מסמכי רשת
קבצים
ניהול
פותח על ידי קלירמאש פתרונות בע"מ -
אודות
English
תמלול
פרטים נוספים
התמלול יעלה בקרוב
00:00:30

שלום לך.
-שלום.
איך קוראים לך?
-לוי נעמי.
ומה היה השם משפחה מהבית?
-דיין.
דיין.. איפה נולדת?
-בחלב, סוריה, 1939.
אמא שלי הייתה נשואה עם אחיו,
הוא נהרג במלחמה.

00:01:00

היה לה ילד שגם נפטר,
ואבא שלי לא רצה לתת לה חליצה,
הוא בא מתורכיה והתחתן איתה.
-ואוו.
ואמא חלבית במקור?
-אמא חלבית.
ואבא מטורקיה ואת הסבים והסבתות
מטורקיה גם לא הכרת. -לא.
אז כמה אחים ואחיות אתם?
-אנחנו שתי בנות ושני בנים.

00:01:30

מה את זוכרת בתור
ילדה קטנה בחלב?
מה שאני זוכרת ששני האחים שלי
נסעו עם עליית הנוער, הם באו לארץ,
ואני נשארתי עם ההורים.
אני, אחות אחת.. אחותי הגדולה
התחתנה ונסעה לטורקיה.
היית הבת זקונים?
-אני בת זקונים.

00:02:00

לא, בהפרש גדול?
-הפרש גדול, 14 שנה.
ואת זה שהאחים נסעו עם עליית הנוער,
את יודעת מתי זה היה? מתי זה קרה?
לפני קום המדינה, שנתיים שלוש משהו כזה,
אני לא זוכרת, כי הייתי ילדה קטנה
ולא אמרו לי שנה, לא אמרו לי השנה
שהם עלו אז כך שאני לא יודעת.

00:02:30

ואת זוכרת את זה? את החוויה הזאת שהם נעלמו
לך? -כמו חלום, כמו חלום פתאום הם עזבו.
פשוט היו באים, אוספים את כל
הנוער ומשכנעים אותם לעלות לארץ.
זה מה שהיה.
אבא ואמא נשארו בחלב יחד איתי.
במה אבא עסק?
-אבא עסק עם הסוחרים המיליונרים בחלב,

00:03:00

הוא היה עובד איתם, הוא לא היה עשיר,
הוא היה העובד שלהם כאילו.
ואמא? אמא עבדה במילוי סיגריות
אצל איזה ערבי. לא עשירים ולא..
ולא עניים.
-ולא עניים.
ואת הבית את זוכרת?
-אני זוכרת את הבית,

00:03:30

זו הייתה חצר גדולה כזו
והיו כמה שכנים שם.
פשוט כל דירה בפני עצמה אבל בחצר כולם
היו יוצאים ורואים אחד את השני. -כן.
אותו מטבח.
-מטבח משותף?
כן. הכבשים היו באים לחצר ואמא שלי
הייתה יוצאת לקנות את החלב ישר מהכבש.

00:04:00

שכונה יהודית?
-השכונה יהודית.
בשכונה עצמה היו כולם יהודים, מעט מאוד
אלה ש.. מאפייה למשל הייתה של הערבים.
היה שם גם,
היה.. אם אני זוכרת,
גרנו ליד מקום מרכזי
ושם היו בתי קפה,

00:04:30

חנויות של גלידה, חנויות של ממתקים.
החיים היו יפים מאוד לפני קום המדינה.
השפה, איזו שפה דיברתם?
-ערבית.
שם דיברו גם צרפתית. למשל,
אחים שלי למדו בבית ספר של יהודים,
"תלמוד תורה", אבל למדו את
כל המקצועות, לא רק תורה.
אבל לבנות היה בית ספר "אליאנס".
באליאנס צרפתית, מדברים צרפתית.
-נכון, נכון.

00:05:00

את הספקת ללמוד באליאנס?
-אני איך שהתחלתי ללמוד התחילו המאורעות
ולא יכולנו לצאת מהבית,
רק התחילו לדבר על קום המדינה,
התחילו להתפרע,
שרפו בתי כנסת,
שרפו חנויות.
את מדברת על 47' נכון? אני חושבת.
-כנראה, כנראה.
היית בת 9.. לא, היית בת 8.
-משהו כזה.

00:05:30

ואנחנו עלינו לגג, היה בית כנסת על ידינו,
לקחו ספרי תורה והכניסו אותם למאפייה.
הערבים שרפו את
-את בית הכנסת
היה בית כנסת גדול שהכיל אלפים שאמרו,
יואב בן צרויה בנה אותו.
ושם הצליחו לשרוף הכול. הכתר..
הכתר אחד מהמשפחה שלנו הביא את זה לארץ.

00:06:00

וזה היה סיכון להוציא את
זה והוא סיכן את עצמו.
הוא בא לארץ ולא יכל להתאקלם,
הוא נסע לארצות הברית.
הבית כנסת הזה של יואב בן צרויה
קרוב אליכם הביתה? -היה קרוב כן.
ואת זוכרת איך את הולכת לשם?
-אני זוכרת..

00:06:30

היה עוד בית כנסת יותר קרוב, אבא שלי היה שם
קורא את הספר תורה אז היינו הולכים יותר לשם.
קהילה יוצאת מן הכלל.
העשירים עזרו לאלה שלא יכלו להתקיים..
להתקיים ולא היה להם מספיק עבודה,
קיבלו הכול בחינם רופאים, רופאי שיניים.
היה מקום שהיו שם רופאים,

00:07:00

היה מקום שהגבירות של העשירים

באו בתורנות ובישלו,

כל אלה, הילדים שאין להם

מה לאכול, באים לשם לאכול.

בגדים שלחו מארצות הברית

לאלה שלא היה להם,

לא אנחנו, אבל אלה שהיו זקוקים

היו הולכים ולוקחים בגדים משם.

קהילה שאין, אין מה לדבר עליה,

אין מה לדבר.

00:07:30

לא נתנו לאנשים להזדקק,

להיות רעבים שלא יהיה להם אוכל.

דמויות זה היה..

משפחה של אמא שלי, דודה..

היו לה בני דודים, הייתה שכונה

של אנשים שלא היו כל כך עשירים

והייתה שכונה שקראו לה ג'מאליה,

זה היה כמו רחביה,

אז חלק מהמשפחה

שלנו גרו שם,

00:08:00

הם היו במצב טוב,

סוחרים, גרו שם.

ואתם איפה גרתם?

-אנחנו גרנו, קראו לשכונה עללא,

זה אנשים רגילים,

לא עשירים ולא עניים.

והמעמדות החברתיים הסתדרו לפי

המעמד הכלכלי בעיקר? -לא, לא.

00:08:30

בתי הספר הזכרת את תלמוד תורה,

הזכרת את אליאנס. -כן.

היו עוד?

-בית ספר יסודי כאילו, היה לבנים

ואחר כך הם עברו כאילו לישיבה

אבל למדו את כל השפות,

לא רק שפות פשוט למדו הכול

צרפתית, ערבית, עברית,

00:09:00

מתמטיקה, הכול למדו, לא רק תורה.

-כן.

והבנים בני כמה הם היו שהם עלו?

-חמש עשרה שש עשרה, משהו כזה.

ושמעתם מהם? -כן, אבא שלי היה כותב

להם והם גם כן היו שולחים מכתבים.

00:09:30

הם הגיעו לקיבוץ, היו תקופה מסוימת שם

ולא התאקלמו אז הם באו לירושלים.

בירושלים היה איזה קרוב

משפחה של אבא שלי,

הדריכו אותם,

שכרו להם חדר,

ואח אחד היה לומד,

הוא המשיך כאילו רצה ללמוד

00:10:00

ועבדו בכל מיני עבודות,

כל מה שהזדמן.

יותר מאוחר אח

אחד הלך לצבא

והשני המשיך ללמוד

בערב ולעבוד ביום.

שלחו אותו בתור חניך

למשרד המסחר והתעשייה,

00:10:30

מאז עד שהוא יצא לפנסיה הוא היה שם,

הוא אהב ללמוד.

לצערי לא התחתן, אין לו ילדים

ולא מזמן הוא נפטר.

חגים זה היה משהו

שאני לא אשכח.

00:11:00

סוכות למשל, היו בונים סוכה בחצר

וכל השכנים ביחד עושים קידוש.

אותו דבר בפסח,

כל אחד מביא את המגש שלו,

היו מגשים כאלה גדולים עם

כל מה שצריך להיות שם,

וכל אחד בפינה תופס לו פינה ויושב

וכל האגדה אומרים השכנים ביחד.

00:11:30

ימים נוראים היינו לוקחים קרטון

ותופרים נעל כדי שלא

נלך עם נעל רגילה.

ליום כיפור?

-ליום כיפור, לתשעה באב.

ומתי פעם ראשונה את שומעת על מדינת ישראל?

על ארץ ישראל? -כשאמא שלי..

00:12:00

כשהתחילו עם המאורעות,

ששרפו, אז כבר ידענו.

זה היה זוועה,

אנחנו פחדנו שגם יהרגו אותנו

אבל הם קיבלו הוראה מהממשלה רק להרוס,

לשרוף, לא לגעת בבני אדם.

00:12:30

וזה נמשך הרבה ימים? -נמשך כל הזמן,

הם היו יוצאים לרחובות וצועקים..

את מבינה מה זה?

-כן.

שפלסטין היא שלהם

והיהודים הם הכלבים שלהם.

ולעלות לארץ זה לא היה פשוט.

-אז איך זה מתגלגל? איך זה קורה?

00:13:00

איך זה קורה? אמא שלי החליטה שהיא

עולה לארץ, אבא שלי לא כל כך רצה.

הוא אמר שבארץ הם כולם לא דתיים,

הוא לא מוכן לעלות.

והיא לא ויתרה, היא הייתה היוזמת,

היא הייתה אישה מקסימה.

היא חיפשה אנשים

שיעזרו לנו לעלות.

00:13:30

והשכנים וזה, הייתה איזו תנועה כזאת

של לעלות לארץ? -הייתה כן, ברור.

אבל כל אחד סידר לעצמו

כי אי אפשר היה לצאת,

אז אם את מצאת את אלה

שמטפלים בדבר הזה

ואי אפשר, כאילו שלושתנו ביחד לא יכולנו

לעשות את זה, זה היה כל אחד בנפרד.

היא סידרה לאבא

שלי לנסוע ללבנון.

00:14:00

אי אפשר מחלב לפה ישר.

-כן.

בלבנון הייתה לנו איזו שכנה שהם הלכו לפנינו

לשם אז אבא שלי הלך אליהם, בשנת 50'.

הוא היה איתם,

אחר כך סידרה לי.

היה שכן נוצרי

שהיו לו ילדים בגילי,

00:14:30

הוא לקח אותי כאילו אני הבת שלו באוטובוס

והביא אותי ללבנון לאבא שלי.

אחרונה היא. סידרה קודם לאבא

ולי והיא נשארה אחרונה.

אז גם כן סידרה לעצמה,

היא התלבשה כמו ערביה

וברכבת לקחו אותה ללבנון.

היא שילמה, כל זה בתשלום.

00:15:00

צריך לשלם למבריחים.

-מבריחים.

היינו בלבנון כמה חודשים,

היא שכרה חדר

כי אי אפשר להישאר אצל המשפחה

כל כך הרבה זמן, כי היה תור שם.

אי אפשר כולם ביחד לבוא לארץ,

היה.. כולם חיכו שם,

היה מקום כמו מועדון כזה,

כולם הלכו לשם, ישנו כולם יחד.

00:15:30

בשכונה היהודית זה היה המועדון הזה?

-כן, כן.

אנחנו היה לנו חדר, אמא שלי שכרה חדר,

וצריכים לחכות בתור.

ואיך זה היה לך לנסוע לבד בלי אבא ואמא?

זה היה מפחיד?

אמא שלי סמכה עליו,

הם היו שכנים טובים.

היינו בלבנון כמה חודשים.

00:16:00

בחנוכה פתאום באים ב-12 בלילה,

אתם עולים לארץ.

12 בלילה הולכים לחוף הים,

סירה מחכה לנו, ארבעים איש בתוך סירה.

סירה קטנה.

-סירה קטנה.

באמצע הדרך היה חור בסירה,

אחר כך המנוע היה בו חור

וכל הדלק נשפך.

00:16:30

אמא שלי פחדה שאני יושבת

ככה ויכולה כאילו ליפול

אז היא שמה אותי למטה

וכולם ישבו עליי וחושך ולא ראו כלום.

ואני למטה,

היא שמחה שאני למטה שלא אפול.

כל הלילה היינו בים,

בבוקר הגענו לראש הנקרה.

היה מפחיד?

-מה זה מפחיד.

אני הייתי מעולפת לא ידעתי כלום.

איבדתי את ההכרה.

00:17:00

ממה? מכל הדוחק?

-דוחק, והדלק נשפך עליי.

באו מהסוכנות לקחו את

ההורים לשער העלייה

ואותי לקחו לבית חולים בנהריה,

חצי מהגוף שלי כוויות.

מהדלק.

-מהדלק.

00:17:30

אני שם בבית חולים

ואני לא יודעת עברית,

אני רוצה את אמא,

רוצה את אבא.

אין, לא יודעים כלום,

הביאו אותי לשם וזהו.

אבא שלי שלח מכתב לאחי,

זה שעובד במסחר ותעשייה,

שהם הגיעו לשער העלייה

שיבוא לקחת אותנו.

.

00:18:00

הוא לא יכל כי הוא

היה עובד חדש,

אז הוא שלח

מכתב לאחי שבצבא.

זה שבצבא רק שמע שההורים הגיעו,

הלך למפקד שלו אמר כך וכך, נתנו לו חופש.

הוא בא לשער העלייה "איפה אחותי?",

"לא יודעים" אומרים לו.

אבא ואמא לא ידעו איפה את? -לא ידעו, אמא שלי

חשבה שלוקחים אותי למרפאה ומחזירים אותי.

00:18:30

אבא שלי פחות או יותר,

הוא קרא ספר תורה והתפלל, הוא כן ידע,

אבל לא ממש השפה העברית המדוברת.

-המדוברת.

הלך למשרד ואמר להם

"אחותי.. לקחו אותה לבית חולים

ולא יודעים מה איתה,

ההורים לא יודעים כלום",

00:19:00

אז הוא אומר לו "הנה רשום פה רק אברהם

וג'מילה, לא רשום עוד מישהו איתם",

צריכים לברר עכשיו איפה אני.

אמר לו "תבוא מחר, אני אברר",

הלך למחרת עוד לא יודעים,

עוד יום לא יודעים,

עוד יום.

אמר לו "אני מהצבא ונתנו לי חופש

ואני לא יכול להתעכב, אני מבקש שתבררו".

00:19:30

בסוף ביררו,

אני בנהריה.

כבר שקמתי מהמיטה,

לא יכולתי לשכב,

שמו לי גומי כזה מסביב, מתחתיי,

כי לא יכולתי לשבת במיטה.

וכל העור התחיל להתקלף לי

ואני בוכה, רוצה את אמא.

אמרו לי אם לא יבואו לבקש אותך,

נשלח אותך לקיבוץ.

00:20:00

עמדתי במרפסת יום אחד

ואני מחכה אולי אני אראה את אמא.

פתאום מרחוק אני רואה את אמא שלי

וחייל איתה עם כומתה אדומה.

נזכרתי שזה אחי,

רצתי את כל המדרגות בריצה,

ירדתי למטה הוא היה

במשרד מדבר עם הפקידה.

רק ראה אותי, בא והרים

אותי ככה והתחיל לבכות.

00:20:30

לא ראה אותך כבר כמה שנים.

-כמה שנים.

והביאו אותנו לירושלים,

אחי היה לו איזה חדר קטן, היינו שם.

ואותי הכניסו לבית ספר,

בגיל 10 לכיתה א'.

בחלב למדת בבית ספר? -איך שהתחלתי

התחילו המאורעות אז לא הספקתי.

00:21:00

אז הכניסו אותך לכיתה א' פה,

באיזו שכונה בירושלים? -בנחלאות.

ולא ידעתי עברית

והיה לי קשה להתאקלם.

הייתה מורה אחת שם

שהייתה בצבא עם אחי,

הוא דיבר איתה וככה היא

שמרה עליי כמו שאומרים.

זהו, למדתי שמונה כיתות.

-הקליטה שלך הייתה נעימה או קשה?

00:21:30

לא כל כך נעימה כי

ההורים לא עבדו.

לא הייתה להם עבודה.

-לא הייתה להם עבודה.

וכשאני כבר גדלתי יותר והייתי בכיתות

יותר גבוהות, הייתי הולכת אחרי הבית ספר

ומנקה קצת לזוג קשישים בשכונה,

שיהיו לי כמה אגורות.

ואמא שלי, היו לה ילדים של אחיה בארצות

הברית, אז שולחים לה קצת דולרים.

00:22:00

אמרת באמת שהדודים,

כל האחים של אמא

כולם בארצות הברית,

רק היא נשארה בחלב.

למה? היא נשארה עם אמא שלה,

שמרה על אמא שלה.

והיה לה ברור שכשהיא יוצאת היא הולכת לישראל?

או שגם היא היה לה חלומות על אמריקה?

לא, הם דווקא האחים שלה

כשהייתה עוד בחלב,

לפני שהיה את

הבלגן של הארץ,

00:22:30

אחים שלה אמרו לה

"תבואו, אנחנו נעזור לכם להתאקלם",

אבא שלי לא רצה.

-לא רצה לארצות הברית.

לא, לא יודעת,

הוא פחד ללכת לארצות הברית.

לא רצה גם לצאת מסוריה.

-גם לא רצה לצאת מסוריה.

והוא טורקי גם, מאז שבא מטורקיה,

התחתן עם אמא שלי הוא לא נסע אף פעם לטורקיה.

00:23:00

אחותי הייתה שם, התחתנה בגיל 14,

עם קרוב משפחה כאילו, אדם שהוא מבוסס.

ככה היו מתחתנים?

-כן.

ופגשת אותה? -היא באה לחלב עוד

לפני שהתחיל הבלגן של הארץ.

היא באה עם שלושה ילדים

לתקופה של איזה חודש.

לא הכרתי אותה,

אני הייתי תינוקת כשהיא התחתנה.

00:23:30

וחזרה לטורקיה,

אבל התחיל הבלגן באמת בחלב,

אמרה לנו תבואו לטורקיה,

אבל העדפנו לעלות לארץ,

לא ללכת לטורקיה,

גם היא אחר כך עלתה לארץ.

את למדת בבית ספר, באיזה בית ספר למדת?

-דוד ילין.

היה בשכונה קרוב.

-כן.

ואחרי שמונה כיתות יצאת לעבוד?

00:24:00

עבדתי בהרבה עבודות כי

לא יכולתי להמשיך ללמוד.

גם תיכון עלה כסף.

-כן.

עבדתי בחקלאות, עבדתי במפעל של

קופסאות שתופרים לממתקים ונעליים,

וטיפלתי בילדים,

כל מיני.

את זוכרת בתור ילדה כשאת מגיעה לארץ,

מה תופס לך את העיניים?

00:24:30

מה שונה מאוד מסוריה בארץ?

-מה שונה? השפה.

מתי את מתחילה להרגיש שאת ישראלית?

שאת לא עולה חדשה?

כבר שלמדתי את השפה והיו

לי חברות מהבית ספר.

די מהר.

-כן.

00:25:00

למה התגעגעת בסוריה?

-לא התגעגעתי לכלום.

מאז מה שעשו לנו שם,

לא התגעגעתי.

אבל חלב עיר יפה מאוד,

זה באמת הפסד.

יש משהו היום, אחרי שנולדו לך ילדים,

יש משהו שאת מרגישה שלקחת משם?

00:25:30

שהעברת לילדים שלך למורשת החלבית?

-אולי מאכלים.

מאכלים, מה למשל?

-קובה מטוגנת,

אנחנו אוכלים הרבה חלבי, בחלב אכלו

הרבה חלבי, אז כל מיני מאכלים חלביים.

שירים את זוכרת?

או פתגמים?

00:26:00

או משהו בערבית? -זה אמא שלי

הייתה מספרת כל מיני סיפורים.

אני לא יודעת.

-את לא יודעת אותם?

יש כל מיני סיפורים.

היא הייתה אישה שמחה והיו לה מלא חברות.

התאקלמה בארץ?

-לא כמו בחלב, לא. היה קשה.

היא הייתה עצמאית

ופתאום היא צריכה

00:26:30

כאילו שהילדים שלה יתמכו בה.

-יעזרו לה.

היה קשה.

-קשה.

אבא קיבל אחרי כמה

שנים אירוע מוחי

והיה במוסד 12 שנה,

לא היה פשוט.

הוא לא היה צמח אבל לא

יכל ללכת, דיבר והבין.

00:27:00

להיות פתאום תחת שלטון

של הילדים זה לא פשוט.

הם פרנסו, פתאום שלא יכלו

להתפרנס לבד זה היה קשה.

הקליטה בארץ, לאט לאט זה הסתדר,

בהתחלה קשה.

ברוך השם התחתנתי

והבאתי חמישה ילדים

00:27:30

והכול בסדר,

יש לי ילדים טובים ברוך השם.

יש איזה מסר שהיית רוצה להגיד

לאנשים שיראו את הסרטון הזה?

אני אומרת למשפחה שלי,

לילדים שלי, שיהיו מאוחדים,

שיעזרו אחד לשני,

זה יעשה אותי מאושרת.

זה הכי חשוב.

-כן. 

זה הדבר שאת לקחת משם.

-כן.

תודה רבה נעמי.

-על לא דבר.

תודה רבה לך.

נעמי לוי

מראיינ/ת -
אפרת קראוס
אורך הסרטון:
00:26:04
תאריך הצילום:
01/01/1
מקום:
חלב
,
סוריה
פלייליסט (0)
00:00:00
חיפוש