני מתגעגעת אליהם.

חברים מפרס, כולם באמת טובים.

יש הרבה חברים של בעלי זכרונו לברכה,

באמת, בעלי היה חולה,

כל הזמן הם באו לעזור לנו.

באמת היו כמו אחים.

המוסלמים?

-כן, כן, באמת.

כולם באו אלי.

יש לי הרבה חברים, חברים גויים בפרס,

בעלי זכרונו לברכה.

אני כל הזמן מתגעגעת אליהם,

באמת, חבל שלא לקחתי את מספר הטלפון שלהם.

אמרתי להם, באמת,

אמרתי להם, שאני הולכת לישראל.

אמרו, טוב, תתקשרי,

אמרתי, טוב, איפה המספר טלפון להתקשר?

אחת באה, מסכנה,

הייתה אז רעידת אדמה, הלכה לעיר אחרת.

אני באמת לא אשכח את זה.

אני לא אמרתי למשפחה שלי.

לגויים אמרתי, אני הולכת לישראל.

וכשהיו מלחמות בישראל,

כשהיו מלחמות בישראל,

לא הרגשתם את זה שם, באיראן?

בטח, אנחנו מתפללים בבית כנסת,

עושים תענית.

כן, בוכים,

ועושים תהילים, כל זה, כן, בטח.

והמוסלמים לא עשו לכם כלום?

-לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, בכלל.

יש אחד,

עושה, שמח, הוא שמח.

אבל אנשים אומרים, אל תיקחו מהחנות שלו,

או אסור לקחת מהחנות שלהם אוכל.

אנשים עושים אוכל, עד עכשיו, אני לא יודעת,

הולכים לחנות שם.

כן, למדתי בבית ספר הבה נגילה.

הבה נגילה, הבה נגילה, וישראל.

דוד חי...

איפה למדת את זה, בישראל?

-כן, באיראן.

באיראן?

-כן.

למדת את השיר הזה באיראן?

-כן, באיראן.

דוד מלך ישראל, חי חי וקיים.

כולם בבית הספר אומרים ככה.

כן.

באמת, לא עושים בעיות,

גם אנחנו שומר, הם רוצים,

הם לא עושים בעיות, גויים של פרס,

גם עכשיו,

חזרה שלהם, הם לא עושים בעיות.

כבר חשב שלישראל, עכשיו טוב להם שם.

החלום שלי היה, רוצה (להיות) שחקנית.

בגלל שיהודים אומרים,

לא, וואי וואי, הולכת לגוי.

גם אני פחדתי, לא הלכתי (להיות) שחקנית,

למדתי, ככה, התחתנתי, זהו.

זה החיים שלי אבל.

עכשיו גם למדתי בבית ספר של תפירה.

אבא שלי זכרונו לברכה,

שם אותי לתופרת, זה, בית ספר,

למדתי אותו, תופרת.

איפה, באיראן?

-כן.

אני בפרס תופרת, כל הבגדים, כמו בחנות.

עכשיו, גם פה, היית פה כזה,

אין לי חשק עכשיו, זהו.

יש הרבה בדים זולים עכשיו.

רגע, למי היית תופרת?

לעצמי, לא בשביל אף אחד.

רק של ילדים שלי.

את שמחה שעלית לישראל?

בטח, ברוך ה'.

למרות כל מה שעברת עד שהגעת לפה?

כן, ברוך ה', עברתי הרבה,

עברתי הרבה, אבל ברוך ה', הגעתי לישראל שלמה,

והילדים שלמים, כולם, ברוך ה'.

אני שמחה, כי באתי לישראל.

הארץ הקדושה.

וכשהגעת לישראל,

שמרת על המסורת שהייתה באיראן,

של השבת?

כן, בטח, אני הולכת

כל השבתות לבית כנסת, שומרת שבת,

וחגים?

-חגים גם.

הרי יש לי הכול, כלים כשרים לפסח,

לא כלים של היום-יום.

אני שומרת שבת.

יש לך משהו להגיד למי שיראה את הסרטון?

כן, צריך, אל תפחד לעמוד ברגל.

צריך, אנחנו, (להיות) חזקים.

לעמוד ברגל, אל תפחד מכלום.

-ערבית-

את יכולה להגיד לי עכשיו בעברית מה אמרת?

אני רוצה להגיד לכם,

שצריך חזק...

לא נורא. 

להיות חזקים, לעמוד על הרגליים שלנו,

אל תפחדו, לשמור על עצמכם, לשמור על הילדים,

בכוח, הכול טוב.

תודה רבה.

-תודה רבה לכם.

שהנז עזימטעי    
גלית כהן
שיראז
איראן
סיפורי חיים נוספים: